יאללה בוא

תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם »

ייתכן שזו זרימה מהירה
אני בטח לא יודעת לאבחן, אבל אם כך - יש (נדמה לי) גם השיטה של לשאוב קצת כדי לעבור את הרפלקס ואז להיניק.

ואולי בכלל גרעפץ שתקוע כמעט מההתחלה ומפריע?

או שדווקא בהתחלה לוקח לחלב זמן להשתחרר, וזה מה שמרגיז אותה? אם כך - אפשר לסחוט לה קצת חלב לתוך הפה בזמן שהיא מחוברת.

ולפעמים עוזרת הנקה בריקודים ובשירים.

<זה בכלל עוזר שאני מפריחה פה שלל תאוריות? מקווה שהיועצת תחזור ותצליח לעזור מהר.>
<אולי תקראי את הפוסט האחרון של תמרושרוש ב{{}}אין מספיק חלב - אין מספיק חלב (2014-08-11T16:30:31) - יש שם עצות ורעיונות איך להאהיב את הקרבה לפטמה על התינוק>

הרבה הרבה בהצלחה!
עוד מעט תכתבי ותספרי איזה יופי הסתדר לכן ואיך נפתרה התעלומה של הקושי המתסכל הזה.
(()) (())
עולם_חדש_מופלא*
הודעות: 833
הצטרפות: 18 יולי 2010, 13:26
דף אישי: הדף האישי של עולם_חדש_מופלא*

יאללה בוא

שליחה על ידי עולם_חדש_מופלא* »

אולי שווה לנסות טיפול או שניים של קרניוסקראל?

ואם היא מקבלת תוסף- יש דרך לתת אותו בעזרת צינורית שמצמידות לשד, ואז כשהיא שותה מהצינורית זה מגרה את השד לייצר עוד חלב, ומאפשר לה חווייה חיובית עליו.

אל תחששי להציק ליועצת שמלווה אותך. זה חלק מהמקצוע שהיא בחרה. אני מניחה שהיא תשמח לעזור.

(())
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אולי שווה לנסות טיפול או שניים של קרניוסקראל?

זה רעיון בכלל לא רע. אבל נראה לי שאני אחכה עם זה עוד קצת. אני מקווה שהיועצת תבוא היום ויחדיו נטכס עצה. כרגע אני שואבת, מנסה להניק כמה שהיא מוכנה, מברכת על כל פעם שמצליח אפילו לחמש דקות, משלימה בתמל :( ובנז מאכיל אותה עם צינורית + אצבע. בגלל שהיא כמעט בכלל לא מתחברת לפטמה אז ממש קשה לי גם להחדיר לשם צינורית. ולפעמים אנחנו נכנעים ונותנים בקבוק כי באמת, היא כל כך קטנה וכשהגוזל הזה פותח פה עירום חסר שיניים ומבקש אוכל ממש קשה לי, לנו, לא לתת.

מזל שבנז פה איתי בכל זה. הוא לקח שבוע חופש ומה שאנחנו עושים זה בעיקר להאכיל את הילדה. אני מקווה שעד שהוא יחזור לעבודה הדברים יזרמו יותר טוב, כי אני בכלל לא מבינה איך נשים עושות את זה לבד. נשים, איך לעזאזל אתן עושות את הפוסט לבד? זה בכלל לא הגיוני!
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

אפילו לחמש דקות,
חמש דקות זה המון!! חזקי ואמצי!

נשים, איך לעזאזל אתן עושות את הפוסט לבד? זה בכלל לא הגיוני!
זה באמת לא הגיוני!

מיכל, חיבוק גדול, זה יסתדר, זה יסתדר, זה יסתדר. את תראי, את נפלאה, אתם נפלאים, וכל כך כיף לצ'ופה שהיא קיבלה אתכם כהורים!
(())
טנא_מלא_כוכבים*
הודעות: 621
הצטרפות: 03 דצמבר 2007, 18:12
דף אישי: הדף האישי של טנא_מלא_כוכבים*

יאללה בוא

שליחה על ידי טנא_מלא_כוכבים* »

הי,
קצרה, מהנייד: אתם נפלאים.
מנסיון אישי, יתכן שפשפוש או האכלה בלא חיתול יוכלו לסייע. ארחיב בערב.. בהצלחה.
ציפורי*
הודעות: 390
הצטרפות: 19 אוקטובר 2004, 22:25

יאללה בוא

שליחה על ידי ציפורי* »

מזל טוב!!
שמחה בשבילכם מאוד!
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

מי לבד? מה לבד?
בטח לא בפעם הראשונה...

מזכירה המלצה חמה להישאר איתה כמה שיותר עור לעור, קרוב לפטמה (נניח תישני כשהיא עלייך ומישהו לידכם בהשגחה אם זה עדיין מלחיץ..+חיתול בד מכסה וחדר בטמפ נעימה)
בזמנו בהנקת הסיליקון הייתי "משתעשעת" איתה עם הפטמה גם בעת שובע
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

וגם-
אולי יתקנו אותי פה אם אני טועה-
הייתי מקדימה את ההאכלות (הן היו ציפלוניות):
ז"א אם בטבעי הן היו מבקשות כל שעתיים, כבר אחרי שעה וארבעים נניח הייתי מציעה. איכשהוא שהן רק 80% רעבות יותר קל להתנסות

אבל אני ממש הייתי חצי מעירה וכאלה. רק בשבוע- שבועיים הראשונים
אחר כך לפי דרישה (זה נשאר תכוף....)

חייבת להזכיר שעוד חודשיים לא רק ש"תסתדרי לבד" אלא תהיי המומחית הבלעדית וכל פיפס יהיה ברור למה הוא מכוון.

פוסט זה שקר גס. למעשה עד 3 חודשים יש לך עובר רק מחוץ לרחם
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אוי, אני פשוט בתהומות היאוש. יכול להיות שאני בדכאון לאחר לידה?
הכול נמדד עכשיו ב- סיסי. עלה או לא עלה? יש מספיק חלב או אין? ואני שואבת... כמו משוגעת אני שואבת. וכן, אנחנו עדיין נותנים בקבוק כי היא מתחברת מדי פעם. מנסים לתת עם צינורית תוך כדי יניקה אבל זה ממש מסובך לנו כי לפעמים היא לא מתחברת. כלומר, רוב הזמן היא לא מתחברת.

ההצלחות הגדולות שלי הן דווקא בבית חולים לניאדו בחדר הנקה. היינו שם הבוקר להשלמת בדיקות. יש משהו בשיח הנינוח הזה עם אמהות מניקות אחרות שמקל עליי. הן גם עוזרות לי. היום היא ישבה לי על הציצי כמעט שעה. עם ניתוקים וזה, אבל ישבה. אבל רוב הזמן זה ממש לא ככה, היא כבר די רגילה לבקבוק ולקצב שלו או שפשוט באמת אין לי מספיק חלב.

אני לא רוצה לאבד את ההנקה. מצד שני, אני, מילולית, בוכה כל היום. אני כל כך מודאגת כל הזמן שאני לא מצליחה לישון... מפחיד אותי שכמות החלב שלי כה דרדלה, למרות שמיום ליום הוא משתפר.

וכל יום הוא כמו שבוע ותודה לאל לאל ששחף פה איתי ומחבק אותי כשאני בוכה ומכניס את הדברים לפרופורציה. אבל המצב הוא כזה שאני פשוט פוחדת מכל הנקה ולמרות הרושם שנוצר פה באתר, נשים שמוותרות על הנקה הן לאו דווקא עצלות או בורות, הן פשוט נורא סובלות וחוששות שהמלחמה הזאת על הציצי תפגע בקשר עם התינוק. וכן, לפעמים אני מרגישה שזה מה שקורה כי אנחנו כמעט ולא עושות כיף ביחד אלא רק נלחמות. ואני כל כך כל כך כל כך כל כך עייפה.
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

יאללה בוא

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

מיכל בז, חיבוק ענק. אין כמו הטירוף של הורמונים של אחרי לידה, ואין כמו העייפות שנוחתת עליך כמה ימים אחרי הלידה. ואף אחד לשניה אחת לא חשב שאת עצלה או בורה.
נמרה*
הודעות: 27
הצטרפות: 25 אוקטובר 2004, 09:27

יאללה בוא

שליחה על ידי נמרה* »

מיכל,

מזל טוב!!
ברוכה הבאה צ'ופ!

לגבי הנקה - להניק ילד ראשון זה על סקאלה של קשה, וכואב ומתיש ומתסכל ולא-פייר-שאחרי-כל -ההריון-והלידה-זה-לא-זורם ועד ל"הנקתי אותה ומאז אנחנו ביחד באושר ובעייפות".
כל הנשים שיצא לי לדבר אתן נתקלו בקשיים עם הילד הראשון. אז זה מתיש ולא כיף, אבל ממש לא "מזל" מיוחד לכן. שתדעי.

גם אני עברתי יועצות למיניהן. מה שעזר לי תכל'ס היה ששכנה של אמא שלי שאצלה רבצתי, פשוט באה כל כמה שעות וישבה לידי והסתכלה איך אני מניקה ודיברה אתי.
היא עשתה את זה כמה ימים ברציפות. לא שכנה עם יחסים מיוחדים, לא חברה של אמי או שלי, פשוט שכנה שראצתה קושי, העיזה, ועזרה באופן שלא יאמן.

הלוואי שגם אני אצליח להיות שכנה כזו.


נשים שמוותרות על הנקה הן לאו דווקא עצלות או בורות, הן פשוט נורא סובלות וחוששות שהמלחמה הזאת על הציצי תפגע בקשר עם התינוק.
את צודקת. בעיקר משום שלרוב זו מלחמה של האם (והאב, עד כמה שהוא יכול) שמותשת ומלאת נןרמונים אחרי לידה. צריך גדוד כדי "להילחם" את המלחמה הזו, והלוואי שהבנות שלנו לא יצטרכו להילחם בכלל :-)

<גדוד - אחראי בישול/כביסה/ניקיון/קניות/פינוקים/שיחות/קשר עם אנשי מקצוע/מישהו שיכול להחזיק את התינוקת כדאת ישנה/מתקלחת/אוכלת/מתלבשת>
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

בכי: טבעי טבעי טבעי. גם חודש.
יותר טוב שיוצא על ההתחלה. דיכאון כמחלה קלינית קורה בדרך כלל אחרי כמה חודשים.

