טעויות נפוצות בעברית 3

מישהו יכול למצוא הגיון בזה?
בזמנו, המרצה שלי לבלשנות, פרופ' ישי טובין, מצא. סיומת ָיִים בעברית מופיעה תמיד בריבוי צמדים מסוג מסוים, שניים שתמיד מופיעים יחד. לכן ידיים, עיניים, שדיים. וגם שיניים - כי יש שתי מערכות שיניים, עליונות ותחתונות. גם כשהשפה עושה שימוש יצירתי בסיומת זו, ומוסיפה על 20 וכמה הצורות הידועות, תהיה מאחורי הסיומת הזו משמעות. לא זוכרת איך הוא הסביר "חמור חמורתיים" אבל היה לזה הסבר. כך שאשכיים - הגיוני בהחלט.

נכון, עכשיו כשאת אומרת, אני נזכרת שזה גם ההסבר שנתן הפרופ'.
תודה @}

טען שביחיד אשך וברבים אֶשְכָּייִם. מישהו יכול למצוא הגיון בזה?
לפחות לגבי הסיומת זה ברור - מציינת זוגי, כמו ב: רגליים, עיניים, אופניים ועוד, ועוד.

ועוד באותו עניין: בערבית יש לשמות שלוש צורות - יחיד, זוגי ורבים.
בטח גם אצלנו היה ככה פעם, ודהה עם השנים. יצא שיש מילים שצורת הזוגי היא הריבוי הרשמי שלהם, אבל מרבית השמות מקבלים ריבוי שלם גם כשמדובר בזוג.
יש כאלו שעבורם משתמשים בשלוש הצורות? הנה, מצאתי אחד: זוג, זוגיים (בפוקר יש משהו כזה, לא?), זוגות.

אבל יש צמדים בגוף שלא נקראים ככה:
כליות
חצוצרות
שחלות
ריאות...

וכאן אני מגיעה להכללה אחרת:
אולי אברים זוגיים חיצוניים נקראים בסיומת ָיִים והפנימיים לא? (גם נחיריים ואוזניים, אגב)
ואז השאלה היא האם אשך הוא איבר חיצוני או פנימי? הוא מכוסה בעור וקצת רקמה... אבל הוא בולט מחוץ לגוף.
טוב, אלה כבר שאלות אנטומיות גרידא

חיצוניים, כן - מן הסתם המילים והסיומת נקבעו לפני שמדע האנטומיה התפתח

אבל משתמשים בסיומת לא רק לצורך אברי גוף. הרבה לציון זמן - דקתיים (לא "דקותיים"), שעתיים, יומיים, שבועיים, שנתיים... היתה פעם מידה, "אצבעתיים". ויש כמו שהזכירו "אופניים", וגם "מצילתיים".
שימו לב מתי אנשים משתמשים ב"שתי שעות", "שני שבועות" וכו'. זה לא אותו הדבר. עוד ציטוט חביב מפרופ' טובין, שמסביר לפי אילו עקרונות בנויה השפה: "בני אדם הם אינטליגנטיים, יעילים, ויש להם זיכרון מוגבל." מסיבה זו, ל"שני שבועות" יש משמעות שונה מאשר ל"שבועיים". שני שבועות הם זמן ארוך יותר. בדוק.

לאמא של יונת
לפי אבן שושן יש ערך עֶצֶב שמשמעותו תוגה ואין לו ריבוי, ויש ערך עֶצֶב שהוא היחיד של עצבים.
לשרון ג
אֶשְכַּיִים אולי נכון אבל נשמע נורא. אצל אבן שושן יש אשכיים וגם אֲשָכִים.
ׁ(-:

הצלחתי עם סמיילי. תודה רבה לכל העוזרים.

סבתא לשמונה,

יש לכתוב טבלה, דוגמה, קופסה, פתקה וכו'.

כאמור, כך החליטה האקדמיה, והחלטתה איננה מקובלת עלי.

מציינת זוגי
המממ... שיניים? ציפורניים?
ואגב, מה מה עם חלציים? (זה לא אבר אחד?)
שלא לדבר על מים...

כתבה עדי יותם: וגם שיניים - כי יש שתי מערכות שיניים, עליונות ותחתונות.
גם לציפורניים יש שתי מערכות: עליונות ותחתונות

ואם חלציים הן מפשעות אזי יש שתיים.

גם מותניים.

בהחלט שיניים וציפורניים! לגבי שיניים התייחסתי, כאמור, וגם ציפורניים זה מערכת כפולה, בשתי ידיים ובשתי רגליים.
חלציים, התאמינו, הם מותניים.
שלא לדבר על מים... ובני זוגם - השמים. יש, יש הסבר. רק צריך למצוא אותו... הבעיה שהמאמר הוא מלפני ימי האינטרנט. מצאתי איזכור לספר שלו, Tobin, Yishai. 1997. Phonology as human behavior: Theoretical implications and clinical applications. Durham, NC and London: Duke University Press., שנשמע מעניין ולא אתפלא אם כולל גם התייחסות לסיומת זו. נראה אם אצליח להשיג אותו, או את המאמר.

