ומצפה ומחכה למי למי

הזמן עובר בקצב שלו. אני לוקחת אויר , נשימות עמוקות, מחכה. מחכה שתהליך הגירושין, הפרידה, ההפרדה, מציאת האיזון החדש יסתיים. אני כלכך מוכנה להתחיל מעגל חדש משל עצמי. כבר שנה וחצי חיה בנפרד, שלמה עם חיי הנישואין שהיו, שלמה עם ההחלטה להפרד ולהמשיך הלאה, אופטימית, שמחה, מאמינה אמונה שלמה (עם מעידות פה ושם) בזרימה הנכונה של החיים שלי. ובכל זאת, אני חשה לפעמים שתקופת ההמתנה הזאת שהפרוצדורות הפורמליות( בית דין לעניני משפחה, רבנות), יסתיימו.
תאחלו לי בהצלחה

בהצלחה! @}

שלום ענבל. אנחנו לא מכירות. אבל ראיתי בקשה מונחת ככה, פשוט, קרובה ללב, אז אזרתי עוז מתוך אלמוניותי להצטרף לאיחולים.
שהזמן יחלוף. שיהיה זה זמן של נשימה עמוקה. התבוננות.
זמן להתקלף מכל מה שיש להשאיר מאחור ולצאת נקייה וקלה יותר אל הזמן החדש.
שיהיה בך הכח לקבל את הדברים כמות שהם, גם אם הכל לאט, מסורבל, לא תמיד מובן.
שלא יביס קוצר הרוח את השקט והאמונה והשמחה.
זהו בינתיים. מספיק לפעם ראשונה.. אני מחזקת את ידיך ובועטת תוך כדי בשעון החול שיזדרז..

בהצלחה

(את יודעת, הטקס ההוא קצת מאכזב. אם הייתי יכולה לחזור אחורה ולערוך אותו שוב הייתי מוסיפה טקס נוסף, עם פן רוחני אישי כלשהו. שבאמת ממחיש את ההפרדה, גם אם שלמים עם הפרידה. מילים כלשהן, טקס פרטי, אם לא הולך עם הבן זוג לשעבר אז בטקס פרטי שלך עם עצמך. את יודעת בשבטקס ההוא, מול הרבנים,כמו בנישואין, את לא אומרת כלום?)

אפשר לאחד עם הדף המתנה לגירושין ?

נכון שזה הדף הקודם שפתחתי אבל אני מעדיפה להשאיר את זה כך.
אני שמחה במה שיש לי כרגע. אני בחופש כבר חודש ויש לי עוד קצת חופש לנצל אז אני פשוט חיה בלי לחשוב יותר מידי, בלי יסורים גדולים, אפילו הסרתי מעלי את תחושת הדחיפות וחוסר הסבלנות שהיו לי לפני שבועיים בכל מה שנגע בגירושין הפורמליים. איזה כיף.
אני מתכוננת לשבת לבד (הילדים אצלו). יש לי עוד עבודות להגיש לאוניברסיטה אז יהיה לי את הזמן לעשות אותן.
גם קצת זמן לחברים טובים.
כמה טוב.
שבת שלום.

שבת שלום ואלף נשיקות.
וכיף לקרוא את מה שאת כותבת....אז אני ממתינה להמשך.יחד איתך!

תודה מיץ פטל חביבה
אני קוראת מה שאת כותבת בדפים שלך ותוהה לפעמים אם להגיב בכתב, כי את יודעת, אנחנו יכולות גם אחרת. מוזר לי שאת אוטוטו...עוברת. איך אני ארגיש בעוד חודש כשאת תהיי רחוקה פיזית?
חיבוק גדול ממני

קמתי הבוקר עם תחושה רעה. משהו שמכביד לי את האיברים, עושה אותי רגישה מאוד בגוף. חשה מועקה ועצבות גדולה. שמה לב שכל הזמן לוקחת אויר עמוק לריאות כאילו אין לי מספיק חמצן בגוף.

אני נפגשת היום עם עובדת סוציאלית של הרבנות. לא הבנתי למה אני צריכה לפגוש אותה. יש לה תכנונים לאיזה שהוא תהליך איתי ועם האקס שלי כדי לבדוק אם ההסכם שאנחנו חותמים עליו הוא הסכם טוב עבור הילדים. הסברתי לה שאת כל תהליך ההסכם עברנו ביחידת הסיוע של בית המשפט והם התערבו הרבה בכל מיני סעיפים שהם חשבו שלא טובים עבור הילדים. היינו ביחידת הסיוע 10 פגישות. זה נחשב להמון. רק ביחידת הסיוע זה לקח חצי שנה. לא מבינה למה צריך לעבור עוד פגישות ברבנות לפני שדיינים יסתכלו בכלל ויאשרו את ההסכם.

קשה לי עם ההתעסקות הזאת. בעוד שבוע וחצי אנחנו חותמים, בעזרת השם, בשעה טובה, באמונה שלפחות זה לא יתעכב יותר.

יש משהו שמעיק עלי ומעציב אותי יותר. במהלך השנה הזאת חויתי מערכות יחסים שונות עם גברים. רוב הזמן חיפשתי ולתקופה מסוימת מצאתי ,מישהו שיהיה חבר טוב. רציתי משהו מאוד מינימלי. תשומת לב הדדית, יחסי מין טובים. לא יחסים עמוקים מידי. לפני חודש פגשתי גבר שממש על ההתחלה היה חיבור חזק מאוד ביננו. חיבור נפשי ורגשי. היתה תחושה הדדית טובה ונכונה. אבל, יש בו כנראה צד מאוד שמרן והוא הגיע להחלטה שלא מסתדר לו להכנס למערכת יחסים (שנראתה מחייבת) עם אישה שלהגדרתו ולהגדרת החברה, עדיין נשואה. אני לא רואה עצמי נשואה כבר הרבה מאוד זמן. אני רואה את הגירושין ברבנות כאקט פורמלי. את העיבוד הרגשי הנפשי של הפרידה והגירושין כבר עשיתי.
בכל אופן נשארנו בקשר טלפוני לתקופה מסויימת וגם נפגשנו פעם אחת אחרי ההחלטה, פגישה שהוכיחה את העוצמה של מה שיש ביננו.

אתמול שוחחתי איתו והרגשתי איך הוא עובר עוד שלב של התרחקות. איך הוא מרחיק אותי מהלב שלו. אני מבינה את זה, אבל עצוב לי וקשה לי. אני יודעת שאחד מהשיעורים הגדולים ביותר שאני עוברת בשנה האחרונה הוא שיעור ב: להרפות ממה שלא ניתן להחזקה. להרפות במחשבות וברצונות. כשיחסים לא מסתדרים כשמשהו לא הולך, לשחרר אותו באהבה. יש לי נטיה חזקה לאובססיות מחשבתיות. פעם כשרציתי משהו הייתי עסוקה בזה בראש כל הזמן.
זה הזמן להרפות מהענין ולשחרר אותו באהבה.
תאחלו לי בהצלחה

חוזרת לאיזון מסויים. רוצה לחוות את החוויות של החיים עם רגשות- שמחה, עצב, כעס, בילבול וכו', אבל עם מינימום של סבל. אני חושבת שראוי לחיות כאן בעולם הזה ובגוף הזה במינימום של סבל.
לפעמים אני מטעינה את הסיטואציה בכל מיני מחשבות לעתיד, פחדים וחרדות שיוצרים את תחושת הסבל הזה.
מה שעכשיו.
זו לא תקופת המתנה לגירושין. זה העכשיו הנפלא. אני עם ילדי בחופש. אני מהרהרת בחיים במה שהיה ובמה שיכול להיות, אני מסיימת עבודות אחרונות לסיום התואר שלי, אני נפגשת עם חברי הנפלאים כאן לידי. קוראת, נחה, יושבת כמו בטטה מול הטלויזיה, מבשלת, יוצאת מהבית, מתלבשת ומתאפרת. אנשים מחייכים אלי, שמחים לראותי.
פשוט נפלא.
חיוכים ופרחים לכולם

@}

חזרתי מסוף שבוע אצל ההורים
אני מתחילה לשעמם את עצמי באיזון הריגשי שאני חווה.
סתם....
ביום רביעי הקרוב, זה היום הגדול
בעזרת השם, בשעה טובה, נחתום על ההסכם המיוחל .
נראה לי שזו תהיה הקלה גדולה כי לקח לנו שנה וחצי לגבש את ההסכם בדרך שהתאימה לשנינו. זה היה מלווה בויכוחים רבים אך עשינו את זה תמיד בדרך של גישור.
אני זקוקה להרבה אמונה וברכה
ואמונה ואמונה שזה מסתיים ללא מכשולים נוספים.

בעזרת השם, בשעה טובה, נחתום על ההסכם המיוחל
אמן כן יהי רצון!!!!
אני ארקוד איתך על מדרגות הרבנות!!

שמחה שאגרת כוחות לשבוע הקצבי הזה.
אוהבת ונשיקות.

