האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
מתי מחסנים?
החיסון ניתן בתרכובת עם דיפתריה וטטנוס (DTaP) בגיל חודשיים, 4 חודשים, 6 חודשים, ולפי הCDC מומלץ גם שנה וחצי ובגיל 4-6. החיסון אינו יעיל אם לא ניתנן כל הפעמים (ראה יעילות חיסונים).
חיסונים קיימים:
חיסון צלולרי (החיסון הישן) : מכיל את החיידק השלם
חיסון אצלולרי : מכיל חלבונים של החיידק. קיים בעולם משנת 1981. בארץ חדש יחסית (3 שנים). בארץ נקרא infanrix.
החיסון היחיד שמוכר כמסוכן ממש הוא החיסון לשעלת - מחלה נפוצה, לא מאוד מסוכנת, אבל החיסון גורם לתופעות לוואי של מחלה ובאחוזים מסויימים כנראה גם לנזק ארוך טווח. נמכר היום חיסון סינתטי (אצלולרי) שנקרא Infanrix, אין לו תופעות כאלה, אך הוא לא ניתן לכלל האוכלוסיה מטעמים תקציביים. אנחנו קנינו. שאר החיסונים, באופן כוללני, לא מסוכנים (אך כדאי לברר ספציפית עם רופא!)
לחיסון האסולולארי נגד שעלת יש אותו שיעור של תופעות לוואי קשות כמו לחיסון הישן. יש לו פחות תופעות לוואי קלות שלא מהן יש לפחד. האסלולארי בעייתי גם מפני שהוא בא בחיסון מחומש - התינוק הרך מקבל 5 מנות חיסון במכה אחת!!! איך המערכת החיסונית הלא-בשלה של תינוק אמור להתמודד עם מתקפה כזאת?
שאלה טובה, אבל כנראה שיש תשובה עליה, כי כפי שאמרת - יש לו פחות תופעות לוואי קלות.
יש לזכור שגוף התינוק מתמודד מדי יום עם הרבה כימיקלים ואורגניזמים חדשים, ובדרך כלל בהצלחה. העובדה שקוראים לאורגניזם זה "חיסון" לא צריכה להפוך אותו למפחיד יותר.
אגב, מאיפה המידע על כך ש-לחיסון האסולולארי נגד שעלת יש אותו שיעור של תופעות לוואי קשות כמו לחיסון הישן?
בתי הבכורה אנה הגיבה לא טוב לחיסון השעלת (בכי היסטרי, נפיחות מקומית שהתפוגגה לאחר כחדשיים ותחושה שלי שהיא השתנתה). הרופא בטיפת חלב הורה לי שלא לחסן אותה שוב נגד שעלת, גם לא בחיסון האסלולרי כיון שהשוני ביניהם הוא רק בתופעות הלואי הקלות ולא בקשות.
אנחנו חיסנו את בתנו הבכורה
ובגיל חצי שנה בחיסון השעלת היא נרדמה ולא התעוררה יותר מדי זמן
וגם לא הצלחנו להעיר אותה
גופה היה חסר טונוס בשרירים לגמרי
(כמו בובה)
הגענו אתה למיון ילדים
ושם בעודה בהשגחה נתן לי רופא לעיין בלקסיקון תופעות הלואי של החיסונים
מסתבר שאחוז גבוה מהאוכלוסיה רגיש עד מאוד ספציפית לשעלת
אך גם לפוליו (שכל החולים בעשרות השנים האחרונות הם מחיסונים ולא מנגיף חופשי)
ובעצם לכל חיסון יש תופעות לואי חלקם לטווח ממש ארוך
סרטנים למינהם
דיסלקציות קשיים בדיבור אוטוזים ועוד מטעמים
אחרי הספר הזה התרחקנו מחיסונים לגמרי
הם נראו לנו הימור מסוכן מדי
העדפנו להמר בלעדיהם להניק הרבה ולאכול פרות
אחרי שנה נכחנו בחוג בית של קית' אלכסנדר מ"חסון"
שם השלמנו השכלה בנוגע לקונטקס הרחב של למה יש חיסונים אם זה כל כך לא בריא (כסף)
למה אף אחד לא מגלה (כסף)
וכיו"ב
לאחרונה תבעה את רופא הילדים שלה אשה שבנה לא התעורר מהחיסון ונשאר משותק
התביעה היתה על זה שלא ניתנה לה האינפורמציה שזה מסוכן
היא קבלה 15,000 שקל והפסידה בתביעה
בג"ץ קבע שמכיוון שמשרד הבריאות החליט שעדיף לחסן מאשר לא לחסן אין חובה על רופא לידע בסיכונים
וגם פטר את המדינה מלשאת באחריות התקציבית לגידולו של ילד נכה.
בגיל ארבעה חודשים חיסנתי את בני בחיסון האצלולרי. כשבוע אחר כך הוא פיתח זיהום קשה בדרכי הנשימה ואושפז בבית חולים, בתא חמצן. הרופאים טענו שאין קשר לחיסון. בפעם הבאה בה הוא חוסן בחיסון האצלולרי, הוא חלה בצינון קשה עם שיעול והחל בטיפולי אינהלציות. הפעם הלכתי להומאופט אשר עמד על הקשר בין החיסון למחלות בדרכי הנשימה.
יותר לא חיסנתי את בני. כיום הוא בן שנה וחצי, ובעצם לא קיבל חיסון מגיל חצי שנה. השאלה שלי היא האם אפשר פשוט להפסיק את החיסון נגד שעלת, לאחר שכבר קיבל שתי מנות? מהי אותה עמותת "חסון" עליה נכתב כאן? איך יוצרים איתה קשר?
מה זה "להפסיק את החיסון"?
אם את רוצה לדעת אם הוא חסין בפני שעלת עכשיו, אז לדעתי האישית ביותר סביר שלא, וגם אם היית נותנת לו את החיסון של גיל שנה לדעתי היה סביר שהוא לא היה חסין בפני שעלת. ההתרשמות (הפרטית והלא מדעית) שלי היא שחיסון השעלת הוא מאוד לא אפקטיבי.