חלציים, התאמינו, הם מותניים.
כן, התלבטתי. תמיד אסוציאטיבית אני חושבת שהמדובר במפשעות, ואז אני זוכרת שיש "אזור חלציים" שאמור להיות מעין חגורה...כך שמותניים הוא בעצם הפירוש ההגיוני.

<שרון לא ליד מילון>

אסוציאטיבית אני חושבת שהמדובר במפשעות, ואת זה את חושבת כמובן בגלל הביטוי "יוצאי חלציו" = צאצאיו.
אבל באמת חלציים הם מתניים.

<שרון לא ליד מילון.> אחות של דווקא כן.

כן כן, חשבתי על זה אחרי שכתבתי את ההודעה ההיא (ולכן הוספתי את ה"מתניים" מיד לאחר מכן), אלא שממש לא היה לי כוח למחוק...

אזור חלציים - האם לא מדובר בחגורה רחבה שמכסה את כל אגן הירכיים, כולל המפשעה?

חלציים זו באמת בעייה. מצד אחד ברור שמדובר במותניים אז מאין הביטוי יוצא חלציו ?
אזור חלציים הוא, כנראה, ג"כ מיועד למותניים בתנ"ך ולפי ספר איוב משתמשים בביטוי "לאזור חלציים" במובן של להתגבר, להתחזק. אולי זו הייתה חגורה לקראת קרב?
בגד שמכסה את כל אגן הירכיים, למיטב ידיעתי, היה מלבוש קרב אבל לא ברור שזה אזור החלציים.

אז האבניים היו עשויות משתי אבנים, ולא אבן אחת למטה ודיסק מתכת למעלה? ומה זה אפיים? וצהריים?

ליונת שרון
תזכרי על מי נאמר ארך אפיים ואולי זה יענה לשאלתך... (-:

ורב חסד.
גם השם שלו נקרא ברבים.
אולי הוא היה יותר מאחד?
אולי הם היו ברוטציה?
<מועמדת בטוחה לסקילה היום>

אני רוצה להבהיר: הידע שלי נובע משתי דקות שבהן הזכיר המרצה את המאמר שלו, כדי להבהיר נקודה אחרת, וזה היה לפני - אלוהים אדירים - 17 שנה בחישוב מהיר. אין לי יכולת לענות על השאלות. קחו את זה כאתגר אינטלקטואלי

יעל צ, יש לך אולי גישה לספריית בלשנות אוניברסיטאית? מעניין אותך אולי לבדוק?... בכל מקרה, אני יכולה לנסות לחפש בספרייה כלשהי, אבל זה יקרה רק החל מאמצע יולי.

יעל צ, יש לך אולי גישה לספריית בלשנות אוניברסיטאית? לא, לצערי.

מעניין אותך אולי לבדוק?... מעניין. אני אנסה להגיע לזה אולי דרך מקורות שיש להם גישה. אדווח על תוצאות.

אולי הוא היה יותר מאחד?
שמעתי פעם -- ואינני אחראית למקור -- שהיו אלים אחדים. האל שגבר על כולם היה אלוהי צבאות (לא פלא, הוא היה אל הצבא/המלחמה).
לא שמעתי על רוטציה...
ועדיין זה לא מסביר את הריבוי בשמו. אולי זה PLURALES MAJESTSTIS?

שמעתי פעם – ואינני אחראית למקור – שהיו אלים אחדים
"מי כמוך באלים ה'" - שמות ט"ו י"א.

