כרית רכה

חם.

דוקא נעים במזגן המעפן.

יובש, מתכת, ערב, סתיו, זיקנה,
לבן, חריף, בכי, התכנסות, עצב
אומץ, עור, אף, מערב
יובש, נשימה, ריאות, מעי גס

לחות, תזונה, טחול/לבלב, קיבה
אחה"צ, סוף הקיץ, בגרות, צהוב,
מתוק, שירה, יציבות,
דאגנות יתר, הגינות, שרירים,
שפתיים, מרכז

המון כעס על ורדית. היא אומרת לי לבלוע את הגלולה המרה . ולהנות בחו"ל.
המון כעס על אנשים שאומרים לי מה לעשות.
המון אי ודאות ל

גם אני רוצה לחזור לכתוב עוד. לשבת במשרד ולכתוב.
מאז סדנת הכתיבה הפסקתי.
דן בן 8 חודשים. הוא אומר ממ ממ ממ . היום מעיין שאלה אותי מה אנחנו עושים בבית, ואני אמרתי שאני משתעממת, לא עושים הרבה, מטיילים קצת, נוסעים לפה ושם,
וחשבתי- שהגיע הזמן לשינוי.שאולי הגיע הזמן לאיזשהו שינוי. ועכשיו אלך ואתעמל שלא אהפך למיקשת עצם חד צדדית עקומה מעוקמת, אתעמל עם הדיסק של בת' גיבונס.
(-: ההווה הוא הצומת בו נפגשים זמן ומרחב- כאן ועכשיו (-:

מרוכזת בי בשעות הערב. זוכרת אותך במעומעם. רוקדת ומתפזרת. המון המון מחשבות מגיעות ומשתלבות במציאות, כמו הנחיות למדיטציה שמחרפנות את המודטת.
על סדר במחשבות וביום
(האם אי פ]עם יהיה בסדר?)
על נקיון הבית,
על איך הייתי מלמדת אם הייתי מלמדת,
ואם פלדנקרייזי או ריקוד חופשי, מנסה לפתור לחפש את האסימטריה שלי ובורחת משם
מנסה להאחז במוסיקה ולא מוצאת ריכוז גם פה
נאחזת בתומר להנחיות טובות, אבל זה לא שלי ויוצאת שוב לחיפוש.
חושבת: אולי אם אני אכתוב את זה זה יעזור לי לשנות.
נזכרת בשיר ששלומית העתיקה לי- רואה בור והולכת אח"כ ברחוב אחר.
חושבת- נ ק י ו ן
לו יכולתי לנקות מהיום יום הזה את התיקוות והחלומות, כל האספרציות, כן אלמד או לא, מה אהיה מה יהיה
לו רק הייתי פה עם דן, ותומר, והמשפחה, ומנקה ומבשלת ואוכלת ומתקלחת ונוסעת וקונה אוכל והולכת למוסך סידורים
לו בלי חלומות, רק מתעמלת לשם הדבר בלי מנסה כל הזמן......... האם היה יותר קל???
שהרי אני לא ממש מנסה... אז אולי להפסיק?
צריכה עידוד להמשיך. אימון להמשיך. להמשיך.
(-: האושר אינו תלוי בדבר, רק בנכונות לאושר (-:
הבנות אמרו שכדי לדעת דבר על בוריו צריך לעסוק בו 20 30 שנים.
אמרו- אוקיי, את לא יודעת הכל, אבל תחשבי את מול אדם שלא יודע שום דבר בתחום, את יודעת המון
אמרו, זה עניין של ביטחון עצמי.
ואני מהנהנת, כן, כן, אבל לא מסכימה. כי זה מרגיש שאנלא יודעת כלום כלום בתחום. שצריך להתחיל מהתחלה. בפל' לפחות.
בריקוד חופשי אני יודעת הרבה. זה כן.
אבל הידע מאוד מבולגן.
צריך לעבוד. צריך מורה.
לפגוש את אורלי עוד יכול לעזור.

ברצוני לכתוב משהו על הימים הנוראים, ונוראיים המה.
כמה צדקתי כשהביאותי את הספרים מן הסיפריה התל אביבית, וכעת נמסכים חיי בחייה של דבורה בארון דרך עמיה ליבליך המצויינה.
פגישה עם שכנה ולה שלוש בנות, בעל ולהם שתי סיגרטות מתחלפות תדיר, וחיוך ומקל לדחוף את האופניים של הגדולה בבנות.
וקטני דן זחלן פה ושם משחיר בירכיו הקטנות באספלט יום הכיפורים וגדל וגדל.

חייבים ללמוד על הורות ואיך. הצלילה הזאת קורית ותיקרה כך או כך,
אבל יום אחד את מתעוררת ואין לך מושג איך הגעת לפה, הילדים ואת ואבא צועקים ומצטעקים: מה את צועקת? פיאניסימו זה שקט,,!
לתת לדן דרכיו שלו ולי דרכיי, לא למלא את עולמו כך שלא יזדקק לי יותר מידי. אמא תראי אותי! צועקת ילדת בגן האס. אמא יושבת שם רואה, לידה העגלה, וכל הילדים סביב..
למה זה מעציב?
כי האמא מה? מי רואה אותה?

"כי האמא מה? מי רואה אותה?"

יפה. נוגע.
אוהבת. נתראה ברביעי.

רוצה שיבוא מי מי איי מי
ויאמר לי ראי!
ראי, בנך הקט מחמדים מחמלי,
ראי בית ואנשים ואהבה שאופפפת
ראי יופי בריאות ורגש, שימחי שימחי עלוזי בואי קומי צאי, פיצחי מחול, עלי עלי עלי.

את בטוב

בקיצור, כאילו כאילו אני ישנה לעזאזל, להתעורר, מה רע לי מה?
זה. זה רע. זה קל וקשה.
ויבואו עוד ימים אחרי.
קלים וטובים וקשים ורעים הרבה הרבה יותרר

שזיפים מתוקים חמוצים ורודים זהובים יפים יפים יפים.

יום טיול פשוט ויפה. חברים טובים. אלה מתחילה לדבר עם זרים והם הופכים לחברים. מציגה את עצמה:
שלום קוראים לי אלהאני בת חמש ושלושה חודשים. אני חושבת שאם מישהו אומר לי את שמו אנחנו נעשים חברים.
איך קוראים לך?
או- הצבע האהוב עליי הוא וורוד- גם שלך? אני חושבת שאנחנו יכולות להיות חברות טובות!
דן צוהל במים אצל אבא בידיים.
ערסלים מכל הסוגים והמינים,
פויקה, האורז נהיה כל כך טעים- ואולי זה היה מן אורז מסוג מיוחד?
נסיעה, הנוף חולף יפה בחושך.

(-: בגן העדן הזה יש גם יתושים (-: כן- אבל היום לא היו.

מרגישה איזשהו ריחוק מדן. אני הרי לא אמא, עדיין לא, לא, אני לא קולטת את זה הרי. אני מיה, אני סתם אחת, בחורה, אישה בקושי נשית, יותר ילדותית, ולא כזאתי סמכותית או אחראית.
אחראית, לעצמה. נסמכת על הוריה. חיה, במקריות, ניסחפת. ועכשיו- אמא.
שצריכה לשים גבולות ולאפשר חופש. לאט לאט אלמד ואתנסה עם דן ותומר. לאט לאט לאט בדרך.

יש מי שמדבר מילים יפות. יש מי שעושה מעשים יפים. המילים לא בהכרח מעידות. אולי המילים פחות חשובות ממה שנידמה לי. אולי אני מגזימה בחשיבות שנותנת להן, להן ולסימני הפיסוק שלהן.
אנחנו משחקים משחק אסוציאציות. קצת לרענן את המוח.
האמנם?

יום שמח מכל המנוחה. המנוחה לא מובנת מאליה וחשובה וממלאת. נחנו אצל מיקה. (-: כשהדעת נחה, עולה נחת רוח- מה יניח את דעתך? (-:
אני נחתי וישנתי ארוכות על הספה הכחולה בחדר של תומר שהפך לחדר משחקים ונכדים.
גם בחולון צריך להסב את חדר ילדותי לחדר יותר ידידותי למשפחה המורחבת. גלעד רב עם אמא, ילדים רבים עם הוריהם.
אם יהיו לי עוד ילדים זו החלטה שתלויה בנסיבות שתהיינה כשזה יהיה אקטואלי, עכשיו זה עדיין לא. ראינו במושב המוני ילדים ובטנים ומעגל גדול של משפחות יחד, הם לא 'בסטייל' שלנו, אבל הם יחד וזה משמח לראות משפחות מתקבצות.
תומר נרדם מתחת לספר 'רקמות'
אסנת עוזבת אותנו ותתחיל לסייע לאמא חדשה אחרת. מתחילה שנה חדשה (ומרגשת! (-: )
דן בן 9 חודשים תיכף, ויש לי תחושה חזקה של שינוי והתחלות.
החגים והשנה החדשה, גם שנת לימודים למי שלומד, ודן בן 9 חודשים, אצל גבי מעגל האמהות מתאים לבני 0-8 חודשים, אז 'רשמית' משהו קורה כעת.
פחות רוצה מנשא, רוצה לזחול לבד.
יותר ברור מבחינת שעות שרוצה לישון בלילה משעה אחרי החושך, נגיד 19:30 ועד לאור, נגיד 5-6.
ואז לישון שוב אחרי שעתיים שלוש , נגיד ב 8:30, שינה קצרה של 40 דקות שיכולה להתארך אם במיקרה נוסעים לאזור בית שאן
ואז ער נגיד 9:30 עד 11111111111 ומתחיל להיות עייף, ישן עד 14, וער עד 17-16, מנמנםעוד איזה שעה, ויאללללה למיטה,
נרחץ באמבטיה, איתי או בלעדי,
וצוחק וצוחק וצוחק עד בלי דיי,
צוחק לסבא יואב מעבר לשולחן בעודו אוחז בעוף
מיתי אומרת:הוא מבין הכל
ואני חושבת: כן, הוא מבין.

