חוסר בטחון בקשר

[לומדת*]

שלום....
פתחתי את הדף הזה כי אני נתקלת בקשיים מסויימים בקשר שלי. עם עצמי. בעיקר.
מאוד אשמח לתגובות.
אני בקשר עם אדם נפלא, אוהב ותומך. חודש וחצי מאוד אינטנסיביים. הוא מאוד אוהב אותי ואני אותו.
אנחנו מתראים כול יום וישנים יחד.
הכוונה שלנו היא מאוד רצינית.
אנחנו ישנים בעיקר אצלו בבית. פשוט יותר נוח.
מה שקורה לי בזמן האחרון הוא שאני מרגישה שאני נבלעת. כאילו מירב תשומת הלב שלי ממוקדת בו.בעוד שיש לי עולם שלם ששמתי אותו בסוגריים.
מלבד חברות טובות, איתן אני ממש שומרת על קשר ומתראה איתן, לא בא לי לסדר את הבית שלי, להיות בו בלעדיו, לחפש עבודה חדשה...כאילו אין לי את הדרייב הזה...לא יודעת, מוזר...איפה אני ועולמי? האם זה כך בזוגיות? האם זה נורמלי שלא בא לי להיות לבד עם עצמי ואני מעדיפה להיות איתו?
הוא תמיד אומר לי שהוא אוהב אותי ושהוא כאן בשבילי בכול דבר שרק מטריד אותי. אבל העבודה היא עצמית. אולי זו ההתלהבות של ההתחלה?
מאיפה אני אשאב את הכוח לטפח את חיי האינדבידואליים כשבתוך תוכי אני רק רוצה כבר להתמזג איתו ??
עולה בי גם חוסר הבטחון שלי, הקושי לקבל אהבה כזאת אולי, פתאום עולים לי זכרונות לא נעימים מאהבות קודמות ומאכזבות..
מה שבטוח, קשר, זו עבודה..אבל גם צריך לדעת איך לעבוד, ובאילו כלים...אשמח לתגובות שלכם..
אהבה@}

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

היי לומדת ! קודם כל שמחה בשבילך על האהבה הנפלאה שמצאת ... @}

האם זה נורמלי שלא בא לי להיות לבד עם עצמי ואני מעדיפה להיות איתו?
אני יכולה לחשוב על שני דברים:
הראשון, זה נורמלי בהתחלה עם כל ההתרגשות וההתלהבות!
(זה קרה לך בקשרים עם אחרים בעבר? את יכולה לנסות להשוות להתנהגות שלך בקשרים קודמים.
האם כשהיה לך קשר לטווח ארוך עם הזמן יכלת להרפות?)
מצד שני, אם באינטואיציה שלך את מרגישה שזה יותר מזה, יותר מדי, כנראה שיש פה משהו וזה טוב שאת בודקת את זה.

הדבר השני - יכול להיות שאת כאילו "בורחת" מהחיים לתוך הדבר הכי נפלא שיש לך עכשיו, מחוסר רצון להתמודד עם דברים
כמו חיפוש עבודה וסידור הבית
שהם אולי פחות כייפיים בשבילך... כלומר אולי חוסר הרצון הזה לטפח את עצמך לא קשור לזוגיות החדשה
אלא הזוגיות החדשה היא רק משהו כיף לצלול לתוכו...
כי עם חברות שלך את כן מתראה... וזה חשוב מאוד לדעתי. חברות מזכירות לך מי את ומי היית לפני שהכרת אותו וזה מצויין גם להתאוורר!

אז לדעתי הפיתרון הוא לבדוק מה לא טוב לך בחיים הפרטיים שלך, בעולמך.
ממה את בורחת, מה היית רוצה לשפר אבל אין לך אולי כוחות נפשיים לזה.

מה היה עד לפני חודש וחצי, לפני שהכרתם? האם אז כן הייתה לך מוטיבציה לטפח את עצמך?

האהבה החדשה יכולה דווקא לתת לך אנרגיה ומצב רוח טוב וכוחות לטפל בדברים
שעד כה לא היה לך כח וחשק. כי פתאום יש לך גב ויש לך אהוב תומך לחזור אליו...
כמו שאומרים שהאהבה נותנת כנפיים, פתאום הכל נראה יותר קל.

[לומדת*]

תודה, את מדהימה!
הדברים שכתבת פשוט מאוד מחזקים...
אני לומדת לקבל את עצמי גם באהבה, כלומר, בצורך שלי שאדם אותו אני אוהבת..
במיוחד שהוא מאוד תומך ועוזר.
ייתכן שזה נובע מאיזה שהוא פחד להיבלע בקשר ולהיפגע...לא יודעת.. מה שכן, אני יודעת שהעבודה שלי כרגע היא לעבוד על הדרייב הפנימי שלי..
יש לי בית מקסים ואני צריכה להכריח את עצמי לסדר אותו, להרחיב את הספייס שלי, הן הפנימי והן החיצוני...מרגישה שבלי העבודה הזו, אינני ראוייה לאהבה הזאת...אולי גם זה משהו לעבוד עליו...
תודה@}

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

מרגישה שבלי העבודה הזו, אינני ראוייה לאהבה הזאת...אולי גם זה משהו לעבוד עליו...
אני חושבת שכולנו ראויות לאהבה כמו שאנחנו
אבל את פשוט תהני יותר מהאהבה אם תהיי שלמה בעולם שלך ! וגם הזוגיות תרוויח

יש לי בית מקסים ואני צריכה להכריח את עצמי לסדר אותו
בעצם, למה להכריח? תהיי עדינה עם עצמך... תעשי את זה בטוב.

(חייבת לזוז, תמשיכי לכתוב, בבקשה, זה נושא מעניין וחשוב, תעדכני!)

[אהבת_עולם*]

מרגישה שבלי העבודה הזו, אינני ראוייה לאהבה הזאת...
נראה לי שזה אחד המפתחות...

[לומדת*]

היי אהבת עולם...
מעניינת התגובה שלך, את יכולה לפרט?

[פלונית*]

אצלי תמיד בהתחלת קשר אני נעלמת לתוכו, כי אני מאוד אוהבת ומאוד נסכפת, לאט לאט אני חוזרת לעצמי באופן טיבעי, הכי חשוב לא להזניח קשרים מהצד,בעיקר לו של חברות(לקררירה,בית ,תחביבים וחוגים אני מרשה להעלם קצת בהתחלה כי הם פחות נוטרים טינה...).
אצלי מוכרת בעיקר בהתחלה תחושה של היבלעות במחשבות, אני בדרך כלל כל היוםחושבת עליו ומתגעגעת אליו ונזכרת בו ומתכננת לגביו וזה אינטנסיבי,אובססיבי ,ממלא אך גם מתיש.
היום,אחרי 5 שנות היכרות/נישואים,לצערי הרב, אני ממש צריכה להזכיר לעצמי להתייחס אליו, לפנות לו מקום במחשבות ולהשקיע בו ,למרות האובססיביות של ההתחלה...

תהני מהאהבה החדשה שלך,זו תקופה מדהימה ונדירה....

[הגבירה_בחום*]

מאוד מעניינים הדברים שנכתבים כאן.
ההיבלעות הזו בתחילת הקשר, לעומת ההצטננות בקשר ארוך טווח. אני חושבת שהם שני צדדים של אותו מטבע. מטבע חוסר האיזון. והמפתח לפתרון הוא לנסות לאזן מחדש.
ההיבלעות הזו בתחילת הקשר נשמעת לי מאוד טבעית. קשר חדש הוא דבר מטלטל בנפלאות שלו אך מערער ומוציא מאיזון. יש פתאום משהו חדש וחזק שמשתלט על השגרה ומשנה אותה, ואני זוכרת שבעברי הרחוק נהגתי לצלול לתוך התקופות האלה וכמו שכתבה לומדת להשאיר את כל העולם בסוגריים. עם הזמן יש תהליך טבעי של התייצבות והחיים בד"כ באופן טבעי מחלחלים חזרה פנימה.
היום אחרי 9 שנות זוגיות אני מכירה בחשיבות האיזון לצד השני. במקום שבו החיים הם אלה שבולעים ומשתלטים על הזוגיות ובחשיבות הגדולה שיש ליכולת לתחזק את הקשר הזוגי, להעצים ולהעשיר אותו, ולרגע לא לקחת אותו כמובן מאליו.

[לומדת*]

וואו...כמה חוכמה בתגובות שלכן..הגבירה בחום,
פלונית...
תודה!! זה מאוד מעודד ומרגיע במובן מסויים...כי אני מבינה שזה חיובי ו"נורמלי"...מרגישה יותר בנוח לתת לעצמי להיסחף ברגשות האלו, ולחשוב עליו כמעט כול הזמן...(כשכבר אנחנו לא ביחד- כי אנחנו יחד כול יום)
כנראה שזה בסדר, וזאת העוצמה של אהבה...אהבה טובה. כנראה שאתן לזמן לייצב אותי עד שיחזור איזה איזון... גם הוא נבלע בקשר, אבל הוא לפחות עובד כול היום ורק בערב חוזר...
טוב, מכול מלמדותיי השכלתי. תודה!!!!

[אהבת_עולם*]

כתבת מרגישה שבלי העבודה הזו, אינני ראוייה לאהבה הזאת...
ואני כתבתי: נראה לי שזה אחד המפתחות...

ביקשת פירוט, וזה מצחיק, כי זו אחת הפעמים היחידות שהחלטתי דווקא לחסוך במילים, כי בטח כבר יבינו אותי .

אז ככה,
זאת הבנה שלך בעצמך - שזיהית בתוכך את ההרגשה ש: בלי העבודה הזו, אינני ראוייה לאהבה הזאת....
נראה לי שאם באים מתוך הנחה כזאת, זה מאוד משפיע, ומטרפד את היכולת ליהנות ממה שיש באותו רגע.
כי את מרגישה 'לא בסדר' ושאת 'אמורה' לנהוג כך או אחרת - וכאילו את לא נוהגת בהתאם למה שאת 'אמורה'.

אם את מרגישה שאת לא מספיק בסדר, אז קשה לך לאפשר לעצמך ליהנות מהדבר הזה שיש לך עד הסוף. את לא לגמרי שם.
גם אם 'העבודה הזו' הפנימית, שאת מדברת עליה היא חשובה - לא יכול להיות שאם את לא עושה אותה זה הופך אותך ל'לא ראויה'.
אם את רואה את מידת היותך ראויה תלויה בזה (או בכל דבר אחר) - כאן כבר יש בעייתיות.

אז בגלל זה אני חושבת לשאול: האם באמת בלי העבודה הזו - אינך ראויה לאהבה הזאת?!

או שפשוט תתני לעצמך ללכת עם מה שאת מרגישה, ולהרגיש הכי ראויה בעולם, לא משנה מה....

***********

כמו כן, אני באמת חושבת כפי שכתבו אחרות - שזה דבר טבעי. ושגם אם את נסחפת, זה בסדר.
נראה לי שדווקא כשנותנים לדברים לקרות כמו שהם, ולא מנסים לשלוט בהם או לבלום אותם מתוך מחשבה ש'זה לא אמור להיות ככה, זה אמור להיות אחרת' - אז דווקא כשנותנים להם בלי ביקורת עצמית להיות עד הסוף - אז האיזון מגיע מעצמו בהמשך.

ובכלל, ביקורת עצמית זה דבר שהורס כל חלקה טובה.

[שוות_נפש*]

... יכול להיות שהסיבה שפתחת את הדף היא דווקא שאת לא מסוגלת להכיל את כל האושר הזה של ההתאהבות, זה מפחיד...מכירה את זה.. זוכרת לילות שלמים שהייתי מתהלכת בבית עם סיגריה..ולא מצליחה להירגע.. (כשלא היינו ביחד)..
נו לומדת באמת ... איזה יופי לך.. תהני מכל רגע.. מגיע לך. לא?
השיגרה תחכה לך ... היא לא בורחת מאף אחד..

את במצב כזה עכשו על משקל יצאתי מדעתי, תיכף אשוב . חיבוק גדול

[נטע_ש*]

מאד מאד מזדהה, עברתי חוויה מאד דומה עם בנזוגי, וממש לא הבנתי איך הוא תופס את כל הפריים
וגם מהרגע הראשון ממש הייתה תחושה חזקה של זה יהיה רציני, אפילו לא יודעת אם לקרוא לזה התאהבות, ו"התקופה הראשונית" זה מאד עוצמתי וסוחף ופשוט מבהיל
מאיפה אני אשאב את הכוח לטפח את חיי האינדבידואליים כשבתוך תוכי אני רק רוצה כבר להתמזג איתו ??
הרצון הזה להתמזג, זה זה, זה כל העניין, בשעה טוב. ואת החיים האינדיבידואלים שצריך לטפח, אולי אפשר לנוח מזה קצת, ואז לפחות איתנו זה נותן פוש לא רגיל להתפתחות האישית, אחרי זה, באופן טבעי .
כל כך הזדהיתי עם כל משפט שכתבת...
להתמזג

[לומדת*]

אני די נדהמת מחדש מהתגובות., חייבת לומר..ציפיתי שיהיו כמה קולות שיאמרו לי שאני צריכה לחזק את העולם שלי, שאני לא צריכה להיבלע, לא להיות תלוייה, לא לישון איתו כול לילה, לתת לו קצת להתגעגע....
כמה זה מקל התגובות האלו שלכן...כאילו הכול בסדר.אין לכן מושג..
אגב, שיתפתי אותו בתסכול המקצועי שלי, (כי כרגע אני עושה עבודה שממש לא מתאימה לכישוריי הן האקדמאיים והן מבחינה מקצועית) אבל עושה זאת כדי להתפרנס...והיה בי חשש שהוא אוהב אותי הרבה בגלל ההשכלה הגבוהה שלי..כלומר, חששתי שהוא ימדוד את אהבתו לפי מה שאני עושה...למרות שאני יודעת שממש לא כי ככה הוא הכיר אותי, יודעת שהוא אוהב את הבן אדם שאני..הוא תמיד אומר לי..(עד איפה חוסר הבטחון ותחושת הראואיות יכולים להגיע...) אבל הוא פשוט אמר לי את הדבר הכי יפה שיכולים לומר: אני אוהב אותך, אני כאן בשבילך, הכול טוב,הכול יסתדר הכי טוב, תהיי בשמחה...
צריכה כנראה להתרגל לאהבה הזאת, שלא הכרתי כמותה...
חששות עולים בי, מאכזבות קודמות ורבות...אבל יודעת שצריכה לחיות את הרגע באמונה. אולי אני צריכה בכול זאת עבודה עצמית על הראואיות, כלומר, על לשכנע את עצמי שלא משנה מה אעשה עם עצמי, אפילו אם כלום מבחינה מקצועית, עדיין הוא יוכל לאהוב אותי...וגם זה שאני צריכה אותו קרוב אליי בכול ערב, לתת לעצמי להבין שזה בסדר...
כול כך תודה על התגובות.@}

[לומדת*]

אהבת עולם, שוות נפש,נטע ש תודה על התגובות החכמות שלכן..@}

[לומדת*]

אגב, הנושא הזה כול כך עשיר שאפשר להעלות נקודות מגוונות בו...
רק אזכיר כי הלחץ שלי , לחיזוק עולמי הפנימי גם נובע ממצוקה כלכלית..חייבת למצוא עוד עבודה כדי לחיות נורמלי. צריכה לחזור להיות בפוקוס...לא לוותר לעצמי...אני יודעת כמה טוב זה להיבלע בתוך חיבוק אוהב ולשכוח את העולם...אבל אולי לפעמים צריכה לדעת להישאר עם עין אחת פקוחה קדימה... נכון.? יאללה, פוקוס!!@}

[לומדת*]

נראה לי שאני מתחילה להבין מה קורה איתי...
החוסר בטחון הוא בעיקר בעצמי.
מרגישה שאני לא במקום שאני צריכה להיות בו מבחינת הפוטנציאל המקצועי שלי...בנוסף לזה גם לחץ כלכלי....אז קל לי לחסות בחיבוק...אך האם זה הפתרון?
בנוסף לזה גם פחד נטישה שעולה ברגעים מסויימים....
צריכה להרחיב את הכלי הנפשי שלי לקבלת השפע...פשוט להאמין בתוכי שמגיע לי. שבורא עולם אוהב אותי ומרעיף עליי אהבה. זה נורמלי. כמו שאבא רוצה להיטיב עם ביתו. כך השם רוצה בטובתי.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

לומדת ,
ציפיתי שיהיו כמה קולות שיאמרו לי שאני צריכה לחזק את העולם שלי, שאני לא צריכה להיבלע, לא להיות תלוייה, לא לישון איתו כול לילה, לתת לו קצת להתגעגע....

