התלבטות בנוגע ללידת בית

הריונית,
היה דיון על נוכחות הבעל בלידה.
בין היתר דובר על כך שאולי לא לכל אחד מתאים להיות נוכח.
מישהי יכולה לאתר את הדף?

הריונית חדשה, הריון ראשון?... את הגדרת בעצמך, מקום שיהיה לך נוח בו ומה יותר מתאים מאשר ביתך?! לגבי "הליכלוך" (במרכאות, כי אני לא זוכרת שום ליכלוך מהלידות שלי) כדאי לך לפנות לרונה בראון, יש לה דף בית אישי, אישיות אסטניסטית והמון עצות פרקטיות, כולל לנקות לך ת'מיטה אחרי... (רונה, הרי את מנודבת...

)
מעבר לזה, אם כבר ללדת בבית, אז למה על המיטה? למה לא לגוון? כמו בסקס, אממממ.... איפה עוד לא עשינו את זה?...

אני אישית לא מתכוונת ללדת על המיטה.
לא יודעת למה, לא מתחבר לי. אני גם רוצה להיות יותר קרובה לרצפה, ומעדיפה משטח "קשה" יותר.

התיכנון שלי: לפרוש את השטיח בסלון. עליו שמיכת פוך בציפה (את השיכבה הזאת הציעה המיילדת שלי להוסיף, כי התוכנית המקורית שלי נראתה לה קצת קשה מדי, ואם ארצה עמידת שש זה עלול לכאוב לי בברכיים), על זה וילון אמבטיה ישן (או שניים, אם אני לא אהיה בטוחה שהוילון מכסה לגמרי, אבל לדעתי הוא גדול בהרבה מהשמיכה) שימנע מנוזלים להגיע לפוך ולשטיח, על זה שמיכת קיץ בציפה, ועליה משהו שהיה פעם ריפודית למיטה, מאוד נעים ונוח אבל כבר מזמן מתפקד כשמיכה לפיקניקים ודברים כאלה. על זה, מתחתי, המיילדת תפרוס סדיניות חד פעמיות, מהסוג שפורסים על מיטת הלידה גם בבית החולים. זה אמור לספוג את כל הליכלוך.
הדבר היחיד שעלול לחרוג משטח הסדיניות הוא מי השפיר, בלידה שבה שק מי השפיר נשאר שלם כמעט עד הסוף ופוקע ממש ביציאה מפתח הנרתיק, ואז נשפכים בבת אחת די הרבה מים... אבל זה לא משהו שנראה לי מלוכלך. לגמרי כביס.

אגב, גם דם לגמרי כביס, כמו שכל אשה שמכבסת דם מאז הוסת הראשונה שלה יודעת. ובכל מקרה, השיכבה שאני שמה ממש מתחת לסדיניות החד פעמיות היא כזאת, שעוד כתם לא יעשה עליה רושם. ואני, אגב, פדנטית, איסטניסית וחובבת נקיון.

גם בעלי לא רצה בבית בגלל "הליכלוך".
הזכרתי לו שכל הליכלוך בלידה הראשונה באמת היה בבית - כי היתה לי ירידת מים מהסוג השיטפוני, שקדם לה דימום די רציני, וה"ליכלוך" הזה נשאר על רצפת חדר האמבטיה... בבית החולים לא היה שום ליכלוך. את צירי הפתיחה ביליתי עם טוש המים, ומעט הדם שהיה ביציאת התינוקת והשלייה נספג בסדינית חד פעמית אחת. כל השאר מסביב נשאר לגמרי נקי - המיטה, הרצפה, הכל.

מה שכן, כדאי להכין דלי או משהו כזה להקאה, זמין ממש ליד. הרבה פעמים הקאה היא חלק מהלידה.

והאמת, גם "ליכלוך" כזה בעלי ניקה במשך ההריון, לא פעם ולא פעמיים, ובמקרה שלו - הוא בכלל לא התרגש מזה (הוא לא מהסוג הנגעל), כך שממש לא הבנתי למה הוא רואה הבדל דווקא בלידה.

האם בעלך נגעל באופן כללי? מהסוג שמתעלף בבדיקות דם, אולי? הוסת מגעילה אותו? זה עלול להשפיע.
בעלי הוא מאלה שלא נגעל מכל הדברים האלה, שאוהב לצפות בניתוח לב פתוח ודברים כאלה. לכן, אצלו ההתנגדות לליכלוך בלידת הבית היתה חריגה - אבל אחד מחברי פחד אפילו להיות נוכח בלידה הראשונה של אשתו, מחשש לראות דם וכדומה.

אולי הפרטים הטכניים האלה יעזרו לך להראות לו תמונה קצת פחות מפחידה.
בהצלחה בכל מקרה!

אפשר ללדת במים. אז כל ה"לכלוך" בתוך הבריכה. אבל אחר כך צריך לנקות את הבריכה. זאת גם אלטרנטיבה למיטה.

וגם בריכת הלידה, מצופה בניילון חד-פעמי לכל לידה, כך שזורקים אותו בסוף הלידה לאחר שמרוקנים את המים לבריכה/שירותים.

אח... תכנונים לגבי מיקום הלידה... הצחקתם אותי!

וברצינות, אם הבעל נגעל מקצת נוזלי גוף, אולי כדאי לתאם מראש עם מישהו שיבוא לנקות אחרי הלידה.

גילה את צודקת, אבל לכי תתווכחי עם רגשות... לא הריון ראשון (וכמובן הוא לא מוכן שהילדים יהיו נוכחים - גם כאן אני מתפשרת, וזה בסדר מצידי). ניסיתי להגיד שלא חייבים ללדת במיטה, אבל נפסל על הסף.
בשמת תודה (ומזל טוב!) הוא אכן מהסוג שמתעלף בבדיקות דם, למרות שוסת לא מגעילה אותו. אני חושבת שזה בסגנון של "או קי, אני מוכן לשגעונות שלך, אבל שיהיו כמה שיותר רחוק ממני". גם ההריון עצמו הוא בהסכמה אבל לא ממש ברצון (שלו). לא נראה לי נכון לאלץ אותו, למרות שאשמח אם דעתו תשתנה.
תודה

