התנהגות במשבר

[אנונימי]

_{דף לעריכה}

[יופי_אמת*]

לפני שנים רבות כשהיינו צעירים טיילתי עם בחור חבר איפה שהוא באזור הכנרת. וכמו שצעירים עושים שטויות, עלינו עם האוטו על איזה הר ו... נעזוב את כול הסיפור - הפואנטה - נתקענו עם האוטו למעלה למעלה על ההר. יום חם, אחרי יום ארוך עייפים ותקועים. מה עושים? מצב די גרוע אוטו על ההר? עכשיו גם יעלה לי כסף התיקון ואין לי!? ולאט לאט פתאום שמתי לב איך אנחנו מתחילים לריב, להתווכח, להאשים אחד את השני בסיטואציה המוזרה שקרתה. ונעצרתי להתבונן בתופעה, לא מספיק המצב גרוע עכשיו גם אנחנו נריב? זה זמן מתאים למריבה? הרי זה הזמן לאחוז ידיים ולהתלכד, לא כך? פתאום ראיתי איך מצביי לחץ, גורמי חוץ, הסיטואציה משפיעים עלינו, על התנהגותנו ורגשותינו ועל היחסים בינינו ואמרתי עצור! ירדנו מההר לא זוכרת איך אבל יצאנו חברים ואוהבים. ומאז החוויה הזאת משמשת עבורי כנורת אזהרה אדומה. למדתי לעצור ולשנות את האוטומט הזה שלוקח למריבה מיותרת.
לא יודעת אם זה יענה לך במשהו, בהצלחה.

[אלונה*]

יופי, הסיפור שלך מאוד חכם ומיוחד אני במקום רני היתי מפרסמת אותו "באופן טבעי". זה הזכיר לי מקרה שילדה שלי הקיאה כשהינו בקולנוע. כל הדרך בחזרה הביתה ניסינו לברר מי האשם בזה. בחניון הגענו לאותה הבנה שאת כתבת.

[מיכל_ג*]

אני ובן זוגי יוצאים כבר שנה ,גרים יחד חצי שנה יש לי בעיה של תקשורת איתו בזמן כעס,הוא טיפוס שלא אוהב לצאת הרבה אני ההיפך הוא טיפוס שנוטא לכעוס בקלות ואני חשבתי שאני פחות ממנו ,מסתבר שהוא אומר את המילה האחרונה אם לצאת או לא, אם לקנות או לא,ואני בגלל הרגשת התבוסה מתחילה להכות בו בידיים (צביטות בעיקר) אני יודעת שזה לא נכון לעשות ואני יודעת שזה קורה בגלל שבעבר הרחוק שלי הורי נהגו בי תמיד בניכור וכשכעסו גם הרביצו אבל ממש!!! גדלתי באווירה של רעש צעקות וקללות אף פעם לא החמיאו ולא נתנו הרגשת אהבה גם את האופי לא עזרו לי לעצב כך שבטחון עצמי קשה לי להגיד שיש לי. אני אוהבת מאוד את החבר סיפרתי לו קצת על העבר חוץ מהעובדה שקיבלתי מכות. ביקשתי ממנו שיעזור לי להאמין קצת בעצמי שידע לפרגן ושישים לב כמה הוא תומך מול כמה הוא כועס זה לא תמיד הולך לו. איך אני שולטת בכעס שלי כלפיו?

[תבשיל_קדרה*]

יש פה שני דברים נפרדים:

• צורת הביטוי של הכעס שלך.
• עצם העובדה שאת מגיעה למצבי כעס כאלה.

(צריכה ללכת, אין לי עוד תובנות על רגל אחת. הלואי שמישהו יגע בשני הנושאים).

[מיכל_ג*]

איך פותרים את צורת הביטוי של הכעס ? מנסים גישה חדשה של שיחות לפני כל ויכוח שמתלהט? מנסים רק לקשיב לבן זוג ? הבעיה שהוא מקובע בדיעה שלו ואני הייתי רוצה שיהיה יותר גמיש? דווקא הרבה מהאופי השלילי שלו הצלחתי טיפה לשנות למשל פעם הוא היה יותר קמצן היום הוא נותן. אני יודעת שלא מחפסים לשנות אופי אבל יש תכונות שליליות בבן הזוג שאפשר לשפר אפילו אצלי עובדה ואני מחפשת לשנות משהו שלילי בי מקווה שמשהו באתר יקרא וימצא לי פיתרון לתגובות הכעס שלי

[תבשיל_קדרה*]

בדיוק בשבילך, אני מקווה שתראי את זה בזמן (בשעה הקרובה...).
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... sp?id=7827

[אור*]

אני משתתפת אילמת בקהילה כבר זמן רב ונהנית ממנה מאוד.
הפעם אני משתתפת מתוך רצון להתייעץ עם חברי הקהילה בעניין שמטריד אותי ואיני יודעת כיצד להתמודד איתו.
בעלי בסוף שנות ה20 לחייו מובטל כבר חמישה חודשים. למרות יכולתו הגבוהה הוא אינו מנסה ואינו מצליח ליזום פתרונות תעסוקה. הוא אינו מרוצה מהמצב כלל (מצב רוח ירוד) אבל גם לא עושה כלום כדי לשנותו - חסר יוזמה לחלוטין. הוא תקוע ואני רוצה לעזור אך בכל פעם שאני מעלה את הנושא הוא כועס יומיים ולא מוכן לתקשר. מה עושים? אני מוכנה להיות בת זוג תומכת אך רוצה לראות שינוי.

[אשתו_של_מובטל_כרוני*]

אור היקרה, תרשי לי לשתף אותך בנסיוני העשיר עם בן זוג שלא מוצא את עצמו מבחינה תעסוקתית... (-:
נתחיל מהחדשות הטובות: זה לא כזה נורא. מדאיג - כן. מלחיץ - לפרקים. איכשהו בשביל גברים זה עוד יותר מלחיץ להיות מובטל. משהו בקשר שבין הצלחה כלכלית ובין תפיסת הגבריות. אני מקווה שאף אחד פה לא יקום עלי...
במהלך ארבע השנים שאנחנו ביחד הוא החליף, תני לי לחשוב רגע, 6 עבודות (!) וביניהן תקופות אבטלה ממושכות של רביצה על הספה ודיכאון בדרגה כזו או אחרת. לקח לי כמה שנים להבין שזה לא שהוא לא יוצלח, אלא שיש פער בין נשמתו החופשית וכישוריו המשובחים ובין המציאות, זו שדורשת ממנו חיכוך עם העולם האכזר של הפרנסה )-:
הסיבות הן תמיד רבות ומגוונות. אצלנו למשל, רק לאחרונה הוא מתעורר לזה שכסף זה לא משהו שקוטפים מהחשבון של אמא (יחסים מאוד מופרעים יש שם, שרק עכשיו מתחילים להיות מודעים לעצמם ולהשתנות, לפחות מבחינה כלכלית)
אבל עזבי אותנו (-: הבעיה שאת מתארת מתחלקת לכמה קטגוריות:
1) הוא לא מוצא עבודה ולא מצטיין ביוזמה.
2) הוא הודף את נסיונותייך לעזור (שאלת תם: מה העזרה שאת מציעה? איך את מציעה אותה?)
3) הוא מסתגר. גם מפנייך. אולי זה בגלל הגישה הבאה:
4) אני מוכנה להיות בת זוג תומכת אך רוצה לראות שינוי. בנקודה הזו יקירתי, או שאת תומכת או שלא. אי אפשר להתנות את זה, עד כמה שזה נשמע לא הגיוני.
הרי מדובר פה בשאלה של אמון. לתת בו אמון שהוא ימצא את דרכו ויפרח בה. אבל איך את יכולה לתת אמון במי שמעשיו מעידים עליו שהוא לא ראוי לאמון? (הוא אינו מנסה ואינו מצליח ליזום פתרונות תעסוקה. הוא אינו מרוצה מהמצב כלל (מצב רוח ירוד) אבל גם לא עושה כלום כדי לשנותו - חסר יוזמה לחלוטין. הוא תקוע. ) כאן מונח הסוד. אם תביני שהוא זקוק לאמון במקום שבו הוא פגום, או במילים אחרות תתענייני בו - מחוץ לקונטקסט הזוגי, מחוץ להקשר של האוברדראפט שתופח, מחוץ למחשבה שבה שניכם ישות כלכלית אנרגטית אחת והוא צריך "למלא את חלקו בהסכם" - אם תתענייני באמת ובתמים בו, במצב הנוכחי שלו ובנתיב שלו לחירות אישית - רק אז תעניקי לו את האוטונומיה ותזכי אותו באמון.
עד אז - גם אם זה ברמה לא מודעת, הוא ימשיך להיתפס בעינייך כמי שצריך להעניק לך שירות כלשהו: אם זה פרנסה, אם זו השפעתה הטובה של שלמות אישית על היחסים ועוד כהנה וכהנה תועלות ששווה לך לברר עם עצמך.
עד כאן ציטטתי פחות או יותר את דבריה של מורתי האהובה לעניינים שברומו של עולם. ועכשיו למעשה:
מה הם הכישורים הכי עמוקים שלו? מה הוא היה חולם לעשות אם מישהו היה מניח לו סטפה של כסף שהיתה משחררת אותו מהצורך להתפרנס? תתענייני בו כאילו אתם בסרט ואין עולם בחוץ. יכול להיות שזה ייקח זמן, אבל יש מצב שתרוויחו מזה חברות עמוקה. אנחנו עוד עובדים על זה.....
בקיצור - פחות שיפוט יותר חמלה. אפילו שזה קשה.