גם לי היו אומרים את זה פעם... גם אני נוטה מאוד להתמזג ואני גם די תלותית...
אבל... לא משנה כמה אומרים לך, זה לא עוזר...
ו"לתת לו להתגעגע" זו מצד אחד עצה טובה (תיאורטית...) אבל אי אפשר ליישם את זה באמת
כשמתרחקים במטרה מפורשת "לתת לו להתגעגע"... ואת בעצם מתה להיות איתו.
בעצם אלו משחקים. משחקי כבוד, משחקי "רדוף אחריי".
המשחקים שממליצים עליהם ב"קוסמופוליטן" ודומיהם... לפעמים מפתה להקשיב להם. ניסיתי הרבה פעמים
אבל הבנתי בסופו של דבר שעצות כאלו הן עצות קוסמטיות... לעשות משהו חיצוני לגמרי, שלא בא מבפנים. והתוצאות בהתאם.
הכי טוב ללכת עם הלב... אם את מרגישה שאת זקוקה להתמזגות הזו, אז תאפשרי את זה לעצמך
וגם תבדקי עם עצמך מאיפה זה מגיע, אם את מרגישה באינטואיציה שזה מוגזם. אבל תאפשרי לעצמך, בהנאה, בלי רגשות אשמה.

אני כן חושבת שמדי פעם יש אולי מקום להתרחק אבל רק אם את או הוא מרגישים את הצורך (ולא כי "זה לא אמור להיות ככה, זה לא טוב, הוא אמור להתגעגע")
לי אישית תמיד קשה להחליט האם לעשות משהו מלאכותי (שנים של עצות קוסמופוליטן ) או פשוט להיות עצמי, גם אם זה לא כל כך... זוהר.
פשוט להיות אמיתית, עצובה, חלשה, "פאתטית" , תלותית, להגיד לו כמה אני צריכה אותו בלי לפחד שזה יפחיד אותו, לפחד להימאס עליו וכו'...
או... לשחק אותה "קשה להשגה", לא להתקשר אליו ראשונה, לחכות שהוא ייזום בילוי...
האיש שלי מאוד מדגיש שהוא בטוח שאין מקום בקשר בין בני זוג לשטויות האלו, אבל...
לפעמים אני חושבת שאולי החוכמה הנשית הזו שמדברים עליה כל הזמן ("חכמת אישה בנתה ביתה")זה כן המשחקים האלו והוא לא צריך לדעת מזה (תוהה לעצמי..)

אני חושבת שיש איזו שטיפת מוח שמגיעה מכל הכיוונים אבל קשה לשים עליה את האצבע.
העניין עם "שחקי אותה קשה להשגה" וביטוי שאני ממש שונאת
"זה לא טוב להיות אחד בתחת של השניה". ולשחק משחקים וכל מיני טריקים כאלו שהאישה "אמורה" לעשות כדי לשמור על ההתלהבות.
או שזה הכל אמיתי? ונכון?

(אוף יצא לי קצת מבולבל...)

לשכנע את עצמי שלא משנה מה אעשה עם עצמי, אפילו אם כלום מבחינה מקצועית, עדיין הוא יוכל לאהוב אותי
לדעתי פה יש משהו שאת צריכה לבדוק עם עצמך - למה את חושבת שהאהבה שלו יכולה להיות מושפעת ממקום העבודה שלך? ממשהו כל כך... חיצוני ומלאכותי.
הרי את זו לא העבודה שלך או המשכורת שלך בבנק או התעודה ששוכבת במגירה.

(אגב הוא נשמע ממש תומך ומבין ואוהב ... )

[לומדת*]

ניחוח אדמה, התשובה שלך ממש מרגשת אותי.
שוב חווה פחד נטישה מסויים היום שגורם לי להיות במתח ועצבנית מכול תגובה שלו.
נדודי שינה,ישנה לצידו אבל פחד מחלחל בי שמא הוא שופט אותי לפי התגובה שלי אתמול. לא נרדמת.
את צריכה להתייחס אליו כאל מלך..." אני שומעת בת קול לוחשת לי...אף פעם לא להתעצבן ככה. לכבד אותו ולעולם לא לקחת אותו כמובן מאליו...(מה לעשות שהמחזור החודשי הזה מאוד קשה...וגורם לי לרגישות יתר ועצבים...)
מלבד זאת,
חכמת אישה בנתה ביתה") ייתכן ואת צודקת. אולי אני לא אישה כול כך חכמה מבחינה רגשית, הרי אני בת 32 ועדיין לא נשואה...יש בי איזה שהוא פחד שגם הקשר הזה ייגמר, כי ממש לא הייתי רוצה שזה יקרה . הוא אדם טוב, מקסים.
הלוואי ותהיה לי הבינה לשמר את האהבה הזאת. באופן טבעי. כמו שדברים צריכים לקרות מתי שהוא.

[נטע_ש*]

לומדת יקרה
תודה על הפתיחות, מעניין
הלוואי ותהיה לי הבינה לשמר את האהבה הזאת. באופן טבעי. כמו שדברים צריכים לקרות מתי שהוא.
פשוט תהני איתו, תעשו דברים שכיף ביחד, לא חייב להיות כבד עמוק ומלא תובנות
לגבי הפחדים והקושי להירדם, גם אני חווה מדי פעם בכל מיני הקשרים, הפיתרון עבורי זה להתרכז בעצמי, ולהיות קשובה לו ולסביבה, אבל לצמצם את עצמי, איך אני מרגישה, מה הכי חשוב לי כרגע עכשיו היום לעשות. וכמובן משהו שיכול להרגיע את הלחץ והבדיקות האינסופיות של עצמנו כמו יוגה מדיטציה או טיול על חוף הים.
טייק איט איזי, באמת, תהני, אביב קיץ חם וקליל.
נשיקות !
(המרגיעון: שמיכת ההווה, לא רק שתעטוף את פחדיך, אלא שבהציצך אל מתחת לשמיכה את עשויה לגלות שהם פשוט התמוגגו)

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

את צריכה להתייחס אליו כאל מלך
תתייחסי לעצמך בטוב... ואז תוכלי להיות רגועה ושמחה ובאופן טבעי היחס שלך אליו יהיה מצויין. זה חשוב להזכיר לעצמך לא לקחת אותו כמובן מאליו.
אבל את ממש מפחידה ומלחיצה את עצמך, לדעתי... גם אני לפעמים אוכלת את עצמי על איך שהגבתי ואיך שהתנהגתי איתו. ויש לי אופי לא קל אבל האיש שלי מכיר אותי, ומכיר את הצדדים הפחות טובים, והוא עדיין איתי. כי הוא אוהב אותי. ולכל אחד יש צדדים פחות טובים.
חשוב להיות כנים ולדעת לבקש סליחה ולהסביר את עצמך ולהודות בחסרונות האלו
ובפעם הבאה להשתדל עוד קצת יותר לא להתפרץ, ולא לכעוס על עצמך אם לא מצליח, כי זו עבודה קשה קשה...

אני חושבת שכל אישה, גם אישה שהתחתנה בגיל 25, צריכה לעבוד על הזוגיות ביחד עם הגבר, וזה לא קל...
זה שמישהי התחתנה זה בכלל לא אומר כלום על החכמה הרגשית שלה, לא לטובה ולא לרעה... כל מקרה לגופו.
אני חושבת שזה שאת מודעת לבעיות שלך זה מראה על חכמה רגשית, כי הרי יש נשים שמתעצבנות על הגבר כשהן במחזור אבל מפילות את האשמה עליו
ואת כן מבינה שהוא לא אשם... ותסבירי לו בעדינות שבתקופה הזו את קצת רגישה ועצבנית ותתנצלי אם צריך...
אבל אני חושבת שלגברים יש קצת הבנה שנשים הן רגישות יותר מהם ואם הבחור הוא תומך ומבין, אז הוא יבין גם את זה, ויסלח לך... ולא ישפוט אותך לכף חובה.

ותנסי לחשוב חיובי, גם על עצמך, גם על העתיד של הקשר. הפחדים לא יובילו לשום מקום טוב... הם רק מגבירים את החוסר ביטחון.
אין לי כל כך עצות איך להתמודד עם הפחדים חוץ מאשר כל פעם שהם עולים לנשום עמוק ולחשוב על כל הטוב שיש לך עכשיו ולהודות על זה ולשמוח בזה...
אבל יש המון דפים באתר על הנושאים האלו.

ומותר לך לטעות! זה אנושי לגמרי...

[אהבת_עולם*]

ניחוח אדמה, אהבתי מאוד את הדברים שכתבת.

[לומדת*]

השעה מאוחרת בלילה.
מתמודדת עם כאב.
חוסר בטחון בקשר. אתמול היינו בפאב עם חברה שלי. היא מחפשת עבודה. הוא מחפש פקידה. הוא הציע לה לעבוד איתו. שתשלח לו את קורות החיים במייל. היא התלהבה ששמעה על העבודהץ אני החמצתי פנים כול הערב.
היא הרגישה שזה בגלל זה. אחר כך היא אמרה לי. הוא גם הרגיש. אמרתי לו אחר כך את מה שבלבי. שזה לא נראה לי ממש צנוע להציע לחברה שלי עבודה איתו בשרד לפני שהוא עובר דרכי. הוספתי שחברות שלי זאת הטריטוריה שלי. הוא אמר תעשי מה שאת רוצה. לא משנה לי. זה הפך לרגעים לא נעימים בכלל. הוא אמר לי: את רוצה שאני אסיע אותך הבייתה כבר? (כי היינו בדרך אליו) רציתי רק לעזור לה ואני גם צריך עובדת..אמר לי.
יש לי טראומה .מנסיון קודם. הנסיון הנוכחי כואב לי באותה מידה.
הוא אפילו לא מתקרב אליי הלילה לחבק אותי. לא מבינה למה באתי אחרי הכול לישון אצלו. מרגישה שהוא הולך לעזוב אותי או שאני אותו. מרגישה שהוא לא מספיק אוהב אותי.באמת אוהב, מבפנים. זה בא לו רק ברגעים. לא מרגישה מספיק טובה. אולי זה כבר לא בי אלא בו. אולי באמת האהבה הזאת לא שלמה. הוא גרוש עם טראומה. אולי הוא כבר לא מאמין באהבה. למרות זאת הוא משתדל ועושה בשבילי דברים. אבל את זה אני לא רואה. רואה רק את הנטישה שתיכף מגיעה. שהוא לא אוהב אותי יותר. שהוא מעדיף את חברה שלי הרווקה על פניי. \
כואב לי.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

מקשיבה לך...

[אהבת_עולם*]

רואה רק את הנטישה שתיכף מגיעה.
כלכך מכירה את זה !

אבל לדעתי, אל תנסי להיות מה שאת לא בשביל שלא יפסיק לאהוב אותך.
אל תצטדקי ותתפתלי בניסיון לשמר את אהבתו.
אם מפריע לך שייקח את חברה שלך - אז מפריע לך וזו זכותך, אפילו אם זה 'סתם' נובע מחוסר ביטחון.
תאמיני בזכותך להרגיש את מה שאת מרגישה.
ואז תוכלי גם לדבר על זה גם בצורה יותר ברורה ונקייה, בלי להתפתל.

כמובן שחשוב לדבר על הדברים, לא סתם לעשות פרצופים כועסים, או מנגד - לעשות 'כאילו זה לא אכפת לי'.
חשוב לדבר.
לדבר קודם כל מתוך מקום של להבין לא של לכעוס.
אבל כשאת באה לדבר - תזכרי שיש לך לגיטימציה להרגיש את מה שאת מרגישה.

מותר לך גם להיות חסרת ביטחון, וזה לא עושה אותך פחות ראויה לאהבה !
אז אם הוא אוהב אותך באמת - תצלחו גם את הקושי הזה.

תחבקי את עצמך: את ראויה, את ראויה, את ראויה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ושום דבר שקורה לא יכול להוכיח את ההפך !

חיבוקים גם ממני....

[לומדת*]

התגובות שלכן כול כך מרגשות אותי שיורדות לי דמעות עכשיו.
אני חווה את פחד הנטישה בלייב על בשרי עכשיו.
חוסר שקט פנימי, מתקשרת אליו ארבע פעמים ביום (והיום עוד לא נגמר)
מרגישה כמה אני דפוקה וכמה לא עזרה לי ההשכלה האקדמאית פלוס הטיפול הפסיכולוגי של כמה חודשים. אני דפוקה. איך בחורה כמוני, שכביכול יש לה הכול, אין לה בעצם כלום. רק הפחד הזה מושך אותי באף והורס כול חלקה טובה. מן שכנוע מושרש שאני לא ראוייה לאהבה הזאת ובכלל. למה אני לא טובה אל עצמי לאורך זמן. ?! מה יש לי?! אני בחיים לא אוכל להיות עם מישהו שאני באמת אוהבת והוא אותי כי תמיד יהיה הפחד הזה וההיצמדות הזאת שתהרוס הכול עד שהוא יישבר. ואז זה יצדיק את הפחד שלי. מוזר, אני מרגישה שהתגובות שלכן הן כרגע החברות הכי טובות שלי, סוג של שליחות כזאת, להרגיע את הילדה שבי ולתמוך בי....כול כך תודה@}
הלוואי וההתנהגות המפוחדת והנצמדת שלי לא תרתיע אותו.הלוואי ונעבור את זה ביחד. אם יש ניסים בפסח, שזה יהיה הנס שלי ושהשם ישמור לי על האהבה הזאת. אמן.

[לומדת*]

_תחבקי את עצמך: את ראויה, את ראויה, את ראויה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ושום דבר שקורה לא יכול להוכיח את ההפך !
חיבוקים גם ממני...._
אהבת עולם, אני אוהבת אותך@}

[לומדת*]

ניחוח אדמה, תודה @}@}

[אהבת_עולם*]

הלוואי וההתנהגות המפוחדת והנצמדת שלי לא תרתיע אותו.הלוואי ונעבור את זה ביחד. אם יש ניסים בפסח, שזה יהיה הנס שלי ושהשם ישמור לי על האהבה הזאת. אמן.

אמן !
אני איתך !

המון חיבוקים לילדה המקסימה והמפוחדת שבך,
המון ליטופים ומַרפא ללב הפצוע,
מברכת אותך בשקט פנימי.

את מבורכת, מבורכת, מבורכת.....

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

את מבורכת, מבורכת, מבורכת.....

וממש לא דפוקה. תדברי אל עצמך ועל עצמך בצורה הטובה ביותר!

ומשהו שרציתי להציע, אולי תעשי משהו שיחזק אותך, איזה יום פינוק עם חברה, משהו כייפי, משהו שאת אוהבת לעשות
להזכיר לך את עצמך האמיתית והחזקה! אולי איזה מסאג' או טיפול במגע או סתם לטייל בטבע או אפילו לעשות שופינג אם זה מה שאת נהנית ממנו או ללכת לרקוד...
משהו שהוא רק שלך. לראות איזה סרט שתמיד עושה לך טוב על הנשמה, סרט אופטימי עם סוף טוב.

