כח לנקות ולסדר את הבית

טיפ קטן לניקוי.

סודה לשתיה מסירה שומנים נהדר. מפזרים עם מעט מים, מחכים קצת ואח"כ משפשפים והשומן יורד בקלות מפתיעה.
ומצטרפת למלח לימון - אין עליו!!!

בהצלחה.

לפעמים הטיימר עוזר לי ולפעמים יותר נוח לי בלעדיו. אחד הדברים שהטיימר עשה בשבילי, זה להראות לי כמה אני מסוגלת לעשות. משימה שלא היה לי אומץ להתחיל כי היה נדמה לי שהיא תיקח שעות אם לא ימים, ברגע שאני מגדירה אותה היטב, בגודל נגיסה, ומפעילה טיימר, אני מתפלאת לגלות כמה אני מספיקה להתקדם בה. גם אם לא גמרתי. אבל הסלון האובר-מבולגן הזה, שהיה נדמה לי שיקח שבוע לסדר, הנה סידרתי חמש עשרה דקות וכבר רואים שליש מהרצפה! זה הדהים אותי הרבה פעמים. ומהרגע שהבנתי את זה, הטיימר כבר לא נחוץ לי בשביל הפונקציה הזאת, ואני יכולה להחליף אותו במשהו אחר - משהו ממריץ שתוחם אותי וגורם לי לזוז ולא להתחמק ולהתפזר.

זה לא שגומרים מקרר ברבע שעה. פשוט לומדים מה אפשר לסיים ברבע שעה.

, ובדיוק מזה אני רוצה להימנע. איך אני לא רוצה לעמוד בפוזיציה של "לסיים" וכל האטרף שנלווה לזה (אצלי).

רוזמרין

ו{{}}ג'ינ ג'ית, למה את מחברת את האטרף של לסיים עם הפעלת הטיימר? הוא בדיוק נועד למנוע את זה.

במקום טיימר - סטריאו. שמים שירים שאוהבים, ומחליטים על לנקות במשך שלושה שירים, נניח.

ויש לי שאלה למקצועניות פה - מה עושים עם היצירות של הילדים? בכל יום הם יוצרים בנפח של ארגז, לפעמים דברים ממש יפים. ובכלל, איך מתמודדים עם מזכרות ודברים חסרי שימוש אבל רבי רגש? למשל, הבגד הראשון והיקר מאד ללבי של התינוק שלי (היום בן חמש

). ניסיתי אתמול, במגמת הסדר הכללית, 'לשחרר' אותו, והגעתי למסקנה שמקומו עדין אתי. אבל איפה??

למשל, הבגד הראשון והיקר מאד ללבי של התינוק שלי (היום בן חמש

).

מזל טוב

!

בטח המקצועניות ייעצו לך לגבי היצירות, לא נראה שביום הולדת עושים מיונים... מצאת לך יום

.

<אישית אני מתה על דברים ראשוניים, אז אולי בגד, נעל, יצירה ראשונים שווה לשמור>

לגבי יצירות אפשר לבחור ששומרים אחת מכל חודש ולתייק אותן בקלסר עם תאריכים נגיד שקית לכל שנה סהכ 120 ציורים לילד עד גיל 10 נסבל
בגדים חשובים מהעבר יש לי ארגז מיוחד נגיד הבגד שהופעתי איתו בהופעה הראשונה שלי השמלה הכי יפה שסבתא שלי סרגה לי השמלה הכי יפה שהסבתא השניה תפרה לי הבגד שלבשתי כשהתנשקתי בפעם הראשונה ואני מניחה שבעתיד יכנסו אליה עוד דברים דומים והארגז נמצא למעלה בארון וזהו לא צריך לקבל החלטות לגביו כי כבר החלטתי פעם אחת שאני שומרת את הבגדים האלה .
לגבי לנקות בבת אחת את הבית אצלי התגלה כמאוד לא יעיל ומשאיר בית מבולגן עם קופסאות של תבלינים מושרות במים ואותי במשך שלושה שבועות אותי מלאת רגשות אשם ואת החצי השני של המטבח מבולגן בטירוף
אבל כל אחת ומה שמתאים לה

לנקות בבת אחת את הבית אצלי התגלה כמאוד לא יעיל
גם אצלי. מעט, במנות קטנות, והבית נראה טוב יותר.

את השם שלי מאייתים בי אחת ולא בשתיים כמו שאם היית טורחת לשים לב היית מבחינה
ויותר מזה אין לו שום כוונה להשיב לך

פלונית,
בדיוק בשביל דברים עם ערך סנטימנטלי הומצאו המצלמות הדיגיטליות.
אם זה מאד מאד מיוחד (נגיד טבעת חותם המשפחה מחצר מלך ספרד...) אז מציגים. ממש בונים קופסת תצוגה ותולים לראווה ולמזכרת. אין טעם שסנטימנטליה שווה תירקב באיזה ארגז..
כשמצלמים, ושמים נגיד, בלופ בסדר אקראי, פוגשים מדי פעם את הטריקו מפסטיבל כרמיאל 1992... אבל לא צריך לסחוב אותה אל העתיד איתנו. ככה מישהו שזקוק לה משתמש בה, והערך הסנטימנטלי נשמר אצלי...

ניצן, מה באמת? ככה לשטח מזכרות לחד-חוש פיקסלי ולמנוע את האפשרות להריח, לגעת, להעביר על הלחי את המתיקות?
שן ראשונה שנפלה - להחזיק ולהרגיש את הקוטן; מכתבי אהבה ישנים, למולל את הדפים המצהיבים, מקל עם שני פסים, חולצת סיום קורס, כל מיני.

ובכל אופן, רציתי להודות לך מאד על העצות הטובות פה בדף, ולמקד על שיטות האחסון.
חשבתי באמת לאמץ לי גם ולהתחיל עם קופסאות למיניהן.
(עד היום עבדתי לפי שיטת המגירות, אבל אלו כבר עולות על גדותיהן ונהיה מסובך לחפש בהן, דרוש תת-מיון מחודש. חוץ מזה זה טוב רק לניירות).