[אור*]

תודה, את מחזקת אותי מאוד וגם צודקת. אני שיפוטית, העזרה שאני מציעה היא לדבר על זה- מה שאומר להכין רשימות וללחוץ עליו בעקיפין..
אני מתביישת להגיד אבל מלחיצים אותי תגובות חיצוניות (אמא שלי: אבל מה יהיה? איך תקימו משפחה? חברים: מה הוא עושה כל היום? או מתעלמים בשקט, הורים שלו:לא ככה גידלנו אותך). הוא טיפוס "שלם" יותר ממני - נדמה שאני מודאגת יותר מהביקורת בעיקר לאור העובדה שאני מאוד שאפתנית. אני חייבת להפסיק אבל זה כ"כ קשה..
איך עוד אני יכולה להתעניין באמת ובתמים בלי להרחיק?

[אשתו_של_מובטל_כרוני*]

קודם כל לנקות מהסיסטם את הקולות המפריעים של כל המבוגרים (-:
אחר כך להבין שאת זה את והוא זה הוא. אחר כך לבדוק באיזה מקומות בחיים שלך את בעצמך חסרת יוזמה וכיוון.
במקביל, לקחת יום חופש מדאגות. כל פעם שבאה לך מחשבה על "מה יהיה" להעיף אותה החוצה כי היום זה יום חופש.
יש משהו שהוא כן טוב בו? בישול, סקס, משהו? אם כן אז לתת לו למצות את הפוטנציאל (-;
בכלל, סקס מאוד מכניס אנרגיה למערכת. מחזק, פותח, מרומם, מביא ביטחון עצמי, משחרר למוח חומרים מתוקים.

[פלוני_אלמונית*]

מיכל ג' שלום, קראתי את אשר כתבתי והבנתי שאני לא לבד במצב הנורא הזה, הרגשתי כאילו אני זאת שכותבת את המילים, אני כמוך ואילו אף יותר חיה עם בעל שמוציא ממני את השד בצורה הכי "טובה" שיש, צעקות,ידיים,מילים בוטות ולצערי לעיתים השד מתפרץ לו ליד הילדים וזה קשה יותר, אם את רוצה לדבר בטלפון אשמח

[יפעת*]

הי לכולם.

זוהי הודעתי הראשונה באתר המוזר הזה, ואולי ,אם תרצו, המיוחד הזה.

רציתי להתייעץ איתכם.

אני בת 25 ויוצאת עם חבר שלי 4 שנים. קשורה אליו, אוהבת אותו (אני מקוה שזה אותו ולא את עצמי), תלותית בו, לא רוצה להיפרד ממנו, או אולי אפילו לא מסוגלת (לפחות בהרגשה).

מצד שני, יש לי פקפוק באשר להתאמה בינינו. איך זה בא לידי ביטוי?

אז ככה: רמת ההשכלה שונה. הוא חרדי שלא עשה בגרויות והעברית שלו על הפנים ודבר נוסף,הוא יותר דתי ממני (שנינו דתיים בהגדרה). בקיצור יש לי קשיים בקשר הזה. הוא לוחץ על חתונה ואני לא יודעת לאן אני פונה.

להיפרד- לא בא לי.

וחתונה- גם לא משמחת אותי מי יודע מה.

מה עושים? משהו נתקל בבעיה כזו?

תדעו לכם שאולי לתת לי עצות יהיה לכם די קל, אבל לעמוד בסיטואציה שלי (4 שנים) ולהתמודד איתה בלב שקט- זה קשה.

אשמח לקבל תגובות גם לא שגרתיות, תגובות שיעזרו לי לצאת מהפלונטר, תגובות שישמחו אותי.

אני אוהבת אתכם.

יפעת

[טל_טיבי*]

יפעת יקרה,

אוהבת אותו (אני מקוה שזה אותו ולא את עצמי),

ואני אומרת - שלא תוכלי לאהוב אותו, או אף אחד אחר לצורך העניין עד שלא תאהבי את עצמך.
כשאת אוהבת (ושימי שם כל שם-רגש אחר: כועסת, פוחדת, שמחה, וכו'.......) את חווה את האהבה שלך, את האהבה שבתוכך. אלו שהם "מושא אהבתך" נמצאים שם בשביל לשקף זאת בשבילך.
אז אני מאד מקווה שאמנם את אוהבת את עצמך.

תלותית בו, לא רוצה להיפרד ממנו, או אולי אפילו לא מסוגלת

אני לא מאמינה ב"אני לא יכולה לחיות בלעדיו" וב"בלעדייך אני חצי בן-אדם, בלעדייך אני בעצם כלום". מה הוא מספק לך שאת לא מסוגלת לספק לעצמך? ומה דרוש ריפוי אצלך, כך שתוכלי כן להיות את אותם דברים עבור עצמך?
אני מאד רוצה שהאדם שלצידי יהיה אדם שלם, וגם אני רוצה להיות כזאת, ואז להביא את עצמי למערכת זוגית ממקום של מלאות ולא של חוסר, ושל הזדקקות.
יש משהו מניפולטיבי ב"אני לא מסוגלת לחיות בלעדיך" - האם את אומרת שאם הוא יעזוב תמותי? בעצם בצורה כזאת - אין לך ברירה - את חייבת לחיות איתו - כי את לא מסוגלת אחרת. האם זו אהבה? האם זו בחירה?
מצאי לך את הדרך שלך לשלמות והגשמה אישית, ואז תוכלי לחיות עם מישהו מתוך שלמות, מתוך בחירה ואהבה, ולא מתוך "אין לי ברירה - לא מסוגלת אחרת".

התאמה - זה משהו שיוצרים. אפשר לעשות תהליך שנקרא "תיאום ציפיות" בו כל אחד מדבר על הערכים שחשובים לו בתוך זוגיות. האם עצרת פעם לחשוב מה זה זוגיות בשבילך? מה צריך לקרות שם בשביל שתוכלי להגיד - וואלה, זו זוגיות אמיתית. איזה חוויה את רוצה לחוות בתוך זוגיות? מה צריך לקרות ברמה היומיומית? האם ענית לעצמך על השאלה - מהי אהבה בשבילי? (מה הוא היה עושה אם הוא היה אוהב אותך?) איזה דברים צריכים לקרות ביקום הפיזי בשביל שתדעי שהוא אוהב אותך, ושאת אותו?
הרבה אני שומעת שבני זוג אומרים זה לזה - "אם היה איכפת לך אז היית.........." כל מיני דברים. איך מתבטאת איכפתיות בעיניך?
האם הביטויים הפיזיים האלו לערכים קשים להגדרה אלו מתאימים אצל שניכם - אפשר להתחיל לדבר על "מתאימים". ואם לא ? מתחילים משא ומתן.......(-: ואותו דבר ל "איך אני רואה את החיים המשותפים", ולפרק את זה לגורמים כמה שאפשר - החל ממזון צמחוני לעומת קרנבוריזם, ילדים כן או לא ואיך מחנכים אותם, מגורים בעיר בכפר, למי הולכים בחגים, ואין ספור לשאלות. ואז מסתכלים איפה מתאים, איפה לא, איפה מי מוכן לוותר על מה ואיפה לא, מה בבחינת "קו אדום" ומה בבחינת "אפשר לדבר על זה".

שעניין השפה - מישהי במשפחתי התחתנה עם איש שלא דיבר מילה אחת בעברית....