ותשתדלי להחליף את המשפט שמסתובב לך בראש
אני בחיים לא אוכל להיות עם מישהו שאני באמת אוהבת והוא אותי כי תמיד יהיה הפחד הזה וההיצמדות הזאת שתהרוס הכול עד שהוא יישבר

במשפט חיובי
( לואיז היי , כוחן של מחשבות ומילים חיוביות ) , לדוגמא (תנסחי ככה שיהיה במילים שלך, שיהיה לך "טבעי" לחשוב את זה)
אני מאושרת, אני בטוחה בעצמי, אני משתחררת מכל הפחדים והחששות שלי, אני יודעת לאהוב, האהבה שלי חזקה ומשוחררת
אני מאושרת ונינוחה, כיף לי לתת ולקבל אהבה

[אהבת_עולם*]

הפעם פחות התחברתי למה שניחוח אדמה כתבה (וסליחה, ניחוח אדמה... ).

אולי תעשי משהו שיחזק אותך, איזה יום פינוק עם חברה, משהו כייפי, משהו שאת אוהבת לעשות
אני מאוד לא מתחברת להצעות מהסוג הזה.
הן מרגישות לי כלכך לא קשורות לכלום.
בדרך כלל במצב כמו שלומדת תיארה, רק רוצים להיות עם הבן זוג. ואז גם כל הדברים שאוהבים לעשות נראים פחות אטרקטיביים לעשות אותם בלעדיו.
ואז, במצב כזה, אם עושים אותם - זה רק באופן מלאכותי, כדי להוכיח לעצמי שאני לא תלויה, ואולי גם כדי להוכיח לו שאני לא תלויה.
ולרוב זה מלאכותי, ולא נובע בכלל מבפנים, ולא מה שבאמת רוצים לעשות.
(ולדעתי גם לא מביא אל המטרה הרצויה, לו גם ננקוט בגישה של 'מתוך שלא לשמה בא לשמה').
כך שאני ממש לא בעד.
אלא אם כן, לומדת, את מרגישה שזה יכול לעשות לך טוב. ואם כן - אז לכי על זה.

בנוסף, אני גם לא מתחברת לשינון משפטים כמו של לואיז היי במצב כזה.
וזאת למרות שבעבר הייתי מאוד בעד.
מהניסיון האישי שלי - כשהחוויה במציאות היא ממש הפוכה אז השינון הוא מלאכותי, וההשפעה היא גם קצרת מועד.
אני חושבת שזה לא נכון להגיד משפטים מרחיקי לכת כמו אני מאושרת, אני בטוחה בעצמי, אני משתחררת מכל הפחדים והחששות שלי, אני יודעת לאהוב וכו' - כשהיא ממש לא נמצאת במקום הזה כרגע.
כשאומרים משפטים כאלה בומבסטיים וממש לא מרגישים ככה ולא ממש מאמינים בזה - זה יוצר צרימה פנימית שרק יוצרת יותר חוסר אמון.

לי נראה שכרגע הכי חשוב לשים לב לילדה הקטנה והפגועה. להאמין למה שהיא מרגישה. לפחדים שלה.
לרחם עליה. לחבק אותה.
להיות איתה.

[לומדת*]

_המון חיבוקים לילדה המקסימה והמפוחדת שבך,
המון ליטופים ומַרפא ללב הפצוע,
מברכת אותך בשקט פנימי._
אהבת עולם, המילים שלך מאוד מרגשות אותי. כנראה הן באמת מהדהדות לילדה הקטנה שבי..שמרגישה ככה.

ניחוח אדמה,

_תדברי אל עצמך ועל עצמך בצורה הטובה ביותר!
ומשהו שרציתי להציע, אולי תעשי משהו שיחזק אותך,_ את צודקת מאוד..אני צריכה לדבר אל עצמי בצורה אחרת, אבל מצד שני, כמו שאהבת עולם אומרת

כשהחוויה במציאות היא ממש הפוכה אז השינון הוא מלאכותי, וההשפעה היא גם קצרת מועד.....אבל, זה נכון שצריך אולי להשתדל...למרות שכאשר נמצאים בתוך זה, חווים מן פאניקה פנימית, כאילו הילדה שבי חווה את הנטישה שלה מחדש כי הרי יש מישהו שמאוד אוהב אותה וזה נחווה כמסוכן כי פעם היא הרגישה נטושה ע"י מישהו שמאוד אהב אותה...
צריכה אולי פשוט לחבק אותה, לקבל את הפחד הזה ואולי העיקר הוא, לא להתנגד לו ולא להדחיק...אם היה לי אומץ, הייתי פשוט מספרת לבן הזוג שלי את הפחד הגדול הזה שלי שעובר עליי עכשיו..אבל חוששת שזה ילחיץ אותו ויגרום לו לנטוש...מצד שני, אולי זה רעיון לא רע...ככה לא ארגיש מטופש כשאני מתקשרת אליו כמה פעמים ביום וככה הוא יבין אותי יותר טוב, כמו שמבינים בחורה שאוהבים עם טראומה כולשהיא...
אך האם הוא יאהב אותי עם ההודאה הזו? עם החרדה הזאת שלי?

הייתי היום בקניון..הבטתי בבנות אחרות, נשים הולכות עם תינוקיהן, עם עגלות ילדים...קינאתי בהן, בכול אחת מהן, כי ידעתי שיש לה גבר בבית, והיא לא חווה נטישה. כשהיא חוזרת הבייתה, היא מוצאת אותו, בכול ערב. הוא הבטיח לה להיות שלה בברית נישואין...לי עדיין לא הבטיחו כלום. אני כמו בהמתנה. ואני חשבתי לעצי: הוא הרי רוצה אישה,ולא ילדה תלותית ומפוחדת, נידי...אפילו שאני לא רק נידי, אני גם אינדיבידואל עם עולם עשיר, ועשיתי בחיי דבר אחד או שניים יוצאי דופן...
עלתה בי פתאום מחשבה...אולי הוא אוהב את זה?אולי הוא אוהב שאני נידי? אולי זה לא מפריע לו אלא להיפך? יש בזה הרי משהו יפה נורא בגבר
המגונן והאבהי שהוא לילדה שבי... מעבר לשיחות הבוגרות והאינטלקטואליות שלנו... נקודת אור?|L| אמן. אמן שאתחזק מכול הפחדים והנידיות הזאת, ושהכול יסתדר על הצד הטוב ביותר. שאזכה לאהבה שלו.וארגיש ראוייה לה. שהיא לא תיגמר אף פעם.

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

אהבת עולם , אני חושבת שיש מקום גם
_לשים לב לילדה הקטנה והפגועה. להאמין למה שהיא מרגישה. לפחדים שלה.
לרחם עליה. לחבק אותה.
להיות איתה._

וגם לחשוב חיובי ולחזק את הצדדים החזקים של עצמך...
בקשר ללואיז היי ומשפטים חיוביים, נתתי דוגמא די בומבסטית אבל אפשר משהו יותר מציאותי כמו
"אני ראויה לאהבה בדיוק כמו שאני" ואולי גם "אני בת זוג נפלאה" (מה דעתך, לומדת?)
ובכל מקרה, לומדת, תעשי את מה שאת מתחברת אליו , כמובן !

בקשר לזה שלצאת ולעשות דברים עם חברות זה משהו מלאכותי...
אני אישית גם מאוד needy . ולפעמים אני צריכה ב"כח" לאלץ את עצמי להתרחק קצת אבל כשאני כבר שם, עם החברות,
אני פתאום מתחזקת ונרגעת ומבינה שזה מה שהייתי צריכה.
וזה מאד מכניס אותי לפרופורציות. ולכן הצעתי את זה... לא כדי להוכיח לגבר שלומדת לא זקוקה לו, אלא כדי להפנות את האנרגיות שלה למשהו אחר,
להתרחק קצת מהסיטואציה הזוגית הקשה ולראות את הכל באור אחר. ולחזור מחוזקת.
במצב כמו שלומדת תיארה, רק רוצים להיות עם הבן זוג. ואז גם כל הדברים שאוהבים לעשות נראים פחות אטרקטיביים לעשות אותם בלעדיו.
אני המון פעמים הייתי במצב הזה ואני מבינה לגמרי את התחושה הזו...


הוא הרי רוצה אישה,ולא ילדה תלותית ומפוחדת, נידי...
(יכול להיות שכן... ויכול להיות שבאמת יש בו את הצד האבהי. (הקלדתי בטעות אהבי) אל תסיקי מסקנות כאלו לרעתך אוטומטית
את אישה !!!
ויש בתוכך גם ילדה... וטוב שכך.

אפילו שאני לא רק נידי, אני גם אינדיבידואל עם עולם עשיר, ועשיתי בחיי דבר אחד או שניים יוצאי דופן...
תזכרי את זה ותאמיני בעצמך.
לכל אחת מאיתנו יש צד חלש... וגם צד חזק. ואת מיוחדת מאוד ומדהימה והרי הוא מוצא בך המון !

אך האם הוא יאהב אותי עם ההודאה הזו? עם החרדה הזאת שלי?
כשאוהבים בנאדם אוהבים עם כל החסרונות...

[אלמוניתה*]

לומדת, מזדהה איתך עד עמקי הנשמה ובחזרה.
כרגע אני לא בזוגיות אבל מה שאת חווה כהיבלעות וכו'- אני חווה כהתנהלות מכלה, כאילו שכל קשר פשוט מכלה אותי מרוב אובססיה, חרדה, אמוציות וגם אם יש, אהבה. מרוב שכל הכפתורים מופעלים בפול ווליום אני מרגישה מתכלה ממש עד כדי הפיכתי למשהו שברירי נידף תלוי, כל כך תלוי...
וגם אניא ישה עצמאית מאוד מאוד, אקדמאית, שעשיתי בעיקר דברים מיוחדים ולא מעט כבירים בחיי.
שם, שם אני אחרת.
אין לי עצות מלבד אמפטיה גדולה והשתהות לנכוח החוזק שאת מגלה אף על פי ולמרות. את לא יכולה לשנות את הכל, ולהפוך לרגועה ושלווה יחסית, אבל את כן יכולה לנסות לאזן ככל שביכולתך את הטרוף הזה.
ביום שתשני לידו רגועה בלי לחשוב למה הוא סובב עכשיו את הגב, ולמה באתי אליו, ואיך הוא לא אמר לי כך ולמה הוא אמר מה שאמר בצורה הזו ולא אחרת - אז תדעי שהגעת לנחלה.
יש שאומרות כאן, תהני, תקופה מרגשת, ובכן.. נדמה לי שיש ויש. יש שיותר רגועות ובטוחות וההתרגשות חיובית ויש, נדמה לי שכמונו, שההתרגשות מצד אחד מחיה מלהיבה מרגשת מטריפה ומצד שני.. בועטת בבטן, הופכת את המעיים, הופכת הכל לטפל - מלבדו.

אני לא בעד לפתוח את החרדה הזו איתו לפרטי פרטים, כי אז את תרגישי עוד יותר פגיעה וככל שאנחנופגיעות יורת וחשופות יותר - רמת החרדה והחשש מנטישה עולה, אבל אני כן מציעה בלילה במיטה, ברגע לא עייף, רגע נעים (חשוב מאוד לוודא שלא מדובר ברגע עייף, אולי דווקא שבת בבוקר כשמתעוררים ללא כלום) , לדבר על זה, בצורה עדינה, להעלות כמה מילים, בלי להעמיס על כתפיו את צער החיים שלך בעניין הזה. להגיד לו, אתה יודע, אני אוהבת וכו' וכו', אבל מעבר לזה יש את המשהו הזה סוג של חששות (אני לא בעד לנופף במושגים "חרדת נטישה" או "נידי" כי זה עלול לגרום לו להלחץ מהתלותיות שלך, למילים יש כח ובמקרה הזה הכח הוא שלילי לכן המילה חשש או חששות מתאימה יותר לדעתי) והחששות גורמות לי לפעמים לבדוק אותנו, ולפעמים לרצות סתם לשמוע מה שלומך במהלך היום, ולפעמים לקבל חיבוק מרגיע ולדעת שאתה אוהב אפילו באמצע היום, אפילו משום מקום... סוג של זריקת הרגעה.
נראה לי שבכמה משפטים את יכולה לחלוק איתו את "הנטל" אבל לא להרחיק כי יש גברים מסוככים ויש גברים שלא אבל רובם ככולם לא אוהבים להרגיש עניבת חנק סביב צווארם, לכן בשום פנים ואופן לא הייתי זמכירה חרדת נטישה או טראומות או נידיות בשלב הזה של מס' חודשים.

וכמה מילים טובות, יש לך אהבה זה כיף גדול, למרות כל החרא שכמותינו סוחבות לצידו. שימי לפעמים מוזיקה לעצמך לפני פגישה איתו, אחרי ריב איתו, ברגעים של לחץ וחרדה וכאב ושמחה גואה- בקיצור בפעמים שהרגשות גואים. אני ממליצה על שירים שמדברים על התחלות יפות ועל הכיף ( "מפלס מצב הרוח" של מסיקה, שירים של "המכשפות" "יחד" גידי גוב עם "אלף כבאים" " דייג ויקינגי") לא בלדות ממיסות שמקריסות את עצמך לתוך עצמך וכשאת קמה מהן כובד החרדה והנידיות רק עולה אלא משהו שנוגע בצד הקליל מנער אותו מתוך שכבות החרדה והלחץ שנערמות מעליו ועושות כח וחשק להתמודד עם עוד פאזה של חרדת נטישה.
אח' אהבה..

[אהבת_עולם*]

די הזדהיתי עם מה שאלמוניתה כתבה.
גם לי נדמה שכדאי להתחיל בשיתוף עדין, להשתמש במילה 'חששות' כפי שהיא הציעה, לספר על הצורך שלך לפתח אמון בקשר ביניכם.
במשך הזמן, ככל שתראי את היכולת שלו להכיל, תחליטי עד כמה את יכולה לשתף אותו.

נדמה לי שככה כדאי, למרות שאני לא באמת יודעת.
בכל מקרה, כן נראה לי שכדאי לשתף ברמה מסוימת ולא לשמור הכול לעצמך. כי נראה לי שזה הבסיס של קשר - שאפשר לשתף, לדבר על דברים.
אם אוהבים רק את הקליפה שלך, בלי לדעת מה יש בתוכך - אז אין כאן עומק של קשר.
(אבל שוב, נדמה לי, רק נדמה לי, שעדיף להתחיל בעדינות.)

בהצלחה גדולה בכל מה שתבחרי ובכל מה שיהיה...

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

מסכימה עם אהבת עולם ועם אלמוניתה לגבי הדרך של השיתוף, באמת בעדינות ולא לתת לעצמך תוויות שליליות ישר...

