כתב העת זמבורה

חמו"ל מאוד!!

מערכה שניה

(קרולינה עולה לבמה במרכבה רתומה לטווס. מאחוריה מובל כאסיר יען מעונה. קרשי הבמה חורקים .)

קראו לי קרולינה!
ומדוע?-הלא פשפשו היטב באברי..
קראול יקרו לי נה?
ככה הרסו לי את חיי.

(קרולינה מתיר את היען המעונה ומוביל אותו מסביב לבמה.הטווס תולש מזנבו נוצה אחת ומחזיקה במקורו.נכנס הנזל כשידיו פשוטות לפניו )

הנזל: מיום שנעקרו עיני התחלתי לראות!
הזוכרים אתם את שתי עיני-
היפות
העיניים היפות
שלי ש..
(נשבר ופורץ בבכי.הטווס משיב עליו רוח בנוצתו.קרולינה מתקרב חרש)

קרולינה: לא לנביא המיבב הזה פיללתי:
הן עיניך- אביזרים בלבד
ולשם מה לכאן נקראת-הס מליבב!

(כולם עומדים ומסתכלים לכוון הקהל. מלמעלה יורד לאט לאט פמוט ובו נר דולק.)

סוף מערכה שניה.

אינטרמצו יש רוגלך בלובי

(על הבמה: נערת גומי מזדקנת, אוויר הרים צלול כיין, קומץ הבעות מצ'יק צ'ק, הנעורים שחלפו ומרינה נברטילובה).

נערת הגומי: עוד מעט כמעט, אנו גוף אחד, איזה זבל פה, כמה נמאס לי מהכל.
אוויר הרים: עוד מעט נשבות, נראה לכם מאיפה, נחשוב לפני שנפעל, מחשב לכל ילד.
קומץ הבעות: עוד מעט הסוף, יש רק עוד מערכה, מזל כי די משעמם, חבל כי בעצם כלום לא קרה.
הנעורים שחלפו: עוד מעט יש סקס, ממש בתחילת מערכה גימל, אולי יהיה עירום, בטח יהיה קטע של שוברט.
מרינה: תגידו, מישהו דאג שישמרו לנו מהרוגלך?

(כולם יוצאים בריצה מבוהלת מהבמה לכיוון הלובי.)

סוף אינטרמצו נא לכבות פלאפונים

כָּבִינוּ, כָּבִינוּ! בליבנו שלהבת והיא כבויה, כבויה, ופעם היה עולם כבוי, כבוי, ובעולם הכבוי הכבוי היתה ארץ כבויה, כבויה, ובארץ הכבויה הכבויה היתה עיר כבויה, כבויה, ובעיר הכבויה הכבויה היה רחוב כבוי, כבוי, וברחוב הכבוי הכבוי היה בית כבוי, כבוי, ובבית הכבוי הכבוי היה חדר כבוי, כבוי, ובחדר הכבוי הכבוי היה שולחן כבוי, כבוי, ועל השולחן הכבוי הכבוי היתה צנצנת כבויה, כבויה, ובתוך הצנצנת הכבויה הכבויה...

מצפים לרעיונות פלא מכל הפונים.
שתתחיל (שוב) ההצגה.
הזמנות, הפתעות, כרטיסים בקופה,
ומי שמאחר מחכה להפסקה.
ולכן כשהמסך ירד
אנחנו ניפרד.

למה תמיד מבקשים לכבות? מה רע ברטט?

אלכסיי? עודך חי?
יקירי הצפוד, שמועות גונבו לאוזניי, דרך מרכבת הדואר הקיברנטית של קולחוז צפון מיאנמאר, שחלית במחלה מסתורית. אנא, כתוב בחזרה, עם עוד נותרו ידיך שלמות...
מאז שהפלגת לבורמה לרגל סיקור חגיגות המאתיים לנקיעת אגודלה השמאלי של בונגה יאקימבובו, אלת דגני הבוקר המקומית, לא שמענו ממך דבר.
ואנוכי דואגת. דואגת ומהרהרת. מהרהרת וסופקת כפיי. סופקת כפיי ופוכרת אצבעותיי. פוכרת אצבעותיי ונוקעת אגודליי. מתי תגיע לכאן, לסקר גם אותי?
הרשה לי לצטט משירו של אוסיפ גנדנבאכר, משוררנו המחוזי האהוב שמת בסערת ברקים כשראשו תחוב בנסיבות מביכות בבטן תנור העצים שבביתו:
סער יהום, ואני על גדות אגם ייסוריי
עוד תשובי אליי, עוד תשובי אליי
זאבי ערבות ימתחו צווארם אל ירח מכמיר
את הוגה בי, קולי מיילל בראשך קול זמיר

תמיד אהבנו את אוסיפ, התזכור? בלילות טרופי סופה נהגנו לשבת ספונים ומכורבלים אל מול האח המבוערת בשאריות החתולים שסבתך נהגה להאכיל, ושלינו מזכרוננו שורות מאותה שירה צרופה שכה הלמה את אהבתנו המרומזת. סבתא הייתה נהנית גם. מדי פעם הייתה מתבלת את החרוזים בנפיחות ממושקלות. חרוז לבן.
הו, אלכסיי.
מאז שנזדקנו שנינו הכל קמל. שיח הדובדבנים שבגינתי כמו מהדהד לגעגועיי, והחל מנץ גרביים מבאישות במקום פריחתו הלבנבנה המבהקת.
הזיקנה, אלכסיי, הזיקנה.
חמם לי קֶפִיר!
מספרים כאן שמצאת לך בבורמה נעורים חדשים בדמות יפהפיה מקומית העונה לשם סיאנג-מון. השכחתני? כבר?
בסופו של דבר לא נצטרכתי להיפרד מן השממון הנורא שנישאתי לו. הדוקטור נשוא הפנים ומסולסל השפמות פשוט צנח לו ומת ללא כל התראה. כעת אני לבד. אני מבקרת אצל סבתך היקרה מדי פעם, ואנו נהנות להעלות זכרונות והוגות בגזרתך המשובבת. מעניין, סבתא הקשישה זוכרת כל פרט. הא. לעיתים היא מביאתני לידי צחוק מתגלגל שכמותו כבר לא חשבתי שאדע עוד.