אני מרגישה ש"הלב השקט" יותר סער משקט בשנים האחרונות - הפה אולי היה בשקט... ואין לי ספק שזה קשה.

מצאי לך מורה/מנחה/מטפל שיוכל לעזור לך למצוא את התשובות בתוך עצמך. שם הן נמצאות. תוכלי למצוא הרבה עזרה בספר "לשמור על האהבה הזאת - לקראת זוגיות" של ד"ר הארוויל הנדריקס. שהוא גם ספר עבודה אישית. מומלץ מאד.
בהצלחה

טל

[יפעת*]

היי טל,

אני מודה לך מאד שהקדשת לי את הזמן והאנרגיה לתשובה כזו רצינית.

נהניתי לקרוא את מה שכתבת.

בקשר לתלותיות שבי את צודקת, אני צריכה ורוצה לפתח את עצמי בשביל להיות יותר חופשיה כי בסה"כ זו עבדות. מסתבר שעדין זה לא ממש הצליח לי. אני מקוה וחושבת שאולי זה יבוא עם העצמאות הכלכלית שאני מנסה להשיג.

אני הולכת לפסיכולוג, ולא בטוחה שהוא ממש עוזר לי.

בסה"כ יש פה שילוב של שני דברים חזקים שנמצאים בתוכי- הקשר החזק אליו ומאידך הבקורתיות כלפיו.

לקחתי לתשומת ליבי את ההמלצה על הספר.

בכל מקרה, תודה לך, אני מאחלת לך את כל הטוב, האושר והשמחה.

יפעת

[יפעת*]

אני מוסיפה עוד משהו קטן (או אולי בעצם גדול...)

עכשיו אני וחבר שלי במצב של ריב, ואני תלותית...כמו שכבר הזכרתי..., ואני מתקשרת אליו אחרי שלא דיברנו כמה שעות, והוא אומר לי שהוא לא יכול לדבר עכשיו ושהוא יתקשר אליי יותר מאוחר.

דבר כזה הורג אותי, אני משתגעת.

אני צריכה להוסיף עוד פרט, אני לא ממש עסוקה כל הזמן, אלא יותר בחיפוש עבודה ומידי פעם עובדת כ"פרילנסרית"- וזה גם מעצים את השעמום שלי וביחד עם זה את התלותיות.

יהיה טוב.

יפעת

[טל_טיבי*]

הי יפעת -

לגבי ביקורתיות - הביקורתיות הפנימית היא זו שמשתקפת בחוץ.

מה לא בסדר אצלך? מה את מבקרת בתוכך? איפה את "לא מספיק _" משהו בשביל לכלכל את עצמך, ובשביל שיהיה לך בן-זוג שאינו "פגום" (שיש לבקר כל הזמן).
איפה ולמה "לא מגיע לך"?

כל אלו יושבים על אמנות שקופות עמוקות מאד, שגיבשנו לגבי עצמנו בגיל מאד מאד מאד צעיר. אפשר לטפל אצל פסיכולוג, ואפשר בפרחי-באך, ואפשר בנשימה מעגלית, בהילינג. ואפשר לעשות שילוב בין טיפולים .

אני עובדת בשיתוף פעולה עם פסיכולוג - הוא עושה מה שנקרא "טיפול בדיבור", ואני נותנת את פרחי הבאך או עובדת עם המטופלים בנשימה או הילינג ועושה את התרפיה במישור הרוחני יותר. פרחי באך - את יכולה לקבל המלצות להם כאן - מעל דפי האתר, וגם לקבל מאחד המטפלים כאן, וגם אפילו לקבל הדרכה על איך לקחת לך את התמצית המתאימה. ראיתי כאן דף שלם פרחי באך בנושא. פסיכולוג - כבר יש לך - ואם הוא לא מתאים - תחליפי. וטיפול בנשימה - אם תרצי אשמח לסייע לך, או להמליץ לך במקומות אחרים בארץ...... או לדבר על טיפולים אחרים ומטפלים שונים שיוכלו לעזור לך.

ותדעי שאפשר...



טל

[עירית_לוי]

יפעת. אהבתי את מה שטל כתבה לך.

אני רוצה להוסיף הבחנה שאולי תסייע:

לדעתי, חשוב לשאול את עצמנו מי בוחר עבורנו את הבחירות בחיים (גם את המשמעותיות כמו בחירת בן זוג וגם את הבחירות הטרוויאליות יותר):
אנחנו , כלומר המחוייבות שלנו לעצמנו לחיים טובים, או הרגשות שלנו.

יכול להיות שהמשפט הזה יעורר התנגדות, לכן חשוב לי להבהיר: אני לא שוללת את מקומם של הרגשות ואת חשיבותם. אני כן חושבת שצריך להקשיב ללב. לא צריך לבטל או להתעלם מרגשות, אבל לא תמיד יהיה נכון לתת להן לנהל לנו את החיים, או לעשות את הבחירות.

בכל בחירה מעורבים תמיד גם רגשות וגם שיקולים רציונליים. ככה זה. השאלה היא מי מנהל את העניינים.

כוונתי היא שחבל שתלות וחרדת פרידה יקבעו עבורך כיצד יראו חייך. כל זה כמובן בהנחה שהחלטת שלא הוא האיש, ורק לאחר שעשית עם עצמך את הבירור אם את אוהבת אותו או רק תלויה בו ומפרשת זאת כאהבה. אם תקשיבי ללב ולתחושות הבטן שלך תדעי אם הוא האיש. רק אחר כך טפלי והתמודדי עם נושא הפרידה, אם בכלל יעלה הצורך.

לגבי אהבה: אהבה לבן זוג פירושה, בעיני, בין השאר, לקבל אותו כפי שהוא באופן בסיסי , בלי רצון לשנות אותו. אני לא מדברת על התאמות, התגמשות ופשרות קטנות שנעשות בין כל בני זוג. התאוריה של ד"ר הנדרקיס שכתב את הספר לבסוף מוצאים אהבה , עליו המליצה לך טל, מתייחסת גם לנקודה הזאת. זה לא קורה תמיד באופן טבעי. בשלב מסויים אנחנו רוצים "לשפץ" את בן הזוג, והעבודה על כך היא שיעור מעניין.



בהצלחה!

[יפעת*]

תודה טל, תודה עירית לוי.

טל,
מה המדד לפסיכולוג טוב? דרך אגב טופלתי גם אצל מטפלת הוליסטית והיא דוקא קצת הרגיעה אותי בשעתו.

עירית לוי,
בקשר לעיצה שלך לא ללכת רק עם הרגשות- כאן הבעיה שלי, אין לי את הכח ללכת נגד הרגשות במקרה הזה(אם היה צריך)ואני מודעת לזה, אך אני צריכה איכשהוא לעבוד על זה.

איך אפשר לדעתך לעשות את הבירור אם אני אוהבת או תלותית?

דבר נוסף, טל המליצה לי על ספר אחר של הנדריקס: " לשמור על האהבה הזו- לקראת זוגיות".



בהרבה אהבה,

יפעת

[עירית_לוי]

בקשר לעיצה שלך לא ללכת רק עם הרגשות- כאן הבעיה שלי, אין לי את הכח ללכת נגד הרגשות במקרה הזה(אם היה צריך)ואני מודעת לזה, אך אני צריכה איכשהוא לעבוד על זה.

התשובה שלי היא רק בהנחה שהחלטת עם עצמך שלא הוא האיש:

אני לא יודעת אם ההגדרה "ללכת נגד הרגשות" מדוייקת. בואי נניח שהרגש שעליו את מדברת הוא פחד (מפרידה) ולא אהבה. נסי ללכת עם הרגשות ולא נגדם , כלומר, ללכת עם הפחד. אני לא מאמינה שאת תפסיקי לפחד מפרידה. לא בטווח הקצר, בכל אופן. את תפחדי, וכל העניין הוא ללכת עם הפחד ולעשות את זה בכל זאת. 'לקפוץ למים' למרות הפחד. להתיידד עם הפחד, לחבק את הפחד, להסתכל עליו בעיניים פקוחות. אם תעשי את זה, תצאי יפעת אחרת מכל התהליך. אני לא יודעת אם אחרי זה כבר לא תפחדי מפרידות, אבל כבר תכירי את עצמך ותאמיני יותר ביכולות שלך. בכלל לא פשוט אבל בטוח שאפשרי.

