כעס על בן הזוג

אני כועסת עליו!! אין לי חשק לדבר איתו! פתאום בא לי שלא יחזור מהעבודה וזהו! עם זאת אני מרגישה אומללה ובודדה.. איך זה קורה יחד?

מה זאת אומרת איך? ככה זה קורה. זה נובע מזה.
תרגישי טוב

כעס הוא לא המילה ההפוכה לאדישות. כעס הוא ההפך מרוגע.
את כועסת. את בודדה ואת מתוסכלת מכך שדווקא האדם הקרוב אליך ביותר לא יכול להיות לך כעת לעזר.
זו מן נוסחה של הביצה והתרנגולת.
אולי את מרגישה עכשיו שאת לא זוכרת למה את אוהבת אותו או למה בחרת לחיות איתו? אולי את מרגישה עכשיו שאף פעם לא תצליחו לעבור את המקום הרע הזה? אולי את חושבת שגם אם תיישרו את ההדורים בינכן תמיד ישאר שם הצל? ואולי, ואולי ואולי.....
העיצה שלי היא בנאלית עד כדי שיעמום, צריך לדבר על זה בשניים. ואם אי אפשר בשניים אז ללכת לקבל עזרה מאיש מקצוע ולעשות כל מה שאפשר על מנת להצליח לדבר.
מצטערת אבל באמת אין דרך אחרת. רק פתיחות ותקשורת טובה יאפשרו לכם לקיים חיים איכותיים יחד.

כיוון שאני היום במצב רוח פטפטני וכבר הספקתי לנאום בדף זעם ותסכול אני רוצה לומר שלדעתי דווקא במקרה של כעס על בן הזוג לפעמים עדיף לעבוד על הכעס לא עם בן הזוג אלא עם מישהו אחר. כמו שכתבתי שם בזעם ותסכול יש אפשרות להתמודד עם כעס על ידי פורקן של הכעס, כלומר, פשוט לכעוס, לצעוק ולהתרגז עד שהכעס "נגמר". אנחנו - בעלי ואני - יכולים לאפשר ככה אחד לשני להוציא כעסים לא רע, אבל כאשר הכעסים הם אחד על השני זה הרבה יותר מסובך. מן הצד של הכועס, קשה לך להתחבר לכעס ולפרוק אותו בעצמה כשמולך יושב האדם שמחד עליו אתה כועס ומאידך שאותו אתה אוהב ולא רוצה לפגוע בו. מן הצד של בן הזוג השני התומך, אני יכולה לומר על עצמי ש. קשה לי להשאר רגועה ותומכת כלפי בעלי כשהוא חושף את הכעסים שלו, אם הכעסים האלה הם כלפי. לא פעם הכעסים מעליבים אותי או מכעיסים אותי, ואני מפסיקה להיות "בשבילו" ומתחילה להתעסק עם החומרים שלי, וכך קורה שאחרי שהוא גומר לכעוס ונשאר שוב רגוע ואוהב מתברר שאני הפנמתי את כל הג'יפה ועכשיו אני כועסת ונעלבת. צריך הרבה מאד מודעות ונסיון כדי להמשיך לתמוך בבן זוג שפורק כעסים עליך בעצמך, ואולי פשוט נכון יותר למצוא מישהו חיצוני, איזו חברה טובה למשל, רגישה ולא רכלנית, ולומר לה:
תשמעי, אני מאד אוהבת את בעלי וכל מה שאני אגיד עכשיו נכון רק חלקית ורק לרגע זה ממש, פשוט אני חייבת להוציא קצת כעס, אז פשוט תקשיבי ותתמכי בי, ועל כל מה שאני אומרת תגידי: "זה באמת מאד מכעיס". ואז לכעוס במרץ, לצעוק עליו כאילו הוא שם, להרביץ לכרית כאילו היא הוא, לתת את כל הנאומים בלי הפרעה, ואחר כך לחזור הביתה ולראות איך כל הכעס התנדף כלא היה.
ולפעמים דווקא אחרי שהכעס מתנדף תאום את יודעת בבהירות רבה מה באמת הכעיס אותך בכל הסיפור, ויכולה לומר את זה בצורה ממוקדת ופשוטה ולא טעונה, כך שבן הזוג יכול באמת לשמוע ואולי גם לשפר.}

אז גם אני שם. רק שאצלי זה לא רק שאני כועסת עליו. אני פשוט לא אוהבת אותו יותר .
הוא יודע מזה, ומתכחש לעניין. לא נותן לי יותר לפתח שיחה בנושא...
לא יודעת מה לעשות.
קשה לי מאוד לחשוב על אופציה של גירושין. יש לי ילדים, אני ממשפחה דתית שממש לא תקבל את הנושא. ובכלל, אני לא יודעת כל כך לחיות לבד, לדאוג להכל וכו.
בקיצור. אנחנו לא נתגרש בגלגול הזה.
אבל איך מתמודדים עם הכעס והאנרגיות השליליות האלו שמתפרצות החוצה כל הזמן, ועוד ליד הילדים?????

אוי, אני הייתי נשואה 7 שנים ככה וזה היה נורא. מזל שלא היו לי ילדים. בסוף עזרו לי והתגרשנו. אמא שלי שילמה לו הרבה כסף והיה עו"ד בסיפור.
<חגית לא מוכנה לחיות בלי אהבה יותר אף פעם/>

זה בכלל לא משנה מה הוא עושה אני מוצאת על מה לכעוס.
אין לו כבר כוח אליי מרוב שאני כול הזמן כועסת והאמת שלי אין כבר חשק לשתף אותו על למה אני כועסת כי הוא לא יעזור לי ונראה לי שאין לו את הכלים להתמודד עם הדברים שיש לי להגיד או עם הרגשות שלי זה מביא אותי למחשבות מה לעשות עם הרגשות וגם בחיים המשותפים שלנו מה הטעם בהם אם אין שפה משותפת?

שליחה על ידי גלה* » 12 מאי 2005, 00:59

כועסת על האיש, כועסת מאוד>:(
לא די בזה שבמקום שנלך כולנו (אני, הוא והפיצי) למסיבה בבריכה מחר בצהריים, הוא (באגואיסטיות מוחלטת) בחר לצאת הלילה למסיבה (כזו שלא מתאימה לי ולפיצי). היום נסעתי לבקר את אמי שטסה מחר, האיש הלך לישון (כדי לאגור כוחות ללילה) בערך ב- 22:00 כשהתקשרתי להודיע שאנחנו יוצאות לכיוון הבית, הוא רק התעורר וביקש שאבוא בעוד שעה ואקפיץ אותו העירה לחברים איתם הוא יוצא (אנחנו גרים בקיבוץ) בחוסר חשק התעכבתי (הפיצפונת כבר הייתה עייפה), בדרך הבייתה הפיצי נרדמה, כאשר התקשרתי להודיע לו שאנחנו כבר מגיעות ושייצא החוצה, האיטיליגנט מודיעה לי שהוא עוד לא מוכן ושניכנס.
כמובן שלא לקחתי אותו לשום מקום, את הפיצי הכנסתי ישר למיטה ואין מצב שאני מוציאה אותה משם לפני הבוקר, מה אשמתה שאבא שלה רוצה לבלות? הוא מטריף אותי, תמיד צריך לחכות לו, גם הפרופ' בוועדה למי שפיר עמד וחיכה לכבודו, גם אני ביום החתונה עמדתי שעה לבושה, מאופרת ומסורקת וחיכיתי לו במספרה |אייקון של עשן יוצא מהאף|. אני מוכנה לספוג ממנו הרבה, אבל בשום אופן לא מוכנה שהבת שלי תסבול מחוסר האחריות שלו ומהעצלנות שלו.
וכאילו שכל זה לא מספיק, הוא בא לצאת מהבית בלי מפתח, הוא עוד חושב לדפוק בדלת ולהעיר אותי כשהוא חוזר "אני אחזור כשכבר תהיי ערה" ואם לא? ואם תהייה מסיבה ממש גרועה? לא תרצה לחזור מוקדם???
בסוף הוא לוקח מפתח ועושה לי פרצוף של 'את לא בסדר' והולך.
לא ל-ה-ת-פ-ו-צ-ץ ?
אה כן - חג שמח @}

מחזירה למה חדש

אשתי מתפוצצת בכל יום על כל מיני סיבות, אך אין אחד מהם משהו אמיתי. היא מסוגלת להרביץ, לקרוא שמות פוגעים, ואף לשכנע את עצמה שהכל מוצדק. "סליחה" לא מילה נשמעת מפיה במקאים אלו. יום ארוך היה לה, היא עיפה, הילדים... תמיד יש לה, בעיניי עצמה, סיבה אמיתית לכעוס, אך זה גם קורה לה כאשר היא לבדה! התחלתי לנסות להצחיק אותה במילה דשתותא, ולעטים זה מוציא אותה מהכעס מספיק לתפוס את עצמה, אבל רוב הזמן היא פשוט הופכת אותי לאויב ופועלת בהתאם. אני שוקל אם לקחת אותה לקבל עזרה מקצועית. גם אבא שלה מכה - אפילו מכה אותי בדבר טריביאלי, אבל כשאמרתי לו, "אבא, למה נתת לי מכה?" הוא התבייש, צחק והתנצל.

כעס הינו דבר שבא בלא החלטה, ואם זאת יש לנו בחירה איך לבטא אותו - אם בזעם, אם במילים.

אשתי הערב התפוצצה על טעות שהיא עשתה במתכון ללחם, בקשה ממני בסוף הכח שלה להציל את זה, והלכה לה. אחר שסיימתי עם חיוך אמיתי, באתי לתת לה נשיקה וגם על זה היא התפוצצה עליי באמרה שהנני גוזל מזמנה הקצובה המועטת. נהנך בקיצור, על כולנו ללמד זכות ולנסות לקרב, וכשאדם כאשתי, שמניקה, לא ישנה, לא עובדת, מתבשלת, מרגישה מסכנה, וכו' כוסע, יש ללמד זכות גם עליהם שלא ברצונם לכעוס באמת, אלא ממש תש כוחם. לי זה קשה, אבל היום הצלחתי לא לכעוס בחזרה, ואף זה הכעיס אותה. אה, מה לעשות?

שליחה על ידי קוראת* » 16 מאי 2011, 01:13

לי זה קשה, אבל היום הצלחתי לא לכעוס בחזרה
אתה בעל נהדר. יישר כוח.

