חינוך ביתי לא מה שחשבתם

_למה הכוונה? ביעות = בעיות? איך חינוך ביתי יכול להפוך ילד למניפולטיבי?
(ברור שאם לא בא לך - אל תעני)_
היא לא אמרה את זה ישירות
זו כל הגישה שבסופו של דבר הוא צריך 'להיות בן אדם' בזכות המסגרת
אז מה זה אומר אם היא חושבת שהוא לא 'בן אדם' כשהוא בבית?
שהוא דפוק מבחינתה כי הוא בחנ"ב

_הייתי רוצה אבל אני כל כך חוששת שזה ישמע כאילו אני מבקשת ממנה ייעוץ
ואז <מנסיון> זה מקטין אותי בעיני המערכת והם חושבים שהם יכולים לנסות לכפות עליי את דעתם_

אז אולי לא ממש לשאול, אלא יותר להגיד את דעתך, עם הזמנה להבעת דעתה.
למשל: 'אני חושבת שזה שהוא לקח את היד שלך ותפס איתה את החרוז, זה בעצם מעיד עליו ש.... כך וכך וכך וכך - את לא חושבת?'
(זה אמנם נגמר בסימן שאלה, אבל זה יותר אמירה. ועדיין - מזמין גם לשמוע את דעתה בעניין).

מה את אומרת?

דרך אגב, שאלה שלא קשורה, ואני לא זוכרת אם התייחסת לנושא בעבר -
יש אצל הרבה אוטיסטים את העניין הזה של נפנוף הידיים, והרבה פעמים מפריע לי שבמסגרות ובהרבה שיטות לא מאפשרים להם את זה.
כאילו זו תופעה שלילית שצריך למגר. בכל דרך מנסים 'לחנך' אותם לא לעשות את זה.
כאילו המיגור של זה חיוני כדי להצליח 'להשתלב' בחברה.

ולי יש תחושה שזה דווקא חיוני בשבילם, וזו דרך בשבילם להתמודד עם דברים.
ושזו צרה צרורה שלא מאפשרים להם את זה.
(ובמאמר מוסגר אגיד, שאני אמנם לא אוטיסטית, לפחות לא בהגדרה

, אבל גם אני מוצאת הרבה פעמים פורקן בנפנוף ידיים דומה לזה של אוטיסטים, וממש מרגישה בתחושה עמוקה שזה חיוני, ו-מרפא).

רציתי לשאול אותך מה דעתך?
האם לצביקי יש תנועות כאלה?
האם את עושה משהו כדי להגביל אותן?
מה דעתך על הגישות שמגבילות אוטיסטים בתחום הזה?

ודרך אגב, תודה שאת טורחת לענות לכל אחד ועל כל אמירה או שאלה.
זה גם מרגיש מאוד מכבד כלפי הכותבים, וגם מעורר בי הערכה ופליאה - איך את מצליחה???
עם כל המטלות שיש לך, עם כל המשפחה הגדולה, וצביקי והכל הכל - עוד מצליחה לכתוב כאן ולענות לכל אחד ואחד.
פשוט פלא בריאה !

את יודעת מה, בכל פעם שהם צופים בסרט הזה אני תוהה אם הם מבינים את המשפט הזה
כשצפיתי עם ילדי, אני הסברתי (-:

_אז אולי לא ממש לשאול, אלא יותר להגיד את דעתך, עם הזמנה להבעת דעתה.
למשל: 'אני חושבת שזה שהוא לקח את היד שלך ותפס איתה את החרוז, זה בעצם מעיד עליו ש.... כך וכך וכך וכך - את לא חושבת?'
(זה אמנם נגמר בסימן שאלה, אבל זה יותר אמירה. ועדיין - מזמין גם לשמוע את דעתה בעניין).

מה את אומרת?_

אני צריכה לחשוב איך לנסח את זה. מנסיון שלי עם הפסיכו' ההתפתח' כשהיא אומרת את הטיעון שלה,
היא אומרת אותו בכזו חשיבות עצמית ובומבסטיות, כאילו מבטלת את מה שאני חושבת על הסיטואציה
וממילא היא כמו בלון נפוח שתחשוב לעצמה שאני לא מבינה,נראה אם אני מוכנה לנסיון נוסף עם המרפאה בעיסוק..

_דרך אגב, שאלה שלא קשורה, ואני לא זוכרת אם התייחסת לנושא בעבר -
יש אצל הרבה אוטיסטים את העניין הזה של נפנוף הידיים, והרבה פעמים מפריע לי שבמסגרות ובהרבה שיטות לא מאפשרים להם את זה.
כאילו זו תופעה שלילית שצריך למגר. בכל דרך מנסים 'לחנך' אותם לא לעשות את זה.
כאילו המיגור של זה חיוני כדי להצליח 'להשתלב' בחברה._

זה קטע שאת כותבת על זה בדיוק עכשיו כי ממש לפני שנכנסתי לדף סיימתי לכתוב מייל מפורט לאמא שפנתה אליי לפני זמן בנוגע לבנה האוטיסט
היא הולכת על השיטה ההתנהגותית ו..ובכן.. אצלם זה אחרת עם הילד הם לא ממש מקבלים אותו או איך היא קראה לו? חיה דחויה
אז איכשהו כמה מהדברים שלי הצליחו לגעת בה והיא הסכימה לפני כמה ימים לצאת איתו מהבית
אחרת הוא פשוט סגור בחדר מרגע שהוא חוזר מהמסגרת
ובדיוק היא כתבה לי על "הטיפול המפורט שמיועד לבטל התנהגות צורמת" ואני כתבתי לה שאלו מילים מכובסות ל"הכחדת התנהגויות אוטיסטיות"
וחוצמזה מה זה "לבטל התנהגות צורמת"? זה משפט שמאשים את הילד כאילו הוא עושה בכוונה. ועוד חוצמזה, למי בדיוק ההתנהגות הזו צורמת?
אני מתמלאת חימה כשאני שומעת את הדברים האלה.. אני לא שופטת הורים שמתביישים ללכת עם ילד שקופץ או מוחא כף או מנפנף בידיים
אבל לפחות שלא יכבסו לי את זה...

_ולי יש תחושה שזה דווקא חיוני בשבילם, וזו דרך בשבילם להתמודד עם דברים.
ושזו צרה צרורה שלא מאפשרים להם את זה.
(ובמאמר מוסגר אגיד, שאני אמנם לא אוטיסטית, לפחות לא בהגדרה happy, אבל גם אני מוצאת הרבה פעמים פורקן בנפנוף ידיים דומה לזה של אוטיסטים, וממש מרגישה בתחושה עמוקה שזה חיוני, ו-מרפא)._
ממש ככה! את יודעת שגם אני מוצאת את עצמי עושה תנועות כמו של צביקי? אני אפרט בהמשך כי תינוקי התעורר

אני לא מגבילה תנועות אוטיסטיות בכלל והן הלכו ונמוגו עם השנים
אני חושבת שאם הצורך בגירוי סנסו-מוטורי בא על סיפוקו ולא מנסים להכחיד אותו,הוא נעלם או מתמתן
ושוב אני חוזרת למשפט
צורך שבא על סיפוקו-הולך
אני חושבת שאם מנסים להכחיד משהו בכוח חייבת להיות קומפנסציה וזה לא יהיה חיובי
אני הולכת להניק

את מרגשת אותי כל פעם מחדש !
(איך עושים כאן חיוך עם דמעות?)

את יודעת שגם אני מוצאת את עצמי עושה תנועות כמו של צביקי? אני אפרט בהמשך כי תינוקי התעורר

ממש רוצה לשמוע !

