ילדים וטלוויזיה

נכנסתי לאתר בהמלצת חברה ורציתי לשאול
האם באמת טלוויזיה יכולה לגרום לבעיות ?
יש לי בת, בת 9 חודשים שמאוד אוהבת לראות את הבייבי מוצרט וכל השאר
ועכשיו גם את הערוץ "בייבי" החדש
אני משתדלת שהיא לא תראה הרבה, אבל לפעמים היא ממש נהנית מזה
וגם אני ובעלי נוהגים לראות טלוויזיה לעיתים קרובות (מכורים

)
ורציתי לשאול - זה באמת כל כך רע ?
וגם, אני לא מבינה מה רע בהערצה בריאה למפורסם
מי לא העריץ זמר/שחקן בילדותו ?
אומנם לא עד איומים בהתאבדות (למרות שהם לא נראים לי רציניים)
אבל אני לא רואה פסול בהערצה
יש לי עוד 2 בנות, אחת מהן בת 13 ורואה המורדים ומאוד מתלהבת מהם
אומנם זו לא הסידרה המועדפת עליי, אבל מה רע בזה שהיא רואה אותה ומעריצה את שחקניה ?
זה חלק מלהתבגר, והיא לא סופגת משם שום מסרים שליליים כי אנחנו דואגים לחינוך שלה, ולכן הטלוויזיה לא משפיעה עליה לרעה

ורציתי לשאול - זה באמת כל כך רע ?
תלוי למי. לכמה מהכותבים כאן -- ואני בתוכם -- זה רע למדי. אבל אם לך זה לא "מרגיש" רע, אז למה ההתלבטות? תמשיכו ליהנות!

וגם, אני לא מבינה מה רע בהערצה בריאה למפורסם
שום דבר. רק שאישית, לא נתקלתי אף פעם בחיה כזאת, "הערצה בריאה למפורסם", רק בהערצות חולניות מסוכנות יותר או פחות (וכן, לפעמים זה סתם חולני עם סיכון זניח, אבל עדיין לא בריא. כמו חצי כוס סוכר לבן בחודש). בגרסה הבריאה קוראים לזה הערכה גדולה, או כבוד רב לכשרון. לא הערצה. ובגרסה הזו אין שום עניין של פולחן אישיות, התאבדות, התעלפויות, מחיקה מרצון של האני וכל מיני כאלה.

מי לא העריץ זמר/שחקן בילדותו ?
אני!!!
וכשהיו שואלים אותי "איזה זמר/ת את אוהבת" הייתי עונה "אני לא אוהבת זמרים, אני אוהבת שירים".
למען הגילוי הנאות, זה לא שלא הערצתי אנשים בילדותי, וגם הרבה אחר כך. אבל אלה היו אנשים שהיה לי איתם איזשהו קשר אמיתי בחיים שאינם מִרקע טלויזיה. מדובר, לפחות, באנשים שאני לא הייתי אנונימית לגביהם, ולא יהיה זה נועז לנחש שהם אפילו חיבבו אותי, כך שזה לא היה מוחק-אישיות כמו הערצת מפורסמים.
ואגב, אפילו במצב כזה יש נקודה שבה ההערצה הזו נהיית חולנית, ובתוך החולניות יש נקודה שבה זה נהיה מסוכן. באחד מהמקרים האלה שלי התוצאה לא היתה כל כך סימפטית. אולי בגלל זה יש לי אלרגיה להערצות.

גם אני אף פעם לא הערצתי שום זמר או שחקן. מה שכן, הערכתי את העבודה של כמה מהם, את כושר המשחק שלהם, את יכולת השירה שלהם ותו לא. אני מאוד אוהבת מוסיקה, מכל מיני סגנונות, אפילו יותר מהרבה אנשים שאני מכירה.
באשר לטלויזיה, לדעתי האישית, אולי זה מתוך הרגל של שנים של צפייה, אני חושבת שלחיות ללא טלויזיה זה איפה שהוא סוג של התנתקות מן המציאות, אבל אני כמובן מכבדת את כל מי שלא צופה, ובמצבים מסוימים, אפילו מסוגלת להבין כמה מהטענות נגד שלהם.
סמדר,
גם אני אף לא הבנתי את השאלה המגוחכת הזו: איזה זמר או שחקן את מעריצה?

אני חושבת שלחיות ללא טלויזיה זה איפה שהוא סוג של התנתקות מן המציאות -- ואיזה תענוג ההתנתקות הזו.

ואני חשבתי שהטלביזיה היא-היא ההתנתקות מהמציאות. או שמא המציאות יצאה מהעולם ועברה לדור במסך הקטן?

לנו יש טלויזיה אבל רק עם הערוצים הבסיסיים, ובלי וידאו/DVD.
עד עכשיו אור (בן שנה וארבעה חודשים) לא הביע שום עניין בלהסתכל בטלויזיה, חוץ מאשר ללחוץ על הכפתורים שלה (ולראות את הקוים הירוקים של הווליום מופיעים על הטלויזיה בעקבות לחיצה על הכפתור הנכון

). באופן כללי הגישה שלנו היא "לא לעשות מזה עניין". כלומר - אנחנו לא אוסרים עליו שום דבר, אם הוא רוצה שייסתכל, אבל אנחנו גם לא מעודדים אותו (ע"י הבאת קלטות, רכישת ערוצים מיוחדים וכו). אין שום דבר מעניין בשבילו, אז הוא לא מסתכל. אני לא יודע מה יהיה כשהוא ייגדל, אבל הגישה הזאת די מוכיחה את עצמה עד עכשיו בדברים אחרים, כמו במבה למשל: שוב, אנחנו לא אוסרים עליו, ואם יש בסביבה והוא רוצה לאכול אז הוא אוכל, אבל אנחנו גם לא קונים לשימוש עצמי בבית. הילד לא מכור לבמבה (כמו לא מעט ילדים אחרים בני גילו בסביבתנו) ואנחנו לא צריכים לריב.

אין שום דבר מעניין בשבילו, אז הוא לא מסתכל.
אחייניתי, בת ה 7 חודשים, מוכנה להסתכל בכל סוג של תמונות זזות. אפילו ב"לונדון וקירשנבאום". איתי, האם כשהיא תהיה בת שנה וארבע תתפתח איזו אבחנה בין "מעניין" ל"לא מעניין" (נכון להיום היא מביעה עניין רב בשיחות על קרנות הפנסיה)?

כנראה שאור יותר צר אופקים

>איתי לא מצליח למצוא דרך פחות עקומה להגיד את זה...<

האמת היא שלפני כמה ימים, בפעם הראשונה, ראיתי אותו עומד מול הטלויזיה ובוהה בה בתמהון למשך 40 שניות. כשהלכתי לראות מה יש שם, הסתבר שהילד צפה בעניין בתכנית התעמלות בוקר (היתה שם מישהי שעשתה תנועות מעניינות...)

הינוקא (שנה ו-4) לא מגלה עניין בטלביזיה. למרות שאביו צופה בה המון.
אולי לפעמים, בכדורגל.
גם הבכורה התעניינה בכדורגל.
משהו במשטח הירוק ובאנשים הרצים כנראה משך אותם קצת. לכמה דקות.

ניסיתי לעניין את אור בכדורגל... לא הלך עד עכשיו.
אולי אני צריך להציע לו בירה.

קראתי את השרשור הארוך והמעניין ולכן לא אחזור על דברים שכבר נאמרו.
יש לי הצעה שיישמנו בעצמנו כבר לפני שנים רבות, לכל המתנדנדים, הבודקים...
התחלנו בהכרזה שיום בשבוע משעות הערב המוקדמות עד הלילה לא מדליקים טלביזיה (ואצלנו גם מחשב). כל שבת יש דיון פתוח בינהם (אנחנו לא מתערבים) איזה יום ייבחר. בד"כ שומרים על יום קבוע עד שיש שינוי בלוח השידורים בתחילת עונה. ביום הזה כולנו משחקים יחד במשחקים שונים משחקי קופסא למינהם, ארץ עיר, בול פגיעה.... ובקיץ לפעמים משחקים בחוץ. אחרי כמה חודשים הם בקשו להעלות את זה ליומיים. כך שיוצא שיש בערך שעת טלביזיה בצהריים ובערך 5 ימים בשבוע יש עודכשעה עד שעה וחצי בערב (כולל חדשות שרואים יחד ומשוחחים עלכך - יש רק טלביזיה אחת בבית). חשוב לציין שההחלטה לא קיצונית, אם פתאום יש משהו שמאוד מאוד רוצים וזה נראה באמת בסדר אז מוותרים. הכל בפתיחות ודיון...