מעבר לכך, מה שעוד יכול להועיל זה עבודה חוזרת ונשנית עם ההבחנה מי בוחר עבורינו את הבחירות בחיים שפירטתי קודם. זו שאלה שאת יכולה לשאול את עצמך באופן נוקב שוב ושוב, עד שתגיעי לתובנה אישית שלך לגבי העניין. זה וגם הנושא הקודם אלו הן הבחנות שקל יותר לרכוש בליווי אדם נוסף, ולא לבד.

איך אפשר לדעתך לעשות את הבירור אם אני אוהבת או תלותית?

אם את יכולה לשחרר - זו אהבה. אם את לא יכולה - זו תלות.
נשמע פשוט. במציאות לרוב קיימות גם תלות וגם אהבה כרוכות זו בזו.
השאלה מה יש שם יותר. מה יש שם באמת. ואת זה רק את תוכלי לומר.

את יכולה לשאול את עצמך שאלות כמו: האם זהו האדם אשר באמת ובתמים אני רוצה לבלות את שארית חיי? האם זהו האדם עימו אני רוצה להישאר 'בסוף היום' בין ארבעה קירות? מה זו אהבה עבורי? מהי זוגיות עבורי? בשביל מה?
ובאמת בשביל מה זוגיות? האם זוגיות היא בשבילך מטרה או אמצעי? בעיני, הטעות הרווחת היא להסתכל על זוגיות כמטרה. כיעד בחיים. אוקיי, יש לי זוגיות. התחתנתי. יופי, ומה עכשיו? אני נוטה לראות זוגיות כאמצעי. כפלטפורמה לחיות את החיים שאת אוהבת, לממש את עצמך, להרגיש מועצמת, לחוות אהבה, לתת אהבה, לגדול, להתפתח.
האם חברך יכול להיות שותף אמיתי בשבילך למסע הזה?

טל המליצה לי על ספר אחר של הנדריקס: " לשמור על האהבה הזו- לקראת זוגיות".

P-: אופס, אני רואה את השם הנדריקס, ישר קופץ לי הספר לבסוף מוצאים אהבה.
הנדריקס כתב שני ספרים על בסיס התיאוריה שלו: אחד לזוגות ואחד לרווקים לקראת זוגיות.
לבסוף מוצאים אהבה הוא לזוגות. 'לשמור על האהבה הזו' הוא לרווקים.
בגדול הרעיון הוא אותו רעיון, אבל במחשבה שניה, במקום בו את נמצאת, כדאי לך להתחיל עם 'לשמור על האהבה הזו'.
אגב, אם התאוריה תדבר אלייך, יש מטפלים בכל רחבי הארץ, אשר מטפלים על בסיס השיטה הזו טיפול אישי פרטני.

[טל_טיבי*]

יפעת יקרה,

ראיתי את שאלתך אתמול מאוחר בלילה והייתי עייפה מכדי להתייחס ברצינות.
וגם עכשיו אני רק מרפרפת כאן. לעכשיו רק אומר שהשאלה היא "איך בוחרים מטפל" (ולא משנה מאיזה תחום). במילה אחת - הדרך הטובה ביותר היא לשמוע מאנשים שהיו אצל מטפלים ולהגיע למישהו שאנשים שאת סומכת עליהם ממליצים על-פי ניסיון.
אבל האמת שזוהי סוגיה נרחבת. ואני אנסה להתייחס אליה באריכות יותר אח"כ.

עכשיו - אני בוחרת ( ) לנקות את הבית לכבוד שבת ולבשל. וגם מחר חמותי מגיעה - ועל כך בדף משבר אחר...... (-:

[קריינית*]

תודה לכם.

אולי אגיב מאוחר יותר.

אני קצת בדיכאון, לבד, משועממת, מבולבלת, מחוסרת.... אבל עדין מאמינה שיהיה טוב....

תודה מתוקות.

יפעת

[עודד_לבנה*]

שני דברים:

האחד - אני רוצה להצטרף להדגשה שהתלות היא בעיה אמיתית. גם בשבילך, גם בשבילו. אם את תלויה בו - את תגזלי ממנו המון אנרגיה, ואז יהיה לו פחות כח בשבילך. התוצאה תהיה מתיחות ביניכם, לו תהיה פחות סבלנות אלייך, ואת תהדקי עוד יותר את התלות בו, כדי לקבל את ההענות שלו, את האישור שאת רגילה לו, שהוא אוהב אותך. כמו סם. הצרה היא שהעליה במינון של הסם הזה בשבילך היא התהדקות של טבעת החנק עבור הצד השני. זה נתיב המוליך לפיצוץ.

השני, גם הוא ברוח דברים שנאמרו כאן - ציטוט מיונת אשר כבר גוריין:
זוגית זה לא דבר יציב אלא דינמי. אל תשאל את עצמך "האם עם האשה הזאת אני רוצה לחיות את שארית חיי" אלא "האם עם האשה הזאת אני רוצה להשתנות ולשנות".
יונת שרון מתוך איך יודעים שהגיע הזמן_לעשות ילדים.

[יפעת*]

היי
ן
אני גם ""יפעת" וגם "קריינית".

עודד, דבר ראשון - תודה! ובקשר לתלות, אתה ממש ממש צודק. השאלה היא איך עובדים על זה שלא תהיה כזו תלות.

בנתיים שבוע- טוב

[עודד_לבנה*]

מבקשים ממנו כך:
"בכל פעם שאתה מזהה שאני מתנהגת בתלותיות, תשאל אותי בעדינות ועם חיבוק האם אני רוצה לנסות הפעם להתנהג אחרת. לפעמים התשובה תהיה חיובית, ולפעמים שלילית. תקבל את שתיהן. בהדרגה אני אהיה פחות תלותית. בסדר?".

קצת מלאכותי, אבל זו הדרך לעבוד יחד על הנקודה הזו.

שיהיה בהצלחה!

[קרייינית*]

אחלה תשובה.

אני אנסה.

תודה.

[טל_טיבי*]

יפעת הקריינית,

מה שלומך?

[דנית*]

למתוקה,
ההתנהגות שלך, כפי שתארת, די תלותית. את מוכנה לעשות בשביל בן זוגך הכל ואת מפחדת לאבד אותו. אני מניחה שאת גם משדרת את זה, גם אם לא במודע, ויכול להיות שזה גורם לו להתרחק ממך ומהלחץ שאת מפעילה עליו.

כמו שאני רואה את זה, התנהגות כזאת תתחזק עוד יותר עם העמקת הקשר, וזה יוביל לשליטה של בן זוגך במחשבותייך ובך בכלל. את יותר בשבילו מאשר בשביל עצמך וככל שהפחד מלאבד אותו יגבר כך תהי מוכנה לוותר ולהקריב בשבילו יותר ויותר, ותאבדי את עצמך יותר. אף אחד לא היה רוצה להיות עם בן זוג שלא אוהב את עצמו, מכבד ומעריך את עצמו. היותך זמינה לו בכל זמן שהוא, לא משנה מה, תגרום לו לזלזל בך. תחשבי על זה.

לדעתי טוב עשית כשעזבת את הבית, אבל אל תראי כה זולה בהיענות שלך אליו. האם זה באמת בן הזוג איתו את רוצה לבלות את שארית חייך - בן זוג שמתלבט ולא סגור על עצמו לגבייך כבר 5 שנים? זו אהבה לדעתך?
הוא יודע שאת בטוחה מאוד לגביו ואני בטוחה שהאגו שלו נוסק ושהוא מרגיש מאוד טוב עם עצמו. ואת? מה אתך?
מחכה לו כשסימן שאלה גדול מרחף מעלייך.
גם אם התשובה שלו תהיה 'כן', התגובה שלו כשהנושא הועלה מראה שהוא עדיין לא בשל לזוגיות מחייבת או לנישואים אתך, ובלאו הכי הקשר ביניכם בהמשך יראה כך.

[גגג*]

עברתי דכאון חרדות עקב גלולות מניעה , שנה שלמה סבלתי ועוד עכשיו כשיצאתי מזה ברוך ה', עדיין קשה לי עם הזכרונות והחוויות שעברתי הקשות שעברתי למי יש עצות

[ב.ח.*]

איזו עזרה את צריכה?

[אלומה*]

שלום וברכות-
אני מבקשת עצה בנושא מאד כאוב: בן זוגי מחפש עבודה וטוען שהקשר שלנו מפריע לו בכך.
הקשר שלנו צעיר, פחות מחצי שנה, אנחנו כבר חושבים על משפחה. אנו גרים במרחק גדול מאד האחד מהשניה , מה שדורש ממנו לבוא אלי הרבה מאחר שאני עובדת ולומדת וחסרת אוטו.

