טושים זה הדק

[אנונימי]

תחילת הדף הזה נמצאת בדף תחילת טושים זה הדק

---

[תבשיל_קדרה*]

אבטיח הוא קרח. אולי לא איכותי, אבל קרח.

[מיכל_שץ*]

אני חושבת שהכוונה לסורבה או שרבט (לא מצאתי במילון)
ויש אבטיח גם קרח וגם כזה. זה כמו הציפוי של הסולרו. וגם הלהיט של הקיץ שעבר מפלצת ענבים! גדול!

[סבתא_מתנות*]

לירושלמים הוותיקים,האם אתם יודעים מה זה חאמלה מאלאן? (אני לא יודעת לנקד. האות א' מסמנת קמץ והאות ה' מסמנת סגול) האם זה אפונה או חומוס?

[בועז_חן*]

מאלאן זה הרבה, המון.
לא יודע מעבר לזה.

[תוספות_יוםטוב*]

(אני לא יודעת לנקד. האות א' מסמנת קמץ והאות ה' מסמלת סגול)

כך בדיוק צמחה היידיש.
קבוצת יהודים בפולניה שלא ידעה לנקד באינטערנעט.

[אמא_של_יונת*]

יאיר,

[ענת_גביש*]

חאמלה מאלאן
טלפון לסבתא והנה התשובה:
זה חומוס כשהוא עוד ירוק, קוטפים וקושרים כמו מטאטא ובקצה יש עיגולים עיגולים וככה קוטפים ואוכלים.

[סבתא_מתנות*]

ענתי, תודה. היה לי וויכוח בנושא: אני טענתי שזה חומוס והטענה הנגדית היתה שזה אפונה... האמת שהיום כבר לא רואים את זה במקומותינו.

[ליאור_אורז*]

חמלה מלאן זו אפונה ירוקה.
מישהו יודע מאיפ הגיע האבויויו? או הקולולוש? (שיש אומרין שהוא קולולולו).

[ענת_גביש*]

אפונה באה בתרמילים, והתיאור למעלה הוא של משהו שנקטף כשהוא עדיין תלוי "עגולים עגולים" על גבעול האם ונקשר לצרור. סביר יותר שזה החומוס. (אני צריכה רק לקוות שחומוס לא בא גם בתרמילים כדי להמשיך בקו ההגנה על הגאווה המשפחתית.)

[בועז_חן*]

מישהו יודע מאיפ הגיע האבויויו? או הקולולוש?
מירושלים (-:

[ציקי_מוקי*]

חברה - אני לא רוצה לעורר כאן מהומה אבל אין מנוס...
איך אוכלים מילקי??? (עם מקופלת בכובע)

[eMaster*]

שאלה מצויינת, אחיי היהודים... שאלתי כמה אנשים מהאקדמיה:
פ.רבולה: מילקי עם מקופלת? פשוט מאוד. לוקחים את ה"כובע" עם המקופלת, זורקים אותו לפח
ואז יש מילקי רגיל. מפה - אנחנו כבר יודעים מה לעשות.
ה.יצ'2הו: מרתיחים את המקופלת עד שהיא הופכת לנוזלית, ואז פשוט מוזגים אותה להשתלבות מצויינת עם
השוקולד שלמטה.

[בועז_חן*]

זה שהם שמים שני מוצרים יחד זה לא אומר שצריך לאכול אותם יחד. אוכלים את המקופלת ונותנים לילדים את המילקי.
מה הלאה? עכשיו מבצע של קנה שני סלטי אחלה וקבל שני מילקי השאלה הבאה תהיה איך אוכלים מילקי עם חומוס?

