חלקיקה בשלם

חם.
פעם לא סבלתי מזגנים, הייתי יושבת באוטו בקיץ וקופאת מהמזגן, מצטננת ובאופן כללי מתקשה לכדי גביש קרח.
היום פשוט חם לי, אני מכורה למזגן , אני לא יכולה בלי וזה עצוב.
הבתים בפרדס חנה עשויים בטון של לפני 50 שנה, קירות שסופגים את החום כל היום ופולטים אותו בלילה, גם הרצפה פולטת חום.
מזגן של כוח סוס וחצי לא מספיק ( מה בכלל הקשר בין סוס למזגן?), ואני נודדת בלילות ממקום למקום בבית כדיי למצוא נחמה קרירה.
מצאתי מאוורר, כזה של פעם, כמו הבית של פעם שאנחנו גרים בו, אז מאוורר של פעם. פעם גם ישבו עם עיתונים ונפנפו ואגלי זיעה נטפו מבתי שחי של כולם.
היום אנחנו לא מזיעים.
אני בטוחה שהרוב הגדול כאן בלי מזגן, גם אני נסיתי, גרנו בבית הזה שני קייצים בלי מזגן, עד שבקיץ שילדתי את יונתן אמרתי- זהו, זה לא בגללי, זה בשביל הילד, שלא יזיע לי....
הולכת רגע להתמזג.

אני שלי, אשתו של דניאל ואמא של יהלי (2005) ויונתן (2007).
גרים בפרדס של חנה....
כבר 5 שנים.
בחינוך ביתי, אני לומדת, חוקרת, בוהה, תוהה, כותבת , מתבוננת.
מגדלת כלב קשיש, גורת זאבים מעורבת וחתול שנולד בתשעה באב.
מתקרבת לעצמי, יוצאת לאור, חלקיקה בשלם.
פתחתי דף בית אישי.

ונתקלת בקשיים בעריכה. מה שכתבתי למטה היה צריך לבוא ראשון וגם לא התכוונתי לעשות קישור על- חינוך ביתי.
תסלחו לי, זה חדש לי.

שליחה על ידי ע_ע_ע* » 18 יולי 2010, 19:28

סידרתי לך. תתחדשי @}

תודה לעורכת!

יום שני.
כמה שעות של לבד. הילדים במקום אחר, האיש עובד. אני כותבת, אני אוהבת לכתוב עם מוזיקה. פסקול חיי, יש שירים שזורקים אותי לתקופות אחרות, לילדה בחורף, מתבגרת עם סווטשרטים ארוכים מדיי בשרוולים של הידיים. רצה ברחוב גשום בלילה עם הילד הזה שאחרי 14 שנה יהיה האיש שלי.
למשל, black של פרל ג'ם.
אז כותבת משהו לאדי וודר של פרל ג'ם, שהתבגרתי איתו ובזכותו:
הגיטרה מנגנת באקורד אחד, נשמעת כמו גיטרה צעצוע של ילדים.
והקול הכואב שלך שר, בוכה ונפתח אל המרחבים.
אתה יושב על ראשו של הר
ואתה לבד.
והנה כביש מתפתל בהר לעבר בקתה,
אתה גר שם, בצלליותך, בלילה.
אתה נופל בסלואו מושן למיטה ומחייך,
לעצמך,
איזה חיוך יפה צחור שיניים, שפתיים דקיקות , לחי של גבר חלקית מגולחת,
גומת חן שקועה, תקועה שם. לנצח.
פאות לחיים צמודות לדופק הולם ברקה, רכה.
בא לי לנשק את הדקיקות הזאת והרכות שנופלת כמו ילד חופשי. למיטה בטוחה.
ואתה שוב פורט על גיטרה מאוהבת , אני נחה על צלילך , חולמת אותך,
רק כי אתה לא קיים.

זה מה ששירים מפעם עושים לי.

תודה על המלצתך למורת היוגה (אני אחשוב על המרחק אם זה מתאים לי, כי זו הסיבה לעזיבתי את היוגה שלי בגבעת עדה. אבל רשמתי לי...תודה)
מזל טוב לחתול שלך
(-:

תודה שלי
(-:

יום שכזה,
אני בבית עם יונתן, יהלי הלכה לה ליום של ה" בית העגול". אנחנו פשוט לא עושים כלום, אפילו לא שואלת אותו אם הוא רוצה לעשות משהו. אני כותבת כאן והוא מחפש גויבות על האדמה. עוצרת רגע להעריך את הרגעים האלה, של האי התערבות, של לא כל הזמן לחפש מה לעשות.
הבוקר הזה התחיל נפלא, בן ה-3 הזדחל למיטה שלי ואמר לי : " אמא, אני אוהב אותך כפי שאת". נמסתי.

מאוד נהנית לקרוא אותך בדפים השונים.
אפשר להציע לך חברות וירטואלית?

אגב, את לומדת ימימה, נכון? אצל מי?

הי יעלילה , אני מקבלת את הצעת החברות......
מה, רואים שאני לומדת?לא כתבתי את זה, טוב, נו זה משתלט...אני לומדת אצל פאני, היא השכנה שלי מהבית ליד.

לא יודעת אם "רואים" שאת לומדת, אני רואה...

גם אני נהנית לקרוא אותך.

איזה כייף, מתחילים להתייחס אליי......