אני שוקל אם לקחת אותה לקבל עזרה מקצועית
נראה לי שזה יכול להועיל, בעקבות מה שכתבת:
היא מסוגלת להרביץ, לקרוא שמות פוגעים, ואף לשכנע את עצמה שהכל מוצדק

איך היא עם הילדים?

שלום! תודה על המילים המעודדות. עם הילדים - גם על זה דיברתי. אין יום שהיא לא צועקת קשות על בנינו עוד לא בן 3. בצד שני היא אוהבת אותם (גם יש לנו בת כשנה אחת). היא המתירנית יותר, ואני מעדיף גבולות. משום מה הבן שלנו מעדיף אותי לכל דבר וזה רק מוסיף לרגשות שליליות אצלה כלפי עצמה בתור אמא. היא לא מה שהייתי קורה אמא מצויינת, אך גם לא אמא רעה. היא כל היום משקיע עבורם, אבל בצער על הקושי. בכל אופן, היא אף מוצאת דרך לכעוס, אומנם לרגע, גם על הבת אם היא תנשך בהנקה. שמות כמו "מעצבן אחד" "כלב" "מכוער" "מגעיל" "יה..." שקיבלתי היום גרמו לי לכתוב פה. אני לא מושלם, וברור לי שאני יכול לעצבן בטעות, אבל כאלו דברים לא שמעתי או אמרתי לעולם באף בית שאני זוכר. היא חושבת שכיף לי לעצבן אותה וחושבת שאני צוחק בשמחה עליה כשהיא כועסת. האמת היא שבן אדם שמתנהג כולו בכעס בלתי נשלט גורם לתמונה לא שונה מקומדיה. זה עוזר לי לצחוק למטרה אחרת - בשביל לא לכעוס בחזרה וכדי לנסות להוציא אותה מזה. היא מסכנה, אבל מאשימה אותי בזה שהיא גם מרגישה מסכנה.

שליחה על ידי אישה* » 16 מאי 2011, 08:52

איש יקר, נשמע שאשתך מעורערת . יכול להיות שזה דיכאון אחרי לידה.
יישר כוחך. כדאי עזרה.

זה עוזר לי לצחוק למטרה אחרת - בשביל לא לכעוס בחזרה וכדי לנסות להוציא אותה מזה.

ככעסנית בגמילה אני רוצה להציע לך להפסיק עם המנהג הזה. ראשית, כי אתה בעצמך אומר שזה לא מוציא אותה מזה. שנית- מאד לא נעים לאדם בהתקפת זעם לראות שבן זוגו צוחק באותו הזמן. זה אפילו יכול להגביר את עוצמת הזעם. שלישית- אם אתה מרגיש צורך לכעוס בחזרה, ובמקום זה אתה צוחק זה יוצר זיוף. יתרה מכך, הצחוק יכול להיות מרושע יותר מהכעס (לו היית מאפשר לך אותו) מפני שאתה לא באמת נמצא במצב עליז.

היא מסכנה, אבל מאשימה אותי בזה שהיא גם מרגישה מסכנה

גם כאן יש לי הצעה ותבדוק אם זה מתאים (לנו זה עזר):
התקפת זעם מבטאת תסכול אדיר ויאוש. בזמן ההתקפה, במקום לצחוק או להתעמת, תגיד לה בפנים רציניות ומשתתפות שאתה תשוחח איתה יותר מאוחר על הסיבה לכעס שלה (כל פעם יש סיבה אחרת כמובן) ואיך אפשר לפתור או להקל.
אל תנסה לשוחח בזמן ההתקפה, אלא אם היא נרגעת ומבקשת זאת ואם הסיטואציה אפשרית (הילדים לא בסביבה ואין לחץ זמן).

בכל מקרה, תיזהר לא לצחוק בשום מקרה.
אשתך מפרשת את הצחוק בצורה שונה לגמרי ממה שאתה מתכוון: היא מפרשת את זה כלעג. כזלזול במצוקה שלה. כזלזול בה. וזה מכעיס אותה יותר.

אם הבנתי נכון, יש לכם בן שהוא בן שנתיים ומשהו, ותינוקת בת שנה. זה אומר, שתוך פחות משלוש שנים אשתך ילדה שני ילדים. היא בעומס קשה והיא מתמוטטת גופנית ונפשית באופן קיצוני.
לא הבנתי את הסיפור שאבא שלה נתן לך מכה? אדם מבוגר, חמך, פגע בך פיזית? זה ממש קיצוני ותמוה, אבל גם רומז שאשתך גדלה בבית אלים ביותר ואלה דפוסים מהבית.

אז יש לי שתי עצות, לך ולאחרים במצב דומה:

להשיג לאשתך עזרה בבית עם הילדים, דחוף.
לפנות לייעוץ, דחוף - אפשר בנעמ"ת או בויצ"ו, יש להם מרכזים לטיפול באלימות במשפחה.

שליחה על ידי פלוני* » 16 מאי 2011, 11:30

אני לא מבין. עכשיו הבעל מגיב על משהו מ 2005? זה לא נשמע טרולי מדי?
ואני באמת לא מבין בטרולים, אני רק אוהב-חובב של האתר המקסים והחשוב הזה.

זה לא תגובה זה נושא חדש בדף רלוונטי
עדיין מריח מאוד מאוד טרולי.

_זה לא תגובה זה נושא חדש בדף רלוונטי
עדיין מריח מאוד מאוד טרולי_

תודה רבה על העצות. רוזמרין אני יכול לנסות את העצות שלך. אני יודע שכשניסיתי לדחות את השיחה הזאת לאחר כך, גם לזה היא קראה זילזול, אבל נראה לי שאת מבינה אותה טוב. תודה.

בשמת א - לפני שראתי את התגובה שלך כבר התקשרתי ליועצת הבוקר. תודה רבה. חמי לא אלים אבל הוא מתעצבן בקלות וחוסר הסבלנות שמאפיינת את גילו ה-75. המכה הייתה זניחה, אבל סמנה לי אחת ממקורות הבעייה.

זה לא נשמע טרולי מדי?
האם היה עדיף לפתוח עוד דף באותו הנושא? לא ברור לי מה טרולי.

שליחה על ידי פלוני* » 16 מאי 2011, 13:40

נשמע טרולי, מה אני אעשה,
ובלי לפגוע בזכויות האדם של המיעוט הטרולי --
שמתי לב שהטרולים הם בדר כלל
שילוב של קצת יהודיים, קצת שונאי נשים, ואוחזים רע בעט,

האם היה עדיף לפתוח עוד דף באותו הנושא?
לא, טוב שכתבת בדף קיים.

לי אתה לא נשמע טרולי.
אני חושבת שבשמת צודקת. לגבי תחושת הזלזול ולגבי מצב הקריסה.
אם כבר התקשרת לייעוץ, אולי שווה שאתה תלך לבד. גם כי אשתך אכן בשלב הקשה ביותר של אשה בחייה ולא בטוח שיש לה אנרגיה לטיפול זוגי וגם כי היא עלולה להתדרדר נפשית אם תתן לה להבין שהיא צריכה טיפול.

אם תלך לטיפול לבד, וגם אם תטפל בעצמך לבד או עם חברים- אני הייתי מציעה כמה נקודות שתבדוק:
א. האם אתה יודע להקשיב ולהיות אמפטי
ב. האם אתה שם לב למה שקורה לאחרים, בלי שמשתפים אותך. (שפת גוף, נימת דיבור).
ג.האם אתה יודע לזהות אצלך רגשות שונים בזמן אמת.
ד. האם אתה נוהג לשתף את אשתך ואם כן- איך.
ה. עד כמה הצורך להיות צודק יותר או טוב יותר קיים אצלך .
ו. עד כמה קשורים התסכולים של אשתך לתגובות/אי-תגובות שלך.

היועצת בעמצה הציע לראות את אשתי לבד.

אני מאוד מעריך את רשימת השאלות. אני חושב שהתקדמתי ב-א,ב,ג,ד מאז שהתחתנו, בעיקר בזכות האתגרים של הנשואים. ה ו-ו עדיין לא נקודות חזקות אצלי. אני מודה לכם על העזרה. אני מקווה לדווח משהו חיובי בעתיד הקרוב.
תבורכו!

שליחה על ידי יפת* » 23 יולי 2013, 12:00

יפית,
גם לי ישהמון כעס על בן הזוג. הוא לא מסוגל לדבר איתי על רגשות. כשאני אומרת לו שאני רוצה אהבה ולא רק מגע פיזי. הוא נסגר ולא מדבר. ומתעלם....תמיד הוא היה כמו אשה. מלא אגו. רוצה שרק אני אתמוך , אחזר, ארצה, אתקשר. נשבר לי מזה. הוא עסוק עד מעל לראש להיות מנהל במקום העבודה שלו. אצלי הוא צריך להביע רגש. והוא הכי לא בעניין.
ולי כל פעם נמאס מזה. אני נשברת מרחמת וחוזרת חלילה. מה עושים????

עוברים הלאה

כועסת שהוא לא רואה מה אני עושה כל היום
כועסת שגם כשאני מנסה להסביר הוא לא מסכים/לא קולט /לא מקשיב
מתלונן שלא שטפתי כלים/עשיתי כביסה/סידרתי את הבית /טלפנתי לאן שצריך/עשיתי קניות
כי הייתי בבית כל היום או לפחות מהצהרים אז איך זה שהבית נראה כך באופן קבוע ושהוא צריך לחזור הביתה ולשטוף את כל הכלים
לא סופר את הבישולים, את הגשת האוכל את הניקיון התמידי אחרי הילדים האוכלים ללא הפסקה
לא סופר את הסדר הבלתי נגמר שגם אחרי שמסדרים יש תמיד בלאגן עם ילדים,
לא סופר את ההתמודדות עם מריבות בלתי פוסקות
לא קולט את זה שנגמרים לי הכוחות מעבודה שכזו אינטנסיבית בצמידות לילדים שלא נותנים לי הפסקה לנשום,בטח שלא על פי הזמנה ושלא בזמנים קבועים,שהכל בלתי צפוי,שצריך להתמודד עם כמה דברים בו זמנית תמיד באופן קבוע. וזה מתיש.
שאין אופק ליום, שיש לי שעות ארוכות ככה ללא עזרה אני לבדי בלי לדעת מה יביא הרגע הבא. תמיד בהרגשה שצריכה לשמור על הכוחות שלי כי הם מתכלים כל כך מהר

ולמה הוא לא מניח שאני עושה את המקסימום שלי? הוא באמת חושב שאני עצלנית?? הרי בחרתי להיות כך כל כך בשביל הילדים אז שלא אעשה כל מה שאני יכולה עבור הבית?
ולמה אני צריכה להתווכח איתו כל הזמן על זה ולהצטדק ולתרץ תירוצים ולהתגונן כל הזמן על כל מה שלא עשיתי וכל מה שלא הספקתי וכל מה שהוא חוזר הביתה וצריך לעשות?

