חינוך ביתי בלי השבט

אני פותחת את הדף כדי לשתף, לספר, לחלוק ולהתייעץ. אני בבית עם ילד בן שנתיים וחצי. אתן יודעות, שיא המרץ מצד אחד. מצד שני - לא יכול בלי אמא.
מסתכלת מסביב, רואה אמהות בחינוך ביתי. פה באים לבקר את הסבתא, שם מגיעה האחות לבקור. יש תמיכה מסביב. אצלי זה לא כך. הסבתות גרות רחוק, יש משפחה ברדיוס נהיגה סביר, אבל הם די עסוקים בעניינים שלהם. ואני פה לבד. אנחנו הולכים לקבוצה, ולאט לאט נוצרים גם הקשרים האישיים, אבל עדיין, עדיין, גם השייכות לקבוצה - כמה שזה מקסים ונחמד ונעים לי מבחינה חברתית -זה לא יכול להחליף את השבט המשפחתי.
אני מרגישה שאני מנסה לעשות משהו מטורף ובלתי אפשרי בכך שאני מגדלת את הילד לבד בבית. איך אפשר להצליח כך בחינוך ביתי?

מזדהה מאד עם הקושי שלך ובכלל

אני חושבת, שהיום אני מבינה כמה דברים, ואולי הם יצליחו לעזור גם לך:

איך אפשר להצליח כך בחינוך ביתי? לא צריך להצליח בשום דבר. עדיף פשוט למצוא את הדרך שתעשה לנו טוב. ויש אלף דרכים וצורות ושיטות. חינוך ביתי, הוא בעצם חינוך עצמי, סלילת דרך חדשה וייחודית רק לכם, משהו שאף אחד לא עושה בדיוק בדיוק כמוהו...

ולגבי השבט - נכון, אין לנו שבט. המשפחה רחוקה, וכל אחד עסוק בענייניו, וגם אתם, כשתהיו משפחה רחבה יותר, תהיות יותר ויותר עסוקים בעניינים שלכם, אבל אפשר וכדאי לנסות, להשתלב לא רק במפגשים של "חינוך ביתי". אלא בדברים שמתרחשים במקום המגורים הקרוב, בסביבה ה"טבעית" שלכם. יש הרבה זמן אחר הצהריים, בריכה, בגני משחקים וכו' וכו'. יש ישובים יותר פעילים (קהילתיים) ויש פחות - תמצאו את מה שהכי נכון לכם.

ועוד דבר - כשאני בתוך ההתחבטויות האלו, של איך אפשר לעשות חינוך ביתי בלי... (אבא בבית / משפחה קרובה ותומכת / משפחות חינוך ביתי ברדיוס הליכה וכו' וכו'...) אני מזכירה לעצמי שאפשר גם להתסכל על הכל הפוך: איך אפשר לשלוח את הילדים שלי לאנשהו ??? (ושלי כבר היו באנשהו הזה...). מה אני מנסה להגיד ? שהשאלה כאילו לא רלבנטית. שלפעמים, מבינים שאין לנו באמת אפשרות אחרת, ואז מנסים רק לשפר את התנאים בדרך...

וחוצמזה, אני מכירה לפחות קבוצה אחת של חינוך ביתי שכבר מתפקדת ממש ממש כמו שבט

שאלה של זמן אולי...

יקירתי, תודה על החיבוקי..
זה מחמם את הלב לקרוא שהקבוצה שלכן כל כך קרובה וטובה, זה נהדר. אבל איך אני אחזיק מעמד עד שזה יקרה אצלי ..
אני רוצה קצת לחדד את מה שכתבתי. כדי להיות אמא בעלת רגישות, הקשבה. יכולת הכלה שמטפלת כל היום ואוהבת כל היום, אני צריכה גם קצת זמן לעצמי, פסקי זמן קצרים או ארוכים בהם אני עוסקת בדברים אחרים , שלא קשורים לילד, שקשורים רק בי.
ולכן מה שבעצם מציק לי זה לא לאן ללכת אתו, הבעיה היא שכל נטל הגידול מוטל על כתפי, כי אין אבא בבית ואין שבט.
ולגבי לשלוח את הילד לאנשהו, אני כרגע נלחמת כדי שזה לא יקרה. פשוט יש לי הרגשה שאולי זו מלחמה בלתי אפשרית בתנאים הנוכחיים. מצד אחד אימצתי לעצמי עקרונות של גידול ברצף, שמתאימים לחיים בשבט, אבל אני – חיה בחברה מודרנית, לבד. ויש ימים שאני פשוט משתגעת.

סיפור אישי:
בעל עובד עד מאר, אמא ותינוקת בעיר חדשה, לא מכירים כמעט אף אחד.
אך לוקחת יוזמה מסתובבת הרב בגני שעשועים- פתאום רואה בחורה (-: נחמדה עם ילד שנראה כבן גילה של בתי
"בן כמה הוא?"
"בת כמה היא"
מקרבות זו לזו
עוד מילה ועוד מילה
מתאמות להפגש גם למחרת, וכך נוצרו קשרי חברות ועוד משפחה מצטרפת ויצרנו חברותא קטנה ומקסימה.
פשוט לקחת יוזמה
בהצלחה

הבעיה היא שכל נטל הגידול מוטל על כתפי, כי אין אבא בבית ואין שבט
מכירה את המצב הזה, למרות השוני במספר נתונים אובייקטיביים

מפגשי חינוך ביתי - האם את הולכת לכאלה? ממה שראיתי, מפגשים כאלה הופכים הרבה פעמים ל"סתלבטייה" של האמהות ומשחקייה עבור הקטנים, מה שדי חבל - אבל זה לא חייב להיות כך.
עבור אמא לבד, או אמא שרוב היום אין אבא בסביבה, מפגשים כאלה יכולים להיות קרש הצלה. בהנחה שהילדים מסתדרים ביניהם ומרגישים בנוח (זה בד"כ קורה בקבוצות שנפגשות זמן רב), האמהות יכולות "לחפות" זו על זו ולאפשר לבצע סידורים קטנים. לסיים תכתובת חשובה, לבשל משהו קצר, אפילו למצוא זמן לפינוק קצר (נמנום על הספה, ליד כולם? מסיכת פנים מאבוקדו?) בלי שצרכים דחופים של הילד יישארו ללא מענה.

ועוד דבר: מי השכנים שלך? הרבה פעמים יש ממש בבניין, או בבניין ליד, משפחה נחמדה שיש איתה כימיה. לנצל את זה, לא להתבייש, להיכנס אליהם אחה"צ אחד עם הילד באיזו תואנה, ולראות איך הדברים זורמים. הכיוון הרצוי הוא כמובן שכנות/ים שדופקות על הדלת, עומדות בפתח לשיחה ארוכה, לפעמים נכנסות לשתות משהו, תמיד עם הילד, אף פעם לא צריך סיבה ממש מיוחדת, רק "שאלה קטנה". זה נותן תחושת שייכות נעימה למקום הפיזי.

