וולוודיניה ווסטיבוליטיס כאב כרוני בפות

[אנונימי]

דף מוצנע

ראו גם צרות בפות

[סובלת*]

שלום לכולן/ם..
האם משהי שמעה או חוותה את כאבי ה"ווסטיבוליטיס"? אם כן, האם ידועה איזו שיטה להפחתת הכאב שאיננה כרוכה בביצוע ניתוח, בפיזאותרפיה או בביופידבק? כדאי לציין שאנו (בעלי ואני) משתמשים בג'ל בכל פעם, אך אין קץ לכאב החד בכניסה לנרתיק. רק לאחר שהאיבר נמצא בפנים לגמרי כחצי דקה והאזור נעשה רטוב יותר, הכאב עובר...
תודה

[רחל*]

אני סובלת מאותה בעיה שאובחנה לאחרונה. מזדהה עם הכאב לגמרי. עדיין אין לי פתרון אבל יכולה לספר לך על הדרך שאני עושה...א. פניתי לגניקולוגית מדהימה שמתמחית בבעיה הזו והגישה שלה היא הוליסטית לגמרי, מאד פתוחה ועובדת עם שיטות שונות ברפואה האלטרנטיבית (אצלי כיוון שאני בהריון התהליך קצת נעצר כרגע) אבל אני אמורה לחזור אליה לאחר שימוש בכל מיני עצות טבעיות שהיא נתנה לי: שמה ד"ר ליאורה אברמוב והיא עובדת באיכילוב אפשר להגיע אליה באמצעות טופס 17 או 120 שקלים. דבר שני מה ההתנגדות שלך לפיזיוטרפיה כי זה מה שהתכונתי לעשות במידה ולא הייתי נכנסת להריון כרגע, וכנראה אתחיל החל מהשליש השני של ההריון. בטוחני בכל מקרה שיש ברפואה האלטרנטיבית הרבה דברים שיכולים לעזור כמו: דיקור, הומואופתיה, הייפק וכדומה. אשמח לשמוע ממך עוד.

[@#%*]

יש לרפואה האלטרנטיבית הרבה מה להציע, לפני שהולכים לניתוח.
בברכת שינוי הניק,
@#%

[סובלת*]

תודה על העצות..
לא הבנתי את
בברכת שינוי הניק
בכל אופן, לרחל, גיליתי שבפיזיותרפיה עושים בערך את מה שגיליתי על עצמי במהלך השנה האחרונה ככה שאין צורך בתשלומים נוספים.
אנחנו לאט לאט משפרים את הביצועים... אני בתקווה שזה ישתפר לגמרי,
אגב, מה עם לידה? הם הכאב הזה ניכר בלידה? האם זה עובר לאחר הלידה?

[פלונית_ש*]

קראתי את הדף באתר לגעת אשה לפני זמן (לפני שהפורום נסגר).מה שעזר הרבה מצד אחד, בהרגשה שיש דבר כזה ואני לא הדפוקה היחידה, אבל רוצה להזהיר שגם היה הרבה דברים וצורות כתיבה שהיה לי מאד קשה ולא נעים לקרוא בגלל מחויבותי למסורת וליהדות. אני עובדת על העניין בטיפול פסיכולוגי (הטיפול לא בעקבות זה אבל זה גם נושא), נכנסתי לפה כי קראתי עכשיו בדף על לואיז היי וזה מאד מתחבר לי לעניין. אני התחלתי לעשות משהו בסגנון באופן אינסטנקטיבי לפני כמה חודשים, להיות יותר נוכחת בזמן הקשר האינטימי, לרצות אותו (במקביל לעבודה על הזוגיות) ולהגיד לעצמי אני נפתחת, אני מקבלת את בעלי באהבה, אני רוצה אותו, אני משתחררת זה טוב לי, אני רוצה בזה, זה מותר, זה מצווה זה לא מעשה אסור. וכו' (לא הכל בבת אחת) מאד עזר לי שיפור מדהים.

[אשה*]

יש לי ספר להמליץ, ספר שקשור לנושא, הוא נקרא "המצלמה שאמא נתנה לי".

זה סיפור קצרצר על אישה שחוותה כאבים כאלה, ומה היא עשתה (סאגה שלמה). הסוף הרגיז אותי ביותר בזמנו, כשקראתי את זה לפני כמה שנים, ובסופו של דבר, היום, אני חושבת שהספר גאוני.

לא רוצה לספר כדי לא לקלקל - ספר פשוט מעולה.

[אישה*]

יש לי כאב בנרתיק, ממש כשאני רק מתחילה להיות מגורה
לפעמים גם כואב קצת לפני המחזור
ולפעמים גם לפני החדירה.
למישהי יש מוסג מה זה ואיך בודקים?

[רחל_ברמן*]

נראה שמדובר במגיפה ממש, נשים שיום בהיר אחד מתחיל לכאוב להן באיבר המין בלי שום סיבה, ואחרי מיליון רופאים שמים עליהם את החותמת "וסטיבוליטיס" או "וולוודיניה", שזה קיצור ל"כאב כרוני בפות שאין לנו מושג מאיפה הוא בא ולמה הוא שם" :-p . אני יודעת שיש כאן לא מעט נשים שסובלות או סבלו מזה, ואני יודעת שזה נושא פרטי וכאוב ומפחיד לדבר עליו, בטח במקום כל כך פומבי. אבל ככה זה נשאר בפנים ואתן ממשיכות להרגיש בודדות במערכה... אז יאללה, בחרו לכן ניק זמני, תזייפו פרטים אישיים, ותשתתפו

מתחילה מדו-שיח בדף הבית שלי משנה שעברה:

---

יעל (2007-11-07T20:23:07):
אהלן רחל, זו יעל שכנתך מסקנדינביה...
רציתי לכתוב לך כבר זמן מה בענין הוסטיבוליטיס
(שעלה בדף המצוין על בדיקות וגינליות, אגב מאד הסכמתי עם מה שכתבת בענין אי האשמת הנשים, זה בדיוק מה שעלה לי בראש כשקראתי)
האם פירטת על זה בדף כלשהו באתר?
אולי יש לך תובנות... האם מצאת משהו שעוזר יותר מהאחרים?
(מכירה שתי נשים נאבקות)

---

רחל ברמן (2007-11-08T13:15:57):
הי יעל, ברור שאני זוכרת!

בקשר לוסטיבוליטיס - יש לי כמה תובנות, אבל לא פתרון מלא, וגם התובנות אישיות מאד - לכל אחת עוזר משהו אחר. ביופידבק עזר לי מאד (חשוב שזה יהיה אצל מישהי שמתמחה בטיפול בוסטיבוליטיס כי יש לזה פרוטוקול שונה), וכנ"ל רפואה סינית. אולי זה עוד היה פותר את זה לגמרי, אבל אז עזבנו את ישראל וכבר המצב ממש לא נורא ודי הפסקתי לטפל... נראה מה יקרה אחרי ההריון.

עוד תובנות חשובות שלא קשורות ישירות לטיפול: קבוצת תמיכה זה דבר נהדר, גניקולוגים ששים מדי לחתוך גם כשהם לא מבינים בכלל מה הבעיה, ומדהים (ומדכא) אותי כמה מעט נשים מסוגלות לומר לבני זוגן "לא" למין כשכואב, אפילו מאד. אפילו כשמדובר בנשים שמצבן כזה שהן סובלות מכאב כשהן לובשות מכנסיים(!), הן תמיד מדברות על בני זוגן בתור הקורבנות הגדולים, כי המסכנים צריכים לוותר על חדירה לפעמים. מדי הרבה כיוונים, הנסיון שלי עם וסטיבוליטיס עיצב את התודעה הפמיניסטית שלי, וגם את דעותי על הממסד הרפואי...

לא כתבתי על זה עדיין בשום מקום באתר, אבל אם תהיה דרישה אני אשמח להשתתף בדיון

---

רחל ברמן (2007-11-08T13:36:09):
מתוך סקרנות, עשיתי עכשיו חיפוש באתר על וסטיבוליטיס, וקיבלתי בין השאר את הדף כאב אינטימי, שמפנה לאתר צ'יקצ'קי אחר שבו יש דיון ארוך בנושא. הוא נראה מעניין, אני רק מתחילה לקרוא אותו עכשיו:
%F9%EE%E1%E9%E0_%EC%F9%E7%F8%E5%F8_%E4%EB%E0%E1[/u]%E1%F0%F8%FA%E9%F7]וסטיבוליטיס בלגעת אשה

---

יעל (2007-11-08T14:47:24):
מדברות על בני זוגן בתור הקורבנות הגדולים
גם אני שמתי לב לזה

וזה שוב- כנראה לא אשמתו של האדם הבודד, או האשה במקרה זה

ואגב, נכנסתי להפניה ובאמת נזכרתי שהייתי שם בעבר
אולי לפני כשנה, ואפילו שלחתי קישור לחברתי, ושכחתי מזה
(ככה זה כשאין כאב..)
באמת קשה להפנות אנשים כשמדובר בענין כה מורכב ואישי, והתובנות רבות ושונות
ולנשים "עם רגליים על הקרקע" וללא סבלנות לסנטימנטליות יש סכנה שהחיבוקיות הזו רק תרחיק..
אבל בכל זאת. אותי בכל אופן מענין האספקט החברתי של הדברים האלה, הקשר של זה לרופאים ומה הם עושים
(לבדיקות ווגינליות למשל..) לדעתי זה רלוונטי לכל אדם או אשה (כמו הרבה תופעות חברתיות שרלוונטיות לכולם גם אם לא אישית סובלים מהבעיה)
אבל מה, אני לא אתחיל דף בנושא.
כי א. אני לא מתחילה דפים ..
ב. אין לי וסטבוליטיס..