ולמה הוא תמיד מאשים אותי על זה שהילדים לא ישנים, שאני בדרכי הנלוזות לא 'הרגלתי' אותם לישון כמו שצריך בזמנים נאותים בדרכים 'חינוכיות קשוחות וסמכותיות יותר'?
ולמה זה שאני קמה בלילה או נשארת בלילה ערה לא נספר בכלל כמאמץ?

ולמה זה שהוא עושה הרבה דברים אבל באופן גרוע יותר טוב מלעשות מעט דברים אבל טוב ולעומק? (אחרי שהוא שוטף כלים כל הלכלוך והבלאגן מסביב נשארים כמות שהם אבל 'הכלים נקיים' המשימה בוצעה. כשהוא שוטף רצפה הוא משאיר את כל הבלאגן מסביב ומנקה סביבו, כשהוא תולה כביסה הבגדים נשארים מקומטים גם אם הסברתי שוב בסבר פנים יפות ווידאתי שהוא מקשיב :איך כדאי לתלות כדי שזה לא יקרה)

לגמרי מוציאה קיטור פעם אחת ולתמיד

ולמה הוא חושב שאני צריכה לספק לו את צרכיו שזה סקס באופן סדיר (וגם כן מתלונן שהתדירות לא מספיקה ואני מרגישה אשמה) אבל הוא לא צריך לספק לי את הצרכים שלי שהם קבלה והקשבה וחיבה ומגע לא מיני?
ולמה אני מרגישה מצופה לא רק לספק את הסקס כשפחות מתאים לי אלא גם להתאמץ כדי ליהנות ממנו "בשביל הזוגיות" או לפחות לעשות את עצמי כי איך יכול להיות שאני לא אהנה מזה זה יוריד לו את הבטחון המיני שתמיד צריך לשמור עליו ולטפח (ואצלי אין מה לטפח ולשמור?)
ולמה הוא לא מבין שסקס בשבילי זה לא רק גוף. זה לגמרי נפש ובזמנים שאני לא מרגישה בחיבור איתו ולא מרגישה שהוא קשוב ואכפתי בכל שאר היומיום שלנו, אז גם קשה לי התקשורת דרך הסקס

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממש נתן לי הקלה להוציא הכל לפרטים
ועכשו אני רואה הכל באור חיובי יותר וגם את כל הדברים הטובים שלו

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נשמע לי שיש לך בן זוג מתעלל. מציעה לך לקרוא דפים בבאופן ״סימני התעללות בזוגיות״ ו״מילים הורגות יומן קריאה״....

נשמע לי קצת מוגזם להסיק ממה שנכתב שזו התעללות. יש הבדל בין חיכוכים "רגילים" בין בני זוג על חלוקת מטלות ובין התנהגות מתעללת.

ולמה אני צריכה להתווכח איתו כל הזמן על זה ולהצטדק ולתרץ תירוצים ולהתגונן כל הזמן על כל מה שלא עשיתי וכל מה שלא הספקתי וכל מה שהוא חוזר הביתה וצריך לעשות?
פלוני אלמונית (מציעה שתבחרי לך ניק כלשהו),
שימי לב שזו לגמרי בחירה שלך להתווכח, להצטדק, לתרץ תירוצים ולהתגונן.
זו תגובתך האוטומטית להאשמה.
אבל אני מרשה לעצמי לשער, שאף אחד לא מכוון לך אקדח לרקה ומאיים לירות בך אם לא תתווכחי, תצטדקי, תתרצי תירוצים או תתגונני.

לכן מציעה לך בזהירות: לעשות ניסוי קטן אך מהפכני, בך. בעצמך. בתוכך. בתגובתך. ולהגיב אחרת.

כל מה שאכתוב להלן - טיפים ורעיונות, לא הוראות. את מוזמנת לקחת מה שמדבר אלייך ולעזוב את מה שלא, אלה סתם רעיונות שעשויים לעזור לך או לכל אחת אחרת שיש לה בעייה דומה ורוצה לשפר.

מציעה קודם לתרגל מול חברה, רצוי פנים אל פנים אך אפשר גם בטלפון, שהיא "יורה" עלייך אחד ממשפטי ההאשמה השגורים - ואת עונה פשוט משהו כמו:

"נכון, לא הספקתי".
"נכון, לא הגעתי לזה".
"אהה" או "אני מבינה" (כשהוא מתלונן על מה שהוא יעשה, כביכול כתוצאה מזה שאת לא עשית - את המלים את אומרת בטון שקט ואמפתי. כוונתך להשתתף ברגשות המצוקה שהוא מביע מול המשימות שכנראה מאיימות עליו).

קצר!
ענייני!
שליו!

מדוע "נכון" לפני "לא הספקתי/לא הגעתי לזה"?
כי את מאשרת את מה שהוא אומר (העובדות כנראה נכונות, באמת לא הספקת ולא הגעת לזה כי היו עלייך מליון דברים אחרים) וזהו. זהו.
את לא המשרתת שלו ולא חייבת לדאוג לזה שהוא יגיע הביתה ויוכל לשים רגליים למעלה מול הטלביזיה בזכות זה שאת פרפרת עוד יותר קשה.

כל הדיבורים שלך הם בסך הכל ביטוי לרגשי האשמה שלך. את לא חייבת להמשיך לשחק לידיים שלו. פשוט תפסיקי. תפסיקי להתנצל על העומס שלך. ואל תגיבי אליו כל כך הרבה, בטח לא במלים.

את כאילו "נשארת במקום שלך" ואומרת לו בנחת ובשלווה משהו מאוד קצר שאין בו שום התנצלות, הסבר, תירוצים או כל דבר שמביע כלפיו אנרגיה של רגשות אשמה ודברים דומים. את לא אשמה בכלום! אז אל תשדרי אשמה.

עוד דבר שאני מזהה אצלך חזק מאוד (מעניין למה... P-: ) זה שאת "מסבירה" המון.
עוד שגיאה ענקית.
תפסיקי להסביר (אני יודעת, אני יודעת, זה מה-זה קשה להפסיק! זה כזה טריגר ענק! את כל כך רוצה וזקוקה שהוא יבין אותך, שהוא יעריך אותך, שהוא יעריך את כל מה שעשית - והנה הוא עושה ההיפך הגמור )-: )
כל פעם שאת תופסת את עצמך מסבירה, תגידי לעצמך בלב: "אופס, עוד פעם אני מסבירה" ותשתדלי לעצור את עצמך. אם את קולטת את עצמך באמצע ההסברים, פשוט תעצרי בבת אחת ותלכי לעשות משהו אחר. אם בדיעבד - פשוט תשימי לב. בלי האשמה עצמית. "אופס, הסברים". לאט לאט תבחיני, שאת מזהה את ההסבריזם סמוך יותר לזמן אמת, עד שתצליחי לתפוס את עצמך יותר ויותר באמצע ולפעמים אפילו רגע לפני.

וטיפ אחרון:
נכון אמרתי שאת משוועת להערכה ובמקום זה הוא בא בתביעות, דרישות, תלונות והאשמות?
surprise surprise נחשי מה?
זה מפני שגם הוא משווע להערכה ומרגיש שהוא לא מקבל אותה!
הוא מרגיש "היא לא מעריכה את כל מה שאני עושה, אני עובד כל היום למענה ולמען המשפחה והיא חושבת שלא עשיתי כלום ולכן מטילה עלי גם את עבודות הבית! זה לא הוגן! ועוד באה אלי בהאשמות שבגללי אין לה כוחות ושאני לא עוזר לה מספיק!"
(אני מהמרת שהוא מרגיש שכאשר את מנסה לשתף אותו במצוקה שלך, הוא תופס את דברייך כהאשמה במשהו. מכל התיאור שלך עולה בבירור ששניכם מרגישים אשמה ושניכם משפריצים האשמה החוצה...)

אז בלי קשר לשום דבר שהוא עושה, תגידי לו מלות הערכה.
הוא נכנס הביתה?
תגידי לו מלות הערכה על השעות שהוא משקיע בעבודה ומביא פרנסה הביתה, ותגידי לו שאמנם את לא אומרת לו את זה לעתים קרובות אבל שיידע שזה לא מובן מאליו בשבילך. שאת רואה כמה הוא עובד קשה למען המשפחה.
תגידי לו מלות הערכה על התיפקוד שלו בבית. שזה ממש עוזר לך כי את כל כך משוועת לעזרה, וזה לא מובן מאליו בשבילך, יש גם גברים שלא נוקפים אצבע בבית.

לא חשוב איך בדיוק תנסחי את זה, זה צריך להיות ניסוח שאת יכולה לחיות איתו בשלום - אבל בבקשה שימי לב לטון שלך שיהיה רך ונעים, ולמלים שלך שלא יתחבאו בהן סיכות לדקור אותו.
תני דוגמא אישית:

אל תאשימי
אל תצטדקי
תבטאי הערכה כנה כדי שהוא יידע שאת באמת רואה את מה שהוא עושה. וככה הוא ילמד ממך להעריך גם את מה שאת עושה.

בהצלחה!