אולי תסכימי להרחיב על הנקודה הזו שלך, שכתבת שיש לך עשרות קופסאות בבית?
איך מתחילים? מה שמים איפה? איזה קופסאות מתאימות למה? איפה שמים אותן?

וכל המוסיפה משבחת... תודה על כל הכוונה

הדף התארך ברמות וצריך זמן כדי לקרוא. האמת שיותר קיויתי שיהיו רעיונות איך לעורר בי מוטיבציה וחשק לנקות . יש פה הרבה עצות טובות אבל קצת הלכתי לאיבוד בדף. אולי אנשים יכתבו עוד ועוד ובסוף יהיו איזה סיכום או התכנסות
אני מעריכה את כל האנשים שכתבו ומה שכתבו אבל אני מתבלגנת מהר מאד בבית וגם בחיים

_ניצן, מה באמת? ככה לשטח מזכרות לחד-חוש פיקסלי ולמנוע את האפשרות להריח, לגעת, להעביר על הלחי את המתיקות?
שן ראשונה שנפלה - להחזיק ולהרגיש את הקוטן; מכתבי אהבה ישנים, למולל את הדפים המצהיבים, מקל עם שני פסים, חולצת סיום קורס, כל מיני._

כן.
זה עניין של עלות מול תועלת.
אילו היה לך בית ענק, היית יכולה לשים את הכל בעליית הגג ופעם בכמה שנים לעבור דרך קורי העכביש ולמולל את הדפים ה"ריחניים" ואת החולצות המאובקות (אני אלרגית לאבק)
אבל האמת היא שרוב הזמן אנחנו לא ממוללים, ולא מלטפים ולא מעבירים לחיים על דברים שהיו יקרים לנו לפני הרבה שנים (שיניים הייתי שומרת, כי אולי הילדים ירצו אותן כשיגדלו?) אבל אנחנו כן מבלים אחוזים ניכרים מהחיים בבית שלא מאד טוב לנו בו כי הוא עמוס, או מבולגן או מטונף. את מעדיפה בשביל רגע נוסטלגיה לוותר על ההווה? אני לא.

בקשר לסדר ולקופסאות. הלוואי שיכולתי לשים לך פה תמונות של הבית שלי. הוא מעוצב ויפהפה..

יש לי סלסלות חבלים גדולות לכביסה, כ-12 מיכלי מים מסודרים בארון סגור לסריגה, ארבע קופסאות מעלי בננה, נסגרות עם מכסה שמחובר אליהן (לא ניתן להשאירן פתוחות) לצעצועים, ארבע קופסאות בד וקש חומות ענקיות בגודל של המדפים בחדר האמבטיה ל-נייר טואלט, מגבות, "קוסמטיקה" (וולדה עשו עליי קופה) ועוד אחת מבולגנת למעלה (לא נפתחת כבר כמה חודשים, כנראה תלך לפח או לתרומה קומפלט), הלאה - מעל הספרייה, כ-20 פולדרים כאלה שמחזיקים ניירות בצורה מסודרת, חצי כתומים, חצי שחורים, בארון - 6 סלסלות, תחתונים שלי (לא בשימוש) תחתונים שלו, גרביים שלי, גרביים שלו, גרביים שמחכים לזוג, תחבושות רב פעמיות, בארון קיר גיגית ענקית מלבנית (מטר על שישים על שישים) שמלאה בבגדים לבושים אך נקיים. בכל פעם שיש בלגאן בחדר, אני אוספת את הבגדים וזורקת או לסלסלות הכביסה או לגיגית הזאת. לא מקפלת ולא מכניסה לארון. נעליים מתחת לארון הבגדים (יש לי שם 15 סנט' רווח מנוצל היטב לנעליים ולקערות פשפוש) שידות עץ וקש (שתי מגירות) לכל צד של המיטה לספרים ולקשקושים, הרבה מגירות ומדפים, הכל מוסתר (מודה שבפנים מאד מסודר, כי מבולגן אני דוחפת לקופסה לא לארון)
מיליון קופסאות סגירות למטבח בגדלים שונים. משתמשת בלי הכרה. הן מתאימות למדיח ולפריזר (גם למיקרו בו אני לא משתמשת) רבועות וניתן לערום אותן בקלות זו על זו במקרר.

אתמול היה פה ליל סדר (חג שמייח!) היום יש לי אורחים. אני עוד מתפנקת במיטה (עכשיו שמונה, בטח אקום עוד שעה בערך

) הבית מסודר.
קודם כל כי אני משאירה זמן לסדר אחרי הכנת האוכל ולפני שהאורחים מגיעים. פעם הייתי מגיעה בשיער פרוע, בגדים מלוכלכים ומטבח במצב מזעזע לארח, היום אני משאירה זמן להתלבשות, לסדר ולנקיון. אני עובדת במטבח רק אם הוא נקי, ומנקה תוך כדי עבודה. ככה עובדים כל הזמן קצת במקום לעמוד מול שוד ושבר מדכא... חוצמיזה, גיליתי שאם בתום הארוחה המטבח ממתין נקי והמדיח ריק, אז קלי קלות לנקות את שאריות הארוחה! (אני אף פעם לא אומרת לאורחים לא לעזור!) שמים הכל ישר במדיח, שאריות בקופסאות, זורקים את המפה לכביסה והולכים לישון.

בובי,
אני מבינה את המצוקה...
אם הייתי צריכה לתת לך עצה אחת - זה היה הטיימר (על גרסותיו השונות). אותי הוא הציל בהרבה תחומים.

יש עוד דף על סידור הבית שלא קראתי?
ניצן! אני רוצה לקבל תמונות באימייל אם אפשר, ממלא אותי השראה!
<מונו נוקי צילמה לבאופן לייט את הפריזר בבית שיהיה לה להשראה:-) >

ניצן! אני רוצה לקבל תמונות באימייל אם אפשר, ממלא אותי השראה!
מצטרפת לבקשה. sivan ב- rogers נקודה קום.