ענבל יקרה,

שיהיה לך בהצלחה ובקלות, ברוך ובנשימה עמוקה.

@} @} @} @} @}

תודה על כל הברכות (מיץ פטל, מתי את מוצאת זמן? תודה לך טל טיבי)
תודה על כל האור
אבקש מכל מי שמעוניין להאיר את השבוע הזה, את האירוע שאני הולכת לעבור, ואשמח לכל ברכה.

באמת תודה לכל מי שקורא

שוחחתי עם האקס שלי עכשיו על כל מיני תיקונים קלים בהסכם שצריך להכניס עד יום רביעי. אני שמחה שהשיחה עברה באופן סביר ואפילו נעים בלי לחצים וחרדות מיצידי. אני רואה עצמי משוחררת וגרושה . איכשהו האור מצליח להיות נוכח באופן ממשי בחיים שלי. כמה טוב.
תודה על כל המחשבות הטובות של כולם.

"הוא מריח באוויר את הגשם מתקרב
ומביא את אהבת חייו...." (אהוד בנאי)
שיהיה בהצלחה!

תודה פלונית. אוהבת את השיר הזה. תודה על כל הברכות ולכל מי ששלח אור.

כלכך חיכיתי ליום הזה . אתמול ישבתי עם עצמי וראיתי אותי, את האקס, את העורכת דין ואת העובדת סוציאלית יושבים בתוך בועת אור. גם ראיתי אותי מקרינה זרם של אור היוצא ממני אליהם ועוטף אותם. זה הרגיע אותי. במשך היום התנגן לי השיר: " עושה שלום במרומיו...הוא יעשה שלום עלינו...
הרגשתי שזה מרגיע אותי ונותן לי ממש כוח.

למה הייתי כלכך מתוחה? רציתי מאוד לראות אותי כבר אחרי זה. להיות אחרי חתימת ההסכם כשהכל כבר מסוכם ואין יותר ויכוחים וחילוקי דעות. אני כלכך גרושה בהוויתי שהמעמד המשפטי שלי שלא תואם את תחושותי הציק לי.

וגם היה את העינין ההוא עם הבחור שפגשתי וזה לא הסתדר לו עם היותי עדיין נשואה רשמית.
אבל, שחררתי אותו. אנחנו עדיין בקשר פה ושם, טלפונית, עם המון אהבה ופרגון אבל הוא לא נוכח במחשבותי בצורה אובססיבית. אני מוכנה לכל מה שצריך להתרחש. זו הקלה גדולה מאוד.

אז היום הגדול הגיע. נפגשנו ביחידת הסיוע ובאמת חשבתי שנחתום היום. זה לא קרה אבל כל אחד הביא את התיקונים שלו להסכם ועדיין יש עוד פרטים לא סגורים (לא יאמן עד כמה קטן ולפרטי פרטים אפשר לרדת). קבעו לנו עוד שתי פגישות וממש לפני ראש השנה יש דיון מול שופט אז החלק הזה עומד להסתיים.

למרות חילוקי הדעות היתה אוירה מחוייכת יותר ופחות עצבנית היום במפגש. כלכך שונה ממפגשים קודמים שהסתימו בדמעות ובאוירה קשה. חזרתי כלכך מאושרת שאני נמצאת במקום הזה. אני יכולה לחוש רגועה למרות שזה לא הקצב לו ציפיתי.

כמה טוב להיות כאן ועכשיו
יש לי כל מה שאני צריכה
אני חווה אושר גדול.
תודה
thanks
שוקראן

מה עוד?

_כמה טוב להיות כאן ועכשיו
יש לי כל מה שאני צריכה
אני חווה אושר גדול._

:-):-):-):-):-):-):-):-):-):-):-):-):-)

תודה @} תודה @} תודה @}

שלום ענבל, תודה על ההזמנה.
קצת מלחיץ אותי לראות שאת בעצם מתגרשת. אני לא יודעת אם אני רוצה את זה היום ואם אני רוצה לפתח דיון שתכליתו גירושין.

את צומחת וצומחת, גם ממקומות כאלו ,שמצריכים הרבה אורח רוח וסבלנות.
במקום להלחם את בוחרת ללמוד, לזרום, להתחזק.
וכשאת עוטפת באור את כולם , את גם עוזרת להם לצמוח.
צריך יכולות פנימות חזקות כדי להיות במקום כזה. עשית עבודה מדהימה עם עצמך.
היקום נותן לך פה שיעור מיוחד. וכנראה שהוא מתעקש לתת שיעור מתמשך...

אריאל
הזמנתי אותך לשוחח איתי כי יש קווי דימיון ביחסים שעברתי, ממה שקראתי שכתבת.
אל תבהלי מזה שאני מתגרשת. זו הדרך שניתבתי לעצמי מסיבותי (שלא קשורות בהכרח רק למה שעברתי עם בן הזוג הקודם שלי). אני לא מסיונרית לגירושין. להפך, אני חושבת שאם את נמצאת במצב הזה שבו את מזהה את הקושי ומתחילה להבין שיש לך חלק נכבד מאוד במה שקורה בינך לבין בין זוגך, יש לכם סיכוי טוב ביחד. לפחות אחד מכם צריך לשבור את המעגל של מתעלל-קורבן.
אני בחרתי להיות קורבן הרבה מאוד שנים. רציתי נורא לגרום לו להיות מאושר וכו וכו...
אצלי, ההבנה שהייתי שותפה לכל מה שקרה ביננו ולא קרבן דווקא, באה לי רק אחרי שכבר לא יכולתי לשאת יותר, כשכבר הרגשתי/החלטתי שיותר אני לא חיה איתו.
טוב עבורך שאת לא במקום הזה. ויש הרבה מה לעשות. קודם כל בהבנה עמוקה של המצב ובשינוי שנובע קודם כל ממך.
המון המון בהצלחה

מיץ
תודה על הדברים. את מאירה לי את מה שאני עוברת באור יקר.
אני מרגישה באמת שעליתי כמה מעלות.

נשיקות

ענבל, תודה על שאת מעודדת ומחזקת. נשמע שאת בדרך המאוד נכונה.
אני מקווה שאכן נתגבר ונתחזק, למרות שבדמיוני אני לא מצליחה לראות זאת כך.

רציתי נורא לגרום לו להיות מאושר וכו וכו...
אנחנו התחנכנו לוותר ולתת מהכח שלנו, לכן קשה לי עם הדברים של צפריר. איך מוצאים את המינון הנכון לתת ולא להיפגע כל כך, לסלוח באמת ולהמשיך הלאה בלי התחשבנות. אני מאוד ויתרתי לו עוד לפני החתונה (בעצות רבות שקיבלתי) וגם בשנת הנישואים הראשונה רציתי רק לחזור לשלווה ולשקט בבית, ושלא נהיה בריב כי זה היה בלתי נסבל. כשאני נזכרת בוויתורים שלי אני מאוד כועסת על עצמי וחושבת שאולי אלה הובילו ליחס שלו כלפי היום.
שאלה - אחרי כמה שנים החלטת להתגרש? ממה חששת בדרך לצעד זה?

אריאל היקרה
הייתי איתו 14 שנים. מתוכם 7 שנות נישואין ועוד שנתיים קודם גרנו ביחד. זו היתה אהבה ענקית דו צדדית. כל הזמן היה קשה, לא הסתדרנו ביחד. היו לו המון טענות כלפי . הוא רצה יותר והרבה בכל תחום שהוא. במין, בתשומת לב...
אי אפשר להקיף כאן את כל מה שעברתי איתו. כתבתי הרבה בדף של נאמנות מינית
זה דווקא מעניין ושווה לקרוא. (כתבתי בחודש האחרון שם).
האהבה ויחסי התלות שהיו ביננו השאירו אותנו ביחד למשך המון שנים. היה לי שיעור חשוב ללמוד איתו וכנראה, עד שלא סיימתי את השיעור הזה לא יכולתי להפסיק לאהוב אותו ולהפרד ממנו.
אני חושבת שאף אחד לא צריך לחיות חיים של סבל מתמשך. כדי שדברים ישתנו צריך משהו להשתנות בתוכנו מבפנים ואז יש סיכוי שגם הזוגיות תשתנה. אני לא יכולתי לעשות את השינוי מתוך הזוגיות ולכן התאים לי לשבור את הכלים ולהחליט שנגמר. אפשר לעשות את השינוי העצמי גם מתוך החיים המשותפים ולראות מה קורה.
יש לנו שני ילדים משותפים בני 7 וארבע. כשנפרדנו הם היו קטנים באמת ואולי זה הקל עלי שאני לא חייבת דין וחשבון ליצורים מבוגרים ממש. פחדתי בעיקר ממה שהחברה תגיד/תחשוב עלי. פחדתי להיות לא בסדר כלפי נורמות חברתיות. כל הזמן שהתלבטתי ידעתי שאני נחושה להפרד אבל היו לי המון המון פחדים.
שאולי אני אתחרט
שאני עושה משהו לא בסדר כלפי הנורמות החברתיות שמעודדות זוגיות
שיהיה לי קשה כלכלית
ועוד

קחי את הזמן שלך בשקט. את תדעי מה מתאים לך כשיגיע הזמן.
המון בהצלחה ושבת שלום ומבורך

עירית_לוי

ענבל, באתי לכאן בעקבות הקישור ששמת בדף ההוא של טל.
קראתי את הדף הזה וגם את מה שכתבת בדף נאמנות מינית.

