ימי היריון

והימים ימי ראשית הקיץ, ואולי רק אביב אבל מרגיש כמו תחילת הקיץ. העונה האהובה עלי. והימים ימי ראשית ההיריון. ביום שני בבוקר עשיתי בדיקה וגיליתי את מה שכבר הרגשתי קודם ומאז אני נושאת את הסוד הזה בתוכי, מחייכת לעצמי חיוך פנימי ומחייכת החוצה חיוך חיצוני. זה היריון שני ורצוי, רק שהתזמון שלו קצת מפתיע ולא לגמרי מתוכנן. ופתאום לנסות להיזכר, מה עושים ומה לא עושים והנה החיים שוב עומדים להשתנות. שלום.

איזה מרגש (-:

מרגש מאוד. תודה אמא של מוש

בפעם הקודמת חיכינו הרבה עד שסיפרנו. גילינו על ההיריון כשהיינו בארץ רחוקה, הראשונות שידעו היו אם ובת שניהלו את בית ההארחה שגרנו בו והיה צריך להסביר להן למה קמתי להקיא באמצע ארוחת הבוקר. אחר כך גם אמרתי לבודקת בשדה התעופה. וזהו, אחר כך שמרנו את הסוד תקופה ארוכה. לא זוכרת מתי סיפרנו, כנראה רק אחרי הסקירה הראשונה. עכשיו פחות מרגישה צורך לשמור בסוד, אבל גם מרגישה שזה מוזר לספר מוקדם כל כך. גם להסתיר מוזר לי. רק שבוע 4, בהיריון הקודם עוד בכלל לא ידעתי בשלב הזה, גיליתי רק בשבוע 6. עוד אכלתי הכול ושתיתי הכול ולא ידעתי לפרש את הסימנים שהתחילו להופיע.

מזכיר לי שכשאני הייתי בהריון ראשון בסוף חודש שלישי חברה מהלימודים סיפרה לי על הריונה בשבוע 8 והייתי בשוק!
לקח עוד חודשים עד שסיפרתי לה עלי, כשהייתי בתחילת חודש שישי אבל באמת הגזמתי (-:

נראה לי הסוגיה של מתי מספרים הוא אחד מיני ההבדלים הרבים בין הריון ראשון לשני...

לדעתי כדאי לחכות לעבור את השליש הראשון ואז לספר...
בכל מקרה שיהיה בקלותו בשמחה וידיים מלאות @}

את בגודל של גרגר פלפל, קראנו אתמול באתר. כמה עשרות תאים בסך הכול. השדיים שלי גדלו, זה מה שבגלל גרם לי לעשות את הבדיקה. העייפות אחרת, אתמול כמעט נרדמתי כשיצאנו בערב עם חברה. הלילה היו לי חלומות עשירים, ארוכים ומפורטים. אולי קשור ואולי לא קשור. חוץ מזה הכול אותו דבר.
חבילה חדשה ומפתה של סלמון מעושן במקרר, התלבטתי קצת אם לאכול או לא. בהיריון הראשון בשלב הזה עוד לא ידעתי בכלל ואכלתי הכול הכול, אבל עכשיו אני יודעת ולא יכולה. גם ככה כל מה שהיה בחודש הזה, שבו את כבר בתוכי ולא ידעתי. לא התכוננתי כמו שרציתי, דחיתי ודחיתי. לא הפסקתי לעשן עד תוצאות הבדיקה, למרות שרציתי והתכוונתי. כוס המוחיטו לפני שבוע כשיצאתי עם חברות, כדורי החומצה הפולית שלא לקחתי, התורים שלא קבעתי ועכשיו מאוחר מדי, היוגה שלא עשיתי כדי להכין את הגוף. אין טעם להתייסר על כל אלה אבל הם בכל זאת כאן, ציפורים טורדניות שמנקרות לי בזיכרון.

ואולי זה בכלל לא אמיתי, אולי. איך אני יכולה לדעת, להיות בטוחה באמת באמת, אין מספיק הוכחות. בדיקה אחת, עבר שבוע. לא עשיתי בטא, אפילו לא את הבדיקה השנייה שהיתה בערכה. פתאום הבוקר התחושה הזאת, אולי בכלל זה לא באמת. מפרטת לעצמי את הסימנים. השדיים קצת גדלו, זה היה הסימן הראשון. אבל כל השאר, העייפות, מצבי הרוח הפסיכיים של היומיים האחרונים, רגישות לריחות, אולי זה לא אמיתי באמת. חשק פתאומי לטחינה, מאיפה הוא בא. ופריט לא נעים: גזים, אבל כאלה שגורמים לי לריח מצחין במיוחד, נוראיים. קשור, לא קשור? מוזר לי הכול.