יונת, התכוונתי שחיסוני השעלת - או בעצם החיסון האצלולרי מהווים סידרה - כלומר הם נתנים מספר פעמים במהלך החיים. שאלתי היא האם מאחר וכבר התחלתי לתת - תומר קיבל פעמיים את החיסון - האם חייבים לסיים את הסדרה או שאפשר פשוט לא לתת יותר?
אני עדיין לא בטוחה שאני מבינה: את חוששת שאם לא תתני את החיסון יהיו תופעות לוואי?
או אולי אנסח זאת אחרת: מה את חוששת שיקרה אם לא תתני את החיסונים הנותרים?
יש בידי מסמך ממשרד הבריאות המתריע בפני הצוותים הרפואיים על התפרצות מחודשת של מחלת השעלת בארץ בעיקר בקרב תינוקות ופעוטות מתחת לגיל שנתיים.
אני מתלבטת אם לחסן או לא ואם כן אז מתי.מה דעתכם?
יעל ג' וכל מאן דבעי - שלום,
הדר חוסן בחיסון המחומש (כולל בתוכו את השעלת) כשהיה בן חודשיים. אח"כ בחלק ב' (מתוך שלושה?) כשהיה בן 4 חודשים. 4 ימים לאחר מכן הוא התחיל בשיעולים מעיקים וחום די גבוה (יותר מ-39). עם החום הוא היה כמעט שבוע, וגם נשלחנו לבי"ח לשלול דלקת ריאות. הוא גם קיבל אנטיביוטיקה (למורת רוחי, אבל הרגשתי חסרת אונים...).
אח"כ המצב השתפר והתדרדר חליפות, וזה ארך כחודש עד שהוא יצא מזה.
הרופא ואחות טיפת חלב, וחברה שגם היא רופאה שללו מכל וכל קשר לחיסון.
יתכן שהם צודקים, אבל לי יש תחושת בטן שיש קשר די הדוק בין החיסון ובין המחלה (שאופיינה כוירוס).
את החלק השלישי שהיה אמור לקבל בגיל 6 חודשים, דחינו ובינתיים התבקשתי לחתום על בקשה זו בטיפת חלב(!!!)
כרגע, אני מנסה לברר יותר פרטים על חיסונים בכלל ועל שעלת בפרט.
החוברת של חסון ניתנת להשגה במס' אופנים:
דרך סניפי סטימצקי - לעיתים צריך להזמין מראש
אפשר להזמין את החוברת טלפונית ב-8680399-08 עם ויזה
או בדואר ב'צק: "חסון" ת.ד.3675 קדימה 60920
אם זכרוני אינו מטעני, היא עולה כ-45 ש"ח.
יש כבר כארבע שנים התפרצות מחודשת של השעלת בקרב מבוגרים שחוסנו בילדותם. אולי ההמשך הוא מעבר גם לקטנים. שימו לב שהעניין התחיל אצל כאלה שאמורים היו להיות מחוסנים.
הרופא הסיני שלי טען שיש טיפול סיני לשעלת, ולכן בחיסון הזה הוא לא חיסן את ילדיו, כי ידע שאין בעיה לטפל בהם.
סוגיית החיסונים זה מיטרד מחשבתי אצלי מאז שבני השני נולד (לפני שלושה חודשים).
כשבתי (היום בת שלוש) נולדה לא הייתי מודעת לסכנות שיש בחיסונים ובעיקר בשעלת והלכתי אחרי העדר וחיסנתי בלי הרבה שאלות או היסוסים למינהם. ואז כשהיא היתה בת שנה וחוסנה בחיסון השלישי של המשולשת חטפה בתי דלקת ראות קשה. הושפזנו בבי"ח בפעם הראשונה בפעם השנייה לאחר כמה חודשים כבר הושפזנו עם מחלה שנקראת I.T.P.
מאז ועד היום בתי (שאגב, עד גיל שנה היא לא ידעה מזה רופא) מקבלת קוצר נשימה מכל הצתננות הכי קלה והיא מאד רגישה לכל מה שקשור במערכת הנשימה.
אז כמובן שאי אפשר להצביע בודאות שהכן החיסון זה שפגע בה. אבל אני מרגישה שזה ללא ספק החיסון זה שזעזעה אצלה את המערכת.
והיום התינוק שלנו לא קיבל עדיין אף חיסון למרות שיש לי בלב היסוסים לגבי העיניין. מפני שהחיסון החדש (המחומשת) מבטיח פחות תופעות לוואי ויש שאומרים שבכלל אין תופעות... בקיצור... הצלחתי להתבלבל... ובגדול...
שלום לכל המחוסנים ולכל אלה שלא...
סוגיית החיסונים ארוכה ומסובכת ומעבר לשיקולים רפואיים יש כאן המון המון המון $$$..(כסף...)
כהומיאופת אני רואה קשר ישיר להידרדרות המצב הבריאותי לאחר חיסון-מכל סוג שהוא.פעמים רבות לאחר שיפור וחיזוק של הילד, שוב מחסנים אותו,והמצב מדרדר בחזרה ואז יש קושי רב יותר לחזור למצב בריא .
ה-stress שמופעל על המערכת הוא עצום,כח החיים נחלש,והסימפ' חוגגים.
חיסונים אמורים להיות מותאמים אינדיווידואלית,במידה וההורים לא מוכנים לוותר עליהם.
במידה והחליטו לוותר,אז יש לתת מענה וטיפול מהתחום "האלטרנטיבי"-למצב הכרוני ולאקוטי.
הניסיון ההומיאופתי הוא טוב בכל מה שקשור למגפות שבפניהם פותחו חיסונים.
מניסיוני חיסון לשעלת ,דיפטריה,חזרת,חצבת,אדמת-הם הקשים יותר.אולם גם עם האחרים יש בעיות.
יונת ,למה את חושבת שהחיסון לא אפקטיבי? שתינו מכירות ילדים שלא חוסנו וחלו בשעלת.אם אינני טועה אחיהם הבוגרים שכן חוסנו לא נדבקו.(אולי אני טועה?)
