אני רוצה להעלות כאן רצף של שאלות, הרהורים ומחשבות, שעלו אצלי בראש ועלו גם בדפים אחרים כאן באתר, בניסיון ליצור המשך לדיוני עומק בנושאי התעללות, ובממשק שלהם עם הייחודיות של באופן. לגעת בעוד היבטים וצדדים.
הדף הזה מיועד להיות דף קהילתי.
הוא לא דף תמיכה, לא דף שיתוף ולא דף בלוג.
הוא מתכתב עמוקות עם דפי סימני התעללות בזוגיות, עזרה וסיוע וקצת גם עם תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות.
הוא גם קצת תוצר של נושאים שעלו בדיוני עריכות, וכמובן גם של סיפור החיים שלי.
מוזמנים ומוזמנות - מי שהנושא קרוב לליבה - להעלות כאן רקע תיאורטי, תובנות, מחשבות, קטעי סיפורים אישיים וקטעי סיפורים אישיים של אדם אחר שנגעו בלב ובזכרון ועוד ועוד.
אני רוצה גם להציע הזמנה לפתח ביחד מתודה:
בדפים מהסוג הזה (בתקווה שזה הנוכחי ימריא..) לעתים קרובות משובצים קטעי סיפור אישיים.
כשאדם משתף בקטע סיפור אישי, לא בשביל לבקש ולקבל תמיכה, גם לא כחלק מבלוג, לעתים קרובות הוא יוצר קשר בין הסיפור ובין התפקיד שלו כמצע להצגת תובנה, רעיון, טיעון.
אני רוצה להציע לעשות כאן ניסוי, במובן של ניסוי וטעייה, בחיפוש דרך איך אפשר להתווכח, עם תובנה, רעיון או טיעון שמוצגים דרך סיפור, בלי:
בלי לפגוע בחוויית הסיפור של המספר או המספרת. הסיפור הוא שלה.
בלי לפגוע בחוויה של המספר או המספרת בדבר קיומו של קשר בין הסיפור ובין התובנה שהיא מציעה.
כן מותר לפקפק בהנחה של המספר שהתובנה שהוא מפיק מן הסיפור היא אבסולוטית וחלה על כלל האנושות.
חידה לפיענוח: איך אפשר להציג זוויות אחרות להפקת תובנות מן הסיפור בלי לפגוע בתחושת הבעלות על הסיפור ועל הפרשנות הבלעדית שלו ע"י המספרת.
זה חשוב, לדעתי כמובן, כי ישנם דברים שפשוט אי אפשר לדון בהם עד הסוף, אי אפשר לגעת בהם ולדעת אותם עד הסוף, בלי סיפורים.
בלי סיפורים, הדיון הוא מאוד מופשט.
מצד שני, כשצצים להם סיפורים, אז חלק גדול מסיפורים שמסופרים גרים בתוך בית מקדש פרטי ששייך לאדם אחד.
זו גם הזמנה למספרים ולמספרות לציין עד כמה הסיפור שייך ל"אל תגעו לי" ועד כמה הוא ניתן לפירוק ולחלוקה לגורמים. (-:
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אני רוצה להציע כאן רצף של שאלות לדיון:
האם לאחר שלב של זיהוי, התבוננות על הספציפי, על תבניות ודפוסים חוזרים, יכול להופיע שלב שבו האדם אינו מזהה את עצמו עוד דווקא עם חוויית ההתעללות אלא יכול לצמוח ממנה הלאה, למרחב נפשי שבו ההתעללות היא רק פרק אחד ברצף הביוגרפי, רק מצע שמתוכו צמח משהו אחר לגמרי-לגמרי, משהו שיש לו שלמות משלו?
ואולי זה תהליך ספיראלי?
כי גם אחרי שצומחים משם, תמיד ייתכן שאירוע בהווה, בהורות, בזוגיות, תכונת אופי או דפוס של נוקשות סביב עניין מסויים, יעוררו שוב את אותו חיפוש והיזכרות בחוויות ילדות.
ואולי זה תהליך כפול?
כי חלק גדול מאבני הפסיפס שמרכיבות את חיינו, את מי שאנחנו, ניתנות להבנתי להסבר על ידי יותר ממערכת פרשנית אחת.
מלכודת, בעיני, עלולה להיווצר על ידי כך שבדומה לדפוסים החוזרים על עצמם שלוכדים בתוכם את מושא-ההתעללות, כך גם התעללות או במובנה הרחב יותר, עיצוב דפוסים על ידי חוויות הילדות היא תיאוריה שניתן להסביר בעזרתה כמעט כל דפוס קיים. כמעט כל תכונה או נטייה בלתי רצוייה עשוייה להתמסגר לתוך המערכת הפרשנית הזו. שפוטנצייאל הריפוי שלה (הכרה בגורם המעצב וניטרול שלו) הוא עצום בצד היותה כלי רב עוצמה, לעתים מידי, כי זה מקבע לתוך אותה מערכת פרשנית שוב ושוב. בלי להיפרד ממנה לשלום. לפחות לזמן מה.
האם יכול להגיע שלב של השלמה?
של ראיית חוויות חיים שקוטלגו תחת הכותרת התעללות כחלק מאיזשהו "עולם התופעות" הרחב, ההווייה כולה, שבו שוכנים זה לצד זה שמחה לצד כאב, יצירה ולידה ושגרה והתעלות לצד מוות, אובדן, מערכות יחסים פוגעניות ועוד ועוד ועוד? התבוננות על התופעות הקשות הללו כחלק ממעגל החיים שנושא בתוכו את הכל?
האם תיתכן התבוננות שכזו בלי טשטוש של הפרטים הספציפיים, בלי עמעום של היכולת לזהות ולהגיב ולכאוב ולא לאפשר כשדברים כאלה חוזרים על עצמם?
האם אפשר לראות גם מרחוק וגם מקרוב, לראות גם נוף מרחוק וגם פרטי פרטים?
אני רוצה להדגיש שבעיני, כאב של התעללות שונה מאוד מכאב של אובדן. האחד הוא כאב של חסר, של חור. והשני של חסר משולב בעודפות משולב בעוד הרבה דברים.
אני מדגישה את הנקודה הזו, כי לעתים עולה מתוך החברה התייחסות שמשווה בין השניים ("טוב, מה את רוצה, ברוך השם ש.. אף אחד לא חולה, מת.." וכו').
האם ההשלמה עשוייה להשפיע על מערכות יחסים בהווה עם מחולל ההתעללות?
האם זה יכול לקרות כשמחולל ההתעללות הוא דמות הורית?
בן זוג לשעבר?
האם זה דומה? שונה?
(לדעתי - שונה. יכול לקרות עם שניהם, אבל באופן מאוד שונה).
האם ניתן למצוא גם סוג נסתר של קסם, יופי, אולי יופי מוזר, פראי, אחר, בסיפורי חיים של התעללות?
אולי קצת כמו אופייה של איזו "ארץ גזירה" מדברית, מחודדת חרוטים? יופי קסום של תהומות, של מים עמוקים שאין להם סוף? צלילה לתוך החלק העיוור, המוכרח, הלא-בוחר, שמניע את חיינו? אולי נוף אחר? חלון אחר?
להערכתי, חלק גדול מסיפורת עברית עכשווית הוא בעצם.. סיפורי חיים של התעללות.
(כותבת מנקודת מבט של מי שמעלעלת בספרים הללו לרגע וסוגרת מייד. מתקשה לקרוא. כשנשאבת - לא עושה לי טוב).
אפילו בספרות פנטזיה עכשווית מפתיע לפגוש דמויות כאלה, כמו הייזל של ריק ריירדן. (סדרת גיבורי האולימפוס..).
האם התעללות היא מונח שמתאים בכלל לאתר כמו באופן?
מצד אחד, בטח שכן. כשעוסקים בניקוי והוצאה של רעלים, בתזונה, במחשבות, במערכות יחסים, וודאי שרעלים רגשיים מהסוג שמייצרת התעללות, בעבר ובהווה, הם משהו שראוי להעניק לו תשומת לב. לא מעט טיפולי גופנפש מאמינים בין היתר בניקוי של טראומות ילדות.
מצד שני, אהממ... התעללות במובנה הקלאסי היא לטעמי מושג מערבי מאוד שתוחם קו במקום שקיים בו רצף. כלומר: להבנתי, קיים רצף אינסופי של המרכיבים הבסיסיים של מערכות יחסים, שמתפרש בין יצירת או היווצרות תלות והזדקקות, ניצול לרעה של תלות והיזדקקות, פוגענות על כל סוגיה על מצע של תלות והיזדקקות שמקשה לשים קץ לפוגענות אל הזנה, הענקה מיטיבה שאיננה מחפשת תלות או הפקת תועלת מיחסי תלות וסמכות, הענקה בריאה שאיננה "קושרת" אלא יוצרת ובוראת חיים, נפרדים.
(תלות והיזדקקות כאן לא במובן של יחסי טיפול בתינוקות אלא כחלק מתפיסת הורות בגילאים בוגרים יותר, מול היכולת לאפשר נפרדות, בביטוי רצונות, העדפות, צרכים רגשיים וכו').
הרצף הוא אינסופי. והחברה המערבית בחרה לשים קו במקום מסויים כדי להגיד: מכאן והלאה זה כבר אסור. זה רע. זה מוחלט. זה אסור לגמרי לגמרי.
הקו התוחם יוצר אפשרות לתפיסה וזיהוי חדים יותר. לגיוס תמיכה רגשית פנימית וחיצונית בקלות רבה יותר. הקו התוחם גם מנתק בין חלקי חיים שונים שכולם על רצף אחד. במובן זה הוא מנותק מהמציאות. מהפעימה של החיים. מן הצד השני, הקו התוחם מנסה לברוא מציאות חדשה. עולם חדש. זה יצליח?
זה מזכיר לי עוד משהו: ישנן התנהגויות שקוראים רבים יחסית יקטלגו אותן כמדאיגות מאוד, כדורשות תשומת לב ובדיקה. וישנן התנהגויות שעל אף שיש בהן אלמנט פוגעני, הן נתפסות כעשויות להתקיים גם בתוך מערכת יחסים נורמטיבית מאוד. "גם אצלנו בבית זה יכול היה לקרות, במצבים מסויימים, ואנחנו לא בזוגיות מתעללת".
במערכת יחסים שרמת המאפיינים הפוגעניים בה גבוהה מאוד, ההתנהגויות הפוגעניות למחצה עשויות להיות חלק מהמערך התומך שמאפשר להתנהגויות הקשות יותר להתקיים. לעומת זאת במערכות יחסים שמאופיינות ברמה גבוהה יחסית של אי-פוגענות, ההתנהגויות הללו נוטות להיות דיפוזיות, מבודדות. הן לא חלק מהשלד של המערך הבסיסי. זה להערכתי הבסיס לחלק מהוויכוחים על פרשנות של התנהגות ספציפית מסויימת בדפי התמיכה: האם ההתנהגות הזו מנבאת עוד אוסף של התנהגויות פוגעניות, או לאו דווקא? לעתים באמת צריך פשוט מידע נוסף כדי לשמוע את המכלול.
ועוד לשאלת השימוש במונח התעללות:
המילה התעללות במובנה המקובל מציינת חריגה מהנורמה. במובן זה היא יוצרת קיטלוג, תיוג.
איך משפיע השימוש במונח התעללות על הזהות של מי שמזהה חווייה כזו בביוגרפיה שלו? איך זה משפיע על חוויית הזהות, על הדימוי העצמי של מי שזה נאמר לו, על ידי אוזן חיצונית שהאזינה לסיפור?
אפשר להתייחס להתעללות גם כחוויית בסיס של רוב האנושות. "כולנו כמעט עברנו התעללות בילדות". זה להבנתי פחות או יותר מה שאליס מילר עושה.
האם שימוש כזה לא מעקר את המונח התעללות, שבא לתחום קו ולציין שהקו נחצה? שהתרחש מעבר מסט התנהגויות שהן מזיגה של כל מיני דברים ונמצא עדיין בטווח מסויים, אל מה שנתפס כ"אסור"?
האם ישנו הבדל בפרמטר של היכולת לעכל ולהכיל את חווית ההתעללות כחלק מרצף של סיפור חיים בין מי שההתעללות בעברו, או בהווה שלו, התרחשה ע"י דמות הורית לבין מי שזה התרחש ע"י בן/בת זוג?
לדעתי, בהחלט כן.
ומה יהיה עם הפחדים של מי שמזהה בעברו חוויה של התעללות?
הפחדים שגם הוא יהיה או אולי כבר הורה כזה? בן זוג כזה..?
אם האדם המזהה התעללות בביוגרפיה שלו עשה עבודה טובה, יש סיכוי טוב שהוא זיהה גם חלק מהדפוסים שעיצבו את מחולל ההתעללות..
קשה שלא להבחין בעוצמה של העברה בין דורית. קשה שלא להרגיש שזה סוגר עליך.
במובן זה, השימוש במונח התעללות הופך להיות גורם מנקה וגורם זורע זרעי אשמה עתידית בו זמנית.
אם אני לא אשם במה שקרה לי, זה לא בגללי, אני הייתי ילד, הייתי בסדר גמור, דמות הורית ניצלה יחסי סמכות ותלות לרעה, אז.. אז לא הייתי אשם אז. אבל זה מופנם בתוכי היום.
גם זיהוי דפוסי התעללות בתוך מערכת זוגית עשוי לעורר שאלות מאוד קשות, של "למה זה קרה לי" ו"מה בי איפשר את זה", אם כי שם זה ייצבע להערכתי בצבעים קצת אחרים.
האם לאחר שלב של זיהוי, התבוננות על הספציפי, על תבניות ודפוסים חוזרים, יכול להופיע שלב שבו האדם אינו מזהה את עצמו עוד דווקא עם חוויית ההתעללות אלא יכול לצמוח ממנה הלאה, למרחב נפשי שבו ההתעללות היא רק פרק אחד ברצף הביוגרפי, רק מצע שמתוכו צמח משהו אחר לגמרי-לגמרי, משהו שיש לו שלמות משלו?
ואולי זה תהליך ספיראלי?
כי גם אחרי שצומחים משם, תמיד ייתכן שאירוע בהווה, בהורות, בזוגיות, תכונת אופי או דפוס של נוקשות סביב עניין מסויים, יעוררו שוב את אותו חיפוש והיזכרות בחוויות ילדות.
ואולי זה תהליך כפול?
כי חלק גדול מאבני הפסיפס שמרכיבות את חיינו, את מי שאנחנו, ניתנות להבנתי להסבר על ידי יותר ממערכת פרשנית אחת.
מלכודת, בעיני, עלולה להיווצר על ידי כך שבדומה לדפוסים החוזרים על עצמם שלוכדים בתוכם את מושא-ההתעללות, כך גם התעללות או במובנה הרחב יותר, עיצוב דפוסים על ידי חוויות הילדות היא תיאוריה שניתן להסביר בעזרתה כמעט כל דפוס קיים. כמעט כל תכונה או נטייה בלתי רצוייה עשוייה להתמסגר לתוך המערכת הפרשנית הזו. שפוטנצייאל הריפוי שלה (הכרה בגורם המעצב וניטרול שלו) הוא עצום בצד היותה כלי רב עוצמה, לעתים מידי, כי זה מקבע לתוך אותה מערכת פרשנית שוב ושוב. בלי להיפרד ממנה לשלום. לפחות לזמן מה.
האם יכול להגיע שלב של השלמה?
של ראיית חוויות חיים שקוטלגו תחת הכותרת התעללות כחלק מאיזשהו "עולם התופעות" הרחב, ההווייה כולה, שבו שוכנים זה לצד זה שמחה לצד כאב, יצירה ולידה ושגרה והתעלות לצד מוות, אובדן, מערכות יחסים פוגעניות ועוד ועוד ועוד? התבוננות על התופעות הקשות הללו כחלק ממעגל החיים שנושא בתוכו את הכל?
האם תיתכן התבוננות שכזו בלי טשטוש של הפרטים הספציפיים, בלי עמעום של היכולת לזהות ולהגיב ולכאוב ולא לאפשר כשדברים כאלה חוזרים על עצמם?
האם אפשר לראות גם מרחוק וגם מקרוב, לראות גם נוף מרחוק וגם פרטי פרטים?
אני רוצה להדגיש שבעיני, כאב של התעללות שונה מאוד מכאב של אובדן. האחד הוא כאב של חסר, של חור. והשני של חסר משולב בעודפות משולב בעוד הרבה דברים.
אני מדגישה את הנקודה הזו, כי לעתים עולה מתוך החברה התייחסות שמשווה בין השניים ("טוב, מה את רוצה, ברוך השם ש.. אף אחד לא חולה, מת.." וכו').
האם ההשלמה עשוייה להשפיע על מערכות יחסים בהווה עם מחולל ההתעללות?
האם זה יכול לקרות כשמחולל ההתעללות הוא דמות הורית?
בן זוג לשעבר?
האם זה דומה? שונה?
(לדעתי - שונה. יכול לקרות עם שניהם, אבל באופן מאוד שונה).
האם ניתן למצוא גם סוג נסתר של קסם, יופי, אולי יופי מוזר, פראי, אחר, בסיפורי חיים של התעללות?
אולי קצת כמו אופייה של איזו "ארץ גזירה" מדברית, מחודדת חרוטים? יופי קסום של תהומות, של מים עמוקים שאין להם סוף? צלילה לתוך החלק העיוור, המוכרח, הלא-בוחר, שמניע את חיינו? אולי נוף אחר? חלון אחר?
להערכתי, חלק גדול מסיפורת עברית עכשווית הוא בעצם.. סיפורי חיים של התעללות.
(כותבת מנקודת מבט של מי שמעלעלת בספרים הללו לרגע וסוגרת מייד. מתקשה לקרוא. כשנשאבת - לא עושה לי טוב).
אפילו בספרות פנטזיה עכשווית מפתיע לפגוש דמויות כאלה, כמו הייזל של ריק ריירדן. (סדרת גיבורי האולימפוס..).
האם התעללות היא מונח שמתאים בכלל לאתר כמו באופן?
מצד אחד, בטח שכן. כשעוסקים בניקוי והוצאה של רעלים, בתזונה, במחשבות, במערכות יחסים, וודאי שרעלים רגשיים מהסוג שמייצרת התעללות, בעבר ובהווה, הם משהו שראוי להעניק לו תשומת לב. לא מעט טיפולי גופנפש מאמינים בין היתר בניקוי של טראומות ילדות.
מצד שני, אהממ... התעללות במובנה הקלאסי היא לטעמי מושג מערבי מאוד שתוחם קו במקום שקיים בו רצף. כלומר: להבנתי, קיים רצף אינסופי של המרכיבים הבסיסיים של מערכות יחסים, שמתפרש בין יצירת או היווצרות תלות והזדקקות, ניצול לרעה של תלות והיזדקקות, פוגענות על כל סוגיה על מצע של תלות והיזדקקות שמקשה לשים קץ לפוגענות אל הזנה, הענקה מיטיבה שאיננה מחפשת תלות או הפקת תועלת מיחסי תלות וסמכות, הענקה בריאה שאיננה "קושרת" אלא יוצרת ובוראת חיים, נפרדים.
(תלות והיזדקקות כאן לא במובן של יחסי טיפול בתינוקות אלא כחלק מתפיסת הורות בגילאים בוגרים יותר, מול היכולת לאפשר נפרדות, בביטוי רצונות, העדפות, צרכים רגשיים וכו').
הרצף הוא אינסופי. והחברה המערבית בחרה לשים קו במקום מסויים כדי להגיד: מכאן והלאה זה כבר אסור. זה רע. זה מוחלט. זה אסור לגמרי לגמרי.
הקו התוחם יוצר אפשרות לתפיסה וזיהוי חדים יותר. לגיוס תמיכה רגשית פנימית וחיצונית בקלות רבה יותר. הקו התוחם גם מנתק בין חלקי חיים שונים שכולם על רצף אחד. במובן זה הוא מנותק מהמציאות. מהפעימה של החיים. מן הצד השני, הקו התוחם מנסה לברוא מציאות חדשה. עולם חדש. זה יצליח?
זה מזכיר לי עוד משהו: ישנן התנהגויות שקוראים רבים יחסית יקטלגו אותן כמדאיגות מאוד, כדורשות תשומת לב ובדיקה. וישנן התנהגויות שעל אף שיש בהן אלמנט פוגעני, הן נתפסות כעשויות להתקיים גם בתוך מערכת יחסים נורמטיבית מאוד. "גם אצלנו בבית זה יכול היה לקרות, במצבים מסויימים, ואנחנו לא בזוגיות מתעללת".
במערכת יחסים שרמת המאפיינים הפוגעניים בה גבוהה מאוד, ההתנהגויות הפוגעניות למחצה עשויות להיות חלק מהמערך התומך שמאפשר להתנהגויות הקשות יותר להתקיים. לעומת זאת במערכות יחסים שמאופיינות ברמה גבוהה יחסית של אי-פוגענות, ההתנהגויות הללו נוטות להיות דיפוזיות, מבודדות. הן לא חלק מהשלד של המערך הבסיסי. זה להערכתי הבסיס לחלק מהוויכוחים על פרשנות של התנהגות ספציפית מסויימת בדפי התמיכה: האם ההתנהגות הזו מנבאת עוד אוסף של התנהגויות פוגעניות, או לאו דווקא? לעתים באמת צריך פשוט מידע נוסף כדי לשמוע את המכלול.
ועוד לשאלת השימוש במונח התעללות:
המילה התעללות במובנה המקובל מציינת חריגה מהנורמה. במובן זה היא יוצרת קיטלוג, תיוג.
איך משפיע השימוש במונח התעללות על הזהות של מי שמזהה חווייה כזו בביוגרפיה שלו? איך זה משפיע על חוויית הזהות, על הדימוי העצמי של מי שזה נאמר לו, על ידי אוזן חיצונית שהאזינה לסיפור?
אפשר להתייחס להתעללות גם כחוויית בסיס של רוב האנושות. "כולנו כמעט עברנו התעללות בילדות". זה להבנתי פחות או יותר מה שאליס מילר עושה.
האם שימוש כזה לא מעקר את המונח התעללות, שבא לתחום קו ולציין שהקו נחצה? שהתרחש מעבר מסט התנהגויות שהן מזיגה של כל מיני דברים ונמצא עדיין בטווח מסויים, אל מה שנתפס כ"אסור"?
האם ישנו הבדל בפרמטר של היכולת לעכל ולהכיל את חווית ההתעללות כחלק מרצף של סיפור חיים בין מי שההתעללות בעברו, או בהווה שלו, התרחשה ע"י דמות הורית לבין מי שזה התרחש ע"י בן/בת זוג?
לדעתי, בהחלט כן.
ומה יהיה עם הפחדים של מי שמזהה בעברו חוויה של התעללות?
הפחדים שגם הוא יהיה או אולי כבר הורה כזה? בן זוג כזה..?
אם האדם המזהה התעללות בביוגרפיה שלו עשה עבודה טובה, יש סיכוי טוב שהוא זיהה גם חלק מהדפוסים שעיצבו את מחולל ההתעללות..
קשה שלא להבחין בעוצמה של העברה בין דורית. קשה שלא להרגיש שזה סוגר עליך.
במובן זה, השימוש במונח התעללות הופך להיות גורם מנקה וגורם זורע זרעי אשמה עתידית בו זמנית.
אם אני לא אשם במה שקרה לי, זה לא בגללי, אני הייתי ילד, הייתי בסדר גמור, דמות הורית ניצלה יחסי סמכות ותלות לרעה, אז.. אז לא הייתי אשם אז. אבל זה מופנם בתוכי היום.
גם זיהוי דפוסי התעללות בתוך מערכת זוגית עשוי לעורר שאלות מאוד קשות, של "למה זה קרה לי" ו"מה בי איפשר את זה", אם כי שם זה ייצבע להערכתי בצבעים קצת אחרים.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
שתדעי שאני מהגגת בראשי כבר כמה ימים דף בשם סימני התעללות בזוגיות הגיגי המשך (או משהו כזה, היה לי רעיון יותר טוב ושכחתי אותו) ואני אפילו יודעת קצת ממה שאכתוב שם.
כרגע לא פנויה אבל יש לי המון מה להגיב על שאלותייך
כרגע לא פנויה אבל יש לי המון מה להגיב על שאלותייך
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
האם לאחר שלב של זיהוי, התבוננות על הספציפי, על תבניות ודפוסים חוזרים, יכול להופיע שלב שבו האדם אינו מזהה את עצמו עוד דווקא עם חוויית ההתעללות אלא יכול לצמוח ממנה הלאה, למרחב נפשי שבו ההתעללות היא רק פרק אחד ברצף הביוגרפי, רק מצע שמתוכו צמח משהו אחר לגמרי-לגמרי, משהו שיש לו שלמות משלו?
לחלוטין כן.
מה שנדרש לצורך השינוי הזה: אהבה עצמית. שאפשר להגדיר אותה במלים פשוטות: ללמוד להיות טובה לעצמי.
זה כל כך בסיסי, ועם זאת כל כך נרחב ויש שם כל כך הרבה פרטים קטנים שיש לשנות.
מי שחי עם התעללות - נתן לאדם אחר להיות רע אליו, והמשמעות האמיתית, העמוקה של זה היא, שהוא לא היה טוב אל עצמו. הוא לא האמין שהוא ראוי לטוב, ליחס טוב, ליחס הגון. ולא ידע שהוא לא מאמין (במיוחד שעולה כל כך הרבה תחושת עוול ואי צדק והתקוממות).
המשך יבוא.
לחלוטין כן.
מה שנדרש לצורך השינוי הזה: אהבה עצמית. שאפשר להגדיר אותה במלים פשוטות: ללמוד להיות טובה לעצמי.
זה כל כך בסיסי, ועם זאת כל כך נרחב ויש שם כל כך הרבה פרטים קטנים שיש לשנות.
מי שחי עם התעללות - נתן לאדם אחר להיות רע אליו, והמשמעות האמיתית, העמוקה של זה היא, שהוא לא היה טוב אל עצמו. הוא לא האמין שהוא ראוי לטוב, ליחס טוב, ליחס הגון. ולא ידע שהוא לא מאמין (במיוחד שעולה כל כך הרבה תחושת עוול ואי צדק והתקוממות).
המשך יבוא.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
האם אפשר לראות גם מרחוק וגם מקרוב, לראות גם נוף מרחוק וגם פרטי פרטים?
פעם, באחד הדפים על התעללות, רשם מישהו (צוויל?) משפט שנחרט בזכרוני - אימי המתעללת, האהובה.
אני חושבת שיש בעייתיות במילה התעללות, אבל אין בעייתיות בעצם התחימה. אני גם לא יודעת להגיד מתי משהו מפסיק להיות שולחן ומתחיל להיות משהו אחר, אבל אני יודעת מה זה שולחן. למרות שאם אצור רצף של רהיטים שהופכים משולחן למשהו אחר יהיה קשה להעביר גבול.
באופן כללי, אני מוצאת את הבעייתיות במילה כבעיה בעברית. באנגלית אביוז זה משהו אחר. לכן אני אומרת לעצמי שזו שאלה של סמנטיקה וחוזרת למהות.
והמהות היא ש"התעללות" היא קטלוג שמיועד ליצור לגיטימציה חברתית לעזיבה של מקומות בהם מתעללים בך, ולהפסקה של התנגויות מתעללות, אפילו אם זה "לא מנומס" או "מה יגידו".
אם להתבונן על המילה מנקודת מבט של חמלה, אז נעלמת ההאשמה לשני הכיוונים. זה מאפשר להתבונן ב"מה בי אפשר את זה" מנקודת מבט מוצלחת יותר.
מה שבשמת קוראת לו - אהבה עצמית. זה פשוט צובע הכל בצבעים אחרים.
פעם, באחד הדפים על התעללות, רשם מישהו (צוויל?) משפט שנחרט בזכרוני - אימי המתעללת, האהובה.
אני חושבת שיש בעייתיות במילה התעללות, אבל אין בעייתיות בעצם התחימה. אני גם לא יודעת להגיד מתי משהו מפסיק להיות שולחן ומתחיל להיות משהו אחר, אבל אני יודעת מה זה שולחן. למרות שאם אצור רצף של רהיטים שהופכים משולחן למשהו אחר יהיה קשה להעביר גבול.
באופן כללי, אני מוצאת את הבעייתיות במילה כבעיה בעברית. באנגלית אביוז זה משהו אחר. לכן אני אומרת לעצמי שזו שאלה של סמנטיקה וחוזרת למהות.
והמהות היא ש"התעללות" היא קטלוג שמיועד ליצור לגיטימציה חברתית לעזיבה של מקומות בהם מתעללים בך, ולהפסקה של התנגויות מתעללות, אפילו אם זה "לא מנומס" או "מה יגידו".
אם להתבונן על המילה מנקודת מבט של חמלה, אז נעלמת ההאשמה לשני הכיוונים. זה מאפשר להתבונן ב"מה בי אפשר את זה" מנקודת מבט מוצלחת יותר.
מה שבשמת קוראת לו - אהבה עצמית. זה פשוט צובע הכל בצבעים אחרים.
-
יעלי_לה
- הודעות: 4321
- הצטרפות: 08 ספטמבר 2005, 09:00
- דף אישי: הדף האישי של יעלי_לה
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
רק לציין שעוקבת בעניין (יש לי מחשבות לא אפויות בנושא)
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
יעלי לה!! אני ממש ממש סקרנית ומחכה לשמוע את מחשבותייך.
(כשיבוא לך, אם..).
משפט שנחרט בזכרוני - אימי המתעללת, האהובה.
כן, בטח. צויליך. נחרט עמוקות גם בי.
אני חושבת שיש בעייתיות במילה התעללות, אבל אין בעייתיות בעצם התחימה.
מסוג המשפטים שמסומנים אצלי אוטומטית כ"אהבתי", עוד לפני שאני מספיקה להתעמק בהם..
ועכשיו כן בהתעמקות: אין בעייתיות בעצם התחימה - מובן לי.
את יכולה לספר איזו בעייתיות את רואה במילה התעללות?
מה ההבדל בינה ובין abuse?
בשמת כתבה על זה בפתיח לדפי ההתעללות, על השדה הסמנטי הרחב יותר של המילה abuse.
לי אישית חסר רקע בהבנה לשונית רחבה יותר של המילה באנגלית כדי לקבוע עמדה: גם חסרה לי אנגלית עשירה יותר, רחבה יותר, וגם היכרות עם ההיסטוריה של השפה. האם אנשים השתמשו במילה אביוז כחלק משפת הדיבור גם לפני שהיא התקבעה בטרמינולוגיה מאוד ספציפית? האם כשרוצים להתבטא בשדות של חוק, עבודה סוציאלית ועוד באנגלית קיימת מילה נוספת מלבד אביוז או שזוהי המילה המקובלת, השכיחה, השימושית ביותר? האם לפני שהיא קיבלה את המשמעות המסויימת הזו שלה, היא היתה פשוט עוד מילה בשפה, או שהיא "הומצאה" לצורך המונח הזה?