אם תספרי לו מה בליבך, אם תשאלי אותו למה ואיך, אולי יקם הוא וילך- אל תדברי על טבעת.. יש חגיגה, אומרים בעיר מסיבה, אומרים ההיא התחתנה,
ופה יש ריח של אמוניה, של שתן.
חם בבית, בחוץ מתחיל להתקרר ואנחנו מאווררים בגדי חורף ומלבישים לדן גרביים מהשנה שעברה.
לוותר על השעור של אורלי? לוותר על משהו שהוא פרופר בשבילי? לוותר על שלוש שעות שיביאו לי שקט בגוף ובלב ויתנו לי כוח לעוד שבוע-
לוותר ולמצוא דברים אחרים, ז ו ל י ם יותר שייתנו לי כוח. זולים יותר ומסובכים יותר, אמיתיים יותר, מורכבים.

בגלל הנמלים בחדר השינה העברנו את המיזרונים לסלון. אולי נשאיר אותם פה, ויתפנה לי חדר לסטודיו פלדנקרייזי ריקני.
עבודות גינה איננו מבצעים והגינה עצובה מוזנחת מתייבשת . יבוא החורף ויצהיל אותה.

מי שמוותר על יעודו נידון לחיים של אומללות. כך הבהיר הדוד הטוב למריו ורגס יוסה שזכה בנובל לספרות.
מי שעובר ממקום למקום כל הזמן לא יזכה לאמון הבריות- כך מרן הזקנה ליחיפיה בספר של ברתולד אוורבך.
וכנ"ל מי שמחליף עבודות כל הזמן- כך יחיפיה המשרתת, רועת האווזים, לאחיה דמי.

לאחרונה יותר קל, דן מצא סדר ושמחה וגם אני.
פתאום מיתי אמרה שיש לי הרבה זמן פנוי,
פתאום דן ישן פחות וצריך לינוק ויש לו חום, אבל זה זמני.
מנסה לנסות חיתולים מבד, אבל זה יחסל לי את הזמן הפנוי.
רוצה טרנזיסטור, לתת לו לשחק כמו תומר שהיה בגילו.
ומשחק בשבילי- שואב אבק, לקראת שטיחי החורף.

(-: כל גיל והשמחה שלו (-:

החיים שלי היום הזה
בית בשבילי הוא מחסן ומבחן
(-: גישתך לעולם היא הביטוי המדוייק לגישתך אל עצמך (-:
סלחנית אלי, לא אכפת לי מהעולם- מאמינה שיסתדר בלעדיי-
ממני אכפת לי מאוד- אכפת או לא?
סדר ואי סדר, קריאה כתחביב וכעיסוק. ה
ספרנית שאלה מה אני עושה- כי אני לוקחת ספרי ילדים- אמרתי אני לא עושה כלום.
היתה שם סופרת ילדים אחת מבית יצחק והיו שם ילדים. יש לה פלסתר על האף, למה?
קראתי את הספר בדרך הביתה ברגל. טיול אחר / של אלונה פרנקל.
תומר סיפר על טריטון מעופף שוחה וסיפר על רון החדרקון והגיע בדיוק כשחזרנו.
דן חייך עד שנרדם וישן כמומיה.
מי אפתית, מי?

בצק בחדר, מתחת לציפורניים המתוקות וורודות.
בצק בחדר הריק
חדר ריק אחר, מלא בארגזים ובמיזרונים ובשקט.
חדר אחרון, מלא בנשימה של הבנים.
חדר מטבחון מלא באפיה ובפיה.
(-: באופן טבעי כולנו שייכים
שווסטות אומרות לי מיה קהילה קהילה מיה ואני אומרת כן איפה כן אני יודעת
הנזקים לו והנזקים לי וההוה והאהבה הווה ו
מתבלבזת בכתיבהה
איזה בילבוז

עכשיו יש לנו את כל הזמן שבעולם וככה צריך להיות.
כל הזמן שבעולם.
הזכות לשכב לצידך להיות כל עולמך לאמץ אותך בשנתך תינוק זהוב
לקרוא ולכתוב
מתאים לי ללדת בבית ולהניק ולתת שיעזרו לי ולחבק במינשא
לא מתאים לי לחנך מהבית להישאר בבית להיות אמא יחידנית המון שעות ביממה
באופן טבעי בשבילי צריך להיות אחרת.. עד עכשיו הרגשתי בבית כאן בבאופן,
אבל לא בטוח שזה מתאים לי.., למה אתם מגדלים את ילדיכם בבית? למה בחרתם כך?

בשמחה רבה

הפרטים שלי בדף בית.
מקווה שנדבר בהקדם

קל להסיט את המחשבה שלי מהדרך שלי.
הכל משפיע עלינו.
(-: מותר לכעוס, (-: אני יודעת,
אבל זה לא העניין.
טוב, זה חלק מהעניין.

הבאלאגן סוגר עלי. ערמות הבגדים.
רוצה להודות ולזכור את הימים הקשים של אחרי הלידה, ולהעריך את מה שיש עכשיו.
פשוט דן חולה ואני לא מצליחה להרפות.
(-: נוכחותך חשובה לי מדעתך (-: זה מדליק.
ללמוד מאמא ... קוראת בדף היית רוצה _להיות עם אמך בחינוך ביתי
הולכת ומיטפשת, מזכירה לעצמי-
פשוט דן חולה ואני לא מצליחה להרפות.

שיחה טובה עם אורלי שמציעה לרקוד וללכת לג'אמים, להחזיר את האמון בידע הקיים האינטואיטיבי והנרכש, המבוסס

שמזכירה שאני בשלה ללמד, ושואלת אם יש לי כיוון, מה הייתי רוצה לתת.

הכל עדיין סלטים בראש.

טל: מתעוררת אל תוך, מאבק. גם תומר חולה אז יש לי רגעים עם המחשב. ולאכול מקושקשת וטוסט. בטריינינג. בבית .

מאיפה תגענה התשובות?
אני אני אני אני אני כל הזמן
(האם מספיק רואה את דן?)
קוראת כדי לברוח מכאן.
לוקחת עלי פרוייקט קטן-
אבשל לטיול, אני אוהבת לבשל
והאתגר כאן- המילים מכובסות- הקושי כאן
לפזר אחריות ולסמוך.
אולי זה לא כל כך קשה.
זה לא בתשלום, זה רק כמו התנדבות תמורת הנחה,
למנות ראשי סירים ותבשילים בקטנה.
להכין תפריט עם מתכון ולתת למישהו לרוץ על זה.
יהיו עוד ישראלים ודאי.
לשחרר לשחרר לשחרר כבר. אין לי סבלנות.
(-: הספק מבורך (-:
יהיה בסדר, אין לי ספק, תמיד בסדר.
אבל בא לי בא לי בא לי. בא לי להיות בן אדם אחר...
להזדהות איתי ולא רק לברוח.
להפסיק להשתעמם ממני.
לבחור בחירות טובות שיעזרו לי לשוב ולהתעניין...

לתת לאוכל מקום יותר שקט ורחב בחיי

מזמינה אמהות עם תינוקות בבית באיזור קריית השרון לשעת בייבי בקר בהנחייתי בימי שלישי 10-11 במרכז חמאמא , בספרייה ברחוב הזמיר. בתכנית: שירי בקר, דקלומים בליווי המחשות, סיפורים, ריקודים והמון אהבה. חוצמיזה תמיד אפשר להגיע למשחקייה בשעות אחה"צ לשחק עם ילדכם וליצור זמן איכות ביחד, להפגש ולהכיר חברים נוספים. אשמח לראותכם, יפעת.

מה עושות האיילות

_קישור | העבר | מחק יעל מ? (12.01.2011 15:00):
שלום,
אני אמא למקסימה בת 6 חודשים (גם מאד אוביקטיבית, אבל מה לעשות שהיא מקסימה...), גרים בבית יצחק.
חושבת כבר כמה זמן לצרף עוד מקסימ/ה, וראיתי את המודעה שלך, אז אולי זה סימן
אשמח לספר לך על עצמי ולראות אם מתאים לנו.
052-8334451_

מזמינה אמהות עם תינוקות בבית באיזור קריית השרון לשעת בייבי בקר בהנחייתי בימי שלישי 10-11 במרכז חמאמא , בספרייה ברחוב הזמיר. בתכנית: שירי בקר, דקלומים בליווי המחשות, סיפורים, ריקודים והמון אהבה. חוצמיזה תמיד אפשר להגיע למשחקייה בשעות אחה"צ לשחק עם ילדכם וליצור זמן איכות ביחד, להפגש ולהכיר חברים נוספים. אשמח לראותכם, יפעת.