דרך אגב-הילדים האלה היו חולים מספר חודשים (!) בצורה די קשה ומצבם היה ירוד ומעורר רחמים.אני מכירה מקרה אחד בו ההורים התבקשו לתת אנטיביוטיקה לילדה כדי למנוע הדבקת הסביבה אבל הילדה סרבה וקיבלה רק טיפול חלקי.זה שוב מעלה את שאלת האחריות הסביבתית של לא מחסנים.
בדף מחלת שעלת מתוארים כמה מקרים .אבל לא ברור אם אותם הורים סבורים שילדיהם חלו,או שהילדים באמת נבדקו והתגלו כחולים בשעלת.(זה מטעה,להסיק מאותם מקרים מסקנות כלשהן לגבי אופי המחלה אצל מחוסנים ולא מחוסנים,אם מדובר בהשערה בלבד.)
האחים הגדולים והמחוסנים גם נדבקו, ועד כמה שהצלחתי להבחין הם השתעלו בהתלהבות לא פחותה...
לגבי המצב הירוד - לא הבחנתי בו. הילדים נראו שמחים ומלאי מרץ כהרגלם, פשוט מרססים שיעולים ללא הפסקה!
אני לא יודעת על האנטיביוטיקה, אבל אני חושבת שהיא לא עוזרת נגד שעלת. מישהו יודע יותר?
לגבי הבדיקות - אני יודעת על ילדה אחת שאכן נבדקה וזיהו אצלה שעלת. מאחר שהיא חלתה באותו זמן כמו כל האחרים, וששאר הסימפטומים נראו זהים, יהיה סביר להניח שגם האחרים חלו בשעלת ולא במחלה אחרת.
אצל נהר שליט שכתבה ב מחלת שעלת למשל לא היו סימפטומים דומים,(משך קצר מאד)ותהיתי אם אכן נמצאה שם שעלת.היו שם עוד כותבים שתיארו מה שבסוף התחוור כדלקת ריאות.
אכן, בעלי חלה לפני כשנתיים והרופא חשד שזו עלולה להיות שעלת (אף על פי שחוסן בילדותו. הרופא הסביר שמשתוללת מגיפת שעלת בקרב מבוגרים מחוסנים). לכן הוא שלח אותו לבדיקות שקבעו בבירור שמדובר בדלקת ריאות ולא בשעלת. יש בדיקה ספציפית שמזהה.
ביתי הגדולה חוסנה לשאלת אך השתיים הבאות אחריה לא חוסנו.
כשהייתי בהריוני השלישי חלתה ביתי השניה בשעלת שהיתה אכן קשה , מלווה התקפות שיעול ארוכות ופרודוקטיביות, הקאות וקוצר נשימה קשה ומפחיד. המחלה ,מתחילתה ועד סופה נמשכה כארבעה חודשים. הגדולה ,שחוסנה כתינוקת, השתעלה מעט, ואני חליתי גם כן, למרות שחוסנתי בילדותי. השתעלתי הרבה ,היקאתי הרבה, והיה לי גם קצת קוצר נשימה (לא קשה כמו לבת החולה) וכל זאת בזמן הריון. היה קשה ומתיש ובסוף זה עבר.
הילדים מהם נידבקנו לא חלו בצורה קשה כמונו, מה שמראה שזה לא בהכרח מחלה כל כך קשה, ואני, שכן חוסנתי, חליתי גם, מה שמראה על יעילות החיסון לאורך זמן.
הילדה שהיתה חולה קשה אכן נשארה ירודה מאוד והייתי צריכה לחזק אותה בעזרת תוספת ויטמינים. מי שיראה אותה היום יבין שהיא לחלוטין לא ירודה כבר...
את ביתי השלישית אני לא מחסנת לשעלת, כי ראינו שאפשר לעבור גם את זה
בקרוב ניסע לאפריקה ובחרנו לחסן, בנתיים רק למחלות שבאמת קימות שם ומפחידות אותנו-טטנוס, דיפטריה ופוליו.
כשניהיה שם ונרגיש יותר את הסביבה נחליט אם להמשיך ולחסן למחלות נוספות.
שעלת: בשיעול זה אי אפשר לטעות, למרות שאין הדבר תמיד כך בשלבים המוקדמים מאד. אפילו בטיפול של ריפוי טבעי, מחלת השעלת הממוצעת נמשכת כששה שבועות, ועלולה להמשך זמן רב הרבה יותר אם מעודדים אותה. נדון בצד זה של העניין אחר כך.
מצד שני, אם קיימות נסיבות נוחות, עלול משך הזמן להתקצר במידה ניכרת. לעתים אפשר להשיג תוצאות טובות עד להפתיע. במקרה של שעלת אחד אצל ילד בן 3 שנים, בן להורים שדגלו בשיטת הריפוי הטבעי, כל הסימפטומים סוחטי-הכוחות כמו בחילה וכו' לא הופיעו כלל. הילד עצמו עשה צום פירות מתוקים בן 4 ימים, ישן ארוכות ביום ובלילה, והשלב העויתי חלף כמעט בטרם החל.
ראשית עלינו לזכור כי לשעלת יש יסוד כמעט לגמרי עצבני. השיעול הוא מעבר לכל יחס לחומרת הסימנים הגופניים. כתוצאה מכך, הילד הרגיש יתר על המידה הוא הסובל ביותר במשך ההתקפה. הוא מבוהל ומזועזע, ולעתים קרובות מגיע לאפיסת כוחות מוחלטת.
בשעלת מכירים בדר"כ שלושה שלבים.