למה אלוהים, ברבים?
הסבר מתוך ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי (ההסבר הנפוץ):
"אמר החבר:
'אלוהים' הוא תואר לשליט או לשופט.
תואר זה נאמר בכלל ופרט: בכלל - כשמדובר על שליט העולם כלו, ובפרט - כשמדובר על כוח מכוחות הגלגל או על טבע מן הטבעים, או על שופט מבני אדם.
שם זה בא במספר רבים לרגל השימוש ששימשו בו לרוב אומות עובדות אלילים : הללו היו עושות להן פסילים בהאמינן כי כל אחד מהם משכן לכוחות הגלגל ולכל הדומה לאלה, וכל אחד מהם נחשב אצלן אלוה, ואת כלל כולם קראו בשם 'אלוהים', בהם נשבעו ואותם ראו כמושלים בהם. מספר האלים היה אפוא רב כמספר הכוחות המנהיגים את הגוף וכמספר הכוחות המנהיגים את העולם, כי הכוח אינו כי אם כינוי לסיבה מסיבות התנועה, וכל תנועה, כידוע, נובעת מכוח מיוחד, השונה מן הכוח הגורם לתנועה אחרת. כך אין גלגל החמה וגלגל הלבנה סובבים מאותו הכוח, כי אם מכוחות שונים.
בני האומות ההן לא כיוונו אפוא אל הכוח הראשון ממנו יוצאים כל הכוחות האלה, אם מפני שלא הודו במציאותו וטענו כי כלל כל הכוחות האלה הוא המכנה בשם אלוה, כשם שהנפש אף היא אינה כי אם כלל כל הכוחות המנהיגים את הגוף, או מפני שעם הודותם באלוה, רחוק היה הדבר בעיניהם כי יש תועלת בעבודתו, אך חשבו כי נישא הוא ומרומם מהיות לו ידיעה עלינו, כל שכן מהיות לו השגחה בנו - אך מה מאד נעלה הוא ממה שהם אומרים עליו! - כך הגיעו לא לעבודת האחד כי אם לעבודת הרבים, להם קראו 'אלוהים' בכוונם לכלל הכולל את כל הסיבות כולן בלא שום הבדל.
אשר לשם 'אלוהי האלוהים' הרי הוא רמז לכך שכל הכוחות הפועלים זקוקים לאדון אשר יסדרם וינהיגם.
אמנם 'אל' נגזר מן אֱיָלוּת, להורות כי כל הכוחות יוצאים מלפני האלוה. אם כי הוא עצמו נעלה מלדמותו אליהם, יפה אפוא אמרו: 'מי כמוך באלים', כיון שהשתמשו במספר רבים של 'אל'."

עומר,
"תגובת גוש"?

<אלוהים אדירים, לא הצלחתי>
<מה אעשה וריה"ל לא ידע לגמור משפטים? בשירים הוא הרבה יותר טוב! >

בשירים הוא הרבה יותר טוב! >

תזכרי על מי נאמר ארך אפיים ואולי זה יענה לשאלתך
אני חשבתי בכלל על "נפל אפיים ארצה", וזה בטח לא אותו אחד...

עפ"י מילון ההווה: יש אף

חוטם, ויש אף

פנים. [ז'; אפיים] בביטוי: זיעת אפיים - עבודה קשה; כעס, כגון בביטוי: על אפו ועל חמתו (של אחר) למרות התנגדותו; ארך אפיים - סבלן; מנה אחת אפיים - נזיפה נמרצה (מילולית: מנה כפולה) <אנף>

מכאן - נפל אפיים ארצה = נפל על הפנים. למה כאן הכפילות? שאלה טובה. בכלל, גם "פנים" זה רבים.

לעדי יותם
אני התכוונתי באירוניה. נאמר על הקב"ה "ארך אפיים ורב חסד" ולכן מגיע לו הכבוד של "אפיים"...
לא חשבתי על הביטויים שאתה הראית. נחמד מאוד - במיוחד זיעת אפיים שבוודאי מתייחס לבני תמותה...

לא חשבתי על הביטויים שאתה הראית
עדי יותם היא את , לא אתה.

מד-הים
וואוו - לא ידעתי כמה טעויות אני עושה ....איזה כיף לגלות דף כזה...
דרך הגב (אגב)
שני לחמים במקום שני ככרות לחם
הככרות - זה זכר ? שני כיכרות ?

מבטיחה לחזור ולקרוא שוב - לא הספקתי את הכל....

כיכר זה זכר.

הי, כיכר זה נקבה ("כיכר השוק ריקה..."). ושתי כיכרות לחם...

<זיכרון מהתחנה המרכזית הישנה בת"א: שלושה קסטות בעשר שקל>

הי, בוודאי שנקבה.
מה עבר עליי?
(אני יודעת מה. ראיתי כיכר וחשבתי על צומת)

אני יודעת מה. ראיתי כיכר וחשבתי על צומת אני מקווה שבנהיגה את לא מתבלבלת....

ועכשיו תנקדי בבקשה "מחלף"......

mehlaf
אין לי מושג קלוש בניקוד.
אני מקווה שלפחות אני הוגה נכון.
מֶחְלָף?

מֶחְלָף? כן. ניקדת נכון @} סגול, שווא, קמץ. גם אם נראה אחרת אחרי "הוסף"....

לשרון ג
לפי אבן שושן מהדורת 1993 מילואים ולפי ספיר צריך לנקד ולהגות מֶחְלָף. (המ' בסגול-אני חושבת שכך ניקדת וכך גם אני ניקדתי אבל לא רואים ברור את הסגול ואפשר לחשוב שזה חיריק).
אני,אמנם, שייכת לדור ששיגעו אותו עם לימוד ניקוד, אבל זה מיותר לרוב האנשים. אם רוצים לדעת ניקוד של מילה מסויימת - הרי קיימים מילונים.

תמיד אמרתי MAHLEF - יש הסבר הגיוני למה הטעות הזו שלי ? (אני מעריכה שאם אדע למה אני טועה - אזכור גם מה נכון...)

ואני אומרת מַחְלָף ומתעקשת על כך.