ועוד תעשו ״כיף״. זה פשוט משהו שבא יותר מאוחר לרוב.
(אחרי שקצת בניית איך מאכילים/ מטפלים/ ישנים/ שורדים). נניח כשהעוברית החיצונית הזו תהיה בת חודש+?
אפילו עם ילדה מס 2 הכיף בא אחרי זמן מה
>תיאום ציפיות. קשה שיהיה כיף כלשהו אחרי חוויות כאלה, וללא שינה>

אנחנו מעודדות מהיציע כולנו!!!!
אם זה לא היה כל כך כל כך קשה גם גברים היו יכולים ללדת ולהניק :-)
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אולי יש לכן רעיון למישהי מחוללת ניסים? אולי אתן מכירות? אולי אתן מכירות תומכת הנקה שפשוט באה ויושבת איתי כל הנקה? (טוב, לא כל הנקה... בטח לא בלילה.)
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אתן חושבות שיש הנקה שפשוט אי אפשר להציל? שאיבדתי את קטנולה לטובת הבקבוק וזהו?
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

יאללה בוא

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

אתן חושבות שיש הנקה שפשוט אי אפשר להציל? שאיבדתי את קטנולה לטובת הבקבוק וזהו?
לא, מיכל, לא. נשבעת לך- לא.
אחרי שילדפלא מס'1 נולד, הייתי בטוחה שהנקה זה עסק ביש. בבית החולים הוא ינק כ-ל הלילה, ולא ישנתי דקה, ואז עברה לידי איזו אחות שאמרה- הוא יונק בצורה לא יעילה, הוא סתם שם, הוא לא מקבל אוכל, הוא רעב. חשבתי שאני מתה במקום. אבל לא מתי. גם לא אחרי שנתנו לו סימילאק ללא ידיעתי כשלקחו אותו כדי לקלח אותו. כשיצאנו מבית החולים הגענו לשבוע לבית של אבא של בעלי, לשם התמיכה. הוא חיבר אותי ליועצת הנקה שבגדול אמרה לי- יכול להיות שאת פשוט לא בנויה להניק (בחיי!). אז לא הקשבתי לה. ושאבתי. והמשכתי להאכיל את הילד. ושאלתי את כולם אם הילד אפאטי (הם ענו לי- לא, הוא תינוק בן שלושה ימים). ומתישהו, בלי ששמתי לב, זה קרה. והילד התחיל לינוק כמו שצריך, ולא הפסיק עד ההריון של אחיו הקטן.

אנחנו פה, מיכל בז, אל תאבדי תקווה.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

אולי יש לכן רעיון למישהי מחוללת ניסים? אולי אתן מכירות? אולי אתן מכירות תומכת הנקה שפשוט באה ויושבת איתי כל הנקה?
בואי להרצליה הערב? יש מפגש של ליגת לה לצ'ה, ראי פרטים בדף תזכורות למפגשי ללל. וזו שהמלצתי לך היא המדריכה הראשית. את תשבי עם אמהות מיניקות וכולן יבינו אותך ויזדהו.
אפשר גם להביא את בנז כי המפגש פתוח לכל מי שבא עם האמא.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אני חושבת שזה גדול עלי, לצאת מהבית היום. אני כל כך עייפה... שלחתי סמס ליועצת המומלצת. אם תוכלי לזרוק לה מילה עליי זה יהיה נהדר. תודה לכן על התמיכה! עכשיו אני אנסה לישון.
קול_פעמונים*
הודעות: 417
הצטרפות: 12 אוגוסט 2013, 10:13
דף אישי: הדף האישי של קול_פעמונים*

יאללה בוא

שליחה על ידי קול_פעמונים* »

מיכל,
ראיתי שבנז אמור לחזור לעבודה בקרוב.
אני עברתי קשיים כמעט חמישה חודשים עד שההנקה הצליחה, ואני יודעת מה זה לחיות יום ועוד יום ועוד ימים רבים רק סביב ההשרדות של התינוק, כמה אכל, האם הוא בהתייבשות (והוא היה), האם אי פעם הוא יינק טוב, ועוד.
בבקשה ממך, בקשי מבנז שימצא מישהי, אפילו נערה שמחפשת עבודה לחופש כדי להיות איתך ולטפל בך באופו בסיסי - להביא אוכל ושתיה, להחזיק את התינוקת כשאת בשרותים ובמקלחת, ובעצם נוכחותה לעזור לך לא אבד את השפיות.
עכשיו יש חופשה ואפשר למצוא בלוח בייביסטר באתר יד 2 (כל הביביסטריות שלי משם).
אין לך מושג כמה זה עושה הבדל כשיש עוד נפש חיה בבית. אל תחשבי בכלל על הכסף (רק למקרה שעלה בדעתך).זה פיקוח נפש ממש במצב כזה.

את הבעיה הספציפית שלך בהנקה יש לך סיכוי טוב לפתור.
הסיבה שאני מאמינה בכך היא שרואים שאת מתאמצת לקראת זה, ושזה בחשיבות עליונה אצלך, וזה הפרמטר הראשי להצלחה בעיני.
גם אני "לא ראיתי בעיניים" עד שהצליחה לי ההנקה, וניצחתי במלחמה הקשה הזו.
זה יבוא, בעזרת ה' תזכי להניק בבריאות.

ובינתיים, את בלב ובמחשבות של כולנו כאן, ממש מרגישים את זה- אל תשכחי, את חשובה לנו.
קול_פעמונים*
הודעות: 417
הצטרפות: 12 אוגוסט 2013, 10:13
דף אישי: הדף האישי של קול_פעמונים*

יאללה בוא

שליחה על ידי קול_פעמונים* »

ועוד משהו פרקטי-
ניתן לשאול משקל תינוק מיד שרה הביתה למעקב אחרי העליה במשקל.
חוסך כוחות יקרים ליציאה לביקורים בטיפת חלב.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

מיכל, יש כאן בלוג של מישהי שהניקה את התינוקת המאומצת שלה. את ממש רחוק מלא להצליח להניק. אל תוותרי, לפחות עדיין לא. עדי א.
שיבולת*
הודעות: 367
הצטרפות: 28 נובמבר 2002, 21:39

יאללה בוא

שליחה על ידי שיבולת* »

כבר כתבתי, אבל אולי נבלע בהמון: ניסית פטמת סיליקון? הציל לי פעמיים את ההנקה. יש בשילב
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

יקרה,

כל עוד היא לפעמים מתחברת ויונקת אתן בדרך להנקה מלאה בהנחה שאין "בעיה" שצריך לפתור. החלב ממשיך להיווצר וכל גירוי הוא טוב

באופן כללי: כדאי להירגע סביב הנושא ובקוליות, כפי שיש לך, להבהיר לה ולך שכל יום עוד רבע הנקה מהציצי זה האתגר (12 הנקות ביום על 4= תוך 48 יום הנקה מלאה)
לעזוב את כווווווול מה שמתיש ולא הכרחי (כולל: מחשבות שליליות ושאיבות אינטנסיביות). לדעת שאת והיא וההנקה זה רק עניין של זמן, תרגול ותקשורת (פיזיולוגית) ביניכן שהולכת ומתחזקת.

אני הייתי נוקטת באסטרטגיה כזו:

לא לחכות לרעב. כשאת מזהה חצי מצמוץ שפתיים להניח עלייך (אם היא לא שם מראש) בקרבת הפטמה. לתת לה לנסות לבד
אם התחברה- יופי. לא לנשום!!!!סתם.. :-)

אם היא מתחילה להתעצבן (זה יכול להיות אחרי דקה ויכול להיות רבע שעה. לתת לה להוביל לפי מה שאת מזהה, אמא שלה), לתת לה אוכל. 3/4 מנה +-. ובסוף להניח שוב ואפילו לשחק לה עם הפטמה על הלחי. אם פוערת פה לכוון פטמה למעלה (כאילו לאף) או אפילו זה לא. רק לסחוט לה כמה טיפות.

ולא להתייאש. עוד שעתיים יש עוד ניסיון.
(הקסם של הנקה אחת טובה ורציפה התרחש אצלי כשבכורה היתה בערך בת 3 שבועות. רבאק, הילדה ינקה עד גיל שנתיים מאות ליטרים ברוך השם)
רותם_סנדק*
הודעות: 230
הצטרפות: 27 יולי 2010, 15:17
דף אישי: הדף האישי של רותם_סנדק*

יאללה בוא

שליחה על ידי רותם_סנדק* »

כתבת שבקרב נשים מניקות היה לך הכי נינוח ונעים. מכירה את זה מהתינוק האחרון והקשיים סביב ההנקה. שמתי לב שליד נשים זה הולך יותר בקלות, כנראה האוקסיטוצין משתחרר יותר בקלות. שולחת לך חיזוקים לתוך הימים המורכבים האלה, בטוחה שיועצת ההנקה תעזור לך ומאחלת לך לילה טוב ורגוע.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

טוב. היום הלכתי לפגישה של ללל לפגוש את עדי יתום המופלאה. (וגם ראיתי את בשמת! וגם התפרצתי בבכי ליד כולם!) היא אבחנה שאני אכן מאותן נשים שאין להן מספיק חלב. שיטוטיי בבאופן גרמו לי לחשוב שמדובר במיתוס אך מסתבר שזה מצב אופייני לבעלות שחלות פוליציסטיות. כן, כן. אותן שחלות ארורות שגרמו לי לחכות כה הרבה זמן לצ׳ופ. (שמה החדש: גוזי. כי היא פשוט גוזל מארץ הגוזלים.)

זה שובר. שובר שובר שובר. כי את קולטת שכל הבכי הזה על הציצי הוא לא בגלל ״בעיות התחברות״ גם לא בלבול פטמות. מדובר במשהו מאוד קונקרטי ופשוט. אין לי מספיק חלב לתת לגוזל שלי.