מה עושות האילות
_קישור | העבר | מחק נועה ברקת (12.01.2011 08:14):
אם את לבבית, אימהית, חמה, עם סבלנות וכישורי תקשורת אז אולי את רוצה להיות בת לוויתה של אמי? שלוש פעמים בשבוע אחרי הצהריים במרכז הגריטארי בפרדס חנה. אין צורך בטיפול פיזי, רק לדבר איתה, לארח לה לחברה ולאהוב אותה. אמי מרותקת למיטה אבל לגמרי בעניינים...
כמובן בתשלום. מיידי ודחוף.
פנו אלי במיל או טלפונית - 052317501_

_קישור | העבר | מחק מה עושות האיילות (05.01.2011 14:23):
האם יש כאן מישהי (מישהו?) מאזור מדרשת רופין (בית הלוי,כפר מונאש, כפר יונה וכו') שמעונינ/ת לצרף לתינוקה תינוק מקסים ביותר (אוביקטיבית כמובן) בן חצי שנה תמורת תשלום?
מדובר על 4 ימים בשבוע לכ-5 שעות כל פעם.
או לחילופין - לחלוק ימים פעמיים בשבוע אצל כל אמא.
אצלי בדף הבית._

חלינו. והבראנו. דיי מדהים לנו. דיי כיפי לנו. ועכשיו גם יש לנו גרנולה חמה ועוגת תירס חמה ובית חם.
מאז שהומצא פייסבוק עוד פחות אני כותבת כאן. ומאז שלא כואבת לי היד ואני שוב כותבת לי במחברות.
ומאז ששלומקה ודפנה בחו"ל ואפשר לשלוח להן מיילים.
טוב שיש למי לכתוב. למישהי.
בא לי שדן יהיה ילד מדהים מדהים.
הוא כבר מדהים, הוא מדהים מדהים. הוא צחקן. מאושר רוב הזמן. מאושר לינוק. מאושר לזוז, לטפס על פינת הספה ולהתיישב שם גבוה כמו חתלתול כמו קינג קונג.
השפעת ההורים כה רבה. רק לא לפנק מידי. רק לא שיהיה פושטק שלא יכול להתאפק.
ולשיר ולנגן איתו, איתי, שלא יהיה לנו שקט מידי בדם. שנעןף על פלמנקו אש
שנשיר ונהמהם לי ליי ליי ליי
שנפטפט פט פט ונתקשר שר שר. שנאהב להיות יחד, נמאס לי לאהוב להיות לבד. ואני כל כך אוהבת להיות כך לבדי!
בייחוד כשאפשר לתקשר כך . מתוך הלבד.
אפיה היא פעולה. גם מסאג' רגליים בשניים על ספה דו מושבית.
גם הקלדה על לפ טופ בחמישה לחצות.

אני בטבעון עם שניים בני 2, 4 לא יודעת אם יתאים לה.. אני ב 0502150141

הקטנה מספרת לי היום בא.צהרים: "פעם, כשאני ואמא של דן היינו במושב, חפשנו בדשא דרדסים, ולא מצאנו אותם. כנראה שהם כבר הלכו משם"
(סתם קפצתי לבקר אותך פה)

כן באמת פעם חיפשתי עם הקטנה דרדסים בדשא במושב.
כל תופעה היא השפעה והשראה
טאי צ'י מחמם את הצ'י בידיים, ובלב. have a good day, Maya, אומר יורה. זה הגוף שלנו, לטף באהבה, כי אנחנו אוהבים את עצמנו, לא?
חשבתי על זה במשך אתמול. אני אוהבת אותי, אז להתייחס אלי יפה, ובכבוד, למשל: לתת לי רגע לשבת עם הכיבוד שלי. להכין לי כיבוד טעים.
האם העיכול שלי מושפע מתרגול הטאי צ'י שלי?
במשך התרגול חושבת האם פל' מתאים לי או לא, האם אני מצוייה באשליה.

forget what happened to you today, and what will happen later
we are here and now, and that is what matters

the space around you is peacefull and quiet and in the middle of it,
you are standing, smiling, ready for the day

כשאומרים לי שאני רזה, אני מייד הולכת לאכול משהו משמין.
רק שלא תהיו צודקים עליי. רק שלא תהיו צודקים.

_קישור | העבר | מחק ירח לבן (30.12.2010 11:13):
עוגיות יולדת: עוגיות המכילות כל טוב וגם נשמרות היטב. כל פעם שהיולדת רוצה "משהו קטן" יש לה נשנוש עם זריקת אנרגיה:

5כוסות שיבולת שועל עבה(ויטמין B)
5 כוס סובין שבולת שועל (לעצירות)
5 כוסות קמח מלא

1 אבקת אפיה
200 ג חמאה מומסת (ויטמין A)
1 כוס שזיפים מיובשים קצוצים (עצירות, סוכר, טעם) אפשר לקנות כבר מגולענים ורק לקצוץ
1 חבילה שוקולד מריר (מותר קצת- לטעם ולמצברוח ולאנרגיה זמינה) או צוקלד ציפס חרובים
3 ביצים (חלבון, אומגה 3)
1 כוס סוכר (אנרגיה)

5 אגוזי מלך קצוצים גס

לערבב הכל (את החמאה והשוקולד לא לשים בו"ז כדי שהשוקולד לא ימס)
כדורים בגודל פינג פונג על ניר אפיה (לא צריך לשמן)
25 דקות חום בינוני (180)
אני נותנת חבילה כזו לחברות שיולדות וזו תמיד הצלחה_

עקרון הרצף באמנות של ילדים

_שומרת לעצמי
שלום!
נשמח אם יצטרפו אלינו אמהות ותינוקות סביב גיל שנה למפגש שבועי בימי חמישי בבוקר בת"א. נפגשות באחד הבתים או בגינה. קלייר , סלקום, 5838467 או klaralu בוואלה_

לא מדייקת.
מתרוצצת כאילו, משהו בגוף מתרוצץ, לא יושב. לא יושבת. רוטטת.
משהו מלוכלך. הבית מלוכלך. משהו לא יושב במקום.

יוצאת מהמחלה לאט, ממחלת הסינוסיטיס. מרוקנת ממני את הליחה הצמיגה המלוחה, זו שציבעה תכלת.
דן בריא ממש. לא זועק שוב. כשחלה זעק בלילה, שמעו עד נתניה.
שיניים? היום היינו בחוץ על שטיחון, שיחק איתי ופתאום זעק. למה? ניכנסנו ינקנו נרדם. לא הראה קודם סימני עייפות. ככה בום- זעק וצלל.
היום נרדם בצורה מצחיקה, חיבק ואז עשה סיבוב דאווין זחילות על כל המיטה, הגיע שוב לחיבוק, וסיבוב וחיבוק, עם עצירות של נימנום רגעי בדרך, ושוב קימה עם חיוך ענקי, ולדרך.
ואז נשכב על הגב, ותמה לעצמו על התקרה ומצבה, ניצלתי את הרגע וגזרתי את כל ציפורניו ולא הניד עפעף, לאט לאט הניד, ולבסוף נרדם תוך שאני מלטפת לו את הלסת הקטנה.

כשחולים קשה להרים את הראש משכיבה, משהו כואב בעיניים, בצואר.
ואין חשק לעשות ספורט או עוגיות. רק לשבת ולהתכרבל.
בסדר.
מקבלת. מתכרבלת. להפסיק להתרוצצ ולשבת להתכרבל. לקבל את זה שלא יקרו פה אפיות הערב.

דברים שישתנו כשתגדל- יהיה יותר סדר במקרר ולא הכל מלא שקיות ניילון להפריד בין ירקות .

אבל תמיד יהיה מקרר ותמיד יהיו ירקות נכון?
לא תמיד. לא כשמטיילים ואוכלים בחוץ. לא אם חולים בבית חולים או בבית אבות.

למה יש הרבה זבובים בבית? מה עושים כשהקומפוסט רטוב מדי ואין חומר יבש כי הכל ירוק?

_שפירית (20.02.2011 16:02):
אשמח לפגוש אימהות נוספות עם קטנטנים בקריית השרון בנתניה
שלי בת שנה וחצי
[email protected]_

_מוזמנים לבוא למסיבת פורים- בחוקוק- מסיבה מגניבה
ביום חמישי 17-3 ב20:00--
לפרטים אפשר להתקשר לאיתי-054-5611196
מסיבה שמתאימה לבוא גם עם הילדים- יש מקום להניח אותם לישון
ולהמשיך לרקוד- גם אפשר להישאר לישון בסטודיו ליבה- במחיר סמלי_

לפעמים מפחדת מדן. קוראת בספר 'הורים טובים מדי' מפחדת מילדים אלימים ילדים חסרי גבולות.
(-: כאשר הכלי לא מכוון, כאשר צליליו צורמים, האוזן איננה פנויה אל הניגון (-:
מוצצת אצבע. החדר אפלולי ומבולגן.
יושבת מכווצת, קצת קר ובכלל...
כאילו אין לי מקום
כאן ובכלל.
למה? ככה. ככהזה עכשיו.
כי אין לי מקצוע, כי אני לא זוכה להערכה מהסביבה, כי משהו חסר.

הדס אומרת: זה לא העניין של להתפרנס, זה למצוא לעצמי מקום.
אני חושבת- כן. זה גם וגם כמובן.

