טעויות נפוצות בעברית 1

[פרדסית*]

נראה לי שמה שמבלבל אותו הוא הבי"ת בתחילת 'בראותו' - הוא שואל איך לדעת אם להתייחס אל המילה כצירוף יחס או כשם פועל.
(סליחה שלא עוזרת מעבר לזה, לא מוצאת את הידיים והרגליים בתחביר התיכוני הזה.)

[יעלי*]

אה. לא הכרתי את המונח "צירוף יחס".
עדיין לא יודעת איך לענות על השאלה.
זה נראה לי מובן מאליו מתוך המשמעות.

[פלוני_אלמונית*]

יהודה
דבר תורה לפני שבת. מי יודע לנתח את המשפט שיצביע?
כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקד אותם, ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם.
כ מתחילה פסוקית אבל מה המשפט העיקרי. וכן ולא יהיה בהם האם זה משפט פשוט?
שאלה רק לתותחים

[פלוני_אלמונית*]

פלונית
המשפט "כולם דיברו על המשחק ששוחק אתמול"
איך הופכים את המשפט למשפט פשוט עם לוואי.

[יעלי*]

כולם דיברו על המשחק של אתמול?

[פלוני_אלמונית*]

אבל את פשוט קצרת את המשפט
האם יש אפשרות להשאיר את החלק "ששוחק" ואותו להפוך ללואי פשוט בלי פסוקית?

[פלוני_אלמונית*]

יהודה
איך אומרים מעריך אותך במילה אחת
מעריכך? האם זה נכון?

[יעלי*]

האם יש אפשרות להשאיר את החלק "ששוחק" ואותו להפוך ללואי פשוט בלי פסוקית?
אם תשאיר את "ששוחק" תשאיר את הפסוקית...

[פלוני_אלמונית*]

יהודה
למה המילה "נצבע" מסתיימת עם ניקוד פתח ואילו המילה "נקרא" עם קמץ.
הרי הכלל אומר בפועל הברה סגורה מוטעמת תנועה קטנה.
שבת שלום

[במעבה_הפרדסים*]

ההברה השנייה ב'נקרא' - פתוחה. האל"ף נכתבת אך לא נהגית. ההגייה זהה להגייה של 'נקרה'.
רואים את זה גם בהטיות: נִצְבַּעְתִּי - הברה סגורה בשווא נח, ואחריה דגש קל; נִקְרֵאתִי - הברה פתוחה, אל"ף אילמת בלי ניקוד, אין דגש.

בעברית החדשה, לפחות הגרסה האשכנזית השלטת, גם לעי"ן אין ייצוג בהגייה, וגם 'נצבע' בעצם נחתמת בהברה פתוחה. אבל הניקוד נקבע כמובן לפי הגייה מקראית (ליתר דיוק- מסרנית), ובה עדיין היה ביטוי לעי"ן, גם כשאל"ף ללא תנועה התפוגגה לה.

[פלוני_אלמונית*]

את ממש תותחית

[פלוני_אלמונית*]

שבוע טוב
מגילת אסתר- מה השורש של מגילה . ראיתי באקדמיה שזה בנין הפעיל שורש גול.
לי זה לא מובן , היה נראה לי שזה מלשון לגלול?
מה אומרים החברים?

[פלוני_אלמונית*]

חן חן.


ראיתי באקדמיה שזה בנין הפעיל שורש גול
הא? 0-:
איפה נכתבה האמירה המשונה הזאת? אפשר לקבל קישור?

במעבה הפרדסים

[פלוני_אלמונית*]

תסתכלי באתר של האקדמיה ללשון ןבנטיה הפעלים.

[במעבה_הפרדסים*]

בינוני נקבה משורש ג-ו-ל בניין הפעיל - מְגִילָה (=שְׂמֵחָה).
כל קשר בין הבינוני הנ"ל לבין שם העצם מְגִלָּה - מקרי בהחלט.
מְגִלָּה היא אכן משורש ג-ל-ל, כפי שכתבת, אבל היא שם עצם. לא פועל ולא בינוני, ואין מה לחפש אותה בלוח נטיית פעלים.