יש אצל הרבה אוטיסטים את העניין הזה של נפנוף הידיים, והרבה פעמים מפריע לי שבמסגרות ובהרבה שיטות לא מאפשרים להם את זה.
זה מאד תלוי בגישת המטפל ובמסגרת.
אם רוצים לשלב ילד במסגרת רגילה ושהילדים יקבלו אותו ויראו בו חבר אז התנהגויות כאלה ממתגות אותו כבעייתי והוא לא באמת יתקבל על ידיהם.
חלק מהמטפלים/שיטות ילמדו את הילד שזו התנהגות שעושים רק כשנמצאים לבד ולא שלא עושים אותה בכלל.
ובכלל לפעמים התנהגויות כאלה באות ממקום רגשי וכשעוזרים לילד ללמוד דרכים אחרות להתמודדות רגשית אין לו יותר צורך בהתנהגויות האלה.

_את מרגשת אותי כל פעם מחדש !
(איך עושים כאן חיוך עם דמעות?)_
תודה רבה! זה מרגש אותי לשמוע שאני מרגשת
כשאני מתרגשת ממישהו זה חיובי ואם זה חיובי זה טוב לי.

ממש רוצה לשמוע !
אוקיי אז למשל צביקי עושה בתוך המים תנועות כאלה:
נגיד הוא מציב את כפות הידיים זו מול זו במרחק אחת מהשניה כאילו הן מול כדור בדולח
שנמצא בגובה הסרעפת ומשקשק אותן אחת מול השניה
הוא עושה את זה גם לא בתוך המים אבל החיבה שלו היא לעשות את זה בעיקר בתוך מים
או באמבטיה או שהוא פותח ברז ועושה את זה תחת המים הזורמים

מצאתי את עצמי עושה את זה גם תחת המים-לא באופן מודע זה פשוט יצא לי
ואז אמרתי לעצמי שיואוו זה ממש מרגיע לעשות ככה!

כשצביקי מנער את הידיים (זו מחווה אוטיסטית,אלא שהוא לא עושה את זה ללא הקשר מובחן,רק כשהוא מתפרץ או רוצה משהו מיד)
אז הייתי מחקה אותו תמיד (אני חושבת שזה גם אחד הדברים שגרם לו לחדול כמעט מלעשות את זה-השיקוף) וצוחקת
שהנה הוא מפעיל את הפלופלו ומתכונן להמראה (כי באמת הטורים של הצרחות במצב כזה הולכים ועולים בהדרגה)
החיקוי הזה שהייתי עושה עם הידיים היה מאוד מרגיע אותי ולעתים אני מוצאת את עצמי עומדת ומנפנפת בהן

דבר נוסף-נכון צביקי הולך במעגלים כשהוא לחוץ? נגיד שאנחנו בסביבה עם הרבה אנשים וכו' אבל מאוד מסוימים
אז אני חושבת שסיפרתי פה כבר על תרגילי מוח שאנחנו עושים
כשאני מציירת 8 עצל על הרצפה, ענק ואנחנו הולכים עליו-זה מאוד מרגיע את מערכת העצבים שלי
זה דומה להליכה במעגלים
רק ב-8 עצל

וכשעוזרים לילד ללמוד דרכים אחרות להתמודדות רגשית אין לו יותר צורך בהתנהגויות האלה.
אשמח לפירוט על דרכים להתמודדות רגשית

תודה בוקר טוב, אהבתי לקרוא את הפירוט.
אני מוצאת עצמי מנפנפת כשאני מתלהבת ממשהו, אם אני בין אנשים שאני לא מתביישת מהם. (ואולי בעוד הזדמנויות לא רק כשמתלהבת, אני צריכה לבדוק את זה).
אני מוצאת עצמי מתנדנדת בתנועה מונוטונית קדימה ואחורה בכל מיני מצבים. (לא בטוחה כרגע באיזה).
לפעמים אני עושה תנועה כזאת של שפשוף האגודל עם קצות האצבעות בכל יד - קצת דומה לתנועה שעושים כשרוצים להמחיש את המילה 'כסף' (אבל בשתי הידיים, ומהר).

שמתי לב שגם הפעוטה שאני מטפלת בה, כשהיא שמחה או מתלהבת היא עושה תנועות קצת דומות לתנועות המתלהבות של הנפנוף. (והיא פעוטה 'רגילה' אם אפשר לומר כך).
זה שימח וחיזק אותי לראות את זה. שכנראה יש לנטייה הזו בסיס טבעי.

אני מוצאת עצמי מתנדנדת בתנועה מונוטונית קדימה ואחורה בכל מיני מצבים. (לא בטוחה כרגע באיזה).
אני מתנדנדת ממש ככה כשאני במתח נוראי-אבל אקוטי נגיד כשילד פתח סנטר ואנחנו מחכים לתפירה
או כשילד נפל וזה רגע השיא של הבכי והכאב

זה שימח וחיזק אותי לראות את זה. שכנראה יש לנטייה הזו בסיס טבעי.
יש לנטייה הזו בסיס טבעי בשלב הפעוטות

אני מתנדנדת ממש ככה כשאני במתח נוראי-אבל אקוטי נגיד כשילד פתח סנטר ואנחנו מחכים לתפירה
כן, כנראה שחלק גדול מהתנועות האלה נועד להרגיע במצבי מתח. או סתם לפרוק מתח.
(אני אומרת 'או לפרוק' שזה גם לדברים שהם לא בהכרח שליליים. כמו שהזכרתי גם שמחה והתלהבות למשל. פשוט לפרוק עודף צבור של אנרגיה - בין חיובי ובין שלילי).

אני חושבת שאפילו הטחה של הראש ברצפה או בקיר זה לא בהכרח שלילי.
תלוי אם הוא נעשה בצורה ובעוצמה שעלולה לגרום נזק או לא.
כי בעוצמה לא מסוכנת - יש לזה יתרונות, שאפילו חוויתי בעצמי

.

צביקי לפעמים מטיח את הראש?

יש לנטייה הזו בסיס טבעי בשלב הפעוטות
למה התכוונת? שזה אמור להישאר שם ולא להמשיך לבגרות?
אצלי רוב מה שתיארתי לא היה רוב השנים והתחיל להופיע בשנים האחרונות. (חלק כן, אבל דברים נוספו ודברים כאילו התעצמו).
אך האמת, שאני חושבת שזה כן היה שם, אבל חנקתי את זה, כי 'לא מתאים ולא יפה', ועכשיו 'האמת יוצאת לאור'

.

(ההבדל ביני לבין 'אוטיסטים' שאני מודעת לזה ויכולה לשלוט בזה. כלומר לעצור את זה כשמרגיש לי זמן לא מתאים.
אך אני מאמינה שמוטב היה לנפש כמה שפחות לעצור את זה. כי אם זה רוצה לצאת - אז יש סיבה טובה).

ההבדל ביני לבין 'אוטיסטים' שאני מודעת לזה ויכולה לשלוט בזה. כלומר לעצור את זה כשמרגיש לי זמן לא מתאים.
המשפט הזה מעיד, בעיני, על חוסר הבנה עמוקה.
יש הרבה מאד אוטיסטים שמסוגלים לעצור את עצמם.
ולומדים איפה כן אפשרי ומתאים ואיפה.
ולמשל בבית ספר ובחברת שאר הילדים לא יעשו דברים ובבית כן.
או אפילו עם בני משפחה מסויימים כן ואחרים לא.

ושוב חוזרת על שלי - כשלומדים דרכים אחרות לפורקן נפשי ולהתמודדות נפשית וסיטואציות פחות מכניסות לחרדה חלק מהצורך בהתנהגויות כאלה יורד בעצמו.
אני רואה את זה קורה לא מעט אצל ילדים אוטיסטים סביבי לאורך הזמן...

