אני קצת מקנאה בך שאת חד הורית ויכולה לממש ללא מפריע את מה שאת מאמינה בו.
כן,
זה מדהים כמה הזדמנויות יש לי כדי לברך על בחירתי זו
לגבי העניין עצמו...
התייחסתי לחינוך הביתי בגלל שהזכרת אותו בהודעתך.
עם רפואה משלימה יש הרבה פחות בעיות.
אני נטורופתית (רפואה משלימה רב תחומית) ומטפלת בבן שלי ללא תרופות - עד כמה שניתן.
הסוד של "אני לא מזניחה" הוא כן ללכת לרופא לאבחן.
הילד עם חום - אני באה לרופאה. היא מאבחנת ואני מטפלת.
חשוב למצוא רופא ילדים שיכיר ויכבד את דרכך.
כשעולה צורך בתרופות, אני מבקשת יומיים כדי לנסות בדרכים טבעיות.
חשוב לזכור גם כאן להיות גמישה ופתוחה כי גם לרפואה הקונבנציונלית יש תפקיד וערך.
יש מצבים בהם אי שימוש ברפואה זו יכול להיות מסכן חיים...
אז סכמי עם בעלך שכאשר הטמפרטורה עולה על 39 מעלות את הולכת לרופא.
לגבי לאכול מהרצפה, אל תתערבי במה שקורה בין הילדים לאביהם - זה לא שלך! שחררי את עצמך מהמקום הזה!
זה האבא שלהם, הם בחרו להיוולד לו ויש להם שם שיעור לחיים.
זה בינו לבינם ולא נוגע לך.
תאהבי אותם, תתמכי בהם ותני לאבא שלהם את המקום הראוי לתפקידו גם אם לא למי שהוא.
בכל מקרה,
זה נובע מחרדה ושום רציונל לא יפתור את זה.
עד כמה זה מפריע לך לזרוק את הדבר כשהוא בחדר? (ממילא נפרדתם.... כמה זה יקרה?)
הילדים לומדים מהר מאוד שיש דברים שמותר כאן ואסור שם.
אני כן מרשה לבן שלי לאכול מהרצפה אבל לא בקו"ח או בבית חולים (שם אני גם לא מרשה לו ללכת יחף או לשכב על הרצפה)
וגם לא כשהרצפה מלוכלכת מדי או כשחיות מטיילות בבית.
אבל אצלנו הילד יותר שומר מאימא שלו
הילדים ילמדו מהר מאוד לאכול מהרצפה אצל אימא, ולא אצל אבא (או לפחות ידאגו שהוא לא ייראה
)
יש דברים שלא שווה לריב עליהם.
שהוא מבטא את דיעותיו בצורה מאוד אלימה וכוחנית - כולל צעקות שממש מפחידות את הילדים
זה כבר עניין עמוק יותר שקשור לשאלתך:
למה את מתכוונת שאת "שומרת את הכוח שלך אצלך" ?
הדרך בה את משתמשת בכוח שלך היא אישית ותלוייה הרבה באופי שלך.
לגבי הרווחה, אני פשוט מכניסה אותם למגננה.
מראש אני אומרת להם:
"את ואני יודעות שמבחינה משפטית יש לך יותר כוח מאשר לכל אחד אחר בישראל,
אני רוצה את עזרתך, אבל חייבת לדעת שלא תנצלי את הכוח שלך כדי לפגוע בי ובילד שלי"
ועוד אני אומרת:
"ידוע לי שאת יכולה להוציא את הילד שלי מרשותי מאוד בקלות,
וזה אפילו לא צריך להיות מוצדק, את יכולה לתמרן את מה שאת רוצה גם סתם כי אני לא מוצאת חן בעינייך"
וגם:
"אני יודעת שהרבה ילדים מוצאים מבית אימותיהם, וזה קל יותר אצל חד הוריות"
ואז אני מוסיפה:
"אני לא אתן לאף אחד להתקרב לילד שלי!"
"אני צריכה עזרה. אני אומר לך מה אני צריכה ואת תעזרי לי או לא, כרצונך.
אני אפילו אומרת: כשאני נכנסת לחדר וסוגרת את הדלת, הנושא של חוק נוער נשאר בחוץ!
ותמיד מדגישה: אם ארגיש שאת לא פועלת לטובתי ולטובת בני - אני לא כאן!"
אני לא מאפשרת לאף אחד לתשאל את הילד שלא בנוכחותי, לא מאפשרת לאף אחד לאבחן אותו וכדומה.
הטיעון שלי - אני לא מכירה אותך ולא יכולה לאפשר לילד שלי להיות בחברתך ללא הגנה.
להרמת הגבה על החשדנות אני מגיבה: כבר היו דברים מעולם....
רבנים וכמרים שהתעללו בילדים, מורים, פסיכולוגים ועוד "אנשים טובים שרק רוצים לעזור"
מי שלא רוכש את אמוני - אני לא עובדת איתו/ה בכלל.
בזמנו אמרתי למנהלת הרווחה שאני לא מוכנה לעבוד מול פקדת הסעד לחוק נוער.
הסכמתי לעבוד מול מנהלת הרווחה או מול העו"ס הרגילה.
היא אמרה: בסדר, אבל למה?
היא שיפוטית מדי לטעמי - עניתי.
היא ניסתה לומר שלא, אבל אימי שנכחה באותה שיחה אמרה: "אם נאוה אומרת היא יודעת! היא מאוד חזקה בדברים כאלו."
זה רק נדמה לך שאין לך כוח במערכת.
העו"ס נמצאים שם כדי לתת לך שרות. בלעדייך לא הייתה להם עבודה!
אני דואגת שהם יידעו שהם לא עושים לי שום טובה,
הם שם בשביל לתת לי שרות ואני אוהבת שרות טוב...
לכן, הרגעי והתחברי למרכז שלך.
מהטבור קשה לטעות!
לא צוחקת) שנמשך בערך 60 דקות. בסרט רואים הדרכה של הנקה במרפאה בהודו, מין סוג של טיפת חלב. זכור לי היטב מהסרט שצריך לגרום לתינוק לפתוח פה גדול לפני שדוחפים פנימה את הציץ. הראו את הטכניקה- מדגדגים את הסנטר והפה נפתח. זה ממש הקל עלי כשאני התחלתי להניק בעצמי, תודה לסרט. וגם זכור לי (היה כתוב בסיכום) שנוצרים בין 9- 15 ס"ס קולוסטרום ביממה. אגב, זה נכון?
אני בטוחה שכוונותייך טובות.
ממש כמו מריחה רעננות ירוקה כשהוגה אותו. פשוט משמח אותי.