אגב, גם על התעללות בעברית היה מסקרן אותי לדעת. אבל כיוון ששפת החשיבה במטריה הזו שאולה מאנגלית, אני משערת שפשוט חיפשו איזו מילה בשפה יכולה לשרת את המשמעות הזו הכי טוב. הפועל להתעלל בעברית הוא עתיק. הוא קיים כבר בתנ"ך. נדמה לי שגם בלשון חכמים. ובהחלט מסקרן אותי האם המשמעות שלה שם זהה לזו של ימינו. (להערכתי, קרובה אבל לא בהכרח זהה לגמרי). אבל כיוון שמדובר בסך הכל בניסיון לתרגם מאנגלית, ניסיון להבין טוב יותר את העברית לא יקדם בעיני הרבה את הניסיון להבין מה המילה הזו טומנת בחובה.
(כשיבוא לך, אם..).
משפט שנחרט בזכרוני - אימי המתעללת, האהובה.
כן, בטח. צויליך. נחרט עמוקות גם בי.
אני חושבת שיש בעייתיות במילה התעללות, אבל אין בעייתיות בעצם התחימה.
מסוג המשפטים שמסומנים אצלי אוטומטית כ"אהבתי", עוד לפני שאני מספיקה להתעמק בהם..
ועכשיו כן בהתעמקות: אין בעייתיות בעצם התחימה - מובן לי.
את יכולה לספר איזו בעייתיות את רואה במילה התעללות?
מה ההבדל בינה ובין abuse?
בשמת כתבה על זה בפתיח לדפי ההתעללות, על השדה הסמנטי הרחב יותר של המילה abuse.
לי אישית חסר רקע בהבנה לשונית רחבה יותר של המילה באנגלית כדי לקבוע עמדה: גם חסרה לי אנגלית עשירה יותר, רחבה יותר, וגם היכרות עם ההיסטוריה של השפה. האם אנשים השתמשו במילה אביוז כחלק משפת הדיבור גם לפני שהיא התקבעה בטרמינולוגיה מאוד ספציפית? האם כשרוצים להתבטא בשדות של חוק, עבודה סוציאלית ועוד באנגלית קיימת מילה נוספת מלבד אביוז או שזוהי המילה המקובלת, השכיחה, השימושית ביותר? האם לפני שהיא קיבלה את המשמעות המסויימת הזו שלה, היא היתה פשוט עוד מילה בשפה, או שהיא "הומצאה" לצורך המונח הזה?
אגב, גם על התעללות בעברית היה מסקרן אותי לדעת. אבל כיוון ששפת החשיבה במטריה הזו שאולה מאנגלית, אני משערת שפשוט חיפשו איזו מילה בשפה יכולה לשרת את המשמעות הזו הכי טוב. הפועל להתעלל בעברית הוא עתיק. הוא קיים כבר בתנ"ך. נדמה לי שגם בלשון חכמים. ובהחלט מסקרן אותי האם המשמעות שלה שם זהה לזו של ימינו. (להערכתי, קרובה אבל לא בהכרח זהה לגמרי). אבל כיוון שמדובר בסך הכל בניסיון לתרגם מאנגלית, ניסיון להבין טוב יותר את העברית לא יקדם בעיני הרבה את הניסיון להבין מה המילה הזו טומנת בחובה.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
מה שנדרש לצורך השינוי הזה: אהבה עצמית.
מדהים.
הזכיר לי עוד מחשבה, שלא הספקתי לפתח:
ישנם לא מעט דפים בבאופן, שמתארים דינמיקות ומערכות יחסים שלטעמי הן לגמרי התעללות.
ובכל זאת, בחלקם, נשים שם מצאו דרך, דרך דיאלוג פנימי עם עצמן ועזרה של חברות פה ושם לזהות את מה שמתרחש ולאמץ לעצמן טכניקות של איך לצאת משם, בבהירות ובחדות, בלי שיהיה צורך להזדקק למילה התעללות. ובחלקם באמת משהו נתקע בתהליך, לטעמי, בשל חוסר בהירות, היתה ראייה של הדבר אבל חסר היה זיקוק עד הסוף שמאפשר ומתיר תחימה חדה מאוד.
דוגמא אהובה עלי באופן מיוחד: הדף דיאלוגים הזויים עם סבתא.
דף גדול. ממליצה! (-; למי שבא לה לראות כמויות של הומור משולבות בסיפור עם המון טיפים יעילים להפליא.
אני חושבת שמה שעושה את האדם ללא זקוק למונח ספציפי כדי לזהות ביעילות ולהתמודד ביעילות, או לפחות חלק מהמשהו הזה, הוא איזו תחושה בסיסית שאני קוראת לה "הזכות להיות קיים".
זה מאוד דומה לאהבה עצמית, ומצטייר לי כיושב עוד יותר עמוק, בתשתית. איזו תחושה בסיסית כזו של המוצדקות של עצם הקיום. לפני הכל הכל.
מדהים.
הזכיר לי עוד מחשבה, שלא הספקתי לפתח:
ישנם לא מעט דפים בבאופן, שמתארים דינמיקות ומערכות יחסים שלטעמי הן לגמרי התעללות.
ובכל זאת, בחלקם, נשים שם מצאו דרך, דרך דיאלוג פנימי עם עצמן ועזרה של חברות פה ושם לזהות את מה שמתרחש ולאמץ לעצמן טכניקות של איך לצאת משם, בבהירות ובחדות, בלי שיהיה צורך להזדקק למילה התעללות. ובחלקם באמת משהו נתקע בתהליך, לטעמי, בשל חוסר בהירות, היתה ראייה של הדבר אבל חסר היה זיקוק עד הסוף שמאפשר ומתיר תחימה חדה מאוד.
דוגמא אהובה עלי באופן מיוחד: הדף דיאלוגים הזויים עם סבתא.
דף גדול. ממליצה! (-; למי שבא לה לראות כמויות של הומור משולבות בסיפור עם המון טיפים יעילים להפליא.
אני חושבת שמה שעושה את האדם ללא זקוק למונח ספציפי כדי לזהות ביעילות ולהתמודד ביעילות, או לפחות חלק מהמשהו הזה, הוא איזו תחושה בסיסית שאני קוראת לה "הזכות להיות קיים".
זה מאוד דומה לאהבה עצמית, ומצטייר לי כיושב עוד יותר עמוק, בתשתית. איזו תחושה בסיסית כזו של המוצדקות של עצם הקיום. לפני הכל הכל.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
עוררת בי אסוציאציה, אז יאללה מזיזה אותה הצידה עכשיו ומחכה להמשך.
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
הדף דיאלוגים הזויים עם סבתא
בזכותך קראתי אותו שוב.
איזה דף מעולה!
(וכמה אני מתגעגעת אל אשת הזאת. כאלו טיפוסים עסיסיים ומדויקים עברנו בינינו והמשיכו.)
אז תודה.
בזכותך קראתי אותו שוב.
איזה דף מעולה!
(וכמה אני מתגעגעת אל אשת הזאת. כאלו טיפוסים עסיסיים ומדויקים עברנו בינינו והמשיכו.)
אז תודה.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
ובכל זאת, בחלקם, נשים שם מצאו דרך, דרך דיאלוג פנימי עם עצמן ועזרה של חברות פה ושם לזהות את מה שמתרחש ולאמץ לעצמן טכניקות של איך לצאת משם, בבהירות ובחדות, בלי שיהיה צורך להזדקק למילה התעללות
משתפת אותך בהקשר זה בכך, שלעתים נדירות אני אכניס את המלה הזאת לתוך מקום שהיא לא בהכרח מתבקשת בו.
יש מערכות יחסים שאפשר לראות בהן דינמיקות "מתעללות" אבל אני בכלל לא בטוחה שכל מערכת היחסים היא כזאת ואני מעדיפה לחטוא בזהירות יתר לכיוון השתיקה מאשר בזהירות יתר לכיוון האזעקה. לפעמים אני מתמלאת תחושה שמי שכותב/ת כן צריך ניעור בדמות הרעיון הזה, לא בהכרח מפני שזה מה שקורה שם, אלא כדי להראות את התהום ושיילך לבדוק אם הוא באמת על סף תהום. אם כן, מהר לזוז משם. אם לא, לנשום אנחת הקלה וללכת לעשות עבודה יסודית כדי להתרחק עוד יותר מהתהום.
"הזכות להיות קיים" - חלק מהמכלול.
יש זכות קיום.
יש להרגיש ראוי.
יש לאהוב את עצמי, שזה כאמור לא אנוכיות ולא נרקיסיזם אלא האמונה שאני ראויה לטוב ושחשוב שאהיה טובה אל עצמי.
יש ערך עצמי.
יש בטחון עצמי.
לא יודעת אם מיציתי.
להיות טובה לעצמי מתבטא גם בדברים מאוד קטנים ופשוטים כמו לאכול כשאני רעבה, לנוח כשאני עייפה, כאלה דברים. אבל זה יכול להיות מאוד חתרני כשאדם נמצא במערכת יחסים מתעללת. זה מגיע לרמות שצריך ללמד את הבן אדם הזה בכלל להרגיש שהוא רעב כדי שיבין שהוא ראוי לאכול עכשיו כי הוא רעב - כי הוא כל כך רגיל להתעלם מצרכיו הגופניים הבסיסיים ביותר ולאפשר לכל אחד לרמוס אותם בשם כל מיני עקרונות הזויים, שמי בכלל מגיע לדבר על העולם הרגשי? הבנאדם מתנהל בעולם כאילו אין לו זכות ללכת לשירותים כשהוא צריך ואנחנו מדברים איתו על הערך העצמי בסיטואציה של תקשורת מילולית מורכבת?
משתפת אותך בהקשר זה בכך, שלעתים נדירות אני אכניס את המלה הזאת לתוך מקום שהיא לא בהכרח מתבקשת בו.
יש מערכות יחסים שאפשר לראות בהן דינמיקות "מתעללות" אבל אני בכלל לא בטוחה שכל מערכת היחסים היא כזאת ואני מעדיפה לחטוא בזהירות יתר לכיוון השתיקה מאשר בזהירות יתר לכיוון האזעקה. לפעמים אני מתמלאת תחושה שמי שכותב/ת כן צריך ניעור בדמות הרעיון הזה, לא בהכרח מפני שזה מה שקורה שם, אלא כדי להראות את התהום ושיילך לבדוק אם הוא באמת על סף תהום. אם כן, מהר לזוז משם. אם לא, לנשום אנחת הקלה וללכת לעשות עבודה יסודית כדי להתרחק עוד יותר מהתהום.
"הזכות להיות קיים" - חלק מהמכלול.
יש זכות קיום.
יש להרגיש ראוי.
יש לאהוב את עצמי, שזה כאמור לא אנוכיות ולא נרקיסיזם אלא האמונה שאני ראויה לטוב ושחשוב שאהיה טובה אל עצמי.
יש ערך עצמי.
יש בטחון עצמי.
לא יודעת אם מיציתי.
להיות טובה לעצמי מתבטא גם בדברים מאוד קטנים ופשוטים כמו לאכול כשאני רעבה, לנוח כשאני עייפה, כאלה דברים. אבל זה יכול להיות מאוד חתרני כשאדם נמצא במערכת יחסים מתעללת. זה מגיע לרמות שצריך ללמד את הבן אדם הזה בכלל להרגיש שהוא רעב כדי שיבין שהוא ראוי לאכול עכשיו כי הוא רעב - כי הוא כל כך רגיל להתעלם מצרכיו הגופניים הבסיסיים ביותר ולאפשר לכל אחד לרמוס אותם בשם כל מיני עקרונות הזויים, שמי בכלל מגיע לדבר על העולם הרגשי? הבנאדם מתנהל בעולם כאילו אין לו זכות ללכת לשירותים כשהוא צריך ואנחנו מדברים איתו על הערך העצמי בסיטואציה של תקשורת מילולית מורכבת?
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
ומצטייר לי כיושב עוד יותר עמוק, בתשתית. איזו תחושה בסיסית כזו של המוצדקות של עצם הקיום. לפני הכל הכל.
כן
אבל מאיפה היא מביאה את זה? לאו דוקא מהביוגרפיה שלה, נראה לי.
יש אנשים שמחוברים קבוע למקום הזה, regardless הביוגרפיה שלהם.
אז מאיפה?
(תוהה מאד)
כן
אבל מאיפה היא מביאה את זה? לאו דוקא מהביוגרפיה שלה, נראה לי.
יש אנשים שמחוברים קבוע למקום הזה, regardless הביוגרפיה שלהם.
אז מאיפה?
(תוהה מאד)
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
את יכולה לספר איזו בעייתיות את רואה במילה התעללות?
בעיניי היא תוחמת את הקצה. את הדברים הקיצוניים. אני אתן דוגמא:
ברוסית יש מילה שמתארת "פצע" במובן שאליו מתייחסים בחדשות. "פצוע קל" זה מישהו שנפגע קשה. ויש מילה שמתארת שריטה, או חבלה קלה. משהו יומיומי. למשל, אם נפלתי מעץ, אז נפצעתי?
כשאחי הקטן היה קורה לשריטות שלו "פצע" זה צרם לי. אבל לא מצאתי את המילה המדוייקת בעברית. אין כזו. חוסר הדיוק הוא בהשוואה לעברית.
כך, התעללות היא הקצה של ההתנהגויות הפוגעניות, הלא אוהבות, האלימות.
בעברית, אני יכולה לסמן את הקצה, אולם לא את מה שבאמצע. אני לא מומחית לאנגלית, אבל נתקלתי במילה אביוס במצבים הרבה פחות טעונים רגשית. בעברית, להגיד "דינמיקה של התעללות" זה ניסיון לשנות את השפה, כדי שתכיל את המילה החסרה בה. כי במקור, התעללות התייחסה לדברים קיצוניים. אלימות פיזית. את כל השאר הוספנו אנחנו, ה(א)נשים בתקופה האחרונה, בעידן המודרני.
אביוז זו מילה שמתאימה לדעתי לתאר התנהגות אלימה, בלי קנה מידה. התעללות זו התנהגות אלימה-גדולה, לפחות במקור. אביוז זו התהגות אלימה, פוגעת. היא יכולה להיות קטנה.
ואני לא חושבת שהתעללות זה ניסיון לתרגם מאנגלית. בדף סימני התעללות בזוגיות - כן. אבל כשמדברים על התעללות בילדים? בעיניי לא.
בנוגע למילים - אני זוכרת את השינוי שעשתה בחי אמירה פשוטה - שזה בסדר להיות לא חברתית, שזה בסדר להיות מי שאני. הפעם התרגום מאנגלית היה ממש לא מוצלח, ולא ברור בלי הקשר - אשת אמצע (והוא בכלל ניסה לשמור על ראשי תבות, אבל המשמעות אבדה בתרגום). זה יצר שינוי בגישה שלי לעולם. מלהיות בעמדה בה אני מסכימה שזה נורמלי ונכון להיות עם חברים וחברותית, למצב בו זה נורמלי להיות מי שאני. ולכן אם מישהו אומר שאין לי מספיק חברים, נניח, אז במקום להגיד כן, אבל, אמרתי לא.
משהו דומה קרה עם עבודות הבית בבית שלי. שיניתי את ההנחה שחלוקת חלק מהעבודות היא הדבר הצודק וההגיוני (היחידי) לכך שזו בסך הכל חלוקה, ולפעמים ממש לא אופטימלית. זה שינה את היחס שלי לדרישות כלפיי.
קשה לי להסביר במילים מה ההבדל (למרות שניסיתי להסביר משהו דומה בדף של בשמת). אולי זה ההבדל בין לראות עצים, לבין לראות פתאום יער?
זה מבחנתי מה שיכולה בקלות לעשות מילה. לאחד את העצים ליער. ליצור הכללה. אפשר להסתדר בלעדיה, ואפשר להבין קונספט בלי שיש לו שם. אבל שם יכול לעזור.
אני חושבת שההכללה הזו היא מה שחסר.
אני חושבת שמה שאת קוראת לו הזכות להיות קיימת נחוץ להתמודדות טובה. אבל זה קשור קשר עקיף מאוד, אם בכלל, להבנת הקונספט.
בעיניי היא תוחמת את הקצה. את הדברים הקיצוניים. אני אתן דוגמא:
ברוסית יש מילה שמתארת "פצע" במובן שאליו מתייחסים בחדשות. "פצוע קל" זה מישהו שנפגע קשה. ויש מילה שמתארת שריטה, או חבלה קלה. משהו יומיומי. למשל, אם נפלתי מעץ, אז נפצעתי?
כשאחי הקטן היה קורה לשריטות שלו "פצע" זה צרם לי. אבל לא מצאתי את המילה המדוייקת בעברית. אין כזו. חוסר הדיוק הוא בהשוואה לעברית.
כך, התעללות היא הקצה של ההתנהגויות הפוגעניות, הלא אוהבות, האלימות.
בעברית, אני יכולה לסמן את הקצה, אולם לא את מה שבאמצע. אני לא מומחית לאנגלית, אבל נתקלתי במילה אביוס במצבים הרבה פחות טעונים רגשית. בעברית, להגיד "דינמיקה של התעללות" זה ניסיון לשנות את השפה, כדי שתכיל את המילה החסרה בה. כי במקור, התעללות התייחסה לדברים קיצוניים. אלימות פיזית. את כל השאר הוספנו אנחנו, ה(א)נשים בתקופה האחרונה, בעידן המודרני.
אביוז זו מילה שמתאימה לדעתי לתאר התנהגות אלימה, בלי קנה מידה. התעללות זו התנהגות אלימה-גדולה, לפחות במקור. אביוז זו התהגות אלימה, פוגעת. היא יכולה להיות קטנה.
ואני לא חושבת שהתעללות זה ניסיון לתרגם מאנגלית. בדף סימני התעללות בזוגיות - כן. אבל כשמדברים על התעללות בילדים? בעיניי לא.
בנוגע למילים - אני זוכרת את השינוי שעשתה בחי אמירה פשוטה - שזה בסדר להיות לא חברתית, שזה בסדר להיות מי שאני. הפעם התרגום מאנגלית היה ממש לא מוצלח, ולא ברור בלי הקשר - אשת אמצע (והוא בכלל ניסה לשמור על ראשי תבות, אבל המשמעות אבדה בתרגום). זה יצר שינוי בגישה שלי לעולם. מלהיות בעמדה בה אני מסכימה שזה נורמלי ונכון להיות עם חברים וחברותית, למצב בו זה נורמלי להיות מי שאני. ולכן אם מישהו אומר שאין לי מספיק חברים, נניח, אז במקום להגיד כן, אבל, אמרתי לא.
משהו דומה קרה עם עבודות הבית בבית שלי. שיניתי את ההנחה שחלוקת חלק מהעבודות היא הדבר הצודק וההגיוני (היחידי) לכך שזו בסך הכל חלוקה, ולפעמים ממש לא אופטימלית. זה שינה את היחס שלי לדרישות כלפיי.
קשה לי להסביר במילים מה ההבדל (למרות שניסיתי להסביר משהו דומה בדף של בשמת). אולי זה ההבדל בין לראות עצים, לבין לראות פתאום יער?
זה מבחנתי מה שיכולה בקלות לעשות מילה. לאחד את העצים ליער. ליצור הכללה. אפשר להסתדר בלעדיה, ואפשר להבין קונספט בלי שיש לו שם. אבל שם יכול לעזור.
אני חושבת שההכללה הזו היא מה שחסר.
אני חושבת שמה שאת קוראת לו הזכות להיות קיימת נחוץ להתמודדות טובה. אבל זה קשור קשר עקיף מאוד, אם בכלל, להבנת הקונספט.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
<לא ממש קשור לנושא הדף, אבל ראוי להאמר בעיניי>
יש אנשים שמחוברים קבוע למקום הזה, regardless הביוגרפיה שלהם.
אולי מגלגולים קודמים?
אני מאמינה שלאנשים יש מהות כלשהי, נשמה, שהיא פשוט שלהם וזהו. הם כאלו כי ככה, כי זה מי שהם. נקודה. מי שלא כזה - זה תלוי בחינוך, בהיסטוריה, בכל מיני דברים. ואז אפשר להשיג ולאבד. אבל יש דברים שפשוט יש, וזהו.
למשל, כשאני מנסה למצוא איפה בביגורפיה שלי מצאתי את הערכים שלי, ממש לא ברור. נניח, מאיפה הפכתי לפמיניסטית? אמא שלי לא כזו, בית הספר שלי לא כזה. באינטרנט? מאיפה? או הערכים המערביים של חירות וכבוד האדם. מאיפה זה בא? זה בברור לא בזכות משהו שעשיתי, או בזכות הסביבה שלי. זה פשוט ככה כי ככה. כי זו מי שאני. כמו שאני אישה. לא בחרתי להיות אישה, פשוט נולדתי.
יש אנשים שמחוברים קבוע למקום הזה, regardless הביוגרפיה שלהם.
אולי מגלגולים קודמים?
אני מאמינה שלאנשים יש מהות כלשהי, נשמה, שהיא פשוט שלהם וזהו. הם כאלו כי ככה, כי זה מי שהם. נקודה. מי שלא כזה - זה תלוי בחינוך, בהיסטוריה, בכל מיני דברים. ואז אפשר להשיג ולאבד. אבל יש דברים שפשוט יש, וזהו.
למשל, כשאני מנסה למצוא איפה בביגורפיה שלי מצאתי את הערכים שלי, ממש לא ברור. נניח, מאיפה הפכתי לפמיניסטית? אמא שלי לא כזו, בית הספר שלי לא כזה. באינטרנט? מאיפה? או הערכים המערביים של חירות וכבוד האדם. מאיפה זה בא? זה בברור לא בזכות משהו שעשיתי, או בזכות הסביבה שלי. זה פשוט ככה כי ככה. כי זו מי שאני. כמו שאני אישה. לא בחרתי להיות אישה, פשוט נולדתי.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אביוז זו מילה שמתאימה לדעתי לתאר התנהגות אלימה, בלי קנה מידה. התעללות זו התנהגות אלימה-גדולה, לפחות במקור. אביוז זו התהגות אלימה, פוגעת. היא יכולה להיות קטנה.
"דינמיקה של התעללות" זה ניסיון לשנות את השפה, כדי שתכיל את המילה החסרה בה.
וואלה!! דייקת לי את הנקודה. לגמרי.
אני חושבת שבעברית מודרנית, נניח כזו של מאתיים השנים האחרונות (כותבת מנקודת מבט של מי שאין לה ידע לא בבלשנות ולא בהיסטוריה, אלא רק אינטואיציות חזקות למלים) המילה התעללות, זו שקדמה לשימוש בה בשיח פסיכולוגי מסוגים שונים, הכילה באופן מובנה אכזריות. ובאופן עקיף ומרומז כנראה שכללה גם, לפחות בחלק גדול מהמקרים, הפקת הנאה של המתעלל מההתעללות. סוג של גרימת כאב לשמה, הנאה מגרימת הכאב. מעין משחקיות סביב גרימת כאב והנאה מכך. אני חושבת שהיא כללה מובן של מודעות, פעולה מכוונת.
השיח שכרגע לצורך הדיון אכנה אותו "פסיכולוגי" או פסיכולוגיסטי" משתמש במילה הזו דווקא כדי לתאר דפוס אוטומאטי עיוור, שהמשחק בו בין הרובד המודע של האדם ובין הרובד הלא-מודע הוא קשה מאוד לפיענוח או לפחות למתן תיאור והגדרה מילוליים. זה משהו מאוד אחר. והרבה יותר נייטראלי באופן יחסי.
אני חושבת שגם קודם לתקופה המודרנית המילה התעללות שימשה לתיאור של אכזריות קיצונית. נניח בחז"ל, אני לא זוכרת כרגע שום דוגמא ספציפית, אבל המילה הזו מתחברת לי בלשון שלהם לתיאורים של פגיעות מיניות (אונס) בכלל ושל פגיעות מיניות בכוונה להשפיל, לעתים על רקע לאומי-דתי. וגם לתיאורים של ביזוי והשחתה מכוונת של גופות.
אוף.. תומצא לאלתר מילה אחרת!
בינתיים: תבניות יחסים שמשתמשות במצבי תלות והיזדקקות לצורך פגיעה.
אני חושבת שהמילה תבניות היא חשובה כאן. במובן של דפוס, משהו שחוזר על עצמו במעגליות אוטומאטית. תבנית היא מילה הרבה פחות טעונת משמעויות ממילה כמו... התעללות.
ואני לא חושבת שהתעללות זה ניסיון לתרגם מאנגלית. בדף סימני התעללות בזוגיות - כן. אבל כשמדברים על התעללות בילדים? בעיניי לא.
מעניין. אם מישהי יודעת לספר משהו על ההיסטוריה של המילה אביוז - זה משמעותי בעיני.
התעללות בשיח העכשווי זה לא ניסיון לתרגם מאנגלית? אני מניחה שתיאוריות על אביוז פותחו על ידי תיאורטיקנים דוברי שפות אחרות, לא עברית.. ושמשם נעשה ניסיון למצוא מונח מתאים בעברית. לא?
<המוח שלי כל כך חושב בעברית, שבשבילי אביוז היה פשוט הדרך שבה אומרים באנגלית או בז'רגון מקצועי התעללות..>
זה מבחנתי מה שיכולה בקלות לעשות מילה. לאחד את העצים ליער. ליצור הכללה. אפשר להסתדר בלעדיה, ואפשר להבין קונספט בלי שיש לו שם. אבל שם יכול לעזור.
בהחלט. לגמרי.
בעיני יש לאנרגיה של המלים, מעבר לשדה הסמנטי המקובל והמוצהר שלהן, כוח משלו. בחוויה שלי את העולם יש למלים צליל וצבע וריחות וטעמים.
מילה שגוייה בבחירה שלה משפיע על האופן שבו היא נקלטת ברובד הלא מודע, ומעוררת התנגדות או אימוץ, תחושת "זה-זה".
מלים הן דבר בעל ערך רב בעיני. גם ב.. במה שהן מחוללות בתוכנו מעבר ליצירת קוד שמאפשר הבנה בין אנשים. רציתי לכתוב גם ביופי או באסתטיקה שלהן, אבל זה לא רק יופי או היעדר יופי. יש להן איכויות משלהן.
"דינמיקה של התעללות" זה ניסיון לשנות את השפה, כדי שתכיל את המילה החסרה בה.
וואלה!! דייקת לי את הנקודה. לגמרי.
אני חושבת שבעברית מודרנית, נניח כזו של מאתיים השנים האחרונות (כותבת מנקודת מבט של מי שאין לה ידע לא בבלשנות ולא בהיסטוריה, אלא רק אינטואיציות חזקות למלים) המילה התעללות, זו שקדמה לשימוש בה בשיח פסיכולוגי מסוגים שונים, הכילה באופן מובנה אכזריות. ובאופן עקיף ומרומז כנראה שכללה גם, לפחות בחלק גדול מהמקרים, הפקת הנאה של המתעלל מההתעללות. סוג של גרימת כאב לשמה, הנאה מגרימת הכאב. מעין משחקיות סביב גרימת כאב והנאה מכך. אני חושבת שהיא כללה מובן של מודעות, פעולה מכוונת.
השיח שכרגע לצורך הדיון אכנה אותו "פסיכולוגי" או פסיכולוגיסטי" משתמש במילה הזו דווקא כדי לתאר דפוס אוטומאטי עיוור, שהמשחק בו בין הרובד המודע של האדם ובין הרובד הלא-מודע הוא קשה מאוד לפיענוח או לפחות למתן תיאור והגדרה מילוליים. זה משהו מאוד אחר. והרבה יותר נייטראלי באופן יחסי.
אני חושבת שגם קודם לתקופה המודרנית המילה התעללות שימשה לתיאור של אכזריות קיצונית. נניח בחז"ל, אני לא זוכרת כרגע שום דוגמא ספציפית, אבל המילה הזו מתחברת לי בלשון שלהם לתיאורים של פגיעות מיניות (אונס) בכלל ושל פגיעות מיניות בכוונה להשפיל, לעתים על רקע לאומי-דתי. וגם לתיאורים של ביזוי והשחתה מכוונת של גופות.
אוף.. תומצא לאלתר מילה אחרת!
בינתיים: תבניות יחסים שמשתמשות במצבי תלות והיזדקקות לצורך פגיעה.
אני חושבת שהמילה תבניות היא חשובה כאן. במובן של דפוס, משהו שחוזר על עצמו במעגליות אוטומאטית. תבנית היא מילה הרבה פחות טעונת משמעויות ממילה כמו... התעללות.
ואני לא חושבת שהתעללות זה ניסיון לתרגם מאנגלית. בדף סימני התעללות בזוגיות - כן. אבל כשמדברים על התעללות בילדים? בעיניי לא.
מעניין. אם מישהי יודעת לספר משהו על ההיסטוריה של המילה אביוז - זה משמעותי בעיני.
התעללות בשיח העכשווי זה לא ניסיון לתרגם מאנגלית? אני מניחה שתיאוריות על אביוז פותחו על ידי תיאורטיקנים דוברי שפות אחרות, לא עברית.. ושמשם נעשה ניסיון למצוא מונח מתאים בעברית. לא?
<המוח שלי כל כך חושב בעברית, שבשבילי אביוז היה פשוט הדרך שבה אומרים באנגלית או בז'רגון מקצועי התעללות..>
זה מבחנתי מה שיכולה בקלות לעשות מילה. לאחד את העצים ליער. ליצור הכללה. אפשר להסתדר בלעדיה, ואפשר להבין קונספט בלי שיש לו שם. אבל שם יכול לעזור.
בהחלט. לגמרי.
בעיני יש לאנרגיה של המלים, מעבר לשדה הסמנטי המקובל והמוצהר שלהן, כוח משלו. בחוויה שלי את העולם יש למלים צליל וצבע וריחות וטעמים.
מילה שגוייה בבחירה שלה משפיע על האופן שבו היא נקלטת ברובד הלא מודע, ומעוררת התנגדות או אימוץ, תחושת "זה-זה".
מלים הן דבר בעל ערך רב בעיני. גם ב.. במה שהן מחוללות בתוכנו מעבר ליצירת קוד שמאפשר הבנה בין אנשים. רציתי לכתוב גם ביופי או באסתטיקה שלהן, אבל זה לא רק יופי או היעדר יופי. יש להן איכויות משלהן.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אני חושבת שבעברית מודרנית
אני חושבת שהקטיעה של הרצף של העברית יצרה בעיות אינספור, ואולי זו אחת מהן. זה שאין מילה אמיתית למשפחה מורחבת בעברית זה החסר שצורם לי יותר מכל.
