התמודדות עם פריקים של שליטה

[טליה_אלמתן*]

בעלי: "מה עושים עם אנשים בעלי אנרגיות שליליות?! מחברים לאנשים בעלי אנרגיות חיוביות ועושים מזה בטריה!"

(כשהקראתי לו בתגובה את כותרת הדף - הוא "אוהב" רעיונות מהסוג הזה...)

[סתםאחד*]

אני כזה... לא נעים להודות, אבל אני יודע שאני מאוד כזה, מאוד סובל מזה בעצמי, ולכן גם נמנע במשך שנים ממפגשים עם אנשים (לא תמיד, אבל הרבה פעמים, כמעט מתוך הרגל). כדאי לזכור ש"בעלי אנרגיות שליליות" סובלים מעצמם הכי הרבה. זה לא סיבה לרחם עליהם, אבל זה אולי עוזר מולם. אני יודע שביזבזתי שנות חיים רבות ועדיים לא יצאתי מהקטע הזה שלי. זה בפירוש קטע, לפעמים ילדותי בטירוף, ואמנם אני לפעמים שואל את עצמי אם אני מטורף. אין לי חיים, כי אין לי קשר עם אנשים. בכל אופן, לא קשר של ממש. אני מוכשר, אפילו מבריק, ויכול לפעמים להיות מאוד חיובי, אבל בדרך כלל אני מאוד שלילי, לא מתעניין בכלום, ומשתדל מאוד להסוות את זה, אבל אי אפשר לגמרי.
פשוט אידיוט. אין לי מילה לזה. בן אדם שהורס לעצמו את החיים, סתם, בלי סיבה. וגם אם יש סיבה, היא מגוחכת וילדותית. אני אשתנה, אני יודע, אבל מתי? לפעמים נראה לי שזה לא יקרה יותר, אבל מה, יש לי תקווה. אני כל כך מיואש, שנמאס לי כבר מהייאוש.

[פשוט_אלון*]

אני חושב שזה לא נכון לקרוא לאנשים מהסוג שאתם מתארים - בעלי אנרגיות שליליות.
"בעלי אנרגיות שליליות" הם הרבה פעמים אנשים שמחפשים לשרוד.
אדם בתפקיד "בוס" הוא ברבים מהמקרים נראה כ"בעל אנרגיות שליליות" כדי לשמור על העבודה שלו > להביא אוכל הביתה.
אדם שהוא בעל מפעל לכימיקלים המזיקים לסביבה לא הקים את המפעל כדי להזיק לסביבה.
יש אנשים שלא יהרגו זבוב ויש אנשים שיאכלו שווארמה ושניהם בכל זאת אנשים נפלאים.

יש גם את האנשים שנראה כי פשוט לא איכפת להם מאף אחד, חושבים שהעולם סביבם, ורוצים שהכל יהיה מושלם. אלו האנשים שצועקים על הקופאיות בסופר ועל מנהל הבנק. אבל גם אותם אי אפשר להאשים כי הם בסך הכל לא רוצים לחכות בתור הרבה זמן ולקבל את מה ש"מגיע להם" ולהגיע הביתה.
עובדה שבארץ יש מספיק מקומות שכשעושים בהם בלאגן מקבלים מה שרוצים (ואפילו הרבה פעמים מגיע) ואם לא עושים לא מקבלים.
האנשים האלו כנראה גם הגיעו למסקנה שצריך להוציא החוצה את מה שבפנים ושיש אנשים שמוציאים מהם דברים רק בצעקות. מסקנות אלו לא טיפשיות בכלל.

מה שהם לא מבינים זה:

• שהכל יכול להיות הרבההההה יותר גרוע.
• שהבעיות בגללם הם כועסים הם בד"כ ממש קטנות ושטותיות.
• שהם ממררים לאנשים את החיים על שטויות. ויש שנפגעים.
• שהם מכניסים אנרגיות שליליות לעולם בהתנהגות שלהם.
• שאפשר לשמוח כל רגע בחיים.
• שיש אנשים כנים בעולם.
• שהעולם לא סובב סביבם.
• שהכל מושלם איך שהוא.
• שכשיש אנשים שאוהבים אותך, קורת גג, וחיים יציבים - אין סיבה לשליליות.
• שיש להוקיר את ה"יש" ולא לחפש לריב על ה"אין".