_קישור | העבר | מחק אמא אינקובטור (08.12.2008 16:09):
<גילוי נאות: הכותבת לא בחינוך ביתי. בכלל. לא היו ולא יהיו לה שום כוונות להיות בחינוך ביתי>
אבל: כאן <צפון אמריקה> אין בכלל אופציה של גן לילדים בני פחות משלוש. יש קבוצות משחק לבני שנתיים, פעמיים בשבוע לשעתיים - עם הורה. יש גם גן ליום מלא, אבל הולכים אליו רק ילדים שאמהותיהם עובדות. גן לצורך חברה והנאה מתחיל בגיל שלוש, והרבה ילדים לא הולכים לגן לפני גיל ארבע-חמש.
כשהגענו לכאן הבכורה כבר היתה בת שלוש ומאוד-מאוד צמאה לחברה, אז הלכה לגן. הצעירה היתה צמודה אלי עד גיל שלוש וחצי, ואז הלכה לגן לשעתיים וחצי ביום. אחר הצהריים, כך שלא ממהרים בבוקר. החל מגיל שנתיים ומשהו שלה נעזרתי במשפחתון קטן שהלכה אליו לכמה שעות בשבוע כדי שאוכל להתהולל (טיפולי שיניים, סידורים בירוקרטיים וכו'). מי שהולך לקניות בשעות הבוקר יראה הרבה מאוד ילדים בני ארבע-חמש מטיילים עם אמא._

אולי ננסה להיות השבוע בבוקר בבית.
תחושה שכל הזמן בנסיעות. א ו ג מפגשים, ב מיקה, ד ה להיות בבית לקראת הסופש מה קרה
אבל בא לי מפגשים! מפגשים מפגשים!
כן. אבל יש לך רעיון יצירתי והשעתיים שנצ של בנך הן זמן יקר מפז מכדי לבזבזו בנהיגה מנק לנק גם אם יש דיסקים באוטו והנסיעה יפה בשקיעה .
בכביש 2 או 4 ומי בכלל ישן צהרים בשקיעה בלבלת לו הכל ומה יהיה בלילה מה?
שעתיים שנצ קדוש קדוש לרעיון יצירתי קדימה היי
אני לשני חברה משוררת אני המשוררת אני אני
אישה עם אגן עגול , אני , אני,

בא לי להתחפש. למה?
מאווררת את הדימוי שלי בעיני. רוצה להתחפש לנסיכה יפה, ולגמישונית צמודונית, ולדתיה בשביס.
מי שחשבה שהתחפשתי להודית טעתה. שמתי טיקה אבל הייתי 'אמא של שבת' , בלבן ובחיתולי טטרה על צואר וכסינר,
וענדתי תכשיט מנצנץ וניצנצתי ובעקביי היקשתי והייתי בנעליים'אנטילופ' שלי היפות.
למה בא לי?
לחיה. אם אני מחופשת מותר לי להתנהג אחרת?
ולמה לא כל השנה להתלבש איך שבא לי?
מירי אמרה שכדאי.

רציתי להתחפש ללהיות אני ולהבין מה זה אומר לגביי היום.
לתת לשערות הרגליים להתנפנף ברוח. ועשיתי את זה בתלבושת החקלאית של שבת שלי בחולצה רקומה.
מתגעגעת לליאת קצת.

כשאני פותחת את המייל יש לי תיקווה-
אולי מישהו חשב עלי אולי מישהו קובע איתי פגישה אולי אלמד משהו נעים ושמח?
רוצה לחזור לכתוב בבוקר. אין לי יומן לא יכולה לקבוע פגישות עם אף אחד אם זה לא למחר כי אשכח. חייבת יומן!
נשיקות,
ממני, מיה

_העקרון השני כמעט ואינו מוזכר ומדובר - הילד חי סביב חיי המבוגר ואיננו מנותק מחיי המבוגרים. על הילד לראות את חיי המבוגר ולהיות חלק מהם ולא מה שקורה באופן כל כך רחב בעולמנו - המבוגרים חיים סביב הילדים או יותר נכון מייצרים אכסניות בהם מקדישים מבוגרים מסוימים את פעילותם בעבור הילדים. עניין זה משרת את ניתוק הילדים מחיי המבוגרים, לרווחת המבוגרים.

עקרון זה קשה להבנה או ליישום מעשי. מדובר בהיפוך מחשבתי והתנהגותי לא פשוט. אבל מה? כאן אין תגובה כמעט. הסבות לכך יש להניח רבות, אחת מהן תהיה עומק ההשתרשות של דרך החיים המערבית - פרוטסטנטית - קפיטליסטית. סבה נוספת היא שאין הדבר עומד באופן כל כך נמרץ במערכת האמונות והידיעה האינסטקטיבית הפרטית שלנו, כמו למשל, הנקה או קרבה גופנית.
חשיבותו של עקרון זה אינה נופלת מחשיבות עקרון הרצף, ובתוך התפישה החינוכית הכללית איננו יכול להיות מנותק ממנו. על כך בפעם אחרת._

_רציתי לשתף אותכם בחווה-וחוויית חיים מדהימה- חווה לקיימות יהודית- אנחנו חבר'ה אחרי צבא שלומדים יהדות-(חילונים ומאמינים כאחד)
ופרמקלצ'ר עשיר ומעשי- מגדלים ומקיימים את מזוננו באופן אורגני
ולומדים מאנשי מקצוע תחומי קיימות שונים- רוקחות סבונים, הכנת גבינות מהעיזות ועוד ועוד....
נעשית עכשיו ההרשמה לתקופה מפסח והלאה- מתאים לחבר'ה שרוצים ללמוד יהדות ממקום פנימי-(ולא מחייב!) ולחיות בחווה אורגנית מוקפים אנשים טובים בלי סוף....מדורות וארוחות וחיים טובים.....
אפשר לדבר עם אחראי התוכנית- איתי יוסף- 050-2249600_

תמיד במפגשים אני רואה אתכן, האמהות לכמה ילדים,
ומרגישה שה'צרות' שלי, הקשיים, הם כאין וכאפס לעומת אלה שלכן.
מקבלת פרופורציה- הרי ברור שעם שניים הרבה יותר מסובך...
אבל גם מאבדת לגיטימציה לקשיי-
והם שלי ואני חיה אותם... אין לי ברירה אלא לחיות את שלי.

יש לי בחילה, אני סתם עייפה, נכון?
אני מקווה מאוד שאני לא הריון.
אמהות מדברות על ההריון השני והשלישי שהיו דומים לראשון, דפוסים בהריון.
דן מתעורר צועק

אני כועסת.
אולי בגלל שאני לא אוכלת אורגני,
ולא מפרידה חלב וגלוטן,
המוח שלי שלילי.

נכון ש
(-: אי אפשר להשפיע, מבלי הנכונות להיות מושפע (-:

כי אני מקסימה ומהממת?
כי רק אני מניקה אותו?
כי אני אוהבת אותו הכי בעולם?
כי אמא יש רק אחת?
כי אלה השנים הכי חשובות ועכשיו נבנית לו האישיות והשכל, ומה שהכי חשוב עכשיו זה אהבה?

כי דמות אחת ראשית מטפלת חשובה להתפתחות אמון בעולם?
כדי שאני אכיר אותו לגמרי וכך אוכל לעזור לו כשיצטרך,
כדי שהאהבה שלי אליו תתחזק עוד ועוד, שלא יהפוך לזר?

למה טוב לילד שלי להיות איתי?

כי הוא בחר בך להיות אמא שלו!

כרית רכה,
להיות עם ילד בן שנה וחצי, ולספק לו עניין זה קצת קשה- זה קצת קשה, בגלל שהגיל הזה הוא גיל של תנועה גופנית ומחשבתית.
זה קשה בבית, כאמא, וזה קשה בגן.
רק שבגן יש חוקים- ואז נדמה שזה הרבה יותר חלק שם- עם המדבקות שמדביקים על גלילי נייר טואלט, ואפונה ומזרונים, ומסגרת.
שאלת למה טוב לילד שלך להיות איתך- כי את האמא שלו- כי הוא צריך להיות עם מישהי המטמוטטת מאהבה כל פעם כשהיא רואה את הטוסיק שלו, ואומרת לו איזה יופי, כשהוא עושה פלוצי...
מה יש לו לחפש בגן? חוץ מאשר את אמא שלו?
תהני איתו בבית.
כשהוא יהיה בן שנתיים וחצי תחזרי לשאול את עצמך את השאלה הזו. (ככה בעיניי)

אני רואה שכבר ענו לך, אבל יש גם את הדף פעוט בבית דעי את אשר תשיבי
וגם קישור מעניין ששמתי היום בתחתית הדף נחמד לראות מסביב (יש שם ציטוטי מחקרים מעניינים על הסביבה האידיאלית לילד לגדול בה).

שוב בלוג.
כואבת לי בבטן.

הלואי וכבר נגמר היום הזה והחיים האלה גם. בא לי להתגלגל, להיות חיה אחרת. לא הורית, לא נשית, לא מיולית.
(-: הכלי יכול להכיל ולשמור את תוכנו, ובכל זאת מתחדש מרגע לרגע, במיוחד באביב (-:
הרגשתי לרגע שכן, אני שורדת בהצלחה, אני יכולה, להפוך, משורדת למשגשגת, להמשיך.
מצמצמת את עצמי לקטן בתוך המרחב הגדול שפנוי פה.
לאיזה טיפול ללכת?

לגבי תקרת רביץ - בדיוק התקנו מאוור על תקרה כזו.
בדרך כלל בנזוגי מוצא את הקורה אבל הוא לא היה בטוח, אז הוא עלה על התקרה (כלומר לתוך הגג דרך הבוידעם, לא על הגג)
והניח שם שני קרשים ואז קדח מלמטה, דרך התקרה לתוך הקרשים.

מקווה שעזרתי

דן מקיים את חלקו בהסכם וישן. מה אני יכולה לעשות כדי להציל את היום הזה?
כדי שיהיה לי יום טוב, מעניין משמח?

אפשר ללכת למפגש בחדרה.
אפשר יום ביתי ואחה"צ ים עם ג'ון.
אפשר בינתיים לנקות ולסדר, בכיור, בין השיניים, בחצר.
אפשר לכתוב ולנסות להבין מה קורה בחיים שלי עכשיו.
אפשר לדבר עם חברה לנסות. אבל על מה? כדאי קודם לדבר עם עצמי, להבין מי ומה.

אז:
קיבלתי מחזור, דן קיבל חיסון, לי יש דימום ולדן יש שילשול.
קיבלתי שמלה חצאית חולצה וכובע.
הכנתי חמוצים, בישלתי סלק וגם אייריש קרים.
לקוק ליקלקתי חלב מרוכז מן הפחית, כמו יונה, חבר דרום אמריקאי צ'יליאני שהיכרתי בגילגול הקודם כשהייתי נערונת קצוצונת.