התעללות בשיח העכשווי
אמממ, איזה שיח עכשווי בדיוק? לדעתי הוא עדיין לא מספיק קיים כדי שאפשר יהיה לדבר עליו. הוא השוליים של השוליים, ורוב השיח שיש עדיין נובע מה"התעללות במשפחה" ו"התעללות בילדים" המסורתיים, תוך הרחבה שלהם. בעיניי זה חלק מהתבנית הכללית של הרחבת מושג האלימות, שקורית בתרבות המערבית.
אני אישית לא מאמינה בהשפעה אנרגטית של מילים. רק בפסיכולוגית. אבל זה לא ממש משנה בהקשר הזה, כי ההיסטוריה של המילה היא כוח, ולא משנה אם נקרא לו פסיכולוגי או אנרגטי.
אני חושבת שהקטיעה של הרצף של העברית יצרה בעיות אינספור, ואולי זו אחת מהן. זה שאין מילה אמיתית למשפחה מורחבת בעברית זה החסר שצורם לי יותר מכל.
התעללות בשיח העכשווי
אמממ, איזה שיח עכשווי בדיוק? לדעתי הוא עדיין לא מספיק קיים כדי שאפשר יהיה לדבר עליו. הוא השוליים של השוליים, ורוב השיח שיש עדיין נובע מה"התעללות במשפחה" ו"התעללות בילדים" המסורתיים, תוך הרחבה שלהם. בעיניי זה חלק מהתבנית הכללית של הרחבת מושג האלימות, שקורית בתרבות המערבית.
אני אישית לא מאמינה בהשפעה אנרגטית של מילים. רק בפסיכולוגית. אבל זה לא ממש משנה בהקשר הזה, כי ההיסטוריה של המילה היא כוח, ולא משנה אם נקרא לו פסיכולוגי או אנרגטי.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אמשיך אח"כ. צריכה להפסיק עכשיו.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
בעיניי היא תוחמת את הקצה. את הדברים הקיצוניים
אכן.
וגם abuse היא לא מלה רכה ועדינה.
וזה בכוונה.
אביוז = גם ניצול, גם התעללות, גם שימוש לרעה, גם פגיעה וגם וגם וגם וגם.
בעברית בחרתי "התעללות" כי זו ממש המלה שמעבירה את המשמעות שמישהו עושה לאחר דברים רעים רעים.
מי שחי בתוך דינאמיקה של התעללות, זה בדיוק הדבר הכי קשה לו לראות. לכן זה הדבר שהכי חשוב להוציא לאור. הצורה שהוא פותר את הדיסוננס הקוגניטיבי היא על ידי הפחתה, הקטנה, טיוח ומתן אין ספור סיבות ותירוצים.
התעללות זו לא התנהגות אלימה גדולה בהכרח.
זה לא רק פיזי, גם במקור.
השיח שכרגע לצורך הדיון אכנה אותו "פסיכולוגי" או פסיכולוגיסטי" משתמש במילה הזו דווקא כדי לתאר דפוס אוטומאטי עיוור, שהמשחק בו בין הרובד המודע של האדם ובין הרובד הלא-מודע הוא קשה מאוד לפיענוח או לפחות למתן תיאור והגדרה מילוליים. זה משהו מאוד אחר. והרבה יותר נייטראלי באופן יחסי.
איזה שיח?
על מה את מדברת?
ה"שיח" שמתקיים הוא בעיקר השיח שלי.
הבורות וחוסר ההבנה של הדינאמיקות האלה, במיוחד בקרב פסיכולוגים ודומיהם, עצומים. מספר האנשים שמסוגלים להבין מה הם רואים כשהם חוזים במערכת יחסים עם התעללות אפסי. ממש אפסי. אין ספור דיווחים מגיעים אלי שפשוט מפילים לי את הלב, איך המטפל החמיר את המצב מתוך חוסר הקליטה של הסיטואציה.
ובאופן עקיף ומרומז כנראה שכללה גם, לפחות בחלק גדול מהמקרים, הפקת הנאה של המתעלל מההתעללות. סוג של גרימת כאב לשמה
פה את צודקת וזה גם נמצא במידה רבה אצל ד"ר איירין.
אני חושבת שאני התחלתי להבין ולהתמצא בזכות העבודה עם ד"ר איירין ובזכות התרגום ממנה לטובת הקוראים והקוראות בעברית, אבל במהלך הדיונים ובמהלך החשיבה (בכל זאת מדובר ב-15 שנים לפחות שבהן צברתי נסיון רב מאוד) הבנתי יותר ויותר שיש לזה הרבה אספקטים ושחשוב להחיל את זה גם על מצבים שבהם המתעלל עצמו אין לו כוונה מודעת ואין לו הבנה.
עדיין יש לו דפוסים של מתעלל וזו תגובתו לחיים.
התעללות בשיח העכשווי זה לא ניסיון לתרגם מאנגלית?
נראה לך שכל מה שעשיתי בדפים כמו סימני התעללות בזוגיות או מלים הורגות יומן קריאה או עוד כמה - זה רק לתרגם מאנגלית? 0-:
אכן.
וגם abuse היא לא מלה רכה ועדינה.
וזה בכוונה.
אביוז = גם ניצול, גם התעללות, גם שימוש לרעה, גם פגיעה וגם וגם וגם וגם.
בעברית בחרתי "התעללות" כי זו ממש המלה שמעבירה את המשמעות שמישהו עושה לאחר דברים רעים רעים.
מי שחי בתוך דינאמיקה של התעללות, זה בדיוק הדבר הכי קשה לו לראות. לכן זה הדבר שהכי חשוב להוציא לאור. הצורה שהוא פותר את הדיסוננס הקוגניטיבי היא על ידי הפחתה, הקטנה, טיוח ומתן אין ספור סיבות ותירוצים.
התעללות זו לא התנהגות אלימה גדולה בהכרח.
זה לא רק פיזי, גם במקור.
השיח שכרגע לצורך הדיון אכנה אותו "פסיכולוגי" או פסיכולוגיסטי" משתמש במילה הזו דווקא כדי לתאר דפוס אוטומאטי עיוור, שהמשחק בו בין הרובד המודע של האדם ובין הרובד הלא-מודע הוא קשה מאוד לפיענוח או לפחות למתן תיאור והגדרה מילוליים. זה משהו מאוד אחר. והרבה יותר נייטראלי באופן יחסי.
איזה שיח?
על מה את מדברת?
ה"שיח" שמתקיים הוא בעיקר השיח שלי.
הבורות וחוסר ההבנה של הדינאמיקות האלה, במיוחד בקרב פסיכולוגים ודומיהם, עצומים. מספר האנשים שמסוגלים להבין מה הם רואים כשהם חוזים במערכת יחסים עם התעללות אפסי. ממש אפסי. אין ספור דיווחים מגיעים אלי שפשוט מפילים לי את הלב, איך המטפל החמיר את המצב מתוך חוסר הקליטה של הסיטואציה.
ובאופן עקיף ומרומז כנראה שכללה גם, לפחות בחלק גדול מהמקרים, הפקת הנאה של המתעלל מההתעללות. סוג של גרימת כאב לשמה
פה את צודקת וזה גם נמצא במידה רבה אצל ד"ר איירין.
אני חושבת שאני התחלתי להבין ולהתמצא בזכות העבודה עם ד"ר איירין ובזכות התרגום ממנה לטובת הקוראים והקוראות בעברית, אבל במהלך הדיונים ובמהלך החשיבה (בכל זאת מדובר ב-15 שנים לפחות שבהן צברתי נסיון רב מאוד) הבנתי יותר ויותר שיש לזה הרבה אספקטים ושחשוב להחיל את זה גם על מצבים שבהם המתעלל עצמו אין לו כוונה מודעת ואין לו הבנה.
עדיין יש לו דפוסים של מתעלל וזו תגובתו לחיים.
התעללות בשיח העכשווי זה לא ניסיון לתרגם מאנגלית?
נראה לך שכל מה שעשיתי בדפים כמו סימני התעללות בזוגיות או מלים הורגות יומן קריאה או עוד כמה - זה רק לתרגם מאנגלית? 0-:
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אביוז = גם ניצול, גם התעללות, גם שימוש לרעה, גם פגיעה וגם וגם וגם וגם.
אביוז היא לא מילה רכה, אבל היא פחות קיצונית מ"התעללות". בעיניי.
ה"שיח" שמתקיים הוא בעיקר השיח שלי
לזה בדיקו התכוונתי. איזה שיחח פסיכולוגי? יש שניים וחצי ספרים, ואת באופן. וזהו.
נראה לך שכל מה שעשיתי בדפים כמו
הבנתי את כוונתה של לב כך - המילה "התעללות" היא ניסיון לתרגם מאנגלית (כמו כל התרגומים של איירין) ולכן פחות אפקטיבי לראות מה המקור שלה באנגלית והמשמעות שלו, ומתאים יותר בהקשר הנוכחי לבדוק מה המשמעות וההקשרים של המילה באנגלית.
אביוז היא לא מילה רכה, אבל היא פחות קיצונית מ"התעללות". בעיניי.
ה"שיח" שמתקיים הוא בעיקר השיח שלי
לזה בדיקו התכוונתי. איזה שיחח פסיכולוגי? יש שניים וחצי ספרים, ואת באופן. וזהו.
נראה לך שכל מה שעשיתי בדפים כמו
הבנתי את כוונתה של לב כך - המילה "התעללות" היא ניסיון לתרגם מאנגלית (כמו כל התרגומים של איירין) ולכן פחות אפקטיבי לראות מה המקור שלה באנגלית והמשמעות שלו, ומתאים יותר בהקשר הנוכחי לבדוק מה המשמעות וההקשרים של המילה באנגלית.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
_השיח שכרגע לצורך הדיון אכנה אותו "פסיכולוגי" או פסיכולוגיסטי" משתמש במילה הזו דווקא כדי לתאר דפוס אוטומאטי עיוור, שהמשחק בו בין הרובד המודע של האדם ובין הרובד הלא-מודע הוא קשה מאוד לפיענוח או לפחות למתן תיאור והגדרה מילוליים. זה משהו מאוד אחר. והרבה יותר נייטראלי באופן יחסי.
איזה שיח?
על מה את מדברת?
ה"שיח" שמתקיים הוא בעיקר השיח שלי._
_התעללות בשיח העכשווי זה לא ניסיון לתרגם מאנגלית?
נראה לך שכל מה שעשיתי בדפים כמו סימני התעללות בזוגיות או מלים הורגות יומן קריאה או עוד כמה - זה רק לתרגם מאנגלית?_
?????
כאן נשמטה לסתי כמה פעמים ברצף.
אני לגמרי מאמינה לך שבדף סימני התעללות בזוגיות לא תירגמת אוטומאטית אלא השקעת מחשבה בבחירת המונח. ואת מתארת שם את ההתלבטות והתהליך.
אבל במקרה או לא, זהו גם התרגום המקובל.
על מה אתן מדברות?
כותבים התעללות או אביוז בגוגל, וקופץ המון חומר.
חלקו דווקא איכותי לטעמי.
הגדרה בסיסית של המושג:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7 ... 7%95%D7%AA
על התעללות נפשית ומילולית של מטפלים במטופלים:
http://www.macom.org.il/definitions/[po]topic therapy abuse[/po]/therapy verbal abuse/
שמתי רק את מה שנראה לי שווה קריאה.
עולה המון חומר, ובכל מה שראיתי ההגדרות הבסיסיות הן אותו דבר.
במה שאת כתבת יש המון ערך מוסף שלך: משהו ממך מתערבב שם בתוך החומר, בתוך התרגום, בהצעות המעשיות, בניסיון להגיע לזיהוי חד. מרגישים שם את הלב והמוח והרצון שלך. אין לי ספק שזה לא "רק" תרגום, גם בלי לקרוא את המקור. זה מאוד מאוד מורגש. (וזו גם הסיבה שזה דיבר אלי באופן אישי).
כאן אגב
http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3020
מופיעה הטענה שהמילה האנגלית abuse מקורה ב- ab-use , כלומר שהמילה בהוראתה הבסיסית פירושה "שימוש", הפיכת אדם לאובייקט בשימושו של הזולת, וכי המשמעות הזו אובדת בתרגום המקובל בעברית של "אביוז" כ"התעללות" או ניצול או פגיעה.
הקישור האחרון הוא למאמר לטעמי מעולה, רב-מימדי, נוגע בהרבה מאוד היבטים בו זמנית, ולגמרי שווה קריאה. אין לי שום יומרות לתמצת אותו כיוון שקראתי ברפרוף בלבד. בגדול הוא מתאר תופעה שהוא מכנה אביוז קוגנטיבי כחלק ממסכת של אינצסט, אביוז מיני בתוך המשפחה, ע"י כותבת שהיא אשת מקצוע המנתחת את חוויותיה הפרטיות כשורדת גילוי עריות בו זמנית. מה שהיא בוחרת לכנות אביוז קוגנטיבי דומה מאוד לתעתוע ולהכחשת חוויית המציאות של האחר שמתארת ניני גוטספלד. רק שמזעזע לקרוא עד להיכן זה יכול להגיע..
הבורות וחוסר ההבנה של הדינאמיקות האלה, במיוחד בקרב פסיכולוגים ודומיהם, עצומים. מספר האנשים שמסוגלים להבין מה הם רואים כשהם חוזים במערכת יחסים עם התעללות אפסי. ממש אפסי. אין ספור דיווחים מגיעים אלי שפשוט מפילים לי את הלב, איך המטפל החמיר את המצב מתוך חוסר הקליטה של הסיטואציה.
בזה אני לגמרי מאמינה לך.
להבנתי, יש הבדל בין מטפלים שפוגשים התעללות בזוגיות בהווה למטפלים שפוגשים התעללות של דמויות הוריות בעבר של המטופל.
מטפלים זוגיים שמהסוג שאני נחשפתי אליהם באים באוריינטציה של לסייע לזוגיות לעבוד, להצליח, ולכן הם עיוורים לדברים מסויימים.
אגב, כנראה שלא כולם כאלה, כי כן שמעתי מכלי ראשון גם על אחרים. שאולי לא אמרו את השם המפורש "התעללות" אבל סייעו לראות שישנו שם דפוס חוזר על עצמו באופן מעגלי שכפי הנראה איננו עתיד להשתנות בייחוד כשמחולל הפגיעה איננו מודע ואיננו רוצה להיות מודע ולראות. הם אולי לא אמרו את המלים "פגיעה" או "התעללות" אבל סייעו לזהות ועזרו לראות את הדרך החוצה. אני לא חוויתי אותם על בשרי אלא רק שמעתי על קיומם של כמה כאלה.
מטפלים שעובדים בטיפול אינדבידואלי, ובייחוד כשהנושאים שעולים הם לא זוגיות בהווה אלא ניסיון לפתור סוגיות בהווה בין השאר דרך מגע בעבר, בעיני זה תלוי בגישה הטיפולית ובאוריינטציה הבסיסית שלהם.
אני שמעתי לראשונה את המילה "התעללות" ביחס לעצמי (מקצועית כמובן שהכרתי את המילה, אבל מעולם לא חלמתי שיש לה קשר אלי עד לרגע ההוא שבו נחתה עלי איזו וודאות רגשית לא מומללת, מן ציפייה שלמה שתיארתי הרגע יבוא עכשיו שם, ובדיוק אז הוא הגיע) בתוך טיפול, עם מטפלת רגישה ומדוייקת שממש לא התמחתה בהתעללות. ולא מהרה להשתמש במסגרת המושגית הזו.
אני כן בהחלט מתרשמת שעשוי להיות פער משמעותי בין הידע ה"מוצהר" של המטפל בהכשרתו הבסיסית שיש כזה דבר "התעללות" ובין מידת המהירות שלו לעשות שימוש במונח הזה כשמגיע אליו לקליניקה לטיפול אינדבידואלי אדם נורמטיבי בקני מידה חיצוניים, לא מדובר בטיפול תמיכתי במחלת נפש וכו', מצבי חיים שגרתיים וכו' ועולים מן העבר ומן הביוגרפיה חלקים שניתן בקלות להגדיר אותם כהתעללות. אני חושבת שפעמים רבות המטפל יבחר לא רק לומר אלא גם לחשוב ולראות במושגים שהכי קרובים לעולמו של המטופל הנורמטיבי, והם ידברו על מכות, עלבונות, פגיעות מילוליות, טראומות ילדות as is ולאו דווקא יכנו זאת בשם. ואני ממש לא בטוחה שבהכרח זה רע. להרבה אנשים קל יותר להתחבר לשפה רכה יותר ולראות דרכה דברים. אני מתרשמת מדינמיקה שבה אם המטופל ישאל פתאום האם זו התעללות, תשובתו של המטפל תהיה חד משמעית וגם די מהירה "כן". אבל אם המטופל לא יעלה זאת, רוב הסיכויים שהמטפל גם לא יחשוב במושגים האלה. בייחוד שפגיעות מילוליות הן כל כך חלק מקונטקסט תרבותי שיש איזו תחושה ש"כולנו" גדלנו בתוך אותה "ביצת משפטים" של אמא פולנייה.
איזה שיח?
על מה את מדברת?
ה"שיח" שמתקיים הוא בעיקר השיח שלי._
_התעללות בשיח העכשווי זה לא ניסיון לתרגם מאנגלית?
נראה לך שכל מה שעשיתי בדפים כמו סימני התעללות בזוגיות או מלים הורגות יומן קריאה או עוד כמה - זה רק לתרגם מאנגלית?_
?????
כאן נשמטה לסתי כמה פעמים ברצף.
אני לגמרי מאמינה לך שבדף סימני התעללות בזוגיות לא תירגמת אוטומאטית אלא השקעת מחשבה בבחירת המונח. ואת מתארת שם את ההתלבטות והתהליך.
אבל במקרה או לא, זהו גם התרגום המקובל.
על מה אתן מדברות?
כותבים התעללות או אביוז בגוגל, וקופץ המון חומר.
חלקו דווקא איכותי לטעמי.
הגדרה בסיסית של המושג:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7 ... 7%95%D7%AA
על התעללות נפשית ומילולית של מטפלים במטופלים:
http://www.macom.org.il/definitions/[po]topic therapy abuse[/po]/therapy verbal abuse/
שמתי רק את מה שנראה לי שווה קריאה.
עולה המון חומר, ובכל מה שראיתי ההגדרות הבסיסיות הן אותו דבר.
במה שאת כתבת יש המון ערך מוסף שלך: משהו ממך מתערבב שם בתוך החומר, בתוך התרגום, בהצעות המעשיות, בניסיון להגיע לזיהוי חד. מרגישים שם את הלב והמוח והרצון שלך. אין לי ספק שזה לא "רק" תרגום, גם בלי לקרוא את המקור. זה מאוד מאוד מורגש. (וזו גם הסיבה שזה דיבר אלי באופן אישי).
כאן אגב
http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3020
מופיעה הטענה שהמילה האנגלית abuse מקורה ב- ab-use , כלומר שהמילה בהוראתה הבסיסית פירושה "שימוש", הפיכת אדם לאובייקט בשימושו של הזולת, וכי המשמעות הזו אובדת בתרגום המקובל בעברית של "אביוז" כ"התעללות" או ניצול או פגיעה.
הקישור האחרון הוא למאמר לטעמי מעולה, רב-מימדי, נוגע בהרבה מאוד היבטים בו זמנית, ולגמרי שווה קריאה. אין לי שום יומרות לתמצת אותו כיוון שקראתי ברפרוף בלבד. בגדול הוא מתאר תופעה שהוא מכנה אביוז קוגנטיבי כחלק ממסכת של אינצסט, אביוז מיני בתוך המשפחה, ע"י כותבת שהיא אשת מקצוע המנתחת את חוויותיה הפרטיות כשורדת גילוי עריות בו זמנית. מה שהיא בוחרת לכנות אביוז קוגנטיבי דומה מאוד לתעתוע ולהכחשת חוויית המציאות של האחר שמתארת ניני גוטספלד. רק שמזעזע לקרוא עד להיכן זה יכול להגיע..
הבורות וחוסר ההבנה של הדינאמיקות האלה, במיוחד בקרב פסיכולוגים ודומיהם, עצומים. מספר האנשים שמסוגלים להבין מה הם רואים כשהם חוזים במערכת יחסים עם התעללות אפסי. ממש אפסי. אין ספור דיווחים מגיעים אלי שפשוט מפילים לי את הלב, איך המטפל החמיר את המצב מתוך חוסר הקליטה של הסיטואציה.
בזה אני לגמרי מאמינה לך.
להבנתי, יש הבדל בין מטפלים שפוגשים התעללות בזוגיות בהווה למטפלים שפוגשים התעללות של דמויות הוריות בעבר של המטופל.
מטפלים זוגיים שמהסוג שאני נחשפתי אליהם באים באוריינטציה של לסייע לזוגיות לעבוד, להצליח, ולכן הם עיוורים לדברים מסויימים.
אגב, כנראה שלא כולם כאלה, כי כן שמעתי מכלי ראשון גם על אחרים. שאולי לא אמרו את השם המפורש "התעללות" אבל סייעו לראות שישנו שם דפוס חוזר על עצמו באופן מעגלי שכפי הנראה איננו עתיד להשתנות בייחוד כשמחולל הפגיעה איננו מודע ואיננו רוצה להיות מודע ולראות. הם אולי לא אמרו את המלים "פגיעה" או "התעללות" אבל סייעו לזהות ועזרו לראות את הדרך החוצה. אני לא חוויתי אותם על בשרי אלא רק שמעתי על קיומם של כמה כאלה.
מטפלים שעובדים בטיפול אינדבידואלי, ובייחוד כשהנושאים שעולים הם לא זוגיות בהווה אלא ניסיון לפתור סוגיות בהווה בין השאר דרך מגע בעבר, בעיני זה תלוי בגישה הטיפולית ובאוריינטציה הבסיסית שלהם.
אני שמעתי לראשונה את המילה "התעללות" ביחס לעצמי (מקצועית כמובן שהכרתי את המילה, אבל מעולם לא חלמתי שיש לה קשר אלי עד לרגע ההוא שבו נחתה עלי איזו וודאות רגשית לא מומללת, מן ציפייה שלמה שתיארתי הרגע יבוא עכשיו שם, ובדיוק אז הוא הגיע) בתוך טיפול, עם מטפלת רגישה ומדוייקת שממש לא התמחתה בהתעללות. ולא מהרה להשתמש במסגרת המושגית הזו.
אני כן בהחלט מתרשמת שעשוי להיות פער משמעותי בין הידע ה"מוצהר" של המטפל בהכשרתו הבסיסית שיש כזה דבר "התעללות" ובין מידת המהירות שלו לעשות שימוש במונח הזה כשמגיע אליו לקליניקה לטיפול אינדבידואלי אדם נורמטיבי בקני מידה חיצוניים, לא מדובר בטיפול תמיכתי במחלת נפש וכו', מצבי חיים שגרתיים וכו' ועולים מן העבר ומן הביוגרפיה חלקים שניתן בקלות להגדיר אותם כהתעללות. אני חושבת שפעמים רבות המטפל יבחר לא רק לומר אלא גם לחשוב ולראות במושגים שהכי קרובים לעולמו של המטופל הנורמטיבי, והם ידברו על מכות, עלבונות, פגיעות מילוליות, טראומות ילדות as is ולאו דווקא יכנו זאת בשם. ואני ממש לא בטוחה שבהכרח זה רע. להרבה אנשים קל יותר להתחבר לשפה רכה יותר ולראות דרכה דברים. אני מתרשמת מדינמיקה שבה אם המטופל ישאל פתאום האם זו התעללות, תשובתו של המטפל תהיה חד משמעית וגם די מהירה "כן". אבל אם המטופל לא יעלה זאת, רוב הסיכויים שהמטפל גם לא יחשוב במושגים האלה. בייחוד שפגיעות מילוליות הן כל כך חלק מקונטקסט תרבותי שיש איזו תחושה ש"כולנו" גדלנו בתוך אותה "ביצת משפטים" של אמא פולנייה.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
משתפת אותך בהקשר זה בכך, שלעתים נדירות אני אכניס את המלה הזאת לתוך מקום שהיא לא בהכרח מתבקשת בו.
תודה על השיתוף הזה.
תודה על השיתוף הזה.
-
טלי_ב*
- הודעות: 1664
- הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
- דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
הבנאדם מתנהל בעולם כאילו אין לו זכות ללכת לשירותים כשהוא צריך ואנחנו מדברים איתו על הערך העצמי בסיטואציה של תקשורת מילולית מורכבת?
סליחה על הסטייה רגע מהנושא, אבל חייבת לשתף - הייתי היום בהרצאה שבה המרצה ניסה לטעון משהו בסגנון שאנחנו לא לומדים על הכוונות ועל הרגשות שלנו מתוך עצמנו כל כך, אלא בעיקר מתוך הסיטואציה והתגובות והציפיות של הזולת. שלמעשה אנחנו לא ממש יודעים מה אנחנו מרגישים. זה לא היה הנושא המרכזי אז התקדמנו אחרי זה לדברים אחרים ו... לגמרי בהקשר אחר, אותו מרצה עצר את ההרצאה וסיפר, שהוא עדיין לפעמים בשוק כשתלמידים יוצאים באמצע השיעור לשירותים, כי כשהוא היה תלמיד הוא היה מעדיף למות ולא שידעו כולם שהוא צריך ללכת לשירותים, אז הוא אף פעם לא יצא.
ישר חשבתי על מה שכתבת פה. כמה הניתוק הרגשי והגופני באים יחד.
סליחה על הסטייה רגע מהנושא, אבל חייבת לשתף - הייתי היום בהרצאה שבה המרצה ניסה לטעון משהו בסגנון שאנחנו לא לומדים על הכוונות ועל הרגשות שלנו מתוך עצמנו כל כך, אלא בעיקר מתוך הסיטואציה והתגובות והציפיות של הזולת. שלמעשה אנחנו לא ממש יודעים מה אנחנו מרגישים. זה לא היה הנושא המרכזי אז התקדמנו אחרי זה לדברים אחרים ו... לגמרי בהקשר אחר, אותו מרצה עצר את ההרצאה וסיפר, שהוא עדיין לפעמים בשוק כשתלמידים יוצאים באמצע השיעור לשירותים, כי כשהוא היה תלמיד הוא היה מעדיף למות ולא שידעו כולם שהוא צריך ללכת לשירותים, אז הוא אף פעם לא יצא.
ישר חשבתי על מה שכתבת פה. כמה הניתוק הרגשי והגופני באים יחד.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
-
פלונית_אלמונית*
- הודעות: 1700
- הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
איזה שיח פסיכולוגי? יש שניים וחצי ספרים, ואת באופן. וזהו.
אישה במסע יש על זה המון המון המון כתיבה והרבה מטפלים מכירים את המושג הזה היטב. את אולי מתכוונת לספרות פופולרית שבה באמת אין הרבה אבל ספרות פופולרית זה לא ספרות פסיכולוגית מקצועית. יש כתיבה מקצועית רחבה על התעללות בילדים והתעללות בנשים ואולי עוד שאני לא מכירה. כמו שכתבה לב שומע מספיק חיפוש פשוט בגוגל או גוגל סקולר של מאמרים אקדמיים בשביל לראות את העושר וגם את הוותק של הדיון הזה.
נסי לחפש בגוגל סקולר למשל
abuse
verbal abuse
emotional abuse
ongoing emotional abuse
מדובר על מאות אלפי מאמרים שחלקם וותיקים מאוד וזה שהם לא בעברית לא אומר שאנשי מקצוע לא מכירים אותם. באמת חשבת שבבאופן הומצא השיח הזה? מטפלים לא מכירים את הספרים שבשמת קוראת ועוד רבים רבים אחרים? או שהם לא מחשיבים את הידע הזה?
עם כל הכבוד לבאופן זה אתר אחד קטן והוא לא המקום שבו גדל ומתפתח השיח על התעללות אפילו לא בישראל. אני קצת המומה מהאמירות האלה שמיחסות לבאופן דבר כזה. וזה לפני שהתחלנו לבדוק אתרים באינטרנט של מטפלות ומטפלים בתחום (אפילו בעברית!) ששם יש אפילו עוד, עם גישות שונות ורעיונות מעניינים לא פחות ממה שיש בבאופן. אפילו לב שומע עצמה כתבה שהפעם הראשונה שהיא שמעה את זה היתה ממטפלת רגישה במיוחד.
לדעתי אפשר לכבד מאוד את מה שבשמת עשתה כאן באהבה ומסירות אין קץ ובמשך שנים ארוכות גם מבלי להגיד שהיא בנתה את כל התחום בעשר אצבעות ושאין שום דבר אחר מחוץ לבאופן.
אני חושבת שפעמים רבות המטפל יבחר לא רק לומר אלא גם לחשוב ולראות במושגים שהכי קרובים לעולמו של המטופל הנורמטיבי, והם ידברו על מכות, עלבונות, פגיעות מילוליות, טראומות ילדות as is ולאו דווקא יכנו זאת בשם. ואני ממש לא בטוחה שבהכרח זה רע. להרבה אנשים קל יותר להתחבר לשפה רכה יותר ולראות דרכה דברים.
כל מילה. למושגים קיצוניים יש את הזמן שלהם ומטפלים טובים ידעו מתי הזמן הנכון להעלות אותם ולפעמים הזמן הזה לא מגיע כי הטיפול מתקדם היטב גם בלעדיהם.
אישה במסע יש על זה המון המון המון כתיבה והרבה מטפלים מכירים את המושג הזה היטב. את אולי מתכוונת לספרות פופולרית שבה באמת אין הרבה אבל ספרות פופולרית זה לא ספרות פסיכולוגית מקצועית. יש כתיבה מקצועית רחבה על התעללות בילדים והתעללות בנשים ואולי עוד שאני לא מכירה. כמו שכתבה לב שומע מספיק חיפוש פשוט בגוגל או גוגל סקולר של מאמרים אקדמיים בשביל לראות את העושר וגם את הוותק של הדיון הזה.
נסי לחפש בגוגל סקולר למשל
abuse
verbal abuse
emotional abuse
ongoing emotional abuse
מדובר על מאות אלפי מאמרים שחלקם וותיקים מאוד וזה שהם לא בעברית לא אומר שאנשי מקצוע לא מכירים אותם. באמת חשבת שבבאופן הומצא השיח הזה? מטפלים לא מכירים את הספרים שבשמת קוראת ועוד רבים רבים אחרים? או שהם לא מחשיבים את הידע הזה?