אבל אי אפשר להאשים אותם. לא קשה להסתכל על החיים בתור (סליחה על הביטוי) "עבודה חרא", "כסף חרא", "חדשות חרא", "מס הכנסה חרא", "עירייה חרא", "בנק חרא", "קופת חולים חרא" ... יש בזה משהו אפילו קטנצ'יק לא

לפעמים צריך לחשוב על ריחוק מהאנשים האלו לפחות באופן זמני.
לפעמים אנשים קרובים לוקחים אותנו כברורים מאליו, ואז הם מרשים לעצמם להוציא עלינו כל מה שבא להם.
אז צריך לבדוק אפשרות של התרחקות (לפחות זמנית), ההתרחקות גורמת הרבה פעמים לאדם להעריך את מה שהיה לו.
הרבה פעמים הקירוב מרחק והריחוק מקרב.

[ענ_בל*]

סתם אחד. אתה לא יכול להיות סתם אחד. אתה בן אדם עם עומק, עם כישורים. כרגע אתה בתוך הכבלים של עצמך. כאילו החלטת שמכיוון שיש לך אנרגיות שליליות עדיף שתכניס את עצמך לבידוד.
למה?
@}

[אל_דנטה*]

לא קשה להסתכל על החיים בתור (סליחה על הביטוי) "עבודה חרא", "כסף חרא", "חדשות חרא", "מס הכנסה חרא", "עירייה חרא", "בנק חרא", "קופת חולים חרא"

אבל אובייקטיבית הכל נכון. העבודה היא חרא כי משלמים חרא ומס הכנסה חרא כי הוא גוזל בלי להחזיר לאנשים כלום העירייה חרא כי היא לא מטפלת בכלום ממה שהיא אמורה לטפל הבנק חרא כי הוא עושה את המוות למי שלא יכול לו, קופת חולים חרא כי סל התרופות שלהם מספיק לקניית אקמול למי שיש לו איידס. אבל כל זה כמובן ניתן לשיפור אם אנשים יתאגדו, יקחו את עצמם בידיים, וילחמו למען צדק ושיוויון, יותר מאשר ינסו לשנות את ראיית העולם הפרטית שלהם, ולטעון שהחרא מפיץ ריח נעים.

>במחוזות מסויימים אל דנטה מפורסם באנרגיה השלילית שלו<

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

אוי הדף הזה בא לי בדיוק בזמן, כבר כמה ימים אני מתלבטת איפה לכתוב את הדברים שיושבים אצלי בבטן, והנה זה הדף הנכון (מישהו שומע את הבקשות שלי)
גם אני נאלצת להתמודד עם מישהי עם אנרגיות מאוד שליליות. לצערי עליי לפגוש אותה בעבודה כל יום. היא לא עובדת איתי אבל היא נמצאת שם לפחות פעמיים ביום. היא קשורה לאחד הילדים שאיתם אני עובדת. מה עושם - הילד מקסים, לבבי, ידידותי וחכם והיא מתלוננת על כל דבר, מתפרצת, תוקפנית, שואבת אנרגיות בצורה הכי נוראית. כשזקוקה למשהו דורשת כשלא זקוקה, או כקצת קשה לה הופכת תוקפנית ובלתי נסבלת. אני משתדלת להימנע מאינטראקציה איתה, כי הגעתי למסקנה אחרי מספר חודשי היכרות שטוב לא יצא ממפגש שכזה בינינו, אבל בכל הזדמנות על אף הנמכת הפרופיל מצידי היא ממשיכה לנסות ולשאוב ממני אנרגיות ולפזר אנרגיות שליליות משלה. ניסיתי כל מיני דברים, גם להתעלם, גם להיות נחמדה, גם לראות את הטוב שבה, גם לראות מעבר לקושי, אבל כלום לא עוזר, היא ממשיכה להיות בלתי נסבלת. כל מ שסביבי מודע לכך, לכולם קשה עד בלתי נסבל בחברתה אבל אין ברירה, אי אפשר להיפטר ממנה, וגם צריך להתאמץ כל הזמן לעשות הפרדה בינה לבין הילד, מה עושים???