שליחה על ידי פ* » 10 אוגוסט 2015, 02:52

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה בשמת
האמת היא שאת לגמרי צודקת במה את כותבת וזו ממש עבודה עצמית כל הדבר הזה ורק לאחרונה אני שמה לב לזה
ואני באמת משתדלת להפחית הסברים ופשוט להרגיש ולעשות מה שאני חושבת לנכון
והאמת היא שההשתפכות פה עד הסוף ממש עשתה לי שחרור גם מהמקום של הצורך להתנצל מולו . ירד משהו מהכעס והאשמה.
באופן כללי אני בתהליך שאני כבר הרבה פחות מתנצלת אני הרבה יותר מכירה בזכותי להיות מי שאני ולהספיק מה שאני יכולה
אובייקטיבית, סובייקטיבית, תירוצים מוצדקים או לא. לא משנה. אני עושה מה שאני מצליחה וזה בסדר גמור
והאמת שמתוך הדבר הזה ממש בימים האחרונים דוקא יש לי כוח לעשות יותר

והאמת שהבנתי איזה דברים הוא רואה יותר ואיזה דברים הוא רואה פחות. בהתחלה זה עצבן אותי שהוא רואה את הכלים והכביסה אבל לא רואה כמה סידרתי את הבית וכמה ניקיתי כי אין לו מושג כמה מתבלגן. ואז התחלתי לשטוף כלים כדי להשתיק אותו כי נמאס לי שהוא מתלונן על זה. שטפתי כלים והזנחתי דברים אחרים במקום.
והתפלאתי לראות שגם אני מרגישה יותר טוב. שגם אני מרגישה שעשיתי יותר. פשוט כי שתי המלאכות האלה למרות שגם הן סיזיפיות ככל מלאכות הבית, יש להן התחלה וסוף הרבה יותר מוגדרת מאשר סידור הבית וניקיון הבית. סדר וניקיון לא נגמרים לעולמים. אבל כלים נגמרים ברגע שהכיור ריק (אפילו אם עוד מעט הוא יתמלא שוב), כביסה אותו דבר - מרגישים את הסל מתרוקן.
אז התחלתי לאמץ לעצמי בלי קשר אליו. זה עושה לי טוב ואז לפעמים גם יש לי חשק לעוד קצת סדר.

לתת לו הערכה על מעשיו אני באמת צריכה לעשות יותר כי הוא באמת עושה הרבה ומתאמץ ומשתדל בשביל כולנו. אבל אני לא מוכנה לומר וזה לא מובן מאליו .. יש גם גברים שלא נוקפים אצבע בבית. כי אני לא מוכנה לקבל את זה שהוא ראוי להערכה יותר רק בגלל שהוא גבר.

פ, את צודקת. אני חסידה גדולה של לעשות כלים וכביסה בעדיפות גבוהה (וגם את המסביב של הכלים - ניקוי כיור וכיריים ותחזוק הדוק של פח הזבל של המטבח), ולהשאיר את הסידור האינסופי לעדיפות שניה.
יוצא מן הכלל אחד ויחיד שיש לי - סידור המיטה הכפולה. על הבוקר, או ברגע שאני חוזרת הביתה ונכנסת לחדר. כי גם זו מסוג המשימות שיש להן התחלה ברורה וסוף ברור (עם השמיכה הנכונה זה גם לוקח חצי דקה מהחיים, כלום), ומיד אחר כך יש לך אור בעיניים (ותודה לבשמת שהמליצה!

)

למה זה שהוא עושה הרבה דברים אבל באופן גרוע יותר טוב מלעשות מעט דברים אבל טוב ולעומק?
ולמה את מניחה שהדרך שלך בהכרח יותר טובה משלו?
יש כאן בעיה שגם אני מתמודדת אתה: אנחנו תופסות בעלות על הבית, מפתחות את נורמות הסידור והניקיון והארגון שלנו, ורוצות שכך זה יהיה, ושבן הזוג יתיישר לפי הקו הזה, כי הוא כמובן "יותר טוב".
הצרה היא, שלבן הזוג יש דעה אחרת, ראייה אחרת של הדברים, וסדר עדיפויות קצת אחר.
והיא ללא ספק פחות טובה בשבילנו, אבל לא בהכרח פחות טובה אבסולוטית...
רק שלנו הנשים קשה לצאת מתוך עצמנו ולהודות בעובדה שיש פה צורך בהבנה הדדית של איך הדברים נראים לזולת, ובמשא ומתן יסודי בין שווים - או שבתחום תחזוקת הבית את תישארי הבוסית שאחראית על הכל ועובדת שעות נוספות בלי חשבון, והוא יישאר הפועל הפשוט עם הראש הקטן והמשימות המצומצמות שכל הזמן צריך לנזוף בו ולרדוף אחריו.

בעלי משתגע מהאובססיה שלי לתקן אותו על כל הפרטים הקטנים האלה של כך ולא כך. יאללה, לכי כבר! הוא רוצה אוטונומיה ושיסמכו עליו, או שהוא ייסוג ולא יעשה את זה בכלל.

אבל אני לא מוכנה לומר וזה לא מובן מאליו .. יש גם גברים שלא נוקפים אצבע בבית. כי אני לא מוכנה לקבל את זה שהוא ראוי להערכה יותר רק בגלל שהוא גבר.
זה ממש בסדר, זו היתה סתם הצעה למשהו שאנשים אומרים (-:
כפי שאמרתי, הניסוח חייב להיות שלך, מהלב שלך, שמתאים לך. זה מאוד חשוב, כי הרגש צריך להיות אותנטי והטון צריך להיות נעים, את מעלה בזה את האנרגיות בבית ומחזקת את שניכם, במקום מעגל האשמה שמחליש את שניכם.

והאמת היא שההשתפכות פה עד הסוף ממש עשתה לי שחרור גם מהמקום של הצורך להתנצל מולו
איזה יופי זה שכותבים בבאופן וכבר הדברים משתפרים? (-:

ולמה את מניחה שהדרך שלך בהכרח יותר טובה משלו?

בעיקרון אני מסכימה עם הטענה הזו, בתור מי שמנקה פחות יסודי מאמא שלי, ושה"פחות יסודי" הזה גרם לי להימנע מלנקות המון זמן - כי מה הטעם אם אמא תנקה אחריי? ויש לי עוד לא מעט ביקורת על חוסר הסבלנו לסטנדרטים של אחרים וההנחה שהדרך שלה היא הנכונה.

אבל...
תמרוש כבר רשמה את זה, אז אני ארשום את הצד השני - והוא שיש עובדות אובייקטיביות. למשל, עכשיו השאלה האם הפירורים נוקו מהשולחן טוב מספיק יכולה הלימדד על ידיד הנמלים שבאות או לא באות. נוכחותן היא עובדה אובייקטיבית.
כשאחי הקטן למד לשטוף כלים הוא במשך תקופה עשה את זה לא נכון. הצלחות נותרו שמנוניות ולפעמים לכלכו את הצלחות האחרות, וזה גרם לכך שבדקתי כל צלחת לפי שלקחתי אותה, ולעיתים הייתי צריכה לשטוף אותה והיא הייתה רטובה

יש איזשהי מידע של עשייה גרועה שהיא באמת גרועה מאי עשייה. נניח, "שטיפת" צלחת ברמה שמלכלכת את הצלחות האחרות מגדילה ולא מקטינה את כמות עבודות הבית...

שחרור גם מהמקום של הצורך להתנצל מולו
מצויין!

תפילה_לאם

פ, את צודקת. אני חסידה גדולה של לעשות כלים וכביסה בעדיפות גבוהה (וגם את המסביב של הכלים - ניקוי כיור וכיריים ותחזוק הדוק של פח הזבל של המטבח), ולהשאיר את הסידור האינסופי לעדיפות שניה.
המממ... אצלנו אני עסוקה עד מעל הראש בכביסות; בעלי ואני מתחלקים בשטיפת הכלים (כמויות עצומות על אף שמשתמשים הרבה בכלים חד פעמיים

); והוא נטרף בעיקר מהבלגאן האדיר שיש בבית.

שליחה על ידי פ* » 12 אוגוסט 2015, 17:29

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל הזמן רוצה לחזור לפה לכתוב ולא מספיקה.

_למה זה שהוא עושה הרבה דברים אבל באופן גרוע יותר טוב מלעשות מעט דברים אבל טוב ולעומק?
ולמה את מניחה שהדרך שלך בהכרח יותר טובה משלו?_
אז בקצרה
בעצם הפכת את הסדר. אני שאלתי למה הוא חושב שדרכו טובה יותר ואז את שאלת אותי למה אני חושבת שדרכי טובה יותר. אני בסך הכל מנסה לומר לו שזו דרכי וזו דרכו והוא מספיק יותר אבל לא לעומק ואני מספיקה יותר אבל לעומק והוא פשוט לא רואה את זה כי לא חשוב לו העומק וממשיך להתלונן על ההספק.
נכון שאני לא כל כך מרוצה מהחיפוף שלו על כל מיני עבודות בית אבל די משלימה עם זה לרוב ומשתדלת להפחית מאוד את ההערות שיש לי על זה. ומה שאני רוצה זה שיראה שאני עושה ועושה המון אבל בדרך אחרת ולא יתלונן על כל מה שלא עשיתי.

וצא מן הכלל אחד ויחיד שיש לי - סידור המיטה הכפולה
אבל אם יש תינוק שישן שם זה לא כל כך מתאים. למרות שכשבאים אורחים זה בדיוק מה שאני עושה גם אם יש מלא בגדים מפוזרים אני פשוט דוחפת מתחת וזה עושה הרגשה של סדר. רק שלנו יש שתי שמיכות לא מבינה איך זוגות מסתדרים עם שמיכה אחת באמת. אבל משתדלת שהן יהיו עטופות באותו הכיסוי אם מסתדר לי ויש לי זמן.
מה עושים עם כל הבגדים האלה שאני לא רוצה להכניס לארון כי כבר לבשתי אותם קצת ואלבש אותם שוב אבל הם לא נקיים אז לא רוצה לשים בארון? מסתובבים להם בחדר על הכסא ועל המיטה ובלאגן שלם. הייתי רוצה מתלה כזה בשביל הבגדים האלה אבל אין לי מקום בחדר

שליחה על ידי פ* » 12 אוגוסט 2015, 17:31

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_תגידי לו מלות הערכה על השעות שהוא משקיע בעבודה ומביא פרנסה הביתה, ותגידי לו שאמנם את לא אומרת לו את זה לעתים קרובות אבל שיידע שזה לא מובן מאליו בשבילך. שאת רואה כמה הוא עובד קשה למען המשפחה.
תגידי לו מלות הערכה על התיפקוד שלו בבית. שזה ממש עוזר לך כי את כל כך משוועת לעזרה, וזה לא מובן מאליו בשבילך,_
לזכור לזכור ולהזכיר לעצמי. חשוב!
למה כל כך קשה לי לעשות את זה ולא בא לי בקלות?

מה עושים עם כל הבגדים האלה שאני לא רוצה להכניס לארון כי כבר לבשתי אותם קצת ואלבש אותם שוב אבל הם לא נקיים אז לא רוצה לשים בארון? מסתובבים להם בחדר על הכסא ועל המיטה ובלאגן שלם. הייתי רוצה מתלה כזה בשביל הבגדים האלה אבל אין לי מקום בחדר

באמת שאלה טובה שגם אני מתחבטת בה:) יש ווים כאלה לבגדים/מגבות שאפשר לחבר לארון לדוגמה, יש לנו כמה כאלה וזה בהחלט עוזר.