---

רחל ברמן (2007-11-08T17:20:59):
וזה שוב- כנראה לא אשמתו של האדם הבודד, או האשה במקרה זה
ממש לא! גם לא של הגברים בסיפור (טוב, בדרך כלל). זה לחלוטין עניין של ציפיות תרבותיות. וזה מדהים עד כמה הציפיות האלו נטועות עמוק, גם כשנדמה שכבר מ-ז-מ-ן עברנו את השלב הזה.

ולנשים "עם רגליים על הקרקע" וללא סבלנות לסנטימנטליות יש סכנה שהחיבוקיות הזו רק תרחיק..
ויש פה עוד עניין, כי רוב הנשים עם וסטיבוליטיס כבר שמעו מרופא זה או אחר שזה הכל פסיכולוגי (כי הם לא מבינים את זה...), ואת כבר חוטפת אלרגיה לכל מה שמריח מהגישה הזו. לקח לי הרבה זמן להיות מסוגלת להפריד בין ההאשמה הרפואית שבאה לחלוטין משילוב של בורות וסקסיזם, ובין גישות שמתייחסות לגוף ולמוח בצורה משולבת ומורכבת (ואני אפילו לא מדברת על רפואה אלטרנטיבית. יש מספיק מחקרים מיינסטרימים שמצביעים על הקשרים המורכבים האלו).

---

יעל (2007-11-08T19:56:21):
מסכימה מאה אחוז
כל הניב הזה "זה הכל פסיכולוגי" זה צריך לזכות פה לדף...
(כי וסטבוליטיס הוא לא הענין היחיד שאנשים נאבקים לעשות בדיוק את ההפרדה הזו שאת מדברת עליה)

---

יש לי עוד מה לכתוב, אמשיך אח"כ.

[רחל_ברמן*]

אני רוצה להתייחס למה שכתבתי כאן:
רוב הנשים עם וסטיבוליטיס כבר שמעו מרופא זה או אחר שזה הכל פסיכולוגי (כי הם לא מבינים את זה...), ואת כבר חוטפת אלרגיה לכל מה שמריח מהגישה הזו. לקח לי הרבה זמן להיות מסוגלת להפריד בין ההאשמה הרפואית שבאה לחלוטין משילוב של בורות וסקסיזם, ובין גישות שמתייחסות לגוף ולמוח בצורה משולבת ומורכבת (ואני אפילו לא מדברת על רפואה אלטרנטיבית. יש מספיק מחקרים מיינסטרימים שמצביעים על הקשרים המורכבים האלו)

הרופא שאבחן אותי סופסוף רצה גם שאני אשלם לו המון כסף לטיפול פרטי משולב פסיכולוגי-פיזי. אמרתי לו שאני לא חושבת שזה פסיכוסומטי, והוא אמר ש"יש המון מחקרים שמראים קשר ברור בין לחץ מוגבר לבין וסטיבוליטיס". בגלל שאני כזו ילדה טובה לא אמרתי לו מה דעתי, אז אני משאירה פה חידון לקוראת: מה אתן חושבות שהיא הסיבה ומה התוצאה כאן? :-p
(ואגב, מחקרים מאוחרים יותר תומכים בפרשנות שלי).

אני לא מנסה לומר שאין שום קשר בין הגוף לנפש. כבר כתבתי במקום אחר שאני לא תופסת את ה"נפש" כמשהו נפרד מהגוף בכלל. אני כן מתמרדת נגד תפיסות שקושרות באופן פשטני בין בעיה פיזית באיבר מסויים לבין בעיה פסיכולוגית עם התפקוד של אותו איבר. ברור לי בדיעבד שהרבה בעיות פיזיות שהיו לי שופרו לאין-ערוך כשנרגעתי יותר באופן כללי, כולל הוסטיבוליטיס. אבל לא כל פעם שיש לי כאב בטן זה בגלל שיש לי הפרעת אכילה! לפעמים פשוט חולים. ולפעמים מדובר בחולשה שנובעת מלחץ או בעיות פסיכולוגיות וזה מתבטא בבטן כי זה החיידק הראשון שתקף.

בקיצור - אני אומרת פה ישירות, לי לא מתאימות פרשנויות שקשורות לזוגיות שלי או לחיי המין שלי. שניהם נהדרים, תודה (למרות שלעבוד עם הוסטיבוליטיס בהקשרים האלה בהחלט לא היה קל. אשמח להרחיב אם מישהי מעוניינת). תתאמצו קצת יותר (-;

[רחל_ברמן*]

אגב, בדף ההוא בלגעת אשה מדובר גם על וגיניסמוס. הן מדברות על זה כאילו שזה אותו דבר, אבל זה ממש ממש לא - וגיניסמוס זה כאב בחדירה שנוצר בגלל כיווץ של הנרתיק. כלומר, מוסבר לגמרי! (ויש לזה גם טיפולים טובים מאד, עד כמה שאני מבינה).

[במבי_ק*]

לא קראתי הכל, רק רציתי לספר שהמטפלת שלי ברצפת אגן, מטפלת גם בזה. באוסתיאופתיה גניקולוגית (היא היחידה בארץ נדמה לי שעושה דברים כאלה)

[מיכל_ע*]

יש לי חברה שניסתה המון דברים, בסוף עשתה ניתוח ולא עזר. בסוף הגיעה לרופאה מובילה בתחום, שיעצה לה להפסיק עם הגלולות. זה פתר את הבעיה.

[רחל_ברמן*]

כן, מיכל, אני גם מכירה סיפורים כאלה. זה גם עזר לי קצת, אבל לא עשה ממש הבדל גדול. אני חושבת שזה חלק מהעניין - ההגדרה של זה היא כל כך לא ברורה, סביר שיש פה כל מיני דברים שונים שמתבטאים באותו סימפטום ומקבלים את אותו שם.

ובקשר לזה ששלחו אותה לניתוח לפני שהציעו לה לנסות משהו פשוט כמו להפסיק עם הגלולות... פשוט אין לי מלים.

[טרה_רוסה*]

רחל כל הכבוד על פתיחת הדף

[דגנית_ב*]

הכירו את הדלקת שגורמת לבני הזוג להפרד

<לא אני ניסחתי את הכותרת ולא עלי מדובר...>

[קלמנטינה*]

אני חושבת שאני רוצה לכתוב קצת על החוויה הזו של לחיות עם ווסטבוליטיס, ומגלה שזה יותר קשה ממה שחשבתי...

אפילו לדבר על זה יותר קל לי, כי אז אני מסבירה, קצת מחייכת, מרגיעה, לפעמים בוכה.. אבל מאוד בשליטה. פתאום כאן, מול המקלדת, מרגישה כאילו זו הפעם הראשונה שאני יוצאת עם הידיעה הזו על עצמי לעולם..

אני חיה עם הידיעה על הוסטבוליטיס כבר קצת יותר משנתיים. לפני זה האשמתי את עצמי בזה שאני לא רגועה מספיק, לא פתוחה, לא מעיזה, לא אישה...
כל פעם שאני ומי שהיה החבר שלי אז (והיום הוא בעלי המקסים ), היינו 'מנסים' לשכב, זה היה נגמר בבכי, ובתחושת כישלון ובדידות של שנינו.
גניקולוגים אמרו לי שאני צריכה להירגע ולנשום כי אין לי שום בעיה (ורמזו שאני קצת מתפנקת) , הפסיכולוגית של הבן זוג שלי (שאיתה הוא התייעץ בעניין) אמרה לו שאני צריכה להבין שלכולן זה כואב ושאחרי פעם אחת זה יעבור, ולחברות שלי שידעו לא היה מושג מה להגיד לי.

זו היתה תקופה קשה, עצובה ומאוד בודדה..

אחרי שנה כזאת, של בכי ואשמה, גניקולוגית אחת, פרטית, אמרה לי שיש לי וסטבוליטיס, והפנתה אותי לטיפול.
איזו הקלה זו היתה!!!
אני לא מפונקת, יש לי באמת בעיה! איזה כיף!!
(לא יאומן האבסורד, אה?)