[פשוט_אלון*]

מתוקה מתחילה מחדש

תזכרי שהיא אוהבת את הילד וניסיון החיים שלה לימד אותה להיות כזו.
הראי לה שמה שהיא עושה לא מזיז לך וכי את תמיד כנה וטובה ואז היא תבין שעלייך אין לה למה להשתמש במה שלמדה מהחיים.

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

פשוט אלון - אתה כל כך צודק, קשה לי פעמים רבות לראות את הדברים כך, אבל היא באמת אוהבת את הילד, ובאמת יש לה נסיון חיים קשה, וקשה לי להפנים שהכעס שלה אינו אישי כלפיי אלא מופנה אל העולם באופן כללי, מתוך חוית החיים שהיתה לה, אני צריכה ללמוד לא להרגיש אשמה כלפיה, לא להרגיש אשמה ולא להאשים אותה, אבל היא אישה כל כך קשה שזה כמעט בלתי אפשרי, איך שהוא היא מצליחה כל פעם לגרור אותי לאותה מערבולת, היא לוחצת לי על נקודות רגישות שלי, ואז נוצר בינינו קצר, זה חייב להיפסק, זה עושה לי רע ומשבש את כל היום שלי אחר כך, צריכה לקחת נשימה עמוקה
חני בונה - הפרדה בינה לבין הילד, הכוונה בתוכי, לא לזהות אותם כאחד, ז"א שבגלל שהיא בלתי נסבלת, אז הוא בלתי נסבל, או שבגלל שרבתי איתה אהיה לא נעימה איתו, לזה התכוונתי , אני כמובן מפרידה אבל לפעמים רק הזיכרון שלה מעורר בי צמרמורת, ואני צריכה להתעשת מולו, וגם אני לא רוצה להעביר לו את מה שאני מרגישה כלפיה, רוצה להוציא אותו מתוך הקושי שיש ביני לבינה.

[פשוט_אלון*]

אני חושב שכדי שאנשים בעלי אנרגיות שליליות "יבריאו" הם צריך לבכות המון ולסלוח המון - לכל.
אז "הרוח הרעה" שבתוכם תצא.

[מתוקה_מתחילה_מחדש*]

פשוט אלון -
אני חושב שכדי שאנשים בעלי אנרגיות שליליות "יבריאו" הם צריך לבכות המון ולסלוח המון - לכל. זה נכון גם לגביי האם זה אומר שגם אני בנאדם עם אנרגיות שליליות?
חני - נתת לי חומר למחשבה, תודה.

[פשוט_אלון*]

מתוקה מתחילה מחדש
"זה נכון גם לגביי האם זה אומר שגם אני בנאדם עם אנרגיות שליליות?"
אני לא חושב. אתן לך דוגמא:
ילד עם אבא חסר רחמים וחסר חמלה יכול להפוך לחסר רחמים בעצמו או לההפך לאדם מלא רחמים - בכל מקרה כדאי שיבכה ויסלח לאביו.

אותה הסכין יכולה גם להרוג וגם לחתוך לחם.

לבכות זה להתנקות

[סתםאחד*]

תשובה ל ענ בל :
הבידוד שלי נובע מחוסר סבלנות קיצוני ומההבנה שאני לא מצליח לבטל אותו. אני מעדיף לא לבאס אחרים, ממילא אני אנטגוניסיטי מדיי. את הבעיות שלי אני אפתור עם עצמי ולא צריך "לירות אש" על אחרים. נכון, אני לא סתם אחד, אבל זה מה שקורה לי כשאני כזה. מדהים עד כמה אוזלת היד שלנו גדולה מחד, ועד כמה זה פשוט לפעמים, מאידך. אבל בגדול, זה בכלל לא פשוט. יסלחו לי המייעצים, שמציעים להתנקות / לבכות / לסלוח וכו. כמעט 20 שנה של עידן חדש כבר הוכיחו שזה פשוט לא מספיק.

[סתםאחד*]

אולי אני קצת מפוצל באישיותי, אבל כנראה שזה לא העניין: לפעמים אני אני, ולפעמים לא. כשאני לא אני, אני פשוט לא נמצא, חסר נוכחות, נוח לרגוז, ובקיצור: בעל אנרגיה שלילית. ככזה, כמובן שאני מחמיר מדי עם עצמי. חוסר הסבלנות הוא לכל דבר. זה לא משנה כשאתה שלילי.
כמעט 20 שנה של עידן חדש כבר הוכיחו שזה פשוט לא מספיק לגבי זה: זה לא נראה לכם לפעמים קצת מיופייף. הרי זה לא ממש עוזר, אחרת כולם היו עושים את זה. לא?