אהבתי את הרעיון של פלוני אלומני לגבי יום ללא טלויזיה. זה נראה לי שילוב טוב של הבעד והנגד, וגם התנתקות קלה מהאינפוזיה. אנחנו לא רואים עכשיו הרבה טלויזיה אבל כן מפריע לי מיקומה של הטלויזיה במרכז הסלון, באופן שבו כל הסלון מופנה אליה. אני מנסה למצוא בבית פינה נידחת יותר לטלויזיה, ולא המקדש הקטן שקיים (כמעט) בכל סלון שאני מכירה. יצא לי לא פעם שישבנו שנינו כשהטלויזיה סגורה, אבל עם הפנים אליה- וככה דיברנו שיחה שלמה |אייקון של פרצוף אומלל|

שליחה על ידי .מי* » 02 מאי 2004, 17:41

האם לדעתכם יש הבדל משמעותי בין צפיה בטלויזיה (תוכנית אחר תוכנית) ובין צפיה של אותו פרק זמן בסרט DVD?
יש לי תחושה שסרט זה בריא יותר למוח - יש איזה רצף (עקרון הרצף (-:) גם כי אין פרסומות וגם כי עלילה אחת מתמשכת לאורך זמן ומחייבת בכל זאת איזו פעילות מוחית חיובית של מעקב אחרי ההתפתחויות.

עלילה אחת מתמשכת לאורך זמן ומחייבת בכל זאת איזו פעילות מוחית חיובית של מעקב אחרי ההתפתחויות

כנראה שבגלל זה אין לי סבלנות לראות סרטים

וגם

התחלנו בהכרזה שיום בשבוע משעות הערב המוקדמות עד הלילה לא מדליקים טלביזיה (ואצלנו גם מחשב).
עד כאן! בלי מחשב? יו מאסט בי קידינג!

סרט נגמר מתישהו, אבל הטלביזיה ממשיכה לשדר לעד.

מחקר גילה שטלויזיה מפריע לשינה של ילדים. איכשהו טלויזיה מורידה את רמת המלטונין אצל ילדים.

WATCHING TELEVISION: It's why your children can't sleep at night

Parents have suspected it for the longest time. Now scientists have confirmed it. Watching television can stop children from getting a good night's sleep.

Researchers from the University of Florence have found that television viewing can reduce levels of melatonin, the hormone that regulates our sleep patterns. Children who were 'denied' television for a week had a 30 per cent increase in their melatonin levels by the end of the experiment, the researchers discovered.

They based their findings on a study of 74 children from the Tuscan town of Cavriglia who watched an average of three hours of television a day. The children were aged between six and 12 years, and researchers found that the effect of television was more pronounced among the younger participants.

Melatonin levels are governed by light, and they start to rise once the sun sets. It's unclear from the study if the effect is caused simply because of the light coming from the television, or because of the electrical emissions.

The research team also suspects that television viewing might contribute to the onset of premature puberty, but there was insufficient evidence from their study to prove this.

(Source: La Repubblica, 27 June 2004).

מוסיפה כתובת למאמר מעניין מהארץ-ספרים, השבוע.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0

אוף. מחריד.

בהחלטה לא דמוקרטית החלטנו לבטל את הכבלים.
הגדולה, 7 ו-5 ח', לוקחת את זה כמובן מאוד מאוד קשה. הטלויזיה אצלינו דולקת על ערוץ הילדים כל היום. היא אמנם לא צופה בכל התוכניות ובדר"כ היא עסוקה בשולחנה בציור והטלויזיה ברקע, אבל נמאס לנו מזה ואנחנו מרגישים שהיא מושפעת מאוד לא לטובה מכל התוכניות האלה.
כמובן שהיא לא מסכימה שנבטל ומאיימת עלינו ומרביצה ואני מרגישה שבאמת זה לא פייר מצידינו אבל שזה לא יכול להמשך כך יותר. הצעתי לה אפשרות לראות רק חלק מהתוכניות אבל היא לא מסכימה.
אני לא יודעת איך להקל עלינו את העניין.

הרשי לי לחזק את ידייך!
אני מקווה שתעבור עליה תקופת גמילה קלה ככל האפשר.

אני לא יודעת איך להקל עלינו את העניין.
לנו אין כבלים ואני כה שמחה שאין. הילדים רואים בצהריים קצת תכניות לילדים בערוץ 1, יחסית תכניות סבירות,
לא ה...... של ערוץ הילדים.
חוץ מזה הם רואים וידיאו. ואז אפשר גם לעשות מינוי לספרית וידיאו ובין השאר לראות סרטים ישנים שאבא ואמא ראו כשהיו ילדים.

בדיוק היום קראתי בדף הזה לפני שהחייו אותו כי היתה לי התלבטות מסויימת.
אני אישית מאוד לא אוהבת את תוכניות הילדים ומצטמררת רק מהטונים והדיבור עוד לפני שאני בכלל מנסה לשמוע את התוכן.
ובכל זאת - ילדה בת 7 + יש לה צרכים שאולי לא כדאי להתעלם מהם לגמרי.
ואני מרגישה שבאמת זה לא פייר מצידינו אבל שזה לא יכול להמשך כך יותר. הצעתי לה אפשרות לראות רק חלק מהתוכניות אבל היא לא מסכימה.
אם אני מבינה את מה שאת מתארת אז היא לא רואה את כל התוכניות, ועסוקה גם בדברים אחרים כמו ציור.

היא לא מסכימה לסגור את הטלביזיה? מה עם אחרים בבית אולי הם רוצים לראות משהו אחר?
מרגישים שהיא מושפעת מאוד לא לטובה מכל התוכניות האלה
אז מה בדיוק מפריע לכם? איך זה משפיע עליה?

האם דברים אחרים בכלל לא מעניינים אותה, כמו כל מיני פעילויות חברתיות, משפחתיות?
אני הייתי מנסה דרך של משא ומתן, גם להבין מהם התוכניות שבאמת חשובות לה, ואולי לאפשר כמה, חלק, או כולם ( אם הם לא יותר מידי בעיתיות ).
וגם מנסה להבין - למה היא נמשכת לטלביזיה, מה חסר לה או מה אפשר להציע לה במקום שיהיה גם אטרקטיבי.

בהחלטה לא דמוקרטית

אולי לא קשור לדף הזה אבל שווה דיון...

נועה בר - את אומרת בדיוק את הדברים שאני חושבת אותם.
זה בעצם נהיה החמצן שלה וזה גם צורך חברתי.
אנחנו לא רואים טלויזיה בכלל, אף אחד לא רואה טלויזיה חוץ ממנה. אם כי זוגי היה רוצה מאוד לראות לפעמים.
הבעיה שאותי מדאיגה במיוחד כרגע זה שהקטנה מתחילה לבהות בתמונות ובקולות.
זה משפיע עליה בסגנון דיבור ואלימות.
אני יודעת איזה תוכניות היא אוהבת והיא גם מבלה לפעמים במחשב.
היא ילדה חברותית שמעדיפה לשחק על לראות טלויזיה.

היא היתה מעדיפה שאנחנו נשחק איתה כל הזמן.

חגית,
זה בעצם נהיה החמצן שלה וזה גם צורך חברתי.
ז"א הטלביזיה ממלאת איזה חלל או צורך חברתי שלא קיים אחרת?