לא, ברור לי שזה מתחיל ב - ME - בכל מחלף כתוב בבירור עם סגול, למען הסר ספק...אבל עד כמה שזכור לי מימי בית הספר - היתה סיבה...תמיד יש הסבר הגיוני לדברים - אפילו ליוצאים מן הכלל והגדילו לעשות גם אלה שהסבירו את הטעויות, כלומר גם לטעויות הנפוצות יש הסברים - אני פשוט מנסה להבין מה הן. (קצת קשה לי לבד...ואשמח לקבל עזרה, בתקווה שאני לא חוזרת על דברים שהיו - אם כן פשוט שילחו אותי לחפש...בארכיון התכוונתי.)

ענת שץ
ההסבר שנראה לי הגיוני הוא זה:
כשאנחנו רואים את המילה "מחלף" ולא בטוחים איך להגות אותה, אנחנו מייד מנסים לשבץ אותה לתבנית מוכרת של שמות-עצם בעברית.
התבנית (שלדעתי) קופצת לנו מייד לראש היא זאת שאליה משתייכים שמות-עצם כמו מדחף, מזלג, מגבר, מצפן, מסמר
(כולם עם פתח, שווא, צירה) . זו תבנית מאוד נפוצה ודומיננטית בשפה העברית.

התבנית שאליה המילה מחלף שייכת באמת - זאת של מחדל, מחטף (סגול, שווא, קמץ) ועוד, הרבה פחות נפוצה בשפה, ככה נדמה לי, ולכן יש לה סיכוי פחות טוב ש"ננסה אותה" על מילה חדשה ולא מוכרת. אולי בגלל זה גם קשה לנו לזכור את המילה הנכונה גם אחרי שאנחנו יודעים אותה. התבנית הדומיננטית משתלטת עלינו.....

כאמור, לא בטוחה אם זה ההסבר, רק משערת....

מחדל, מחטף וגם מחלף --
המלים האלה מנוקדות (או לפחות היו מנוקדות בעבר) בפתח: מַחדל, מַחטף.
לגבי מחדל - עד מלחמת יום הכיפורים הוא היה מלה נדירה (בא תמיד כצירוף "מַעֲשָׂיו וּמַחְדָלָיו") ונוקד בפתח, ואז הפך פתאום למלה יומיומית, שינה את משמעותו לכשלון ונוקד בסגול.
האנלוגיה היא למלים כמו מַעמד, מַעמסה, מַחשבה, מַחמד, מַחסן - מלים שאות השורש הראשונה שלהן היא גרונית מנוקדות בפתח.
אני מניחה שההסבה לסגול קרתה בעקבות היעלמות ההגייה הגרונית מן העברית. זוהי גם הסיבה לטעויות נפוצות רבות אחרות. ההגייה השתנתה, ואיתה גם הסיבות לניקוד (תנועה) כזה או אחר. אינני יכולה להיזכר במלה מן המקורות שבה אות מנוקדת בסגול לפני אות גרונית.
אחות של?

מַחְלֵף הוא על משקל מַכְבֵּש ומֶחְלָף על משקל מֶחְדָל ושתי האפשרויות נראות נכונות.
מדוע בחרו דווקא במֶחְלָף - לאלוהי האקדמיה פתרונים...

מדוע בחרו דווקא במֶחְלָף - לאלוהי האקדמיה פתרונים...
קצת להסביר מחדש את נושא המשקלים בעברית - ואולי לא נצטרך את אלוהי האקדמיה...
"משקל" הוא קבוצת עיצורים מנוקדים בצורה קבועה שיש לה משמעות קבוצתית קבועה, וכך אפשר לזהות מילים גם אם לא יודעים את פירושן!
לדוגמא - משקל המקצועות -סַבָל, קַצָב, גנב, מלח, ספן, טיס, גנן - כולם מנוקדים בפתח באות הראשונה ולאחר מכן בקמץ עם דגש חזק
משקל המבנים - מֶגדָל,מסגד, מסעדה, מֶשתָלה,מֶזרָקה- וחברם הטוב: מֶחלָף (הסגול במ"ם הוא בגלל החי"ת שהיא גרונית)
משקל המכשירים - מַזרֵק, מסמר, מחרשה, מזמרה - וממילא אי אפשר לומר מַחלֵף!
יש טעויות רבות בעברית בתחום זה, ואנשים מחליפים מספרה בחיריק במספרה בצירה, ומשתלה, ועוד ועוד

ועוד תוספת קטנה לפני סיום....
לפי דברינו, היה צריך לומר מקרר - makrer, לפי משקל מכשירים, אבל זה לא נקלט בשפה, ואלוהי האקדמיה נכנע...
ולכן - המשיכו לומר mekarer ולהשמיע את קול העם...

