חינוך למצוות באהבה

[אנונימי]

דיון שהתחיל בדף המאפיה הדתית

[חגית_ו*]

שבוע טוב,
אפשר להתפרץ עם שאלות "רציניות"?
מה אתם מצפים מבחינה הלכתית מילד בן 4?
למשל:

• מוקצה - אתם מלמדים? מקפידים?
• נטילת ידיים וברכה לפני כל כריך? (גם אם זה יהיה רק 2 ביסים)?
• שחרית בבית ?
• ציצית?
• ברכות הנהנין?
• כמה שעות בין בשר לחלב?
• כיפה בבית?
• עמידה בקידוש?
• שתיקה עד ל"המוציא". ?

זה מה שאני זוכרת בינתיים

תודה!

[אש''א*]

חגית לפנייך מס' מקרים שקרו לי השבוע עם איסתרא בן שנה ותשעה וחצי חודשים:

• היום הוא הביא את הקופסא עם הקשקשנים והמשרוקיות שלו וכשאמרנו לו "איסתרא מותר לשמוע מוסיקה בשבת בוא ענה לא ואז ביקשנו יפה שיחזיר למקום ושישחק בלגו.
• נטילת ידיים - משתדלים, ברכה כן לפני כל אוכל ועל בקבוק.
• שחרית- קטעים נבחרים בגן+ קריאת שמע לפני השנה (ג"כ קטעים נבחרים), אתמול הוא בכה שהוא לא הולך לבית הכנסת - הוא אמר "הולך כנסת פלל"
• ציצית נראה לי מימתי שהילד כבר גמול ולא מפספס.

לפי מה שהרב שלנו אמר - תינוק יכול לשתות חלב בסיום ארוחה בשרית, ילד בן 4 כבר יכול לחכות שעה , ובהדרגה להגיע לאופטימלי.

• כיפה עוד לא למרות שהוא כבר ביקש , נראה לי שנתן לא אחת ליומולדת, לגבי "בבית" בודאי, בדיוק כמו שאמא עם כובע בבית , ולא עם מכנסיים בבית.
• עמידה בקידוש- כולם עומדים אז גם הוא רוצה.

בקיצור ילד רואה מה הלך הרוח בבית ורוצה להיות חלק מזה בדיוק באותה המידה שכשאבא בנה מחסן הוא יצא "לעזור" עם פטיש פלסטיק...
בגיל 4 אני אצפה שהוא לא רק יהיה "קוף אחרי בן אדם" אלא ישאל ויקבל תשובות על מה שהוא ואנחנו עושים.

[חבצלת_השרון*]

זה הרבה יותר רציני ממה שזה יכול להיראות על פניו. יש כאן כל-כך הרבה "משתנים", במשוואה הזו, ורובם קשורים במידת ההקפדה שלנו, וגם בשאלה עד כמה לדעתנו יש לכפות את החינוך למצוות.
לדעתי, לא יעזור לך אם אגיד על מה אני מקפידה ועל מה פחות, כי זה תלוי הורה ותלוי ילד (אצל ידל אחד ברכה זה טבעי ואצל השני זה הופך למלחמת עולם). אז אביא לך כמה עקרונות שמנחים אותי בהחלטות כאלה:

