ילדים כצרכני תרבות

אנונימי

דף שהתפתח מתוך דיון שהחל בדף המלצות מוסיקה

ברשותכם, רציתי לכתוב על נושא שקשור למוסיקה בכלל ולמוסיקה לילדים בפרט.
אני רוצה לציין שמוסיקה מהווה מדיה חשובה מאוד בחיים שלי, בהוויה שלי ובקשר שלי עם העולם.
אחד הדברים שהפריעו לי מאוד ועדיין מטרידים את מנוחתי לא מעט זו המוסיקה המתיילדת.
מהרגע שילדים התחילו להסתובב בין רגלי, ידי וסדיני אני שומע את הצלילים הנוראיים האלה.
מין תערובת של הדבר האמיתי עם חומר הדברה חזק במיוחד שמשאיר את הצלילים הנפלאים (של באך, מוצרט ועוד)
ריקים, חלולים ויבשים להפליא.

הצלילים המועדפים עלי שייכים לכיוון של ג'אז ובלוז ומנסיוני ילדים בכל הגילים יכולים ולפעמים גם אוהבים להקשיב לקטעים כאלה.
אני חושב שלתת להם לשמוע את הדברים הנוראיים האלה שמסתובבים חופשי בכל בית
רק מעצבן אותנו (חלקנו לפחות) ומרגיל אותם לבינוניות ביכולת התפיסה של מורכבות, ואיכות.

אחד הדברים שהפריעו לי מאוד ועדיין מטרידים את מנוחתי לא מעט זו המוסיקה המתיילדת.
בדיוק.
אבל אין שום סיבה וצורך להשמיע את המוסיקה אינסטנט הזאת. למה שלא תעיף מהבית את כל הדיסקים/קלטות האלה, ותשמיע להם מוסיקה אמיתית כפי שמבוגרים שומעים, כזאת ש אתה אוהב לשמוע? -- איזו מוסיקה? לפי בחירתך.
בהצלחה!

אני מסכים עם אמא של יונת.
כשאני הייתי קטן לא היו דסקים כאלה ואם כן לא הייתי מודע להם. גדלתי על מוסיקה קלאסית של ההורים שלי ומוסיקת folk וכאלה. אינני אוהב מוסיקה מתיילדת ולדעתי זאת התנשאות. ילדים יודעים להעריך יצירת ג'ז או יצירה קלאסית בדיוק כמו מבוגרים, אם לא יותר.

מוסיקה מתיילדת היא מוסיקה שרלטנית שכל מה שעומד לנגד """"יוצריה"""" הוא המצלצלים.
מצטרפת ל

לפני ששופכים את התינוק עם המים - יש גם דיסקים טובים לילדים, ויש גם המון זבל.
אצלנו אור שומע את כל מה שאנחנו שומעים (כולל ג'אז ומוסיקה קלאסית, לא כולל המוסיקה הרועשת באמת שלנו...). יש לנו גם דיסקים של שירי ילדים, אנחנו שומעים רק את הטובים.

איתי- נראה לי שהכוונה היתה לדיסקים שלוקחים בהם יצירות קלאסיות, למשל, ומעבדים אותם בסגנון "מוסיקת מובייל" וקוראים לזה "בייבי באך" וכאילו. יש גם אחד כזה שממליצים להשמיע לעובר בבטן. לזה, לפחות, אני התכוונתי. נראה לי מטומ..

איתי- נראה לי שהכוונה היתה לדיסקים שלוקחים בהם יצירות קלאסיות, למשל, ומעבדים אותם בסגנון "מוסיקת מובייל" וקוראים לזה "בייבי באך"
בהחלט לזה גם אני התכוונתי. אין לי שום דבר נגד שירי ילדים.