בקיצור, אחרי שנשברתי שם היטב, אני ועדי הצלחנו ללכת על תכנית פעולה חמדמדה שהרבה יותר מתאימה לי ואולי תשמור על שפיותי. (כי מה שהלך פה עד כה היה טירוף. כל האכלה לנסות להצמיד לציצי ואם זה לא הולך אז צינורית, או מזרק. ואז שוב ציצי. סאגה שלקחה המון זמן וכוחות נפש.)

אני אקח כדור להגברת חלב, אני אשאב באינטנסיביות ואני אציע ציצי רק כקינוח. בנעימות. ואם לא מתאים אז זה בסדר, לא צריך. לא צורחים יותר על ציצי. באופן עקרוני עדי לא מאמינה בתינוקות צורחים. והיא צודקת.

והפעם אני באמת אלך לישון בתקווה שגוזי תתן לי. ( תהיי בן אדם, גוזלית. אמא גמורהההה)
טנא_מלא_כוכבים*
הודעות: 621
הצטרפות: 03 דצמבר 2007, 18:12
דף אישי: הדף האישי של טנא_מלא_כוכבים*

יאללה בוא

שליחה על ידי טנא_מלא_כוכבים* »

ליל מנוחה, מחזיקה אצבעות - להנקה ולמנוחה.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

מיכל יקרה יקרה, אני קוראת והלב יוצא אלייך. אני שמחה ואפילו המומה לשמוע שהצלחת לצאת מהבית ימים ספורים אחרי הלידה ולפגוש נשים יקרות שיוכלו לעזור לך. בתוך כל מאבק ההזנה הזה, לא היה לך זמן להתפעל מהדבר המופלא והמדהים שהתרחש בחייכם. בעזרת ה', בעוד כמה ימים, תוכלי לנשום עמוק ולהתרגש מהפלא הזה. וחשוב לי להגיד כאן בקול ברור וחזק: את אמא מופלאה. לא משנה אם תניקי או לא, לא משנה כמה תצליחי לשאוב היום או מחר או אי פעם. את האמא של צ'ופה וכשהנשמה המופלאה שלה בחרה להגיע אלייך ואל בן זוגך המופלא, היא ידעה טוב מאד לאן היא מגיעה. כמו תמיד, הילדים שלנו הם מורים מופלאים עבורנו, לא תמיד אנחנו תלמידים כל-כך קשובים וצייתנים ;-)

חבקי אותה ואת עצמך, הנה סופסוף, אתם משפחה !!!!! {@ {@ (())
סוף_מעגל*
הודעות: 642
הצטרפות: 14 יולי 2002, 18:09
דף אישי: הדף האישי של סוף_מעגל*

יאללה בוא

שליחה על ידי סוף_מעגל* »

עוקבת בשקט ובאדיקות אחר הבלוג הזה ודרך החתחתים שאת עוברת
מקווה שבעיתות מנוחה שעוד יגיעו תזכרי לתת לעצמך צלש
מזל טוב והרבה הצלחה
ברכה*
הודעות: 21
הצטרפות: 05 ספטמבר 2002, 00:36

יאללה בוא

שליחה על ידי ברכה* »

זה שובר. שובר שובר שובר. כי את קולטת שכל הבכי הזה על הציצי הוא לא בגלל ״בעיות התחברות״ גם לא בלבול פטמות. מדובר במשהו מאוד קונקרטי ופשוט. אין לי מספיק חלב לתת לגוזל שלי.

באמת שאין צורך לעשות דרמה מכל דבר.
בכל זאת יש תחליפים ולא מדובר באיזה מחלה מסכנת חיים לא לך ולא לחמודה הקטנה.
אבל לדעתי המשבר שלך נובע ממשהו אחר וחוסר החלב להנקה הוא רק "תירוץ" להצדיק את ההתפרצויות.

טוב תעשי אם תפני לבדיקה יותר עמוקה של מצבך הנפשי כדי לעשות טוב לך וכמובן לקטנטונת החמודה, הרבה בריאות.
ללו*
הודעות: 427
הצטרפות: 11 ינואר 2011, 09:59

יאללה בוא

שליחה על ידי ללו* »

זה שובר. שובר שובר שובר. כי את קולטת שכל הבכי הזה על הציצי הוא לא בגלל ״בעיות התחברות״ גם לא בלבול פטמות. מדובר במשהו מאוד קונקרטי ופשוט. אין לי מספיק חלב לתת לגוזל שלי
בוכה איתך. על עצמי כשהייתי במצב הזה ועלייך. איזו תגלית מבאסת.
אני בטוחה שהאושר קיים שם גם הוא, מותר גם לעצב להיות. עד הסוף (())

את לא עושה דרמות ולא מתרצת תירוצים
מאי*
הודעות: 338
הצטרפות: 01 ספטמבר 2003, 17:18

יאללה בוא

שליחה על ידי מאי* »

יא אבחנה שאני אכן מאותן נשים שאין להן מספיק חלב.
רק מציעה חיבוק, מאימא אחרת שפיזיולוגית לא יכולה להניק. לי דווקא יש חלב מספיק (בקושי), אבל מבנה הפטמה שלי לא מאפשר הנקה, כפי שתועד בדפים אחרים ב'באופן'. אני לגמרי מכירה את הצרחות הנואשות האלה על הפטמה כשאת מנסה עוד פעם ועוד פעם כי אולי יקרה הנס. יש יותר נשים כמוך ממה שאת חושבת - כאלה שיכולות לתת חלב אם רק בשאיבה. וכמה שאת נותנת זה מצוין ומעולה!

חפשי באנגלית את המושג exclusive expressing ותמצאי קהילות תומכות רבות של נשים ששואבות בלבד מסיבות שונות. יש אפילו קהילת פייסבוק וכולן נפלאות ומעודדות מאד.

בסוף מה שחשוב לצ'ופה זה החיבוק שלך והקרבה שלך והאהבה שלך שהיא תצטרך הרבה אחרי שתעבור למוצקים. (יכול אגב לקרות מהר משאת חושבת - ראי ערך בת השבעה חודשים שלי שבקושי לוקחת בקבוקים ונוהמת עלי כל היום שאפטם אותה בכריכים עם חמאה, קציצות, פיסות מנגו ושאר מעדנים)
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

יאללה בוא

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

_אבל לדעתי המשבר שלך נובע ממשהו אחר וחוסר החלב להנקה הוא רק "תירוץ" להצדיק את ההתפרצויות.

טוב תעשי אם תפני לבדיקה יותר עמוקה של מצבך הנפשי_

מיכל בז, אם במקרה יש גם קולות כאלה בראש שלך, טוב תעשי אם תגידי להם- אני אישה שילדה לפני רגע, אני וגוזי מסתגלות פה, חשוב לי להניק בצורה כזו או אחרת ואני נחושה להצליח. בקיצור, קולות רעים- סתמו!
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

חשבתי זזה נורא נורמלי לבכות אחרי לידה, הורמונים וזה. אבל מזל שברכה הביאה לי ברכה והראתה לי את האור. תבורכי ברכה! הדבר היחיד שמשמח אותי זה שנשמות כה ברוכות כמוך באמת שלא יוצא לי לפגוש.
דרדרית_בין_החוחים*
הודעות: 108
הצטרפות: 24 מאי 2014, 22:41
דף אישי: הדף האישי של דרדרית_בין_החוחים*

יאללה בוא

שליחה על ידי דרדרית_בין_החוחים* »

מצטרפת.
אחרי לידה+ קושי בהנקה= סיבה אובייקטיבית לחלוטין לדיכאון.
תוסיפי לזה שהקושי הזה אמיתי ...
חיבוק גדול מעוד קוראת שקטה
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

מיכל בז,
מזל שברכה הביאה לי ברכה והראתה לי את האור. תבורכי ברכה
את קורעת (())
ברור שהמקום הכי טוב להזיל דמעות אחרי הלידה וסביב ההנקה והאמהות והכל, זה מפגש לה לצ'ה שבו כולן מבינות אותך עד העצם, כמו שאמרה הסבתא המקסימה שהגיעה עם אחת האמהות - שזה הכי טבעי וכולנו עברנו את זה.
איך מתחשק לי להגיד ש"אמרתי לך" ש{{}}עדי יותם נפלאה (-: ובאמת יש תוכנית פעולה. עדי מאמינה בשפיות, ויש לה שלל פתרונות שלוקחים בחשבון את הכוחות והשפיות של האמא. היא גם תומכת מכל הלב וגם פרקטית ומלאה ידע כרימון (סליחה שאני משמיצה ואני מרשה לעצמי כי אין לעדי זמן לקרוא דפים בבאופן...). שמחתי מאוד לראות אותך אבל גם הייתי "בתפקיד" עקב זה שעדי עזרה בצד אז כמעט לא יכולתי להקדיש לך תשומת לב אישית (()) ובנז שלך כזה חמוד (והשם שלה כל כך יפה).
גם_מיכל*
הודעות: 19
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 22:49

יאללה בוא

שליחה על ידי גם_מיכל* »

(והשם שלה כל כך יפה).
בשמת לא יפה לזרות מלח על הסקרנות של אנשים שגם ככה נורא נורא מתאפקים (מלשאול). ;-)

מיכל, הכל טבעי. הבכי, העייפות, התסכול, האושר.
מאד מצטערת בשבילך שיש קשיים סביב ההנקה - כי יותר כיף כשיש כמה שפחות קשיים- אבל,
את אמא של גוזי. יש לכם את כל החיים לבלות יחדיו. מאד מקוה בשבילך שההנקה תצליח ותעלו על דרך המלך, אבל גם אם לא,
חשוב שתזכרי שאת אמא נהדרת: הנחישות והמאמצים שלך, מעידים על כך. תזכרי את זה. תזכרי שעם כל החשיבות העצומה של ההנקה- לא היא מה שמגדיר אותך כאם! (כן, אפילו עכשיו, כשהיא כזו גוזי פצפונה).
מקוה שאת מצליחה לישון. העייפות, לא רק ההורמונים, היא כר נוח לבכי ולתסכול. (שהם כשלעצמם לגמרי טבעיים).
אה, וכ"כ הרשמת אותי שהצלחת צאת למפגש ללל, פחות משבוע אחרי לידה. הנה לך עוד משהו לשמוח בו: אצלי התפרים והטחורים הפכו את תחילת הפוסט- לחלק הכי קשה בהריון ובלידה. כ"א והקשיים שלה..
חיבוק לכל משפחת בז.
גם_מיכל*
הודעות: 19
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 22:49

יאללה בוא

שליחה על ידי גם_מיכל* »

עוד משהו: מניחה שעדי יותם מנחה אותך לגבי כל השיטות להגברת החלב. יש לי חברה שגם לה היה מיעוט חלב. במשך חודשים ארוכים, עד שהצליחה להגיע להנקה מלאה(!!),
במקביל לשאיבה, היא נעזרה בתרומות של חלב אם. כדאי לזכור שגם האפשרות הזו קיימת. @}
לב_שומע*
הודעות: 1672
הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*

יאללה בוא

שליחה על ידי לב_שומע* »

מצטרפת באיחור גדול לברכות המזל טובים...
|תינוק|

רוצה לספר לך עד כמה אני מתלהבת מצ'ופה. היא יודעת מה היא רוצה, וכנראה היא ידעה יותר טוב מחלק מאלה שאמורים לדעת. אני ממש לא מתכוונת להגיד שלא להתייעץ, אני יודעת עד כמה ייעוץ נכון עזר לי בתחילת ההנקה. זה משהו ששווה להתעקש עליו. אני רק מדמיינת אותך נותנת לה יד ומתמסרת לחמידות שלה, והיא כנראה כבר תוביל בנתיב הייחודי רק לה.