[לומדת*]

אני נפעמת ומאוד מתרגשת לנוכח התגובות הכול כך חכמות ומכילות שלכן. כול אחת עם כזאת חוכמה ובינה, חמלה ואהבה....
רוצה לשתף במהלך העניינים: בן זוגי ואני החלטנו לקחת מרחק מסויים אתמול בערב. אחרי שהרגשתי את הפחד שלי עולה וגואה ורוגש עליי אתמול, מה שגרם לי להיות "נידי", רציתי לראות אותו אתמול. במיוחד אחרי הויכוח שהיה לנו כשישבנו עם החברה בפאב והוא הציע לה עבודה.... הוא היה מרוחק, עייף, הוא אמר שהוא רוצה להיות לבד. שלי יש צורך לדבר על זה ולו יש צורך "להיכנס למערה שלו"... לא יכולתי לסבול את התחושה של הלבד וחוסר הוודאות , ידעתי שאם לא אדבר איתו על זה צפוי לי לילה לבן ולא רגוע, לילה בו כול הפחדים של הילדה שבי יצופו ויווחו את הנטישה הזאת,שכאילו חיכיתי לה...הרגשתי שאם אני כבר מרגישה נטישה מסויימת, עדיף לחוות אותה עד הסוף, לשים את הדברים על השולחן. קבעתי לישון אצל חברה שגרה ממש סמוך איו, לקחתי מונית וכשהייתי כמעט מתחת לבית שלו, הוא התקשר אליי כי הרגיש על המצפון, ואמר לי שפשוט עבר עליו יום קשה מאוד, וזה לא קשור אליי, ושהכול בסדר....
אמרתי לו שאני מתחת לבית שלו, שאני באה להגיד לו משהו חשוב לפני שאני הולכת לחברה שלי...
הגעתי אליו, הוא אמר לי שהוא כבר רצה להתקשר לומר לי לבוא אליו...
דיברנו, ואז זה יצא.....
פתאום הבנתי שהחששות שלי לא נולדו ככה סתם....
מלבד זה שבאמת עוברים עליו דברים והתמודדויות לא קלות שלא קשורות אליי, הוא לא סגור על עצמו בקשר הזה שלנו...לא סגור לגבי מה שהוא מרגיש אליי ואפילו הצדיק את החששות שלי...שכנראה , כך אמר, נובעות מהעניין שהוא לא סגור על מה שהוא מרגיש אליי, ובאיזו רמה...(הוא אומר לי המון שהוא אוהב אותי ואני גם מרגישה את זה מאוד חזק) הוא אמר לי שהכוונה שלו מאוד רצינית אבל הוא לא יודע אם הוא מספיק מרגיש אליי כדי להתחייב לי...שיש לנו רמות של תקשורת מדהימות והמון דברים במשותף, שיש אהבה אבל שזה עולה ויורד....ושאולי הפחד שלי נובע מזה שהוא לא מרגיש אליי את אותה עוצמת רגש שאני מרגישה אליו....
עוד הוסיף, (הוא גרוש ממישהי שהיה איתה חמש שנים שהתעללה בו רגשית) שהוא יכול להגיד לי משהו, שאולי יסביר את מה שקורה בינינו, שאישה שהוא מאוד מאוד אהב (גרושתו) אמרה לו שהם ככה ממש קרובים להרגיש שהם נשמות תאומות..אבל הם לא....וכשהוא אמר לי את זה, הרגשתי כאילו אני מקבלת בעיטה בבטן...אמרתי לו: אז עכשיו אתה מנסה להיות בצד השני שאומר את זה? ולהעביר את זה אליי?" "יכול להיות", הוא אמר.
סיפרתי לו על החשש שלי, אמרתי לו ש"אולי זה לא סקסי לדבר על זה, וקשה לי, אבל אני חייבת אולי להוציא את זה...וסיפרתי לו על הפחד שלי שפתאום זה ייגמר, ושאני לא לוקחת את כול מה שהוא עושה בשבילי כמובן מאליו, ושהוא מאוד יקר לי ושאני מזדהה עם כול כאב שלו....
היה לו קצת קשה להכיל את זה...נראה לי שהוא לא רגיל לאהבה הזאת...הוא רגיל להיות במקום שהוא אוהב יותר מאשר מקבל אהבה....
הוא רצה להמשיך להיות לבד. הוא אמר לי שהוא לא אוהב את המושג לקחת פסק זמן כי הוא פוחד להצטער על זה אחר כך...
אמרתי שאני גם רציתי את הספייס שלי אבל פחדתי לקחת אותו....
הוא הסיע אותי לחברה שלי. בחמש דקות נסיעה הכרחתי את עצמי לשמור על קור רוח. הרגשתי שפוצצתי כאב ישן. שזה אולי היה הכרחי להגיע לאן שהגיע. הכרחי גם לעצמי.
נכון, זה כואב לי מאוד לשמוע את זה, שהגבר שאני אוהבת לא יודע מה הוא מרגיש אליי ומוכן לוותר עליי. אבל מצד שני, מנסה לראות את הטוב שבעניין, ולצמוח מזה, להתחזק, לצאת מהתלותיות שלי, מהבריחה שלי לקשר, לקחת אחריות על החיים שלי, להיות חזקה, להאמין בעצמי ובכול הטוב שיש בי. להודות להשם שחנן אותי בכוחות שאפילו שאני מסרבת לראות אותם לפעמים , שתמיד קיימים בי, בחברים וחברות כול כך אוהבים,באנשים סביבי תומכים וטובים שמעריכים אותי ואוהבים אותי מאוד. בכשרונות רבים וברכה בכול מעשה ידיי. ביכולת שלי לאהוב בתמימות, בקבלה והתמסרות. בשאיפה שלי לטוב,ברצון שלי לצמוח ,לתקן ולקבל. בחמלה שעוד נשארה לי לעצמי, כשהאהבה שלי מפנה לי עורף. בקדוש ברוך הוא שלעולם לא נוטש אותי ותמיד נשאר איתי ואוהב ,גם ברגעים שעוזבים אותי או שלא בטוחים בי.
אם ישנה נחמה, אני מוצאת אותה רק בתוכי. לא בורחת מהכאב, אלא מתבוננת בו בלי פחד ומנסה להכיל אותו. בלי פאניקה אלא בקבלה. מכאן אצמח ומי ייתן ןהשם יהיה בעזרי.
מאחלת לכול המלאכים כאן ברכה, אהבה, ניסים בחג ובזמן המיוחד הזה.
אוהבת@}

[אהבת_עולם*]

אוי, בגלל שאני כלכך מכירה את המקומות שאת מדברת עליהם, היה לי קשה ביחד איתך. כאילו אני חווה את זה בעצמי.
מתוקה שכמוך....

_להודות להשם שחנן אותי בכוחות שאפילו שאני מסרבת לראות אותם לפעמים , שתמיד קיימים בי, בחברים וחברות כול כך אוהבים,באנשים סביבי תומכים וטובים שמעריכים אותי ואוהבים אותי מאוד. בכשרונות רבים וברכה בכול מעשה ידיי. ביכולת שלי לאהוב בתמימות, בקבלה והתמסרות. בשאיפה שלי לטוב,ברצון שלי לצמוח ,לתקן ולקבל. בחמלה שעוד נשארה לי לעצמי, כשהאהבה שלי מפנה לי עורף. בקדוש ברוך הוא שלעולם לא נוטש אותי ותמיד נשאר איתי ואוהב ,גם ברגעים שעוזבים אותי או שלא בטוחים בי.
אם ישנה נחמה, אני מוצאת אותה רק בתוכי. לא בורחת מהכאב, אלא מתבוננת בו בלי פחד ומנסה להכיל אותו. בלי פאניקה אלא בקבלה. מכאן אצמח ומי ייתן ןהשם יהיה בעזרי._

איזו מדהימה את !

תצליחי, ושתהיה לך גם אהבה פנימית וגם אהבה חיצונית - הכי מופלאות שיכולות להיות.

[לומדת*]

תודה אהבת עולם יקרה..
הלוואי ואזכה לאהבת עולם. שאעבור את זה בגבורה.
מרגיעון: הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי...- מנסה לקבל את השינוי, את המרחק, את הנטישה, ללא התנגדות, בחמלה ואהבה, באמונה שזה הכי טוב בשבילי. שימים אחרים עוד יבואו של אושר גדול ואהבה טובה וארוכה ארוכה.

[אלמוניתה*]

פפפפ
קשה.

מצד שני זה אומר שהאינטואיציות שלך טובות, חכמות, לא בכדי הגבת כמו שהגבת. יש אנשים שאין להם סנסורים כאלה רגישים לאחר ולכן מופתעים פתאום מנטישה וכו', או כמו שנאמר זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך; זה שאת אוחזת היטב בחרדת נטישה לא אומר שמי שמולך לא מתנהל כנוטש.

ההודעה האחרונה שלך כאובה, אבל נדמה לי שבמקרה הזה אין ספק שאת לא יכולה להאשים את עצמך. היית על הכיפאק והוא זה הוא ואם זה לא שם מבחינתו אז זה לא.

אני יכולה להגיד לך שלא הייתי אמיצה כמוך בכמה קשרים בעבר ודאגתי לחסל מהר מאוד ניצני התעוררות של אהבה בריבים איומים בחדות לשון פוגענית ובנטישות מצידי השכם וערב - עשיתי הכל לחבל בקשרים העיקר לא להכיל את הפחד הקשה מנשוא הזה, פחד הנטישה, ואת יקירתי, עמדת בזה בגבורה, ועוד מסתבר שהסנסורים שלך זיהו אותו נכון.

אני אגב חושבת שזה כמעט כך תמיד, פחד הנטישה מתעורר כשיש סיבה, אי ודאות, ותחושה שמשהו כאן לא לגמרי שלך, העניין הוא שבעוד שבשבועות הראשונים זה טבעי שזה לא יהיה שלך וצריך רק להכיל (כי בשבועות הראשונים מי מאיתנו אמור להתחייב רגשית? אנחנו עדיין תחת בדיקה) - בחודשים הבאים ואפילו השנים חרדת הנטישה צריכה להעלם או להתעמעם. במקרה שלך פשוט עמדת בגבורה בכל הסיפור הזה ולדעתי הרווחת מכאן סופר דופר של הצלחה אישית וצמיחה או לקשר הזה אם הוא יחזור או לקשר אחר.

אגב, שומרת נפשה תרחק מגרושים או פרודים מחברות שנפגעו קשות בעבר הלא רחוק. אני תמיד טוענת שפגיעה ממישהו קושרת אותך אליו יותר מאהבה. בפגיעה יש משהו אל סגור, רצון לקבל אישור ותיקון מאותו אדם, סוג של צביטה בלב לאורך שנים. אם הוא מחובר להתעללות הרגשית של הקודמת ועוד היא בקשר איתו- כדאי לברוח מהר ויפה שעה אחת קודם. אני אישית בכלל לא נכנסת לקשרים כאלה מלכתחילה, מבררת היטב היטב כולל בשאלות ישירות אם לא היה בטווח הקרוב איזה סיפור פתוח כזה שמתדלק עוד יותר את חרדת הנטישה שלי.

ואם כבר הזכירו את האח הגדול אז אני כמכורה נאמנה יכולה לומר שהמסקנה הכי גדולה מהעונה הזו לדעתי היא שמתגברים ואפשר להתגבר על הכל. דודי מליץ והאקסית בוסקילה חוו זוגיות של שלוש וחצי שנים רצופה בפרידות אינסופיות ודרמות, לדעתי בעיקר בגלל חרדת נטישה של שניהם, משחקים של גבולות, קשר שניזון מחשש מהפרידה הבאה- לא בריא. מליץ התראיין לא מעט בעניין ואמר שהחידוש הכי גדול שחווה בקשר עם הנוכחית, לנה, הוא העובדה שיש שם מישהי שתמיד בשבילו, שהוא סומך עליה ששום דבר לא יתפרק מחר מאיזה קוריוז או ריב חולף, והוא הצליח להתמסר לזה רק לאחר תקופה ארוכה של חרדות (וגם להתנקות מסמים קשים וגם להקים עסק ואפילו להפוך לכוכב של ממש בימינו אנו ). אז יש תקווה לגויים וכנראה שצריך מנגד אדם חזק שיודע לתת עוגן, קשוב, שיודע גם להיות סימביוטי בהתחלה ולא מרוחק כדת גברברי ישראל הקולים והשרמנטים למיניהם.. מעבר לאהבה, כדאי פשוט לאתר את אלה שלא חוששים מסימביוטיות בתחילה, שמשדרים פתיחות לאובר רגישות. ואפשר לזהות את זה אצלם בקלות בייחוד אם יש לך סנסורים כל כך מפותחים.


מאחלת לך שזה יעבור כמה שפחות כואב כאב הפרידה הזו, וממליצה אישית על יציאות תכופות ככל האפשר למקומות מרובי אנשים ומוזיקה וגם אלכוהול למרות שאין חשק לכלווווום - יש משהו במקומות עם אנשים שמחים רוקדים שרים - שמצליח לעבור אלייך בדיפוזיה, גם אם את עדיין נזכרת בכל שנייה בערך - בו. והוא היה כנה ומכבד כך שנותר רק לאחל חג חרות שמח ומשובח ובעיקר שליו
עד שהסיפור יטשטש.

[אהבת_עולם*]

אלמוניתה, כתבת כלכך יפה !

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

איזו מדהימה את !

מצטערת לשמוע שכל כך קשה...
אבל את אופטימית ואת מתחזקת ! תמשיכי להאמין בעצמך ולאהוב את עצמך
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

וגם...
אין ספק שאת לא יכולה להאשים את עצמך.

@}

[לומדת*]

תודה...תודה על הכול.
אני שומעת בעצתכן, מקבלת את התמיכה שלכן בחיבוק.
נושמת לתוך התחושה ,מתבוננת ורושמת את כול מה שעולה על דף, נותנת לזמן לעשות את שלו.
איזו מדהימה את ! מה, באמת אתן חושבות ככה? תודה.
אהבה@}

[שוות_נפש*]

לומדת נהדרת שכמותך... המילה לומדת מתאימה כאן בול...
אין לך מושג איך שאת נשמעת חזקה כשעידכנת אותנו.. אמרתי לעצמי זאת היא? כאילו התפזר לך כאן איזה ערפל...
מחבקת אותך חזק ומאחלת לך חג שמח ..
רוצה להבליט עוד פעם את מה שאמרה לך אלמוניותה... לצערי זה נכון מאד...קשירת יחסיםעם גבר שהיה קשור למישהי ויצא פגוע ממערכת יחסים איתה...היא רק תחליף לדבר האמיתי... מתנצלת . מוכרחה להדגיש את זה.. זה מאד חשוב.. זה מוכיח את עצמו כל הזמן..אני רואה מסביבי..עוד חיבוק

[שוות_נפש*]

ובמקרה שלך ההפסד כ ו ל ו שלו

[לומדת*]

העבודה העיקרית בשבילי היא לסלוח לעצמי שהייתי סמרטוטית אתמול ובאתי אליו מתוך הפחד להתמודד עם תחושת הנטישה למרות רצונו להיות לבד.(אפילו שבינתיים, כשהייתי כבר בדרך אליו הוא התקשר להרגיע את העניינים)
לסלוח לעצמי על שהובלתי ופעלתי מהילדה המפוחדת שבי. על שלא הייתה לי שליטה עליה.
לסלוח לעצמי על חוסר הדיוק שלי. לסלוח לעצמי על שגרמתי לצד השני להתרחק ממני באופן רשמי.
לסלוח לעצמי שלא פעלתי בבינתי אלא מתוך פחדיי. באופן מגושם ומוגבל ביותר. לא מתוך הלומדת הנשית והבוגרת, אלא מתוך הילדה הנטושה והמפוחדת. הלוואי ותימחק התחושה שבמו ידיי הרסתי אהבה.
הלוואי ואסלח לעצמי.לפחות זה.