כל הכבוד על הכוח ועל האומץ לצאת ממערכת היחסים הזאת, להתגבר על התלות ו לשים את עצמך בראש סדר העדיפויות .
איזה יופי! את במקום טוב, למרות שאת בהמתנה. מקום טוב להתחיל מערכת יחסים חדשה שתהיה כמו ש את רוצה, בריאה והדדית ומעצימה.

אני רוצה לחזק משהו שכתבת כאן -
זו לא תקופת המתנה לגירושין. זה העכשיו הנפלא

זה כל כך נכון לחשוב ככה.
ישנה הנטייה לחיות לקראת משהו, עד שמשהו יקרה סופסוף. הבעיה היא שכאשר המשהו הזה מגיע, אנחנו כבר נמצאים בלחכות למשהו הבא.
בורחים לעתיד ה'וורוד' במקום להיות נוכחים בהווה.
זה קורה בכל כך הרבה מצבים יומיומיים, לא רק בסיטואציות המתנה מובהקות כמו שלך של המתנה לגירושין.

דוגמאות חמות מהשטח (שלי): עד שתיגמר התקופה של לקום בלילות, עד שנעבור דירה, עד שיגמר הקיץ, עד שאני אחזור סופסוף למשקל שלי, עד ש...
אני מוצאת את עצמי נופלת שוב ושוב לבור הזה, ומזכירה לעצמי ש החיים מתרחשים עכשיו , לא מחר.
יש הרבה עוצמה בלחיות כאן ועכשיו, בלהיות נוכח בחוויה שמתרחשת בהווה. עם כל מה שיש ועם כל מה שאין בהווה.
ממעמקי הבור אני מזכירה לעצמי שמחר יכול לדרוס אותי אוטובוס (טפו טפו טפו), וכל מה שיש לי בעצם זה הכאן והעכשיו.
'תקופת ההמתנה' היא - היא החיים שלי, אז כדאי שאני אחיה בה.

יחד עם זאת, יש גם הרבה עוצמה בלחיות לתוך עתיד מרגש. למשל לתוך 'חזון' הזוגיות הבאה שלך.
אבל החוכמה היא לחיות עכשיו אל תוך העתיד הזה, ולא ב עתיד הזה.
אפשר לתת לאנרגיות החזקות של התמונה העתידית היפה הזאת להשפיע על ההווייה הנוכחית, אבל להישאר נוכח בהווה.

תודה לך על המשפט היפה שלך שאיפשר לי להיזכר בזה.

זה כל פעם מרגש מחדש שמישהו קורא את החויות שאני עוברת ומגיב. מרגש מאוד במיוחד משום שאנחנו נעזרים זה בתובנות של זה בצמיחה ובהתפתחות שלנו. האתר הזה מדהים בעיני כי מחוברים אליו כלכך הרבה אנשים עם ראיה רוחנית של החיים ומתפתח כאן דו שיח מדהים.
תודה על מה שכתבת לי. אנחנו מחזקות זו אצל זו את הנקודה הזאת שהחיים מתרחשים כאן ועכשיו.

בשנה האחרונה (שהיתה מורכבת ומלאת אתגרים באופן שונה מהשנים שקדמו לה), בכל פעם שמישהו אמר לי יהיה טוב אמרתי: עכשיו טוב. לא אמרתי את זה סתם, באמת הרגשתי כך. אנחנו בוחרים בדרך מסויימת והולכים בה עם הקשיים שלה ועם הדברים היפים שבה וזה מה שנפלא. לא היו לי ממש את הבהירות של התובנות האלה בתוך הנישואים. הייתי כלכך עסוקה בלשרוד אותם שהצד האופטימי והחי שבי קצת הסתתר.
אחד הקשיים שלי מהזמן שנהייתי אישה היה, שכשלא הייתי בתוך מערכת יחסים הייתי מאוד מוטרדת ורוצה כבר להיות עם חבר/בן זוג. גם עם הגבר שהייתי איתו לאחרונה הרגשתי שישר אני רוצה להיות אחרי השלב הראשוני. רציתי שנהיה כבר בטוחים אחד בשני (דבר שקורה אחרי הרבה זמן ולא בהתחלה). זה גרם לכך שהיה לי קשה מאוד להנות מהכיף של ההתחלה כי הייתי עסוקה בפחדים.

אני לומדת בתקופה הזאת להרפות ולשחרר ולהאמין באמונה עמוקה שכל דבר מסתדר לטובה בחיי.
האמונה הזאת, זה מה שמאפשר את היכולת לחיות כאן ועכשיו.

תודה לך ושבת שלום ומבורך
@} @} @}

ענבלי ....אין לך דף בית.אז אכתוב לך כאן:

אני מתגעגעת אליך נ ו ר א נ ו ר א נ ו ר א !!!!!!

עירית_לוי

בכל פעם שמישהו אמר לי יהיה טוב אמרתי: עכשיו טוב. לא אמרתי את זה סתם, באמת הרגשתי כך.
מדהים

שמחתי מאוד "להכיר".
ובאמת מה עם דפבית?

אין לי מושג איך עושים את זה, אם אני צריכה שם אחר או שם נוסף ואם השם שלי גם בדף הזה ישתנה. אשמח לעצות

עירית לוי , תודה.

אם אני צריכה שם אחר או שם נוסף ואם השם שלי גם בדף הזה ישתנה.

את צריכה שם המורכב משני חלקים לפחות, עם קו תחתי ביניהם. לאחר שתחליטי על שם, אם תרצי, נפתח לך דף בית ונערוך את הדף הזה כך ששמך יעודכן גם כאן. או שתנסי לעשות את כל הדברים האלה בעצמך. רק תגידי מה את מעדיפה.

עירית_לוי

אם את רוצה לנסות בעצמך, יש הסברים ב- _דף בית אישי

טרה ו עירית לוי
תודה @}

נפגשנו אתמול והיום (אני והאקס) אצל פקידת סעד לסידרי דין. מסתבר שמכיוון שפתחנו תיק ברבנות לפני כמה חודשים ועדיין לא חזרנו עם הסכם הם מפעילים אותה שתראה מה העינינים איתנו. זה כלל פגישה נפרדת עם כל אחד, פגישה משותפת ופגישה עם הילדים ואפילו היא הגיעה אלי הביתה להתרשם מהיכן שהם גרים. כשהיא פנתה אלי וספרה לי על התהליך, נורא התקוממתי. ממש ניסיתי למנוע את זה. בסופו של דבר, אני מקווה שגם היא תרמה לתהליך הפרידה. הבן זוג (הלשעבר) הביע בפניה כמה קשה לו, ואמר שגם היום הוא היה מוכן לעשות הכל כדי שנשוב להיות זוג. בשיחה המשותפת היא הדגישה כל הזמן שכל אחד מאיתנו נמצא במקום אחר בתהליך הפרידה, שאני כבר מגובשת ונמצאת אחרי שלב האבל, ולו יש עוד דרך לעבור. אני מקווה שהמילים שלה יעזרו לו ושהוא יגיע במהרה למצב שהוא יוכל באמת לשחרר אותי.

חלק גדול מזה שעדיין לא חתמנו על הסכם ועדיין יש פרטים קטנים (וקטנטנים) לדון בהם זה בגלל שהוא לא נפרד ממני בליבו וקשה לו לסיים את העיניין. אני מאחלת לו הרבה טוב. כבר כשעזבתי את הבית עם הילדים לפני שנה וחצי לא כעסתי עליו וחשתי שאני מקווה בשבילו רק טוב. אולי אני צריכה לדמיין אותו מואר וחותם בחיוך נעים על ההסכם. אני יודעת שהוא צריך עזרה וגם יודעת שאני כבר לא אהיה הכתובת שלו לקבלת עזרה חברית.

מתחילה מחר שנת עבודה ולימודים חדשה
אז עם חיוך לכולם

עירית_לוי

שנה טובה

תודה
וגם לך שנה נהדרת

אני רוצה להתחיל בפרחים

@} @} @} @} @} @} @} @}

אני מאושרת

נפגשנו היום ביחידת הסיוע ( זו הפגישה ה12 שלנו איתם) . כל הזמן , עד כה, היתה הרגשה שדברים נסחבים. לי היתה תחושה שקשה לו עדיין לשחרר אותי מהקשר שהיה לנו ושההיטפלות שלו לפרטים קטנים בהסכם היא חלק מהעניין הזה.

אולי נתחיל מאתמול. הוא השאיר לי הודעה במשיבון שהוא חולה ולא בטוח שיגיע לפגישה מחר. הפיוזים במוח פשוט קפצו לי, כלכך התעצבנתי.