1. מה שנורא מפריע לי אקפיד עליו. מוקצה בשבת נורא מפריע לי, למשל. אפילו בגיל שנה הם כבר מתחילים להבין אצלנו מה זה מוקצה. (שוב, זה אל אומר שום דבר עליך, זו רק דוגמא)
2. מה שיבוא ממילא מתישהו לא אתעקש עליו, אבל מבחינתי הוא "ברור מאליו" (דוגמא: כיפה)
3. מה שתלוי בדיבור/גמילה, מחכה לשבל ההתפתחותי המקביל (ברכות, ציצית, תפילה) עם הסתייגות אחתף הילד צריך לראות את המבוגר ברלוונטי עושה את זה לעתים תכופות!!!! יענו, לברך בקול, שהילד יראה את ציצית אביו, ישתתף בתפילה, לומר קריאת שמע אתו יחד (את זה אנחנו נורא אוהבים -עוד מרכיב בחינוך, אהבת המצוות של ההורים - ואומרים כבר מגיל חודש או משהו).
4. מה שמטמא את הנשמה להקפיד כמה שיותר מוקדם כמה שיותר מלא, כמו אוכל כשר, ויש אומרים נטילת ידיים. שעות: שעה 1 מרגע שהילד מבדיל בין בשרי לחלבי ומסוגל לדחות סיפוקים. בהדרגה להגדיל. בני בכיתה ב' שומר 3 שעות מלאות, אחותו בגן חובה שעתיים וחצי.
5. בקידושף להקפיד על "אמן" שלהם, אבל אנחנו לא מקפידים על עמידה. עד שהושבנו את כולם נעמיד אותם שוב?! הם רואים שההורים עומדים, זה יגיע.

בהצלחה שיהיה לכולנו בנושא הכל-כך לא פשוט הזה.
<חבצלת מאמינה בחינוך למצוות במתוך מעוט כפייה וריבוי אהבה>

[אש''א*]

חבצלת,
הגדרת בצורה נפלאה.
>אש"א שג"כ מאמינה בחינוך למצוות מתוך אהבה ולא מתך כפיה אך לא יודעת לנסח את עצמה כמו שצריך...<

[אמא_נמרה*]

בגיל תשעה חודשים אנחנו מסתפקים בזה שאני אומרת מודה אני בקול בהנקת שחרית (מיום לידתו), ובכך שאביו מברך בקול את ברכות הנהנין.

זהו בינתיים.

[חגית_ו*]

תודה לכולכן על התשובות. קראתי והחכמתי.

[עין_הסערה*]

בשבת, כל פעם שאני צריכה להגיד איזה משפט "לא בשבת", אני פוצחת בדקלום "מה עושים בשבת". לדוגמה:
בת: אמא, רוצה וידיאו
אמא: במקום "לא רואים וידיאו בשבת"
בתי, איזה יום היום? שבת! ומה עושים בשבת? הולכים לבית הכנסת, ועושים קידוש, ונטילת ידיים, ושרים שירי שבת, ומקבלים ממתקים של שבת, והולכים לגן השעשועים, ובשבת לא רואים וידיאו.

איכשהו, אני לא רוצה ששבת תהיה זכורה לה מההתחלה בתור היום של הלא, והחוסר והאין, אלא בתור היום של היש, והכיף והטוב.

[תמר_ס*]

ואני תמיד מוסיפה "אנחנו" . כי זה אנחנו, לא כולם.
"אנחנו לא שומעים שירים בשבת" יש כאלה שכן, יום אחד (תאמיני או לא) הוא יגלה את זה. השירים הכי חסרים לו בשבת.

[חבצלת_השרון*]

אצלנו זה הציורים:-P

[עדי_יותם*]

כמה מעניין!
א. מה זה "מוקצה"?
ב. את עמדותיי אתן בוודאי מכירות, אבל כמעט כל יום שישי אנחנו אצל ההורים שלי לקידוש וארוחת ערב. הקטנצ'יק כבר חצי שנה לפחות צועק שהוא רוצה "קידוש!" (או "קידוּס!" ליתר דיוק...) - לטעום מהיין.
מרגע שהם עוברים לכיסא רגיל, ולא כיסא גבוה, אני מצפה שיעמדו, ושיהיו בשקט בזמן הברכות. לא חשבתי על זה בכלל עד הדף הזה - מבחינתי זה כבוד כלפי הסבים והמסר עובר בצורה הכי ברורה - ואולי גם חדה, לפעמים - שיש. אנחנו (אני ובן זוגי) לא אומרים "אמן", אבל אבא שלי מנסה למשוך לזה את הקטנצ'יק, ואני לא מתנגדת.
בן זוגי חובש כובע בזמן הקידוש (בקשה של אבא שלי, והוא לא התנגד) ומגיל די צעיר גם הקטנצ'יק מבקש, ומקבל.
מבחינתי האישית זה לא חינוך למצוות אלא חינוך להרגלי הבית/המשפחה. כל עניין החינוך לערכים אצלנו נעשה, אם אני חושבת על זה, קצת בצורה מילולית "אצלנו במשפחה אנחנו רוצים/עושים/מצפים/מבקשים..." ושיחות על נושאים שונים, ובעיקר מתוך דוגמה אישית.