הריונית,
נדמה לי שהמיילדת שלך תאסוף בתום הלידה את כל הסדיניות המלוכלכות ולא תשאיר אחריה סימן ל"ליכלוך".
דרך אגב, גם אני השתמשתי במושג הזה "ליכלוך" לפני הלידה שלי אבל אחריה השתנה עולם המושגים שלי.
היום, חודשיים וקצת אחרי הלידה אני מתגעגעת לריח הזה של דם ומי שפיר שיוצא הישר מהרחם, זה לא כמו דם המחזור, אני קוראת לזה "ריח של רחם". לא הכרתי את הריח הזה קודם אבל אח"כ יכולתי להבחין בו דרך אלפי ריחות אחרים במחלקת הלידה של ביה"ח. אני גם מצטערת שלא הקדשתי יותר מחשבה לפני הלידה למה לעשות עם שאר החלקים שיוצאים ממני והם לא תינוק למשל, שיליה, חבל טבור וכו'. גם זה היה נראה לי לכלוך לפני הלידה.
בעלי הוא איסטניס ולכן את הקערה למטרות הקאה החזיקו המיילדות. מי העלים את תכולתה ושטף אותה אני לא יודעת!
אני יכולה עוד להאריך ולספר לך על מיני נוזלים והפרשות, ריחות ומיני דברים שכאלו. אני חושבת שככל שתדברי על זה יותר עם בעלך הוא יהיה מוכן לזה יותר. זה כמו להגיד הרבה פעמים מלפפון, עד שהמילה מאבדת את משמעותה. כך גם ההתיחסות לליכלוך הלידה משתנה ככל שדנים בו יותר. חוץ מזה את הליכלוך הזה הוא יפגוש גם במקום אחר וכבר כתבו לך כאן קודם שלא כל הגברים צריכים או יכולים להיות בלידה.
בקיצור, כמו שאת רואה לפתע פתאום יש לי זמן פנוי ואני יכולה להקליד לי בשתי ידיים בנחת ללא בילבולי מוח מסוגים שונים, לכן אני מנצלת את ההזדמנות להשתפך וגם לגלוש מנושא השיחה ולהאריך בדברי. נראה לי שבזאת מיציתי את הנושא ואני רצה לבדוק אם יש דפים נוספים שבהם אני יכולה לתת דרור להגיגי ולהתבטא ללא מעצורים.
אם חושבים על זה יתכן שמצבי הרגשי קצת עדין כרגע. אבל אני יכולה להבטיח לך שדברים מאין אלו קורים לי מידי פעם ואני עוברת אותם בשלום. אל תחשבי חלילה שזוהי תוצאה של לידת הבית שלי, אם כי יתכן והארוע חידד קצוות באישיותי הפשוטה בד"כ.

רק רציתי לעדכן שבעקבות המפגש עם המיילדת, בעלי מוכן ללידת בית, ואפילו לא נבהל מהמחיר האסטרונומי (מוצדק אבל אסטרונומי) - וגם זו הפתעה, מבחינתי (חשבתי שעל זה יפול העניין) - אז אנחנו הולכים על זה!!!! ובבית שלנו!!!

מזל טוב להריונית החדשה!
וקראתי מה שכתבתי פה יום לפני הלידה: כמו שתיכננתי ככה היה.
ליכלוך?
סדינית חד פעמית אחת עם מינימום דם, קופלה לפח מייד אחרי הלידה. זהו.
ואיזה כיף... נשארנו לישון לנו על "מיטת הלידה" שהכנתי על השטיח.

וואהו, שיהיה בהצלחה

הריונית - בהצלחה.
קרן שמש - מדהים הריח של הרחם... חזרתי לזה פתאום.

עכשיו סיפרה לי חברה שאחות של בעלה ילדה בבית בעקבות הסיפור שלנו את ביתה השנייה.
איזה כייף זה לשמוע שזה מהדהד הלאה גם בלי ידיעתנו!

הגעתי לדף הזה במקרה - או שלא במקרה - והוא פשוט מרתק. עכשיו אני אדע בבוא היום לאן לשלוח את בעלי לקרוא... כרגע אני בכלל לא מתכננת הריון (תאומים בני שנה וחודשיים זה מעסיק אותי מספיק) אבל הכוונה היא בהחלט להיות בבית. פגשתי בהקשר אחר (בקורס דולות שאני עושה) את מיכל בונשטיין ומאד התרשמתי ממנה, היא מאד אנושית וחמה וזה דבר מאד חשוב עבורי. אשמח לשמוע על לידות איתה. וחוץ מזה בעוד שנתיים-שלוש נחזור ונדון בנושא בהרחבה...

שליחה על ידי תמר* » 31 ינואר 2003, 11:07

איך משכנעים את הבעל?
אני עדיין לא בהריון, אבל כל הזמן חושבת על הלידה הבאה שלי. בעלי נבהל מהרעיון .
אז בינתיים סיכמנו שאם אני מוצאת בית חולים ש:

אוכל ללדת בצורה טבעית על מיטה רגילה או במים
שאוכל להביא מיילדת פרטית או דולה שאני בוחרת
שהתינוק ישאר איתי לאחר הלידה באותו חדר כמה זמן שצריך, או לעבור לחדר אחר עם התינוק בתנאים נורמליים (לא ביחד עם עוד שתי נשים, הבעלים והאמהות שלהן).
כל הבדיקות לתינוק נעשות לידי.

קיים דבר כזה?

תמר - בלניאדו יש את כל התנאים שהזכרת : לידה טבעית מיילדת פרטית שאת בוחרת ודולה חיצונית אם תרצי, אפשרות לחדר פרטי לאחר הלידה או שחרור מוקדם. את הבדיקות יוכלו לעשות לידך לאחר כמה שעות או לא לעשות - לפי בחירתך.
הבעיה העיקרית - זה עולה כסף....

אין בארץ בית חולים שמאפשר לידת מים. מיטה רגילה יש נדמה לי רק בחדר החדש של ליס (ושלטעמי כל מה שמסביבו זה בעיקר יחסי ציבור ומעט מדי מהדברים החשובים באמת, שלא לדבר על זה שצריך לעמוד בקריטריונים מאד מחמירים בשביל להתקבל לשם. אני למשל, לא הייתי מתקבלת - ואני מתכננת לידת בית...).
לגבי שכנוע הבעל - אם הוא מוכן לקרוא מאמרים, ממליצה על "דגים לא יכולים לראות את המים" של ד"ר מרסדן ואגנר (איפהשהו באתר כבר יש קישור אליו, ואין לי כוח לקשר שוב. אם את לא מוצאת, זה במאמרים של אתר אמנות הלידה - בתרגום לעברית). זה המאמר שעשה לי סוויץ' במוח לגבי לידות בית.
ובכל מקרה - ללכת איתו לשיחה עם אחת ממיילדות הבית, לא בנסיון שכנוע, אבל במטרה לבדוק, ולשאול כל מה שרוצים. רוב מי שאני מכירה, יצא משם מעוניין, או לכל הפחות מוכן, ללידת בית.
גם זה עולה כסף (והרבה...) אבל לפחות יש תמורה בעד האגרה (בעצם - אוכל להגיד את זה בוודאות רק בעוד כמה שבועות...) ולא מקבלים לידת בית-חולים עם עטיפה נוצצת...

אם אינני טועה, יוספטל באילת הוא היחיד בו ניתן ללדת במים. אבל אולי זה כבר פאסה...?

פאסה.... נגמר המחקר והם לא המשיכו בלידות המים.

המנהל של יוספטל שיזם לידות מים כיום בלניאדו ורוצה לעשות זאת גם שם.