במחשבה שניה אחרי שקראתי את התגובות אני חושב שהתרעומת שלי היא על כל הגירויים המוסיקאלים המפושטים להם אנחנו חשופים.
המוסיקה ה'מותאמת' לילדים היא רק אחת הצורות.
צורה אחרת מעצבנת לא פחות היא המוסיקה הקלסית בביצוע תזמורת אורות החשמל שיש לכל אחד מאיתנו בכיס - הפלאפון.
מכל מיני סיבות, שרק חלק קטן מהן הוא סיבות טכניות הכלים האלה מיצרים מוסיקה מאוד מפושטת וצורמת.
העולם שלנו מלא גירויים 'ילדותיים' כאלה.
ניתן לחשוב שהגירויים האלה הם רק ציטוטים של המקור וכל אחד מאיתנו ששומע את הצלילים ישר נזכר במוסיקה המדהימה של המקור.
אבל
בעולם שלנו שמקדש את השטחי והבינוני, לא פעם, רוב האנשים כבר לא מכירים את המקור אלא רק את ההשתקפות הרדודה שלו.
והילדים בראש ובראשונה.
תחשבו על העולם המוסיקאלי שלהם שמורכב מההשתקפויות הרדודות של המקור בביצוע המובייל, בייבי באך או הפלאפון.
מצד אחד אני חושב שהגאונות של המקור לפעמים נשמעת גם בכלים הרדודים האלה (לפחות במקרה של באך).
אבל מצד שני אני חושב על משל המערה - על האנשים שרואים רק השתקפות חיוורת של המציאות המורכבת והמדהימה האמיתית.
(וכמובן על הספר המדהים של סרמאגו הנושא את השם הזה).

הנה שפכתי את המרירות שיש בי על המזוייף והרדוד בעולם המוסיקאלי המקיף אותנו.
עכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב.

גרוסמן אומר בכמה מספריו שהיה רוצה ליצור לילדיו עולם סטרילי בו הוא חושף אותם לשפה ולמילים שונות בשפה בצורה מבוקרת.
בעולם הזה הוא מקיף את הילד במחסום שפתי וגירויי ולא מאפשר לו ללמוד את המילים הקשות או הרעות או את ההקשרים והאסוציאציות הרעים למילים טובות.
העולם הזה מונע מהילד מלהכניס ללקסיקון שלו מילים מסויימות ושומר על התמימות.
אני לא זוכר כרגע את המילים המדוייקותשלו אבל אני יכול להעלות בדעתי את ההקשרים הטובים והרעים למילה דם או חופש או עצמאות או אפילו אור, אדמה ועוד ועוד.
אולי האוטופיה שלי היא ליצור עולם בו הילד לא מכיר את הרדידות או את השטחי. עולם בו הלקסיקון המוסיקאלי מורכב מהמילים
הטובות.
ואולי גם מה שאני כותב על מוסיקה נכון להרבה תחומים אחרים.

בקשר לדיון על עיבודים נחותם של מוזיקה קלאסית, בייבי-באך/מוצרט ושות':
הורים שהמוזיקה הזו מעצבנת אותם יכולים להעלים את הקלטות/דיסקים מהבית. לי אישית לא הפריעו העיבודים, ואני גם לא מעריצה גדולה של מוזיקה קלאסית (מ"ק), אבל הסתדרתי לא רע עם ההשמעות החוזרות של הקלטות. באיזשהו שלב לבתי נמאס מהקלטות והן נזנחו.
אם מזה היא תפתח פריחה למ"ק - לא יודעת. לי לא השמיעו עיבודים נחותים (או לא נחותים) של מ"ק ועדיין אני לא מתה על זה. מאידך גם לא השמיעו לי מוזיקת אינדי ואלטרנטיבי ואני כן אוהבת את זה.

מה שאני מנסה להגיד הוא שאולי כדאי לסמוך על הילדים שהם ימצאו את מה שהם אוהבים, בדרכם, בזמנם הפנוי ובעיתוי שמתאים להם.
נכון לעכשיו, בתי בת השנתיים וקצת מבקשת לשמוע מוריסי (אין מאושרת ממני

) ושומעת יחד איתנו גם את סמית'ס, פינק פלויד ודפש מוד (היא אוהבת במיוחד את השירים שמופיעים בקלטת מסיבת החתונה שלנו ומזהה אותם בשנייה). אה, וגם מתחילה לרקוד מייד לצלילי הדאנס/טראנס.

_בעולם שלנו שמקדש את השטחי והבינוני, לא פעם, רוב האנשים כבר לא מכירים את המקור אלא רק את ההשתקפות הרדודה שלו.
והילדים בראש ובראשונה.
תחשבו על העולם המוסיקאלי שלהם שמורכב מההשתקפויות הרדודות של המקור בביצוע המובייל, בייבי באך או הפלאפון._
אתה לא חושב שאתה מייחס יותר מדי השפעה לעולם שמחוץ למשפחה?