שרית - הסיפור מקסים , מעודד אותי להתאמץ יותר לכיוון גני השעשועים..
קומה ג'- אני עוד לא בקבוצה, אבל פוגשת לפעמים כמה אמהות שכן שייכות לקבוצות, אני מקווה שדרך ההכרות איתן דברים יזוזו ונוכל להצטרף לאחת מהקבוצות. יכול להיות גם שניצור קבוצה חדשה, זה עניין של זמן. לגבי שכנים, יש פה מעט עם ילדים, עוד יותר מעט עם ילדים צעירים, ועוד יותר מעט שנמצאים בבית.. אבל גם אתם מתחיל להיווצר קשר חדש (זו שכונה חדשה..)
מה שכן, זה ממש נעים להכנס לכאן ולדבר אתכן וירטואלית, בסה"כ כולנו עוברות את התהליכים האלו, וכיף שאפשר לשמוע עצות ממישהי שחוותה את הדברים ויכולה לייעץ, אז תודה..

גם אם אין ממש בסמוך איליך שכנים עם ילדים לטייל קצת יותר רחוק מהבית.
קבוצות חינוך ביתי זה כמובן פתרון נפלא- אך הזמינות היום יומית היא בשכונה הקרובה.
לפעמים לוקח שנה להתאקלם במקום חדש. - אל יאוש.
מפגשים כאלה הופכים הרבה פעמים ל"סתלבטייה"
השאלה מה את מצפה ממפגש?
אני מצפה ממפגש....לא מצפה לכלום רק שיהי לילדים ולי נחמד.
אגב מה רע בסתלבטיה? (-:

_השאלה מה את מצפה ממפגש?
אני מצפה ממפגש....לא מצפה לכלום רק שיהי לילדים ולי נחמד.
אגב מה רע בסתלבטיה?_

תראי, סתלבטייה זה כמובן נורא כייף

וכייף גם לקשקש עם האמהות.
ועם זאת עוברים לי בראש שני דברים:

מעשי יומיום שהאמהות מתקשות להגיע אליהן בבית לבד עם התינוקות, למה לא מעבירים אותם למפגשים? (הכוונה למעשים שפירטתי, משימות קטנות שלא לוקחות המון זמן, אבל דורשות כמה דקות בלי הילד. להעמיד סיר עם תירסים על האש, לקרצף איזו תבנית, למרוח איזה קרם... לנצל את המפגש למשימות האלה זה אידיאלי, כי אפשר לעשות הכל כשאמא בטווח ראייה של הילד, אבל עדיין אם הוא יצטרך משהו פתאום, אמא אחרת תוכל לחפות לרגע ולעזור.

קחי בחשבון שאני מדברת על אמהות לתינוקות/פעוטות, בגיל של חרדת נטישה וכל זה - לא על ילדים גדולים שאין להם בעיה להסתדר לבד פרקי זמן ארוכים יותר. וגם על מפגשים אינטימיים יחסית, של שלוש עד חמש אמהות וילדיהן. זו לפחות המתכונת אצלנו.

המפגש כ"פסק זמן" מהחיים - רעיון כייפי כאמור, אבל לתחושתי הוא לא משרת את רעיון הרצף, השבט, ואת הרעיון של אי-מרכוז הילד. לתחושתי מפגש יכול להיות גם מקום שבו אנשים פשוט עוסקים בענייניהם (סריגה? רקמה? מיון קבלות וניירות למיניהן? וכולי וכולי), ולא אירוע שהוא סביב הילדים - הם משחקים ואמא יושבת לחכות להם ובינתיים שותה קפה. אחרת זה לא שונה מאוד ממצב שבו הולכים כל היום עם הילדים ממשחקייה למשחקייה ומחוג לחוג, או סתם ממצב שבו יושבים בבית קפה עם חברה.

_"בן כמה הוא?"
"בת כמה היא"
מקרבות זו לזו
עוד מילה ועוד מילה
מתאמות להפגש גם למחרת, וכך נוצרו קשרי חברות ועוד משפחה מצטרפת ויצרנו חברותא קטנה ומקסימה.
פשוט לקחת יוזמה_ שרית, לא כל אחת מסוגלת לזה. אני למשל לא, ויתהפך העולם, לא יפנו אלי אני לא אפנה. חוץ מזה שמנסיון, אם יוצאים בתדירות גבוהה, לרוב (ולהזכירך אנחנו בעיר גדולה) לרוב נהייה היחידים בשטח, אז עדיף לא להגזים ביציאות, מידי פעם להתקל באנשים ובחלק מהמקרים הם יזמו שיחה. לצאת יותר מידי זה מתכון לאכזבות ולשבירה.

מיכל ית, אנחנו גרים באותה עיר עם אמי וחלק ממשפחתי, העיר בה גדלתי, ובכל זאת אנחנו לבד בכל מובן (אין לנו עזרה טכנית משום מקור ולא תקציב "לקנות עזרה"). מסביבנו כל הילדים בגן ובבית ספר, ואנחנו בדרכנו ולא חשים בבעיה אמיתית קבועה, רק דברים שצצים מידי פעם. כנראה שזה תלוי בנחישות, אבל גם בנכונות לא להתנתק ממי שאינם בחינוך ביתי.

אגב, מיכל ית, לנו גם אין אפשרות להגיע למפגשי חינוך ביתי, מה שמעצים את הלבד שלנו, ובכל זאת מבחינתי אין שאלות כי ברור שהאלטרנטיבה איומה

קומה ג', המפגשים בדרך כלל מתקיימים פעם פעמים בשבוע. הבעיה העיקרית היא חיי היומיום. לשאת בנטל של הטיפול בילד, להיות כל הזמן חמה אוהבת רגישה, להיות יום שלם במצב נתינה. זה מה שקשה.
ובכל זאת מבחינתי אין שאלות כי ברור שהאלטרנטיבה איומה
אבל איך את עומדת בקשיים? אני לפעמים מרגישה שאני יוצאת מדעתי.לפעמים אני מרגישה שאני מנסה לעשות משהו בלתי אפשרי.

אבל איך את עומדת בקשיים? זוכרת שכל דבר בחיים מלווה גם בקשיים, לא נותנת להם להשפיע

לשאת בנטל של הטיפול בילד, להיות כל הזמן חמה אוהבת רגישה, להיות יום שלם במצב נתינה. זה מה שקשה.
נכון @}

גלגלי הצלה לאימהות

לשאת בנטל של הטיפול בילד מושג בלתי מוכר בעולם המושגים שלי, ילד שלי לעולם איננו נטל עבורי. קשיים יש אבל נטל זה לא היה ולא יהיה אף פעם

_גלגלי הצלה לאימהות
איזה דף מקסים התפקעתי מצחוק העצות גם מצחיקות וגם נהדרות..

