חינוך ביתי לא מה שחשבתם

מזל טוב!
שבוע טוב!
חודש טוב!

ראו
יש הרבה מקרים כאלה בגנים קסומים מרהיבים ומטופחים עם גננות שעושות את הרושם הנכון
אבל אני זוכרת בביצפר גם דברים לא פשוטים מהמערכת והמורים
אמנם לא כלפי (אני הרגשתי חברתית נורא וגם לאהייתי אהובה כי הייתי חנונה ולמדתי באוני')
אבל אני זוכרת בהחלט תלמידים שנואים פשוט שנואים על ידי המורים
פגשתי לא מזמן מישהי מהיסודי שהיתה אחת השנואות והיא ככה העלתה בפניי
שהמחנכת שהיתה לנו במשך 3 שנים בביצפר היא הגדירה את זה ככה:
היא הרסה לי את החיים פשוט הרסה לי אותם ואת כל הבטחון העצמי
אני לא חושבת שהצלחתי עד היום לשקם את עצמי מאז

חודש טוב אין ייאוש! זה חודש של ניסים!

מי יתן ונראה ניסים גדולים החודש הזה!
ושכל משאלות ליבנו יתגשמו לטובה תיכף ומיד

אבל אפשר לחשוב שאני תמיד מדברת יפה ובנופת צופים לילדים שלי
אני יודעת שיש הבדל אני רק לא יודעת לשים את האצבע על מה ההבדל
אולי אפילו לשלילה? כשאמא מדברת לילד שלה לא יפה או בחוסר סבלנות או בעצבים
זה אמור לפגוע יותר מאשר כשהגננת עושה את זה לא?
אבל רגע מורה בכתה שמשפילה אותך זה שונה כשאמא אומרת לך משהו
כשמורה רודפת אותך ואתה נרדף או גננת זה אחרת

אויש...
הסיפורים על הגנים מ-ז-ע-ז-ע-י-ם!

וכאמא שכן שולחת מגיל שלוש למסגרות הפורמליות, נותר לי רק לקוות, שילדיי ישבו את לב הצוות.
הבעיה שאפילו אם אני מתעלמת ממה שעובר על שאר הילדים, הרי ברור שגם ילדיי סובלים כשהם צופים ביחס הזהכלפי ילדים אחרים.
אחת התאומות שלי, שהיא ממש חובבת ציור, לא אוהבת את שיעורי אומנות בביה"ס לדבריה כי המורה צועקת הרבה.

אוףףףףף!

_שמתי לב לתופעה מעניינת: כל יום שבו אני עושה חשבון, מחזק אותי.
את מדברת עם חשבון מספרים?_
אני מתכוונת לדברים כמו חשבונות הבית, חשבונות של ניהול, של גיזברות (אני מתנדבת כגיזברית בשניים-שלושה מקומות וגם אחראית על ניהול הכספים הביתי). גם צריך לרשום את הדברים כמו שצריך (סדר, דיוק, קפדנות, הכל צריך להתאים, אגורה אסור שתלך לאיבוד ולא תהיה רשומה ומאושרת) וגם פשוט לעשות חשבון. לספור, לחבר, לחסר, להכפיל, לחלק (-:
נגיד, אם קיבלתי כסף מא', ב', ג' וד', ושילמתי לה', ו' וז', כמה הרווחתי (לא אני אישית, העמותה...)? אם לפלונית צריך להחזיר כסף תמורת קבלות, נתנה לי 3 קבלות, צריך לעשות חשבון של כל מה שמופיע בקבלות, לחבר ולהעביר אליה את הסכום בשקלים.
הסברתי? (-:

בשנים האחרונות התברר לי, שאלה דברים שמהלכים אימים על רוב האנשים.
לא ידעתי את זה קודם.
חשבתי שסתם לא אוהבים.
אבל לא. מסתבר שזה ממש מפחיד אנשים.
אותי זה מהנה.
זה משחק כזה, התעמלות מוח כל כך קלה (הרי זה לא סינוסים-קוסינוסים-לוגריתמים, כולה 4 פעולות החשבון הכי פשוטות) אבל מתגמלת.
עוד דבר שגיליתי שמפחיד אנשים: כסף.
בשבילי - כסף זה כסף. אין לו שום מטען רגשי מבחינתי. הכל חשבון טהור.
אז אצלי, לא רק שלא מפחיד - עושה לי סדר בראש ושקט בנפש. מאזן אותי. נותן לי כוחות לעשות עוד דברים.
כל יום קצת.

ועוד דבר שגיליתי היה, שיש עוד אנשים כמוני, וכמוני הם לא מודעים לזה. הם לא יודעים שלעשות סדר במספרים עושה להם טוב ומאזן אותם.

אז שכל אחד ואחת יבדקו עם עצמם, אם יכול להיות שזה נכון לגביהם. ולא כל אחד חייב דווקא לעשות את חשבונות הבית. יש עוד סיטואציות לחשבון בחיים.

_אבל אפשר לחשוב שאני תמיד מדברת יפה ובנופת צופים לילדים שלי
אני יודעת שיש הבדל אני רק לא יודעת לשים את האצבע על מה ההבדל_

תהיתי בעניין הזה לא אחת.

אני חושבת, שאפילו אם יש לנו רגעים של דיבור כועס או מעליב אל הילדים שלנו, עדיין קיימים כל הרגעים המכבדים והאוהבים שיש בינינו,
וחוץ מזה,
לא נראה לי, שלגננת שמעליבה ילד יש אחר כך ייסורי מצפון ותהיות אם היא צריכה להתנצל או שמא בכך היא תעביר לו את האחריות לסלוח לה (ר' דיונים אי-שם במעלה הדף) או לפחות ניסיונות לדבר בעתיד באופן אחר.

וזה ההבדל המשמעותי!

אני מתכוונת לדברים כמו חשבונות הבית, חשבונות של ניהול, של גיזברות (אני מתנדבת כגיזברית בשניים-שלושה מקומות וגם אחראית על ניהול הכספים הביתי). גם צריך לרשום את הדברים כמו שצריך (סדר, דיוק, קפדנות, הכל צריך להתאים, אגורה אסור שתלך לאיבוד ולא תהיה רשומה ומאושרת) וגם פשוט לעשות חשבון. לספור, לחבר, לחסר, להכפיל, לחלק happy
יש לך עוד זמן להתנדב בשניים שלושה מקומות ועוד כגזברית?! בשמת את מפתיעה אותי כל פעם מחדש
יש לי תמיד תחושה שאת בין כותלי באופן קצת מבוזבזת ויש עוד עולם שלם בחוץ שצריך לשמוע אותך

אנ יודעת על מה את מדברת בעניין החשבונות אנחנו עושים את זה גם ואני שונאת את זה
נכון זה נותן לי להרגיש תחושת בטחון שאני יודעת איך נגמור את החודש ושאני יודעת להרים את הטלפון לבנק לפני שהם יצלצלו אליי
אבל זה שנוא עליי החשבונות האלה כי אני מרגישה כל כך לא ספונטנית הכל צריך להיות כאן מחושב
או איך אני אומרת לבעלי? אם היה לנו מספיק כסף לא היינו צריכים לעשות את זה בכלל

בשבילי - כסף זה כסף. אין לו שום מטען רגשי מבחינתי. הכל חשבון טהור.
הרחיבי בבקשה אולי זה יעשה את זה גם לי ולא יהיה לי מטען רגשי? זה יעזור לנו להרגיש פחות חסרי אונים?

_אבל יש אנשים שמרוויחים מזה, ומתפרנסים מזה, ולכן זה ממשיך!!!
בשמת, אשמח אם תכתבי במפורש למי את מתכוונת._
מי שמתפרנסים מהמוסדות, למשל מנהלי פנימיות וכיוצא באלה (לא משפחות אומנה, הם לא בעלי האינטרסים שיש להם שליטה וקשרים במערכת).

ויש את הילדים השנואים על כולן והן יורדות עליהם כל היום וצוחקות על חשבונם
כשבתי ביקשה ללכת לגן, כשהיתה בת 4, בדקנו את כל הגנים בשלוש השכונות פה (א', ב' וג'). בגן אחד קלטתי שיש ילד שנוא, שהגננת והסייעת התעללו בו. לידי. אמא שבאה עם הילדה הקטנה שלה לבדוק את הגן במחשבה אולי להכניס אליו את הילדה. כלומר, לא חשבו אפילו לרגע שיש בזה משהו לא בסדר. בין היתר לא הסכימו להחליף לו בגדים רטובים (מסתם מים, היה יום מים בגן) ואמרו לו שמענישים אותו על זה שנרטב (הלו! עשיתן יום משחקי מים לילדים בני 3-4?! ואתן מצפות שאף אחד לא יירטב?! זה גן זה????!)