ישבתי עם עצמי, עברתי עוד פעם על סעיפים שהיתה לנו מחלוקת עליהם והבנתי היכן עוברים הקוים האדומים שלי והיכן אני מוכנה להתפשר (מבלי שזה יפגע בי). אני הבנתי בימים האחרונים שהתהליך מבחינתי הסתיים ושאין לי יותר מה לדבר איתו על עיניני ההסכם. הגעתי לפגישה עם החלטה (אותה אמרתי לנוכחים בהתחלת הפגישה) שאם לא חותמים על הסכם בפגישה הבאה מבחינתי התהליך הסתיים והצעד הבא הוא תביעה בבית משפט. אם יש עדיין שאלות במחלוקת, ששופט יחליט.

זה עשה כנראה את שלו. הפגישה עברה בצורה נינוחה יחסית בלי הרבה בעיות. התנאים שאני הצבתי התקבלו, היכן שיכולתי להתגמש התגמשתי.....

וזהו...חותמים ביום רביעי
בשעה טובה

@}
@}@}
@}@}@}
@}@}@}@}
@}@}@}@}@}

הי בשעה טובה.
רוב ברכות ומלאנת'לאפים

עירית_לוי

איזה יופי! כמו

לשנה החדשה.

מלאת התפעלות מהיכולת שלך לדעת ולאזן - מתי לשחרר ולהיות סבלנית ומתי לעמוד על שלך!

ברכות חמות!

הנה זה בא...המחר!!!
שילך בקלות ובנעימות.
את עובדת עם עצמך בצורה שמעוררת בי התפעלות.

מתוך עולמות שבורים היא צומחת...היא צומחת...
גדלה ולמדה עוד שלב עולה
מעלה מעלה ולצדדים
מתבוננת בכל הכיוונים.
וכמו עלה רוזמרין שיבש
היא מטבלת הכל מחדש.
בקולה הענוג וליבה האמיץ
היא מכשפת את רוחו של האיש!

הי,

בהצלחה מחר.
אם היה לי כישרונה של מיץ פטל, הייתי משוררת לך גם אני.... מזל שהיא פה....
שיהיה בקלות.
שולחת לך אור, אהבה והצלחה. שמחה ושחרור,

תודה רבה לכן יקרות
והנה היום הזה הגיע ואני...הפלא ופלא
אחרי חתימת ההסכם
קשה להאמין לפעמים שמשהו שכלכך כמהים לו מגיע.
תודה לכן על כל תשומת הלב והמילים. זה תמיד עזר לי לחזור לאופטימיות שלי.

עירית_לוי

|זיקוקים| !!!
שמחה בשמחתך, מאחלת לך זוגיות חדשה מעצימה ונהדרת, והרבה אהבה אהבה אהבה

.

<זאת אותה אני, אם את לא מזהה

. החלפתי "בגד" לקראת החגים>

<זאת אותה אני
אני לא בטוחה שאני מזהה,

לא השארת לי מספיק אינפורמציה

(אני רגועה?)

בכל מקרה תודות עמוקות על בירכותיך. מאחלת לך תמיד אהבה ושמחה ושלמות

שנה נפלאה

עירית_לוי

(אני רגועה?)
רגועה עד מאוד

החלפתי ניק

מצטערת שלא השארתי יותר רמזים S-:
חשבתי שאולי תראי במקרה את ההודעות הקודמות שלי בדף הזה, שגם בהן השם שלי התחלף אוטומטית, או את ההודעות הישנות שלך בדף שלי, ואז תקשרי.

תקראי שוב את ההודעה עם הזיקוקים כאילו היא ממני

<יש מצב לדפבית?>

קראתי ושמחתי.

תתחדשי על השם. אהבתי אותו.
אני מתלבטת לגבי דף בית כאילו זו החלטה גורלית לחיים שלי. לא מצליחה למצוא ניק שיתאים לי ושעדיין לא יהיה השם שלי באמת. אז עדיין מתגלגלת עם זה. בנתיים הדף הזה הוא הדף בית שלי.

שוב, שבת שלום ומבורך.

לא יודעת איך להתחיל.
מיסטרE ,הבחור שהכרתי לאחרונה, התחברנו, התרחקנו (החלטה שלו, סיבות שלו) מתקשר אלי בשבועות האחרונים. השיחות איתו מעבירות לי הרגשה שהוא רוצה, מתגעגע ומחכה לי שאסיים פורמלית את הקשר עם הקודם. כלכך הרגשתי כך. הוא העביר לי את התחושות האלה בטון הדיבור שלו, במילים מפורשות. אני בוטחת בבן אדם הזה.
הגיע ערב שבת, התקשרתי אליו, חשבתי שנצא לשתות קפה ביחד כמו שחשבנו לעשות. אין תשובה. עוד שיחה אחרי כמה שעות ושוב, אין תשובה.
זו סיטואציה שגורמת לי לכאב עצום. כאב של דחיה, הרגשה שמרמים אותי, הרגשה שאני בוטחת מידי ולא תמיד בצדק. זה מכאיב לי נורא.

באיזשהו מקום אני יודעת שעד שלא אסיים את הגירושין ברבנות (אקט פורמלי) לא אוכל להתחיל באמת קשר בריא עם אף אחד. אני צועדת לקראת החלטה לשחרר שוב את העיניין שהיה לי עם מיסטרE לתת לו לחיות את חייו. לוותר עליו באמת. זה פשוט לא מתאים לי ככה. הוא עורר בי רגשות חזקים ביותר. בסדר. זה כנראה לא הזמן ולא המקום. אני צריכה עוד טיפה זמן להפסיק לכעוס עליו שהוא לא התנהג כמו שרציתי ואז אוכל לתת לו ללכת. לא מתאים לי משהו כלכך לא ברור. אני מעדיפה לחיות את חיי בשקט ושלווה עצמיים עכשיו.

שבוע טוב ענבל

ואולי השיעור החשוב שלי בתקופה הזו הוא ללמוד להרפות. לא להחזיק בכוח דבר, לתת לחיים להתרחש עם מינימום הפרעה.

התחלתי את היום עם כעס בלב, עם תחושת נבגדות עם חוסר אמון.
מתחת לכל זה מקננת בי הבנה שכרגע כך זה צריך להיות ולא אחרת. חוסר הקשר הטלפוני הוא איתות מהקוסמוס שעוד לא הגיע הזמן.

הגיע ערב. דברתי עם חברה טובה. משהו השתחרר לי בהרגשה. אני מתרחקת ממה שמרגיש לי שלילי ומכבדת את הסיטואציה בלי לשפוט.

מותר לי לצפות ולדמיין שיש לי בן זוג שאיתו אני חשה אוהבת ונאהבת?

עירית_לוי

מותר לי לצפות ולדמיין שיש לי בן זוג שאיתו אני חשה אוהבת ונאהבת?
רעיון גדול בעיני

אני מאמינה שזה לא סותר את הרעיון של – 'לחיות כאן ועכשיו ולהיות נוכחת לרגע' - אלא מעצים אותו.
יש הרבה עוצמה בלחיות אל תוך עתיד מרגש: לבנות מן חזון כזה שנותן לך אנרגיות לכאן ועכשיו.

זה בעצם לתדלק את ההווה שלך בשמחת חיים שבאה מהעתיד שאת נחושה ליצור.
לכי על זה...

_זה בעצם לתדלק את ההווה שלך בשמחת חיים שבאה מהעתיד שאת נחושה ליצור.
לכי על זה..._
מסכימה מאוד!!!
למה לך לכבות את האור שבפנים?
את חוששת מכאב הלב? מאכזבה? הרי בסופו של דבר יגיע האדם הנכון.
אם לא מסטרE יגיע אחר.

סליחה שלא הייתי פנויה כל כך אחה"צ.

פרח, תודה על המילים שלך. את מחזקת אותי @}
מיץ, אני לא מוכנה לכבות את האור שבפנים. האור שרוצה ומבקש בן זוג אוהב, מקבל, נאמן. אני חוששת מכאבי הלב האלה אבל לא מוכנה לסגור את הלב שלי. אני מוכנה ורוצה לשמור על לב רך ורגיש . אני מוכנה לסיכון של להפגע אבל יודעת שכשהלב שלי פתוח לכל התנסות גם אהבה תכנס בו.

עכשיו ממש קשה לי. לפני כמה שבועות, כשהחלטתי לשחרר אותו כאב לי אבל היה לי קל במידה מסויימת כי קיבלתי ממנו את הרושם (דרך טון דיבור, דרך מה שהוא אמר לי) שהוא מעדיף להתרחק ולא לגרום לי לבלבל אותו ולשנות לו את ההחלטה. עכשיו יותר כואב לי ואני חשה פגועה יותר. הוא מחזר אחרי כמה שבועות, מעביר לי מסר של רצון ותשוקה להיות איתי ואפילו אהבה. ואז פתאום נתק כזה... אני מרגישה מרומה וזה מה שהכי כואב. מה? האינסטינקטים שלי לא ממש חדים? מה שקלטתי היה שקר? אחיזת עיניים? אני לא יכולה לסמוך על תחושות הבטן שלי? אולי זה הכי כואב לי, שאני מגיעה למסקנה הזאת, ולא יודעת איך לשוב לבטוח בעצמי.