ולאמא מהורהרת, אני מקנאה בך. אם כי יש ימים שבהם אני לא מרגישה שהילד הוא נטל. זה הימים שבהם אני מקבלת עזרה..ואז אני חוזרת לילד מלאת אנרגיה ויש לי סבלנות לכל דבר (כמעט).

לא רוצה להשמע ביקורתית, אבל ... אם הייתי רואה אפשרות שאפילו דקה אחת בחיים גידול ילדים יראה לי כעול (ומראש ידעתי ששום עזרה לא תהייה לי) אז לא הייתי נכנסת להריון, ואם ההריון היה קורה בכל זאת והייתי למרות התכנון הופכת לאם, אז לפחות לא הייתי בוחרת בחינוך ביתי. אבל אם אני רואה בגידול ילדים הנאה צרופה שמלווה בהרבה מאוד קשיים ואתגרים, אבל כלום לא מעבר לקשיים, לכן אני מצטערת מאוד שיש לי רק ילדה אחת. תאמיני לי אני האדם הכי פחות סבלני בעולם, אבל לבתי יש לי תמיד סבלנות, ואפילו בשעות הקשות ביותר, וזה רווח של שתינו ולא רק שלה. ו ... אני רחוקה מלהיות האמא המושלמת, גם לי הרבה מגרעות וממש אין מה לקנא בי, פשוט לסגל מחשבה שילדינו באו לעולם מאהבה, ומה שהוא פרי אהבה לעולם לא יכול להיות עול ליוצריו. תפנימי את זה ותמיד יהיה לך קל בהרבה.

שקראתי את דבריך, עוד אמא מהורהרת, אז חשבתי על כך שמה שהיה פעם גורם לי לכעס על הילד, היום הוא כבר פתור ואינו מהווה בעיה. נראה לי שיש איזהו תהליך גדילה שלי בתור אמא בתוך החינוך הביתי. אני לומדת להכיר את בני, הוא לומד אותי, וביחד יש לנו איזשהי דינמיקה שנוצרה מהחיים המשותפים שלנו ביחד. אני חושבת שהאמהות הן שונות מאחת לאחת. כמו שאנו שונות כבני אדם, כך אנו גם שונות כאמהות. כולנו משוגעות על הילד, לא ניתן ששערה משערות ראשו תיפול. אבל לכל אחת סף כעסים אחר, יכולת התמודדות אחרת. אין ספק שהבחירה בחינוך ביתי מביאה איתה יותר שעות של התמודדות. האם זה משהו שאני יכולה להתמודד איתו? אין לי מושג. כרגע הכל בנסיון. אני יודעת שאני מאוד רוצה לחנך אותו בעצמי, ולא שהגננת תעשה זאת במקומי. אני גם יודעת שאני רוצה לראות איך הוא גדל בעצמי. מצד שני, יש קשיים, לכן פתחתי את הדף. אני מודה לך על דבריך, ובכלל לכל מי שנכנס ומגיב, זה היופי כאן בקהילה הוירטואלית.

הבעיה העיקרית היא חיי היומיום. לשאת בנטל של הטיפול בילד, להיות כל הזמן חמה אוהבת רגישה, להיות יום שלם במצב נתינה. זה מה שקשה.

מבינה נורא נורא את התחושות שלך. חושבת שאולי חלק מהקושי הוא באוטופיה שבראשנו, שפתאם כשנהיה אמהות, הכל ישתנה. נצליח להיות שופר-וומן, כזאת עם שלווה אינסופית, עם רוגע וסבלנות חוהצ גבולות ועוד ועוד.
ובעצם, לא התשננו. זאת אותה אני שצריכה להתמודד עם שק הרבה יותר גדול של צרכים. ואנחנו רק בנות אדם, אנושיות לגמרי וכל הזמן מנסות להשתפר.

לכל אחת אופי וסגנון אחר, אל תרגישי רע שאת לא מישהי אחרת. את נהדרת בדיוק כמו שאת ואת כל הזמן משתפרת ומשתבחת. הורות היא לא משהו פשוט, זו חוויה מאתגרת ומפתחת ומצמיחה ולעתים היא כרוכה בקושי לא קטן.
בעיניי, דווקא הדיסונאונס בין מישהו שאנחנו כל-כך אוהבים וכל-כך רצינו לקושי שכרוך בשיגרה היומיומית, הוא זה שיכול לשבור את הנפש.

קחי אוויר ותמצאי מה יכול לעזור לך ולעשות לך טוב. לא הבנתי אם יש בן זוג בתמונה או לא, אבל באמת קשר של אחד על אחד עם עוד אמא במצב דומה, פעם אצלך, פעם אצלה, משהו שמאפשר המשך פעילות שוטפת שלך אבל בתמיכה של עוד מבוגר בבית, יכול לעזור.

וגם, שווה לקחת פרפסקטיבה ולנסות לזכור שהקשיים של היום יעלמו מחר (ויצוצו אחרים

), הילד שלך עוד מאד קטן ועם המון צרכים מידיים שרק את יכולה לספק, הוא יגדל ולאט לאט יפתח יכולות משל עצמו !

וכמובן, השתמשי בחברותא הוירטואלית הזו, אנימגלה שהיא מאד מאד עוזרת

וגם, שווה לקחת פרפסקטיבה ולנסות לזכור שהקשיים של היום יעלמו מחר (ויצוצו אחרים ), הילד שלך עוד מאד קטן ועם המון צרכים מידיים שרק את יכולה לספק, הוא יגדל ולאט לאט יפתח יכולות משל עצמו !
תודה.. אני מאוד מתרגשת עכשיו מכל מה שכתבת לי. הנה השערות על היד עומדות...יש לי צמרמורת.
חיבוקי ענק לך אני שולחת דרך קו הטלפון של המודם...
אה. ועוד שאלה- מסקרנות.. קבוצת השבט שלכן, מאזור פרדס חנה או מאזור 08?

מיכל ית יקרה! כעסים יש ותמיד יהיו, זה נובע מעצם הקשר בין בני אדם. אבל ... הכעסים הם בגדר קושי ולא עול, זה פשוט ההבדל.

מאזור 08 כמובן...

ובאמת השתמשי בנו, בערוץ הוירטואלי הזה !! לי הוא עזר בימים קשים ושחורים ועדיין משמש ערוץ תמיכה נהדר

(קופץ לי עכשיו המרגיעון הבא: "בחוץ יש אוויר"

)

ועדיין משמש ערוץ תמיכה נהדר
עד כמה אני יכולה לחשוף את עומק הנפש בפני אנשים שבלי מאמץ רב יכולים לדעת בדיוק מי אני? אני רוצה מאוד להשתתף אבל הכל כאן כל כך קטן במדינתנו, אם רק קצת אתחיל להכנס לסטואציות מסויימות בקלות יזהו אותי פה.