נראה לי לנקות., ואז נראה.

(-: כאשר חוסר מתמלא, נוצר חוסר בחוסר עצמו (-:

אני בטוח יותר אוהבת לחיות את החיים מאשר לכתוב עליהם.
הכתיבהאמורה להיות קטליזטור לחיים.
הכתיבה יכולה להיות אמצעי נהדר, ככלי, להשאיר את המחשב פתוח ולעדכן במשך היום מה קרה אותי,
לבחון ולראות איך לבחון משפיע,

אני אוהבת לכתוב... כן להשאיר סימן, לא רק לרחף בהווה מתקיים וגדל ומתפוגג.

מחשבות.
אולי אני טועה וכל הטבעיות או חלקים רבים בה , לא משרתים אותי יותר.

חתכתי סלק, שמתי דגנים על אש והקטנתי אותה, וניקיתי וטיטאתי, וניחמתי הנקתי-הרדמתי בכי עצב.
ומה יש לי בתיק- בתיקים? ומה צריך להיות לי שם?
צעצוע מתחלף,
ושני סוגי מזונות אטרקטיביים
וארנק ומפתח ופלאפונצ'יק
וחיתול ומגבון
ובגד להחליף
ועט
וטישו
בקבוק מיים
אוזניות..
יומן ושל ומברשת שיניים (?)
וכובע

למה זה כל כך מעיק עלי? זו לא רשימה כזו נוראית?

ולמי בכלל יש זמן למחשבות הרהוריות בנאליות ?

ומה שמוזר זה שאין לי בכלל חשק להתמתח להתעמל לרוץ ולקפוץ (אולי זה לא מוזר- זה בגלל הווסת)

בטח זוכרת, ממש אשמח.
ממש שנה...
אני פה, כמעט כל יום.
יש לך מספר? או שנקבע, אולדפאשן-ווי, פה.
כיף, אני מחכה בשמחה.

היי יומן אימא יקרה!
נפתח אצלנו שלב חדש.
מותר לו להיות בלתי מרוצה.
מותר לו לבכות מותר לי לגרום לו לבכות
מותר לי וקשה לי ומחובתי האמהית לצחצח לו שיניים וזה גורם לו לכעוס עליי.
אסור לי לגרום לו נזק, אסור לי לגרום לו צער במזיד, אני רוצה את טובתך ילדי, מה אעשה?
מותר לו להיות לא מרוצה ומחובתי לצחצח את שיניו ובא לי ... לא יודעת מה בא לי.
שלב חדש.
ואין תמיכה, למי אפנה?
אני יוצאת נגדי, ונגד ילדי, שוב בווסת,
עוד יומיים שלושה יהיה קל יותר אמן.
(-: גישתך לעולם, היא הביטוי המדוייק לגישתך אל עצמך (-:
גישתי לעולם היא- לך מפה עזוב אותי גם ככה אתה לא עוזר ולא מנסה לעזור.
אין לי סבלנות. הצילו הצילו, ואין מציל ואין מצילה, איך מרשים לשחות ככה?

היום היה קל יותר.
אחותי שוב נוסעת לחו"ל ארוך.
ואני פה בחו"ל עם ילד ובעל. איך הגעתי לפה?
קראתי בעלון ישן על שיטת מגרות. מעניין אם עדיין קורית התמיכה הזו.
מה יהיה עם השנה החדשה?
דן ילך לגן?
אני אלמד טקסים? ריקוד? הכל חוזר על עצמו.

כואב לי דבר שפעם קראתי כאן,
שאהבה צריכה להתבטא במעשים, שאם אני אוהבת את הבן שלי צריכה לעשות את הטוב עבורו,

זה קשה מאוד לבטא את האהבה במעשים. כל כך רגילה להתרכז בעצמי.
ולהגיד יפה שלי אני אוהבת אותך כבר לא מספיק.
זה שלב, זה שלב.
חזרתי להיות יותר נפרדת. מחפשת מחפשת.
(-: זה גם אישי וגם אנושי (-:

באמת פחות משתמשת במנשא, שוקל כ11-12 קילו. הפעוטיק.
כבר 4-5 פעמים עשה בסיר קקי, או פיפי, בן שנה ושבע הפעוטיק. ואמר ייהה!
אחרי תקופה של הרבה בלי חיתול בבית ובמפגשים גם, חוזרת לשים חיתול, אין לי כח לריחות הפיפי, מצד שני הרבה זמן לא היינו בבית.
היינו במחאת האוהלים עם אריה בת"א, ובירושליים, ובחולון,
אומר מרה, רינה, כלומר נגמרה הנקטרינה,
אומראמא, בואי אלי, ואולי בוא אלי. אבל אומר קומי, משחק עם זכר נקבה רבים רבות, בורים ואישות המציא לפני שאמרנו לו בורות ונשים.
תמר עשתה לו קסם באצבעות ממלמלות ליד הפה ונזכר בזה למחרת.
אוהב להקשיב לסיפור שמתחיל ב'זוכר שאתמול הלכנו ל... ופגשנו את... ורכבת על...
כשרוצה סיפור לוקח ספר ואומר 'פעם...'

יום שישי לבשל קינוחים ליובל שישים לאמא שלי.
שבוע רך בלי אבא עושה לי להיות יותר פנויה. בלב.
אומרת לעצמי לפעמים: בכלל לא צריך לחשוב עכשיו, על מה את חושבת? עיזבי, לא צריך לחשוב עכשיו, לא חייבים.
קראתי על ג'רושה אבוט באבא ארך רגליים לג'יין וובסטר. כותבת יפה ומתורגמת יפה ע"י ענת זיידמן.
מתרככת, ובשבוע הבא דן ילך לגן לאט לאט.
אני חלק מקבוצת אימהות שרוצות זמן לעצמן, לעבוד, ל..., שלא מחפשות גן הורים, שמאפשרות ניפרדות.
אני סומכת על ים וגם על מיכל תיכף אסמוך. הגן יהיה בסדר.
ארקוד השנה ביי שני עם אורלי ועוד נשים ואולי אלך גם לימימה?
(-: לפעמים הדרך לנצח היא להיכנע (-:
תומר הלך להביא שולחן גדול שחור ויפה. עוד מעט יהיה פה שולחן גדול.

מתעורר בלילה היסטרי.
זה בגלל חיסון לפני 3 שבועות?
שיניים??
חלום רע?
מפחד מהגן שיתחיל בעתיד?
לא יכול על כל השוקולד שהמסתי בחלב האם שאני מפיקה עבורו?
מה קרה?
ושוב מתעורר בהיסטריה לפנות בוקר.
מה מרגיע?
סרטים. של דודה חמודה, של תינוק מתוק, יד של סבא, מכבש וטרקטור.
אבא מפעיל עבורו צעצוע מנגן זייפן וגם זה משמח. וגלגלים צבעוניים מתגלגלים. ויאללה לארוחת בוקר שאבא מכין, ואמא מדביקה עוגיות בנוגט ומוצצת אצבעה.

איך להתחיל לסדר ולהיסתדר?
חסר לי מדף, אין מקום לערמות, צריכה להעלות אותן קומה.
הבית הזה ענקי, יש המון מקום, לערמות , למדפים,
לנמלים , לסדינים מלוכלכים, לכיכרות לחם עם קצוות מאורכים, לטיפות זיעה וללטיפות.
לגעת במחשב זו לא עשייה אלא חיכיון.
מחכיה מחכיה, מחר מתחילים, מחר מתחילים, גן ואורליקה. ואי מחכה ומחכה ומחכה.
חם ומה יהיה?
להכין, לזוז, אני אני אני. לסמן משהו, נמרחת באי נוחת מול השולחן הגדול החדש. מסמנת תחושה בפנקס התחושות.
צריך לאוורר משהו, למי יש זמן?
אולי הערב אשאר ערה.
(-: שבעים פנים לתורה (-:

מתנה לראש השנה
אולי דן עם עששת כי אנחנו אוכלים לא מספיק בריא??
ועצירות?
מה לשנות?
ימימה עוזרת להיות יותר בטוב בדרך, וזה מעולה
מעבר לזה אני צריכה ללמוד איכשהו להפתיע את עצמי, לפעול, לשנות, לרצות לעזור לעצמי,
קבלה עצמית זה חשוב ובסיסי,
ובד בבד צעדים והחלטות ודבקות במטרה,
אימון מהיומן יכול לעזור.
כל פעם כשאני דואגת למיתי אני רואה שהסתדרה בלעדיי ושהיא בטוב.
(-: תפקידי הוא לחיות את חיי, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חיי (-:

מתארגנים לטיול, בפייסבוק ובדף הבית.
(-: גם בצד השני יושב בן אדם (-:

אני לא מספיק חזקה כדי להתמודד עם עניין הגן. ואולי ים צודקת ואני פשוט לא מספיק רוצה. העולם הפנימי מקבל זבנג מהעולם החיצוני,
אנ רציתי שנלך לגן אבל דן לא רוצה ולא נלך. אני רציתי שנלך לפיצה, ודן לא רצה, אבל תומר עזר ונסענו.
מה עם גן? כל הלילה התלבטתי והייתי עמוסה. זה קשור גם לכסף, זה קשור לעתיד שלי, לזמן שיהיה לי להקדיש לעצמי, זמן שעושה לי טוב,
שחושוב לי.
ללכת לחוגים עושה לי טוב, אבל זה במיקרו.
במקרו יהיה לי טוב לעבוד עם עצמי וליצור סדנה וללמד, ואני רוצה וחייבת לעצמי לקחת את הזמן הזה איכשהו.
(-: כבוד אפשר רק לתת (-: זה לא קשור.
אני רוצה לזכות בכבוד. מהסביבה ומבני שיערעך אותי , שאני אעריך את עצמי, לא לפעול לפי גחמות אלא לפי ערכים וצרכים...
ומה ערכים ומה צרכים ומה גחמות... גחמה הים את החלטתי.
יא רצון... אני מסתובבת סביב עצמי.
קשה לגלות שאני חלשה ולא עקבית, לא מספיק חזקה כדי לעמוד מול-עם דן ולהגשים את החלטתי.
אני מזכירה לעצמי שיהיה בסדר, שכל החלטה או התנהגות היא בסדר, שאני לומדת, שו,
אין פיתרון אחד
אבל בלב מרגישה עצב ופחד שאני מזיחה את עצמי, את עתידי, שלא תהייה לי תקומה, שאהיה חסרת ערך בעולם הזה
חסרת ערך- נראה מונח בודהיסטי וכולנו לכאורה כאלה,
אבל לא. מורים הם אנשים בעלי ערך. הם כל כך עוזרים.