[חבצלת_השרון*]

מוקצה - תקנת חכמים שאין לטלטל (להזיז) חפצים שעלולים לגרור אותך לעשות מלאכה בשבת, או שסתם לא שייכים לשבת, או שהם מגעילים. על כן לרוב לא תראי אצל דתיים בשבת מישהו שמשחק עם המפתח את הרכב, למשל. יחד עם זאת, אם זקוקים למשהו לשם מלאכה מותרת (למשל, מספרים לפתיחת שקית חטיפים סוררת) מותר להשתמש. זה ממש על קצה המזלג, כמובן.

[צפי_ג*]

אני לא מקפידה עם איתי בן השלוש וחצי על אף אחת מהנקודות עליהן דברת.

כאשר הוא לוקח חפץ מוקצה, אני לא אומרת לו אסור. אני אומרת לו -שבת. אני לא מחייבת אותו בכיפה (הוא חובש כמעט כל הזמן, ללא בעיות) אני לא מחייבת אותו או את אחיו הגדולים בציצית (זה ממילא מגיע באיזה שלב, אז בשביל מה לנהל על כך ויכוחים?) לא בתפילה (ומנסיוני בבכור שלנו זה ממש לא משנה - הוא חויב במצוות לפני שלושה שבועות ומאז השעון שלו מכוון לאותת לו שלוש פעמים ביום על זמני תפילות, והוא הולך למנין, בלי שאני בכלל מדברת על הנושא). בשר וחלב, אנחנו שומרים שלוש שעות, ורק עכשיו התחלתי להקפיד עם בן השש שלי על הענין, וזה רק כאשר הוא התחיל להבין מה זו שעה. עמידה בקידוש כולם עומדים בד"כ אז למה שדווקא הקטנים ישבו, ואם הם יושבים אז מה? בבית הורי הקידוש תמיד בישיבה - יקים.

ברכות הנהנין - אנחנו מקפידים על עצמנו ומזכירים להם. אם הילד (עד גיל 6) לא מברך, הוא לא מברך. לעת עתה בן השלוש וחצי לא מקפיד במאה אחוז, אבל בן השש אינו מפספס. זה גם חלק מהאוירה בגן שלא אוכלים בלי לברך, וחלק מהאוירה בבית, אז נהיה מהר מאוד אוטומטי. (שזוגם מגרעת במובן מסוים).

בקיצור - אמצתי לי את דעתה של סבתי בנושא, שאמרה שהיא לא ראתה שהוריה הצליחו מי יודע מה בחינוך ילדיהם למצוות, בקפדנות גדולה. אני מאוד משתדלת לא ליצור מריבות סביב נושא דתי בגיל הרך, מתוך תקווה שהחינוך בבית ובבית הספר יעשה את שלו במהלך הזמן. ועד היום אני נוכחת שזה עובד יופי.

[חבצלת_השרון*]

נכון.
רק רציתי להעיר, שבטח יש דברים שכל-כך ברורים לך מאליהם, שאת אפילו לא מודעת לזה שאת כן מקפידה עליהם (למשל, שהילדים אל יסתובבו ערומים לגמרי בגיל קצת יותר גדול מתינוק). לא צריך להקפיד דווקא ברוע. למשל, להגיד לילד שעושה מלאכה אסורה בשבת "שבת!" בטון נעים אבל קצת מוטרד, זו הקפדה אבל לא יוצר אווירה בלתי נעימה. או למשל - מי שלא שמע קידוש ולא אמר אמן תתנו לו לשתות מהיין או שתגידו: "לא שמעתי שענית לברכה"? אני מדברת על ילד בן 6-7.
ברור שעד שהילד לא מבין את המצוות אין שום טעם להקפיד אתו על כלום, מלבד אולי אוכל כשר.