הכעסים הם בגדר קושי ולא עול, זה פשוט ההבדל
את צודקת. זו בהחלט נקודת מבט בריאה להסתכלות על הקושי. אשתדל לזכור ברגעים הקשים..כרגע אני מרגישה שהכי חכם מבחינתי זה לתמרן כך שלא אגיע לפינות האפלות שם אני חסרת אנרגיה להתמודדות.

מיכל ית,
אם רק קצת אתחיל להכנס לסטואציות מסויימות בקלות יזהו אותי פה מותר להציע הצעה? אכן פורומים (והדפים כאן הם פורומים) נגישים, מעצם טבעם, לכל קורא עברית שנגיש לאינטרנט, ומכאן שיתכן שיקראו את דבריך אנשים שמכירים אותך ולא היית רוצה שיכירו כל מחשבה שלך. לכן רצוי למצוא ערוצים חליפיים, פחות המונייים. תוכלי למשל להעזר ברעיון החונכות, שהועלה כאן בדף אחר, גם אם תהייה זו רק חונכות במיילים או בטלפונים, או ליצור קשר חברי וירטואלי ברמה אישית עם מי ממשתתפי האתר כאן. אם תרצי את מוזמנת לפנות "לדואר האלקטרוני שלי" [email protected] או אל אחרים כאן ולבחור מה לספר, מבלי לחשוש שאת דבריך יקראו אנשים שאינך מעוניינת שיקראו זאת

דווקא בגלל שאת כאן כל כך מקשיבה ומתחייסת, אולי אני אשאר כאן עוד קצת..
אני רוצה לספר לך חוויה מהיום: עכשיו חזרתי מארוע משפחתי, נסעתי לבד עם הילד, הבן זוג שלי בחו"ל כרגע. היינו שם כ-3 שעות, מתוך לפחות שעתיים או שהוא היה על הידים שלי, או שהיה במרחק של כ-15 ס"מ ממני. לא עזב אותי לשנייה. ניגש אלי משהו מבני המשפחה הקרובה והעיר לי: "אז הילד לא הולך לגן, הא?" והמשיך "הוא לא חברותי".
זה היחס שאני מקבלת בגלל שאני לא שולחת ילד בן שנתיים וחצי לגן. מה יקרה שהוא יהיה בן 6?...

דווקא בגלל שאת כאן כל כך מקשיבה ומתחייסת, אולי אני אשאר כאן עוד קצת.. אם כיוונת אלי, אז תודה

ולי אין בעיה שתכתבי כאן או במייל, הכל לפי נוחותך. פשוט הבעת חשש מעודף חשיפה, אז הצעתי לך אלטרנטיבות. אם אין לך בעיה להמשיך כאן, מבחינתי זה נפלא.

זה היחס שאני מקבלת בגלל שאני לא שולחת ילד בן שנתיים וחצי לגן טוב, ממקורבים אני לא קבלתי יחס כזה לפני שמלאו לבתי 4, אבל בגיל 3 קבלנו אותו מהמתיימרים להקרא מומחים בהתפתחות הילד. צריך להיות חזקים ולא להתייחס.

היינו שם כ-3 שעות, מתוך לפחות שעתיים או שהוא היה על הידים שלי, או שהיה במרחק של כ-15 ס"מ ממני. לא עזב אותי לשנייה קודם כל לא ציינת אם זו תופעה קבועה או מקרית. אם היא מקרית אז בכלל ... ואם זו תופעה קבועה, האם היא קבועה רק עם האנשים הספציפיים בשטח? (אולי לא נעים לא איתם) אולי היא קבועה רק במקום המסוים? (אולי המקום לא נעים לו). אם זו תופעה קבועה ממש, אז להם הייתי מזכירה את גילו הרך ושאין מה לדאוג ולעצמי מבטיחה לא לדאוג כבר עכשיו, אבל תמיד להיות עם האצבע על הדופק, ועד כמה שניתן להשתדל לחשוף אותו לחברה (הוא כבר בגיל שהם זקוקים לזה לפחות מעט). אגב, כשהייתם בביקור הזה, מלבד בנך מי היה שם האדם הצעיר ביותר ומה היה גילו ועד כמה הוא ניסה להתקרב אל הילד? אני בהחלט בעד קשרים חוצי גיל, אבל בכל זאת, פעוט בן שנתיים וחצי זקוק גם לחברת פעוטות וילדים (כשבתי הייתה בגילו חבריה היו מגיל שנתיים ועד 6 או 7 עם הבוגרים ביותר זה היה הדדי שלא היה ענין).

לא עזב אותי לשנייה ועכשיו לספור על בת דודי, היום אם מוצלחת מאוד לשניים והשלישי בדרך, בשנות ה-30 לחייה. הלכה לגן מגיל 3, וגם לפני כן כל הזמן הייתה חשופה לחברה. לפחות מאז שנכנסה לבית ספר ועד היום מאוד חברותית ומאוד מוקפת חברה. עם כל זה, אפילו בגיל 20 פלוס, בכל רגע שרק היה אפשר היית רואה אותה ואת אמה מתחבקות ומתנשקות. מודה שלמסתכל מהצד (אפילו בני משפחה) זה כבר נראה מוגזם ועל גבול המגעיל, אבל לא זה מה שאני רוצה לאמר לך כאן, אלא להדגיש שגם ילד שמוצף בחברה יכול אפילו בגיל מאוד מתקדם לחפש הרבה מאוד קשר ומגע עם הוריו, אז אני לא מבינה מה רוצים מילד כה רך בשנים, ומה הקשר לזה שהוא לא בגן. אגב, בתי הייתה 3 חודשים בגן, נכנסה בגיל 4, מהיום הראשון הסתדרה חברתית והייתה עצמאית הרבה יותר מכל האחרים שגם בשנים שלפני היו בגן. למיטב ידיעתי התופעה הזאת איננה חריגה. אז תרגעי, אם לפחות פעם בכמה זמן יש לילד שלך מגע עם ילדים אחרים (ברור שאין כוונתי לפעם בשנה אלא לתדירות סבירה), ומצד שני מימך הוא מקבל את כל החום והאהבה והכלים הבסיסיים ביותר להתפתחותו, אז הכל יהיה בסדר איתו.

או שהוא היה על הידים שלי, או שהיה במרחק של כ-15 ס"מ ממני. לא עזב אותי לשנייה
...או שהוא "מבשל" איזו מחלה חלילה, או שהוא קלט איזה חוסר נוחות שלך בסיטואציה המסוימת (או שסתם זו היתה סביבה לא ידידותית לילדים!).

"אז הילד לא הולך לגן, הא?" והמשיך "הוא לא חברותי".
אני הייתי פותחת את הארנק ומציעה לאותו קרוב 300 שקל לשעה, מחולק במספר הדקות שעמד לידכם

מה יקרה שהוא יהיה בן 6?.