אשמח לפירוט על דרכים להתמודדות רגשית
זה מאד תלוי ילד והרבה פעמים גם תלוי מטפל -
אבל ראיתי ילדים שלמדו לדבר - פשוט לתמלל את הרגשות שלהם.
פגשתי כאלה ששק אגרוף למשל עזר או סתם כרית גדולה
וכאלה שדברים אחרים עזרו- תנועה למשל - ריצה/ריקוד חופשי/שחיה/חוגי ספורט
כאלה שציור עזר להם או אמנויות אחרות [פיסול, שירה...]

אצל כל ילד אפשר למצוא מה יעזור לו.
צריך מטפל טוב שיצליח לכוון עצמו לילד ולעזור לילד למצוא מה נכון לו.

ולגבי פגיעה עצמית - אצל הרבה ילדים יש שלב של הטחת ראש במיטה/רצפה/קיר בינקות הרבה פעמים יחד עם הטנטרומים של גיל שנתיים ולרוב הם גם מפסיקים כשזה כואב להם.
הבעיה היא עם אלה שלא מפסיקים.
שמשהו בכאב הזה עוזר להם והם לא מוצאים דרכים אחרות לפורקן הרגשי אז חלק מהזמן הם שולטים בעוצמה ולא פוגעים בעצמם אבל אם זו הדרך שמתרגלים להשתמש בה בשביל זה תמיד יכול להיות מצב רגשי קשה יותר פתאום ואז אולי הם לא יפסיקו בזמן...
כמו, להבדיל, בני נוער שחותכים את עצמם - הכאב הפיסי אמור עזור להתמודדות עם הכאב או הקושי הנפשי עד שהוא לא עוזר יותר וצריך להגביר את סף הכאב....

כן, כנראה שחלק גדול מהתנועות האלה נועד להרגיע במצבי מתח. או סתם לפרוק מתח.
כן, בהחלט
אני למשל מסוגלת לנוע מאוד במהירות כשאני במצב של מתח
או תנועות מונוטוניות כאלה

(אני אומרת 'או לפרוק' שזה גם לדברים שהם לא בהכרח שליליים. כמו שהזכרתי גם שמחה והתלהבות למשל. פשוט לפרוק עודף צבור של אנרגיה - בין חיובי ובין שלילי
כן כמו שחדוה התחילה לקרוא ואני התחלתי לרקוד.. זה סוג של פריקת אנרגיה

צביקי לפעמים מטיח את הראש?
לא
ואולי למזלי
הוא לא היה מטיח את הראש אלא צורח בעוצמה גבוהה מאוד ושם ידיים על האוזניים
היום פחות
הרבה פחות
אני אומרת למזלי מפני שאני חושבת שהקיבולת הרוחנית שלי לא היתה יכולה לשאת את זה

כי בעוצמה לא מסוכנת - יש לזה יתרונות, שאפילו חוויתי בעצמי happy.
גם אני חווויתי את זה בנערותי
ויש בזה משהו מאוד מפרק אבל גם מכאיב
אני חושבת שזו דרך מילוט אקוטית לפריקה ולא בהכרח האידאלית

_למה התכוונת? שזה אמור להישאר שם ולא להמשיך לבגרות?
אצלי רוב מה שתיארתי לא היה רוב השנים והתחיל להופיע בשנים האחרונות. (חלק כן, אבל דברים נוספו ודברים כאילו התעצמו).
אך האמת, שאני חושבת שזה כן היה שם, אבל חנקתי את זה, כי 'לא מתאים ולא יפה', ועכשיו 'האמת יוצאת לאור' happy._
כן
על פי שלבי ההתפחות הנורמטיביים-אז כן
יש דברים שאנחנו משחררים בשלבים מאוחרים יותר כתוצאה מעבודה עצמית ואני חושבת שזה בסדר גמור
כל עוד זה זמני
כי כשאנחנו גדלים אמורים להיות לנו כלים אחרים לפרוק את מה שאנחנו צריכים לפרוק

_ההבדל ביני לבין 'אוטיסטים' שאני מודעת לזה ויכולה לשלוט בזה. כלומר לעצור את זה כשמרגיש לי זמן לא מתאים.
אך אני מאמינה שמוטב היה לנפש כמה שפחות לעצור את זה. כי אם זה רוצה לצאת - אז יש סיבה טובה)._
גם את הילדים על הספקטרום מלמדים 'לשלוט בזה' ולפרוק תזה איפשהו אחר
אני חושבת שזה בסדר כשלומדים לתעל את עצמנו לכיוונים פחות מאיימים מבחינה חברתית

_ולמשל בבית ספר ובחברת שאר הילדים לא יעשו דברים ובבית כן.
או אפילו עם בני משפחה מסויימים כן ואחרים לא._
זה כמו ילדים נורמטיביים, לא?
או כמו אנשים, בכלל..

_אבל ראיתי ילדים שלמדו לדבר - פשוט לתמלל את הרגשות שלהם.
פגשתי כאלה ששק אגרוף למשל עזר או סתם כרית גדולה
וכאלה שדברים אחרים עזרו- תנועה למשל - ריצה/ריקוד חופשי/שחיה/חוגי ספורט
כאלה שציור עזר להם או אמנויות אחרות [פיסול, שירה...]

אצל כל ילד אפשר למצוא מה יעזור לו.
צריך מטפל טוב שיצליח לכוון עצמו לילד ולעזור לילד למצוא מה נכון לו._
אוקיי
גם אני מדברת על תיעול מהסוג הזה
זה טבעי לגמרי לא?
גם אצל ילדים נורמטיבייים..

כמו, להבדיל, בני נוער שחותכים את עצמם - הכאב הפיסי אמור עזור להתמודדות עם הכאב או הקושי הנפשי עד שהוא לא עוזר יותר וצריך להגביר את סף הכאב....
מזכיר לי את הפנקיסטיים בלונדון (חייתי שם זמן מה)
או בככר דיזינגוף לפני הרבה שנים
שוב-הם לא נראים לי על הספקטרום (מהכרוות מעמיקה עם חלקם) אלא פשוט חווים קשיים
מה שששוב מחזיר ואתי לילדים נורמטיביים שהכל אצלם,
ביחס לאוטיזם
בעוצמה נמוכה יותר

צביקי לאחרונה מאוד אוהב את gnhJ4Ceor]הוידאו הזה M[/po]
ואנל'א יודעת למה
זה עושה לי לבכות
הוא שם את זה על ריפיט ורואה את זה

אתמול סיפר לי חבר טוב איך שהבן שלו התחיל ללכת בגן
כל כך ריחמתי עליו
שהוא לא ראה את הצעד הראשון שלו
ואת ההליכה האינסופית שלו ממש בחיתוליה

והיום דיברה איתי חברה בטלפון
על איך שהיא חוששת מהחופש הגדול
היא ובעלה קוראים לו "העונש הגדול"
קצת מעליב בעיני ככל שזה נוגע לילדים

חברה שאלה אותי יהום: מה יש לו לעשות בבית ולא להיות בתלמוד תורה?
הוא הרי נהנה שם! ככה בבית הוא מסתובב, מחפש מה לעשות
יוצא נכנס משגע את כולם
וניסיתי לחשוב מה יש לו לעשות בבית באמת חוץ מלהיות בתלמוד תורה..
שתקתי
לא היה לי מה לענות

ועוד, היא התבאסה באוזניי
ש"גם לבנות צריך להיות חופש כמו לבנים-שלושה שבועות בלבד"
ובדיוק הבטתי בבתי מוזגת לעצמה כוס מים
וחשבתי לי
ובכן
מה חשבתי לי? אנל'א יודעת
חשבתי לי שלי זה אך טבעי שה יא כאן
מוזגת לעצמה כוס מים

אוי כמה שאני עייפה-רעננה.
הרגשתם ככה פעם?
היום היה אצלנו חבר חו"לניק טבעונאי
אז אכלנו תמרים כל היום
חסה פטרוזיליה טחינה מלאה וחומוס שהוא הביא שהוא הכין
היה כיף@! חבל שהוא לא גר בארץ והיינו מתראים לעיתים יותר תכופות

אני חושבת שאם הצורך בגירוי סנסו-מוטורי בא על סיפוקו ולא מנסים להכחיד אותו,הוא נעלם או מתמתן
מציעה לך לקרוא בהקשר זה את דבריה המאירים לדעתי של דלית רונן-פינדל על ויסות עצמי וויסות באמצעות האמא http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2774

השיר - מצמרר.