כתוב לי, אלכסיי. כתוב. הבדידות קשה.

שלך,
אל תזבח לעשתורת בלעדיי,

דוניישה.

ובתוך הצנצנת הכבויה..אה..
הזוועה..
האימה..
והבחילה בכלל!
עיניו של הנזל בוהות בי בתחינה בחשיכה.
וברקע-שני פלאפונים שומרים על הצנצנת היקרה, משחקים עם עצמם סנייק ומזניחים את משמרתם ואינם מבחינים ב..
הנזל?
הנזל נמשך בכוחות שמעבר להבנתו אל הצנצנת הכבויה שעל השולחן הכבוי בחדר הכבוי שבעיר הכבויה (וכל שאר הזהו הכבויים)-זוחל על גחונו, דמעות זולגות מחורי עיניו ונזלת שקופה בגווני ירוק זרחני על לחייו.
מטפס בידים רועדות על השולחן הכבוי..
עוצר לרגע להקשיב-משחק הסנייק בעיצומו-
שולח יד רועדת לצנצנת כבויה
החשכה מסמיכה-האבק עולה-פלאפון אחד זוקף אנטנה בחשד
הנזל לופת את הצנצנת בשבץ ומתמוטט על הרצפה
ענן אבק עולה.
הפלא פונים קופצים לתוך הענן וקוראים לאחיהם הצופים בהצגה לעזרה.

הנזל נמלט על חייו-עין אחת בנחירו ואחת בחורה.
מוצא את דרכו אל הלובי.
גברות כבנות 50 המאופרות בכבדות במייקאפ וגבותיהן משורטטות בקו דק נחנקות מהרוגלך שאחזו בעדינות בין צפורניהן החדות והסגולות למראה הפלצות.
אחד הגברים מתעשט ותופס את המטף.

האמנם כך וכאן יהיה סופו של הנזל המעונה?

ובכן, דוניישה. הנה את שבה פתע לחיי.
פיסת גלות נשכחת.פרפור נוורוזי נטול לשד.

כשקיבלתי את הטלגרמה שלך הפטרתי לשלוש בנותיי - אחת-העם, קוממיות וציון-ירושלים: ראו זו. זו דקדנטית. לא כמו אמכם עליה השלום, זלפה בת-יוכבד.
מה קרה לך כי צצת? נזכרת בשלימזל שלך שעלה לפלשתינה? כמה מתאים שתשכחי שאני בכלל בפלשתינה - ולא במיאנמאר. תמיד היית מעט אמנזית כשזה הגיע לפרוגרמה הציוניסטית.
ובכן, אינני שלימזל. לא עוד. גופי מתחטב והולך בעודי רוחץ אותו במימיו השוצפים של נחל תנינים - שהוולגה והדנובה זרזיפי שתן לידו.
וגם את שמי שיניתי. מעתה שם עברי הוא, כיאה לבן-ציון. אל תקראי לי עוד אלכסיי. כי שמו הוא אקליפטוס-הרצל. אקליפטוס-הרצל הגלעדי.

על אוסיפ את כותבת לי? קראי מעט מ. י. שטקליס ותחושי עוצמתה של שירה אמיתית, הנובעת מתעצומות התלאובות של התהפוכות של האומה המתפרצת מלאת און גברי אל עבר הרחם הגדולה של פלשתינה המעטירה.

מחר כנראה אקדח ממלאריה. אז אם בא לך לקפוץ לאיזה קוויקי - עכשיו זה הזמן.

שלך, אקליפטוס-הרצל הגלעדי.

אלכסיי, אלכסיי

אין זאת כי אם מחלתך החריפה עד לבלי הכר.
מה לך? כלום אודות פלשתינה את מלהג בדמדומיך?
איה פלשתינה, אלכסיי. איה פלשתינה ואיה אתה, לבלר טיטולארי בשירות הידיעות של הקומסומול.
לבלר מבטיח, אמנם, אבל פלשתינה?
למדבר שכוח האל ונעזב השכינה ההוא הגיעו רק הוזי-נבואות, קודחי-חלומות ונטולי קרן פנסיה הגונה.
פלשתינה?
מה לך, אלכסיי. אינני מאמינה. והדנייפר? והדנובה? והמולדבה? והוולגה? זרזיפי שתן?
בוש והיכלם לך, מחמלי. בוש והיכלם על כי תשים לאל, ללעג ולשנינה את מעוזי נאפופינו.
אין זאת כי הקדחת האוריינטלית בה לקית משבשת קמעא את ראייתך הנכוחה. הנכוחה והצלולה. הצלולה והבהירה. הבהירה והטובה.
ועל כן סולחת אני לך, שהרי כבר שנו רבותינו, אין דנים אדם בשעת צערו ועל אחת כמה וכמה בשעת צער התחלוא.
וודאי שלא שינית את שמך. שמך המפואר אלכסיי, שכם נקראת כך על שמו של המצביא הדגול מרבבה, הלא הוא אלכסנדר הגדול. וכלום מי הוא "אקליפטוס-הרצל" שבשמו תתהדר כעת? מה לך כי לזות וצנינים בפיך?
שוב לעשתונותיך, יקירי. חדל להזות על נאות מדבר אקזוטיים חסרי שחר ושוב אלי.

אל תטבול בירקון, ח"ו, איתי או בלעדיי,

שלך,
דוניישה.

לכבוד גברת דוניישה שלום רב.