אבל על הנקה שלא קורית כמו שברור היה לך שיהיה הוא אבל. אבל החמידות שלה היא חמידות.
ומהתבוננות על דפוסי האכלה אצל ילדים, שזה נושא שמעסיק אותי, (בהנקה אין לי שום הבנה ושום יומרה להבין מעבר למעגל הפרטי שלי, אין לי הבנה על אחרים) נדמה לי שאת מה שאנחנו לא יודעים לפעמים הילדים שלנו מלמדים אותנו. לפעמים, רק לפעמים. הרבה |L|
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

יאללה בוא

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

סתם מסקרנות, ומיכל, אם זה מציק לך לגמרי מוזמנת למחוק- איך מאבחנים מחסור בחלב?
כי זה תמיד משהו שנשים אומרות (היה לי מחסור בחלב) ולא מאמינים להן.
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

יאללה בוא

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

_(והשם שלה כל כך יפה).
בשמת לא יפה לזרות מלח על הסקרנות של אנשים שגם ככה נורא נורא מתאפקים (מלשאול)._
תמרול_ה*
הודעות: 1233
הצטרפות: 25 יולי 2004, 14:17
דף אישי: הדף האישי של תמרול_ה*

יאללה בוא

שליחה על ידי תמרול_ה* »

הי מיכל!
כל הכבוד על הנחישות לצאת מהבית כל כך קרוב ללידה ולדאוג לדברים.
וחשוב שהדברים נבדקו כמו שצריך ואפשר לדעת מה האתגרים בצורה יותר מדוייקת.
אני מקוה שהתוכנית של עדי יותם תעלה ותצליח,
הרגת אותי מצחוק עם ה"ברכה" הזאתי...
ושהתמיכה המדהימה שאת מקבלת כאן תמלא אותך בכוחות.
וכל הכבוד על היכולת שלך לקבל תמיכה ואהבה. זה ממש לא מובן מאליו.
חיבוקים גדולים מאד!
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

מה שתמרול ה אמרה!

אמא אלופה שמקשיבה לצרכי הבת שלה קודם כל.

איזה יופי שיש תובנות ודרך פעולה הגיונית. מאחלת לך שפע חלב, והזנה נעימה לגוז

(בכל מקרה. בדיוק לשם כך יש גם תמ״ל)

(())
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

רציתי להודות לכולכן. עטפתן אותי בכל כך הרבה אהבה וחום והבנה. וזה נורא נורא עוזר. אני מרגישה ממוזלת וברוכה.
היום הדברים נכנסו קצת לפרופורציות. עדיין בכיתי, כמובן, באיזשהו שלב של היום. אבל אני גם עדיין מאוד מאוד עייפה ומתקשה לישון.

הבנתי שיכול להיות שאני לא אניק את גוזי הגוזל הקטון וזה בסדר. כמות החלב שלי כן משתפרת וכרגע אני נותנת לה כמעט את כל ההאכלות ביום בחלב שלי. וכיף להאכיל אותה ככה כשהיא לא בוכה, לא נסערת ולא נלחמת בציצי. אני הרבה איתה, עור לעור וגם סתם. היא כל כך מתוקה. קשה לתאר עד כמה.
לב_שומע*
הודעות: 1672
הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*

יאללה בוא

שליחה על ידי לב_שומע* »

וואו זה נשמע מופלא.
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

מיכל, את פשוט אלופה! (())

_(והשם שלה כל כך יפה).
בשמת לא יפה לזרות מלח על הסקרנות של אנשים שגם ככה נורא נורא מתאפקים (מלשאול)._
לגמרי!
נו מיכל, תזרקי איזה רמז:-)
טנא_מלא_כוכבים*
הודעות: 621
הצטרפות: 03 דצמבר 2007, 18:12
דף אישי: הדף האישי של טנא_מלא_כוכבים*

יאללה בוא

שליחה על ידי טנא_מלא_כוכבים* »

מיכל,
את פשוט נהדרת!
כמות החלב שלי כן משתפרת
יש!

היא כל כך מתוקה. קשה לתאר עד כמה.
איזה קסם.
@}.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

_והכי חשוב:
הההרגשה שהעניינים לא בשליטתי והידיעה שאין ביכולתי לשנות את המצב התקבלה פתאום כידיעה מרגיעה ולא מאיימת_

זה הגריין שעלה לי, והייתי חייבת לצטט.
לבי אתך.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

מיכל את מדהימה! (נטע ק)
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

(())
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אתן נורא חמודות! אני ממש ובכלל לא מדהימה או נהדרת או כל זה, מה שכן, אני מתאוששת.
לקחים עד כה: מי שרוצה לעזור, לתת לו. סטרט פשוט הורג את החלב, אתמול בלילה כשהייתי לחוצה ( ומתה מעייפות) ולא הבנתי את המשאבה החדשה והלחימה בעזה התחדשה פתאום הצלחתי לשאוב רק 30! היום בבוקר, עם גוזי המשגעת במיטה, אחרי זמן איכות משפחתי, שאבתי בשאיבה קצרה 90 סיסי. אני מאוד גאה במפעל ההזנה שלי. הוא מראה שיפור.

מה שכן, פיתחתי קצת פוביית הנקה. אחרי המאבק הזה שבעצם קרה בשיא העייפות שלי, אני מודה שאני קצת טראומטית. אני פוחדת מהזעם של גוזי הגוזל. (עלמה, לכל המתעניינות. קצת נדוש אבל יפה.) גבות הזעף מתכווצות בחמת זעם, פה חסר שיניים נפתח ואני מוצפת בחוסר אונים כמעט כואב.

היום התחלתי לקרוא את הדף של הנקה אינסטנקטיבית. הוא גאוני! אבל עם ציצים בגודל שלי אין לי מושג איך עושים את זה. בלניאדו ראיתי אשה עם ציצים ענקיים מניקה בכזאת אלגנטיות וחופשיות, אבל התביישתי לשאול איך היא עושה את זה. היום תגיע עוד יועצת (פעם שלישית גלידה. עדי לא יכלה...) בשעה שבה סביר שאני אקלוט משהו. עד כה הפגישות היו בערב והמוח שלי היה מיובש ועייף. תכלס, בערב אני כולי ממוטטת.
בקיצור, הכול נראה הרבה הרבה יותר טוב. באמת שממש משתפר.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

יופי לשמוע שמשתפר ואת מתאפסת! פשוט עובר גם זמן מהלידה ואת מתאוששת מהלידה, שהיא חוויה מטלטלת מאוד, רגשית, פיזית, הורמונאלית וכו' וכו'.
לגבי

פוחדת מהזעם של גוזי הגוזל
מציעה פרשנות אחרת שאולי תעזור: לא זעם, אלא מצוקה ותיסכול וחרדה שלה. "מה זה? מה קורה פה? לא יוצא לי שום חלב? אמאאאאאאאאא!!!! הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אאאאאאאאאא!!!!"
את שם בשביל לחבק ולהרגיע (())
אינדי_אנית*
הודעות: 1097
הצטרפות: 26 אוקטובר 2006, 22:38
דף אישי: הדף האישי של אינדי_אנית*

יאללה בוא

שליחה על ידי אינדי_אנית* »

יופי לשמוע שמשתפר ואת מתאפסת
זה יהיה קל יותר ממש בקרוב!! @}
עולם_חדש_מופלא*
הודעות: 833
הצטרפות: 18 יולי 2010, 13:26
דף אישי: הדף האישי של עולם_חדש_מופלא*

יאללה בוא

שליחה על ידי עולם_חדש_מופלא* »

יופי לשמוע על ההתאוששות. זה הולך ונהיה יותר טוב {@

(ולגבי הבכי- אחרי הלידה הראשונה שלי בכיתי כל יום, רוב היום, עד סוף משכב הלידה. גם מעצב, גם משמחה וגם מכל מיני מצבי ביניים. זה נורמלי ותקין. זה תקין גם לפחד, להיות מותשת ועוד שלל של תחושות. מהצד השני של משכב לידה זה נראה לגמרי אחרת. אני מבטיחה.)
(אם כי יש סיכוי מאוד סביר שלא תפטרי מהעייפות כ"כ מהר :-P )
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

יאללה בוא

שליחה על ידי יולי_קו »

רוב הזמן אני עוקבת בשקט, אבל אני חורגת מהצללים בשביל לחבק, לעודד, ולהסניף את הנפלאה שלך (מותר?).

גם אצלי התחלת ההנקה עם הראשון היתה קשה בטרוף, ושאבתי והתיעצתי עם יועצות הנקה (למרות שקראתי לפני הלידה כל מה שמצאתי, על מנת להיות מוכנה).
רק 3 שבועות אחרי הלידה מצאתי את היועצת שהצליחה לעזור לי, והנקתי בסך הכל באושר 3 ילדים עד פחות או יותר גיל שנתיים (יותר...).
עד אז בכיתי המון, וגם כאב לי (לא ברור לי עד היום איך פה חמדמוד ועירום משיניים יכול לתת תחושה של מפגש עם דג פירניה...).
זה יחד עם העייפות האינסופית ומפל ההורמונים, והעיצות ממי שלא מבין (נשים שלא הניקו אפילו פעם אחת, כולל אמא שלי).