[פלוני_אלמונית*]

שלום
המילה "צלחת" צלחות" הוא בהטעמה מלעיל או מלרע.
הניקוד במילה צלחת הוא תח והניקוד בצלחות הוא קמץ.
למה?

[במעבה_הפרדסים*]

העניין הוא שיש משקל שונה למילה ביחיד וברבים. זו לא אותה חיה.
צַלַּחַת, מלעיל, משקל של מילה יחידה.
צַלָּחוֹת, מלרע, משקל רבים.
אני חושבת שאין בעברית אף מילה עם סיומת ריבוי -וֹת במלעיל. אין משקל כזה (לגבי סיומת הרבים - ִים זה קצת יותר מורכב).

[במעבה_הפרדסים*]

מוסיפה: מילים במשקל יחיד מלעילי הן מאוד מאוד נפוצות בשפה, ובריבוי הן תמיד מלרע.
למשל -
כֶּלֶב - כְּלָבִים
גְּבֶרֶת - גְּבָרוֹת
שַׁפַּעַת - שַׁפָּעוֹת
נַחַל - נְחָלִים

[פלוני_אלמונית*]

המשפט: בסיפור סיפור על סיפור מובא שהסליל התחכך עם המון, ויש כאלה שהדפו ויש כאלה התחבקו עם הסליל.
האם המשפט הזה תקין: מובא זה הנשוא אבל מה הנושא וכן נכון לומר בסיפור סיפור על סיפור?

[פלוני_אלמונית*]

ערב טוב.
יהודה שואל, למה הניקוד במילה "בלתי נודע" האות ד בפתח "נודע" הוא בקמץ?
תודה רבה

[יעלי*]

למה שיהיה בפתח? זה לא פועל אלא שם תואר

[פלוני_אלמונית*]

אז למה המילה "בלתי נודע" האות ד היא בפתח

[יעלי*]

לא. שם התואר נודע מנוקד בקמץ, אם יש לפניה בלתי ואם אין.
מה שמנוקד בפתח זה הפועל נודע בעבר. "מעולם לא נודע להם ש..."
אבל אם זה פועל לא יכול לבוא לפניו בלתי.
כך שאם ראית את הצירוף בלתי נודַע, בפתח, זו כנראה טעות.

[פלוני_אלמונית*]

שבוע טוב
המילה "מורה " ועוד מנוקדת בסגול.
האם יש כלל מתי משתמשים עם ציירה ומתי עם סגול?

[במעבה_הפרדסים*]

פועל בציווי - צירה (בְּנֵה);
שם בסמיכות - צירה (מוֹרֵה דֶּרֶךְ);
כל השאר בסגול (מוֹרֶה), חוץ מקבוצה קטנה של חריגים - אַיֵּה, אַרְיֵה, הִנֵּה, הַרְבֵּה, עֶשְׂרֵה.

[פלוני_אלמונית*]

תודה
אבל אני יודע תנועה פתוחה מוטעמת תבוא תנועה גדולה.

[יעלי*]

לכל כלל יש יוצאים מהכלל

[פלוני_אלמונית*]

קטונתי, אבל נדמה לי שגם הסגול נחשב תנועה גדולה (או שקוראים לזה "מלאה"?) כשבאה בעקבותיו ה"א שותקת.
^תפילה

[פלוני_אלמונית*]

שלום
האם המשפט הזה תקין "תלמיד עם יכולת לימודית" להבנתי "יכולת" זה שם שם פעולה ולא פועל אז המשפט הוא שמני.
וגם אם המילה"עם" מפרידה ביניהם כי לדעתי במשט פועלי זה לא היה תקין?

[יעלי*]

זה לא משפט.

[פלוני_אלמונית*]

אפשר לנמק ?

[יעלי*]

אין בו נושא ונשוא.