קבלי חיבוק על הקושי, נשמע לא פשוט
נראה לי שחסרה לך פרספקטיבה- מצד אחד נראה לך שאם תדחי את הרצון שלך בלצאת החוצה עכשיו, אז
שאני מזניחה את עצמי, את עתידי, שלא תהייה לי תקומה, שאהיה חסרת ערך בעולם הזה
שזו גישה די סופנית, לא?

ובעיני- ממש לא מדויקת
ומצד שני, קשה לך לראות שלבנך קשה להפרד ממך כעת. ואת במאבק ובבלבול.
אבל זה לא יהיה כך לנצח! עוד יהיו ימים שהוא ירוץ בשמחה לענייניו, וזה יקרה הרבה יותר מהר מכפי שנראה לך...
נסי אולי לשחרר את המאבק, הפנימי, עם-מול דן, ולראות מה מתאים לסיטואציה שלכם כעת.
זכרי שהחלטות של עכשיו הן לא נצחיות. בניגוד לשיר, הרכבת לא נוסעת כל כך מהר ללא חזור, יש זמן מתאים לכל דבר, ורכבות עוברות כל הזמן!
אני אולי נשמעת קצת מעורפלת כי אני לא רוצה להטיף...אבל אם לכתוב במלים ברורות, נשמע לי שבנך עוד זקוק לך, הוא קטנצ'יק.
מסיוני, אחרי הפסקות ארוכות ארוכות ב"התפתחות" שלי, אחרי כל ילד, שמתי לב, שכשהחלטתי לחזור לעניינים, גם אם זה היה אחרי שנתיים, בניגוד לכל ההפחדות, הכל עבד לי חלק, ההזדמנויות היו, ויותר חשוב- יכולתי להרגיש שאין כאן מלחמה, שהדברים נעשים בהרמוניה, וההתפתחות שלי לא באה במחיר שכואב לי לשלם, ובלי צורך לנתק או להתנתק רגשית, כלומר- בלי להשאיר ילד בוכה בגן, לבלוע רוק, לאטום ת'לב, ולהמשיך ביומי שכולל התפתחות...איזו מין התפתחות זו כשצריך להתנתק ריגשית? אני הגעתי למסקנה שהפרס שלי בחיים הוא לא לעשות דברים בחצי לב אלא בלב שלם...
חצי שנה- שנה בחיים של מבוגר, עם קריירה והתפתחות וכו' זה די כלום, אבל בחיים של תינוק זה עולם ומלואו, שמיים וארץ
ובכל מקרה, אני יודעת שזה בכלל לא פשוט, לפעמים יש מבפנים חוסר סבלנות כזה שרוצה עכשיו ושאם לא עכשיו, זה ייעלם...
שיהיה בהצלחה, עם כל מה שתחליטי

היי, לפני ההצטנפות, בתוך ההברשות, עם הופעת הדקירות בגב.
כל המילים שלא נכתבות, אלה שבאות מול המראה בבית השימוש,
אלה שעולות כשאי אפשר לכתוב,
אלה שנעלמות מהר, ומבדילות אותי ממך או ממך, כל המילים שהופכות אותי למי שאני, כולן, נשכחות.
נשארת לבדי ריקה ממילים ומבדלים של מחשבות.
סתם סתמית.
...

מוזר, כתבתי לך פה אתמול וזה נעלם...את מחקת?

אפשר לשמור כמחית קפואה.
אפשר גם לחתוך לחצאים או לרבעים ולהקפיא ככה.
לגלידה או למיץ.
אפשר להכין קומפוט, או לחמם הרבה פרי עם קצת מים עד שנוצרת מחית ולשמור אותה בצנצנות (זה חם, אז זה יצור ואקום וישמר לאורך זמן), בשביל זה לא צריך סוכר. אבל זה לא משהו שניסיתי עם משהו שהוא לא תפוחים או עגבניות, אז זה בגדר ניסוי.
אפשר גם לייבש - פרוסות של פרי או מחית פרי (לדר).

בהצלחה!

רצון לא להישאר זקנה בודדה ערירית ברחוב. אז לעשות 3 ילדים זה הפתרון?
גרנולה בקרמל זה נחמד אבל המתיקות העזה מלחיצה שלא בריאה ומקפיצה את הסוכר גבוה ומהר, מה זה בעצם אומר?
ימימה מבקשת לא להחסיר ולא להפריז, לא להצטדק, ההצטדקות מחסירה.
חשבתי אתמול בסלעית:
לומר לאדם שלום. לומר בוקר טוב,
זה אומר למעשה:
אני רואה אותך. יש לך מקום. וגם לי. אנחנו כאן, עכשיו, בבוקר הזה.
תרגול רוחני.
לומר שלום, בוקר טוב. תרגול רוחני בזוג עם אדם לא מוכר, או גם מוכר.

פסטה חמה עם קישואים נימוחים נמעכים,וקצת יוגורט כבשים טוב.
סלק וגזר מבושלים ומוגשים כסלט קר, חתוכים לקוביות וחצאי עיגולים,
מתובלים באבקות תבלינים יבשים,
תחושה של אבקה בפה. כמון וכוסברה יבשה.
אבל טעים. אוכלים מה שיש, בישלתי ואכלתי.
לחם שיפון פרוס דק בסכין חדה שמצאתי ברחוב. סכין מעולה. ארוכה ודקה.
לבצק הכנסתי קצת תבשיל קינואה עם ירקות, מה שריכך והאריך את חיי הלחם.

דן מבקש 'עוד פסטה רוטב!' ומקבל.

אולי ניסע לחברה בעתלית, אולי נישאר בבית,
וזה טוב.

דן בן שנה ו9, בגיל הניפלא בו הוא שש לעזור בכל דבר, לבנות אוהל ולקפל. לקחת כלים אל ומהשולחן.
אנחנו אוכלים בכלים לא שבירים וכולנו מרוויחים.

כותבת לי בוורד ומעתיקה לכאן. רוצה בלוג, רוצה לכתוב ולדבר, האישי הוא הפוליטי, והוא מעניין, לא?
(-: המציאות היא החלום האולטימטיבי (-:
אולי- אבל יש לי עוד חלומות

היי, מותק, מה שלומך?
אני בסדר,,,, אני ממאוההבת.............
במי? בי. אני אני אני מאוהבבבת בי. ימממיממה שכממותי.

ומה נעשה בחצי שעה הזו שקיבלנו מה?
נתכננן את העתיד? ניספור עד שלוש? נקפצץ?
(-: קושי אינו בהכרח סבל (-: משפט מעניין. קושי בד"כ כן גורם לי סבל, נראה לי, למרות שגם אפס קשיים גורם לי סבל לפעמים.
הבוקר היה יפה. דן התעורר מאוחחר מאאאווודד, ב9, או אפילו אח"כ, אמייזינג.
ואח"כ היה רך כחמאה.
ועכשיו אכין מרק.
ביי
ביוש מיוש.

השינה שלך היא כוח עליון, כמו כרונוס איש הזמן, אתה קובע מתי והיכן.

צד ימין בי פתוח, צד שמאל מכווץ. עקומה בקיצור נמרץ.

משהו בימים האחרונים, יותר מתחמת, בשקט, התחלה של שקט, הכנה לשקט, הלואי, הלואי.

חברה חדשה, ביחד מגששות אחר קירבה, גם כשלא נפגשות, מתחממת קצת מהרצון שלך בקירבתי.
מהיכולת שלי לרצות קירבה.

לשטיח הראשון שלי מרכז עגול וסגול,
לאט התרבע מעט, ואני רואה אותו גדל למלבן ירוק כחול.

דן דן דן דן, אתה חכם ומהימן.
אומר הבוקר באוטו, מאבחן, 'אמא שובבה' 'אבא שובב' 'אבא לא רוצה אגס' 'דן רוצה עוד מתוק' 'אמא רוצה לאכול לחם של דן' .
היום בנינו במיטה הגדולה בית לדן ולחברים בובות. דן ישן בפינה עם הדובון. 'יושבים ביחד' . 'יש מקום לדן'. בית משמיכות וכריות.
שמוליקיפוד כניראה פחד ודן הרגיע אותו שלא יפחד. גם הקופיפ פחד, דן הרגיע את כולם.
ממה פחדו אני לא יודעת.
דן מפחד מהדוד החשמלי באמבטיה ומכל מיני רעשים , גם רעשים חלשים.
אהבתו לאמבולנסים שזורה בחששות מפני הסירנה שלהם.
(-: תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך (-:

קוראת ספר 'הסייח השחור' שתרגם מאיטלקית אלון אלטרס.
הספר נכתב במקור כחוברת הדרכה כיצד לטפל בסוסים, ומודפס כסיפור לילדים ונוער. הדובר הוא סייח שגדל לסוס ושמו 'קסם שחור'.
מעודד ערכים הומניים, לבער בורות, לנהוג באחריות חברתית, לפעול נגד התעללות בחיות,
לפעול בסבלנות, נחישות, והגיון בריא.