מה שאני אכתוב אולי לא יזכה פה לאהדה גדולה, אבל, בכל זאת...
דיי בתחילת ההריון שלי הגיעה אלי החוברת של "הריון ולידה באופן טבעי" ושם לראשונה קראתי על לידות טבעיות ולידות בית, וכמו שמאוד מתאים לי הפכתי להיות אובססיבית לעניין...
נורא רציתי ללדת בבית ואמיל די נלחץ מהעניין.
הייתי בהרצאה של רונית בנושא והיא אמרה שאחת הסיבות שהיא לא תיקח לידה זה צפי לילד גדול.
בנוסף, רונית היתה אמורה להיות בהודו בזמן הלידה שלי והכי רציתי אותה.
כיוון שכבר אז (חודש רביעי) היה צפי ללפחות 4 קילו החלטתי לא לעשות שום ברור עם אף מיילדת כי פחדתי שסרוב של מיילדת לקחת את הלידה הזו יכניס אותי ללחץ ויכניס בי פחדים מיותרים.
ויתרתי.
בסופו של דבר ילדתי בפוריה לידה טבעית ומקסימה.
(טוהר נולד במשקל 4.180).
והיה בסוף סיבוך... השילייה לא נפרדה. אפילו לא היו צירים.
אחרי חצי שעה רצו להכניס אותי להרדמה מלאה, ביקשנו הארכה של עוד חצי שעה והם הסכימו.
בסופו של דבר אחרי שעה ורבע הורדמתי, ומיד אח"כ החזירו אותי לחדר הלידה שם חיכה לי אמיל עם טוהר.
כמובן שאי אפשר לדעת מה היה קורה אם הייתי יולדת בבית, והמחשבה שהייתי צריכה להתפנות לב"ח אחרי לידת בית די מצמררת אותי.
עד כמה שאני יודעת, מיילדות בית מפנות לבית חולים אחרי חצי שעה.
כל הסיפור עם השילייה הכניס אותי לפרופורציות בכל מה שקשור לרפואה הקונבנציונלית - לפעמים אין ברירה ויש לה את המקום שלה. לפעמים היא מצילה.
ובכלל, חווית הלידה שלי בפוריה הורידה לי את האובססיביות ללידה בבית - גם בבית חולים יכולה להיות חוויה נעימה.
אבל, זאת אני... מצאתי לי את האיזון בין הרצונות שלי לבין הפחדים שלי -
ואולי סתם היה לי מזל עם לידה קלה וצוות נפלא???

בכל אופן לא בטוח שבלידה הבאה לא תחזור האובססיה.......

טושו - עד כמה שידוע לי, מיילדות בית לא יקחו אותך ללידה בבית אחרי שעברת סיפור כזה בלידה הראשונה... אני מכירה הריונית שרצתה ונדחתה על ידי מיילדות.

טושו - אבל בדיוק בשביל זה קיימים בתי החולים - בשביל לטפל במצבים המיוחדים שבהם יש צורך בהתערבות. זה נהדר שיש בתי חולים ופינוי בזמן (או לאחר) לידת בית הוא לא כשלון (למרות שהוא ללא ספק מאכזב), אלא ניצול נכון של הטכנולוגיה המודרנית: כשהיא נדרשת, ולא כשגרה.
אגב, לא מכירה ספציפית את המצב שלך, אבל חשוב לזכור, שהרבה פעמים הסיבוכים שבית החולים מציל מהם, לא היו קורים בבית.

טושו, איפה הייתה ההרצאה של רונית?
וגם איך יודעים בחודש רביעי צפי של משקל? לפי אולטראסאונד? ואם כן-מתי עושים אותו?

אם פי 3 כתבת:
אבל חשוב לזכור, שהרבה פעמים הסיבוכים שבית החולים מציל מהם, לא היו קורים בבית.
למה הכוונה?

אולי היא התכוונה שיש דברים שמראש מועדים לפורענות, כי בי"ח הוא סביבה מלחיצה יותר (גם אם הכל בסדר) וכי יש פרוצדורות שמתרחשות שם (גם אם הכל בסדר) וכי יש פחות קשב ספציפי אלייך.
להבדיל מבית בו הכל יכול (ודגש על יכול) להתנהל כמו שבא לכם, באווירה רגועה ובקצב רגוע (אם הכל בסדר), עם דברים ואנשים שאתם בוחרים שיהיו שם, עם קשב מקסימלי לצרכים שלך המשתנים וכו וכו.

אני יודעת שכל הסיבוכים שהביאו אותי לקיסרי בלידה של אופק לא היו נגרמים בבית, הייתי לחוצה מנסיעה ממושכת, המיילדות היו מגעילות ולא עזרו בכלום רק הפריעו, הרופא פחד מתינוק גדול (אופק נולד 3225), המוניטור לא היה תקין (אופק נולד עם אפגר 9-10) - בקיצו הלידה לא התקדמה והוחלט על ניתוח. במכתב השחרור נכתב שהקיסרי הוא בעקבות "אגן צר" דבר שהוכח כלא נכון כשאת אור (ששקל 3500) ילדתי שנתיים וחצי אח"כ בלידה רגילה.
אהה, והלידה של אופק היתה במשגב לדך , במבט לאחור עדיף שהייתי יולדת בבית, דבר שאין לי אפשרות לעשות יותר בגלל הקיסרי בלידה הראשונה.

קודם כל - אמא של אופק - למה אין לך אפשרות ללדת בבית? בהחלט יש. גם אני אחרי קיסרי, ומתכננת ללדת בבית.
מעבר לכך: לידה היא תהליך שבו הגוף עובד באיזון עדין ומושלם של הורמונים. עד שלב מסוים, למשל, אדרנלין, שבטבע מסמן סכנה, מעכב את הלידה (כדי שהילוד לא יטרף...), ומשלב מסוים, הוא מאיץ אותה (כי זו כבר נקודת אל-חזור, וצריך לסיים מהר ולהגן על הגור), וכל מיני הורמונים עם שמות מסובכים מעורבים כדי שלא יכאב מדי (גם לעובר וגם לאם), כדי להתחיל את יצור החלב, ועוד...
יציאה מהבית, ובמיוחד למקום זר, ולא פעם מנוכר, כמו בית חולים, ובמיוחד אם צריך גם לעמוד על המשמר שלא יעשו פעילויות שאת לא רוצה (שלא יפקעו לך את המים בלי לשאול אפילו... למשל), גורמת לשיבוש במערך ההורמונלי, וזו כבר התחלה של שיבוש, שיכול לגרום להתארכות הלידה, וגורם לכך שהלידה תהיה כואבת יותר, ולכל מיני סיבוכים.
זה בלי שאמרתי מילה על כל ההתערבויות. החל מהתערבויות "תמימות" כמו מוניטור (שלא פעם דורש שכיבה, ולכן כאב יותר גדול, ויש לו הרבה שגיאות שמובילות לניתוחי חירום מיותרים), כסא גלגלים (מנמיך אותך וגורם לך להתייחס לעצמך, כמו גם לסביבה להתייחס אלייך, כאל מוגבלת, חלשה, "חולה" - ומדברים מעלייך ולא אלייך) וכדומה, ועד התערבויות משמעותיות יותר - אפידורל (משבש לגמרי את ההורמונים כי גורם להפחתה ביצור משככי הכאבים הטבעיים, שעוזרים גם לעובר, אגב), ניתוחים קיסריים (יותר מדי פעמים בלי סיבה טובה באמת), חתך בפירינאום (אפיזיוטומיה) ועוד.
אחד ההבדלים המשמעותיים הוא שבבית היולדת מובילה את הלידה. בבית חולים, במקרה הטוב, מאפשרים לה לעשות מה שהיא רוצה...
אני, דווקא בגלל שאני אחרי קיסרי, ובבית חולים אחשב לסיכון גבוה (למרות שהמחקרים מראים שאין לכך הצדקה רפואית) מרגישה, שלידה בבית, היא הרבה יותר בטוחה עבורי. ואם יהיה צורך אמיתי בהתערבות: זה המקום שבו בית החולים יכנס לתמונה. זה מהלך תקין בעיני (למרות שאני מאד מקווה לא להגיע לזה), ולא כפי שהמתנגדים מציגים, סימן לכשלון לידת הבית. מציעה שוב לקרוא את המאמר של ד"ר מרסדן ואגנר - דגים אינם יכולים לראות את המים (חיפוש באתר זה יוביל לקישור, ואם לא מוצאים - באתר אמנות הלידה במדור המאמרים). מומלץ ביותר (ומתורגם לעברית!).