השלב הראשון מתחיל כרגיל בעליה של החום ומלווה בשיעול שאיננו פוסק אשר הינו מטריד במיוחד בלילה. לאחר שבוע או שבועיים במקום להשתפר הופך השיעול גרוע יותר בהתמדה, והשלב השני מתחיל. השיעול הופך עתה לעויתי ומורכב מסדרה של חמש עשרה או יותר נשיפות קצרות ומהירות ללא הפסקה לשם נשימה. מיד לאחר מכן באה שאיפת אויר עמוקה בקול רם - הקול האופייני לשעלת. כל עוית כוללת שלוש או יותר התקפות כאלה, ולאחר האחרונה ישנה יריקה של ליחה או הקאה. במשך העוית יש לפנים מראה נפוח וקודר, כשהעיניים מואדמות ויוצאות מחוריהן והעפעפיים נפוחות וורודות. הגוף כפוף קדימה והחולה הקטן הוא חסר ישע לחלוטין. הילד יודע כי ההתקפה עומדת להתחיל, והוא מנסה לעצרה באורח מעורר רחמים ונאחז בכל אדם או בכל דבר בקרבתו לשם תמיכה. ישנם מעט מאוד מצבים בילדות הסוחטים מידה כזו של פחד וסבל, והמסתכל שואף מאוד לחסוך מהם את החויה הזו. ובכל אופן השגחנו בכך, פעם אחר פעם, כי לאחר שעברה השעלת, יותר מאשר ילד אחד רגיש יותר ו"קשה" הפך יציב יותר ומסוגל לשלוט על עצמו במידה מרובה יותר.
בין העויתות הילד נראה בריא, אך אם ההקאות הן תכופות תפגע התזונה באופן בלתי נמנע.
ואחר כך אנו מגיעים לשלב הסיום. העויתות באות במרחקי זמן ארוכים יותר, הן נמשכות פרק זמן קצר יותר ובעלות עוצמה פחותה. סימני הנזלת הקודמים שבים אך הליחה היא דלילה הרבה יותר. שלב זה עלול להמשך שבוע או אפילו שבועיים, ואחר כך, בהדרגה, זהו זה. אך לא תמיד. "השיעול מתוך הרגל" עלול להמשך. ילד המושם במרכז הבמה יכול וגם משתמש בשיעול כדי להשיג את שאיפותיו או ליצור הפרעה ברגע לא נוח. אין בכך כל טרחה. הוא רק מתחיל, והשיעול בא מעצמו ואחר כך הוא מקיא וזה כבר יראה להם!
למרות שכרגיל עלינו לקחת בחשבון כששה שבועות מן ההתחלה ועד הסוף, אין פרוש הדבר כי איננו יכולים כלל לעזור. ע"י קיום ההצעות הפשוטות הבאות אפשר להקטין את אפיסת הכוחות העצבנית, את ההקאות המצערות ואת איבוד המשקל.
רציתי רק לתקן משהו אחד שנכתב בתחילת הדף. הקשר בין אוטיזם לחיסונים נטען לגבי MMR והיום יצאו מחקרים שמבטלים קשר כזה מכל וכל, קראתי שמחקרים המקוריים היו על קבוצה קטנה מאוד של ילדים, ובמחקרים ממשיכים דווקא נמצא שיעור גבוה יותר של אוטיזם בקבוצות שלא חוסנו. ברוו שלא הוכח שלחיסון יש אפקט מגן מפני אוטיזם. אבל אוטיזם ו PDD זו כנראה בעיה מורכבת שלא ירדו לגמרי לעומקה וככל הנראה שאי אפשר להאשים חיסונים בה (עד כמה שזה היה נחמד למצוא פתרון לבעיה)
היסטריה עצומה 'תחסני!'
אז זהו, שאין הוכחה חד משמעית שהחיסון הזה באמת יעיל.
בדיוק היום שוחחתי על הנושא עם פרופסור לאימונולוגיה וגם הוא אמר שלדעתו אין טעם בחיסון נגד שעלת כפי שהוא היום (והוא דוקא מאד בעד חיסונים ככלל) בגלל שאינו יעיל.
וטרה, עוד משהו - המחלה קטלנית עד גיל שנה בערך, בשנה השניה היא מאד קשה אבל הרבה פחות קטלנית.
עד כמה שזכור לי, בתך בערך בגיל של בתי. אם שרדתן בלי החיסון עד עכשיו, אני לא רואה הרבה טעם בלחסן עכשיו, בגילה המתקדם
שלום, בני בן 9 חודשים ועדיין לא חוסן.
הרופאה שלו המליצה על חיסון הומיאופתי נגד שעלת (בטיפות). האם יש למישהו מידע על הטיפות האלו ועד כמה הן " חזקות" במניעת מחלת השעלת.
אני מאוד מאוד פוחדת מן המחילה הזו ועל כן הלחץ.....
למרות שהוא איתי בבית הוא מידי פעם בא מגע עם אחיינים שלו וכל הזמן אני לחוצה שהם ידביקו אותו במשהו - במיוחד אם הם אחרי חיסון ( זה כבר מתחיל להיות לא נעים מההורים שלהם).... עד כמה עליי להרחיקם זה מזה אחרי שקיבלו חיסון??? (האם להגיע לרמה שלא ישחקו עם אותם צעצועים???)
).... עד כמה עליי להרחיקם זה מזה אחרי שקיבלו חיסון???
אם מדובר בחיסון שעלת אז לא צריך להרחיק בכלל, הם לא מדבקים כי חיסון השעלת לא מכיל חיידק חי, ולא מכיל חיידק בכלל.
לגבי חיסונים מוחלשים זה: פוליו בטיפות וMMR ואולי גם אבעבועות, על זה אין לי מושג.
לגבי חיסונים מוחלשים זה: פוליו בטיפות וMMR ואולי גם אבעבועות,
לגבי אלו הסכנה היא במגע עם הצואה , חשוב לשטוף ידיים היטב לאחר ההחלפה - רחצת התינוק ולא לאפשר לאנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה להיות במגע עם ההפרשות.
ולא לאפשר לאנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה להיות במגע עם ההפרשות.
הפרשות הכוונה גם לרוק, נכון? ז"א שאם אחד מהם הכניס לפה צעצוע אז לא לתת את הצעצוע הזה לבן שלי, נכון? ( או שאני מגזימה?? ). אני אולי נשמעת קצת לחוצה אבל הרבה פעמים קורה שאחד מהאחיינים שלו מקבל חיסון ואני מקבלת תגובות מזלזלות על הרצון שלי לשמור על מרחק מסויים ביניהם...