הגן שאליו היא הלכה בסוף, בדיוק היינו גם כן ביום מים. ושם, הגננת החליפה עוד פעם באותו יום לילד שכל הבגדים נרטבו לו, ככה בלי בעיה ובענייניות. ואמרה לי כבדרך אגב, שהיא מחזיקה עוד סטים של בגדים בגן, מעבר למה שמבקשת מההורים לשלוח עם הילד לגן, כי "את יודעת, לפעמים בורח, לפעמים משפריצים מים, הרי הם קטנים. תמיד צריך שיהיו לנו בגדים להחלפה".

אחת התאומות שלי, שהיא ממש חובבת ציור, לא אוהבת את שיעורי אומנות בביה"ס לדבריה כי המורה צועקת הרבה.
את מזכירה לי שרשמתי את הבת שלי לחוג בלט שאלתי את חברתה הטובה שכבר רשומה אליו איך המורה והכל
אז היא אמרה לי שהיא מקסימה ו"היא לא צועקת כל כך הרבה"
מה, צועקים בחוגים? שאלתי אותה..

יש לי תמיד תחושה שאת בין כותלי באופן קצת מבוזבזת ויש עוד עולם שלם בחוץ שצריך לשמוע אותך
נראה לי שהייתי יכולה להיות מה זה מוצלחת בתור רבנית, מה? P-:

נראה לי שהייתי יכולה להיות מה זה מוצלחת בתור רבנית, מה? tongue
רבנית מהסוג הלא דתי

_בשבילי - כסף זה כסף. אין לו שום מטען רגשי מבחינתי. הכל חשבון טהור.
הרחיבי בבקשה אולי זה יעשה את זה גם לי ולא יהיה לי מטען רגשי? זה יעזור לנו להרגיש פחות חסרי אונים?_
לא יודעת איך להרחיב. בחיי.
זה בא לי בקלות.
להיפך. רק ממש לאחרונה קלטתי, שאחרים לא כמוני. שבשבילם יש לכסף מטען רגשי.
אני כל החיים שלי לא הייתי במינוס. והיו תקופות שחייתי ממאה שקל כל החודש לאוכל. כלומר, באמת אני יודעת גם לחיות על אוויר ואהבה. יודעת לצמצם למינימום שבמינימום. אם צריך, יודעת לחסוך כאילו יש מחר (-:
לדעתי זה משהו שעבר אלי מהורי. בילדותי הם היו מאוד עניים. לא היה כסף. חישבו כל גרוש, ורשמו כל גרוש. הפנקסים קיימים עד היום. הכל היה רשום ומחושב. אמא שלי מאלה שיודעים לעשות מרק מכף, אבל באמת.
והכל, בלי "רגשי". באמת. אנשים פרקטיים הורי. ריאליסטיים, מתוכננים, מחושבים, ופרקטיים. גם הם בחיים לא היו במינוס.
אין מצב.
(וגם אחותי אותו דבר)
מה שיש? עם זה נסתדר.
יש סדר עדיפויות: קודם כל מיסים ואוכל.
לפי הסדר הזה.
אין שום בעיה לקצץ "מותרות". אין שום היקשרות רגשית או צרכים וחסכים ב"מותרות". מה שמיותר - מקוצץ. מה שאין בשבילו כסף - מקוצץ.
גם במסים, יש מסים שאין לך שליטה עליהם יחסית (מיסי עיריה, אם כי השליטה היא בעצם הבחירה לגור איך שאת גרה. אנחנו מעולם לא גרנו מעל האמצעים שלנו, מעולם). ויש חשבונות שיש לך שליטה עליהם: מים. חשמל. טלפון. גז. אפשר לחסוך בכל אחד מהם המון.
פשוט עניין של מודעות.

אני לא יודעת ללמד את הדברים האלה, כי זה עניין רגשי.
למשל, היכולת לחסוך בלי להרגיש מקופחת.
היכולת לקצץ הכל בלי להרגיש מקופחת.
היכולת לבדוק בקור רוח מוחלט כמה כסף יש ולא להוציא פרוטה מעבר למה שיש בלי להרגיש מקופחת.
לא טרחתי להשיג את זה. זה בילט אין אצלי. אז איך אלמד את זה לאחרים?

_אני לא יודעת ללמד את הדברים האלה, כי זה עניין רגשי.
למשל, היכולת לחסוך בלי להרגיש מקופחת.
היכולת לקצץ הכל בלי להרגיש מקופחת.
היכולת לבדוק בקור רוח מוחלט כמה כסף יש ולא להוציא פרוטה מעבר למה שיש בלי להרגיש מקופחת.
לא טרחתי להשיג את זה. זה בילט אין אצלי. אז איך אלמד את זה לאחרים?_
יו את חייבת לנסות אולי אם תכתבי על זה יותר זה יעזור
כי מה שכתבת עד כה עוזר לי מאוד
זו הנקודה -
אני מרגישה מקופחת אני מרגישה שהילדים שלי מקופחים בגלל החסכונות האלו
ואנחנו במינוס אדיר
גם בעלי מרגיש סופר מקופח
ואיך חוסכים בלי להראות קמצן? למשל לא משנה מה אני תמיד חושבת שאני נראית/נשמעת קמצנית כשאני לא יכולה להרשות לעצמנו משהו
אבל באמת באמת אין לנו יכולת
או אם כלי הכתיבה מתכלים הטושים התייבשו ואין אפשרות לקנות אני בכל זאת מגהצת כרטיס אשראי על זה
או משחקים זה הקטע הקשה הילדים רוצים משחקים חדשים ואין את האפשרות לקנות להם
כי זה באמת באמת ממש יקר
אז התחושה היא של מקופחות

בוקר טוב,
אני לא מכירה מקרוב אלא משמועות או מסיפורים:
עמותת "פעמונים" עוזרת (בהתנדבות) למשפחות לארגן את סדר העדיפויות שלהן, לראות במדויק מהן ההוצאות (מה שכתבת שאת עוקבת אחריו) ואיך אפשר לחסוך.
אולי זה יתאים לכם?

אולי זה יתאים לכם?
אנחנו איתם כבר שנתיים
יותר נכון הם איתנו?
זה לא מוריד מתחושת הקיפוח

נראה לך שהייתי רושמת הוצאות בכזו קפדנות אם לא היו לי הפעמונים האלה על הראש<?~

וואו, מה אני אגיד לך.
הנה: אין לי שום רגשי אשמה כשהילדים רוצים משהו יקר או משחקים חדשים. ואנחנו לא במינוס. עקרונית אני מסרבת לקנות דברים יקרים, ואת זה חינכתי אותם מגיל אפס. גם הילדים שלי היום בודקים היטב אם משהו ראוי למחיר שלו, מחשבנים יפה יפה, לא קונים.
אני רואה איך זה הוטמע בהם מגיל אפס, פשוט מפני שזו אני שהלכתי איתם ולי אין שום בעיה.
כלי הכתיבה מתכלים והכל יקר? אז סליחה. אין טושים כי הם יקרים. אפשר לצייר גם בעיפרון ובכיף ללכת למקומות עם חול ולצייר בענף על החול. זה גם כיף למחוק ולצייר מחדש. גם למצוא גירים בטבע (יש המון אבני גיר בכל מקום) ולצייר על מרצפות וסלעים זה משחק כיפי נורא. מאוד יצירתי ותארי לעצמך שגם לא צובר שום "יצירות" בבית!
לא מושלם?

רוצים מתנות יומולדת? לבקש טושים. הנה.

אני בלי סנטימנטים בודקת דברים ואומרת "יקר". זו מלה חיה אצלנו.
לא מרגישה בחיים קמצנית כי אני ממש לא קמצנית. אבל בזבזנית - בטח לא.
לגבי הבעל אין לי פיתרון, אבל שלך נשמע כמו אחד שאפשר לדבר איתו. למשל על רגשי האשמה, תחושות הקיפוח והפחד להיראות קמצנית. אפשר להרגיש רע ביחד ולדעת שאף על פי כן, צריך לצאת מהמינוס. או לפחות להקטין.