[יעלי*]

משפט זה היגד שמספר משהו. קורה בו משהו. זה לא חייב להיות פעולה. אבל צריך להיות נושא ונשוא. משהו שקורה אתו משהו.
"תלמיד עם יכולת לימודית" זה כותרת. זה מבקש המשך. אוקיי, תלמיד עם יכולת לימודית, ש...? ו...?
"לתלמיד יש יכולת לימודית" זה כבר משפט. אמרנו פה משהו. זה עומד בפני עצמו.

[פלוני_אלמונית*]

את יכולה להפוך למשפט "תלמיד עם יכולות לימודיות"

[במעבה_הפרדסים*]

את יכולה להפוך למשפט "תלמיד עם יכולות לימודיות"{{}}
זו שאלה? אתה שואל היא מוכנה להפוך את ההיגד הזה למשפט עבורך?

[יולי_קו]

אלמוני,
יעלי ענתה לך. קריאה בתגובה שלה תענה על שאלתך.

[פלוני_אלמונית*]

ערב טוב
יהודה שואל, האם מישהו יודע למה "מורה או עולה" מנוקד בסגול ולא בצירי?

[במעבה_הפרדסים*]

_פועל בציווי - צירה (בְּנֵה);
שם בסמיכות - צירה (מוֹרֵה דֶּרֶךְ);
כל השאר בסגול (מוֹרֶה), חוץ מקבוצה קטנה של חריגים - אַיֵּה, אַרְיֵה, הִנֵּה, הַרְבֵּה, עֶשְׂרֵה_

[פלוני_אלמונית*]

האם זה דווקא בזמן הווה או בכל הבניינים?

[יעלי*]

סגול לפני ה' בסוף מילה, בכל הזמנים חוץ מציווי, בכל הבניינים, בכל שמות העצם שאינם נסמכים -
פרק לאלה ש במעבה הפרדסים ציינה.

[פלוני_אלמונית*]

ערב טוב
ראיתי כותבים "נהג" עם סגול תחת האות נון ולא בקמץ.
האם זה נכון?

[יעלי*]

למיטב ידיעתי, ויכול להיות שאני לא מדייקת,
פעם זו היתה הצורה הנכונה בלעדית.
הנמכת תנועה שקשורה לתשלום דגש או משהו כזה.
האקדמיה קיבלה את הצורה נַהָג כבר לפני כמה וכמה שנים, ולפני קצת פחות שנים זו נעשתה הצורה המקובלת והעדיפה, והצורה נֶהָג נחשבת מיושנת.
(עכשיו מנקדים את זה כמו את כל המקצועות במשקל קַטָּל מינוס הדגש. קל לזכור. הגיוני בסך הכל. מההחלטות הפחות גרועות של האקדמיה בעיניי)

[יעלי*]

אגב, לא חושבת שאי פעם ניקדו את זה בקמץ תחת הנו"ן. אבל יכול להיות שזה היה שלב בדרך... תשלום דגש בלי הנמכת תנועה...

[בשמת_א*]

פעם זו היתה הצורה הנכונה בלעדית

[פלוני_אלמונית*]

צהרים טובים
בתפילת שמונה עשרה אומרים "ה שפתי תפתח" והניקוד שתחת האות חי"ת הוא קמץ
מה שאני יודע הברה סגורה מוטעמת בפועל היא בניקוד פתח.
למה כאן זה שונה?
מה שאני יודעת

[יעלי*]

זה פסוק מתהלים, המקרא לא כפוף לאקדמיה

[פלוני_אלמונית*]

אקדמיה קבעה כללי ניקוד לפי התנ"ך.