ומאז טיפול ועוד טיפול, ואני לעצמי, ואחרים לי.
אחת אומרת לי לא לשכב עם בעלי עכשיו כמה שנים, אחרת אומרת- לשכב כמה שיותר,
ואנחנו באמצע- מנסים לשמור על האהבה שלנו, ועל ההנאה שלנו זה מזו, בלי לתת לכאב לנצח, או להרחיק..

[רחל_ברמן*]

תודה על השיתוף

(לא נמצאת פה הרבה בימים אלו, אבל מקשיבה)

[עשב_השדה*]

איך זה נפתר לבסוף ,קלמנטינה?
כלומר האם זה נפתר?

[קלמנטינה*]

קודם כל רציתי לומר שגיליתי שיש פה מישהי שכבר קוראת לעצמה קלמנטינה והייתי שמחה לשנות את הכינוי שלי אבל אני לא בטוחה שאני יודעת איך... אבל בכל מקרה כדי שלא יהיו אי נעימויות- אני לא היא והיא לא אני

תודה על החיבוקים ועל ההקשבה. להפתעתי זה עוזר ונעים..

ולשאלתך, עשב השדה - זה לא ממש נפתר.. אני מרגישה שהעניין עכשיו הוא ללמוד לחיות עם הכאב יותר משלנסות להעלים אותו.

לאחרונה גיליתי שאם אני מתנשפת מהר וצועקת תוך כדי שאנחנו שוכבים זה קצת עוזר לי.. זה לא שהכאב פחות חזק, אבל יותר קל לי להתמודד איתו. הבנתי שעד עכשיו כל פעם ששכבנו אני הייתי כל כך מבוהלת, ומפוחדת- והגוף שלי התכווץ, הנשימה כמעט נעצרה, העיניים עצומות חזק, הפה סגור, בולע את כל הכאב- וכולי רק מחכה שזה ייגמר כבר. ועכשיו- משהו בצעקה הזו, בפתיחה של הפה, בהתנשפויות המהירות, מאפשר לפחד שלי לצאת, מאפשר לי לנשום, לזוז קצת. להיות בפתיחה ולא בסגירה.

בהתחלה פחדתי שהצעקות האלו יבהילו את האהוב היקר שלי, אבל לשמחתי זה נשמע ממש כאילו אני נהנית מאוד , אז הוא מבסוט...

אני מרגישה שככל שאני כותבת אני מגלה שיש לי עוד ועוד לכתוב... על הכאב, על ההשפעות שלו על הקשר בינינו, על הגוף שלי, על הנשיות שלי, על התמיכה והקבלה האינסופית של האהוב שאיתי, על הפחד התמידי שאולי בכל זאת מתישהו זה יהיה לו קשה מדי והוא ילך ממני (למרות שיודעת שזה לא יקרה), ועוד ועוד... שאלות והבנות ופחדים ובדידות וגילויים חדשים והתמודדות וגדילה וצמיחה ותקשורת. כמה שהבעיה הקטנה הזאת מלמדת אותי בלי סוף בדרך הקשה...

[אמא_נמרה*]

את אשה אמיצה, ונשמע שלך ולבן הזוג יש קשר יפה. שיהיה לך ולכם בהצלחה בתהליך.

[אשה*]

שלום נשים @}

גם לי היה/יש וסטיבוליטיס.

עשיתי ניתוח קטן שבו הוציאו לי משהו כמו שני סמ"ר של המקום שהיה הכי רגיש. זה עזר חלקית - הכי רגיש וכואב יצא. מה שמסביב רגיש, אבל פחות. אני חושבת שבעיקר למדתי להתרחק מהמקום הכי כואב (אצלי זה אחורי הנרתיק) ופשוט לא לנסות אלף תנוחות אלא רק את אלה שפשוט כמעט לא מתקרבות לשם. למדתי להתחיל עם המון המון משחק מקדים בשבילי, כדי שאהיה מאוד רגועה ומרוצה. עוזר לי גם לעסות את הדגדגן כמעט כל זמן החדירה. בסוף פשוט הפסקתי להצטער שככה אני מרגישה, ליהנות ממה שיש ואני חושבת שלאט, לאט, (זה כבר כמה שנים - מאז הלידה הראשונה), שהכאב מתחיל להחלש. ממש באיטיות.

היה ספר מדליק שקראתי פעם בנושא הזה - "המצלמה שאמא נתנה לי". ממליצה עליו. רומן קצר ומשעשע על גיבורה שסובלת ואת כל הנסיונות והסיפור, ברוח הומוריסטית אבל ממש מציאותי.

[קלמנטינה*]

תודה לך אמא נמרה , זה נחמד לי לשמוע...
אני באמת חושבת שהקשר שלנו וההבנה והסבלנות של אהובי זה מה שנותן לי שם כוח. ואני גם חושבת, יחי האירוניה, שלווסטבוליטיס היה חלק גדול בהפיכת הקשר שלנו לכל כך פתוח, חם ומיוחד... פשוט למדנו לדבר על הדברים הכי אינטימיים וכואבים כבר מההתחלה.

אני שמחה בשבילך, אשה, שהכאב פוחת לך. אני פשוט ממש לא מעיזה ולא רוצה שיחתכו לי שם שום חלק.. יש בי עוד אמונה שזה יפתר מתישהו באיזשהי דרך טבעית, ועד אז אני מנסה ללמוד להסתדר.

אנחנו מנסים להיכנס להריון עכשיו כבר כמה חודשים. וואו! איזו חווייה מטלטלת... אני, שנמנעתי שנים מסקס, ושצריכה הפסקה להתאוששות של שבוע לפחות מפעם לפעם, פתאום צריכה בחמישה ימים מרוכזים לשכב עם אהובי כמה שיותר..

וזה כאב בהתחלה. מאוד אפילו. כאילו יש לי פצע טרי וחדש, ואני משפשפת אותו שוב ושוב. וכל זה בתוך מעשה של קרבה ואהבה, כשאהוב שלי איתי ואני רוצה שיהיה לו טוב, שלא ירגיש אשמה על הכאב שלי.
וכל חודש- כשאני מגלה שאני שוב לא בהריון, יש את האכזבה הטבעית מזה שזה עדיין לא הצליח, אבל מתווסף לזה איזה פחד מהכאב שעוד יבוא, מהכוחות שאני צריכה לאגור לחודש הבא...

אני מודה שמחודש לחודש זה פחות ופחות מלחיץ אותי, כי אני מגלה שאני יכולה להתמודד עם זה (ואולי זה השיעור שלי פה...), אבל במצטבר אני כבר עייפה מזה, ומרגישה מותשת ולא רגועה..

בכל הדפים פה על כניסה להריון כותבים שצריך להרגע, להפסיק להתעסק במתי בדיוק, להוריד את הלחץ, ופשוט לשכב ולשמוח כמה שיותר. אבל אני לא יכולה... אם אני לא אבדוק בדיוק מתי אני פוריה, ולא אתעסק בזה - אנחנו לא נשכב בחיים...

[אחת*]

אני אמנם לא סובלת מהבעיה הזו אבל רק מלקרוא את מה שאתן עוברות מתחיל לכאוב לי, אז קודם כל אני רוצה למסור שאתן פשוט נשים נהדרות ומדהימות
דבר מה שעלה לי זה המחשבה על תרגול פאולה שמאוד עזר לי בכאבים לא ברורים שהיו לי באיזור אחר בגוף. אין לי מספיק מלים לתאר כמה דקות ספורות של תרגול יום יומי עוזרות.

[חתולת_בית*]

אני חושבת שהכוונה היא למצוא את הביניים. ברור שאת צריכה לבדוק מתי את פוריה ולכוון לשם, אבל גם להוריד הילוך בתחושה של ההשתוקקות, של הרגע ומיד אני רוצה להכנס להריון. זה גם קצת (מאוד-מאוד) קשה. אבל זו הכוונה... מישהי אמרה לי פעם משהו מאוד נכון, שעם כל המעבר לחיים המודרנים, אנחנו כל כך רגילים לסיפוקים מידיים, שאנחנו רוצים הכל מהר, ועכשיו. אבל מה לעשות שתהליך של כניסה להריון לא עובד ככה.

[רחל_ברמן*]

שאלות והבנות ופחדים ובדידות וגילויים חדשים והתמודדות וגדילה וצמיחה ותקשורת. כמה שהבעיה הקטנה הזאת מלמדת אותי בלי סוף בדרך הקשה...
מזדהה מאד.