שליחה על ידי פ* » 12 אוגוסט 2015, 17:53

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה ווים? ואיך הם מתחברים? אצלנו דלתות הארון מגיעות עד למעלה

צילמתי במיוחד בשבילך:

http://imgur.com/vYr6HM0

זה מאיקאה ומתחבר ללמעלה של הארון. מקווה שזה עוזר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לנו יש סל כביסה שמיועד לבגדים האלה אם הם מספיק נקיים אני שמה אותם בחזרה בארון אם הם מספיק טובים ללבישה הם גם מספיק טובים לארון

לנו יש סל כביסה שמיועד לבגדים האלה

כן אבל בסל כביסה הכל מתקמט ומתערבב... ונכון שאפשר להחזיר לארון אבל אצלי לפחות יש כל מיני "מצבים" של הבגד, יש כאלה שאני אלבש שוב כדי להסתובב בבית או לעשות ספורט כי הם עוד לא מלוכלכים אבל כבר לבשתי פעם אחת, ולא בא לי לערבב אותם עם הנקיים ממש שבארון...

גם אצלנו יש גיגית "לבושים" (אחת בחדר הורים ואחת בחדר ילדים), ותיקנתי תקנה שלפיה כל בן משפחה זכאי לשתי מערכות של בגדים לבושים בגיגית בכל זמן נתון. אם אני רואה יותר, אני מעיפה לכביסה בלי להתייעץ עם בעל הבגד (לפי מה שמריח פחות טוב או מה שצפוי להיות נדרש בעתיד הפחות מיידי)

מה עושים עם כל הבגדים האלה שאני לא רוצה להכניס לארון כי כבר לבשתי אותם קצת ואלבש אותם שוב אבל הם לא נקיים אז לא רוצה לשים בארון? מסתובבים להם בחדר על הכסא ועל המיטה ובלאגן שלם. הייתי רוצה מתלה כזה בשביל הבגדים האלה אבל אין לי מקום בחדר
מתלה או ווים על הקיר

גם אצלנו יש גיגית "לבושים" (אחת בחדר הורים ואחת בחדר ילדים), ותיקנתי תקנה שלפיה כל בן משפחה זכאי לשתי מערכות של בגדים לבושים בגיגית בכל זמן נתון. אם אני רואה יותר, אני מעיפה לכביסה בלי להתייעץ עם בעל הבגד (לפי מה שמריח פחות טוב או מה שצפוי להיות נדרש בעתיד הפחות מיידי)
אצלנו לילדות יש סלסילה והן זורקות שם בגדים על ימין ועל שמאל במקום להחזיר לארון... מדי פעם אני עושה מבצע הרחה-קיפול/כביסה.

תמשיכו.
מקשיבה

שליחה על ידי פ* » 13 אוגוסט 2015, 01:42

http://www.ikea.co.il/default.asp?catid ... po]details type[/po]=1&itemid={D40EF99A-D313-4312-82AD-EBF95FDAD615}

שקטה את מתכוונת לזה?
לא הצלחתי להכנס לקישור
אם כן הדלת של הארון שלנו היא עד התקרה כמעט אני לא מגיעה לשם.

לא בא לי סלסילות בחדרים זה מרגיש לי בלאגן כבר מעדיפה להניח ערמות על כסא. חוץ מזה שזה באמת מתקמט שם וחוץ מזה שאין לי מקום לסלסילה. לילדים אני בכלל לא מאפשרת. ישר לכביסה. אבל לרוב הם בכלל לא דורשים.

מתלה או ווים על הקיר
אין לי אפילו קיר בשביל זה המיטה תופסת את רוב החדר ולא מתחשק לי לתלות לעצמי מעליי בגדים על מתלה וכבר יש מתלה בחדר שיש עליו תיקים וסוודרים ויש מתלה מאחורי הדלת שאפשר לשים עליו מאוד מעט דברים כדי שהדלת תפתח. אבל אני מנסה לחשוב על ריאורגניזציה אולי כדי שזה יתאפשר בכל זאת אבל אני חוששת שעדיין זה יפריע לי בעיניים.
הכסא המדובר עם הערימות נמצא ליד הצד של בעלי נראה לי שלכן זה עוד יותר מפריע לו. אני ליד הקיר כי ישנה עם תינוק.

שליחה על ידי פ* » 13 אוגוסט 2015, 01:43

מנסה שוב
http://www.ikea.co.il/files/[po]Construction Guides[/po]/40242653.pdf

זה לא זה אבל גם שלנו מאיקאה. קשה לי קצת להסביר בלי התמונה אבל אלו ווים נפרדים (כלומר שלא מחוברים זה לזה אלא כל אחד לעצמו) שמבריגים לגג הארון, יש להם חלק שטוח למעלה שנצמד לגג הארון ואחר כך הם יורדים ונצמדים לדופן או לדלת. זה כאילו מין שילוב של החלק העליון של מה ששלחת עם החלק התחתון שעליו תולים את הבגדים. מצטערת אם זה לא ברור... בכל אופן כדאי לך להסתכל על אופציות שונות באיקאה, יש להם אולי דברים שיכולים לעזור לך לפתור חלק מהבעיה, יש להם הרבה אופציות לאירגון.

וכבר יש מתלה בחדר שיש עליו תיקים וסוודרים
אני הייתי מוציאה את המתלה הזה אל מחוץ לחדר או מוציאה את הדברים שעליו למתלה מחוץ לחדר, ומשתמשת בו.
לא יודעת איך הבית מאורגן ובנוי, אצלנו תיקים ומעילים וכאלה תלויים בהול, ליד דלת הכניסה, וזה נראה לי הכי נוח.
הכיסא בשימוש?
אם לא, אפשר להוציא גם אותו אל מחוץ לחדר

אצלנו תיקים ומעילים וכאלה תלויים בהול

מסכימה לגבי מעילים, לעומת זאת לגבי תיקים אני ממליצה להיזהר ולא לתלות ליד הכניסה, לפעמים קורה שמישהו משאיר את הדלת פתוחה קצת ואין אף אחד בכניסה וזה עלול לפתות גנבים שעוברים. כבר קרה פעם למישהי שאני מכירה שגנבו לה תיק מתוך הבית כי הוא היה על שולחן מול הכניסה.

פלונה את צודקת בעיקרון אבל הנימה שלך קצת לא נעימה,
למה ללכלך ולבלגן דף אחר?
זה ניסוח קצת קשה ומעליב, "ללכלך ולבלגן". תמיד אפשר להעביר כשנמצה את הנושא. אישית זה קצת מבאס אותי שבבאופן תמיד מישהי קופצת למשטר את נושאי השיחה בזמן שהיא עוד מתנהלת. נכון שזה לא נושא הדף אבל מה בוער...? זה דיון חי.

_את מוזמנת להעביר את הליכלוך והטינופת שכתבנו לאן שבא לך מתי שבא לך. או לא לעשות כלום, כרצונך.
תיהני._

שקטה

אני יכולה להבין את הבאסה מ"משטור" מקום השיחה, אולם גם יכולה להבין את העורכות. כשדברים מבולגנים לקוראות העתידיות המחפשות מידע קשה יותר למצוא אותו, ומה שחשוב יותר, הדיון המקורי בדף עלול לגווע. הדפים בבאופן לא מחולקים לשרשורים כמו בתפוז, ולרוב הם מצליחים להכיל דיון מרכזי אחד, וכל שאר הדיונים גוועים.

ואומנם הנימה של פלונה לא נעימה, אבל הפאסיב-אגרסיב שלך לא נעים גם הוא. כי פלונה מדברת מניסיון - לרוב המתכתבות לא מעבירות את הדיון למקום הנכון, ונשאר בלאגן. והיא לא אמרה בשום נקודה שמה שנכתב הוא לכלוך וטינופת (רק חפץ שהונח לא במקומו, נניח כוס תה על המחשב הנייד).

היא אמרה "ללכלך ןלבלגן". מן הסתם אפשר להסיק מזה שמה שנכתב הוא ליכלוך כי לא קשור ישירות לנושא המקורי.

אין לי שום בעיה שזה יעבור למקום אחר או אפילו יימחק ואפילו כתבתי לפלונה שאני מסכימה עם העיקרון של דבריה, רק לא עם איך שזה נאמר. אני לא מומחית לעריכות ולא בטוחה שאני יודעת איך להעביר דברים כמו שצריך מדף לדף, אחרת הייתי עושה את זה בעצמי כשהדיון היה נגמר באופן טבעי.
אני בהחלט מבינה את הקושי של העורכות ואסירת תודה להן על מה שהן עושות בשביל האתר. עם זאת לדעתי אפשר גם לגלות טיפה סבלנות וסובלנות לאנשים שנמצאים באמצע שיחה גם אם סטו מהנושא, ולחכות קצת עם הסידור והאירגון כדי לא להרוס לאנשים דיון שמתנהל, גם אם הוא נראה לעורכת מיותר. פלונה נכנסה לכאן בשיפוטיות ותוקפנות ואמרה מיד שהיא לא מבינה איך הגענו לדבר על זה, למה דווקא לזה נתפסנו ולמה אנחנו מלכלכות ומבלגנות. הרגשתי מותקפת ולכן עניתי גם אני בתוקפנות.

בכל אופן כרגע היא ואני מחקנו את ההודעות שלנו ואין לי שום רצון להיכנס כאן לריב או דיון ממושך על זה, עכשיו שהדיון הצדדי בכל מקרה נקטע אם מישהי רוצה אפשר לערוך אותו החוצה או למחוק אותו, אין לי שום התנגדות לכך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עכשיו שהדיון הצדדי בכל מקרה נקטע אם
וגם שאר הדיון
כי כשמפסיקים באמצע עם אמירות של ללכלך ולבלגן זה מוצי את החשק לדבר

כשדברים מבולגנים לקוראות העתידיות המחפשות מידע קשה יותר למצוא אותו,
אי אפשר בשם העתיד לקטוע ולמשטר כל מה שקורה בהווה. השיחה היא עכשו ויש לה חשיבות עכשו. למה העתיד יותר חשוב? בעיניי תמיד עדיף להעביר לאחר שהדיון מסתיים ולא באמצעו כי זה קוטע את כל הדיון,הקודם והקיים - הכל. אבל גם אם מעבירים מיד כשיש סטיה מנושא הדף ,אז לעשות את זה יותר בנועם, להציע מקום להעביר אליו.