אה, וכמובן: אם אני "אני", הכל נעלם מיד - יש סבלנות, יש אורך רוח, ויש אנרגיה חיובית.

[פשוט_אלון*]

סתםאחד

אני ממש מזדהה אם מה שאמרת. גם אני כשאני "אני" יש אנרגיה חיובית גדולה.

אבל החיים בעיר גורמים לי לאבד את עצמי בכך שאני מגיע רבות למצב של שקרים לבנים ועשיית פעולות במהירות.
אז אני נע בין "אני" ל"לא אני" ומאבד שליטה, לוקחת לי לפעמים שעה לחזור לעצמי. אבל אני יודע למה יש לחזור.

אני רוצה להיות אני תמיד!

[עדית*]

קשה מאד לעבוד עם אנשים קשים.
אני יועצת ארגונית שפותחת קבוצה להתמודדות עם אנשים כאלה.
הקבוצה ללא תשלום. אתם מוזמנים לכתוב אליי (רק שאני ירושלמית...קחו בחשבון)
[email protected]

[סתם_אחת*]

לפני כשנה נתקלנו בבעיות בזוגיות, זוג חברים שהיה על סף גירושין הפנה אותנו אליה בטענה שהיא הצילה אותם!!
בעקבות הטיפול קראתי את הספר "כי אני מי שאני" שהיא כתבה (ברכה דומיניץ בן עמי) ומתוארת שם מערכת יחסים מאד בעייתית עם אימא שלה ואיך היא מתמודדת איתה יתכן שתוכלי לקבל קצת רעיונות.
הגישה הטיפולית שלה מאד דומה ל"לבסוף מוצאים אהבה" ולנו היא מאד עזרה - זו הייתה קפיצת מדרגה רוחנית אישית לכל אחד מאיתנו וכמובן גם לזוגיות.
(אני חייבת לציין שיש עניין של "תיקשור" בספר - לי קצת קשה עם העניינים האלה ואני מודה שאם הייתי קוראת את הספר לפני לא בטוח שהייתי הולכת לטיפול אצל הטרלה לה לה המתקשרת הזו - אבל אני שמחה שהלכנו ואם מתעלמים מהחלק הזה אפשר ללמוד מהאישה הזו המון)

ברוח זו אני מאמינה שהיא הייתה אומרת שלא סתם בחרת בבן הזוג הזה ושיש לכם שיעור ללמוד מהבחירה הזו, אתם יכולים להתאמץ יחד וללמוד את השיעור ואז להתקדם ולהתפתח ביחד כפרטים וכזוג, ואתם יכולים לוותר על השיעור, לפרק את החבילה ולקחת בחשבון שעד שלא תלמדו את השיעור יש סיכוי משמעותי שעם בני הזוג החדשים שלכם יהיה לכם את אותן הבעיות, אז מה עושים......מתחילים לעבוד - ואז באמת עבדנו ביחד וזה לא היה קל (בעלי גם היה צריך לפתור בעיה לא פשוטה עם ההורים שלו שכללה התמודדות עם דברים לא פשוטים שהם עשו לו בילדות וממצב שהוא כמעט ולא דיבר איתם, היום אנחנו במצב שארוחה משפחתית יכולה אפילו להיות מהנה)

[דפנה_אחת*]

מה עושים עם חבר שמפגין כלפיך אנרגיות שגורמות לך לרצות לצעוק שהוא אטום, פוגעני ומעליב בצורת ההתבטאות שלו כלפיך, שגורם לך מצד אחד לרחם עליו ומצד שני לרצות לגונן עליו בגלל המגבלה החברתית שלו, ובנוסף- אי אפשר לצעוק את זה, כדי שלא לפגוע בו (וגם כדי שלא לצאת מאוד ילדותי)? איך אני אמורה להתמודד עם הכעסים שלי בכל פעם שאני שומעת ממנו תגובה מעליבה אך תמימה-לכאורה? האם פשוט לנתק קשר?!