טושו - עד כמה שידוע לי, מיילדות בית לא יקחו אותך ללידה בבית אחרי שעברת סיפור כזה בלידה הראשונה... אני מכירה הריונית שרצתה ונדחתה על ידי מיילדות.
זאת אני... רונית דחתה אותי, אילנה הפגינה נכונות מהוססת, רק בתנאי שיהיה גם רופא שם. אחרי שהלידה השנייה עברה ללא כל הסתבכויות, אני כבר כן קנדידטית, עקרונית, ללידת בית.

כתבתי עוד דברים ואז קראתי את המשך הדף ומחקתי, כי אם פי 3 כבר כתבה הכל...

הי בנות,
אני מאוד רוצה שהלידה הבאה שלי תהיה לידת בית אבל יש לי כמה שאלות בנושא:

מה עושים ואיפה נמצאים הילדים הגדולים? שלי בת שנתיים ושבעה חודשים ועד הלידה בטח תהייה בת שלוש וחצי (אני עוד לא בהיריון אבל עובדת על זה קשה...).
איפה ועם מי אפשר להיפגש ולשוחח על זה לא רק ברמה שלי ושל משהי אחרת שעברה חוויה כזו או אחרת אלא ברמה שבן זוגי היקר החרד ובעיקר מתנגד יוכל לשמוע פרטים טכניים ועובדתיים לגבי הדרך, צורה סיכון וכו'.
האם להפלות טבעיות יש קשר ללידה והאם זה מעלה את הסיכון ללידה כל שהיא ולכן פחות מומלץ בבית?

כרגע, הנושא די לא מקובל אצלנו בבית שכן בן זוגי מאוד חרד מכך ולכן מוסכם שלידת בית תהיה רק אם לא אמצא בית חולים שיסכים לתנאים אותם אני רוצה. אבל כמו שאני מכירה אותו אם הוא ייחשף לדברים וישמע ויוכל לשאול את כל מיליון השאלות שלו ויקבל תשובות המניחות שאת דעתו הוא יתרצה. לכן מאוד חשוב לי
להיפגש עם אנשים שעברו או עם מיילדות שיכולות להסביר את התהליך. כמו כן אם יש מאמרים בנושא אשמח לקבל קישרוים והיכן ניתן למצוא אותם.

תודה.

אילנית, כדאי לך לדבר עם מיילדת (מיילדות בית).
מאמר של אילנה שמש - בטיחותן של לידות בית
בכלל, לי עזר מאוד לקרוא המון-המון סיפורי לידה, יש כאן באתר- מדור סיפורי לידה
וגם מתוך פורום אמנות הלידה יש כמה גם כאן http://www.leida.co.il/page.asp?id=99501
ו... את מוזמנת להיות בקשר (תשאירי לי אי-מייל אם את רוצה).

אני יודעת שאילנה שמש לא מקבלת קיסריות לשעבר ללידת בית.

באמת דיון מרתק.
לאמא של אופק - אני גם אחרי לידה ראשונה קיסרית והלידה הבאה תהיה בע"ה בבית עם מיילדת מנוסה ומצויידת. ושימי לב, אנחנו במרחק 45 דקות מביה"ח וזה עדיין לא מרתיע את המיילדת. ואת מציינת שילדת לידה שנייה רגילה ככה שלא צריכה להיות בעיה עם לידה שלישית בבית. יש מיילדות שישקלו ברצינות לקחת את הלידה שלך. גם אני משוכנעת שהקיסרי 'שלי' קרה בגלל הסביבה הלא נכונה. בבית זה לא היה קורה. אם הייתי יכולה לחזור על הכל שוב הייתי יולדת רק בבית.

אמא אדמה,
ההרצאה של רונית היתה ב"דרך אם" בפרדס חנה, אני מאמינה שיש שם מדי פעם הרצאות בנושא (ובכלל בכל נושא אחר שקשור להורות טבעית, זה מקום מדהים עם צוות נפלא שישמח לענות לך באהבה גדולה לכל שאלה ולייעץ ולהפנות בכל עניין...).
לגבי משקל העובר - גניקולוגים עושים הערכת משקל דרך בדיקת האולטרסאונד.
מהרבה סיפורים ששמעתי, לרוב הם טועים בגדול (הפרש של יותר מחצי קילו). במקרה שלי הוא צדק...

אם פי 3 ,
מסכימה עם כל מילה שכתבת.
לגבי המקרה שלי - את סיפור הלידה שלי תוכלי לקרוא ב מדור סיפורי לידה , בכל מקרה לא נראה לי שהבעיה נוצרה בגלל איזה שהוא הליך רפואי כי לא היתה שום התערבות, והאוירה היתה מאוד מפרגנת ורגועה מהרגע שנכנסנו לבית החולים.
כנראה שהייתי צריכה לעבור אירוע כזה כדי "להשלים" עם הרפואה הקונבנציונאלית ולהכיר גם במקום שלה.
זה, בכל מקרה, מה שלי עשה הארוע הזה (שהיה, דרך אגב, מאוד לא טראומטי, ואף אפשר לאמיל לעבור גם הוא תהליך הטבעה עם טוהר).

אין לי ספק שלמי שזה מתאים, לידת בית יכולה להיות מדהימה יותר מכל לידה מצויינת בבית חולים.
ובכל זאת, למי שזה לא מתאים ולא מצליחה להתגבר על הפחדים - לידה בבית חולים יכולה להיות מאוד נעימה אם בוחרים את המקום שבו נכון לך ללדת, באים מוכנים ועם תוכנית לידה מפורטת.