שבת בבוקר. בדרך כלל אני לא משוטטת ברחבי הרשת בשבת, אני נחה משיטוטים. אבל השבת הזאת אנחנו אצת סבתא, כלומר אצל חמותי ומשעמם לי.....
הילדים ישנו ביחד עם הבני דודים אצל סבתא, כולם במיטה אחת, ראו סרטים עד 11 בלילה , ממש מסיבת פיג'מות וזה מזכיר לי זכרונות ילדות מתוקים, של חופש גדול אצל סבתא ברמת גן, עם תבשילים אלוהיים, בורקסים ביתיים ועוגות מעלפות. ישנים עם הבני דודים שלנו בסלון עם המזגן המטרטר, אוכלים קרטיבים וגלידות ונוסעים בלילה לבילוי ב"ככיר אתרים" ( ככה כותבים את זה?) בתל אביב.
חופש גדול.
ולילדי חינוך ביתי אין חופש גדול....כלומר, אין את התחושה הזאת של אחרי 10 חודשי שעת 0 , מבחנים, לחצים, תחרות חברתית סמויה או גלויה, עמידה בציפיות בלתי הגיוניות- פתאום חודשיים של- כלום, התבטלות, ים, בריכה, טיולים, לונה פארק, קו 47 לתל אביב....
להרבה הורים היתה קשה ה"התבטלות" הזאת והחופש הפתאומי, אז היינו צריכים לעבוד במשהו, כדיי שחס וחלילה תחושת החופש הממלאת הזאת, הכל כך חשובה הזאת לא תדרדר אותנו לחיי בלבלו וריקנות.
אני כל כך שמחה שבחרתי היום בחופש, שכל פעם שעולה תחושת-" אני לא פרודוקטיבית מספיק", או " לא עשיתי כלוםהיום", אני מייד נזכרת בתחושה הראשונית של ה 20 ביוני, עת הצלצול האחרון נשמע והמוני ילדים סחוטים רצים בפראות הרחק, הרחק, אל החופש הנכסף. ושומעת את הקול השקט , הבוטח שאומר לי שאני בעצם לא " צריכה" לעשות משהו, לייצר משהו, כי הכל כבר כאן, ואני, כמו ילדיי, לומדת וסופגת בכל רגע את החיים, יוצרת בכל רגע את חיינו, בלי מאמץ. נזכרת, זכרונות שמתחזקים על מקום נחמד בפנים שבו יש חופש להיות, בלי הצטדקות או התנצלות. פשוט חופש!
וזאת גם מבחינתי המהות של השבת שאני מתחבטת בה כמה שנים, אבל זה כבר לסיפור אחר.

@}
אמנם לא בחינוך ביתי אבל מזדהה.

שבת שלום!

(כל כך רציתי לצייר לך פרח אז ביליתי דקות ארוכות במגרש המשחקים ואני מקווה שהבנתי איך עושים את זה)

@}

ברוכה הבאה...
(-: (-: (-:
נחמד לראות אותך בבאופן.
נכון שכייף כאן???

תודה לכולן, על הפרחים וההשקעה על איך עושים פרחים. אני עוד לא נכנסתי בכלל כאן לקטע הערכתי, יום אחד אתיישב על זה.
כן קרן, כייף פה מאוד.

זו הייתי אני הפלונית אלמונית....

@} נעים לקרוא אותך.

יום ראשון, הראשון בחודש אוגוסט. החופש הגדול התחיל אצלינו רשמית.
חינוך ביתי חלקי, זאת אומרת, 3 ימים בשבוע היא בבית העגול, שעוד אדבר עליו כאן הרבה( או לפחות מתכוונת)ושאר השבוע בבית.
זה שילוב שעובד אצלינו מצויין, יש חיים בבית וחיים נפרדים, עצמאיים מחוץ לבית, בלי האח הקטן, בלי אמאבא.
שנה של אומץ. זה מה שהיה, שנה שהיא ואני למדנו אומץ, להתחבר, לדבר, לא להתבייש, להעיז.
אתמול היתה מסיבת סיום, הפקה של הבימה היה שם. איזה מוכשרים. כמה השקעה ואכפתיות אמיתית.
חזרנו הביתה בעשר וחצי בלילה, התרסקנו על המזרונים בסלון, כי זה חופש גדול בשבילי, לישון כל המשפחה עם המזגן בסלון ולהתעורר לתוך סרטים מצויירים של בוקר.
עכשיו הם בבריכה , משתוללים, מרגישים שמשהו השתנה, שמשהו משתנה, שואלים שאלות על שנה הבאה, ועל הזמן שעובר. מתי יהיה חורף? מתי מגיעים החגים?
תחושה של סיום, סיום באמצע חומו של הקיץ.
נראה לי שגדלנו על התחושה הזאת והתמכרנו אליה....
חופש נעים.
מאחלת לעצמי את החופש לעשות באמת מה שאני רוצה.

תודה על הדברים היפים שכתבת לי בבלוג הסתגלות לאימהות...@}

אתם מוזמנים בשמחה שבוע הבא...
שלישי בוקר פנוי לנו לדעתי...@}

אני בטוב...יחסי...
עסוקה במיונים ואריזות לקראת המעבר בערך עוד שבוע.
הבטן ענקית ואני לא כלכך נושמת טוב
אבל הכל קטן לעומת מה שעברנו (-:

שוקו וניל, עפרה חזה. וואללה!
(גם אני הייתי ילדה בשנות ה-80

)

