חרדות של ילדים בלילה

אנונימי

^{להמשך דף זה הועבר תוכן הדף אמא יש רכבת מתחת למיטה}

אני זקוקה לעצה!! רוני ישנה איתנו מגיל שנה - היום היא בת 3 וחצי. ההחלטה להעביר אותה אלינו נעשתה מתוך שילוב של אי רצון להתמודד עם בעיות השינה במיטה הנפרדת ואמונה ששינה משותפת היא טבעית, טובה ונכונה למשפחה שלנו. מעין פיצוי על השעות בהן אני עובדת והיא נמצאת הרחק מאיתנו. השינה המשותפת, אינני צריכה לספר לכם, היא נפלאה. במהלך הלילה אנחנו מתעוררים, מתחבקים, מתלטפים. בבוקר ההתעוררות מלווה בחיוך ובנשיקה. אין בכי וצעקות "אמא בואי" כמו שאני שומעת מהורים אחרים שילדיהם ישנים בחדר נפרד. אפשר לומר שאין לרוני בעיות שינה. כך לפחות חשבתי עד לאחרונה ואז התחלתי לשים לב לתופעה שמאוד מדאיגה אותי. יש לי בן נוסף, בן שנה ורבע, שאינו מעוניין לישון איתנו ולכן ישן במיטתו בחדר הילדים. במהלך הלילה הוא מתעורר מספר פעמים - גם כדי לאכול וגם כי נופל המוצץ וגם כי...סתם. הבעיה היא שרוני כל כך חשה אותי במהלך השינה שברגע שאני קמה לתומר היא מיד מתעוררת וקמה איתי. כשבעלי ישן איתנו הוא עוצר אותה, אך הוא עובד במשמרות לילה לפחות פעמיים בשבוע ובלילות האלה, בכל פעם שאני קמה לתומר (לעיתים 4,5 פעמים במהלך הלילה) יש צל קטן שהולך אחרי ונשאר ער עד שאני מסיימת לטפל בתומר. הגענו למצב אבסורדי לפני מספר ימים שבשעה 3 לפנות בוקר מצאתי עצמי מאכילה את תומר בסלון ורוני, יושבת לידי, מבקשת שאפתח טלוויזיה כי משעמם לה!!! מטריד אותי שהלינה המשותפת שנעשתה מתוך אמונה בחשיבות של היחד, מונעת מרוני לפתח יכולת היפרדות ממני. היא לא מסוגלת להרדם לבד או להיות במיטה לבד. זו לא לינה משותפת - זו כבר תלות לא בריאה לילדה בגילה, לא? אתמול בלילה החלטתי שעד כאן. לפני שהלכנו לישון אמרתי לה שהלילה, כשתומר יתעורר אני מבקשת שתחכה במיטה עד שאחזור. במקרה היה זה לילה שתומר התעורר 10 פעמים בערך ובכל פעם רוני צרחה!!! במיטתנו שהיא מתגעגעת ולא יכולה להיות לבד. תגידו זה נורמאלי?!!?!? אולי עשיתי עוול נוראי לרוני בכך שלא איפשרתי לה לפתח יכולת להיפרד, להיות עצמאית. מאוד יעזור לי אם הורים אחרים שחווים שינה משותפת, בעיקר כאלה שילדיהם בגרו כבר, יכתבו האם ילדיהם הצליחו לבנות אישיות עצמאית? האם הילדים שישנים אתכם מוכנים להרדם לבד במיטה המשותפת או שזה מלווה בהרדמות משותפת?

אוף! שלחתי תשובה שלמה והמחשב השתגע באמצע ואיבד אותה! אנסה לשחזר עוד מעט.