בימים אלו קודח בקרבנו אחד הקורא לעצמו אקליפטוס-הרצל הגלעדי, ואשר בתיקו נמצאו מספר מכתבים ממך, גברת דוניישה שלום רב.
רצינו לעדכן אותך במצבו מהסיבות הבאות:
א. תמיד כדאי לעדכן מישהו במצב של מישהו.
ב. ניסינו לעכדן את סבתא שלו - אבל היא עושה סקי בעירום יחד עם אחד, אשטון קוצ'ר שלום רב, באיזור הלסינקי רבתי.
ג. יש לנו את הכתובת שלך - ולך אין את שלנו, אז אנחנו בפור עלייך.
ד. הברנש ניסה ממש בימים אלו להטביע את הטבחית שלנו בתוך רביכת אלתית.

לאור כל האמור לעיל, גברת שלום רב, היינו שמחים אם היית באה בהקדם האפשרי לת.ד. 4937 מיאנמאר על מנת להחטיף לבחור שתי סטירות לחי ולאפס אותו אחת ולתמיד. פה אין לנו זמן וחשק לכל הוגה והוזה. מילא היה בריטי - אולי אחר כך היו עושים עלינו סדרת טלוויזיה. אולי היו מוציאים עלינו ספר בסדרת "ברוקולי, פוסט-קולוניאליזם ודוקטורט בשבועיים בראי ניאו-אתני" המהוללה. אבל הוא, כך הבנו, סתם יהודיסט. והם ממש לא באופנה מאז דרייפוס.
אז אנא. שתי סטירות לחי. זה הכל.

בברכה, ד"ר וכו' רופאי וכו' מיאנמאר.

נ.ב. הצעת הקוויקי של מר הגלעדי תקפה גם לגבי כל הצוות כאן. הטבחית מסריחה מאלתית והמצב קשה.

מערכה שלישית ואחרונה

(נכנסת קרולינה. היא בת 184. עיניה טרוטות, אוזניה מרוטות. היא מפטפטת בעליצות עם ידידתה הקרובה, הסנאית סופי-עליזה. מהצד השני מגיע הקברן הצעיר.)

הקברן: אהלן.
סופי-עליזה: היי, ג'וש. מה קורה?
הקברן: בעסה. יש לי מבחן מחר בגיאומטריה וקבעתי דייט עם טיפאני.
קרולינה: וואללה. איזה חרא. אז תעתיק ממני מחר.
הקברן: באמת? יו, איזה קולית את.

(יוצא)

סופי-עליזה: קרול, השתגעת? הרי את מאוהבת בו מכיתה ב' - ועכשיו הוא ייצא עם טיפאני?

(קרולינה צוחקת צחוק מסתורי)

הסוף.

אהבתי את יא צאתי!

נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים...

אמנון, אני חולה!

תגיד תודה שעוד נשארה לך לשון.

לא סתם לשון, לשון הקודש!

אולי תפסיקו כבר עם זה?
מה עשיתי לכם?
למה שאני אהיה אבלדע? למה? אני לא ישות בפני עצמי? למה תמיד להשוות? למה לזרוע חרדות בציבור?
Haven't the jewish people suffered enough???
<רק פה אני מרגיש חופשי להתבטא. אני מחרים את הדף ההוא, שמטיל ספק בקיומי הנפרד, ולא אחזור כאן על שמו.>

היה הוא אפור.

ושותק

ואין לו דבר בעיניים

ד"ר כרס נוי – בך
אופטומטרייה אסתטית

הוא היה אז בהיר

נוּבאמת,*

הוא היה אז בהיר והיה הוא אפור באים משני שירים אחרים ולמעשה, אם נרצה, משני עולמות שונים-
או, שכרגיל ועדיין ולמורת רוחי, עדיין לא התעריתי ברוח הדברים של כתב העת?

גבוה כזמר, הוא נהג עגלות,
אילם וגבוה ודק,
עם שערות ארוכות שמכסות את חצי רמת-גן
למרגלות ההר נולד,
והוא אולי האחרון שיש לו עוד פלטפורמה ישנה,
אבל מתברר (באיחור)
שיש לו גם... בחור.

הייתי שמח לפרוק את רגשותיי - אלא שאינני מוצא אותם. בכל מקרה, גם במצב זה יש לי מה לומר ועל אחת כמה וכמה. אז תקשיבו, תסכיתו ותתמלאו עתק:
כל העניין הזה שאין בנו כבני אנוש, כבני תמותה, כבני נקטר אגוז, את היכולת המולדת לחוש את אשר איננו אנחנו, לטפל באשר איננו מדווה בקרבנו, לייסר את אשר איננה חמותנו - כל זאת ועוד, כבר מזמן עבר זמנו, בטל קרבנו ובכלל לא נס ליחו.
בשל כך, ולאור כל ההתפתחויות הלא ראויות שנמצאו במצב הבקר, היבלית ושאר ירקות - אין לנו, כחברי מועצת העם וידידי אלטלנה בעבר בהווה וביום חמישי אם לא יבוטל לאלתר, אלא לנכס לעצמנו את השיח המדכא, הדכאני והמתדכא. עלינו לשאוף לשאוב. עלינו לייחל לייחם. אל האופק, רבותיי, אל האופק גם את, שושנה.
ומה משתמע מדבריי אם לא רמז עדין להרמת נס המרד? אם לא סוג של דחיפה קלילה בצלעות הלוחשת: ריצחו את השלטונות? אם לא צביטה קלילה בעכוז ענוג, המפלרטטת עם המצפון האזרחי הפנימי ביותר שיש בלב כל אחד ואחד מכם, רבותיי, וגם בלבך, שושנה.
שמחתי שיכולתי לפרוק את רגשותיי - גם אם לא הרגשתי אותם.
תודה.

האם הקפדת אחרי הפריקה גם לנצור?

מי פרק?
מי?
מי זה שפרק בלי רשות?
מייד לכתוב 1000 פעמים על הלוח (הממשי, המדומיין, האיראני, המחמלבפי, מה איכפת לי) :
"חלל וכתבים אחרים, W וזכרון ילדות והדברים".
אחרת אני קורא לפקח.
שלא תגיד "אני רק פורק". אין דבר כזה. יש פורק, ויש לזה השלכות ארוכות טווח לטווח הארוך. עיין ערך 'דופלר, אפקט.'
זהו. אני את שלי פרקתי.