תודה רבה !!! שבת שלום

שישי בבוקר. התרגשות לקראת שבת, שתבוא בשעת דמדומים של קיץ.
שבת ראשונה של אלול, שבת של רחמים, של סליחה. מבקשת שבת של סליחה אל עצמי, על כל הפעמים שלא נתתי רגש לעצמי.
יום שישי במושבה, אנשים בהמולת ההכנות- סידורים, קניות, פרחים, חלות, עיתון, כמו שוק שוקק של המאה ה-17 באירופה. הולכים וחוזרים, מברכים לשלום, יש משהו באוויר.
קבצנית חסרת שיניים פושטת יד ואני מזכירה לעצמי כמה חשובה הנתינה ונותנת ומדברת איתה ושואלת לשלומה ומאירה פניי. מתייחסת, מתחברת. הולכת לדרכי.
מכוניות במעגל העיזים , אוטובוסים, ילדים בחופש, מוכרי סידקית בפינת הרחוב, דוכן מיץ פירות, זאת המושבה שלי ביום שישי בבוקר.
חוזרת לשכונה השקטה, יש כבר ריח של בישולים, של פויקה עם בשר רך וירקות שורש, עוד מעט אצור בצק , אלוש ואלוש ואלוש את כל הכמיהות שלי והכיסופים שלי לתוך הבצק. מקווה שיצאו חלות טובות.
השכונה תהיה שקטה בצהריים, רק בכי חלוש של תינוק ישמע דרך המוזיקה של יום ששי: שלמה ארצי, מתי כספי, יהודית רביץ, אריק איינשטיין מכניסיני תחת כנפו. אתנדנד בערסל.
הכל כבר יהיה מוכן וערוך והנרות יחכו להדלק ואז השבת תגיע ותרד ללב ותפתח אותו ותאיר דרכו על עולמך.
עם רוח נעימה שתשבור חום של יום חול.
ממתינה לה.
שבת שלום.

עניתי לך אצלי

איזה יופי את כותבת.
גם אני אוהבת את יום שישי.

יום חול של אלול.
ימים חמים, פתאום בשעה 6 - רוח.
מתחברת למה שקורה. כמה חיים עברתי בשינה? בכעס? בחסר?
חשבון נפש של אלול.
ברוך השם על ההתעוררות.
יונתן בבריכה, לבדו, ילד במין בראשיתיות שכזו , כאילו חוזר לרחם, מקום עגול ומלא במים. כבר שעות שהוא לבדו במים עמוקים, שקט, שר לעצמו , איזה שקט, רגעים יקרים כל כך.
נזכרת ברגעים היקרים הללו בילדותי, כשהייתי לבד, מדמיינת, בונה חיים שלמים של משחק. הייתי נסיכה אבודה וילדה עם כוחות ובת -ים , משתכשכת באיי טנטורה. רגעים של בהייה, של לא-כלום, של עולם שלם וטהור.
כמה מקסים הוא הילד הזה, קופץ בעדינות מרגל לרגל , כמו הולך על הירח, בתוך הבריכה ושר לעצמו שיר.
אני לא יכולה להפסיק להסתכל עליו, כמו רוצה לאחוז בשבילו את הרגע הקדוש הזה- ומשחררת.
מתכוננים לגל חום.
ממחר יהיה הביל. הביל ומגעיל.
איזו מילה מזעזעת- הביל. בההה....
אבל אני כבר מפתחת חוש ריח לסתיו , במיוחד בשעות סוף אחר הצהריים - תחילת הערב, כשרוח מתגנבת, מנגנת בפעמונים. מחדשת, מנחמת מהחום.
אלול זה סתיו, או לפחות שלהי הקיץ.
סתיו זה כמו זמן של ארוחת ערב, סיום החום, כל אחד שב מעיסוקיו, נאסף אל שולחן ארוחת הערב . זמן אסיף, דמדומי היום, פרפר מרפרף בבטן, רגע לפני שנת הלילה הקרה.
עוד מעט סתיו ,עם חגי תשרי מרחיבי לב , מזליגי דמעה של געגוע.
ובנתיים, עדיין אלול, בין לבין, מסכמת שנה ומתכוננת לאחת חדשה.
חלקיקה בתוך שלם גדול , בתוך חילופי עונות, בתוך מועדים מסתובבים , חלקיקה בחוג הזמן. חלקיקה, חלק. חלק חשוב כשאר החלקים שמרכיבים משהו שלם ומושלם כבריאה.
שעות יפות אלה, של יום שמתחיל להגמר , מסתובב לכיוון מערב , שעות של שקט קט, לפני ארוחת ערב ומקלחות והשכבות.
שעות שנותנות כוח וקסם , הודייה על קיום. שמחת הלב מעצם קיומי כאן.
מוצאת את עצמי מודה על האי- סדר, על החצר המבולגנת והבית שצריך ספונג'ה מעקבות רגליים קטנטנות- בוציות, ועל כל מה שלא הספקתי לעשות.
השעות הברוכות האלה מרגיעות כל כך , מפסיקות כל דרישה ונוסכות קבלה קטנטנה, פנימית של הקיים.
ברוך השם על כל הקיים, גם הקיים המבולגן כי הוא קיים וניתן לי ומשפיע כל טוב. כי יש אותו. כי יש.
חשבון נפש של הכרת היש והוקרת היש ואהבת היש.
כמה הודיה יש כשמתחברת, כשעוצרת רגע מהשתלשלות אוטומטית של יום עובר ומביטה לשנייה בילד בבריכה, בשמי קיץ, בכלבה רובצת על הדשא , בעץ לימון כבד.
וזה מזכיר לי שיר של אריק סיני, " ערב על הגלעד":
"האילנות כל כך כבדים
כופף הפרי את הבדים
זו השעה המרגיעה
בה נרדמים הילדים"

אלי, אלי, שלא יגמר לעולם.

לא ענית לי לגבי הסדנה... את רוצה לבוא?
ידוע לי כבר על הורים וילדים שאמרו שיגיעו

איך זה שבפרדס חנה יש מצבור כזה של אנשי באופן?
מסקרן

איזה יופי של כתיבה. שוב נסכת בי קסם.
והשיר שציטטת זה שיר שאני מאוד אוהבת.