הוא יודע שזה תירוץ אבל הוא אומר שהוא דוחה את מציאת העבודה בגלל שהוא אצלי וכל החיים שלו ב"הולד", ולמרות שלי לא מפריע שכל אחד יגור במקום שלו כרגע ויעשה את מה שטוב בשבילו, הוא לא מסוגל לחזור לחיים שלו ולעשות את הדברים שלו וכשהוא בביתו הוא שוקע בבטלה חסרת אונים שנובעת מחוסר מוטיבציה ומשמעת עצמית ומכה את עצמו על כך. הוא טוען שבטבעו קשה לו לעבוד בעבודת 7:00 - 17:00 במקום סגור. יש לו מקצוע שמאפשר לו לעבוד בסוגים שונים של עבודות אבל קשה למצוא עבודה שמתאימה לכל הדרישות שהוא מציב, יותר מכך קשה לו לקחת את עצמו בידיים ולחפש , שזה בלבד שווה למשרה מלאה. מאד מפריע לו שמזכירים לו או מנסים לדחוף אותו לכיוון, זה גורם לו לא לרצות לפעול בכלל. אז עם כל זה, הוא בכל זאת ביקש שאעודד ואדחוף אותו, הבעיה היא שאני בעצמי קצת מרחפת ולא יודעת ממש איך הדברים עובדים , איך אני יכולה לעודד אותו ולתת לו עצות בונות שיכולות לעזור לו להתקדם ולא סתם ילחיצו אותו , לא מבינה בכל העניינים הטכניים של עבודה וחיים "בחוץ"- קצת בורה בעניינים האלה והוא צריך עצות פרקטיות . אין לי מה להפנות אותו לייעוץ כי הוא לא מעוניין וגם הוא מאד חכם ולי הוא עושה כל היום קואוצ'ינג, שמאד עוזר לי. פשוט אין לו מוטיבציה והוא עייף מלחצים פנימיים ובלבול של שנים והוא תקוע!! בתור בת-זוג להווה שרוצה גם להיות בעתיד, איך אוכל לעזור לו, אני מבקשת לקבל הדרכה בנושא, אני פוחדת שאם לא אעשה זאת זה עלול לפגוע מאד בקשר שלנו כי התקיעות שלו לוקחת אותו למקומות מאד קשים.
המון תודה-
אלומה

[פלוני_אלמונית*]

שלום לכולם, רציתי לקבל המלצה לגבי מטפל בזוגיות. מישהו שעזר לכם לראות את הדברים בבהירות עם המון תמיכה ורכות. אשמח מאוד לקבל המלצות.

תודה רבה

[ע_ע_ע*]

תוהה מה לעשות עם הדף הזה. פירוק לגורמים? להעביר הכל לדף אחד אחר? שינוי שם דף? להשאיר כמו שהוא?

[פלוני_אלמונית*]

שלום לכולם, אני בהריון מתקדם ובן זוגי גרוש עם ילד בן ארבע, אחרי שנכנסתי להריון עברתי לגור איתו, ואז גם האקסית נזכרה שזה לטובת הילד אם אבא ואמא יבלו ביחד עם הילד. התנגדתי נמרצות אכ בן זוגי טוען שזה לטובת הילד. מאז אני נאלצת לארח את האקסית על המדשאה שלי כשבמקביל אני קוראת את התנהגותה כחתרנית.. מנסה להשתמש בילד כדי להיות בנוכחות בחיי בן זוגי.. כשאני מעלה את טענותיי הוא תוקף אותי ואומר שאני נבזית, מזיקה לקשר שלו עם בנו ומזיקה לקשר שלנו... אני חסרת אונים, לא רוצה אותה בסביבה מחד ומאידך לא רוצה להצטייר כרעה. עצות מישו?

[או_רורה*]

לתמוך בבעלך. לתת לו מרחב וחופש להיות עם בנו ולסמוך עליו שיידע לסנן את ההתנהגות החתרנית שלה.
תני לזה קצת זמן, ואם זה לא עוזר - נהלי איתו שיחה שוב, ממקום אוהב, של הבעת הצורך שלך.
בכל מקרה, אולי אפשר להציע שהוא יבלה עם הילד שלו יותר זמן בלי האקסית?

[קן_לציפור*]

הדבר הכי קשה שאפשר להרגיש זה שמרחיקים את הילד שלך ממך. את תכף תביני את זה. אני עם אורורה, תני לו את הזמן עם הילד.
דברי איתו על הצרכים שלך, מבלי לרצות להרחיק את הילד ממנו.
זה לא רק לטובת הילד שהם יפגשו, אלא גם לטובתך, ולטובת הילד/ה שיגיע אליכם
יכול להיות, שאם הם יפגשו אצלכם יש סיכוי שהיא לא תרצה להגיע כל כך מהר. הם ימצאו את האיזון בסופו של דבר וגם את.

[נועה_ברוך*]

אוי, לא פשוט!
ממשיכה את הקו של קודמותי.
כרגע התגובות שלך מעוררות ויכוח עם בן הזוג ואת יוצאת מופסדת. גם סובלת את האקסית וגם הבן-זוג "נגדך".
אם הקשר הזה חשוב לך ומשמעותי עלייך לנהוג בחכמה רבה.
קודם כל לברר לעצמך טוב טוב אם הקשר הזה בונה וממלא אותך. ואיפה בכלל את ממקמת את החיים בהווה עם עצמך והעתיד הממשמש.
קושי לא עולה סתם, יש בתחתית ביעבוע. ואם יש צורך לפתור עניין מהותי אז ה"תירוץ" יופיע ויעורר את המערכת, לא תמיד אנחנו יודעים לזהות את הסיבה האמיתית של התזוזות האלו.
אחרי שבדקת את עצמך, אפשר גם לבדוק האם מפגשי אמאבא וילד צריכים להתקיים בביתך, אל מול עינייך.
אח"כ לדאוג שהזמן שיש לך עם בן הזוג והילד יהיה נטול מתחים, ריבים, אי הסכמות ודיסהרמוניה
זה בכל מקרה שווה לך, ועכשיו על אחת כמה וכמה.

אני חסרת אונים, לא רוצה אותה בסביבה מחד ומאידך לא רוצה להצטייר כרעה.
כמה היא בסביבה ולמה היא כ"כ משפיעה עלייך? <ברור שזה מצב נאחס אבל זה לא חייב להיות, הגישה וההתייחסות שלך לנושא הם עיקר הקושי>
אל תצטיירי כרעה. זה לא מועיל לאף אחד ובטח לא לך, ולכן עשי הכל כדי למצוא את הטוב, הנעים, החם, המחבק שיש לך בחיים.
עשי את הבית שלך לארמון, היי שמחה בו - במי שחי בו ובמה שיש בו. עשי לך חיים שאת אוהבת, הגדילי את היש ותראי אותו גדל!

חיבוק לחיזוק @}

[אמא_שלה*]

לריב בשקט, מי מכיר מי יודע איך שוברים את המעגל הזה?
אנחנו נשואים, והורים לקטנה אחת משגעת+שניים מנישואים קודמים שלו. הרמוניה כמעט תמיד.
לפני כמה שנים בערך יום לפני החתונה (!) רבנו ריב ענק בסיומו הוחלט-החלטתי-החלטנו שאנתק קשר עם מי שהייתה "החברה הכי טובה" מגיל העשרה. כמו הרבה בנות בגיל הזה, היה לנו "קטע". בזמנו. שנסגר. והמשכנו להיות חברות מאוד טובות, כשהיא לעיתים בקשרים עם נשים, לעיתים עם גברים. זה איים על בעלי, וגם ההתנהגות הכללית של אותה חברה (האמנם חברה?) הפריעה. היא אחת מאלה ש"מעצבת" את הסביבה כבקשתה, וכנראה גם אני רקדתי לחליל שלה או משהו כזה...בכל מקרה, בין שהסכמתי באופן נחרץ או באופן חלקי לתיאור המציאות אותה הרגיש בעלי- הסכמתי בכל ליבי לנתק את הקשר כי אני לא רציתי לקרב שום גורם שמערער מחליש או פוגע בו/בנו/בי.
כך היה כמה שנים. ביני לביני אני קצת מתגעגעת כי באמת ליווינו אחת את השניה לאורך תקופות משמעותיות, אבל הריב כל כך עירער אצלי את הביטחון במה שהיה (האם הייינו רק חברות הכי טובות? אולי יותר מכך?) שהנחתי לנושא. בכל מקרה, אני סומכת על עצמי שלעולם לא הייתי משחקת באמון או רוצה לחרוג מהאינטימיות של הזוגיות שלנו.
גם התעסקתי תקופה ארוכה בשאלה עד כמה זה פוגע בי ששורהתחתונה, הפחד והכעס של בנזוגי נובע גם מחוסר אמון בי. האם איכשהו גרמתי לכך?
לפני זמן מה החברה נישאה ושלחה תמונות ואיכשהו דרך מייל רצתה שניפגש. אני הנחתי שממרומי המרחק, הנישואין, הילדה שאני והוא הבאנו לעולם...אולי דברים השתנו? אבל פחדתי לשאול.החלטתי לבסוף שאני אראה מה דעתו בעניין ואם זה לא מתאים שניפגש- אז להניח לנושא.