ולכל הבוחרות ללדת בבית - כל הכבוד, ובהצלחה.

אמא של אופק - נכון, אילנה שמש לא, אבל היא לא מיילדת הבית היחידה...
טושו - קראתי בזמנו את הסיפור שלך והתרגשתי מאד. יחד עם זה, עדיין, לא ניתן לדעת לגבי מקרה ספציפי אם הוא היה נמנע או לא במקום אחר. את צודקת שמי שמפחדת מלידה בבית, מוטב שלא תלד בבית. ונכון גם שיכולות להיות לידות מצוינות בבית חולים (הבעיה היא שבתנאים הקיימים כיום, זה די רולטה. תלוי על מי את נופלת. וזה סיכון שאני כרגע לא מוכנה לקחת.).

אם פי 3 - לידת בית נפסלה אצלי מהסיבה הפשוטה שאין לי בית וכל שנה אנחנו עוברים בשכירות כך שזה מאוד לא נוח ולכן מיילדת הבית היחידה הבאה בחשבון היא אילנה - בקליניקה שלה (נכון שזה לא ממש לידת בית - אבל זה הכי קרוב), אני מסכימה איתך בעניין הרולטה ולכן אם כבר בית חולים אז לידה פרטית בלניאדו (לא, הם לא משלמים לי אחוזים וגם אני הייתי סקפטית , אבל כדאי להצטרף לסיור שם כל יום ג' ב8 בערב ולראות את היחס השונה מכל בית חולים אחר (שאני מכירה, ועשיתי סקר מקיף)

מה רע בבית בשכירות?
לניאדו - בלידה פרטית כנראה בסדר. בלידה ציבורית, שמעתי (ממקור אמין ומקורב) דברים רעים מאד. אבל אם כבר לשלם כסף, לפחות שזאת תהיה לידת בית... (טוב, ככה זה אצלי). אם את צפונית - על בית החולים האנגלי בנצרת שמעתי גדולות ונצורות.

מצטרפת ל-אם פי 3,
מה הבעיה בדירה שכורה? כל מה שצריך זה חשמל, מים זורמים, שירותים, ושטח בגודל הגוף שלך...

הבעיה בדירה שכורה - (שמעתי מאחרים) - אין בה תחושה של בית.
ואני אומרת - ובבית חולים, יותר???

אני חושבת שהאנשים עושים את הבית, ולא הבית את הבית. תעשו שהבית שבו אתם גרים ירגיש לכם הבית שלכם, תרגישו בו נוח.
ילדתי בבית השכור שלי, והרגשתי הכי בבית שיכול להיות.

כנ"ל. יש לי דז'ה וו, כבר דיברנו פעם על נושא הבית לא?

ללדת בבית בשביל התחושה של בית?
המממ
אני ילדתי בבית כדי ללדת איך שאני רוצה. כלומר, בשביל ה לידה .
וחוץ מזה, home is where the heart is, לא?

לבשמת - ברור שגם התחושה של הבית משחקת כאן תפקיד חשוב. אצלי, לפחות, היא משמעותית מאד. ההבדל הקטן בין הריחות והצלילים שאני מכירה ורגילה אליהם לבין חדר לידה זר, קר ומואר. האפשרות שיש לי לשים איזה מוסיקה שבא לי, לצאת לטיול רגלי במדבר אם זה מתאים... שאני אמשיך? לי נראה מאד הגיוני העניין של תחושה של בית (אני מסכימה שזה לא משנה אם הבית הוא שכור או רשום בטאבו).

לאמא של אופק - ראשית כל אני מתנצלת מראש אם זה יראה שאני מבקרת אותך או חלילה מנסה לשכנע אותך אבל זו לא כוונתי. נהפוך הוא... אני מרגישה שעצם זה שאת כאן בדיון הנוכחי מסמן כן על רצון ועניין בלידת בית. אני מרגישה קצת הזדהות כי בלידה הראשונה שלי היו לי המון סיבות עבור עצמי למה לא ללדת בבית. ובעצם ידעתי שזו הדרך הנכונה. אבל ה'סיבות' (לי אישית נראה מתאים יותר תירוצים) ניצחו; זה רחוק מבי"ח, זה מאוחר מידי, זה עולה המון כסף...
אם נשב ונקלף סיבה אחר סיבה, נגלגל אותה בין הידיים, נשקול אותה, נבחן אותה, נחפש אפשרויות להתמודדות הם ה'בעיה'- יש סיכוי טוב שנגלה שיש פתרון לכל תירוץ שכזה.
אני היום מאמינה שאם אישה רוצה ללדת בדרך הנכונה לה, משהו שחרוט אצלה עמוק בבטן...היא תמצא דרכים יצירתיות להתגבר על כל מכשול לכאורה שיצוץ ויעלה.
אני מקווה שלא עיצבנתי אלא חיזקתי.

למרות שאצלי ההחלטה כבר נפלה ועכשיו הכל נתון בידיו של הקב'ה הכל יכול...
הבנתי השבוע מהם הפחדים שלי מהלידה. ואולי דווקא שהיא בבית ואף על פי...
אני מפחדת ממעצורים. מהמעצורים שלי. אני מפחדת שאני לא אצליח להיות חופשיה ליד המיילדת ולא אוכל לרקוד בטוטאליות, או לשיר בטוטאליות או להיות בטוטאליות.
אני אדם נורא ביישן וסגור, למרות שאני כביכול משדרת מוחצנות. זה רק חיפוי.
אני מאד רגישה וכשאני נמצאת במצב עדין (כמו לידה, למשל) אני מרגישה נורא חשופה.
אז זה הפחד שלי...שלמרות שאני אהיה בבית אני לא אצליח להפתח לגמרי ושוב הכל יתקע.

אני מפחדת ממעצורים
אני יכולה לשתף שגם אני פחדתי מהם. ולמרות שפחדתי, לא התעסקתי איתם הרבה, איכשהו סמכתי עליהם שיצאו החוצה (פיזית מהבית) בזמן הלידה.
ואכן בלידה, כולם נעלמו (גם לעיני המצלמה). זזתי, הנעתי את האגן, הסתובבתי ערומה, בלי בושה בכלל. צרחתי, בכיתי, עשיתי קקי. זה אפילו לא מבייש או מביך אותי היום לדבר או לכתוב על זה.

דרומית -
אפילו בבית חולים המעצורים נפלו. בדיוק כמו שמתארת אביב חדש - אני ערומה, מסתובבת, נכנסים-יוצאים אנשים, וזה נראה לי גם בדיעבד בסדר גמור.
אני חושבת שהייתי כ"כ עסוקה בלידה, שלא היו לי משאבים להתבייש.