מצד אחד אני חושב שהגאונות של המקור לפעמים נשמעת גם בכלים הרדודים האלה (לפחות במקרה של באך).
ואפשר להשמיע בבית את המקור אם נראה שילד מתלהב ממה שהוא שמע.

הורים שהמוזיקה הזו מעצבנת אותם יכולים להעלים את הקלטות/דיסקים מהבית.
ברור שאפשר להעיף אותם מהבית, או לא להכניס אותם אליו מלכתחילה. אבל מה ש כדור בדולח מלין עליו הוא התפיסה העומדת בבסיס הייצור והשיווק של המוצרים האלה. זו תפיסה של ילדוּת וילדים כמשהו שאינו חלק אינטגרלי מהעולם האמיתי, מתקיים באיזושהי פלנטה נפרדת, ולכן הכל צריך להגיע אליו מעובד ומרודד. תפיסה שלא נותנת כבוד לחושים ולאינטליגנציה של ילדים. מין תפיסת אנטי-רצף (אני לא מוצאת כרגע מונח יותר מוצלח). והיא מתבטאת לא רק בתחום מוצרי ה"מוסיקה לילדים".

מילים כדורבנות סמדר!

או קיי, אז מה אתם מציעים לעשות? לשנות את העולם? להתחיל מאבק למען הצלת מוזיקה מהשחתה של מסחריזציה?

אנחנו יכולים לשנות דברים בגבולות היכולות שלנו - כמו כן להכניס מוזיקה איכותית הביתה ולחשוף אליה את הילדים.

<חובבת סמית'ס הצעירה של משפחתנו לא נותנת לי להמשיך לחשוב ולכתוב ולהיות איתה ליד המחשב בו-זמנית אז אני פורשת בינתיים>

או קיי, אז מה אתם מציעים לעשות? לשנות את העולם?

ממש את זה.
אבל אני לא חושב שצריך לעשות מאבק, רק לשנות את הגישה.

רק לשנות את הגישה.
אתה מוכן לפרט?

_או קיי, אז מה אתם מציעים לעשות? לשנות את העולם? כן.
"כל המציל נפש אחת בישראל וכו'...."
כל אחד בבית שלו יכול להתחיל את המהפכה... זה לא כל כך קשה בעצם.

כל אחד בבית שלו יכול להתחיל את המהפכה... זה לא כל כך קשה בעצם.
מזכיר לי משהו.. רגע, רגע, אה, כן - חינוך ביתי!
אפשר לשנות את מה שרוצים ברמה המשפחתית. זה לא חייב להיות מאבק אלא דרך חיים, השקפת עולם, בחירות שאנחנו בוחרים.

מישהי מאוד חכמה אמרה שעדיף להשיג דברים לא במלחמה כי במלחמה תמיד יש נפגעים.

למה מהפכה? אפשר גם וגם. כל עוד אנחנו נחשוף אותם לשירים וספורים אמיתיים שאותם אי אפשר לצרוך בקלות, בערוץ כזה או אחר, נראה לי שה'דיאטה' יכולה גם להכיל ג'אנקים למיניהם - מה גם שלפעמים ג'אנק יכול להיות לא רע.
למשל פוקמון. כל כך הרבה דברים טובים אני לומדת מהלהט הזה שבאיסוף, משחק, לימוד, הצגה, צפיה - שלא הייתי מוותרת על זה. המוסיקה מזעזעת, הדיבוב שערורייתי, הציור לא לטעמי (טוב, הוא מחליא), אבל העלילה החוזרת על המלחמה בכוחות הרשע והמתולוגיה של התפתחויות, סוגים, בריתות... כל אלו הם כלים על המגרש של הילדים.
החכמה היא אולי להפוך את לימוד התורה, ההסטוריה והספרות למרתקים כאלו

אתה מוכן לפרט?

אפשר לשנות את מה שרוצים ברמה המשפחתית. זה לא חייב להיות מאבק אלא דרך חיים, השקפת עולם, בחירות שאנחנו בוחרים.