עם כל הכבוד לבאופן זה אתר אחד קטן והוא לא המקום שבו גדל ומתפתח השיח על התעללות אפילו לא בישראל. אני קצת המומה מהאמירות האלה שמיחסות לבאופן דבר כזה. וזה לפני שהתחלנו לבדוק אתרים באינטרנט של מטפלות ומטפלים בתחום (אפילו בעברית!) ששם יש אפילו עוד, עם גישות שונות ורעיונות מעניינים לא פחות ממה שיש בבאופן. אפילו לב שומע עצמה כתבה שהפעם הראשונה שהיא שמעה את זה היתה ממטפלת רגישה במיוחד.
לדעתי אפשר לכבד מאוד את מה שבשמת עשתה כאן באהבה ומסירות אין קץ ובמשך שנים ארוכות גם מבלי להגיד שהיא בנתה את כל התחום בעשר אצבעות ושאין שום דבר אחר מחוץ לבאופן.
אני חושבת שפעמים רבות המטפל יבחר לא רק לומר אלא גם לחשוב ולראות במושגים שהכי קרובים לעולמו של המטופל הנורמטיבי, והם ידברו על מכות, עלבונות, פגיעות מילוליות, טראומות ילדות as is ולאו דווקא יכנו זאת בשם. ואני ממש לא בטוחה שבהכרח זה רע. להרבה אנשים קל יותר להתחבר לשפה רכה יותר ולראות דרכה דברים.
כל מילה. למושגים קיצוניים יש את הזמן שלהם ומטפלים טובים ידעו מתי הזמן הנכון להעלות אותם ולפעמים הזמן הזה לא מגיע כי הטיפול מתקדם היטב גם בלעדיהם.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אלמונית
עניין של הקשר. הטענה של לב, כמו הבנתי אותה, הייתה כזו:
רובשיח על התעללות בעברית נובע מהשיח באנגלית, ומהווה במידה רבה תרגום שלו (ולכן, ברור שיש שיח באנגלית). לכן, כדי להבין את המטען הרגשי של המילה "התעללות" בהקשר הזה, פחות מועיל לבדוק את ההיסטוריה שלה בעברית, ויותר יועיל לבדוק את ההיסטוריה של המילה במקור - באנגלית.
<וכאן אני אומרת שאני ממש לא מרגישה שהרקע שלי באנגלית מספיק בשביל זה>.
לעומת זאת, בעברית, כמעט ואין שיח כזה. אולי יש אותו בעוד איזו פינה נידחת, אבל הוא נדיר מאוד וכמעט לא קיים. אם אקח את תפוז כדוגמא לאתר מיינסטרימי, אז בפורום זוגיות במשבר, אפשר באופן קבוע למצוא הפניות להנדריקס ולספרים שלו, לשמור על האהבה הזאת והספר השני ששכחתי את שמו. לעומת זאת, אם מישהי תתאר זוגיות מתעללת, לא יגידו לה שבעלה מתעלל. הנדריס נמצא בשיח. התעללות - לא.
בנוגע למטפלים - לא. הם לא מכירים. אין את זה בקורסים באוניברסיטה, אין את זה בקורסים של המטפלים האלטרנטיביים. אינספור פעמים (א)נשים עם בן זוג מתעלל פנו למטפל/ת שלא הבינ/ה שזו התעללות, ובעצם חיזקה את המתעלל והחלישה את הקורבן. אולי יש כמה שמכירים. אבל הם מיעוט. (באופן כללי, מטפלים טובים הם בעיניי מיעוט, אבל זה כבר עניין אחר לחלוטין).
בהחלט יכול להיות שיש עוד כמה מקומות נקודתיים בהם יש את השיח הזה. אבל זה מה שזה - מקומות קטנים ובודדים ונדירים מאוד מאוד.
עניין של הקשר. הטענה של לב, כמו הבנתי אותה, הייתה כזו:
רובשיח על התעללות בעברית נובע מהשיח באנגלית, ומהווה במידה רבה תרגום שלו (ולכן, ברור שיש שיח באנגלית). לכן, כדי להבין את המטען הרגשי של המילה "התעללות" בהקשר הזה, פחות מועיל לבדוק את ההיסטוריה שלה בעברית, ויותר יועיל לבדוק את ההיסטוריה של המילה במקור - באנגלית.
<וכאן אני אומרת שאני ממש לא מרגישה שהרקע שלי באנגלית מספיק בשביל זה>.
לעומת זאת, בעברית, כמעט ואין שיח כזה. אולי יש אותו בעוד איזו פינה נידחת, אבל הוא נדיר מאוד וכמעט לא קיים. אם אקח את תפוז כדוגמא לאתר מיינסטרימי, אז בפורום זוגיות במשבר, אפשר באופן קבוע למצוא הפניות להנדריקס ולספרים שלו, לשמור על האהבה הזאת והספר השני ששכחתי את שמו. לעומת זאת, אם מישהי תתאר זוגיות מתעללת, לא יגידו לה שבעלה מתעלל. הנדריס נמצא בשיח. התעללות - לא.
בנוגע למטפלים - לא. הם לא מכירים. אין את זה בקורסים באוניברסיטה, אין את זה בקורסים של המטפלים האלטרנטיביים. אינספור פעמים (א)נשים עם בן זוג מתעלל פנו למטפל/ת שלא הבינ/ה שזו התעללות, ובעצם חיזקה את המתעלל והחלישה את הקורבן. אולי יש כמה שמכירים. אבל הם מיעוט. (באופן כללי, מטפלים טובים הם בעיניי מיעוט, אבל זה כבר עניין אחר לחלוטין).
בהחלט יכול להיות שיש עוד כמה מקומות נקודתיים בהם יש את השיח הזה. אבל זה מה שזה - מקומות קטנים ובודדים ונדירים מאוד מאוד.
-
פלונית_אלמונית*
- הודעות: 1700
- הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אם מישהי תתאר זוגיות מתעללת, לא יגידו לה שבעלה מתעלל
את מדברת על אתרי אינטרנט לציבור הרחב. בכל הכבוד, אתרי אינטרנט הם לא "ה-שיח"
הם חלק מהשיח. וכמו שכתבה לב שומע וציטטתי גם אני אז בכלל לא בטוח שהדבר הנכון והרצוי הוא להגיד לאישה כזאת שבעלה מתעלל. זאת דרך אחת והיא מענינת ויש לה חשיבות ברגעים מסוימים אבל אני לא בטוחה בכלל שזה רצוי שהמילה הזו תהיה בשיח הפופולרי ואנשים ירגישו חופשיים ובנוח לעשות בה שימוש גם אם הם מבינים ממש מעט בנושא.
בנוגע למטפלים - לא. הם לא מכירים
אישה במסע, שתקתי כשבשמת קבעה את זה אבל אני לא שותקת עוד.
סליחה, אבל כמה מטפלים את מכירה באופן אישי? לכמה כנסים מקצועיים הלכת בנושא? כמה טקסטים בנושא טרחת לקרוא לפני שקבעת את הדבר הזה?
אין את זה בקורסים באוניברסיטה
לא חושבת שקראתי איפשהו שלמדת פסיכולוגיה קלינית ולקחת קורסים מתקדמים גם אחרי התואר שלך או היית שיכת לתוכניות לימוד מתקדמות בנושא.
מאיפה הקביעות הנחרצות האלה? כי בשמת קבעה שכך אז אכן זה כך וזה בסדר לחזור על ה"עובדות" האלה בלי שיש לך מושג ירוק מה קורה באמת?
אין את זה בקורסים של המטפלים האלטרנטיביים
את לא תאמיני כמה דברים בסיסיים מאוד אין בקורסים של מטפלים אלטרנטיביים. זה לא מדד לשום דבר בעיניי.
אינספור פעמים (א)נשים עם בן זוג מתעלל פנו למטפל/ת שלא הבינ/ה שזו התעללות
אני חוששת שזו עוד פעם את חוזרת כמו תוכי על דברי בשמת בלי שיש לך שמץ של מושג בתחום. בלי שנכחת ולו פעם אחת בפגישה של מטפלים או בהצגת מקרה או במשהו מהתחום. מכעיס אותי כאשר בשמת טוענת את זה על סמך מה שהיא מכירה ועוד יותר מכעיס אותי כאשר מישהי חוזרת על זה סתם כי אפשר וכי היא סומכת על בשמת.
אני לא אומרת שזה לא קורה. זה בטח קורה כמו שכל מהלך טיפולי גרוע קורה. אבל ה"אינספור" הזה הוא משהו שאת פשוט חוזרת עליו. ואפילו לגבי בשמת שאני לא יודעת איזה ניסיון טיפולי יש לה סביר להניח שמי שהגיעה אליה וסיפרה דברים כאלה היא מישהי שקיבלה טיפול לא טוב, בעוד שאלה שקיבלו טיפול מעולה פשוט לא מגיעות לבשמת. כמה אנשים את כבר חושבת שבשמת (שלידעיתי אינה אשת מקצוע בתחום ואין לה הכשרה פורמלית בתחום) ראתה? עשרות?
כמה אנשים לדעתך הלכו למטפלות או מטפלים וקיבלו טיפול בעניין? פה מדובר במאות או אלפים לאורך המון שנים.
אולי יש כמה שמכירים. אבל הם מיעוט
זה נורא לשמוע דבר כזה. פשוט נורא.
את לא בתחום, לדעתי מעולם לא היית בתחום, אני לא בטוחה שהחזקת בידייך מאמר מקצועי אחד בתחום או נכחת בכנס בתחום ואת פשוט אומרת את זה. כי אפשר. כי את שמעת באינטרנט על כמה מקרים שבהם נשים חזרו מטיפול וסיפרו משהו שלא מצא חן בעינייך ועכשיו את חושבת שאת או בשמת או מישהי אחרת יודעות לאבחן יותר טוב מה בדיוק היה שם ומי חיזק את מי ומי החליש את מי ומי הקורבן ומי הפוגע ולכן המטפלת גרועה. ועל סמך זה את עכשיו קובעת שיש רק מיעוט זניח של מטפלים שיודעים מה הם עושים.
היית אי פעם בחייך בטיפול פסיכולוגי? עם בעיות רציניות? קיבלת פעם תמיכה מאיש או אשת מקצוע רציניים לאורך זמן לפני שקבעת שמטפלים טובים הם מיעוט?
את מניחה שהציבור הרחב צריך לדבר בשפת ההתעללות שלמדת כאן. אני לא בטוחה שזה כל כך רצוי ואני ממש מתקוממת נגד ההנחות הבלתי מבוססות שלך ושל בשמת על מטפלים. אי אפשר להסיק מסקנות כאלה על סמך כמות האנשים שלא קיבלו טיפול טוב ופנו לבשמת או צעקו נורא חזק בתפוז.
די, סימתי כאן. אני לא אוהבת לכתוב מתוך כעס.
את מדברת על אתרי אינטרנט לציבור הרחב. בכל הכבוד, אתרי אינטרנט הם לא "ה-שיח"
הם חלק מהשיח. וכמו שכתבה לב שומע וציטטתי גם אני אז בכלל לא בטוח שהדבר הנכון והרצוי הוא להגיד לאישה כזאת שבעלה מתעלל. זאת דרך אחת והיא מענינת ויש לה חשיבות ברגעים מסוימים אבל אני לא בטוחה בכלל שזה רצוי שהמילה הזו תהיה בשיח הפופולרי ואנשים ירגישו חופשיים ובנוח לעשות בה שימוש גם אם הם מבינים ממש מעט בנושא.
בנוגע למטפלים - לא. הם לא מכירים
אישה במסע, שתקתי כשבשמת קבעה את זה אבל אני לא שותקת עוד.
סליחה, אבל כמה מטפלים את מכירה באופן אישי? לכמה כנסים מקצועיים הלכת בנושא? כמה טקסטים בנושא טרחת לקרוא לפני שקבעת את הדבר הזה?
אין את זה בקורסים באוניברסיטה
לא חושבת שקראתי איפשהו שלמדת פסיכולוגיה קלינית ולקחת קורסים מתקדמים גם אחרי התואר שלך או היית שיכת לתוכניות לימוד מתקדמות בנושא.
מאיפה הקביעות הנחרצות האלה? כי בשמת קבעה שכך אז אכן זה כך וזה בסדר לחזור על ה"עובדות" האלה בלי שיש לך מושג ירוק מה קורה באמת?
אין את זה בקורסים של המטפלים האלטרנטיביים
את לא תאמיני כמה דברים בסיסיים מאוד אין בקורסים של מטפלים אלטרנטיביים. זה לא מדד לשום דבר בעיניי.
אינספור פעמים (א)נשים עם בן זוג מתעלל פנו למטפל/ת שלא הבינ/ה שזו התעללות
אני חוששת שזו עוד פעם את חוזרת כמו תוכי על דברי בשמת בלי שיש לך שמץ של מושג בתחום. בלי שנכחת ולו פעם אחת בפגישה של מטפלים או בהצגת מקרה או במשהו מהתחום. מכעיס אותי כאשר בשמת טוענת את זה על סמך מה שהיא מכירה ועוד יותר מכעיס אותי כאשר מישהי חוזרת על זה סתם כי אפשר וכי היא סומכת על בשמת.
אני לא אומרת שזה לא קורה. זה בטח קורה כמו שכל מהלך טיפולי גרוע קורה. אבל ה"אינספור" הזה הוא משהו שאת פשוט חוזרת עליו. ואפילו לגבי בשמת שאני לא יודעת איזה ניסיון טיפולי יש לה סביר להניח שמי שהגיעה אליה וסיפרה דברים כאלה היא מישהי שקיבלה טיפול לא טוב, בעוד שאלה שקיבלו טיפול מעולה פשוט לא מגיעות לבשמת. כמה אנשים את כבר חושבת שבשמת (שלידעיתי אינה אשת מקצוע בתחום ואין לה הכשרה פורמלית בתחום) ראתה? עשרות?
כמה אנשים לדעתך הלכו למטפלות או מטפלים וקיבלו טיפול בעניין? פה מדובר במאות או אלפים לאורך המון שנים.
אולי יש כמה שמכירים. אבל הם מיעוט
זה נורא לשמוע דבר כזה. פשוט נורא.
את לא בתחום, לדעתי מעולם לא היית בתחום, אני לא בטוחה שהחזקת בידייך מאמר מקצועי אחד בתחום או נכחת בכנס בתחום ואת פשוט אומרת את זה. כי אפשר. כי את שמעת באינטרנט על כמה מקרים שבהם נשים חזרו מטיפול וסיפרו משהו שלא מצא חן בעינייך ועכשיו את חושבת שאת או בשמת או מישהי אחרת יודעות לאבחן יותר טוב מה בדיוק היה שם ומי חיזק את מי ומי החליש את מי ומי הקורבן ומי הפוגע ולכן המטפלת גרועה. ועל סמך זה את עכשיו קובעת שיש רק מיעוט זניח של מטפלים שיודעים מה הם עושים.
היית אי פעם בחייך בטיפול פסיכולוגי? עם בעיות רציניות? קיבלת פעם תמיכה מאיש או אשת מקצוע רציניים לאורך זמן לפני שקבעת שמטפלים טובים הם מיעוט?
את מניחה שהציבור הרחב צריך לדבר בשפת ההתעללות שלמדת כאן. אני לא בטוחה שזה כל כך רצוי ואני ממש מתקוממת נגד ההנחות הבלתי מבוססות שלך ושל בשמת על מטפלים. אי אפשר להסיק מסקנות כאלה על סמך כמות האנשים שלא קיבלו טיפול טוב ופנו לבשמת או צעקו נורא חזק בתפוז.
די, סימתי כאן. אני לא אוהבת לכתוב מתוך כעס.
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
פלונית אלמונית - תודה. הדברים היו צריכים להאמר.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
די, סימתי כאן. אני לא אוהבת לכתוב מתוך כעס.
- כדאי לך לקחת קורס בסיסי בסטטיסטיקה. כדי להבין שאין קשר בין למצוא מטפל טובף לטענה מספרית בנוגע לכמות המטפלים הטובים. על מדגם.
- לדעתי רב המטפלים שיש לא טובים. זו דעתי. היא מבוססת כנראה על הגדרה שונה משלך לטיפול טוב (למשל, ממש לא הייתי מתחילה את חיפוש המטפל שלי בפסיכולוגים. זו שיטה שחלקים גדולים מאוד ממנה מוטעים מהבסיס).
- אם את חושבת שאני ובשמת טועות, את מוזמנת להביא ראיות כלשהן. אם תצעקי חזק שאני טועה, את לא תשכנעי אותי. אם תסבירי למה, אולי יש סיכוי לכך.
- אם תזלזלי בי, ותמשיכי להניח שאין לי מושג ירוק בדברים, שאני חוזרת על דברים כמו תוכי, ושאר טענות לא מבוססות, אני פשוט לא אענה. כבוד הדדי מינימלי הוא מבחינתי הבסיס לדיון, ואין לי סיבה לנסות לנהל איתך דיון אם את מעדיפה להתווכח ולצעוק עליי.
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אם את חושבת שאני ובשמת טועות, את מוזמנת להביא ראיות כלשהן. אם תצעקי חזק שאני טועה, את לא תשכנעי אותי. אם תסבירי למה, אולי יש סיכוי לכך
אישה במסע - אני לא ראיתי שאת הבאת ראיות כשלהן שתומכות בסיפור שלך. אם תצעקי חזק שאת צודקת - לא תשכנעי אותי.
אישה במסע - אני לא ראיתי שאת הבאת ראיות כשלהן שתומכות בסיפור שלך. אם תצעקי חזק שאת צודקת - לא תשכנעי אותי.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אני לא ראיתי שהבאת ראיות כשלהן שתומכות בסיפור שלך
הסברתי בדיוק איך גיבשתי את דעתי - קראתי מה כתבו אנשים רביםע ל המטפלים בהם הם נתקלו. קראתי מה לומדים בתארים בפסיכולוגיה.
זו דעתי. אני לא מנסה לשכנע אותך, ואין לי שום בעיה עם יש לך דעה אחרת.
רק שאני לא צועקת, לא טוענת שאין לך מושג ירוק מהחיים שלך, שאת חוזרת כמו תוכי על מילותיה של אלמונית. להמשיך?
זה כזה מסובך להבין שלא נעים לי שצועקים עליי, וכשמישהי צועקת עלי ומזלזלת בי, ואת אומרת לה תודה, זה גם כן ממש לא נעים?
הסברתי בדיוק איך גיבשתי את דעתי - קראתי מה כתבו אנשים רביםע ל המטפלים בהם הם נתקלו. קראתי מה לומדים בתארים בפסיכולוגיה.
זו דעתי. אני לא מנסה לשכנע אותך, ואין לי שום בעיה עם יש לך דעה אחרת.
רק שאני לא צועקת, לא טוענת שאין לך מושג ירוק מהחיים שלך, שאת חוזרת כמו תוכי על מילותיה של אלמונית. להמשיך?
זה כזה מסובך להבין שלא נעים לי שצועקים עליי, וכשמישהי צועקת עלי ומזלזלת בי, ואת אומרת לה תודה, זה גם כן ממש לא נעים?
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
פלונית אלמונית - תודה. הדברים היו צריכים להאמר
גם ממני. מאוד מעריכה את פועלה של בשמת בנושא זה באתר. אבל היא כותבת שוב ושוב שהיא לא מאמינה בטיפול פסיכולוגי בכלל, מה שגורם לי לחשוב שהיא מגיעה עם דעות קדומות לגבי סוג כזה של טיפול ורואה בו שיטה שפשוט לא עובדת ואפילו מזיקה.
וחבל.
יש אנשים שיכולים מאוד להיעזר בטיפול כזה דווקא.
גם ממני. מאוד מעריכה את פועלה של בשמת בנושא זה באתר. אבל היא כותבת שוב ושוב שהיא לא מאמינה בטיפול פסיכולוגי בכלל, מה שגורם לי לחשוב שהיא מגיעה עם דעות קדומות לגבי סוג כזה של טיפול ורואה בו שיטה שפשוט לא עובדת ואפילו מזיקה.
וחבל.
יש אנשים שיכולים מאוד להיעזר בטיפול כזה דווקא.
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
את אומרת לה תודה
אמרתי תודה כי אני חושבת שהדברים היו צריכים להאמר, שהיה צריך להיות איזון לסיפור, שגם בעיני הוא מופרך ואפילו הזוי, שגורס ש"השיח הוא קטן וקיים כמעט אך ורק בדפים מסוימים בבאופן" אני חושבת ש פלונית אלמונית ניסחה והציגה את הדברים מצוין, באופן שלא היה עולה בידי, ולכן הודיתי. לא שמעתי בדברים שכתבה שום צעקות.
אמרתי תודה כי אני חושבת שהדברים היו צריכים להאמר, שהיה צריך להיות איזון לסיפור, שגם בעיני הוא מופרך ואפילו הזוי, שגורס ש"השיח הוא קטן וקיים כמעט אך ורק בדפים מסוימים בבאופן" אני חושבת ש פלונית אלמונית ניסחה והציגה את הדברים מצוין, באופן שלא היה עולה בידי, ולכן הודיתי. לא שמעתי בדברים שכתבה שום צעקות.
-
פלונית_אלמונית*
- הודעות: 1700
- הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אם את חושבת שאני ובשמת טועות, את מוזמנת להביא ראיות כלשהן
מי שמכפיש על בסיס "ראיות" שכאלה הוא זה שצריך להוכיח. לא אני.
אני אפילו לא אומרת את הטענה ההפוכה, שרוב המטפלים טובים.
אני אומרת - אל תכפישי ואל תצטרפי להכפשה רק כי זה קל וכי מישהי אחרת אמרה דברים בטון מאוד נחרץ.
את מכפישה ציבור שלם של בעלי מקצוע, למען השם, בלי שום סימוכין רלבנטיים שאני יודעת עליהם, מרחיקה בכך קוראות אחרות מקבלת עזרה שיכולה להציל את חייהן, ואני צריכה להוכיח משהו???
הדרך היחידה להינצל מציפורני מערכת יחסים מתעללת היא לבוא לדבר באתר באופן טבעי כי רוב הסיכויים שמטפלים אחרים יגרמו נזק? את רצינית? כל שאר הנשים שהצילו את עצמן בחמש עשרה השנים האחרונות עשו את זה כו-לן בלי שום עזרה אחרת שתמכה בהן? את זה את רוצה שאני אוכיח במקום להתרגז נורא?
לב שומע עצמה כותבת כאן דבר ברור מאוד - היא בעצמה קיבלה טיפול טוב ממטפלת רגישה ואצלה היא שמעה בפעם הראשונה את המושג התעללות. מה עוד את צריכה בתור הוכחה?
אני פשוט לא אענה
אני ממש מעדיפה שלא תעני. תודה רבה.
מי שמכפיש על בסיס "ראיות" שכאלה הוא זה שצריך להוכיח. לא אני.
אני אפילו לא אומרת את הטענה ההפוכה, שרוב המטפלים טובים.
אני אומרת - אל תכפישי ואל תצטרפי להכפשה רק כי זה קל וכי מישהי אחרת אמרה דברים בטון מאוד נחרץ.
את מכפישה ציבור שלם של בעלי מקצוע, למען השם, בלי שום סימוכין רלבנטיים שאני יודעת עליהם, מרחיקה בכך קוראות אחרות מקבלת עזרה שיכולה להציל את חייהן, ואני צריכה להוכיח משהו???
הדרך היחידה להינצל מציפורני מערכת יחסים מתעללת היא לבוא לדבר באתר באופן טבעי כי רוב הסיכויים שמטפלים אחרים יגרמו נזק? את רצינית? כל שאר הנשים שהצילו את עצמן בחמש עשרה השנים האחרונות עשו את זה כו-לן בלי שום עזרה אחרת שתמכה בהן? את זה את רוצה שאני אוכיח במקום להתרגז נורא?
לב שומע עצמה כותבת כאן דבר ברור מאוד - היא בעצמה קיבלה טיפול טוב ממטפלת רגישה ואצלה היא שמעה בפעם הראשונה את המושג התעללות. מה עוד את צריכה בתור הוכחה?
אני פשוט לא אענה
אני ממש מעדיפה שלא תעני. תודה רבה.
-
פלונית_אלמונית*
- הודעות: 1700
- הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
קראתי מה כתבו אנשים רביםע ל המטפלים בהם הם נתקלו
איפה הדברים האלה שקראת התגבשו לכדי "אינספור" פעמים? ואם אפשר, שהאינספור הזה יהיה באיזשהו יחס הגיוני לכמות המטפלים שעוסקים בנושא וכמות המטופלים שפונים למטפלים עם מערכות יחסים מתעללות.
אני מהמרת שקראת לא יותר מעשרה שמפוזרים על פני שנים. בבקשה הפני אותי והעמידי אותי על טעותי.
קראתי מה לומדים בתארים בפסיכולוגיה.
גם פה, בבקשה. איך בדיוק נכנסת לתוך תוכניות הלימוד של תואר שני בפסיכולוגיה קלינית או עבודה סוציאלית קלינית? כי אם את מצפה למצוא קורס שלם בנושא אז זה לא עובד ככה.
זה יהיה נושא בתוך קורס, עם חומר קריאה רלבנטי. ובחלק מהזמן זה בכלל יהיה מפוזר בין מספר קורסים או שזה יהיה בלימודי המשך דרך המחלקות ללימודי מגדר או גופים אחרים חוץ אוניברסיטאיים שנותנים הכשרה. או שזה יעלה במפגשי חניכה מקצועיים אחרי הלימודים.
דעתך מבוססת על אוויר ולמרות זאת אין לך בעיה להשמיע אותה ואת מצפה לקבל אחריה יחס מכבד. האם בדעתך הזו כיבדת את כל ציבור המטפלים? כבוד מעניין אותך כשהוא נוגע אליך. בשאר הזמן אפשר להגיד מה שמתחשק על בסיס דברים מופרכים.
אני לא מאמינה שעם כל הידע הרב שיש לך בסטטיסטיקה (שכן לפני רגע הנחת שלא למדתי סטטיסטיקה אז אני מניחה שאת למדת מזה הרבה) את תחשבי שהביסוס לטענה שלך הוא אפילו חצי רלבנטי ומאפשר הכללות מכוערות כאלה.
ההכללה שלך היא לא רק מעליבה. היא מצטרפת להערה של בשמת, וביחד אתן גורמות לנשים לחשוב שלא כדאי לקבל טיפול כי הטיפול הוא מה שגורם נזק בוודאות גבוהה כי רוב הסיכויים שהמטפל לא יבין אותן. רק בבאופן יבינו אותן או איזה מיעוט זניח שלכי תדעי איפה מאתרים אותו. בעיניי זו תקלה חמורה וזה דבר שלא אומרים, בטח בלי ביסוס. ואין לך ביסוס.
מה אמורה אישה בהתעללות לעשות לשיטתך? להסתמך על האתר באופן טבעי ועל קריאה של שני ספרים בעברית? זה יציל אותה?
איפה הדברים האלה שקראת התגבשו לכדי "אינספור" פעמים? ואם אפשר, שהאינספור הזה יהיה באיזשהו יחס הגיוני לכמות המטפלים שעוסקים בנושא וכמות המטופלים שפונים למטפלים עם מערכות יחסים מתעללות.
אני מהמרת שקראת לא יותר מעשרה שמפוזרים על פני שנים. בבקשה הפני אותי והעמידי אותי על טעותי.
קראתי מה לומדים בתארים בפסיכולוגיה.
גם פה, בבקשה. איך בדיוק נכנסת לתוך תוכניות הלימוד של תואר שני בפסיכולוגיה קלינית או עבודה סוציאלית קלינית? כי אם את מצפה למצוא קורס שלם בנושא אז זה לא עובד ככה.
זה יהיה נושא בתוך קורס, עם חומר קריאה רלבנטי. ובחלק מהזמן זה בכלל יהיה מפוזר בין מספר קורסים או שזה יהיה בלימודי המשך דרך המחלקות ללימודי מגדר או גופים אחרים חוץ אוניברסיטאיים שנותנים הכשרה. או שזה יעלה במפגשי חניכה מקצועיים אחרי הלימודים.
דעתך מבוססת על אוויר ולמרות זאת אין לך בעיה להשמיע אותה ואת מצפה לקבל אחריה יחס מכבד. האם בדעתך הזו כיבדת את כל ציבור המטפלים? כבוד מעניין אותך כשהוא נוגע אליך. בשאר הזמן אפשר להגיד מה שמתחשק על בסיס דברים מופרכים.
אני לא מאמינה שעם כל הידע הרב שיש לך בסטטיסטיקה (שכן לפני רגע הנחת שלא למדתי סטטיסטיקה אז אני מניחה שאת למדת מזה הרבה) את תחשבי שהביסוס לטענה שלך הוא אפילו חצי רלבנטי ומאפשר הכללות מכוערות כאלה.
ההכללה שלך היא לא רק מעליבה. היא מצטרפת להערה של בשמת, וביחד אתן גורמות לנשים לחשוב שלא כדאי לקבל טיפול כי הטיפול הוא מה שגורם נזק בוודאות גבוהה כי רוב הסיכויים שהמטפל לא יבין אותן. רק בבאופן יבינו אותן או איזה מיעוט זניח שלכי תדעי איפה מאתרים אותו. בעיניי זו תקלה חמורה וזה דבר שלא אומרים, בטח בלי ביסוס. ואין לך ביסוס.
מה אמורה אישה בהתעללות לעשות לשיטתך? להסתמך על האתר באופן טבעי ועל קריאה של שני ספרים בעברית? זה יציל אותה?
-
מיכל_בז*
- הודעות: 2179
- הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אישה, מין הסתם לקרוא על מה לומדים בתואר בפסיכולוגיה זה לא כמו ללמוד את התואר.
אני מכירה כל כך הרבה אנשים (בהם אני) שהורווחו מטיפול פסיכולוגי שהייתה תקופה שממש חשבתי לצאת בקמפיין "טיפול לכל ילד".
גם אני מודה לפלונית על האיזון וגם אני סבורה שהפעם, דווקא באמת אין לך מושג ירוק. הרי לא היית בטיפול, לא הבאת נתונים על יעילות הטיפול הפסיכולוגי ואני חושדת בך שאולי אין לך ממש מושג מה קורה בטיפול. לא כי את בורה, אלא כי אין לך נסיון מאף אחד מצידי הספה.
אני מכירה כל כך הרבה אנשים (בהם אני) שהורווחו מטיפול פסיכולוגי שהייתה תקופה שממש חשבתי לצאת בקמפיין "טיפול לכל ילד".