סביר להניח שתקבלי את אותן תגובות + "הוא יודע כבר לקרוא?" "וחשבון?" ועוד ועוד.
מי שמחפש ורוצה להעביר ביקורת, ימצא את הדרך. אלה גם אותם אנשים שהבחירה שלך מאיימת עליהם מאיזו סיבה שקשורה אך ורק להם ובכלל לא אלייך או לבן שלך.

מצטרפת לרעיון של למצוא חברים בסביבה הקרובה. אולי יתאים לך לשמור על עוד ילד מדי פעם? אולי באופן קבוע אחרי הגן? זה יתן קצת כסף ובעיקר חברה קבועה לבן שלך.
אולי יתאים לך להרשם לאיזה חוג בשבילך ולהביא לזמן הזה בייביסיטר? אולי זה יתן לך אויר וזמן לעצמך. אולי להזמין חברה בערב אחרי שהוא הולך לישון?
כשאני הייתי לבד עם בנות קטנות, נוצר מנהג שפעם בשבוע ביום קבוע, באו אלי חברות וראינו סרט טוב ביחד. אני הכנתי קלטת וידאו של סרט שרציתי לראות, פיצוחים וקפה. הן באו. כשהתחתנתי שוב ונולדו לי עוד ילדים, זה בהדרגה נפסק.

אני הייתי פותחת את הארנק ומציעה לאותו קרוב 300 שקל לשעה, מחולק במספר הדקות שעמד לידכם
... אבל ברצינות, ולאחר מחשבה שנייה, כמובן שהאסטרטגיה העדיפה במקרים כאלה היא לשתוק ולחייך.

גם השייכות לקבוצה - כמה שזה מקסים ונחמד ונעים לי מבחינה חברתית -זה לא יכול להחליף את השבט המשפחתי
סתם מחשבה על יתרון השבט מול חברות. נכון שנורא כיף להיות עם עוד אמהות, והן מבינות בדיוק מה עובר עלייך ואתן יכולות לדבר וככה, אבל מבחינת עזרה - אני מגלה שהרבה יותר קשה. כל אחת מטופלת בילדים ובתינוקות שלה, ולכן זה לא ממש עונה על הצורך הזה רגע אחד לא להיות זו שעונה על הצרכים של הילד.
השבוע אבא שלי הגיע אליי בספונטניות לכמה שעות ופתאום הבנתי כמה זה אחרת.
הוא פשוט היה עם הבנות ואני נשארתי עם תינוקת (סליחה! נזכרתי שבעצם אפילו התינוקת הסכימה להיות איתו קצת!) ועם הבית והאוכל לטפל בהם (בעיניים עצומות ויד אחת קשורה מאחור כמובן (-; ) וזו היתה כזו הקלה וחשבתי לעצמי כמה כל זה היה פשוט אם פשוט היינו גרים יחד, ועם עוד דודים ובני דודים, וברור לי שמגיל מסוים פשוט לא הייתי מרגישה את הילדים, וגם היו שם נשים שאפשר לדבר איתן וסבאים שאפשר לשחק איתם או לשמוע מהם סיפור וילדים אחרים ונשים אחרות מבוגרות יותר שאפשר ללמוד מהן או שהן בינתיים יבשלו כשאת מיניקה או נחה או מחליפה חיתול ואמא (שלך) ו.. (לא מצאתי הבעה של אנחה..)

אמהות שלי, המחשב שלי השתגע! אני עכשיו במחשב של מישהו אחר מנסה להספיק להפנים כל מה שכתבתן- וכנראה יקח כמה ימים עד שאחזור שוב (מיכלית)
אם כיוונת אלי, אז תודה
כן, אמא שלי וגם האמהות הנוספות שבאות לבקר כאן בסלון שלי..
אבל ברצינות, ולאחר מחשבה שנייה, כמובן שהאסטרטגיה העדיפה במקרים כאלה היא לשתוק ולחייך.
שקראתי לראשונה את הרעיון להציע לו כסף, חשבתי לי שזו אמירה שנונה ודוקרנית, מאוד מתאימה בסיטואציה. אבל אז הבנתי, שאם אתרכז ביצור אמירות שנונות, אולי זה יגרום לי לצניות, מרירות, כעס. לא רוצה להעניש את עצמי בגלל אחרים.
ואז קראתי את זה:
אלה גם אותם אנשים שהבחירה שלך מאיימת עליהם מאיזו סיבה שקשורה אך ורק להם ובכלל לא אלייך או לבן שלך.
זה קורה לי כל פעם מחדש, אני מרגיזה אנשים במה שאני עושה ולא מבינה אחר כך למה הם עוינים אלי.כמו נסיעה להודו שעשיתי פעם וכשחזרתי הבנתי שחלק מהכעס שקבלתי היה על כך שבכלל העזתי לקום באמצע החיים ולנסוע לאן שבא לי. זה בטח מרגיז אנשים מסוימים.
אז הנה החינוך הביתי מצטרף לרשימת דברים אחרים שמרגיזים אנשים מסביבי, ואני שכל כך רגילה להיות "הילדה הטובה", מגלה שכנראה בעצם יש לי מחשבה עצמאית ואני לא כזו "ילדה טובה" כמו שחשבתי. תמיד כל כך אהבתי להיות הנחמדה של כולם, כזאת שתמיד עוזרת וכולם מחבבים אותה. אז קצת קשה לי עכשיו שאני מרגיזה כל מיני אנשים.
אולי יתאים לך להרשם לאיזה חוג בשבילך ולהביא לזמן הזה בייביסיטר?
כן. אני הולכת ללמוד יום שלם בשנה הבאה! האח הידד!!
כל אחת מטופלת בילדים ובתינוקות שלה, ולכן זה לא ממש עונה על הצורך הזה רגע אחד לא להיות זו שעונה על הצרכים של הילד.
נכון! זאת הנקודה! ולכן כל מי שמעודד אותי בדיבורים על קבוצות ושולח אותי לרשימות צהובות ולבנות פשוט מפספס ובגדול..
וזו היתה כזו הקלה וחשבתי לעצמי כמה כל זה היה פשוט אם פשוט היינו גרים יחד, ועם עוד דודים ובני דודים, וברור לי שמגיל מסוים פשוט לא הייתי מרגישה את הילדים,
אני חייבת להתוודות שהיום הלכתי לחמותי ושם רבצתי כמו פרה במרעה עם גיסתי ועוד נפשות פועלות ופשוט העלתי גרה בעוד הילדים מתרוצצים על הדשא וכל פעם אשה אחרת טפלה במצוקות שלהם וזה היה כל כך כיף..
אולי יתאים לך לשמור על עוד ילד מדי פעם? אולי באופן קבוע אחרי הגן?
כן, אני כבר חושבת על הרעיון הזה כמה זמן, מנסה לעבד עם עצמי יתרונות וחסרונות. זו בהחלט אופציה מעניינת.
להתראות
מיכלית

_אלה גם אותם אנשים שהבחירה שלך מאיימת עליהם מאיזו סיבה שקשורה אך ורק להם ובכלל לא אלייך או לבן שלך.
זה קורה לי כל פעם מחדש, אני מרגיזה אנשים במה שאני עושה ולא מבינה אחר כך למה הם עוינים אלי._
נכון אמרת, הם מחפשים שליטה בך. וזו עוד סיבה למה לשתוק ולחייך - הם מעירים לך על משהו שאין להם כל שליטה בו. הכוח כולו אצלך, את לא חסרת אונים (ולכן אין צורך להמציא לא הצטדקויות ולא בדיחות שנונות).