שליחה על ידי קוראת* » 29 מאי 2012, 09:04

(בלי להבין את המילים) השיר מעביר חוויה מדהימה!

בלי להבין את המילים
תגללי קצת למטה. המלים כתובות שם מתחת לקליפ.

בשמת, לא הצלחתי למצוא את המילים.

My life is like a wound I scratch so I can bleed
Regurgitate my words, I write so I can feed
And Death grows like a tree that's planted in my chest
Its roots are at my feet, I walk so it won't rest

Oh, Baby I am Lost...

I try to push the colors through a prism back to white
To sync our different pulses into a blinding light
And if love is not the key. If love is not a key.
I hope that I can find a place where it could be

I know that in your heart there is an answer to a question
That I'm not as yet aware that I have asked
And if that tree had not drunk my tears
I would have bled and cried for all the years
That I alone have let them pass

Oh, Baby I am yours...

זה מופיע כשמקליקים על הכפתור "תראה עוד" ממש מתחת לקליפ. נפתח חלון עם כל השמות של המבצעים וכו' ועוד יותר למטה, המלים.

מציעה לך לקרוא בהקשר זה את דבריה המאירים לדעתי של דלית רונן-פינדל על ויסות עצמי וויסות באמצעות האמא
אני צריכה הסבר-למה התכוונת, כי כתבת את זה בהקשר של המשפט על סיפוק הצורך בגירוי סנסו-מוטורי..
מה שכן,זו פעם שלישית שאני נתקלת במילה "דחיה" בהקשר לילד אוטיסט. דחיה שהאמא חשה כלפי הילד
למזלי,לא חשתי כך מעולם כלפי צביקי
אולי בגלל שיש לו צ'ארם באמת מיוחד ואני לא היחידה שאומרת את זה....
לפני כמה ימים חברה אמרה לי כשהיינו אצלה
והוא פתח איזה ארון וניגש משלל הבקבוקים אל הבקבוק שחשק בו (ויטמינצ'יק פטל) ממש כאילו הוא ראה אותו
מבעד לארון,כאילו הארון בכלל לא היה שם והבקבוקים היו חשופים
אז היא אמרה לי "מזל שהוא כזה מתוק ויש לו קסם כל כך גבוה אחרת זה היה בלתי נסבל"

השיר - מצמרר.
אכן מצמרר
אני צופה בשיר כשאני לבד ומנסה לחוש את מה שצביקי חש כשהוא צופה בו
יש לו רשימת פלייליסט ביו טיובמאוד ארוכה
וכרגע זה השיר החביב עליו שמרגיע אותו גם כשהוא כועס
הוא צופה בשיר בעניין
לעתים לוקח את הראש אחורה ועוצם עיניים ומקשיב ככה
בעיניים עצומות
אחד הילדים שם מאוד דומה לצביקי גם איך שהוא אוכל את תות השדה והמבט על הפנים
וזה כואב לי נורא נורא נורא בגלל המילים ובגלל התחושה הזו
של הבדידות והחידה הזו של מה עובר על צביקי שלי

בכלל לאחרונה הוא מאוד מתחבר לאומן אסף אבידן
הוא מבקש לראות סרטונים ביו טיוב של הופעות שלו
והוא מבקש בימים האחרונים גיטרה

לעתים הוא רוצה להגיד לי משהו
והוא לא יכול
כי יש לו בכל זאת את המגבלה המילולית
הוא מתקשר בעיקר באקולליה של משפטים שהוא מכיר
והוא חוזר עליהם שוב ושוב
לאחרונה הוא כן מביע יצירתיות בדיבור ועושה השאלות וכל מיני כאלה
אבל כמובן שהדרך נראית עוד ארוכה
אז כשאני רואה אותו
הוא מצביע לכיוון שלי ומשאיר את האצבע באויר
הראש נוטה קצת לצד והוא מנפח את הפה כמו בלון
ונושף בייאוש אויר החוצה
נאנח
ושוב מנסה להוציא משהו
הוא מסה להגיד לי משהו
ולא מצליח
והתסכול שלו, אוי התסכול
זה פשוט גומר אותי
כמה אפשר לסבול אני שואלת את עצמי
הוא בסך הכל ילד
יאללה אלוקים תעשה משהו
איך זה הייסורים האלה הבן אדם רוצה לדבר להגיד דברים!

Regurgitate my words
איזה מילים, אה?
לפעמים אני מרגישה שלצביקי עצמו נמאס מהאקולליה שלו
לפעמים הוא פשוט צוחק באמצע
כי הוא מרגיש שזה כמו קביים שהוא משאיל כדי לדבר
מזל שיש לו חוש הומור לילד הזה

בשמת, תודה.

אני מדמיינת את צביקי המתוק מכל דבר מאכל מתוק שאנחנו מכירים בעולם הזה
מדבר ועושה בשפה כבשלו-משחק עם המילים,משאיל,משתמש באמרות כנף וחידודי לשון
אני מדמיינת את צביקי אומן-השפה
מביע את רגשותיות ומחשבותיו ומשחק עם אחים שלו ועם אחרים
קורא מחווה דיעה ויודע לחפש את מה שהוא רוצה לאתר אותו ולחקור אותו
גם ואולי בעיקר באמצעות השפה

וואי, בוקר,
זה נשמע כל-כך מתסכל.
ואין דרך לשאול אותו - כמו באיזה משחק ניחושים - על איזה נושא הוא רוצה לדבר ולנסות לצמצם ולתווך? ואז אולי לפעמים תקלעי, ואחר-כך גם הוא יוכל לדבר אתך במין מילות קוד קבועות "זה קשור ל..."

<סתם זורקת רעיון, שאני לא יודעת אם הוא מתאים וישים.>

היום שכבנו במיטה צביקי אח שלו ואני
בהתחלה שכבתי רק ליד צביקי במיטה שלו
והוא "סיפר לי סיפורים" באמצעות אקולליה
משפטים שחזרו על עצמם ולא התאפשרה שיחה אפילו ששאלתי שאלות
והבעתי עניין באותם נושאים אותם הוא העלה במשפטים שלו
התחבקנו והתגפפנו ואז הלכתי לשכב ליד אח שלו
שם ניהלנו שיחה ערה מאוד בין היתר על הקשיים של אותו אח עם אח אחר כאן במשפחה
(לא צביקי)
צביקי הקשיב לשיחה שלנו בעניין ואז ביקש להכנס גם למיטה הזו (תעשה מקום לצביקי)
צחקנו המון
אני חושבת שצביקי מקשיב בעניין ומנסה לקלוט איך עושים את זה
איך מנהלים שיחה
אני יכולה ממש לחוש את התסכול שלו בעניין הזה

ואין דרך לשאול אותו - כמו באיזה משחק ניחושים - על איזה נושא הוא רוצה לדבר ולנסות לצמצם ולתווך? ואז אולי לפעמים תקלעי, ואחר-כך גם הוא יוכל לדבר אתך במין מילות קוד קבועות "זה קשור ל..."
אני מנסה
זה לא מצליח
אני לא חושבת שהוא יבין את "זה קשור ל.."