הבגד הראשון והיקר מאד ללבי של התינוק שלי (היום בן חמש

). ניסיתי אתמול, במגמת הסדר הכללית, 'לשחרר' אותו, והגעתי למסקנה שמקומו עדין אתי. אבל איפה??
זו שמסדרת לאנשים בתים בתוכנית בבי.בי.סי, אומרת כך - אם זה משהו שהחלטת שיקר לך, לא לאחסן אותו ולא לזרוק אותו בבוידעם, אלא להציג אותו לראווה. שיהיה נוכח בחייך. זה מסתדר גם עם דברים]הדפוס מחייך[/po] של כריסטופר אלכסנדר.

ובהתאם - פעם הייתי בבית של משפחה, שעל הקיר בחדר השינה של ההורים היו ממוסגרים כמו בתמונה, 2 סוודרים קטנטנים של תינוקות (באותה מסגרת). זה נראה נפלא. ולמעשה תכננתי לעשות אותו הדבר בבוא היום..

ניצן - גם אני , מה שכתבת הולך לעשות אצלי שינויים בחיים, אני כבר ממש יכולה לדמיין אלו "קטגוריות" יקבלו אצלי קופסא לחוד....אצלי בטח יהי בלאגן אטומי ב תול כל קופסא אבל יהיה קל למצוא כי הבלאגן יהיה ממויין, הרעיון של קופסא רק לגרביים שמחכות לזוג הוא גאוני,כל כך מקל על הסדר בקופסא של הזוגיים, מצטרפת לבקשה לתמונות, אוליתעלי תמונה לאתר?

הי ניצן, המון תודה על הפירוט. most stimulating!
אולי יש לך קישור לקופסאות שונות, להשראה?
(וגם אני אשמח מאד לתמונות, כמובן)

אני מנסה להבין... (ותודה על הסבלנות!!)
באמבטיה למשל, יש לך מדפים ועליהם ארגזים בגודל של המדף? אז זה כמו מגירה, לא? והקוסמטיקה שבפנים, הכל מעורבב? לא זולג ונפתח ומכתים? ואפרופו אמבטיה - מה עושים עם המגבות הלחות בסוף הרחצה?

הרווח שמתחת לארון הבגדים - כל נעל שנחלצת ישר מתפקדת לשם? של כולם? אוף, נעליים זה מוקש עצום אצלי. הדלת נפתחת ישר לסלון, ואני מנסה להקפיד שכולנו נוריד נעליים כשנכנסים (הילדים תמיד עם בוץ/חול, זה מצב קיומי), ואז יש ערימה של נעליים מבוצבצות ומסריחות בכניסה, ישר בשביל שמי שנכנס הביתה ייתקל בה ויפזר אותה בבעיטה אקראית. ואפרופו כניסה - איפה מניחים תיקים, מעילים, מטריות, מחשב נייד, בגדים ומגבות רטובים (מהבריכה) - בקיצור כל הדברים שנופלים מהידים בשניה שדורכים בבית?

היצירות שלהם זה הבלגן המרכזי בסלון - כפי שכתבתי למעלה - הם יוצרים כל יום בנפח של ארגז. ואי אפשר לזרוק להם מיד כשמסיימים, זה אכזרי! למשל הגדולה עכשיו בקטע של קרמיקה, כל הבית מלא מבנים קטנים ושבירים ומתרבים ופעם בכמה שעות היא עושה להם מפקד נוכחות. ועוד מענייני הילדים - עולם ה"אוצרות". כמעט בכל גיחה החוצה, ויש לנו כזו לפחות שתיים ביום, הם חוזרים עם אוצרות - אצטרובלים, פרחים, אבנים מיוחדות, מה לא. אם אאסור עליהם, זה יפגע מאד בחדוות החוץ שלהם. אבל מה עושים עם כל זה? (כלומר, כמו היצירות, עד שהן מספיק נשכחות מן הלב כדי להיפטר מהן?)

בקיצור, עיקר העוקץ הוא בדברים שנוספים בכל יום. אם היה אפשר להקפיא את הבית לכמה ימים אולי הוא היה יוצא מסודר בסוף, אבל הוא כל הזמן בתנועה!

... ושוב המון תודה!

< הדף הזה עושה לי טוב >

הממ... יש כאן עוד פלוניות

אני צריכה למצוא לי שם מקורי יותר...
מדרגות - איזה רעיון מענין! לא נראה לי שאמסגר, אבל בהחלט מעורר מחשבה שלא כדאי לאחסן במקום נשכח. אדרבא, שיהיה קרוב לי! - תודה

היצירות שלהם זה הבלגן המרכזי בסלון - כפי שכתבתי למעלה - הם יוצרים כל יום בנפח של ארגז. ואי אפשר לזרוק להם מיד כשמסיימים, זה אכזרי!
לדעתי, העצה הישנה: מדי תקופה לשבת למיין יחד איתם ולהחליט מראש שזורקים (או מחזירים לטבע) חלק מסוים שעליו תחליטו - שליש, חצי, או שני שליש, מתוך המלאי. להציג את זה כ"ישן מפני חדש תוציאו" ולא כרצון להיפטר מג'אנק