אתם גם יכולים להפריד את התהליך של הכניסה להריון מהמין. נכון, הכי מקסים ורומנטי זו הפנטזיה של מין נהדר וחד-פעמי ומחבר שמוביל מייד להריון המשותף, פרי האהבה. אבל אני אישית נגד לסבול בשביל פנטזיות. טוב, אני נגד לסבול נקודה :-p . אפשר לעשות מין נהדר ללא חדירה, ובלי או עם קשר להשתמש במזרק כדי להכנס להריון (בלי המחט, כן?). תדמיינו שאתם לסביות :-d

בהצלחה בכל דרך שתבחרי

[עשב_השדה*]

גם אני מצטרפת להצעה לנסות שיטת פאולה

(גילוי נאות, אני מורה מטפלת בשיטה,
וכבר עזרתי במקרים דומים וגם הקולגות שלי)

[צ'י_שמחה*]

סקס טוב אחרי 13 שנים של כאבים
אני רוצה לשתף בחוויה שלי.
אני בת 31 ועד היום המין תמיד היה גרוע. זאת אומרת היו בו גם דברים נעימים אבל היה תמיד (חוץ מפעמיים לפני כמה שנים) כאבים בחדירה שגרמו לי לרתיעה מחדירה ולהמנעות. היו לי גם תפישות מאוד לא בריאות על מין ועל המיניות שלי שגרמו לי להרבה לחץ ופחד.

בימים אלו אני מנסה להכנס להריון מחבר טוב שלי שבעבר היה גם בן הזוג שלי. אמרנו שאפשר גם להזריק את הזרעים פנימה ולא צריך להלחיץ את עצמי על חדירה אבל במקביל (בעקבות קריאה בדף של %F9%EE%E1%E9%E0_%EC%F9%E7%F8%E5%F8_%E4%EB%E0%E1[/u]%E1%F0%F8%FA%E9%F7]יפה אחת - דף בפורום לגעת אשה שכבר לא קיים ) התחלתי ללכת לקבל עזרה מאישה מקסימה בשם ורדה לב אש.

ועל זה אני רוצה לספר. עכשיו אחרי תהליך של מספר חודשים היה לי סוף שבוע קסום! שכבנו, חדרנו וכל כך נהנתי! תחושת אושר ושמחה וקבלה עצמית. כל כך חיכיתי לרגע הזה! אני מתרגשת רק מלכתוב את זה... האמת שהרבה זמן חשבתי שזה אבוד, שככה אני וששום דבר לא ישתנה. אז אני רוצה להגיד לכן - דברים תמיד יכולים להשתנות גם אם ממש קשה להאמין בזה.

בתהליך שעברתי עם ורדה למדתי להכיר את עצמי, את התפישות שלי ולקבל את עצמי באהבה. עשינו גם כל מיני תרגילים גופניים שקשורים לטנטרה וגם קיבלתי "שיעורי בית" שעשינו בשימחה רבה מהולה בחשש. בנוסף עושינו עיסויים שמטרתם להרחיב את הפות (או בשמו הטנטרי - יוני) וגם להתמודד עם מה שהכאבים הללו מעלים לתודעה - מה הם "אומרים". זה לא תהליך פשוט כי עולים בו דברים אבל מקבלים גם המון אהבה ואפשרות לעבור תהליך משנה חיים!

אני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל... בכל זאת מדובר בפרק נכבד בחיי. אני רוצה לצעוק ברחובות, לספר לכולם... אבל בינתיים כותבת בשם אנונימי באתר הזה.
אני לא פוחדת ממין יותר! אני לא מרגישה חלשה, אני לא צריכה להמנע או להתחמק. אני יכולה לעשות מה שאני רוצה עם מי שאני רוצה וכמה שאני רוצה! פתאום מין הוא לא רק שם למשהו מפחיד ומאיים אלא אם שם למשהו משמח ומענג.

לפני כמה שנים הגניקולוגית שלי שלחה אותי למומחה והם שניהם החליטו שיש לי וסטבוליטיס והמליצו על ניתוח!!! אני לא הייתי מוכנה לזה ואני שמחה שכך. אני מקבלת את ההחלטה של כל אישה אבל מבחינתי זה היה דבר שאני לא מוכנה לעשות ושרק מכווץ אותי יותר. הבעיה היא שלא היה לי שום פתרון מוצלח יותר וזה קשה למצוא כי זה קשה לחפש... אבל חשוב לי לומר לכל מי שסובלת מדבר דומה - אל תוותרו, תחפשו פתרונות (יש המון אפשרויות) עד שתמצאו ואל תתנו לאף אחד להגיד לכן מה אתן צריכות לעשות.

תודה לכולן על הבמה שנתתן לי (:

[עשב_השדה*]

צ'י יקרה
שמחה בשמחתך ומרותקת לדעת על העבודה הזו שעשית,אני מטפלת בנשים בכאבים האלו
ולעיתים הן מצליחות להגיע לשנוי כזה ולעיתים לא ... רוצה ללמוד עוד....
מזמינה אותך לדף הבית שלי

[ענת_ב_פ*]

צ'י שמחה , שמחתי לקרוא מה שכתבת. סיפורים אופטימיים עושים לי טוב.
מהיוני שלך ליוניברס!

[מיכל*]

אני רוצה גם לספר את הסיפור שלי ומכיוון שהיום אני במצב רוח רווי רחמים עצמיים, זה בטח יצא לי יבבני למדי.

אני לא סובלת בדיוק מוסטיבוליטיס כמו שאתן מתארות, אלא יותר מוולדיניה. יש לי כאב כרוני בפות ובנרתיק שמגרד, צורב ומוציא אותי מדעתי. אני לא ממש מקיימת יחסי מין עם חבר שלי כי זה בגדר הכמעט בלתי אפשרי, אבל העניין הוא שאני סובלת כל הזמן, לא רק בזמן קיום יחסי מין.
לקחה לי כמעט שנה להבין שזה מה שיש לי. למצוא את הגניקולוגית שעשתה את האבחנה הנכונה. לפני זה טופלתי נגד קנדידה, גם בטיפול רגיל וגם אלטרנטיבי. זה לא עזר.

זה סיוט. כל בוקר אני קמה ומתפללת שזה עבר. איכשהו. אני עושה ביו פידבק וזה לא ממש עוזר. לפעמים אני מרגישה כאילו שיפשפו לי את הפות בנייר זכוכית, עד כדי כך זה כואב. לעיתים מאוד רחוקות אני מרגישה תשוקה מינית, אם כי יש לציין שהיא קיימת. ואני בהחלט אדם מיני, אשה מינית. חיי המין שלי ושל הבנזוג שלי היו לא פחות ממדהימים.
לכן התקשיתי לקבל את הנסיונות של מטפלים מסוימים לגרום לי לחשוב על זה. להבין מאיפה זה הגיע. במילים אחרות, להבין את השורש הפסיכולוגי של בעיה שהיא בעיקרה פיזיולוגית. זה היה נורא. ימים הסתובבתי (ועדיין, אם להיות כנה) בנסיונות להבין מה לא בסדר בי, בנו. האם אני מנותקת מעצמי? האם הסקס שלנו היה חזק מדי? אלים מדי? אולי עברתי איזו תקיפה מינית שאני לא מודעת אליה? אולי אני לא באמת אוהבת אותו? אולי אנחנו לא טובים ביחד? (התשובות הן, בהתאמה: לא. לא. אולי. לא. אוהבת בהחלט. טובים מאוד.)

למזלי יש לי פסיכולוגית מצוינת שאמרה לי, בפשטות, שזו חוסר אחריות מטורף לטעון שבעיה כלשהי היא פסיכוסומטית ונובעת ממקור "כלשהו" כי הרי ממילא אין לנו שום יכולת לעשות פה איזשהו קשר של סיבה ותוצאה. מי יכול לדעת מה בכלל הקשר, או מה הגורם המדויק? יותר מזה, אולקוס, שנחשב תמיד לסימפטום של סטרס, נגרם כנראה מוירוס. מיגרנות נובעות מאיזה מבנה עורקים מסוים. כך שיותר ויותר מגלים שבעיות שאין להן הסבר, פשוט אין להן הסבר שידוע לנו. כמה קל זה לטעון שהכל פסיכולוגי! כמה קל להטיל את הכל על כתפי המטופלת. חבורה של דגנרטים. בחיי. (וכן. גם המטפלים האלטרנטיבים לצערי.)

וכרגע מה?
אני מטופלת אצל גניקולוגית נדירה שרואה בעבודה שלה שליחות. אבל לצערי המצב לא משתפר. כל מחזור קשה לגוף שלי, עושה מין "ריסטרט" לכל העניין. אני רוצה לנסות אוסתופיה גניקולוגית ומחכה כבר כמה ימים שהמטפלת תחזור אלי. זה מרגיז אבל אם זה מה שיביא את הישועה אני מוכנה לחכות. אני בוכה הרבה על החזה האוהב של חבר שלי ומודה לאלוהים שמצאתי אותו. אני מנסה לא לרחם עליו יותר ממה שכואב לי על עצמי. זו באמת לא חלוקה הגיונית.
אני סובלת מאוד. כל יום מכוסה במין ערפל של סיוט. קשה לי לחשוב, להיות אני בפול ווליום, כי מציק לי כל הזמן. כל היום.
ואני שמחה שכתבתי קצת. ואשמח מאוד לקבל טיפים והצעות. אני מודה שאני כבר סקפטית מדי כדי לנסות כל טיפול (עברתי פשוט המון), אבל אם יש לכן רעיון מוכח, אני אשמח.