היה לנו מקרה עם הפסיכו' ההתפתח'
שהיא ממש פלשה לחיינו הפרטיים וניסתה לכפות עליי להכניס את צביקי למסגרת
זה העלה אותי לטורים גבוהים והייתי עצבנית על זה איזה חודש
(למעשה עד עכשיו כשאני נזכרת בשיחה האחרונה איתה אני מתעצבנת)
ובעלי הלך אליה לפגישה מסכמת
כדי ליצור תקשורת שונה
ונראה שזה עבד
יופי
בשמת איך את מציעה לי לתאר את זה?

_כדי ליצור תקשורת שונה
ונראה שזה עבד_

את רוצה לפרט?

לילה טוב!

אני לא חושבת שהוא יבין את "זה קשור ל.."

<מנסה לגלגל רעיונות>
אולי בעזרת תמיכה חזותית:
נניח קלסר, שיהיה בו עמוד שמייצג אוכל, עמוד שמייצג בע"ח, עמוד שמייצג את בני המשפחה וכן הלאה נושאים רלוונטיים לעולמכם.
שבו יחד, דפדפו ונסו להתמקד.
אולי יעזור אם תדגימי בעצמך איך את משתמשת ב"משפך" הזה: רוצה להגיד משהו מסוים, מתארת אותו בכלליות ולאט לאט מגדירה יותר.

בשמת איך את מציעה לי לתאר את זה?
וואי וואי וואי. שאלה גדולה שאלת!

אז אני חושבת שמשפט הפתיחה שלו אומר את הכל (-:
מה שנקרא: ואידך זיל גמור... (לא שאפשר, כי לא תכתבי את השאר, אבל כאילו, את כל השאר אפשר להבין לבד, נגיד...).

את כתבת "פלשה".
את כתבת "ניסתה לכפות עלי"
את כתבת "טורים גבוהים"
את כתבת "עצבנית"
את כתבת "מתעצבנת"
אני קוראת: תחושה שתוקפים אותך, תחושת חוסר אונים, כעס, פחדים - ערעור. פחד ממנה.
היא הרגישה באנרגיות האלה, ומה שעשתה היה לנצל אותן כמיטב יכולתה. ללחוץ עלייך יותר, לערער אותך כמיטב יכולתה, כדי להשתלט עלייך ולכפות עלייך את דעתה.

בא בעלך -
בלי פחדים. בלי כעס. בלי חוסר אונים אלא להיפך, עם תחושת בטחון עצמי ויציבות מבוססת.
לא הרגיש אותה כתוקפת ופולשת אלא כמשהו קטן שאין לו כוח עליו אם הוא לא ייתן לה כוח עליו.
והוא לא נתן.
זה הכל. ככה פשוט.
היא ניסתה ללחוץ וגילתה שכל הכפתורים לא לחיצים.
חזרה לגודלה האמיתי.
ירדה מהאולימפוס.

אחד הילדים שם מאוד דומה לצביקי
מדהים שכתבת את זה. אחרי שראיתי את הקליפ רציתי לשאול אותך אם אחד מהילדים דומה לצביקי.

ותודה בשמת שהעתקת את השיר. איזה מילים... ואיזה ביצוע... ואיזו מנגינה. לא פלא שצביקי צופה בקליפ שוב ושוב. אולי גם הוא חושב שאחד מהילדים דומה לו?

_לעתים הוא רוצה להגיד לי משהו
והוא לא יכול_
כל כך... אין לי מילה ממש מתאימה לתאר מה אני מרגישה והרגשתי כשקראתי את הקטע הזה. ומשום מה זה מתקשר לי למשפט הזה מהשיר. זה נראה לי מבטא את הקשר בינך לבין צביקי!
_I know that in your heart there is an answer to a question
That I'm not as yet aware that I have asked_

בשמת תודה!!!! הסברת כל כך ברור ותמציתי משהו כל כך חשוב ששייך לכל כך הרבה תחומים בחיים! תודה

_אולי בעזרת תמיכה חזותית:
נניח קלסר, שיהיה בו עמוד שמייצג אוכל, עמוד שמייצג בע"ח, עמוד שמייצג את בני המשפחה וכן הלאה נושאים רלוונטיים לעולמכם.
שבו יחד, דפדפו ונסו להתמקד._
אז זהו. שלצביקי אוצר מילים רחב
הוא יודע לשיים את בעלי החיים שמות של אנשים וחלקים של דברים או חפצים
רק שאת החיבור או בכלל לספר.. יש איזה מחסום בעניין הזה
כאילו רוצה ולא יכול
אבא שלו מתרגל איתו כבר שנים (לא רק איתו עם כל הילדים)
כשהוא חוזר מהעבודה הוא מספר להם את כל מה שעבר עליו במשך היום עד שהגיע הביתה
ואז שואל כל אחד מה עבר עליו
אז צביקי חוזר כנואם אחרי יתר האחים בסיפור, אלא שהכי חמוד שהוא פותח אותו ב-
אני
ושותק.
ואז אבא מנסה לדובב אותו: מה אתה? איפה היית?
אז צביקי חוזר על דברים שהוא שמע ומכניס קצת הומור משלו (משבש מילים בצורה הומוריסטית)
אבל לא מרחיב
חוצמזה שיש בעיה של מיקוד כשמנסים להסביר לו הוא בכלל לא איתך
בכלל בכלל בכלל לא..

היא הרגישה באנרגיות האלה, ומה שעשתה היה לנצל אותן כמיטב יכולתה. ללחוץ עלייך יותר, לערער אותך כמיטב יכולתה, כדי להשתלט עלייך ולכפות עלייך את דעתה.
ממש ככה! זה מעצבן אותי גם עכשיו כשאני נזכרת בזה!
"את חייבת להכניס אותו ל את חייבת להתפשר, אני יודעת שהמחיר כבד בעיניך אבל צריך לשלם אותו"
אוי שזה מרתיח אותי

_היא ניסתה ללחוץ וגילתה שכל הכפתורים לא לחיצים.
חזרה לגודלה האמיתי.
ירדה מהאולימפוס._
זה היה ממש קטע גדול
ועוד גדול שלא הספקנו לעשות הכנות לפני ולדבר על זה
והיה באותו יום יום כל כך ארוך מחוץ לבית
עם המון דברים לא צפויים
לכאורה היה אמור להיות גרוע אבל היה מעולה
היה מעולה כי באמת לא היו שם כפתורים ללחוץ עליהם
ממש כמו שתיארת את זה
אולי אם אני הייתי מדברת איתו לפני זה ועושה לו את ההכנות שרציתי
הייתי מייצרת אצלו כפתורים שלא היו קיימים וזה היה יוצא לא טוב

את רוצה לפרט?

פירוט מפורט אני חושבת שעדיף שלא
אבל
אני יכולה רק להגיד שהוא הפך את היוצרות בסיישן
במקום שבו אני הייתי פאסיבית הוא היה פעיל
במקום שבו היא אמורה להיות בתפקיד המטפלת הוא היה המטפל
והוא השתמש גם בטכניקות שלה

אולי גם הוא חושב שאחד מהילדים דומה לו?
סביר להניח
לאחד מהילדים חסרות שיניים קדמיות וגם לצביקי

זה נראה לי מבטא את הקשר בינך לבין צביקי!
אז זהו
שזה כל כך שמיימי
זה שם גבוה
זה לא במעשה
המשפט הזה יכול להאמר גם על ידי וגם על ידי צביקי
יש כאן יותר מדי חידה עבורי..

הדף הזה- כולו לב אחד גדול, חמלה ואהבה.
תודה.