<אהבת עולם>

שלי
תודה סיפור יפה
הבעיה כמו תמיד היא הפרנסה באיזור
חוץ מזה איך מערכת החינוך הקונבנציונלית? סבירה?
ואיך אתם מסתדרים עם הריחוק מהמשפחה מבחינת גידול הילדים? אני מבינה שאת בבית אז כשאת רוצה למשל לצאת או לצאת עם בעלך?

הבית מתחיל להראות כמו בית...
עדיין יש עבודה בחצר
זה לא פשוט לעבור כל שנה דירה...
חוצמזה שלומנו טוב - במיוחד עכשו כשמתחיל להתקרר...אחח..הסתו...אני מחכה לו...

אני חושבת שאולי נפל לי אסימון קטן.

לאח של בעלך קוראים אלון?

גם אותי עקץ פעם נדל. אין ספק שנדל מכאיב הרבההההההההההההה יותר מצרעה.

תנסי את סטודיו כוורת של יעל ארבל
פעם היה לה את הוביט
היא מקסימה והיינו שם כמה פעמים לכל מיני יצירות
היא יכולה לתת את הפוש הראשוני - דברי איתה אני בטוחה שהיא יכולה
ללמד איך מכינים בובות...

כן!!! איך קישרת?

אני הבנתי את זה כי ידעתי שאלון גר ליד אחיו איפשהו ליד הבית של פאני...

(היינו שכנים שלו פעם בבית של הפלא ופלא)
רק עכשיו אני נזכרת מי את מפורים. היית צבועה בכחול, נכון? או שזו היתה מישהי אחרת?

בכיף!!

אני מדריכה חוגים לתפירה ומלאכות יד שונות
אני בתל אביב אבל אם תצליחי לארגן קבוצה אשמח לבוא לפרדס חנה
(בין המלאכות מכינים גם בובות)

יש את מיכל הלב המדהימה.
כנסי לדף שלה.

שלום כאן הולנדי ה, רק רציתי להכנס לכאן לרגע ולספר לך איך רגשת אותי ומלאת את ליבי בתקווה עם הברכה שלך. פשוט ישבתי וקראתי שוב ושוב ולא האמנתי שיש משהו בעולם הזה שלא באמת מכיר אותי ובכל זאת ישב, כתב ושלח לי את כל הטוב הזה. תודה לך שלי, על המחשבות והכוונות הטובות זעזעת אותי (במובן הכי חיובי) ( לא מצליחה לחשוב על תרגום מאנגלית- הזזת אותי?). בכל מקרה נכנסתי לרגע ולא יכולתי להפסיק לקרוא את הדף שלך. איזה יופי, כמה שפע, כמה חיוביות, כמה טוב. איזה כייף לך שרקמת לעצמך חיים כאלו, ותודה גם שאת נותנת אפשרות להציץ לרגע בקצת מכל היופי הזה. תבורכי.

הי שלי יקרה,
א - אשמח ללמד את יהלי. אני מתכננת חוג בבית העגול אחת לשבוע אחהצ.
ב - אם תרצו - אפשר לעשות איזה שיעור פרטי שאוכל להנחות אותה
ג - אני חושבת שבגילה יהיה אידיאלי לא לכבול אותה לדרכים ספציפיות,, ולתת לה להתחיל למצוא את עצמה עם החומרים והדרכים האישיות שלה לביטוי . כן אפשרי ונכון להנחות אותה אך תוך כדי הקשבה למה ולאן שהיא מובילה ורוצה. זה יכול להיות פרוייקט חקירה שלכם אישי
ואם את צריכה עזרה, את מוזמנת לדבר אתי בשמחה....

החוג שאני עושה לא קשור למה שרצית להרים עם סוזי
זה לא מרגיש לי הכי טוב לדרוך לה על המשבצת. כך שאם היא תעשה , אפנה את הבמה ואעשה לילדות גדולות יותר כמו שתיכננתי.
נתחיל את השנה ונראהלאן יזרמו העניינים
תודה בכל אופן
ושיהיה בהצלחהה

מתחילה להרגיש את הסתיו.
בשבוע שעבר כבר הרחתי אותו מרחוק
ועכשיו מרגישה.
בעננים המדהימים בכל תחילת ערב, שנצבעים בורוד עת השמש שוקעת.
השקיעות הכי יפות בסתיו.
יש עוד אנשים בים, בשעות דמדומים, משחקים מטקות, מסרבים להפרד....
וכבר רוח נושב וגלים שמגביהים,
ושקיעה- לבכות ממנה.
גם ראיתי חצב אחד.
שלהי אלול, שלהי הקיץ
תם השרב הגדול
וגם החופש הגדול
וגם אוגוסטוס הגדול, חודש עם שם של מצביא לוחם,
והנה, גלגל השנה מסתובב ללא לאות,
עוד שנה ועוד שנה הזמן הוא גלגל ענק,
ואנחנו חיים בלונה פארק-
כל כך הרבה מתקנים, על מה נעלה קודם.
הסתיו הזה עושה לי פרפרים,
בלב ובבטן,
ריח של גויבות,
שקט שכזה, כאילו אנחנו אחרי סערה
והיא נרגעה,
זמן ארוחת הערב של היקום,
ואפילו הכנתי היום מרק עוף!
שיהיה לנו סתיו נעים נעים,
עם עלי שלכת מתעופפים ועפיפונים צבעוניים,
עם רוחות שמבשרות התחדשות
ותה עם לימון.
הבריכה נסגרת,
מקפלים את קמטי הקיץ, עד לשנה הבאה.