דברים שאני מפחדת מהם (בסדר אקראי, פחות או יותר):

דיכאון אחרי לידה. חששתי מזה גם בהיריון הקודם ועכשיו אפילו יותר. זה שזה לא קרה לי אז לא מרגיע אותי, יש איזו תחושה אולי שרק הצלחתי לדחות את הקץ. אין ספק שאני בסיכון לזה. מצד שני, המודעות לכך משמעותית ומאוד עזרה לי בפעם הקודמת. אני מפחדת יותר כי הפעם הלידה צפויה להיות בחורף, תקופה שגם ככה מועדת לשיבושי מצב רוח מבחינתי, וגם כי כבר יש לי ילד אחד גדול ומבין ואני חוששת נורא מלפגוע בו.
סימפיזיוליזיס, כאבים כתוצאה מהתרחבות יתר של עצמות האגן. סבלתי מזה בהיריון הקודם וזה היה סיוט. כאב שלא עוזב ומלווה אותי כל הזמן. הסבירות לחזרה של זה היא מאוד גבוהה ובהרבה מקרים בהיריון נוסף זה גם חוזר באופן חמור יותר ומתחיל מוקדם יותר. אני גם מגיעה להיריון במצב גופני די ירוד אחרי שתקופה מאוד ארוכה לא תרגלתי יוגה או כל פעילות גופנית אחרת. בניגוד לבמקרים רבים ששמעתי עליהם, הסימפי גם לא עזב אותי מייד אחרי הלידה, אלא ליווה אותי בערך שנה, גם אם בצורה די מינורית. יודעת שכנראה אשרוד את זה גם הפעם, אבל מצב מתבאסת מראש.
איך מתפקדים ומסתדרים בחופשת לידה עם ילד בן כמעט שלוש, בחורף ובלי לנהוג? חוששת מהלוגיסטיקה, מזה שלא אוכל לנוח כמו שצריך, מזה שלא אסתדר בלי אוטו ושיהיה לי קשה לצאת מהבית ושאין לי מעגל חברתי מספיק תומך.
מפחדת מזה שהתינוק או התינוקת יהיו שונים מאוד מהבן שלי שהיה תינוק נוח יחסית, בריא והסתגל בקלות לעולם. מפחדת מתינוק שייבכה המון, שלא יישן, שלא אדע להרגיע, שיהיה לו קשה. ראשית ההורות שלי הייתה חוויה מאוד טובה, מעצימה, מחזקת. חיכיתי והתכוננתי להמון קשיים ובסוף לא נאלצתי להתמודד איתם, היה יותר קל משחשבתי. מפחדת שהפעם יהיה אחרת, קשה יותר.
מפחדת מהטלטלה. ממה שההיריון והלידה יעשו לתא המשפחתי הקיים שלנו, לזוגיות שעורערה כל כך אחרי הלידה הקודמת ולקח לה זמן להתאושש.
מפחדת מהלידה, למרות שכבר חוויתי לידה אחת שהייתה סבירה בסך הכול, מפחדת שיהיה שונה. הלידה הייתה מהירה יחסית אז מפחדת שזו תהיה מהירה מדי. מפחדת מהסתבכות, מניתוח, מזה שלא יתאפשר לי להיות צמודה לתינוק וזה כל כך חשוב לי. מפחדת מהתערבויות, מסיבוכים. מתבאסת מהאשפוז אחרי הלידה והשהייה בבית חולים.
מפחדת מכל מה שיכול להסתבך בהיריון. מהפלה או מלידה שקטה, מפגיעה בעובר בגלל מחלה או זיהום, מכה בבטן, מומים גנטיים, מכל מה שעשוי להסתבך.
חוששת מחולשה, עייפות, בחילות, נדודי שינה וכל שאר התופעות הרגילות והמציקות של היריון, ואיך הן ישפיעו על התפקוד שלי וההתנהלות שלי עם הבן שלי, בבית ובעבודה.

זהו? אני מסתכלת על הרשימה וקצת צוחקת על עצמי אבל גם מחבקת. את כל אחד מהפחדים הגדולים כאן אפשר לפרק לעוד מיליון פחדים קטנים שמרכיבים אותו.
מותר לך לפחד, הפחד שלך אמיתי. חלק מהדברים ייקרו, בוודאות. ואת תתמודדי איתם. חלק מהדברים אפשר רק לקוות ולייחל ולהתפלל שלא יקרו. ואם יקרו גם אז תתמודדי איתם, איכשהו. אבל חלק, לחלק אפשר להתכונן, איכשהו, אולי. וזה תמיד עוזר לי, לגבש תוכנית.

מחר (או שזה כבר היה היום) מתחילה את שבוע 6. בהיריון הקודם רק בשלב הזה גיליתי על ההיריון, מזה שהתחילו בחילות והקאות איומות שליוו אותי כמה חודשים ובעוצמה פחותה גם בהמשך. מרגישה קצת כמו פצצת זמן קטנה, מחכה שזה יתחיל.

היום בבית הקפה התמוגגנו שנינו מניו בורן בעגלה. יום אחד גם לנו יהיה כזה, אמרתי לו. יום אחד עוד שמונה חודשים, הוא צחק. בדרך דיברנו על ההיריון ובטעות אמרתי שבוע 36 במקום 6. תיקנתי את עצמי ואמרתי הלוואי, הוא אמר חס וחלילה. התחיל דיון, אם היו מציעים לך עכשיו את האפשרות שאהיה בשבוע 36 במקום 6, היית רוצה? לא סתם יש תשעה חודשים הוא אמר לי, אני צריך את הזמן הזה, את ההכנה. את מרגישה שאת מוכנה עכשיו לעוד ילד? בסוף הוא התרצה והסכים, כדי לחסוך לי ולו 30 שבועות מייגעים של הקאות ובחילות וכאבים ומצבי רוח. חבל שאי אפשר באמת, זה מרגיש כל כך ארוך. ולמרות שאני לא מרגישה באמת מוכנה אני לא בטוחה שעוד שבעה חודשים ארגיש שאני כן.

שבוע 6 פלוס שלוש והנה זה התחיל. אתמול היו גלי בחילה שחלפו עם נשימות עמוקות, הבוקר כבר כרעתי מלפני האסלה. שלום, לא התגעגעתי.

באופן טבעי

באופן טבעי