[מייק_בר_רב_אשי*]

סבתא מתנות,
איך ומנין העלית באוב את המונח הזה?
אמנם כבר ענו לך, אבל רק חלקית. ובכן, התשובה המלאה (על השאלה מה זה חאמלה מאלאן) היא זאת:
זה חִמְצָה (זה שמה העברי), הידועה בציבור בשמה הערבי חומוס, כאשר היא נמכרת בצורה מיוחדת:
ברחוב (ולא בחנות, בשום אופן!) עומד סודני גבוה ושחור-שחור ליד מתקן עם גחלים מעשנות, וקולֶה שיחים שלמים של חִמצה, שזרעיהם (זרע אחד בתוך כל תרמיל) במצב של הבשלה ירוקה, מתוקים-מתוקים. זה במקביל לאפונה ירוקה-מתוקה, אבל כאמור כאן זאת חִמצה ולא אפונה (לא אפונה! לא אפונה! לא אפונה!!). הקליה מסייעת בין היתר לפתיחת התרמילים. קונים בתעריפה (חצי גרוש עם חור) אגודה של שיחים כאלה, ואוכלים את הזרעים בכיף תוך המשך הליכה ברחוב. לא זוכר אם ואיפה זורקים את הנותר.

[סבתא_מתנות*]

מייק, תודה. ההסבר שלך היה גם מלא וגם מזכיר נשכחות...

[חתולה_על_גג_פח_לוהט*]

לא יכולתי להתאפק, אני כבר שעה צוחקת

ברורררר שמסלקים את הקצפת רק בשביל להגיע לביסקוויט !
"חיי שרה" !?!?!?!? אחרי המצאה כזאת עוד אומרים שתל אביבים סוטים? אצלנו קראו לזה "פיצוצים" (במלעיל) כי כל הכוונה היתה לזרוק את הכדור כמה שיותר חזק ולפוצץ את מי שפוגעים בו.

ארטיק זה מגלידה - ברוררררר ששוקו בננה, קרטיב זה מקרח, והכי טעים קרטיב אננס לבן.

והכי חשוב



טושים זה הדק

[טרה_רוסה*]

לללללללללאאאאאאאאאא!!!
not again!!!!!!!!

[שרון_ג*]

[אמא_נוגי*]

לעומת זאת אפשר לדון האם כשאוכלים מילקי : מערבבים? או לא?

[תבשיל_קדרה*]

ברור שלא! אחרת אפשר לקנות מראש מוס או משהו.

[מ_י_כ_ל*]

מ-ע-ר-ב-ב-י-ם!
אחרת כל הקצפת נגמרת ואז נתקעים רק עם השוקולד. בשביל זה אפשר לקנות דני.
מוס זה כבר ענין אחר - מלקי זה מעדן חלב, מוס זה חטא. אחלה חטא.

<כן, כן, קראתי את בשמת על מעדני החלב, אבל כאן זה טושים. פה בטוח >

[תבשיל_קדרה*]

אחרת כל הקצפת נגמרת ואז נתקעים רק עם השוקולד. בשביל זה אפשר לקנות דני.
אז לוקחים כפיות עומק - בכל כפית, גם באחרונה, צריך להיות משניהם.

[תוספות_יוםטוב*]

לזרוק את הכדור כמה שיותר חזק ולפוצץ את מי שפוגעים בו.

א-הה. ומתרבות הומאנית שכזו אני אמורים ללמוד הליכות עולם.

<לא הייתי כאן. לא ראיתם אותי.>

[שרון_ג*]

אני הייתי חופרת את השוקולד ומשאירה רק טיפטיפה בשביל לערבב עם כל הקצפת שהשארתי לסוף. ואז היתה לי קצפת חומה כזאת וטעימה נורא...
אני כבר שנה לא נוגעת במוצרי חלב.
יש מילקי סויה?

[מיכל_שץ*]

חזרתם לסורכם? אצלנו בבית יש שתי מפלגות מילקי, מפלגת המערבבים ומפלגת האוכלים קודם את הדני (כמו שרון ג).
אבל יש לי שאלה חדשה אליכם, סוגיה שטרם הצלחנו לפתור. איך אומרים קרטושקס או קרטופלך? זה לכבוד ל"ג בעומר

[שרון_ג*]

קרטושקעס זה תפוחי אדמה במדורה
קרטופאלאך זה מאכל מבצק ממולא ב (נדמה לי) תפוחי אדמה. מי שזוכר את המערכון של טוביה צפיר בתפקיד השר שפירא שאכל בחתונה "קרטופלך" אם המתכון קריטי, אני יכולה לשאול את סבת'שלי. אני מהעדה המתאימה להנ"ל...