באמבטיה
כדאי לך להחזיק שני סוגים של דברים במקומות שונים
אצלי יש קופסא שבה סבון רגיל יום יומי שמפו רגיל דו שבועי (נו כל הרגלי הרחצה שלי נחשפים פה ) ועוד כמה דברים בשימוש קבוע מונחים בה והיא נמצאת ממש על האמבט. בארון יש עוד קופסא עם דברים יותר מיוחדים שאני משתמשת בהם רק לעיתים רחוקות . עוד קופסא עם תרופות ועוד קרם נגד שמש שנמצא בשימוש על בסיס יומי ומשחת שיניים ומברשת וגם מברשת השיער מונחים על השיש ליד הכיור
כל השאר מסודרים במגירות או קופסאות בתוך הארון לפי נושאים
קופסא לימי וסת
קופסא לפטריה או פצע
קופסא לחומרים נגד חצקונים
וכו
את המגבת אני תולה על הדלת של האמבטיה מיד אחרי שאני מסיימת להתנגב וכך אני מקבלת אותה נחמדה יבשה ועם ריח טוב (אוי עכשיו אני נזכרת איך זה היה לפני כמה מסריח)אם יש הרבה מגבות אפשר להכין לכל מגבת שני ווים במרחק עשרה סנטימרט זה מזה או יותר ולתלות פרושה

נעליים אם יש המון כדאי להניח ליד הדלת מתקן של איקאה או מישהו אחר שניתן לאכסן בתוכו נעליים בצורה מסודרת ולא דוחה ולא מפילה (במובן של לא נופלים עליה )
אותו דבר לגבי תיקים כדאי מאוד להתקין ווים או מדף או משהו דומה שכל פעם שחוזרים הבייתה מניחים עליו (ולכן הוא חייב להיות ליד הדלת ) את כל התיקים
לידו מתקן קטן יותר או אפילו סתם שני מסמרים שאפשר לתלות עליהם את המפתח ואז אין את סוגיית "איפה המפתח שלי?" כשיוצאים .
לגבי היצירות אפשר להחליט שיש בבית בכל זמן נתון מלבד הארכיון 4 או 9 ארגזים עם יצירות וכל פעם לקחת את ההכי ישן למיין מתוכו מה שומרים (לבנתיים ) ומה זורקים וכך לתת להם למלא אותו מחדש .
איני יודעת באיזה גיל הם אבל אולי אפשר לעניין אותם בליצור יצירות יותר שלמות ובעלות ערך מאשר המון קטנטנות ולא מעניינות (לא בטוחה לגבי זה סתם מחשבה)
לגבי איסוף חומרים בחצר הייתי מנסה את אותו דבר לחפש אצטרובל באמת מיוחד ואותו לשמור
או להגביל מותר שיהיו בבית 4 קופסאות עם אצטרובלים כל פעם שמביאים חדשים צריך לבחור איזה הכי פחות מרגשים אותנו ואותם להחזיר לטבע
(ככה אני עם בני זוג

)

בהצלחה

באמבטיה למשל, יש לך מדפים ועליהם ארגזים בגודל של המדף? אז זה כמו מגירה, לא? והקוסמטיקה שבפנים, הכל מעורבב? לא זולג ונפתח ומכתים? ואפרופו אמבטיה - מה עושים עם המגבות הלחות בסוף הרחצה?
כן, מדפים עמוקים עם קופסאות בד/קש עם מכסה. מאד אסתטיות. זה כמו מגירה, כן, רק שזה בית שכור, אז קופסאות. בפנים יש... הפתעה! קופסאות יותר קטנות!

כלומר, בקופסה עם ה"'קוסמטיקה" יש סלסלה של שמנים אתריים, סלסלה של פרחי באך, סלסלה של משחות ושות', סלסלה של שמפו/מרכך, וכך הלאה. באמבטיה עצמה יש מדפים קטנים ובהם שמפו+מרכך (לא בשימוש) שמן קלנדולה, ו... סלסלת פלסטיק קטנה שבה סבון קלנדולה.

בקשר ליצירות, אני הייתי עושה להן photo shoot עם הילדה, שתסדר אותן באופן יצירתי, שתארגן להן את הרקע, וכו' ואז בלי לעשות עניין, לשים באיזה ארגז ולאפסן. בהמשך אפשר להפטר מזה בלי רגשות אשם. אני חושבת על יצירות ילדים יותר כעל משהו תהליכי מאשר כעל מכשיר ליצירת פרודוקטים. בראיה כזאת, לשמור יצירה אחת כל כמה שבועות אם היא ממש מיוחדת ומראה את התהליך שהילד עבר יותר משמעותי מאשר לשמור כל מה שהוא מייצר. אני לא חושבת שזה בהכרח לטובת הילד שכל מה שהוא מקשקש נשמר כמשהו בעל ערך.. לרוב זה סתם שרבוט, ביטוי אמנותי, ולא צריך להוציא את זה מפרופורציה. לשם השוואה, את לא יושבת עם טייפ רקורדר ומקליטה כל דבר שיוצא להם מהפה. נכון? וגם זה יפה, ומקסים ונוסטלגי ומרגש. מה שיותר מעניין פה זה התהליך, אז הקלטה פה הקלטה שם מדגימים את זה יפה.

לגבי הנעליים, ממש לא שמים ישר במקום. בד"כ פזורות. כשמסדרים (כשרואים בלגאן ויש טיפת כוח. זה הכלל.) אז מכניסים הכל מתחת לארון.
אני אנסה לשים תמונות שצילמתי יום אחד של מעבר מחדר סופר מבולגן לחדר מסודר ורגוע בפחות מעשרים דקות, פשוט כי החדר והסדר מאורגנים נכון ומדוייק...

בינתיים דוגמיות לקופסיות

79]פולדרים לניירות e 9c53654d7f7c9c72667efde1daba6b35[/po].jpg
http://myjnr.com/images/blog/expedit.jpg]כוורת[/img] עם קופסאות סגורות מסתירה בלגאן (יש לי כזאת)
68526]הקופסאות הגדולות מהמקלחת PE182691 S4[/po].jpg אפשר בכל מקום אחר בבית.
64290]קופסאות לכוורת PE173180 S4[/po].jpg
33709]קופסאות לצעצועים PE123725 S4[/po].jpg
52092]סל כביסה PE152426 S4[/po].jpg (לסחוב מהחדר למכונה וחזרה. בבית חלומותיי מסלול הבגדים הרבה יותר סביר)

ותודה לכל המחמיאות

מונו וסלט, אני אתארגן על תמונות ואשלח בדואל או שאשים איפשהו ברשת ואשים קישור כאן.

