מה זה?
מדובר בקשב לתינוק, שמאפשר לנו לקחת אותו בזמן לעשות את צרכיו במקום המתאים. לא מדובר בגידול תינוקות עירומים המשולחים לנפשם ברחבי הבית, ועושים את צרכיהם בלי התייחסות המבוגרים.
איך זה יכול להיות? הרי לתינוקות אין שליטה על הסוגרים!
מסתבר שיש להם מודעות לצרכים שלהם ושליטה מסויימת ממש מלידה, ועם מטפלים קשובים הם מפתחים שליטה במהירות, תוך ימים ושבועות ספורים. בהתחלה הם "משחררים" לפי הזמנת המטפל, ומהר מאוד הם גם מסוגלים לחכות, בהתחלה דקה-שתיים, ויותר בהמשך, עד שלוקחים אותם לעשות במקום המתאים (אם הם רוצים. אם אינם רוצים, לא יחכו, ופשוט יעשו).
מה זה "המקום המתאים"?
- בסיר (קל, כי אפשר להחזיק כמה בכמה חדרים, יש זולים שעולים 10 שקלים)
- באסלה הרגילה
- מעל כיור או אמבטיה או בפינת המקלחת
- בתוך כל מיכל קטן מתאים שמייעדים למטרה זו (בייחוד לפיצפונים בחודשים הראשונים)
- בחיק הטבע - הכי קל ונוח (ואקולוגי: לא מבזבזים אף טיפת מים, משקים איזה עץ, חוסכים נייר טואלט, חוסכים נקיון).
רצוי מלידה. ארבעה החודשים הראשונים הם "חלון הזדמנות" ללימוד קל יחסית, כי בחודשים אלה התינוק עדיין מודע לצרכיו באופן טבעי, ועדיין מבקש שיעזרו לו להתרוקן. אם אין תגובה לבקשותיו, התינוק מוותר בהדרגה על המודעות שלו ואינו מפתח שליטה בסוגרים, כך שהלימוד יכול להיות יותר קשה.
איפה מגדלים ככה תינוקות?
ברוב העולם: באפריקה, בדרום מזרח אסיה, בדרום אמריקה, אצל האסקימואים, ווריאציות נוספות בברית המועצות לשעבר ועוד.
למי זה מתאים?
לכל התינוקות, אבל לא לכל ההורים. רק למטפלים שמוכנים להקדיש קשב, תשומת לב וקירבה פיזית לתינוק, ושלא יתרגשו מכל פספוס.
איך עושים את זה?
א. למידה: בהתחלה שמים לב מתי התינוק עושה פיפי או קקי, ולומדים לזהות את מתי הוא צריך להתרוקן: דפוסי פשפוש ו-סימני פשפוש. השלב הזה נמשך לפחות כמה ימים, ויכול להימשך כמה שבועות. דברים קלים: כל התינוקות צריכים פיפי כשהם מתעוררים משינה. תינוקות בריאים לא עושים צרכיהם מתוך שינה -- הם מתעוררים קלות בשביל זה. יש שעושים את צרכיהם מייד אחרי כמה יניקות בהתחלת ההנקה, יש שעושים בזמנים קצובים אחרי ההנקה וכו' וכו'. קל יותר לזהות שפת גוף של "אני צריך קקי", קשה יותר לזהות פיפי -- פה פועלים בהתחלה על פי השעון, אבל יש כאלה שלומדים לזהות "עיניים של פיפי".
כשהתינוק מתרוקן, אומרים "פיפי\קקי" או משמיעים קול של פיפי\קקי (ראו בהמשך) כדי שידע שהמלים או הקולות האלה מתייחסים לתחושות ההתרוקנות. (את זה אפשר לעשות גם אם לא מורידים חיתול)
ב. פשפוש: כשמרגישים שהתינוק צריך להתרוקן, מחזיקים אותו בתנוחה נוחה: כמו שמחזיקים ילדות באוויר לפיפי. התינוק מוחזק בשתי הידיים בירכיים מעל למיכל או לאדמה, גבו נשען על גוף האם, האם מפסקת את רגלי התינוק ומשמיעה צליל מקובל שהוא הסימן לעשיית צרכים. בארץ אומרים לפיפי "פשששש". לקקי יש כאלה שמשמיעים צליל עוזר, מין "אא". אלה בדרך כלל הצלילים שאנחנו משמיעים לילדים בשלב הגמילה מחיתולים. יש עוד תנוחות פשפוש, זו רק דוגמא לנפוצה ביותר.