דרומית, אם זיהית כבר עכשיו את פחדייך העמוקים, זה נפלא! זה נותן לך קצת זמן לעבוד עליהם, עד הלידה. אולי תמצאי מקום בו תוכלי לשיר ליד זרים, או לרקוד לידם, או פשוט לעשות זאת הרבה יותר ביומיום, עד הלידה, כדי שזה יבוא לך יותר בטבעיות.
זה זמן טוב לתרגל תחושה של 'אני עושה מה שבא לי, בלי שיהיה לי אכפת איך זה יראה לאחרים'. אולי יש זמן לאיזו סדנת מודעות, או משהו שיפתח פתח יצירתי / יצרי אצלך (לא יודעת עוד כמה זמן יש לך).
גם ההבנה שמיילדת (במיוחד של לידות בית) כבר ראתה כ"כ הרבה קטעים של נשים שרות, רוקדות, נוהמות וכו', שזה לא יישנה לה אם את כן או לא, לך זה וודאי ישנה, ברמה של התקיעות שתיארת. נהפוך הוא, נראה לי שהיא לגמרי תהיה בעניין של לעודד אותך לעשות זאת.

תודה על העידוד. ורד, במילה אחת - וואלה! מוזר שדווקא אני לא מתביישת לרקוד במקומות ציבוריים, ומוזר עוד יותר שאני באה מעולם האומנות/מוזיקה שכולל הופעות וחשיפה ואפילו הייתי תקליטנית בעברי. אבל זה מה שהלב משדר לגבי הפחדים. לא יודעת, אולי דווקא ליד האנשים הכי קרובים כמו בעלי והמיילדת אני 'אתקע'. ואולי זה סתם משבר קטן וזה חולף...
אולי אני פשוט אדבר על זה עם המיילדת בפגישתנו הבאה. זה כבר ישבור כמה מחסומים.
תודה.
שבת שלום.

דרומית - איני חושבת שיש כאן ביקורת, שם הדף הוא התלבטות ללידת בית ומכאן שניתן להשמיע דעה לאו דוקא בעד. (אבל גם לא שוללת) אני ממליצה ללידות ראשונות את האופציה של לידת בית - למי שמתאים, (גיליתי שאכן יש כאלה שההריון כלל לא 'שלהן', הן לא קוראות ומכינות עצמן ובבית החולים רק מחכות שיוציאו להן כבר את התינוק - אז הכוונה לא לאלה) במקרה שלי הלכתי לפי ההרגשה שבבית החולים ארגיש יותר ביטחון לאחר קיסרי, אז נכון שלא נסעתי לבית החולים מייד עם תחילת הצירים כמו שאמרה לי רופאה מיילדת ב'כרמל' - כי צירים מסוכנים אחרי קיסרי וצריך להיות בניטור, כמובן שלכרמל לא הגעתי ושחיכיתי בבית עד פתיחה של 5 ס"מ (לקחים מהלידה הקודמת), לי זה הרגיש הכי נכון - וזה בעצם העיקר כי
IT'S ALL IN THE MIND

חבל שלקחת את זה כביקורת. מצטערת אם גרמתי לך עוגמת נפש.
קיבלתי את הרושם (המוטעה כנראה) שלא הלכת על לידת בית בגלל דירה שכורה/עלויות וכד'. ולא כל כך כי ביה"ח הרגיש לך נכון.
טעות.
שבת שלום.

מתי כדאי להתחיל לחפש מיילדת? אני בשבוע 17 אבל חשבתי לחכות עד אחרי הסקירה המורחבת כאשר הכל כבר "סגור", אחרי הכל פגישת הכרות גם עולה משהו, לא?

אבל לדבר בטלפון ולהתרשם ולשאול על מחירים והכל - לא עולה כלום!
יש מיילדות בית שגם עושות לך מעקב ומלוות אותך עם שאלות שהרופא לא עונה עליהן, לכן יש יתרון גדול במציאת מיילדת בשלב מוקדם בהריון. ככל שהוא מתקדם יש המון דברים שאת רוצה לשאול ולהבין, והמיילדת היא הכתובת שלך. זה גם נותן הרגשה טובה, ללדת עם מישהי שכבר בנית איתה מערכת יחסים, לא פגישה אחת לפני הלידה וזהו.

מסכימה עם בשמת,
ביחוד אם מדובר בלידת בית ראשונה. עבורי, באופן אישי התהליך עם המילדת היה מאוד משמעותי. ואם הייתי יכולה - הייתי מתחילה אותו ממש מוקדם. וגם - את משלמת את אותו הכסף גם אם תתחילי את התהליך שבועיים לפני הלידה...
פגישת הכרות עולה 200 ש"ח בדרך כלל אבל לא כל המילדות גובות על פגישת הכרות וחלקן "מקזזות" את הסכום מהתשלום על הלידה במידה ואת אכן יולדת איתה...

שבוע 17 נראה לי מעולה ליצור קשר עם המיילדת. את כבר אוטוטו החצי הדרך. אני שמחה שיצרתי קשר עם המיילדת שלי מוקדם מאד.

כמובן שיש פה גם חלק בי שעדיין מתלבט וזה אולי מקור הדחייה, חוץ מזה שעדיין לא "ראיתי" את העובר אז אני לא ממש מאמינה שהוא שם... לאחרות, תודה על התגובות.

נראה לי שיותר "קל" להתלבט או לבחור כשיש מידע על כל האפשרויות..
מה שעוזר זו הידיעה שאפשר בעצם להתלבט עד הרגע האחרון...
הייתי ממליצה ליצור קשר עם מילדת כדי לראות אם יש כמיה או אולי לפגוש יותר מאחת... בהצלחה

שליחה על ידי נטע* » 14 יולי 2003, 21:10

אני באמצע החודש החמישי להריוני. בעלי, ובכלל, בני משפחתי, מאוד מזדעזעים כשאני מדברת על "לידת בית". אני חושבת שהם לא רוצים לשמוע אותי צועקת ולדעת שאין להם אמצעים "קונבנציונליים" להתמודד עם הכאב שלי, או שהם חוששים שיקרה משהו לי או לעובר ואני אאשים אותם. כל מאמציי להסביר להם, שבכל מקרה, אני לא אאשים אותם אם יקרה משהו, חס וחלילה, עולים בתוהו. כמובן, שרופאים שהם שואלים, מצדדים בטענה ש"אוי ואבוי לחשוב אפילו על לידת בית...", אבל אני רוצה ללדת בבית.
קראתי והגעתי למסקנה, שאני יכולה להתמודד עפם עצמי ולהיות סבלנית עם עצמי, הרבה יותר מכל צוות רפואי, מיומן ככל שיהיה, אני בחורה בריאה, בעלי עומד להיכנס לחדר. בייי.

שליחה על ידי נטע* » 14 יולי 2003, 21:38

זה נשמע שוביניסטי מאוד, אבל הייתי חייבת להפסיק את הכתיבה כשבעלי נכנס. הוא מתייחס לרצון שלי ללדת בבית כאל חטא בל יסולח. הוא מתבטא בנושא באותה חומרה, כאילו שדיבר על כוונתי לרצוח את בנו (עוברנו)!