תודה רבה לכולם על התשובות
יעל
אני מספרת על המשפחה שלי על פי השערות פרועות ולא על פי אבחנה מקצועית:
בינקותי חוסנתי נגד שעלת אבל 10 שנים יותר מאוחר בתור ילדה בת עשר קיבלתי התקפות שיעולים שגרמו לי כמעט להחנק ולהקיא. זה היה שיעולים בלתי פוסקים בייחוד בלילות. באמצע הלילה הייתי משתעלת קשות מה שהעיר אותי, ואז נאלצתי לקום ולשבת והשיעולים האלו היו מטלטלים אותי. השתעלתי בטירוף לפחות 10 דקות בלי הפסקה. ואחרי כמה שבועות של שיעולים גם ליחה שאי אפשר להתפטר ממנה. לקח לי 3 חודשים להתפטר מזה. וזה קרה לי שוב כאשר הייתי בת 20 בביקורי בארץ (ואז התפטרתי מזה אחרי 8 שבועות)
אבא שלי היתה לו קדחת השחת. הוא היה משתעל שיעולים אלרגיים במשך יותר מ20 שנה. כאשר אני קיבלתי התקף שיעולים בגיל 20 כאשר ביקרתי בארץ. כעבור מספר שבועות שזה השתפר, נסעתי חזרה לארה"ב, אבא שלי נדבק ממני, והוא אובחן שהיתה לו שעלת. אחרי שהשעלת עברה לו רוב הקדחת השחת כמעט נעלמה לו והוא כמעט לגמרי הפסיק להשתעל את השיעולים המעצבנים האלו שליוו אותו מגיל עשרה.
הילד שלי שלא חוסן כלל, בסביבות גיל שנה הוא קיבל שיעולים שנמשכו 8 שבועות. התקפים של שיעולים ללא הפסקה כל הסמפטומים כנ"ל שקרה לי, נשימות קולניות של ליחה,ברוך השם שלא הגיע עד כדי חנק או הקאה כאשר זה היה ממש בהתחלה, פניתי להומיאופאתית שלי והיא אמרה לקחת וויטמינים מסויימים וירקות מסויימים ואז זה הפסיק להחמיר, ולאט לאט השתפר. אמא שלי נדבקה ממנו והשתעלה קשות 3 חודשים והיתה צרודה עוד חודשיים אחרי זה (וגם שלום היה צרוד זמן מה אחרי זה) כאשר היא היתה מדברת בטלפון היתה לפעמים נתקפת בהתקף שיעולים שלקח דקות ארוכות עד שהפסיק. שהדאיג את האלו שהיו בטלפון.
זה נשמע כמו שעלת.
החיסון ממש מסוכן. אחרי מה שקראתי בחוברת של חסון ובספר של רוזנטל - שומר נפשו ירחק.
עכשיו בגן של בתי ילדה חולה בשעלת - למרות שחוסנה ואנחנו בכוננות לראות מה יקרה עד סוף השבוע תחילת שבוע הבא.
לפי דיברי הרופא, כל הילדים שחלו פה, בשוהם, חוסנו. גם הבת שלי חוסנה אבל הקטנה, שנה ו-3 שבועות, לא חוסנה בשום חיסון שהוא.
תני לילדה שלך וויטמין C ומולטי וויטמין לילדים וגם להמנע מאוכל זבל וסוכר. ולתת לה לשתות מיצים טריים. זה יחזק אותה למקרה שנדבקה משעלת. אם היא מתחילה להשתעל, מה שעזר לבן שלי יכול לעזור לבת שלך: יש בננות ספרדיות שנראות חומות וגדולות plaintain לאכול אותן. יש עוד עשב מרפא שההומיאופאתית אמרה לי להשתמש אבל אף פעם לא השתמשתי בהם כי השיעולים השתפרו: coltfoot (לא יודעת מה זה)
תראו מה מצאתי באתר IGL "http://www.igl.co.il" :
השעלת חוזרת [14-07-2004]
מחלת השעלת חוזרת בבגרות למרות החיסונים שמקבלים התינוקות. נראה שהחיסון נגד חיידק המחלה Pertussis נחלש אחרי כעשר שנים וה- FDA שוקל עכשיו מתן חיסון דחף עם ההתבגרות. תדירות המחלה, המלווה בשיעול כה חזק עד כדי שבירת צלע, נמצאית בעלייה. http://www.intelihealth.com/IH/ihtIH/EM ... dmtICNNews
בתי בת 2 חודשים ו 3 שבועות קיבלה לפני שבוע זריקה מחומשת. יום אחרי הזריקה ישנה הרבה יותר, מאז אני מרגישה
כבר שבוע ירידה בחיוניות, פחות מרוכזת במבט, פחות אנרגיה, חולשה כללית, הבכי פחות חזק. היא כבר לא ניצבת חזק על רגליה כמו מקודם, ומתקפלת יותר עם הגוף, פחות מחזיקה את עצמה. הרופאה אמרה שזה סביר וזה תופעת לוואי של החיסון נגד שעלת, מישהו שמכיר את תופעות לוואי אנא הרגיעו אותי, תודה.
מישהו במקרה ראה ER אתמול? לא שזו תכנית מדעית או משהו, אבל הם הצחיקו/הרגיזו אותי עם היחס לשעלת:
מקום - אי שם באפריקה המדממת (ממלחמות פנימיות), העניה והחולנית. סיטואציה: מתן חיסונים לאוכלוסיה המקומית.
מגיע ילד, אני לא אנסה להעריך את גילו, אבל לא תינוק ולא פעוט. משתעל מאד. האבחנה: שעלת. הטיפול - אנטיביוטיקה, המילים אחרי לכתו: חבל. הוא חולה מדי, השעלת במצב ש"תאכל" את האנטיביוטיקה הזו [הזולה] בלי להרגיש. הוא ימות. במחיר 10 ד' (מחירה של אנטיביוטיקה מתאימה יותר) היה ניתן להציל אותו.