[סמדר_נ*]

שרון, לא התבלבלת במקרה עם "קרעפלאך"?
באגף הייקי של משפחתי אוכלים "קרטופל זלט".
>לראשונה מזה ימים רבים תורמת סמדר לפורום אינפורמציה חיונית. ממש אינפורמציה. וואו.<

[אמא_נוגי*]

לא מערבבים, אוכלים קודם את הקצפת, ומשאירים קצת בסוף לאכול ביחד עם הדני.

קרטושקס או קרטופלך?
לדעתי זה אותו הדבר.

[מיכל_שץ*]

_קרטושקס או קרטופלך?
לדעתי זה אותו הדבר._
כן הכוונה לתפו"א השרופים במדורה, אבל איך קוראים להם? ולמה?

[שרון_ג*]

כן, התבלבלתי עם הקרפלעך

[תבשיל_קדרה*]

_קרטושקס או קרטופלך?
לדעתי זה אותו הדבר._
אכן - בא מרוסית (גם קרטופל הגבוהה [למשל, כשמתיחסים ליבול השנתי] וגם קרטושקה היומיומית), חלחל ליידיש בשתי הצורות, קיבל שני ריבויים יידיים שונים, והתאזרח כאן לכבוד החג.

[תבשיל_קדרה*]

מיותר לציין שברוסית וביידיש המילה מצינת תפו"א, ולא דווקא תפו"א שרופים במדורה.

[מ_י_כ_ל*]

מיותר לציין
מטעמים מובנים, אף פעם לא הבנתי את הפתיח הזה.

[תבשיל_קדרה*]

מטעמים מובנים
מטבע הדברים, אף פעם לא הבנתי את הפתיח הזה.

[שרון_ג*]

מטבע הדברים
למען האמת,אף פעם לא הבנתי את הפתיח הזה.

[מ_י_כ_ל*]

למען האמת
אף פעם לא הבנתי את הפתיח הזה.

<נראה אתכן עכשיו!>

[שרון_ג*]

_למען הפתיח
אף פעם לא הבנתי את האמת הזו._

[עודד_לבנה*]

אני לא יודע אם אני מבין, אבל אני מנסה:
מיותר לציין* - קרי: אני מתנצל אם אני אומר דברים שאתם כבר יודעים. ברור לי שזה לא אמור להיות חידוש, אני פשוט רוצה להזכיר את העובדה הידועה הזו, כי זה מתקשר למה שאני מנסה להגיד. (ידוע גם כ"למוֹתר לציין")
מטעמים מובנים* - קרי: בעיני אין צורך להצדיק את זה. הסיבות ברורות, ואין לי כח לנסח אותן עכשיו.
מטבע הדברים* - קרי: ברור לי שאין צורך להצדיק את זה. אני אפילו לא יכול לנסח את הסיבות; ככה זה בעולם, זה ממש "חוק טבע". ידוע גם כ"לית מאן דיפליג", שהוא בעברית "אין חולק על כך ש". או שאולי זה לא בדיוק אותו הדבר).
למען האמת* - קרי: אני לא מסכים איתך / עם מה שנאמר / עם דעה, אבל אני לא רוצה לעשות מזה קונפליקט. זאת אומרת, זה בסדר מה שאמרת, אבל האמת היא אחרת, ובוא לא נריב.

[מונו_נוקי*]

לא ידעתי איפה לכתוב את זה. נכון שקישואים זה מגעיל?

[אביב_חדש*]

לא ידעתי איפה לכתוב את זה. נכון שקישואים זה מגעיל?
מה זאת אומרת קישואים זה מגעיל? איך אפשר? קישואים ברוטב עגבניות זה מעדן עבורי. קישואים ממולאים כנ"ל. קישואים מטוגנים עם ביצה, כנ"ל.
אבל אני חושבת שיש דף בשם אוכל הפרשות והבעיה הפולנית שיכול להתאים יותר לשאלה שלך ולתשובה שלי.