[חירות*]

לומדת יקרה!
קוראת את דברייך ומרגישה כאילו הם יצאו מפי לפני שנה בדיוק. חושבת שחויתי בדיוק את אותן התחושות לפני שנה בדיוק.
התאהבתי נואשות, התמסרתי ומסרתי לתחושההמופלאה הזו של האהבה. שכחתי את עצמי שהיתה שם קודם. פסקתי מללמוד. כל רגש שחויתי היה קשור בו- שמחה, כעס, עצב, התרגשות וכו'.
וכן תמיד, מהתחלה, גם כשהיה טוב, תמיד קינן שם הפחד- זה זמני, איני ראויה לו, הוא אינו מכיר אותי באמת...
ואחרי חודש וחצי בערך שהחל נפלא והמשיך קשה מנשוא זה נגמר והפיל אותי לתהום עמוקה מלאה ביגון, פחדים, כעס על עצמי
ומחשבות- איך יכלתי לנהוג אחרת, מה יכלתי לומר או לא לומר, לעשות או לא, לתת, לאפשר, להפתח בשביל לאפשר את הקשר הזה חי וקיים.
ובכן, אומרת לך וגם לעצמי, זו מי שאת ברגע זה, זה מה שהבאת ויכלת לתת בעבורו ובעבור עצמך וזה בסדר וטוב. את לא הרסת שום דבר, זו היתה החלטה שלו, בחירה שלו, ומה לעשות שאין לך שליטה עליהם. אל תהיי אכולת אשמה, בדקי גם האם משהו בו אפשר, או שידר ואף עודד את המקום הזה שבו היית בקשר שלכם.
אחד הדברים שהיו לי כ"כ חזקים בתקופה הזו, היא שהייתי כ"כ פגיעה וחשופה ולא יכלתי להסתיר דבר מאיש וזה יצר אצלי המון פתיחות, ושיחות טובות עם אנשים שאוהבים. תנצלי את זה...
בהצלחה וחג של חירות... ואביב...

[אהבת_עולם*]

לסלוח לעצמי שהייתי סמרטוטית אתמול [...]
לסלוח לעצמי על שהובלתי ופעלתי מהילדה המפוחדת שבי. על שלא הייתה לי שליטה עליה.

איך אני מכירה את זה !

כן. לסלוח לעצמך. את עשית בדיוק מה שיכולת לעשות. עשית את הכי טוב שיכולת. כמו שאת בדיוק - מופלאה ויפה שכמוך, ו...כן, עם פחדים של ילדה. פחדים של ילדה שזקוקה לחיבוק ולתחושת ביטחון - ומגיע לה לקבל את זה.
כן, ככה היית. בדיוק כפי שאת. מופלאה ויפה גם עם כל הפחדים.
ואם הוא לא היה יכול להיות עם זה - סימן שהוא לא בשבילך.
אולי ככה היקום סינן לך משהו לא מתאים? דווקא על ידי זה שהִתגלֵית בחולשתך האמיתית והיפה - דווקא ככה התגלה מי שלא מתאים לך? שלא תהיה בו יכולת להיות איתך גם בהמשך הדרך כשהדרך תדרוש ממנו להיות נוכח בכל מיני מצבים - ולכן טוב לדעת את זה כבר עכשיו?

כן, כן, לסלוח לעצמך שהיית סמרטוטית.
זה מותר להיות סמרטוטית.

הפחדים האלה לא קיימים סתם. הם נולדו מאיפשהו בעברנו. כאבים אמיתיים. את לא אשמה שאת חווה אותם.
לפעמים קשה לשלוט בהם.
זה מותר.

עבודה פנימית את עושה ותעשי, אין לי ספק, אך זה מה שאת ברגע הזה - וראויה לאהבה ככה, בדיוק כפי שאת, כבר ברגע הזה !

ואם הוא לא איתך עם מה שאת - אז זה לא הוא.

הלוואי שהיקום יזמן לך בקרוב אהבה יפה ואמיתית, כזו שאת יכולה לגלות בה את כל לבך - ולהיות כך נאהבת.

[אלמוניתה*]

לןמדת, תמיד אומרים שאנחנו הכי לומדים היכן שלא ציפינו לזה. והפעם אני מדברת עליי. הנה את באה ומלקה את עצמך ברגע שאחרי, הלקאה איומה כשאף אחת מהנשים כאן לא באמת מבינה על מה, אלא להיפך- אנחנו רואות רק עוצמה.
מותר להיות רכיכה (לא סמרטוט אלא רכיכה, רכה, מתמסרת) ולדרוש לדבר איתו כשהוא רוצה להיות לבד. זה שהוא רוצה לבד לא מחייב אותך להענות לזה ביחוד כשאת במצב רגשי שביר ושיתפוצץ העולם. תחושת חוסר הוודאות שחווית מתבקשת ועוד יותר, הרצון לדבר. אז הלכת ודיברת וסגרתם את הסיפור וזהו.
אין מקום להלקאות עצמיות וכמו שטענו קודמותיי- הזכרת לי את עצמי, בהלקאה הנוראית הזו ביום שאחרי. ולמדתי מזה שדברים שרואים מכאן לא רואים משם.
כנראה שגם אני מחמירה עם עצמי באותם רגעים קשים של הלקאות, למרותש ההתנהלות שלי היתה אנושית ומתבקשת.

מותר להיות יותר רגישות מהממוצע, מותר להצטרך לאישור של מי שאת אוהבת, מותר לאבד שליטה ולבקש חיזוקים, או ודאות. ואת איפשרת את זה לעצמך.

[אלמוניתה*]

אהבת עולם, תודה

[לומדת*]

תודה רבה יקרות.
התגובות והחיזוקים הכנים שלכן ממש כמו פלסטר לפציעה. מרככים את המכה והכאב.
אני מתחילה לחשוב שאולי באמת אני דווקא חזקה, ומותר לי גם להיות בחולשתי ולהרגיש מה שאני מרגישה בלי להלקות את עצמי.
הלוואי שיעבור מהר, שהכאב של האכזבה ייעלם, שאזכר בכול הטוב שבי,שאולי לא סתם אוהבים אותי כאדם הרבה אנשים,שיש לי היכולת לאהוב ולהתמסר שאולי ראוייה להערכה מגבר שאוהב את עצמו מספיק ומרגיש ראוי לאהבה הזאת ולא מגבר פצוע שלא יודע מה לעשות עם אהבה כזאת...
נכון שלפעמים בקשר אני נידי, אבל אולי אני צריכה לבדוק את הבחירות שלי לאחרונה. אולי אני בוחרת גברים שמשדרים לי מראש משהו לא סגור עם עצמם, אז ברור שזה מתפעל אצלי את חוסר הבטחון...אז אפילו שחשבתי שהפעם זה שונה, כי קיבלתי המון אהבה מהגבר שהייתי איתו אחרי הכול, יודעת שזה לא נגמר באשמתי. ואם בגלל מריבה אחת הבן אדם כבר לא בטוח במה שהוא מרגיש אליי, אז זה רק טריגר עד הדבר הבא. אולי חנקתי את האהבה הזאת, אבל כנראה היו לי את הסיבות שלי. יש הגיון מאחורי הדברים, אפילו שהוא נסתר. אולי פשוט אסמוך על עצמי וזהו, שעשיתי את הדבר הכי נכון לי.
הלוואי ואחזור לשמחה, אתחם את כול הקשר הזה בסוגריים,ואמשיך הלאה. יש לי עוד הרבה מה לתת לעולם, אולי, אי שם, בין כולם, אמצא מישהו שיידע לקבל ממני קצת יותר מכולם....
אתמול הוא לא התקשר כול היום. הייתי רוצה שיתקשר אליי היום...אבל נראה לי שהוא לא הולך להתקשר אליי.יודעת שזה יהיה גם לא נכון להתקשר. סתם מיותר. אולי הוא מרוקן עליי את הפציעה שלו מאשתו לשעבר שפגעה בו כול כך.
הנה את באה ומלקה את עצמך ברע שאחרי, הלקאה איומה כשאף אחת מהנשים כאן לא באמת מבינה על מה, אלא להיפך- אנחנו רואות רק עוצמה תודה על המילים האלה.

אולי ככה היקום סינן לך משהו לא מתאים? דווקא על ידי זה שהִתגלֵית בחולשתך האמיתית והיפה - דווקא ככה התגלה מי שלא מתאים לך? שלא תהיה בו יכולת להיות איתך גם בהמשך הדרך כשהדרך תדרוש ממנו להיות נוכח בכל מיני מצבים - ולכן טוב לדעת את זה כבר עכשיו? כן, ייתכן מאוד שזה נכון.

תודה יקרות. פסח שמח ומלא בניסים.
אוהבת@}

[סיידר_חם*]

הלוואי ואחזור לשמחה, אתחם את כול הקשר הזה בסוגריים,ואמשיך הלאה. יש לי עוד הרבה מה לתת לעולם, אולי, אי שם, בין כולם, אמצא מישהו שיידע לקבל ממני קצת יותר מכולם....

הלוואי! מצטרפת לאיחולים שלך לעצמך ומחזקת אותך!

אולי פשוט אסמוך על עצמי וזהו, שעשיתי את הדבר הכי נכון לי.

[אהבת_עולם*]

ואם בגלל מריבה אחת הבן אדם כבר לא בטוח במה שהוא מרגיש אליי, אז זה רק טריגר עד הדבר הבא


מצטרפת לאיחולים שלך לעצמך ומחזקת אותך!

חג שמח מאוד !

[לומדת*]

תודה אהובות.
אני עכשיו בחיק המשפחה. טוב לי לפרקים.
אתמול דיברנו בטלפון. התקשרתי בבוקר והוא לא יכול היה לדבר והתקשר בצהריים להגיד לי חג שמח. הוא אמר לי שהוא מאוד שמח שהתקשרתי כי הוא היה במה שנקרא " חרדה משתקת"..הוא נמצא פיזית קרוב אליי אבל מעדיף לא להיפגש איתי. מעדיף שנדחה את זה לכמה ימים.

כרגע כואבת. מצב הרוח נע מתחושת שחרור והתגברות לבין כאב חד שמפלח לי את הבטן. פתאום מבינה את מה שלא רציתי לראות, או שאולי האמנתי מדי שנתגבר על זה. אשתו לשעבר. האהבה שלו אליה. זה שהיא עשתה ממנו סמרטוט. שהיא לא הייתה כמוני- טובה. הוא מאוד העריך את הטוב שלי אליו והוא תמיד אמר את זה, שהוא מעריך את זה לעומת מה שהוא סבל מאשתו הראשונה. אבל עצם זה שהוא היה מדבר עליה המון בתחילת הקשר שלנו, ומשווה בינינו..אפילו שהוא תמיד היה אומר לי שהיא לא שווה את חצי הציפורן שלי בהכול. כנראה שהיא הכריעה את הכף. כי היא הרי הכאיבה לו. אני לא. אני טובה אליו. קשה לו עם זה. ופתאום, שהוא נורא התרחק ממני בבום. כשהפגנתי קינאה שאולי הזכירה לו את הקינאה והטירוף של אשתו לשעבר שהוא היה צריך לסבול. פתאום אני משחזרת את השיחה האחרונה שלנו, כמה הוא פגע בי כשאמר שהוא לא יודע אם הוא מספיק אוהב אותי. שיש לנו תקשורת מאוד טובה וחיבור טוב מאוד, אבל שהרגש לא תמיד יציב ...והוא פתאום הזכיר שוב את אשתו לשעבר, " את יודעת, אני אספר לך משהו שאולי יסביר את מה שקורה בינינו: האישה שמאוד מאוד אהבתי , ושהיו לנו גם רגעים מאוד טובים ביחד, אמרה לי פעם שאם יש דבר כזה נשמות תאומות- אנחנו ממש ממש קרובים לזה, אבל זה לא." ככה הוא רצה אולי להסביר את מה שהוא מרגיש אליי. שזה לא זה...
מרגישה שניצחה אותי אישה אחרת. אבל מצד שני, אולי זה ממש לא קשור אליי. פשוט הייתי שם. אבל כואב לי כי נתתי לעצמי להתמסר,להאמין לו כשהוא אמר לי שהוא אוהב אותי, שהוא מעריך מאוד שאנחנו טובים אחד לשני, לאהוב את הטוב שלי כי לא היה לו את זה עם אשתו. הריחוק שלו מאוד פגע בי בדיעבד.שהוא פתאום היה מישהו אחר, לא הגבר שהיה איתי יומיים לפני והיה מלא אהבה אליי...
אז מה זה היה? הוא לא באמת אהב אותי, נכון? הוא פשוט העביר איתי את הזמן, וכמו שהוא אמר, הייתי מסאג' ללב שלו השבור ... כשהוא אמר לי שהאני מסאג' ללב שלו, לפני שלושה שבועות, הוא אמר לי שהוא מאוד אוהב אותי. אבל אולי נשארתי רק מסאג' ללב השבור והוא עדיין אוהב את אשתו, או שהפציעה שלו ממנה ג'דולה מהאהבה שלו אליי. הוא פחד לקחת פסק זמן כי הוא אמר לי שהוא פוחד להצטער על זה. כי הרי הוא יודע מה יש לו בידיים, אותי, אבל מצד שני, אי אפשר להכריח בן אדם לאהוב.
איך אני יוצאת מהכאב הזה? לא נשאר לי אלא להמשיך ללכת, לקבל באצילות את הפגיעה החזקה, להשתדל להשאיר את הלב שלי פתוח, שלא ייתכווץ לי. עדיין להאמין באהבה. לתת לעצמי, לקיומי. נתינה לעצמי. לכאוב ואולי אפילו לבכות, אבל בשקט, עם עצמי, עם חברות. לאסוף את עצמי. להסתכל לכאב ולאמת בעיניים. ללא פחד, ללא בריחה. הוא לא יכול לאהוב אותי. נקודה. הוא אהב אותי לפרקים, הייתי תרפיה בשבילו. זה הכול.
אני צריכה להמשיך הלאה.להשאיר אותו בשריטה שלו. עם האקסית המטורפת שלו והסרטים שלו איתה. אני צריכה לחשוב על עצמי. על איך אני יוצאת מזה הכי בסדר. בבינה, בתבונה, באמת. מקבלת את הכאב שלי ומחבקת את הילדה הפגועה שבי. מכריחה את עצמי לחשוב קדימה ולבנות את עצמי , לחייך לחיים ולהינות מהיופי שלי ושלהם. להמשיך להאמין ולהתחזק. הלוואי ויהיה לי את הכוח לא להיות סמרטוט או חלשה, כש ואם הוא יתקשר מתי שהוא. ולהגיד לו שאני רוצה לחשוב אם זה מתאים לי. כי אחרי מה שהיה ומה שאמר, אני לא בטוחה שזה טוב לי. אני לא הפקרות ויש לי ילדה בתוכי להגן עליה. נתתי לו את עצמי בהתמסרות ואהבה. הוא לא היה מסוגל להכיל את זה או לקבל את זה מספיק. בעייה שלו. יש לי ילדה להגן עליה ולרצות בשבילה את הטוב ביותר. אין לי זמן לבזבז. מי ייתן והשם יהיה עימי וישחרר אותי מהמיצר לעבר התרחבות הלב בבינה , טוהר , אמת ואהבה.@} תודה על התמיכה המדהימה.תודה תודה תודה.