גם אני בעד כל עור לעור בשכיבה אם אפשר, ולישון כמה שאפשר. לא לסדר, לא לנקות (חוץ מאת עצמך ואותה), לקבל כל עזרה אפשרית ממי שרק יכול. להוריד רף מושלמות בתפעול הבית למינימום, ואז למצוא מישהו אחר לשפר עיניינים.
את ממש חייבת את זה לעצמך ולמשפחתך.

אני גאה בך, ושמחה שאת משתפת.
שולחת לך אהבה, קלות (מה יש? מותר שיהיה לך קל!), והנאה מכל המערבולת הזו גם תוך כדי הסערה.
גם_מיכל*
הודעות: 19
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 22:49

יאללה בוא

שליחה על ידי גם_מיכל* »

עלמה, לכל המתעניינות.
אני מכירה עוד כמה "צמדים" של אמהות ובנות עם השמות הללו, בהתאמה..
קצת נדוש אבל יפה. יפה מאד!!
שחף_בז*
הודעות: 23
הצטרפות: 27 יוני 2014, 18:09
דף אישי: הדף האישי של שחף_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי שחף_בז* »

אחרי שאנחנו קצת יותר שפויים, ואנחנו לא חייבים להאבק כאילו חיינו תלויים בהצלחתה של כל הנקה,
אני כאן רק לרגע קט, להגיד לכן תודה רבה על הברכות והתמיכה.
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

(חייבת להפסיק עם החיוכים האלה למסך!!!)

טוב יש לי שלל טיפים בראש על הנקה ופשפוש אבל בשביל זה יש מליון דפים ולא בא לי להציף...

רק מציינת שאינסטינקטיבית זה אכן אדיר, לפעמים יותר קל להם אחרי שבועיים + עם כל ההנקה כי הראש/ צוואר/ לסת מתחזקים.
ע המתוקה (גם השם שלי מתחיל באות הזו בלי ע״ין הרע!) חזקי ואמצי!

ממליצה לך במקום חדשות לראות סרטי טבע של דובים ושימפנזים- ולשים לב להנקה הנונשלנטית ;-)
פלוני*
הודעות: 615
הצטרפות: 14 נובמבר 2001, 21:52

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני* »

מיכל
רק עכשו הצלחתי להכנס שוב לבאופן ואני קוראת בנשימה עצורה את כל המהלך.
שמחה שהשתפר,והשם של הקטנה באמת יפה,והיא נשמעת יפהפיה (יו איך שאני מתגעגעת לגודל הפצפון הזה-אבל לא לצרחות,חוסר האונים והמותשות, של הגיל הזה)
מקווה בשבילך כל כך שתצליחי להיניק,ואם לא-אז לשאוב. את כל כך רוצה. וזה כל כך נהדר שכרגע רוב מה שהיא אוכלת זה חלב שלך.
אחרי לידה ראשונה גם אני הרגשתי רע מאוד. אמנם הצלחתי להיניק אבל היה לא קל בכלל, ולא הלך חלק גם לי,ודמעות רבות בודאי שהיו. נכנסתי לאיפוס ולהנאה וכיף יחד בערך בגיל חודש וחצי (כל הזמן הלך והשתפר לקראת זה,אבל רק אז יכולתי לומר שכן,אני נהנית ממנה ונהנית איתה - והאמת שזה גם הגיל שמתחילים לחייך...)
הרבה חיבוקים
אורי
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

הייתה לי איזו פנטזיה שאני קצת מאשימה את באופן בכך שהגיתי אותה.
ידעתי שההתחלה קשה, אבל הסיפורים מפה גרמו לי להאמין שאם עושים את הדברים בדרך מסוימת, אז הכול יכול להיות שונה.
קל יותר, טבעי יותר, פשוט יותר.
ואולי זה באמת ככה, אבל מה שלא קלטתי זה שכל אחד מהדברים יכול להשתבש בדרך ואז יש רצף כזה של שיבושים שאולי אחראי, אני בכלל לא בטוחה, לקושי הזה.
לא ידעתי שאני אמצא את עצמי כמו חתיכת בשר פעורה על מיטת בית החולים כשעלמה נלקחת ממני תוך שניה כי חייבים לתפור ואני לא יכולה לזוז ואני מרגישה כל כך ריקה. אבל עוד לפני זה, לא ידעתי כמה שזה כואב. כל כך כל כך כואב. לא הבנתי שהמשמעות של בית חולים דתי היא כל כך הרבה שעות בלי שחף. האמנתי באמת ובתמים שאהיה 20 דקות במוניטור והופ, למרכז לידה טבעית. לא חשבתי שכל מי שאפגוש שם, במיון נשים, יהיה כל כך פרו אפידורל. לא חשבתי שאני לא אעמוד בכאב עד כדי כך עד שאתחנן לאפידורל. לא הבנתי את המשמעות המייסרת של להיות בצירים בפתיחה חמש בלי יכולת לזוז. לא הבנתי כלום.


אחרי שהכול נגמר, שחף הלך עם גוזי לתינוקייה ואותי העבירו מיטה ודחפו למסדרון. אחר כך לקחו את המיטה שלי ליולדות ואני זוכרת איך הרגשתי מרוקנת לגמרי. ממש. בדכאון מוחלט. הדם המשיך לזרום ולא יכולתי להזיז את הרגליים והייתי כל כך לבד.

היום הרגשתי שמץ מזה כשגוזי בכתה. אתמול בלילה דווקא הייתי אמיצה ומלאת תעוזה ואחרי שהיא בכתה ובכתה והיינו על הכדור ורקדנו ברחבי הבית, התלבשתי, שלחתי את שחף לישון והלכנו לטיול לאור ירח. זה עזר בצורה מופלאה, אחרי לילה מאוד מאוד לא שקט.

גם היה נעים לטייל לאור ירח ולדבר על אהבתנו. אני סיפרתי לה הכול, את סיפור חייה המלא והיא מצצה מוצץ והסתכלה עליי בעיניים הגדולות שלה. סיפרתי לה איך כשהיא הייתה ברחם הרגשתי את האנרגיות הטובות שלה נשלחות אליי וגם עכשיו אני מרגישה את זה, מעבר לבכי וכל זה. אחר כך כשחזרנו היא סוף סוף ישנה ואני הרגשתי מ-ל-א גאווה כי ידעתי בדיוק מה הגוזל שלי רוצה.

ובאשר לכמויות החלב שלי. הן הולכות ויורדות :( שחף אומר שזה הלחץ והעייפות וזה מאוד יכול להיות אבל האין כל אמא חדשה עייפה ולחוצה?
יעלכו*
הודעות: 8
הצטרפות: 21 אוגוסט 2014, 22:30

יאללה בוא

שליחה על ידי יעלכו* »

מיכל, את מקסימה אמיתית.

ילדתי לפני חודשיים, גם בלניאדו, ומשום מה (למרות שזאת לידה שנייה שלי..) גם הרגשתי שזה לא בסדר שאף אחת לא סיפרה לי כמה זה כואב באמת :-)

שולחת לך חיבוק
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם »

מיכל,
הסיפור על הטיול הלילי מרגש ויפהפה. |*|

היינו בנופש משפחתי של כמה ימים. הייתי נטולת אינטרנט והסתקרנתי לדעת מה חדש אצלכם. קיוויתי מאוד שכשאחזור אקרא פה איך ההנקה הסתדרה או לפחות מסתדרת.
אז... זה לא לגמרי ככה, אבל כן נראה טוב יותר: גם הראש הצלול (טיפה) יותר בקביעת סדר העדיפויות וגם ההבנה של מקור הקושי (עבורי זה דבר חשוב מאוד. ערפול מקשה מאוד בעיניי).

רציתי לשאול - אם מתאים לך לענות - למה עלמה לא אוכלת את החלב שאת כן מייצרת ביניקה אלא מבקבוק? כדי שתדעו כמה קיבלה? כיוון שהחלב יוצא בקצב אטי והיא מתרגזת?
ועוד רציתי להעיר בקשר לעניין כמויות החלב, ע"ע אתמול בלילה כשהייתי לחוצה ( ומתה מעייפות) ולא הבנתי את המשאבה החדשה והלחימה בעזה התחדשה פתאום הצלחתי לשאוב רק 30! היום בבוקר, עם גוזי המשגעת במיטה, אחרי זמן איכות משפחתי, שאבתי בשאיבה קצרה 90 סיסי.
עובדה ידועה היא שכמויות החלב אחרי "מנוחת" הלילה גדולות יותר מאלה שאפשר לשאוב בערב, וזה גם בלי שום קשר לסטרס מיוחד.

הרבה חיבוקים ובלונים!
(()) (()) |בלונים| |בלונים| |בלונים| (()) (())
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

אבל מה שלא קלטתי זה שכל אחד מהדברים יכול להשתבש בדרך
ככל שעובר הזמן וככל שאני שומעת עוד ועוד סיפורי לידה ראשונה אני מגבשת את הדעה שאי אפשר באמת לקלוט את זה.
וגם אם יודעים את זה בראש וגם אם מתכוננים בתיאוריה לשיבושים או לכל מיני תרחישים או לשינויים, איכשהו זה לא באמת נקלט באמת. עד שעוברים את החוויה בפועל.
אי אפשר לדעת איך ייחווה הכאב הזה, אי אפשר לדמיין את כל התרחישים האפשריים. פשוט אי אפשר.