אז הנה החינוך הביתי מצטרף לרשימת דברים אחרים שמרגיזים אנשים מסביבי, ואני שכל כך רגילה להיות "הילדה הטובה", מגלה שכנראה בעצם יש לי מחשבה עצמאית ואני לא כזו "ילדה טובה" כמו שחשבתי. תמיד כל כך אהבתי להיות הנחמדה של כולם, כזאת שתמיד עוזרת וכולם מחבבים אותה. אז קצת קשה לי עכשיו שאני מרגיזה כל מיני אנשים.
הוי הוי, איזה רגשי הזדהות עוררת אצלי...
<בשמת לומדת להפסיק להיות ילדה טובה ולהפסיק לרצות (בשוא) לרצות (בפתח) את כל העולם>

בשמת א איזה יופי שקפצת לבקר, שמעתי אותך בפנל שהיה בירושלים והיה יופי, היה מעניין.
הוי הוי, איזה רגשי הזדהות עוררת אצלי...
כן, אנחנו "הילדות טובות ירושלים" ,כן, דווקא אנחנו מתמודדות עם אחד הדברים שגורמים להכי הרבה כעס בעולם אצל העולם מסביבנו. כשאת עושה משהו שפוגע בפרה קדושה זה כל כך מפריע לאנשים. אנשים יונקים בחלב אמם שצריך ללכת לגן בגיל שנתיים . אז איך את יכולה בכלל להעלות על דעתך שיש אפשרות אחרת?
בשבילי זו חוויה מיוחדת במינה. אני קולטת בויכוחים שלי עם המשפחה, ולצערי בזמן האחרון גם עם בן הזוג, שאני צריכה להתמודד עם החוויה של דעה עצמאית ממש לא מקובלת ולא נחמדה. זה דוקא כן עושה לי מוטיבציה להמשיך..
הנה הדיאלוג הקבוא שיש לי בזמן האחרון: רשמת אותו לשנה הבאה? -לא. אז מה יהיה עם חברה? - ילך אתי לקבוצת אמהות. אבל ילד שנמצא כל הזמן עם אמא מפונק/לא יכול להתמודד/חסר חוט שגרה וכו' - אז הנה לכם שמות של ממציאים דגולים שגדלו בבית!..
וכך זה נמשך ונמשך.. זה מתיש קצת. דור המדבר..

זו הייתה שוב מיכל ית ממחשב של מישהו אחר..

וכך זה נמשך ונמשך.. זה מתיש קצת. דור המדבר..
הי מיכל ית, רק קפצתי לאמר בהצלחה בדיאלוגים המתישים.
אם זה מישהו קרוב שמוכן להשקיע, אולי הוא יסכים להכנס לאתר הזה ולקרוא בעצמו תשובות לכל מיני שאלות שעולות אצלו, או לבוא איתך לאחד המפגשים.

_הנה הדיאלוג הקבוא שיש לי בזמן האחרון: רשמת אותו לשנה הבאה? -לא. אז מה יהיה עם חברה? - ילך אתי לקבוצת אמהות. אבל ילד שנמצא כל הזמן עם אמא מפונק/לא יכול להתמודד/חסר חוט שגרה וכו' - אז הנה לכם שמות של ממציאים דגולים שגדלו בבית!..
וכך זה נמשך ונמשך.. זה מתיש קצת. דור המדבר.._
אם בא לך לקבל קצת עצות, אני מציעה דיאלוג אחר:

רשמת אותו לשנה הבאה?
מה את חושבת?
מה, לא רשמת?! בלה בלה בלה בלה...
אהה (מתעניין ולא מחייב)
למה את לא עונה????!
אני מקשיבה לך. אשמח לשמוע עוד.

או:

רשמת אותו לשנה הבאה?
לא.
אז מה יהיה עם חברה?
באמת בעיה. מה את מציעה?
בלה בלה בלה בלה
אהה. מאוד מעניין. אני אחשוב על זה.
אבל בלה בלה בלה בלה...
אהה, באמת חומר למחשבה. תודה!
בלה בלה בלה!
אני מאוד שמחה שזה חשוב לך. תודה.

או:

רשמת אותו לשנה הבאה?
לא.
אז מה יהיה עם חברה?
אתה דואג שלא יהיו לו חברים? (בטון מתעניין, שמנסה לברר אם לזה הוא מתכוון)
כן בלה בלה בלה בלה
אה, אז אתה חושש שזה יפריע לו בעתיד? [או כל דבר שמברר למה הוא התכוון עכשיו)

וכך הלאה וכך הלאה, תראייני אותו...

בקיצור - ההצעה שלי:
אל תתני תשובות.
אל תספקי מידע.
זה מה שמפיל אותך בפח.
את עונה, וכך נגררת לשיחה אינסופית שבה את מנסה להסביר, להצדיק, להרגיע את החששות והפחדים שלהם. זה גוזל ממך אנרגיות. זה לא מוסיף להם כלום. את לא מוכיחה להם כלום. הם לא מעוניינים בזה.
בעיקרון, לא עונים למי שלא מעוניין לדעת.
הם רק רוצים ללחוץ עלייך. לכן את צריכה בסך הכל להבהיר, איפה הגבול של האוטונומיה שלך.

זה לא עניינם מה תעשי איתו, זה לא עניינם איך עלול לצאת האופי שלו (אני לא רואה שהאופי שלהם מוצלח כל כך, הם לא פירסומת כל כך טובה לדרך שלהם), ובטח ובטח שאין שום טעם לשלוף להם את הרשימה (שבינינו, תעשה רושם רק על הג'וקים, כי 95% ממנה חסרי כל רלבנטיות ושאר האנשים לא מוכיחים כלום).

במקום לענות על השאלות שלהם - כמו "ילדה טובה", כמובן (-; (זה מה שילדה טובה עושה, המבוגרים שואלים, והיא עונה בצייתנות),
תחפשי מה לשאול אותם בחזרה, איך לשקף את מה שהם אומרים, ולהגיד דברים לא מחייבים כמו שציטטתי.
נראה לך?

בשמת, העצות מצוינות, והייתי מעבירה אותן (מתישהו) לדף עצות שרציתי לפתוח כבר מזמן

מתי הוא כבר יילך למסגרת .
זה מעין "דעי את אשר תשיבי" לאמהות לפעוטות או ילדים קטנים, מתחת לגיל גן חובה.