[לומדת*]

הלוואי ואחזיק מעמד והלומדת שבי תהיה מסוגלת להכיל את הילדה .
הלוואי שאנצח את הכאב. הלוואי ואדע שמחה. רק זה מה שאני רוצה. שמחה. זהו.
הלוואי ואכיר אדם יקר שאוהב והוא יאהב אותי ונהיה טובים אחד לשני בלי שזה ייגמר.
רק לפני שבועיים הוא אמר לי כמה הוא חושב שאנחנו טובים אחד לשני נפשית...אולי הוא פשוט ניסה בכול מאודו לאהוב אותי, כי הוא יודע שאני טובה לו, אבל הוא פשוט לא הצליח להרגיש אליי..לא נתתי לו את המרחב הזה...למרות שאין שום צורך להאשים את עצמי. ממש לא. זה פשוט לא זה וזהו.
מנסה לנשום לתוך הכאב הזה ולחשוב שהכאב הזה עוד יחלוף. שזה לא סוף העולם, שעוד אדע אהבה אמיתית וטובה. חושבת שאולי אם הייתי יותר מאמינה זה היה קורה לי. אולי לא האמנתי מספיק. אבל מה זה כבר משנה?מכבדת את היכולת שלי לאותו רגע. לא מצפה מעצמי להיות מושלמת. התחלתי אפילו להאשים את חוסר ההצלחה של התבשיל שהכנתי בשבת איתו...ואז הבנתי שזו לא הדרך הנכונה. שהכול רק טריגר הרסני לדבר האמיתי.
נזכרת שכשהיינו ביחד לפני כמה ימים דיברנו על משהו , והוא אמר לי שאני אישה כנועה , ואמרתי לו ממש לא, אז הוא אמר, בטח שאת כנועה, כול מי שרואה אותך רואה שאת כנועה..." וזה העליב אותי. כי אולי יש בזה משהו נכון. אני באמת כנועה כשאני באהבה. אני כולי בכניעה. בקבלה. אני מאוד נשית ואין בי לוחמניות. זה לא מונע ממני להיות מוקפת בהמון אנשים שמאוד אוהבים אותי, בהערכה מקצועית ובעוד דברים טובים שהיקום שולח לי. הוא הרי אמר לי באחת הפגישות הראשונות שלנו שהוא גבר כנוע... אולי הוא צריך אישה שתעשה ממנו סמרטוט. ואחר כך ללקק את הפצעים. אז נכון, אני לא כזאת. לא עם מי שאני אוהבת. אני מקבלת, מגוננת, אימהית וגם ילדה. לא רוצה להיפגע מזה ולא רוצה להפוך את המשפט הזה לטראומטי בכול פעם שאזכר בזה. להיפך, צריכה לומר לעצמי, נכון אני כנועה. וזה דבר מדהים ונדיר להיות בקבלה כזאת. לדעת לתת, לקבל את האחר על חולשותיו, פשוט לאהוב. האם אני צריכה לתקן משהו בעצמי? לשחק אותה? או שאולי יש עוד דרך שעדיין לא גיליתי...

מתבוננת לכאב בעיניים. רוצה לצלוח אותו בלי פחד. נזכרת בכול האהובים שנטשו אותי בחיים. באותה תחושה. גם אני הרי נטשתי. אבל כרגע עולים בי אלו שנטשו אותי. שלא יכלו להתחייב לי, שהפסיקו יום אחד לאהוב. מנסה פשוט לזרום עם זרם החיים, בלי להיעצר, בלי להיתקע. להמשיך להיות עירנית למה שקורה עכשיו, להבין שפרידות הן חלק בלתי נפרד , להיות פילוסופית ולראות את הדברים במידת רוחק. אוף...קשה לי. הכי הכי חשוב , זה לא לשכוח לחבק את עצמי. אותי, הכנועה, האוהבת, המתמסרת. כן...ככה.

[לומדת*]

ייתכן והוא עוד יתקשר אליי, כי הוא הרי חושש לקחת פסק זמן, כדי לא להצטער על זה....
אולי אני באשלייה והוא בכלל לא יתקשר יותר שוב לעולם. אבל אם כן, אז צריכה לעבוד נגד הטבע שלי, ולחשוב טוב טוב מה אני הולכת להגיד לו. כי ברור שהנטייה של הילדה הקטנה תהיה לקבל אותו בכול מחיר ורק לשמוח שהוא מואיל בטובו אם בכלל לפגוש אותי.
אבל הדבר הנכון לעשות, הבוגר והמיטיב עם קיומי יהיה לפעול מתוך הבוגרת.
לומר לו שחשבתי על זה, ולא עושה לי טוב כול הבלבלות האלו, ושאני רוצה להקים משפחה ולהיות עם מישהו שסגור עליי ויודע שרוצה אותי. ונראה לי שיהיה כי נכון פשוט להמשיך הלאה. וזהו. שיהיה כול טוב ובהצלחה.
וזהו.הלוואי ויהיה לי האומץ לעמוד מאחורי זה.
הוא הרי רוצה להרגיש שאני אבידה בשבילו, וכול עוד אפעל מתוך הילדה הנידי שרק רוצה שיאהבו, אין לו פה כוחות להתמודד איתם, אין שום קושי. הוא רוצה להרגיש אבידה, אני אתן לו אבידה. אבל לא רק בשבילו, אלא בעיקר בשבילי, בגלל הכאב שזה גורם לי, להרגיש בהמתנה , בהמתנה שאולי מישהו יחליט שהוא רוצה כבר לראות אותי, אולי לא, אולי לא אוהב אולי כן...
שהשם ייתן לי כוחות ויהיה בעזרי ללא חרטות וייתן לי את הכוח לפעול מדיוק ומתוך הטוב שבי לקיומי היקר מכול דבר אחר. אמן

[שוות_נפש*]

כשאני באהבה. אני כולי בכניעה. בקבלה. אני מאוד נשית ואין בי לוחמניות.

כולנו, ואם לא כולנו אז רובינו בכניעה כשאנחנו באהבה חדשה.. זה הטבע של הטבע...
כמו שאמרת הוא כנראה מחפש דווקא את הביצ'ית.. וזו הסיבהשהוא זורק לך "את אישה כנועה" , כמו מתוך אכזבה.
הוא נשמע לא יציב ... אז מה שלא יהיה וכן יהיה ואולי יהיה , אל תישכחי שאת עם טיפוס קצת שביר כרגע...ואל תתני לשבירות שלו לתעתע בך.. בהצלחה במה שתיבחרי..

שהשם ייתן לי כוחות ויהיה בעזרי ללא חרטות וייתן לי את הכוח לפעול מדיוק ומתוך הטוב שבי לקיומי היקר מכול דבר אחר. אמן ואמן

[אישה_עם_מטאטא*]

אוי כמה שאני מכירה את המקומות האלה.
לומדת יקרה, את לא לבד. הסיפור שלך מוכר להרבה נשים.
רוצה לחבק אותך.
ולהגיד לך לסמוך על האינטואיציות שלך.

לאחרונה מצאתי ש EFT מאוד עוזר לי במצבים של חרדת נטישה, של חרדה בכלל ומצוקות שונות.
יש המון סירטונים ביו טיוב. במיוחד התחברתי לסידרה שעוסקת בEFT, הילד הפנימי, ותהליך האבל.
אני חושבת שזה יוכל לעזור לך עכשיו
שלב ראשון - שלב החרדה
שלב שני - מיקוח וניסיון לשנות את המציאות
שלב שלישי - כעס
שלב רביעי - יאוש

ולכל המגיבות בדף הזה, רציתי להגיד שכולכן נגעתן לליבי ברגישותכן וחוכמתכן

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

והוא אמר לי שאני אישה כנועה , ואמרתי לו ממש לא, אז הוא אמר, בטח שאת כנועה, כול מי שרואה אותך רואה שאת כנועה..."

אולי הוא דיבר על עצמו? ממה שאת מתארת ממש לא נשמע שאת כנועה, נשמע שאת פשוט אישה נורמלית שהתאהבה במישהו והגיבה כמו שכולנו מגיבים כשזה קורה, בפתיחות, בזמינות, באהבה... אולי הוא רצה לשכנע את עצמו שאת כנועה ואפילו להפוך אותך לכזאת כדי לרפא את הפצעים שלו מהכניעות של עצמו. אולי הוא זיהה בך את המקום הפתוח והאוהב הזה וזה מה שמשך אותו אלייך...

נשמע שאת שווה פי אלף יותר מהאקסית הטיפשית שלו @}

תהיי חזקה ותאהבי את עצמך. אני בטוחה שתמצאי מישהו נפלא ואוהב ופתוח בדיוק כמוך... חפשי לך אחד ביישן, אלה הכי טובים: )

[לומדת*]

שוות נפש, תודה על התגובה.
מה זאת אומרת להיות ביצ'ית, אף פעם לא הבנתי...
קשה לי להיות ביצ'ית כשאני אוהבת. ביצ'ית מתקשר לי למישהי שלא אוהבת...
יוצא לי להיות "ביצ'ית" ,כלומר לא ממש בעניין,כשאני לא מאוהבת בבחור...
אולי משהו לא בסדר איתי...אולי הכניעות הזאת שלי, שמתבטאת בעצם לא יותר מהכניעות שלו, זו בעצם מילה נרדפת לאהבה....קשה לו עם האהבה שלי. הוא היה רגיל לאהוב מישהי שלא אהבה אותו כמו שהוא אהב אותה. שדרכה לו על הראש ואותה הוא אהב מאוד מאוד.למרות שכול ג'סטה של אהבה מצידי הפתיעה אותו בכול פעם מחדש והוא מאוד התרגש מזה כי לא היה רגיל לאהבה.
יש לי עבודה עצמית רצינית לעשות. איך אני נותנת את עצמי ,אוהבת ככה בקלות, מהחמלה שבי, מהמטפלת שאני..
ושוכחת את עצמי, את המקום שלי. לא זהירה בכלל....למה הפזיזות הזאת, מימה אני בורחת? או שאולי העבודה שלי היא הקבלה של המקום הזה שבי, שאובייקטיבית נראה לי מאוד יפה...פשוט המסע קצת ארוך, עד שפוגשים את הגבר שרוצים לתת לו ומוכן לקבל, ומוכנים לקבל גם ממנו.

אני נוסעת מחר למדבר לכמה ימים. מקווה שויפאסנה ואנשים טובים שאפגוש יעזרו לי לחזור לעצמי, להיטהר,לחזור לשמחה שבי, לאמונה שלי בעצמי ו,לשכוח את הנטישה שלו,הפתאומית. והכי חשוב, לא לקבל את זה אם הוא יתקשר פתאום. למרות שנראה לי שיותר לא אשמע ממנו.פשוט לקבל את זה. לשחרר את זה.
לחשוב על עצמי, ליצור,ללחוץ חזק כמו בלידה ולתת לכאב לעבור דרכי,ולזכור שכאב הוא הכרחי לפעמים וחייבים לעבור דרכו כדי לגדול. להאמין שאושר גדול עוד מחכה לי, שהשם אוהב אותי ומצפה לי עוד אושר גדול.@}

[לומדת*]

פתאום ראיתי את התגובות שלכן, קיזי הילדה _הצועניה ואישה עם מטאטא

מאוד ריגשתן אותי.
_רוצה לחבק אותך.
ולהגיד לך לסמוך על האינטואיציות שלך._
תודה. את יקרה.
למה את מתכוונת בדיוק בלסמוך על האינטואיציות שלי? ביחס למה שכתבתי?

אולי הוא רצה לשכנע את עצמו שאת כנועה ואפילו להפוך אותך לכזאת כדי לרפא את הפצעים שלו מהכניעות של עצמו. אולי הוא זיהה בך את המקום הפתוח והאוהב הזה וזה מה שמשך אותו אלייך... מאוד יכול להיות.


נשמע שאת שווה פי אלף יותר מהאקסית הטיפשית שלו זה מה שהוא תמיד אמר לי....(ש"היא לא שווה את קצה הציפורן שלי"...) אבל כנראה ידיעה מודעת לא מספיקה לו...הוא צריך אולי כאבי בטן להרגיש אוהב.

תהיי חזקה ותאהבי את עצמך. אני בטוחה שתמצאי מישהו נפלא ואוהב ופתוח בדיוק כמוך... חפשי לך אחד ביישן, אלה הכי טובים: ) תודה ,את באמת חושבת שאני נפלאה? אולי אני באמת נפלאה. אני מבטיחה להתכוונן לזה ,להיות חזקה ולאהוב את עצמי.

שולחת לכול הנשים המדהימות והמחזקות כאן אהבה...@} וכול כך תודה על התמיכה. אין לכן מושג איך האחווה הנשית והתמיכה המדהימה הזאת מחזקת אותי בימים אלו.

[לומדת*]

קיזי,
פתאום אני מבינה למה התכוונת כשכתבת לסמוך על האינטואיציות שלי.
לפני כשבוע, הייתי טיפה מוטרדת ממשהו בעבודה. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, שהוא תומך בי,שהוא כאן בשבילי ושאין לי מה לדאוג.
משהו בי לא האמין לו מספיק. הוא אמר את זה ולא ראיתי שזה בא לו ישר מהלב. יותר מהשכל. אבל המשכתי להדחיק את זה. אמרתי לעצמי, "איזה בן אדם תומך..." , כשהלב שלי אמר:" רגע, מה קורה כאן?".... עובדה, הלב שלי הרגיש שהוא ממש לא "כאן בשבילי"..עובדה...הוא לא כאן בשבילי.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

את באמת חושבת שאני נפלאה?

ברור!! את נשמעת לי ממש אחלה, והיית בסדר גמור: ) אל תכעסי על עצמך.

@}

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

פתאום אני מבינה למה התכוונת כשכתבת לסמוך על האינטואיציות שלי.

לא אני כתבתי את זה, אבל אני חושבת את אותו הדבר, וצדקת בחששות שלך. נסי לזכור את זה כשהוא יתקשר שוב...

תיהני במדבר: ) בטוחה שזה יחזיק אותך ויתן לך שלווה.

[לומדת*]

נכון יקרה, אישה עם מטאטא כתבה לי את זה.


וצדקת בחששות שלך. נסי לזכור את זה כשהוא יתקשר שוב...
כן...מבטיחה לעצמי לזכור את זה ולא לתת לשבירות ולחוסר יציבות שלו לתעתע בי.
ואל תתני לשבירות שלו לתעתע בך.. בהצלחה במה שתיבחרי..@}@}@}@}@}@}@}

מצחיק...פתאום אני רואה את הכותרת שנתתי לדף הזה. חוסר בטחון בקשר, ומבינה עד כמה האינטואיציות שלי חזקות... עכשיו אפשר לשנות את שם הדף ל "פרידה כואבת צפוייה מראש- דף תמיכה לאוהבת שמנסה לחזור לעצמה.."
מרגישה מרומה, תמימה...
מנסה לא להיכנס בכלל לכעס עצמי. או להאשים את עצמי שלא הייתי מספיק ככה וככה...הייתי מושלמת וטובה. אולי יותר מדי טובה. בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב, אני שלמה, לא חסר בי דבר, ונולדתי אותי לאהוב. (ילדי האדמה)
אנסה לזכור את זה ולחיות את זה במדבר...אחשוב על התגובות המחזקות שלכן שם ברגעים שאולי ארגיש בדידות או עצבות...@}

[אישה_עם_מטאטא*]

[לומדת*]

מוזר לי השינוי הקיצוני והמהיר הזה בין תחושת התחזקות ועידוד עצמי שמשתנה תוך כמה דקות להאשמה עצמית, מחשבות עליו ועל מה שאהבתי בו, על כול הפתאומיות של זה...
מאשימה את עצמי, חושבת שזה שאני עובדת במשרה שממש לא עונה לי על הפוטנציאל וההשכלה שלי, (בייביסיטר, עוזרת לאמא עם חמישה ילדים כדי לשרוד עד שאסיים את ההתמחות) , אולי מוסיפה על התחושה של חוסר הערך שהרגשתי איתו.אולי כניעות. אולי העבודה הזאת לא עושה לי טוב לתחושת הערך העצמי שלי. צריכה עבודה אחרת.
אבל האם יכול להיות שזה השפיע עליי, על האהבה שלו אליי? אולי כשהוא אמר שאני אישה כנועה הוא התכוון בעצם לשקף לי את מה שאני מרגישה לאחרונה עם האמא ? שאני עוזרת לה בעצם....מביאה לה את זה, מכינה את זה....
ייתכן שיש כאן משהו שאני צריכה לבדוק?
אבל האם ייתכן שזה משפיע על האהבה.? לו אין אפילו תואר ראשון ולפני שבועיים פיטרו אותו, הוא היה בחוסר וודאות מקצועית עד שחזר לעבודה, ולרגע לא חשבתי או מדדתי את האהבה שלי כלפיו אחרת. להיפך, רק חיזקתי אותו ואמרתי לו שנעבור את המשבר הזה ושהכול יסתדר על הצד הטוב ביותר, וזה באמת מה שקרה...והוא הודה לי על זה...(פתאום אני קולטת כמה תמכתי בו....וכמה הייתי שם בשבילו...)