לפעמים עולות בדעתי כל מיני שאלות ורעיונות ואז אני חושבת לעצמי: הרי את כבר מזמן בוודאי חשבת על כך. אז ליתר ביטחון, אולי בכל זאת לא חשבת: הוא הרי מצייר כל כך יפה. אמנם הוא מצייר לעצמו ולא כחלק מתקשורת (חוץ מזה שבסוף הוא בא ומראה). אולי את יכולה לומר לו או להעביר לו באיזו צורה שאם הוא רוצה לומר משהו - שינסה לצייר את זה במקום לומר במילים? או אולי ישיר את זה? או שאם הוא לא יכול לומר זאת במילים שלו, אולי יש איזה שיר שהוא מכיר ואוהב ויודע את המילים והזה קרוב למה שהוא רוצה להעביר והוא יוכל לשיר את השיר או לומר בעל פה את מילות השיר?
מקווה שלא כתבתי שטות גמורה.
ובצהוב:
ההגיון תחום אזור ללא תחום
הדמיון הוא הנדרש לקפיצת הדרך

מדהים כמה שזה מתאים!!!

ועוד גדול שלא הספקנו לעשות הכנות לפני ולדבר על זה
את יודעת, כן הספקת לעשות הכנות (-:
שינית את האנרגיות שלך.
שחררת את עצמך מכבלי ההפחדות שלה.
התחלת לראות אותה בגודלה הטבעי, התחלת לראות את האגו, התחלת לראות שהכל יחסי גומלין.
התחלת לנשום.
שחררת אותו למלא שם את תפקידו באמונה.

בלי לומר מלה.
הכל אנרגיות.

לי אורה, כתבת כה יפה, גם אם בוקר תאמר שזה לא מעשי.

_אז זהו. שלצביקי אוצר מילים רחב
הוא יודע לשיים את בעלי החיים שמות של אנשים וחלקים של דברים או חפצים
רק שאת החיבור או בכלל לספר.. יש איזה מחסום בעניין הזה
כאילו רוצה ולא יכול_

אני כל-כך לא יכולה להכיר באמת את צביקי ואת היכולות שלו ואת מה שמעסיק אותו מתוך הקריאה בדף, ולכן אני יורה באפלה.
מקווה שאולי משהו מדבריי יהיה לעזר:

לא התכוונתי שהקלסר ישמש לשיום פריטים יומיומיים, אלא שהוא ייצג קטגוריות, וצביקי ייעזר בו כדי לבחור את מה שרלוונטי לו באותו הזמן, ויוכל כך לתת לך "רמז" למה שהוא היה רוצה לומר.

אולי יעזור אם תדגימי בעצמך איך את משתמשת ב"משפך" הזה: רוצה להגיד משהו מסוים, מתארת אותו בכלליות ולאט לאט מגדירה יותר.
ואולי יעזור גם אם בפעמים, שקשה לו לבטא משהו, אבל בסוף אתם עולים על זה, תחזרו בצורה מלאכותית לתמיכה החזותית הזאת, ותמלילי לו במקביל לדפדוף ולהצבעה.
אני מתרשמת מהקריאה שהיכולות הויזואליות של צביקי טובות מאוד (מצייר בכישרון, מרכיב פאזלים במהופך...

), ואתם יכולים לרתום אותן לעזרתכם. אני לא יודעת למה את מתכוונת, כשאת אומרת שאין לו חיבור לספר. לא התכוונתי שתכיני ספר קריאה כמו "המילים הראשונות שלי" או שתעודדי אוריינות, אלא שצביקי יצליח למצוא בספר קביים לתקשורת. צריך לראות איך זה יכול להיות משהו שנכנס לשפה היומיומית שלכם. אולי שיתוף של האחים?

וחשבתי גם על ספר אישי, שיש בו צילומים שלו עם טקסטים קבועים, שמספרים על המשפחה, על התחביבים...
לא יודעת מה תעשו בעצם ברעיון כזה, אבל אני חושבת שזה יכול להתפתח לכל מיני כיוונים, אם הוא יאהב את זה. אולי המשפטים מהספר הזה ייכנסו לרפרטואר המשפטים של צביקי וירחיבו אותו? אולי אפילו אחרי שהספר יהיה מוכר, הוא יהיה מסוגל להוסיף תוכן מעבר לקבוע? אולי הוא יוכל להשתמש בספר כזה ככלי כשהוא רוצה לבטא בזמן אמת משהו שקרוב לתוכן מסוים שיופיע בספר?

_חוצמזה שיש בעיה של מיקוד כשמנסים להסביר לו הוא בכלל לא איתך
בכלל בכלל בכלל לא.._
אולי התמיכה החזותית תעזור לו להתמקד? ההסבר לא יהיה מילים הנישאות ברוח אלא עוגן מוצק, שנשאר מול העיניים ואפשר להתבונן בו לפי מידת הצורך וגם לחזור אליו במועד מאוחר יותר.

<מקווה שהעצות שלי אינן מנותקות לחלוטין מהמציאות שלכם.>

אין ייאוש תודה

ועוד רעיון (פרוע מופרע? מטופש? נדוש? נוסה כבר? או אולי בכל זאת יש בו משו?) בעקבות דבריה של אין ייאוש על העניין הויזואלי המפותח אצל צביקי: אולי אפשר ללמד אותו שפת הסימנים? אולי הוא יוכל לתקשר יותר בקלות בשפת הסימנים (אני מתכוונת של החרשים).

והמשך הרעיון של אין ייאוש: ספר עם טקסטים ותמונות, כל דף תמונה ומשפט. לדוגמה:
דף עם המשפט: "אני רעב" ותמונה של ילד אוכל או צילום של צביקי אוכל.:
וכ"ל: אני רוצה לשתות ואולי אפילו לפרט: אני רוצה חלב, וכו'
וגם רגשות: אני שמח, אני עצוב, אני כועס,
ושאלות: איפה הצבעים? איפה הספר? איפה אבא? מתי אוכלים?
וכל משפט שנראה לך שדרוש לו.

ושוב סליחה אם כתבתי שטויות בנליות. אם אפילו מילה אחת תעזור - אשמח מאוד!

_הדף הזה- כולו לב אחד גדול, חמלה ואהבה.
תודה._
תודה לך! אני שמחה שכולן פה
זה כל כך מחזק אותי..

_אולי את יכולה לומר לו או להעביר לו באיזו צורה שאם הוא רוצה לומר משהו - שינסה לצייר את זה במקום לומר במילים? או אולי ישיר את זה? או שאם הוא לא יכול לומר זאת במילים שלו, אולי יש איזה שיר שהוא מכיר ואוהב ויודע את המילים והזה קרוב למה שהוא רוצה להעביר והוא יוכל לשיר את השיר או לומר בעל פה את מילות השיר?
מקווה שלא כתבתי שטות גמורה._
את לא כותבת שטויות גמורות ואף אחת לא כותבת כאן שטויות גמורות!
כל דבר מועיל לי. גם אם אנחנו כבר מתנסים בו, צד אחר של אותו עניין מאיר לפעמים באור אחר מחזק ויעיל
אז יש לנו לוח מחיק גדול ויש לנו לוח מחיק קטן יותר
לוח המחיק הגדול מקובע לקיר במרכז הבית
ולוח מחיק קטן נייד במיוחד בשביל הדברים האלו
לעתים הוא מבקש משהו ואנחנו מציירים אותו סתם כך וגם כותבים ליד זה את הבקשה
לעתים אנחנו עושים את זה על דף
בכל אופן- הוא יודע לבקש מה שהוא רוצה
הוא לא מביע רגשות
הוא לא מספר מה מפריע לו או מה היה במקומות מסוימים במקרה שלא הייתי איתו
לגבי שירה-הוא מאוד אוהב פעם היתה לו אורגנית עם מיקרופון והוא היה שר לתוכה
אנחנו צריכים לעשות את זה שוב...הכל עניין של תקציב
חוצמזה שצביקי-הוא מדבר בניגון
הדיבור שלו הוא בשירה
אנחנו מצלמים אותו המון בוידאו והוא אוהב לצפות בזה
גם בסטילס
יש לנו תכנית לעשות לו כאן קיר עם תמונות שלו ושל יתר המשפחה ולכתוב מתחת לתמונות או עליהן במילה אחת
איזה רגש מתואר

_שינית את האנרגיות שלך.
שחררת את עצמך מכבלי ההפחדות שלה.
התחלת לראות אותה בגודלה הטבעי, התחלת לראות את האגו, התחלת לראות שהכל יחסי גומלין.
התחלת לנשום.
שחררת אותו למלא שם את תפקידו באמונה.