רעיון טוב.

את עונה, וכך נגררת לשיחה אינסופית שבה את מנסה להסביר, להצדיק, להרגיע את החששות והפחדים שלהם. זה גוזל ממך אנרגיות. זה לא מוסיף להם כלום. את לא מוכיחה להם כלום. הם לא מעוניינים בזה.

וואו בשמת, איך את יודעת לנסח כל כך טוב ומדויק?
זאת ממש דרך מצויינת להבהיר לכולם מי כאן מחליט ולהוריד מעלייך "עוזרים" שלא באמת רוצים לעזור אלא רק להעביר ביקורת.

שבינינו, תעשה רושם רק על הג'וקים,

בשמת א, קראתי , התפוצצתי מצחוק והתחלתי לתרגל עם עצמי. נראה לי הכי הדיאלוג הזה:
_רשמת אותו לשנה הבאה?
לא.
אז מה יהיה עם חברה?
באמת בעיה. מה את מציעה?
בלה בלה בלה בלה
אהה. מאוד מעניין. אני אחשוב על זה.
אבל בלה בלה בלה בלה...
אהה, באמת חומר למחשבה. תודה!
בלה בלה בלה!
אני מאוד שמחה שזה חשוב לך. תודה._
והסיבה: קודם כל זה סגנון השיקוף של הפסיכולוג, וזה הזדמנות לתת להם לשפוך את הלחץ שלהם החוצה, שזה אחלה. חוץ מזה הדיאלוג מסתיים במשפט המחץ:אני שמחה שזה חשוב לך. המשפט הזה נותן לצד השני הרגשה שדעתו חשובה, ושאינני מזלזלת בדעתו או באדם עצמו, והרי זה היסוד הבסיס לכל אינטראקציה עם כל אדם באשר הוא, מיינסטרימי ככל שיהיה..
"כרוחב הראות- עומק הרעות" זה הרגיעון שלי להיום..
וקומה ג'- תפתחי דף! אני מתה לעוד צחוקים כאלו כמו שיצאו מהדיאלוגים של בשמת, אולי גם אני אזכה להוסיף משהו מקורי...

אה, כן ותודה לכל שאר המשתתפות..אתן העידוד היחיד שיש לי בימים קשים אלו, ובאמת אני ממש רצינית - ימים מאוד קשים. (ההודעה הזו והקודמת מאת מיכל ית)

הנה נזכרתי בעוד משהו שרציתי לספר לכן. אמא שלי צלצלה לפני כמה ימים. סיפרה על מחקר. במחקר נמצא קשר בין בעיות שינה של ילדים לבין "סמביוזה עם ההורים" (היא מתייחסת לבעיות שינה כי הבן שלי עוד מתעורר לפעמים בלילה). הנה פרשנות רש"י למי שלא הבינה: בגלל שאת יושבת כל היום עם הילד בבית, נוצרו ביניכם יחסי סמביוזה, ולכן הוא לא ישן טוב. מסקנה: תסיקו בעצמכן. אמנם את המסקנה היא לא העזה לאמר בצורה ישירה, אך הרמז ברור ביותר. נחמד לא?
(מיכל ית)

הנה פרשנות רש"י למי שלא הבינה: בגלל שאת יושבת כל היום עם הילד בבית, נוצרו ביניכם יחסי סמביוזה, ולכן הוא לא ישן טוב מה עוד ימציאו לנו? כל הילדים שבמסגרת ישנים טוב? כל הילדים שלנו ישנים רע?

ו ... "מיכל ית", למה את לא משנה במשבצת מאת כל פעםם לכינוי שלך, אלא תמיד משאיר כפלןני אלמונית ורק למטה מבהירה שזו את? יקירתי, יותר פשוט לשנות במשבצת המתאימה וגמרנו, וזה לא משנה מאיזה מחשב את כותבת, אין לזה כל השפעה על מי שהמחשב שלו.

_בשמת, העצות מצוינות, והייתי מעבירה אותן (מתישהו) לדף עצות שרציתי לפתוח כבר מזמן מתי הוא כבר יילך למסגרת
פעוט בבית דעי את אשר תשיבי .

סיפרה על מחקר
על כל מחקר איקס יש ארבע מחקרים אחרים ולהפך. נתון זה כדאי להפנים בכל תחום .

תבקשי מאמך/משפחתך פשוט לתמוך בך ולא להרפות את ידך, דברי עימן בכנות אמרי שלא קל לך ואת רוצה את תמיכתן ולא ביקורת שכעת לא מיטיבה עימך.
ובינינו אילו החיים שלך- הטעיות וההצלחות שלך- והיה ובחרת לא נכון זה היה לפחות מאהבה ורצון טוב ולא כי מישהו אמר לך כך או אחרת.
לבחור בדרך שונה מהמקובל לא תמיד קל- אך ברגע שתרגישי שזה הכי נכון לכם יהיה לך הרבה יותר קל.
אם לא נלך לפי ליבנו אלא לפי כולם- איך יראו חיינו?
האם כך אנו רוצים לראות את חיינו?
בהצלחה

אנשים יונקים בחלב אמם שצריך ללכת לגן בגיל שנתיים .

עברה יותר משנה מאז שפתחתי את הדף..
שוב אני מזמינה אתכם אורחים יקרים, לעולמי.

הזמנת אז באתי.
קראתי עכשיו פעם ראשונה את הדף ואני אשמח להשתתף בדיון מחודש תוך שמירה על אנונימיות מסוימת.
אני בבית עם פעוט בן שנתיים וחצי ועוד תינוק בן 4 חודשים.
ההורים שלי גרים רחוק, ולא רואים עצמם כשותפים בבנית המשפחה שלי, מה גם שהם קיבוצניקים והקירבה הזאת לילדים כנראה מעוררת כל מני רגשות אשם והם בעיקר שואלים מה יהיה.
ההורים שלו במרחק חצי שעה והם מתנה משמיים אבל עובדים המון ואין להם זמן לבוא ככה סתם באמצע השבוע.
כשהראשון נולד חשבתי להיות איתו קצת ולחזור לעבוד אבל כל פעם הוא הוא היה נראה לי קטן מדי בשביל להפרד ממני וינק בכיף. הזמן עבר ,קראתי ושמעתי הרבה ופתאום הבנתי שיש הגדרה למצבי - חינוך ביתי.
ועכשיו וידוי- בן זוגי מפרנס בקושי רב,נראה לי שאנחנו מתחת לקו העוני, אבל לא רואים עלינו,הוא עצמאי בתחילת דרכו ואנחנו אופטימיים, לפעמים נראה לי שאולי בניתי לי עולם שלם של אידיאולוגיה כדי להצדיק את העובדה שאין לי יכולת כלכלית לשלוח אותו לגן, בנוסף יש תינוק בבית מה שלא מאפשר לי לצאת לעבוד, וביננו- כיף לי בבית.
אני מוצאת פה נחמה לכך שלא פשוט להיות כל היום עם פעוט בבית כי לפעמים בא לי לצעוק הצילו אבל אני שותקת כי ישר בא המבט הזה של אם בחרת להיות בבית אל תקטרי שקשה לך.
אחותי ובעלה שניהם עובדים וגרים מאוד קרוב להורי וזוכים להמון עזרה ותמיכה ולהם יש לגיטימציה לקטר כי אחרי יום עבודה הם מאוד עייפים ואני מקבלת יחס קצת חשדני, את לא עובדת, ברור שקשה כלכלית , למה את מצפה שנעזור אם את לא עוזרת לעצמך?
לכל בחירה יש מחיר - אבל הבחירה של חיים צנועים כדי להיות שם בשביל הילדים לא מתקבלת בברכה.
אני מבולבלת קצת ותוהה האם הייתי עושה את הבחירה הזו אם היה לי חשבון בנק מנופח?
אני כל כך עסוקה בבית שאין לי זמן וחשק לצאת לצוד חברה מה שגם משאיר אותנו די מבודדים חברתית .
אז לי אין שבט ולו אין חברים על בסיס יומי אלא אולי פעם בשבוע.
סליחה אם נסחפתי להמון נושאים , עד שמצאתי מצב לכתוב מנצלת אותו עד תום.