[מייק_בר_רב_אשי*]

עודד,
יופי של הגדרות ואבחנות.
<מה ההבדל בין הגדרה לאבחנה?>

[מונו_נוקי*]

הגדרה-הסבר תמצית י מדוייק המתאר את האובייקט
אבחנה-תאור המבדיל בין האובייקט הנ"ל לאוביקט דומ ה אחר או לשאר האוביקטים בעולם

[עודד_לבנה*]

דעתי קצת אחרת - ישנם כמה סוגים של הגדרה:
הגדרה לבאור:
כדברי מונו נוקי - הסבר תמציתי מדוייק המתאר את האובייקט.
דוגמא: הגדר שולחן (אתגר! הא?).
הגדרה: רהיט בעל משטח המיועד להניח עליו דברים כדי להשתמש בהם עליו.
זו הגדרה אשר נותנת לנו איזושהי תמונה של שולחן לפני העיניים.

הגדרה להבחנה:
תנאי הכרחי ומספיק, אשר מאפשר לנו להבדיל באופן יעיל בין המוגדר לבין דברים אחרים.
דוגמא: הגדר שם עצם, הגדר פועל.
תשובה: פועל היא מלה שיש לה זמן; שם הוא מלה שאפשר להוסיף לה את הא הידיעה או כינוי קניין (שלי, שלך).
ההגדרות האלו אינן נותנות לנו להבין מה זה שם או מה זה פועל, אך הן עוזרות בהבחנה בין שם לפועל וביניהם לתארים או למילות.

אשר לאבחנה - זו בדרך כלל הצהרה מנומקת שבמקום מושג אחד ראוי להשתמש בשני מושגים. זה מקובל מאד במערכות משפטיות והלכתיות - כאשר יש כלל החל על קבוצה A, ורוצים לא להחיל אותו במקרים מסויימים, אז מפרידים את קבוצה A לשתי קבוצות - A1, ו- A2, ואומרים שהכלל חל רק על A1. בהלכה נהוג לעיתים להתשמש ב"במה דברים אמורים".
דוגמא: הכלל הוא "ואהבת לרעך כמוך".
הרמבם היה צריך לפשר בין המצווה הזו זה לבין המצווה לשנוא את החילוני ("הלוא משנאיך יהוה אשנא ובמתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים, לאוייבים היו לי" (תהילים קלט פסוקים כ"א-כ"ב), והמדרש הוא ש"מתקוממיך" זה מי שאינו מאמין באלוהים).
והוא אמר לכן:
ואהבת לרעך כמוך: במה דברים אמורים? ברעו לתורה ולמצוות, שאם לא כן - מצווה לשנוא אותו, שנאמר: הלוא משנאיך יהוה אשנא ובמתקוממיך אתקוטט.
כאן הקבוצה A היא שאר ישראל, והרמבם הפריד ל- A1 - מי שלומד תורה ומצוות, ול-
A2 - מי שאינו לומד תורה ומצוות, והחיל את "רעך" רק על A1.

אגב, פסיקת הרמב"ם בנושא הזה אינה מקובלת על זרמים גדולים בעולם הדתי של היום, ובהם הדתיים-הלאומיים.

עוד אגב, המלה "ובמתקוממיך" היא בת שבע הברות, ואין הרבה כאלו בתנך. המלה הארוכה ביותר בתנך, ככל הזכור לי, היא "והאכדשתרפנים" (יש לי כאן שגיאת כתיב, שמישהו יתקן), גם היא בת שבע הברות, ובגימאטריה מנצחת קצת את "ובמתקוממיך".

[מ_י_כ_ל*]

הבחנה מול אבחנה
למען האמת (...) איני יודעת את טיבה של ההגדרה המילונית לשתי המילים הללו, אולם בכל הנוגע לפרקטיקה, הרי שאף אם יש הבדל בין השתיים, אין הוא נשמר.
השימוש המפורסם ביותר במינוחים אלה נשמע בהקשר של המשפט המינהלי או החוקתי, כאשר יש צורך לבחון, האם הרשות השלטונית נגועה ב אפליה אסורה או שמא ביצעה א/הבחנה מותרת (ויש ש'קישטו' אף ב-'העדפה מתקנת'...). בהקשר זה, וקל מאוד להתרשם מכך בקריאת פסקי דין בנושא, השימוש במילים הבחנה/אבחנה בא לסרוגין, מבלי שמיוחסת משמעות שונה לשתיים. אולי ראוי היה לנהוג אחרת (בהנחה שיש הבדל במינוח), אבל, כאמור, אין אלה פני הדברים.