המגבות הלחות נתלות במקלחת לשימוש נוסף. מתלים אופקיים הכי פשוטים. שניים על גב של כל דלת (אחד גבוה מאד והשני נמוך) לפעמים הן נזרקות בחדר

(גם אני בלגניסטית!) אבל בעקרון למתלה או לקופסה בארון (אם הן יבשות ונקיות לשימוש)

היצירות שלהם זה הבלגן המרכזי בסלון - כפי שכתבתי למעלה - הם יוצרים כל יום בנפח של ארגז. ואי אפשר לזרוק להם מיד כשמסיימים, זה אכזרי! למשל הגדולה עכשיו בקטע של קרמיקה, כל הבית מלא מבנים קטנים ושבירים ומתרבים ופעם בכמה שעות היא עושה להם מפקד נוכחות. ועוד מענייני הילדים - עולם ה"אוצרות". כמעט בכל גיחה החוצה, ויש לנו כזו לפחות שתיים ביום, הם חוזרים עם אוצרות - אצטרובלים, פרחים, אבנים מיוחדות, מה לא. אם אאסור עליהם, זה יפגע מאד בחדוות החוץ שלהם. אבל מה עושים עם כל זה? (כלומר, כמו היצירות, עד שהן מספיק נשכחות מן הלב כדי להיפטר מהן?)

האמת? הרעיון הראשון שעלה לי זה פשוט הכוונה שלהם מעיסוק ביצירות לא מתכלות - למתכלות או לשמישות. למשל יצירה במזון (אחורי זה אוכלים), אם זה משחק באוכל, פיסול, הכננת מאפים, קרטיבים, מה לא.
שנית - הרכבת משחקים שמישים במקום לרכוש חדשים (למשל הכנת משחקי קלפים, שקיות עם מילויי מים ונצנצים להדברת יתושים ועוד)
שלישית - <ואני מוציאה פטנט על זה> הכנת מתנות ממוענות! בא להם לצייר? מיד להפנות הרצון הטוב לצייר "לסבתאסבא שנורא מתגעגעים וישמחו לציור במתנה." בביקור הבא הסבא סבתא ישברו את הראש מה לעשות עם חצי קונטיינר של יצירות מופלאות... הגברת יוצרת בקרמיקה? שתיצור מתנה לשכנה, לגננת, אחד לשולחן שלה ואחד לאבא לעבודה..

גם חינכת לחלוקת מתנות מכל הלב, וגם חסכת שני שליש יצירות בבית.

ניצן, אני הייתי רוצה לראות תמונה של מיכלי המים לסריגה.

רעיון נוסף ליצירות - להקצות להן מקום
כלומר - מדף אחד, או שניים, או עשרה - אבל מאד מוגדרים.
כשאין מקום יותר - היא צריכה בעצמה לבחור - או לקופסה סגורה ומאוחסנת (גם בגודל סופי...) או לפח/למתנות וכו'. (מנסיון שלי, אחרי כמה זמן יש 'התיישנות' ויותר קל לה (לבתי) לזרוק).

ואגב לזרוק - שמתי לב שכשאני שחררתי משהו אצלי, והתחלתי לזרוק דברים בלי כאב לב גם האפשרות שלהם לעשות את זה התרחבה.
לזרוק זה לעשות מקום למשהו אחר להכנס. ויש בזה משהו מאד משחרר.

שיטת הסידור על המקום בעייתית אם הצטבר הרבה לכלוך ובלגאן. במקרה כזה צריך קודם כל לעשות סדרה של 'מבצעים' - ניקיונות יסודיים ומבצעי זריקה, מיון ניירות, וקביעת מקומות מסודרים לכל דבר. איך להנעים את הזמן הזה? לזכור שתקופת המבצעים היא זמנית. יותר כיף לעבוד ביחד אז אפשר לגייס חברה עם בעיה דומה או לגייס את המשפוחה ליום עבודה כיפי בבית, כולל בגדי עבודה, מוסיקה ברקע, פיקניק על רצפת הסלון וגישה חיובית.
אחרי שהגעתם למצב נייטרלי - שיש לכל דבר מקום מוגדר, שכמות הניירת והבגדים המיותרים הצטמצמה, תוכלו בכיף ליישם את שיטות ה'לסדר בקטן במקום לסדר בגדול'.

שיטת הסידור על המקום בעייתית אם הצטבר הרבה לכלוך ובלגאן
לא לפי פליי ליידי. מעבר לזה, לטענתה, מבצעי הניקיון הגדולים "שוברים" אותנו להרבה זמן, וגורמים לזה שאחרי המבצע וכל המאמץ - אנחנו לא רוצות לשמוע יותר על סדר או ניקיון למשך חודשים. די, עשינו יותר מדי בבת אחת ונגמר לנו הסוס. ואז מה קורה? מובן שהכל מתבלגן ומתלכלך שוב תוך יום.

השיטה שלה היא לעשות כל יום, אבל קצת. לא מושלם. לא עד הסוף. ולעבור לאט לאט בסבב על כל המקומות. כל פעם עוד משהו, קצת.
זו שיטה שבונה הרגלים.
יש לה גם פטנטים שבהם רואים תוצאות יפות מהר (הברקת כיור המטבח), אבל העיקרון הוא ללמד את עצמך הרגלים של טיפול שוטף בבית בקטן קטן. להכניס הרגל חדש לדם, ככה שיהפוך להיות אוטומטי. מרגע שהוא אוטומטי, לא חושבים עליו יותר ואין דחיינות. רובנו הגדול מצחצחים שיניים לפני השינה, נכון? בלי בעיה, נכון? פשוט עושים את זה. לא אומרים "אוי לא, נצחצח כבר בשבוע הבא" P-: נכון? גם אם באמת לא תמיד מתחשק לנו באותו רגע. אבל מצחצחים. כי זה פשוט ככה. ואם בטעות נשכח, רובנו גם לא נוכל להירדם. נקום ונצחצח שיניים. זה מין הרגל כזה. אז העיקרון הוא להפוך את כל הטיפול בבית ובמשפחה להרגל כזה.
שיהיה הרגל, שכשנכנסים בדלת מייד תולים את התיק על הוו שמול הדלת.
את הנעליים, מורידים כבר ליד שרפרף הנעליים ושמים אותם עליו.
אחרי שמתקלחים ומתנגבים, תולים את המגבת על המתלה שלה באמבטיה שתתייבש (מובן שרצוי מתלה בצורת מוט שהמגבת תלויה עליו חצי לכל צד, ולא מתלה וו שהמגבת לא תמיד מתייבשת עליו).
כשקמים מהמיטה בבוקר, מייד מסדרים אותה.
הרגל. אוטומטי. בלי לחשוב. היד פשוט הולכת לשם וזהו.