_אני יודעת איזה תוכניות היא אוהבת והיא גם מבלה לפעמים במחשב.
היא ילדה חברותית שמעדיפה לשחק על לראות טלויזיה._
והיא גם מציירת, ובוודאי עושה עוד דברים... וגם היא
מעדיפה שאנחנו נשחק איתה כל הזמן. (אבל זה בטח לא אפשרי כל הזמן)

נשמע לי לא רע, ויש את התוכניות שהיא אוהבת - האם הן בעיתיות מבחינתך?
כשאתם משחקים איתה, או בכל פעילות אחרת איתה - אז היא כועסת שמכבים את הטלביזיה?

בעצם מה שאני מנסה להגיד (להבין) הוא מה את מצפה שיקרה ללא הטלביזיה? והאם הטלביזיה לא ממלאה כאן צורך מסויים שאם לוקחים לה אותו אולי יוצרים חוסר במשהו, השאלה במה?
וכל זה שוב, ללא התייחסות לנושא "הדמוקרטי" בבית.

סליחה שנעלמתי. שפעת איומה.
כשמשחקים איתה בכלל לא איכפת לה מהטלויזיה. יכול להיות שזה נותן לה הרגשה של קשר עם העולם הגדול. אבל היא גם אוהבת להיות באתרים במחשב.
מה שמציק לי נורא זה כמה דברים, אחד, זה שהקטנה מתחילה לבהות. שניים, אני לא סובלת את הקולות הדביליים האלה יותר. שלוש, המחשבות שלה כבר לא שלה. אם אומרים פיצה בטלויזיה היא רוצה פיצה ואם הראו קרמבו אז היא רוצה קרמבו ואם אכלו ארטיק אז היא רוצה ארטיק - וזה לא שמדברים שם על תפוחים ואגסים. ובכלל אני לא יכולה לסבול את התרבות האמריקאית הזאת, זה לא אנחנו וזה לא מה שאנחנו מנסים לתת לה בבית.
היא לומדת להזדהות עם כל מיני ילדים מתוסכלים, כמו שהיא חזרה יום אחד מהגן ושאלה אותי מתי שמנו אותה במעון - ילדה שהיתה מחוברת לאמא שלה 3.5 שנים!
היא רואה דברים שבגיל שלה לא צריך לראות.
אני לא מבינה באמת על איזה צורך זה עונה לה, חוץ מהסקרנות הטבעית לראות מה קורה שם.

טוב, היא אומרת שזה כייף וזה מה זה מצחיק!

אחלה ילדה !!

חגית - מזדהה
הילדים שלי גילו את הטלויזיה לאחרונה ומה זה קשה לי

בהתחלה הבת שלי אמרה : אמא אני לומדת עברית( כי אנחנו מדברים אנגלית בבית והם איתי)
ובאמת היא אספה אוצר מילים מרשים (היא מדברת עם החתול אז אני יודעת

)

עכשיו זה השתלט על ההוויה שלנו
יש לנו כבלים ואני שוקלת לבטל, ובכסף שנחסוך מזה לקנות DVD ולהראות סרטים במקום
לא יודעת - אין לי עדיין מסקנות
נורא רציתי לתת ניסיון לילדים לווסת את עצמם - יש ימים שזה עובד ויש ימים שלא
בינתיים אני מודאגת מהפסיביות שזה גורם

היינו שנתיים בלי טלוויזיה ואז לאט לאט היא הזדחלה בחזרה לחיינו. בהתחלה רק סרט וידאו בשישי שבת, אבל בהדרגה תוכנית כזו וכזו עש שחזרנו למצב של כל יום בצהרים החדר של חני, איכס..
כמו מכורים אמיתיים אמרנו לעצמנו שעכשיו הילדים יותר גדולים ויכולים לבחור ובסך הכל זה רק מעט זמן בשבוע. התעלמנו מכך שהן שלנו היה קורא לעומק מוספי טלוויזיה ושהבת שלנו פשוט לא יכלה בלי חני.
עכשיו עברנו לבית חדש. איבדנו את השלט ואין לנו מושג איך מפעילים את השלט האוינברסלי. בקיצור אין טלוויזיה, יש רק די.וי.די.
היא חזרה לשחק, כולנו נרגענו. כיף לנו בלי.
מעניין כמה זמן הפעם זה יחזיק מעמד
<אני כבר ראלית לגבי היכולות שלנו>

שהבן שלנו היה קורא לעומק מוספי טלוויזיה
נועה
לא יודעת בן כמה הבן אבל בעניין הזה הי ה מעניין לי לראות איך ילדיי בני 4.5 לומדים לעשות קשר בין התוכנית הכתובה בעיתון לבין השעון. זה פתח דיון שלם על השעות ביום. אז יש גם השלכות חיוביות!

יש גם השלכות חיוביות
לדעתי הטלביזיה היא השתקפות שלנו ושל החברה שלנו ועושים ממנה ( משליכים עליה ) הרבה יותר ממה שהיא. יש שם הכל מה שיש בחיים - במציאות, בחוץ, וצריך לדעת איך להתמודד מול החיים בהתאם לגיל וליכולת אבל בלי להיבהל. אני בכלל לא אומרת שהכל שם טוב ויפה, ואישית אני ממש לא אוהבת אותה - אבל..
ילד שלא מעניין אותו לא יצפה, ילד שאין לו עניין אחר זו כבר מראה לא נוחה בכיוון שלנו ואת זה קשה לנו לקבל.
ילד סקרן ובריא יכול למצוא עניין בכל דבר, ואם הוא עצמאי ויש לו יכולת בחירה ומספיק עניין במשך היום הוא יבחר משהו שהוא זקוק לו, ולרוב אנחנו לא נבין את סיבותיו, וטוב שכך, יש לו כוח פנימי, כמו חוט זהב, שמוביל אותו מדבר לדבר בהתאם לצרכיו. מה שחשוב שנהיה שם - איתו, לידו, בהתאם לצורך ולפעילות ונלווה אותו ונתמוך בו לממש את צרכיו.
הטלביזיה היא לא אוייב וגם לא בייביסיטר שתתאים בדיוק לרצונותינו. כשילד בוחר לצפות אפשר לשבת איתו, אחר-כך לדבר על מה שהיה, או תוך כדי.
צריך לבחון כל בחירה שלו ולהבין מהו הצורך, או לא להבין. ולאפשר, או לא, אם אני מחליטה שיש שם משהו שמאוד מזיק.
גם ברחוב ובחנות יש אנשים שיורקים ומדברים באלימות, ויש אנשים נחמדים ונעימים. אפשר לפגוש הכל - אבל איך מתמודדים עם זה? זו השאלה.

חגית ל ,לדעתי עשית נכון שנתקת את הכבלים, יש שם שפע של תוכניות, בלי הפסקה, (ובטח גם לא איכותיות) וציינת שהיתה דלוקה כל היום, גם אם ברקע, זה נורא אם לא רואים אז שומעים, ואם יש משהו שנשמע מעניין מציצים למרקע לבדוק מה זה, כך ששום פעילות לא נעשת לגמרי. קשה מאוד להגביל כך את הצפייה בטלויזיה, הילדה שלי אצל סבא וסבתא שיש שם הופ אומרת לי רק זה, רק עוד תוכנית אחת וכו'. כך שאם יש רק ערוץ 1 זמן הצפייה מוגבל.
נועה בר , שאלת, למה היא נמשכת לטלביזיה ומי לא? תנסי להגיע לחברה שלך כדי לדבר איתה, אתן יושבות בסלון הטלויזיה דלוקה, כל שניה עיניכן תפזולנה לכיוון המרקע, ואם זאת איזה טלנובלה, בכלל תתרכזו גם בעלילה כדי לעקוב מה יקרה הלאה, גם אם זה עלילה מבישה.
את גם כתבת על עניין אצל הילד ועל בחירה, לדעתי אם ניתן לילד לבחור (לפחות אצלי זה ככה) הוא יבחר לבהות כל היום בטלויזיה, תפקידנו להגביל. לקבוע חוקים ברורים בעניין, אל תקלי כל כך על ההשפעות של הטלויזיה, חגית ל ציינה חלק מהם.
הייתי אצל משפחה שאין להם בבית טלויזיה, אז האמא אמרה לי: שהטלויזיה מרגילה את הילד שמבדרים אותו ואז הוא מצפה כל הזמן שיבדרו/ישחקו איתו. זה פשוט ניוון ודיכוי היצירתיות, הדמיון וכו'.
אצלי יש טלויזיה, הבנות מאוד אוהבות לצפות, אני מגבילה, עדיין יש עימותים לפעמים על כמות הצפייה, ואפילו יש פעמים שאני יוזמת ואומרת: אולי תשבו לראות טלויזה קצת? כשאני רוצה קצת שקט, ואז אני מברכת את הטלויזיה, אז צריך להזהר שמברכה היא תהפוך לקללה.
> לא קראתי את כל הדף, אז סליחה אם חזרתי על הדברים<

ואפילו יש פעמים שאני יוזמת ואומרת: אולי תשבו לראות טלויזה קצת? כשאני רוצה קצת שקט

אני עדיין עומדת איתן בדעתי, כשאני רוצה שקט הטלביזיה בכלל לא מבטיחה לי את זה! ביתי בת שנה וחצי ויש לה את "בייבי".
אצלנו הטלביזיה סגורה הרבה מאוד שעות ביום, בעיקר שיש חברים, אבל לא רק.

