כבר לא ילדים קטנים

הילדים שלי כבר לא קטנים. הם לא תינוקות, לא פעוטות וכבר לא ילדים רכים. זו תקופה מאתגרת ומעניינת, ואני אשמח לשמוע איפה אתן מול התחושות האלה, אבל רוצה להתחיל דווקא עם משהו קצת שולי - חווית הלימוד.

כשהילדים שלי היו קטנטנים הרגשתי שהעולם הוא מגרש המשחקים שלהם וכל רגע הוא שיעור. עכשיו אני - בכלל לא יודעת מה ללמוד יחד איתם, הם מעדיפים לצפות בערוצי יוטיוב מטופשים. מרגישה שמרגע שעברנו את רמת הבסיס (קריאה, כתיבה, חשבון בסיסי) לא ברור לי בכלל לאן להתקדם. אני יודעת - follow the child. אבל אני לא מצליחה לעשות את זה בצורה מספקת.

שתפו בחוויות שלכם של ילדים שהם כבר די גדולים.

קודם כל אני שואלת את השאלה הראשונה שעלתה לי בראש -
בני כמה הם? יש כאלו שמחשיבים את ילדיהם בני ה8 גדולים ויש כאלו את בני ה16.... שואלת כדי לדעת אם אני מתאימה לכאן.
הם מעדיפים לצפות בערוצי יוטיוב מטופשים.
די גם אצלך? אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אבל ביתי בת ה11 וגם בת ה8 שם, בעקבות הגדולה, עמוק.

הם בטווח הגילאים שבין 12 ל-7. מתבגרים בתחילת הדרך

רוצה רעיונות מאצלנו?

שלי בני 10-16.
לפעמים אני ממסז׳ת אותם, או הם אותי. לפעמים מבשלים ביחד (לאחרונה הכנו ארוחת סושי ואכלנו. כל התהליך ארך כמעט שלוש שעות). האיש והילדים אוהבים משחקי קלפים ומשחקים שעות. פעם הם אהבו לשחק איתי רמיקוב. לפעמים אנחנו עוקרים אותם מהמסכים ויוצאים אבא אמא וברווזונים לסיבוב אופנים או טיול (לפעמים בכפיה, כי קשה להם לעזוב את הבית, אבל בחוץ הכל מסתדר). לפעמים אני מציירת עם אחד מהם או שכולנו מציירים ביחד.
אבא והילדים בונים דברים או מתקנים דברים ביחד (פנצ’ר באופניים, מנגנון שדורש תיקון, בנו מיטה מיוחדת יחד).
יוצאים לטפס אבא ובת, או אבא ובן, או כל המשפחה ביחד.
רואים סרטים ביחד. אנחנו גם מנקים את הבית ביחד.

אם מצטייר שאנחנו לא מחוברים לטכנולוגיה ושהילדים רק יוצרים ועושים מה שאנחנו אומרים להם, אז אציין שהאיש מתכנת, ויש לנו מחשבים לפחות כמספר האנשים בבית, ואנחנו נאלצים להגביל זמן מסך של הילדים באופן מאוד אקטיבי, וזה ממש ממש לא קל גם אצלנו.

אנחנו לא בחינוך ביתי כמו ש(כנראה) אתם, אבל גם אנחנו נאלצנו להעסיק את הילדים בתקופת הסגרים ובעצם גם עכשיו עם הגדולה.
הכלל הכי חשוב אצלנו הוא - הגבלה בפלאפונים ומחשבים.
אי אפשר שהילד ישב כל היום מול המסך. אנחנו עשינו כללים ברורים, שאי אפשר להיות במחשב יותר משעתיים (זה ממש לא קצת), ויש זמנים שאי אפשר בפלאפון. כמו לדוגמא: ארוחות, לימודים, בלילה.
לפעמים חלק לא מקשיבים, מוצאים פתרונות. מענישים. הענשה - במשך השעה הקרובה למרות שכן מותר בפלאפונים לא תוכל.
אולי תחשבו שאנחנו קפדניים מידי בעניין הזה, אבל בזכות הכללים האלו, יש לי יותר זמן איתם, יש להם זמן לבקר חברים, להנות, חלא רק לשבת כפופים על המסך.

יולי קו הציעה הרבה רעיונות, וחלקם גם אנחנו עושים, ממליצה.

יש! תודה על הדף. מתאים לי בול... הגדולה שלי רק בת שבע ועדיין לא יודעת קרוא וכתוב וכו', והעניין הלימודי הוא כרגע לא הנושא אצלינו, אבל מאוד מעניין אותי מה יש לאחרות לומר.