חוץ מזה שזה קצת מוזר כי שיחה באופן טבעי גולשת לכל מיני מקומות אי אפשר ולא כדאי לעצור אותה ולנתב רק לנושאים מסויימים, זה אנשים שמדברים זה לא אנציקלופדיה אלטרנטיבית פה. אפשר לתייג כדף לעריכה כדי שאולי יחזרו לזה אחר כך.

אפשר לתייג כדף לעריכה כדי שאולי יחזרו לזה אחר כך.
מי יחזור? את? או שאת חושבת שיש כאן מישהו שהתפקיד שלו לערוך?
בדפים שפותח הדף הוא המוביל ו"המנהיג" בדף, יש סיכוי שהוא בעצמו יעשה מדי פעם ניקוי והעברה.
בדף כזה, שקיים כבר 11 שנה ואין בו אף מוביל- מי יעשה את זה?

אי אפשר בשם העתיד לקטוע ולמשטר כל מה שקורה בהווה. השיחה היא עכשיו ויש לה חשיבות עכשיו
אני מסכימה באופן כללי לאמירה הזאת אבל יש גבול (כן, בעיניי) לחוסר ההקשר הצורם שבין תוכן הדף הזה לסטייה המדוברת.

בדף כזה, שקיים כבר 11 שנה ואין בו אף מוביל - מי יעשה את זה?
את לא יודעת שכמעט כל העריכה באתר הזה נעשית על ידי עורכות מתנדבות?
מדובר בטונות של עבודה. יומיומית. לדוגמא, אפילו לנקות כל הזמן את ככר השוק, זו עבודה שעושות העורכות המתנדבות כל הזמן.
אין פה אף דף ששייך למישהו באופן פרטי, אם כי כן נהוג לא לערוך לאנשים את דפי הבית האישיים שלהם. אף שגם הם, דפים פומביים וציבוריים באתר קהילתי, ולא רכוש פרטי.

את לא יודעת שכמעט כל העריכה באתר הזה נעשית על ידי עורכות מתנדבות?
בטח שאני יודעת... פשוט מקומם אותי המשפט אפשר לתייג כדף לעריכה כדי שאולי יחזרו לזה אחר כך.
אנחנו נגלוש לדיבור לא קשור ומישהו כבר יבוא לנקות. יש לעורכות המתנדבות מספיק עבודה גם בלי זה.

נכון, אבל זה בסדר.
זה באמת בסדר להשאיר לעריכה "אחר כך".
אף אחת לא עורכת מה שהיא לא רוצה.
ובאמת כבר הגענו פה הרבה פעמים למסקנה, שעדיף לא להתחיל לדבר על עריכה בזמן שהדיון מתקיים. איכשהו זה כמעט תמיד הורג אותו )-: וחבל.
ואם למישהי זה מאוד חשוב, אז גם אם היא עצמה אינה יודעת לערוך - היא בהחלט יכולה לקחת על עצמה לעקוב אחרי הדיון וברגע שהוא גווע מעצמו, להזכיר בדף איפה פה מדברים עם העורכים שכדאי לערוך החוצה את הדיון על כך-וכך מדף זה-וזה...

תודה, בשמת @}

אני מסכימה לכך שדיוני עריכה הורסים דפים, אבל גם מבינה את פלונה. כי יש מעט מידי עורכות והאתר הרבה פעמים נותר מבולגן, ויש משהו לא יפה בלבלגן ולא לסדר אחרייך, מתוך נקודת הנחה שמישהי אחרת תסדר.

לדעתן של חלק מהנשים יש פה עודף סבלנות לסטיות מהנושא. דיון שלא בדף שקלו ללבוא לבית של מישהו (משפחת כשר, בהקשר זה) ולבלגן בו דברים, ולהגיד - מישהי אחר תבוא ותנקה. אפשר להבין למה לדעתה זה לא מנומס.

אני לא מסכימה עם הגישה הזו, ועדיין חושבת שהיא ראויה לקצת יותר הבנה, ולקצת פחות פסיב-אגרסיב בתגובה. ואפשר פשוט לעבור לדף המתאים.

אנחנו נגלוש לדיבור לא קשור ומישהו כבר יבוא לנקות. יש לעורכות המתנדבות מספיק עבודה גם בלי זה.
לא זה לא ככה
זה עניין של מה עדיף בעיניי ועל מה לוותר
למשטר את הדיון גורם לו לגווע. אז עדיף בעיניי שיהיה דיון לא קשור בדף מסויים מאשר להרוס את כל הדיון. גם אם כן יערכו אחר כך וגם אם לא יערכו אחר כך, וגם אם יערכו כעבור 7 שנים אחר כך. אני או מישהו אחר.
הסדר והקטלוג חשוב אבל לא הכי חשוב, ולא בא במקום השיח והטבעיות של השיח. כי אם השיח נהרס אז לא ישאר מה לסדר.

ואפשר פשוט לעבור לדף המתאים
זה לא כזה פשוט
כי אם דרך אגב נושא מסויים מדברים בנושא אחר,כמו פה, ומדברים בשני הנושאים במקביל,ואנשים מסויימים נכנסים לפה ולא בהכרח יכנסו לדף אחר עכשו, ונקטע ונחתך דיון מסויים ומשהו בטבעיות של השיחה נחתך,אז לא כל כך פשוט להמשיך את השיח.
מה גם שלא תמיד ברור לאן להעביר את הגבעול החדש של השיח שנוצר. לא כולם זוכרים ישר והפוך את הנושאים באתר על כל סעיפיו. מה גם שלא תמיד זה מרגיש מתאים בדיוק לנושא דף אחר.
אז בעיניי, מי שרואה ורוצה להעביר שיחה באמצעה אפשר להציע העברה, ולהציע דף ספיציפי, לא רק לומר באויר. בודאי לא להשתמש במילים שמרגישות תוקפניות כמו ללכלך ולבלגן.
והנה גם השיח הזה ממש לא קשור לפה, אפשר להעביר אותו למקום אחר. לאן? והאם הדיון ימשיך כאשר יעבירו אותו? אולי

פלוני אלמונית, כל מילה.

מה גם שלא תמיד ברור לאן להעביר את הגבעול החדש של השיח שנוצר
גבעול של מה? של שיחה על מיתלים על הארון? בדף שכנראה מגיעים אליו לא מעט דרך גוגל ועם לא מעט רגשות סוערים?

אני חושבת שלפעמים אנשים לא מודעים לכמות העיניים שקוראות דפים מהסוג הזה (ואולי יונת יכולה לשים מד צפיות) ולכן נדמה להם שהם יושבים "על כוס קפה" עם אותם שניים-שלושה אנשים שמדברים איתם כרגע.

גבעול של מה? של שיחה על מיתלים על הארון?
אל תזלזלי בנושאי שיחה של אנשים. כל נושא ראוי לדיון ללא שפיטתך.
חוץ מזה,אנחנו הרי מדברות עקרונית ולא על הנושאים הספיציפים האלה דוקא.

דף שכנראה מגיעים אליו לא מעט דרך גוגל ועם לא מעט רגשות סוערים?
אולי אני לא מייצגת אבל כשאני מגיעה לדף בנושא מסויים (שמאוד מעניין אותי ואני רוצה לקרוא, גם אם רגשותיי סוערים) ויש בו דיון סוגריים בנושא אחר, אני לא מתעלפת מזה ולא כל כך אכפת לי. אולי היה כדאי שהוא יעבור לדף אחר,אבל גם לא נורא ואיום מבחינתי, בטח שלא רוצה למנוע ולחסום דיון שזורם לו רק כדי שלא "ילכלך" ויפריע לי בעיניים.

אני חושבת שלפעמים אנשים לא מודעים לכמות העיניים שקוראות דפים מהסוג הזה (ואולי יונת יכולה לשים מד צפיות) ולכן נדמה להם שהם יושבים "על כוס קפה" עם אותם שניים-שלושה אנשים שמדברים איתם כרגע
אני חושבת שההווה חשוב בדיוק (ואולי יותר) מהעתיד בו יקראו את הדברים. ואל לנו לפגוע בהווה בשביל העתיד.
חושבת גם שאי אפשר לנתב ולקצוץ את כנפי המדברים למען השותקים.
אם קוראים יותר משלושה אנשים את הדיון, בקשה כולם מוזמנים להצטרף, להביע דעה, לשאול שאלות. הכל פה פתוח.

לא שאני שוללת באופן גורף עריכה באמצע דיון, כי אני מבינה את הצורך לסדר וארגון, אבל זה צריך להיעשות מאוד מאוד בעדינות ובצורה שיורגש כמה שפחות ויפריע כמה שפחות. (הערה עדינה, הצעה ספיציפית לדף אחר) בודאי שלא לתקוף בצורה כל כך לא יפה אנשים באמצע שיחה רק למען הסדר.

אל תזלזלי בנושאי שיחה של אנשים. כל נושא ראוי לדיון ללא שפיטתך.

אולי אני לא מייצגת אבל כשאני מגיעה לדף בנושא מסויים (שמאוד מעניין אותי ואני רוצה לקרוא, גם אם רגשותיי סוערים) ויש בו דיון סוגריים בנושא אחר, אני לא מתעלפת מזה ולא כל כך אכפת לי. אולי היה כדאי שהוא יעבור לדף אחר,אבל גם לא נורא ואיום מבחינתי, בטח שלא רוצה למנוע ולחסום דיון שזורם לו רק כדי שלא "ילכלך" ויפריע לי בעיניים.

_אני חושבת שההווה חשוב בדיוק (ואולי יותר) מהעתיד בו יקראו את הדברים. ואל לנו לפגוע בהווה בשביל העתיד.
חושבת גם שאי אפשר לנתב ולקצוץ את כנפי המדברים למען השותקים.
אם קוראים יותר משלושה אנשים את הדיון, בקשה כולם מוזמנים להצטרף, להביע דעה, לשאול שאלות. הכל פה פתוח._

מצטערת שאני מצטטת כמעט את כל ההודעה שלך פלוני אלמונית אבל שוב אני מסכימה עם כל דברייך. ותודה לך שניסחת גם בשבילי.