יעל, ניסיון השיחזור:
קודם כל רוני נשמעת לגמרי נורמלית לגילה. גם לא ברור לי מה זה "לא איפשרתי לה לפתח יכולת להיפרד". בזה שאת ישנה איתה את מאפשרת לה. היא תפתח כשיגיע הזמן שלה לפתח, זה לא הולך לפי שעון, וגם לא כל כך הגיוני שזה יקרה דווקא בגיל של הופעת פחדי הלילה (שלוש וחצי).
לדעתי את צודקת בכל מה שאת אומרת על חשיבות היחד והשינה המשותפת, וגם לא נראה שלרוני יש בעיה עם היחד או עם השינה המשותפת.
לעומת זאת, לך יש רגשות פחד לגבי צורכי התלות של רוני, והכחשה לגבי צורכי התלות של תומר.
מה שנשמע לא סביר הוא דווקא שבן השנה ורבע "אינו מעוניין לישון איתנו". איך בדיוק הוא הסביר את זה, בגילו? אולי מה שנראה לך כאיתותים של חוסר עניין היה הבעת מצוקה מסוג אחר? כי הילד מתעורר המון בלילה, לפי דברייך - וזה אומר שינה לא שקטה כל כך. הוא צריך אותך כל הזמן בלילה. תראי כמה פעמים את קמה בשבילו. מי הוא זה שאינו מעוניין שתומר יישן איתכם?
אולי רוני מבטאת פחדים מהמצב, שבו היא זוכה לקירבה בלילה, אבל יש לה אח דחוי, מנותק? ואולי ההפרדה בין הילדים גורמת למצב שמפחיד אותם, כמו העובדה שצורכי הלילה של האחד באים על חשבון השני? כדי לטפל בתומר את נאלצת "לנטוש" את רוני, כך שהיא לא זוכה לשינה משותפת - או שאת נוטשת את תומר כדי לישון עם רוני.
אולי תנסי שוב לצרף את תומר לשינה המשותפת, או לפחות להכניס את מיטתו לחדרכם, כדי שלא יהיה כל כך רחוק בלילה. אולי אפשר להאכיל אותו במיטתכם המשותפת, כשרוני ממשיכה לישון ליד אמא שלא נאלצה לקום ולהשאיר חור קר וריק.
העליתי פה המון שאלות ורעיונות לגבי "מה קורה". כמובן, תתייחסי לכל דברי בספקנות, קחי מה שעוזר לך, ואת היתר תזרקי. בהצלחה!

ואולי פשוט משהו מפחיד אותה כשאת לא נמצאת לידה?

נראה לי שיהיה נוח לשים את תומר איתכם בחדר (גם אם לא איתכם במיטה), ואז לא תצטרכי לצאת בשביל להניק אותו.

לגבי הרדמות ב-מיטה משפחתית - אצלנו עכשיו זה שלב מעבר (עם ילד בן 3). לרוב הוא נרדם איתי, לפעמים אם אביו או אחיו, לעתים רחוקות לבד.

הסקתי שתומר לא מעוניין לישון איתנו כי היו מספר לילות שהבאתי אותו אלינו למיטה והוא רק בכה בה - ורק כשהחזרתי אותו למיטתו, הוא נרדם.
ספרו לי בבקשה, איך אתם מרדימים במיטה המשותפת - אתם מחכים עד שהילד ירדם או שהוא נרדם לבד במיטתכם?

ליעל ג: אצלנו, לעתים רחוקות אנחנו שולחים את הילדים להירדם לבד במיטה. מכיוון שכולנו נרדמים יחד, בערך ב 10 בלילה, אנחנו הולכים לישון יחד. אם הם נרדמים קודם, לאו דווקא במיטה, אלא בהנקה או בסלון, אז מעבירים אבל לא מחוייב המציאות להמשיך לישון לידם. אם הרדמנו אותם במיטה, ויש לנו עוד מה לעשות, אנחנו פשוט יוצאים ממנה כשהם ישנים די חזק, עניין של 15 דקות, וחוזרים לישון כשרוצים.