[פלוני_אלמונית*]

נכון, בעיקרון. אבל הניקוד בתנ"ך מורכב יותר מהמקובל היום.
בפסוק שציטטת, המילה 'תפתח' מוטעמת באתנחתא - זהו טעם מפסיק חזק מאוד (בדרגת קיסר) שמחלק את הפסוק לשניים. מילה שיש אחריה הפסקה בדיבור משנה מעט את צורת הגייתה. אני חושבת שזה קורה לנו גם היום, אבל מה שבטוח - במקרא זה מתועד. בֶּטֶן בהפסק הופכת ל-בָּטֶן, וגם תִּפְתַּח הופכת ל-תִּפְתָּח (בעבר היו שומעים את ההבדל).

<{{}}במעבה הפרדסים{{}}>

[פלוני_אלמונית*]

אבל מה שידוע לי זה דווקא בניקוד הסגולי ולא בין קמץ לפתח.

[פלוני_אלמונית*]

ובכן, מסתבר שההפסקיות גם הופכת פתחים לקמצים, לגמרי (ואולי בכלל הייתי צריכה להציג את זה הפוך).
הנה, למשל, מהפסוק השני בתורה: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַ{{}}מָּ{{}}יִם". ובפרק הבא: "וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְ{{}}מָ{{}}ח". וכן הלאה.

<פרדסים>

[פלוני_אלמונית*]

יהודה, למה המילים: שמים ומיים הם בצורה זוגית, הרי אין בהם זוג?

[בשמת_א*]

זה לא זוגי, זה רבים מיוחד. משהו שאי אפשר לספור. זו צורה דקדוקית עתיקה.

[יעלי*]

להבדיל, גם ציפורניים ושיניים למרות שאפשר לספור אותן...

[בשמת_א*]

נכון, וקרביים.

[יעלי*]

גם מעיים. קראו לזה מעיים עוד לפני שידעו על מעי גס ודק (לא יודעת אם העיוור נספר בתור שלישי )
גם שוליים (לפעמים יש שניים אבל ממש לא בהכרח)
לא חשוב אבל מעניין לשים לב.

[יולי_קו]

גפיים (ידיים ורגליים גם יחד).
קרביים (יש הרבה איברים פנימיים).

פחות מובנים לי כיריים וצהריים מבחינת המבנה הזה.

[בשמת_א*]

כן, התלבטתי לגבי המעיים. חשבתי שדווקא יכול להיות שהם כן ידעו שיש מעי דק ומעי גס, ואולי בגלל זה זה זוגי ולא רבים.
הרי בשביל לדעת שיש "קיבה", "מעי", "כליות" וכו', צריך היה להסתכל פנימה בתוך הגוף. בין אם מפציעות מלחמה, בין אם מלנתח גופות מתים, כך או כך, המלים נוצרו על סמך ידיעה מסוימת של האיברים שבתוך הגוף. אחרת, לא היו בכלל מלים.
גפיים הם שני זוגות.
קרביים אמרתי.
באמת איך נראו כיריים בתקופה שהמציאו את המלה? זה מעניין.
ובאמת מעניין מה בעצם משמעות המושג "צהריים". הממממ הרי יש שחר, בוקר, ערב, יום, לילה, הכל ביחיד. אז מה מיוחד ב"צהריים" או "צהרי יום"? מה פירוש המלה? על מה מדובר פה?

[יולי_קו]

צוהר זה חלון גבוה בתקרה שהשמש נכנסת בו בצהרי היום.

[יעלי*]

כן, התלבטתי לגבי המעיים. חשבתי שדווקא יכול להיות שהם כן ידעו שיש מעי דק ומעי גס, ואולי בגלל זה זה זוגי ולא רבים.
כשנוצרה המילה מעיים, היא כללה עוד איברים חוץ ממעיים (למשל רחם).

[יעלי*]

ובאמת מעניין מה בעצם משמעות המושג "צהריים". הממממ הרי יש שחר, בוקר, ערב, יום, לילה, הכל ביחיד
יש שעת בין ערביים

[יעלי*]

באמת איך נראו כיריים בתקופה שהמציאו את המלה? זה מעניין.
המילה מופיעה כבר בתנ"ך.