היום יש אתר "אגורה" - אנשים תורמים משחקים בחינם.
אנשים בככר השוק תורמים משחקים.
יש גמ"חים (טוב, ההוא עם העובדת המגעילה לא נשמע כל כך סימפטי )-: ).
את יודעת מה? את אפילו יכולה לבקש מחברה או קרובה, שאין לה ילדים קטנים וקל לה יותר, שתעבור בגמ"ח כזה (או במקום שתורמים מאתר "אגורה") ותביא איזה משחק חדש.
ובכל מקרה, לילדים נמאס מהמשחקים החדשים.
שווה פי אלף לשחק בדברים שיש בבית: לעשות תזמורת מסירים ומכסים. לקחת עניבות, סרטים וכדומה ולעשות איתם שמונה גדול על הרצפה ולנסות ללכת עליו (תירגול למוח של ילדים עם כל מיני המממ אתגרים, ומשחק ממש כיפי). לקחת גומי תחתונים ולקפוץ בגומי. אפילו אם את יודעת רק שלב אחד או שניים זה כיף גדול וזיל הזול! לשחק כיסאות מוזיקליים אבל בלי מפסידים - נגיד שכולם צריכים להידחק ביחד על אותו כסא, או לחילופין מי שלא מצא כיסא מוחא כף לכולם במעגל. לאט לאט מצטרפים יותר שמוחאים כפיים מאלה שמתיישבים, כולם צוחקים ושרים יחד עם המוסיקה.
אלף המצאות אפשר להמציא!
כולל לשחק בלקפל כביסה.
לבשל זה לא משחק כיפי? הקטן שלי אוהב נורא לערבל במיקסר היד למשל.
ויש כאלה מנקי אבק מנוצות שכולם רבים על הזכות לשחק בהם וכבר לא נשאר מה לנקות כי עוברים על אותו מקום שוב ושוב. במיוחד אם אני מעופפת בבית ושרה תוך כדי נגיעות באבק, כמו איזו פיה מהסרטים.
כולל לשחק בלשים במקום.
כולל לשחק בלמיין את הצעצועים לפי קטגוריות במסגרת משחק "לשים במקום".
כל החוכמה פשוט להיות יצירתיים בלי כסף.
כל החיים הם משחק.

ההשראה שלי היא בין היתר מרי פופינס בסרט.

אבל זה שולי.
הבסיס הוא שאין לי רגשי אשמה.
ולא מרגישה שאני מקופחת או שהילדים שלי מסכנים.
להיפך: אני רוצה שגם הילדים שלי יידעו לחיות מכלום על כלום אם צריך. ולדאוג למה שיש להם כשיש. להזמין שפע, תמיד להשאיר בצד ליום סגריר, לדעת לשמור על מה שיש, ולעשות חשבון ריאליסטי. אלה מיומנויות חשובות בחיים. אני מרגישה שאני מציידת אותם לחיים כשאני מלמדת אותם לעשות את החשבון -
ואני גם מאמינה, שאלה שנותנים בלי חשבון, במיוחד קונים דברים לא חיוניים על חשבון המינוס בבנק - לא מלמדים את הילדים דבר טוב.
זה נראה לי לא מוסרי ולא חינוכי.
הילד לומד לגדול תלוש מהמציאות.
הוא לומד לראות באמא-אבא מין ארנק גדול של "מגיע לי" )-:
מה, הכסף גדל על העצים? (-;
אנחנו יודעים שלא. מגיל צעיר לימדתי את הילדים שלי שהכסף מגיע בתמורה לעבודה. מישהו משלם אותו, והסכום מוגבל. יש תקציב.
וגם הם מגיל צעיר הלכו לאסוף בקבוקים, גם במגמה אקולוגית לנקות את הסביבה, וגם הרוויחו כסף. הם יודעים יפה מאוד כמה עבודה צריך כדי להרוויח 9 ש"ח בבקבוקים! (30 בקבוקים צריך לאסוף!)
יאללה, מאוחר. לישון (-:
המשך יבוא.

כולל לשחק בלשים במקום
אופס. לא "בלשים" אלא: משחק שבו שמים דברים במקום. ביחד. איפה המקום של זה? אה, במגרה הזאת. ולאן זה הולך? למדף ההוא בחדר השני. וכך הלאה.

מאוד מעשיר בשמת. תודה.

אני נסחפת לקמפיין שלך, בוקר
מדוע בכל כך הרבה נושאים (משמימים ולא מועילים לאנושות) יש כנסים, ועידות, פנלים?
בואו נקים פנל חודשי בנושא אימהות/הורות:
בשמת כמובן מוזמנת להיות היו"ר

בוקר הנציגה הראשונה - גם את מבוזבזת בין כותלי באופן ויש עוד עולם שלם בחוץ שצריך לשמוע אותך
נוסיף עוד אימהות, בתנאי שסיימו בהצלחה את החוג החדש ל"מדעי" ההורות באוניברסיטה של החיים (מדעים כדי להרשים את המל"ג - המועצה הגבוהה להשכלה)

גם הילדים שלי ואני אוהבים ומעדיפים לשחק בדברים שיש בבית ולא במשחקים "הממוסדים":

לבשל
לאפות
לקפל כביסה ביחד
להתרחץ באמבטייה ולנקות אותה עם ספוגים (משחק שנמשך שעות...)
לשחק עם בצק במקום עם פלסטלינה שיקרה באופן שערורייתי...

בזה זה בסדר.

הבעיה אצלי מגיעה ל...
ספורט שלי
יוגה
טיפולים אלטרנטיביים
טלויזייה (שאני אוהבת נורא...)

על מה לוותר?
ספורט נראה בעיני חלק חשוב כל כך באיכות החיים....
טיפולים גם.
וטלויזיה?
הממממ. אולי זה הפתרון...

אבל כן, קשה לי לא להרגיש תחושת קיפוח...

ספורט נראה בעיני חלק חשוב כל כך באיכות החיים....
אני הולכת ברגל, ורוכבת על אופניים.
ומשתדלת עכשיו לעשות תרגילים בבית (-:
(נו, אני לא ממש מצליחה לזכור לעשות, אבל משתפרת)

social and communication disorder not r/o
חה!!!!!!! המרגיעון הוא
זה לא נ גדך זה בעדי!!!

רגע אני עוד קוראת ומעבדת את כל מה שכתבתן

אז ככה בשמת את הדברים הראשונים שלך כבר קראתי מוקדם יותר היום
וזה שינה לי את היום
פתאום קלטתי שכל היום שלי מלווה בתחושת הקיפוח הזו של אין כסף

ולא רק בגלל התנאים ושאי אפשר בעצם לרכוש דברים שמבחינתי הם אלמנטריים ולא מותרות
אלא בגלל הדברים המאוד מאוד בסיסיים וקיומיים-אוכל

אני אגיד לך מה
המלווה שלנו מארגון פע' תמיד אומרת לנו שבגלל שתקציב האוכל שלנו מופרז
אנחנו לא מצליחים בעצם ממש לצאת מהמצב
היא טוענת שמשפחות מרובות ילדים חחיות על תקציב אוכל של 2800-3000 ש"ח בחודש
נכון היא מודה שזה סוכר לבן וקמח לבן
אצלנו אמנם אין ירקות אורגניים אבל כל היתר מחושב מבחינה בריאותית
ויש לזה עלות
אין לנו דברים כמו קורנפלקס וכאלה לא בגלל ההיבט הכספי אלא הבריאותי
אבל אם הילדים יבקשו פעם שאקנה להם קורנפלקס לכבוד שבת אני בשמחה אקנה להם קופסה
בכולופן
בשמת
הארת את עיני ואשמח אם תמשיכי לכתוב על זה ארגון פע' צריך מישהי כמוך שתבוא להכשיר את המלווים שלו בהיבט הזה

היא מגיעה אלינו מהצד המחושב והקר ומעולם לא טיפלו לנו בחלק הרגשי של הכסף
אנחנו מרגישים שאנחנו חיים בצמצום כי אין לנו ואנחנו לא יוצלחים אולי?
כי באנו ממשפחות שלא יכולות להגיש לנו עזרה
? לא יודעת
כי אנחנו לא מצליחים לספק כלכלית את הילדים שלנו?
אבל היי חשבתי לי היום בעקבות הדברים שכתבת (בשמת)
הרי תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד תמיד
גם אם אני אהיה ביליונרית
מבחינת אורח החיים שלי והרכישות שלי תמיד יהיה משהו יותר טוב
אז מה? לרדוף אחרי האיכותי והטוב והמוצלח?
צריך ללמוד להסתפק במה שיש לך כך או כך.
זה מה שהדברים שלך עשו לי
וזה שינה לי את כל המחשבה היום שלי עבר אחרת לגמרי
את חייבת לכתוב עוד תובנות בשמת

זה פשוט שמיים וארץ מה שכתבת לי בשמת
זה מהפכני
ההיא מהארגון מגיעה ותמיד יש את ההרגשה שהנה עוד פעם לא עמדנו בזה
והיא תמיד ככה טורחת לציין בפנינו באיזה משפט שניים
שיש לה מספיק כסף שהיא לא צריכה לעשות את החשבונות האלה והנה היא בכל זאת עושה
ושהיא לא צריכה לחשוב אם לקנות חלב בשקית או בקרטון ואנחנו כן
אם היא רק היתה באה מהגישה שלך, בשמת
זה היה משנה לנו את כל התמונה

וגם הקטע הזה עם הטושים
וגם הדפים
אני כבר חודשים אובדת עצות כי אני ממש רואה שהם מזלזלים בזה
לוקחים דף-עושים קשקוש וגמרנו לוקחים ערימת דפים ואז הם מתקפלים בשוליים או מהשו או נופלים על הרצפה מישהו דורך
ואז אפחד לא רוצה להשתמש
הטושים נשארים פתוחים לפעמים
(אני קונה את החזקים שמשתמשים בגנים ומשחקיות)
היום בדיוק הבנות שאלו אותי על הטושים ואמרתי ללא שום רגשות אשם:
עם מה שיש - השתמשו
כרגע אין תקציב לקנות לא טושים ולא דפים ולכן כדאי שתשתמשו בתבונה
ולא הרגשתי רע
כן אמרתי לעצמי בלב
מי אמר שחייב תמיד שיהיו כאן בבית טושים עובידם מכל הצבעים כמה פעמים כדי שלא יריבו
ושתמיד יהיו דפים זמינים?