כתבתי בדף הזה כלכך הרבה דפים שחשפו את הצד הגבוה שבי. את הצד המאמין, הרוחני, האופטימי. כלכך נעים להיות כזאת.

אז עכשיו אני לא כזאת. עכשיו אני אובססיבית, ילדותית, כועסת נורא. דיברתי איתו עכשיו והוא פשוט לא הבין למה אני כועסת עליו שהוא לא החזיר לי צלצול מיום שישי. אני ילדותית? יופי.
אני מגינה עכשיו על עצמי (בדרך הילדותית הזאת) ואומרת לו (אמרתי לו) שלא מתאים לי ככה. לא מתאים לי שיעוררו בי רגשות ואחרכך ישימו אותי בצד. לא מתאים לי בכלל.
הוא עוד אומר לי שעוד נדבר בערב החג כי אז מדברים עם מי שחשוב באמת. אז צחקתי (עליו) ואמרתי לו שאם מישהו חשוב באמת יוצרים איתו קשר אחרי שהוא מתקשר. אני גאה בעצמי ששמתי אותי באופן ברור על השטח. שלא כיסיתי את הרגשות השליליים שלי. אני חושבת שביחסים הקודמים שלי לא העזתי להגיד שאני כועסת על משהו. תמיד פחדתי שיכעסו עלי בחזרה או שיחשבו שאני טפשה וילדותית.

וואלה. עכשיו אני קולטת שצמחתי. רק בשביל זה היה שווה להתרגז עכשיו.

חוץ מזה מחקתי אותו מרשימת הטלפונים בסלולרי שלי. איזה מעשה ילדותי נפלא. אני יושבת עכשיו וצוחקת על מה שקורה לי בכיף.
התחלתי מרוגזת נורא
עכשיו אני צוחקת...משועשעת.

איזה מעשה ילדותי נפלא
נפלתי מצחוק!!

עירית_לוי

האקס התקשר היום ואמר שקיבל מברק מהרבנות שנקבע לנו דיון ליום רביעי הקרוב. יום קודם ז"א מחרתיים, יש לנו דיון בבית משפט לצורך אישור הסכם הגירושין.

פתאום קצת נבהלתי. מה? כלכך מהר מתגרשים? חשבתי שזה יקח עוד כמה חודשים של סבל. אני מוכנה לזה השבוע? בשבוע הבא?
פתאום הרגשתי חשופה. אני אתגרש ואז שום דבר לא מונע בעדי להתחיל ממש את חיי האישיים. כמה שציפיתי להתחיל בהם. להתחיל במערכת יחסים חדשה, ופתאום אני חשה פחד. פחד אמיתי. פחד מהחופש הזה. לא יהיו לי תרוצים יותר. פחד להכנס למשהו חדש.

אני מזיעה עכשיו.

אומרת לעצמי: "ענבלי, קחי את הזמן לאט, לא צריך לרוץ לשום מקום. את מתגרשת , אבל יש לך את כל הזמן שבעולם לעכל את החויות שאת עוברת. לא צריך למהר". זה מרגיע אותי כרגע.

מחשבות שעברו לי כמה שעות לפני כן. כלכך בא לי שיהיה איתי מישהו. להתמשמש, להתחבק, לאהוב והכל. זה חסר חסר חסר. קצה של מבט גברי מעורר בי את זה, שיר שמושמע ברדיו מזכיר לי....
במהלך החג הסכמתי עם עצמי שאני לא ממשיכה בשום מערכת יחסים (טלפונית עם מסטר E ) או אחרת עד שאני מסיימת עם עניניי. עם זה אני שלמה.

עירית_לוי

ואו, זה באמת פתאומי ומפתיע. ציפיתי שיקבעו לכם תאריך רחוק יחסית.

ופתאום אני חשה פחד. פחד אמיתי. פחד מהחופש הזה. לא יהיו לי תרוצים יותר. פחד להכנס למשהו חדש.

ענ בל, נראה לי שזה בדיוק הזמן לעשות מה שאמרת:
לצפות ולדמיין שיש לי בן זוג שאיתו אני חשה אוהבת ונאהבת.
ליצור תמונה חיה וממשית של עתיד מרגש.
כרגע את מסתכלת על העתיד שלך והוא מוכתם ברסיסים מהעבר.
ומשם בא הפחד.
תפרידי בינהם, בין העבר לעתיד.
את כבר ענבל אחרת לגמרי. את במקום אחר. את יודעת מה את רוצה ומה את לא מוכנה לקבל. לעבר שלך אין קשר לעתיד שלך.
תצרי לעצמך תמונה ברורה ונקיה של מערכת היחסים שתהיה לך. אולי זה יחזק אותך.

אני אחשוב עלייך מחר

איזו מותק את. המילים שלך כלכך נוגעות ותומכות ועוזרות. כל מה שכתבת נכון.
אני חושבת שהפחד שלי הוא הפחד שלפני האקט עצמו. עוברים תהליך...עוברים, עוברים, צומחים, גדלים, ואז מגיע הרגע שבו נעשה מעשה רישמי וזה נחתם. יש משמעות לאקט הרישמי עצמו. היום אני חשה בזה.
אני יודעת שנתקפתי בפחד בנקודות שיא שונות בתהליך.
כשהגעתי להחלטה להתגרש ורגע לפני שאמרתי לו.
כשעמדתי לעזוב את הבית ולעבור עם הילדים לבית משלי.
לפני שנגשנו ליחידת הסיוע.
כל פעם שעוברים שלב בתהליך אני חווה גם פחד.
אז כנראה שזה בסדר. יש שוב איזה סוג של התבוננות אחורה ותהייה חסרת מילים על מה שהיה. יש אולי קצה קצה של מחשבה אם כך זה היה צריך להיות.
אז, לסגור את המעגל הזה, קודם לסגור אותו.
@} @} @} @}

בית המשפט לעניני משפחה

כבודו

עומדים שם מול השופט, מחזיקים את הסכם הגירושין.
הוא מקריא לנו את פרטיו העיקריים לוודא שידענו על מה אנחנו חותמים.
אני חשה .....
קצת מתבישת, קצת עצובה, קצת כישלון (איך לא הצלחתי להחזיק את היחסים האלה)
קצת צוחקת
קצת, קצת, קצת מכל דבר.

עצוב לי עכשיו.

מחר נפגשים בבית הדין הרבני לשלב של הבאת עדים או איך שקוראים לזה.

עירית_לוי

זה תופס תאוצה פתאום...
כנראה שעברת איזו משוחה(וגם הוא) ועכשיו העניינים מתגלגלים.

כן.
היינו היום ברבנות. הבאנו עדים ואת ההסכם. אבל אז הסתבר שמכיוון שהיתה שביתה אתמול, לא קיבלנו את פסק הדין של השופט מודפס ולכן ההסכם לא בתוקף. הרב לא רצה שנכניס את העדים כי אי אפשר להתחיל בהליך הגירושין אם לא סיימנו עם התיק של ההסכם.

אבל...
יש לציין שהופתעתי לטובה, משום שהוא הסכים לעשות את השלב השני לפני הראשון ולחכות לנו שנביא מבית המשפט את ההסכם מאושר כדין. איזה בן אדם טוב.
מחר אנו חוזרים אליו בבוקר והוא יקבע לנו תאריך לגירושין. הפרק האחרון בסאגה הזאת.

אני מופתעת לטובה משום שהרב פועל כדי שנסיים את זה מהר ככל האפשר ולא נוקט ב"סחבת" שהזהירו אותי מפניה כל הזמן. יפה לראות את זה.

הייתי קצת עצובה
עכשיו אני שמחה

הנה זה מגיע

בסוף אוקטובר

ביום האחרון בחודש

אנחנו מתגרשים.

מוצאת את עצמי מזילה דימעה לרגעים ספורים. מתבוננת בו, בגבר שכלכך אהבתי. מתבוננת בגבר שהייתי קשורה אליו ושביטלתי עצמי מולו. מתבוננת בו, ויש כאב מסויים. לא כאב חותך, לא משהו שאינו מרפה אלא, כאב מהורהר.

האיש שהיה חבר טוב ברגעים מסויימים, שידע להכיל אותי- את פחדי, את חויותי, האיש שאיתו הבאתי ילדים, האיש הכריזמטי הזה, זה שנמשכתי אליו.
אני רוצה לומר לך שלום.
אינני רוצה בך כבן הזוג שלי. תמיד תהיה האב של ילדי ואני בטוחה שנגדל אותם בשיתוף פעולה. אני לא כועסת עליך יותר, אני לא חשה פגועה .
זוכרת את מה שעברנו, את הטוב ואת הרע. מודה לך על השיעורים הנפלאים והקשים שעברתי בחברתך. תודה שהיית בן זוגי ב14 השנים ההן.
אני מודה לך, אלוהי היקום, שהבאת אותי למקום בו יכולתי לקום וללכת. אני נמצאת במקום הזה. כל כולי, בגופי, בנשמתי, ברגשותי, במחשבותי. אני חווה אמונה טהורה, עמוקה ביופי של תהליך החיים.