אז מפרידים את קבוצה A לשתי קבוצות - A1, ו- A2, ואומרים שהכלל חל רק על A1
זה כמעט מרגיש כאילו השארת את השופטים במערומיהם, שהרי הם מנסים לטעון כי באמת מדובר בשתי קבוצות שונות ונפרדות ולא בקבוצה אחת שפוצלה, רק כדי שניתן יהיה לא להחיל את הכלל על חלקהּ...

<הקריצה משמעה שלפעמים, רק לפעמים, שיקולים שאינם שיפוטיים גרידא עושים דרכם אל ההחלטות השיפוטיות...>

טוב, רציתי להרחיב עוד על כלי ה-'ה/אבחנה', על הקשרים אחרים שנעשה בו שימוש (בהם מסופקני אם בכלל נכון לדבר במינוחים של כלל החל על קבוצה או קבוצות) ולפרט עד כמה כלי זה חיוני במערכת קזואיסטית כשלנו, על מנת לאפשר מידה של גמישות ושיקול דעת, תוך שמירה על עקרון התקדים המחייב. אבל זמני תם, כך הכריעו השופטים בביתי...

אבל בכלל, מה בדיוק אנחנו עושים בדף על הטושים?!?

[שרון_ג*]

אבחנה: דיאגנוזה, קביעת סוג הדבר (מחלה, הרכב כימי וכו') על ידי בחינה ובדיקה: הרופא עורך אבחנת מחלה לפי סימנים שונים.
(אבן שושן, שנת תרפפו)

הבחנה: 1. הבדלה בין דבר לדבר, הכרה ברורה בטיבו של דבר. (וכאן באו מספר דוגמאות)

1. אבחנה, דיאגנוזה, קביעת סוג דבר (מחלה, הרכב כימי וכדומה) על ידי בחינה ובדיקה. ע"ע אבחנה.

(אבן שושן, שם)

וזה באמת לא מתאים לכאן...

[מייק_בר_רב_אשי*]

אבל בכלל, מה בדיוק אנחנו עושים בדף על הטושים?!?
מה זה משנה? אם זה חשוב, שמישהו ייקח יוזמה ויעביר למקום המתאים. תודה.

ולעניין:
ראשית לנושא ההבדל בין הבחנה לאבחנה:
מקובל לטעון, כי הבחנה היא פעולה, ואבחנה היא תוצאת הפעולה (כמו הספקה ואספקה).
זה טוב, אבל זה לא חל למשל על הגדרה (מי יאמר אגדרה?).

ולהבדל בין אבחנה והגדרה יש לי הצעה מתחום הגיאוגרפיה:
כשיש שתי מהויות (המתבטאות בכתמים על נייר כגון מפה): אם מדגישים בקו בולט את הגבול ביניהן (אחרי לבטים איך בדיוק להעביר קו זה) - תהא זו הגדרה, היינו ציור הגדר החוצצת ביניהן; ואילו אם צובעים כל אחת מן המהויות בצבע אחר (ואז ממילא מתבלט מאליו ההבדל ביניהן) - זו הבחנה המביאה לידי אבחנה.
ויש כמובן יתרונות וחסרונות לכל אחת משתי דרכים אלה להבהרת המהויות וגבולותיהן.

[תוספות_יוםטוב*]

אבל בכלל, מה בדיוק אנחנו עושים בדף על הטושים?!?

[h=2]

מ-ק-פ-י-ת !!! [/h]

<מגיע מתנשף בריצה>

איך נפלת בפח??? זו קונספירציה אנטי-ג'מבואית שמפעילה את הטקטיקות של המיני נגדם!!! להשתלט על דפי-הבל ולפתוח שם דיונים רציניים!!!