משקל המבנים - מֶגדָל,מסגד, מסעדה, מֶשתָלה,מֶזרָקה- וחברם הטוב: מֶחלָף (הסגול במ"ם הוא בגלל החי"ת שהיא גרונית) נשמע לי הגיוני ביותר! ומצאתי עוד אחד עם סגול: מֶרְחָץ .

כשדיברתי שם למעלה על תבניות אכן התכוונתי למשקלי השמות, רק חשבתי שהמונח "תבנית" יהיה קצת יותר ברור למי שלא מהתחום. אבל הסברת נהדר.

נהג מונית, איך אני (שוב) שמחה שבאת! רק עכשיו אני רואה כמה שכחתי.....

<מי פנוי בהרצל?>

יש לומר מחלף בסגול וההסבר של נהג מונית אכן נראה לי מתאים. המילה "מחלף" היא חידוש של ד"ר דן לינק, והוא בהחלט עומד על ההיגוי המדויק.
טעות נוספת הקשורה לתעבורה היא השימוש במילה "כיכר" במקום במונח "מעגל תנועה". מי שעוסק בחינוך תעבורתי משתדל לחנך להשתמש במונחים המדויקים.

מֶגדָל,מסגד, מסעדה, מֶשתָלה,מֶזרָקה
אולי נתחיל בניקוד נכון?
ממתי מנקדים מגדל, משתלה ומזרקה בסגול?!

מֶחלָף (הסגול במ"ם הוא בגלל החי"ת שהיא גרונית) אבל זה בדיוק הפוך! החי"ת הגרונית מכתיבה פַּתח לפניה!
לכן הניקוד הנכון למחטף, מחדל ומחלף הוא פתח.
מרכז, מרחץ - אכן מנוקדים בסגול - לפני רי"ש, שאינה גרונית.

וממילא אי אפשר לומר מַחלֵף! אי אפשר? למה?
נכון שבזמנו נקבע משקל מִפעָל/מִפעָלָה למקומות, ומשקל מַפְעֵל/מַפְעֵלָה למכשירים, אבל בפועל נוצרה דינמיקה שונה במקצת, ומעולם לא שמעתי מישהו אומר מִשְתָלָה, או מִכְבָּסָה - כפי שצריך להגיד לפי הכלל הנ"ל. אומרים מַשְתֵלה ומַכְבֵּסה. ולרוב גם מַרפֵּאָה.

ממתי מנקדים מגדל, משתלה ומזרקה בסגול?! אמא של יונת, נראה לי שהתפקשש שם משהו בניקוד
(ככה אני מקווה, לפחות.....). קשה לי להאמין שנהג מונית ניקד ככה.

החי"ת הגרונית מכתיבה פַּתח לפניה! אש"י, אחרי בדיקה יותר מעמיקה, אני חושבת שאת צודקת. כבר לא ברור לי מדוע הוחלט על הסגול ב'מחלף'. הדוגמאות היחידות שאני מוצאת עם סגול הן אכן כאשר אחרי ה-מ' באה ר' (מֶרְחָץ, מֶרְכָּז) .

במשקל ה"מקומות" מצאתי גם את מַאֲגָר - אכן פתח לפני האות הגרונית א'.

ומעולם לא שמעתי מישהו אומר מִשְתָלָה, או מִכְבָּסָה - כפי שצריך להגיד לפי הכלל הנ"ל.
בואי אלינו הביתה...
וגם שמעתי הרבה אנשים אחרים שאומרים כך.

מיבנה המשקלים ידוע אבל לעיתים קרובות קובעים באופן שרירותי מילים חדשות.
פעם היו אומרים צָמִיג של גלגל אח"כ החליפו לצְמִיג מתוך הטענה שצָמִיג מתאר את מירקם החומר ולא את הגוף עצמו, אך מה נוח יותר להגיד? הריבוי ממילא זהה - צְמִיגִים, ויש עוד מקרים רבים כאלה שבחלקם כבר הוצגו לעיל.
יש לדבר נכון אבל "לכל תעלול יש גבול" מַחְלֵף - מֶחְלָף הוא מקרה קלאסי ואולי נערוך על כך משאל עם?...

כיכר זה זכר.
הי, כיכר זה נקבה ("כיכר השוק ריקה..."). ושתי כיכרות לחם

כיכר זה גם וגם. כיכר לחם, כיכר כסף (משקל) - זכר ונקבה (ריבוי - יכרות וכיכרי). כיכר במובן של עמק מוקף הרים (כיכר הירדן) או רחבה (כיכר העירייה) - נקבה.

אז אפשר לומר שני כיכרות לחם?
(כי ככה אני בד"כ אומרת, נדמה לי. כבר התבלבלתי לגמריי)

מחלף. בכל צומת גדול מופיעה המילה הזו, מנוקדת. מאות שלטים ברחבי הארץ, ורק מילה אחת מנוקדת בהם. כאילו שמכל שאר המילים שבשלט, מכל שמות המקומות והאתרים, האזהרות והתמרורים, ההוראות והאתגרים, והסכנות וההכוונות וההגבלות, והמוקשים ושטחי האש והגבולות, - מכל אלו רק מילה אחת חשוב ממש להבין.