ג. תקשורת: חשוב לזכור שמדובר בתקשורת דו-כיוונית: התינוק מאותת ? ואנחנו נענים ועוזרים לו; אנחנו מסמנים לתינוק ? והוא משתדל לעשות. אנחנו מקשיבים לתינוק ולומדים מתי הוא צריך. אז לוקחים אותו למקום המתאים, מחזיקים אותו בתנוחה המתאימה ומשמיעים את הצליל. התינוק, שנהנה לא לטבול בתוך צרכיו, שנהנה שקשובים לו, ששמח בשמחתנו על ההצלחה, מעוניין בזה. לכן, מהר מאוד (אצל תינוק בן כמה ימים או שבועות - אפילו תוך 24 שעות) הוא לומד לזהות את התנוחה והצליל, ומתאמץ "לשחרר". כך גם הוא מתרוקן במקום שרק מה שבורח יצא. אם עדיין אין לו צורך, פשוט לא יוצא כלום, אבל שימו לב שהוא לומד לשחרר לפי בקשתכם (במקום ללמוד להתאפק לפי בקשתנו, כמו בשיטה הנוכחית), וההבדל תהומי. כמו כן, מהר מאוד (פה יש הבדלים עצומים בין תינוקות, כולל תינוקות שלא מאותתים אף פעם במשך חודשים רבים) הוא לומד לאותת לכם שהוא צריך לעשות את צרכיו, ממש כמו שהוא מסמן שהוא רוצה לינוק. בהתחלה אנחנו מזהים סימנים גופניים (בכי, תנועות מסוימות, מבט מסוים) שמעידים שהוא צריך ? ובהדרגה התינוק לומד ליזום איתותים וסימנים בתור תקשורת איתנו: סימני פשפוש. הסתייגות: בכל המקומות בעולם שבהם מפשפשים תינוקות באופן טבעי, האיתות העיקרי, אם לא היחיד, הוא הידיעה הגופנית הפשוטה של המטפלים שהתינוק צריך. במלים אחרות: "אינטואיציה". התינוק נולד כשהוא סומך על האינטואיציה שלנו בנושא. לצערנו, לרובנו בתרבות המערבית אין חיה כזאת, ולכן יקרה כל יום שהתינוק צריך ואנחנו בכלל לא ידענו, והוא יעשה - לא במקום ה"מתאים". זה חלק מהעניין, אין אפשרות לגדל בארץ תינוק "בלי חיתולים" ובלי פספוסים שלנו.
אז מצד אחד יש מטפל (אמא, אבא, סבתא, אחים ואחיות וכו') שקשוב לצרכי הילד ולוקח אותו לעשות את צרכיו בזמן (אם המטפל מפספס הוא יודע שזה הוא שפיספס, ולא התינוק) - ומצד שני יש תינוק, שמאותת כשהוא צריך ושנענה לתנוחה במאמץ לשחרר (זהירות! חברה שלי פעם החזיקה את בנה בתנוחה בלי כוונה, והוא מייד השפריץ ישר על מי שעמד מולו...). התקשורת דו כיוונית, והיא מבוססת על יחסי קירבה פיזית, קשב ואמון. וכאמור, כמו כל תקשורת, יש בה ויהיו בה קצרים בתקשורת...
בגדים:
הילד יכול ללבוש מה שרוצים. לתינוק ממש קטן, שעושה פיפי בערך כל 15 דקות כשהוא לא ישן, נורא נוח להלביש רק משהו עליון -- עכשיו אני מבינה יותר למה היו מלבישים גם בנים בשמלות עד ראשית המאה. אחת הסיבות היתה, שמהר מאוד היו בלי חיתולים (כן, גם בתרבות המערבית החיתולים היו ממש לחודשים הראשונים), והרבה יותר קל כשהתינוק לא לובש משהו תחתון. אגב, התחתונים בכלל הם המצאה מודרנית.
יש כאלה שמעדיפים להלביש מכנסי חריץ כמו בסין.
למעשה לתינוקות לא קר אם הם על האם ובמנשא, בטח לא בתוך הבית.
אפשר להשתמש בחיתול בד מקופל בתור "ריפוד" למנשא, או ריפוד על האם, כשהתינוק עירום - לפי מזג האוויר. בקיץ הוא יכול להיות עירום לחלוטין, ובעונה קרה הוא יכול ללבוש חולצה ארוכה וסוודר, כובע וגרביים. (מידע נוסף בדף בלי חיתולים בחורף)
למה לגדל ילד בלי חיתולים:
- למה לגדל ילד בתוך חיתולים? זה כמו עם הנקה: לא צריך 101 סיבות להניק. צריך סיבה רק אם לא מניקים.
- כדי לעזור לתינוק להתרוקן במקום שהיציאות יהיו רק מה שברח לו בלי שליטה.
- כדי לעזור לתינוק לשמור ולפתח את המודעות והשליטה בצרכיו, שעמן הוא נולד ? במקום לנוון את המערכת שלו בשיטת החיתולים.