בשמת, רציתי להודות לך מקרב לב. כתבת את מה שאני הדחקתי הרבה זמן - למה תומר לא ישן איתנו? איזו מין לינה משותפת זו כשילד אחד דחוי בחדר אחר!!! אולי באמת רוני חווה נטישה בכל פעם שאני הולכת לטפל בתומר?!?! איך לא ראיתי את הדברים??!! הלילה עשיתי מעשה. פרשתי מזרונים על רצפת חדר הילדים - ותומר ורוני הוזמנו לישון איתי. היה לילה מדהים. תומר ואני לא ישנו הרבה - כי שנינו היינו נרגשים מהחידוש שבחוויה. בהתחלה הוא בכה מעט, אבל כשהבין שאני רצינית הוא היה מאושר!!! לא הפסיק לחייך ולהתרפק עלי. המזרונים על הרצפה, בניגוד למיטה, איפשרו לנו להתגלגל מבלי לפחד ליפול ולשנות תנוחות ולשכב קרוב ורחוק ועל וכל מה שרצינו. היה מדהים. הרגשתי שאני אוהבת אותו כמו שמעולם לא אהבתי. ובאמת הכל בזכותך כי נתת לי סטירת לחי כזו שחייבה אותי לבדוק עם עצמי דברים. אבל כאן הבעיה...בעלי לא מסכים לענין ולא ישן איתנו יותר. הוא קיווה שרוני תגדל ובעוד מספר חודשים תחזור אלינו האינטימיות והפרטיות והכניסה של תומר למיטה - מרחיקה באופן משמעותי את הרגע הזה. פיניתי לו את המיטה בחדר השינה והוא ישן הלילה לבד. ביקשתי ממנו שלפחות בזמן ההרדמה יהיה איתנו על המזרונים ויחווה את הביחד הנהדר הזה (הוא הסכים) והבטחתי לו שאמצא את הזמן הפרטי לעצמנו. ושוב נקלעתי למצב הקלאסי של נשים כה רבות שבו אני לוקחת אחריות על כולם ומנסה לרצות את כולם... אבל זה כבר נושא לדף אחר. אז שוב, תודה. את אישה חכמה מאוד.

סוף טוב הכל טוב. לאחר שני לילות חזר בעלי לישון איתנו והלינה עכשיו היא משותפת באמת. מדהים איזה שינוי זה עשה להרגשה שלנו. אנחנו מרגישים כמו בירח דבש, בהיי כבר יומיים. זה לא שהכל שלו בלילה ושאין התעוררויות, אבל החוויה כל כך חזקה שעולה לי חיוך על השפתיים אפילו בעת כתיבת שורות אלה. תודה.

מאוד שימחת אותי! איזה כיף! אני תמיד שמחה לתרום משהו למען האושר. אני מרגישה גם שזה מין החזר כזה על האושר שאחרים תרמו לי (גם אני הגעתי לשינה המשפחתית בזכות אחרים ולא מעצמי, וגם לנו זה גרם לתחושת "היי" ואושר).

אני חייבת להוסיף פן אחר. מעיין, הילד שלי היה מתעורר כל שלוש שעות בלילה עד שבגיל תשעה חדשים בערך העברנו אותו לחדר משלו. השינה שלו השתפרה פלאים וגם שלנו. ושלא תחשבו שפשוט לא שמעתי אותו - חיברתי אינטרקום בין החדרים ועדיין הייתי שומעת כל פיפס, אבל איכשהוא, דווקא בזה שהוא לא הרגיש אותנו גרם לו לישון הרבה יותר טוב. הוא עכשיו בן שלוש , והתחיל לפתח פחדים אז אנחנו שוכבים ליד המיטה שלו עד שהוא נרדם, אבל גם אם אנחנו מציעים לו לבוא לישון איתנו, הוא פשוט לא רוצה. אז גם זאת אפשרות.

לא יודעת אם זה קשור לכאן - לצורך מחקר: מבוקשים סיוטי לילה (-:
אשמח לשמוע ממכם על סיוטים\חלומות רעים שמפחידים את הילדים שלכם - גילאי 4-7. אפשר לשלוח לי למייל:
[email protected]
הנה דוגמה:
רותם, בת שש, מפחדת מנמלים, מתעוררת מסיוט ובו נמלים מטפסים עליה.

תודה מראש.