לגבי משחקים-אין לנו שפע בלתי נדלה של משחקים
אבל כן יש לנו דברים שעלו לנו לא מעט כסף שמשמשים אותנו שנים רבות- למשל לגו
שקנינו בכמות מאוד גדולה שתספיק לכל הילדים ועלה לנו כמה אלפי שקלים
לפני חמש שנים ועד היום מחזיק יפה
כל מיני משחקי הרכבה וזה בימבה וההוא קורקינט ולכולם יש כמובן אופניים
אבל מה מעצבן? שאני לא יכולה להכנס לחנות צעצועים ולקנות משהו חדש
זה צריך להיות מתוכנן תקופה ארוכה מראש ולא בטוח שאפשר יהיה לקנות את זה
נגיד אבריימי רוצה את הסקייטבורד החדיש הזה שיש היום שהוא חתוך כזה באמצע לא יודעת איך קוראים לו
אז אני לא יכולה להכנס לחנות וסתם לקנות לו את זה
מה גם שקניה לאחד כרוכה בקניה לכולם
אי אפשר לקנות לאחד ולאחרים לא

פתאום שאני כותבת על זה אני אומרת
למה מה קרה?
אם האצבע היתה מהירה ככה על ההדק
מה היו הילדים באמת לומדים? כל דבר שרוצים רצים לחנות?
אני זוכרת שבתור ילדה גם לא קיבלתי דברים שרציתי
ואמא שלי מתוך עקרון לא הסכימה לקנות לנו ברביות וזה תסכל אותי בתור ילדה
והנה גם אני בתור אמא היום לא מוכנה ברביות בבית
זה לא השאיר בי שריטות או מהשו הקטע עם המשחקים והברביות
חפיף

הקטע של רגשות האשם זה גם בגלל החינוך הביתי כאילו אם הם בבית שיהיה להם שפע
טושים כאלה וטושים עם נצנצים ודפים A4
ובלוק ציורים ובריסטולים גדולים וקרטוני ביצוע
ופלסטלינה ומדבקות וחוברות ומחברות ובלה בלה בלה

בתנאי שסיימו בהצלחה את החוג החדש ל"מדעי" ההורות באוניברסיטה של החיים
מסיימים את זה פעם?

כל עוד אנחנו הורים נראה לי שעד מותנו לא נסיים
אח"כ הילדים גדלים ויש התמודדויות אחרות אח"כ הם מתחתנים וההתמודדויות אחרות
ואז הנכדים והתמודדויות אחרות (מול הילדים לא הנכדים)
קשה, קשה אומרת לובה (איזו אולד פאשייון אני בטח לובה זה מה זה לא אין היום)

_הבעיה אצלי מגיעה ל...
ספורט שלי
יוגה
טיפולים אלטרנטיביים
טלויזייה (שאני אוהבת נורא...)
על מה לוותר?
ספורט נראה בעיני חלק חשוב כל כך באיכות החיים....
טיפולים גם.
וטלויזיה?
הממממ. אולי זה הפתרון...

אבל כן, קשה לי לא להרגיש תחושת קיפוח..._

כן
ה-על מה לוותר זה שצריך לעשות סדר עדיפויות
למשל עכשיו אנחנו צריכים להחליט מה קונים
מפזר חום למקלחת ומזגן קטן לחימום חדר הילדים
או מחשב
נו באמת
מה השאלה? וזה מעצבן אותי! זה גורם לי להרגיש נחותה
כי מחשב הכרחי בשבילי באותה מידה
אני כמעט לא מאמינה שהילדים שלי בלי מחשב כבר כמה חודשים
מעולם לא היינו במצב כזה תמיד היה להם מחשב

לגבי זה:

social and communication disorder not r/o

זוכרות את הדמות ההיא מהאבחון לאחרונה שצעקה עליי ודיברה על החנ"ב כעל משהו שבעצם הרס את צביקי?
אז היא דמות משמעותית באבחון ויש לי את האבחנה שלה שזה המשפט הזה למעלה
וזו לא אבחנה סופית כמובן כי יש צוות רב מקצועי שמאבחן וכולם יעשו ביחד סיעור מוחות אולם יש לה משקל לדמות ההיא עם הדיעות הקדומות

ומבירור שערכתי גם באינטרנט וגם עם חברה שעוסקת בתחום
מדובר בעצם באבחנה שבהתבסס על הפגישה הגרועה שהיתה עם אותה מאבחנת
מביאה למסקנה שהאבחנה שלה אכן מתבססת על דיעות קדומות
מה שהאבחנה אומרת לפי מה שהבנתי מחברתי העוסקת בתחום היא
שצביקי מראה סימנים של הפרעת תקשורת ראשונית (אוטיזם)
אבל זו לא הפרעת תקשורת ראשונית כי אם או בעיה רגשית או פיגור סביבתי או הפרעת קשב וריכוז
שכולן נראות כמו הפרעת תקשורת ראשונית אבל זו לא הפרעת תקשורת ראשונית
אם מישהי מהתחום יכולה להאיר את עיני זה יהיה בומבה כי אני עצבנית על האשה הזו אש

שוחחתי עם מישהי מתחום האוטיזם שמכירה את צביקי היטב והיא אמרה לי
אין אפשרות שזה קשב פיגור או רגשית אין מצב כזה עם צביקי
היא אמרה לי שבשלושת האפשרויות האלו הפרוגנוזה אמנם הרבה יותר טובה כי אפשר כאילו לצאת מזה
אבל לצערה צביקי הוא לא המצב
שמעו אני גם מכירה אותו
כבר עבר אבחון לפני שנים
אני מכירה את הסימפטומים האוטיסטים
הדמות הזו שאבחנה אותו לא ראתה את צביקי לנגד עיניה
היא ראתה את העקרונות המטופשים שלה וטובת הדיעות הקדומות שלה עמדה לנגד עיניה
ולא טובתו של הילד שלי

השאלה הגדולה שלי לריבונו של עולם היא-
למה הפגשת אותי עם האשה הזו?
מה אתה רוצה להגיד לי בזה? מה אני צריכה ללמוד?
אז לא מגיעה לי קצבה כדי לטפל בצביקי? לא מגיעות לי זכויות?
אני צריכה לעבור דרך חתחתים יותר ארוכה וקשה כדי לעזור לו?
מה היה פה ומה הולך להיות הלאה?

תיכף היא תגיד לי לתת לו ריטלין
אני אגיד לה
קחי את ריטלין טוב?!
אה אבל יש את החוק החדש הזה שאסור להם להמליץ על טיפול תרופתי נכון?

יש לי חברה שהבת שלה בת 14 אוטיסטית והיא מקבלתל ריטלין הילדה מעולם לא הציגה תמונה היפר אקטיבית או הפרעות קשב העיקר דחפו לה ריטלין

יש כאן ליד הבית איזה איש מבוגר חביב מאוד שמאבטח כאן איזה בית לתקופה אל תשאלו אותי למה כי אין לי מושג
בקיצור הוא כל הזמן רואה את הילדים משחקים ואת צביקי משחק לבדו בגינה שלנו או עושה דבירם מוזרים
כמו לעלות על המסלעה לחבק את עץ הדקל ולנבוח
או לחזור על משפטים שוב ושוב
אז הוא שאל אותי למה הילד לא משחק עם האחים שלו אפעם?
אמרתי לו בלי להתבלבל ובחיוך-הוא אוטיסט
מאותו יום.. איזה קטעים אני לא יכולה להפסיק לצחוק
הוא החליט כנראה שהוא מנסה לתקשר עם צביקי
הוא איש חביב אני מכינה לו כל הזמן תה ארל גריי חם
אבל הקטע שהוא עושה לו:
איפה חתול???
והילד..הוא ילד גדול! אני נקרעת מצחוק
נראה לי שגם צביקי משועשע מזה הוא מסתכל עליו בהלם ואז על החתול ועושה לאיש המבוגר: הנה חתול
עד שזה יעלה לו על העצבים ואז נראה

הוא מנסה להסב את תשומת ליבו של צביקי לדברים של פעוטות או ילדים קטנים זה קטעים לא נורמליים העניין הזה
אולי הוא חושב שאוטיזם זה פיגור שיכלי?
הוא סיפר לי שאשתו עוסית באיזו עיר ושהיא עובדת עם הורים לילדים אוטיסטים ושהתחום הזה מאוד מאוד מעניין אותה
היא לא סיפרה לו שלא עושים לילד גדול "איפה חתול??"