<מחשבות מורה עברית לעולים חדשים>

<ובימים שקדמו לניקוד, כשראיתי בפעם הראשונה, ישר קשרתי פונטית עם (חוט) מכלב וככה זה נשאר, על אפם וכו'>

אם אני כבר פה... מהר הגלבוע לבקעת הירדן זורם נחל בזק. איך מנקדים בזק?

איך מנקדים בזק
Gilboa to Nahal Bezeq

קשרתי פונטית עם (חוט) מכלב וככה זה נשאר
מִכְלָב - mikhlav.

אתן מתכוונות לחוט מכליב? ככה אמרו בילדותי, אבל במבטא הייקי ההוא זה נשמע "מחליף". רק כשראיתי את המלה כתובה הבנתי.
ו"מַכְלֵב" זה השם הרשמי למכשיר שקרוי בלשון העם "שדכן" (זה שמחבר ניירות בסיכה), לא?

לא?

כן. ולגבי החוט - גם במילון הוא נקרא מכליב, מסתבר. עדין דומה למחלף, לא?

<מנסה בכל זאת>

ולשם השעשוע:

מכליב זה מחבר בדים בתפר מהיר וגס
מכלב זה מהדק
ו"הכליב" זה עבר גם של מכליב וגם של השתמש במכלב

קשה עברית שפה

כן, משקלי שמות הם נושא בעייתי וקשה, והקביעה היא לעיתים קרובות שרירותית. אגב שרירותית: מה היחיד של שרירים? shrir או sharir? (אינני מנקד, כי קשה לראות את הניקוד בפונט הזה). פעם מישהו ידען תיקן לי את היחיד של כבישים: לא נכון לומר kvish, ראוי לומר kavish. וכך גם היחיד של צמיגים.
ובאשר לעילה לכל הדיון הזה -- המחלף והמחדל -- יש לפחות תקדים אחד חד-משמעי לסגול לפני ח, והוא מחקר. ואם גם ר נחשבת גרונית (וזה במחלוקת) -- אז כמובן מרכז ומרחק.
מוגש בחמדה לכל מחמדיי, יעני מחמד בפתח.

shrir או sharir
אותו ידען טועה.
kvish, ראוי לומר kavish.
שְׁרִיר שם עצם (anatomy) muscle

שָׁרִיר שם תואר valid
כְּבִישׁ שם עצם paved road
צְמִיג שם עצם tire (of a vehicle)

צָמִיג שם תואר viscous, sticky, adhesive, gluey

כתבתי על בזק ועל צמיג, האם מישהו מחק בטעות?
בכל אופן כבר אחרים כתבו.

לא נכנסתי מספר ימים...ואני רואה שכבר עוררתי סערות...
א. באמת ניקדתי נכון, וכנראה עקב השעה המאוחרת כבר לא ראיתי טוב את הניקוד... (סליחה אמא של יונת, ותודה על הקרדיט לאחות של...)
ב. העובדה שאנשים שוגים - אינה מצביעה בהכרח על האמת...לולי טעויות נפוצות בעברית לא היה נפתח דף בשם זה...
ג. ולעצם הענין: דוגמאות למכביר - mechlaf, mechkar, mechtaf
ד. לגבי אותיות גרוניות: בד" אנו מונים את האותיות אהח"ע ולעיתים גם את רי"ש (בעיקר בנושא תשלום דגש). בפועל, קשה לקבוע כללים בענין התמודדות המילה עם הואת הגרונית, ויש צורות רבות הנובעות ממילים קדומים בערבית ובפרוטו-שמית (השפה השמית הקדומה)
דוגמא מעניינת אחת: הניקוד של החי"ת במלה חמור הוא בחטף פתח, למרות שהיא מתחילה את המילה ואין כאן צורך בחטף! הסיבה היא המקור הערבי חמר chmar כשהחי"ת המקורית שוואית התארכה והפכה בעברית לחמור בחטף פתח

ברשותכם חוזרת לנחל בזק.

מישהו יכול לכוון אותי לאיזה סימוכין לניקוד? שמעתי לא פעם שבעצם אומרים bazak ולא bezek, ואפילו שמעתי הסבר על כך שפעם ישב בנחל גדוד בשם bezek והוא שגרם לשיבוש שהתקבע, או שאולי גם לגדוד קראו אחרת... בקיצור לא הבנתי כלום. מישהו? משהו?

לדעתי, נחל בזק (Bazak), יש בעיר מודיעין רח' בשם זה.
(בין יתר הרחובות הנקראים על שם נחלים) .

למחשבות
פלוני אלמוני כותב שבמודיעין יש רחוב בשם בזק (Bazak) . כדאי לפנות לוועדת השמות של העיר ולברר על מה הסתמכו. יש להניח שיש להם ייעוץ לשוני.