אני לא חושב שצריך לסלק כל דבר שהוא ביסודו לילדים. הבעיה העיקרית שלי היא עם דברים כמו בייבי מוצרט, אותם פישטו כדי ש"יתאימו לילדים", ועשו זאת בצורה מזעזעת לדעתי.

אבל העלילה החוזרת על המלחמה בכוחות הרשע

לאחרונה דווקא נמאס לי מהערכים המשודרים בכל תוכנית וסרט. אותם ערכים של טוב ורע, הדרך הנכונה, וכיוצא בזה. אבל אני מניח שלא כך הוא לגבי אחי הצעירים; "הטובים" ו"הרעים" חיוניים עד איזשהו גיל.
האם עכשיו אני מניח את אותה ההנחה שיוצרי בייבי מוצרט הניחו?

קרוב לוודאי שלא, כי לא מעורב כאן כסף...

"הטובים" ו"הרעים" חיוניים עד איזשהו גיל.
קלא, נראה לי שהטובים והרעים חיוניים לכל גיל, אבל מסכימה אתך שזה לא חייב להיות פשטני וחד מימדי, גם לילדים. ומעורב כאן כל כך הרבה כסף. בשנה שעברה ביתי התעקשה על תכנית בשעות הצהרים, בזמן המנוחת-בהיה של אחרי הגן: צעירי בוורלי הילס, או לפי בתי: בוורלי הירס. כאן לקחו את המסר החינוכי שמונה עשרה צעדים רחוק מדי וכל תכנית פרסה אסטרטגיות התעללות וחמדנות משוכללות של הדמויות כשלקראת הסוף המתעלל זוכה למקלחת עינויים צוננת. פה דווקא הייתי ממליצה להורים את מה שאני לא הצלחתי - הטלת וטו.

מצטרפת לתיעוב של בייבי באך, במקרה שלנו. לעומת זאת באך-לקטנטנים מומלץ. אוסף יצירות ללא עיבודים 'חדשים'. בזמנו קבלנו גם מארז של 'קלאסי לקטנטנים ליום' 'וללילה'. אחרי דיסקים של לויתנים השד יודע מה עוד אפשר לארוז לילדים ולהורים (ולדודים).

יש גם מוסיקה טובה לילדים, והכוונה בעיקר למוסיקה רגילה עם שירים שהמילים שלהם מדברים לילדים, דוגמה שעולה לי בראש היא "הכבש השישה עשר, אבל יש עוד).
מלבד זאת, לא קניתי אף צעצוע שיש לו צליל לא טבעי מהסוג שלוחצים על כפתור ויש צפצוף שמופעל על ידי סוללה.

נראה לי שכולנו מסכימים לפחות בדבר אחד: אפשר לשנות את המציאות המוזיקלית של ילדינו ברמה המשפחתית. ואם מישהו בוחר לראות בזה מאבק - סבבה.

<לומדת לסמוך על האינטליגנציה של הצאצא שלי>

נ.ב. קלא - אחרי מספר ניסיונות לקרוא ולהבין את דבריך, ויתרתי על ניסיון להבין אותם. ופתאום אתה כותב ואני ממש מבינה

איזה יופי!

מבחינתי, לא חייבת להיות "מוסיקה לילדים". כשאני ואחים שלי היינו קטנים היה לנו בבית פטיפון והמון המון תקליטים של הוריי בכל מיני שפות, גם של זמרים לא מוכרים. תמיד ידענו למצוא את הצלילים המעניינים יותר והמעניינים פחות, ותמיד היינו חשופים גם למוסיקה לא מוכרת.

חלי אני מסכימה איתך בגדול
אבל
גם חושבת שזה נחמד שיש מוסיקה שפונה לעולם הילדים ומדברת בשפה שלהם ועל נושאים שיותר קרובים אליהם או מעסיקים אותם. אני מדברת על מוסיקה איכותית כמו "הכבש השישה עשר" "שירי משחק" או אפילו "מאה שירים ראשונים"(טוב נו לא כולם אבל יש שם פנינים).