וזכרונות פתאום עולים...
על אהבה, שנגמרה
מה שהיה איך שאהבנו
איך שהיה לנו...
שמח
עצוב ונגמר

(הזדהות עם קובי אוז )

היום הזה נאסף לאיטו עם תחושות גופניות לא נעימות. חולשה, כאבים בחזה וביד שמאל, כואב לי באזור הלב. וחרדות מתעוררות בתוכי. אי שקט, פחד, ענן שיושב מעל ראשי ומוריד אותי למטה.........למטה.
לא טוב לי.
הפיזיות הזו שמעידה על נפשי.

משהו עירער לי את תחושת השלמות הנפשית. משהו פצע את העור המגן עלי.
אולי אלה התמונות שמצאתי בתוך שקית הבגדים שחזרה עם הילדים. תמונות מתקופות שונות. הוא כנראה עשה סדר ושלח לי את התמונות שלי.
נתקלתי בהם בבוקר ודמעתי.
יש זכרונות. לא נבהלת כשחשה עצובה. מקבלת את מצבי הרוח השונים. עם פחד וחרדה קלה קשה לי יותר.
נסעתי במכונית בלילה מהעבודה. על כביש ריק מחוץ לעיר, בליבי מועקה ובגופי כאב. אמרתי לאלוהים שאני מוסרת עצמי בידיו. אני יודעת שהוא יטפל בכל הדורש טיפול.
מוסרת עצמי בידיך

חויתי היום כמה שעות של רגשי אשם מזמזמים. שאולי...ואולי...והייתי מכריחה את עצמי להשאר...ואולי...ולמה?.....ואני לא בסדר....ומה שאנשים אחרים חושבים......ולבסוף מוצאים אהבה.....וגם אם לא רצית היית צריכה להשאר.....ועוד...ועוד....זימזומים על זימזומים...

אבל אם אני מסתכלת פנימה אל תוך נפשי היפה, אני יודעת שחיי כפי שהם היום זה מה שרציתי וזה מה שאני רוצה. שאני לא אחיה עם גבר שנגמר לי הרצון לחיות איתו, שאני לא אחלק את חיי עם אדם שאין בליבי אהבה אליו. שהדרך המשותפת שלנו הסתימה. וכך הדבר עבורי בדיוק מוחלט.

מופתעת מעוצמת הרגשות שמציפים אותי. מופתעת מתחושת החרדה, מהענן המרחף הזה בתוכי וסביבי. מרגישה סדוקה, כואבת בגוף ובנפש.
כמה פעמים אעבור את הסיבוב הזה של רגשות, זיכרונות, תהיות? ושוב, אחרי כל הסיבוב הזה מגיעה לאותה נקודה: אני רוצה להתגרש מהאיש הזה.
לא ציפיתי שאחרי כלכך הרבה ימים וחודשים אני אחוש שוב בכאב של ההפרדות.

זה המקום בו אני רוצה להיות. אני אומרת את זה ממקום נקי עם עצמי (כי שוב אני בודקת ושוב שואלת ושוב פוחדת) פתאום שוב לא בטוחה שצריכה להקשיב לנשמה שלי. הנשמה שדברה כלכך ברור בשנתיים האחרונות. הנשמה שיודעת מה טוב עבורה היום ועכשיו. חוסר הביטחון הזה....קשה לי איתו. אני מתבישת לחשוף את הרגשות הללו, כאילו אני לא ברורה עם עצמי. אבל, מצד שני כותבת כי רוצה להאיר את מה שקורה לי ולקבל את זה

שעכשיו אני חשה בכאב הפרידה. עכשיו אני עצובה, עכשיו חרדה, עכשיו חסרת ביטחון. זה מה שזה עכשיו

חיבוק לענבלי

חיבוק ועוד אחד ועוד אחד.
כמה פעמים אעבור את הסיבוב הזה של רגשות, זיכרונות, תהיות
כמה שתצתרכי. אבל כל פעם בהקף אחר של הטבעת. בעוצמות מתקהות ובמשכים
מתקצרים.

ענבל יקרה. צופה מהצד במערבולת שלך. שולחת אהדה ממעמקי נפשי.
מוזר לקרוא את "עצמי" במהדורה אחרת, מתקדמת יותר.
חשבתי ביהירותי שאני האחת והיחידה עם סיפור מיוחד כזה והנה את נשמעת בדיוק כמוני.
"כולנו ריקמה אנושית אחת ..."
אמרו לי: תמצאי משהו שימלא אותך - לטשטש את הכאב.
מישהי אמרה:לא נורא אחר כך תתפלאי על מה המהומה ואפילו תשמחי שזה קרה.
אבל הכאב כזה מטריד ומגיע בגלים כמו צירי לידה, כמו שן רקובה, חד ומטריד.
אצלי הגירושין אינם נראים באופק ואני כל כך רוצה אותם עכשיו...
אנחנו פרודים כבר שנה, מדי פעם מתחדש גל של פניות לבית המשפט, מצידי, מכיוון שהוא מסרב לכלכל את ילדינו.
אז נפתח הגהינום. מסרים דרך הילדים על חשבון הבריאות הנפשית שלהם, על מה שאמא שלהם"עושה"
אני מוצאת את עצמי בדיוק באותו מקום של תסכול כמו בעבר כשהיה עדיין בעלי.
שואלת את עצמי האם אי פעם אשתחרר מהשליטה שלו?
האם הגט ירחיק אותו ממני סופית?
כשהוא מגיע לאסוף את ילדנו, אני שוב מרגישה רכות כלפיו. איך אפשר להיות שוב במקום כזה, אחרי מה שנאמר ביננו?
לפעמים, כשאני נמצאת עם הגבר שבחיי, משפילה מבט לעבר גופי החשוף,
מפת לידות והנקות משורטטת בקווים לא מחמיאים. חושבת לעצמי שאיתו זה היה בסדר ונכון.
ילדיו היו בתוכי, מותחים קווים בשיפולי בטני, מרפים את שריריי,
השנים שמשתקפות בשערי המכסיף, הן גם הזכרונות שלו.
ליבי איתך אחותי -אם יורשה לי לכנות אותך כך- אור חיבוק ואהבה.

אנגלי
עונה לך כאן כי אין לך דף בית. תודה שכתבת לי. כל המילים הללו עושות הרבה לכל אחד מאיתנו שכותב כאן. תודה על העידוד שלך.
זה נכון שאנחנו נמצאות על איזה רצף וכל אחת במקום שונה ברצף הזה.
אני יודעת היום (וגם ידעתי את זה בעבר, כשהחלטתי להפרד), שלא מספיק להחליט להפרד. צריך לעשות עבודה נפשית ממושכת ואמיתית. כל אחת עושה את זה באופן אחר. אני נעזרתי תקופות מסוימות בפרחי באך (עם מטפלת מופלאה) שעזרו לי לברר סוגיות שונות בזוגיות הקודמת שלי. קראתי ונעזרתי מאוד בספר "גירושים רוחניים". הספר הזה פשוט העלה אותי בכמה מעלות רוחניות. שיפר את המבט שלי על מה שהיה ועל החיים בכלל. נתן לי את האפשרות לראות את החוויה הזוגית שעברתי באור אוהד. איפשר לי לומר תודה בליבי על כל מה שעברתי, הטוב והרע. ההפרדות עבורי, והגירושין, מורכבים משלבים נפשיים רבים עם תתי שלבים. לפעמים זה נראה בלתי נגמר. הרגשות מציפים. רגשות של חרדה, עצבות, רגשי אשם ועוד.
לא חוויתי בכל התקופה הזאת געגועים לבן זוג הקודם. לא חוויתי רגשי אהבה או רצון לחזור. מהבחינה הזאת אני מגובשת ברגשותי. אבל, זה עדיין , לעיתים לא פשוט עבורי. כשמתקרב המועד של השלב האחרון בתהליך, כל הרגשות של הפחד והאשם צפים.
אז, כל אחת עוברת מה שעוברת. אני חושבת שתהליכי החיים, למרות הקשיים, הם תהליכים נפלאים ובאמת, מכל קושי נוצרת צמיחה וזה מה שנפלא.