בנוסף, אחרי מבצע ניקיון גדול, יש נטייה לכעוס על בני המשפחה עם הם מבלגנים...

מנסיון, גם בלגן ענקי ולכלוך של הרבה זמן מתפרקים לאט לאט במבצעים קטנים של רבע שעה כל יום, צריך סבלנות לעצמנו ואמונה.

הבנת את ההבדל בין לכוון טיימר מתוך מטרה להספיק מה שמספיקים ביחס לבית כולו בלי להיכנס לאטרף פרפקציוניסטי שזו כוונת הפליי ליידי- לביןזה שגם תנור אחד בשבילי זה פרוייקט שמחייב טוטאליות שיכולה להיסחט ממני גם ברבע השעה הזו - ואני מתנגדת לזה מראש?
הבנתי הבנתי. אבל כמו שכבר כתבו לך בצדק, פשוט לא הבנת את כל ה"אחרות" האלה.
אף פעם לא שמים טיימר מתוך כוונה "לסיים".
הכוונה היא שהטיימר ימקד אותך, שאת עכשיו מקדישה כמה דקות מרוכזות למקום הזה. וכשהטיימר מצפצף - זהו, גמרת עם המקום הזה. לא מפני שנגמרה בו העבודה, אלא מפני שאת היית אמורה לעשות רק מה שאפשר להספיק עד שמצפצף לך.
מה שמדהים אותנו הוא, שכשאנחנו רואות בפועל כמה אפשר לעשות בחמש דקות בלבד, אנחנו נדהמות!
אני פעם עשיתי תחרות עם הילדים. שמתי טיימר על רבע שעה. התחרינו: אני התחלתי לנקות את התריסים של החלון הענק בסלון, והם התחילו לסדר את רצפת החדר שלהם. ניקוי התריסים דורש סולם, והם אוהבים לטפס עליו.
התחרות היתה: מי שגומר ראשון את המשימה שלו ברבע שעה (אני - לנקות תריס אחד מהשלושה), מקבל את הסולם לרבע שעה הבאה.
אני כל פעם דחיתי ודחיתי את ניקוי התריסים, כי זה "כזה פרוייקט" ולוקח "כל כך הרבה זמן".
ומה גיליתי?
אני מנקה ומנקה ועוברת לתריס הבא ולתריס הבא, והטיימר עוד לא מצפצף! אני נשבעת לך שחשבתי שהוא נתקע! לא, ממש לא! ברבע שעה גמרתי חצי מכל החלון! וזה הפרוייקט שחשבתי שלוקח שעות. כלום זמן! הילדים ניצחו, אגב, וזכו בסולם לרבע שעה. לא נורא, היתה לי עבודה למטה...

בכל אופן אני רוצה לחזק את מי שכתבה שאין לה כוח לסדר ולנקות.
גם אני כזו , שבדרך כלל אין לי כוח לזה.
(הוכחות מצויות בכל חלקי הבית והגינה.אבל הרי לא התכונתי להוריד לכם את הרטט..)

מה שחשוב לי לציין זו תובנה קטנה שהגעתי אליה בעצמי : אם זה מה שחשוב לי בשלב זה של חיי , אני יכולה לבחור להקדיש לזה את זמני ומרצי.
אני יכולה לסדר בזמן הארי שלי.
ברור שאז אני אהיה יעילה ומדהים כמה אני אספיק.

העינין הוא שאם אני מתכננת לנו (לי ולילדים)סדר יום מלא פעיליות מחוץ לבית ,מפגשים חברתיים וכו' ,אין מצב לסדר רציני ,אולי רק ללמוד איך לא לעשות בלאגן תוך כדי(למשל ,לחלוץ נעלים).

אני מוצאת את עצמי חוזרת הביתה עיפה אחרי יום גדוש .זה לא הזמן לסדר.
זה הזמן לנוח.
כן .
עשיתי משהו ,וגם אם זה משהו קטן ולא ממש נחשב כקרירה תובענית ,כי הרי 'רק' השגחתי על שני ילדים והבאתי להם אוכל ולעצמי ונהגתי באוטו 20 דק' ,זה משהו .
אחרי מנוחה של לילה ,או נימנום צהרים , אז אפשר לדבר.

למבחינתי הלמידה שכל עבודות הבית הן עשיה שמצריכה ממי שעושה אותה המון אנרגיה ,לא פשוטה.
אני יכולה לבחור אם זה מתאים לי שאני אעשה את זה או מישהו אחר ולבדוק אם יש לנו כסף לזה או לא.
אני יכולה לבחור איזה מודל אני רוצה להיות לילדים.
עכשיו אני יודעת שלי אישית מאוד קשה להחזיק בסטטוס של עקרת בית,מצד שני , אני אולי מאוד רוצה.מצד שלישי , יש מאה דברים שאני רוצה הרבה יותר.