• אני ידעתי שזה עלול להפריע לו ואני ניגשתי לעניין מתוך ההבנה הזו, שאני לא בהכרח רואה את המציאות כפי שהוא רואה אותה (בהכרח לא..) אבל מוכנה ורוצה לכבד את הרגשתו ולפעול בהתאם, גם אם אני בטוחה שאין כאן שום עניין -ולא יכול להיות אי פעם עניין מצידי- של בגידה, פגיעה שבירה של האינטימיות של התא המשפחתי-זוגי שלנו.

בסופו של דבר שאלתי, ואחרי יומיים של שקט : התפרצות, אמנם שקטה אבל כוללת דיבור מצידו של: אני אלך, את לא מכירה אותי בקטעים כאלה..וכד'. אני באותו רגע [מקלחת ערב של הקטנטנה]. .לא הגבתי, (אני בכלל מפחדת לריב מאז שיש ילדה בבית, אבל זה סיפור אחר). עניתי שרק שאלתי, ומבחינתי העניין סגור וזהו.
מאז אין כמעט התייחסות אלי- מגע, דיבור... אם כבר מתקיים- בכעס, ברטינה כלפי. ענייני וזהו. אני יודעת למה אבל לא מצליחה לעורר שיחה. זה קשה כי תמיד יש ילדה/ילדים סביב, וכשאני כבר מעזה לשאול "למה אתה מדבר אלי בכעס כזה"? אני לא מקבלת תשובה, ובעצם אני חושדת שאני יודעת את התשובה...אז למה לשאול? מה עושים?
אני גם מוסיפה על האורך הזה, שמה שמכניס אותי לשבלול משלי הן המילים האלה: אני אלך. זה פחד שמקנן בי הרי הוא כבר הלך פעם אחת...פעם דיברנו על כך שאלה מילים לא לגיטימיות, אבל זה כנראה לא עזר.אולי גם השאלה שלי (מה הוא אומר על כך האם זה סביר להיפגש עם X) הייתה לא לגיטימית?
אנחנו לא רבים הרבה, אולי כי הריבים איתו חריפים ונמשכים ימים. פעם אחרונה שרבנו רציני היה כשהריון קודם היה צריך להסתיים כי היו אי אלו בעיות ו"הואשמתי" שאינני רוצה את ההריון כלל. וגם אז חטפתי ימים של שקט, כעס ואי אהבה. אני מסתובבת עם מחנק בגרון. מניקה עם דמעות. מכינה אוכל עם בטן מתהפכת. עזרה?עיצה? מה אני לא רואה?

[אמא_שלה*]

אתמול בלילה, דיאלוג אחרי ששיכנעתי אותו ללכת לישון לידי:

אני ממלמלת כמעט ישנה:
"בסוף אני אעלם."

• מה?
• בהתנהגות שלך, שאתה מוחק אותי, זה מה שיקרה בסוף. אני אתפוגג לחלקיקים לאוויר.
• בהתנהגות שלך עם החברה,זונה,סרסורית שלך זאת הבעיה. זה עצוב
• אני קראתי מייל ודיברתי איתך. התנהגתי איתך, מולך. מה שעצוב זה איך שאתה מתייחס לאשתך כבר שבוע. זה ממש עצוב.

שתיקה.

• אתה מתעלם ממני. כאילו שאני לא בן אדם. לא אנושית.

ואני לא מצליחה להרדם וחייבת לישון קצת לפני שהקטנה תתעורר לינוק. חושבת על החלב העצוב שאני מייצרת. מרגישה אשמה (על מה?)
מרגישה שאני על הסף. התנהגויות פוגעניות שהיו מנת חלקי כשהייתי צעירה צפות.
לא! אני עושה מיני מדיטציה ומזכירה לעצמי את תענוג הציפה הרחמית, ומנסה להרדם.

ומנסה לחבק אותו כי בסופו של יום, זה עוזר לי להרגע. ומקבלת סיבוב שלא משאיר ספק- הוא לא נותן לי חצי משבצת לידו.

[עתליה*]

אמא יקרה שלה, נשמע שאת מפחדת ממנו. בעצם את אומרת את זה באופן ישיר.
אם הרגשת שאת מאד מאד רוצה לפגוש את חברתך לשעבר הייתי צריכה להודיע לו שאת הולכת לראות אותה ולא לשאול אותו לדעתו.
כמובן שהיית צריכה לאשר לו את אהבתך אליו ולהרגיע אותו שאין בכוונתך להחזיר את האינטימיות בין שתיכן (אם אכן כך)..
מתוך החשש שלך שהוא יעזוב (מה כל כך מפחיד?) את הופכת עצמך לעושת דברו. איפה זה שם אותך ? איך את מרגישה עם עצמך ? איפה הכבוד העצמי אשה יקרה ?
ביקשת עצה. היי נאמנה לעצמך ולרגשותייך, החלב שתייצרי יהיה שמח יותר והשמחה תעבור הלאה לבתך . בהצלחה יקרה.

[קוראת*]

_אמא יקרה שלה, נשמע שאת מפחדת ממנו. בעצם את אומרת את זה באופן ישיר.
אם הרגשת שאת מאד מאד רוצה לפגוש את חברתך לשעבר הייתי צריכה להודיע לו שאת הולכת לראות אותה ולא לשאול אותו לדעתו._

מסכימה. הוא נשמע כמו טרוריסט לא קטן.
את לא אמורה לשאול אותו עם מי להיפגש!
ולעשות לך דרמה מרושעת כזאת בגלל שרק העלית את האפשרות?
הוא מחזיק אותך בפחד מתמיד. מצליח להשיג מה שהוא רוצה כי הוא יוצר אימה סביב הריבים איתו.
טרור.

הפתרון? להתחזק. לנהוג כפי שיקול דעתך. לא לשתף פעולה עם האימה.
ולהגיד: " אני לא משתפת פעולה עם טרור. אם אתה רוצה ללכת, זאת תהיה החלטה שלך באחריותך."

[כוכבית_בוקר*]

אני רוצה להתייחס דווקא לנקודת המבט שלו. מתוך היכרות עמוקה וקרובה עם תחושת הקינאה, אני יודעת שיש מקרים בהם טריגר קטן שכלפי חוץ נראה שולי ופעוט, מריץ בתוכי סרטים ושדים שמאוד קשה להיפטר מהם. אני יוצרת לעצמי סרטים הזויים ממש כאילו אני מתמכרת לכאב הזה. אני, בניגוד לבן זוגך, אולי יותר מודעת לחוסר הפרופורציה, ועדיין התגובות שלי לפעמים קשות ולא מובנות לבן הזוג שלי.
התחושה שלי תמיד במקרים כאלה שמילים חמות של אהבה, כשהן אמיתיות ונאמרות מעומק הלב, מצליחות להבריח שדים ולקרוא לי להיות נוכחת, לראות את הדברים כמו שהם.
מציעה לך גם לנסות לדבר איתו מהלב, על כך שאת אוהבת ושהוא יכול לסמוך עלייך ועל האהבה הזאת. לשאול בעדינות מה מפחיד אותו ולהתייחס לפחדים האלה.
כולנו פצועים. ברור שהאיסורים והיחס אינם במקומם, ןעדיין- אפשר לרפא ולא תמיד צריך להכנס למלחמה ולהתגוננות.
בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני שואלת, האם צריך לריב את הריב הזה? זאת אומרת, החברה הזו ואני כבר לא בקשר כמה שנים. לא מהותי לי העניין אבל מה שבאמת קשה לי זה היחס. הסטטוס קוו של המשפחה-רק-באופן-טכני. ואני לא חשה צורך לדרוך לבעלי האהוב והאוהב על יבלות (כן הוא לרוב מהיותר מקסימים שיש. מקשיב תומך מבין מעודד. צומח איתי א-בל יש לו נקודה פגועה שם, באזור הקנאה/אמון. לא אני יצרתי אותה, ואני משלמת עליה מחיר. לא מאמינה בחשבונות של פייר-לא פייר. ככה הוא על דבשו ועוקצו). איך מתמודדים עם זה? אבא שלי יעץ לי לשקף לו את כאבי. ולהבין שבנושא הזה הוא חסר אונים מול הכעס שלו. וסבלנות. ממקום אוהב, ולא מתריס, מה עושים?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אמא שלה ממחשב אחר.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אגב החברה הזו פגעה גם בי ברמיזות מכוערות והתנהגויות לא לעניין כך של הרשות לי או לא זה רק צד קטן בעניין. זה לא מופיע מול אנשים אחרים