פיל פילון, הדברים שלך מציפים אותי ברגשות ודמעות והזדהות.
הכל. חוץ מהעובדה שאני כנראה לא עסוקה כמוך, ומתה למצוא חברה או שבט או קהילה, לי ולקטנתי וחשה בדידות עצומה עם הבחירה שלי לגדול איתה בבית.
גם לי לא נראה לשלוח אותה לגן, לא תיכננתי- ככה יצא.
ובעלי מפרנס בקושי רב ולא תמיד נראה לו העניין הזה- שאני בבית.....
וכל מה שאמרת- ועוד.

פילפילון ואימא טרייה, אני מקווה שיכנסו לכאן אמהות יותר מנוסות ממני בחינוך ביתי.
זה יהיה מגוחך אם אני אתחיל לתת עצות כי אנחנו כבר לא בחינוך ביתי. זו הסיבה שנכנסתי עכשיו, אחרי שנה. לספר שלאחרונה התחלנו לשלוח את הילד לגן.

באופן מפתיע אני לא מחפשת עצות.
מפתיע כי כל חיי חיכיתי לעצות טובות , תמיד היה נראה לי שאצל מישהו אחר יותר טוב ויש דרכים יותר טובות.
חלמתי על שבט אמיתי ,אמא חמה ואוהבת אחים ואחיות שמכירים ,אוהבים ומפרגנים, בפעל זה לא היה כך והיות ולא היה מי שיתן את התובנות וידריך התאמצתי לגלות לבד, ולא שזה רע נהפוך הוא .
מאז שנהיה לי תא משפחתי משלי הכל השתנה , אני יודעת מה נכון ומתאים לנו, כבר לא כלכך צריכה עצות והכוונות, הקושי הוא לפעמים ביישום של הדברים והשלמה עם הרעיון שיש לנו כיוון בחיים ואנחנו לא אנשים נורא זריזים, עושים דברים לאט, יש לנו סבלנות , לפעמים גם לנו בא להיות חלק פעיל בחברה צרכנית ושיהיה לנו דברים יפים וחדשים אבל אז אנחנו נזכרים מה המחיר עבורנו וכרגע הוא לא שווה את זה.
אז מה לזה ולשבט? אני מבינה שאני זקוקה עדיין לאישור , פירגון.
המרגיעון - באופן כללי כולנו שייכים (-: מאיפה זה בא ? פתאום שמתי לב מעלי...

אז זהו מבחינתי: אין שבט זו עובדה.
אני בונה לי שבט משלי, עדיין קטן אבל איכותי.
הגיע הזמן לעשות מאמץ ולהתחבר חברתית לשבט שאינו משפחה.
הבן שלי מלמד אותי כל יום לא לצפות מאחרים שיעזרו לי , לבקש מה שצריך ולהיות מוכנה לשמוע לא.
הוא אמנם לא מוכן לשמוע לא ,ולא מצפה לכלום פשוט דואג להפעיל א כולם סביבו...

גם אנחנו בלי השבט. (אנחנו חצי מנודים בגלל הבחירות שלנו)
אם כי יש שבט וירטואלי...
נדמה לי שלקטנה מתחיל להיות קצת לבד. אני רוצה לחפש אמהות לפעוטות באזרונו.
הגדולה מסודרת...

אני מבולבלת קצת ותוהה האם הייתי עושה את הבחירה הזו אם היה לי חשבון בנק מנופח?
אני לא יודעת אם שלי מנופח או לא, אבל לא חסר לנו כלום טפו-טפו. למדנו להסתדר עם מה שיש...
עשינו את הבחירה לפני 3 שנים כשהיה הרבה פחות... לא בגלל שלא היה אלא כי ככה אנחנו חושבים שהכי נכון לנו. כך או כך אני חושבת שאם את חושבת שזו הדרך הנכונה את תעשי את הבחירה הזאת בכל מקרה. חשבון בנק מנופח רק עוזר ליישם אותה...

הגיע הזמן לעשות מאמץ ולהתחבר חברתית לשבט שאינו משפחה
אני יכולה לספר, שהאמהות שהכרתי בקבוצות של החינוך הביתי הופכות להיות חברות נהדרות. זה היה (ועודנו) מאמץ כדאי ומשתלם ביותר. רק תקחי בחשבון שזה לוקח זמן. ה מ ו ן זמן. כי ככה זה עם קשרים חברתיים.
אבל לא חסר לנו כלום טפו-טפו. למדנו להסתדר עם מה שיש
גם אנחנו. המון כסף חסכתי כשהפסקתי להאמין לפרסומות..

זה מצחיק- אצלנו לא מאמינים לפרסומות- כי בעלי הוא זה שמייצר אותן.

אני פה לפעמים בשביל העיצה (פה חיתול, שם חומץ....), אבל בעיקר בעיקר- כדי למצוא שבט, קהילה. יש פה קהילה וירטואלית מדהימה, אבל אני מחפשת משהו חם למגע ואנושי.
בקיצור- אנחנו מגן-חיים. רוצות להקים אולי איזה גן הורים, או לפחות מפגשים קבועים עם הורים וילדים.
פתחתי בנושא את בדידות בסיוויליזציה ואת פתרון ביניים לחינוך ביתי.

גן חיים זה באזור כפר סבא? אם כן, אני במרחק נסיעה של כחצי שעה צפונה ממך.
מאוד אשמח להיפגש אתכם אחרי הצהרים, במקביל יכולה גם לסייע לך לגבי קבוצות באזור שלך.

מיכלית מאיפה את?