בכל אופן, אני יודעת שיש סיבוכים גם בבי"ח, והסטטיסטיקה מראה, שאחוז תמותת התינוקות שנולדו בלידת בית, אינו גבוה מאחוז תמותת התינוקות שנולדו בבי"ח, ובכלל, בבי"ח, יש נוהלים שאינם דווקא לטובת היולדת / היילוד (כגון: תנוחת הלידה, זריקות לזירוז לידה, חתך חיץ, עוצמת התאורה בחדר, ועוד). חוץ מזה, עברתי אונס קבוצתי לא מזמן, ואני בטראומה מזה שגבר ייגע בי במקום כזה, לא איכפת לי ש"זה לטובתי" וש"הוא לא נמשך אליי" וש"זה המקצוע שלו", אני בקושי סובלת שבעלי נוגע בי, אני יודעת שזו בעייה שאצטרך לטפל בה כמה שיותר מהר (זה הזמן להתחיל לחסוך כסף לטיפול פסיכולוגי...), אבל בינתיים, אם יחטטו לי בוואגינה, אני א-ש-ת-ג-ע! אני אקבל דיכאון שלאחר לידה ואאבד את שפיות דעתי.

בעלי צוחק עליי. מוזר. כל כך אוהב, אבל ברגע שאני מתחילה לדבר על הנושא הזה, הוא מלגלג. הוא אומר, את חושבת שהרופא עושה את זה בתור "גבר"? את חושבת שהוא נהנה? את חושבת שהוא נמשך? את יודעת כמה פעמים הוא עבר את כל זה? את תסכני את עצמך בשביל "עקרונות" טפשיים כאלה? ועוד. זה פוגע בי נורא, אבל אני לא מצליחה להסביר לו בצורה בוגרת כמה זה חשוב לי. הוא מסתכל על זה כעל הפרעה שלי, שקשורה לילדותיות, או משהו כזה. ואני - ברוב תסכולי, לא יכולה להסביר את עצמי (הוא יודע שכל התירוצים ה"שכלתניים" הם רק כיסוי לתירוץ האמיתי...), ואני עצובה וחרדה.
אני יודעת, שאם אכנס ללידה כשאני נתונה ברמת החרדה שבה אני נתונה עכשיו, יהיו לי צירים חזקים וכואבים יותר, ואולי אפילו הלידה תסתבך (חסידה נאמנה של הקשר בין גוף לנפש...). אני לא יודעת מה לעשות!

נטע, בהצלחה!!! הצעתי לך להמשיך לקרוא על הנושא (כך תוכלי לענות ל"מתקיפים" ולעצמך), בעיקר סיפורי לידה בבית ולידות טובות בכלל, וגם לנסות לדבר עם ולפגוש מיילדת ונשים שילדו בבית. את יכולה להתחיל איתי

michal mom@hotmail.co.il

הקשיבי לבעלך או לבני ביתך. התעלי על עצמך ועשי טובה לעצמך ולעובר. ומה יקרה אם יהיו סיבוכים, כגון: מצב עכוז, רוחבי, או כל תנוחה שהיא ולאו דווקא מצב ראש; חבל התבור מקדים לעובר, ואז עשויים לבקוע המים לפני שתהייה התקדמות (פתיחה ממשית) - העובר עשוי להיחנק.
נכון. אני מאמינה שצריך לחשוב מחשבות טובות, חיוביות כדי שיהיה טוב. אבל, בד בבד יש להסתכל על התמונה הכוללת, על כל המצבים האפשריים, לכאן ולכאן, כי הרי "לכל מטבע - שני צדדים".
כדרך-אגב, אני מניחה שאינך מבקרת אצל רופא נשים. האומנם?

נטע - כדאי ללכת לקרוא סיפורי לידה באתר של נועה ברקת www.sipur.net.

צפיחית - ומה יקרה אם יהיו סיבוכים, כגון: מצב עכוז, רוחבי, או כל תנוחה שהיא ולאו דווקא מצב ראש
זה לא נקרא סיבוך. מיילדות בית לא לוקחות על עצמן לידות כאלו.

נ"ב
קרוב לודאי שתחווי ב"דיכאון שאחרי לידה" גם כך וגם כך. לפי מיטב ידיעותיי כל אחת חווה דיכאון כזה, אם כי אצל כל אחת הוא מתפרץ ברמה אחרת. הדמעות האלה שזולגות בלי פשר לקשר מופיעות ביום-יומיים ואולי אף שבוע ושבועיים שלאחר הלידה.
מכירות את זה? מקרוב? רוצות לספר? יש לי גם הסברים לתופעה הדיכאונית הזו.

נטע - קראי בדף התלבטות ללידת בית. בהרבה משפחות בן הזוג בהתחלה לא היה מעוניין.
צפיחית - הדברים שאת כותבת פוגעים. גם אם את לא מסכימה עם דרך זו או אחרת, זה לא אומר שמי שמאמץ את הדרך הזו הוא דפוק. ואגב דכאון לאחר לידה - אחרי הלידה של בני הקטן, שהיתה לידת בית, לא חוויתי שום דכאון או דכדוך. ובהחלט יש קשר בין עצמת הדכאון למידת השליטה של היולדת על מהלך הדברים (ברמת ניהול הלידה האנושי, לאו דווקא מהלך הלידה הטבעי).

צפיחית, אני מצטרפת לדבריה של אם פי 3 קראתי שוב ושוב את דברייך, כי חשבתי שטעיתי, אבל לא.
נראה לי נכון ונעים יותר לומר את דברייך בצורה פחות שיפוטית, ביקורתית ופוגעת (אני נפגעתי בשביל נטע ואינני מכירה אותה כלל).
גם אני לא "מכירה" דכאון אחרי לידה. לא תמיד צריך להכליל.
נטע, הרעיון של לדבר עם יולדות בית (יש את האתר של נועה ברקת שהמליצו לך עליו ואת view]הספר tguvot book[/po].asp) הוא מעולה. אולי גם לדבר עם מיילדת בית אחת לפחות, כדי להבין במה מדובר.
אכן, יש הרבה בעלים ובני משפחה שאינם תומכים בהתחלה, עד שהם מבינים יותר במה מדובר.
גם אני מציעה את עצמי לשיחה, אם את בעניין "כאן אפשר להתחיל" [email protected]

פתאום עולות בי מחשבות על מוכנות הבית שלנו ללידה..
הוא קטן מאוד ואני ארצה בריכת מים אז יש את העניין של המקום, למרות שאפשר להסתדר..(להוציא מהסלון את השולחן למסדרון)..
מה קורה עם החשמל? יש פה בעייה להדליק 2 מכשירי חשמל "כבדים" בו זמנית.
יצטרכו לפעול הבוילר והרדיאטור ואולי גם קומקום חשמלי להרתחת מים נוספים...
האם יעמוד ארון החשמל בעומס או חלילה יקרוס תחתיו?

ועוד דבר.. אני יולדת בחורף וצריך לחמם כל הזמן.. האם מותר (מבחינת התינוק) לחמם עם תנור גז? גם זה יהיה קצת קשה עם כל החתולים ונצטרך איכשהו למצוא דרך למנוע מהם להגיע אליו...

