ילדים והווסת של אמא

[אנונימי]

במשך דורות חינכו את האישה המערבית להתביש בווסת, להסתיר אותה ולהתיחס אליה כאל כדבר רע, כואב ומלוכלך.
אבל אפשר גם אחרת: אפשר לאהוב את הוסת, להנות ממנה, לחלוק אותה בטבעיות עם ילדינו, להפרות את האדמה בדם הוסת ולקדם את בואה בשמחה מדי חודש.
האם הילדים שלכם יודעים על הווסת של אמא ?

@}
ראו גם: מדור נשים וסת ופוריות, טקס לקבלת הוסת הראשונה.

---

[אם_פי_3*]

והיבט אחר של המחזור:
האם לחשוף את הילדים הקטנים למחזור, לדם?
אני מתלבטת. כמובן, שאם כן, אז מדובר על חשיפה טבעית, על "לא להסתיר" ולא על "להראות להם" במיוחד.
מצד אחד, המחזור הוא תהליך טבעי, ואין שום סיבה להסתיר אותו. אם נתייחס אליו כאל חלק מהחיים, אולי גם הילדים יגדלו לקבל אותו כחלק מהחיים, בצורה הכי טבעית שיש.
מצד שני, אמא מדממת, והם בגיל שבו אי-שלמות הגוף ודם הם מפחידים. את ההסבר המדעי הם בטח לא מסוגלים להבין (ואני לא מדברת על דקלום אלא על הבנה שמעבר למילים), וזה בהחלט נראה לי עלול לעורר חרדות מיותרות.

[פלונית*]

כשהילדים שלי ניגשים אליי לשירותים ואני במחזור, הם שואלים אותי מה הן התחבושות, ובשביל מה צריך אותם, וגם על הדימום. אני מסבירה שזה משהו בריא של אמהות, של בנות. אני לא מראה להם במיוחד, אבל אני מתייחסת באופן ענייני. אם הם לא מראים פחד או חששות, אני לא מתייחסת אליו, ואני סומכת על עצמי ועליהם שכשיהיה פחד, אני אזהה אותו.

[קרן_שמש*]

בני נכנס ויוצא מהשרותים והאמבטיה באופן חופשי לחלוטין גם כשיש בפנים אנשים אחרים. ככה הוא נחשף מגיל קטן למחזור החודשי שלי ולכל העניינים שמסביבו. תחבושות הגייניות וטמפונים הם חלק מהמשחקים היותר חביבים עליו.
לדעתי דם הוא דבר שמפחיד ומרתיע מבוגרים בגלל החינוך שלו זכינו והתרבות שבה אנו חיים.
בני מעולם לא נרתע מהדם והוא ילד מאוד איסטניס, נראה לי שהוא פשוט לא יודע שזה מלחיץ או מפחיד או מגעיל אנשים מסויימים ולכן הוא לא נלחץ/נגעל/מפחד אלא רק צוהל באושר - אמא שוב יש לך דם?

[גילה*]

זה עוד לא קרה לי, אבל היות והם אתי בשירותים הרבה פעמים, אני לא רואה איך אני מסתירה.

[אם_פי_3*]

אני חושבת שהפחד מדם קשור לפחד מפצעים ומפגיעה בגוף, לאו דווקא בגלל המבוגרים. בילדותי, כשנחבלתי, אמרתי "כואב לי הדם", וגם אצל הילדים שלי אני רואה לחץ הרבה יותר גדול כשיש פצעון (אפילו פצפון) מדמם, לעומת מכה יבשה.
חוץ מזה, מה מסבירים לילד/ה שעוד לא בן/בת 3, כשהם שואלים "למה יש לך דם?"?

[פלונית*]

הם דווקא מאוד מפחדים מדם שיורד להם מהפצע. מאוד... יום אחד הבכור שלי הגיע למצב שאחרי שפשוף קל היו לו על כל יד 7 פלסטרים. אחד לכל אצבע, על גב כף היד ובכף היד.
אבל מהדם של המחזור הם פשוט לא מפחדים, ומוכנים להסתכל.
דם אצלי בפצע הם לא מסוגלים לראות.

[שירה_לוריא*]

אני חושבת שעלינו להתייחס להצגת הוסת בפני הילדים שלנו באותה טבעיות כמו כל דבר אחר שאנו מלמדות אותם דרך ההתנהגות שלנו .
הילדים מגיבים ומפתחים דעה לגבי נושאים שונים בהתאם למה שמציגים להם, אם אמא תתבייש ותסתיר את התחבושות ותעביר לילדים שהדם הוא כמו של פצע אז זה מה שהם יקשרו , אבל אם התחבושות יהיו דבר מובן מאליו (ובמקרה של תחבושות בד הכלי להשרייה יהיה פשוט מונח באמבטיה) אז גם לילדים זה יראה מובן מאליו הדם הזה שלא קשור לאף פציעה .
מעבר לזה - נראה לי שאם נכנסים למעין "שגרה" שפעם בחודש יש את ה"כלי" הזה עם הדם של אמא אז זה יכנס למנגנון הטבעי של הבית ,כי הרי גם לנו כנשים זה יהיה מאד יעיל אם בני הבית ידעו ויבינו את התקופה הזאת של החודש שאנחנו צריכות יותר זמן לעצמנו (אלה שסובלות מכאבים וצריכות לנוח, אלה שנהיות עצבניות , כל אחת והתסמינים שלה)
נראה לי שזה תלוי בנו (כמו הרבה דברים אחרים,לא? ) מה תהיה גישת הילדים שלנו לדם הוסת.
הלואי והדור החדש יגדל עם הבנה שדם הוסת מקדש חיים בניגוד לדם המלחמה שלוקח חיים.