לועסת טישו במקום מסטיק.
נהנית מעוגה חמה זהובה, מקמח תירס יוגורט סילאן וחמאה, האאאא.

דן ישן בנחישות ונדיבות. דן ישן כי ככה הוא צריך. דן ישן ותיכף בא,
קוצב את חייו, חלק בוקר וחלק אחה"צ. לקראת אחת עשרה בלילה נשכב לישון כולנו , מותשים. עכשיו הזמן, מסתבר שעכשיו ה'זמן הגדול' של היום רביעי הזה.
אני אלך על זה.

ALL THE SMALL THINGS - BLINK 182
אין בית, קטנה כל כך, ילדות נגמרה, והיתה שקר...
עצב מר מתגלה תוך ששומעת שיר פופ משנת 2000

כדי לחיות יש ללמוד איך להשתנות תמיד- מתי כספי, עוקב אח"כ. טוב לרקוד בשבת לבד,
האם ככה זה? הכי טוב לבד, הכי טוב לבד?
(-: קירבה ללא קרב (-: -קירבה אליי

לקחת אחריות, זה הכי קשה, אומר דורון נשר ברדיו, אני צורכת קצת תרבות, אני מאזינה לרדיו.

תחזיקו מעמד, אתם לא לבד, ואנחנו ננצח. תודה דורון.
(-: הסבר פנים על פני הסתר פנים (-:
כל כך קשה לי להסביר פנים, להעלות חיוך על פני, לשאול מה שלומך, להיות פנויה לשלום שלך ולשלי, יש לי דברים לעשות ואין לי זמן לחשוב בכלל

אבל כן יש לי זמן לחשוב.
רק שאני בוחרת לנוח בו, לקרוא, לברוח למקום נוח, זקוקה למנוחה.

והצורך לחשוב ולתכנן ולברוא מציאות חדשה, נזנח,
וכך- עד מתי?- צועדת במקום, שינויים קורים לאט לאט אם בכלל,
ולא שועטת קדימה,
לא מתווה כיוון.
מתגלגלת , זורמת.
אני זורמת, ואין לי מושג לאן וזה מפחיד ככה.
(-: תפקידי לחיות את חיי, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חיי (-:
המשפט הזה היה כבר.
רוצה לארגן לנו שנה של woof

הו הו הו . הציפור הגדולה מתגלה ועולה וחורשת קמטים בי במקורה הניפלא.
אספתי בשוקחתן פליס אדום ורך, וכן מעילון עור מהוה ויציב.
התחדשתי בטישיס ישנות שאפרום וארקום ואשזור גידים ואעשה לי שטיחים עשרת מונים מכוונים מרנינים.
כאב ראש שתיתי קפה נס ושחור סוכר ופירות יבשים ןאגוזים אני בטיול קדימה פוסעת,
היד השמאלית קרה, מיה שמאלית מדפיסה מקלידה בימנית, מה הפלא שלאט,
אין פלא? יש פלא! ( ציטוט מנחום גוטמן הצייר שלי )
אלך לישון עם המאץ הזה לעמוד בדד ליין, קו מת ממית מחייה, מאיץ, מזרז, מקדם.
לו הייתי ככה כל הזמן מכווננת עוד היה יכול לצאת ממני משהו
(ציטוט מהדס המשוררת גלעד)
וממנו יצא משהו, דנדני מתוקיטוס, פוזיטוס, חמודיתוס, ייצא ייצא ברוך השם יצא,
ויתגדל ויתקדש שמי רבא ברוך הבא ואדרבא ומה נישמע תודה רבה

אוכל הודי אספתידה, מונג בינס, דאל מאש חצוי ומקולף, א ני אפגוש אתכם ואראה לכם בסיבוב עוד ניפגש עוד אוציא מכם מיץ,
יש עוד מה לגלות בבישולים ובין סירים ותבלינינים. אהרונית- מאחורייך,נשמה.
ד"ש ממני אלייך,
רדומה, יפה, חיה, מתחממת, אהובה.
ד"ש ורגש כלפי הקיום הזה,
נשופשונש ופש.

(-: יש רק אדם אחד, הוא לא אף אחד מאיתנו, והוא קיים בכל אחד מאיתנו. (-:
פעם חשבתי ששמו קיאנו ריבס או בראד פיט. והיום אני יודעת שזו ימימה, ואולי- בילד הקטן שהיינו. כמה באמת כולנו דומים וחכמים ומבינים.
אני רואה את דן וסופי משחקים בוילון בסטודיו.
הממ הממ הממ, לילה טוב, כיבוי אורות ותנורות ונורות.

אבן זיכרון- שבועיים טובים, מחזוריות נשית, המשכיות,
מעגלים. כאן ועכשיו צ'יק.
שבוע טוב ומבורך, לך לך ולך.
וכמובן גם סופ"ש.

רציתי לכתוב על הפרידה מהמינשא. (-:
יש דברים שהם פשוט נכונים, מובהקים, בכל אופן ומידה, וכזה הוא המינשא שלי. כזה הוא היה.
הוא קל ונוח, בטוח, הוא מוכר וזמין, הוא שימושי מאוד,
הוא היה צמוד אלי במשך שנה, וסייע המון.
הוא גם עזר לי להגדיר את עצמי, עם דן.
מיתג אותי כ'אימא עקרון הרצף', לבשתי אותו, חגרתי אותו למותניי, ראיתי אותי בו, ראו אותי בו, זוהיתי עימו, דן ואני, שניים שהם אחד, בתיווכו.
דן לא החשיב אותו במיוחד, עבורו- להבנתי- היה המינשא פשוט שלוחה של אמא, כמו להיות בידיים, היינו הך.
מחובק איתי, כמעט תמיד מלפנים, בטן אל בטן, גוף אל גוף, פנים אל פנים, קרובים קרובים.

לפני 4 חודשים הגעתי למפגש חנ"ב, ונתתי לעצב שבלב לזלוג החוצה, שיתפתי את החברות:
אנחנו לא יכולים להשתמש יותר במינשא. דן גדול, הוא כבד, זה... זה לא מה שהיה פעם, ומה שהיה לא יהיה עוד...
שינויים.
פחדים.
הרגלים.
גילויים חדשים... לפנות מקום, ישן מפני חדש תוציאו...

היום, 4 חודשים אחריי, אני ניפרדת.

המינשא עוד בא איתנו לכל מקום בהתחלה, ובשלב כלשהו הבנתי שיכול להישאר בבית בלעדינו.

הבקרים של התעוררות עם שחר נמוגו עם שעון הקיץ שעבר,
הסתיו וחורף מביאים נעליים וילד שהולך בשתי רגליים.
או נישא- עדיין המון בידיים, אבל בידיים. הרם- הורד, דן כבד- דן כבר ילד, מדבר, ואומר 'אמא, דן כבד. כבד לך?' כן.
כבד וקל, קל בלב,
הקשר אמיץ, הקשר מבוסס, ההנקה עדיין קושרת,
והזרועות חזקות להרים, והמרכז, והגב,
אמא חזקה ומחזיקה אותך, קטן.

סיומה של תקופה.
אחרי שלמדת לשבת, בערך בגיל חצי שנה קיבלנו אותו מרותם, את ה'ארגו' שלה ושל אילה.
רותם הרעיפה עליו שבחים.
לקח זמן עד שהרגשתי שאנחנו בשלים להשתמש בו, אחרי המינשא הארוך הכתום של ליאת,
ומינשא הצד הצבעוני שקנינו. אתה יושב, אתה מספיק גבוה כדי לראות משהו - בתחילה הראש שלך בקושי הגיע אל מחוץ למשענת של המינשא .
טיילתי איתך בבורגתה, התנדנדנו בערסל של תמי, גיליתי כי טוב.
גם אבא ניסה, מדד, האריך את הרצועות...
ומשם זה הפך למאסט.
כל הציוד על העגלה, והתינוק במינשא, בכל הליכה הכי קצרה, אפילו בדרך מהאוטו לבית, כל כך פשוט קל ונוח,
כל כך נעים.

פחות השתמשתי בו כדי להרדים אותך, אלא פשוט כדי להתנייד ממקום למקום, לטייל ולסייר עם קבוצת החנ"ב,
ידיים חופנות את הטוסיק שלך כדי להנדס טוב את התנוחה,
בחנויות- כנ"ל, לפעמים על הגב,חווית קניה הרבה יותר קלה.

בעצם מה הפחיד, ממה דאגתי באותו יום בו גיליתי שהפרידה קרובה?
באין אפשרות לשאת אותך בו, אצטרך לשכנע אותך לבוא איתי. לא אוכל פשוט לקחת אותך.
זה שלב חדש בתיקשורת, בחינוך בהיתנהלות,
אתה תיצטרך להסכים.

ואתה מסכים. ואתה בא איתי.
בינתיים.
אוטוטו בן שנתיים.

המינשא היה כלי עזר נהדר, אבל מה שהכי חשוב זה אתה, ואתה נישאר (-:

תודה רותם! תודה ארגו! תמשיכו לעזור לאימהות ולהצמיד אותן לתינוקות

אוהבת אוהבת אוהבת, מיה.