עכשיו אני גולשת לרגע מהדיון עצמו כי עולה לי אסוציאציה על טעם מוסיקלי בגיל צעיר ואיך אפשר לראות את האישיות של הילד דרכו.
למשל,
הבן הגדול בן שלוש ואוהב מאד מוסיקה יותר רומנטית או כזו שעוסקת בנושאי אהבה. מייק בראנט הוא פייבוריט שלו וגם don't you eant me baby של הhuman legue.
הקטן בן שנה ומעדיף בגדול, עוד מתקופת היותו עובר-רוק (כבד) p-:

_אולי האוטופיה שלי היא ליצור עולם בו הילד לא מכיר את הרדידות או את השטחי. עולם בו הלקסיקון המוסיקאלי מורכב מהמילים
הטובות. ואולי גם מה שאני כותב על מוסיקה נכון להרבה תחומים אחרים_

האסוציאציה הראשונה שעלתה בראשי לאוטופיה הזו, היא השיטה בה נוקטים מגזרים חרדיים מסויימים ומנסים למנוע כל מגע עם "תרבות חילונית".
מה שאתה לא מכיר לא יכול להשחית אותך.

אמנם הבצקייה הפרטית ניזונה מדיוק אלינגטון ודבוז'אק (אה, וגם חלב אם) אבל בשם הבחירה החופשית (שלה) , אני לא מצביע בעד אוטופיה כזו.

האסוציאציה הראשונה שעלתה בראשי לאוטופיה הזו, היא השיטה בה נוקטים מגזרים חרדיים מסויימים ומנסים למנוע כל מגע עם "תרבות חילונית".
הייתי מציעה שינוי לאוטופיה הזו, ואולי אליו התכוון כדור בדולח:

האוטופיה שלי היא ליצור עולם בו הילד מכיר את הרדידות והשטחי כשהוא מסוגל להעריכם נכונה, ולא להתפתות להם מתוך המחשבה שזהו "הדבר האמיתי".

אם אתה מגדל את הבצקייה על מוסיקה איכותית (וגם על חלב אם

) יש יותר סיכוי שכשהיא תיתקל במוסיקה לא איכותית, או במוסיקה שהיתה במקור איכותית, אך היא מגיעה מרודדת, מעובדת, ממותקת, מצובעת ומצולפנת -- היא תדע ש"זה לא זה". זה לא משהו שאתה תצטרך להגיד לה ולפמפם לה השכם והערב.
הבעיה היא שכיום כל כך הרבה ילדים גדלים על השטחי -- שמראש נמנעת מהם אפילו האפשרות לבחור אחרת. כדי לבחור צריך להכיר את האופציות.

אכן, לשים הכל על השולחן ולתת לדוגמא האישית לעבוד.
וגם אם הבצקייה בגיל 12 תחשוב שלהקת אבבא היא פסגת היצירה האנושית:
א. זכותה
ב. גם זה עובר

וכמו שאיש חכם אמר לי כשהייתי בן 16 וטענתי בלהט שהטעם שלי במוסיקה כבר לא ישתנה:

בעוד 10 שנים תעריך את מה שאתה משמיע לי כעת, אבל לא תחשוב שזו פסגת היצירה האנושית
הטעם שלך במוסיקה עוד לא סיים להשתנות.

הוא צדק.
(אגב, השמעתי לו את סטינג.)

<מזה שנים שיוחנן חדל להשמיע דברים בלהט ולהבטיח לאכול כובעים - גם לא אורגניים>

אפתח בזה שאני מזדהה עם הסלידה מעיבודים לא משהו אבל החלטתי לרדת מלבזבז על זה את האנרגיה שלי.

ועכשיו:

אנשים, תנו קצת קרדיט לילדים שלכם!
אז נכון שאנחנו מוקפים בשטחיות ורדידות - זה מפריע לכם לנהוג אחרת?
אם בא לי לשמוע את בריטני ספירס ואחרי זה בא על פינק פלויד וטוב לי עם זה - אז מה הבעיה? הראשונה לדעת הרבה אנשים מאוד שטחית והשני לא.
לא ניתן למנוע חשיפה לשטחיות וגם אין צורך לדעתי. כי הרי איך ידעו את ההבדל בין עמוק לשטחי אם הכל יהיה עמוק ואינטלקטואלי?

וגם נראה לי שחלק מהכותבים פה רוצים שהילד/ים שלו יעמדו בסטנדרטים שההורים מציבים - כמו מהי מוזיקה איכותית ומה לא.
<בלי כוונה להעליב אף אחד - לא מכוון אישית על מישהו>
אולי ניתן להם להחליט?