גם אני מודה לפלונית על האיזון וגם אני סבורה שהפעם, דווקא באמת אין לך מושג ירוק. הרי לא היית בטיפול, לא הבאת נתונים על יעילות הטיפול הפסיכולוגי ואני חושדת בך שאולי אין לך ממש מושג מה קורה בטיפול. לא כי את בורה, אלא כי אין לך נסיון מאף אחד מצידי הספה.
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
מסכימה עם מיכל ומוסיפה, שטיפולים פסיכולוגיים סובלים מתדמית גרועה אצל חלק נרחב מהציבור. ניתן לראות את זה גם בדרך שבה הם מוצגים בתרבות הפופולרית, לרוב בהגחכה ובזילזול, כשרלטנות שלא עוזרת לאף אחד.
יש הרבה אנשים (כולל אני) שטיפול פסיכולוגי מאוד עזר להם אבל לא בדיוק צועקים את זה בכל מקום כי זה משהו אישי. ולכן אולי לא נשמעים מספיק סיפורים מאזנים לכיוון החיובי.
יש הרבה אנשים (כולל אני) שטיפול פסיכולוגי מאוד עזר להם אבל לא בדיוק צועקים את זה בכל מקום כי זה משהו אישי. ולכן אולי לא נשמעים מספיק סיפורים מאזנים לכיוון החיובי.
-
פלונית_אלמונית*
- הודעות: 1700
- הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
יש הרבה אנשים (כולל אני) שטיפול פסיכולוגי מאוד עזר להם אבל לא בדיוק צועקים את זה בכל מקום כי זה משהו אישי. ולכן אולי לא נשמעים מספיק סיפורים מאזנים לכיוון החיובי.
בעיקר בעיקר בעיקר במקרים כמו התעללות או יחסים גרועים אחרים שבעזרת הטיפול בורחים מהם. הדבר האחרון שרוצים זה לעסוק בטיפול שפקח את העיניים ובתחושה של עיוורון שליווה את הקשר. זה לא דבר שאנשים רוצים להתגאות בו או לחשוף אותו. כל מה שרוצים זה ללכת הלאה ולהתחיל מחדש.
להניח על בסיס מי שכן מספרת משהו באינטרנט על אלו שלא מספרות - זו טעות נפוצה מאוד וגדולה מאוד (אגב הסקה לוגית וססטיסטיקה). בשביל שהטענה הזו תהיה ממשית צריך מדגם עצום ממש, עם ניתוחי מקרה ושאלות מאוד מדויקות ולא מוטות, שמייצג את המספר האמיתי של כלל המטפלים.
אין מדגם כזה לדעתי ואני חושבת שגם לא יהיה ומוכנה לאכול את הכובע אם כן תהיה. הטענה הזו כלפי מטפלים בהתעללות שברוב המקרים גורמים נזק היא השערה לא מבוססת, במקרה הטוב, ולא די לחזור עליה שוב ושוב כדי להפוך אותה לאמת.
בעיקר בעיקר בעיקר במקרים כמו התעללות או יחסים גרועים אחרים שבעזרת הטיפול בורחים מהם. הדבר האחרון שרוצים זה לעסוק בטיפול שפקח את העיניים ובתחושה של עיוורון שליווה את הקשר. זה לא דבר שאנשים רוצים להתגאות בו או לחשוף אותו. כל מה שרוצים זה ללכת הלאה ולהתחיל מחדש.
להניח על בסיס מי שכן מספרת משהו באינטרנט על אלו שלא מספרות - זו טעות נפוצה מאוד וגדולה מאוד (אגב הסקה לוגית וססטיסטיקה). בשביל שהטענה הזו תהיה ממשית צריך מדגם עצום ממש, עם ניתוחי מקרה ושאלות מאוד מדויקות ולא מוטות, שמייצג את המספר האמיתי של כלל המטפלים.
אין מדגם כזה לדעתי ואני חושבת שגם לא יהיה ומוכנה לאכול את הכובע אם כן תהיה. הטענה הזו כלפי מטפלים בהתעללות שברוב המקרים גורמים נזק היא השערה לא מבוססת, במקרה הטוב, ולא די לחזור עליה שוב ושוב כדי להפוך אותה לאמת.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אני אומרת - אל תכפישי ואל תצטרפי להכפשה רק כי זה קל וכי מישהי אחרת אמרה דברים בטון מאוד נחרץ.
אני לא מכפישה. אני אומרת את דעתי.מה לעשות, ודעתי על הפסיכולוגיה הקונבנציאונלית לא טובה? לשתוק? או שמא כל הדעות המובעות באתר הזה, נגד חיסונים למשל, הן בבחינת הכפשה נגד הרופאים?
אני לא הצטרפתי להכפשה, אלא הבעתי את דעתי. ועשיתי את זה לא כי זה קל, אלא כי לדעתי זה חשוב.
ואני אשמח אם להבא תתני לי את הכבוד המינימלי של להניח שהדעה שלי היא שלי, ואני לא איזה שיבוט שמקבל את כל דעותיה של בשמת ללא מחשבה.
להניח על בסיס מי שכן מספרת משהו באינטרנט על אלו שלא מספרות
לא, אני מניחה על בסיס הרבה דברים. בין היתר, על בסיס מי שמספרת על מטפלים שהיו בסדר. או על מטפלים שהיו לדעתה טובים. ואני, מהצד, רואה שהמטפלים האלו לא טובים בכלל, לפי קנה המידה שלי.
אם רוב מהמטפלים ה"טובים" הם ממש לא כאלו, אז פועל פה עקרון קל וחומר. אם אלו המטפלים הטובים, אז מי הם הרעים?
אין מדגם כזה לדעתי ואני חושבת שגם לא יהיה
אכן אין. ויש לך מדגם שמוכיח ההפך?
לפי ההיכרות שלי עם מחקרים בנושא, אין מחקרים לאף אחד משני הכיוונים. נותרת רק ההתרשמות האישית. והתרשמות אישית היא... אישית.
מיכל
ברור לי שזה לא כמו ללמוד תואר. ועדיין, אפילו שמות הקורסים ותקציר תוכנית הלימודים מראה על מה שלומדים בתואר. ולמיטב ידיעתי (ואשמח לגלות שטעיתי) אין קורס של "זיהוי התעללות נורמטיבית".
אגב, גם לו היה קורס כזה, זה לא היה מספיק. זה לא היה אפילו בכיוון. מה שחסר לי בפסיכולוגיה הקונבנציאונלית זה אי ההבנה המהותית שכדי שמטפל יהיה מסוגל לטפח היטב, עליו להיות במצב רגשי מצויין. אפילו לא טוב - מצויין. אחרת הוא עלול בקלות רבה להפיל על המטופל את דעותיו (למשל, כמה הורים בבאופן חיפשו מטפלים שלא יאשימו בכל החינוך הביתי/המיטה המשפחתית וכו'?). אם מטפל נפגע במקום כלשהו ולא מודע לכך, הוא עלול להיות עיוור לפגיעה הזו אצל אחרים. אם המטפל זקוק לאמפתיה בעצמו, הוא עלול לנסות להשיג אותה ממטופליו במקום לתת אותה.
ותכלס, המחקרים, כמו שאני מכירה אותם, מראים שאין לטיפול פסיכלוגי (פסיכואנליטי) עדיפות על פני פלסבו, אצל אנשים נורמטיביים (כלומר - לא במצבי קיצון. לא עומדים להתאבד. לא שקועים בדכאון. אנשים רגילים).
להביא קישורים למחקרים? כי זה דווקא ממש קל. למרות שהמחקרים האלו הם ממש לא נתונים מספיקים בעיניי (כי הם לא בחנו דברים עדינים מספיק, וההגדרה שלהם לבריאות נפשית מפקפקת מאוד בעיניי). אבל אלו נתונים מוכרים.
ובנוגע לטיפול באופן כללי - אני בעד טיפולים. ואני חושבת שיותר מידי אנשים הולכים לטיפול פסיכולוגי, ולא לאף אחת מהאלטרנטיבות הרבות והשונות שיש, וחבל. ממש חבל. כך שאני בעד טיפול לכל ילד, אבל למה דווקא טיפול פסיכולוגי? אני מעדיפה לשלוח מישהי ל עירית לוי ולא למי שיש לה תואר שני בפסיכולוגיה.
אני זוכרת שיש דף שבו תמרוש סיכמה בצורה מאוד מוצלחת על הבעייתיות שבפסיכולוגיה כמו שהיא עכשיו. מישהי זוכרת מה הדף?
<אני בעד להעביר מכאן וויכוחים על פסיכולוגיה.>
אני לא מכפישה. אני אומרת את דעתי.מה לעשות, ודעתי על הפסיכולוגיה הקונבנציאונלית לא טובה? לשתוק? או שמא כל הדעות המובעות באתר הזה, נגד חיסונים למשל, הן בבחינת הכפשה נגד הרופאים?
אני לא הצטרפתי להכפשה, אלא הבעתי את דעתי. ועשיתי את זה לא כי זה קל, אלא כי לדעתי זה חשוב.
ואני אשמח אם להבא תתני לי את הכבוד המינימלי של להניח שהדעה שלי היא שלי, ואני לא איזה שיבוט שמקבל את כל דעותיה של בשמת ללא מחשבה.
להניח על בסיס מי שכן מספרת משהו באינטרנט על אלו שלא מספרות
לא, אני מניחה על בסיס הרבה דברים. בין היתר, על בסיס מי שמספרת על מטפלים שהיו בסדר. או על מטפלים שהיו לדעתה טובים. ואני, מהצד, רואה שהמטפלים האלו לא טובים בכלל, לפי קנה המידה שלי.
אם רוב מהמטפלים ה"טובים" הם ממש לא כאלו, אז פועל פה עקרון קל וחומר. אם אלו המטפלים הטובים, אז מי הם הרעים?
אין מדגם כזה לדעתי ואני חושבת שגם לא יהיה
אכן אין. ויש לך מדגם שמוכיח ההפך?
לפי ההיכרות שלי עם מחקרים בנושא, אין מחקרים לאף אחד משני הכיוונים. נותרת רק ההתרשמות האישית. והתרשמות אישית היא... אישית.
מיכל
ברור לי שזה לא כמו ללמוד תואר. ועדיין, אפילו שמות הקורסים ותקציר תוכנית הלימודים מראה על מה שלומדים בתואר. ולמיטב ידיעתי (ואשמח לגלות שטעיתי) אין קורס של "זיהוי התעללות נורמטיבית".
אגב, גם לו היה קורס כזה, זה לא היה מספיק. זה לא היה אפילו בכיוון. מה שחסר לי בפסיכולוגיה הקונבנציאונלית זה אי ההבנה המהותית שכדי שמטפל יהיה מסוגל לטפח היטב, עליו להיות במצב רגשי מצויין. אפילו לא טוב - מצויין. אחרת הוא עלול בקלות רבה להפיל על המטופל את דעותיו (למשל, כמה הורים בבאופן חיפשו מטפלים שלא יאשימו בכל החינוך הביתי/המיטה המשפחתית וכו'?). אם מטפל נפגע במקום כלשהו ולא מודע לכך, הוא עלול להיות עיוור לפגיעה הזו אצל אחרים. אם המטפל זקוק לאמפתיה בעצמו, הוא עלול לנסות להשיג אותה ממטופליו במקום לתת אותה.
ותכלס, המחקרים, כמו שאני מכירה אותם, מראים שאין לטיפול פסיכלוגי (פסיכואנליטי) עדיפות על פני פלסבו, אצל אנשים נורמטיביים (כלומר - לא במצבי קיצון. לא עומדים להתאבד. לא שקועים בדכאון. אנשים רגילים).
להביא קישורים למחקרים? כי זה דווקא ממש קל. למרות שהמחקרים האלו הם ממש לא נתונים מספיקים בעיניי (כי הם לא בחנו דברים עדינים מספיק, וההגדרה שלהם לבריאות נפשית מפקפקת מאוד בעיניי). אבל אלו נתונים מוכרים.
ובנוגע לטיפול באופן כללי - אני בעד טיפולים. ואני חושבת שיותר מידי אנשים הולכים לטיפול פסיכולוגי, ולא לאף אחת מהאלטרנטיבות הרבות והשונות שיש, וחבל. ממש חבל. כך שאני בעד טיפול לכל ילד, אבל למה דווקא טיפול פסיכולוגי? אני מעדיפה לשלוח מישהי ל עירית לוי ולא למי שיש לה תואר שני בפסיכולוגיה.
אני זוכרת שיש דף שבו תמרוש סיכמה בצורה מאוד מוצלחת על הבעייתיות שבפסיכולוגיה כמו שהיא עכשיו. מישהי זוכרת מה הדף?
<אני בעד להעביר מכאן וויכוחים על פסיכולוגיה.>
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אישה במסע,
למה את מניחה שבטיפולים אחרים המטפלים הם תמיד במצב רגשי מצויין? ושהם לא משליכים מעצמם על המטופל או מביאים חולשות ונקודות עיוורון שלהם אל הטיפול? הדברים האלה קורים לפי דברייך אך ורק בטיפולים פסיכולוגיים משום מה.
דווקא כשמדובר בטיפול פסיכולוגי, כל פסיכולוג הולך בעצמו באופן קבוע לטיפול. כך שיש השגחה שלא מתקיימת באופן שיטתי בטיפולים אלטרנטיביים למיניהם.
מעבר לזה, בטיפול פסיכולוגי טוב, ואני מדברת מניסיון, המטפל נשאר מאוד אובייקטיבי, משקף ולא-שיפוטי, ומשתדל להשליך כמה שפחות מעצמו אל המטופל. בטיפול פסיכולוגי קלאסי המטפל לא נותן תשובות, הנחיות או אבחנות למטופל אלא מלווה אותו בתהליך עצמי, מקשיב ומשקף.
למה את מניחה שבטיפולים אחרים המטפלים הם תמיד במצב רגשי מצויין? ושהם לא משליכים מעצמם על המטופל או מביאים חולשות ונקודות עיוורון שלהם אל הטיפול? הדברים האלה קורים לפי דברייך אך ורק בטיפולים פסיכולוגיים משום מה.
דווקא כשמדובר בטיפול פסיכולוגי, כל פסיכולוג הולך בעצמו באופן קבוע לטיפול. כך שיש השגחה שלא מתקיימת באופן שיטתי בטיפולים אלטרנטיביים למיניהם.
מעבר לזה, בטיפול פסיכולוגי טוב, ואני מדברת מניסיון, המטפל נשאר מאוד אובייקטיבי, משקף ולא-שיפוטי, ומשתדל להשליך כמה שפחות מעצמו אל המטופל. בטיפול פסיכולוגי קלאסי המטפל לא נותן תשובות, הנחיות או אבחנות למטופל אלא מלווה אותו בתהליך עצמי, מקשיב ומשקף.
-
פלונית_אלמונית*
- הודעות: 1700
- הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אני לא מכפישה. אני אומרת את דעתי
כל ההכפשות הן דעות מאחר שהן לא מבוססות על עובדות אלא על אנקדוטות ואמונות, כמו במקרה שלך.
מה לעשות, ודעתי על הפסיכולוגיה הקונבנציאונלית לא טובה? לשתוק?
לא. לדבר. אבל במינימום של ענווה שתראה שאת בעצם מבינה שמה שאת אומרת זו הכללה מאוד גורפת ושאין לך שום ביסוס עבורה לבד מדעתך האישית וקריאה של כמה סיפורים באינטרנט שעצם הפרסום שלהם הופך אותם למדגם בלתי מייצג שנכנס לקטגוריה של קיצוץ תחום. לדוגמה, להסיר מתגובתך מילים כמו "אינספור מקרים". ובמקומן לכתוב משהו - נתקלתי בכמה מקרים שנכתבו באינטרנט ושאני לא מכירה באופן אישי שהציגו חלקים קטנים מקטעי טיפול שלא מצאו חן בעיניי ושאין לי מושג מה קרה לפניהם או אחריהם.
ולא יזיק למתן קצת את הנחרצות שבה את מציגה דברים על ציבור שלם שאין לך שום ניסיון איתו.
דעתך עשויה להיות חשובה מאוד אם היא מבוססת על משהו בעל ערך. במקרה הזה היא לא אבל את עומדת מאחוריה כאילו היא כן.
אני מניחה על בסיס הרבה דברים. בין היתר, על בסיס מי שמספרת על מטפלים שהיו בסדר
את מניחה על בסיס חלקי סיפורים באינטרנט!!!
טיפול מתנהל על פני חודשים ושנים, יש לו עליות ומורדות, הוא משנה כיוון לפעמים כי המטפל לומד את המטופל ולפעמים עובדות מסוימות מתגלות רק אחרי המון זמן ולא תמיד בצורה ישירה אלא עקיפה, המוקד שלו זה בנייה של מערכת יחסים שמתמודדת עם הדפוסים במערכות יחסים אחרות, המטפלים טועים ומתקנים, מנסים ולומדים. זו מערכת יחסים, לא פלט של מחשב.
מה שאת קוראת באינטרנט הוא לא הטיפול ולא בהכרח מייצג את הטיפול. הוא שבריר של מידע ממערכת יחסים מתמשכת שמישהו משקיע בה כמות עצומה של מחשבה וניסיון וכלים וידע.
השיפוט שלך על סמך סיפורי אינטרנט הוא אבסורדי ואת אפילו לא יכולה להבין עד כמה עד שתהיי בטיפול בעצמך או תלמדי את זה בצורה רצינית.
אין קורס של "זיהוי התעללות נורמטיבית"
בוודאי שאין. כי רוב האנשים לא חיים במערכות יחסים מתעללות ולכן אין צורך להקדיש לכך קורס. מקדישים קורסים לדברים הרווחים ובתוכם עוסקים גם בפתולוגיות פחות רווחות. מטפלים לא אמורים להיות מומחים בכל דבר שנראה לך חשוב רק כי הם עלולים להיתקל בו פעם.
בהמשך דרכם המקצועית הם יקבלו המון הדרכה בהרבה מסגרות, חלקן פורמליות ואקדמיות וחלקן לא. בנוסף, מצופה מהם להיות מעודכנים בספרות מקצועית והחומר הכתוב בנושא הוא עצום ומגוון.
מה שחסר לי בפסיכולוגיה הקונבנציאונלית זה אי ההבנה המהותית שכדי שמטפל יהיה מסוגל לטפח היטב, עליו להיות במצב רגשי מצויין. אפילו לא טוב - מצויין
מה גורם לך לחשוב שההבנה הזו לא קיימת במקצוע?
הדבר שאת מדברת עליו הוא חלק הארי בלימודים וההדרכה של מטפלים (שחסר מאוד לדעתי בלימודים של מטפלים אלטרנטיביים). הם נדרשים להיות מטופלים בעצמם החל מהשלבים המאוד מוקדמים במקצוע שלהם. הם נדרשים לקבל הדרכה שהיא בעצם סוג של טיפול. הם נדרשים לבחון כל הזמן את המידה והאופן שבו הם משליכים את שלהם על המטופל.
זה מה שהם עושים! זה המקצוע שלהם! לכך בדיוק הם מקבלים הכשרה!
זה לא דבר שיכול להיות פשוט ברמה של מאה אחוז. זה דבר שחובה להיות מאה אחוז מהזמן מודעים אליו ולטפל בו כמיטב היכולת.
לא מוצא חן בעינייך? את יכולה ללכת למטפל אלטרנטיבי שברוב המקרים בכלל לא קרא או ניהל ולו רבע דיון על השלכה או על העברה או על העברה נגדית.
אגב, אני בעד מטפלים אלטרנטיביים, אבל אני בעד מודעות לחסרונות שלהם לצד היתרונות הרבים.
ותכלס, המחקרים, כמו שאני מכירה אותם, מראים שאין לטיפול פסיכלוגי (פסיכואנליטי) עדיפות על פני פלסבו, אצל אנשים נורמטיביים (כלומר - לא במצבי קיצון. לא עומדים להתאבד. לא שקועים בדכאון. אנשים רגילים).
ואישה בהתעללות נשמעת לך כמו מקרה נורמטיבי?
בפסיכולוגיה יש המון בעיות. גם בדרכי טיפול אחרות. לכל בעיה ולכל אדם יתאים משהו אחר ולפסול את הפסיכולוגיה כי יש בה בעיות (ושוב, למרות שאין לך שום ניסיון עם זה או בזה ואני בספק אם את מכירה לעומק מספיק אנשים שהיו בטיפול פסיכולוגי מתמשך ומשמעותי) זו פשוט טעות.
עירית לוי היא אישה מיוחדת מאוד. המחשבה שרוב המטפלים האלנטרנטיביים הם כמוה מבוססת בערך כמו המחשבה שרוב הפסיכולוגים לא טובים ולא ידעו לזהות אישה בהתעללות.
יש לך מדגם שמוכיח ההפך?
נראה לי שלא הבנת. אני לא צריכה להוכיח כלום. אני רוצה שתחדלי מלצאת בהצהרות שליליות, גורפות, מכפישות, לא מבוססות, על מקצוע שלם שאת לא מבינה בו כלום, לא נעזרת בו מעולם, ואין לך ניסיון איתו או עם אנשים שנעזרו בו. זה לא הרבה לבקש ולא דורש הוכחות.
כל ההכפשות הן דעות מאחר שהן לא מבוססות על עובדות אלא על אנקדוטות ואמונות, כמו במקרה שלך.
מה לעשות, ודעתי על הפסיכולוגיה הקונבנציאונלית לא טובה? לשתוק?
לא. לדבר. אבל במינימום של ענווה שתראה שאת בעצם מבינה שמה שאת אומרת זו הכללה מאוד גורפת ושאין לך שום ביסוס עבורה לבד מדעתך האישית וקריאה של כמה סיפורים באינטרנט שעצם הפרסום שלהם הופך אותם למדגם בלתי מייצג שנכנס לקטגוריה של קיצוץ תחום. לדוגמה, להסיר מתגובתך מילים כמו "אינספור מקרים". ובמקומן לכתוב משהו - נתקלתי בכמה מקרים שנכתבו באינטרנט ושאני לא מכירה באופן אישי שהציגו חלקים קטנים מקטעי טיפול שלא מצאו חן בעיניי ושאין לי מושג מה קרה לפניהם או אחריהם.
ולא יזיק למתן קצת את הנחרצות שבה את מציגה דברים על ציבור שלם שאין לך שום ניסיון איתו.
דעתך עשויה להיות חשובה מאוד אם היא מבוססת על משהו בעל ערך. במקרה הזה היא לא אבל את עומדת מאחוריה כאילו היא כן.
אני מניחה על בסיס הרבה דברים. בין היתר, על בסיס מי שמספרת על מטפלים שהיו בסדר
את מניחה על בסיס חלקי סיפורים באינטרנט!!!
טיפול מתנהל על פני חודשים ושנים, יש לו עליות ומורדות, הוא משנה כיוון לפעמים כי המטפל לומד את המטופל ולפעמים עובדות מסוימות מתגלות רק אחרי המון זמן ולא תמיד בצורה ישירה אלא עקיפה, המוקד שלו זה בנייה של מערכת יחסים שמתמודדת עם הדפוסים במערכות יחסים אחרות, המטפלים טועים ומתקנים, מנסים ולומדים. זו מערכת יחסים, לא פלט של מחשב.
מה שאת קוראת באינטרנט הוא לא הטיפול ולא בהכרח מייצג את הטיפול. הוא שבריר של מידע ממערכת יחסים מתמשכת שמישהו משקיע בה כמות עצומה של מחשבה וניסיון וכלים וידע.
השיפוט שלך על סמך סיפורי אינטרנט הוא אבסורדי ואת אפילו לא יכולה להבין עד כמה עד שתהיי בטיפול בעצמך או תלמדי את זה בצורה רצינית.
אין קורס של "זיהוי התעללות נורמטיבית"
בוודאי שאין. כי רוב האנשים לא חיים במערכות יחסים מתעללות ולכן אין צורך להקדיש לכך קורס. מקדישים קורסים לדברים הרווחים ובתוכם עוסקים גם בפתולוגיות פחות רווחות. מטפלים לא אמורים להיות מומחים בכל דבר שנראה לך חשוב רק כי הם עלולים להיתקל בו פעם.
בהמשך דרכם המקצועית הם יקבלו המון הדרכה בהרבה מסגרות, חלקן פורמליות ואקדמיות וחלקן לא. בנוסף, מצופה מהם להיות מעודכנים בספרות מקצועית והחומר הכתוב בנושא הוא עצום ומגוון.
מה שחסר לי בפסיכולוגיה הקונבנציאונלית זה אי ההבנה המהותית שכדי שמטפל יהיה מסוגל לטפח היטב, עליו להיות במצב רגשי מצויין. אפילו לא טוב - מצויין
מה גורם לך לחשוב שההבנה הזו לא קיימת במקצוע?
הדבר שאת מדברת עליו הוא חלק הארי בלימודים וההדרכה של מטפלים (שחסר מאוד לדעתי בלימודים של מטפלים אלטרנטיביים). הם נדרשים להיות מטופלים בעצמם החל מהשלבים המאוד מוקדמים במקצוע שלהם. הם נדרשים לקבל הדרכה שהיא בעצם סוג של טיפול. הם נדרשים לבחון כל הזמן את המידה והאופן שבו הם משליכים את שלהם על המטופל.
זה מה שהם עושים! זה המקצוע שלהם! לכך בדיוק הם מקבלים הכשרה!
זה לא דבר שיכול להיות פשוט ברמה של מאה אחוז. זה דבר שחובה להיות מאה אחוז מהזמן מודעים אליו ולטפל בו כמיטב היכולת.
לא מוצא חן בעינייך? את יכולה ללכת למטפל אלטרנטיבי שברוב המקרים בכלל לא קרא או ניהל ולו רבע דיון על השלכה או על העברה או על העברה נגדית.
אגב, אני בעד מטפלים אלטרנטיביים, אבל אני בעד מודעות לחסרונות שלהם לצד היתרונות הרבים.
ותכלס, המחקרים, כמו שאני מכירה אותם, מראים שאין לטיפול פסיכלוגי (פסיכואנליטי) עדיפות על פני פלסבו, אצל אנשים נורמטיביים (כלומר - לא במצבי קיצון. לא עומדים להתאבד. לא שקועים בדכאון. אנשים רגילים).
ואישה בהתעללות נשמעת לך כמו מקרה נורמטיבי?
בפסיכולוגיה יש המון בעיות. גם בדרכי טיפול אחרות. לכל בעיה ולכל אדם יתאים משהו אחר ולפסול את הפסיכולוגיה כי יש בה בעיות (ושוב, למרות שאין לך שום ניסיון עם זה או בזה ואני בספק אם את מכירה לעומק מספיק אנשים שהיו בטיפול פסיכולוגי מתמשך ומשמעותי) זו פשוט טעות.
עירית לוי היא אישה מיוחדת מאוד. המחשבה שרוב המטפלים האלנטרנטיביים הם כמוה מבוססת בערך כמו המחשבה שרוב הפסיכולוגים לא טובים ולא ידעו לזהות אישה בהתעללות.
יש לך מדגם שמוכיח ההפך?
נראה לי שלא הבנת. אני לא צריכה להוכיח כלום. אני רוצה שתחדלי מלצאת בהצהרות שליליות, גורפות, מכפישות, לא מבוססות, על מקצוע שלם שאת לא מבינה בו כלום, לא נעזרת בו מעולם, ואין לך ניסיון איתו או עם אנשים שנעזרו בו. זה לא הרבה לבקש ולא דורש הוכחות.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
תרגיל בשימת לב לכשלים לוגיים:
למה את מניחה שבטיפולים אחרים המטפלים הם תמיד במצב רגשי מצויין?
אני לא. חלק גדול מהטיפולים האלטרנטיביים לא יותר טובים מהטיפולים הפסיכולוגיים. למען האמת, אני חושבת שחלק לא קטן מהטפולים האלטרנטיביים הם שרלטנות ממש...
רוב האנשים מסביבי גם נוטים להאמין בזה, ולהיות בעד הפסיכולוגיה - הקונבנציאונלית, המוכחת, ולזלזל בטיפולים אלטרנטיביים.
אני חושבת שברוב הטיפולים האלו זהות המטפלת קובעת הרבה יותר מההכשרה. זה גם מוכח מחקרית. אבל יש השפעה גם לשיטה. לכן אני קודם כל אמליץ על מטפלות ספציפיות, ואחר כך על הכשרה שלדעתי מעלה את הסיכויים לתת טיפול טוב. במקרה של התעללות, זה יהיה כנראה נעמ"ת. אם זה יהיה טיפול, זה יהיה קודם כל טיפול אישי (לפי מה שמתאים לאישה הספצפית. ולדעתי הטיפול הפסיכולוגי הוא הדיפולט יותר מידי פעמים, זה זה הטיפול הקונבנציאונלי, המסובסד בקופות החולים, המופלה לטובה מלכתחילה). כי מטפלים זוגיים (שהם לעיתים קרובות לא פסיכולוגים) לא יודעים לזהות התעללות וביותר מידי מקרים מחזקים את המתעלל/ת...
כל פסיכולוג הולך בעצמו באופן קבוע לטיפול. כך שיש השגחה שלא מתקיימת באופן שיטתי בטיפולים אלטרנטיביים למיניהם.
גם מאמנים אישיים הולכים בעצמם לאימונים. טיפולים אלטרנטיביים זו מטרייה רחבה, יש תחתיה שיטות טיפול שונות, וחלק מהן כוללות גם הן הליכה קבועה לטיפול.
מעבר לזה, בטיפול פסיכולוגי טוב, ואני מדברת מניסיון, המטפל נשאר מאוד אובייקטיבי, משקף ולא-שיפוטי
אין מטפלים אובייקטיביים. אין! ודווקא הניסיון להיות אובייקטיבי, והיומרה לאובייקטיביות, היא זו שגורמת ללא מעט בעיות בטיפול הפסיכולוגי הקלאסי.
כמה מהפסיכולוגים (אלו שסיימו תואר שני, הכי קונבנציאונלי שיש) ישארו אובייקטיביים, ולא יגידו, למשל, שאמא שמשאירה ילד בבית, בחינוך ביתי, עושה את זה כי "יש לה קושי לשחרר"? במספרים? אני לא דורשת מחקר, או אפילו סקר. רק ניחוש.