כל קשר בין המצב, לתיאור - מקרי בהחלט. הרי אנטיביוטיקה לא עוזרת במקרי שעלת - אפילו לפי הטיפול הקונבציונלי, ובכלל, שעלת היא מחלה שמי שעבר את גיל שנה/שנתיים, בד"כ לא ימות ממנה. לא נעימה, ארוכה, מפחידה - אבל לא ממיתה, בד"כ. אבל מה- הקטע הזה עוזר להטמיע בתפיסת הציבור ששעלת זו מחלה מסוכנת ונוראית. שהחיסון הוא הדרך היחידה כמעט להנצל ממנה (שכחתי שאח"כ רופא אחד אומר לשני, שהוא הציל היום 200 אנשים - ע"י מתן החיסון).
בסוף אני עוד אאמין בקונספירציות.
הרי אנטיביוטיקה לא עוזרת במקרי שעלת - אפילו לפי הטיפול הקונבציונלי, ובכלל, שעלת היא מחלה שמי שעבר את גיל שנה/שנתיים, בד"כ לא ימות ממנה. לא נעימה, ארוכה, מפחידה - אבל לא ממיתה, בד"כ
כרמית, זה לא מדויק. אפשר למות מסיבוכים של השעלת, כמו דלקת ריאות. דלקת ריאות מגיבה לאנטיביוטיקה, ודווקא במדינות עולם שלישי באמת אפשר למות מדברים כאלה
סבטקסט
התינוק שנפטר הוא שכן שלנו בישוב. ילד מתוק ושמנמן בן 7 חוד'. מאז שנולד היה די חולני בכל מיני (זו הסיבה שלא חוסן), באמת עצוב עצוב ומפחיד.(הקטנה שלי בת שנה ו-3 ולא מחוסנת לכלום.)
אני פשוט מאמינה שיש דברים נסתרים מאיתנו ובסופו של דבר גם החיים וגם המוות לא בידינו.
how did they try to help the baby? did they take the baby to an homeopath or anythign natural like vitamin C therapy when the baby started coughing? Or did they givre akamol and medicines? or right away to the hospital?
צפונית
שואלת את השאלות ששרה שאלה. ועוד-
האם התינוק ינק?
מהכתבה הבנתי שהוא ביקר במעון.
שואלת לא ממקום של רכילות או סקרנות חלילה - שואלת כי מתלבטת קשות אם לחסן או לא את ילדי. גם אני מאמינה
שיש דברים נסתרים מאיתנו ובסופו של דבר גם החיים וגם המוות לא בידינו.
ובכל זאת עלינו ללמוד ולפעול בעולם הזה
כתבה מדהימה בהארץ: גם אחיות טיפת חלב לא מאמינות בחיסונים
אף שהחיסון נגד שעלת נחשב שגרתי, רק 2% מהאחיות במרפאות בחיפה נשמעו להנחיה להתחסן; גם אחרי מבצע הסברה מיוחד, יותר ממחצית סירבו.
ולמה?
לפי הכתבה:
האחיות הנבדקות העידו על תסכול ממשרד הבריאות, שלטענתן אינו מתייחס אליהן בכבוד. "איננו חיילים", אמרה אחת המשתתפות, ואחרת הוסיפה כי באשר לחיסון שניתן בשנת 2009 לשפעת החזירים "איימו עלינו, קיבלנו אי-מיילים רבים לברר אם חוסנו, ואם לא אז למה". האחיות קבלו על הנחיית המשרד הקוראת להן להתחסן נגד שעלת, וטענו כי יש להן "זכות לאוטונומיה ולקבלת החלטות בעצמן". אחות נוספת אמרה כי "אם אחות נדבקה בשעלת בבית חולים - למה כל האחיות צריכות לקבל חיסון? האם כאן זו רוסיה הסובייטית? כעיקרון, אני לא מתחסנת השנה".
למרות שאחיות טיפות החלב נוהגות לחסן בעבודתן באופן שגרתי פעוטות נגד שעלת, אחד הגורמים שעלו הוא פחד מתופעות לוואי של החיסון. במחקר אותרו אחיות שחששו כי יידבקו בעצמן בשעלת, אם יחוסנו נגד המחלה, ואף נשמעה ההערכה כי התועלת מהחיסון במניעת ההידבקות אינה שווה את הסיכון שהחיסון יוביל להדבקתן במחלה.
ולדעתי דווקא חשוב שאחיות טיפת חלב יתחסנו. לא למען עצמן, אלה למען המטופלים שלהן.
הן פוגשות יום יום עשרות תינוקות בני יומם, וכן ילדים רבים. יש סיכוי גבוה יחסית שידבקו בשעלת. גם אם למבוגר זאת לא מחלה נוראית, לתינוקות בני חודש ופחות שמגיעים למרפאה זה יכול להיות קשה מאוד.
בתי נגה בת 4 ומעולם לא חוסנה נגד שעלת.
לאחרונה נודע לי שלא מעט ילדים בסביבתנו חולים בשעלת. הורים סיפרו לי זוועות על המחלה.
אנחנו שוקלים לחסן אותה עכשיו, אבל לא ברור לנו אם זה בכלל אפשרי, משתי סיבות: 1. האם ניתן להשיג חיסון נגד שעלת בנפרד? בטיפת חלב אומרים שזה קיים רק במשולב עם דיפתריה-טטנוס. 2. האם אפשר לחסן בגיל 4? כמה מנות צריך, כלומר תוך כמה זמן החיסון מתחיל לפעול?
דיברתי עם מחלקת אפידמיולוגיה של טיפות החלב וקיבלתי את התשובות הבאות:
לא קיים בעולם חיסון נגד שעלת בנפרד - פשוט לא מייצרים כזה חיסון (לא כלכלי).
אפשר לחסן בגיל 4. מכיוון שלא קיים חיסון שעלת בנפרד, ניתן רק להשתמש בחיסון המשולב שעלת-דיפתריה-טטנוס. בסה"כ מותר לתת לילד עד 5 מנות של דיפתריה-טטנוס (כנראה במהלך תקופה קצובה), כלומר למשל: ילד שכבר קיבל 3 מנות של דיפתריה-טטנוס יכול לקבל 2 מנות של שעלת-דיפתריה-טטנוס כדי לחסנו נגד שעלת.