דף תמיכה
כן, כן, זה רכבת, לא מפלצת. כנראה גרסת המילניום או משהו כזה...
מיטה משפתית, אין לנו מתחת למיטה כי המיטה שלנו מורכבת ממזרנים על הרצפה. חיפושית בת שנתיים וחצי מתעוררת בלילה מעירה את כל תושבי המיטה (אבא, אמא, אח בן חודשיים), היא מפחדת. רוצה לישון עם אמא קרוב קרוב. יותר נכון על אמא. לפני שבועיים עשינו שינוי במיטה, אבא עבר לישון ליד החיפושית שגמולת ציצי בלילות ואילו אמא עברה לישון ליד אבא כשהאח התינוק ישן בין אמא לקיר. התחלנו בהודעה מראש שבוע לפני השינוי, טיפטפנו לה לאט לאט את השינוי, ביום השינוי הכנו יחד מנורת לילה פרטית רק לה, ציירתי לה ציור יפה על הקיר והדבקתי לה כוכבים זוהרים בחושך. השמחה היתה גדולה והמעבר היה יחסית חלק. בלילה הראשון התעוררה רק פעם אחת ביקשה את אמא, קיבלה וחזרה לישון עד הבוקר. הבדל משמעותי לעומת הלילות שהיו לפני כן בהם העירה אותי בכל הזדמנות לכל דבר שהיה. בימים הייתי מרוטה וגם היא היתה חייבת להשלים שעות שינה בצהריים, כמעט שלוש שעות לפעמים. אז חידשנו כוחות, הסבלנות שלי שהיתה מרוטה מאז הלידה חזרה לעצמה ושוב היה לנו כייף כמו פעם ואבא ואמא שוב זכו לישון מחובקים כמו לפני הלידה של הפצפון.
אבל אז הן הגיעו, הרכבות. פתאום היא הודיעה שיש שתי רכבות שמפחידות אותה והלילות שלנו הפכו לסיוט. לא כוכבים ולא חיבוקים ולא כלום, היא לא מוכנה לישון בצד שלה של המזרון. לא מוכנה לרדת מהמזרון לסיר שלה בלי שיבואו איתה (מרחק של כמה צעדים בודדים), לא מוכנה לכבות את האור לדגים שלה בלי שמחזיקים לה יד וטוענת בכל תוקף שיש שם שתי רכבות שמפחידות אותה מאוד ופסים גם.
לפני כן היא נהגה לשחק כאילו ליד המיטה יש תחנת רכבת והיא מחכה לרכבת ונוסעת לכל מני מקומות שהיא אוהבת. מה לעשות, לילדה דמיון עשיר מאוד. משחקי דמיון הם המשחק האהוב עליה ביותר וחבריה הדמיוניים הם רבים מאוד ומגוונים ולפעמים אני תוהה לחלוטין אם הם דמיוניים או שמא הם קיימים ורק אני לא רואה אותם.
בבעיה דמיונית שכזו, אנחנו חושבים, צריך לטפל באופן דמיוני. אם כן, מה שעשינו היום, אחרי כמה ימים ללא שינה, היה לסדר ברוב טקס והדר את המרווח שבין המקום שלה לשאר החדר, אחר כך היא קיבלה את הרשת שתופסת דגים ביד והבאנו קטורת מרווה לטהר את החלל והיא היתה צריכה לתפוס את הרכבות ולגרש אותן החוצה כי חדר שינה זה לא מקום לרכבות. אחר כך היא התבקשה להראות לנו איפה יש עוד רכבות שעלולות להתחבא פה ושם ואבא עבר עם הקטורת וטיהר גם שם.
אנחנו מאוד מקווים שזה יעבוד. ומקווים ללילה שקט.אם למישהו יש נסיון ותובנות בענין הזה מאוד נשמח לעוד זויות מבט.
גם ההתנהגות שלה בימים האחרונים שונה מאוד ועל כך בהמשך.

מחזיקה אצבעות ללילה שקט.