<רמז: בארה"ב, בה מילה נחשבת לפרוצדורה רפואית, שאלו רופאים על המלצתם לגבי מילה. הייתה קורולציה חזקה מאוד בין היותו של הרופא נימול בעצמו, לבין דעתו בנושא. כל הרופאים אמרו שעמדתם אובייקטיבית ומבוססת מחקרים. וזה עוד כשמדובר על איבר פיזי, שאפשר למדוד את ההשלכות הפיזיות>
פלונית אלמונית
את יכולה להמשיך לרצות שאחדול מלצאת הצהרות שליליות, גורפות, מכפישות, לא מבוססות, על מקצוע שלם שאת לא מבינה בו כלום, לא נעזרת בו מעולם, ואין לך ניסיון איתו או עם אנשים שנעזרו בו
לצערי, רצונך זה לא יתמלא. זו דעתי, היא מבוססת על אנשים שדיברתי איתם באינטרנט ובמציאות, ואני לא מסתירה את זה. כל אחת ואחד יכולה לקרוא את דעתי ולהחליט בעצמה מה דעתה. אני לא הולכת לספר עם מי ממכרי במציאות דיברתי על פסיכולוגים, ומה ההתנסות שלהם איתם. את יכולה להאמין ליף או שלא. זה בחירה שלך ןההתנסות שלהם היא שלהם, ואפילו באנונימיות שלי אני לא הולכת לספר עליהם. בטח לא בשביל להוכיח לך משהו.
זו דעתי על פסיכולוגיה. היא, מן הסתם, הכללה. לא אמרתי שאין פסיכולוגים טובים, אלא שרובם לא, וזו דעתי. אני לא הולכת להקטין אותה ולזלזל בה, כמו שאת עושה, רק כי דרשת זאת, ולא בצורה מנומסת במיוחד.
קצת נמאס לי מהתרגיל בכשלים לוגיים, אז אציין רק עוד כשל אחד - לא טענתי בשום נקודה שרוב המטפלים האלטנרטיביים הם כמו עירית. הקוראת המבינה את הנקרא מוזמנת לקרוא את הודעתך ולשים לב לכל המקרים בהם שמת בפי דברים שלא אמרתי.
האמת שקצת חבל. אני מקווה שתבוא נציגה קצת יותר ראויה לדעה שלך, כי זמני יקר לי, ואין לי רצון לשלות את התוכן מתוך השליליות בדברייך. פעם אהבתי לעשות דברים כאלו. פעם הייתי נעלבת, או כועסת, מול מילותייך. אבל זה אולי מתאים יותר לדף פעם הייתי{{}}. ועכשיו-עכשיו.
למה את מניחה שבטיפולים אחרים המטפלים הם תמיד במצב רגשי מצויין?
אני לא. חלק גדול מהטיפולים האלטרנטיביים לא יותר טובים מהטיפולים הפסיכולוגיים. למען האמת, אני חושבת שחלק לא קטן מהטפולים האלטרנטיביים הם שרלטנות ממש...
רוב האנשים מסביבי גם נוטים להאמין בזה, ולהיות בעד הפסיכולוגיה - הקונבנציאונלית, המוכחת, ולזלזל בטיפולים אלטרנטיביים.
אני חושבת שברוב הטיפולים האלו זהות המטפלת קובעת הרבה יותר מההכשרה. זה גם מוכח מחקרית. אבל יש השפעה גם לשיטה. לכן אני קודם כל אמליץ על מטפלות ספציפיות, ואחר כך על הכשרה שלדעתי מעלה את הסיכויים לתת טיפול טוב. במקרה של התעללות, זה יהיה כנראה נעמ"ת. אם זה יהיה טיפול, זה יהיה קודם כל טיפול אישי (לפי מה שמתאים לאישה הספצפית. ולדעתי הטיפול הפסיכולוגי הוא הדיפולט יותר מידי פעמים, זה זה הטיפול הקונבנציאונלי, המסובסד בקופות החולים, המופלה לטובה מלכתחילה). כי מטפלים זוגיים (שהם לעיתים קרובות לא פסיכולוגים) לא יודעים לזהות התעללות וביותר מידי מקרים מחזקים את המתעלל/ת...
כל פסיכולוג הולך בעצמו באופן קבוע לטיפול. כך שיש השגחה שלא מתקיימת באופן שיטתי בטיפולים אלטרנטיביים למיניהם.
גם מאמנים אישיים הולכים בעצמם לאימונים. טיפולים אלטרנטיביים זו מטרייה רחבה, יש תחתיה שיטות טיפול שונות, וחלק מהן כוללות גם הן הליכה קבועה לטיפול.
מעבר לזה, בטיפול פסיכולוגי טוב, ואני מדברת מניסיון, המטפל נשאר מאוד אובייקטיבי, משקף ולא-שיפוטי
אין מטפלים אובייקטיביים. אין! ודווקא הניסיון להיות אובייקטיבי, והיומרה לאובייקטיביות, היא זו שגורמת ללא מעט בעיות בטיפול הפסיכולוגי הקלאסי.
כמה מהפסיכולוגים (אלו שסיימו תואר שני, הכי קונבנציאונלי שיש) ישארו אובייקטיביים, ולא יגידו, למשל, שאמא שמשאירה ילד בבית, בחינוך ביתי, עושה את זה כי "יש לה קושי לשחרר"? במספרים? אני לא דורשת מחקר, או אפילו סקר. רק ניחוש.
<רמז: בארה"ב, בה מילה נחשבת לפרוצדורה רפואית, שאלו רופאים על המלצתם לגבי מילה. הייתה קורולציה חזקה מאוד בין היותו של הרופא נימול בעצמו, לבין דעתו בנושא. כל הרופאים אמרו שעמדתם אובייקטיבית ומבוססת מחקרים. וזה עוד כשמדובר על איבר פיזי, שאפשר למדוד את ההשלכות הפיזיות>
פלונית אלמונית
את יכולה להמשיך לרצות שאחדול מלצאת הצהרות שליליות, גורפות, מכפישות, לא מבוססות, על מקצוע שלם שאת לא מבינה בו כלום, לא נעזרת בו מעולם, ואין לך ניסיון איתו או עם אנשים שנעזרו בו
לצערי, רצונך זה לא יתמלא. זו דעתי, היא מבוססת על אנשים שדיברתי איתם באינטרנט ובמציאות, ואני לא מסתירה את זה. כל אחת ואחד יכולה לקרוא את דעתי ולהחליט בעצמה מה דעתה. אני לא הולכת לספר עם מי ממכרי במציאות דיברתי על פסיכולוגים, ומה ההתנסות שלהם איתם. את יכולה להאמין ליף או שלא. זה בחירה שלך ןההתנסות שלהם היא שלהם, ואפילו באנונימיות שלי אני לא הולכת לספר עליהם. בטח לא בשביל להוכיח לך משהו.
זו דעתי על פסיכולוגיה. היא, מן הסתם, הכללה. לא אמרתי שאין פסיכולוגים טובים, אלא שרובם לא, וזו דעתי. אני לא הולכת להקטין אותה ולזלזל בה, כמו שאת עושה, רק כי דרשת זאת, ולא בצורה מנומסת במיוחד.
קצת נמאס לי מהתרגיל בכשלים לוגיים, אז אציין רק עוד כשל אחד - לא טענתי בשום נקודה שרוב המטפלים האלטנרטיביים הם כמו עירית. הקוראת המבינה את הנקרא מוזמנת לקרוא את הודעתך ולשים לב לכל המקרים בהם שמת בפי דברים שלא אמרתי.
האמת שקצת חבל. אני מקווה שתבוא נציגה קצת יותר ראויה לדעה שלך, כי זמני יקר לי, ואין לי רצון לשלות את התוכן מתוך השליליות בדברייך. פעם אהבתי לעשות דברים כאלו. פעם הייתי נעלבת, או כועסת, מול מילותייך. אבל זה אולי מתאים יותר לדף פעם הייתי{{}}. ועכשיו-עכשיו.
-
פלוני_אלמוני*
- הודעות: 1182
- הצטרפות: 14 אוגוסט 2001, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמוני*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
יש כתיבה מקצועית רחבה על התעללות בילדים והתעללות בנשים ואולי עוד שאני לא מכירה.
פלונית אלמונית - אין כתיבה מקצועית על התעללות בגברים ? (של נשים, כן, לא התעללות של גברים בגברים)
פלונית אלמונית - אין כתיבה מקצועית על התעללות בגברים ? (של נשים, כן, לא התעללות של גברים בגברים)
-
פלונית_אלמונית*
- הודעות: 1700
- הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אין כתיבה מקצועית על התעללות בגברים ?
אני לא מכירה כזו אבל זה לא אומר שאין. מבין מאות אלפי מאמרים סביר להניח שיש גם על זה אבל אני לא יכולה להתחיב על הרמה של זה או שזה בדיוק כמו תמונת המראה של מערכות יחסים מתעללות שבהן הגבר מתעלל באישה.
חלק מהכתיבה היא לא על התעללות של מגדר אחד באחר אלא על התעללות בלי קשר למגדר. על הדינמיקה הזו וההשלכות שלה שהיא מאוד דומה בכל המקרים.
תעשה חיפוש פשוט או מורכב בגוגל סקולר עם המילים שמענינות אותך.
אני לא מכירה כזו אבל זה לא אומר שאין. מבין מאות אלפי מאמרים סביר להניח שיש גם על זה אבל אני לא יכולה להתחיב על הרמה של זה או שזה בדיוק כמו תמונת המראה של מערכות יחסים מתעללות שבהן הגבר מתעלל באישה.
חלק מהכתיבה היא לא על התעללות של מגדר אחד באחר אלא על התעללות בלי קשר למגדר. על הדינמיקה הזו וההשלכות שלה שהיא מאוד דומה בכל המקרים.
תעשה חיפוש פשוט או מורכב בגוגל סקולר עם המילים שמענינות אותך.
-
פלונית_אלמונית*
- הודעות: 1700
- הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
דוגמה redir]לספר esc[/po]=y#v=onepage&q=verbaly%20abusive%20relationships&f=false שזו כבר המהדורה השלישית שלו, שניתן לקרוא את רובו אפילו דרך גוגל בוקס, שנותן קרדיט רחב מאוד לעבודה הזו של הפצת המסר לעשייה של הרבה אנשים כבר מ 1992 ומייד בפתיחה מדבר על כך שזו לא תופעה רק של נשים שנפגעות.
בהקדמה יש התיחסות לנושא של טיפול זוגי (שלדעתי אליו בעיקר התיחסה בשמת) וראיה דומה של מיעוט קטן של מטפלים שמזהים התעללות בעוד שהרוב לא מזהים אותה ומיחסים את הבעיה לשני בני הזוג. היא כותבת שם שהיכולת של מטפלים לזהות התעללות הולכת ועולה וזה ספר מ 2004. עשור שבו האינטרנט מאוד פעיל זה הרבה זמן והיא מספרת על כמה שהיא מתראינת ומרצה ופוגשת. וכמו שהיא כותבת ממש בהתחלה - זה לא פרויקט פרטי שלה ולא רק היא עוסקת בזה אלא רבים רבים רבים.
וזה מספרות פופולרית לקהל הרחב.
בחיפוש בתוך תקצירי מאמרים רואים שחלק מהנושא של גברים עולה על רקע היותם קורבנות בעצמם או נפגעי טראומה בשלב אחר בחיים. זאת אומרת שלא תמצא את זה בהכרח בכותרת אלא כחלק מהתיאור של אוכלוסית המחקר.
בהקדמה יש התיחסות לנושא של טיפול זוגי (שלדעתי אליו בעיקר התיחסה בשמת) וראיה דומה של מיעוט קטן של מטפלים שמזהים התעללות בעוד שהרוב לא מזהים אותה ומיחסים את הבעיה לשני בני הזוג. היא כותבת שם שהיכולת של מטפלים לזהות התעללות הולכת ועולה וזה ספר מ 2004. עשור שבו האינטרנט מאוד פעיל זה הרבה זמן והיא מספרת על כמה שהיא מתראינת ומרצה ופוגשת. וכמו שהיא כותבת ממש בהתחלה - זה לא פרויקט פרטי שלה ולא רק היא עוסקת בזה אלא רבים רבים רבים.
וזה מספרות פופולרית לקהל הרחב.
בחיפוש בתוך תקצירי מאמרים רואים שחלק מהנושא של גברים עולה על רקע היותם קורבנות בעצמם או נפגעי טראומה בשלב אחר בחיים. זאת אומרת שלא תמצא את זה בהכרח בכותרת אלא כחלק מהתיאור של אוכלוסית המחקר.
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אני לא מוצאת כל בעיה בביקורת של אישה במסע על הדיסציפלינה הפסיכולוגית. אפשר להפריך את ההכללה (על ידי מתן דוגמה נגדית). אך הביקורת לגיטימית, ובוודאי שלא בבחינת הכפשה.
-
פלונית_אלמונית*
- הודעות: 1700
- הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אפשר להפריך את ההכללה
כבר הופרכה עוד לפני שנולדה על ידי לב שומע בכבודה ובעצמה. ולכן לא היה זה מקומה והיא מיותרת.
אך הביקורת לגיטימית
כל ביקורת היא לגיטימית. טענתי שהבסיס שלה רעוע לגמרי ולמרות שהיא (הביקורת) מסתמכת על אוויר היא מושמעת בצורה נחרצת כאילו היא מבוססת על משהו בעל ערך.
שאר הדברים היו הכפשה. אישה במסע דיברה על מה שפסיכולוגים יודעים ומבינים בנושא התעללות, תחום שנחקר כבר עשרות שנים ויש עליו כתיבה מפה ועד הודעה חדשה, בלי שפגשה מימיה פסיכולוג אחד או נעזרה באופן אישי במקרה כזה בפסיכולוג.
ה"דעה" הזו מכפישה עיסוק של רבים ורבות מבלי שום ביסוס ומרחיקה קוראות שזקוקות לכך מקבלת עזרה שעשויה להציל את חייהן.
כבר הופרכה עוד לפני שנולדה על ידי לב שומע בכבודה ובעצמה. ולכן לא היה זה מקומה והיא מיותרת.
אך הביקורת לגיטימית
כל ביקורת היא לגיטימית. טענתי שהבסיס שלה רעוע לגמרי ולמרות שהיא (הביקורת) מסתמכת על אוויר היא מושמעת בצורה נחרצת כאילו היא מבוססת על משהו בעל ערך.
שאר הדברים היו הכפשה. אישה במסע דיברה על מה שפסיכולוגים יודעים ומבינים בנושא התעללות, תחום שנחקר כבר עשרות שנים ויש עליו כתיבה מפה ועד הודעה חדשה, בלי שפגשה מימיה פסיכולוג אחד או נעזרה באופן אישי במקרה כזה בפסיכולוג.
ה"דעה" הזו מכפישה עיסוק של רבים ורבות מבלי שום ביסוס ומרחיקה קוראות שזקוקות לכך מקבלת עזרה שעשויה להציל את חייהן.
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
ניתן לטעון כי אלה טענות לא מבוססות, אך זהו לא מבנה של הכפשה. בכלל, כל עוד מדובר בדיסציפלינה ענקית, ואין פה כל הצבעה על אנשים מסוימים או קבוצה קטנה, הביטוי "הכפשה" הוא בכלל לא רלוונטי.
אגב, פלונית, כדאי לבחור ניק. זה קשה כך.
אגב, פלונית, כדאי לבחור ניק. זה קשה כך.
-
פלונית_אלמונית*
- הודעות: 1700
- הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
בסדר, אז לא הכפשה. נראה לך באמת שזה החלק החשוב בדברים שלי?
ולא ממש אכפת לי שהטענות לא היו מבוססות כי מותר לטעון טענות לא מבוססות רק שצריך לדעת גם מתי לרדת מהעץ ולגדל איזה גרם של ענווה כשלא מבינים שום דבר במשהו במקום להתעקש לבסס דעה כה נחרצת וגורפת על ראיות לא רלבנטיות.
ולא ממש אכפת לי שהטענות לא היו מבוססות כי מותר לטעון טענות לא מבוססות רק שצריך לדעת גם מתי לרדת מהעץ ולגדל איזה גרם של ענווה כשלא מבינים שום דבר במשהו במקום להתעקש לבסס דעה כה נחרצת וגורפת על ראיות לא רלבנטיות.
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
נראה לך באמת שזה החלק החשוב בדברים שלי?
זה מה שבחרתי להגיב עליו. לדעתי, הוא חשוב.
זה מה שבחרתי להגיב עליו. לדעתי, הוא חשוב.
-
אל_הלב*
- הודעות: 665
- הצטרפות: 05 מאי 2012, 11:14
- דף אישי: הדף האישי של אל_הלב*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
נשמע לי דיון מעניין זה שעבורו נפתח הדף ואשמח לשמוע עוד.
בנוגע לויכוח לגבי הפסיכולוגיה, יכולה לומר ששנים די זלזלתי בתחום והעדפתי טיפולים אחרים מהפסיכולוגיה הקונבנציונלית. כשהייתי במשבר הכי גדול של חיי, עם חרדות ודיכאון קשה לאחר לידה, הגעתי לשתי פסיכולוגיות מעולות, ממש בחסד עליון, שגם הצילו אותי ועזרו לי בצורה מקצועית אובייקטיבית מלאת חמלה וסבלנות וגם שינו את כל גישתי על אפקטיביות הפסיכולוגיה הקונבנציונלית. כמובן שיש גם לשיטות אלו חסרונות, אך היתרונות עלו עליהם. הייתי בטיפול פסיכודינמי שלימד אותי כל כך לעומק על עצמי, על הדפוסים שלי, על ההשלכות מהילדות לבגרות, זוגיות ואמהות שלי, שאין לזה תחליף. וגם טיפול סיביטי משולב ביופידבק ומיינדפולנס לימד אותי פרקטיקה יקרה מפז איך לשלוט בחרדות.
ולשתי הפסיכולוגיות הללו הגעתי בפוקס של החיים, הכוונה מלמעלה מה שנקרא, ללא המלצות. וזאת אחרי עשרות שנים של יהירות וזלזול בתחום הזה והיותי מאמנת אישית בעצמי.
אני בטוחה שיש עוד פסיכולוגיות רבות וטובות אחרות. מה גם שכעת לומדת קורסים בפסיכולוגיה בעצמי בפתוחה ורואה שזה הרבה יותר מורכב משחשבתי.
אישה, לדעתי את מתכוונת למה שתמרוש כצבה בזמנו בדף שלי איך להיות מאושרת כשהתלבטתי אם לעבור לפסיכואנליזה.
בזמנו הכי נכון היה עבורי להחליף שיטה, מדינמית לסיביטי, זה עדיין לא אומר שהפסיכולוגית הדינמית לא היתה מעולה.
בנוגע לויכוח לגבי הפסיכולוגיה, יכולה לומר ששנים די זלזלתי בתחום והעדפתי טיפולים אחרים מהפסיכולוגיה הקונבנציונלית. כשהייתי במשבר הכי גדול של חיי, עם חרדות ודיכאון קשה לאחר לידה, הגעתי לשתי פסיכולוגיות מעולות, ממש בחסד עליון, שגם הצילו אותי ועזרו לי בצורה מקצועית אובייקטיבית מלאת חמלה וסבלנות וגם שינו את כל גישתי על אפקטיביות הפסיכולוגיה הקונבנציונלית. כמובן שיש גם לשיטות אלו חסרונות, אך היתרונות עלו עליהם. הייתי בטיפול פסיכודינמי שלימד אותי כל כך לעומק על עצמי, על הדפוסים שלי, על ההשלכות מהילדות לבגרות, זוגיות ואמהות שלי, שאין לזה תחליף. וגם טיפול סיביטי משולב ביופידבק ומיינדפולנס לימד אותי פרקטיקה יקרה מפז איך לשלוט בחרדות.
ולשתי הפסיכולוגיות הללו הגעתי בפוקס של החיים, הכוונה מלמעלה מה שנקרא, ללא המלצות. וזאת אחרי עשרות שנים של יהירות וזלזול בתחום הזה והיותי מאמנת אישית בעצמי.
אני בטוחה שיש עוד פסיכולוגיות רבות וטובות אחרות. מה גם שכעת לומדת קורסים בפסיכולוגיה בעצמי בפתוחה ורואה שזה הרבה יותר מורכב משחשבתי.
אישה, לדעתי את מתכוונת למה שתמרוש כצבה בזמנו בדף שלי איך להיות מאושרת כשהתלבטתי אם לעבור לפסיכואנליזה.
בזמנו הכי נכון היה עבורי להחליף שיטה, מדינמית לסיביטי, זה עדיין לא אומר שהפסיכולוגית הדינמית לא היתה מעולה.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
כשהייתי במשבר הכי גדול של חיי, עם חרדות ודיכאון קשה לאחר לידה אלו בדיוק המקרים בהם פסיכולוגיה עוזרת. ועוזרת בצורה מוכחת...
הביקורת העיקרית שאני מ כירה נגד הפסיכולוגיה היא במקרים של אנשים רגילים, של אנמצאים במשבר קשה ממש. אז, השוו פסיכולוגיה עם טיפולים אחרים, ולא נמצא יתרון לפסיכולוגיה. חבל שהמדע נוטה יותר מידי להכללות, ול אניסו לבדוק מטופלים של מטפלים שונים לאורך זמן. כמו שכבר אמרתי, לדעתי לאישיות המטפלת יש השפעה עצומה.
<וגם לזה שהיא באה בתפקיד מורת דרך או מלווה, אבל לא "מטפלת". מה שמתאים יותר למקרים של אנשים שלא נמצאים באיזה נמשבר שדורש טיפול דחוף>
עכשיו נזכרתי שציטוט של תמרוש שרציתי הוא בעצם גריין, והבנתי איפה לחפש: צריך לחפש את כל ההודעות של תמרוש בדפי הגריינים! ומהר מצאתי את הציטוט הנחוץ:
"אז סליחה, אבל מתודה שבתהליך ההכשרה שלה מלמדת את המתמחים להתעלם מרגשותיהם האנושיים ומסימנים ברורים של אי נוחות ושל מצוקה רגשית אצל האנשים שבתכלס עוזרים להם ללמוד - איזה טוב כבר יכול לצאת ממנה? משהו פה פשוט רקוב מהיסוד."
לדעתי את מתכוונת למה שתמרוש כצבה בזמנו בדף שלי
משוםמה חשבתי שזה לא שם, אלא איזה דף אחר. אבל טעיתי. אני חושבת שיש עוד דף או אולי כמה, שנכתבו בהם דברי טעם בנושא. למשל מה שכתבה תמי גלילי בדף תהליך אבל לשחרור טראומות ילדות{{}}.
בכל מקרה, אני חושבת שהשיטה הפסיכולוגית היא אחת מיני רבות, ורוב המטפלים אופן כללי (כדי שלא יאשימו אותי שוב במתקפה על הפסיכולוגיה, מתוך חוסר הבנת הנקרא) לא יודעים להתמודד טוב עם התעללות, ולא יודעים לזהות בני זוג מתעללים. זה גרוע במיוחד אצל מטפלים זוגיים, שמנסים להיות "אובייקטיביים" (מה שבלתי אפשרי) ולכן להניח ששני בני הזוג צודקים באות המידה.
הייחוד של הפסיכולוגיה היא שהיא חלק מהממסד, היא הטיפול הקונבנציאונלי, ה"מדעי". זה שאליו רוב האנשים הולכים, בתור דיפולט. וזה למטפלים שלו יש זכויות יתר בממסדר הרפואי, ביחס לכל האלטרנטיבים (למרות שבכלל לא ברור לי מה אלטרנטיבי כל כך בצילי, עירית, סאלוש או חנה).
הביקורת העיקרית שאני מ כירה נגד הפסיכולוגיה היא במקרים של אנשים רגילים, של אנמצאים במשבר קשה ממש. אז, השוו פסיכולוגיה עם טיפולים אחרים, ולא נמצא יתרון לפסיכולוגיה. חבל שהמדע נוטה יותר מידי להכללות, ול אניסו לבדוק מטופלים של מטפלים שונים לאורך זמן. כמו שכבר אמרתי, לדעתי לאישיות המטפלת יש השפעה עצומה.
<וגם לזה שהיא באה בתפקיד מורת דרך או מלווה, אבל לא "מטפלת". מה שמתאים יותר למקרים של אנשים שלא נמצאים באיזה נמשבר שדורש טיפול דחוף>
עכשיו נזכרתי שציטוט של תמרוש שרציתי הוא בעצם גריין, והבנתי איפה לחפש: צריך לחפש את כל ההודעות של תמרוש בדפי הגריינים! ומהר מצאתי את הציטוט הנחוץ:
"אז סליחה, אבל מתודה שבתהליך ההכשרה שלה מלמדת את המתמחים להתעלם מרגשותיהם האנושיים ומסימנים ברורים של אי נוחות ושל מצוקה רגשית אצל האנשים שבתכלס עוזרים להם ללמוד - איזה טוב כבר יכול לצאת ממנה? משהו פה פשוט רקוב מהיסוד."
לדעתי את מתכוונת למה שתמרוש כצבה בזמנו בדף שלי
משוםמה חשבתי שזה לא שם, אלא איזה דף אחר. אבל טעיתי. אני חושבת שיש עוד דף או אולי כמה, שנכתבו בהם דברי טעם בנושא. למשל מה שכתבה תמי גלילי בדף תהליך אבל לשחרור טראומות ילדות{{}}.
בכל מקרה, אני חושבת שהשיטה הפסיכולוגית היא אחת מיני רבות, ורוב המטפלים אופן כללי (כדי שלא יאשימו אותי שוב במתקפה על הפסיכולוגיה, מתוך חוסר הבנת הנקרא) לא יודעים להתמודד טוב עם התעללות, ולא יודעים לזהות בני זוג מתעללים. זה גרוע במיוחד אצל מטפלים זוגיים, שמנסים להיות "אובייקטיביים" (מה שבלתי אפשרי) ולכן להניח ששני בני הזוג צודקים באות המידה.
הייחוד של הפסיכולוגיה היא שהיא חלק מהממסד, היא הטיפול הקונבנציאונלי, ה"מדעי". זה שאליו רוב האנשים הולכים, בתור דיפולט. וזה למטפלים שלו יש זכויות יתר בממסדר הרפואי, ביחס לכל האלטרנטיבים (למרות שבכלל לא ברור לי מה אלטרנטיבי כל כך בצילי, עירית, סאלוש או חנה).
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אשה במסע
אימון לא נחשב לשיטה אלטרניטיבית. אולי משלימה.
מה שכן לאימון יש מטרות שונות מטיפול פסיכולוגי. היא באמת יותר מתמקדת בפתרון בעיות.
הייחוד של הפסיכולוגיה היא שהיא חלק מהממסד אני לא בטוחה שזה נכון היום. למשל קופת חולים כללית מציעה דיקור סיני, שיאצו, רפלוקסולוגיה, כירופרטיקה, פרחי באך, טווינא (??) ועוד.
טיפול פסיכולוגי טוב בלחשוף את השורשים של הבעיות.
מצד שני, פסיכולוג טוב אמור להכיר גם CBT שיותר מתאים להתמודדות עם בעיות אקוטיות, עבודה עם דמיון מודרך ועוד טכניקות שהם לאו דווקא פסיכו-אנליטיקה מסורתית, ולהתאים את השיטה לצרכים של המטופל.
אני מסכימה איתך שהשיטה הפסיכולוגית היא אחת מיני רבות בעיני היא כלי, והחוכמה זה למצוא את הכלי המתאים לבעיה.
אימון לא נחשב לשיטה אלטרניטיבית. אולי משלימה.
מה שכן לאימון יש מטרות שונות מטיפול פסיכולוגי. היא באמת יותר מתמקדת בפתרון בעיות.
הייחוד של הפסיכולוגיה היא שהיא חלק מהממסד אני לא בטוחה שזה נכון היום. למשל קופת חולים כללית מציעה דיקור סיני, שיאצו, רפלוקסולוגיה, כירופרטיקה, פרחי באך, טווינא (??) ועוד.
טיפול פסיכולוגי טוב בלחשוף את השורשים של הבעיות.
מצד שני, פסיכולוג טוב אמור להכיר גם CBT שיותר מתאים להתמודדות עם בעיות אקוטיות, עבודה עם דמיון מודרך ועוד טכניקות שהם לאו דווקא פסיכו-אנליטיקה מסורתית, ולהתאים את השיטה לצרכים של המטופל.
אני מסכימה איתך שהשיטה הפסיכולוגית היא אחת מיני רבות בעיני היא כלי, והחוכמה זה למצוא את הכלי המתאים לבעיה.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אימון לא נחשב לשיטה אלטרניטיבית. אולי משלימה.
בעיניי מי? בעיני ההורים שלי, למשל, אימון זה אלטרנטיבי לעילא, וזה משהו שהם לא יעשו. בעוד שטיפול פסיכולוגי זה משהו אפשרי. בכלל, מבחינתם "אלטרנטיבי" ו"משלים" בהקשר של רפואה זה אותו הדבר.
אני נתקלתי בטיפולים אלטרנטיביים שהקופות מממנות (למרות שגם פה יש כל מיני בעיות), אבל כל אלו טיפולים יותר פיזיים מפסיכולוגיים (למרות שהגבול בין פיזי לפסיכולוגי דק יותר בשיטות האלטרנטיביות, וטוב שכך). אימון זה משהו אחר. וכל שיטה שהיא בעיקרה טיפול בשיחה. אם זה אימון אישי למיניו, NLP, או הדמויות של אורה גבריאלי. למיטב ידיעתי, אין לי דרך לקבל מימון לאימון אישי בקופה. בעוד שלטיפול פסיכולוגי אפשר לקבל מימון...
טיפול פסיכולוגי טוב אמור להיות טוב בלחשוף את השורשים של הבעיות. אבל לפעמים סתם מתבחבשים בו שנים (שזה משהו שאימון אישי מונע, בעצם הגדרתו). ולפעמים הוא יוצר זכרונות שווא, ולפעמים הוא יוצר בעיות במקום לפתור.
וחלק גדול מהבעיות האלו נובעות מאי השיוויון הבסיסי שהטיפול הפסיכולוגי מעצים במקום להגביל, ומהיומרה לאובייקטיביות, שלא יכולה להתקיים, מעצם היותו של המטפל בן אדם.
אני בעד להתאים את הכלי לבעיה. אולם לצערי עדייןן רווחת הנטייה לשלוח לטיפול פסיכולוגי - כי זה הטיפול הקונבנציאונלי. וחבל. לכן מוזר לי הזעם של האלמונית - מה, יש מקומות בהם יש אנשים שילכו לאימון אישי ולא לטיפול פסיכולוגי? יש קבוצה משמעותית באוכלוסייה שמקבלת טיפול אלטנרטיבי אבל לא קובנציאונלי? בדרך כלל, המצב הפוךך בדיוק. זו הסיבה שהקונבנציאונלי הוא המיינסטרים, והאלטרנטיבי או המשלים נותר אלטרנטיבי או משלים
לו המצב היה הפוך, אז אימון אישי ושאר טיפולים אלטרנטיביים היו הקונבנציה, וטיפול הפסיכולוגי היה המשלים.