טוב, זה לא שפעת, זה ברונכיט ואני על הקרשים.
מאיה - עוד לא ניתקנו את הכבלים. עדיין זה כל הזמן ברקע, אבל תמיד חלש לפחות כי היא תמיד מחלישה לבקשתי ואני לא מסכימה לשמוע מעל מספר מסויים והיא מתחשבת.
נראה לי שבאמת הדרך היחידה תיהיה לעבור דירה. אם כי כבר איבדנו את השלט ובכ"ז ואפשר להדליק את הטלויזיה גם ככה.
אבא ניסה לפתות אותה בדי.וי.די. - לא מוכנה.
זה נכון שהיא למדה לבד לקרוא בעיתון מתי התוכניות האהובות עליה וביססה את עניין השעון והקריאה. זה נכון שהיא לומדת אנגלית וספרדית קצת.
זה נכון שאני מרגישה צבועה גדולה מפני שאני כילדה גם בהיתי בטלויזיה, אבל אז זה היה משהו אחר, ערוץ אחד שחור לבן, תוכניות מגניבות.

טוב נועה בר , בגיל הזה טלויזיה זה באמת לא ISSUE, לנו היה מקסימום טלטאביז או קלטת של דיגדיגדוג.
חגית ל , תרגישי טוב .@}
ולא הבנתי, לעבור דירה בגלל הטלויזיה? כל דבר צריך במידה, הילדה שלך כבר קוראת לבד בעיתון, אפשר לאמר לה לסמן למשל 2 תוכניות אהובות וזהו, לומדת אנגלית וספרדית, נחמד

.
זה נכון שאני מרגישה צבועה גדולה מפני שאני כילדה גם בהיתי בטלויזיה, אבל אז זה היה משהו אחר, ערוץ אחד שחור לבן, תוכניות מגניבות
נכון זה כל ההבדל, והבדל גדול.
ואפרופו צבועה גם אני מרגישה כך לפעמים למשל כשאמרתי לבכורתי שכל דבר צריך במידה, טלויזיה, אוכל, וכו' היא שאלה אותי גם באהבה צריך במידה אז אמרתי לה כן, כשאהבה חונקת ובלה בלה ניסיתי להסביר אז היא אומרת לי אבל אמרת לי שאת אוהבת אותי בלי סוף, ושוב התחלתי להסתבך...
וכמובן גם לי אין מידה בכל דבר, למשל קצת יותר מדי מול המחשב.

זהו, אמבט ים, שאצלינו לא אומרים לילדה מה לעשות. בדר"כ היא מחליטה לבד. אני יכולה להציע והיא בהחלט יכולה לא לקבל או כן.
נראה לי שנעביר את הטלויזיה לחדר שלה.

יופי חגית, רציתי להציע והרגשתי שאני כבר יותר מידי נדחפת אז הלכתי הצידה (קצת

) תהיו בריאים ושמחים.

תודה @} גם אתם, בריאות ושמחה תמיד לכולם @}

זהו, אמבט ים, שאצלינו לא אומרים לילדה מה לעשות כן אבל בהתחלה אמרת :
בהחלטה לא דמוקרטית החלטנו לבטל את הכבלים
ובסוף את חושבת להכניס את הטלוויזיה לחדר שלה, מין שיטת הצפה כזאת, אז או שזה ילך או שלא.
בכל אופן בהצלחה ווכל טוב.

תודה @}

הכותרת :הטלוויזיה עשויה לקחת חלק בעיצוב התנהגותם של תינוקות

הבת שלי רואה לפעמים תכניות באנגלית ואני מתלבטת - האם צריך לתרגם לה? מה אתם חושבים?

ממש לא. בהפוך, ילדיי שדיברו רק אנגלית (ושמעו ממני) מהיום שנולדו שיפרו מאוד את האוצר מילים שלהם בעברית מאז החלו לצפות בהופ...ללא התערבותי. בת כמה היא? אם היא תרצה היא תשאל אותך.

יש לנו כאן מקרה מבחן מעניין - הטלויזיה זה המקור העיקרי שלה לשפה האנגלית (אנחנו חיים בחו"ל והיא רואה טלויזיה באנגלית) וחוץ מזה החיים סביבה מתנהלים כמעט אך ורק בעברית. כך שאני יכולה לדעת כמעט בדיוק כמה שפה ילדים רוכשים מטלויזיה, ולהודיע: המון. יש לה אנגלית מצויינת (של בת ארבע כמובן), מבטא מצויין, ואוצר מילים מרשים מאד. אפשר לומר שהרבה דברים היא יודעת לומר רק באנגלית .(לא מזמן דיברנו על דחליל. היא לא ידעה מה זה, ותוך כדי השיחה אורו עיניה פתאום והיא אמרה: סקרקראו!)
נועה, זה ציטוט של מי מ התחלנו בחינוך ביתי
גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזאת, והחלטתי לא לתרגם. הגדולה רואה המון את מרי פופינס. יכול להיות שהסברנו בהתחלה, כבר לא זוכרת, אבל היא צופה בזה המון ונראה לי שנהנית, וגם עכשיו כשאני חושבת על זה, היא לא מבקשת לתרגם. גם לא בתכניות אחרות.
אני חושבת שאת עיקר הבסיס לאנגלית שלי רכשתי מהקשבה לשירים, בגיל העשרה. (זה קרה להרבה אנשים, אני חושבת.)
ביפן, הילדים והמבוגרים כותבים וקוראים באנגלית מעולה, אבל לא מדברים כמעט בכלל. כשהייתי שם היתה תכנית לימודית שבה רק מקריאים לפעוטות סיפורים באנגלית, בגנים. כדי שישמעו איך זה אמור להשמע. (לא קשור לשאלה אבל קשור איכשהוא ללמידת אנגלית, עניין ההקשבה עם צפייה בתמונות.)

אני חושבת שאת עיקר הבסיס לאנגלית שלי רכשתי מהקשבה לשירים, בגיל העשרה. (זה קרה להרבה אנשים, אני חושבת.)
איי סינק סו טו.
<שוקע אף אנוכי>

נדמה לי גם שרמת האנגלית של ישראלים שגדלו בארץ בה סרטים תכניות משודרות עם פס הקול המקורי,
טובה משל אלה שגדלו בארצות כמו גרמניה או סין או כל ארץ אחרת בה מדובבים את כל מה שזז.
מה ששומעים נדבק.

אני חושבת שאת עיקר הבסיס לאנגלית שלי רכשתי מהקשבה לשירים, בגיל העשרה. (זה קרה להרבה אנשים, אני חושבת.)
מי טו.

היא בת שנה וחצי ועדיין לא יכולה להגיד לי שהיא לא מבינה. אז מה שקורה לפעמים אני מתרגמת (לפי הרגשתי )אבל בד"כ לא.

מה ששומעים נדבק. מסכימה, וכמובן שצריך גם מידת מה של עיקביות.

