לא במקרה אני פותחת את הדף בשם אחר. חשוף לי וזה בסדר, אבל גם חושף אחרים ואולי שלא ברצונם.
מאד חששתי לפתוח את הדף הזה, עדיין מאד חוששת.
מאד מבקשת ממי שקורא כאן, גם אם מכיר, מזהה, חושב שמזהה, להשאיר את האנונימיות היחסית. ברור לי שמי שמכיר יזהה די מהר, ובכל זאת הבקשה הזו, לכבד פרטיות ככל הניתן.
אחרי כל ההקדמה הזו אני תוהה מאיפה להתחיל.
מההווה? מהעבר?
מהמשפחה? ממני?
מהשלילי? מהחיובי? האם אני בכלל יודעת מה שלילי ומה חיובי בכל הסיפור שלי, שלנו?
יש לי יחסים לא פשוטים עם אבא שלי.
כשהייתי נערה ומאוחר יותר כשיצאתי לעולם כל הזמן התעסקתי ביחסים עם אמא. מוזר שאף אחד מהמטפלים שפגשתי בחיי, ופגשתי כמה, לא שאל: "ומה עם אבא?"
עם אמא שלי השלמתי עם השנים. למדתי לקבל אותה כמו שהיא , לכעוס לפעמים, להתאכזב, להעריך, אבל השלמתי בגדול, כמובן שיש דברים שקשה להשלים איתם (למשל יחסים עם אבא
) אבל בגדול כן.אם התחלתי עם אמא אז אקשר אליה.
לאחרונה חברה אחת שבכלל מדי פעם אומרת שאני דפוקה, שמה לב לפרטי החיים של אחים ואחיות שלי: גרושים וכו'. אמרה שבעצם אני הכי נורמלית אם חושבים על זה (באמת תודה). שאלה על ההורים שלי, אם היה איזה דפוס בעייתי בבית. סיפרתי לה שרק בגיל שלושים ומשהו הבנתי שהם אוהבים אחד את השני כי תמיד ליד אנשים אחרים, לא חשוב אם אורחים או אנחנו הילדים, תמיד הם הקפידו להציג פני רבים ומתקוטטים מושבעים, חוסר כבוד אחד כלפי השני וכאלה, עד כדי כך שכילדה תמיד רציתי שיתגרשו כדי שיהיה שקט בבית.
זהמצחיק שהרבה אנשים מספרים שליד האורחים הכל מושלם ויפה וכו' (אני כזו הרבה פעמים) ואצלנו בבית זה היה כאילו חובה לריב כשיש אנשים מסביב. אשכרה רק בגיל מבוגר הבנתי שהם אוהבים. למרות זאת יש לי כמובן ביקורת על צורת ההתנהלות שלהם עד עצם היום הזה, אבל ככה זה.
אבא שלי קושר את כולנו בעבותות של תלות.
הוא יעשה בשבילנו ולעולם לא ילמד אותנו לעשות.
הוא תמיד יצעק על הנכדים "לא לא לא" אבל לעולם לא יציע להם מה כן לעשות והם מצידם ישברו את הוידאו או ימשיכו לעשות את מה שהוא אומר להם לא לעשות.
אבל: הוא מוציא את הנכדים מהגן, לוקח אותם לבריכה, פותח להם תוכניות חיסכון.
אני מדברת על כל הנכדים (אין הרבה), לא בהכרח על שלי.
יש המון דברים שאני לא יודעת או מסוגלת לעשות לבד.
באיזשהו שלב קלטתי שגם האחים שלי ככה.
אני מתכוונת , אנשים בוגרים שלא יודעים להתנהל לבד עם הכסף שלהם, למשל.
אין לי מושג איפה הכסף שלי מונח וכמה בדיוק יש שם ואיך יודעים מה מזה שלי ומה לא, אם למשל מחר חלילה קורה משהו לאבא שלי (ועוד נגיע למחלות שלו בהמשך).
לפני שנה בערך קיבלנו איזה ירושה, אמא שלי החליטה לחלק בין כולנו. היה שלב שהם החליטו שמעבירים לנו לחשבון ודי. מה שקרה בפועל הוא שאחד ביקש שאבא ינהל בשבילו את הכסף (ועוד כסף משל עצמו) והשאר כל הזמו ניסו לשכנע את ההורים שלי שאין טעם שיעבירו לנו את הכסף לחשבון שלנו כרגע כי בדיוק עכשיו זה לא מתאים ואין נו מה לעשות עם זה. באמת, פשוט לא ידעתי מה לעשות עם זה.
כל זה, כשמדובר באדם לא בריא במיוחד (אבל מתפקד) מתחיל להיות רעוע ככל שהשנים מתקדמות וחולפות. כולנו בגרנו, אבא מזדקן, ואנחנו ממשיכים לבקש ולדרוש ממנו בדיוק כמו בגיל 30. שלו. בעצם יותר.
אני מרגישה איך תוך כדי שאני כותבת אני כבר פחות כועסת עליו.
פחות כועסת מאשר בכל החודשים האחרונים בהם חשבתי על הדף הזה. פחות כועסת מאשר אתמול כשהוא התנהג בצורה שכרגיל מאד עצבנה אותי והתחלתי לרדת עליו ליד אנשים בסגנון לא מודע של ההתקפה היא ההגנה הכי טובה.
קצת עייפה עכשיו, אולי אפרט בהמשך לגבי אתמול, זו התנהגות אופיינית.
) לכמה אלפי ש"ח. מזל שהתעקשתי היום אבל לפעמים הוא מצליח לעוות לי את ההקשבה לעצמי כשאני יודעת בדיוק מה נכון לעשות.
>
אני משוכנעת ששיחה כנה איתו על תחושתייך יעזרו, ובמידה וזה לא יעזור בטוח יהיה שווה לעבוד מול אשת מקצוע, בכול מקרה זה לא באשמתך!