מקסים @}

תודה

שאריות של השנה שעומדת לחלוף,
מנקה כל מיני דברים שעולים, לא משתלטת עליהם, לא רוצה להשתלט.
לא נחמדה כל כך היום...בעיקר לעצמי....ויודעת שזה רק ניקוי, קרצוף כזה למה שעוד מעט לא יתקיים יותר- שנת תש"ע.
אולי זאת ההתרגשות, אולי הסתיו הזה.
מבקשת מאוד מאוד להיות בשקט ולא להפר כל כך.
עדיף פשוט לשתוק , לפעמים, רק לא להרוס.
ענן ענק מול פניי , מאחורי רקע של שמי תכלת וזה מסביר לי הכל: גם אם יש ענן ענק, אל תשכחי שמאחוריו יש תכלת שקטה.
אוף, שתתקה כבר השנה הזאת, מחכה להתחיל מחדש, באמת מחדש.

למיטב ידיעתי החוג בעמיקם אמור להיות ביום שני, עוד פרטים אצל בארי.

@}
איזה מילים יפות.

תודה שלי.
לא תמיד יש קליטה בבית חולים ולא תמיד מצליחה לשלוח הודעות
שתהיה לכם שנה טובה מלאת קסם ואהבה
שמחה, שלווה ותובנות צלולות
חיבוקוסמת

ימי תשובה.
ראש השנה ושבת שובה היו נעם עליון ואז...חזרה למציאות....
והבנתי פתאום- החיים לא מתקיימים בשיא, הם מתקיימים ביומיומיות שלהם , באמצע, בעבודות הקטנות , בחול.
השיאים הנעימים, המתוקים האלה הם כמו צ'ופרים על עבודה טובה,
אבל החיים האמיתיים מתקיימים בעבודה, במלאכה, בכל רגע ורגע...האם אני מקבלת את עצמי? עכשיו? הרגע?
או שאני כל הזמן רוצה להיות בשיא? השיא הלא מושג, זה שפתאום מפציע בחגים ושבתות? ( לפעמים).
אני שבה, זאת התשובה שלי, אל עצמי.
אל הפשטות והיומיומיות הנפלאה, שלא דורשת מאום, רק תהיי, רק תחוסי על ליבך.
את טובה, אני אומרת לעצמי, את לא צריכה להתאמץ להיות טובה, כי את כבר טובה.
איך שכחתי.
אני שבה למלאכה, בשמחה, בהתחדשות.
זאת לא המלאכה משנה שעברה, היא חדשה ומחודשת.
התנערי, מעפר קומי , לבשי בגדי תפארתך עמי, על יד ישי בית הלחמי, קרבה אל נפשי גאלה.
התעוררי, התעוררי, כי בא אורך, קומי, אורי, שיר דברי, כבוד ה' עלייך נגלה.
כמה מלאכה.
אז אני מתנערת ומתעוררת ובאה ככה, כפי שאני, עם כל מה שיש בי ( ככה את רצית אותי, קחי אותי, ככה עם כל מה שיש בי).
מתנערת מעפר ההשגה והדרישה, מאשליית המושלמות שלובשת מלבושי דימיון מתעתע.
זו לא את.
וזמן חשבון הנפש הוא יומיומי והוא זמן קל.
הוא זמן שמזמין בקלות לחזור משגה שהתרחש לפני שנייה ועכשיו זה כבר לא קיים, אני יכולה לסלוח. משנייה לשניה , מחלקיק לחלקיק, לא מושכת טעויות לאורך היום.
זה נס גלוי עבורי, ממש נס להתעורר השנה, עם הסתיו ( כבר סתיו עכשיו) ולהחליט עם הרבה אהבה אל עצמי, שאני , השנה, מקבלת את עצמי איך שאני.
שאני , השנה, מבקשת להיות אמיצה מאוד ולחוס על ליבי, ולהיות שמחה בחלקי, ולשוב לעצמי, כי אני ממש מתגעגעת אליי.

על הבוקר כבר הרגשתי שהיום זה יום קדוש.
ישבתי בסוכה במרפסת ( סוכה של כל השנה, לא לכבוד סוכות...), וצפרירי הבוקר גילו לי שזה יום מיוחד.
מרגישים את הקדושה באויר, אולי זה הסתוויות, לא, זה גם אבל יש עוד משהו. מרגישים שיורדת קדושה מן השמיים, מרגישים שבשעת שקיעה יכנס יום שהוא מחוץ לזמן, יום של מעבר לזמן.
זהו יומו של הקדוש ברוך הוא ואנחנו, בעזרתו, נזכה להפגש, לדבר, להתקרב, לבקש סליחה ולהתחיל מחדש, על נקי.
איך מרגישים בארץ את הקדושה, אם הייתי עכשיו מחוץ לגבולות ישראל זה לא היה אותו דבר ולא רק בגלל שכולם כאן מתכוננים לחג, אני עוד הרגשתי את זה לפני שיצאתי מהבית.
פעם הייתי בחוצלארץ בפסח, ובבוקר של ערב פסח הסתובבתי בעיר ולא תפסתי איך לא סוגרים את החנויות מוקדם, הלא זה ערב חג?
זה כל כך טבוע בנו, התחושות האלה של ערבי חג, של העצירה הזאת, כל הארץ, לכבוד ההתחדשות, לכבוד החג שמגיע שוב ושוב בכל שנה ( בגלל זה קוראים לו- חג...) אבל הפעם, השנה הזאת הוא חדש ומיוחד. בכל פעם הוא חדש ומיוחד.
כי גדלנו בשנה.
כי אנחנו באמת עם רוחני, עם כל העיניינים שלנו והפילוג וכ"ו, לא נכנס לזה בערב יום כיפור, אנחנו באמת עם מיוחד ורוחני, עם שכולו עוצר , באמת עוצר ומסתכל פנימה.
גם מי שלא צם, ורואה מלא סרטים בטלוויזיה וגולש באינטרנט....לא משנה, יש את העצירה, את השקט בכבישים, את הרחובות שסופגים את השלווה והקדושה ( גם עם אופניים), באיזה עוד מקום נמצא כזה יום?
אפילו בהודו שנחשבת רוחנית ויש טקסים מלאי צבע וריח ויש רוחניות , עדיין אין את הקדושה הזאת ובטח שאין שקט....
כמה טוב לזכות לימים כאלה מיוחדים, לימים של התבוננות פנימית עמוקה , לימים שבהם רחשי הלב מתמזגים עם השקט שבחוץ.
אשרינו שקיבלנו את ההזדמנות לפנות פנימה.
גמר חתימה טובה לכולם.