[פלוני_אלמונית*]

במילים שמים ומים, הזוגיות היא לגמרי פטה-מורגנה - המילה הבסיסית נגמרת בצליל Y, וצורת הרבים שנגזרה ממנה נראית כאילו היא בסיומת זוגי. אבל זו לא יו"ד של זוגי, היא חלק מהמילה.

הממממ הרי יש שחר, בוקר, ערב, יום, לילה, הכל ביחיד. אז מה מיוחד ב"צהריים" או "צהרי יום"?{{}}
אגב, בשפות האחיות שלנו, ערבית וארמית, המילה המקבילה באה ביחיד (ט'הר, טיהרא).

במעבה הפרדסים

[בשמת_א*]

_באמת איך נראו כיריים בתקופה שהמציאו את המלה? זה מעניין.
המילה מופיעה כבר בתנ"ך._

נכון, אז איך הם נראו?

צוהר, לאו דווקא בתקרה.
במעבה הפרדסים, צודקת! עוד יותר מסקרן למה אצלנו זה בצורת הזוגי.

[פלוני_אלמונית*]

גם מבלבל: זוג משקפיים, זוג אופניים הרי מדובר בחפץ אחד!

[בשמת_א*]

זה לא מבלבל. מדובר בחפץ שיש בו חלק מרכזי זוגי: משקף ועוד משקף, שני משקפים - משקפיים, אופן ועוד אופן, שני אופנים - אופניים.

[פלוני_אלמונית*]

לגבי 'צהריים':

מבחינה היסטורית נראה שהסיומת ־ִים במילה צָהֳרַיִם אינה סיומת זוגי ביסודה, כפי שעולה מהשוואה ללשונות שמיות אחרות. המילים המקבילות בערבית ובארמית צורתן צורת יחיד. בכתובת המואבית הקרויה מצבת מישע באה המילה צהרם (בלי יו"ד). המ"ם מתבארת כאן כסיומת המציינת תוארי פועל, כגון ריקם{{}}, חינם{{}}, יומם{{}}. כפי ש{{}}יומם פירושו 'ביום', צהרם יכול להתפרש 'בצוהר'{{}}
מכאן

במעבה הפרדסים

[בשמת_א*]

אז איך התרחש המעבר מ"צוהר" לצהריים? 0-:
צהרם, אגב, לא חייב להיות "בצוהר", זו יכולה להיות גם יחסה דקדוקית (קאזוס). כמו היחסות בערבית או ברוסית (או בלטינית). כמו במלים ריקם וחינם.

[פלוני_אלמונית*]

אז איך התרחש המעבר מ"צוהר" לצהריים?{{}}
אם אני מבינה את הטקסט נכון - דרך המילה המתווכת, צהרם.

צהרם, אגב, לא חייב להיות "בצוהר", זו יכולה להיות גם יחסה דקדוקית
אני חושבת שלכך הם מתכוונים.
הם ציינו רשימת מילים שבאות עם יחסה של תואר הפועל. קשה לתרגם לדוברי עברית את מה שהיחסה הזאת מוסיפה למילה. אבל גם אצלנו, הישראלים נטולי היחסות, לפעמים באה 'ב' בצירוף לתוארי פועל (למשל - 'בכיף'). כלומר 'ב' משמשת אצלנו לפעמים בדומה ליחסה הזאת. במקום לומר 'יומם וליל' אנחנו אומרים 'ביום ובלילה'. אז באותו אופן, אנחנו יכולים להבין ש'צהרם' (עם היחסה) מתפרש אצלנו - 'בצהר'.
לא בטוחה שהצלחתי להבהיר את כוונתי...

במעבה הפרדסים

[יעלי*]

ריקם וחינם זה במידה רבה כמו יומם וצהרם. רק עונה על שאלה אחרת (איך / מתי, בהתאמה) לגבי הפועל המתואר.

[פלוני_אלמונית*]

מה הפירוש יחסה?

[קנאי_שפה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מְקָרֵר ולא מַקְרֵר