ז'ורז'י,

נו די. מספיק עם זה. בשביל מה ההתלהמות? הרי אנחנו יודעים טוב מאד במה מדובר.
אמרנו את זה פעם אחת ונאמר שנית: נסיונות לכתוב בלי אותיות מסוימות רק גורם תסכול מיני.

אבל אנחנו אוהבים אותך. באמת.

שלך, המעוררים.

טוב, אני לא רוצה לגלות את הסוף אז רק מי שממש כבר ראה וקרא והפנים ותרגם ופירשן ותירבת יכול אולי לשמוע את מה שיש לי כאן להגיד אבל ליתר בטחון אני אכתוב אותו מהסוף להתחלה אז מי שלא קרא שלא יתאמץ כי אחרת ממש ייהרס לו הסוף ובלי הסוף אנה אנו באים?

קאינמ רטופ יראה.

מי שלא רוצה לדעת מה קורה בסוף של הסרט החמישי, שלא יקרא את ההודעה הזו.
לא, לא. גם לא הסקרנים. כן, כולל אותך.

אז ככה. אחרי הרפתקאות רבות ומיני תלאות אותן עובר הארי פוטר בבית הספר לקוסמים, ועומד במגוון סכנות אימים, מגיע הסוף.
ובסוף בסוף יש מלא כתוביות, שמראות מי שיחק את מי, ומי היה הבמאי, וגם כותבים את השם של ג'יי קיי רולינג שכתבה את כל הסדרה. אחר כך מפרטים את כל אנשי הצילום, והתפאורה, והתאורה, אנשי הקייטרינג ונערת המים ועוד כל מיני אנשי הפקה ופרוטקציונרים אחרים שהשתחלו להפקה הזו כדי שיום אחד אחד הם יוכלו להשוויץ שגם הם נטלו חלק במפעל הסינמטוגרפי המונומנטלי של הארי פוטר לדורותיו, למען יראו וייראו. וגם כדי להשיג בחורות.
זה מה שקורה בסוף, אם כל כך הייתם חייבים לדעת.

(לא, אין קשר ליונת, רועי, איתי, אמא של יונת ואחרים.)
היה קשה. כשהחלטנו על זה עמרי היה כבר די גדול, גדול מאוד בעצם. חששנו שכבר מאוחר מדי להחזיר אותו למה שידע בעצם כבר מזמן. בסוף תהליך ארוך של התלבטויות החלטנו פשוט לשאול אותו. הוא התנגד בהתחלה. לא ענה בכלל לשאלותינו. כאילו בחר להתעלם מכל העניין. אולי לא הבין. אחרי שהסברנו לו שזה לאו דווקא אומר שהוא לא התינוקי החמוד שלנו, ושתמיד תמיד הוא יישאר הקטנצ'יק שלנו, לא משנה כמה יגדל (וברוך השם, הוא גדל), הוא הסכים (בשתיקה) לנסות.
היתה תקופה לא קלה של פספוסים. היה גם לא קל בכלל לתפוס אותו בזמן, להרים ולקחת אותו לאמבטיה.
בסוף זה הצליח. עמרי כבר בלי חיתולים.
אבל עדיין לא מדבר כל כך.

(המשך הדף הועבר ל בלוג עמרי לומד לדבר וגם: בלוג גלעד רוצה גם כמו עמרי)

אכן.
היה הוא אפור ושותק:
שותקים נאהב, גלעד ואני,
כי אנו לא טיפשים כמו אלה,
אשר אינם יודעים לומר אחרת
כמה יפה האי היווני.

סקרנים! תפסיקו לחסום את הדרך. אתם לא רואים שהסוף של הארי פוטר - הספר השביעי בגירסת הברייל המזמרת בדרך?
ואתם חייבים לדעת את הסוף, אה?

אז הדף הזה מיועד רק למי שממש יודע כבר מה הסוף ומי מת ולמה מי מת ולא סתם מסתקרן.

נו. תזוזי את. אנחנו יודעים שאת סתם מסתקרנת. יאללה, כל הסקרנים החוצה.

ומה אתה עדיין עושה פה?

טוב. עכשיו בגללך אף אחד לא יידע מה הסוף. ככה זה. ענישה קולקטיבית.

כן. גם אני מת מסקרנות כבר. נו, מה עם הארי פוטר.
נו, תן את הסוף, מה קרה, האיש האחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?

<משה רבנו מתנגד כבר מזמן לענישה קולקטיבית>

בִּשְנֵים עֲשָׂר שָׂקִּים הֵן רָצוּ
עַד אֲשֶר נָפְלוּ וְהִתְפּוֹצָצוּ
שְתֵּים עֶשְׂרֵה פָּרוֹת מֹשֶה יָצְאוּ לַפִּיקְנִיק.
>גם ברחוב סומסום מתנגדים לענישה קולקטיבית<

וזה לא עוזר להם.

בטח עוזר - ראית משהו מעביר החלטה באו"ם נגד רחוב סומסום?

מה אכפת לי, שיעבירו החלטות נגד רחוב סומסום! למה לא? זה רעיון טוב, וסופסוף אני איפטר מהרחוב הדביק הזה, הכל כך נחמד, הכל כך דו-קיומי הזה. הא! גם כן דו קיום. יאללה, יאללה, נראה אותכם הולכים לאו"ם. או"ם שמו"ם!

שם קורים ניסים.

שם קורים מסביב לניסים (וגם ליוסי).

שם קורים פחם.
< ולפעמים יש לנו שגיעוט קטיב >

אני קורא!

כלום עוד לא קרה.
יש משטרה, אין בחורה!

יש ללכת ללכת ואין הולכים הולכים.

ללכת אל ללכת מ ללכת כי כולם הולכים.

ואם כולם היו קופצים מהגג?
< סליחה, עברתי כרגע מ פולניות כאן ועכשיו >

מר חן!!!