מהמעט שאת מספרת, נשמעת חוויה מאד לא פשוטה, מקווה שתהיה לך הזדמנות לעבד את החוויה אבל כרגע נראה לי שהעיקר הוא להתחזק ולהחלים ולקבל את עצמך ואת כל מה שקרה וכל מה שקורה כמו שזה, בלי שיפוט ובלי ביקורת.
לי בהתחלה, בימים הראשונים, היתה את אחותי שכל הזמן כל הזמן פמפמה לי כמה שאני עושה טוב וכמה אני בסדר וכל בדל שיפוט שלי כלפי עצמי או ביקורת או ירידות עצמיות היא תפסה והעיפה לכל הרוחות ורק עטפה אותי בחיזוקים, ונתנה לי הרגשה שאני פשוט האמא הכי טובה בעולם, שאף אחד לא היה עושה את הדברים אחרת או טוב ממני וכו' וכו' וכו'. זה היה כל כך אבל כל כך טוב (ואני כל כך מודה לה על זה ואודה לה עד עולם. באמת שזה אחד הדברים המרכזיים שהעבירו לי את הימים הראשונים בצורה סבירה)
אז אם עדיין אין מישהו כזה סביבך שעושה את זה, אני ממש מציעה לך למנות באופן רשמי מישהו כזה, שיהיה אחראי רק על חיזוקים ופרספקטיבה חיובית, שיפמפם לך את זה בלי הפסקה. זה ממש הכרחי. כמעט כמו לאכול טוב ולישון. לדעתי.

חוויית הטיול הלילי נשמעת מופלאה, מאמינה שחוויות כאלה יהיו לכן יותר ויותר ככל שהזמן יעבור,
ואין לי מה להגיד או לייעץ בעניני החלב וההנקה כי אני לא מבינה בזה כלום, רק מתרשמת ממך כל כך על המאמצים האדירים שאת עושה כדי להניק, אני לא חושבת שאני הייתי מצליחה לעבור את זה שניה וחצי אחרי לידה, יש לך כל כך הרבה כוחות!

המון המון חיבוקים וחיזוקים!!
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

מיכל יקרה יקרה,
מאז הזדהיתי עם התחושה שלך ש:
_ייתה לי איזו פנטזיה שאני קצת מאשימה את באופן בכך שהגיתי אותה.
ידעתי שההתחלה קשה, אבל הסיפורים מפה גרמו לי להאמין שאם עושים את הדברים בדרך מסוימת, אז הכול יכול להיות שונה._
ובגלל זה היה לי כל-כך חשוב להעלות דווקא לאתר הזה את סיפור הלידה השביעית שלי. את קולטת, לידה שביעית, כבר חשבתי שראיתי ה-כ-ל והנה אני מגלה עוד ועוד כמה התמונה מורכבת.

אני חושבת, שהנטיה הטבעית של חלקנו היא להאשים את עצמנו. אולי אם הייתי עושה ככה או אולי אם לא הייתי ככה וזו עבודה ממש משמעותית לשחרר את זה (כותבת לך בתור אחת שעדיין מנסה להפנים...). אני חושבת שלכתוב את סיפור הלידה עוזר לעשות קצת סדר בדברים וגם להוציא אותם ממך ולתת להם לעמוד קצת בלעדייך, במקום אחר שבו את יכולה לפעמים להתבונן עליהם ולפעמים לגמרי לא.

ולגבי הקטנטנה וההנקה וההתחלה, אני מאד מסכימה איתך שיש נטיה לצייר את הדברים כמאד זורמים וקלים ואילו רק נעשה כך וכך הכל יעבוד. אני תמיד מחפשת דפים וכותבים שמשתפים בקושי שלהם, זה דבר שאני הרבה יותר יכולה להתחבר אליו כי הוא מרגיש לי אמיתי וגם גמובן מנחם אותי לדעת שאני לא היחידה שקשה לה (ולא רק עם תינוק חדש).

אני יודעת שלא מקובל לכתוב את זה כאן אבל ההנקה היא לא חזות הכל. העיקר הוא ההענקה (זכורה לי כל-כך טוב חברה אהובה שנלחמה על הנקת תאומיה ופתאם שמעה את הגדולה שלה אומרת לה שהיא בכלל לא אמא טובה, כי היא רק מניקה כל היום !!!). אנחנו לא תמיד יודעים למה דברים מתרחשים כפי שהם מתרחשים והחיים תובעים מאתנו להתאים את עצמנו אליהם ולא להפיך (עוד שיעור שאני מתקשה ללמוד...).

מחבקת אותך ואת עלמתך המופלאה (())
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

יו תקשיבו היא פשוט לא מפסיקה לבכות מאתמול בלילה. אני חושבת שהיא פשוט לא מצליחה להירדם אבל אין לי מושג למה. אנחנו קצת משתגעים. יש לכן הצעות מה אולי קרה?
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

יאללה בוא

שליחה על ידי יולי_קו »

היא מתחילה את גיל ההתבגרות...
(יולי קו שמיואשת כרגע משלושת ברווזוניה העסוקים בתלישת נוצות זה מזה).

ברצינות:
לפעמים לא ברור.
לפעמים אפילו לא חשוב ה'למה'. יותר חשוב ה'איך'.
אז אם נראה לך שהיא לא רעבה/רטובה/רוצה על הידיים וכו', אז יתכן שזו תקופת ההסגלות של המעיים החמודים לחיידקים, וזה לא קל, אבל עובר אחרי כמה חודשים (לא להתייאש מראש, זה באמת עובר).
אם זה זה, עיסוי עדין של הבטן (תחפשי ספרים או סרטונים, גם ביוטיוב יש) יעזור לשחרר נפיחות והמצב יוקל לפרק זמן לא ידוע. יש הממליצים לתת לתינוק חליטות שומר פושרות (בכפית, למנוע בלבול פטמות).
תתיעצי עם יועצת הנקה טובה אם זה מתאים.
אם כל זה לא עוזר, ואולי אפילו בתור פיתרון מספר 1, אצלנו עזר מאוד לצאת החוצה. בכל שעה. הדברים המעניינים בחוץ (עלים, צללים, קולות...) הסיחו את הדעת, והבכי חדל לפרק זמן מסויים, שאפשר לשפיות של אמא להתיצב קלות.
תחזיקי מעמד. הכל משתנה.
אינדי_אנית*
הודעות: 1097
הצטרפות: 26 אוקטובר 2006, 22:38
דף אישי: הדף האישי של אינדי_אנית*

יאללה בוא

שליחה על ידי אינדי_אנית* »

יש מצב שזה גזים, זה מתחיל בערך בגיל עשרה ימים..
מקווה שעד שאני כותבת זה כבר עבר קצת...
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

יוליקו, תודה! בסוף שחף הלך איתה לשני טיולים של מנשא ואז עוברת לעגלה ועכשיו היא ישנה. אני מקווה שהיא תשן מספיק כדי לצאת מהלופ.

אני חושבת לפתוח דף שאלות של אמהות טריות לאמהות ותיקות כי אני פשוט ממש ממש ממש לא יודעת כלום! מה אתן אומרות? יותר מדי פורום של תפוז?
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

אני חושבת לפתוח דף שאלות של אמהות טריות לאמהות ותיקות כי אני פשוט ממש ממש ממש לא יודעת כלום! מה אתן אומרות? יותר מדי פורום של תפוז?
אני אשמח מאד!
כלומר ברור שיש כאן בבאופן את כל המידע אבל הוא מפוזר בהמון דפים (שאני קוראת לאיטי כל פעם בהתאם לסוגיה ספציפית שבוערת לי באותו רגע - קוליק, מציצת אצבע, העדפת שד אחד וכו') אבל נראה לי ממש טוב שיהיה דף אקטואלי של שאלות יומיומיות, משהו שמדמה שיחות ספסל בגינה עם אימהות מנוסות כל פעם על עניין אחר שרלוונטי באותו רגע, אני בטוח אעזר בו גם בלקרוא ואולי גם בלשאול.

מיכל, גם לנו היו כמה סשנים ארוכים של בכי בערך בגיל הזה ובאמת בדיעבד הבנתי שזה כאבי בטן, כי ראיתי שכל פעם אחרי שהיא עושה קקי (יכול היה לקחת כמה שעות טובות) היא נרגעת (עד הפעם הבאה ואצלה זה לא לקח הרבה זמן כי היא היתה ועודנה מכונת קקי רצינית...)
יכול להיות שזה המצב גם אצלכם?
אצלנו מאד עזר ועוזר עד היום להרגעה, אם מדובר על גזים או כאבי בטן או גם דברים אחרים, תנוחת 'נמר על העץ' בעיקר כשאבא עושה את זה בידיו הגבריות שמשדרות חוזק ויציבות, אם את לא מכירה את התנוחה תגגלי ותראי תמונות. אצלנו זה עובד מאד טוב לענייני בטן וגם סתם להסתלבט ולהירגע.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

אני אשמח לנסות לענות בדף שכזה.

בכל מקרה, אצלנו המנשא הוא הרבה פעמים הפתרון האידיאלי - בעיקר כי הור מרג אות וככה ותר קל לי להרגי את תינוקי. משהו בדיעה שכשו הוא על והידיים של פנוות ואני יכולה לעשותצ עוד משהו מוריד מהלחץ של: "נו, מתי הוא כבר יפסק לבכות ? " ואז אני יכולה להתחיל לנוע איתו מצד לצד (כאילו שאני על כדור פזיו) או אפילו לשים מוסיקה שמשמחת אותי ולרקוד (שזה ממש ממש משחרר כשיש לך ביד תנוק צורח ואת מתקרבת למחשבות על תלישת שערותייך הנושרות ממילא...) וגם כמובן לנצל את המנשא ולצאת החוצה, איכשהו בכי בתוך ארבעה קרות יותר קשה להכלה וש משהו שמשחרר את כולם בצאה החוצה.