[אמא_שלה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לקרוא לו ללכת זו התרסה בעיני. כי זה לבטל את ההבנה שלי שהוא יורה מילים מתוך פחד/כעס. המרגיעון- בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה.
הוא חווה פרידות חוזרות ונשנות של הוריו. גירושין. הוא יודע ללכת. כן אני פוחדת להסלים מצב עדין ולסכן את התא המשפחתי. הזוגי. הכי קל לעמוד מנגד ולהגיד לך. גם שם היינו פעם. אז מה? פשוט יותר עבודת שיקום אחר כך. אני יכולה להעמיד אותו בפני עובדה ולפגוש אותה אבל זה כמו לעשות דוקא לילד ולהיעלם לו כשהוא קורא לך. בכוונה אני נשארת בהשוואה הזו אפילו שיש שיגידו שהיא מקטינה, שהוא אדם בוגר וכו. לא בנקודה הרגשית הזו הוא לא רואה באופן בהיר כמו שכתבה הכוכבית (תודה). אני מותשת ולא יודעת איך לפתוח את הנושא בלי להכאיב בלי לכאוב יותר מדי. איך מגיעים לנקודה הקשה בעדינות? או שאני חולמת על אוטופיה של מערכות יחסים?

[חני_בונה*]

א-בל יש לו נקודה פגועה שם, באזור הקנאה/אמון. לא אני יצרתי אותה, ואני משלמת עליה מחיר.
נראה שזה המצב ושהתבוננות שלך עליו היא התבוננות חומלת ומתוך אהבה.
מה שבעיני כדאי שתעשי (וזה לא פשוט בכלל) הוא לבדוק איך את יכולה לשקף לו את המישפט שכתבת כאן. חשוב שזה יהיה בגובה עיניים ולא ממקום "מאבחן" כמו שזה כתוב כאן.
כלומר להביא את מה שאת מרגישה, את הצד שלך ולהשתדל שזה יהיה עד כמה שאפשר פשוט וענייני בלי תוספות ומניפולציות.

[רק_רעיון_נוסף*]

רק עוד משהו:
את רוצה לפתוח את הנושא בלי להכאיב בלי לכאוב יותר מדי ואת צודקת.
לדעתי, תניחי לו עכשיו. כל השיחות האלה כרגע, כשהוא עדיין כועס ונסער, רק יזיקו.
חכי קצת. תני לו להירגע. אפילו אם זה ייקח שבועיים או חודש.
ורק אז, כשהכל שקט, גם אצלך, אפשר להעלות את הנושא לשיחה כמו שהציעה חני בונה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה למי שתיקנה את ההערה שלי.
רק רעיון נוסף

[אלמונית_כמובן*]

יש לי שאלה מורכבת שקשורה לכותרת הדף אך פחות למה שכתבו בו בינתיים:
על התנהלות במשבר ממושך( מאוד ) מבחינת המיניות.
בן הזוג מעוניין מאוד ביחסים, אך הפסיק לנסות עקב, דחייה חוזרת ונשנית מצידי.
היחסים בדרך ללא מוצא ויש ילדים בתמונה, כרגע פרידה לא על הפרק. בעיקר בגלל הילדים והשלכות שלא מאפשרות את המהלך.

אני מרגישה צורך ורצון גוברים באינטימיות שתכלול גם מיניות, את האינטימיות הרגשית לא אוכל להשיג ממנו בשום אופן, אז מרגישה שלא שייך להתנהל כזוג מבחינה מינית ומצד שני מרגישה את הצורך...
עובדתית, שנינו לא בוגדים ולא בכיוון, זו לא אופציה מסיבות דתיות ואחרות.
והמשבר בתקשורת הזוגית לא פתיר. והוא נמשך כמה שנים טובות.
אני תוהה לעצמי מה עושים במצב כזה, בו שנינו מתוסכלים. מי יותר רגשית ומי יותר מינית...

[לאורה*]

אלמונית, שימי לב למה שכתבת. בעצם את חוסמת את האפשרויות מכל הכיוונים:
היחסים בדרך ללא מוצא
פרידה לא על הפרק
המשבר בתקשורת הזוגית לא פתיר
לא בוגדים ולא בכיוון, זה לא אופציה

במצב שאת מתארת, באמת אין מה לעשות, חוץ מאשר למצוא דרך "לסבול" את המצב בצורה טובה יותר.
אבל אני רוצה לערער על מה שכתבת ולהגיד לך להשאיר את כל האפשרויות פתוחות, גם אם כרגע את מפחדת לממש אותן. אפשר להיפרד, נכון יש לזה מחיר וזה מפחיד אבל רבים וטובים עשו זאת לפנייך וגילו שהמחיר של להשאר בקשר מת כבד הרבה יותר. אפשר ללכת לטיפול זוגי ולעבוד על היחסים, שוב רבים חשבו שהיחסים שביניהם אבודים וגילו שכן אפשר לעבוד על הקשר ולהחיות אותו.
אפשר לקחת מאהב\לפתוח את היחסים בידיעה והסכמה הדדית של שניכם, תוך הבנה ששניכם רוצים משהו שאין בקשר הזה ואתם נשארים בו בשביל הילדים, המוסכמות החברתיות וכו'. גם דתיים בוגדים, במקרה שזה בהסכמה זו אפילו לא בגידה. אני מניחה שזו האופציה שתהיה לה התנגדות הגדולה ביותר אבל אני פותחת אותה כאן כי בעיני חשוב שתראי את כל האפשרויות שלך מראש פתוחות ולא סגורות. הפחד לשנות ולצאת מהמוכר סוגר דלתות וכצעד ראשון, אני רוצה שתאמיני שיש פתרון למצבך ואפילו כמה פתרונות אפשריים, הפתרונות פתוחים בפנייך ואולי יעלו עוד גורמים מקלים עם הזמן, כל עוד תראי את הדברים בצורה הזו. גם אם כרגע קשה לך לנקוט פעולה, את מתכוונת נפשית להביא את הדברים לקראת פתרון, מזמינה את הפתרון הנכון ביותר עבורך להתגלות ולהתאים עצמו למצבך. למשל, אם קשה להיפרד בגלל הילדים, לראות אילו גורמים מקלים יכולים להיות בכיוון הזה (להסדיר את המשמרות ביניכם בצורה שתתאים לשניכם, לראות מי מהסביבה הקרובה יכול לתמוך בך כשאת לבד עם הילדים, להתייעץ עם עורכ\ת דין לענייני משפחה, לקרוא מידע על נושא הגירושים+משמרות ואיך לעשות זאת בצורה נכונה ומיטיבה, להתייעץ ולקרוא איך אפשר להכין את הילדים לכך בצורה רכה ומכילה). אם לעבוד על הקשר, לחפש מטפל\ת זוגי\ת מומלצת שתתחברו אליה, לעשות סידורים לפנות לכך זמן מיוחד בשבוע, לסדר כספית את העניינים ואולי לבקש תמיכה מההורים כדי שתוכלו לממן את הטיפול. ועוד. לכל בעיה שעולה, יש צעדים פרקטיים שעוזרים לפתור אותה, אבל חשוב קודם כל להסכים לשינוי.