תודה. בדקתי והרחוב במודיעין נקרא Nahal Bezek.

והרחוב במודיעין נקרא Nahal Bezek.
כן, זה גם מה שאני חשבתי...

למחשבות ושרון ג
כנראה שסוף סוף נפתרה בעיית נחל בזק בהנחה שהרשות המקומית בדקה את הנושא.
ניסיתי למצוא במפה את הנחל, אבל הוא, כנראה, קטן מכדי שיהיה מקום לכתוב את שמו.

האם שמתם לב כמה נמוכה רמת תיקון השגיאות בעברית במחשב? המאיית אפילו לא מכיר את פיתגורס או פתגורס או אילאיל. מזל שהוא מכיר את השמות המופיעים בתנ"ך...
(אילאיל כבר נמצאת אצל טשרניחובסקי וברשימת השמות של אבן שושן). הקווים האדומים המיותרים מעצבנים. אין גם עקביות בהתייחסות לכתיב מלא. יש מילים בכתיב מלא שהוא מסמן כשגיאה ובאחרות הוא דורש כתיב מלא.
לעומת זאת המאיית באנגלית הוא מצויין. הוא מתקן לא רק כתיב אלא גם סגנון ופיסוק ע"י סימון בקווים ירוקים ואפילו גם כללי נימוס. אם תכתבו I and my friend הוא יתקן ל- My friend and I.
קצת מצחיק שהוא מסמן labour כשגיאה מפני שהוא דורש כתיב אמריקאי labor ואינו מסכים לכתיב אנגלי.
כידוע, מה שמפריד בין אמריקה לאנגליה זו השפה...
הגיע הזמן שמי שמטפל בתוכנת איות למחשבים ישפר את המאיית בעברית.

אין גם עקביות בהתייחסות לכתיב מלא.
הוא מסמן כפי שהגדירו לו. את יכולה להגדיר אחרת.

לעומת זאת המאיית באנגלית הוא מצויין.
באנגלית אין כתיב מלא וכתיב חסר.
אפשר לבקש אנגלית של ארה"ב או אנגלית של אנגליה וכו', והוא יסמן בהתאם למה שביקשת.

לאימא של יונת
תודה על ההסבר, אך מה ביחס לטעויות פיסוק וסגנון בעברית?
באנגלית היו לי כמה מקרים שכתבתי פסיק, הופיע סימן ירוק קטן מתחת לפסיק, נכנסתי למאיית והוא הציע לי לכתוב נקודה פסיק (;). מכיוון שההגדרה של נקודה פסיק היא לא חד-ערכית קיבלתי את ההצעה.
בכמה מקרים הוא הציע לי לכתוב בפעיל במקום בסביל -במקרה זה לא תמיד קיבלתי את ההצעה, לפעמים הנושא מודגש טוב יותר בסביל.
למאיית בעברית אין בכלל התייחסות לסגנון וכתיב.

סליחה, טעיתי - יש התייחסות לכתיב אין התייחסות לפיסוק. ההתייחסות היחדה לסגנון היא במקרה של חזרה פעמיים על אותה מילה אפילו כאשר החזרה דרושה כמו הביטוי יום יום.

בשעור התעמלות עלתה השאלה: מהי צורת הרבים של סֹבֶך (סובך) הרגל?
חפשתי במילון אבן-שושן ומצאתי רק צורת רבים לסבך יער - סְבָכִים. סבך הרגל מופיע ללא צורת רבים וזה מוזר - הרי לכל אדם יש שניים כאלה ולקבוצת אנשים יש יותר.
מה צריכה להיות המסקנה - האם צורת הרבים של סבך היער תהיה נכונה גם לסבך הרגל או שאין צורת רבים לסבך הרגל?
עוצו עצה.

טוב שיש שיעורי התעמלות כדי להחכים בעברית...
סובך - צורה השייכת למשקלים הסגוליים המתחלקים לשלשה מבנים עיקריים - כולם בהגייה מלעילית!

ketel - כמו מלך, זבל, סלק, פלך ועוד
ketal - כמו מלח, שלח, גזע, רגע
kotel - כמו עונש, סומק, סולת, חושך וכמובן כותל....וגם סובך (הניקוד הנכון הוא כתיב חסר בצורה של שלוש אותיות - חולם חסר ואחריו סגול)

בכל המשקלים הסגוליים צורת הרבים היא ketalim במלרע - רגעים, מלכים, מלחים, גזעים, סלתות (slatot) וכתלים...
אבל....
בצורות שהן זוגיות באופיין (נמצאות בצורה זוגית בטבע), הנטיה היא ליצור צורת רבים עם הסיומת ayim - אוזן - אוזניים (ולא azanim), גרב - גרביים (ולא gravim), אז השאלה כאן היא באמת מעניינת! האם בגלל שיש לנו באופן טבעי שני שרירים תאומים במרכז השוק (gastrocnemius למתעניינים) אולי לא נאמר svachim אלא svachayim?
האמת - איני יודע להכריע..אולי תעשי הצבעה בין שמונת נכדייך? (נכד - משקל סגולי - וצרת הרבים nechadim)