והנה עוד עניין מוזר עם חתול
באבחון שאלו את צביקי כמה רגליים יש לחתול
צביקי לא ענה להם
הוא אמר לי בבית
שהם יספרו בעצמם כמה רגליים יש לחתול

או ביקשו ממנו לצייר בית ואז שאלו אותו מי גר בבית
מי שישלם יותר יגור שם אמר צביקי

צביקי סתלבטן הוא מסתלבט עליהם גם באבחון
גם עלינו הוא מסתלבט
לפני כמה ימים שמעתי תוך כדי הנקה את אבא שלו אומר לו
תרים את זה ואת זה (מהרצפה)
ואמרתי לאבא באנגלית שהוא לא מבין על מה הוא מדבר כי הוא לא מכיר את זה
אז אבא אמר לי מהסלון
עובדה הוא מרים את זה איך הוא יודע?
אני אומר לך, הילד הזה מסתלבט עלינו כבר שנים

_מבחינת אורח החיים שלי והרכישות שלי תמיד יהיה משהו יותר טוב
אז מה? לרדוף אחרי האיכותי והטוב והמוצלח?_
נו, כבר מאוחר לתובנות (-:
אני צריכה ללכת לישון. זו תובנה חשובה (-:
אבל רק אעיר ככה בקטן, שהנה עוד מחשבה שאף פעם אין לי: ש"תמיד יש משהו יותר טוב".
אני לא מרגישה אף פעם שאני רודפת אחרי "האיכותי והטוב והמוצלח".
אם אני רוצה איכותי - אני חוסכת. למשל, כשעברתי לגור לבד חסכתי במשך כמה חודשים למכונת כביסה טובה. ממש כל חודש שמתי כסף בצד למטרה הזאת, וכשהיה לי מספיק הלכתי לקנות.
גם בזכות פליי ליידי, מאוד חזק אצלי העניין של "לקנות כמה שפחות".
אני הרי כבר מכירה את מסלול החפצים בטבע (האדם...): בסופו של דבר יותר מדי דברים ממלאים את הבית ולא צריך אותם.
אני לא רוצה לקנות משהו שבסוף ישכב בצד.
אני רוצה להסתדר עם כמה שפחות, מעמיס עלי לטבוע בתוך רכוש.

קראתי פעם סיפור מקסים של אחד ששלח עדות לפליי ליידי. הוא סיפר שדודתו האהובה האריכה ימים עד שמתה בשיבה טובה. הוא בא להלוויה. שם מצא את כל העיר הקטנה שחיה בה. כולם סיפרו סיפורים מופלאים עליה, איזו אשה צדקת היא היתה, איך עזרה לכולם, איך ידעה לתת מלה טובה ויד עוזרת וכתף תומכת. איך תמיד היתה נכונה לכל קריאה. כמה אהבו אותה.
והוא נזכר כמה המלים שאמרה לו והיחס שלה אליו תמיד היו כל כך חשובים לו והיו מלאים אהבה.
ואז הוא הלך לדירה שלה לקבל את רכושה, כי היא לא השאירה אחריה ילדים.
כשהגיע לדירה אסף הכל וגילה, שכל רכושה גם יחד מילא - מזוודה אחת.
היא לא צברה כלום.
(אני מניחה שכמו באמריקה, היא גרה בדירה שכורה, כי אחרת קשה לי להבין מה עם הרהיטים וכלי המטבח? זה לא רכוש? אבל כנראה שלא).

בכל אופן, הוא הכיר את פליי ליידי ולכן כתב לה, שבאותו רגע הוא הבין איך זה שהיו לה כל כך הרבה כוחות ונדיבות ופנאי ולב לעזור לכל האנשים ולהפיץ כל כך הרבה אהבה: היא לא טבעה בתוך הרכוש שלה.
באותה תובנה גמלה ההחלטה בלבו, שגם הוא רוצה לסיים את חייו כך, שישאיר אחריו רק מספיק דברים למלא מזוודה אחת.
שעדיף למלא את החיים באהבה מאשר את הבית בחפצים.

_אם היא רק היתה באה מהגישה שלך, בשמת
זה היה משנה לנו את כל התמונה_
אופס, מהי "הגישה שלי"? 0-:

_כן אמרתי לעצמי בלב
מי אמר שחייב תמיד שיהיו כאן בבית טושים עובדים מכל הצבעים כמה פעמים כדי שלא יריבו
ושתמיד יהיו דפים זמינים?_
אוהו איך שאת עושה שינוי בצ'יק.
זה כבר שינוי רגשי, את רואה?
ואת יודעת מה, איך לא חשבתי על זה קודם: שימי לב לאנרגיות. אם יש לך בראש המחשבה "אין לנו מספיק, אני צריכה לקנות עוד טושים, זה יקר, אוף, יש לנו פחות מדי, לאחרים יש בטח המון טושים והכל עובד" ועוד כאלה מחשבות - הילדים קולטים את המחשבות שלך בלי שתגידי מלה, והם לא מרוצים ממה שיש.
הם רבים על מה שיש.
לא מספיק להם.
ולעומת זאת אם תבואי בגישה שמה שיש - יש, שזה ערך חיובי להסתפק במועט, לעבוד עם מה שיש, לשמור על הקיים, להתייחס בכבוד לחפצים שלנו כי אין תקציב לקנות כל הזמן חדשים, זה יחס אחר לגמרי.
מי יודע איך זה ישפיע.

_נגיד אבריימי רוצה את הסקייטבורד החדיש הזה שיש היום שהוא חתוך כזה באמצע לא יודעת איך קוראים לו
אז אני לא יכולה להכנס לחנות וסתם לקנות לו את זה_
חחח D-: גדול!
אני אין לי שום כוונה לקנות את הדבר הזה. "האופנה האחרונה". לא נראה לי חיוני, וכמובן שמה שאופנתי גם עולה את משקלו בזהב.
אני לא אקנה דבר יקר ומיותר כזה.
ואין לי רגשי אשמה או צער על זה.
ולמען האמת, המממ - הילדים שלי אפילו לא ביקשו כזה, את יודעת? גם להם ברור שזו אופנה חולפת. "מגניב" לרגע, אבל מיותר להם בחיים. זה לא מקדם אותם לאנשהו, נכון? כדי להגיע ממקום למקום יש להם רגליים, אוטובוס, ואופניים (אלה של הבן קיבלנו בחינם מחברים שהעבירו הלאה, ותיכף הוא יקבל את האופניים הישנים של אחותו שכבר הספיקו לשמש גם את בת דודתו - עכשיו הוא גדל והיא גדלה, אז עוברים לגודל הבא... עלו לי יד שניה 150 ש"ח לפני 6 ומשהו שנים. השקעה מצויינת).

_מפזר חום למקלחת ומזגן קטן לחימום חדר הילדים
או מחשב_
באמת אמרתי לבעלי בדיוק אתמול שאנחנו צריכים לבדוק בבוידעם של ההורים שלו. אני זוכרת ששמנו שם מאוורר מצויין וכמה מפזרי חום מעולים. ואין לי כוונה להשתמש בהם אי פעם בחיים. זה היה לפני עידן הפליי ליידי. היום הייתי מייד תורמת אותם. אבל אז, היה להם ערך רגשי אז רק איכסנתי. בקיצור, לדעתי יש לי כמה מפזרי חום למסור, כשאטרח לחפש.
ואני בטוח לא היחידה.
לא צריך לבחור או-או. בטוח יש ממי להשיג בחינם, יקירתי.
לאנשים יש שפע שהם רוצים למסור, העיקר לפנות מהבית.
תזמיני את השפע הזה אלייך.
תגידי כל יום תודה לאל שהוא שולח לך במהרה בימינו אמן: מפזר חום מצויין, מזגן קטן לחימום חדר הילדים (לא עדיף רדיאטור?), ומחשב.
את יכולה להוסיף כהנה וכהנה.
להגיד תודה על כל השפע שהוא שולח לך ברגעים אלה ממש,
כי גם אם יתמהמה, בוא יבוא.

בוקר טוב,
מדהים מה שאת מספרת על צביקי!