הבעיה היא שכיום כל כך הרבה ילדים גדלים על השטחי – שמראש נמנעת מהם אפילו האפשרות לבחור אחרת. כדי לבחור צריך להכיר את האופציות.
סמדר - אני חושבת שעלית בדיוק על הנקודה. אבל אם הילדים כן מקבלים בבית בסיס טוב להשוואה בין העמוק לרדוד, אין צורך לדאוג..... ככה במוסיקה, בספרים, ובכל דבר.
הבן הגדול שלי, למשל, קורא במקביל את "אמיל והבלשים" ואת "קופיקו", ונהנה משניהם.

אז נכון שאנחנו מוקפים בשטחיות ורדידות - זה מפריע לכם לנהוג אחרת? לא, אבל ככל שהילדים גדלים
מרגישים יותר את הלחצים הסביבתיים והם נחשפים יותר לדברים האלה, ואז אתה מרגיש שאתה צריך
לעבוד הרבה יותר קשה כדי להקנות "ערכים" (וסליחה על המילה.....) ואמות מידה.

ואז אתה מרגיש שאתה צריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי להקנות "ערכים" (וסליחה על המילה.....) ואמות מידה.
אבל זה כל היופי בהורות, לא ?

ומעורב כאן כל כך הרבה כסף.

התכוונתי לשאול, האם באומרי אני מניח שלא כך הוא לגבי אחי הצעירים; "הטובים" ו"הרעים" חיוניים עד איזשהו גיל.
אני חוטא בהנחת אותה ההנחה שיוצרי בייבי מוצרט הניחו, אבל גם שאני לא חושב שחטאתי בזה כי אני לא מנסה להרויח כסף מההנחה הזו, בעוד שהם כן. עכשיו אני רואה, שאי אפשר להסיק שם דבר מעניין הכסף. אנא התעלמי.

<אל תתקן דבר סדוק מעט, פן תנפצו לרסיסים ושבבים>

קלא, נראה לי שהטובים והרעים חיוניים לכל גיל

כרגע נראה לי שהם אינם חיוניים לכל גיל, אבל נדמה לי שבעבר כבר הגעתי למסקנות שונות לגבי זה, עם נימוקים שונים ומשונים שכבר שכחתי. בעצם, אני חושב שחשבתי שלא, ואז חשבתי שכן, אבל אני לא זוכר למה...

<

>
>חוזר למתכונת ה"אל תכתוב מה שלא שווה כתיבה"<

מבחינתי השאלה היא מה אני מוכנה שיתנגן ברקע, מה אני מוכנה לסבול.
כרגע אני מסוגלת לסבול את ליה קניג בשירי ילדים, למשל, אבל לא מוכנה לסבול את ציפי שביט.
את בייבי למיניהם לא סבלתי מעולם, הם מבאסים אותי.
לרוב יותם מחליט מה נשמע, אבל גם לי יש את הגבולות שלי...
לאחרונה הוא התחיל לחבב את השיר "פה פה", מה אתם לא מכירים? "פ פ פ פ פגנו" מ"חליל הקסם" של מוצרט. אז הוא מבקש "פה פה" ואנחנו רוקדים ואח"כ ממשיכים את השוונג עם "לט איט בי". ואח"כ "פיצי פיצי מיאו".

<העיקר הגיוון>

האם מישהו מכיר דיסקים לילדים, של חווה אלברשטיין, שהם לא חלק מהאוסף הגדול שלה? כלומר שאפשר לקנות דיסקים בודדים?
תודה.

מה אתם לא מכירים? "פ פ פ פ פגנו" מ"חליל הקסם" של מוצרט.
אוי, ענת,
הזכרת לי נשכחות! אבא שלי ואני נהגנו לשיר את הדואט הזה לאחי הצעירים, בזמן השכבתם לישון. היו זמנים...

אחחח! שמחת בית השואבה.
שמוליקיפוד בביצוע של דליה פרידלנד יצא בתקליטור,
במסגרת הוצאה מחודשת של שכיות חמדה שבמקור יצאו על תקליטי ויניל.
חוץ מהפיצפוצים של השריטות זה אותו הדבר. (אה, וזה שלא צריך להפוך צד).