שליחה על ידי לו* » 19 ספטמבר 2010, 11:14

שלום
החוג בעמיקם הוא בימי שלישי בין השעות 15:00 ל-18:00. החוג הוא לגילאי 7.5-10.הוא מתקיים בחורש טבעי לייד עמיקם.במקום שאפשר לראות בו חיות בר(כולל צבאים).אני וערן מדריכים אותו. הקבוצה כרגע קטנה ואיכותית והיא תגיע מקסימום ל-16 ילדים.העלות: 270 ש"ח לחודש ובנוסף תשלום שנתי חד פעמי למשפחה-של 70 ש"ח שמגיע אל ארגון שומרי הגן.את מוזמנת ליצור איתי קשר לשאלות: 054-7642436.לו

תודה על ההמלצה בנוגע לטקס בת מצווה. אתקשר אליה. חג שמח נעמה

קראתי ספר עכשיו שאחותי נתנה לי : " שומרת אחותי" מאת ג'ודי פיקו. פעם ראשונה שבכיתי כמו ילדה קטנה....
גמר אותי הספר הזה, פירוק טוטאלי....
ובנשימה אחת אני ממליצה עליו, אבל לא לבעלי לב חלש...
בקצרה- מסופר על שתי אחיות, שהקטנה נולדה בכדיי להציל את אחותה שחולה בלוקמיה מזן אלים במיוחד.
יותר מזה אני לא מספרת....
וביחד עם כל הסתיו הזה , והספר הזה, פשוט דמעות חמות.

מתי, מתי ,מתי כבר יבוא החורף.
או לפחות סתיו אמתי בלי ימים של שרב.
מתי, מתי, מתי יבואו עננים וישארו כמה חודשים טובים?
אויר נעים נעים,
קצת מים לצמחים.
היובש הזה מייבש אותי!
קדימה, להתפלל לגשמי ברכה במהרה במהרה במהרה!

הי,
ל במבי ק יש הצעה מגניבה בניו זילנד. אני לא מוצאת את ההודעה שלה. בראש דף הבית שלה יש אימייל. מציעה לך לכתוב לה.

זוג יברים שלי נוסעים עוד כמה שבועות לנפאל להתנדבות שממומנת ע"י עמותה הם מקבלים שם הכל+ 400 דולר בחודש לכלכלה.אם מעניין אברר איתם עוד פרטים.כיתבי לי בדף הבית.

פאצה מאמא בקוסטה ריקה יכול להתאים או באתרים הנל
חוות אורגניות לעבודה ואירוח WWOOF
HTTP://ISRAEL.SERVAS.ORG
WWW.COUCHSURFING.COM/COUCHSURFING
WWW.HOSPITALITYCLUB.ORG
WWW.HAVA.CO.IL/HAVA/WWOOF/WOOF.ASPX
בארץ יש את יש מאין בנהלל, ואדמאמא בדרום

wwoof
הוא אירגון מאוד גדול תכתבי בגוגל ותוכלי למצוא את הקישור החדש

ממליצה גם על האתר http://www.goeco.co.il/
בעניין טיול בעולם עם ערך מוסף. יש להם אחלה פרוייקטים

היינו היום בסחנה.
סוף אוקטובר, וחם. יום של אמצע אוגוסט. מחשבות אפוקליפטיות על מזג אויר שמשתגע.
נחזור לסחנה.
מקום כזה מקסים, במיוחד כשאין בו מיליונים.
ישבתי בבריכה עם הילדים ופשוט נחתי.
נוכחתי ונחתי.
ואז טיילנו למפלים של הסחנה.
וישבנו ככה במים מסתכלים על המפלים השוצפים.
וחשבתי על עצמי שתמיד יושבת בצד ומסתכלת, ואותו רגע נכנס בי משהו, משהו מאוד חי והלכתי לי ישר לתוך המפל....
והוא שצף עליי ושטף אותי ושאגתי לי באינדיאנית!
איזה כייף, לעמוד ככה בתוך מפל.
וחשבתי לעצמי- ככה, ככה בדיוק אני רוצה לחיות את חיי,
קופצת לתוך המפל , במקום לשבת בצד ולהביט.
רגע לפני יום הולדת,
קצת כמו הימים של לפני יום כיפור, חשבון נפש.
מבקשת עשייה, יוזמה, אומץ, חיות,וכח רב, שמחה פשוטה. מפל.