מיה יקרה, תודה על מה שכתבת (-:
אנחנו מצאנו פשטות ושמחה גדולה גדולה במצפה רמון. ואפילו מזג אויר מהמשובחים שבארצנו..
המקום הזה עבורנו מאפשר המון שינויים והתפתחות והתמקדות בדברים הקטנים של החיים: קומפוסט, ניסוי וטעיה בגינה, מעבר למזון אחר בריא יותר.. אוטוטו ילד חדש ועוד שפע עניינים.
מצאנו גן לבתנו הגדולה שמבקש מעורבות הורים וקהילה מקסימה שכמעט בכל בית שולפים פיטמה או ישנים יחד כל המשפחה..

אם לדעת עוד, בשמחה..
אני מסיקה מתוך דברייך שאתם בתקופת שינוייים. מאחלת ברכה והצלחה בדרך.
ועל בשרנו למדנו שמה שקל הוא נכון ( חן חן אושו.. ), והיכן שנפתחות הדלתות בקלות ובשמחה לשם כדאי לפנות ולנסות..
( ומודה ומתוודה שלעיתים רחוקות אני מציצה בקליפ של בית המעיין שבחוקוק ומצרה מעט על כך שרפאל בתי לא חלק מכך.. ועם זאת מאמינה באמת ובתמים כי המקום שלנו כרגע הוא כאן )
לילה נפלא,
תמי

שדה ההכרה לפניי במידת רוחק משרטטת מלבן מתבוננת בקו היוצר עובדת שם.
מפסיקה להיות ילדותית, לא דוחה את הילדה, מקבלת אותה ולומדת לשחרר אותה.

(-: קושי אינו בהכרח סבל (-: , דן בן שנתיים עוד 5 ימים, והיום חווינו התקף זעם, אולי אפשר לקרוא לזה כך. זה נסוב סביב הברבאבים, אבל אולי קשור גם בגוף,
יצא לו אח"כ קצת קקי ירוק משונה.
ראינו סרטים במחשב, ואמרתי 'זה אחרון' ורציתי לקחת אותו לגיגית לרחיצה לפני שנת הצהרים שכן היה מלוכלך בבוץ ושתן עכב פעילות חורפית כייפית שנערכה בבוקר שבת קסום זה.
לא רצה, בכה, אוחז בקרקר משתנק בוכה מתקשת לאחור, שלא יחנק, חצי הפשטתי אותו, בוכה ערום על רצפת חדר האמבט הקרה.
רוצה לא רוצה, מה אתה רוצה, ניסתי לקחתו למיטה, רץ בחזרה לחדר האמבט, גימגם- לינוק פה כמו קודם-
אך לא הצליח לינוק, שכב בזרועותיי מרעיד,
הלבשתי בחולצה ניסה להורידה, תומר ניסה לקחתו- רצה לחזור אליי, לא הסכים לסגור את הדלת של חדר האמבטיה , בכה ונרגע מעט ושוב התפרץ בבכי....
בסוף לקחתיו החוצה לנדנדה וניסיתי להרגיעו שם.
מה שבסוף עבד איכשהו- לא שירים לא ספרים לא מגע לא הנקה, לא נידנוד, לא להיות בחוץ... אולי הנידנוד והבחוץ טיפה סייעו...
סיפרתי לו על דברים שקרו לנו לפני יומיים בנהלל, על ההצגה שראינו, המדורה, הילדים שפגשנו, הפג'ויה שאכלנו, ולאט ניכנס איתי לסיפור והחל להיכנס לפרטים, ונרגע ,אולי ינק מעט ונרדם.

עברנו למיטה, עם קצת מחאה ובכי, ישן שינה מעט טרופה, וקם אחרי שעה פלוס, מייד הוצאתיו אל הסיר שלא ישתין במיטה, ואז, עצוב, ישב, בכה, עשה פיפי ןקקי משונה קטן וירוק,
הלכנו יחד לראות את ארובת התנור החמה, לאחרונה התחלנו להדליק את תנור הנפט הנהדר שלנו.
לאט תומר הצליח לעודדו במשחקים, בניית מנקה רחובות עבור הבובות דויד פידו ורביד.
אח"כ היה קל יותר...בערב כבר חזר להיות חביב וחברותי. גם אחרי עוד סשן של סרטים,
תומר לקח אותנו לחדר פסנתר שם דן ניגן ואנחנו רקדנו קצת, ודן הצליח להפעיל את הקומפקט דיסק ושמח מאוד, והיה נעים על השטיח הגדול יחד.
נהננו גם מאורז עם סויה וירקות מרק שבישל תומר כשאנחנו היינו בשרותים ובחוץ ובשינה הטרופה.
אני הייתי במחשבות הרגילות, מדיי פעם פניתי להכרת הטוב-
דן בריא, זה חריג, אנחנו נלמד להבינו,
ובעיקר חשבתי: אני אמא עלובה, אני לא מבינה, מה יהיה, ואיך יהיה בטיול??(איתי, לא עם דן, דן יהיה בסדר, איך אני העלובה אתמודד עם 'להיות אמא של המטבח')
איך כולן מסתדרות? הרי הילדים כל הזמן ממשיכים להישתנות, אי אפשר לקפוא על השמרים, אין מנוחה...
ואמרתי בליבי לדן: 'אני איתך, ואשב איתך עד שתרגע, ויום ולילה כולי שלך... הכל יהיה בסדר, אני יודעת שזה יחלוף, אני איתך כמה שתצטרך ילדי'
וחשבתי לי- אולי זה לא טוב? אולי לו היה לי עיסוק אחר דוחק או רחמנא לייצלן עוד תינוק, לדן היה קל יותר כי היה רואה עוד עיסוקים סביבו ולא רק הוא עצמו המרכז?
וזכרתי את התקף הזעם שהיה לנוגה של יעל בת דודתי, שאני שמחה שראיתיו, ויעל אמרה- לא לגשת אליה, לתת לה והיא תרגע ותבוא, וכך היה.
הההההההההההההה...
איך לומדים ומי עוזר להורים הטובים שרוצים כל כך לעזור??
מה עובר על הקטנים האלה בני השנתיים?

רוצה שיהיה לי הרבה כסף, אז הייתי מזמינה נגר מומחה ומתקנת את ארון המטבח השבור שלי.
יש לנו כסף, אבל לא מלא, והארון נשאר שבור.

כמוני אתה, שטיח צבעוני ונחמד.
לא מושלם, משמח לב, בעיקר כחול לבן, וגם רב גוון בקשת צבעים עליזה.
הלב סגול,
בחוץ כחול,
בפנים השתוללות עדינה, מחושבת, מוקפדת ולא מוקפדת.
אתה ספק עגול ספר מרובע,
ואני מתלבטת אם עוד לעגל או לרבע אותך,
או אולי פשוט לחתום ולומר דיי,
הנה אתה.
מוכן.

הגענו לגיל שנתיים נקודה אחד, ואתמול היינו אצל רופאה התפתחותית, שאמרה לי - אצלנו לא בכח, רק שאת לא מצליחה לגרום לו ברצון להיבדק.
זה נכון, אני לאט אלמד ולומדת איך לעזור לדן להסכים,
לוותר על הלא רוצה המיידי.

אני מדובבת את הנעליים שמתעניינות בפעילות שלו, ועולות על רגליו.
מברשות השיניים מדברות איתו, כל העולם כולו יכול לדבר, איזה כיף לדן.
לפעמים שוכחת. מורידה לו את החיתול כמו תינוק, כאילו לא ישים לב, והוא כועס- לא רוצה להוריד חיתול! לא רוצה חיתול נקי!
אני שוכחת שזה בן אדם עם רצון שצריך לשכנע ולהתדיין איתו על כל דבר.
אם היה לנו סדר בחיים היה יותר קל... אולי, אבל בינתיים אין.
איך לסדר? כל בוקר כשקמים, להחליף חיתול.
לא להתעורר לאט? לא אני לא בשלה לסדרים ומיסדרים.
אבל חסר לי זמן שקט עם תומר, כי דן ישן בצהריים( אני מנסה להקדים , למשל היום נרדם ב12), ובערב ער וער וער, לפעמים עד חצות, ותומר נרדם ב11 גג.
להיות יותר קשוחה- לא . לא חושבת שזו המילה.
להיות יותר ברורה.
חברה אמרה שאין גבולות = בית סוהר, והמילה בית סוהר הפחידה אותי.

דברים טובים: לדבר עם דן ולצחוק ביחד, הצחוק המתגלגל של דן כשאומרים מילה מצחיקה, האהבה שלו למוסיקה, לשירים יפים באוטו, הכנות שלו והישירות, האופן שבו הוא דומה לי ומשקף אותי, ההתאמה שלו לשלב ההתפתחותי בו הוא נימצא, הטבע משתקף אלי ממנו, עת לכל דבר.

כנראה שאני אעשה התעמלות בבוקר בין לבין משחק ומירכוז של דן והכנת אזני המן ואהלן וסהלן.
הלילה הזה.
פגשתי בו את יונית קריסטל כותבת- סורי מרע עשי טוב.
פגשתי את ליאת ברקן כותבת- תודה למיה וצביה שניקו את ביתי ובישלו לי
פגשתי את שני ק נועם מספרת על סדנת סריגה שהעברתי.
עשיתי טוב. לסור מרע, זה, יותר מורכב.

להנגיש לדן פינות מעניינות

אני מאוד לבד. כל מיני דברים באים אלי והולכים ממני ולא נעים להיות לבד, זה מרגיש תקוע. יש לי כלים להתמודד עם זה, למה זה לא מתמודד איתי ונעלם כבר?
דן בן שנתיים וחודשיים ועוד קצת. מנוזל ומשתעל. תומר שמח בספר שקיבל בדואר- זבל אנושי.
דן משתעל ותיכף קורא לי.
ביי

היי,
עדכנתי בדף שבט הריינבו
תהנו

צוויל