- בשביל התקשורת הנוספת עם התינוק, שמוסיפה מימד חדש של קשר וקירבה. במקום להתעלם מההודעות של התינוק שהוא צריך פיפי/קקי, ולהתעלם מהבקשה שלו לעזרה בעשיית צרכיו (כפי שעשינו עם ילדינו שגדלו בחיתולים, פשוט מפני שלא ידענו שהם מדברים אלינו) ? אנחנו לומדים להבין אותו ולשתף איתו פעולה.
- יותר אקולוגי לאדמה מכל החיתולים.
- יותר נעים לילד (דמייני שאת צריכה ללכת כל החודש עם תחבושת הגיינית שמנה בגודל של תחתוני דודה, לא רק בזמן המחזור).
- טבעי. הרי בני אדם לא נולדו עם חיתולים.
- כדי למנוע את הנזקים שנגרמים מהחיתולים (חד- או רב-פעמיים):
לאחר מכן, בימינו בסביבות גיל 3, הוא צריך ללמוד מחדש מיומנות שונה ולא טבעית: להתאפק ו"להחזיק" (שליטה אנאלית!) כשהוא צריך, ולהפסיק פעילויות מהנות באמצע כדי ללכת לשירותים (הרי הוא לא גדל ככה), וזאת לא מתוך צורך טבעי שהיה לו מלידה, אלא מתוך רצון להתאמה חברתית, מבחוץ. כנראה שלא מדובר בשרירים הנכונים ולא בהפעלה הנכונה, וזה יוצר לנו בעיות בהמשך החיים.
האם תינוק שגדל בלי חיתולים נגמל מהר?
תינוק שגדל ככה מלידה אכן יכול להיות יבש רוב הזמן כבר בגיל חצי שנה (בגיל הזחילה יש פספוסים תמיד, בגלל הלחץ על הבטן) -- כמובן, בתלות במישהו שייקח אותו. כיוון שזה מותנה גם במטפלים, אז יותר הגיוני שבתרבות שבה כולם גדלים כך, הגמילה תהיה מהירה יותר, כי הפיספוסים מעטים, זה חלק מהחיים, כל אחד בבית יודע לעזור עם הצרכים של התינוק וכו'. לעומת זאת, לנו, שצריכים ללמוד את זה מספרים ולהמציא את הכל מחדש -- זה יותר קשה.
בכל אופן, המטרה איננה גמילה מוקדמת. זה רק אחד מתוצרי הלוואי. הורים שגידלו ככה בתרבות המערבית אומרים שבעיקרון, הילד נגמל סופית בין גיל שנה לשנתיים.
אבל מי שעושה את זה בשביל שהתינוק ייגמל מוקדם, עלול להיכנס לאמביציה ולפגוע בתהליך.
אז זה מתאים רק להורים שנמצאים כל הזמן עם התינוק?
לאו דווקא. אפשר לעשות את זה חלקית -- רק עם מטפל מסוים, רק חלק משעות היממה, רק לפיפי של הבוקר, או בצירוף חיתולים. הרבה מלבישים את התינוק בחיתולים, ופשוט מורידים את החיתול כדי לקחת לשירותים. אז אם פיספסנו - לא נורא, אז החלפנו חיתול. (ראו בלי חיתולים באופן חלקי)
מה עם פספוסים?
במיטה כאפשר לשים ריפודית עם שעוונית (גם בשביל למנוע מהחלב להגיע למזרון), את השטיח אפשר לגלגל ולשים בצד כשהתינוק מתחיל לזחול. ולזכור שפספוסים קורים גם לילדים שנגמלים, ופספוס עם כמות פיפי של תינוק בן חודשיים לא דומה לתאונה של ילד בן שלוש. הראשון עדיף.
(ראו בלי חיתולים עם פספוסים)
שאלות נפוצות:
- בטיפת חלב אמרו לי שלתינוקות רכים בכלל אין שליטה על הסוגרים. מה דעתכן?
- התינוק שלי כבר בן 8 חודשים, האם השיטה עדיין רלוונטית בשבילו, או שאיחרנו את הרכבת?
- התחלנו בשיטה, וכל המיטה הוצפה בפיפי
הצילו!
- השיטה עבדה אצלנו יופי במשך שבוע, ועכשיו פתאום התינוק בוכה ומסרב לעשות בסיר.
מידע נוסף:
מדור בלי חיתולים
מידע וייעוץ אישי - חוגי בית בלי חיתולים
תרמו: בשמת א, קרוטונית מהמרק הגדול, יונת שרון ואחרות.
כי זה כל הקטע, שלא עשיתי שום דבר, פשוט חשבתי שזה פיפי ויצא קקי...) (וחייבת להוסיף, רק ליתר בטחון- טפו טפו טפו).
הקשת שלהם הולכת וגדלה עם הגיל...
במיוחד על הפניה הנרגשת למרפי, שעושה רושם שעובד שעות נוספות אצל אמהות בלי חיתולים ![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
) ואז חוסר רצון לשתף פעולה בעניין.