[עדי_יותם*]

אם זקוקים למשהו לשם מלאכה מותרת (למשל, מספרים לפתיחת שקית חטיפים סוררת) מותר להשתמש. זה ממש על קצה המזלג, כמובן.
תודה על התשובה. שמובילה אותי לעוד שאלה: מותר לגזור שקית חטיפים במספריים בשבת? אז מה אסור לעשות במספריים בשבת?

[חבצלת_השרון*]

לגזור בגד חדש לתפירה, לגזור מגזרות נייר...

[תוספות_יוםטוב*]

בינתיים אביחי הוא זה שמחנך אותנו למצוות. מהרגע ששמים מפה לבנה ביום ששי הוא מסתובב אחוז-אמוק ברחבי הבית וקורא: אמן! אמן!
יש לו חיבה יתרה לריטואלים. ה"אמן! אמן!" חוזר כשהוא רואה אותי עם טלית, לפני הבדלה, כשהוא רואה חלות, כשהוא רואה חנוכיה (כן, כן - לקח לו יום אחד לקלוט שזה חלק מהעניין).
אנחנו די המומים מהקטע: אל"ף - איך הוא קולט שזה סוג פעילות "אחרת"? בי"ת - מאיפה זה בא לו, לעזאזל? הוריו לא מאד חזקים בריטואליות. לא פלא שהוא מעריץ את סבא שלו, הרב החרדי. הוא ממש מהופנט אליו וכשהוא רואה אותו הוא קורא: "זיידי! זיידי! אמן! אמן!"
בקיצור - הוא יחזיר את שנינו בתשובה.

[אש''א*]

סליחה אבל איפה אתה היית בחמש השנים האחרונות?

[נהורה*]

גליתי שילדים מקבלים את כל העניין בטבעיות רבה, ולכן שווה להרגיל מגיל פיצפוני להקפדה ללא פשרות על ההלכה. ילדים יודעים ברכות ונהנים לחידונים מעשיים של " מה מברכים על זה?" וכדומה.
בכלל יש סיכוי טוב שהדברים ימשיכו בטבעיות גם בגיל מבוגר יותר אם מתחילים בזמן. לא צריך לפחד מזה...
אני לא מסכימה עם ציפי בכלל לגבי זה שבסוף זה ממילא מגיע. אם לא מרגילים אז זה לא חייב להגיע. כמובן חשובה מאדאדאד הדוגמא האישית...
אי אפשר לצפות להקפדה מילד אם הוריו מחפפים...

סתם להשכלה כללים יש בפורום חרדל"ים מהצפון?

[תוספות_יוםטוב*]

סליחה אבל איפה אתה היית בחמש השנים האחרונות?

אש"א,
לא הבנתי.

[אש''א*]

כונתי היתה שלא הייתה פה הרבה זמן...
>אש"א , לא ברורה לפעמים<

[תוספות_יוםטוב*]

אה!

[חבצלת_השרון*]

נהורה, אני מכירה כמה ילדים שהוריהם הרגילו אותם למצוות מאוד מאוד והם היום חילוניים למהדרין. אז בואי לא נחיה באשליות.
אין לאף אחד ביטוח. צריך להרגיל, אבל צריך גם לא לסמוך על ההרגל הזה יותר מדי בחינוך הילדים לקיום המצוות. ההרגל הוא בסך הכול "מצוות אנשים מלומדה". כדי לצקת בו תוכן, יש להשקיע הרבה מחשבה גם ב"איך" ולא רק ב"מה" וגם להשתדל לא לכפות אלא "להאהיב" ולתת הרבה מרחב אישי בהתאם לאופי הילד.
<כמו שאומר אבי המאמץ, חינוך זה 50% סיעתא דשמיא ו-50% כישלון:-D>