אישית, אני חושבת שהגישות הפיסכולוגיות השונות הן טובות ברובן, ואני מתייחסת אליהן טוב יותר מאשר לפסיכולוגיה, וטוב בהרבה מאשר להומופאתיה וטווינא וכו'.
בעיניי מי? בעיני ההורים שלי, למשל, אימון זה אלטרנטיבי לעילא, וזה משהו שהם לא יעשו. בעוד שטיפול פסיכולוגי זה משהו אפשרי. בכלל, מבחינתם "אלטרנטיבי" ו"משלים" בהקשר של רפואה זה אותו הדבר.
אני נתקלתי בטיפולים אלטרנטיביים שהקופות מממנות (למרות שגם פה יש כל מיני בעיות), אבל כל אלו טיפולים יותר פיזיים מפסיכולוגיים (למרות שהגבול בין פיזי לפסיכולוגי דק יותר בשיטות האלטרנטיביות, וטוב שכך). אימון זה משהו אחר. וכל שיטה שהיא בעיקרה טיפול בשיחה. אם זה אימון אישי למיניו, NLP, או הדמויות של אורה גבריאלי. למיטב ידיעתי, אין לי דרך לקבל מימון לאימון אישי בקופה. בעוד שלטיפול פסיכולוגי אפשר לקבל מימון...
טיפול פסיכולוגי טוב אמור להיות טוב בלחשוף את השורשים של הבעיות. אבל לפעמים סתם מתבחבשים בו שנים (שזה משהו שאימון אישי מונע, בעצם הגדרתו). ולפעמים הוא יוצר זכרונות שווא, ולפעמים הוא יוצר בעיות במקום לפתור.
וחלק גדול מהבעיות האלו נובעות מאי השיוויון הבסיסי שהטיפול הפסיכולוגי מעצים במקום להגביל, ומהיומרה לאובייקטיביות, שלא יכולה להתקיים, מעצם היותו של המטפל בן אדם.
אני בעד להתאים את הכלי לבעיה. אולם לצערי עדייןן רווחת הנטייה לשלוח לטיפול פסיכולוגי - כי זה הטיפול הקונבנציאונלי. וחבל. לכן מוזר לי הזעם של האלמונית - מה, יש מקומות בהם יש אנשים שילכו לאימון אישי ולא לטיפול פסיכולוגי? יש קבוצה משמעותית באוכלוסייה שמקבלת טיפול אלטנרטיבי אבל לא קובנציאונלי? בדרך כלל, המצב הפוךך בדיוק. זו הסיבה שהקונבנציאונלי הוא המיינסטרים, והאלטרנטיבי או המשלים נותר אלטרנטיבי או משלים
לו המצב היה הפוך, אז אימון אישי ושאר טיפולים אלטרנטיביים היו הקונבנציה, וטיפול הפסיכולוגי היה המשלים.
אישית, אני חושבת שהגישות הפיסכולוגיות השונות הן טובות ברובן, ואני מתייחסת אליהן טוב יותר מאשר לפסיכולוגיה, וטוב בהרבה מאשר להומופאתיה וטווינא וכו'.
-
אל_הלב*
- הודעות: 665
- הצטרפות: 05 מאי 2012, 11:14
- דף אישי: הדף האישי של אל_הלב*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
_אלו בדיוק המקרים בהם פסיכולוגיה עוזרת. ועוזרת בצורה מוכחת...
הביקורת העיקרית שאני מכירה נגד הפסיכולוגיה היא במקרים של אנשים רגילים, שלא נמצאים במשבר קשה ממש_
אבל זה בדיוק הקטע, שאדם מגיע לטיפול מתי שהטיפול באמת נדרש ולא כי סתם בא לי ללמוד על עצמי ולהתפתח.
וזה לא קשור לאנשים "רגילים", כל האנשים בממוצע במהלך חייהם עוברים לפחות משבר נפשי אחד גדול,
ובדיוק לזה יש צורך בטיפול פסיכולוגי.
מניסיוני שטיפול פסיכולוגי טוב, אצל מטפלת טובה, הוא יעיל ועוזר.
כמובן שניתן לטפל גם בדרכים אחרות (אלטרנטיביות, רפואה משלימה, אימון) וגם אני אוהבת מאוד להתנסות בטיפולים שונים שנקראים אלטרנטיבים (ניסיתי ארסנל של דברים: הילרית, מתקשרת קבלית, רבנים, אימון רוחני, שיאצו, דיקור סיני ויפני, כירופרקטיקה, המסע, גרינברג, עיסוי, סדנאות מודעות וכולי וכולי).
וגם פה, בגלל שהתנסיתי בהמון טיפולים יכולה לומר שמניסיוני יש טובים יותר ופחות ופעמים רבות הרגשתי שהטיפול לא עוזר ולא נוגע במהות, רק בסימפטומים.
זה מאוד תלוי מטפל/ת והאם השיטה מתאימה ברגע נתון.
בכלל, אמונתי שבחיים עדיף להחזיק בגישת גם וגם במקום או זה או זה.
זה לא או טיפול פסיכולוגי או אלטרנטיבי. זה גם וגם. או פעם זה ופעם זה. תלוי בצורך ומה מתאים בנקודת זמן.
מתודה שבתהליך ההכשרה שלה מלמדת את המתמחים להתעלם מרגשותיהם האנושיים ומסימנים ברורים של אי נוחות ושל מצוקה רגשית אצל האנשים שבתכלס עוזרים להם ללמוד - איזה טוב כבר יכול לצאת ממנה? משהו פה פשוט רקוב מהיסוד
בזמנו לא מצאתי לנכון להתחיל להתווכח על הטענה הזו של תמרוש, אך לדעתי היא שגויה לחלוטין.
אין לי מושג מאיפה תמרוש הסיקה דבר כזה. זה לא מה שידוע לי שעוברים מתמחים בפסיכולוגיה.
חברתי הטובה ביותר היא פסיכולוגית (מעולה יש לציין) שלעולם לא התעלמה בשום שלב מרגשות המטופלים שלה.
פסיכולוג טוב אמור להכיר גם CBT שיותר מתאים להתמודדות עם בעיות אקוטיות, עבודה עם דמיון מודרך ועוד טכניקות שהם לאו דווקא פסיכו-אנליטיקה מסורתית, ולהתאים את השיטה לצרכים של המטופל.
מסכימה. היום גם ענף הפסיכולוגיה התקדם ורוב הפסיכולוגים משלבים שיטות נוספות. לכן חשוב למצוא שיטה פסיכולוגית שמתאימה לבעיה ולמקרה.
יש הרבה שמטפלים בדמיון מודרך, סיביטי, היפנוזה, טכניקות של פסיכולוגיה חיובית שגם באימון אישי משתמשים בהן.
הביקורת העיקרית שאני מכירה נגד הפסיכולוגיה היא במקרים של אנשים רגילים, שלא נמצאים במשבר קשה ממש_
אבל זה בדיוק הקטע, שאדם מגיע לטיפול מתי שהטיפול באמת נדרש ולא כי סתם בא לי ללמוד על עצמי ולהתפתח.
וזה לא קשור לאנשים "רגילים", כל האנשים בממוצע במהלך חייהם עוברים לפחות משבר נפשי אחד גדול,
ובדיוק לזה יש צורך בטיפול פסיכולוגי.
מניסיוני שטיפול פסיכולוגי טוב, אצל מטפלת טובה, הוא יעיל ועוזר.
כמובן שניתן לטפל גם בדרכים אחרות (אלטרנטיביות, רפואה משלימה, אימון) וגם אני אוהבת מאוד להתנסות בטיפולים שונים שנקראים אלטרנטיבים (ניסיתי ארסנל של דברים: הילרית, מתקשרת קבלית, רבנים, אימון רוחני, שיאצו, דיקור סיני ויפני, כירופרקטיקה, המסע, גרינברג, עיסוי, סדנאות מודעות וכולי וכולי).
וגם פה, בגלל שהתנסיתי בהמון טיפולים יכולה לומר שמניסיוני יש טובים יותר ופחות ופעמים רבות הרגשתי שהטיפול לא עוזר ולא נוגע במהות, רק בסימפטומים.
זה מאוד תלוי מטפל/ת והאם השיטה מתאימה ברגע נתון.
בכלל, אמונתי שבחיים עדיף להחזיק בגישת גם וגם במקום או זה או זה.
זה לא או טיפול פסיכולוגי או אלטרנטיבי. זה גם וגם. או פעם זה ופעם זה. תלוי בצורך ומה מתאים בנקודת זמן.
מתודה שבתהליך ההכשרה שלה מלמדת את המתמחים להתעלם מרגשותיהם האנושיים ומסימנים ברורים של אי נוחות ושל מצוקה רגשית אצל האנשים שבתכלס עוזרים להם ללמוד - איזה טוב כבר יכול לצאת ממנה? משהו פה פשוט רקוב מהיסוד
בזמנו לא מצאתי לנכון להתחיל להתווכח על הטענה הזו של תמרוש, אך לדעתי היא שגויה לחלוטין.
אין לי מושג מאיפה תמרוש הסיקה דבר כזה. זה לא מה שידוע לי שעוברים מתמחים בפסיכולוגיה.
חברתי הטובה ביותר היא פסיכולוגית (מעולה יש לציין) שלעולם לא התעלמה בשום שלב מרגשות המטופלים שלה.
פסיכולוג טוב אמור להכיר גם CBT שיותר מתאים להתמודדות עם בעיות אקוטיות, עבודה עם דמיון מודרך ועוד טכניקות שהם לאו דווקא פסיכו-אנליטיקה מסורתית, ולהתאים את השיטה לצרכים של המטופל.
מסכימה. היום גם ענף הפסיכולוגיה התקדם ורוב הפסיכולוגים משלבים שיטות נוספות. לכן חשוב למצוא שיטה פסיכולוגית שמתאימה לבעיה ולמקרה.
יש הרבה שמטפלים בדמיון מודרך, סיביטי, היפנוזה, טכניקות של פסיכולוגיה חיובית שגם באימון אישי משתמשים בהן.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אבל זה בדיוק הקטע, שאדם מגיע לטיפול מתי שהטיפול באמת נדרש ולא כי סתם בא לי ללמוד על עצמי ולהתפתח.
אבל זה בדיוק הקטע - שלטיפול הולכים ממש לא רק "כשהטיפול באמת נדרש". יותר מזה - טיפול שבאמת נדרש הוא טיפול שהתאחר! עדיף בהרבה לטפל בבעיותכ שהן קטנות וקל יחסית לפתור אותן, ולא לחכות שהמצב יגיע לידיי משבר.
רפואה מונעת עדיפה לא רק בבריאות פיזית. עדיף משמעותית לשמור על מצב רגשי מעולה מלכתחילה, ולטפל בכל בעיה כשהיא עוד ממש קטנה, ולא משבר. זה גם מתאים יותר פילוסופית לגישות האלטרנטיביות.
אגב, אני קראתי "בשידור חי" איך מישהי סיפרה פה באתר הזה, איך כשהיא נקלה בבעיה פיזית, היא החליטה שאולי זה קשור לבעיה נפשית כלשהי, והחליטה לנסות להתמודד איתה. בשביל זה היא הלכה למגוון טיפולים שונים. גם אימון אישי לעיתים קרובות מיועד למצבים סטנדרטיים יחסית, כמו ריבים עם הילדים, רצון לפתוח עסק חדש, וכו'.
_וזה לא קשור לאנשים "רגילים", כל האנשים בממוצע במהלך חייהם עוברים לפחות משבר נפשי אחד גדול,
ובדיוק לזה יש צורך בטיפול פסיכולוגי._
באופן כללי, טיפול פסיכולוגי זו המצאה מודרנית יחסית. כלומר, לפני כן אנשים פתרו משברים נפשיים בדרכים אחרות. אולי פנו לחברים, לכומר/רב/שאמאן, אולי היו מערכות תמיכה למיניהן. אני זוכרת לטובה מקרה משעשע בו אישה הייתה בדכאון. התרופה המסורתית לכך היא גירוש שדים, שמתבע כמובן בצורה של ריקוד. שעש אותי שההסבר לריפוי לא הגיוני בעליל, אבל הריפוי עובד. ודי מזכיר את ההמלצות לטיפול בדכאון בימינו.
באופן כללי, אני מכירה כמה וכמה אנשים שמבחינתם פסיכולוג זה לא לטיפול במשבר, אלא לאנשים עם בעיות קשות ממש. וכמובן שזה לא הם. דעות קדומות זה דבר עקשן ושורד.
מניסיוני שטיפול פסיכולוגי טוב, אצל מטפלת טובה, הוא יעיל ועוזר.
את מודעת לכך שזו טאטולוגיה? כל טיפול טוב יעיל ועוזר, פשוט כי טיפול שלא יעיל ולא עוזר לא יקרא טיפול טוב.
זה לא מה שידוע לי שעוברים מתמחים בפסיכולוגיה.
הגישה הפסיכולוגית מדברת על אובייקטיביות, והדרך להשיג אובייקטיביות היא לשמור על ריחוק ולא להביע את רגשות המטפל בנושא מסויים, על ידי הדחקתם. זה שונה מאוד מהכלת רגשות בגישת עירית, וגם בגישה שלי.
מטפלים טובים הם טובים בכל שיטת טיפול, אבל יש שיטות טיפול שמעודדות יותר אמפתיה, וכאלו שמעודדות יותר שיקוף ואובייקטיביות.
ובנוגע לשיטות נוספות - זה משמח. אני מחכה ליום בו הטלת ספק בפרדיגמות והדמויות שבנו יהיו גם חלק מהשיטות האלו שפסיכולוגים משתמשים בהם. שלא לדבר על עוצמת הרכות ושאר דברים אלטרנטיביים ממש, שמדבריםע ל קשר בין גוף ונפש.
בבדיקה שעשו פעם מצאו שחצי מהפסיכיאטרים לא שלחו את המטופלים החדשים שלהם לבדיקות דם, לבדוק שמא הדכאון שלהם נובע ממחסור ב-B12 או משהו בסגנון. למרות שרשמית, לפי הרפואה הקונבנציאונלית למהדרין, זה מה שהם אמורים לעשות. לדעתי זה סינדרום של התמחות-יתר שכל הרפואה הקונבנציאונלית סובלת ממנו, ואני לא חושבת שפסיכולוגים חמקו מכך.
אבל זה בדיוק הקטע - שלטיפול הולכים ממש לא רק "כשהטיפול באמת נדרש". יותר מזה - טיפול שבאמת נדרש הוא טיפול שהתאחר! עדיף בהרבה לטפל בבעיותכ שהן קטנות וקל יחסית לפתור אותן, ולא לחכות שהמצב יגיע לידיי משבר.
רפואה מונעת עדיפה לא רק בבריאות פיזית. עדיף משמעותית לשמור על מצב רגשי מעולה מלכתחילה, ולטפל בכל בעיה כשהיא עוד ממש קטנה, ולא משבר. זה גם מתאים יותר פילוסופית לגישות האלטרנטיביות.
אגב, אני קראתי "בשידור חי" איך מישהי סיפרה פה באתר הזה, איך כשהיא נקלה בבעיה פיזית, היא החליטה שאולי זה קשור לבעיה נפשית כלשהי, והחליטה לנסות להתמודד איתה. בשביל זה היא הלכה למגוון טיפולים שונים. גם אימון אישי לעיתים קרובות מיועד למצבים סטנדרטיים יחסית, כמו ריבים עם הילדים, רצון לפתוח עסק חדש, וכו'.
_וזה לא קשור לאנשים "רגילים", כל האנשים בממוצע במהלך חייהם עוברים לפחות משבר נפשי אחד גדול,
ובדיוק לזה יש צורך בטיפול פסיכולוגי._
באופן כללי, טיפול פסיכולוגי זו המצאה מודרנית יחסית. כלומר, לפני כן אנשים פתרו משברים נפשיים בדרכים אחרות. אולי פנו לחברים, לכומר/רב/שאמאן, אולי היו מערכות תמיכה למיניהן. אני זוכרת לטובה מקרה משעשע בו אישה הייתה בדכאון. התרופה המסורתית לכך היא גירוש שדים, שמתבע כמובן בצורה של ריקוד. שעש אותי שההסבר לריפוי לא הגיוני בעליל, אבל הריפוי עובד. ודי מזכיר את ההמלצות לטיפול בדכאון בימינו.
באופן כללי, אני מכירה כמה וכמה אנשים שמבחינתם פסיכולוג זה לא לטיפול במשבר, אלא לאנשים עם בעיות קשות ממש. וכמובן שזה לא הם. דעות קדומות זה דבר עקשן ושורד.
מניסיוני שטיפול פסיכולוגי טוב, אצל מטפלת טובה, הוא יעיל ועוזר.
את מודעת לכך שזו טאטולוגיה? כל טיפול טוב יעיל ועוזר, פשוט כי טיפול שלא יעיל ולא עוזר לא יקרא טיפול טוב.
זה לא מה שידוע לי שעוברים מתמחים בפסיכולוגיה.
הגישה הפסיכולוגית מדברת על אובייקטיביות, והדרך להשיג אובייקטיביות היא לשמור על ריחוק ולא להביע את רגשות המטפל בנושא מסויים, על ידי הדחקתם. זה שונה מאוד מהכלת רגשות בגישת עירית, וגם בגישה שלי.
מטפלים טובים הם טובים בכל שיטת טיפול, אבל יש שיטות טיפול שמעודדות יותר אמפתיה, וכאלו שמעודדות יותר שיקוף ואובייקטיביות.
ובנוגע לשיטות נוספות - זה משמח. אני מחכה ליום בו הטלת ספק בפרדיגמות והדמויות שבנו יהיו גם חלק מהשיטות האלו שפסיכולוגים משתמשים בהם. שלא לדבר על עוצמת הרכות ושאר דברים אלטרנטיביים ממש, שמדבריםע ל קשר בין גוף ונפש.
בבדיקה שעשו פעם מצאו שחצי מהפסיכיאטרים לא שלחו את המטופלים החדשים שלהם לבדיקות דם, לבדוק שמא הדכאון שלהם נובע ממחסור ב-B12 או משהו בסגנון. למרות שרשמית, לפי הרפואה הקונבנציאונלית למהדרין, זה מה שהם אמורים לעשות. לדעתי זה סינדרום של התמחות-יתר שכל הרפואה הקונבנציאונלית סובלת ממנו, ואני לא חושבת שפסיכולוגים חמקו מכך.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
פתחתי עכשי שוב את הספר "מילים הורגות" במקום בו הפסקתי לקרוא אותו. התברר שזה בדיוק הפרק על בחירת מטפל! אני לא יכולה להעתיק את כל הפרק לכאן, אז אני רק אצטט כמה משפטים:
מטפל טוב הוא מטפל המעניק אמפתיה והגנה לאישה.
זו תת כותרת שאחריה היה בין היתר סיפור על אישה שהגיעה למטפלת שהתגוררה בוילה מפוארת, ובתגובה לתלונתה על כך שבעלה ביטל את השותפות שלה בחשבון הבנק המשותף אמרה :אז מה יש? גם לי ולבעלי יש חשבונות נפרדים.".
מטפל טוב צריך להיות מעורב פעיל בטיפול ולא לחשוש לנקוט עמדה חד משמעית. מטפלים מאסכולת ה"שתקנים" מהנהנים רבות בראשף נמנעים מלחוות דעה, אינם מוכנים לנקוט עמדהף שומרים על ריחוק טיפולי,_ הם _לא נצאים כאן כדי לתת לך מרשמים" ו _אין להם תשובות. התשובות צריכות לבוא רק ממך
יש מטפלים שהאני מאמין שלהם שונה בתכלית. הם מעורבים בדיאלוג, מרגשים חובה לנקוט עמדה כשהם חשים שזה נכון, לא חוששים לגלות אמפתיה, חשוב להם לבטא אכפתיות אמיתית נותנים להרגיש שהם בעלי ברית שלך.
מודה, לדעתי הדוגמאות למטפלים רעים מהספר מתחילות להיות ראויות לספר משלהן, על בעיות ביכולת אמפתיה בסיסיות. אתן דוגמא אחת, קיצונית בחוסר הרגישות:
"כשעינת הגיעה לטיפול וסיפרה כי בעלה לא מדבר איתה כבר חמישה חוגשים, המטפל מיקד את השיחה במציאות הפנימית שלה ובתחושותיה בנוגע לכך. הוא שאל אותה איך את מסבירה את כעסו? מה את מרגישה כשאת נכנסת הביתה, והוא אינו מביט בך ואינו מתייחס אלייך? מה זה עושה לך? אך לא אמר לה ולו פעם אחת במשך השיחה שאסור לו לעשות לה דבר כזה.
מטפל טוב הוא מטפל אשר אינו מאשים אותך על חולשתך
מטפל טוב הוא מטפל היודע להבחין ביו התעללות ובין קונפליקט. (וזו הנקודה בה לדעתי רוב המטפלים לא מאוד מוצלחים)
מטפל טוב וא מטפל המבין כי אינך אחראית להתנהגותו של בן זוגך - הוא אינו מאשים אותך ואינו מבקר אותך
מטפל טוב יודע מתי לתת את הדעת למציאות החיצונת ומתי לפנות את המציאות הפנימית.
מה שכתבתי אלו בעיקר כותרות בפרק. זה והסיכום הם בעצם החלקים שלא קראתי בספר, כי הם נראו לי פחות רלוונטיים. אשב לקרוא אותם עכשיו.
מטפל טוב הוא מטפל המעניק אמפתיה והגנה לאישה.
זו תת כותרת שאחריה היה בין היתר סיפור על אישה שהגיעה למטפלת שהתגוררה בוילה מפוארת, ובתגובה לתלונתה על כך שבעלה ביטל את השותפות שלה בחשבון הבנק המשותף אמרה :אז מה יש? גם לי ולבעלי יש חשבונות נפרדים.".
מטפל טוב צריך להיות מעורב פעיל בטיפול ולא לחשוש לנקוט עמדה חד משמעית. מטפלים מאסכולת ה"שתקנים" מהנהנים רבות בראשף נמנעים מלחוות דעה, אינם מוכנים לנקוט עמדהף שומרים על ריחוק טיפולי,_ הם _לא נצאים כאן כדי לתת לך מרשמים" ו _אין להם תשובות. התשובות צריכות לבוא רק ממך
יש מטפלים שהאני מאמין שלהם שונה בתכלית. הם מעורבים בדיאלוג, מרגשים חובה לנקוט עמדה כשהם חשים שזה נכון, לא חוששים לגלות אמפתיה, חשוב להם לבטא אכפתיות אמיתית נותנים להרגיש שהם בעלי ברית שלך.
מודה, לדעתי הדוגמאות למטפלים רעים מהספר מתחילות להיות ראויות לספר משלהן, על בעיות ביכולת אמפתיה בסיסיות. אתן דוגמא אחת, קיצונית בחוסר הרגישות:
"כשעינת הגיעה לטיפול וסיפרה כי בעלה לא מדבר איתה כבר חמישה חוגשים, המטפל מיקד את השיחה במציאות הפנימית שלה ובתחושותיה בנוגע לכך. הוא שאל אותה איך את מסבירה את כעסו? מה את מרגישה כשאת נכנסת הביתה, והוא אינו מביט בך ואינו מתייחס אלייך? מה זה עושה לך? אך לא אמר לה ולו פעם אחת במשך השיחה שאסור לו לעשות לה דבר כזה.
מטפל טוב הוא מטפל אשר אינו מאשים אותך על חולשתך
מטפל טוב הוא מטפל היודע להבחין ביו התעללות ובין קונפליקט. (וזו הנקודה בה לדעתי רוב המטפלים לא מאוד מוצלחים)
מטפל טוב וא מטפל המבין כי אינך אחראית להתנהגותו של בן זוגך - הוא אינו מאשים אותך ואינו מבקר אותך
מטפל טוב יודע מתי לתת את הדעת למציאות החיצונת ומתי לפנות את המציאות הפנימית.
מה שכתבתי אלו בעיקר כותרות בפרק. זה והסיכום הם בעצם החלקים שלא קראתי בספר, כי הם נראו לי פחות רלוונטיים. אשב לקרוא אותם עכשיו.
-
מיכל_בז*
- הודעות: 2179
- הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
אישה, אל תפגעי, אבל יש לך תפיסה הכי מיושנת שיש בקשר לפסיכולוגיה. ממש הוצאה מלפני 15 שנים, אם לא יותר.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
הרבה יותר מחמש עשרה שנים אחורה. אני למדתי פסיכולוגיה לפני 15 שנים בדיוק ולא שמעתי אפילו פעם אחת על ניסיון לאובייקטיביזציה. זו מחשבה פרוידיאנית עתיקה ממש וכך גם חלק גדול משאר התפיסות שלך, אישה במסע, לגבי טיפול ומטפלים.
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
הדיון פה הוא כללי, אך אציין שבאופן אישי, שני פסיכולוגים ופסיכולוגית (שניים מהם בשיטה דינמית) פספסו לחלוטין את ההתעללות ויצרו נזקים עצומים ומתמשכים.
-
אל_הלב*
- הודעות: 665
- הצטרפות: 05 מאי 2012, 11:14
- דף אישי: הדף האישי של אל_הלב*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
עדיף בהרבה לטפל בבעיותכ שהן קטנות וקל יחסית לפתור אותן, ולא לחכות שהמצב יגיע לידיי משבר.
ברור שעדיף אך לא תמיד ניתן.
ראשית כי לא תמיד את מודעת לבעיות, עד שהן מתפרצות או באות לידי ביטוי בצורה של טריגר לפעולה (הבנה שיש בעיה ופניה לטיפול) ושנית זה לא סותר.
כל חיי הייתי בקורסים של מודעות והתפתחות אישית, כולל למידת אימון אישי ועיסוקי כמאמנת אישית במשך חמש שנים. וכן טיפולים אלטרנטיבים, ספרי העצמה ורוחניות, לימודי קבלה ועוד. זה לא מנע את המשבר של חיי לאחר הלידה.
לכן, כאשר אדם נמצא במשבר, זה הזמן המתאים ביותר להתחזק ולפנות לטיפול.
זה לא סותר כמובן שזה יופי להגיע לטיפול גם לא במצב קריטי.
אבל כשהמצב קריטי זה יכול פשוט להציל נפשות. כך היה אצלי.
טיפול פסיכולוגי זו המצאה מודרנית יחסית. כלומר, לפני כן אנשים פתרו משברים נפשיים בדרכים אחרות. אולי פנו לחברים, לכומר/רב/שאמאן, אולי היו מערכות תמיכה למיניהן. אני
לא מוצאת שום רלוונטיות בטענה הזו שלך.
המצאה מודרנית שמתאימה לחיים המודרנים ששונים מאוד לחיים שחיו בעבר.
וגם היום, פניה לעזרה לחברים, לרב, למערכות קהילתיות היא מצוינת וקיימת, רק לא מהווה בהכרח תחליף לטיפול פרטני ואישי.
אין פה סתירה. זה גם וגם לא או או.
_מניסיוני שטיפול פסיכולוגי טוב, אצל מטפלת טובה, הוא יעיל ועוזר.
את מודעת לכך שזו טאטולוגיה?_
הניסוח לא מיטבי, הכוונה שלי היתה שטיפול פסיכולוגי אצל מטפלת טובה הוא יעיל ועוזר.
זאת אומרת שאם המטפלת היא טובה, האדם פתוח ומשתף פעולה עם הטיפול וחש חיבור למטפלת, אז זה עובד. השיטה עובדת.
לא תמיד. לא לכל אחד. אבל פעמים רבות היא עובדת. ולכן שמחה שהיא קיימת.
יש מטפלים שהאני מאמין שלהם שונה בתכלית. הם מעורבים בדיאלוג, מרגשים חובה לנקוט עמדה כשהם חשים שזה נכון, לא חוששים לגלות אמפתיה, חשוב להם לבטא אכפתיות אמיתית נותנים להרגיש שהם בעלי ברית שלך.
צודקת שאלו לרוב יותר מאמנים אישיים או מטפלים בשיטות אחרות מפסיכולוגים.
גם אני הייתי מאמנת אישית כזו.
לעיתים זה בדיוק מה שהיה נדרש עבור המתאמן ולעיתים הרגשתי שנקיטת העמדה לא מספיק מאפשרת מרחב למתאמן, כפי שהפסיכולוגית איפשרה לי מרחב לבטא את עצמי, כשלא נקטה עמדה ועדיין היתה מאוד ורבלית ולא מהפסיכולוגיות השותקות והמהנהנות.
מניחה שיש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן לעניין הזה של נקיטת עמדה.
אני מכירה כמה וכמה אנשים שמבחינתם פסיכולוג זה לא לטיפול במשבר, אלא לאנשים עם בעיות קשות ממש
נשמע שאלו אנשים מאוד מיושנים ופרימיטיבים וכאלו שיסבלו מאוד בתוכם פנימה מבלי להיעזר בטיפול. ליבי עליהם.
והדרך להשיג אובייקטיביות היא לשמור על ריחוק ולא להביע את רגשות המטפל בנושא מסויים, על ידי הדחקתם. זה שונה מאוד מהכלת רגשות בגישת עירית, וגם בגישה שלי.
את מציגה שוב גישה של או או.
מי אמר שאלו שתי הדרכים היחידות? שלשמור על ריחוק זה להדחיק רגשות?
באימון למדנו על ההבדל בין אמפטיה להזדהות.
ניתן להיות מכיל ואמפטי ועדיין לשמור על ריחוק רגשי, כזה שיאפשר לך להיות מקצועי ועוזר באמת לאדם מולך במקום להיסחף אחרי הרגשות שלך.
ברור שעדיף אך לא תמיד ניתן.
ראשית כי לא תמיד את מודעת לבעיות, עד שהן מתפרצות או באות לידי ביטוי בצורה של טריגר לפעולה (הבנה שיש בעיה ופניה לטיפול) ושנית זה לא סותר.
כל חיי הייתי בקורסים של מודעות והתפתחות אישית, כולל למידת אימון אישי ועיסוקי כמאמנת אישית במשך חמש שנים. וכן טיפולים אלטרנטיבים, ספרי העצמה ורוחניות, לימודי קבלה ועוד. זה לא מנע את המשבר של חיי לאחר הלידה.
לכן, כאשר אדם נמצא במשבר, זה הזמן המתאים ביותר להתחזק ולפנות לטיפול.
זה לא סותר כמובן שזה יופי להגיע לטיפול גם לא במצב קריטי.
אבל כשהמצב קריטי זה יכול פשוט להציל נפשות. כך היה אצלי.