כמספר המנות כך חוזק החיסון. בכתה ב' מקבלים מנה נוספת של החיסון.
בגן של בני ילדה אחת לא חוסנה ונדבקה בשעלת. בשל המידע השגוי שהוריה קיבלו, בדומה למה שנכתב פה, הם חשבו שהמחלה קלה וגורמת לכל היותר לשיעול לא נעים. בעקבות ההדבקות של ילדה זו כל הגן - ילדים ומבוגרים - צריך לקבל טיפול אנטיביוטי למניעת המחלה שהיא מדבקת ביותר.
השעלת היא מחלה קטלנית. אחת מ 10 המחלות הקטלניות בעולם. אין לה טיפול לאחר ההדבקות וגם לשורדים יתכנו נזקים בלתי הפיכים. בזכות אתרים כמו זה היא עדיין מופצת. היא מסוכנת במיוחד לתינוקות שלא חוסנו ובסביבתם ילדים או מבוגרים שנושאים את המחלה. לא מאמינים? קיראו עוד פה http://www.nrg.co.il/online/29/ART1/606/869.html
אם על ילדכם אתם לא חסים, חישבו על התינוקות שידבקו בגלל סרובכם לחסן את הילדים. או במילים אחרות - תתבגרו!
אם על ילדכם אתם לא חסים, חישבו על התינוקות שידבקו בגלל סרובכם לחסן את הילדים. או במילים אחרות - תתבגרו!
טוב, אז אני התבגרתי.
הלכתי לבדוק. לא מצאתי איזכור לכך ששעלת היא אחת מ-10 המחלות הקטלניות בעולם. היא אפילו לא הוזכרה כאחת מעשר המחלות המדבקות הקטלניות ביותר (שזו קבוצה עוד יותר קטנה). אז אני אשמח לקבל מראה מקום לגיבוי הטענה שלך, אמא.
לגבי הקטלניות, מצאתי את הטענה הבאה: "בארה"ב, מדי שנה מדווחים פי שלושה יותר מקרי מוות כתוצאה מהחיסון לעומת מקרי מוות ממחלת השעלת עצמה" , שהיא טענה מעניינת בפני עצמה.
הטענה מופיעה בדף על השעלת באתר של עמותת חסון. com]ובדף ההרחבה jefaqpro[/po]&view=category&id=68&Itemid=158 על החיסון הזה יש הרבה מראי מקום לגיבוי הטענות.
מרפרוף קל ברשימת מראי המקום, נראה לי שהם "קצת" יותר רציניים מאשר אתר nrg. אז אולי כדאי שאת, אמא, תתבגרי, ולא תחפשי את המידע מתחת לפנס אלא תצאי לשוטט בעולם הגדול.
תודה.
שלום רב, אני בת 35 ולפני כחודש וחצי התחלתי להשתעל. נשללה דלקת ריאות וקיבלתי אנטיביוטיקה לשבוע. השיעול לאחר כשבוע הלך והחמיר עם הקאות וקוצר נשימה, בעיקר בלילות . היה קושי לעלות במדרגות ועייפות נוראה. בינתיים חזרתי לרופאה ונשלחתי לבדיקות. מסתבר שזו היתה שעלת שכן נמצאו אצלי נוגדנים למחלה. הרופאה אומרת שאני כבר לא מדבקת אבל בכל זאת ממליצה שלא אהיה בסביבת אחיינית שלי החדשה שנולדה לפני שלושה שבועות. האם מומלץ להתרחק ממנה? ראיתי אותה פעם אחת כשהיא נולדה והשיעול שלי פוחת אם כי לא נעלם. אין שיעול בלילות והמצב ממש משתפר. מה כדאי לעשות לגבי אחיינית שלי התינוקת?
בתור מישהי שחלתה בשעלת בזמן שהייתה התפרצות חמורה ומתו ילדים קטנים וגדולים...
אני יכולה לומר ששעלת היא מחלה מאוד מסוכנת, הייתי בטוחה שאני אמות מזה מרוב שהגוף שלי הזדעזע מהמחלה.
הפסדתי סימסטר שלם באוניברסיטה (בדיוק כמו שם המחלה - "מחלת מאה הימים") והגעתי מעולפת בקושי לבחינות. היה לי אישור מחלה על כמות ימים מטורפת כשבדר"כ מקובל לתת אישור מחלה רק על 3 ימים.
נישארתי בבית בטענה שאם לא אנוח ויטפלו בי, אני פשוט אמות במעונות של האוניברסיטה ואף אחד לא יידע. עד כדי כך זה היה קשה שהרגשתי שאני צריכה להישאר בהשגחה של מישהו שלפחות אם אמות אז שמישהו יידע.
בזמן השעלת לא יכלתי לדבר עם אף אחד, בכל פעם שפתחתי את הפה התחלתי להשתעל בלי שליטה. בלילות לא ישנתי בכלל וגם מי שהיה בבית לא ישן כך שבסך הכל זו הייתה תקופה נוראית.
אז כן, שעלת זו מחלה מאוד מאוד מסוכנת, לא חוויתי דבר יותר קשה מזה. המחלה הזו תקפה אותי גם כששהיתי בסין וחזרתי עם צלע סדוקה מרוב שיעולים, היה כל כך כואב שחשבו שיש לי גוש בשד ורק אז הבינו שפשוט סדקתי צלע.
שעלת היא הכי מסוכנת לאנשים בעלי רקע משפחתי אסטמתי, גם אם הם עצמם לא אסטמתיים. כי השעלת היא בעצם מהווה טריגר לאסטמה.
(כמו למשל שחולי אפילפסיה יכולים להיות מולדים אבל יכול להיות גם נזק עצבי מוחי שניגרם עם השנים וגורם פתאום באמצע החיים לאפילפסיה...סתם לידע הכללי של כל קוראי תגובה זו).