_באבחון שאלו את צביקי כמה רגליים יש לחתול
צביקי לא ענה להם
הוא אמר לי בבית
שהם יספרו בעצמם כמה רגליים יש לחתול _

האסוציאציה שלי הייתה לקטע מהספר "טוד" על ילד מפגר, שהתקדם פלאים בזכות הדחיפה של הוריו.
מתישהו הוא עבר אבחון, ואימו שקיבלה ממנו דיווח על השאלות ועל תשובותיו, הצטערה לשמוע שהשיב, שללימון יכול להיות טעם חמוץ-מתוק.
הוא הסביר לה, שהתכוון ללימונדה.

שעדיף למלא את החיים באהבה מאשר את הבית בחפצים.
סיפור מדהים
מזכיר לי מישהי מהמשפחה שהם אמנם עניים
אבל בלי קשר הם מקבלים המון שקיות המון המון המון המון שיקות לא רק של בגדים
של הכל
וגם רהיטים ומקררים מציעים להם בחינם
היא בחיים לא תקח משהו שהיא לא זקוקה לו באופן אקוטי
הבית שלהם כמעט ריק מחפצים (וזה בית עם ילדים)
אבל מלא בחום ואורחים ואהבה ותמיד היא אומרת מילים טובות לכולם ומברכת את כולם

אופס, מהי "הגישה שלי"?
הגישה שלך ממש שלך כפי שאת מתארת אותה

הילדים קולטים את המחשבות שלך בלי שתגידי מלה, והם לא מרוצים ממה שיש.
אני חייבת לנסות את זה בימים הבאים אחת הטענות שלי לחלק מהילדים כאן זה שהם תמיד לא מרוצים ממה שיש
וזה כנראה בגלל שאנחנו לא מרוצים אני בלב-הנה נגמרים לאט הטושים צריך לקנות עוד אח אם היה לי מספיק כסף
להחזיק כאן ארון יצירה שלם שישמש כמחסן אילו יכולתי לקנות את כל חנות היצירה וזהו
אם היה לי יותר כסף לקנות צעצועים וכו'
ובעלי מתבכיין-אנחנו לא יכולים לקנות לילדים את זה ואת זה ואת זה ומצידי כל אחד יכול לקבל 2 חוגים כל יום
אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אני לא יודע מה יהיה מה יהיה
למה הם לובשים בגדים יד שניה? כי אני לא יכול להרשות לעצמי לקנות להם חדש בלו בלו בלו
מעתה-מה שיש-ברכה ותודה רבה

ולמען האמת, המממ - הילדים שלי אפילו לא ביקשו כזה, את יודעת? גם להם ברור שזו אופנה חולפת. "מגניב" לרגע, אבל מיותר להם בחיים. זה לא מקדם אותם לאנשהו, נכון?
נכון אבל זה קורץ להם
כשיש לילדים בשכונה והם נותנים להם לנסות ואבריימי מסתכל בערגה ואת רואה את המחשבות שלו
אח..אילו יכולתי אני להתאמן על זה ללא הגבלה
כשבן דוד שלהם קנה כזה והם מתקנאים
אבל לא חשוב
זה לא חשוב עכשיו
מה שחשוב שאני לא ארגיש מקופחת

בטוח יש ממי להשיג בחינם, יקירתי.
זה מפזרי חום לאמבטיה שנתלים על הקיר עם חוט כזה וזה לא מצאתי בגמ"חים

תגידי כל יום תודה לאל שהוא שולח לך במהרה בימינו אמן: מפזר חום מצויין, מזגן קטן לחימום חדר הילדים (לא עדיף רדיאטור?), ומחשב.
את יודעת שזו הגישה הברסלבית?

בשמת-את ברסלבית! ואת אפילו לא יודעת את זה!
הגישה של ברסלב שאתה צריך לומר כל יום תודה על מה שאתה זקוק לו וזה יגיע
ויש שעושים 40 יום אמירת תודה 3 פעמים ביום על מה שהם זקוקים לו כדי לקבלו

אה ולמה לא רדיאטור? כי זה יותר יקר מבחינת צריכת חשמל
חשבון החשמל שלנו בחורפים עמד על כאלפיים ש"ח לחודשיים זה היה גומר אותנו כל חורף
בחורף שעבר החלטנו שלא משנה מה אנחנו חוסכים בחשמל ובמה אפשר לחסוך?
ייבוש כביסה הוא חושבה באזורנו כי גם בימים של שמש הכביסה לא מתייבשת היא נשארת רטובה כמה ימים
אנחנו גרים באזור מאוד קר ולכן החלטנו שהחסכון המשמעותי היחיד יהיה בחימום
בשנה שעברה לא חיממנו כמעט כל החורף למעט 2 ימים משך כל החורף שהיו ימים קרים באופן בלתי נסבל
וגם את זה עשינו עם המון רגשות אשם
מה שעשינו היה להתלבש טוב לא להתעצל ללבוש אפילו מעיל בתוך הבית לא נוח אבל חסכוני
הילדים לא רצו לישון עם גרביים אז כשהם היו נרדמים רוב הלילות גרבנו להם כשהם ישנו
כיסינו ב-2 שמיכות והלבשנו טוב
חשבון החשמל בחורף שעבר עם כל ההתייקרויות עמד על 1,300 ש"ח לחודשיים
זה היה מהפכני
אבל השנה יש תינוק ואי אפשר וגם לי קר אני לא יכולה עם הנקה להסתובב פה עם שכבות מעיל דובון ולבושה מכף רגל ועד ראש עם כובעי צמר
וגם לא לרדוף אחרי הילדים שיתלבשו טוב אז נהיה חייבים לחמם יותר

אה ויש לציין שזה היה החורף הראשון בחיי מאז אני אמא שאף ילד אבל אף ילד גם אלה עם הנטיה לפתח חום ומחלות
לא היה חולה
כל החורף לא היה לי ילד חולה
לדעתי זה בגלל שלא היה פה חימום שיתחזק את החיידקים

אגב צעצועים אני חייבת לציין שלקנות לצביקי משהו שהוא אוהב זה משתלם
זה למשל ילד שלא נמאס לו כבר שנים מפלסטלינה/בצק/כלי תחבורה ומשחקי הרכבה
זה הולך ביחד עם הפרעת התקשורת הוא גם לא חושק בדברים אופנתיים
יש לו את הקבועים שלו אבל צריך לספק לו אותם על בסיס קבוע (פלסטלינה שכבר ציינו מעליי שזה מאוד יקר)
צביקי הוא אומן הפלסטלינה/חימר/בצק

האסוציאציה שלי הייתה לקטע מהספר "טוד" על ילד מפגר, שהתקדם פלאים בזכות הדחיפה של הוריו.
לא קראתי את הספר
אבל לא הבנתי את הקשר לצביקי בדוגמא שנתת מהספר (לא נעים לי להגיד משהו בהומור כזה ציני אבל אגיד בכל זאת: סליחה על הפיגור שלי<שלא הבנתי>)

בהקשר להומור מקודם על הפיגור
אז משהו שאני כל הזמן חושבת עליו הוא איך איך איך צביקי שלי ניתן לי במתנה הרי זה קושי כל כך גדול
ואני הרי בתור ילדה בחיים לא צחקתי על מוגבלים ולא על מפגרים ולא על אוטיסטים או על תסמונת דאון
(והרי היה שילוב שלהם בתור משהו ניסיוני בבצפר שלנו)
אמא שלי תמיד חינכה אותנו לא להצביע לא לצחוק לא לנעוץ
וילדים אחרים בסביבה שלי היו צוחקים נועצים לועגים מתנכלים

עכשיו בהקשר להומור שלי על הפיגור קודם
רק מאז שיש לי את צביקי אני מעיזה פתאום לצחוק על כל הדברים האלה
כי עכשיו זה כאילו שלי זה מהמקום שלי וזכותי לצחוק על זה
קודם לא העזתי לא כי רציתי ולא העזתי
כי זה היה נראה לי לא שייך להומור יכולתי רק לבכות מזה
היום אני בתוך הבכי גם יכולה לצחוק
כי איך אני אתמודד בעצם?

אחד הדברים שמטפלים (גרועים) נופלים בהם הוא הבלבול בין היכולות של הילד האוטיסט לבין יכולת ההבעה שלו את היכולות האלה.
אחד הדברים ששיגעו אותי בגישה ההתנהגותית. התאימו את חומרי הלימוד למה שהוא יכול להגיד, והילד השתעמם עד מרד כללי.

עד שהגעתי לקלינאית התקשורת הנוכחית. מעבר לכך שהיא פשוט אשת מקצוע מעולה, היא משתמשת בגישה שבשבילו עובדת היטב - Soma's Rapid Prompting Method (RPM) . חלק חשוב מהגישה הוא שימוש בחומרי לימוד שמתאימים לגיל, ולא "הגיל ההתפתחותי" ושטיוות מעין אלה.

הגישה ההתנהגותית הוציאה מהבן שלי התנגדות פאסיבית של עיניים מזדגגות וחוסר תגובה. אבל היא, אילו תגובות שהיא מוציאה ממנו! כל כך הרבה יש שם בפנים שלא מצא ביטוי לפני כן!