מה לך מתעתע בין דפים? כאן יש לשמור על החוק ועל הסדר.
התרצה שנזכיר לך את תקדים הלוטרות שכבר העלה עובש בעפעפינו? אותן חתרניות בלתי נלאות שלא ידעו את דפן הטבעי?
אנא סור למשרדנו בהקדם.

אני בכלל לא מרחן. כל תשובותי הן ענייניות ולקוניות.

התרצה שנזכיר לך את תקדים הלוטרות שכבר העלה עובש בעפעפינו?
לא.

אותן חתרניות בלתי נלאות שלא ידעו את דפן הטבעי?
אין לי שום בעיה עם זה,
אני מאד גמיש ודינאמי,
רגיש וספונטאני,
משיש והומאני,
ישיש וקובני.

קמח שם, קמח כאן, לא משנה, אני מתאים עצמי למציאות.
זה ממילא קמח לבן, שמזיק עד מאד לבריאות.

קליפתי בת חלוף היא, אך רוחי איתנה
ופרצופי מחייך לו בתום ובאמונה,

אולי עקב אלסטיות וגמישות יתר,
הסמיילי שלי קצת חמקמק.
אז קחו רסקיו רמדי או שימו קטטר,
ויש עוד הבעות בצ'יק צ'ק!

הממממ.... דההה!
וויפי דיגי בחצומבה שוג...
הבה די בידי בי
הבה די בידי בי...ברקולעוץ!!!
טמפי גרוחיס קבאנה קורילו???
קוליקולי!!
בוף.

לשכת הסעד:
יומבה יומבה,
אי-די-צ'י במבה
יומבה יומבה,
אי-די-צ'י במבה
יומבה יומבה,
אי-די-צ'י במבה
ימ-בו ימ-בו היי !

אחד הוא לאסור יציאתן של לוטרות אל המרחב הטבעי, אליו לא הוזמנו,
ואחר לחלוטין הוא לאסור את כניסתו של מנוי ותיק לכתב העת שלו.

יונית עוד לא טיפלה בהפסקת שמירת הניק ונמאס לי להחליף כל הזמן...
בצד אחד עושים אאוטינג, ובצד השני דורשים אינינג!
אתכסה לי בשמות דמה ואמשיך למדלן!!!

היי, היי, רגע רגע.
לא כל אחד יכול למדלן כאוות נפשו, נא לשים לב.

ועוד ישים לב כבודו לתקנה 456 סעיף קטן אלפקה ג', ככתוב: "לא יתחזה אדם לאדם שאיננו הוא לכתחילה, לא כל שכן למדלן, ולא זו אף זו, שלא ישתמש בלזות שפתיו בביטויים המקודשים כגון "זה יפה" על שלל תצורותיו." וגו'.
ועוד נסב את תשומת לב כבודו לתקנה 665 סעיף קטנטן אפיים-ארצה ע': "והיה והעמיד פלוני פני אלמוני, לא כל שכן מדלן, והיה ונתגלה קלונו ברבים, אחת דינו: הוקעתו לאלתר מגלי האַתַר." וגו'.
ודי לחכימא בוורמייזא.
מרחֶן היקר. סור לשובך, בטרם תשוב לסורך.

ואחר לחלוטין הוא לאסור את כניסתו של מנוי ותיק לכתב העת שלו.

מה לעשות, לרגל המצב הביטחוני, אנו נאלצים לבדוק גם את התיקים בכניסה לכתב העת. כן, גם פה. לך תדע מי ייכנס.
לא כל מנוי ולא כל תיק יכולים להיכנס. בפעם הבאה תבוא עם תיק פחות גדול, כזה שלא יוצאים ממנו חוטים, ולא בוקע ממנו צליל תקתוק מחשיד. אין מה לעשות, זהו צוק העתים. (זה הזמן להזכיר לכולכם, מנויים יקרים, את הפסטיבל שאנו עורכים בשבוע הקרוב, מגוון מופעי מחול וזמר ממיטב כשרונותינו כאן באתר, בכיכובו של אנסמבל צוק העתים. אל תחמיצו.)

וכדי להוכיח לך שאנו עומדים על המשמר, שים לב לשעה שבה נכתבים הדברים, שנאמר "הנה לא ינום ולא יישן שומר המסך".

זה דווקא יפה שאנשים אחרים עושים כאילו הם אני. לא אכפת לי. להיפך.
זה מימזיס. מימזיס כמו שאריסטו אמר. וזה יפה.
וזה גם מעורר חמלה וחרדה. אוי, כמה שאני אוהבת את אריסטו. ואת הנרי.

מילא שזה מעורר.
ומילא שחם לה.
אבל חרא? דה! - איכס.

לרגל בקשת הקהל, מפרסם האנסמבל באופן חד-פעמי את רשימת השירים שינגן בפסטיבל הצפוי לנו בקרוב וזה הזמן להזכיר לקוראים על הפסטיבל הצפוי לנו בקרוב אשר בו ישירו, ינגנו, ירקדו וגם האנסמבל יהיה.

האנסמבל רוצה לציין את תמיכתו במאבקו של בועז חן בניק. תמיד שנאנו את ניקולאס, וגם את הניק-ניים שלו: ניק. כה לחי, בועז חן, המשך בדרכך זו והושע את ישראל!

אה, רגע. רשימת השירים.

רשימת השירים

כה לחי, בועז חן.
יו, איך אנחנו שונאים את ניק.
ניק מניאק שחבל על הזמן (א-קפאלה).
אם אני אתפוס את ניק אני &#$% אותו מ$##^! וגם חובה לחגור, שתדעו. (אנפלאגד)
הראית את תכול האזדרכת?

ועוד מבחר להיטים.

הראית את תכול האזדרכת

מלים: ישעיהו כ"ג 16.
לחן: צוק העתים.

קחי כינור, קחי כינור.
למה לא? קחי כינור.
סובי, סובי עיר.

זונה נשכחה, היטיבי נגן.
למה לא? היטיבי נגן.
הרבי, הרבי שיר.

הראית את תכול האזדרכת?
ואתה, הראית את טחול האזדרכת?