(())
תמרול_ה*
הודעות: 1233
הצטרפות: 25 יולי 2004, 14:17
דף אישי: הדף האישי של תמרול_ה*

יאללה בוא

שליחה על ידי תמרול_ה* »

גם אני הייתי מבלה לילות שלמים עם הבנות שלי בחוץ, היה להן יותר קל להירגע בחוץ, באויר הפתוח, מאשר בבית.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

ועוד דבר שחשבתי עלו אחר כך - יש את הביטוי "שינה רודפת שינה" הכוונה היא שלא כדאילמשוך את התינוק ער יותר מידי. אני מגלה על עצמי שאפילו עם השביעי אני חושבת שאם עכשו הוא יהיה ער יותר שעות אחר כך הוא ישן ותר שעות רצוף וזה בדוק הפוך... כשהוא צריך לישון אני צריכה לזור לו לישון וכשהוא ישן טוב הוא יכול אחר כך שוב לישון טוב אם אני מנסה למשוך אותו יותר מידי הוא כבר באובר עייפות שעושה לכולם רק רע...
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

שאלת סקר: דוגרי, אתן משכיבות תינוקות על הבטן או על הגב?
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

על הגב
(הורס לילדים שלי את השינה לגמרי אבל מפחדת)

אורי
יעלכו*
הודעות: 8
הצטרפות: 21 אוגוסט 2014, 22:30

יאללה בוא

שליחה על ידי יעלכו* »

את הראשון על הצד, את השנייה (בת חודשיים) על הבטן..
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

יאללה בוא

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

על הבטן. בזכות חמותי שאמרה לי- "כשנולדו הילדים שלנו, ההמלצה הייתה לישון על הבטן. מה אני אגיד לך- הם ישנו ככה מצוין".
לא בטוחה שאנחנו דוגמא גדולה לבטיחות, הילדים שלנו ישנים על הבטן, בלי בייביסנס ושאר צפצפות. מצד שני, הילדים שלנו באמת כולם ילדים שישנים מצוין, וטפו טפו טפו, חמסה חמסה, הכל בסדר.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

הראשון - רק על הגב, עם בייבי-סנס.
השני - רק על הבטן, עם בייבי-סנס.
השלישית - ביום על הבטן, בלילה על הגב, בלי בייבי-סנס.
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

יאללה בוא

שליחה על ידי יולי_קו »

הראשון: רק כמו שמומלץ, ביום בהשגחה גם על הצד. בלי חיישנים ומתריעים.
השניה והשלישית: מה שיוצא- אני מרוצה. גם כאן בלי אלקטרוניקה.
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

יאללה בוא

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

דרך אגב, נזכרתי שמס'2 שלי דווקא אהב להרדם על הגב. רוצה לומר- הם יודעים מה נוח להם/מה הם רוצים.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אוי אלוהים זה כל כך קשה! אלוהים אלוהים אלוהים, כל כך קשה לי.
קשה לי עם משטר השאיבות האכזרי, עם זה שאני לא מצליחה לייצר מספיק חלב לילדה שלי, עם נסיונות ההנקה הלעיתים מוצלחים לזמן מה ולעיתים עקרים, עם זה שקשה לה להירדם והיא גוררת עייפות שמביאה אותה לסשנים אכזריים של צרחות אחר כך, עם זה שקשה לי להירדם כי אני לחוצה ודואגת. אני לא אוכלת, אין לי תאבון בשיט ובאופן כללי מרגישה די ממוטטת. אני כל כך עייפה ומרגישה כל כך הרבה אשמה ואחריות ובלבול.

עכשיו אחותי ואמא שלי שלחו אותי לישון אבל אני שומעת את לולי מתלוננת ואני לא מצליחה להירדם. אני גם לא כל כך מבינה, אם אני לא מצליחה להניק אותה, מה יעשה אותי אמא שלה? כולם יכולים לקפוץ איתה על הכדור ולצאת איתה לטיולים בלילה. כולם יכולים לתת לה בקבוק... אני כמו מחלבה, בחיי. אין פה שום דבר אישי.

והשאיבות אכזריות. לוקחות המון זמן ואני נופלת וקמה בהתאם לכמות שהצלחתי לשאוב. אז אחרי שאני מאכילה ילדה ומרדימה ילדה אני עוד צריכה לשאוב לה את הארוחה הבאה. ואז היא קמה, כמובן.

והיא כל כך מתוקה! זה לא אשמתה שאני ככה, גם בספק דכאון, גם לא מצליחה לייצר לה מספיק חלב. היא בסך הכול רוצה שיהיה לה חם וטוב ושבע ונקי ונעים.
וכולם אומרים: כל שבוע יותר קל. אבל חיכיתי לה כל כך הרבה זמן! אני לא רוצה רק לחכות שהזמן יעבור.

קשה, בקיצור. זה מה שרציתי לכתוב.
אינדי_אנית*
הודעות: 1097
הצטרפות: 26 אוקטובר 2006, 22:38
דף אישי: הדף האישי של אינדי_אנית*

יאללה בוא

שליחה על ידי אינדי_אנית* »

הראשונה על הגב כל הזמן, יצר קשיים בהרמת ראש עד עיכוב בהתפתחות, והיתה מתעוררת בלי סוף.
שני ושלישית כל היום על הבטן, בלילה הושכבו על הצד או על הגב אבל די מהר כבר היו מתגלגלים להם לתנוחות אחרות.
הרימו ראש ממש מהר והתפתחו הרבה יותר טוב.
מה שכן תמיד ישנו לידי וינקו לפי דרישה.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

עכשיו אחותי ואמא שלי שלחו אותי לישון אבל אני שומעת את לולי מתלוננת ואני לא מצליחה להירדם
העצה הכי חשובה שאני יכולה לתת לך: לנוח במיטה ביחד עם לולי, כששתיכן עירומות מהמותניים ומעלה. תנוחי תנוחי תנוחי, ביחד עם התינוקת שלך. ואת צריכה שהיועצות שלך ילמדו אותך סחיטה על השד עצמו (כלומר, הגברת חלב תוך כדי הנקה, שתעודד אותה להישאר עוד על השד, וכך תחסוך לך במהרה שאיבות).
באתר של ד"ר ג'ק ניומן יש סרטונים. תיכף נראה אם אצליח למצוא...
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

שאחותך ואמא שלך יביאו לך למיטה אוכל, מים, כל מה שאת צריכה, ירחצו כלים, יכבסו, יתלו, יקפלו וישימו במקום, יטאטאו וישטפו וידאגו לשירותים.
מניחה שבנז בעבודה כבר.
זו העזרה שאת צריכה: שכולם יעשו את כל המסביב, ואת תהיי איתה.

קודם כל ההיצע המלא של הסרטונים

ועכשיו סרטון אחד עם סחיטה ולמטה יש הסבר איך סוחטים תוך כדי הנקה כדי שהתינוקת תקבל עוד חלב בזמן ההנקה וזה יעודד אותה להמשיך לינוק, וגם יעזור להגברת ייצור החלב.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

ממליצה לצפות בכל הסרטונים ולהקשיב לג'ק מדבר ברקע.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

יאללה בוא

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

שום דבר לא צרך לעשות אותך אמא שלה כי את כבר אמא שלה, כבר תשעה חודשים ושבועיים !!

לא אמורים לכתוב את זה באתר הזה אבל אני חושבת שבתוך כל מה שאת עוברת אולי אפשר לשקול שוב האם עניין חלב האם הוא באמת באמת הכרחי ? אולי להגדיר יחד עם היועצת שלך כמה זמן מנסים ועד מתי ? האם זה יקל עלייך ובכלל, מה לדעתך כול להקל עלייך עכשו ? האמהות וקשר בכלל נוצרים על ידי רצף ארוך של רגעים משותפים שמצטברים להם יחד ולא קמה ונופלת בגלל הנקה או אי הנקה (())
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

מיכל את גרה באזורי? (אני מרמת גן)
אולי אבוא אלייך להילינג?
(לא בהקשר של הנקה אלא להרגעה)
אני ב 0526134105
(חני בונה)
(
תפילה_לאם
הודעות: 3287
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם »

מיכל,
אמנם אני מסכימה עם מה שכתבה רסיסים, וקטונתי להיות אשת מקצוע או מגדת עתידות, שתנבא מתוך הקריאה כאן לאן תתקדם ההנקה שלך, אבל אני רוצה לכתוב שאני מבינה מאוד למה זה חשוב לך ולמה את מתאמצת כל כך כדי להצליח להיניק.
אם לא תיניקי - עדיין תהיי אמא אוהבת וטובה, ובכל זאת, אני מאמינה שכן שווה להשקיע. ונראה לי שקשה להגדיר מראש כמה זמן מנסים ועד מתי כי את לא יודעת כמה כוח או חשק או חלב או עזרה יהיו לך בשבוע הבא וכמה שיתוף פעולה מצד קטנתך. הרי גם היא צד בעניין, ועם הזמן יהיה לה יותר כוח לינוק ובכך תגביר את ייצור החלב (אני חושבת...).
|אוף| אני לא רוצה להעביר מסר, שאני מאמינה שאת צריכה לקרוע את עצמך בשביל ההנקה הזאת. מרגישה שאפילו לעצמי אני לא מצליחה להסביר בדיוק מה אני מבקשת לומר לך... אולי שוב שאני מבינה אותך ומחזקת את ידייך. אין לי ניסיון במצב של אין מספיק חלב אבל עברתי אי אילו קשיים בהנקה. כמובן שאני לא יכולה להסיק מזה שום דבר בקשר אלייך, אבל מאחלת לך שכמו שחוויתי, השאיבות תיעשנה קלות יותר, ויותר מכך - שהצורך לשאוב יפחת עד שייעלם כליל.
אני מקווה שאת באמת מזניחה את כל "חובות" הבית. תנוחי בכל רגע אפשרי. תנוחי עם עלמה הקטנה. תשתי הרבה ותאכלי מאכלים קלילים שיעוררו את תאבונך ויחזירו לך כוח. איך יהיה לך מצב רוח ואיך יהיה לך חלב, אם לא תאכלי? @}
ולסיכום, כן. ההנקה לא צריכה להיות בראש מעיינייך ועל חשבון כל דבר. האמהות וקשר בכלל נוצרים על ידי רצף ארוך של רגעים משותפים שמצטברים להם יחד

שולחת מהר. מקווה שלא בלבלתי או הקשיתי. ((-))
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

העצה הכי חשובה שאני יכולה לתת לך: לנוח במיטה ביחד עם לולי, כששתיכן עירומות מהמותניים ומעלה. תנוחי תנוחי תנוחי, ביחד עם התינוקת שלך. ואת צריכה שהיועצות שלך ילמדו אותך סחיטה על השד עצמו (כלומר, הגברת חלב תוך כדי הנקה, שתעודד אותה להישאר עוד על השד, וכך תחסוך לך במהרה שאיבות).