הסמן מהבהב בדף הריק.
תכתבי.
מזג אויר מפחיד.
יבש, מייבש, מייאש.
נולדתי בסוף החודש. הלועזי. באמצע בדיוק של החודש העברי.
בילדותי, כל ימי ההולדת שלי היו גשומים, וגם של הימים שלפני והחודשים שאחרי.
חורף אמיתי, נורמלי.
זוכרת איך תמיד ילדי הכיתה שבאו ליומולדת היו צריכים לחכות בגשם, עם מטריות שיבואו לאסוף אותם הביתה, אחרי שהמסיבה נגמרה.
מסיבות עם קולות של מבול ושירי יומולדת.
אנשים נכנסים הביתה מטפטפים, מטריות מתקפלות מחוץ לבית בחדר המדרגות, מעילים נתלים, מתנות רטובות...
זו יום ההולדת שלי...
עד לפני כמה שנים.
אפילו לא סתיו.
מדבר, יבש, מייבש, מייאש.
מה זה?
חם, מזגן, מה קרה לעולם?
מנסה לקבל את המצב כפי שהוא, כי מה יעזור לי לא לקבל? הרי זה המצב.
אבל זה לא תקין. לא תקין.
אלהים, תעשה לי יומולדת חורפית, גשומה, טבעית. כי שרב בסוף אוקטובר זה לא טבעי.
אלהים, תן מטר ארצנו בעיתו, יורה ומלקוש וכל מה שאמור לבוא עכשיו.
ביחד עם הרוח הקרירה של הלילה, תביא לנו, בבקשה, גשמי ברכה, נאמר משבוע הבא עד תחילת מרץ.
חייבת להתחיל להתפלל על זה ברצינות...

איפה קונים זרעים באיזור פרדס חנה.?

זרעים אורגניים את מתכוונת? ב"ירוקה" אין?

טוב, תודה

ואצלך?

יש לי חמישה ילדים

אנחנו מרוקנים סיר כזה בארוחה אחת

דווקא הייתי איתם בקשר כמה פעמים, ובאמת הסתדרתי עם מה שהם אמרו, ובכל זאת... אני מבשלת כהרגלי

מתעניינת בסיר
04-9830484
אשמח לדעת מה תרצי בעבורו.יום נעים

הי חלקיקה,
את יכולה בבקשה לספר קצת על הסיר?
אני חובבת טיגון, בעיה רצינית כי אני חובבת אוכל בריא וזה מתנגש.
אפשר חוויות?
תודה רבה.

תודה רבה רבה רבה.
אפשר שוב את האתר שלהם?
אעדכן.

אני מתרגשת לספר לכולם שאני חוזרת לטפל.
רפואה סינית-
טיפול ב- מיגרנות, כאבי ראש אחרים, אסטמה, בעיות שינה, זרימה, פוריות, כאבי בטן, שלשולים, עצירויות, שפעות, וכל חוסר איזון פיזי שאתם סוחבים איתכם שנים.
למדתי 6 שנים במדיסין, סיימתי ב- 2005.
טיפלתי במשך השנים האחרונות,
בשנה האחרונה טיפלתי, מבחירה , אך ורק בחברים ובבני משפחה,
ועכשיו אני מתגעגעת,
לקשר עם האנשים, ל" ניסים" שהדיקור עושה, לריפוי ולפשטות שבטיפול.
אני מטפלת בפרדס חנה.
אפשר בשמחה ליצור איתי קשר - 04-6376090.

לא אמרת מאיפה שירלי. ביקשתי מאיזור טבעון.

תודה

חיכתי לו הרבה זמן.
צמאה, יבשה, כמעט מיואשת.
והוא בא, לא אכזב.
ישנתי באותו לילה אצל ההורים שלי, בחדר ילדותי, עם שני הילדים שלי במיטה אחת, מכורבלים.
פתחתי את החלון בבוקר, והכל היה נקי ורטוב, כמו שאני זוכרת מחורפי ילדותי.
אותו חלון, אותו הגשם, אותם עצים נוטפי טיפות וכביש אפור רטוב.
מכוניות עם וישרים, ילדים במטריות, שלוליות.
אני לא יכולה לתאר את השמחה שגשם מביא לחיי.
זו תקווה, זו התחדשות, זה אויר נקי וטוב. זו רוויה.
זו תפילה שנענתה, זו הודייה מרחיבת לב.
אני יושבת עכשיו בבית ומתבוננת מהחלון , על שמיים אפורים,וילדיי במגפיים מחפשים אוצרות של אחרי גשם בחצר.
" אמא תראי- שבלול!" איזו התלהבות.
" אמא- שלוליות!!!" כמה שמחה.
שמחת הגשם, הדברים הקטנים, הטבע חזר לאיזון. ( אני מקווה).
יש מרק חם.
יש גם צינון...אבל אני מקבלת אותו באהבה. הכל בשביל הגשם.

בערב, הנרות דולקים בבית , ריח של סופגניות ושירים של חנוכה.
חם בלב.
ברוך השם, על כל הדברים האלה.
כי זה העיקר. באמת.

חנוכה שמח.

ישתבח שמו!
איזו שמחה נזרקת בלב. איך שהתחליו הדי הרעמים , עוד לפני הטפטוף הראשון, שאגתי שאגה אינדיאנית : " היא הגיעה!"
הסערה!
באדיבות סקנדינביה הרחוקה ששולחת לנו אויר קר, רוחות וחורף אמיתי.
הילד קופץ בשלוליות עם מגפיים, חופן ידיים בבוץ הטרי ושר שירים, כל כך מאושר, כמו פרח שהיה צמא למים כל כך הרבה זמן.
" אמא" הוא אומר לי בהשתאות " תראי, הגשם משקה את כל הפרחים, הם רטובים וטוב להם!" הוא נוגע בהדס הרטוב .
יש כאלה צבעים יפים בחוץ. הירוק הופך לירוק זוהר, האדמה אדומה וחיה. השמיים אפרפרים.
בנתיים התבשילים מתבשלים- פאי רועים, קדרת בשר וירקות שורש ותבשיל חיטה.
עוד מעט תהיה אש בתנור. אש מאוזנת, במידתה, לא כמו בכרמל.
איזה הבדל בין שבוע שעבר- האש הגדולה , היובש, הכמיהה לגשם, אש הכעס.
ועכשיו- זמן הפיוס, המטר שיורד ומנקה, עוד מעט ולא יהיה זכר .
הטבע מתעורר לאיטו, פטריות, רקפות, כלניות, חלזונות, טבע של חורף. יש הרגשה של שפיות. נורמליות. נסלח לנו.