יש סיסמה של אוטיסטים מבוגרים שאומרת בערך כך
not being able to speak does not mean I have nothing to say.
בדיוק.

תמי! אני צריכה אותך! מה עושים? הם יתנו לו אבחנה לא נכונה!

בחיים לא לקחתי כסף מהמדינה-לא קצבאות לא אבטלה (גם כשהייתי מובטלת בתור צעירה לפרקי זמן קצרים מעולם לא חתמתי)
גם עם צביקי ברוב טמטומי לא לקחתי שום דבר ועכשיו כשאני כבר צריכה הם מנסים למנוע את זה ממני כאילו אני אחרונת מוצצי כספי משלם המיסים

ראי,תמי האשה ההיא קודם כל ברור שהיא מה -
OLD SCHOOL
זה ברור לחלוטין וחוצמזה את יודעת חלק מהנזיפות שלה בי היו שהוא יהיה חייב להיות במסגרת
ואני התחלתי לבכות וכמו מטו אמרתי שאני מבינה את זה
והתחלתי לדבר על השיטה ההתנהגותית שאני לא מעוניינת בה ו-ABA
ואת יודעת מה היא אמרה לי? אין לך ברירה או אפשרות החלטה

מתכון לפלסטלינה
לך, לצביקי ולכל הילדים באהבה

דרך אגב, אני חושבת שחיים מחושבים גורמים לנו לפעמים להיות יצירתיים יותר, לחפש פתרונות מחוץ לחנות, בראש ובעולם הגדול. וזו ברכה!

לא הבנתי את הקשר לצביקי

רק אסוציאציה פרטית שלי, ובכל זאת:
הקשר בעיניי הוא שגם בסיפור הילד לא השיב לבוחן בתשובה הצפויה היבשה לשאלה (שהייתה טיפשית למדי ולא שיקפה את רמתו).

Soma's Rapid Prompting Method

תמי,
את יכולה להפנות לחומר על השיטה (רצוי בעברית...) או להרחיב קצת בעצמך?
מעניין אותי מאוד!!!

למה הם לובשים בגדים יד שניה? כי אני לא יכול להרשות לעצמי לקנות להם חדש
תראי מה זה!
בחיים לא חשבתי מחשבה כזאת. בחיי.
מה רע ביד שניה? אקולוגי יותר, והאמת, כיף יותר. יותר קל ללבוש בגדים שלבשו אותם. הם נעימים יותר. יושבים יותר טוב.
אצלנו האמהות יש קודם כל מה ששמעתי אחרות מכנות "בוטיק שקית" (נכון שם חמוד?). מעבירות שקיות מאחת לשניה ואפשר למצוא שם מציאות, משהו.
אני מקבלת המון בגדים מהדודה שלי ובנות הדוד. איזה כיף. בשיא הנוחיות אני מודדת לי אצל הדודה שלי, תמיד מוצאת לי משהו נחמד. שונאת ללכת לבזבז את זמני בחנויות.
לפני שנה גיליתי חנות יד שניה בצפון שמוכרת דברים מעולים במחירים ממש זולים. חצי מלתחה מצאתי שם לבת שלי בחורף שעבר. עכשיו היא שוב גדלה (-: אבל היום לא היה לנו זמן כי הם פתחו מאוחר והיא היתה צריכה לחזור לתזמורת שלה.
יש לנו חברה טובה שמוצאת לנו מציאות בשוקי החלפות (חינמיים).
לאחותי יש מישהי בעבודה שמעבירה דברים ממש חדשים ומעולים, אחותי מתמוגגת מהבגדים. רק חבל שמרוב שהם מוצלחים רק מעט מאוד עובר אלי (-:
לובשים בגדים יד שניה כי זה יותר אקולוגי, יותר זול, יותר קל (במקום אחד בגדים לכולם ובכמה סגנונות וצבעים, את לא תלויה בסגנון האחד שיש עכשיו באופנה).

את יודעת שזו הגישה הברסלבית? בשמת-את ברסלבית! ואת אפילו לא יודעת את זה!
אני דווקא כבר יודעת את זה (-:
זו גישה לחיים.
אין לרב נחמן מונופול על הגישה (-: מותר שיהיה דמיון בחלק מהחשיבה שלנו, שלי ושלו, אף על פי שהוא היה יהודי שומר מצוות ואני כופרת בעיקר D-:

ויש שעושים 40 יום אמירת תודה 3 פעמים ביום על מה שהם זקוקים לו כדי לקבלו
הם לא קלטו את הקטע.
זה לא טכני. זו לא עבודה זרה. מספיק פעם אחת ביום - כי העיקר הוא ההתכוונות, העיקר הוא לשדר את זה מהתדר הנכון. לשלוח את זה מתוך האהבה, לא מהפחד של "אין לי".

(אופס, שוב אני נשמעת ברסלבית בטח. נו, מה אפשר לעשות)

_אה ויש לציין שזה היה החורף הראשון בחיי מאז אני אמא שאף ילד אבל אף ילד גם אלה עם הנטיה לפתח חום ומחלות
לא היה חולה
כל החורף לא היה לי ילד חולה
לדעתי זה בגלל שלא היה פה חימום שיתחזק את החיידקים_
אני בטוחה בזה במאה אחוז.
גם אנחנו כבר חורף רביעי שלא מחממים בכלל (בכלל. כלום), כולנו בריאים טפו טפו טפו כמו שלא היינו אף חורף מעולם.
בהתחלה קר, קור שחודר לעצמות. אחרי שלושה ארבעה שבועות איכשהו הגוף מתרגל.
דרך אגב, הבעיה בבתים בארץ היא הבידוד הגרוע (לא רק שלא מבודד - להיפך, מעביר פנימה קור ולחות שאפילו בחוץ אין!). הבנתי מאחרים שאם מכסים דלתות וחלונות בשמיכות (אפשר להשיג כירבוליות בזיל הזול או בחינם), זה עוזר לבידוד ומקטין את הוצאות החימום.

האמת, כנראה גם לתינוק בריא יותר לחיות בלי חימום מלאכותי, אבל בתנאי שהוא גר על הגוף של אמא. כמו אסקימוסי קטן (אינואיט צריך להגיד בימינו), שהיה עירום לגמרי בתוך האנוראק של אמא שלו, צמוד עור לעור אליה. כדי לפשפש אותו היא היתה שולפת החוצה תינוק עירום, עושה מה שעושה בשלג והופ, מחזירה (-:

טיפים לחיסכון בחשמל בחורף:
מייבש כביסה- אם מדליקים חימום בלילה, תולים את הכביסה על מתלה נייד בסמוך לתנור, בבוקר זה יבש וגם שומר על לחות בחדר.
בשבת, שמים את הפלטה בחדר קטן ואת הכביסה לידה- מייבש יופי!
חוסכים בבגדים- לא כל מה שנלבש מלוכלך! אצלי בגד הולך לכביסה רק אם יש לכלוך שלא יורד בניעור או ניגוב או אם הוא מסריח מזיעה (לא קורה בחורף). את הבגדים שנלבשו אני תולה במתלה בחדר או מחזירה לארון, כי פדיחה ללבוש את אותם הבגדים יום אחר יום.
דוד חשמל- להתקין שעון שבת לדוד כי ככה לא שוכחים אותו, להתחיל להדליק אותו חצי שעה ביום ממש בסמוך לשעת המקלחות, אם אין מספיק מים לכולם להעלות בהדרגה כל פעם ברבע שעה עד שמגיעים למינימום זמן שצריך. וגם- לא חייב להתקלח כל יום!

לגבי חיסכון בהוצאות מזון- אני לא יודעת מה את קונה ואיפה, אבל בכל אופן אני גיליתי שהמחירים בשוק נמוכים ברמות לא הגיוניות מהסופרים הכי זולים שיש, ברמה של 50%, שלא לדבר על הטריות והמבחר שיש בשוק!
אנחנו אוכלים בעיקר פירות, ירקות, דגנים וקטניות (ובשר בשבת, סתם כי אני מתעצלת לבשל באמצע שבוע דברים מורכבים), את כל אלה אני קונה אך ורק בשוק והחיסכון הוא אדיר, פשוט עצום!
(דגנים וקטניות שקונים בשוק במשקל כדאי להכניס למקפיא ליום יומיים כדי להרוג חרקים במידה וקיימים שם ואח"כ לאחסן בצנצנות זכוכית.)

מקווה שהועלתי.