[שירי_ג*]

כרוקחת במקצועי, אני מכירה את הטיפול הקונבנציונאלי שמשלב קרם סטרואידלי וקרם הורמונאלי למשך חודש. נכון שמי שמתנגדת לשימוש ברפואה קונבנציונאלית לא תשתמש בזה, אבל מי שמוכנה - אצל רוב הנשים שטופלו כך זה עבד.

[מיכל*]

שירי, מעולם לא שמעתי על זה ואני דווקא מטופלת אצל גניקולוגית. את יכולה לפרט?
את חושבת שזה עוזר גם במקרים של וולדינה?

[שירי_ג*]

שבועיים בקטרובן שבועיים דרמקומבין, שניהם בתצורת ה ointment ולא ה cream. לווסטיביוליטיס.

[רויטל_S*]

שירי הטיפול הוא רק 4 שבועות ?? אכן פורץ דרך , לא שאני לוקחת כל דבר כמובן מאליו ברפואה הקונבנציונאלית אבל אם זו התשובה לסבל של המון שנים אז אולי יש פה על מה לדבר ...

[שירי_ג*]

למייטב זכרוני כן. 4 שבועות.

[פלוני_אלמונית*]

לי עזרה מיה גל בדיקור. הכאב עבר לגמרי. מאד ממליצה לנסות.

[מיכל_בז*]

שבועיים בקטרובן שבועיים דרמקומבין, שניהם בתצורת ה ointment ולא ה cream. לווסטיביוליטיס.

לא עזר. אפילו לא התחיל לעזור.

[מיה_גל*]

לי עזרה מיה גל בדיקור. הכאב עבר לגמרי. מאד ממליצה לנסות.
תודה! איזה כיף לקרוא פה ככה בהפתעה (רק מנחשת מי את, לא לגמרי בטוחה...)

בכל אופן, כן, הדיקור מאד עוזר
ובכלל כל התהליך ב{{}}דרך הלוטוס מצויין לטיפול בכאבים שונים בפות בפרט ולקשיים שונים במיניות בכלל.

[מה_איתי*]

אני עברתי ניתוח לפני כ-10 שנים , אולי יותר.
הייתי צעירה מאוד , סבלתי לא מעט זמן והיחסים שלי עם בן זוגי הלכו והתדרדרו וכשהגעתי להבחנה וודאית שזה וסטיבולטיס רק רציתי לגמור עם זה וזהו.
עשיתי ניתוח אצל פרופ' כספי (שהוא איש די דוחה באופן אישי אבל מנתח מעולה) , לפני הייתי אצל פרופ' בורנשטיין והשתכנעתי שלכספי יש שיעור הצלחות טוב יותר.

זה הצליח והבעיה נפתרה לחלוטין מבחינה פיזית , לקח לי עוד כמה חודשים להתגבר על הטראומה והפחד.
לא יודעת אם הייתי עושה זאת שוב אבל זו בהחלט אופציה ולא כזו נוראית (אם כי ההחלמה מהניתוח היתה כואבת פי 10 מלידה)

אז אני לא ממליצה או כן ממליצה , יותר נותנת מידע.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

בתצורת ה ointment
= משחה.
אגב, ההבדל בין משחה לקרם הוא רק ברמת הסמיכות ואופי המריחה של החומר (כמובן שיש לבדוק את % החומר הפעיל שמצוין על האריזה. אבל בד"כ הוא דומה מאוד).

[שירי_ג*]

אגב, ההבדל בין משחה לקרם הוא רק ברמת הסמיכות ואופי המריחה של החומר (כמובן שיש לבדוק את % החומר הפעיל שמצוין על האריזה. אבל בד"כ הוא דומה מאוד).
לא בדיוק. ההבדל העיקרי הוא ש ointment היא על בסיס שומן וללא מים, עד 40% מוצק בשומן (מעבר לזה כבר מוגדר pasta, כמו בייבי פסטה). ב cream יש גם מים. אז קרם נעים ורך יותר למריחה אבל אם מדובר בבוגר ובאזור לא מאוד עדין, שסובל שומניות, לרוב נעדיף את תצורת ה oint. שנספחת לעור טוב יותר לכן הספיגה באמצעותה טובה יותר. כבונוס, במשחה לרוב יש מעט חומרים משמרים לעומת הקרם, מכיוון שאין בה מים וחיידקים לא מתקיימים ללא מים.

מיכל בז

לא עזר. אפילו לא התחיל לעזור.
חבל. אבל אני לא מכירה ולו תרופה קונבנציונאלית אחת שעוזרת לכולם. ואני במקצוע כבר לא מעט שנים.

[פלוני_אלמונית*]

ניסית טיפול אצל יעל שוראקי האוסטאופתית?

[גילי_צומברג_ביתן*]

רק שתדעו שבהומאופתיה קלאסית גם ניתן לעזור ולפתור... היו לי מספר טיפולים בהם הנשים החלימו... גילי

[מיכל_בז*]

ניסית טיפול אצל יעל שוראקי האוסטאופתית?

יעל שוראקי עוזרת. או לפחות עזרה לי. בין כל הטיפולים שעשיתי היא היחידה שעזרה באמת, עד פתרון כמעט מוחלט של הבעיה. (היא ותיקשור, אבל זה באמת לחובבות הארד קור.) ואלו הטיפולים שאני ניסיתי:
הומאופוטיה, נטורופטיה (חצי שנה דיאטה חריפה+צומות+חוקונים. היה דיסקו.), אקווה-תרפיה, דיקור, אלטרול (כדור פסיכיאטרי), משחות על בסיס סטרואידים וביו פידבק.

אני הוצאתי ה-מון כסף. השקעתי ה-מון אנרגיה רגשית בכל זה. וכל התחום הזה, ספציפית, בו רב הנסתר מהנגלה, מלא בשרלטנות ובחוסר ידע. הן אצל רופאים (גסי רוח, אלימים) והן אצל מטפלים אלטרנטיבים (זחוחים, בורים).

וכל המניפסט הזועם הזה (השפריצה לי המון מרירות, לא?) הוא רק בשביל לומר: לפני כל דבר אחר שאתן עושות, מצאו את הרופאה שמומחית לנרתיק ותנו לה להפנות אתכן למטפלים הנכונים ולבדיקות הנכונות. אל תיזרקו כמוני דרך מטפלי-כל-העולם, חבל על הכסף והתקווה.

[תודה*]

שכנעת אותי, מיכל. המלצות לאותה הרופאה שמומחית לנרתיק באיזור ירושלים?

[פלוני_אלמונית*]

אני ממליצה בחום על ד"ר אחינעם לב שגיא מקצועית ומקסימה!

[מיכל_בז*]

אני ממליצה בחום על ד"ר אחינעם לב שגיא מקצועית ומקסימה!

גם אני. היא מקבלת דרך מאוחדת אבל גם פרטי. אני הלכתי אליה פעם ראשונה פרטי ובפעמים הבאות דרך הקופה.

יוצא שאני כל הזמן ממליצה עליה, אני פשוט לא מכירה מישהי אחרת... אני משוכנעת שיש עוד רופאים כאלה, פשוט צריך לחפש מישהו שהנרתיק הוא תחום ההתמחות הספציפי שלי.

[יעל_כו*]

רוצה להצטרף בחום להמלצות על יעל שוראקי!

[אשה*]

_זה הצליח והבעיה נפתרה לחלוטין מבחינה פיזית , לקח לי עוד כמה חודשים להתגבר על הטראומה והפחד.
לא יודעת אם הייתי עושה זאת שוב אבל זו בהחלט אופציה ולא כזו נוראית (אם כי ההחלמה מהניתוח היתה כואבת פי 10 מלידה)_

גם אני עשיתי ניתוח. ולא כאב לי פי עשר מלידה, ממש לא. כאב לי בערך שבועיים, כאב לא קשה. זה היה אצל מישהו מקסים בחיפה, אחד מהמפורסמים אבל לא בורנשטיין. אם תגידו לי שמות אולי זה יחזור.
אם זה עזר? כנראה, שיחד עם שאר הדברים שעשיתי, זה עזר. שאר הדברים שעשיתי היו בעיקר ביו פידבק שלימד אותי לכווץ ובעיקר להרפות את השרירים היטב. זו היתה רוני זלצמן, והיא הסבירה לי שבלי לכווץ נכון לא יודעים לשחרר נכון. וגם עזר תהליך רגשי שעשיתי. לשחרר. לשחרר ציפיות מעצמי. להיות עדינה עם עצמי. זה היה מרכיב חשוב בעניין, משמעותי, שקידם אותי לעבר יותר הנאה במין.