ואם כבר תכניות באנגלית לילדים, האם יש המלצות? אנחנו עם YES אבל אפשר גם בקלטות. תודה @}

ביקשנו להתנתק מהכבלים. אחרי שהתעלמו חזור והתעלם מבקשותינו החוזרות ונשנות (טקטיקה נפוצה וידועה, ככל הנראה), שאלה אותי נציגה "בכירה" ב"הוט":
"יש לך ילדים?"
"כן", עניתי.
"ואת - מתכוונת - להשאיר - אותם - בלי - כבלים??? - בלי - ערוץ - "הופ"???!!!???."

משל תכננתי להותירם נעולים בחדרם ללא מזון ומים, ולצאת לטיול סובב עולם, ללא תאריך חזרה משוער.

משל תכננתי להותירם נעולים בחדרם ללא מזון ומים, ולצאת לטיול סובב עולם, ללא תאריך חזרה משוער.

תקשיבו לי ותקשיבו טוב....
ילדכם כל הזמן מול הטלוויזיה כנראה כי אינם רוצים לבלות עם חברים או שאין להם חברים או שאינם יודעים לפתח שיחה או להשתעשע עם חבריהם.
אם תנתקו את הכבלים או תקציבו להם זמן מסוים זה לא יעזור הם ימשיכו בדרך כלשהי לראות טלוויזיה ואם לא אז הם "יתמכרו" למשהו אחר כמו מחשב!
כדי להבין מה הבעיה מדוע הם תמיד מול הטלוויזיה תקשיבו להם שוחחו איתם תנסו להיות יותר בתור חברים שלהם ולא בתור הורים שלהם וכך הם יפתחו מהר יותר.
אני לא אומרת שזה לא יקח זמן אבל תנסו מה יש לכם להפסיד?!

תקשיבו לי ותקשיבו טוב....
ילדכם כל הזמן מול הטלוויזיה כנראה כי אינם רוצים לבלות עם חברים או שאין להם חברים או שאינם יודעים לפתח שיחה או להשתעשע עם חבריהם.
אם תנתקו את הכבלים או תקציבו להם זמן מסוים זה לא יעזור הם ימשיכו בדרך כלשהי לראות טלוויזיה ואם לא אז הם "יתמכרו" למשהו אחר כמו מחשב!
כדי להבין מה הבעיה מדוע הם תמיד מול הטלוויזיה תקשיבו להם שוחחו איתם תנסו להיות יותר בתור חברים שלהם ולא בתור הורים שלהם וכך הם יפתחו מהר יותר.
אני לא אומרת שזה לא יקח זמן אבל תנסו מה יש לכם להפסיד?!
הטלוויזיה גם לפעמים מועילה אני יודעת שאתם לא מאמינים אבל זה נכון גם אם הם לא רואים חינוכית או ערוץ ההיסטוריה וכדומה.
אם הם רואים סדרה או סרט באנגלית או בכל שפה אחרת אוצר המילים שלהם יגדל ואפשר ללמוד גם דברים על החיים!!!

שליחה על ידי תמרוש* » 26 מאי 2005, 05:17

זה לא לגמרי מדויק...

יש משהו ש"שואב" בטלויזיה ובמחשב. ויש דבר כזה שנקרא הרגל. נכון שהשואב שואב יותר כשאין מספיק חיים אמיתיים (למשל: מה אני עושה באינטרנט ברגע זה ממש? מחכה שיתנו לי רישיון עבודה. אם הייתי עובדת ונהנית מהחיים הייתי פה הרבה פחות). אבל יש משקל גם ליכולת השאיבה של המכשיר עצמו.

חוץ מזה, מה לעשות, התכנים של הטלויזיה הישראלית, כמו גם הטון הכללי, נורא הידרדרו מאז שהייתי ילדה (כלומר ב- 20 שנה האחרונות). הרבה יותר רעש, הרבה יותר טון אלים וצעקני, גם בפרסומות, גם בפרומואים, וכנראה שגם בתכניות עצמן. שלא לדבר על האמריקניזציה המוגזמת שלה. (פעם היו הרבה יותר תכניות מארצות שונות - אנגליה, צרפת, אוסטרליה, קנדה - והיה מגוון די גדול. היום הרבה פחות. ארה"ב וטלנובלות. זהו.
כשהייתי ילדה ראיתי בערך שעה- שעתיים טלויזיה ביום, נורא נהניתי וזה היה נפלא.
אבל היום זה משהו אחר - אני מתרחקת מהמכשיר הזה כמה שרק אפשר. במתכונתו הנוכחית הוא לא עושה לי טוב.
יחי ה- DVD!

תקשיבו לי ותקשיבו טוב....
אנחנו מקשיבים טוב יותר כשפונים אלינו בנימוס.

יחי ה- DVD!

מסכימה לגמרי

הזמן התכנים הכל בליווי -זה מתחיל אבל גם נגמר

שליחה על ידי סיגל* » 29 יוני 2005, 23:22

מחפשת עיצה וחוות דעת:
הגדולה שלנו (עוד רגע בת 5) לא ראתה כמעט וידאו ובטח שלא טלויזיה עד לגיל שנה+. אח"כ לאט-לאט זה התחיל, בעיקר אצל סבא וסבתא, אבל הסכר ניפרץ.
לפני כחצי שנה התחלתי לקחת אותה מהגן בצהריים והיא גילתה את תוכניות הילדים בערוץ הראשון. ומאז מרגע הגיעה הביתה- 13:30 ועד 15:15 אין תזוזה בלי טלויזיה. יוצא שהקטנה בגיל שנה כבר רואה שעתיים רצופות של טלויזיה כל יום והיא כבר ממש אלופה בזה... יושבת ובוהה ללא תזוזה. אני באופן אישי כבר הייתי מעיפה מזמן את המכשיר המיותר הזה מהבית (תופס המון מקום) אבל בעלי מכור וחייב את הסם שלו כל ערב לפני השינה.

גם אני מתחבטת בבעיה, ביחס לשילוב טלויזיה בבית שיש בו גם ילדים גדולים וגם פעוטות (בינתיים רק ברמה התיאורטית).

אולי גם את הגדולה כדאי או אפשר להגביל, לשתי תוכניות אהובות ביום. ואז זה רק שעה של צפייה.
האם זה יעזור להזיז את הטלויזיה לפינה אחרת של הבית? לחדר השינה?

סליחה על השאלה האישית, אבל האם בעלך מגדיר את עצמו מכור לזה, או שאת מגדירה כך את הצפייה שלו? כי אם הוא בעצם לא נהנה כל כך ויש משהו בצפיה ש"ממכר" אותו ומכביד עליו, אז יש פתח לשינוי?

אולי הוא יסכים להתגמש מעט אם זה לטובת הבת הקטנה. (וברור לרוב האנשים שבגיל שנה זה ממש לא לעניין).
אבל חכי למומחים ממני, תיכף הם יגיעו...

שליחה על ידי אמא* » 04 יולי 2005, 00:55

החופש הגדול הגיע ואיתו חזר אלינו...מרקו.
היום צפינו יחד בפרק הראשון מתוך שמונה מאות ארבעים ושניים הפרקים, ובכינו יחד, כל המשפחה. שמעתי שזה נורא אבל לא ידעתי שעד כדי כך. איך מראים דברים כאלה לילדים?
בעלי אומר שזו משאת הלב הכמוסה של ההורה הישראלי שבאה לידי ביטוי כל חופש גדול. לקום ולחתוך לארגנטינה ושהילד הצורח והמעצבן שלך ישאר לרוץ וליפול על המזח. "אמא!!! אמא!!! אל תלכי!"
"מצטערת מותק, מצאתי עבודה בארגנטינה. צ'או, ביי, סאלמאת נודניק בכיין ואם נדמה לך שאתה הולך למצוא אותי בפרק הבא אז חבל לך על הזמן."

זוועה.
לפחות שהיו שמים את האיים האבודים באותה עקביות.