[לומדת*]

כואב לי. אני לא חזקה.
כואב לי. אני לא מבינה איך ככה בפתאומיות הוא פשוט וויתר עליי..
על כול מה שהוא העריך אצלי. על כול האהבה שלי. על כול התמיכה שלי בו במצבים קשים.
על המגע שלי שכול כך אהב. על זה שהוא אהב לשמוע אותי צוחקת. על זה שהוא אהב לראות אותי אוכלת.
על זה שהוא פתאום היה נועץ בי מבטים וזה היה מביך אותי. על הצחוקים שלנו המשותפים.
על השירים היפים שהיינו שומעים בכול בוקר. על המיטה שלו...על החיבוק החזק חזק שלו פתאום.
עצוב לי! למה זה קורה לי, למה???. מה עשיתי לא בסדר?
אולי הייתי אצלו יותר מדי? כול יום הייתי אצלו. אבל רציתי לישון איתו זה נראה לי נורמלי. היה לי קשה לישון לבד כשאני יודית שאפשר לישון מחובקים... מה עשיתי לא בסדר שהוא פתאום לא אוהב אותי?? מה זה??? בגלל הסצנה שהייתה בפאב עם החברה? בגלל שקינאתי? על זה הכול נופל?
הלוואי ופתאום הוא ייזכר בכול זה ואהיה חסרה לו והוא ירגיש חיסרון, כשהוא יחזור לבית שלו ויישן לבד במיטה יום יומיים. וכבר לא אהיה שם כדי לתמוך בו, לצחוק איתו ,לחבק אותו, ולעשות לו קפה בבוקר. ולהקשיב לכל הסיפורים שלו מכול היום. ולייעץ לו.
לא אסלח לו שהוא נטש אותי. כועסת ולא מבינה.

[לומדת*]

אני לא ראוייה לאהבה שלו?
נזכרת בקסם האישי העצום שלו וכמה אהבתי אותו כשהוא היה מצחיק אותי...
למה אני זאת שצריכה להיזכר בזה בעצב ולא הוא?? למה אישה שלא מספיק אהבה אותו זכתה באהבה שלו ואני לא??! מה ההגיון כאן ולמה אני בתפקיד הזה??

[לומדת*]

כואב לי

[אהבת_עולם*]

אוף, איך אני מרגישה את מה שאת כותבת.
זה באמת כואאאאאאאאאאאאב !

גם אני הרבה פעמים לא הבנתי.
הכל נראה טוב ונכון - ופתאום ברגע אחד מתהפך.
מה לא בסדר בי?
האם אני בן אדם שאי אפשר לאהוב?
האם זה בגללי?
האם אני קלקלתי?
מה הייתי צריכה לעשות אחרת?
מה זה אומר עליי שהוא לא רצה אותי?

כלכך הרבה שאלות כואבות.
ובעצם, מתוך כך, מגיעה להבנה שמה שהכי הכי כואב פה - זה לא הנטישה שלו, אלא הנטישה שלי את עצמי בעקבות הנטישה שלו.
כל הגינוי העצמי הזה.
כל השאלות המלקות המפחידות המכאיבות האלה שבראשי שמפנות את האצבע המאשימה אליי.
לולא כן - הנטישה שלו הייתה הרבה פחות כואבת. אם בכלל.

מה שהכי כואב לך עכשיו - זה הקולות הפנימיים שבך שמלקים אותך:
'את לא בסדר'
'את לא טובה מספיק'
'את קלקלת הכול'
'את תמיד מקלקלת'
'את אף פעם לא תמצאי אהבה'
'את לא ראויה לאהבה'
'אי אפשר לאהוב אותך'
וכו' וכו'.

אולי החסר של מה שהתרגלת אליו גם הוא כואב, אך אני מוכנה להמר שהקולות הנ"ל יוצרים את עיקר הכאב.
לא מה שהוא עשה לך - אלא מה שאת עושה עכשיו לעצמך !

בלעדי הקולות האלה - את שלמה, וטוב לך. לא משנה מה.

אל תתני לגינוי העצמי להביס אותך !
אל תאמיני לקולות האלה !!!!

אני בטוחה שהקשר היה מופלא עד לאותה נקודה, וכל כך מבינה ומאמינה שרצית שכך זה יימשך, וזה כלכך כואב שזה לא נמשך. שזה נגמר כך פתאום בלי שום הכנה מוקדמת.
ובאמת קשה לקבל את זה. קשה להסכים. זה מעורר כאב והרבה כעס. את צודקת. אני כלכך מבינה.
יחד עם זה - אם באמת זה נגמר, אז כנראה שזה לא נועד להיות זה - למרות כל התקוות שהיו. התקוות שקשה לוותר עליהן.
ואם זה לא נועד להיות זה - אז משהו אחר, טוב באמת, בוא יבוא.

רק אנא אל תתני לקולות המגנים להפיל אותך.
זה לא מגיע לך.

כמו שאת יודעת להיות כנועה, מהמקום הטוב, המתמסר - אולי זה הזמן להיכנע לכאב הזה, לקבל אותו.
לקבל שקרה עכשיו משהו כואב, גם אם את לא יודעת למה, ובלי לנסות למצוא סיבות ו'מה עשיתי לא בסדר'.
פשוט כנראה זה מה שהיה צריך לקרות - בלי קשר למה שעשית, את בסדר גמור (!!!!!!!!!!!!!), ושיילכו כולם לעזאזל.
אולי אין סיבות שאת יכולה להבין או לעשות איתן משהו. אולי לא משנה הסיבות. יש רק המציאות. זה כואב. תיכנסי לתוך זה. תתאבלי את זה. את השבירה של התקוות שהיו לך.
תסכימי שזה כואב, תיכנעי למציאות, תיכנעי למה שקרה, תרכיני את הראש בהכנעה מול הכאב הזה שבא עלייך....
אבל תוותרי על ההאשמה העצמית.

***********

אני באמת כנועה כשאני באהבה. אני כולי בכניעה. בקבלה. אני מאוד נשית ואין בי לוחמניות.

זה מקסים מקסים מקסים. הלוואי הלוואי עליי.
(ואולי הוא בכלל אמר את זה כמשהו טוב?)

את מדהימה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

[לומדת*]

נראה לי מוזר לא להודיע לו שאני נוסעת למדבר לכמה ימים...כאילו הכרזת מלחמה.
נראה לי שאני אתקשר אליו ואגיד לו שתיכף אני נוסעת עד יום שני. שיידע לפחות...

[אלמוניתה*]

למה?
אתם לא ביחד. חלק מהחסרונות במצב הזה מבחינתו זה שהוא לא יודע מה קורה איתך ושהוא יכול להתפוצץ אם ינסה להשיג אותך.
יש לך כאן הזדמנות מעולה גם להתנתק וגם לגרום לו להבין את מלוא המשמעות של הפרידה ממך. יכול להיות שלא יהיה לזה אימפקט גדול, יכול להיות שלא יחפש אותך, אבל את לא צריכה ליידע אותו.
בכל מקרה שיהיה כיף שם בסדנה. עד כמה שאני יודעת בוויפסאנה שותקים ועל מנת לא להשתגע ממחשבות עליו אולי כדאי פשוט להתבונן על האחרים סביבך ועל החיים שלך בכלל, להתרחק מהמיקוד בו.

[פלונית*]

[מחבקת חיבוק גדול, אותך ואת מי שעד לפני כמה שנים אני הייתי,אצלי זה היה דפוס שחזר וחזר עד שפתאום הגיע מישהו שאיתו הכל זרם בדפוס שונה לגמרי (בעלי אהובי).אז לא להתייאש! זה לא קורה עד שזה פתאום קורה !

מסכימה עם אלמוניתה ,אתם כבר לא ביחד, להודיע לו יהיה סוג של אובססיביות.

ואם את נוסעת לדרום וויפאסנה אני ממליצה לך,מתוך דאגה כלפייך, לבדוק עם עצמך אם זה הזמן המתאים,את הוויפאסנה השנייה שלי עשיתי לאחר פרידה ויצאתי ממנה כמעט לא שפויה,ישבתי שם 10 ימים עם עצמי ובמקום להקשיב לנשימות הקשבתי לסרטים שרצו לי בראש על הפרידה שהייתה,אני אגב כל הזמן דימיינתי שם כמה הוא מחפש אותי ומשאיר לי מיליון הודעות מודאגות כי לא הודעתי לו שאני נוסעת וממש התחרפנתי מהמחשבה הכואבת הזו שאני לא שם כדי לספוג את כל התשומת לב שלו או מהמחשבה שאולי הדאגתי אותו (בסוף התברר שהוא בכלל לא חיפש אותי בכל הזמן הזה...).

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

מה עשיתי לא בסדר שהוא פתאום לא אוהב אותי??
את בסדר! מכל מה שסיפרת אני חושבת שהבעיות עם הקשר הספציפי הזה הן אצלו, כל העבר שלו וכל מיני תסביכים שלו...

כל כך כואב שאת נפגעת מזה


אולי הייתי אצלו יותר מדי? כול יום הייתי אצלו. אבל רציתי לישון איתו זה נראה לי נורמלי. היה לי קשה לישון לבד כשאני יודית שאפשר לישון מחובקים... מה עשיתי לא בסדר שהוא פתאום לא אוהב אותי?? מה זה??? בגלל הסצנה שהייתה בפאב עם החברה? בגלל שקינאתי? על זה הכול נופל?
אל תאשימי את עצמך... אולי זה היה הדבר הנכון לעשות ואולי לא... אבל מה שקרה קרה ואני שוב חושבת שאלו תסביכים שלו...
זה טוב שאת בודקת את עצמך אבל אל תאשימי את עצמך.

תחזקי את עצמך, תמצאי עבודה חדשה (אגב בשבילך בשביל שיהיה לך טוב יותר ותרגישי סיפוק. לא בשבילו ואף אחד אחר... )
תהני ואני מקווה שיהיה לך טוב במדבר, שיעשה לך טוב

אני רוצה לכתוב עוד דברים ולא יודעת מה אז פשוט חיבוקים והמון ...

תמשיכי להיות טובה לעצמך!!! את באמת נפלאה
תזכרי את זה ואם במקרה הוא יציע לך לחזור, באמת תחשבי על הילדה הקטנה בתוכך שאת רוצה להגן עליה

אני בטוחה שתמצאי מישהו נפלא ואוהב ופתוח בדיוק כמוך @}

[לומדת*]

חזרתי מהמדבר. הייתי במגוון סדנאות מדהימות. עם חברות.
בסוף, שעה לפני שיצאתי לדרך, הודעתי לו שאני נוסעת לכמה ימים לסדנאות במדבר. הוא שאל אותי בסוף השיחה:" עם מי את נוסעת אם אפשר לשאול?"...עניתי לו שעם חברים, שאני לא חושבצת שהוא מכיר.
השהות הזאת באוירה אחרת, עם כול כך הרבה אהבה וסדנאות מדהימות מאוד חיזקו אותי ונתנו לי כוח להתאבל על הכרב ולהמשיך הלאה. לראות את העיקר שהוא אני עצמי והחיים שלי.
להבין שממש לא מגיע לי שמישהו לא יהיה בטוח לגבי מה שהוא מרגיש אליי ושיכאיב לי כול כך. מגיעה לי אהבה מדהימה עם גבר שמודה לאל על כול רגע שאני איתו.
אני הבנתי שאני מדהימה. מיוחדת, אהובה.
עשיתי תטא הילינג שזה מדשהים בפני עצמו ושם שיחררתי אותו באופן מסויים. כלומר, אני יכולה להמשיך בלעדיו, מחוזקת. הוא נשאר שם מאחור, מתרחק ממני לתוך הדרמה הפרטית שלו, שהיא לא שלי.
אני קיבלתי בהירות מאוד גדולה לגבי הרבה דברים שקשורים אליי, לחיים שלי. מצאתי את הדרך חזרה לעצמי. עם כול הכאב ישנה גם שמחה מפתיעה. אפילו רקדתי שם מכול הלב באהבה ושמחה. הצלחתי למצוא את הנוכחות שלי ברגע הנתון וכול הטוב שעוד מחכה לי ושקיים בי ובמציאות שלי.
אגב, ביום ראשון כשחזרתי לחדר מאחת הסדנאות ראיתי שהוא התקשר אליי. רעדתי מהתרגשות. חברות שלי היו לידי. אבל לא התקשרתי אליו בחזרה.
הוא רצה לקחת מרחק, ואני מרגישה שלא שיחת טלפון אחת שלו תגרום לי עכשיו לחזור אליו כנועה, או שפוטה או סולחת. לא, אני הפעם על המקום שלי לא מוותרת. הבנתי כמה אני יקרה, ושאם רוצים אותי, צריך באמת להראות לי את זה. אם הוא באמת לא רוצה לאבד אותי, הוא יתקשר שוב ולא יוותר. האמת שהופתעתי שהוא התקשר כשהוא יודע שאני עדיין שם. אבל אולי הוא קולט שהנה הוא מאבד אותי, ושאני לא באמת אבודה בלעדיו. שאני מצליחה לקום על רגליי ושייתכן ואכיר מישהו אחר....בכול מקרה, הוא לא התקשר שוב, כך שאין לי מה להתקשר אליו...נכון?
לוקח לי זמן להתאושש מהנטישה שלו, אפילו שאני התמודדתי עם זה על הצד הכי אצילי וטוב, והיום, תוך כמה ימים, אני מרגישה מחוזקת, למרות הכאב שמופיע, כי אני יודעת ומכירה את כול הטוב והשפע שבי שבטוח יובילו אותי למקומות נפלאים ומדוייקים לי.
מרגישה שיצאתי בפסח הזה ממיצר ואני רואה את הדברים וחיה אותם בהתרחבות הלב.
הכאב יעבור עם הזמן. ואם הוא לא יתקשר שוב זה סימן שבאמת הוא לא מסוגל להיות איתי. כך שאין לי מה להפסיד. נתתי, נתתי. הייתי שם. עכשיו אני רוצה להיות בשביל עצמיץ בנתינה לעצמי. מגיע לי הכי טוב בעולם. אני ראוייה מאוד. שאעבור את זה בגבורה , באצילות, ובדיוק ובאמת.

[אהבת_עולם*]

שממש לא מגיע לי שמישהו לא יהיה בטוח לגבי מה שהוא מרגיש אליי ושיכאיב לי כול כך. מגיעה לי אהבה מדהימה עם גבר שמודה לאל על כול רגע שאני איתו.

ואני מרגישה שלא שיחת טלפון אחת שלו תגרום לי עכשיו לחזור אליו כנועה, או שפוטה או סולחת. לא, אני הפעם על המקום שלי לא מוותרת. הבנתי כמה אני יקרה, ושאם רוצים אותי, צריך באמת להראות לי את זה.

מגיע לי הכי טוב בעולם. אני ראוייה מאוד.



שאעבור את זה בגבורה, באצילות, ובדיוק ובאמת - אמן !

[אהבת_עולם*]

לומדת, אני לומדת ממך הרבה...

[לומדת*]

תודה אהבת עולם יקרה.