[חגית_ל*]

הבת שלי נכנסה חופשי לשרותים, היום כבר פחות. בזמן מחזור היא היתה לוקחת את הטמפונים (היקרים!) והתחבושות ובודקת אותם ומפזרת ראיות בכל הבית ודי התפדחתי שמישהו יכנס הביתה בדיוק. היא כבר שאלה אותי כמה פעמים מה זה וכל פעם אני אומרת לה שזה רק לבנות וכשהן גדולות ושזה לא כואב.

[סימונה*]

סוף סוף, אחרי שנתיים וחמישה חודשים + תשעה חודשי הריון, קיבלתי.
יערה כהרגלה באה לבקר אותי בשרותים ואני סיפרתי לה בשמחה וחגיגיות שקיבלתי מחזור, והראתי לה את הדם (על התחבושת). ככה הייתי רוצה שהיא תרגיש כשיגיע תורה.
וגם קיבלתי היום בדואר כמה תחבושות דוגמא משירה, שיצטרכו לחכות למחזור הבא, וליטפתי אותן ופתחתי וסגרתי והרגשתי שקניתי לעצמי את המתנה הכי מרגשת בעולם.
ובקשר לילדים ודם באופן כללי, נראה (גם מזכרונות ילדות) שיש משיכה עזה לדם, מגרדים גלדים כדי לראות את הדם ולקבל יוד ופלסטר. וגם כי זה משהו שהוא בא מתוך הגוף. מוצר עצמי, כמו פיפי או קקי שיכולים לרגש כי "אני עשיתי".

[אורית_אוקו_ערוסי*]

בנותי תמיד היו נכנסות איתי לשרותים והיו יודעות שלפעמים אני משתמשת בתחבושות ולפעמים לא צריך. כשהיו יותר קטנות והייתי מתשתמשת בפדים חד פעמיים, המשחק החביב עליהן היה להדביק אותן בכל מקום.זה היה מאוד מבדר בעיני ,עד שאחת הסבתות היתה באה לביקור...
באותה תקופה לא הראתי להן את הדם והתחמקתי מתשובות קונקרטיות.
עכשיו אני משתמשת בפדים רב פעמיים, הן רואות אותם בכלי ההשריה וכבר הסברתי שזה דם טוב ולחלוטין לא כואב,ושיש לכל אשה. כשקיבלתי את הפדים משירה זו היתה שמחה גדולה, אני התרגשתי מאוד ובנותי עזרו לי לפתוח את החבילה וממש התחננו שאתן להן אחת...

[פלוני_אלמונית*]

לגבי המשתמשות בטמפונים - אתן לא חוששות שהילדות שלכן ינסו להכניס לעצמן טמפון "כמו אמא"? או שהבנים ינסו להכניס טמפון לאחות שלהם, או לילדה בגן?

[נו_באמת*]

הבנים ינסו להכניס טמפון לאחות שלהם, או לילדה בגן?
הם לא חייבים דווקא טמפון כדי להכניס משהו לאחות שלהם.

[פלוני_אלמונית*]

נ.ב, אם הם לא רואים את האמא מכניסה משהו פנימה, או אם לא שמעו על זה בגיל צעיר, אז אולי לא "ייכנסו להם רעיונות לראש". תודה על הציניות.

[אביב_חדש*]

הבת שלי לעתים יושבת ערומה על השטיח ומנסה להכניס גולות לפות. היא לא מצליחה, ואני שוקלת את התגובה - היסטריה או הסבר?

<ברור שלא היסטריה, אבל איזה הסבר לפעוטה בת שנתיים?>

[מונו_נוקי*]

יש לך פתרון, אביב?
הבן שלי התחיל להסתובב עם טישו בתחתונים כתגובה לתחבושות שלי...... איך הייתם מגיבות?

[סיון_ג*]

היינו בנופש ובתי (6) שאלה למה אני לא נכנסת למים...הסברתי לה בפשטות שאני במחזור ולא כלכך נעים לי כך במים. לאחר כמה רגעי הרהורים רציניים המתוקה אומרת "אה, אני מבינה אמא, לא נעים לך מהדגים"...
אז אבא והילדים נכנסו לים ואני הגעתי קצת אחרי ומוצאת את בעלי מתבונן לכל צדדיו במבוכה....המתוקה שלי רגע לפני צעקה לו "אבא, אתה יודע למה אמא לא נכנסת למים? כי יש לה דם בפות"!!!

[אמא_לשלושה*]

אבא, אתה יודע למה אמא לא נכנסת למים? כי יש לה דם בפות"!!!
ענקית הקטנה שלך

[מיצי_החתולה*]

הבן שלי התחיל להסתובב עם טישו בתחתונים כתגובה לתחבושות שלי......
בהנחה שאת מרגישה עם זה בנוח, או יחסית בנוח, אני הייתי מתייחסת לזה בשיא הטבעיות. אם היית בהריון והוא היה שם כדור מתחת לחולצה? אם הוא היה לוקח בובה ומיניק אותה?
הוא מחקה בטבעיות משהו שנראה לו טבעי ושאין לו שום מטענים עליו. לכן נראה לי, שאם לא יהיה לך קשה להתמודד עם תגובות הסביבה במקרה שזה יעלה מול הרבה אנשים, להתיחס לזה בשוויון נפש דומה לזה שאת מתייחסת למשחקי חיקוי אחרים שלו. אם בני יעשו משהו כזה אי-פעם, אני מקווה שכך אני אגיב.

אם את מרגישה לא נח וזה נראה לך לא נכון, שוחחי איתו והסבירי לו למה לדעתך לא כדאי שהוא יעשה את זה.