שליחה על ידי סיגל* » 20 יולי 2005, 23:32

ואם כבר מדברים על תוכניות החופש הגדול... סוף סוף נפל לי האסימון- למה אני כ"כ רוצה לחיות בבית קטן עם גינת ירקות ותרנגולות בחצר בלב היער ולגדל את הילדים בבית וכד'... בקיצור למה אני "באופן טבעי"...
רק תסתכלו על "פילפלת", "המומינים" (חובה! הם ממש ממש באופניקים), נילס ואחרים. פשוט עשו לנו שטיפת מוח דרך הטלויזיה כשהיינו קטנים...

העתקתי מדף שאני כותבת בו צורה חדשה
הטלוויזיה אצלנו הפכה להיות הרבה יותר מידיי משמעותית, ואני מתחבטת הכמה שאלות.:_
חלק מהשינויים שעשיתי הם בריהוט, או יותר נכון- בארגון החלל שבתוכו אנחנו חיים, לפעמים גם שורצים.
למשל במקום שולחן אוכל שמתי שולחן יצירה לילדים.
יש לנו גם דלפק ועליו אנחנו אוכלים.
יש את הטלוויזיה.
השתלשלות חייה של הטלויזיה בחיי היא כזו.
כשיצאתי מבית הוריי גרתי בדירה קטנה מול מלון לב הכרמל (שהפך בינתיים להיות בית זקנים.)
לא היתה לי שם טלוויזיה.
סבתא שלי באה אלי לביקור וביקשה ממני שאני אקנה לעצמי טלויזיה.
אני מאוד מעריכה את סבתא שלי וקניתי לי מן טלויזיה קטנה, שהיתה מאוד מינורית בתוך החיים שלי, אבל היתה שם כשרציתי לראות משהו. גרתי אז לבד, בלי שותפים, ובגלל שאני יצור שיש לו אהבה גדולה לבדידות זה דווקא היה טוב בשבילי.
גם היום יש לי אהבה גדולה לבדידות, אבל אני לא מגיעה ליישם אותה, או שפשוט השתניתי.
יש לנו טלוויזיה במרכז הסלון. שהוא גם מרכז הבית.
אני שוקלת (כבר הזמנתי טכנאי ליום ראשון בבוקר) להעביר את הטלוויזיה מהסלון לחדר הילדים שזה החדר של בתי האמצעית ובני הקטן.
ועוד טלוויזיה קטנה אני מתכננת לשים לי בחדר השינה.
ההתלבטויות:
עד לא מזמן הילדים נהגו לאכול להם בשקט בסלון. הלכתי לחברה אחר צהריים אחד לביקור והיא כיבדה את הבן שלי בופלה. הוא לקח את הופלה ורצה להגיד לי משהו, אז הוא התחיל ללכת אליי. היא צעקה הוא נבהל ואז היא התנצלה והסבירה לי שהיא מקפידה נורא שלא יאכלו ברחבי הבית, כי קשה לה לשמור על הניקיון בבית.
היבטתי סביב וראיתי כמה שהבית שלה נקי ומסודר.
טוב היא משקיעה בתחום הזה יותר ממני, אבל בכל זאת לקחתי את הטוב מהאפיזודה הזו- ואנחנו מקפידים לאכול רק סביב השולחן. - שיפור ניכר בבית.
אני מפחדת מהשינוי של הטלוויזיה בגלל שהילדים, כשיחזרו מבית הספר ויירצו לראות טלוויזיה וגם לאכול, תהיה בעיה, כי כבר לא תהיה להם טלוויזיה מול השולחן אוכל שלהם, להלן, הדלפק.
ביקשתי מבתי הגדולה שתחשוב אם היא תעמוד בזה והיא אמרה שכן._

אני לא ממש חוששת מזה שהטלויזיה תפגום בחדר הילדים, כי למעשה כרגע הם בכלל לא משתמשים בחדר הזה. (כן משתמשים כשבאים חברים, יותר נכון חברות.)
מה שיווצר יהיה שהסלון יהפוך להיות מקום לשהות משותפת ולחדר עבודה שלי.
ובחדר הילדים תהיה התרחשות של ילדים. ואם בתוך ההתרחשות הזו הם יבחרו לראות טלוויזיה אז היא תיעשה בחדר שלהם ולא בכל הבית.
מה שמצחיק הוא שאני לא חוששת מזה שהטלוויזיה תהיה יותר מידיי דומיננטית בחדר הילדים, כי אני יודעת שאני אבקש לכבות ומידת ההסכמה שלהם תהיה לדעתי זהה לזו של היום כשהטלוויזיה בסלון.
מה שאני מפחדת ממנו הוא דווקה הסיבה שלשמה אני עושה את כל השינוי: אולי לא יהיה נוח לראות שם טלוויזיה. וזה בעצם אבסורד. אם לא יהיה כל כך מזמין ונוח לראות טלוויזיה, הרי הם יצרכו אותה פחות וזה הרי מטרת הניסוי!

זהו, אתמול ניתקו לנו את הכבלים. אחרי שנים של רצון ללא מעשה בגלל בן-זוג מכור.
בחצי שנה האחרונה הגדולה מקדישה לפחות שלוש וחצי שעות ביום לערוץ הופ.
דאגתי - איך היא תמלא את זמנה.
הסברתי לה בחודש האחרון שאנחנו מתנתקים וגם נתתי לה את כל הסיבות שלי לכך.
היומיים הראשונים חלפו ועברו מבלי שהיא תתייחס לכך בכלל. היא פשוט קיבלה את זה שאין כעובדה בשטח ומצאה לעצמה תעסוקה אחרת בקלות
ואפילו לא הזכירה את העניין. בצהריים ביקשה קלטת וידאו וצפתה בה בשקט בחדר שלה. והבית נשאר שקט . בלי רעשי רקע טלויזיוניים.
מאוד נעים.

שליחה על ידי סיגל* » 31 יולי 2005, 22:54

מעריצה ומקנאה...

למה לקנא? פשוט תנסי גם. מה כבר יכול להיות...

א ל א ן - מאחר והעלת את זה אני מרשה לעצמי להגיד את דעתי - אני חושבת שטלוויזיה בחדר ילדים הוא מתכון לדברים בעייתים מאוד- כל המחקרים מראים שילדים שיש להם טלוויזיה בחדר ישנים פחות מכפי שהם צריכים, צופים בתכנים שאינם צריכים לצפות בהם (כי ההורים לא נמצאים שם כדי לפקח) ובגילאים מאוחרים יותר מוציאים עצמם מפעילויות משפחתיות הנעשות ברחבי הבית לטובת שהות בחדרם על מנת לצפות בטלויזיה. מנסיוני בעבר, גם טלויזיה בחדר ההורים פוגמת בפעילות הזוגית וברומנטיות, אבל אנחנו אנשים מבוגרים וזה פחות מטריד.

אני שוקלת להכריז על שבוע בלי טלויזיה בשבוע הבא... עוד לא עזרתי אומץ.
בנתיים גיליתי שגם אני נדבקתי במחלה... קורה לי לא פעם ולא פעמיים שסוף סוף הגדולה נותנת לטלויזיה רגע מנוחה ואז דוקא לי בא לבהות במשהו...
בד"כ אני מתגברת.

בכל זאת אני אעשה נסיון של זה ואבדוק איך זה משפיע על הבית כולו.
פשוט עוד לא עשו מחקר על אימהות שכל היום שומעות תכנים של הופ. אולי לא כל היום אבל(רגעים שבהם הילדים צופים בטלוויזיה והאימהות יכולות לעשות עבודה מנטלית עם עצמן, אפילו בזמן הכנת אוכל) אז מעניין מה היו מראים ממצאי מחקר כזה, ואיך זה משפיע עליהן. ואם זה משפיע עליהן כך או אחרת, איך זה ממשיך את השרשרת ומשפיע על מה שהן יכולות לתת לילדים, בשעות שהם בלי טלוויזיה.

רוצה לשתף ברעיון מדליק שקיבלנו מחברה- לעשות טלויזיה מקרטון והילדים הם השחקנים בעצמם או עם בובות. לא האמנתי איך שזה עבד! היה לנו יום שלם בלי טלויזיה. עם הקרטון.