_אני חושבת שההווה חשוב בדיוק (ואולי יותר) מהעתיד בו יקראו את הדברים. ואל לנו לפגוע בהווה בשביל העתיד.
חושבת גם שאי אפשר לנתב ולקצוץ את כנפי המדברים למען השותקים._
יפה!
(הייתי מגריינת, רק שזו לא בדיוק המלצה על הדף הזה...)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מנסה לכתוב משהו
וזה לא בדיוק כעס אבל סוג של
קשור מאוד ל למה הוא לא מבין שסקס בשבילי זה לא רק גוף. זה לגמרי נפש ובזמנים שאני לא מרגישה בחיבור איתו ולא מרגישה שהוא קשוב ואכפתי בכל שאר היומיום שלנו, אז גם קשה לי התקשורת דרך הסקס
אז לא יודעת אם זה דף מתאים או דף אחר

מרגישה שאני צריכה ממנו משהו
אני עוברת עכשו תקופה לא קלה לי בחיים ואני מרגישה שאני מאוד צריכה תמיכה. ומכיוון שהוא ממש לא מבין וגם לא כל כך מאמין בדרך שאני עוברת או לא מאמין שהדרך שאני הולכת בה תוביל לאיזה מקום, אז ממש קשה לי לבקש תמיכה. זו גם תקופה ארוכה כבר שקשה לי ואני מנסה לשנות עכשו וגם מטפלת בעצמי.

לפעמים בא לי סקס ולפעמים לא. הרבה פעמים אני מרגישה כל כך עמוסה עד שלא בא לי, ואז אני עושה את זה בשבילו, אני יכולה להנות מזה בסוף אבל יכולה גם לא.
כשאני מחוברת ואוהבת זה כל כך הרבה מעבר לסקס אצלי, ואז אני על באמת נהנת. כשזה ריק וזה רק גוף אז אני לא רוצה את זה. מרגישה שהצורך שלי מסקס הוא אחר לגמרי משלו. שאני זקוקה לחיבור הנפשי הזה והוא רק צריך לגמור.
ואז לא נוח לי עם הצרכים שלי מול שלו מצד אחד.
מצד שני קצת כועסת על זה שהצרכים שלי לא מתמלאים בעוד אני מנסה לספק את שלו ומשתדלת אפילו אם לא בא לי, ובאופן קבוע עושה את זה (גם בהנקה ועם תינוק קטן ובתקופות עמוסות. כמובן שלו אף פעם לא מספיק,אבל להשתדל שיהיה פעם בשבוע עבורי זה מאמץ גדול)
מצד שלישי לא כל כך יודעת מה לבקש. האם אני רוצה שיזדהה עם מטרותיי בעוד לו זה לא מתאים ואפילו לפעמים קצת הפוך מדרכו ואמונתו? (ולפעמים גם בא על חשבונו כי הוא עושה עבורי ויתורים) מה בעצם אני רוצה ממנו? מה זה אומר לתמוך בסיטואציה כזאת? הרי הוא עושה מה שצריך כדי לתמוך ומאפשר לי את ההתברברות שלי, אבל בפועל חוסר האמונה שלו וההסתכלות הבוחנת שלו על הדרך שאני עוברת לראות ולבדוק אם יש לה תפוקה כמו שצריך או לא, כל כך מוריד לי את הבטחון. אבל אני לא מרגישה שהוא תומך בי, ואני כל כך זקוקה להרגשה הזו בשביל התקשורת איתו, גם בסקס.
השבוע היתה פעם שטכנית ממש נהנתי מהסקס אבל באמת הרגשתי ריק אחרי זה וכעס פנימי.
ואני לא יודעת מה לבקש בכלל

ולמה זה מתחבר לי כל כך לסקס? הרי אפשר היה לכתוב הכל ללא זה
אבל לאחרונה זה מתחבר לי. אם בגלל שאני מנסה יותר להיות כנה ולא לזייף בסקס כי לא נוח לי כבר עם זה וגם די מעצבן, ואז זה מוביל אותי למקומות של לנסות כן לשפר את זה מבפנים, ולא יודעת ממה להגדיר אפילו מה. ואם בגלל שגם כשנהנתי הרגשתי כעס (פעם זה לא היה. פעם אם נהנתי אז נהנתי וזהו, ואם לא-אז יכולתי להרגיש כעס על שהרגשתי 'מחוייבת' לעשות סקס כשלא בא לי)
קצת מבולבלת עם עצמי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני נמצא במצב שבאמת אינני יודע כבר מה לעשות...
בת זוגתי הקודמת ואני עברו המון בקשר,עם זה דחייה מצד המשפחה שלה,משברים שעברו על שנינו כתוצאה מהמצב,ובנוסף הריון שהפלנו כתוצאה מכל הסיטוצאיה
לאחר תקופה של 11 חודשים שבא כבר לא יכולנו לספוג את כל הבאלגן שנוצר לנו בחיים (אני לא אפרט לפרטי פרטים) לא יכולתי לספוג כבר את כל מה שקורה והייתי חייב להתנתק מהקשר לפני מצב של נפילה
לאחר כשבוע שישבתי עם עצמי הבנתי שאני רוצה להיות איתה למרות הכל וזהו היה רק משבר שחייב אותי לניתוק של כמה ימים בכדי להתאפס (היו מלא אירועים שהיו באותה התקופה)
נסיתי ליצור איתה קשר אך היא לקחה את כל הסיטואציה שעזבתי בצורה קשה מאוד ולא רצתה ליצור איתי קשר
לאחר טיפול אצל פסיכולוג הבנתי שהצעד הטוב ביותר שאוכל לעשות הוא לצאת לטייל ולנקות את הנפש שלי מכל מה המקרים שהיו,טסתי ל4 חודשיים בהם לא היינו בקשר בכלל אך בכל התקופה חשבתי עלייה וידעתי שברגע שאתנקה מהכל אצור איתה קשר
אז הרגע הזה הגיע, חזרתי מניו יורק לפני כשלושה שבועות יצרתי איתה קשר ולבסוף לאחר שבוע נפגשנו
הייתה פגישה מוזרה בה היא הביאה את הרגשות שלה ואני הבאתי את שלי ובמסתכם הבנו ששנינו רוצים אחד את השנייה ושנינו אוהבים אחד את השנייה

הבעיה היא שהיא לא מצליחה להשתחרר מהכעס, הכעס לפי מה שאני מבין ממנה נובע מזה שלא נלחמתי מספיק, שעזבתי ונסעתי לאחר שנפרדנו
בנוסף להכל בכדי למלא את המקום החסר היא הביאה כלבה ולפני כשלושה ימים היא נדרסה לה אל מול העיינים
הבחורה נסגרה עוד יותר ונכנסה לדכאון עמוק יותר ממה שהיא הייתה

אני מקווה שהסברתי את הסיטואציה בצורה טובה בכדי שתוכלו לעזור לי
אני רוצה שתיהיה מאושרת ולא מלאה בכעס על כל העולם בערך, היא הלכה לפסיכולוג לפני מספר חודשיים אך היא הפסיקה את הטיפול מחוסר עניין אישי שלה
אני מנסה כל פעם לגעת בה בצורה עדינה (למרות שאני מקבל ממנה יחס קר ומגעיל) אך היא דוחה אותי לבסוף ופוגעת בי ביחס המזלזל

עברתי איתה המון, לטוב ולרע, וכרגע אני רוצה להיות כאן בשבילה

אשמח לתשובות שלכם,וכמובן אם יש לכם שאלות בכדי להרכיב את הפאזל אני כאן

תודה רבה,

שליחה על ידי שואלת* » 21 מרץ 2017, 00:56

אולי תלכו יחד לפסיכולוג?
נשמע שהיא בדכאון עמוק או במשבר עמוק, לא משהו שאפשר לתת לזמן לרפא.

לגבי מגע- אל תיגע. במחינתך מגע זה דבר טוב, כרגע מבחינתה מגע גורם לה להרגיש יותר רע. אז לא לגעת, עד שתראה סימנים ממנה, כשהיא בעצמה תיגע קצת תתחיל גם לגעת קצת, לא מעבר. תשים לב לקצב שלה ותלך בעקבותיה.

ומשהו שתמיד יכול לעזור, זה לטייל יחד, טיול קצר, לא ארוך כדי שלא תכבידו אחד על השני, איזה בוקר שבת במקום ירוק עם פיקניק שטרחת עליו ודברים שאתה יודע שהיא אוהבת, השוקולד שהיא אוהבת והצבע שהיא אוהבת בסדין, והפירות שהיא אוהבת, בלי לצפות לתודה גדולה כי היא לא במצב שהיא מסוגלת כרגע לתת מעצמה.
ובכל פעם שאתם נפגשים תביא משהו קטן קטן, שיגרום לה לחייך. פרח יפה, או ספר מצחיק. גם דובי. כרטיס ברכה מצחיק. גלידה טובה בטעמים שהיא אוהבת מגלידריה טובה. הדברים הכי חמודים והכי כאילו לא רציניים- יכולים מאוד לעזור להעלות חיוך.

לגבי הכלבה שנדרסה, זה מזעזע. אין מילים, פשוט מזעזע. ייקח לה זמן לצאת מזה. פשוט תקשיב למה שהיא מספרת לך בעניין ואל תנסה לנחם יותר מדי, אולי רק להגיד שיש דברים נוראיים שאין לנו הסבר לגביהם וכואב לך גם מאוד מאוד. ותןלה זמן באמת. זה יכול מאוד להכביד עליה אם תלחץ עליה ותצפה ממנה להיות חייכנית או אוהבת כמו פעם בזמן הקרוב. רק הסיפור עם הכלבה מספיק כדי להכניס אישה רגישה לתקופה של כאב וצער ונתק. אז פשוט תהיה שם לצידה, ותתמוך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שואלת יקרה,

אני מקבל מאוד את כל מה שכתבת אני מנסה להיפגש איתה כבר כמה ימים טובים ובכל יום שאנחנו קובעים להיפגש הוא מתבטל כתוצאה מחוסר חשק שלה ורצון שלה להיות לבד.
הלוואי ויכולתי להוציא אותה לטיול נחמד בטבע זה החלום שלי !
אני אקח את הטיפ שנתת לגבי להביא לה דברים קטנים שיגרמו לה לחייך

אני מרגיש כאילו אני צריך להתרחק בשביל שהיא תתקרב קצת
למשל אתמול בערב היא אמרה שהיא תתקשר לאחר שתנוח קצת...לבסוף היא שלחה הודעה ממש לפני שהיא חזרה לישון בסביבות 23:30 ללא התקשרות, אז כן בהתחלה זה כואב כי באמת ציפיתי לשמוע אותה אז עניתי בקרות "לילה טוב"
לא דיברתי איתה במהלך היום וגם לא קיבלתי ממנה איזה שהיא הודעה אך עכשיו לאחר מה שכתבת החלטתי לשלוח הודעה של "היי,איך עבר היום בעבודה"

לגבי ללכת לפסיכולוג יחד אני אנסה לעשות את זה אך היא מבולבלת נורא מכל המצב, גם המצב הזוגי אם היא רוצה לחזור אליו ולהיכנס שוב פעם לבלאגן שאנו חיים בו ובנוסף אני חושב שהיא פוחדת להיפגע ממני שוב משהו שאני יודע שלא יקרה יותר לעולם במידה ונחזור

השאלה האם להתייאש ולהוריד רגל מהגז או בכל זאת למרות כל היחס המריר להמשיך להתמודד עם הכל ? מהו הצעד החכם לעשןת בכדי באמת להצליח לגעת בה...
ההרגשה שאני מקבל היא שאני משדר לה שגם אם היא תמשיך להתנהג אליי בצורה מגעילה אני עדיין יהיה שם ואני לא רוצה להגיע למצב כזה כי זה לא יהיה בריא לשנינו לבסוף

תודה רבה,

אני מנסה כל פעם לגעת בה בצורה עדינה (למרות שאני מקבל ממנה יחס קר ומגעיל) אך היא דוחה אותי לבסוף ופוגעת בי ביחס המזלזל
תגיד, איך מה שכתבת כאן, מסתדר עם דבר אחר שכתבת:

הבנו ששנינו רוצים אחד את השנייה ושנינו אוהבים אחד את השנייה
?
לי זה נשמע כמו סתירה.