אני ראיתי את טחול האיזדרכת. ראיתי.
הוא היה כבר במצב מאוט לא טוב כשאני ראיתי אותו. מאוט מאוט לא טוב. קריטי, אפשר להגיד.
ראיתי גם פעם ציפורן רבת יופי. היא היתה של הנערה אינגבורג ברכטרכט. אינגבורג. הפציינטית הראשונה שלי, אז בווינה, בחורף 1910. הוריה הבהילו אותה אליי, אני, רופא צעיר ועול ימים, זה עתה סיימתי את בחינות ההסמכה שלי ופתחתי קליניקה קטנה ביחד עם חברי גיאורג וילהלם היילברוכץ.
אינגבורג המסכנה סבלה ייסורים קשים בגלל ציפורן חודרנית בכף רגלה הימנית הענוגה. הבהילוה אליי. אני, סמוק ומתרגש, העפתי מבט ברגלה.
מה אגיד לכם.
ראיתי ציפורן רבת יופי.
הציפורן ראתה אותי.
ציפורן כזו לא אראה עוד
עד יום מותי.
עבר בי אז רטט של שמש
עברו בי מילים של שלום (וגם חשבתי להציע לה בטאקורטן, שיעבור לה האבצס תוך שבוע, או בלי משחה, יעבור תוך שבעה ימים)
מילים שידעתי אמש
לא אדע עוד היום. (באמת אני כבר לא מציע יותר בטאקורטן. מאז שגילו ששמים בזה רמדיה צמחית. צריך להיות מעודכנים, זה אני תמיד אומר.)

אח. אינגבורג.
לימים נשאתיה לאשה.
נולדו לנו שישה ילדים שמאליים עם נטייה לאלרגיות. ואז היא נפטרה. בדמי ימיה. אני מתגעגע.
אחר כך התחתנתי עם אחותה. גרטכן השמנמונת. לא יפה כאחותה, אך בריאה כסייחה.
נולדו לנו עוד שישה ילדים דיסלקטים בעלי נטייה פוליטית ימנית.

הכי אני אוהב את הכרוב החמוץ שגרטכן מכינה.

כן, כן. "נפטרה. בדמי ימיה". אולי כדאי לדייק ולומר "נתבקשה בעדינות לשתות רעל עכברים על ידי בעלה"? או אולי נדייק ונגיד: "נדחף לגרונה רעל עכברים בזמן שהיא צווחה ונאבקה וניסתה להעביר ערוץ בשלט כי בדיוק היה פרסי MTV"??? הא???? הא???????

אגתה כריסטי הייתה דודנית שלי.
גדלנו ביחד בפנימיית גבירתנו-הבתולה-אמא-או-אמא-חבקיני-חזק בכפר הרוגע של לינדלנשייר.
בלילות היינו מצחקות כילדות שאין בחייהן דאגה מלבד אהבתו של המושיע.
ואז בא זיגפריד-מלכישוע, בהסוואת בגדי כמורה שרק הדגישו את חיטובי גופו.
אנו, שהגבר היחיד בסביבה היה הכומר פרסיבל פיצפטריק-צווינגולי בן הששים ושלוש, שמחנו עד מאד. נסיונותנו לפתות את האב פרסיבל תמיד עלו בתוהו - או באכזבה רבה מצד שני הצדדים. היה, כמובן, את גרגורי נער האורווה. הוא היה צעיר וחסון ומספק וכל זה - אך בור ועם הארץ באופן בלתי נסבל. איך ניתן לסבול יד גבר המלטפת אותך בעודו מצטט בלטינית קלוקלת שורות מתוך אובידיוס?
זיגפריד-מלכישוע היה מושלם. אך חליפת הכומר שלו תעתעה בנו. הוא בכלל לא בא למזמוטים. הוא ממש האמין במושיע, האידיוט. ולקח את נדר הפרישות שלו די ברצינות.
הבאתי לו בוקאצ'ו. לא עזר. קראתי לו קטעים מעוררים מעריפת ראשו של יוחנן - התחיל לבכות, הנמושה.

מה כבר יכולתי לעשות???
להזכירכם - אגתה כריסטי הייתה דודנית שלי.

תבורך מנשים ליאת סילבסטר
עלי והצליחי מתת אלוה שכמוך
ויויו גם
מקהלה: ויויו גם
תבורך גם אינגבורג
מתת אלוה שכמוך
ויויו גם
מקהלה:ויויו גם
תבורך יסמין חג'ג' ובעלה מנדל חג'ג'
ויויו גם
מקהלה:ויויו גם
תבורך אים אימא שלהם
ויויו גם
מקהלה: ויויו גם
יבורכו עורכי זמבורה וכותביו לדורותיהם
ויויו גם
מקהלה: ויויו גם
יבורכו/תבורכנה בנות /בני זוגם
ויויו גם
מקהלה:ויויו גם

תבורך אמן הגיברת שירי בן דוב, כל הכבוד, איזה שיר יפה כתבה לכבודנו כאן. כולל פזמון חוזר, כולל מקהלה ישראלית אורגינל.
ככה יבוא שלום, אני אומר. בזכות האהבה. אני לא אומר אהבת חינם, למה עכשיו מיתון, וזה לא קל לאף אחד, ובטח לא חינם, אז אולי אהבה-הכל-בדולר. או אהבה-חצי-חינם. או אהבה-בזיל-וזול.
אצלי שירי בן דוב מלכה. למה יצאה גדולה, יצאה.
שתבורך, היא וכל בני ביתה וכל בית ישראל.
ושייגמר המיתון, אמן.

קלטתם?
מה העניינים איתך, יצחק פז כובעים? יותר מדי כספית, אה?
בפעם הבאה תבוא אלינו, כאן בזמבורה יעשו לך כבוד.