לא יודעת אם זה עדיין רלוונטי לך - בררתי עם חברתי לגבי נוה צאלים.
מילת סיוג: קיבלתי ממנה תשובה לא ברורה במייל אז קחי את זה בערבון מוגבל.
דבר ראשון, חברה שלי המליצה להגיע להחלטה לגבי מקום דרך הרווחה כי הם מכירים את היתרונות והחסרונות של כל מסגרת.
חברתי טוענת שבנווה צאלים צריך איזו שהיא הבנה חברתית כדי להסתדר עם חברת הילדים.
היא גם ממליצה לבדוק את כיתת הpdd של הדמוקרטי בכפר סבא כי הם עושים שם עבודה מאד טובה.

זהו, פחות או יותר... מה שהבנתי ממנה.
מקוה שזה עוזר (ואנא מחקי אחרי שתקראי - תודה!)

את יודעת מה היא אמרה לי? אין לך ברירה או אפשרות החלטה
עוד לא קראתי עד הסוף, אבל זה

.

תמי! אני צריכה אותך! מה עושים? הם יתנו לו אבחנה לא נכונה!
איך אני יכולה לעזור לך??

הכי חשוב שתתעלי את הכעס המאוד צודק שלך למלחמה על זכויותיך וזכויותיו של בנך. את לא חסרת אונים! יש לך כוח!
כמה רעיונות בשליפה -
אני הייתי פונה בשאלה בפורום אוטיזם בתפוז. יש שם דברים שמעצבנים אותי אבל גם יש תמיכה אמתית וטונות ידע של הורים אחרים.
בזמנו היה רופא מגעיל וסאדיסט שישב באיבחון בבט"ל ופשוט התעלל במשפחות. הצטברו נגדו המון תלונות, כולל תלונה משותפת של הורי הפורום. סוף הסיפור הוא שהוא כבר לא מכהן בתפקיד הזה.
אני מבטיחה לך - ממש בביטחון מלא - שאת לא הראשונה שנתקלה בבעיה כזו, וסביר להניח שגם לא הראשונה שזכתה ליחס כזה מאותה מאבחנת.
אפשר להתלונן עליה
אפשר לפנות לאחד ההורים שכותבים בפורום או דרך הפורום להורים שהם אקטיביסטים בנושא
אפשר לערער
(אולי) אפשר לדרוש איבחון נוסף מגורם עצמאי
ובטח יש עוד דברים שאפשר לעשות ואני לא מודעת להם.

_בואו נקים פנל חודשי בנושא אימהות/הורות:
בשמת כמובן מוזמנת להיות היו"ר :)_
כבר יש כזה קוראים לו ליגת לה לצ'ה ובשמת לא היו"ר אבל כן הגזברית
כולכן מוזמנות

סומה היא הודית, אמו של טיטו - אוטיסט שהתפרסם בכך שאינו מדבר אבל כותב שירה ופרוזה מדהימה. את הגישה היא פיתחה בשבילו. אגב, היא חינב"ה ופשפשה

.
הנה האתר שלה:
http://www.halo-soma.org/main.php?[po]sess id[/po]=8587b329ec577e728d471ae4394b1a2e
שווה לקרוא גם את הספר שלה.
אני נמנעתי מהגישה הזו במשך הרבה זמן כי הייתי ספקנית מאוד לגביה - היא הזכירה לי assisted communication שזו חרטא ורמאות אחת גדולה.
חברה נתנה לי לקרוא את הספר ומצאתי בו תובנות מעניינות.
בלי קשר לזה המליצו לי על קלינאית התקשורת הזו, שהתברר בדיעבד שעובדת בגישה.
נאמר לי גם שבפורום ההורים על האתר יש הרבה מידע אבל אין לי זמן להיכנס לשם, אז אם תמצאי שם דברים מעניינים ספרי לי

.
אני הייתי מתחילה מהספר ומהאתר ורואה אם זה מדבר אלייך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_באבחון שאלו את צביקי כמה רגליים יש לחתול
צביקי לא ענה להם
הוא אמר לי בבית
שהם יספרו בעצמם כמה רגליים יש לחתול_

חשבתי על משהו ורציתי לשאול:

האם יכולה להתקיים בינך לבין צביקי שיחה כזו:
צביקי: "שהם יספרו בעצמם כמה רגליים יש לחתול!"
אמא: "אבל אתה יודע, שהם חושבים שאתה לא יודע באמת כמה רגלים יש לחתול, ואם לא תענה להם, הם ימשיכו לחשוב ככה. אתה יכול לפשוט לענות ולגמור עניין או להגיד: 'זאת שאלה טיפשית שמתאימה לגיל שלוש!' ולא לענות. מה דעתך?"

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוף כרגיל:
אני מהעבודה = אין ייאוש

תמי,

תודה על ההפניה!
שמעתי על המקרה, אבל אני באמת לא ממש יודעת מה השיטה, גם עכשיו לאחר שהתאמצתי להתרכז בכמה פסקות באנגלית.

איך למדה הקלינאית שלכם את השיטה? היא טסה לארה"ב?

ואם מתאים לך - מעניין אותי מאוד לדעת איך זה עובד תכל'ס, בייחוד משום שמה שקראתי באתר שהפנית אליו התייחס ללמידה אקדמית, ואני רוצה להבין איך זה מוביל להגברת התקשורת החברתית.

היא טסה לארה"ב?
אני גרה בניו ג'רסי וסומה מגיעה לאיזור מדי פעם (לניו יורק סיטי) כדי לתת סדנאות.
עקרונית זה באמת נעשה בלמידה אקדמית אצל הקלינאית, אבל את יודעת איך זה - כשהתקשורת משתפרת, היא משתפרת גם בתחומים אחרים. אנחנו ראינו קפיצה מקבילה גם בתקשורת איתנו.
זה איות מהיר על לוחות אותיות ומעבר הדרגתי לאייפד או מקלדת אחרת. (כרגע היא עובדת איתו בשני האופנים).

סרטון על ילד שמתקשר בגישה:
http://www.youtube.com/watch?v=Wvn7kYJyOFM
סומה וטיטו בתוכנית טלוויזיה - החל מדקה 3:57:
http://www.youtube.com/watch?v=YRhaevfLDOY

כן סליחה כואבות לי הרגליים אני כבר יומיים מדדה עוד לא קראתי אתכן

כשאתאושש

היי!

תמי, תודה!

אני גרה בניו ג'רסי
אה...
ויש לך מושג על סדנות בשיטה בארץ???

הסרטון על הילד שמתקשר בעזרת איות נפלא.
האם הטענה היא שבניגוד לדעה הרווחת, שרוב האוטיסטים (70%) סובלים מפיגור, למעשה אי אפשר למדוד את האינטלגינציה שלהם, אם הם לא מצאו דרך מתאימה לתקשר, וברגע שתימצא כזו, יתברר שמנת המשכל תקינה?

בוקר טוב,
תרגישי טוב!

כואבות לי הרגליים
תגידי, לא ילדת לפני רגע??????
תני לעצמך את הזמן להשתקם...

אני מדמיינת שהבית שלך נראה ככה
מקווה שאת לא נועלת כאלה נעליים

תמונה מעולה. הלוואי עלי.
אמא שנשארת בסנטר שלה בלי להשתגע מהילדים שלה!

הייי אני מכירה את הספר הזה! קראנו אותו פעם בסיפריה!
אני לא נועלת נעליים כאלה אבל הרגליים שלי מרגישות בכל רגע ורגע כאילו כן )-:
כואבות לי הרגליים כל היום אני מתעוררת עם רגליים כואבות בקושי הולכת והולכת לישון עם רגליים כואבות
והבית שלי נראה בערך ככה

רק אני לא נראית כמו הבלונדה הרגועה בתמונה!
ההבעה שלי היא יותר של מצוקה/תסכול/מסכנות/אומללות/כעס/עצב

_תגידי, לא ילדת לפני רגע??????
תני לעצמך את הזמן להשתקם..._
אבל החיים לא מאפשרים

_האם יכולה להתקיים בינך לבין צביקי שיחה כזו:
צביקי: "שהם יספרו בעצמם כמה רגליים יש לחתול!"
אמא: "אבל אתה יודע, שהם חושבים שאתה לא יודע באמת כמה רגלים יש לחתול, ואם לא תענה להם, הם ימשיכו לחשוב ככה. אתה יכול לפשוט לענות ולגמור עניין או להגיד: 'זאת שאלה טיפשית שמתאימה לגיל שלוש!' ולא לענות. מה דעתך?"_
אני יכולה להגיד לו הוא יביט בי בתמיהה הוא לא יבין מה אני מדברת
יש לו יציאות של תקשורת אבל רוב הזמן הוא לא מדבר או מבין אלא אומר משפטים קפואים וחוזר על דברים ששמע

לגבי חיסכון בהוצאות מזון- אני לא יודעת מה את קונה ואיפה, אבל בכל אופן אני גיליתי שהמחירים בשוק נמוכים ברמות לא הגיוניות מהסופרים הכי זולים שיש,
את מדמיינת אותי מתרוצצת עם לא מעט ילדים כולל צביקי בשוק?

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/3055