מהו הצעד החכם לעשןת בכדי באמת להצליח לגעת בה...
לא נראה לי הגיוני, שבחורה שלא רוצה שתיגע בה, באמת אוהבת אותך ומעוניינת בך. משהו פה נשמע לי משונה מאוד.

להתנהג אליי בצורה מגעילה
מדוע אתה רוצה להיות עם מישהי שמתנהגת אליך בצורה מגעילה? אתה בן אדם, אתה ראוי לאהבה, לחום, לשמחה, לצחוק, ליחס אוהב וחם, למגע מחבק - איזו מין אהבה זאת שמורכבת מיחס מגעיל, משחקי כוח וייאוש? "אהבה" זה שמישהי חושבת שאתה בן אדם נפלא, שאתה הכי בעולם, שרוצה להיות איתך וטוב לה לשתף אותך ולהקשיב לך ולהתחבק איתך ופשוט להיות איתך ולהסתכל לך בעיניים. זה לא נשמע כמו מה שיש לך.

בשמת א

אני מצטער אם לא הסברתי את עצמי נכון, מה שהתכוונתי לומר בצמד המילים "לגעת בה" לא מדבר עם האופן הפיזי אלה לאופן הרגשי...זאת אומרת שהיא חסומה לכל הסביבה... (למי שלא הבין)
מבחינה המשיכה הפיזית אין בנינו שום בעיה

ולגבי הפסקה האחרונה שכתבת,
את צודקת, אהבה מראים בצורה שונה לגמרי ממה שאני מקבל עכשיו...היו לי מערכות יחסים ארוכות טווח כל חיי אני באמת יודע מהי הרגשה של אהבה
גם ממנה קיבלתי אהבה ואולי את האהבה הכי גדולה שקיבלתי בכל מערכות היחסים שהיו לי

הנושא העיקרי פה הוא הדיכאון שלה שמונע ממנה להראות אהבה לכולם ולא רק לי
גם לחברות שלה היא מתייחסת בצורה מרוחקת ודוחה,למשפחה ולכל הסביבה שלה
הדבר הראשון שהיא אמרה לי בטלפון לאחר 4 חודשיים שלא דיברנו הוא "את שמי,אני לא אותה דנה שאתה מכיר,אני אגרסיבית,עצבנית,אני מסוגלת להרוג מישהו"
היא צריכה להגיע למצב שהיא פורקת את כל מה שעבר עלייה בתקופה האחרונה ולגרום לה לצאת מהמצב שהיא נמצאת בו כרגע
וכאן העזרה אני מבקש

תודה רבה,

שליחה על ידי שואלת* » 22 מרץ 2017, 09:00

היא נשמעת בדכאון עמוק מאוד.
אם היא רק רוצה להיות לבד כל הזמן...
מציעה לקרב אותה לאיש מקצוע. הסיפור ביניכם כרגע יכול רק להכביד עליה, ואתה לא זה שיציל אותה מעצמה. היא צריכה לטפל בעצמה ואתה יכול להיות ברקע.
בתור חבר טוב ופחות בקטע רומנטי. לדעתי היא לא פנויה כרגע רגשית למשהו רומנטי.

או שתתרחק לגמרי או שתנסה לעזור בקטע של לשכנע אותה ללכת לטיפול מקצועי. מישהי שתקשיב לה שתיתן לה מה שהיא צריכה, אולי גם כדורים (אני בעד כדורים במצבים קיצוניים וזה הציל שתי חברות שלי ממצבים איומים ומהרס עצמי).

לגביכם-
תשמע, כל העצות שנתתי לך נובעות מזה שיש לכם היסטוריה ארוכה ועמוקה. אם זו היתה מישהי חדשה בכלל לא היה מקום להתערבות שלך בשום כלום.
יכול להיות גם שמה שאתה מספר הוא חלק אחד בעניין וממנה יש עוד צדדים. ושהקשר ביניכם הוא לא בדיוק כמו שאתה מספר או להיפך הוא בדיוק כמוש אתה מספר רק שהמסקנה ההגיונית היא דווקא לא להיכנס לאותם סרטים שוב. יש קשרים שיש בהם הרבה אהבה אותשוקה או גם וגם אבל גם הרבה חוסר התאמה והרבה אנרגיות קשות מבפנים ומבחוץ. אם הגעתם למצב של הפלה ועוד כמה חוויות קשות - במקומך הייתי שוקלת היטב אם להיכנס לזה.

פשוט מהתאור הראשון שלך נשמע ששניכם מעוניינים ושיש רצון, אבל מהתאור השני נשמע שהיא קודם כל לא במקום הזה כרגע כי היא בינה לבין עצמה במצב מזעזע.
ושנית שאולי גם הקשר שלכם כמוש היה בעבר לא יתרום לה או לך מלבד פיצוצים ואקשן מיותר.

לא בטוח, סתם מחשבותש עולות לי, לא מכירה אתכם. ובאותה מידה יכול להיות שהפוך, שנועדתם אחת לשנייה ושדברים יכולים להראות אחרת.
בכל מקרה-
גם האמירה שלך שאם תחזרו לא תפגע בה בחיים- זו אמירה לא רצינית. אף אחד לא יכול להתחייב שלא יפגע בבת זוג לעולם. גם אנשים שנשואים באושר חמישים שנה.
חלק מאהבה ומפתיחות זה גם הנכונות להיפגע בכל מיני רמות.

בקיצור, אולי אתה יורת אופטימיממה שצריך ואולי לא.
בשורה התחתונה- הייתי מתרחקת כרגע מלהכביד עליה בקשר רומנטי. אבל כןנשארת בסביבה כדי לתמוך בשידוך לגורם מקצועי.
בעוד כמה שבועות שווה לנסות שוב לבדוק מה אתה מרגיש ומה היא. אבל היא חייבת חייבת מישהו שיטפל בה. יכול להיות שהיא במצב גרוע כל כך שיש לה מחשבות אובדניות או כל מיני כאלה והבעיה הגדולה שלה כרגע זה לחזור לעצמה ופחות לחפש רומנטיקה בחיים.

שואלת יקרה,

היום הגעתי למסקנה שאני צריך לקחת צעד אחורה,באמת היא לא פנוייה רגשית לזוגיות ובאמת שאני לא רוצה להכביד עלייה למרות כל האהבה שיש לי אלייה שבאמת רוצה לצאת
אני לא רוצה לפתח ציפיות של חזרה וניהול שגרה זוגית יחד בטוח שלא במצב בו היא נמצאת
ויותר מזה כרגע זה לא הנושא החשוב באמת יותר חשוב שהיא כרגע תבריא ותיהיה מאושרת

פניתי לבת דודה שלה אתמול בכדי שהיא תכיר את המצב ושתוכל באמת לגרום לה ללכת לטפל בעצמה אני מקווה שזה יעזור ובאמת היא תעשה זאת
התיאור הראשון באמת מראה את מה שקרה לאחר המפגש שהיה לפני כשבועיים וקצת אך לאחר מכן נוצר שינוי עקב כל האירועים והכעס שמלווה אותה על כל מה שהיה בנינו

הבנתי שכרגע לנכון בכדי שנוכל לשמור אחד על השנייה אנחנו צריכים להיות רחוקים אחד מהשנייה עד כמה שזה נשמע אפסורד אבל זאת המציאות

אני אנסה לראות מה אוכל לעשות...

העניין שכל הנושא והרצון שלה להתרחק מכולם שכוללים גם אותי מכניסה גם אותי למצב מדוכדך בגלל הרגשות שיש לי כלפייה אך זה לא חכם ששנינו ניהיה באותה סירה טובעת

מסכימה לגמרי עם שואלת.

הרצון שלה להתרחק מכולם שכוללים גם אותי מכניסה גם אותי למצב מדוכדך בגלל הרגשות שיש לי כלפייה
ולכן מאוד חשוב, שגם אתה תטפל בעצמך במקביל לזה שהיא תטפל בעצמה. זה אולי אפילו יכול לעודד אותה או לתת לה מוטיבציה ללכת בעקבותיך, אם תראה דוגמא אישית.

בשמת א

הייתי מטופל אצל פסיכולוג לפני הטיסה ואת האמת? כנראה שהוא לא היה מתאים לי כל כך והטיפול שלו לא עשה לי כל כך טוב, אך אחרי ה"מסע" שעשיתי בחו"ל ב4 החודשיים האחרונים המצב שלי השתפר המון

חשבתי ללכת איתה ליוגה כי היא גם הייתה בטיפול אצל פסיכולוג וגם היא לא התחברה

אך כרגע אני שומר מרחק בשביל שנינו אני אנסה להתקרב חזרה במהלך שבוע הבא אחרי שהראה גם את התגובה שלה ואם היא יוצרת קשר בעצמה שזה גם פרמטר מבחינתי

יכול להיות שפסיכולוגיה, היא לא הכיוון המתאים לך להתפתחות אישית. יש עוד אפשרויות ואולי אחת מהן תתאים לך יותר. למשל, הייתי בודקת NLP.

אורחת

שמחה שאני לא חריגה

אני בטוחה שלא במקרה קפץ הדיון הזה.