לנהג_ מונית
תודה רבה.
מה שהטריד אותי שבמילון אין בכלל צורת רבים מכל סוג שהוא וזה מוזר.
ברור היה לי שמדובר בשם עצם סגולי ואף ניקדתי כאשר שאלתי. במילון הוא כותב סֹבֶך ולידו סובך, מסביר ומביא את מקור המילה אבל בלי צורת רבים ולכן אמרתי למדריך ההתעמלות שהוא עולה מארגנטינה שכנראה הריבוי הוא סְבָכִים (הוא שאל), אבל שאבדוק.
לצערי, במילון לא היתה תשובה. לאדם אחד הריבוי הזוגי סְבָכַיִים נשמע טוב אבל לקבוצה אולי עדיף סְבָכִים.
לערוך הצבעה בין נכדי זה רעיון לא רע לוּ לא היו אומרים בכל משפט "חבל על הזמן" ו"כאילו"...
מכיוון שהם כבר לא ילדים קטנים אין חשש שייעלבו וכשהם משתמשים בביטויים האלה (כמו רוב בני גילם) אינני מתקנת אלא אני שואלת "כאילו או באמת?" והתשובה היא "באמת", ולמה היה "חבל על הזמן"? וכאן יש תשובות שונות ומשונות. הם רואים כמה ביטויים אלה מגוכחים כשאינם במקום אך קשה להם להיגמל מהם.
וברצינות - כאשר נצליח לאסוף את כל השמונה יחד נשאל לדעתם- נראה איך עובדים החושים הצעירים הבריאים.

מי פנוי בשיינקין, תודה.
אכן, גם אני חשבתי על הצורה הזוגית. כשם שלא נדבר על regalim אלא על raglayim, כך ראוי ודאי לומר sevachayim. אבל לגבי סוגי הסגוליים -- אינני בטוח שמיצית את כל האפשרויות (חסר לי למשל בית, מוות). זכורני שעֻזִּי ארנן (היה הורג אותי אילו כתבתי עוזי...) הרחיב בנושא זה בספרו התמציתי "דקדוק הפה והאוזן", בפרק שקרא לו "הברה שנפתחה".
לצערי אין הספר כרגע תחת ידי. מי מכיר מי יודע איפה אפשר לראות מוצג מוזיאוני מועיל זה?

לנהג מונית
טעיתי. ריבוי זוגי של סֹבֶך צריך להיות סַבְכַיִם כמו רגלים וזה נשמע נורא... (-8

ל-מייק בר רב אשי
הצורה רְגָלִים דווקא קיימת. שלוש רְגָלִים - פסח, שבועות וסוכות בהן היו עולים לבית המקדש בירושלים, אבל אני חושבת שזה מקרה יחיד.
אני מניחה שהספר של עזי ארנן נמצא בארכיון של ספרית האוניברסיטה העברית בירושלים.

מה שהטריד אותי שבמילון אין בכלל צורת רבים מכל סוג שהוא וזה מוזר.
לדעתי אין צורת רבים משום שצורת הרבים צריכה להיות "שרירי הסֹבך". השרירים הם הרבים, והסבך מתאר לאיזה שריר מתכוונים.

לשרון ג
הפיתרון שלך נראה הגיוני.

השרירים הם הרבים, והסבך מתאר לאיזה שריר מתכוונים
כל הכבוד, שרון ג, הפתרון שלך עונה על הצד הפרקטי, אם כי טוב שחווינו את הדיון האינטלקטואלי
ל-מייק בר רב אשי_ - _חסר לי למשל בית, מוות
שתי הצורות אינן שייכות למשקלים הסגוליים שציינתי - מלך, מלח וכותל - במלה בית אין סגול כלל, ואילו המלה מוות שייכת למשקל אחר, יחד עם עוול, גוון, תווך -כולם במשקל katel (מלעיל)

מאמר מעניין על טעויות בלשון העברית.

תחתון או תחתונים ? מה יותר נכון להגיד.

תחתונים.

http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-860 ... 85,00.html

http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-860 ... 73,00.html

http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-860 ... 88,00.html

אין הרבה דוברי עברית סביבי כאן.
כשאני מדברת בעברית אל הבנות שלי אנשים מסתקרנים.
השכנה הרגישה שהיא מבינה עברית כששמעה אותי מבקשת מהילדה שתנעל את הסנדל ובהזדמנות אחרת כשאספנו עלים לתוך שק.
מהיכן הגיעו המילים סנדל ושק לעברית? או שהם במקור מילים עבריות (היו סנדלים ושקים בתקופת התנ"ך לא)...
מכירים עוד מילים המשותפות למספר שפות?
תודה