שלא אואשם בחטיאריות סנטימנטלית ולא אובייקטיבית,
הבצקייה (שנה ותשע) מבקשת לשמוע שוב ושוב לשמוע את "שמוליק" ואת "בולבול".
("בולבול תגיד לי למה" של ע.הלל עם הלחן הנפלא של סשה ארגוב.)
חבל שב-אנ.אמ.סי לא הלכו עד הסוף ולא צירפו את הטקסטים,
אבל על עצם ההוצאה המחודשת של הפנינים האלה אני מוכן לסלוח על הכל.

<דליהההההה! תעשי לי קיפוד!>

שליחה על ידי Mise* » 22 דצמבר 2005, 22:14

_אם אתה מגדל את הבצקייה על מוסיקה איכותית (וגם על חלב אם ) יש יותר סיכוי שכשהיא תיתקל במוסיקה לא איכותית, או במוסיקה שהיתה במקור איכותית, אך היא מגיעה מרודדת, מעובדת, ממותקת, מצובעת ומצולפנת – היא תדע ש"זה לא זה". זה לא משהו שאתה תצטרך להגיד לה ולפמפם לה השכם והערב.
הבעיה היא שכיום כל כך הרבה ילדים גדלים על השטחי – שמראש נמנעת מהם אפילו האפשרות לבחור אחרת. כדי לבחור צריך להכיר את האופציות._

אצלנו הקשיבו למוסיקה איכותית ולא איכותית. בזכרונות מגן ילדותי, אבא שם תקליט של DEEP PURPLE או PINK FLOYD או ואו ואו (למוסיקה קלאסית היה מקשיב רק במשרד) והיינו שוכבים על הרצפה בבית ומרגישים את הזרמים של המוסיקה בגוף. מצד שני, אמא שלי מאוד אהבה עפרה חזה, שימי תבורי וכל מיני FUNNY FUNNY (נדמה לי שזה זה..) וברקע היו גם דברים כאלה.

אח שלי הקטן, לעומת זאת, בן זקונים, לאבא שלי אין סבלנות, כוח וזמן להקשיב למוסיקה בכלל או להקשיב למישהו

, הגבולות בבית לא כמו שהיו אצלנו, הגדולים ואח שלי מבלה כל היום מול ה - MTV (לנו, למשל, כשיצאו הכבלים, או שהיתה מגבלת צפיה, או שהיה איסור לצפות ב - MTV) והוא באמת אוהב מוסיקה תעשייתית איומה כזו, ואני לא מצליחה לקלוט איך הוא לא קולט שזה פשוט זבל. בעלי ואני נתנו לו מתנה איזה 100 דיסקים שלנו, שיקשיב קצת למוסיקה איכותית והמצב באמת קצת משתפר, אבל בתכל'ס, ה"גרסא דינקותא" שלו מבוססת על כל מיני חמישיות בחורים כאלה עם פוני מתנפנף ובחורות שופעות חזה שהקשר היחידי בינם לבין מוסיקה הוא הזוזים.

אצלנו יש הכל פשוט החלטנו לחשוף אותם למגוון הכי נרחב שיש באפשרותנו להכיר להם.
ממוסיקה המוגדרת א"י היפה,, דרך מוסיקה ערבית, ממשיכים עם קלאסית, עוברים לרוק, ממשיכים לג'אז ( אבא שלהם ערך בגל"צ תוכנית בהמשכים על גאקו פסטוריס) אז הם גם את זה מכירים(-: ועוד ועוד
לאופרות הבת התחברה הבן טוען שזה לא נעים לו באוזן.
הבן מתרגש מאוד מחייההכפולים של ורוניק.
כיום בני אוהב את השיר על יצחק שדה (-:, להקת הנח"ל. ומצד שני את כוורת, ואת הביטס. ומת על השיר באידיש "גוני איז הגוי פור מי"(-:
הבת: אוהבת את ריטה, מוסיקה ערבית, ומוסיקה ישראלית מושמעת( הראל סקעת, שירי מימון (-: )
בבית ובנסיעות אנחנו שומעים הרבה מאוד ומנסים כל הזמן לחשוף אותם לדברים חדשים..
לדעתי- תפקידנו כמו בכל תחום לתת לילדינו להכיר ולהאזין למגוון נרחב ככל שאפשר והם יבחרו את דרכם יחליפו טעמים ויתודעו לאהבות חדשות לפי טעמם.