רק לעניין המסכים... תגידו, אי אפשר פשוט למנוע את זה? פשוט להגיד ש... אין? או שיש למשל בין 12 ל 13 בצהריים, וזהו?
חס וחלילה שלא תחשבו שאני כותבת את זה בביקורתיות! ממש ממש ממש לא.
אולי זו בכלל נשמעת לכן שאלה הזויה וטיפשית...
אנחנו בעצמנו עוד לא שם, הילדים שלי כאמור יותר צעירים.
פשוט זה נשמע לי כמו מלחמת התשה, ובכלל לא בא לי להגיע לשם.
אצלנו הגדולות כן צופות מדי פעם (בטבלט או בטלפון שלי, אין טלוויזיה או מחשב), אבל לא כל יום (יוצא בממוצע שלושה ימים בשבוע) ולא יותר מ 40 דקות.
אני תוהה אם יש סיכוי שככה זה ישאר...

או שיש למשל בין 12 ל 13 בצהריים, וזהו?
השנה האחרונה הפכה את זה למורכב במיוחד. כרגע הלימודים שלהם וירטואלים, אז כל אחד קיבל מחשב משלו (משהו שממש לא דמיינתי שיקרה) ולמרות שאני תמיד חושבת שבסוף שבוע אני אקח את המסכים ואכניס אותם לארון, בפועל זה לא ממש קורה.

חלק נוסף ברצון שלי לפתוח את הדף הזה קשור גם בעניין הזה, שמצד אחד עם מסכים ובכלל באופן כללי הם כבר הרבה יותר עצמאיים וזה מרגיש כמעט מוזר לשבת ולשחק איתם על הרצפה כמו בגיל ארבע. מצד שני, אולי בדיוק ככה זה אמור להיות? מצד שלישי, אין הרבה דברים שאני באמת מאוד נהנת לעשות יחד איתם, ומצד רביעי (יש פה הרבה צדדים), אני גם לא לגמרי בעד לשבת ולשחק איתם בזמן שיש מלא מלא ענייני תחזוקת בית לעשות, ואולי כדאי שהם כבר יהיו יותר מועילים...

האיש שלי הגביל תקשורת wifi בחשבונות של הילדים (יש אפשרות דרך family link אם אני זוכרת נכון). זה מוגדר לפי שעות ולפי ימים, וכך הגלישה שלהם לא יכולה לעבור טווח שעות מסויים. ההגבלה חשובה כי בתי האמצעית מאוד חברותית ויכולה לתקשר נונסטופ 24/7 בוואטסאפים עם חברים וחברות, ובני הבכור מתכנת וגם משחק במשחקי בניה עם או בלי חברים בתוכנה מסויימת (הוא שומע את החברים ומדבר איתם, והם משחקים ביחד למרות שכל אחד נמצא בביתו הוא).
האלקטרוניקה ממכרת, וגם אנחנו, שמודעים לתבנית הזו, חייבים להקפיד בכדי לא להשאב. הילדים זקוקים לעזרה ולהגבלות האלה בשביל להצליח להתפנות לתקשורת ישירה ועשיה משותפת או אישית.
אצלנו יש ארון גדול שמלא בחומרי יצירה (צבעים מסוגים שונים, דפים לסוגי צבע שונים, תמונות ישנות של בד פרוש גל מסגרת שקניתי ביד שניה בגרושים ואפשר לצייר עליהם בגואש או אקריליק, מערוכים, מכחולים, חרוזים, דבק לבן, אקדח דבק, דפים לגזירה עם דוגמאות, דפים לאוריגמי, אבקה נמסה בצבעים שונים ומעין מייבש שער/אקדח חום בשביל להמיס אותה, פיצו, חימר, ועוד ועוד. תקופה ארוכה יצרנו מגלילי נייר טואלט, וניירות עטיפה של מתנות ישנות שאני שומרת לצורך זה, וצבענו.
אתמול בבוקר תפסתי את בתי האמצעית (13) בסלון (עם הטלפון שלה), מציירת בצבעי אקריליק על מסגרת עם בד לפי משהו שהיה על מסך הטלפון.
כלומר- חומרים זמינים זה חשוב.
קניתי מחברת משותפת לי ולקטנה (10), ואנחנו מציירות בה רק שתינו, וביחד. לפעמים כל אחד בצד שלה של הדף הפתוח, ולפעמים כל הדף משותף לשתינו ואחת מתחילה ציור והשניה מסיימת אותו (אתמול היה לנו דף ׳אנשים׳, ועליו ציירנו המון דמויות בסגנונות שונים).
חשוב לי לציין שהיוזמה מתחילה הרבה פעמים ממני, אבל זה מגיע גם מהם.