_שואלת את עצמי האם אי פעם אשתחרר מהשליטה שלו?
האם הגט ירחיק אותו ממני סופית?_
הוא לעולם לא יתרחק מחייך. אבל, יהיה לו את המקום שאת תחליטי שיהיה לו. כשתחליטי להפרד ממנו, לא בכעס אלא בהשלמה, הוא ישאר האב של ילדיך ולא אדם שמשפיע כלכך חזק על חייך ורגשותיך. זה אפשרי.
_מפת לידות והנקות משורטטת בקווים לא מחמיאים. חושבת לעצמי שאיתו זה היה בסדר ונכון.
ילדיו היו בתוכי, מותחים קווים בשיפולי בטני, מרפים את שריריי,_
אם איתו התחושה היתה נכונה, האם זה לא שווה בדיקה נוספת?
אני מבינה שאת נמצאת כרגע עם גבר אחר. מהחוויה האישית שלי זה עשוי לבלבל ולהפריע בתהליך החשוב של הבירור העצמי שאת עוברת יותר מאשר לתרום..
הרבה אהבה.

יקרה,

רק היום אזרתי את כוחותי להיכנס לדף זה.
את נוגעת בנימי נפשי החבויים אף לי.
עדיין אין לי המילים להתייחס, אך הלב מלא ומחבק אותך.
אהבי אותך, ואת הילדה שבתוכך.
צרי זוגיות עם עצמך קודם. קדשי אותך אליך, ואז יבואו גם דברים אחרים.
אלו מילים שאומרת גם לעצמי.
את אמיצה במעשייך ובשיתופייך.
אני בטוחה שאת מעצימה ותומכת גם באחרים / אחרות בתהליכי החיים שלהם.

תודה ענבל.
אין לי דף משלי כי אין לי מושג איך פותחים דף כזה.
אני מרשה לעצמי לכתוב בדף שלך, מכיוון שאני משתמשת במחשב של חברה מדי פעם.
שכחתי את הגבר שהייתי נשואה לו כשההתאהבות היתה בשיאה. כעת הגבר שבחיי עזב. אני מוצאת את עצמי במקום של עצב כולל על עצמי והגברים שהיו בחיי.
רחמים עצמיים נתעבים בעיניי,אבל יש לי בשפע מהם כרגע.
שנת גמילה לפי 12 הצעדים, כמו גמילה מסמים ומאלכוהול.
זה מצחיק אותי, כרגע ממקום שאני נמצאת, זה נראה כמו 100 שנות בדידות. קטנה עליי שנה של גמילה., נכון זה היה מבלבל, אבל כמו טובעת נאחזתי בו עם כל הפחדים וכל העוצמות שאגרתי בשנים האחרונות.
הלוואי שהייתי יכולה לחזור אחורה, לבלוע כמה משפטים שאמרתי לו והבריחו אותו ממני.
הלוואי שהייתי קצת יותר יפה, מושכת,פחות דפוקה רגשית.
הלוואי שהיה גם הוא מתאהב בי ונשאר.
אבל הוא לא. עכשיו אני מעבדת אובדן של שניים.
כמה כאב אפשר עוד לשאת?

הכאב הזה שאת חשה הוא יותר מסתם כאב. הוא פתח להתפתחות רוחנית ולשינוי עמוק. יש לי המון מחשבות שמתרוצצות והן לא מסודרות לכתיבה. אני לא יכולה ממש לחלוק איתך אחת לאחת תובנות שהגעתי אליהן בשנתיים הללו, אבל רוצה לומר לך:
אחותי, שולחת לך המון אהדה, אהבה וסימפטיה. לא קל לחוש את הכאב הזה. זה קורע, זה מתיש. אם את כותבת ואנשים מגיבים אליך, התחלת בתהליך של ריפוי אמיתי. האתר הזה נתן לי מקום להתפתח. רוצה להציע לך לפתוח _דף בית אישי
את יכולה להקליק על המשפט הזה ואז להחליט על השם שלך (שצריך לכלול מילים המחוברות בקו תחתי) ולכתוב משהו.
את יכולה גם לפתוח דף_ בלוג באותה שיטה ולכתוב מה עובר עליך.

@}

נמנעתי בימים האחרונים לכתוב בדף שלי. התחלתי לחוש שונה מבשבוע שעבר עלי, אבל עדיין אני חשה קצת קצת חלשה וקצת נוטה להתערער אז העדפתי עד עכשיו לא להתעמק יותר.

ביקרתי חברים בישוב מדהים ליד כרמיאל. חברים טובים טובים. היה פשוט מדהים מכל בחינה שהיא. הילדים שלנו שיחקו והתרוצצו ביחד, יצאנו לטיולים בחיק הטבע (אני זקוקה באופן ממשי לשהות בטבע, להתחבר לאדמה, לצמחיה, לשמים. עושה את זה מעט מידי) היה יפה לראות את הבת הקטנה שלי מטפסת על הסלעים, הולכת בשבילי היער, נפתחת לטבע לאט לאט.
אבל מה שהכי הכי היה השיחות שנהלתי עם שניהם. שניהם אנשים מדהימים (גם "באופן") רוחניים וארציים גם יחד. היו לנו המון שיחות על עצמנו, על החיים ועוד ועוד...
איכשהו התיצבתי עם הרגשות הקשים שחוויתי בשבועיים שעברו. אבל אני עדיין נזהרת.

הנה, אנחנו כבר בחודש אוקטובר ובעוד כמה שבועות יסתיים התהליך שעברתי בשנתיים האחרונות. העצמה של הצער שמכה בי עדיין מפתיעה אותי. כנראה שתהליך של אבל ופרידה לא הולך בקו ישר אלא עושה לפעמים סיבוב וחוזר לנקודה מוקדמת יותר מבחינת העוצמות הרגשיות.
אתמול ביתי אמרה לי : "הייתי רוצה שאת ואבא תתחתנו שוב"...
היא היתה רק בת שנתיים כשנפרדנו ואין לה זיכרונות מודעים מהתקופה שחיינו יחד, אבל, זה ברור שזה מה שהיא תרצה. הכי טיבעי בעולם.
אמרתי לה שאני ואבא לא נתחתן שוב. שפעם אהבנו אבל היום אנחנו לא מסתדרים ורבנו הרבה ושלא היינו מאושרים.
"אז תבקשו סליחה"
"סליחה כבר ביקשנו וזה לא ממש עזר. ניסינו להסתדר ובכל זאת לא היינו מאושרים, בינתי."

מתחילה את היום עם כוס קפה, בשקט שלי, עם שלווה פנימית.
כשהייתי בצפון אמרתי שאני רוצה להספיק עוד כמה דברים בחופש. להכנס לכל מיני פינות בבית, למיין חפצים, בגדים ולשחרר את הבית ואת עצמנו ממה שלא צריכים כאן. זאת אומרת להמשיך את תהליך הניקוי שאני עוברת. אז התחלתי לעשות את זה וזה הלך ממש מהר, אין לי הרבה מיותר, הבית שלי קל ויש בו מעט חפצים. זה ממש משמח את ליבי.
דבר שני, אני מתכוונת בסוף השבוע הזה להתחבר לרייקי. סוף-סוף. מתכננת מפגש ראשון השבוע ומחכה לי עוד מפגש בסוף השבוע הבא. נראה לי שאם יהיה לי מה לספר בנושא זה אכנס לדף על רייקי שכתבו בו לאחרונה.

יום טוב ומבורך @}

ערב, שמחת תורה.
רציתי ללכת לבית הכנסת היום. הילדים שלי לא כאן ופתאום, עצבות כזאת ולא בא לי. האם אני מקבלת אותי בעצב הזה? האם אני מחבקת אותי עכשיו? מערסלת בשקט? האם אני חוששת מהעצב, מהאבל?
זה כאן ועכשיו. כך זה צריך להיות בימים הללו. בימים שלפני הגט. עכשיו, כשלא צריכה לחשוב יותר על פרטי ההסכם, מתי כבר נחתום, מתי יקבלו אותנו ברבנות.... מתפנה מקום בנשמה שלי לעצב טהור, לתחושת אובדן, לאבל על חיי הנישואין שהגיע זמנם להסתיים. הדמעות שמציפות אותי שמנקות אותי. אני מפנה לכן מקום של כבוד.

לבד לבד, כלכך טוב בלבד הזה עכשיו. לפני כמה חודשים דיברתי עם בחורה שהתגרשה והיא תארה לי את טקס הגירושין ברבנות. אני פרצתי בבכי, לקח לי הרבה זמן להרגע. ראיתי את החתונה במהופך. את הרגעים המרגשים של האיחוד הקדוש מתחלפים בתשליל שלהם. לא נראה לי ש "אני ארקוד על מדרגות הרבנות". המילים של רחל ה היום ואתמול על האובדן ועל תחושת האבל שהיא חווה נגעו לי ונגעו בי. כאן אני נמצאת. תהליך של טיהור ניקוי של הנפש. ענבלי, את צריכה עוד קצת זמן לחוות את זה. כמה זמן שלוקח.

ענבל,
אני מודה לך מאד על ההזמנה, היא נגעה לליבי.
לצערי לא אוכל לעזור בהתייחסות אישית לדברייך כרגע, אולי משום שאני שקועה מדי בשלי. הדמיון של תחושות האבל הוא שעושה לי את זה קשה לתגובה. מכיו שאני בתהליך, אני חשה שאין לי מה לתת מתוכו.
אני רק רוצה לשלוח לך חיבוק ועידוד.