אחרי שעברתי 7 רופאים וכולם אמרו שאין מה לעשות אלא לקוות שזה יעבור לבד, ואחרי שקראתי על ילד בן 15 שהגיע למיון עם אותם תסמינים כמוני וניפטר....החלטתי לעשות מעשה ! הלכתי לרופא משפחה ודרשתי בכל תוקף שייתן לי משאף עם סטרואידים כמו לאסטמתיים ואכן זה עזר והעביר לי את המחלה ותוך יומיים ו 2 שאיפות כבר הייתי בריאה ויכלתי לדבר שוב בלי התקפי שיעול.
אז אני מבינה את כולכם, ומבינה את הרצון להישמר מפני חיסונים אבל תבינו....המוות שניגרם מהחיסון הוא בעצם מוות שניגרם עקב שעלת. החיסון הוא לא הגורם אלא החיידק שניתן בחיסון. אותם ילדים שמתו עם חיסון, יכלו באותה מידה להידבק בשלב כלשהו בהיותם קטנים ולמות באותה מידה.
גם אני בהתלבטות אם לעשות חיסון לשעלת בהריון אבל אחרי שחוויתי את המחלה הנוראית בעצמי, אני לא חושבת שארצה להסתכן בכך שהתינוק שלי ייצא החוצה ויסבול כמו שסבלתי.
מוות כזה, הוא פשוט מוות בייסורים קשים....זה היחנקות, זה פחד, זה חוסר שליטה ואני מקווה שעכשיו אחרי שקראתם הבנתם קצת יותר מה משמעות המחלה. ועכשיו תחליטו מה כדאי - לחסן או לקחת סיכון שהמחלה בין כה וכה תתקוף כי יש המון הורים שלא מחסנים כי הם מפחדים בדיוק כמוכם.
נ.ב - קחו בחשבון שהסודנים סביבכם וכל יתר הפליטים כניראה לא מחוסנים. עצוב אבל אמיתי.
גם אני חליתי בשעלת, וגם הילדים שלי -- גם המחוסנים מבינהם. למרות מה שאמרו לי רופאים, לא ראיתי שהמחוסנים עברו את המחלה יותר בקלות.
לכולנו היו התקפות שיעולים פזורות במשך תקופה ארוכה, אבל לא סדקנו צלעות ואפילו לא הקאנו (למרות שראיתי קטנטנים שכן הגיעו להקאה).
האם מישהו יודע אם מגע עם ילדים שזה עתה חוסנו נגד שעלת יכול להוות סכנה עבור מי שלא קיבל את החיסון? הבנתי שעקב חששות משעלת שהתפרצה בארץ לאחרונה מחסנים ילדי ביה״ס ואינני רוצה לסכן את ילדי (הנקיים מחיסונים) על ידי הבאתם במגע עם מי שקיבל את החיסון לאחרונה. במיוחד את התינוק שהוא בן פחות משנה. אשמח לקבל על כך מידע ממי שיודע, ואם כן יש סכנה אז למשך כמה זמן? תודה רבה.
אני חייבת לומר שאחרי שהבת שלי עברה שעלת כי לא הייתה מחוסנת, וזה היה קשה, ממושך, מייסר ומחליש, הייתי היום מחסנת. רק אולי בגיל מאוחר יותר, כברור שכבר יש חוסן טוב.
הרבה בריאות!
טוב נו, יונת... לא בזה מדובר, אין קשר בין מכונית לשעלת, רציתי לשמוע מה ידוע פה לאנשים על הסוגיה שהעליתי ואני מודה לך מאוד מאוד על תשובתך, נראה לי שהסיפא לא רלונטית.
סנונית הסיפורים - לא רלוונטי עבורי לחסן נגד שעלת בכלל. במיוחד כאשר המתחסנים בעצמם חוטפים את המחלה ללא הכרה וללא רחמים.
לא חולים מהחיסון. זה חיסון שיש בו רק חלקים של חיידקים, אפילו לא חיידק מת שלם.
השמועה הזאת, שאפשר לחלות מהחיסון, מסתובבת חזק באינטרנט (אולי יותר חזק ממגיפת השעלת). לא ברור מאיפה היא הגיעה. נתקלתי באחרונה בכמה נשים שהיו בטוחות שאני נציגת הממסד עלי אדמות ושבוודאות אפשר לחלות מהחיסון.
אז כמו שמישהי אחרת כתבה: לחלות מהחיסון הזה בשעלת זה כמו להיכנס להריון מרוח הקודש.
אני אשתף כאן, שהתינוקת שלי ככל הנראה חלתה בשעלת בגיל חודשיים.
פחדתי ללכת לרופא, כי ידעתי שיאשפזו והמצב לא היה נורא. דיברתי עם אמא מנוסה שהסבירה לי מתי להתחיל לדאוג, ולא הגענו לשם, אפילו לא קרוב.
טיפלתי במקביל גם בדיקור וגם בפורמולה סינית שמפחיתה ליחה, וגם פיזיותירפיה להוצאת ליחה מידי יום.
אני חייבת לומר שאחרי שהבת שלי עברה שעלת כי לא הייתה מחוסנת, וזה היה קשה, ממושך, מייסר ומחליש, הייתי היום מחסנת. רק אולי בגיל מאוחר יותר, כברור שכבר יש חוסן טוב.
חייבת לציין שדווקא במקרה הזה אם כבר מחסנים - עדיף בגיל צעיר. הרציונל הוא שזו מחלה שעלולה להיות מסוכנת ממש בגיל צעיר (ינקות) ולפגוע לטווח הארוך במערכת הנשימה
במיוחד כאשר המתחסנים בעצמם חוטפים את המחלה ללא הכרה וללא רחמים.
זה נכון שהמתחסנים חוטפים את המחלה גם הם, אבל ההבדל בינם לבין לא מחוסנים שחולים הוא מאוד גדול.
לפני שלוש שנים, שליש מהגן של הבת שלי נפל עם שעלת,
המחוסנים חלו הרבה יותר קל ולהרבה פחות זמן מהלא מחוסנים - באופן מובהק
)