_אני יכולה לסדר בזמן הארי שלי.
ברור שאז אני אהיה יעילה ומדהים כמה אני אספיק._
תלמדי קצת על פליי ליידי.
בדקות ספורות ביום כל הבית נקי ומסודר. הרעיון הוא להשקיע סדר גודל של דקות. לא "חלק הארי של הזמן", שזה שיעבוד וטירוף, לפי ההגדרה שלי.

ואני מוצאת שעבודות בית רבות נותנות לי אנרגיה ולא לוקחות לי אנרגיה.
במיוחד שרואים אחר כך שמסודר ושנקי. זה כיף, וזה מחדש.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבעיה שלי הן גוזלות אנרגיה
היום למשל הורדתי כביסה וקיפלתי ופיזרתי וגם עשיתי מכונה ותליתי
והכנתי שלוש ארוחות ושטפתי כלים והורדתי פח
זהו!! נגמר לי הכוח הנפשי לעוד משהו
ואני לא מחשיבה איסוף צעצועים על הדרך
ועוד לא התחלתי לגעת בניירות, מצבורי בלאגן , נקיון חדר אמבטיה

מקרר
תנור
ארונות
כל אלו
לא מסתדרת עם פליי ליידי כי לא מצליחה לעקוב אחריה מבלבל אותי
נהייתי עייפה רק מלקרוא פה על הסלסילות. איך בובי יכולה למצוא דרך למיין משהו בסלסילות?? איך מוצרים כוח לעוד משהו חוץ מלתפקד הבסיסי של תחזוקה יומיומית

האמת זאת השאלה גם שלי.

פעם, לפני פרוץ הילדים, הייתי נקייה ומסודרה.
היום אני מבינה שאין שום טעם בסדר וניקיון אם משך הזמן הדרוש להשגתו עומד ביחס הפוך למשך הזמן בו הוא מחזיק מעמד.

אז לא שנהייתי ג'יפה, אבל הסטנדרטים נאלצו לרדת. בצער אך בהשלמה ובהבנה.
המעניין הוא שדווקא בן זוגי העלה סטנדרטים כל הנראה בעקבות השוק מהבלגן שמשאירים הילדים

מעולם לא חשבתיש אומר זאת, לא בפנטזיותה כי פרועות שלי - אבל האם הרעיון להגביל את אזור הסלון רק לשיחות, צפייה בטלויזיה, נמשחקי שולחן לא יכול להתאים למשפחות?

אינני אמא עדיין אבל אני קוראת ורואה כמה קשה לתחזק בית כיום.

תמיד הייתי גאה בבית שלי שהכל היה מותר בו, לקפוץ על ספות ולאכול במיטה וכל הדברים שבמקומת אחרים היו איסור מוחלט.
אבל היום יש הרבה חופש לילדים במילא ובמילא כמו שאסור לאכול באמבטיה מסיבות ברורות או שאף אח דלא שוקל לקפוץ על השיש - אולי אפשר לקבוע גבולות לגבי הסלון שהוא מרכז הבית ויוצא שהכל עובר אליו - הצעצועים, אוכל, בגדים, תיקים, נעליים.

וגם היום אני מבינה שיש מחיר לחופש הזה. המחיר הוא או בלגן (מה שהיה אצלנו) או ביתמסודר עלחשבון בעיקר אמא שגם ככה מתזזת כל היום.

אולי בגלל השפע שיש היום, הצרכני, וגם שפע החדרים, ושפע הפעילויות בבית ומחוצה לו, שפע המשחקים הוחוגים והעולם הגדול במחשב, וההןרים שלוקחים את הילדים לכל מקום אם צריך ברכב, זה לא יהיה עוול גדול להגביל ולשמור על הסלון כמרכז לבילוי נקי . ל אכמו פעם שהיה רק בית ורק רחוב ומי שהיה בר מזל היה לוחוג ולא היה טלפון או מחשב וכשחברים באו לשחק הם שיחקו בחדר או בזלון כי לפעמים החדר היה מלא באחים אחרים..

ואז מה שיקרה זה שאוכל אוכלים בעיקר בפינת האוכל ולא על השולחן מול טלויזיה.
ומשחקים בעיקר בחדרים.

ואז לבלגן יש מיקוד. הסלון מסודר רוב הזמן וזה כבר נעים בעיניים לכולם.
וגם לסדר ולנקות אותו קל יותר - כי הוא אזור נייטרלי.
וזה יחייב גם את המבוגרים - בדיוק כמו אצת הילדים, לא לאכול בסלון וכו'..

ברמה תאורטית בית שעוד לא הפך למשפחתי כלומר עם ילדים או הורים לילדים קטנים יכולים ליצו ר מראש הוויה טבעית כזו, מראש לא אוכלים בסלון או משחקים בסלון כמו שבשירותים לא אוכלים ובמקלחת לא ולא משחקים או ישנים על השיש.
טבעי לא בקטע של חוקים ומטלות.

כמו שאסור לאכול באמבטיה
כל אחד ומה שמתאים לו.
אצלנו למשל, גלידה אוכלים באמבטיה.
כשיש 3 קטנטנים זה מאוד הגיוני. (ולטענתם, גם כיף.)