עוד משהו- לפעמים משהו שנראה בעייתי ונצחי, פשוט משתנה יום אחד. לחברתי הטובה יש ילדה שבמשך שנים הסתגרה בחדר והיה מאוד קשה לתקשר איתה בכלל- היא אכלה בחדר לבד, ולא תחקשרה איתם כמעט בכלל (זה היה כל כך קשה שהם פנו לעזרה חיצונית של רופאים ופסיכולוגים, למרות שהם באופן כללי נרתעים מהרפואה המערבית). הילדה גדלה, ולאחרונה עברה לדירה משלה (19), והנה, כיום היא עובדת בעסק של האב, בסוף השבוע האחרון היא יזמה טיול עם ההורים שלה שהיה מקסים, והיא באה בשמחה לבקר בבית ההורים. כל כך התרגשתי מזה!!!

כרובית, אני רוצה להדגיש כמה דברים במה שכתבת, שנראים לי התחלה מצוינת:

עכשיו אני - בכלל לא יודעת מה ללמוד יחד איתם

לא ברור לי בכלל לאן להתקדם. אני יודעת - follow the child. אבל אני לא מצליחה לעשות את זה בצורה מספקת.

ולמה זו התחלה מצוינת?
כי את מבינה שמה שהיה כבר לא מתאים, ולכן די ברור שצריך לחפש דברים חדשים.
ואולי גם - אנשים חדשים שהם יוכלו ללמוד מהם ואיתם.

איזה דברים אתם יכולים לעשות שעוד לא עשיתם? במיוחד מחוץ לבית.
אני יודעת שזו תקופה קשה עם הסגרים והמגבלות, אבל איפה בכל זאת פתוח? עם איזה אנשים חדשים כן אפשר להיפגש? (אפילו וירטואלית)
ממי הם עוד מוכנים ללמוד, בנוסף לסרטונים? (לא שאני מזלזלת בסרטונים, אגב.)

שתי הערות כלליות על הגילים האלה, בערך 7 עד 13:

הראשונה, כשהם קטנים קל יותר לקרוא אותם, אבל בגילים האלה פחות. הם שומרים יותר דברים לעצמם, ולפעמים אנחנו לא רואים תהליכים חשובים וארוכים שהילדים מבשלים בשקט בתוכם. אנחנו צריכים בעיקר לתמוך בפינות שהם כן חושפים, אפילו שאנחנו לא מסוגלים לדעת לאן זה מוביל.

והערה שניה, זה שעכשיו יש לך יותר זמן לעצמך. ואם תצליחי לעשות בו דברים שאת אוהבת, שמלהיבים אותך, זה יתרום לכל הבית. כל דבר שמכניס הבית התלהבות, להט, ואהבה - תורם לכולם.

זה שעכשיו יש לך יותר זמן לעצמך. ואם תצליחי לעשות בו דברים שאת אוהבת, שמלהיבים אותך, זה יתרום לכל הבית.
מתחילה דווקא עם זה - כן, כן, כן - עושה את זה ושמחה מזה וזה באמת נהדר (מי היה מאמין שהרגע הזה מגיע, מרגישה צורך לתלות את המסר הזה על שלט ענק מעל כביש ראשי. אמהות כל העולם לקטנטנים - אוטוטו שוב יהיה לכן זמן לעצמכן).
איזה דברים אתם יכולים לעשות שעוד לא עשיתם? במיוחד מחוץ לבית.
אז באמת הלכנו לאחרונה לקיר טיפוס יחד (היה ריק! רק אנחנו והמדריכים, לא ידעתי אם זה יותר מגניב או יותר עצוב) ובמשך שעתיים הם עלו וירדו, עלו וירדו (לפני שהגענו דאגתי שתוך חמש דקות הם ימצו - אבל לא). אבל עכשיו מה? ללכת איתם שוב? לחפש הרפתקאות חדשות? אני לא ממש יודעת.

ממי הם עוד מוכנים ללמוד
וכשאת אומרת ללמוד, אז למה בדיוק הכוונה- לנסות מלא דברים חד פעמיים (לא שיש לי רעיונות למלא כאלה) ואז לבדוק מה תופס? לא לייחל בכלל שמשהו יהפוך לפעילות קבועה? לדחוף אותם למשהו מאתגר? לזרום על משהו שקל להם?