ראי הוזהרת.
<קלא וכו'>

[תבשיל_קדרה*]

קונספירציה אנטי-ג'מבואית שמפעילה את הטקטיקות של המיני נגדם!!! להשתלט על דפי-הבל ולפתוח שם דיונים רציניים!!!
יו! כמה זמן לקח לי להבין מה כתוב פה!

[פלוני_אלמונית*]

שלום
אולי מישהו יודע איך משחקים בגוגואים?

[כדורסלנית_עבר*]

אולי מישהו יודע איך משחקים בגוגואים?

אצלנו במושב, בסוף שנות השבעים, היו לוקחים צנצנות ריקות (עדיף מזכוכית) ומנסים לקלוע לתוכן ממרחק של כמה מטרים. מי שהצליח לקלוע קיבל את כל הגוגואים שנאספו באזור הצנצנת עד הקליעה.

[שרון_ג*]

או שהיו זורקים גוגואים לקיר ורואים מי הגיע הכי קרוב.

(והיו אלה שאמרו"ג'וג'ואים")

[כדורסלנית_עבר*]

תראו מה מצאתי באינטרנט על גוגואים: גוגואים מפלסטיק
(ההדגשות שלי, לא במקור)

"אמא, אבא, בואו נשחק בגוגואים". את המשפט הזה תוכלו לשמוע בקרוב, אצלכם בבית, וזה לא בגלל שהילדים שלכם חזרו במנהרת הזמן 30 שנה אחורה, אלא בזכות משחק חדש הנקרא "גו גו מי יודע", המבוסס על משחק הגוגואים הנוסטלגי. החרצנים של פרי המשמש עודכנו לחרצני פלסטיק צבעוניים , בעלי ערך מספרי שונה לכל צבע.
הגומה, שנחפרה בעבר בבוץ, היא עכשיו תבנית פלסטיק קשיחה , שמהווה חלק מהמארז הצבעוני, שהוא קל ונוח לנשיאה. 49 שקל לתבנית משחק הכוללת 16 גוגואים .

מחסניות נוספות של גוגואים ניתן יהיה לרכוש בפיצוציות ובקיוסקים

[תבשיל_קדרה*]

ואיך משווקים אותם?
מחלקים חפיסות עם מעט גוגואים לילדים ביציאה מבתי הספר /-:
(אוסיף מאוחר יותר את הקישור לסיפור של אמא על זה)

[בועז_חן*]

שלאגר. מעניין מתי ימסחרו את תחרות הבלרות או את מלחמות האיצטורבלים שהיינו עושים ליד הברושים (אני כבר יכול לראות את האצטורבלים מפלסטיק יצוק שבאים עם קסדת מגן ומונה נקודות אלקטרוני... (-: )

[חלי_ש*]

אפרופו ימסחרו, אני יכולה לראות בדמיון קלאס (ממוחשב ) כשהחיצים במקלדת מובילים אותך לקפוץ קדימה...

[בועז_חן*]

וואי הזכרת לי שראיתי משחק קלאס, קופסה שמכילה שטיח מתאים וקוביה... כל כך איום שהדחקתי.

[הילה_מקסיקו*]

"וואי הזכרת לי שראיתי משחק קלאס, קופסה שמכילה שטיח מתאים וקוביה... כל כך איום שהדחקתי."

מה כל כך איום בזה
אני מה זה אוהבת את זה
זה גם לא טוב להדחיק.

[חלי_ש*]

הילה, הנקודה היא שהמודרניזציה השתלטה לנו כל כך על החיים, שמשחקים כגון קלאס, גומי, חבל, חמש אבנים וכולי...נשארו אצלינו רק כזכרון מענג מן העבר.

[קרן_יער*]

כירושלמית, מטעמים מובנים לגמרי, למען האמת ומיותר לציין ש-

אני מוחה

[שרון_ג*]

הנה, התחילו המשמשים. ואנחנו אוספים את הגוגואים.
האמיתיים.

[קרן_יער*]

תינוק בן שנה
שוכב במיטה
אצבע בפה
וזה לא יפה.



האמנם רק הירושלמים שרו זאת?

[יעל_צ*]

_כירושלמית, מטעמים מובנים לגמרי, למען האמת ומיותר לציין ש-
אני מוחה_

קרן יער,

אני אמנם ירושלמית כיום, אבל לא במוצאי.
מה כוונתך במשפט הנ"ל?

