אילו "כולם" היו מתיחסים למילה גבולות כמשהו שמפעילים אך ורק כשאין ברירה, המילה לא היתה כ"כ טעונה
קצ'ינג! דבריך, גילה, סוף סוף הורידו לי את האסימון באשר לאי הנוחות שלי מההתעקשות על הגדרות וכינויים. מקווה שאצליח להסביר:
עמדתה של יונת, לפיה יש לעשות דה לגיטימציה למילה 'גבול', מתבססת על הנחת היסוד שאנשים אכן מתייחסים אליה כאל דבר לגיטימי או חיובי. הנחת יסוד שאנשים המיישמים אותה לא יטו לחפש תחילה פתרונות שאינם כרוכים בכפיה. כיון ש
אני נוטה לייחס למילה 'גבול' משמעות מאוד מיליטנטית ותוקפנית, הרי שהקריאה להעלימה פשוט לא דיברה אלי. אני אעשה שמיניות באויר לפני שאבחר להנחית גבול. עבורי, שימוש במילה גבול הוא דווקא הרתעה נהדרת; היא הבנה שהמעשה שעשיתי נבע בדיוק מתוך אותה מיליטנטיות ולא מתוך נכונות להקשיב או להתגמש.
כשאומרים "להציב גבולות" יש תחושה כאילו זה משהו שבא מגבוה – "זה לא כי לא בא לי לנקות, זה כי אסור."
זהו בדיוק – לי אין התחושה הזו! לא רק שזה לא מרגיש לי כמשהו שבא מגבוה, זה מרגיש לי כמשהו שבא מהמקום הכי נמוך – מן התוקפנות.
אז כנראה שאני לא נמנית על ה- 'כולם' שגילה ציינה ואצלי המילה 'גבול' טעונה בדיוק בכיוון ההפוך והשלילי. עם זאת, על אף שאינני 'כולם' קשה לי להאמין שאני היחידה המייחסת משמעות כזו למילה גבול או להצבת גבולות. דווקא במדינה כמו שלנו בה המילה 'גבול' טעונה בכל כך הרבה משמעויות אלימות, צבאיות, מלחמתיות, דוקא אצלנו לא להאמין שיש עוד 'יפי נפש' כמוני? לא סביר. אז עבורינו, המיעוט(?) שירא את המילה, ושהנחות היסוד הנ"ל אינן מתקיימות לגביו, אנא שיקלו להשאירה כחרב מאיימת.
ככלל - קריאה לפתרונות גורפים בד"כ בעייתית כשמנסים להנחילה על ציבור רחב. תמיד יש יוצאי דופן בעיתיים. הפעם אני שמחה להיות הבעייתית.
אחרי שהסברתי למה 'גבול' זה לא כ"כ רע (כאלמנט מרתיע כמובן
), הרשו לי לטעון שהכי טוב זה לא 'גבול' ולא 'העדפה', אלא התמודדות עם מצב בלי לנסות לכנותו בשם:
זה קצת כמו אופנת politically correct – יש אנשים שיאמרו 'שמן' ויש שיאמרו 'מאותגר אופקית', יש שיאמרו 'כושי' ויש שיאמרו 'אמריקאי-אפריקאי'. אבל הם מצביעים על אותה תופעה. אם אינני מייחסת משמעות שלילית לצבע עור כהה, אז היא לא תצמח מכך שאשתמש במילה 'כושי'. מאידך, אם אני כן מייחסת משמעות שלילית כזו, אזי זה שאקרא לכהה-עור 'אפריקאי אמריקאי' לא תעלים אותה. זו פשוט תהא מילה מנומסת להתחבא מאחוריה.
הבעיה היא במשמעות שאני מייחסת ל
תוכן של הדברים, לא לאופן בו אני בוחרת
לכנות אותם.
מכאן סלידתי הרבה מהגדרות.
בהקשר הדיון כאן – באמרי
את באמת חושבת ששימוש במילה 'העדפה' תזכיר לי שעשיתי משהו 'שלילי' התכוונתי להביע את חששי שמא השימוש במילה 'העדפה' כמוהו כשימוש במילה 'אמריקאי-אפריקאי' כשיש עניני גזענות ברקע - דהיינו, אני אציב גבול (ברוטלי וכופה), אך אעדן זאת בטענה ה'לגיטימית' שזו בס"כ התחשבות בהעדפה שלי.
על כן, במקום להעסיק את עצמי בשאלה האם משאני אומרת לבני "אל תזרוק אוכל מהכיסא כי לא בא לי לנקות" זה 'גבול' או 'העדפה', אני פשוט מעדיפה לבחון אותה לגופה, ולראות האם היא פתרון שאינו כרוך בכפיה והאם מדובר בפתרון המתחשב בשנינו.
ואפרופו הסיפא של המשפט האחרון -
שניכם תוכלו ללמוד איך להתחשב אחד בשני;_ ו- _כשמדובר בהעדפות חזקות אני בטח אתאמץ יותר, וכשמדובר בהעדפות חלשות אולי אתאמץ פחות....אני לא אוותר אוטומטית על המוסיקה כמו שאני לא אתעקש בנוקשות לגבי הכוסות._ של יונת; כמו גם - _פתרונות טובים יותר הם אלה שנענים חלק מהרצונות של כל אחד מכם (פתרון פחות טוב הוא כזה בו נענים רצונות של רק אחד מכם) של גילה - הם מה שאני מכנה 'פשרה'. אז כיון שאף כאן המחלוקת היא על הטרמינולוגיה (מהי פשרה), עדיף שנתמקד בתוכן.
סוף דבר – לפני שרועי יבוא ויטען (בשנית...), כי סלידתי מהגדרות מסכלת את האפשרות להתדיין, הרי שאקדים ואומר כי ניתוח case study, בו בוחנים מקרה נתון, ומנסים לזהות האם הופעלה בו כפיה או שמא הושג פתרון מתחשב, יכול להועיל לא פחות. לגבי עצמי, אני יכולה לומר שלמדתי הרבה יותר כאשר דנו ישירות בבעיה שהעלתה
עוברת אורח, ודנו בדרכים אפשריות לפתרונה, מאשר ממרבית הדיון התיאורתי שבא לאחריה. ואגב, שימו לב לכמה מעט שימוש זכתה המילה 'גבול' בהסברים שם....
אבל כבר הבנתי ש'אני זה (ממש) לא כולם', אזי המשך דיון מהנה לכולנו....
בכפירה מוחלטת בכל מה שאמרתי: אם אומר לכם שהשעה עכשיו כבר 4 בבוקר ואני עודני כותבת - האם זה לא מקרה ש
מחייב הצבת גבול?!?