הספר שבצורה מוזרה כלשהי נתן לי השראה הוא "המצלמה שאמא שלי נתנה לי".

[מה_איתי*]

אולי הלידות לא כואבות לי כל כך

סתם... אני זוכרת שההחלמה היתה סיוטית - הייתי על משככי כאבים חזקים ביותר בימים הראשונים ולקח לי חודשיים לחזור למצב נורמאלי.
לא עשיתי כלום מעבר לניתוח , אולי בגלל זה.

[אשה*]

וואלה? אולי זה תלוי בשטח שהוסר? בעוד משהו?
לא לקחתי שום משכך כאבים, אולי איזה אדקס שכבר שכחתי ממנו? לא יותר מזה ולא נראה לי שגם את זה.
זה היה רגיש למגע שבועיים, וזהו.

מדהים ההבדל בין אנשים!

[רחל_ברמן*]

בעקבות פנייתה של תודה בדף הבית שלי חזרתי לכאן לעדכן על מצבי, ואני ממש שמחה לראות שהדף עוזר פה לנשים. אחרי שפתחתי אותו הוא היה קצת מנומנם, ולמעשה חשבתי שהוא מת לגמרי והתכוונתי למחוק אותו אלא שהייתי עסוקה וזה נדחה ונדחה. אז איזה יופי שטעיתי!

מצבי כרגע טוב מאד. בואו נגיד שפעוטה נמרצת זה מכשול הרבה יותר מאתגר לחיי המין שלנו משאריות הוסטיבוליטיס שלי :-p
מה עזר אצלי? כמו שאמרתי, צמחי מרפא סיניים וביו-פידבק. הייתי שמחה לתת שמות כי היו לי מטפלות נהדרות, אבל עברו מאז אי-אילו שנים, המח שלי הפך למח של מיניקה, ואני לא זוכרת :-s
מה עוד עזר? הריון ולידה (ההורמונים, אני מניחה, אולי גם פשוט ההתרחבות של הנרתיק), וחיים רגועים יותר. ממליצה על זה גם בלי שום קשר

אבל אני לא חושבת שזה בהכרח מה שיעזור למישהי אחרת. ככל שאני שומעת יותר סיפורים, כך אני משתכנעת יותר ויותר שמדובר באוסף של בעיות שונות לגמרי שמתבטאות במקרה באותו סמפטום (יחיד!). ואפילו כשזו אותה בעיה, אנחנו נשים שונות, ודברים שונים משפיעים עלינו אחרת.

מה שכן, קשה לי עם ניתוח בתור פתרון. כאילו, הלו, זה חלק חשוב בגוף שלי! אם יהיה לי כאב כרוני לא מוסבר ברגל גם יציעו לי לכרות אותה? אולי בראש? :-p

[פלוני_אלמונית*]

אם תגידו לי שמות אולי זה יחזור.
ואני לא זוכרת
מעניין איך נשכחים שמות שהביאו הקלה כזו?

[אחת*]

רוצה לחלוק שאחרי 12 שנים עם וסטיבוליטיס ואינספור טיפולים מסוגים שונים (בערך הכל למעט הניתוח), הלידה פתרה את העניין כמעט לחלוטין (יש מעט אי נוחות וכאב קל מאוד, אבל האיזור עדיין רגיש, היה קרע שנתפר, מקווה שזה ישתפר עם הזמן).
שמעתי שיש מקרים בהם זה קורה וקיוויתי שכך יהיה אצלי ואכן זה הועיל.
קצת מצחיק לומר אבל זה ממש מוזר. הוסטיבוליטיס היה חלק מרכזי מהזהות המינית שלי ופתאום הוא כמעט נעלם (אני שמחה שהוא נעלם אבל עדיין זה מרגיש מוזר).

[חבצלת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רוצה גם להוסיף ולחלוק לשרשור הכל כך מעשיר בנושא הזה, ומזדהה לחלוטין איתכן ובייחוד עם הכותבת מיכל, גם אני לצערי נקלעתי יום בהיר אחד לתסבוכת שנקראת ״וולוודיניה״ , כן זה קרה לפני הרבה שנים, ואחרי תקופה קשה של לנסות להבין מה זה בדיוק הכאב הזה כי הרי הרופאים לא הכירו וטענו שזה פסיכולוגי והכל בראש, פניתי לכיוון היוגה שנתנה מזור, ולסיום אופטימי אשמח גם לחלוק שהבאתי שני ילדים לעולם בע״ה למרות הכאב שהפך להיות משני בתהליך כולל טיפולי פוריות

[פלוני_אלמונית*]

שירי ג
שבועיים בקטרובן שבועיים דרמקומבין, שניהם בתצורת ה ointment ולא ה cream. לווסטיביוליטיס
מה ההבדל בין המשחות הנ"ל? שניהם מכילים ניססטין למיטב ידעתי . למה רופאות נשים לא ממליצות על טיפול זה?
בקטרובן יש לי בבית.. חבל שאין לי גם את הדרמוקובין אני מאוד רוצה לנסות!

[אור*]

מיכל אני כותבת לך אחרי שעברו שנתיים ממה שכתבת אני לא מאמינה אני סובלת בדיוק כמוך הסיפור שלך או הסיפור שלי אחד לאחד ,במקום לכתוב מיכל צריך לכתוב אור. אני כבר שנה עם התופעה אני בדיכאון נוראי ,נמאס לי לסבול ,כל יום הוא סימן שאלה האם היום יכאב לי? מבחינתי לא אכפת לכרות את המקום. איך אפשר להמשיך ככה אני חייבת לשאול האם את אחרי האם מצאת פיתרון?

[מיכל_בז*]

אור, לפני שאת כורתת תנסי את יעל שוראקי. היא מאוד מאוד עזרה לי.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל כך הרבה שנים.. אייי גם אני מאוד קיוותי שהלידה תעזור אבל היא לא. וגם לא דיקור ולא ביו פידבק (המון ביו פידבק) טופלתי ביוקר ופרטי אצל הגניקולוגית שמנהלת את מחלקת הנשים באיכילוב (ששכחתי את שמה) וזה לא עזר לי בכלל רק היה מאוד יקר. קיבלתי וניסיתי גם את המשחות הקונבנצונליות והן רק החמירו!
אז אני חיה עם זה ועם איש טוב ואוהב וכמעט אף פעם בלי מין.
אולי הלידה הבאה תעזור..
ואולי כמו שרחל אמרה זה תלוי גם המקור.. אני בליבי מאשימה שנים שקיבלתי אגיסטן על כל דבר אולי היה דלקת בגיל צעיר כל כך, בימים שקנדידה ותזונה לא היו בכלל ברדר של אף רופא

[עשב_השדה*]

שלום לכולכן , נשים יקרות,
כבר כתבתי בדף הזה בעבר, זה לא התפתח לכדי שיחה
ואני מזמינה אתכן לשאול שאלות ולפתח דיון על
איך שיטת פאולה, עוזרת במצבים שאתן מתארות

רק רוצה לציין שאני מטפלת ותיקה, ואחראית,
וששיטת פאולה ממש לא מסתכמת ב"כווצים " של האיזור אז אנא לא לכווץ
ולחפש הדרכה וליווי

פתוחה לדיון באהבה רבה
עשב

[Oopsy_daisy*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בנות יקרות, גם אני וולוודיניה לצערי.. אצלי זה הופיע לאחר הלידה. כאילו מעולם לא החלמתי. לוקחת אלטרולט שהיטיב מעט אלך לא העביר את הסבל. יש ימים טובים יותר ויש פחות. אצל יעל שוראקי מדהימה הייתי, היית הקלה אבל לטווח קצר.. מיליון טיפולי רצפת אגן ועכשיו אני בדיקור. מוזר, אבל הוא היחיד שמסב הקלה של יותר מיום. משתדלת להאמין שזה יעבור יום אחד. תוהה איך אוכל להכנס להריון עוד פעם ככה??? נראה לי מוזר לעשות תהליך כזה מתוך כאב. בכל אופן, פתחתי קבוצה באתר ״כמוני״ שנקראת ״כאבים בנרתיק ורצפת אגן״ אשמח אם תצטרפו ונחלוק מידע שאולי ישנה את חיינו, ואולי המודעות תעלה ואיזה רופא יחליט להרגיש שליחות ולגאול אותנו מייסורינו.