זה אני עושה באופן די אינטואטיבי. אני גם סוחטת את עצמי תוך כדי שאיבה וזה אכן עוזר. גם לשאוב יותר וגם להשאיר את עלמלולי על השד יותר. היום היה רגע של נחת, היא אשכרה ינקה, נרדמה על הפטמה וישנה עד רגעים אלה ממש. הלוואי שימשיך ושהחרדה שלי מכך שלא ימשיך לא תהרוס הכול. בשמת, את באמת חושבת שיש מצב שהיא תחזור לינוק אחרי ים הבקבוקים שנתנו לה? כי במפגש של לה לצ'ה אני ושחף הבנו ממך שההנקה די גמורה אחרי שנותנים בקבוק בימים הראשונים.

ולעניין העור על עור... העניין הוא שהיא לא רגועה בזמן האחרון, הקטנה. אז אחרי שהיא אוכלת אני צריכה להרדים אותה איכשהו: על הכדור, טיול, משהו. אז לא יוצא לנו זמן חיבוק שלו כזה של עור על עור. ועוד עניין הוא שהיא ישנה הרבה הרבה יותר טוב בלעדיי! היא פשוט ישנה מעולה לבד ומתלוננת המון ביחד. אני יודעת שזה לא אופייני אבל זה ממש ככה.

לא אמורים לכתוב את זה באתר הזה אבל אני חושבת שבתוך כל מה שאת עוברת אולי אפשר לשקול שוב האם עניין חלב האם הוא באמת באמת הכרחי ?

תודה שאת כותבת את זה, גם אם לא אמורים... הכרחי? אני לא יודעת. גם לאמא שלי לא היה מספיק חלב (ועכשיו אני מאמינה לה ולא חושבת שזו הייתה בורות של הדור הקודם) אז גדלנו כולנו על תמל ויצאנו באמת נורא מוצלחים. אז חלב אם דווקא פחות נראה לי הכרחי אבל הייתי מאוד מאוד רוצה להניק. אם זה לא יקרה אז שוין, אבל אני לא בטוחה שהגיע הזמן שלי להגיד את זה בהשלמה. אבל כן, זה חייב להיות במסגרת שני דברים: שאשמור על שפיותי ושזה לא יחבל ביחסים שלי עם גוזי גוזל. אני לא בטוחה בקשר לשני, האמת. כל פעם שאני שואבת אני מרגישה שזה בא על חשבון הזמן שלנו ביחד וזה נורא מעציב אותי.

אבל מאחלת לך שכמו שחוויתי, השאיבות תיעשנה קלות יותר, ויותר מכך - שהצורך לשאוב יפחת עד שייעלם כליל.

מהפה שלך לאלוהים, תפילה! יש הצלחות קטנות, אבל הן קטנות. עכשיו למשל היא ישנה אחרי שהיא ינקה (אולי כתבתי את זה כבר? אני כל כך עייפה שאני מבולבלת.). נרדמה לי על הפטמה! גאווה גדולה. (אני כמעט בטוחה שכתבתי את זה כבר. המוח שלי נעלם ונגוז כליל...) מחר אני אלך לקחת מרשם למטליום. אני כבר לוקחת חילבה ומסריחה כמו סניף של סביח. בסדר, מה שיעבוד. אני חושבת שנקודת הזמן הסופית תיקבע באם אני לא אצליח להגדיל את הכמויות שלי למה שגוזי באמת צריכה. אז אני אגיד: ובכן, ניסיתי. עכשיו מספיק.
אינדי_אנית*
הודעות: 1097
הצטרפות: 26 אוקטובר 2006, 22:38
דף אישי: הדף האישי של אינדי_אנית*

יאללה בוא

שליחה על ידי אינדי_אנית* »

אני לא בטוחה שזה מעודד אבל באמת שלא הכרתי אמא לילד ראשון שממש נהנתה מהשלב שאת נמצאת בו. זאת השרדות, זה קשה, זה מתיש ברמות, זה שינוי קיצוני ומוחלט בחיים שלך.
זאת קפיצה של מאה מדרגות קושי מעבר למה שהיית רגילה עד עכשיו, גם פיזי, וגם נפשי..
אבל זה מצמיח אותנו להיות אדם טוב יותר, מכיל יותר, חזק יותר, חכם יותר, או במילה אחת אמא.
החודש הראשון הוא חודש של הסתגלות והשרדות... אל תכעסי על עצמך שאת מחכה שהזמן יעבור, זה באמת מצב נורא נורא קשה.
שולחת לך חיבוק ,כוחות ,שפע של חלב, וגם תזכורת שחלק מהקושי זה בכלל הורמונים שמשפיעים על יכולת ההתמודדות הנפשית שלך....
@}
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

לא לפי סדר חשיבות:
  • על הגב את הראשונה ואכן עכשיו על הצד/ בטן (ישנה לידנו בלי בייביסנס). מה שנראה לי נכון יותר להתחזקות הגו ולפליטות.
  • לחדד את מה שבשמת מציעה: סבתות ודודות (אצלי? בכלל?) מעדיפות ״להסניף״ תינוקות ושתלכי לישון אבל טוב יעשו אם יעזרו מסביב/ ישגיחו על שנתך יחד איתה (יענו לטלפון, למשל). ואפשר להרדים עור לעור עם מנשא דק בטיול בבית.
  • חוזרת על כך שאפשר לעבור מפטמה סינתטית לטבעית ! תציבי את זה כיעד רחוק. בינתיים אם יש מוצץ אולי (?) לוותר עליו
  • שקדים. תמרים. פירות. שייקים עסיסיים
אני לא הייתי ממהרת להצמיד עלייך תווית של בדרך לשום דבר: לא איבוד הנקה, לא דיכאון, לא בטיח.

אימהות זו צלילה בשניה למים מאוד עמוקים וסוערים (זוכרת שהיית הרה לפני שתי שניות וחצי?!). אני הצלחתי לא לטבוע אחרי 3-4 חודשים. לומדת לשחות ועדיין כל יום יש לי שיעור... (())

עצה מאבא שלי (פסיכיאטר): הקפדה על ברזל וויטמיני b ואומגה 3 צמחי ממש בתוספים, עוזרת להתאזן.
לנשום.

אנחנו כאן מקשיבות ומזדהות
רק_מה*
הודעות: 516
הצטרפות: 25 אפריל 2014, 23:20
דף אישי: הדף האישי של רק_מה*

יאללה בוא

שליחה על ידי רק_מה* »

סליחה על העומס, הכי חשוב ושכחתי לכתוב:

זה נורמלי, נורמלי, נורמלי , נורמלי כל הלא-נורמליות הזאת

(כל אמא-בפעם-הראשונה צריכה בעצמה איזה שד מרחף כזה שיהיה מעליה, יניק אותה וינחם)

נורמלי להישבר. נורמלי לרחם על עצמך. נורמלי להתנהל באפאטיות מוחלטת. נורמלי למרר בבכי מ..כלום. להיות בחרדה מהכל.
וכדאי לחזק את עצמך עבורה ועבורך בכל הערוצים (הרפיה, הזנה, שקט...) ובעיקר אהבה אליכן ההולכות יחד בדרך חדשה לא סלולה
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

כי במפגש של לה לצ'ה אני ושחף הבנו ממך שההנקה די גמורה אחרי שנותנים בקבוק בימים הראשונים
לא לא לא, זה ממש לא מה שאמרתי. יש סכנה גדולה במתן בקבוק, זה הימור שאחריו או שתהיה בעייה גדולה או שלא תהיה בעייה גדולה, ואו שאפשר יהיה להחזיר את התינוקת לינוק מהשד יחסית בקלות או שזה ידרוש עבודה קשה שיש אמהות שלא מצליחות בה.
הטיעון היה שלא כדאי לעשות את זה מראש, בפזיזות, ומתוך מחשבה שלא יקרה כלום.
עלול לקרות!

העצה הזאת רלבנטית לאמא שאין לה שום בעיית הנקה אובייקטיבית, היא רק רוצה לתת בקבוק מכל מיני סיבות שאין להן כל קשר להנקה, כי נדמה לה שזו לא בעייה. אז את אלה אני מזהירה, שעלולה ליפול עליה צרה גדולה, ומתינוקת שינקה נהדר אחרי הלידה היא תתהפך לה לתינוקת שבוכה וצורחת ומסרבת לינוק ועכשיו לכי תבני מדינה (והיתה אחת כזאת במפגש, שסיפרה שהיא כבר לא מיניקה, כי באמת לא הלך לה להחזיר את התינוקת לשד אחרי בקבוקים).

זה לא רלבנטי בשום צורה למקרה שהיה לך.

לך לא היתה ברירה, לך יש בעייה אובייקטיבית, ואת פועלת באופן מודע ופעיל ללמד אותה לינוק וגם מצליחה. אז תתעלמי מאזהרות שלא רלבנטיות לך. את כבר מטפלת בזה ולגבי הבקבוקים אין לך מה לעשות כרגע.
ואת רואה שהיא יונקת.
את גם משדרת לה, שלא יעזור בית דין, היא תינק ותינק טוב.

ועכשיו אני מאמינה לה ולא חושבת שזו הייתה בורות של הדור הקודם
אי אפשר לדעת. הרוב המכריע של האמהות סבלו מ"בורות של דור קודם" וניהול הנקה לא נכון. רק תישאול מעמיק ע"י יועצת הנקה יכול לתת יותר מידע. "לא היה מספיק חלב" נבע בכמעט 100% של המקרים מבורות בהנקה ומניהול הנקה שגוי. כמה נשים מכל אלף אכן סובלות מבעייה כמו שלך, או מחוסר ברקמת שד, ואני לא זוכרת כרגע מה עוד, שבאמת גורמות לבעייה.

לגבי "ישנה מעולה לבד" - בשעות שאתן רק שתיכן לבד במיטה הגדולה, יש מקום לאמא ולתינוקת לתפוס הרבה מקום. תני לה אפוא להיות במרחב מרווח אבל עדיין, קרובה אלייך. לא במיטה אחרת. את רוצה שהיא תריח את החלב שלך, תרגיש בנוכחותך, והגוף שלך "יריח" אותה ויגיב בייצור חלב.
שליחת תגובה

חזור אל “היבטים נפשיים בהריון”