גם אצלנו הבן, בן שנתיים ו-4, התחיל עם פחדים. נראה לי שזה "שלב"...
אצלנו הוא התחיל אתמול לפחד מ"חטפני" (של דורה, למי שאין TV...) יש לנו מדבקות של דורה על הקיר מעל המיטה המשותפת (ממזמן). הוא כל היום אומר שחטפני יחטוף לו (את האוכל, את הצעצועים). אתמול שלחתי אותו להביא משהו מהחדר והוא לא הסכים כי חטפני יחטוף לו (בד"כ הוא הולך בכיף ואוהב את ה"שליחויות" האלה)...
גם אני חושבת ש בבעיה דמיונית שכזו, אנחנו חושבים, צריך לטפל באופן דמיוני. , לכן,אתמול בערב שאלנו אותו מה הוא רוצה לעשות- ועשינו "טקס" והורדנו את המדבקות של חטפני מהקיר ושמנו אותן במקום שהוא בחר וציווינו על החטפני שישאר במקומו ולא יבוא להפריע לנו בלילה... ולפני השינה קלטתי אותו ניגש לשם ו"מציץ" לראות שהוא נשאר שם...
ראיתי פעם בתוכנית בטלוויזיה בערוץ הופ הורים שילדה פחדה ממפלצות, אז לקחו בקבוק "ספריי", קישטו בנצנצים וכאלה וזה היה "ריסוס הפלא" של הילדה ולפני השינה עברו בחדר, בארון, מתחת למיטה וכו' ו"ריססו" את החדר להגנה ממפלצות

אז לסיכום, לדעתי בחרתם אחלה פתרון- אם זה עובד, ואם לא אז תשאלו אותה מה היא רוצה לעשות ואיך היא חושבת שהרכבות לא יפחידו אותה...

הייתי מוסיפה גם התייחסות להקשר שבתוכו הופיעו הפחדים. מהתיאור שלך נראה שזה קשור בשינוי שעשיתם בהסדרי השינה ואולי בכלל בלידה של אח קטן. פחדים הם לעיתים תגובה טבעית ללידת אח קטן שמאיים "לגנוב" את הלב של אימא. אגב, בזמנו, קניתי לבכורי קלטת שבה האח הקטן נתפס ע"י אחותו הגדולה כ"שודד". קלטת נחמדה. ובכלל יש הרבה חומרים על לידת אח/אחות קטנה. אולי זה יעזור לה לבטא בצורה יותר ישירה את הפחד שאולי הוליד את הרכבות... (-:

לנו יש מפלצת בחצר. ממש מחוץ לחלון של החדר. אז תלינו מינסרה נוצצת על החלון - כי כולם יודעים שמפלצות מאד מפחדות מדברים נוצצים. מאז השפן אפילו עומד באומץ על הכורסה ליד החלון ומסתכל על המפלצת המסכנה בחוץ לבד בחושך.

לנו יש נחשה חמודה (בובה של פיצ). הקטן טוען שהיא מלקקת אותו ומפריעה לו לישון. לקח לנו כמה לילות להבין את הסיבה להתעורריות המרובות. היום לפני השינה יש לנו טקס השכבה משתוף ומצחיק לכל מה ש"נמצא" מתחת למיטה ועשוי להעיר. אצלנו זה עבד פלאים.

אצלנו הוא התחיל אתמול לפחד מ"חטפני"
גם אצלינו! גם כן בגיל הזה (לקראת וחצי), ואח"כ גם מנחשים ומפצלות למיניהן. הם שוכנים בדר"כ בחדרים חשוכים.
אבל עד מהרה הוא התיידד איתם. עכשיו הוא מגדל להקה של שועלים-חטפנים עם אמא, אבא וגורים (הגורים ממש חמודים בדר"כ). אתמול היו לו שתי מפלצות קטנות על העיניים שהוא "לא פוחד מהן בכ-לל", הוא הוריד אותן מהעיניים והחזיק אותן וכשהוא רצה לשחק במשהו אחר הוא נתן לי שאשמור אותן בכיס.
אבל זה לפי המצב רוח. אם היה לו יום קשה, המפלצות/חטפנים/נחשים יהפכו להיות מאיימים בערב.
אם כי אני לא חושבת שהיה אי-פעם לילה שהם ממש מנעו מאיתנו לישון... אולי שעה אחת בלילה אחד או שניים, ממש בהתחלה.