טיפול פסיכולוגי זו המצאה מודרנית יחסית. כלומר, לפני כן אנשים פתרו משברים נפשיים בדרכים אחרות. אולי פנו לחברים, לכומר/רב/שאמאן, אולי היו מערכות תמיכה למיניהן. אני
לא מוצאת שום רלוונטיות בטענה הזו שלך.
המצאה מודרנית שמתאימה לחיים המודרנים ששונים מאוד לחיים שחיו בעבר.
וגם היום, פניה לעזרה לחברים, לרב, למערכות קהילתיות היא מצוינת וקיימת, רק לא מהווה בהכרח תחליף לטיפול פרטני ואישי.
אין פה סתירה. זה גם וגם לא או או.
_מניסיוני שטיפול פסיכולוגי טוב, אצל מטפלת טובה, הוא יעיל ועוזר.
את מודעת לכך שזו טאטולוגיה?_
הניסוח לא מיטבי, הכוונה שלי היתה שטיפול פסיכולוגי אצל מטפלת טובה הוא יעיל ועוזר.
זאת אומרת שאם המטפלת היא טובה, האדם פתוח ומשתף פעולה עם הטיפול וחש חיבור למטפלת, אז זה עובד. השיטה עובדת.
לא תמיד. לא לכל אחד. אבל פעמים רבות היא עובדת. ולכן שמחה שהיא קיימת.
יש מטפלים שהאני מאמין שלהם שונה בתכלית. הם מעורבים בדיאלוג, מרגשים חובה לנקוט עמדה כשהם חשים שזה נכון, לא חוששים לגלות אמפתיה, חשוב להם לבטא אכפתיות אמיתית נותנים להרגיש שהם בעלי ברית שלך.
צודקת שאלו לרוב יותר מאמנים אישיים או מטפלים בשיטות אחרות מפסיכולוגים.
גם אני הייתי מאמנת אישית כזו.
לעיתים זה בדיוק מה שהיה נדרש עבור המתאמן ולעיתים הרגשתי שנקיטת העמדה לא מספיק מאפשרת מרחב למתאמן, כפי שהפסיכולוגית איפשרה לי מרחב לבטא את עצמי, כשלא נקטה עמדה ועדיין היתה מאוד ורבלית ולא מהפסיכולוגיות השותקות והמהנהנות.
מניחה שיש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאן לעניין הזה של נקיטת עמדה.
אני מכירה כמה וכמה אנשים שמבחינתם פסיכולוג זה לא לטיפול במשבר, אלא לאנשים עם בעיות קשות ממש
נשמע שאלו אנשים מאוד מיושנים ופרימיטיבים וכאלו שיסבלו מאוד בתוכם פנימה מבלי להיעזר בטיפול. ליבי עליהם.
והדרך להשיג אובייקטיביות היא לשמור על ריחוק ולא להביע את רגשות המטפל בנושא מסויים, על ידי הדחקתם. זה שונה מאוד מהכלת רגשות בגישת עירית, וגם בגישה שלי.
את מציגה שוב גישה של או או.
מי אמר שאלו שתי הדרכים היחידות? שלשמור על ריחוק זה להדחיק רגשות?
באימון למדנו על ההבדל בין אמפטיה להזדהות.
ניתן להיות מכיל ואמפטי ועדיין לשמור על ריחוק רגשי, כזה שיאפשר לך להיות מקצועי ועוזר באמת לאדם מולך במקום להיסחף אחרי הרגשות שלך.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
או וואו, הזוי לי לקרוא הכפשות על פסיכולוגים.
אבל יש הרבה מאוד מטפלים אלטרנטיביים שלקחו ממני סכומי עתק, ואולי אספר פעם על אוסף הפגיעות העצום שהותירו בי. (משהו ממש מזעזע)
הפסיכולוגים שטופלתי על ידם (4 במספר) גם כשלא היו מושלמים לפחות ידעו היטב היטב לא להזיק ולא לפגוע.
מוסיפה לסטטיסטיקה.
אבל יש הרבה מאוד מטפלים אלטרנטיביים שלקחו ממני סכומי עתק, ואולי אספר פעם על אוסף הפגיעות העצום שהותירו בי. (משהו ממש מזעזע)
הפסיכולוגים שטופלתי על ידם (4 במספר) גם כשלא היו מושלמים לפחות ידעו היטב היטב לא להזיק ולא לפגוע.
מוסיפה לסטטיסטיקה.
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
פלוני אלמונית, תודה על דברייך שלדעתי לא נשמעים מספיק כאן באתר. אם יש לך רצון וזמן לפרט קצת יותר על הטיפולים שהזכרת ומה קרה בהם אשמח לשמוע ואולי זה יעניין גם אחרות כאן.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
כן אשמח. אספר את קורותיי אצל המטפלים האלטרנטיבים, חלקם היו בסדר וחלקם כפי שאכתוב, ממש לא. ראשית הגעתי להילרית. באותה תקופה הייתי צעירה מאוד בדיכאון קשה ובולמית בסתר. למעשה היא הייתה הראשונה שסיפרתי לה על הבולמיה כי לא היה לי עוד על מי לסמוך. היא הייתה די צעירה ובהסתכלות לאחור לא היה לה מושג איך מטפלים באמת. ייאמר שהיא לא מהמטפלות שאני מחשיבה כמזיקות, אבל היא כן גרמה לי לחשוב שאני מטפלת בעצמי בזמן שבעצם לא הייתי בטיפול אמיתי. ייאמר עוד לזכותה שהיא סיימה את הטיפול בנקודת זמן כלשהי, כי היא "הרגישה שנגמר" הייתי מגיעה במיוחד בשבילה לתל אביב, ואפילו לא ידעתי איך אני מרגישה כי המצב שלי היה חמור ממש. קיבלתי את זה. לא משנה מה קרה איתה אחר כך, לא רוצה לשים סימנים מזהים, כי זה היה לפני שנים רבות ואני מאמינה שאנשים משתנים.
לאחר מכן הייתי בטיפול אצל מטפלת בשיטת גרינברג, והיא גם הייתה צעירה, אבל אני מביאה אותה כדוגמא לטיפול שהיה טוב, כי היה לה מושג לגבי הקשבה, הכלה ודברים כאלה.
לאחר מכן הייתה תקופה ארוכה שהייתי בטיפולים רק אצל פסיכולוגים. אחת צעירה בשירות הפסיכולוגי לסטודנט שחוויית הטיפול אצלה כבר הייתה משהו אחר לגמרי. יכולתי ממש לשמוע את עצמי דרך הדריכות שלה. היא הייתה מקסימה. הרגשתי שהיא באמת שם בשבילי. מטפלת מדהימה שמטפלת עד היום ועשתה חיל. לאחר מכן לתקופה ארוכה טופלתי אצל פסיכולוג מבוגר ומנוסה ומאוד עזר לי. הגישה שלו הייתה שונה לפעמים היינו עושים סימולציות ופחות הייתי חופרת ברגשות העמוקים שלי, אבל מה שמשותף - התחושה הברורה שיש אצל המטפל מודעות להשפעת הנוכחות שלו על המטופל, וקודם כל תחושה שהוא לוקח אחריות על רגשותיו. כי אחרי הסדרה המוצלחת הזאת ישנה עוד סדרת מטפלות אלטרנטיביות שתיכף אספר על כל הבעיות שגרמו לי.
אבל אעיר כאן בסוגריים שעברתי התעללות קשה כילדה ולכן הייתי זקוקה לכל הטיפולים האלה, זה לא משהו שאני חושבת שכל אחד צריך.
לאחר מכן שמעתי על איזה שיטה, הייתי באוניברסיטה והיו לי קשיים שחשבתי שיהיה אפשרי לפתור באמצעות שיטה שהיא לא טיפול יקר וארוך. ככה קיוויתי. הגעתי למישהי שהבטיחה המון. עשיתי איתה פגישות דרך הסקייפ. השיטה עצמה דיברה אליי אבל לא היה ספק שהיא לא מטפלת. הנוכחות שלה מנעה ממני לדבר כי היא הייתה מאוד מורגשת. מה שאני מנה להגיד זה שהרגשתי שהיא לא מחבבת אותי בכלל. אבל כאילו לא יכולתי להאמין שזה נכון. אלו דברים שהיה לי קשה לנסח אפילו לעצמי עד לא מזמן. אבל כן הגעתי לשם כדי לטפל בדברים בתקופה מאוד קשה, ולא יכולתי להיות שם בשביל עצמי מספיק כדי לומר - זה לא מתאים. האמנתי שמה שלא קורה הטיפול יעזור לי אם אתן צ'אנס, היייתי עדיין תחת השפעת הטיפולים הטובים של הפסיכולוגים. אחרי כמה פגישות היא התקשרה להציע לי לעשות איתה קורס. הייתי מאוד מופתעת שהיא מתקשרת אליי בגלל הווייב החזק של חוסר החיבה שהרגשתי ממנה. היא אמרה שזה מאוד יתאים לי ובתמימותי האמנתי שהיא מתכוונת לזה. שהיא חושבת שקורס טיפולי עם עוד אנשים יעזור לי. אמרתי לה שיש לי בעיה קשה לשלם והיא הציעה מיד בשמחה לפרוס את התשלום לה-מ-ו-ן צ'קים. בתמימותי האמנתי שהיא מנסה לעזור לי ושאיכפת לה. התחיל הקורס, ובקורס עצמו הייתה אישה שהיה ברור ששונאת אותי. לא הרגשתי בנוח אבל היה לי מאוד חשוב לטפל בעצמי. האישה הזאת לא רצתה לשתף איתי פעולה ובשלב כלשהו אמרה עליי שאני "כמו רובוט" "לא אנושית" ועוד דברים שאז עוד לא הבנתי, אבל הם ריסקו אותי. המנחה שמעה הכל ולא עשתה כלום. אני המשכתי להשתתף ואפילו הלכתי למפגש עם כולם בשלב כלשהו. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את המנחה. ופנים מול פנים כבר לא היה אפשר להתבלבל - היא לא מחבבת אותי. זה הכל היה שקר. היא הייתה נחמדה לכולם חוץ מאליי. היו לה הערות מגעילות עליי. הרגשתי שאני יוצאת מחוץ לגוף שלי כשהאישה שירדה עליי הזכירה את העובדה שאנחנו לא מסתדרות מול כולם, למרות שזה היה שקר. היא לא הסתדרה איתי, אני הייתי פגועה מכדי להגיב למשהו. כשחזרתי מהמפגש (שהיה מאוד מרוחק ועוד הגעתי אליו בתחבורה ציבורית) הרגשתי זוועה. שאני לא יכולה לחזור הביתה. נפגשתי עם ידיד והתחלתי לדבר איתו. פתאום הכל יצא. הוא היה בהלם. אמר שמה שקרה לי זו זוועה והעובדה שאני משלמת ועוד נוסעת רחוק כדי שיפגעו בי היא מזעזעת. התחלתי לעכל את הרגשות שלי. הרגשתי מותשת. דיברתי עם המנחה. היא ממש לא עשתה כלום. למפגש השני כבר לא הגעתי. הצ'קים המשיכו לרדת תקופה אינסופית, מדגישים את ההשפלה שלי. שנתתי מהכוח הזמן והכסף למישהי שרק רצתה לנצל אותי כדי למלא קבוצה קטנה.
לאחר מכן חברה טובה המליצה לי על הילרית. הלכתי אליה, וקיוויתי שהיא תוכל לעזור לי. ההילרית החזיקה לי את היד ואמרה לי שהיא מרגישה את ההתנגדות שלי. לאחר מכן היא אמרה שהאנרגיה שלי לא מאפשרת לה להרגיש. טיפול אחרי זה היא אמרה שזה קשה לה לפגוש אותי בגלל האנרגיה שלי. "זה כיף לראות אותך אבל גם קשה". לא ידעתי איך להגיב. לאחר כמה זמן היא אמרה שכנראה יש לי אנרגיה מאוד פשוטה, משהו מאוד רגיל ולא מיוחד, וזה בסדר, יש אנשים עם אנרגיה כזאת. זה היה ממש מוזר ומעליב. מה זה אומר אנרגיה פשוטה? היא אמרה שאני כמו במבוק. (וואו היא לא הבינה אותי בשיט) היא הייתה כל כך מוזרה שאני ממש חושבת שזה נורא שאנשים הולכים אליה.
הייתי גם אצל מטפל נוסף, שאין איך ליפות את זה אבל הרגשתי לא פעם ולא פעמיים מוטרדת מינית אצלו בכל מיני דברים קטנים. כמו שכבר אפשר להבין מסיפוריי לא עשיתי עם זה כלום ואולי זה הכל בראש שלי. אבל לא זה לא בראש שלי. לא מדברים עם מטופלת על מין כשהיא לא חשה בנוח.
היום אני אצל פסיכולוגית מדהימה. יכולה להכניס את כל המטפלים האלה לכיס הקטן בלי למצמץ. חברה טובה שלי לומדת פסיכולוגיה קלינית. אני מדברת איתה הרבה על הלימודים. המטפל חייב להבין שהוא לא נושא עם עצמו איזה שרביט מוזהב שאם יכוון אותו אל המטופל הוא יבריא. השרביט המוזהב הוא אך ורק הנוכחות שלו. ולכן עליו שוב ושוב להתרכז בהיות נוכח בלי להביא את הצרכים הרגשיים שלו לטיפול. רוב המטפלים האלטרנטיביים שפגשתי בהם לא הבינו בזה דבר.
לאחר מכן הייתי בטיפול אצל מטפלת בשיטת גרינברג, והיא גם הייתה צעירה, אבל אני מביאה אותה כדוגמא לטיפול שהיה טוב, כי היה לה מושג לגבי הקשבה, הכלה ודברים כאלה.
לאחר מכן הייתה תקופה ארוכה שהייתי בטיפולים רק אצל פסיכולוגים. אחת צעירה בשירות הפסיכולוגי לסטודנט שחוויית הטיפול אצלה כבר הייתה משהו אחר לגמרי. יכולתי ממש לשמוע את עצמי דרך הדריכות שלה. היא הייתה מקסימה. הרגשתי שהיא באמת שם בשבילי. מטפלת מדהימה שמטפלת עד היום ועשתה חיל. לאחר מכן לתקופה ארוכה טופלתי אצל פסיכולוג מבוגר ומנוסה ומאוד עזר לי. הגישה שלו הייתה שונה לפעמים היינו עושים סימולציות ופחות הייתי חופרת ברגשות העמוקים שלי, אבל מה שמשותף - התחושה הברורה שיש אצל המטפל מודעות להשפעת הנוכחות שלו על המטופל, וקודם כל תחושה שהוא לוקח אחריות על רגשותיו. כי אחרי הסדרה המוצלחת הזאת ישנה עוד סדרת מטפלות אלטרנטיביות שתיכף אספר על כל הבעיות שגרמו לי.
אבל אעיר כאן בסוגריים שעברתי התעללות קשה כילדה ולכן הייתי זקוקה לכל הטיפולים האלה, זה לא משהו שאני חושבת שכל אחד צריך.
לאחר מכן שמעתי על איזה שיטה, הייתי באוניברסיטה והיו לי קשיים שחשבתי שיהיה אפשרי לפתור באמצעות שיטה שהיא לא טיפול יקר וארוך. ככה קיוויתי. הגעתי למישהי שהבטיחה המון. עשיתי איתה פגישות דרך הסקייפ. השיטה עצמה דיברה אליי אבל לא היה ספק שהיא לא מטפלת. הנוכחות שלה מנעה ממני לדבר כי היא הייתה מאוד מורגשת. מה שאני מנה להגיד זה שהרגשתי שהיא לא מחבבת אותי בכלל. אבל כאילו לא יכולתי להאמין שזה נכון. אלו דברים שהיה לי קשה לנסח אפילו לעצמי עד לא מזמן. אבל כן הגעתי לשם כדי לטפל בדברים בתקופה מאוד קשה, ולא יכולתי להיות שם בשביל עצמי מספיק כדי לומר - זה לא מתאים. האמנתי שמה שלא קורה הטיפול יעזור לי אם אתן צ'אנס, היייתי עדיין תחת השפעת הטיפולים הטובים של הפסיכולוגים. אחרי כמה פגישות היא התקשרה להציע לי לעשות איתה קורס. הייתי מאוד מופתעת שהיא מתקשרת אליי בגלל הווייב החזק של חוסר החיבה שהרגשתי ממנה. היא אמרה שזה מאוד יתאים לי ובתמימותי האמנתי שהיא מתכוונת לזה. שהיא חושבת שקורס טיפולי עם עוד אנשים יעזור לי. אמרתי לה שיש לי בעיה קשה לשלם והיא הציעה מיד בשמחה לפרוס את התשלום לה-מ-ו-ן צ'קים. בתמימותי האמנתי שהיא מנסה לעזור לי ושאיכפת לה. התחיל הקורס, ובקורס עצמו הייתה אישה שהיה ברור ששונאת אותי. לא הרגשתי בנוח אבל היה לי מאוד חשוב לטפל בעצמי. האישה הזאת לא רצתה לשתף איתי פעולה ובשלב כלשהו אמרה עליי שאני "כמו רובוט" "לא אנושית" ועוד דברים שאז עוד לא הבנתי, אבל הם ריסקו אותי. המנחה שמעה הכל ולא עשתה כלום. אני המשכתי להשתתף ואפילו הלכתי למפגש עם כולם בשלב כלשהו. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את המנחה. ופנים מול פנים כבר לא היה אפשר להתבלבל - היא לא מחבבת אותי. זה הכל היה שקר. היא הייתה נחמדה לכולם חוץ מאליי. היו לה הערות מגעילות עליי. הרגשתי שאני יוצאת מחוץ לגוף שלי כשהאישה שירדה עליי הזכירה את העובדה שאנחנו לא מסתדרות מול כולם, למרות שזה היה שקר. היא לא הסתדרה איתי, אני הייתי פגועה מכדי להגיב למשהו. כשחזרתי מהמפגש (שהיה מאוד מרוחק ועוד הגעתי אליו בתחבורה ציבורית) הרגשתי זוועה. שאני לא יכולה לחזור הביתה. נפגשתי עם ידיד והתחלתי לדבר איתו. פתאום הכל יצא. הוא היה בהלם. אמר שמה שקרה לי זו זוועה והעובדה שאני משלמת ועוד נוסעת רחוק כדי שיפגעו בי היא מזעזעת. התחלתי לעכל את הרגשות שלי. הרגשתי מותשת. דיברתי עם המנחה. היא ממש לא עשתה כלום. למפגש השני כבר לא הגעתי. הצ'קים המשיכו לרדת תקופה אינסופית, מדגישים את ההשפלה שלי. שנתתי מהכוח הזמן והכסף למישהי שרק רצתה לנצל אותי כדי למלא קבוצה קטנה.
לאחר מכן חברה טובה המליצה לי על הילרית. הלכתי אליה, וקיוויתי שהיא תוכל לעזור לי. ההילרית החזיקה לי את היד ואמרה לי שהיא מרגישה את ההתנגדות שלי. לאחר מכן היא אמרה שהאנרגיה שלי לא מאפשרת לה להרגיש. טיפול אחרי זה היא אמרה שזה קשה לה לפגוש אותי בגלל האנרגיה שלי. "זה כיף לראות אותך אבל גם קשה". לא ידעתי איך להגיב. לאחר כמה זמן היא אמרה שכנראה יש לי אנרגיה מאוד פשוטה, משהו מאוד רגיל ולא מיוחד, וזה בסדר, יש אנשים עם אנרגיה כזאת. זה היה ממש מוזר ומעליב. מה זה אומר אנרגיה פשוטה? היא אמרה שאני כמו במבוק. (וואו היא לא הבינה אותי בשיט) היא הייתה כל כך מוזרה שאני ממש חושבת שזה נורא שאנשים הולכים אליה.
הייתי גם אצל מטפל נוסף, שאין איך ליפות את זה אבל הרגשתי לא פעם ולא פעמיים מוטרדת מינית אצלו בכל מיני דברים קטנים. כמו שכבר אפשר להבין מסיפוריי לא עשיתי עם זה כלום ואולי זה הכל בראש שלי. אבל לא זה לא בראש שלי. לא מדברים עם מטופלת על מין כשהיא לא חשה בנוח.
היום אני אצל פסיכולוגית מדהימה. יכולה להכניס את כל המטפלים האלה לכיס הקטן בלי למצמץ. חברה טובה שלי לומדת פסיכולוגיה קלינית. אני מדברת איתה הרבה על הלימודים. המטפל חייב להבין שהוא לא נושא עם עצמו איזה שרביט מוזהב שאם יכוון אותו אל המטופל הוא יבריא. השרביט המוזהב הוא אך ורק הנוכחות שלו. ולכן עליו שוב ושוב להתרכז בהיות נוכח בלי להביא את הצרכים הרגשיים שלו לטיפול. רוב המטפלים האלטרנטיביים שפגשתי בהם לא הבינו בזה דבר.
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
היי פלונית, תודה שכתבת ותיארת את מה שעבר עלייך, אני בטוחה שהיה לא קל לכתוב על זה ועוד יותר קשה לעבור את כל זה...
אישית אין לי ניסיון עם מטפלים אלטרנטיביים אבל יש לי ניסיון עם מטפלים קליניים שהיה תמיד חיובי גם אם לא תמיד מדוייק. מאוד מסכימה עם המסקנות שלך.
אישית אין לי ניסיון עם מטפלים אלטרנטיביים אבל יש לי ניסיון עם מטפלים קליניים שהיה תמיד חיובי גם אם לא תמיד מדוייק. מאוד מסכימה עם המסקנות שלך.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
תודה שקטה.
עליתי קצת למעלה וקראתי מישהי שכותבת על כך שפסיכולוגים מנסים להיות אובייקטיבים ויש אנשים שחייבים לתת אמפתיה.
זה בדיוק הפוך מהניסיון שלי. המטפלים האלטרנטיביים ממש פחדו שאם הם ייתנו לי יותר מדי מקום לא יישאר מספיק מקום לתכנים ה"מחנכים ומעצימים" שלהם. הם קטעו את הדיבור שלי, אמרו המון דברים בעצמם, הרגשתי שאין להם כלים להתמודד עם מטופלת בסדר גודל שלי - מישהי שחוותה המון המון חוויות שליליות, מגיל מאוד מאוד מוקדים וזוכרת אותן היטב. נורא עודדו אותי "להיות חיובית"
הפסיכולוגיות שהיו לי, שתיהן, נתנו לי המון מקום להתבטא ובתוך זה לא שכחו לרגע לתת לי לדעת שהן בצד שלי ב 100%.
הן היו מה שקוראים לו - מקצועיות. מקצועיות באופן הכי טוב של המילה. שלמישהו יש כישרון טבעי ובאמצעות המון לימוד והמון ניסיון ועבודה קשה הוא ממש הופך את הכישרון הזה לבעל ערך.
כי מטפל שלא יודע לעשות המון מהדברים שהן עשו ואני יודעת שלומדים אותם בלימודי פסיכולוגיה (כי שוב, יש לי חברה טובה שעושה את המסלול ומספרת לי המון המון על מסלול הלימודים ועל המורים כי זה מעניין אותי מאוד), בעיניי עדיף שלא יטפל באף אחד. כי כשאני מקבלת טיפול אני רוצה שזה יהיה מאדם מקצועי.
עליתי קצת למעלה וקראתי מישהי שכותבת על כך שפסיכולוגים מנסים להיות אובייקטיבים ויש אנשים שחייבים לתת אמפתיה.
זה בדיוק הפוך מהניסיון שלי. המטפלים האלטרנטיביים ממש פחדו שאם הם ייתנו לי יותר מדי מקום לא יישאר מספיק מקום לתכנים ה"מחנכים ומעצימים" שלהם. הם קטעו את הדיבור שלי, אמרו המון דברים בעצמם, הרגשתי שאין להם כלים להתמודד עם מטופלת בסדר גודל שלי - מישהי שחוותה המון המון חוויות שליליות, מגיל מאוד מאוד מוקדים וזוכרת אותן היטב. נורא עודדו אותי "להיות חיובית"
הפסיכולוגיות שהיו לי, שתיהן, נתנו לי המון מקום להתבטא ובתוך זה לא שכחו לרגע לתת לי לדעת שהן בצד שלי ב 100%.
הן היו מה שקוראים לו - מקצועיות. מקצועיות באופן הכי טוב של המילה. שלמישהו יש כישרון טבעי ובאמצעות המון לימוד והמון ניסיון ועבודה קשה הוא ממש הופך את הכישרון הזה לבעל ערך.
כי מטפל שלא יודע לעשות המון מהדברים שהן עשו ואני יודעת שלומדים אותם בלימודי פסיכולוגיה (כי שוב, יש לי חברה טובה שעושה את המסלול ומספרת לי המון המון על מסלול הלימודים ועל המורים כי זה מעניין אותי מאוד), בעיניי עדיף שלא יטפל באף אחד. כי כשאני מקבלת טיפול אני רוצה שזה יהיה מאדם מקצועי.
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
הפסיכולוגיות שהיו לי, שתיהן, נתנו לי המון מקום להתבטא ובתוך זה לא שכחו לרגע לתת לי לדעת שהן בצד שלי ב 100%.
אלו גם החוויות שלי היו בטיפול. כמובן שיש גם יוצאי דופן ואני בטוחה שמטפל גרוע או לא מקצועי יכול לגרום להרבה נזק. אבל השיטה עצמה אמורה לדאוג לכך שהטיפול יהיה מקום בטוח ולא שיפוטי או פוגע. זה אמור להיות הבסיס לטיפול ושמים על זה דגש מאוד חזק.
אישית היו לי רק חוויות טובות עם מטפלים קליניים ודי עצוב בעיניי שפסיכולוגים זוכים ליחס די שלילי לרוב בתקשורת וגם כאן באתר ונחשבים הרבה פעמים לסוג של שרלטנים. איכשהו נראה לי שהביקורת הזו באה בעיקר מאנשים שמעולם לא התנסו באמת בטיפול פסיכולוגי, או שבאו רק לפגישה או שתיים ואולי ציפו לתוצאות מיידיות או למשהו יותר נוצץ ומרשים? או שחשבו שהמטפל תפקידו לתת להם תובנות מדהימות על עצמם החל מהפגישות הראשונות, כמו שמצפים באמת ממורים רוחניים או מטפלים אלטרנטיביים או משהו כזה, וכשזה לא קרה התאכזבו. לא יודעת.
אני אולי טועה שאני חושבת כך אבל פשוט נתקלתי כבר בהמון דעות קדומות על פסיכולוגים וטיפול "קלאסי". בכל אופן אני לא מתכוונת לבקר אף אחת באופן אישי כאן שלא מרגישה שטיפול כזה מתאים לה כי באמת כל מקרה לגופו.
אלו גם החוויות שלי היו בטיפול. כמובן שיש גם יוצאי דופן ואני בטוחה שמטפל גרוע או לא מקצועי יכול לגרום להרבה נזק. אבל השיטה עצמה אמורה לדאוג לכך שהטיפול יהיה מקום בטוח ולא שיפוטי או פוגע. זה אמור להיות הבסיס לטיפול ושמים על זה דגש מאוד חזק.
אישית היו לי רק חוויות טובות עם מטפלים קליניים ודי עצוב בעיניי שפסיכולוגים זוכים ליחס די שלילי לרוב בתקשורת וגם כאן באתר ונחשבים הרבה פעמים לסוג של שרלטנים. איכשהו נראה לי שהביקורת הזו באה בעיקר מאנשים שמעולם לא התנסו באמת בטיפול פסיכולוגי, או שבאו רק לפגישה או שתיים ואולי ציפו לתוצאות מיידיות או למשהו יותר נוצץ ומרשים? או שחשבו שהמטפל תפקידו לתת להם תובנות מדהימות על עצמם החל מהפגישות הראשונות, כמו שמצפים באמת ממורים רוחניים או מטפלים אלטרנטיביים או משהו כזה, וכשזה לא קרה התאכזבו. לא יודעת.
אני אולי טועה שאני חושבת כך אבל פשוט נתקלתי כבר בהמון דעות קדומות על פסיכולוגים וטיפול "קלאסי". בכל אופן אני לא מתכוונת לבקר אף אחת באופן אישי כאן שלא מרגישה שטיפול כזה מתאים לה כי באמת כל מקרה לגופו.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
מה שאת אומרת נשמע לי מאוד נכון.
וקשה לי לשפוט אנשים שרוצים תוצאות מהירות - תהליך הריפוי הוא ארוך ואפילו לי, אחרי כל כך הרבה שנים של טיפול, כשכבר הבנתי את זה - עדיין קשה לפעמים לשאת במעמסה פיננסית ורגשית. להיות בטיפול. להעלות כל הזמן תכנים. זו עבודה מאוד קשה והיא מתגמלת בטווח הארוך וקשה בקצר. הרבה יותר נעים בטווח הקצר לשמוע מישהו שאומר לי שמחשבה יוצרת מציאות, אני אחראית לחיים שלי, שהוא קורא בכוכבים שהייתי אינדיאנית שטבעה או שיעביר אותי טיפול פיזי שישחרר אותי מטראומות הילדות.
באמת חבל שזה לא עבד בשבילי...
וקשה לי לשפוט אנשים שרוצים תוצאות מהירות - תהליך הריפוי הוא ארוך ואפילו לי, אחרי כל כך הרבה שנים של טיפול, כשכבר הבנתי את זה - עדיין קשה לפעמים לשאת במעמסה פיננסית ורגשית. להיות בטיפול. להעלות כל הזמן תכנים. זו עבודה מאוד קשה והיא מתגמלת בטווח הארוך וקשה בקצר. הרבה יותר נעים בטווח הקצר לשמוע מישהו שאומר לי שמחשבה יוצרת מציאות, אני אחראית לחיים שלי, שהוא קורא בכוכבים שהייתי אינדיאנית שטבעה או שיעביר אותי טיפול פיזי שישחרר אותי מטראומות הילדות.
באמת חבל שזה לא עבד בשבילי...
התעללות מפגש של אדם עם עצמו על רצף החיים
וקשה לי לשפוט אנשים שרוצים תוצאות מהירות - תהליך הריפוי הוא ארוך ואפילו לי, אחרי כל כך הרבה שנים של טיפול, כשכבר הבנתי את זה - עדיין קשה לפעמים לשאת במעמסה פיננסית ורגשית. להיות בטיפול. להעלות כל הזמן תכנים. זו עבודה מאוד קשה והיא מתגמלת בטווח הארוך וקשה בקצר. הרבה יותר נעים בטווח הקצר לשמוע מישהו שאומר לי שמחשבה יוצרת מציאות, אני אחראית לחיים שלי, שהוא קורא בכוכבים שהייתי אינדיאנית שטבעה או שיעביר אותי טיפול פיזי שישחרר אותי מטראומות הילדות.
כל כך נכון.
כל כך נכון.