אני כואבת. הוא חסר לי. אבל לא נאבקת בכאב שלי. כול דקה שעוברת בלי שהוא מתקשר דומה לוויתור, עליי.
אבל מנסה לקבל את זה. בבגרות.בשחרור. בלהרפות. הייתי רוצה לשחרר לגמרי את הקשר הזה ולהמשיך הלאה, אבל משהו בי אומר לי שזה אולי לא הסוף. שהוא לא ממש וויתר עליי, רק שאנן, לוקח את הזמן. לא מרגיש מספיק עדיין שאני אבידה בשבילו.
משהו בי רוצה להתקשר אבל יודעת שזה יהיה לא מדוייק. כי הוא זה שצריך לבוא עד אליי. הוא זה שצריך להרגיש שהוא רוצה לבוא עד אליי...
בבקשה השם...זרז תהליכים...או ששים בי סבלנות גדולה ועוצמה להתמודד עם הכול. חזק את ידיי.(יודעת שזה מה שאתה עושה ברגע הזה...)
אוהבת ומאמינה באמונה שלמה שאני ראוויה מאוד לאהבה מדהימה וטובה.@}

[אלמוניתה*]

אל תתקשרי.

אם תתקשרי זה יעשה לך טוב רק לדקה הזו שבה אתם מדברים ואחרי זה תישארי שוב עם מספיק חומר לנתח, מה הוא אמר ואיך אמר ואיך הוא נשמע והאם הוא מתגעגע ולמה אמר ככה ולא אחרת. שלא לדבר על הכעס שלך על עצמך שיגדל ויתפח למימדי ענק בגלל ש"נשברת" והתקשרת.

אני לא יודעת מה לומר על זה שאת מרגישה שהוא שאנן ואולי זה יעבור לו עוד מעט אבל מה שבטוח זה שבכל מקרה לא משנה מה המטרה- להתרחק ממנו לתמיד או להתרחק ממנו מספיק על מנת שיחזור- בכל מקרה הדרך זהה- לא להתקשר בשום פנים ואופן. לא עכשיו ולא מחר ולא בעוד מאה שנה. זה יעשה לך רק טוב, וגם אם הוא לא יתקשר בסוף וגם אם הוא ימשיך הלאה - וגם את - כי הרי בסוף ממשיכים הלאה, העובדה שנשארת מרוחקת תעלה את קרנך בעיניו עשרות מונים, דווקא כי זה קשה ודווקא כי בקשר היית זו שרודפת והוא זה שנרדף (זה תמדי אגב ככה, בכל קשר יש מי שיותר רודף ויש מי שפחות תלוי רק במינונים) ויש מצב שהוא יחוש תחושות של חרטה, אפילו בדיעבד, אחרי שהוא כבר ישתחרר מהגרושה ואת תישארי בעיניו כמו מישהי שייתכן ופספס בגדול ואז לכי תדעי מה יקרה

קיצר, תחזיקי מעמד ותצאי החוצה לבלות ולבלבל לך את המחשבות קצת!

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

היי רק עכשיו ראיתי שחזרת מהמדבר ואין לי זמן לקרוא
אז חיבוק ומקווה שאת בדרך הנכונה ושטוב לך וממשיך להשתפר!

[אישה_עם_מטאטא*]

חיבוק גדול.

תסמכי על הכוחות שלך להתמודד עם הכאב. אל תברחי מהכאב. מותר לכאוב, מותר להיות עצובה, מותר לכעוס, הכל מותר. את לא חייבת להרגיש טוב בכל רגע ורגע. הכאב שאת חשה עכשיו, ממנו יצמחו פרחים ופירות. אין לך שליטה במה שקורה. אין לך שליטה בו וברגשותיו ובמעשיו. מוטב שתרפי ותתמסרי.
תנשמי אל הכאב. שבי ונסי להרגיש איפה בגוף את מרגישה אותו. פיזית. האם הוא חם או קר? חד או עמום? תופס שטח קטן או גדול? איזה צבע יש לו? שבי והסתכלי בו. איך הוא משתנה, זז. תתידדי איתו. מה הוא מנסה להגיד לך?
ממליצה גם עך טכניקת ה EFT. נתתי קישורים רלוונטיים למצב שלך בדף הזה.

ריפוי מלא ומתטק, בלי קשר אליו.
מגיע לך מישהו שיאהב אותך בלי להתלבט.

אהבה

[אישה_עם_מטאטא*]

ומתטק = מתוק

[לומדת*]

תודה יקרות...

אחרי שהוא התקשר אליי פעמיים השבוע ולא עניתי לו...חזרתי אליו אחרי שלושה ימים.
התקשרתי אתמול.
דיברנו. מאוד התרגשתי. בהתחלה הטון היה קצת מרוחק.מהוסס.זהיר. אחר כך שאלתי אם הוא התגעגע אליי, הוא אמר לי " כן".
ושאלתי אותו: התקשרת אליי בגלל שחשבת עליי והתגעגת אליי?" הוא אמר לי: "כן...רואים אותך מתישהוא?"
ודיברנו. ואמרתי לו שגם אני התגעגתי אליו, אבל שהיה לי מדהים שם...
הוא סיפר לי שהוא הבין שהוא חושב יותר מדי, ודיבר איתי על זמר שאהבנו מאוד לשמוע שנינו, ושהוא חשב על דברים שאמרתי לו, ושהוא ראה מישהי בטלוויזיה שהזכירה לו אותי, מישהי ש"תמיד מחפשת את האמת בכול דבר.". וזה נגע לי ללב שהוא אמר את הדברים האלה, כי זאת הדרך שלו להגיד שהוא אוהב אותי, שאני חשובה לו....
הוא הרי יכול היה לא להתקשר בכלל, אם הוא הפסיק לאהוב אותי, ובכול זאת, הוא חיפש אותי פעמיים...
הוא נמצא במצב כלכלי מאוד מאוד קשה עכשיו, וזה מאוד משפיע עליו. בכלל, ביום שהוא אמר לי שהוא צריך פסק זמן זה היה היום בו הודיעו לו על קיצוצים במשכורת...
אז נכון, הקשר עכשיו הוא לא "אידאלי", כי זה יושב לו על הראש כמו פטיש וזה משפיע, אבל זה מה יש, ולפעמים גם עם דברים כאלה צריך להתמודד, אולי זה לא הזמן בשבילי להיות צומי אלא לתת תמיכה והכלה...הוא הרי חיפש אותי, הוא כנראה צריך אותי, לא? אולי צריך לקבל את רגעי חוסר הבטחון ברגשות, במיוחד בהתחלה,כי עצם זה שהוא התקשר אליי פעמיים היה סימן בשבילי שהוא לא וויתר עליי. אולי זה לא הזמן להיות קשה להשגה , מה שרציתי לעשות זה הרי לא להתקשר בכלל בכלל עד שהוא יתקשר שוב ושוב...אולי לפעמים צריך להתגמש, לסלוח...נכון, מאוד מאוד נפגעתי מההתנהגות שלו , מהריחוק הפתאומי שלו...אבל לוקחת את זה כשיעור לעצמי...לשמור על מקומי.לאזן.לדאוג יותר לעולם שלי ולעצמי.
הרי הייתי איתו ואצלו חודשיים וחצי רצוף, הוא היה הכי לארג' בעולם. הכי מפנק. ופתאום הוא מוצא את עצמו חנוק לגמרי...אולי אני אשאל את עצמי איפה אני יכולה לעזור לו? אולי את שאלת המחוייבות הרגשית אדחה טיפונת ואתן לדברים לקרות לבד, בזרימה שלהם?@}

[יול*]

הי לומדת,
לא כתבתי לך עד עכשיו אבל קראתי הכל. פשוט הרגשתי קצת אחרת ביחס לסיפור שלך ופחדתי שאם אני אכתוב זה יפגע בך או יחליש אותך.
אבל רציתי להגיד שמה שכתבת בפוסט האחרון מאד נגע לליבי ונראה לי כיוון מאד נכון.
נראה לי שאתם אוהבים זה את זו. למה לוותר כל כך מהר? אני מסכימה מאד עם מה שכתבת:
אז נכון, הקשר עכשיו הוא לא "אידאלי", כי זה יושב לו על הראש כמו פטיש וזה משפיע, אבל זה מה יש, ולפעמים גם עם דברים כאלה צריך להתמודד, אולי זה לא הזמן בשבילי להיות צומי אלא לתת תמיכה והכלה...הוא הרי חיפש אותי, הוא כנראה צריך אותי, לא? אולי צריך לקבל את רגעי חוסר הבטחון ברגשות, במיוחד בהתחלה,כי עצם זה שהוא התקשר אליי פעמיים היה סימן בשבילי שהוא לא וויתר עליי. אולי זה לא הזמן להיות קשה להשגה , מה שרציתי לעשות זה הרי לא להתקשר בכלל בכלל עד שהוא יתקשר שוב ושוב...אולי לפעמים צריך להתגמש, לסלוח...נכון, מאוד מאוד נפגעתי מההתנהגות שלו , מהריחוק הפתאומי שלו...אבל לוקחת את זה כשיעור לעצמי...לשמור על מקומי.לאזן.לדאוג יותר לעולם שלי ולעצמי.
כולנו בני אדם, עם רגעים חזקים וחלשים יותר, כך גם לך וגם לו, יש רגעים חזקים יותר ורגעים חלשים ומבולבלים יותר.
לא תמיד אנחנו יכולים להתנהג בצורה מושלמת, לפעמים אנחנו אומרים דברים פוגעים גם באדם אהוב לנו ביותר.
לפעמים אנחנו מבולבלים ובגלל זה אומרים את זה, לפעמים אנחנו מתכוונים לזה ברגע מסוים אבל בדיעבד מבינים דברים אחרת.
ועוד ועוד אפשרויות.. ספקולציות..
מערכת יחסים זה דבר כל כך גדול ומורכב ובהתחלה נכנסים לזה גם כל כך הרבה היסוסים ופחד שמשפיעים על הכל.
תני לעצמך ולו חסד. תראי אם את יכולה לראות את הדברים מתוך רוך וחמלה.
שניכם בני אדם. רוצים, תוהים, מתלבטים, מרגישים, מבולבלים, מהססים.
נראה שיש לו רגשות כלפיך, שהוא לא רוצה לסיים את הדבר היפה שנוצר ביניכם.
נראה שגם לך יש רגשות כלפיו ושאת לא רוצה לסיים את הדבר היפה שנוצר ביניכם.
קחי את הזמן לפני שאת מחליטה, לא חייבים לדעת הכל מיד, אפשר פשוט להיות ולחיות והרצון יתבהר כשהוא יהפוך לברור.
בינתיים הכל עדין וחדש ומסתורי, אתם רק בונים עכשיו משהו יחד, זה עוד התחלה, עוד לא מכירים כל כך טוב, כל אחד עוד קצת שומר על עצמו לא להפגע, מפתחים ציפיות ומפחדים מאכזבות, זה תהליך ארוך ומורכב, אי אפשר לקבל הכל מיד, לפעמים יש גם רגעים פחות טובים. לפעמים צריך להכיל גם אי ודאות.
בינתיים נראה לי שאת יודעת הכי טוב מה נכון לך, כמו שכתבת
אולי את שאלת המחוייבות הרגשית אדחה טיפונת ואתן לדברים לקרות לבד, בזרימה שלהם
תסמכי על עצמך! את יודעת יותר טוב מכולנו!
(אם לא מתאים מה שכתבתי, מבלבל או מחליש, תמחקי אותי מכאן ומהזיכרון שלך)
שבת שלום@}

[לומדת*]

יול מדהימה,
תודה על התגובה התומכת והחכמה שלך@}@}
עושה לי טוב התמיכה שלך בצעדים שלי....
מאוד התחברתי.@}
את כותבת שקראת הכול והרגשת קצת אחרת ולא רצית להחליש אותי...יהיה לי מעניין לשמוע מתי שהוא, אולי לא עכשיו, את מה שאת הרגשת וראית...

[שוות_נפש*]

שמחה בשבילך ומאחלת בהצלחה

[אהבת_עולם*]

חיבוק חזק חזק חזק
והרבה בהצלחה................

[פלונית*]

בפעם שעברה האינטואיציה שלך שידרה לך שאת קצת יותר מ ידי מתמסרת והולכת לאיבוד בתוך קשר ,נראה כי ניתנה לך הזדמנות נוספת וחדשה להקשיב לקול האינטואיטיבי הזה ולשנות את הדפוס הזה, לאזן אותו מעט.
מאחלת לך שתשכילי למצוא הפעם את האיזון בין השקעת זמן ואנרגיהה בעמצך לבין ההתלהבות וההתאהבות החדשה שלך,שיווצר אצלך איזון טיבעי,אמיתי שבא מהלב( ולא כולל משחקים מניפולטיביים).
בהצלחה !

[לומדת*]

תודה יקרות...

מאחלת לך שתשכילי למצוא הפעם את האיזון בין השקעת זמן ואנרגיהה בעמצך לבין ההתלהבות וההתאהבות החדשה שלך,שיווצר אצלך איזון טיבעי,אמיתי שבא מהלב
אמן...
אגב, אני חווה תחושות מוזרות ביומיים האחרונים, אולי בגלל מה שחויתי איתו.
ביום שבת , אחרי שיום שישי דברנו בטלפון והוא אמר שהוא התגעגע אליי, באתי אליו בהפתעה. היינו ביחד, דברנו המון. הוא סיפר לי עד כמה הוא מוטרד מהמצב הכלכלי שלו הנורא ושמתחילים להחזיר לו צ'קים...(ממש על הפנים)
דברנו גם עלינו. הוא אמר לי שהמחשבות שלו השבוע היו מאוד דיכוטומיות לגבינו:או להיפרד, או להתחתן...
הוא אמר שהוא בחוסר וודאות ושהוא פוחד לקחת החלטה לכאן או לכאן.
אמרתי לו: מה העניין , אתה מרגיש שאין לך זיקוקי דינור? שאתה לא מאוהב בי?" אז הוא אמר לי :" אם את אומרת את זה ככה, את יודעת מה, כן..אבל אני אוהב אותך. יש אהבה. ואת מאוד טובה אליי ובשבילי. ואני לא רוצה להפסיד אותך או מצד שני לפגוע בך.. בקיצור, הוא בבלבלה רצינית ביותר.
הוא רגיל להיות מאוהב במישהי שהתעללה בו רגשית, זה מה שעשה לו את זה שש שנים איתה...אני לא כזאת..אמרתי לו: אתה יודע למה אתה לא מרגיש זיקוקי דינור? כי אתה בטוח באהבה שלי....
בקיצור, עברנו יום ביחד.הבנו שאנחנו אוהבים אחד את השני. אבל הוא ביקש ממני לא ללחוץ עליו עכשיו. לתת לו את הזמן....(לא משנה שזה הוא שמלחיץ את עצמו...)

אבל אתן יודעות מה, משהו בי השתנה מאז שהגעתי הבייתה אתמול...לא יודעת להסביר...
משהו במצב הזה ובספקות שלו עייף אותי...אני שואלת את עצמי, האם שווה לי כול המהומה הזאת, כול הערבוב הזה עם תסביכים שלא שלי...כול התחושה הכללית הזאת של להיות באודישן..האם אני מספיק בסדר, האם היום הוא אוהב אותי....כי אולי בכול זאת, האהבה העצמית שלי והכבוד לקיומי כן פועמים אצלי...ואפילו חזק.
הוא רואה אותי ככנועה, כי הוא משליך עליי את עצמו, את איך שהוא היה סמרטוט עם אשתו לשעבר וחי עם מישהי כזאת מטורפת.
אני לא הייתי כנועה, אני אהבתי. וכאן ההבדל... אבל אני צריכה עכשיו לשאול את עצמי, מה אני אוהבת, את מי אני אוהבת...
האם אני רוצה את הדבר הנכון לי? האם זה משהו שעושה לי טוב?
אבל עכשיו זה אולי קצת קשה לשפוט כי הוא במצב השרדותי קשה... כי אני נזכרת שעד לפני שבועיים הוא היה מאוד טוב אליי, מקסים מכיל ותומך...אז אולי פשוט אמתין, אתן לרוח לעבור, בלי דרמות....יהיה מה שיהיה. אני בינתיים יכולה לבנות את חיי, לחפש עבודה,לתת לעצמי אהבה...