[קרן_יער*]

מה כוונתך במשפט הנ"ל?
קראי את כל הדף וגם את זה שלפניו.

[יעל_צ*]

קראי את כל הדף וגם את זה שלפניו.

אוי ואבוי. טוב, אנסה. תודה על התשובה.

[קרן_יער*]

אוי ואבוי

להפך. משפר מצב רוח בדוק.

[שרון_ג*]

נראה לי שהיא מוחה על שם העמוד "טושים זה הדק" שמשמעותו גם "לורדים זה העבה"
אצל הירושלמים זה ההיפך...

[חלי_ש*]

מתוך הדף מאכלי עדות נזכרתי בקימל!
או שאוהבים אותו או ששונאים אותו.
זכורים לי ימיי כילדה, הולכת למכולת בשעת בוקר מוקדמת להביא לחם. אך אבוי, הרי מבחוץ אי אפשר לראות אם הלחם מקומל או לא. ובכן, היו ימים שהלחם קימל הגיע לחיכי אחרי שיעור התעמלות מעייף, בעוד הקיבה מתנגנת לה בצווחת רעב אימתנית, וכיצד אני גומלת לאותה קיבה מסכנה? כן, בחתיכות שחורות קטנטנות, אשר מפזרות את טעמן העז ללא בושה בכל חלל הפה.

[בועז_חן*]

או שאוהבים אותו או ששונאים אותו
כמו גויבה (וכמו אריק שרון )

[ג'ינ_ג'ית*]

מדי פעם אני קוראת פה ולא כותבת. אז עכשיו כבר לא יכולתי.
אם טושים זה היה העבים, אז איך יכול להיות שכשבכיתה, או בכלל ילדים מבקשים טושים מחברים שלהם, או מההורים שיקנו טושים, הם מקבלים חבילת טושים צבעונית מלאה בדקים האלה וכמובן שהם לא מעוניינים באלה הענקיים והבומבילים, שנקראים לורדים!

וכן גם אני לא אוהבת קימל, ועוד תבלין המשתייך לאו שאוהבים אותו או שלא זה קינמון וכמובן קוקוס (שאותם אני הכי אוהבת על סחלב...)

[תבשיל_קדרה*]

אך אבוי, הרי מבחוץ אי אפשר לראות אם הלחם מקומל או לא
בטח שכן!

• יש גרגרים קטנים במחוץ.
• יש ריח גדול גם מבחוץ.

[שרון_ג*]

[בועז_חן*]

אם טושים זה היה העבים, אז איך יכול להיות שכשבכיתה, או בכלל ילדים מבקשים טושים מחברים שלהם, או מההורים שיקנו טושים, הם מקבלים חבילת טושים צבעונית מלאה בדקים האלה וכמובן שהם לא מעוניינים באלה הענקיים והבומבילים, שנקראים לורדים!

טיעון מאלף. הייתי חייב לתרגם אותו לעברית:
אם לורדים זה היה העבים, אז איך יכול להיות שכשבכיתה, או בכלל ילדים מבקשים לורדים מחברים שלהם, או מההורים שיקנו לורדים, הם מקבלים חבילת לורדים צבעונית מלאה בדקים האלה וכמובן שהם לא מעוניינים באלה הענקיים והבומבילים, שנקראים טושים!

הסוגיה כבר הוכרעה מזה זמן (ההוכחה: טוש מחיק = טוש עבה שנמחק מהלוח => טוש זה העבה!!!) והועברה לדף אחר כדי לאפשר דיון פורה בנושאים שברומו של עולם:

יש מישהו בעולם שבכלל אוהב קימל? הסבירו לי פעם שזה עוזר לעיכול ולכן מומלץ לזקנים (שכנראה כבר לא מרגישים את הטעם). לכן לדעתי הלחם הזה צריך להמכר בבית המרקחת ולא בסופר.

[קרן_יער*]

יש מישהו בעולם שבכלל אוהב קימל?

כן. לא סתם בעולם- בירושלים.