רק קפצתי לביקור נימוסין קל - על מנת להזהיר את משפחת חג'ג' הענפה שלא תתערב במונופול שיש ל ז'ילו כרטיסי ברכה סמים בע"מ על כרטיסי ברכה, סמים, בע"מ.
כי דווקא אל-ג'זירה חג'ג' די חתיכה. לפחות במצב הנוכחי. לא הייתי רוצה לראות צלקת באמצע הפנים היפות שלה.

האם יש קשר בין אל-ג'זירה והגזר של הזמבורה?

הם אח ואחות. הגזר הוא החצי הפאלי של האישיות המפוצלת. אל-ג'זירה היא סתם נקבה.

סליחה, פארדון.
זה שאני מת מאיידס כבר עשרים שנה לא אומר שאני לא יכול להגיד דבר וחצי דבר על נושאי תרבות כאלה ואחרים.
אני מפקפק בעובדת מותי כמעצור לכתיבת טקסטים פתלתלים חסרי סימני פיסוק או כל מובן מורפו-סינטקטי או סמנטי אחר, בהקשר החומסקיאני של הדברים, אם אתם יורדים לסוף דעתי.
בנוגע לגזר ואל ג'זירה, הם לא היו אח ואחות, כי אם חלקים מנוגדים, אופוזיציות בינאריות בהגמוניה הפאלוגוצנטרית של השיח הגדל תחת חלוני.
אתם מבינים, אני מגדל גינה להנאתי (וגם כמחווה לוולטייר. קנדיד היא יצירת מופת בעיניי, ולא רק כי אני צרפתי, אבל גם), ושתלתי בה גזר. אורגניק.
חוץ מזה אני גם מקבל באופן סדיר את גליונות העתון הנפלא ומאיר העיניים "אל ג'זירה", וכשמחלק העיתונים הקטן והחתיך שבא למות ממנו זורק לי בכל בוקר את העתון, הוא נוחת לו ישר על הגזרים הקטנים.
ככה מתקבלת יישות שלמה, הגדולה מסך חלקיה.
אני מפקפק במה שאמרתי עכשיו, אבל אני עומד על זכותי להשמיע את זה.
יש לי גם תקליט של ג'ון קייג', וגם בו אני מפקפק.
הייתי מפנה אתכם להערות השוליים של יצירתו המרשימה של סלבוי ז'יז'ק, אם היתה בידי המהדורה המתוקנת של כתב ידו.
אני מפקפק גם בזה, וגם בהגמוניה של הסדר הסובייקטיבי ורב הכוחנות של ז'ילו. הרצון לדעת. א'.
אני מפקפק בטענה שניתן להסביר את העובדה שאני קירח בכך שקראתי יותר מדי דפים בנושא שיער שאינו גדל או האם להוריד שיער או נשירת שיער או משהו כזה.

פיקפוקיטו ארגו סום!!!

העתיקות נותנות בזה את רשותן לכל מי שרוצה להזמין אותן לריקוד במהלך הנשף.
נכון. הן כבר לא כל כך צעירות. ודי קמוטות למראה. וגם רוקדות לאט.
אבל את צעדי הפוקס-טרוט הן זוכרות להפליא.
אז אנא. הן מרשות. הן לא ייעלבו.

שלום לכולם.
לאחרונה גונב לאוזני כי דוניישה יקירתינו זכתה להוציא רשיון נהיגה ברכב דו גלגלי ממונע בנפח מנוע תקני ומאושר של עד חמישים סמ"ק ססססאממק. ראשית: ברכות.
שנית: נא הטי אוזנך דוניישה, עם הצטרפותך למשפחת נהגי ישראל, למספר כללי בטיחות בנהיגה על טוס טוס בעל זנב משוכלל בתקופת חורף ובכלל.

כללי בטיחות לנהיגה מונעת ויעילה

יש לשמור על תקינותו של כלי הרכב, ולפחות על גלגל אחד מתוך השניים, פן יהפוך לחד ממונע, או רק לטוס במקום טוס טוס.
אם בריאות הנהג אינה תקינה, זה די חבל.
אפשר לקחת אקרופוליס ואח, ניצאה!
או סוודיש ביטר.
העם אוהב לנהוג בשעות החשיכה. סגלי לך משקפיים נאותות.
אם נשמעים בעת הרכיבה קולות קרקוש יש לפנות מיד לקופת חולים או לדואר.
אם קולות הקרקוש גוברים יש לעצור מיד ולקחת מונית.
אם אין מונית, יש ללכת ברגל.
אם אין רגל, יש לבצע עמידת ידיים ןלבקש מן העוברים ושבים נדבה.
אם אין קמח, אין עוגיות.
בשעות בהן נהוג לנוח אין להפריע את מנוחת השכנים. יש לעצור בצד ולכבות אורות.
על מנת למנוע כל פגיעה אפשרית מן הרכיבה בדו גלגלי ניתן פשוט לא לסוע כלל.
זה תמיד בטוח יותר.
אשתי תספר לך.
דפקה תאוטו פעמיים בשבוע!
עלה לי הון!
ואני כולה כבאי, לא רוזנשטיין וגילדנפלופ!
גם הבת שלי דפקה תאוטו.
נכנסה בעץ.
כבר שבועיים שאני נוהג בכבאית הביתה.
ואין לי חניה.
אז אני נשאר בכבאית.
אחלה תנאים. מזגן, מים. הכל.
שושנה, שושנה!
שמישהו יעצור אותי כבר!

ואם כבר העלה בעלי שיחיה את נושא דוניישה, מן הראוי לסגור כאן חשבון ישן. חשבון בין נשים, מה שנקרא.
במסדרונות כתב העת זמבורה

מלחשות השמועות שדוניישה היא היא כרמלה ברדוגו. לזר אולי יישמע הדבר מוזר ונטול ביסוס: אם היא דוניישה - איך היא כרמלה?
ובכן, כאן ב זמבורה

הגיעה הפריצות עד אין אונס. אין דין ואין דיין. כל דכפין עוטה על עצמו זהות מדלן, משל נכנענו לכל הפוסט-מודרניסטיזם הזה: "אין זהות לכידה", "זהות זה עניין של פרפורמנס" ושאר הבלים מבית מדרשה של יהודית רבת-המשרתים שדוניישה החלה לרעות בשדותיה מאז הפכה להרמס בכבודו ובעצמו.
בקיצור: עד כאן! צירך שיהיה קצת סדר במציאות הזו! הניינטיז מאחורינו - ולמי שלא שם לב, היה האחת-עשרה בספטמבר ומחשבה שמרנית היא שוב הטרנד השווה ביותר.
אז דוניישה איננה כרמלה ברדוגו. ושלא תנסה לטעון אחרת. אני היא כרמלה. אני ואין בלתי.