ועכשיו חנוכה- ותרבןת זו לא רק מוסיקה.
מה אם כל מופעי חנוכה?
(-:
אנחנו לא נהיה שם. אנחנו לא נקנה כרסיטים לניינט וחבר מרעיה,
אבל כן ילדי במיוחד בתימכירה גם את השירים העכשוים ואין י אם זה בעיה.
לקנות כרטיס למופעים שרצים בחנוכה ( וסליחה שאני כוללנית) לא לא אלך עם ילדי.
הציעו לנו מהעבודה של בנזוגי כרטיסים חינם לכוכב נולד או פסטיגל אינני מבדילה- וסרבנו בלי להניד עפעף.
כן, אנחנו הולכים להצגות של תאטרון ילדים ונוער, ותאטרון אחר (כמדומני שזה שם)
מנסים להקנות תרבות ולא רייטינג.

_אחחח! שמחת בית השואבה.
שמוליקיפוד בביצוע של דליה פרידלנד יצא בתקליטור,
במסגרת הוצאה מחודשת של שכיות חמדה שבמקור יצאו על תקליטי ויניל._

אכן שמחת בית השואבה..
הדיון שפה מעלי מתרוצץ לי בראש כבר כמה ימים, מאז הביקור האחרון בחנות הדיסקים, שם רכשתי חמישה מהדיסקים שהוציאה אנמסי.
מצאתי את עצמי עומדת מול מדפי הדיסקים לילדים שמלאים עד אפס מקום בכל מיני "יצירות מופת" שאם היו לי ילדים לא הייתי מכניסה אלי הביתה. ובחרתי לי כמה דיסקים, וחשבתי לעצמי - איזה עושר יש בתקליטים שגדלתי עליהם - מיטב המלחינים, מיטב הכותבים, מיטב הזמרים ומיטב האמנים (העטיפה של "ח.נ.ביאליק - שירים ופזמונות" היא אחת מעטיפות התקליטים היפות שיש לטעמי, אחראי על היופי הזה אבנר כ"ץ). היום יש תחושה שאמנים שלא מצליחים ב"אגף המבוגרים" עושים, בלית ברירה, מוסיקה לילדים.
בתור ילדה אני לא זוכרת כזו הפרדה ברורה - גם כיוון שכולם עשו מוסיקה לכולם (איזו הכללה... תוסיפו 'כמעט' לפני כל 'כולם'..) ויכולתי לשמוע תקליט של זמר ששר שירי ילדים וההורים שלי היו שומעים את אותו זמר שר "שירי מבוגרים". וחוץ מזה הייתי שומעת גם תקליטים "של ההורים". ברשימת האהובים עלי הופיעו שניים מתקליטי הגבעתרון, תקליט של ה-Brothers Four, פר גינט, פורגי ובס ועוד.
הדיון הזה עשה לי חשק לשמוע שוב את שירי ע.הלל, הולכת לשים אותו [גם לו עטיפה משגעת ואחלה שירים. האהוב עלי ביותר - 'שני עננים' לחן:סשה-המלך-ארגוב, שרה שולה חן]

לדעתי כל ילד או בן אדם מתחבר לסיגנון מסויים, "הבעיה" שאנחנו מנסים להחליט מה טוב או איכותי אנחנו שוללים או יוצרים אנטי כלפי המוזיקה שאנחנו אוהבים, יש להפריד בין מוזיקה לשירים, עם הגל החדש של השירים של הפסטיבלים או השירים של כוכבי הילדים יש לי מלא ביקורת, אני מנסה במסגרת הביתית להסביר שלדעתי השירים מזלזלים או לא מכבדים מצבים או מגדרים, ברכב יש לנו רשימת השמעה שכל אחד בוחר כמה שירים ומשמעים את הכול רנדומאלי, קצת קשה ולא קשור, אבל יש בי אמונה שהחיבור למוזיקה הכל סוג וז'אנר יכול להואיל מאשר להזיק. הבהרה אני לא רוצה לדבר על הקליפים שזה כבר מתחת לכל ביקורת.