במצב שאת מתארת כרגע, שבו יש הרבה מאד פחד משינוי, ההמלצה החמה שלי אלייך היא ללכת לטיפול אישי שלך, שבו תציפי את הדברים ותראי מה גרם לך להיכנס לקשר הזה, מה גורם לך להישאר בו ומה מפחיד אותך בשינוי (יכול מאד להיות שהאופציה שמפחידה אותך ביותר, היא גם האופציה שהכי קוראת לך). בתהליך כזה לומדים להיות מודעים לסיבות שמאחורי הקלעים ולעבוד איתן. עם המטפל\ת הנכונ\ה (ואני מדגישה שחשוב מאד למצוא מטפלת מקצועית, ששמעת עליה המלצות ושאת מתחברת אליה באופן אישי ומרגישה בנוח להיחשף מולה, וסומכת עליה) אחרי שתרגישי יותר בשלה ומוכנה, תוכלי לעשות גם צעדים מול בעלך, כנראה זה עוד לא הזמן.

בנוסף מפנה אותך לדפים פה בבאופן במדור זוגיות ומערכות יחסים, תחת הכותרות "קשיים ואתגרים בזוגיות" "קשיים ואז פרידה" "פרידה מזוגיות" שם תוכלי לקרוא סיפורים רבים שמזכירים את ההתלבטות שלך ואת המקום שבו את נמצאת כרגע, ולקרוא את העצות והתמיכה שקיבלו הזוגות הללו.
בהצלחה

[אלמונית_כמובן*]

היינו במספר טיפולים זוגיים.המטפלים עצמם הודו שזה לא יכול להסתדר...
אני עצמי הייתי ונמצאת בטיפול לאורך זמן.
אם היה מדובר במקרה סטנדרטי של פרידה והסדרי ראייה, ניחא אבל אצלנו זה הרבה יותר מורכב.( וזה חלק מהסיבות לריחוק)
לגבי לגיטימיות של בגידה, לא בציבור או בערכים שעליהם גדלתי. אני יודעת שחסמתי הכל אבל זה די ככה, ודיברתי על זה לא מעט בטיפול האישי גם.

[לאורה*]

טוב, קשה לי לייעץ פה בלי להיות מעורה בפרטים. אם את רוצה לפרט, השאלות שלי הן:

• למה זה יותר מורכב?
• מה קרה בטיפול הזוגי? (כמה זמן נמשך, האם התחברתם למטפלים, למה הלכתם לכמה מטפלים ולא לאחד, מה היה להם להגיד ואיך טיפלו בכם יותר בהרחבה, האם למישהו מכם היתה התנגדות לטיפול והוא הלך רק כדי לרצות את השני, אבל לא כדי לעשות עבודה אמיתית?)
• למה את ובעלך לא מסתדרים? האם זה תמיד היה כך? מתי התחיל הריחוק?
• מה קורה בטיפול שלך? האם את מתקדמת? האם יש שינויים במציאות חייך, ביחסים שלך, באופן שבו את תופסת את עצמך ואת המציאות לאורך זמן? האם יש תפיסות ודפוסים שלך שהשתנו לטובה בעקבות הטיפול? האם את מרגישה חזקה יותר, ובעלת כלים טובים יותר להתמודד עם בעיות?

אם לא, כנראה שהטיפול לא אפקטיבי, אלא רק גורם להקלה זמנית מכך שיש מישהו שמקשיב ותומך, אך לא הופך אותך לעצמאית יותר.

על קצה המזלג.

אם הכל היה אפשרי, פתוח וקל, מה היית רוצה לעשות?

[אלמונית_כמובן*]

הייתי רוצה לפרט אבל לא כאן. זה חשוף לי מדי
אם הכל היה קל, היינו נפרדים ללא כעסים (לא יקרה) כי אנחנו לא מתאימים בעצם.
התקדמתי מאוד בטיפול
אבל לא הצלחתי להגיע להחלטה שהמחיר שלה גבוה מדי, הרבה יותר גבוה משל רוב הנשים המתגרשות.
מצד שני איכות החיים שלי בתוך זה השתפרה, ואפילו היחסים השתפרו בינינו במידת מה, אבל לא ברמה שנהיה זוג.

[לאורה*]

קראתי שוב, והבנתי שלא באמת צריך פרטים. כלומר זה יעזור לי להבין טוב יותר את הסיטואציה, אבל לא הכרחי כי בעצם אפשר לפשט את ההתלבטות שלך לדבר די פשוט.
הדבר הנכסף הוא להיפרד. הפחד הוא המחיר שיש לשלם (שהוא גבוה מאד עבורך). לעומת זאת יש את המחיר של להישאר בקשר. הוא יותר שקוף כי את כבר נמצאת שם ולכן זה נוח יותר להשאר במצב הקיים אבל הייתי מפרידה את שני המחירים ושוקלת אותם זה מול זה.
המחיר של להיפרד הוא X
המחיר של להשאר הוא Y (לוותר על בית חם, על אווירת שלום, על בן זוג אוהב ומספק מינית לשארית חייך או לפחות עד שהילדים יגדלו, לוותר על להרגיש נאהבת ורצויה, הילדים מושפעים ולוקחים דוגמא ממערכת היחסים שלכם, מוזמנת להוסיף עוד).
להסתכל על שני המחירים מבחוץ למקום שבו את נמצאת כרגע, באובייקטיביות.
חוץ מזה יש עוד מחיר והוא המחיר של תהליך השינוי, שכנראה יהיה קשה ומאמץ.
בכל זה יש נקודות קטנות שהמחיר שלהן גבוה יותר. למשל - אני הכי מפחדת שלא תהיה לי תמיכה כלכלית. אני הכי מפחדת שלא אראה את הילדים. אני הכי מפחדת שהוא יכעס עליי. אני הכי מפחדת שאחרי כל זה לא אמצא בן זוג ואשאר לבד. אני הכי מפחדת שהילדים ייפגעו. וכו' וכו'.
להבין מה בעצם הנקודה שעוצרת אותך, ולראות איך מתירים אותה. לכל דבר יש פתרון פרקטי אבל קודם צריך לעבוד על מערכת האמונות והדפוסים.

אני מציעה לך תרגיל קטן, לשאול את עצמך כמה שאלות, בדרך מיוחדת. את שואלת את השאלה פנימה ומחכה לתשובה הספונטנית שתגיע, מתוך העומק. לא צריך לענות ישר מהראש, אלא לחכות לתשובה העמוקה יותר. כשהתשובה מגיעה את יכולה לרשום אותה בכתב יד על דף נייר.

ממה אני הכי מפחדת בפרידה?

עם מה אני לא מסוגלת להתמודד?

האם אצליח לשרוד את הפרידה הזו?

האם מגיע לי לחיות טוב יותר?

האם אני מאמינה שיהיה לי טוב יותר אחרי הפרידה?

האם אני ראויה לאהבה וזוגיות אוהבת ומאושרת?

האם אני מאמינה שאחרי הפרידה אמצא בן זוג כזה?

האם אני ראויה לבית חם?

מה בתוכי זקוק לעזרה שלי, כך שאוכל לעשות את הצעד?

אילו כוחות יש לי שתומכים בי?

את יכולה לראות מה עולה, וגם לשאול בת כמה אני בכל אחת מהתשובות. יכול להיות שתעלה לך פתאום ילדה קטנה שעונה לך ולא אישה בוגרת. אם עולה לך זכרון מסוים שקשור לרגש, תכתבי גם אותו.
המטרה היא להיות בקשר עם המחסום. לא מתוך הראש והמחשבה, אלא במקום העמוק יותר. אני מאמינה שהבעיה שלך היא לא פרקטית, לא משנה כמה היחסים ביניכם מסובכים. כשיש רצון שלם ואמיתי שום דבר לא יכול לעצור אותו ומוצאים פתרונות ומוכנים להכיל את הקשיים שבדרך. המעצור שלך הוא במקום אחר, בינך לבין עצמך, לשם הייתי מפנה את הזרקור.

[לאורה*]

ממליצה לקרוא בפייסבוק בדף של hoisted]תודעת המלכה section header type[/po]=recently seen&multi permalinks=3134333163468283

חוצמזה יש קבוצה נחמדה שנקראת "נותנים לך לתת", שיש בה הרבה מאד אנשים טובים מתחום הטיפול, ייעוץ, עבודת גוף, עבודה אנרגטית וכמובן מעוד תחומים, שמציעים את שירותיהם כמתנה או בבארטר לתקופה מסוימת. אולי יש שם משהו שיקרא לך, ויכול לפתוח לך דרך לעולם אחר ודרך אחרת במסע שלך. ככה לא תצטרכי לעבור מטפלת או להתחייב למשהו אלא פשוט להתנסות.

https://www.facebook.com/groups/3078166062276028