(האמת, הנחשים לפעמים מפריעים

אני צריכה לגרש אותם כדי שהם לא יפחידו אותו כשהוא אוכל, וככה אני לא מצליחה לאכול נורמלי בעצמי)

שליחה על ידי בתשבע* » 01 מרץ 2008, 18:21

אני זוכרת שכשהייתי בגן היתה לי תקופה שנורא פחדתי ממכשפות,
היו לי חלומות מפחידים נורא.
גדלתי בבית ילדים ואמא שלי לא היתה זמינה בלילות אבל אני זוכרת
ששיתפתי אותה יום אחד בפחד הנורא שלי .
ואז, היא לימדה אותי את "מילות הקסם נגד מכשפות".
אני עד היום זוכרת את ה"לחש", והקטע הגדול הוא שזה עבד.
היום, כשאני מסתכלת אחורה ומדמיינת את הילדונת שהייתי עומדת ליד המיטה בבית הילדים
רועדת מפחד ומדקלמת מילות- קסם- נגד -מכשפות בא לי לבכות
אבל זה באמת עבד.
אמא שלי סיפרה לי שכל אחד מילדיה, בבוא זמנו צויד בלחש כזה
שתאם את הפחדים הספציפים שלו (דרקונים, מפלצות....)
אני חושבת ש"טקסים", דיקלום, שיר משהו שנותן לילד כלי להתמודד
עם האויב הדמיוני יכול להיות יעיל.

ומדמיינת את הילדונת שהייתי עומדת ליד המיטה בבית הילדים
וואו כמה מוכר!
לא היו לי לחשים רק סבלנות שהמפחידים יעלמו ואני ארדם חזרה.
אותי אמא ציידה בשריקה שתלווה אותי בהליכות בחושך בקיבוץ.

נראה לי שתשומת לב והסתכלות על הדבר שמפחיד, לבקש מהילד שידבר ויסביר אותו כמה שניתן, ובכלל "לגעת" במה שמפחיד
ובתוספת העובדה שהמבוגר לא פוחד - כלומר יש "מצילים".
כמו בספר על איתמר והשד הכחול - הוא משוחח איתו , שניהם מקשיבים זה לזה וככה איתמר יכול "לשלוט" בשד שלו.

היה לנו לילה. היא נרדמה בצד שלה במיטה, התעוררה רק בסביבות שש בבוקר ליניקת בוקר ונרדמה עד שהערנו אותה בשמונה ומשהו לטיול לצפון. אז כבר ישנה בצד שלי כי עברה מוקדם בבוקר. היא ביקשה שגם היום נגרש את הרכבות ואמרה שאם נמצא רכבות בחדר היא תתן לדג לאכול אותן. רק שהדג לא יהיה היעד הבא...
באופן כללי יש לנו תקופה מפוחדת עכשיו. כל רחש מקפיץ אותה. כבר היו לנו תקופות כאלו. פתאום היא גם חוששת לגלוש לבד במגלשות, מה שהיא דווקא מאוד מחבבת, צריך לתת לה יד. גם שם היינו כבר גם אז כמו שבא גם נעלם.
התחושה שלי היא שכל העניין עם הרכבות עלה דווקא עכשיו בגלל שאבא שלה טס בקרוב לחו"ל ולא בגלל האח שלה. זה התחיל הדיוק ביום שסיפרנו לה על כך. עכשיו אני חושבת על איזה טקס הוא צריך לעשות איתה לפני הטיסה כדי להקל עליה...

מצחיק שאני לתומי חשבתי שילדים במיטה משפחתית נטולי מפלצות מתחת למיטה ובארונות...