אהלן מתוקה
אני תוהה איך את
חושבת עליך
לירי

מותק
כתבת לי כל כך יפה...

עבר זמן....
והנה שוב כאן, כותבת.
השתבללתי לי והתכנסתי בתוך חורף ובתוך הריון משמח.
אני בשבוע 21 עכשיו.
אחרי בחילות, הקאות ושפעות, ברוך השם עכשיו הכל בסדר.
פעם ראשונה שאני ככה יוצאת החוצה לגלי האינטרנט עם ההריון.
הריון שלישי, מרגש מאוד, משמח מאוד.

הריון בשבילי תמיד קשור עם הזמן, עם עונות השנה והשינויים.
עם הראשונה שלי התחלתי את ההריון במאי וסיימתי בפברואר. דרך קיץ, סתוויות וחורף גדול.
אני זוכרת שישבתי בחוץ בגינה וליווה את כל ההריון הזה עץ בודד שעמד בגינה. דרך הפירות, הלבלוב, הנשירה ו העירום בחורף עברתי איתו את ההריון.
הפריבילגיות של הריון ראשון לשבת 9 חודשים ולהביט בעץ....
ועם השינויים של העץ, עבר הגוף שלי את שינויי ההריון, והנפש סערה והתערבבה לה....
הריון שני התחיל באוגוסט, אחרי המלחמה , אחרי שחיילים נהרגו ואזרחים חטפו טילים, בלהט הקיץ.
והסתיים בחודש אייר- חודש הרפואה. ממלחמה לרפואה.
דרך שלהי הקיץ, לתוך סתיו וחורף, והאביב שהפציע עם תינוק חדש בספירת העומר.
ועכשיו, התחיל בסתיו, בעזרת השם יוולד בקיץ. רוב ההריון הוא של חורף ואביב, של התכנסות ואז יציאה החוצה.
ועכשיו זה ממש לפני היציאה מתוך ההתכנסות. בימים אביביים ואז שוב ימי גשם- התנועה הזאת של בפנים- החוצה מאוד מלווה את ההריון הזה.
וכך זה עכשיו, התנהלות כזאת שכל יום בה הוא חדש וקדוש ומיוחד.

מזל טוב !!{@
איזה משמח לקרוא, ריגשת אותי עם ההקבלה של ההריון לעונות השנה.
איך את מרגישה ?
המון תודה על המילים שכתבת אצלי.

הי חלקיקה בשלם!
לגבי המפגשים בפרדס חנה - יש מפגשים בבקרים של ימי רביעי בגינה הקהילתית בכרכור,
וגם בימי ראשון אחרי הצהריים.
רוב הילדים הם קטנים יותר, אבל יש גם בני ארבע לפעמים.
בכל מקרה מאוד נעים שם!

את יכולה להתקשר לנאווה או אפרת, הטלפונים שלהן מופיעים כמה הודעות מעל ההודעה שלך בדף של המפגשים בפרדס חנה.

הי, תודה רבה על ההמלצה... ויכול להיות שעוד אטריד אותך בשאלות בישול (-:

אפשר לשאול מה זה בכלל סירי GSS?

ואוו, נשמע מסקרן. תוהה איך לא שמעתי עליהם עד היום.
באלו סכומים מדובר? (יש לי סיר בינוני שאני כל הזמן שורפת לאחרונה, ואז הוא כמובן שוב נשרף בקלות יתרה, וחשבתי להחליף אותו).
אפשר לרכוש אותם גם לא ישירות ממפיץ עצמאי?

שליחה על ידי גלי* » 16 מאי 2011, 09:35

היי שלי,
אני מוכנה לבוא להאכיל אותם בזמן נסיעתכם.
04-6370755

שליחה על ידי רונית* » 29 מאי 2011, 18:09

תודה רבה על ההפניה

הרבה זמן לא כתבתי. ההריון קצת מרחיק, שם אותי בעולם אחר, עם דפוסי זמן אחרים, בחיי שזה עבר מהר, הזמן פשוט טס לי.
אז ילדתי, בשעה טובה, לפני חודש את אוריאל חיים. בלידה טובה, מפתיעה, אינטנסיבית, מלאה בהרבה דברים שעוד אולי אכתוב עליהם יום אחד.
איזה כייף שיש תינוק בבית, הריח, הטיטולים, המגבונים, הטלק, הבגדים הקטנים, הבכי,ההנקה, השינה המשותפת בלילה( ואמרתי לעצמי שעם הילד השלישי אני לא ישנה, כן בטח....)
להנות איתו משעת בין ערביים של יום שישי, כאילו גם אצלי זו הפעם הראשונה.
הכל כרגיל, חלות חמות על הדלפק במטבח, כביסה צבעונית מתנופפת ברוח, רוח שקצת שוברת את חומו של אב.
המושבה מתכוננת למלכה.
שירים שמנגנים על הלב ונימיו.
ותינוק חדש , התחדשות.
עוד מעט שנה תמה.
ואני גדלה.