בובי, אולי תנסי את האתר הזה?
אנחנו חיים איתו כבר חודש ורמת התחזוקה עלתה פלאים. זה לא מוזיאון פה, אבל הכל נראה הרבה יותר סביר ובשליטה. גם אם צריכים לדגם את הבית לכבוד אורחים, זה כבר לא פרוייקט שמשאיר אותנו גמורים.
אנחנו מדפיסים לוח עבודה שבועי, ממגנטים למקרר, וכל מי שעושה את המשימה שלו מדביק לעצמו כוכב. אנחנו גם זוכים בכוכב קבוצתי אם כל המשימות לאותו יום מולאו.
התכנית עוזרת לטפל בעיקר בדברים שציינת: עבודות תחזוקה שוטפת שיש לעשות אבל הן לא במעגל של הדחוף והמיידי (כלומר אינן קניות-בישול-כביסה-טיפול בילדים), ולכן אף פעם לא עושים אותן והבית נראה איום ונורא.
לפני זה היינו מאנשי ה"פרצים": מזניחים ומזניחים עד שאי אפשר יותר ואז משתלטים באטרף, ואז אחרי יומיים בערך המצב חוזר לקדמותו. אנחנו לא רבים הרבה כזוג, אבל 90% או יותר מהחיכוכים הם סביב הנושא הזה. ובכן -- כבר חודש שקט ושלווה. במקום להתעצבן זה על זו אנחנו ממש מתפעלים מאיך הבית מנקה ומסדר את עצמו.
אנחנו הגדרנו משימות ממוקדות שניתנות לביצוע בזמן סביר, ומונעות את הכניסה ללופ של "אם-כבר-את-הכיור-אז-צריך-גם-את-השיש-וגם-את-המקרר-וגם-את-הרצפה" שמוביל לזה שלא עושים כלום. אני גיליתי שאני לא עצלנית בכלל, ואפילו יודעת לעבוד די ביעילות: בחצי שעה של תינוק מנמנם ניקיתי את כל החלק הפנימי של המקרר (כולל להוציא החוצה את כל התכולה, לשטוף ולנגב מגירות ומדפים, לשטוף ולנגב את דפנות המקרר, להחזיר את המגרות והמדפים ולהחזיר את התכולה. הייתי מה-זה גאה בעצמי). החלק החיצוני מוגדר כמשימה נפרדת ומופקד בידי הילדים. כל מה שהיה חסר לנו זה תכנון עבודה נכון וריאלי.
כדי להתחיל יש צורך בישיבה משפחתית שתגדיר את המשימות, תדירותן הנדרשת, רמת הקושי שלהן ומי האנשים שאמורים (או לא אמורים) לבצען. ההשקעה הראשונית היא של שעתיים. מדי פעם צריך לערוך את המשימות שוב, אם בשל תנאים שמשתנים או מפני שאנחנו מגלים שלא הערכנו נכון את התדירות הנדרשת. אבל העיקר הוא, שמדובר במבצע משפחתי ובחלוקת עבודה הוגנת, יעילה ובת-ביצוע.

משתפת, אני אכן שונאת שצעצועים נוזלים לסלון, ובימים האחרונים התחלתי להגדיר שצעצועים בעלי טבע נוזלי במיוחד (קוביות/לגו/טושים) צריכים להישאר בחדר. אם בובה הגיעה לסלון זה לא נורא.
ולא קשור, אבל בהזדמנות זאת אפשר להמליץ שגם אם משאירים את הטלויזיה בבית, אולי לא כדאי שהיא תהיה בסלון.

סמדר הסיפור שלך מרשים. איזה יופי!

לא הבנתי למה צריך להירשם לאתר, כלומר מה הערך המוסף - אם יש לי טבלה של חלוקת מטלות שעשיתי "מייד הום"

זה אותו הדבר?
או שיש שם רשימת מטלות שלא חשבתי עליהן?
ואגב מה אתם עושים לגבי הפעולות השוטפות?
ומה קורה אם לא עישתם מה שרושם בסידור שלכם - התרשלתם

מה הדרבון בעצם? הכוכבים? יש פרס בסוף?

לא הבנתי למה צריך להירשם לאתר, כלומר מה הערך המוסף - אם יש לי טבלה של חלוקת מטלות שעשיתי "מייד הום"

זה אותו הדבר?
היתרון הוא שהתוכנית "חושבת" במקומך ואת לא צריכה לתכנן את הלוח כל פעם מחדש. על סמך הנתונים שאת מכניסה, דואגים לחלוקה המאוזנת ביותר האפשרית בין ימים שונים ובין אנשים שונים, כך שבמצטבר, על פני שבוע, כולם -- לפחות המבוגרים -- נושאים בחלק שווה של העומס. זה גם מאפשר לכייל יותר בעדינות את התדירות הנדרשת (יש למשל דברים שצריכים להיעשות כל 5 או 10 ימים), להתחשב בלוחות זמנים של בני המשפחה (נניח לא לתת משימות לילד ביום של חוג). זה גם מאפשר לא לשכוח מטלות מהסוג החיוני-שתדירותו-נמוכה, כמו ניקוי המקרר.
יש שם רשימת מטלות אופציונלית, אבל את יכולה להכניס מה שבא לך ומה שרלוונטי לך.
בעקרון משתדלים לא להתרשל, היום הילדים מתרשלים, אז לא יוצאים החוצה עד שהעבודה גמורה.
מבחינתנו הכוכבים הם דרבון מספיק, בעיקר שזה על המקרר ואפשר לראות, אבל התוכנית מאפשרת גם לקבוע פרסים ומחירים (אמריקאים. מה לעשות).
כשאני מתכננת אירוח אני רושמת את התפריט המתוכנן על דף וכל מנה מוכנה מקבלת

, או חצי

אם היא רק חצי מוכנה. זה גורם דרבון מספיק מבחינתי וגורם לי להיות מאד יעילה. הכוכבים זה אותו הדבר. חוץ מזה שהם צבעוניים ויפים כאלה והילדים אוהבים להדביק אותם.

אשר לשוטף הבאמת שוטף -- כרגע אני בבית עם הילדים והאיש עובד. אז רוב השוטף הזה הוא שלי -- אנחנו מסכימים שזה שקול ליציאה לעבודה שלו. אלה דברים שאנחנו לא מכניסים לטבלה משום שאין כל דרך להימנע מעשייתם, עצלים ובלתי יעילים ככל שנהיה. התכנית מטפלת במעגל הבא של הדברים, אלה שממש צריך לעשות אבל תמיד אפשר לדחות לאחר כך (שכמעט לא מגיע).
בגלל האתר בכלל קיבלתי אומץ להיכנס לדף הזה. לפני כן כמעט לא העזתי לפתוח דפים שעסקו בסדר ובתחזוקת הבית כי חששתי שאצא מהם רק עם רגשות אשמה...