[חייבת_לדעת*]

יש לי שאלה שבוערת בי לכל מי שסובלת מבעיה דומה למה שתואר כאן בדף: האם אתן חשות את הכאבים בכל פעם או שיש פעמים שאתן מצליחות ליהנות ואין שום כאב?
אני מנסה כבר שנים להבין מה קורה אתלי מהבחינה הזו ולא מוצאת תשובות, כל גינקולוג שבדק אמר שהוא לא מוצא שום בעיה פיזית, יש לי עניינים אחרים ואולי קשורים איכשהו שאני הולכת בגללם לטיפול פסיכולוגי כבר כמה שנים. האמת שאני דווקא אשמח לגלות שזה עניין פסיכולגי בעיקר, זה יחסוך לי התרוצצות אחרי מומחים שונים...
מה שקורה אצלי היא שזה פשוט די שרירותי, רוב הזמן כואב לי אבל יש פעמים שלא. וזה כאילו לא קשור כל כך לרמת הרטיבות של האיזור. לא מצליחה להבין את הדפוס מאחורי זה וזה גורם לי להרבה סבל ובלבול.

[מיכל_בז*]

לי לא כאב שם בביוץ. אולי יש קשר?

[חייבת_לדעת*]

תודה מיכל. לא יודעת, זה נראה לי די שרירותי אבל אני לא הכי מחוברת לביוץ שלי אז אני לא כל כך יודעת האמת... אני אשים לב לזה.

[יעלכו*]

לי כואב תמיד, אבל העוצמה של הכאב משתנה בהתאמה למידת הלחץ והמתח (ובהקשר לזה גם הכיווץ) שאני מרגישה תוך כדי.
מה שאני מנסה להגיד זה שלפעמים אני מפחדת מהכאב שיבוא ברמה כזו שכל הגוף מכווץ ואז הכאב מתגבר.
אם אני עובדת על עצמי ועל הפחד הזה לפני ותוך כדי יחסי מין, הכאב פוחת באופן משמעותי.

[חייבת_לדעת*]

תודה יעלכו. גם אני לפעמים נזכרת להגיד לעצמי להרפות ואז יש שיפור מסוים. מותר לשאול איך את עובדת על זה לפני ותוך כדי? והאם ניסית לטפל, לאבחן?

[תמר*]

שמחה לראות את הדף פעיל... אחלוק מעט מהסיפור שלי: סבלתי מתופעה שאובחנה בסוף כוסטיבוליטיס מלידה. תמיד תמיד כאב לי. תמיד. בהחדרת טמפון, ביחסי מין, בהכל! חששתי שכך אחיה את חיי ללא מין טוב ומהנה. התגלגלתי בין שיטות שונות כשבסוף נרפאתי לחלוטין (מה שאתן שומעות! יש אפשרות כזאת...) בשילוב של טיפול פסיכולוגי שדחף אותי לטפל בעצמי, להתמיד ולא לוותר, טיפול באימון לחשיפה הדרגתית לחדירה (ואני יכולה לפרט יותר אם מישהי תרצה) במרפאה המינית בתל השומר שהיה איתי צעד אחרי צעד בסבלנות אין קץ, וטיפול רפלקסולוגיה. היום, אחרי לידה ראשונה, אני יודעת שבאמת הכאב היה פיזי ונפשי ביחד. היו לי הרבה נושאים לא פתורים בנוגע לנשיות והמיניות שלי שהגיעו עוד מהבית. אני לא יודעת אם הכאב היה ממקור נפשי או שחסם ועיכב אותי מלטפל בזה. מה שבטוח הוא שהכאבים השפיעו על כמעט כל תחום בחיי... ואני מאוד ממליצה על טיפול משולב, פסיכולוגי ופיזי ביחד. ובמיוחד על המרפאה המינית בתל השומר

[חייבת_לדעת*]

היי תמר,
המון תודה שחלקת את סיפורך. זה מאוד מעודד לשמוע שאפשר לטפל בזה ולצאת מזה כי אני מרגישה לפעמים כל כך מיואשת וחסרת תקווה מול כל זה.
טיפול באימון לחשיפה הדרגתית לחדירה (ואני יכולה לפרט יותר אם מישהי תרצה) במרפאה המינית בתל השומר שהיה איתי צעד אחרי צעד בסבלנות אין קץ, וטיפול רפלקסולוגיה

אשמח אם תוכלי לפרט קצת, באיזה מטפל/מטפלת מדובר (הכוונה האם הם בהגדרה סקסולוגים, רופאים, פסיכולוגים?). ואם לא אכפת לך לספר קצת, אני יודעת שזה מאוד אינטימי אבל אשמח לדעת אם מדובר בטיפול פיזי שעושים בו תרגילים יחד עם האדם המטפל, האם הוא/היא מחדיר משהו לתוך אבר המין בזמן הטיפול, האם את מחדירה בנוכחותו ובהנחייתו, או אלו פגישות ייעוץ בלבד? סליחה על השאלות המפורטות משהו אבל זה חשוב לי לדעת.

תודה רבה!

[יעלכו*]

מעניין, באמת כל אחת מאיתנו היא מאוד אחרת..
כשאני עברתי תהליך של עבודה עם פסיכולוגית- סקסולוגית שעבדה איתי עם כל מיני מחדירים למיניהם זה לחלוטין לא עזר לי.

מה שלי מאוד מאוד עזר זו עבודה אינטנסיבית על עצמי ועם עצמי.
שילוב של כתיבה לעצמי, מעין חקירה (בכל מיני דרכים) עצמית לגבי הסיפור שלי עם הנרתיק שלי ובכלל עם מיניות, לגבי הכאב שמלווה אותי ולגבי הפחד ממנו.
הרבה עבודה עם תנועה, עם נשימות, עם דמיון מודרך ועם קול. ממש עשיתי לעצמי טיפול עצמי משולב
האמת שזה עזר באופן די מדהים.

אם תרצי לשמוע יותר אשמח לשתף..
וטוב שאת שואלת שואלת שאלות מפורטות! זה ממש חשוב לדבר על זה..

[חייבת_לדעת*]

יעלכו,
תודה לך, זה נשמע ממש מרתק! הבעיה שלי שאני לא כל כך יודעת אם זו בעיה פיזית או פסיכולוגית, או שילוב כלשהו של שני הדברים. כל הגניקולוגים שראיתי אמרו שאין לי שום דבר פיזי, מצד שני הם לא היו מומחים לעניין. "מצד שלישי" אולי מומחים נוטים מיד לחשוב שכל אחת סובלת ממה שהם מתמחים בו...? באמת שאין לי מושג וגם מרגישה שכל זה "גדול עלי" מבחינת זה שאין לי אנרגיות נפשיות וגם לא כסף ללכת לכל מיני מומחים ושיטות וסדנאות עד שמשהו יעזור או לא יעזור... ובלי בכלל לדעת מה נכון בשבילי. אז מאוד אשמח לשמוע ממך קצת יותר על מה שעשית כדי לשפר את המצב אפילו אם אצל כל אחת זה שונה כפי שאמרת.
תודה.

[נטע*]

מוסיפה רק 2 סנט שחשוב לדעתי להזכיר: כשפגשתי את אחינועם לב-שגיא היא הסבירה שיש קשר ברור בין גלולות ווולוודיניה, לא תמיד ולא בהכרח אבל אפשר לאבחן את זה לפי מיקום הכאב (אזורים עליונים או תחתונים או גם וגם), ויש סיכוי שזה יעבור בהפסקת הגלולות (יש גם סיכוי שלא..). אני הייתי בשוק מהמידע הזה. ואכן, שנה וקצת אחרי שהפסקתי גלולות, חלף הכאב.

[תמר*]

אצלי אין לי ספק שהייתי חייבת טיפול משולב אבל לא כמו שיעלכו עשתה... זה נשמע מדהים דרך אגב!
בקשר למאמנים - זה היה תהליך הדרגתי שבו האישה עצמה מחדירה מאמנים בגדלים הולכים וגדלים. כל זה תוך כדי הרפייה, תרגילי נשימה ומדיטציה כדי להגיע לחשיפה לחדירה בצורה הרפוייה ביותר שיש. המטפלים שלי בתל השומר היו סקסולוגית וגניקולוגית (מקסימות!) שמאוד עזרו בשלבים. הכל נעשה בקצב שלי ואף אחד לא האיץ בי או היו מטרות שהייתי חייבת לעמוד בהם... וזה כשלעצמו הוריד הרבה מתח ולחץ והיה מותאם לקצב הפנימי שלי.

[יעלכו*]

חייבת לדעת יקרה,
אני מזדהה מאוד עם תחושת חוסר האנרגיות.
לפני שידעתי בוודאות שיש לי וסטבוליטיס הייתי אצל כל מיני גניקולוגים שהטעו אותי, השפילו אותי והשאירו בתחושה קשה של חוסר אונים וייאוש..