אנחנו עם בן 7, בבית.
בתחילת השנה ממש הרגשתי כמו שאת מתארת. אמנם אצלנו עדיין לא קורא, אבל פתאום כל מה שעשינו בשנתיים האחרונות לא רלוונטי. פחות מתעניין במפגשים עם חברות, פחות רוצה לעשות משהו איתנו.
לקח זמן אבל הבנתי שהוא פתאום נהיה ספוג של מידע. אנחנו מגבילות מסכים (עד חצי שעה ביום, ולא כל יום), והוא לא יכול עדיין לשבת ולחפש לעצמו דברים ברשת, אז התחלתי לחשוב איך הוא יכול ללמוד כלמיני נושאים שמעניינים אותו.
אז התחיל לקבל שיעורי קריאה וכתיבה אצל מורה. התחיל ללמוד פסנתר. פעם בשבוע עושה קורס רפואה בזום. עכשיו יתחיל ללמוד אנגלית בזום פעם בשבוע.
זה נותן לו עניין, מעבר למה שמעסיק אותו בבית. הראש שלו בטורבו יותר ממה שהיה אי פעם.
אה! אנחנו יוצאות להליכת בוקר כל יום, 2-3 קמ, בלי טלפונים, בלי יעד, היעד הוא ההליכה. עושה מצברוח מאוד טוב, ונותן לנו הזדמנות להיות ביחד בלי להיות עסוקות במשהו אחר.

מדמיינת שאם היה בענייני יוטיוב וכדומה הייתי מנסה להבין מה הוא רואה, מה שם מעניין אותו, ומנסה למצוא דברים דומים שאפשר לעשות. היתה תקופה, למשל, שממש אהב לראות סרטוני לגו stop motion. לדעתי ראה כל מה שיש ביוטיוב. אז לימדתי אותו לצלם כאלה לבד. שעות של נסיונות כדי לייצר חמש שניות סרטון. היה מהמם ממש.

כרובית,
אם גם את נהנית בקיר טיפוס אז לחזור לשם זו אופציה טובה.

כשאת אומרת ללמוד, אז למה בדיוק הכוונה- לנסות מלא דברים חד פעמיים (לא שיש לי רעיונות למלא כאלה) ואז לבדוק מה תופס?

בדיוק. מה שהתאים אתמול זה לא מה שיתאים מחר, צריך לנסות דברים חדשים עם אנשים חדשים.

לגבי קיר טיפוס:
בטח לחזור! נשמע שזה תפס, לפחות לעכשיו.
ובפעם הבאה -- גם את מטפסת!

יונת, את מוכנה לגלות בני כמה הילדים שלך עכשיו ומה הם צמחו לעשות אחרי שנות החינוך הביתי? (אני יודעת שזה חצי אופ-טופיק, אבל גם חצי לא)

דרך אגב- בקיר טיפוס אפשר לעשות מסלולים נמוכים אופקיים שנקראים טרוורסה, וכך מי שלא מעוניין לעלות יכול לטפס ולהנות, ולהשאר 20-30 ס״מ מהקרקע. אפשר לשחק ביחד לעשות את אותו מסלול בזה אחר זה, לבחור אחיזות רק בצבע אחד ולהשתמש רק בהן, או לדלג על כל אחיזה שניה, ועוד ועוד.
זה תירגול מעולה לגוף, לריכוז, להתמדה, לכח רצון.

כרובית, הילדים שלי בני 14 עד 25, ומה שהם עושים עכשיו זה לגרור אותי לקיר טיפוס...

(לא אוהבת לכתוב פרטים שנשארים לנצח זמינים לכל חיפוש, אבל את מוזמנת לשמוע אינספור סיפורים עליהם ואולי גם לפגוש אותם בזום חנ״ב כל יום חמישי ב-20:00 בכתובת https://us02web.zoom.us/j/88365087174 )

הו! מה עושים בזום חנ״ב? זה לילדים? להורים?

זום להורים, עם הורים ותיקים בחנ״ב וגם נוער/בוגרים. כל פעם בוחרים נושא אחר, ומדברים עליו. או שאנשים שואלים שאלות ואז מדברים על מה שהם מעלים.
התחלנו בגלל שיש המון משפחות חדשות עכשיו, ובסגר לא היה אפשר להיפגש פיזית עם משפחות ותיקות. אנחנו ממשיכות כל עוד יש ביקוש (וסגרים).

באופן טבעי

באופן טבעי