תורי לשלוח חיבוקים. אפשר לרקוד על מדרגות הרבנות גם כשעצוב,יש גם ריקוד של עצב פרידה ושיחרור.
בכל אופן כשיגיע זמני, אדע אם אפשר לרקוד אחרי הטכס הלא סימפטי הזה.(לפי מה שאמא שלי סיפרה מנסיונה האישי).

מחבקת אותך בחום ענבל יקרה.
.... מתפנה מקום בנשמה שלי לעצב טהור, לתחושת אובדן, לאבל על חיי הנישואין שהגיע זמנם להסתיים.
ממש כך , ענבל, ממש כך.
אל תפחדי מהעצב, אל תפחדי מהכאב. את נותנת לו מקום, את מקיימת אותו. את לא מזלזלת ברגשות החשובים הללו.
תבכי,תתיפחי. זה בדיוק הזמן.
רוצה להיות לידך עכשיו, רק לתת לך טישו וכוס מיים.בדיוק כמו שחסרת לי בבכי שלי.

מצד שני
לבד לבד, כלכך טוב בלבד הזה עכשיו
אני מעריכה את היכולת שלך גם להרווח עכשיו.

יקרה ומקסימה, בדיוק עכשיו מסיימים לקרוא את התורה. ומחר שוב יתחיל " בראשית ברא אלוהים.."
ואת בדיוק מסיימת עכשיו את הפרק הזה בחייך ומעבירה לדף הבא.
לחייך.

עירית_לוי

ענבל, רק עכשיו ראיתי את ההודעות שלך כאן מהיומיים האחרונים...

נראה לי שעם כל הקושי והכאב, התהליך שאת עוברת כל כך נכון לך.
בדיוק מה שאת צריכה לעבור כדי לפתוח עוד מעט דף חדש ממקום נקי ושלם,
כדי לא לקחת איתך לקשר הזוגי הבא "זנבות" ועניינים לא פתורים.

אני מתכוונת לעיבוד של הכאב סוף סוף,
ולסדר ולניקיון שאת עושה כדי לפנות מקום לאנרגיות חדשות.

התובנות שלך לגבי מה שאת עוברת כל כך ברורות ונקיות.
מדהים!

פרח, תודה.

חזרתי מפגישה ראשונה ברייקי 1. היה נפלא. כשהמאסטר ראתה את החששות שלי, היו לי אי אלו חרדות, היא החליטה להתחיל ישר בהתחברות ואת הצד ה"עיוני" שמרה לאחר כך. הרגשתי בפגישה הזאת ממש טוב.
אתמול, כשנסעתי להורים שלי באזור המרכז, הייתי עסוקה כל הדרך במחשבות עצובות במתכונת הימים האחרונים. הגעתי לחניה, יצאתי מהמכונית, עליתי במדרגות .... ממש לפני שפתחתי את הדלת לבית שלהם חשבתי לעצמי שכדאי להכנס עם חיוך וחיבוק לאמא שלי. מהרגע שעשיתי את זה עזב אותי כל העצב והאבל, עשיתי את הסוויץ במקום הנכון.

במהלך פגישת הרייקי אמרה המדריכה שאחרי שמתחברים לוקח שלושה שבועות להתנקות. לכל אחד יש את סימפטומי הניקוי שלו (לעיתים הם לא מורגשים). ריגש אותי נורא כי זה בדיוק בדיוק הזמן שנשאר עד למעמד הגט. לא סתם החלטתי להתחבר עכשיו. כמה נפלא

עירית_לוי

זו מיץ
מזל טוב יקרה.מזל טוב!!
מחר אזכה לטיפול?

שלום ענבל, קראתי חלק.
מתחברת להמון.
קצת מוזר לי לכתוב בשם הזה מחוץ לדף ההוא.
כי זו לא ממש אני. זו לא כולי.
זה מעייף.

שמלס
תודה שכתבת לי אני אשמח אם תכתבי לי שוב, אם יבוא לך על מה שעברת.

הי ענבל,

רק להגיד שאני עדיין כאן, עוקבת בשקט,
שולחת אליך אור ואהבה, ורייקי (שזה כמו מילה אחרת להגיד "אור ואהבה").

טוב, אני אכתוב.
היינו יחד מגיל 16.
נישאנו בגיל 20.
ילדתי לראשונה בגיל 24.
כשעזב הייתי בת 27.
הפרדה הייתה פתאומית.
ערב אחד בעלי חזר מהעבודה והודיע לי שהוא עוזב את הבית.
ארז תיק והלך.
השאיר אותי כה לבד פתאום עם שני ילדים קטנים.

זה היה בחודש פברואר.
הגט היה בנובמבר.
בכל אותה תקופה ניסיתי ללא הרף להחזיר אותו אלי בדרכים ישירות ועקיפות.

רק מאוחר יותר למדתי לכעוס עליו. רק בעקבות טיפול פסיכולוגי הבנתי את הכל.
והיה המון להבין.

במשך שנה לא עיניינו אותי גברים. נהניתי מאד מהלבד שלי ומהמשפחה הקטנה והנעימה שלי. זו הייתה בעצם משפחה חדשה, כי איתו היינו משפחה אחרת.
במשך שנה נוספת נפגשתי והיו לי מס' מערכות יחסים יותר ופחות רציניות.
אח"כ הכרתי את "הוא" שבשבילו היה שוה להפרד מהלבד המענג ולהקים משפחה חדשה.

כתבתי מאד בקיצור. זה ים עמוק ואני לא רוצה להציף את הדף שלך.
אענה על כל שאלה שתשאלי.

שמלס
תודה שכתבת לי. אני קוראת אותך ושומעת את בן הזוג לשעבר שלי. הוא בטח היה מתאר משהו דומה. יום אחד קמתי והחלטתי להפרד ממנו. זה, כמובן, לא קורה אף פעם ביום אחד. ההבנה קרתה ביום מסויים, אך לקח לי עוד חצי שנה של חיים משותפים עד שהחלטתי סופית. ומאז, עברה שנה וחצי, ואוטוטו מתגרשים. היית מאמינה שלמרות שרציתי ועדיין רוצה להתגרש ממנו זה לווה בכלכך הרבה צער, כאב, פחדים?

אני שמחה בשבילך שעברת תהליך עם עצמך, שלמדת לכעוס עליו כדי שתוכלי להשתחרר ממנו. שמחה בשבילך שאת בשלב של הקמת משפחה חדשה. לי קשה לדמיין דבר כזה עדיין, יש לי עוד דרך ארוכה. הגעתי לרגע שזוגיות או קשר עם גבר כלשהו לא ממש מעניין אותי. זה בניגוד גמור לכל מה שהייתי עד כה. אני חשה משוחררת.

יודעת שכשאחליט או כשיגיע הזמן אוכל להנות מקשר חדש.
לילה טוב שמלס.

זה מתחיל לדגדג לי מבפנים. התחושה הזאת של התגעגעות לגבר. מן געגוע כזה. אחרי שבועות רבים בהם הקפיד מסטר E להתקשר אלי לוודא לשלומי, חולפים להם שבועיים ואנו לא מדברים. חשתי היום רצון להרים טלפון, לדבר איתו.

המעגל הקודם בחיי עומד להסתיים.

אני חושבת שקרה מספיק, שחוויתי והרגשתי קשת כלכך רחבה של תחושות בנוגע לפרידה הזאת. בלי עיין הרע, טפו טפו טפו.....
אני מוכנה לסגור את המעגל הזה. מוכנה להתגרש.
מוכנה לצעוד ברבנות עם כתב הגט מתחת לבית שחיי, למסור אותו ל X ולשמוע אותו אומר את המילים (מה הן בדיוק? הרי את מגורשת?)

ואולי יתחיל בקרוב קשר חדש. בעדינות, בהנאה. אני רוצה להנות עם מינימום של פחדים. אני במקום טוב טוב היום. אוהבת את עצמי על אמת. חשה בנשיות שלי מבפנים ולא חייבת להוכיח אותה לעצמי במעשים חיצוניים וקיצוניים. נהנית מהלבד שלי. יודעת להיות לבד.....ורוצה גם ביחד.

איזה יום טוב.

עירית_לוי

לאשה אמיצה, אם אכן היה זה הצעד הנכון, (וההרגשה הפנימית שלך לאחר מעשה מעידה שאכן הצעד הוא כזה), אז כל הכבוד, המון איחולי הצלחה ולוואי שתמצאי כבר כיוון חדש, למרוש שלא בוער, וחושב לנצל את התקופה הזו לא להמתנה, גם לא לריצה, אלא לחזרה והשתלטות על חייך, כהזדמנות לעצור, לעשות דברים אחרת, לעשות דברים שקודם (ואולי אחר כך) היית מוגבלת בהם, בקיצור, לחיות. השאר יגיע!

[email protected]

אגב מדברייך האחרונים נשמע כאילו לא ממש סיימת רגשית את העניין, אבל נותר רק לחזקך.
את לא ממש חייבת להרים אליו שום טלפון, וזהו. סעי הלאה!