האבחנה אצל רופאה מומחית (שהיתה אמנם יקרה, אבל שווה כל שקל) התחילה אצלי את השינוי. שלקח המון זמן. ניסיתי הרבה דברים עד שמצאתי את האנשים הנכונים שעוזרים לי ואת הדרך שלי שבה אני עוזרת לעצמי.

אם תרצי לדבר ולהתייעץ, בטלפון או פנים אל פנים, אז בשמחה! רק תגידי..

[חייבת_לדעת*]

תודה רבה לכולכן וליעלכו על התמיכה וההצעה לדבר... אני מאוד מעריכה את זה.
אני לא גרה בארץ ולכן לצערי לא ממש יכולה להיעזר בהמלצות ספציפיות למטפלים או מומחים (וגם קצת מקשה על התייעצות לא אינטרנטית עם אנשים מהאתר), מעניין אותי לשמוע על תהליכים ועל מה שיש מאחורי התוויות המפחידות האלה של ווסטיבוליטיס ודומיהם. נשמע מדבריכן שהסיפור לפעמים מורכב וקשה לדעת מה המקור המדוייק, מן הסתם ערבוב של גורמים נפשיים ופיזיים שקשורים זה בזה...

יעלכו, האם תסכימי לתת לי כתובת מייל שדרכה אפשר ליצור איתך קשר? כמובן רק אם זה מתאים לך. אשמח לשמוע ממך קצת יותר על התהליך שעברת אם את יכולה לפרט באופן פרטי. תודה רבה.

[יעלכו*]

נכון, זה מעורבב, וזה באמת מבלבל.
אני יכולה לכתוב לך בפירוט בשמחה

את יכולה לכתוב לי ל: yaelcorem ב- gmail.com

[חייבת_לדעת*]

היי יעלכו,

תודה לך! כתבתי לך מייל.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רק רוצה להסכים עם מה שנכתב פה ושכחתי - באמת ה]פסקתי עם הגלולות כשהתחלתי את הטיפול ולדעתי זה גם מאוד עזר... גם להוריד את הכאב והרגישות וגם מאוד העלה את החשק המיני

[חייבת_לדעת*]

תודה פלוני אלמונית. אני לא לוקחת גלולות כבר שנים ובאמת מאוד שמחה על זה. לעומת זאת אנחנו משתמשים בקונדום כאמצעי מניעה ואני תוהה אם זה לא מכאיב יותר מיחסים בלי קונדום (למרות שכשקיימתי יחסים בלי קונדום גם כאב לי לרוב). זה גם פוגע עוד יותר בספונטניות שגם ככה לא כל כך קיימת בגלל הבעיה הזו...

[יעלכו*]

הי חייבת לדעת יקרה!
ראיתי את המייל, אכתוב לך בערב, כשאהיה קצת יותר פנויה.

רק רציתי לכתוב לך בהקשר של הקונדומים- בהחלט יכול להיות שזה כואב יותר.
יעל שוראקי, שהיא אוסתיאופטית מצויינת שמטפלת בהרבה נשים עם וסטבוליטיס, אמרה לי שלהרבה נשים עם וסטבוליטיס יש רגישות ללטקס.
אולי בתור התחלה תנסי קונדומים בלי לטקס, ועם חומר סיכה כמובן.

[חייבת_לדעת*]

תודה לך:))

[סנונית_הסיפורים*]

חיבת לדעת יקרה,
אני לא יודעת אם זה יעזור, אבל אני פסיכולוגית קלינית שעובדת בגישת "הסיפור המרפא", ועבדתי בהצלחה מרשימה עם הגישה הזו עם ילדות קטנות שסבלו מעצירות קשה.
את אומרת שאת גרה בחו"ל, ואפשר ליישם גישה זו גם דרך טלפון או מייל.
אם תרצי לבדוק איתי ולנסות להעזר, אני ב- [email protected]
כל טוב,
מציפורי.

[חייבת_לדעת*]

היי סנונית,

תודה על ההצעה. האם יש לך ניסיון בעבודה עם בעיות מהסוג שמתואר כאן? והאם תוכלי לתאר בכמה מילים את העיקרון מאחורי הגישה?

[אהבה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חשבתי שהשרשור הזה ישן, אני רואה שהוא היה חי באוקטובר 2010,
בודקת אפשרות להנשים אותו..
מישהו בבית?

[כרמל*]

כן, אשמח גם להחיות אותו! (:
קראתי עכשיו את כל השרשור והוא אכן מדהים.
אז זה הסיפור שלי-
לאחר שנים שבהן לא הצלחתי להחדיר טמפון או אצבע לפות ונסיון חדירה כושל עם פרטנר מזדמן
הלכתי לגיניקולוגית שנפנפה אותי לחלוטין והפניתה אותי למכון לתפקוד מיני ברמב"ם, בלי לנסות להסביר לי אפילו מה היא חושבת שיש לי.
לא הלכתי לטיפול כי אמרתי לעצמי שעדיף לחכות ולראות מה יהיה עם הבחור הבא שאנסה לשכב איתו.
גם נסיון החדירה ההוא לא צלח (ואני בכוונה משתמשת ב"חדירה"...לא היו שם מעשי אהבה גדולים מבחינתי) הלכתי לד"ר גרטמן ברמב"ם.
היא אישה חמה ומקסימה, אבל לתחושתי היא לא עזרה לי בעצות ובכיוונים שנתנה לי, אלא להיפך. היא אמרה שקודם כל ולפני הכל אני צריכה לעשות ניתוח לפתיחת קרום הבתולין (!) שרק לאחר מכן נוכל בכלל להתחיל להבין מה יש לי שם.
היא הפתנה אותי לרופא שעושה את הניתוחים האלה, שהסכים לנתח אותי, ולמזלי הוא לא בהסכם עם קופת החולים שלי מה שהופך את כל העסק ליקר מאד, ולא הלכתי על זה.
פניתי לגיניקולוג אחר,שנמצא בהסדר עם קופת החולים שלי, על מנת שאבצע את הניתוח אצלו.
הגישה שלו הייתה שפויה יותר- הוא שלח אותי לפיזיותרפיה לרצפת האגן, הסביר לי שהניתוח הזה לא כולל רק פתיחה של כרום הבתולין אלא כריתה של חלק מהנרתיק (פרנאופלסטיקה. אצלי השפתיים הקטנות ממש בחוץ, אפילו קצת "מכסות" את הדגדגן. דבר שמקשה על גישה לדגדגן למי שהוא לא אני ויודע בדיוק איך... אבל גם על זה עובדים (:), ובאופן כללי כיוון אותי לריפוי ללא ניתוח.
לילה לפניו התור שקבעתי לפיזיותרפיה, החבר הנוכחי (המקסים, מקסים) שלי ואני הצלחנו להחדיר אצבע! על אף הצריבה והכאב.
אז אמרתי לעצמי שאני לא צריכה רופאים ופיזיותרפיסטים שיגידו לי שאני חולה ושמשהו לא בסדר איתי. הנה אני עושה ריפוי באהבה עם האיש הכי קרוב ואינטימי. (אני לעצמי, אגב, לא מצליחה להחדיר אצבע...)
אבל כבר עבר זמן מה מאז, והכאב והצריבה בעת נסיון החדרת אצבעות לא חולפים.
ומהשרשור כאן אני קולטת את היקף העניין ותוהה אולי כדאי ללכת לטיפול בכל זאת, ולא להיות לגמרי בתוך גישת ה"אני הרופאה של עצמי"...
פתחתי גם שרשור על חומרי סיכה טבעיים,

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq ... 1%E9%EB%E4[/u]%E8%E1%F2%E9#bottom

אשמח אם מי שיש לה מה להציע תגיב גם שם.

תודה על הכל, זה שחרור גדול לכתוב את זה (:

[תמר*]

כל הכבוד על הכתיבה! זה חלק מהמסע לריפוי. אני נרפאתי ללא ניתוח כךשאני ההוכחה הניצחת שזה אפשרי. אכתוב יותר מאוחר יותר....

[חייבת_לדעת*]

תמר, אשמח אם תרחיבי.

[כרמל*]

הי, עדכון מהשעות האחרונות-
הצלחתי להחדיר אצבע לעצמי!
בזערתו הנדיבה של שמן הקוקוס (:
לא בעונג גדול אך גם לא בסבל כבד מנשוא.
הצלחתי להבחין שתחושות הצריבה והכאב ממוקדות כרגע בדופן התחתון של הנרתיק בעת החדירה, כך שאם אני מנסה "להמנע" מחיכוך מיותר איתו ולהרים את האצבע יותר למעלה- יש הקלה בכאב.

[מיכל_בז*]

יש!

כן. שם זה גם היה אצלי. איזה סיוט זה, אה? עזר קצת: טיפול אצל יעל שוראקי. עזר מאוד: לידה.
גם הזמן עזר.

[חייבת_לדעת*]

מיכל, הלידה עזרה?? מעודד לשמוע...