גם אצלנו היה קטע עם יצורים ועבר.
זה התחיל דווקא מתכנית חינוכית לכאורה שראה יום אחד - "פרפר נחמד",
בץ הצב סיפר שם על מפלצת שבאה אליו בלילה והוא פוחד, בשניה שראיתי את זה אמרתי לעצמי שזה בטח לא טוב,
למה להכניס לילדים רעיונות על פחדים לראש? ורציתי לכבות, אבל לצערי לא כיביתי...
כבר באותו היום הגור סיפר לאבא על המפלצת, שהפכה ל"יצור", ומאז נמצאה בכל מקום, ובכל אחד...
יום אחד הוא אמר: "אמא יצור", ואני אמרתי בקול מצחיק עם פרצוף משעשע "אני יצור", והגור התחיל לבכות. גם עם אבא זה קרה.
במשך שבוע-שבועיים ניסינו להסביר לו שאין מפלצות ו"יצורים", לא עבד.
ואז שינינו טקטיקה - יש מפלצות ויצורים, אבל הם חמודים.
ציירנו משפחות של יצורים ביחד, לפי איך שהגור מתאר אותן, ולפי בני המשפחה שהוא מבקש:
יצור אמא, יצור גור, מפלצת סבתא וסבא ודודה, וגם תינוק מפלץ חמוד.
המשכנו להאניש את ה"יצורים", לדבר על סדר יומם, על הפחדים שלהם, על התחביבים שלהם וכו'.
וזה עבד.
אולי אם לא יעבור לה עם הרכבות, תוכלו לשנות טקטיקה ולגרום לה לאהוב רכבות...

אולי אם לא יעבור לה עם הרכבות, תוכלו לשנות טקטיקה ולגרום לה לאהוב רכבות...
אבל זהו שהיא כן אוהבת רכבות, מאוד אוהבת רכבות. רק לא בחדר השינה...

אז זהו, בינתיים השתלטנו על הרכבות השובבות ואין יותר רכבות לא רצויות בחדר השינה. הקטנה הרשתה לעצמה לשמור רכבת אחת אדומה שלדבריה מתנהגת מאוד יפה ולא מפחידה בכלל.
תודה לכולם מאוד עזרתם לנו (בעיקר להבין שזה לא איזה עניין פרטי של הבת שלנו)

תות בן ארבע , ישן איתנו,לרב מכרובל בתוכי או בנינו,מתקשה לשחרר, נלחם בעייפות ,מושך ומסתובב,טוען שהוא לא ישן,אומר שהאריה עוזב אותו רק כשהוא פותח עינים ויש גם פיל.
בגדול הוא ילד אוגר. טוב לב ונדיב מעל ומעבר להבנתי, חי לצד אחיו הגדול, ולרב רוצה לוותר, לעזור, לתת.
במהלך הבוקר הוא מסתובב עייף, מושך את אזנו , מחובר למוצץ ומסרב לשחרר(לעצום עיניים, להרדם)
ליבי נקרע לגזרים,הצילו

הי אורלי, האם הוא ישן גם במשך היום? כמה הוא פעיל, הולך לגן?
כמה שעות את איתו?

אני גם אשמח לעצות/רעיונות (ואם יש עוד דפים באתר בנושא), תובנות:

בתי בת 6.5 , מפחדת מהחושך באופן קיצוני. ברגע שהשמש יורדת וצריך להדליק אור בבית, צריך ללוות אותה לכל מקום. גם אם יש אור בחדר היא מפחדת מהחושך בחלון. כשאני שואלת אותה מה יש שם בחושך, היא עונה: מפלצת.
יש לציין שאני אדם חרדתי וללא ספק העברתי לה התנהגויות חרדתיות. דווקא מחושך אני לא מפחדת.
איך עוזרים לה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לך!
יש לי ילד בן שנתיים ו9 חודשים
בלילה הוא ישן בסדר
אבל בבוקר כשהוא מתעורר הוא בוכה וצורח בצורה היסטרית ואומר לי את קקה את פיפי
אני מסתכלת עליו לא אומרת הרבה...
כשהוא מתחיל להירגע אני לוקחת אותו אליי ורק מחבקת אותו עד שהוא נירגע
אני לא יודעת ממה הצעקות והבכי כשהוא מתעורר

באופן טבעי

באופן טבעי