בלי לומר מלה.
הכל אנרגיות._
ממש ככה בשמת
אני זוכרת איך בכל מהומת היום (היה לנו פנצ'ר כשהיינו תקועים באיזה חור ונאצלתי ללכת עם כל הילדים
שעה וחצי ברגל בחום למקום מבטחים אצל משפחה וזאת כשתכננו לחזור הביתה בכלל)
ובכל המהומה הזו פשוט הרפיתי
הרפיתי כי הרגשתי שאין ברירה
מן כניעה חיובית כזו של
אוקיי הכל בסדר מה שיהיה יהיה
הבנתי שלא אוכל להצטרף אל בעלי לפגישה הזו
כי הוא חיכה לחילוץ שלקח המון זמן ואז נסע לתקן את התקר
ופשוט זרמתי בשמחה עם כל מה שקרה
אחרי ההתרעננות אצל המשפחה
לקחתי את הילדים לטיול ארוך נוסף ברגל למקום קצת יותר מרכזי (מרכז מסחרי באותו יישוב)
ופשוט קיבלתי את כל מה שהריבונו של עולם מארגן לי
בשמחה ובהבנה- הבנה שלא כל מה שאני יודעת או חושבת שאני יודעת קשור למציאות
והכל קרה בתואם מושלם (יש מרגיעון כזה

)
אני רק חייבת לספר את הקטע הענק הזה שהוא נכנס (ואת כבר מכירה את הסיפור..) לחדר
והיא רואה שאף אחד לא נכנס אחריו ושואלת: איפה בוקר טוב?
הוא סוגר את הדלת ותוך כדי שהוא מתיישב הוא אומר לה: עכשיו תורי.

לא התכוונתי שהקלסר ישמש לשיום פריטים יומיומיים, אלא שהוא ייצג קטגוריות, וצביקי ייעזר בו כדי לבחור את מה שרלוונטי לו באותו הזמן, ויוכל כך לתת לך "רמז" למה שהוא היה רוצה לומר.
אז זהו-כמו שכתבתי הוא יודע לבקש מה שהוא רוצה
הוא עושה את זה כמו נואם: אני רוצה גיטרה!
גיטרה! רוצה לקנות גיטרה!
מעבר לזה לא מתפתח דו שיח או משא ומתן
הוא פשוט רוצה גיטרה
הוא כועס אם אומרים לו שזה יקח קצת זמן עד שנקנה גיטרה
וממשיך לצעוק: בוא נלך לחנות! אני רוצה גיטרה!

וכמו שכתבתי: הכי מפריע לי שהוא לא מספר לי מה היה
למשל יצא עם הכלבה לטיול וחזר כעבור שלושת רבעי שעה
מצאנו אותו משחק בשקט בגן שעשועים
היו שם עוד הרבה ילדים
ואז כשחזר הוא אומר לי:
יוסי בבית!
אני שואלת: מי זה יוסי?
הוא חוזר בטון של מתרגז: יוסי בבית!!!
ואז המחשבות והחרדות מתחילות לחלחל אצלי:
מי זה יוסי? אנחנו לא מכירים אף יוסי. אולי זה פדופיל?
אולי מישהו לקח אותו אליו הביתה?
הוא לא מספר

_וחשבתי גם על ספר אישי, שיש בו צילומים שלו עם טקסטים קבועים, שמספרים על המשפחה, על התחביבים...
לא יודעת מה תעשו בעצם ברעיון כזה, אבל אני חושבת שזה יכול להתפתח לכל מיני כיוונים, אם הוא יאהב את זה. אולי המשפטים מהספר הזה ייכנסו לרפרטואר המשפטים של צביקי וירחיבו אותו? אולי אפילו אחרי שהספר יהיה מוכר, הוא יהיה מסוגל להוסיף תוכן מעבר לקבוע? אולי הוא יוכל להשתמש בספר כזה ככלי כשהוא רוצה לבטא בזמן אמת משהו שקרוב לתוכן מסוים שיופיע בספר?_
זה רעיון נהדר ואנחנו עושים כאן המון בקשר לזה אלא שאני ובעלי רק שנינו
וכל זה לוקח זמן.. המון זמן
והזמן שלנו לעשות את זה הוא בערב
למשל לאחרונה, לבקשת התרפיסטית שלו י ע ל א ו פ י ר
הדפסנו אותיות- כל אות בגודל של דף A4 צבועה באדום על בריסטול לבן
צריך היה לעשות לזה למיניציה ועשינו ותלינו את זה על מוט של תליית בגדים במרכז הבית
על חבלים
זה נשמע פשוט אבל זה לקח לנו כמה ערבים לעשות את זה..
אז מה שאנחנו חושבים שיהיה טוב לצביקי זה אייפד שהוא גם מגע וגם מן שילוב של לוח תקשורת כזה
ואנחנו מבררים מחירים והכל.. זה לא זול.

_אולי התמיכה החזותית תעזור לו להתמקד? ההסבר לא יהיה מילים הנישאות ברוח אלא עוגן מוצק, שנשאר מול העיניים ואפשר להתבונן בו לפי מידת הצורך וגם לחזור אליו במועד מאוחר יותר.

<מקווה שהעצות שלי אינן מנותקות לחלוטין מהמציאות שלכם.>_
לא מנותקות בכלל!!
לכן אני רוצה אייפד
כי כל הדברים האלה שאנחנו מציירים או מדפיסים וצובעים ועושים לוקחים לנו המון זמן
לא שאכפת לנו מהזמן אלא שחבל לנו שזה לוקח המון זמן כי אפשר היה להספיק יותר בשבילו

_וגם רגשות: אני שמח, אני עצוב, אני כועס,
ושאלות: איפה הצבעים? איפה הספר? איפה אבא? מתי אוכלים?
וכל משפט שנראה לך שדרוש לו.

ושוב סליחה אם כתבתי שטויות בנליות. אם אפילו מילה אחת תעזור - אשמח מאוד!_
רגשות
רגשות אנחנו צריכים
זה נעשה עם הסטילס.. רק שאילו היו עוד 30 שעות ביממה זה גם לא היה מספיק
ועם היו כאן עוד 2 זוגות ידיים.. חשבתי לבקש עזרה כזו מהסייעת שלו בשעות הערב ושתרשום את השעות האלה
כשעות עבודה..

אני רוצה מילות חיבור
שהוא יצליח לתאר תחושות או בכלל דברים שעוברים עליו ושהוא עשה מחוץ לבית

התחלנו לאחרונה עם לשלוח את צביקי לקנות מצרכים במכולת
זה מאוד מרגש
יתר הילדים עשו את זה בשלב מוקדם יותר ופתאום החלטתי שצביקי כבר בשל
אני עומדת מחוץ למכולת ומחכה לאחר שנתתי לו הוראות ברורות או פתק
וכסף
פירוט בהמשך צריכה ללכת

עכשיו תורי.
גדול! ענק! כל פעם שאני נזכרת בזה אני מתעלפת מנחת מחדש (-:
איפה הדף של המדליות לבעלים?