בברכה,
אשתו כרמלה.

זה יפה!

סדר שיהיה פה!!!

נראה לי שעלינו פה על משהו.
האם אלכסיי ודוניישה היו משחקים משחק מקדים שבו היא הייתה מתחזה לכרמלה?
או שמא רב-טפסר וכרמלה היו משחקים משחק מקדים שבו היא הייתה מתחזה לדוניישה?
הייתכן שכולנו הלכנו שולל אחר משחקי זהויות סוטים - ושהרביעייה הם רק שניים? או אחד?
אי אפשר לסמוך על אף אחד. אני אומר לכם.

מספיק עם זה!

< אני עוד אחזור >

קינה על עצמי בעודי מקוננת

יש להוציא את השוטר מהראש.
יש להוציא את השוטר מהראש.
כך נהם דני האדום.
דני האדום היה אידיוט לא קטן.

יש להוציא את השוטר מהראש.
יש להוציא את השוטר מהראש.
כך זעף לואי בעלי.
רגע לפני שרצח אותי.

וקוראים לזה ביקורת התרבות.
וקוראים לזה ביקורת התרבות.
על האידיאולוגיה אין לי מה להגיד.
אבל חבל שאני מתה. לפחות זה.

(תרגמה מצרפתית: מיכאלה דוקוב-פינחסי)

ז'ילו, מון פטיט, שוב ריפררת סמים?
לא הסברתי לך כבר מיליון פעם לא לערבב טקסט עם טקסט?
זה דאנג'רה (אֶה אוֹ אוּ אִי אֶקס - כתוב, אבל לא אומרים. ככה. אקונומיק פרנסז)!

אז תוציא את האינספקטור מהראש.

הביאה לשידור: מתילדה בן-חסון-שק-יסעור -

ובשבוע הבא - בתו ערופת הראש של אינספטור קלוזו. כל האמת על מה שקורה באמת בסוכנות החשאית של אנטוורפן.

לכל מאן דבעי
להשכרה גיבנת , מאופה , כחדשה.
דוברת סלאבו-פראבית וצה"ל.
לפרטים: ת.ד. 6 , רוטרדאם עילית, שבדמרק (לא בשבת).

גם אני משכירה את שרותיי הטובים: אני מנגנת מוזיקת בארוק במפוחית בחתונות, מגהצת בגדי כורי-פחם, שואגת, מגדלת סלרי באדניות, מבינה דבר מתוך דבר, פוצה פה ומצפצפת, נוטה לחישובי קץ באישון ליל וגורבת.

לפרטים: אחוזת פאלטרו-מרטין, גבעות הוליווד, נס-ציונה.

הגזר

מקולקל

גיבנת פאלטרו היקרה באדם!

דעי לך, כי טובים שרותים טובים משמן טוב (ויבין המבין).
ולעניננו:חפץ אני בי"ג קלחי סלרי מפרי גנך.
בתמורה, תזכי לשאת את גיבנתי בראש חוצות במשך ליל הסילבסטער הבא עלינו לטובה, אי"ה, היום בערב.
כמו כן,יצורף זיכוי ע"ס ל"ט סלעים לרכישת מוצרי טיפוח ברשת "מוסכי סמי ובנותיו, בע"מ".

בברכת חג שמח וכשר, ג.ר.

אם הגב' פאלטרו הפוצה וגו' תישא את הגיבנת, מי יצלצל בפעמונים?
למי יצלצלו הפעמונים?
למה יצלצלו הפעמונים?
למֶה יצלצלו הפעמונים?
למֶהההה יצלצלו הפעמונים?

ראשית כל - לגבי הסלרי, זה מורכב. זאת אומרת, זה לא פשוט - לגבי הסלרי.
שנית - באיזה מובן אתה מעוניין לקנות? יש לפחות ארבעה, שאחד ממש גובל בהטרדה מינית. לפחות לגבי הסלרי.
שלישית - יש להבין שכל העסק כלל איננו חד-מימדי. כלל. וכל הנידון לעיל כאילו נידון לעזאזל.

כך שזה ממש מורכב. אין מה לעשות.
שלך,
ג.פ.
גבעות-הוליווד,
בת-שלמה.

אנו, "אנרכיסטיים אנטי-פוריטניים נועזים ברמה כזו או אחרת" מוחים בתוקף נגד מינון הסקס הנמוך ב כתב העת זמבורה

ודורשים בתוקף להעלות את מיפלס הזימה בכתב העת לתועלת הציבור ושחרור האיד.

ועל מנת שייקרא עלינו המכתם "נאה דורש ונאה מקיים", אפילו הוספנו חמשיר אנרכי אנטי-פוריטני נועז ברמה כזו או אחרת, גדוש זימה:

חמשיר נועז
הנה בחורה.
היא נראית נחמד.
הנה בחורה.
היא נראית נחמד.
הייתי שמח להחזיק לה את היד.

מכיון שאתם ציבור, דרישתכם היא פניה ואני המנהלת, לקחתי אחריות אישית והורדתי את החולצה.
מקווה שתמשיכו להנות מקריאת עיתוננו.
בברכה,
מנהלת פניות הציבור

לבקשת מנהלת פניות הציבור (העירומה...) הנני נעתר לדרישתכם:
סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס סקס.
גמרתי.

מגהה לרחוב ראשי אתה פונה שמאלה אחרי הרמזור השלישי.
לשירותך תמיד.