איזה מזל, יא אללה איזה מזל, שכבר לפני 8 שנים - הרבה לפני פרוץ הילד - הטלוויזיה שלנו התקלקלה ומאז אנחנו בלי. ואיזה שכל, שלמרות הרהורי הכפירה שעלו לפעמים, בעקבות שיחות הסתה של הסביבה, לא קנינו טלפיחסה. אני הייתי משתגעת אם הילד שלי היה מרותק מידי יום לדבר הזה, ומבקש עוד ועוד ועוד.

< אהמממ, הוא זוכה לחצי שעה ביום בגן... >

עשינו את השינויים.
הרווחנו שלושה חדרים חדשים בבית.
למי שלא מבין על מה אני מדברת, אני אספר.
באמצע החופש הגדול לפני לכתי לישון זימזמתי את הפתחיה של אחת מתוכניות נילדים בהופ, הבנתי שמשהו לא ממש בסדר אתי.
כמה ימים אחר כך, התיישבתי בסלון, בשעה 11 בלילה, הינקתי את הקטן ואמרתי בלבי, מדוע לא אצפה כמה דקות בסרט טוב. זיפזפתי לערוץ 1 כדי לבחור סרט בVOD והנה, בלי לשים לב

המשך יבוא. התעורר

אנחנו מחכים

_זיפזפתי לערוץ 1 כדי לבחור סרט בVOD והנה, בלי לשים לב לחצתי על עולם הילדים. הבנתי שמצבי, איך לומר, מעורר תהיה...
הגיעה אורחת. איזה כיף. המשך יבוא

מעורר תהיה, ואז הגיעה ההחלטה להעביר את הטלוויזיה לחדר הילדים.
הבאתי מהמחסן ארונית שלפני שנים מצאתי ברחוב וציירתי עליה דגים והרים ושמש, לבד הכנסתי אותה הביתה, למרות שכשהוצאתי אותה מהבית, היא היתה כבדה לשני אנשים. שמתי את הארונית וחוהכי חשוב הזמנתי את אנשי הכבלים לעשות עוד שני שקעים. אחד בחדר הילדים ואחד בחדר השינה של ההורים (לטלוויזיה קטנה שתגיע בעתיד.)

ככה באותו יום שבו הגיע הטכנאי נולדו לי שני חדרים חדשים בבית.
חדר הילדים נכנס לפעולה. בעבר הילדים, למרות שהחדר הזה הוא נורא מתוק, הילדים רק ישנו בו, את מאותו הרגע, הם שהו בחדר, וחיממו אותו. מדובר בחדר שמי שמכיר קצת את עקרונות הפנג שוי יבין על מה אני מדברת. זהו חדר צפוני עם חלון פנימי לחדר של הבת הגדולה. מספר החדר הוא 1, שזה אומר מים. וגם אנחנו המבוגרים חיממנו איתם את החדר, כי מה לעשות מפעם לפעם גם אנחנו רצינו לראות קצת טלוויזיה.
על מה שקרה בינתיים עם הסלון ועל חדר השינה של ההורים... ב ה מ ש ך

המשך בדף צורה חדשה , שזה סוג של בלוג.

מה דעתכם על להוציא עוד כל מינה מישחקים מהבית? חוץ מיטלויזיה להוציא גם מישחקים עם בטריות שעושים כל מינה קולות וגם צצועים מפלסטיק וגם ספרים וכל מה שמקלקל את הדימיון הטיבעי של הילדים?
טלויזיה מיראש לא היה לנו גם ביגלל המחיר.
אני מיתלבתת עכשיו על עוד דברים.
בזמן האחרון שאני יותר בבית שמתי לב שהם יותר מידי מיסתכלים בספרים עם תמונות וזה הורס את כל הדימיון!!
בובות מיפלסטיק זה עושה לי ממש הרגשה רעה איך שזה לא דומה לאיך שתינוק ניראה או איך שילדה ניראית ורק שותף להם את המוח!
הכי גרועה זה כל האביזרים שהם רוצים לבובה שזה עגלה לדוגמה.
ואם אני לא מביאה להם אז הם לוקחים מקל ועושים כאילו זה בקבוק. זה הכל שטיפת מוח לילדים קטנים מספרים ומימה שהם רואים מחוץ לבית כי בבית אין כאלה דברים!
יש כאן אנשים שעשו איזה נקיון צצועים באופן כללי יותר?

אז הם לוקחים מקל ועושים כאילו זה בקבוק
מה הבעיה העקרונית שלך עם בקבוק, והאם ילדייך נמצאים בגיל שבו הם עלולים להסתכן בבלבול פטמות?

אני לא מבינה איך זה ביכלל יכול לקרוה שאני או הילדים שלי ניתבלבל בפטמות.
לגבה השאלה ששאלת מה הבעיה העקרונית שלך עם בקבוק?
התשובה שלי היא שבקבוק זה כאילו להחליף את מה שהטבע נותן בישביל להאכיל תינוקים.
אם חס וחלילה אין ברירה במיקרים מאוד מאוד מאוחדים! אז בטח ובטח שאני בעד בקבוק אבל זה מיבחינתי כמו מכשיר רפואי כמו שיש ליפעמים אנשים שלא יכולים לאכול ושמים להם אינפוזיה.

באמת, יש שפע של בקבוקי-תינוק בתור צעצועים, אבל לא ראיתי בובה של אמא עם ציצים.

אני משתדלת למעט בצעצועים מפלסטיק, ובצעצועים שפועלים על חשמל ובפרט בצפצפניים שבהם. ספרים אני דווקא אוהבת. (טלוויזיה אין לנו).

לא ראיתי בובה של אמא עם ציצים
וברבי מה? כלב?

ההנקה גם כיווצה לה יופי את הרחם!

ההנקה גם כיווצה לה יופי את הרחם!

.

אני בכלל לא רוצה ליקנות להם בובה ברבי! זה הבובה הכי גרועה שיש! ישמור השם שאני יכניס כזה דבר הביתה!
ניראה לי שלא הבנתם מה שאני שואלת.
אני רציתי לדעת איך אתם מטהרים את הבית מצצועים שמזיקים ולא איך קונים עוד!!!

פעמון רוח יקרה,
חוששתני שאת לא קולטת את ההומור...
אם אני לא טועה, אף אחת כאן לא אוהבת את בובת הפלא, הנס הפיזיולגי הבלונדיני הידוע בכינוי "ברבי". הבובה הכי גרועה שיש.
ובטח שלא אוהבים כאן בקבוקי-תינוק-צעצוע.
וזו בעיה קשה, איך להימנע מלהכניס את הדברים המגעילים האלה הביתה.

אני כרגע מתמודדת בעיקר עם כלי נשק. הנסיך בן ה-3 שלי עסוק בקרבות של יריות כל היום, הוא דואג להרוג את כ-ל ה'רעים'. והוא מתבאס מכך שלחברים שלו קונים רובים נפלאים ואקדחים יפים, ורק לו לא קונים כלום.
בינתיים הוא מאלתר: הופך בקבוק ריק, למשל, לרובה.
אבא שלו בנה לו רובה ענק מקוביות, ושניהם מאוד מרוצים ממנו, הבעיה היא שהוא מתפרק כל הזמן.

הטלוויזיה אצלנו הפכה להיות הרבה יותר מדיי משמעותית, ואני מתחבטת בכמה שאלות.:

גם אצלנו. עד לפני מספר חודשים, מוצקו בכלל לא התעניין בטלוויזיה וידע להעסיק את עצמו מצוין. הבידור ה"חיצוני" היחידי היה סרטוני אנימציה על המחשב מדי פעם. בחודשיים-שלושה האחרונים פתאום התחיל להביע עניין בטלוויזיה. נתתי לו לצפות חצי שעה-שעה ביום, בהופ בלבד. ראיתי שמתסכל אותו שלפעמים יש תוכנית שהוא לא אוהב, אז קניתי שתי קלטות (ככה זה מתחיל, פיחות זוחל....). איכשהו הגענו למצב הלא בריא שבו הוא קם נורא מוקדם (זו השעה שלו מאז ומתמיד), מבקש לראות ואני נותנת לו - אחרי כ-45 דקות הוא מכבה לבד, או שאני קמה ומציעה לו לכבות והוא לא מוחה. זה לבדו לא היה מפריע לי, אלא שבמקביל הוא יודע פחות להעסיק את עצמו, דורש גם לשבת לראות סרטונים על המחשב, מדבר יותר ממה שהייתי רוצה על "החברים שלו" מהטלוויזיה וכולי. אחה"צ הוא שוב מבקש לצפות, וכך יוצא שיש לו יותר משעה פלוס של זמן צפייה יומי בשטויות האלה.