[טרה_רוסה*]

כנראה שאף פעם לא אכלת לחם קימל עם חמאה ומללפון חמוץ!! ויפה שעה אחת קודם.

[אמא_נוגי*]

יש מישהו בעולם שבכלל אוהב קימל?

לא , לא , לא!!!!!
מי בכלל המציא את התבלין המעצבן הזה???????????????

(דרך אגב, ובלי לעורר ויכוח, טושים זה הדק!)

[אביב_חדש*]

יש מישהו בעולם שבכלל אוהב קימל?
וודאי! אני ובנזוגי. ולא סתם, לחם שיפון עם קימל, כמו שטרה כתבה עם חמאה ומלפפון חמוץ (בחומץ ולא במלח).

[קרן_יער*]

(בחומץ ולא במלח).
האם אני אמנם היחידה בכל העולם שלא מבחינה בהבדל בין השניים?

[דקל_נור*]

טושים זה הדק, לורדים העבה ועם מרקר כותבים על הלוח.
קימל זה איכסה.

<אחרי 4 שנים של חיים בקרב הילידים הירושלמים אני עדיין איתנה בדעותי>

[שרון_ג*]

ברור שבחומץ ולא במלח.
ברור שיש הבדל בין השניים.
טושים זה הדק

[יעל_צ*]

ברור שבחומץ ולא במלח.

אפילו ירושלמים אוכלים בחומץ.

[קרן_יער*]

אפילו ירושלמים אוכלים בחומץ.
כנראה זו העובדה שאני לא אוכלת מלפפונים "סתם ככה" אלא רק בסלט...

[סוף_מעגל*]

תמר - מה "מרקר" עכשיו ? מה פתאום על הלוח ? עם מרקר ממרקרים כותרות במחברת או משפטים חשובים שרוצים להדגיש או לזכור. ואכן, קימל זה איכסה, אבל מה זה קשור.

[שרון_ג*]

מי המציא מרקר כחול?
זה מרקר שלא רק שאינו מבליט, אלא גם רק מפריע לקרוא.
זה אנטי מרקר

[אמא_נוגי*]

מה פתאום חומץ, אך ורק מלח. מלפפונים בחומץ is not the real thing! למרות 8 שנים בירושלים, עדיין גוגואים, שק קמח ומאתיים (בלי להדגיש את הא)

[בועז_חן*]

חמוצים - זה רק במלח.
הרעיון הוא שיחמיצו בעצמם, בחומץ זה זיוף זול.

ומרקר כחול נועד למנוע צילומים. זה פשווט יוצא שחור...

[דקל_נור*]

ומרקר כחול נועד למנוע צילומים. זה פשווט יוצא שחור...
אולי עלינו על קונספירציה?

[שרון_ג*]

עוד קונספירציה?

<יגאל עמיר היה משתמש במרקר כחול...>

[מ_י_כ_ל*]

לחם קימל עם חמאה ומללפון חמוץ!!
וואללה, עכשיו, טרה, החזרת אותי לפה. אין לי שום דבר ראוי להוסיף פרט לכך שאני בדרכי להכין כריך שכזה.

<המלפון מוחמץ במלח, כמובן>

מרקר כחול - איני יודעת בעבור מי הומצא, אבל אין ספק שהוא אומץ בחום(!) על ידי סטודנטים למשפטים. הללו נאלצים למרקר מחברות בחינה בעובי של האינצקלופדיה העיברית, ולכן נדרשים לשלל צבעים וגוונים, להפריד בין כותרות, כותרות משנה, תת כותרות משנה, שמות פסקי דין, שמות חוקים, תאריכים, משפטי מפתח, משפטי מפתח דרגה שניה, משפטי מפתח דרגה שלישית, משפטים סתם, משפטים כמעט סתם ועוד ועוד..
ושלא יהיה ספק - המגוון הקיים בשוק כוכבית-אינו-כוכבית מספיק ולכן רבים מהם יוצרים צבעים בכוחות עצמם ע"י שימוש בשני מרקרים זה על גבי זה.
העובדה שלא ניתן לצלם צבעים אלה היא רק בונוס מוסף, והמבין יבין.

<יעזור למיכל אם היא תבהיר שזו לא בדיחה?>