[רוזמרין*]

דפנה אחת


מה עושים עם חבר שמפגין כלפיך אנרגיות שגורמות לך לרצות לצעוק שהוא אטום, פוגעני ומעליב בצורת ההתבטאות שלו כלפיך,
ןאחר כך:
אי אפשר לצעוק את זה, כדי שלא לפגוע
למה הוא יכול את לא?
אם את רוצה חבר שמתבטא כלפייך אחרת- דברי איתו גלויות, הסבירי לו מה פוגע בך
ומה מכאיב לך. דברי על מה שזה עושה לך ברגשות.
אם יש סירוב מוחלט להפנים את הכאב שהוא גורם לך-מה זה אומר על רגשותיו
כלפייך? זה יכול להיות תהליך ארוך (אנחנו לא משתנים ברגע,כידוע) אבל אם את
לא רואה התקדמות חיובית אז תצטרכי לברר עם עצמך למה את בקשר הזה, מה
זה נותן לך או שאולי מה שהיה מספיק קודם כבר לא עכשיו.
אה, ולצעוק זה כיף, נסי לפעמים...(בלי הגזמות).

[דפנה_אחת*]

זה יכול להיות תהליך ארוך (אנחנו לא משתנים ברגע,כידוע) אבל אם את לא רואה התקדמות חיובית אז תצטרכי לברר עם עצמך למה את בקשר הזה, מה זה נותן לך או שאולי מה שהיה מספיק קודם כבר לא עכשיו.

מה שאת אומרת מאוד מעניין. ניסיתי לשאול את עצמי מה הקשר הזה נותן לי ובבת-אחת התחוור לי לפתע שיש לי הסטוריה של הבלגה, של ותרנות. שאני מוכנה לתת לאנשים סיכוי נוסף כמעט עד אינסוף. שזו לא הפעם הראשונה שאומרים לי דברים שלא נעים לי לשמוע/בצורה שלא נעימה לשמוע, ואני מורידה את הראש, מוצאת תירוצים לאדם שמולי.. ומבליגה.
אני עדיין לא יודעת מה הקשר הזה נותן לי, אבל הוא מתאים מאוד לתבנית: יורקים לי על הראש- אולי זה גשם.

עכשיו נשאלת השאלה מה הצעד הבא. עוד לפני שינוי, אני מניחה שכדאי לזהות מאין זה מגיע, לא? ומאיפה מתחילים לחפש כזה דבר... אין לי מושג.

[אף_חצוף*]

דפנה, בהמשך למה שכבר אמרת, אני מנסה לפרק את זה קצת. מה מפריע לך, למה את כל כך כועסת? השאלה שלי היא האם הכעס הזה יוביל למשהו, או שאת פשוט תשארי עם עצבים ושום דבר לא ישתנה. את כועסת, או אולי מאוכזבת, כי קיווית שאותו חבר "יעמוד בסטנדרטים שלך"? אולי את צריכה לחשוב איך החברות שלך עם אותו אדם מקרינה עלייך, מה זה אומר עלייך שאת מיודדת איתו. איזה חלק בך צריך את החברות הזו, ומה יקרה לאותו חלק אם החברות הזו תסתיים?

נראה לי שאת צריכה למצוא מה זה עושה לך ולא מה את חושבת עליו . מי את כשהוא מתנהג ככה? איך את תרגישי אם כן תצעקי ותגידי מה את חושבת. תרגישי הקלה, או שסתם תשליכי עליו את הכעס בלי שיהיו לזה תוצאות, או שהתוצאות דווקא יהיו יותר גרועות מהמצב לפני כן.

[רוזמרין*]

עכשיו נשאלת השאלה מה הצעד הבא. עוד לפני שינוי, אני מניחה שכדאי לזהות מאין זה מגיע, לא? ומאיפה מתחילים לחפש כזה דבר... אין לי מושג.
ראשית, הנה כבר התחיל השינוי.... גילית פתאם שיש לך איזו תבנית התנהגותית שקודם לא חשבת עליה, נכון?
השאלה השניה היא אם חשוב לזהות מאיפה זה מגיע או לאן לשנות.
בכל מקרה, אפשר לשאול פה באתר את צפריר שפרון כי הראיה שלו כל-כך מקורית
שזה פותח חלונות בראש. וכמובן - יש באתר המון המלצות על מטפלים ויועצים אז
תבחרי מישהו ותהני מדרך הגילוי העצמי...