הוא היה גם חולה השבוע, וצפה יותר מכרגיל, היה פשוט סמרטוט מכדי לעשות כל דבר אחר. הווירוס עבר אחרי כמה ימים אבל הילד עדיין בהתאוששות - אני נותנת לו לינוק יותר מכרגיל, שמה לב שהוא נח יותר, מציעה לו להתכרבל איתי וכולי, אבל בעניין הטלוויזיה אני רואה שנוצרה מפלצת. הוא פשוט קם בבוקר ודורש לצפות, משחק חצי שעה ודורש לצפות, שותה משהו ודורש לצפות. אני מסרבת באופן מוחלט ואומרת שצפה מספיק ושזה לא בריא לעיניים, אבל המאבק נמשך. האם ייתכן שזה רק "שאריות מחלה"?

האפשרויות שעלו במוחי הן כאלה:

להגדיר מחדש את זמן הצפייה. לא היה איכפת לי לאפשר לו חצי שעה ביום, אבל אני גם רואה שזה מחלחל הלאה ומשפיע עליו לרעה, וגם קשה לי לאכוף רק חצי שעה כשהוא קם בחמש בבוקר (כך היה היום) וצורח, ואני שפוכה לגמרי ורוצה להמשיך לנמנם.

לאסור על צפייה בכלל (אבל אני עצמי כן צופה - לא כשהוא בסביבה אלא כשהוא ישן, אבל האם אני אמורה להסתתר מפניו ולצפות כגנבת בלילה, תרתי משמע?)

להוציא את הכבל מהחשמל ולומר שהטלוויזיה התקלקלה. זה ידרוש גם ממני להפסיק לצפות. בדיוק כשתיקנתי את הדי.וי.די וחשבתי להשלים שנים של חסכים תרבותיים בתחום הקולנוע...

לאפשר לו צפייה כמה שירצה (עצה שקראתי כאן אבל לא בטוחה מה אני חושבת עליה), מתוך הנחה שהוא עדיין עייף מהמחלה ויחזור לאיתנו בקרוב, ומתוך שאיפה שהוא יווסת לעצמו תכני צפייה (אולי זה יקרה, אבל בינתיים גובה מחיר יקר בכושר הריכוז של הילד).

לבדוק אם יש איזה תהליך חיצוני שאחראי לשני אלה, גם הצפייה וגם הירידה בכושר הריכוז. לא עולה בדעתי שום דבר כרגע...

הוא בן שנתיים וחצי.

הי קרוטונית
גם אני כל הזמן בהתלבטות לבי איך כמה והאם להגביל צפיה. לנו יש רק DVD ווידיאו, ועדיין הבעיה קיימת.
בינתיים, מה שאני עושה זה מגבילה את מועד הצפיה. היא כבר יודעת שטלויזיה לא רואים בבקר אלא רק 'אחצוריים'. לגבי כמה, אני לא ממש מגבילה, אבל אחרי שראתה דיסק אחד פעמיים ואז דיסק אחר אני מודיעה לה שזה הדיסק האחרון.
אני מניחה שהייתי מגבילה יותר אבל כמובן שהעייפות מכריעה, וזה נחמד לי לפעמים לקרוא ספר או עיתון...

לאפשר לו צפייה כמה שירצה (עצה שקראתי כאן אבל לא בטוחה מה אני חושבת עליה), מתוך הנחה שהוא עדיין עייף מהמחלה ויחזור לאיתנו בקרוב, ומתוך שאיפה שהוא יווסת לעצמו תכני צפייה (אולי זה יקרה, אבל בינתיים גובה מחיר יקר בכושר הריכוז של הילד).
בגדול אני לא ככ מאמינה בזה. טלויזיה זה לא עגבניה אלא סימילאק. כלומר, לא משהו טבעי שהגוף יודע לכמה ממנו הוא זקוק אלא מנגנון שנועד לגרום להתמכרות וניוון חושים. בפעמים שכן נתתי לה לראות ללא הגבלה והיא ראתה די הרבה, הרגשתי שזה ממש לא עושה לה טוב, שהיא הרבה יותר עצבנית אחר כך וכשאני מציעה לה ללכת איתה לשחק בקוביות, למרות שלעיתים מוחה, בהמשך היא ממש נהנית ואנחנו מרוויחות זמן איכות יחד. כלומר, היא לא באמת היתה זקוקה לטלויזיה אלא נתקעה עליה. כמו שקורה לנו (ירח נזכרת בימים שהיו לה כבלים והיא ישבה בוהה ומזפזפת ללא מטרה ברורה אך ללא יכולת לכבות)

לאסור על צפייה בכלל (אבל אני עצמי כן צופה - לא כשהוא בסביבה אלא כשהוא ישן, אבל האם אני אמורה להסתתר מפניו ולצפות כגנבת בלילה, תרתי משמע?)
זה ממש נראה לי מתכון לאסון. נראה לי שהסיבות ברורות אבל אם לא אשמח לפרט.

טלויזיה זה לא עגבניה אלא סימילאק. כלומר, לא משהו טבעי שהגוף יודע לכמה ממנו הוא זקוק אלא מנגנון שנועד לגרום להתמכרות וניוון חושים.
צודקת עד מאוד, וניסחת יפה.

_לאסור על צפייה בכלל (אבל אני עצמי כן צופה - לא כשהוא בסביבה אלא כשהוא ישן, אבל האם אני אמורה להסתתר מפניו ולצפות כגנבת בלילה, תרתי משמע?)
זה ממש נראה לי מתכון לאסון. נראה לי שהסיבות ברורות אבל אם לא אשמח לפרט_
ברור. כרגיל עשיתי סיעור מוחות עם עצמי וכתבתי כל מה שעלה בדעתי

ברור שהפתרון הזה לא מעשי ולא חינוכי...

ככל שהם גדלים זה נהיה יותר ויותר אישיו.
החברים שלהם שופעים סיפורים על דמויות נערצות, והם מרגישים אאוט-סיידרים.
במקביל, הם מגלים את ההיצע העצום שיש למסכים הארורים האלה להציע.
זה פשוט מהפנט אותם.

היום שמתי לילד שלי (5) צלחת עם חתיכות אבטיח קר ומתוק, בעודו צופה בסרט במחשב.
מידי פעם הזכרתי לו שיש לפניו אבטיח, אז הוא לקח חתיכה.
כשהוא גמר לצפות, התברר שהצלחת נותרה כמעט מלאה.
זה חירפן אותי. הוא כן רצה לאכול את האבטיח, אבל הוא פשוט היה שקוע כל כולו בזבל שעל המסך.

אצלנו אין טלוויזיה. יש רק מחשב, עם דיווידי.
הילד משחק במחשב ורואה סרטים ותכניות למיניהן שמורידים מהאינטרנט, או בדיסקים.
יש ימים שבהם הוא שומר על המסגרת-צפייה של סרט אחד, נגיד, או שעה של משחק.
יש ימים שהעסק מידרדר וזה נמשך שעות.
מה שגרוע זה שאבא שלו לא ממש מגביל אותו, רק האמא המכשפה.
אז מחכים שאמא תלך כבר לעבודה או לאנשהו.
הוא דווקא מבין חלק מהחסרונות של רביצה מול המחשב. הוא אפילו פוחד מהקרינה.
אבל, כאמור... הוא מהופנט.

אני מסכימה לגמרי עם איתי בדף קפיטליזם ופרסומות. כל הבייבי באך, בייבי מוצארט ואלה - מחרידים לדעתי.
מסתבר שגם המחקר מסכים איתך ועם איתי.