מכירה את הקומונה הזאת של חומרי לימוד? יש שם המון המון דברים מוכנים-
http://www.tapuz.co.il/Communa/userComm ... D=7513&r=1

_לא התכוונתי שהקלסר ישמש לשיום פריטים יומיומיים, אלא שהוא ייצג קטגוריות, וצביקי ייעזר בו כדי לבחור את מה שרלוונטי לו באותו הזמן, ויוכל כך לתת לך "רמז" למה שהוא היה רוצה לומר.
אז זהו-כמו שכתבתי הוא יודע לבקש מה שהוא רוצה_

_וכמו שכתבתי: הכי מפריע לי שהוא לא מספר לי מה היה
למשל יצא עם הכלבה לטיול וחזר כעבור שלושת רבעי שעה
מצאנו אותו משחק בשקט בגן שעשועים
היו שם עוד הרבה ילדים
ואז כשחזר הוא אומר לי:
יוסי בבית!
אני שואלת: מי זה יוסי?
הוא חוזר בטון של מתרגז: יוסי בבית!!!_

הבנתי כבר קודם שאת מחפשת משהו שיעזור בהבעה של תכנים שהם מעבר לקונקרטי והמיידי.
הדוגמה שלך עוזרת להתמקד.

אילו היה תחת ידייך באותו הרגע ספר או קלסר ובו דמויות שונות (היי, בעצם אפשר לגרור את הילד אל מסך המחשב ולחפש מיידית בגוגל תמונות - כל עוד אין לכם אייפד - כי באמת להכין מראש ספר שיכסה את כל האפשרויות בעולם זה טיפונת מסובך...) -
האם נראה לי שצביקי היה משתף פעולה ומשיב לשאלות מול תמונות: יוסי הוא איש זקן? יוסי הוא ילד? יוסי הוא חבר של ילד שאתה מכיר? שיחקת עם יוסי במתקנים?
או אולי הגישוש הזה היה מעצבן אותו.
אבל גם אם כן - אולי בפעמים אחרות היה יותר פתוח וסבלני.

לי אורה, בעניין שפת סימנים -
התרשמתי שלצביקי אין בעיה בתכנון מוטורי של הדיבור אלא בשליפה, בארגון, בניסוח.
במקרה כזה, חוששתני ששפת סימנים לא תועיל כדי לעקוף את הקושי.

בוקר,

עוד איזשהו רעיון שעלה לי:
אולי את מכירה משחק קופסה שקוראים לו (נדמה לי) "מי אני ומה שמי?"
הלוח מורכב מעיגול מרכזי, שיש עליו רצף מספרים מסודר במעגל ועוד חמישה "עלי כותרת", שבכל אחד מהם יש קטגויה כלשהי של פריטים יומיומיים. הפריטים מופיעים גם על כרטיסים נפרדים, ומטרת המשחק היא לגלות בסדרת שאלות מהו הפריט הנבחר.
בכל אופן, חשבתי להציע על אותו המשקל להראות לצביקי לוח ממוספר כזה, שימחיש לו ששאלות ההבהרה שאת שואלת הן מוגבלות (ואולי רצוי שתהיינה מקבוצת "האִם?" ולא פתוחות כמו "מי זה יוסי?"), וככה גם תיצבע השיחה בגוון של משחק ולא תצטייר כתחקיר מעיק.
במקום לוח ממוספר אפשר לבחור אמצעי המחשה אחרים כיד הדמיון הטובה עלייך, נניח... כמה צימוקים, שהוא אוכל מהם אחד כל פעם כדי להמחיש שאלה שכבר חלפה או הדבקת מדבקות על עיגולים שתציירי על דף או הוספת לבנת לגו למגדל עד שנגמר המספר המוקצב מראש של הלבנים.

מה את אומרת?

אסף אבידן מ-ד-ה-י-ם

אחותי לקחה אותי להופעה שלו לפני חודש כמתנת יומולדת

נהדר העניין בגיטרה. יכול להיות ששווה לבדוק יוקללה. זה יותר קל לנגן.

אבל כדאי להתנסות קצת לפני שקונים

_גדול! ענק! כל פעם שאני נזכרת בזה אני מתעלפת מנחת מחדש happy
איפה הדף של המדליות לבעלים? flower_
בהחלט מגיעה לו מדליה על כל השיחה איתה

_האם נראה לי שצביקי היה משתף פעולה ומשיב לשאלות מול תמונות: יוסי הוא איש זקן? יוסי הוא ילד? יוסי הוא חבר של ילד שאתה מכיר? שיחקת עם יוסי במתקנים?
או אולי הגישוש הזה היה מעצבן אותו.
אבל גם אם כן - אולי בפעמים אחרות היה יותר פתוח וסבלני._
בשלב זה הוא היה מתרגז מזה
למרות שהיום ראיתי שוב ניצוץ בדיבור (הרי יש לו הבזקים מדי פעם)
שאלתי אותו איפה אח שלו (שהיה בתהילים)
והוא ענה: שמוליק הלך לחוג (כנראה בחר לקרוא לזה חוג כי לא יודע מה בדיוק עושים שם)

_התרשמתי שלצביקי אין בעיה בתכנון מוטורי של הדיבור אלא בשליפה, בארגון, בניסוח.
אוקייייייייי
אני מתה על הניסוחים המדויקים האלה מתחום הריפוי בדיבור שממקדים את הבעיה
מילות חיבור זה משהו שעדיין יש עליו ערפל למשל

מה את אומרת?
נשמע מעולה!
בתור התחלה אבקש מהמרפאה בעיסוק לעשות את זה..

_יכול להיות ששווה לבדוק יוקללה. זה יותר קל לנגן.

אבל כדאי להתנסות קצת לפני שקונים_
בדקתי. מחר אנחנו הולכים לקנות
זה מביך
צביקי גילה שלשכנים יש גיטרה בבית
יש לו או תחושות או עיני רנטגן בהתחשב בעובדה שהם גרים מתחת לבית בצד השני של הרחוב
בקיצור
הוא נכנס אליהם פעמיים היום הביתה
לקח את הגיטרה ויצא
גיליתי אותו יושב על הספה ומנגן
והוא נאצלץ להחזיר מיד את הגיטרה בחזרה לשכנים..

תודה שגילית לי על היוקוללה חסכת לי הרבה כסף
מצאתי חדשה בחנות ב - 126 ש"ח

_אז מה שאנחנו חושבים שיהיה טוב לצביקי זה אייפד שהוא גם מגע וגם מן שילוב של לוח תקשורת כזה
ואנחנו מבררים מחירים והכל.. זה לא זול._

כמה צריך לעלות אייפד כזה? (טווח מחירים)

אני חושבת שיש לי איזה רעיון בשבילך שאולי יוכל לעזור. אשמח אם תכתבי לי למייל ahavatolam ב-walla.com.

_אז מה שאנחנו חושבים שיהיה טוב לצביקי זה אייפד שהוא גם מגע וגם מן שילוב של לוח תקשורת כזה
ואנחנו מבררים מחירים והכל.. זה לא זול._

המממ... אולי דרך "עזר מציון"?
אם כן, בטח תצטרכו דו"ח של קל"ת מטפלת שתמליץ.

מצטרפת להמלצה לבדוק דרך עזר מציון - הם משאילים.
רק צריך מראש לחשוב על איך שומרים עליו ממש טוב כי זה נשבר בקלות.
וממליצה לבדוק את עמותת אייזק יש להם בקרוב את הכנס השנתי עם הרבה מידע בנושא...

כמה צריך לעלות אייפד כזה? (טווח מחירים)
הבסיסי ביותר בסביבות 500$ ומעבר לבסיסי (עם תוכנות והכל) משהו כמו 700$ ומעלה.
אני חושבת שיש לי איזה רעיון בשבילך שאולי יוכל לעזור. אשמח אם תכתבי לי למייל
אשתדל לעשות את זה בקרוב, ממייל אנונימי