>בשעה טובה מתלבטת אך רוצה מאוד מאוד ללדת בבית< }

צפיחית, אני ממליצה לך לקרוא קצת על מדור לידת בית לפני שאת מייעצת בנושא. יש הרבה חומר לדעת, וחבל שתייעצי לפני שאת יודעת על מה מדובר.

סליחה אם פגעתי.
באמת, לא התכוונתי.
טוב, אז רק חשוב להתייעץ לפני שמבצעים לידת-בית.
והעיקר שהכל יעבור בשלום גם ההיריון, גם הלידה וגם החיים עם הבעל.

מה אני אגיד לך נטע? מצבך לא קל. על כף המאזניים האמונה והרצון שלך מצד אחד , מול שלום בית מצד שני. זה נכון שהרבה בני זוג משתכנעים אחרי מסע ריכוך, אבל לא כולם, במיוחד אם אשתתם לא נחושה מספיק. הסיפור הטראומטי שלך צריך היה להוריד אותו למדרגת "כל מה שתבחרי, אשתי", כי זה מאוד מובן למה את לא רוצה את החוויה של בית חולים.
בכל זאת, אם תמצאי את עצמך בבית חולים, יתכן ותקבלי יחס הולם, אם תחשפי את הסיפור שלך. יש הרבה סימפטיה, אפילו בנוהלים, לנפגעות תקיפה מינית.

כדאי לברר את עניין החשמל כבר עכשיו עם חשמלאי, אולי צריך להוסיף פאזה או איך שקוראים לזה.
אני גם התלבטתי לפני חודשיים אם הבית מספיק מאורגן ללידה, ובסוף ילדתי בתוך הבאלגן ולא היה חסר כלום, כי לא צריך מי-יודע-מה.
שיהיה לכם בהצלחה ובשמחה @}

נטע. ככל שאני קוראת שוב את מה שכתבת, נשמע לי (וזו השערה בלי להכיר, אז בערבון מוגבל) שבעלך מפחד. הוא לא יודע איך "לאכול" את החוויה שעברת. נראה לי שכדאי ששניכם תעברו איזהשהו טיפול. ולא לחכות לחסכון, כי זה לא יגיע אף פעם. אולי לא טיפול פסיכולוגי, אבל לפחות איזהשהו יעוץ (אני ממש לא מתמצאת), משהו שיתן לכם קצה חוט להתחיל להבריא ממנו.
כדאי מאד לטפל בנושא לפני הלידה, כי הלידה מקצינה ומעצימה אותך - לטוב ולרע, ואת עלולה למצוא את עצמך, במקום בחוויה מקסימה של הולדת צאצאך, שוב במקום הרע ההוא (אני מאד מקווה שזה לא יקרה, אבל נראה לי שלא כדאי לסמוך רק על התקווה).

ממליצה בחום (לשניכם, אבל בתור התחלה אפשר רק את) על פגישת ייעוץ עם דיאנה אידלמן-קרת. די נדיר למצוא מטפלים שתומכים בלידות בית, גם אם כולם אומרים שהם אובייקטיבים והמטרה שלהם להביא אתכם להחלטה שמתאימה לכם... ודיאנה בהחלט היא מן הנדירים האלה. כן, ייעוץ עולה כסף, אבל מחיר פגישה אחת או שתיים אצלה די זניח לעומת עלות לידת בית. שיהיה בשעה טובה.

יוהו. אני בשוק מעצמי. איך לא שמתי לפרטים החשובים? לפעמים צריך לקרוא פעמיים לפני שמגיבים. אני שוב נורא מצטערת.

בכל אופן אני לא מאחלת לאף אחת חוויה כזו שחווית. וכן, אני מקווה שתוכלו לארגן תקציב מתאים לטיפול וכמה שיותר מהר, כדי שדברים לא ימשיכו להרחיק לכת.
איזה פושעים יש בעולם הזה!...

נטע, אני איתך.
ובעניין זה לא אוסיף, כי יש לי איזה קטע אישי לגבי בעלים שלא מסוגלים להבין ולכבד את הרגשות והרצונות של רעייתם מעבר להררי החושך של החרדות הלא מודעות שלהם.

למיצי פיצי
אצלי המעקב אצל מיילדת היה מאוד כייף, למדתי להתחבר לתינוק שלי בבטן בצורה מדהימה, יכולתי להרגיש אותו למשש, זה מאוד חיבר אותי אליו, להריון.גם אני כמוך לא האמנתי שיש שם "משהו" והחיבור הזה נתן לי לדעת ולהרגיש לפני שראיתי אותו באולטרסאונד.וגם לא הייתי צריכה שרופאים יבדקו דופק של העובר או יעשו אולטרסאונד, כי ידעתי שהוא בסדר. ידע אחר שאני לא יכולה להסביר אולי "ידע קדום".
אהבתי את המיילדת וסמכתי עליה, וזה באמת נפלא שמשהי כזו מגיע ללידה.
אבל אצלי שלושה ימים לפני הלידה היא החליטה שהיא לא לוקחת את הלידה (כי התינוק היה גדול לדעתה) הרגשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי הייתי כ'כ מבולבלת, לא ציפיתי לכזה שינוי בסוף ההריון. מזל שבעלי והדולה שלי היו שם כדי"לאסוף" אותי.
אבל היום שאני מסתכלת אחורה. אני זכיתי כי היה לי מעקב הריון ועשה לי הריון נפלא, ומצד שני היתה לי לידה מדהימה עם מיילדת מדהימה.
כמו שאומרים "הכל קורה לטובה"...
אז תעשי את הבחירות הטובות בשבילך, תלכי עם התחושות שלך ותגיעי...
שיהיה לך הריון קל ולידה קלה @}

שליחה על ידי נטע* » 15 יולי 2003, 16:24

כמה שאלות:

אפשר ללדת לידת בית בלי מיילדת? מהו, בעצם תפקידה במהלך הלידה?
איפה אפשר ללדת לידת בית, חוץ מהבית? אני גרה בקראוון עלוב במאחז די נידח, אומנם אנו צפויים לעבור לקראוון נוח יותר לקראת ספטמבר, אבל בכ"ז, קראוון זה קראוון. בעלי אומר, שאם אלד בבית, הוא לא יהיה נוכח! מישהי מכירה מיילדת מאזור גוש עציון?

תודה רבה על כל התגובות. ביי.

נטע -
1 - בלי מילדת? אפשר, אבל אם בעלך רוצה רופא ואחות, וציוד רפואי וכו'.... אז מילדת זה המינימום, לא? למה את לא רוצה מיילדת? לדעתי - רשמי לך את הסיבות, והביאי אותן בחשבון בבחירת מיילדת.
2 - קראוון - השווי אותו לחדר לידה (גודל, נוחיות שלך). זה די טוב, לדעתי. הנה רשימה של מיילדות בית.

נטע, התגובה הראשונה שלי נכתבה כנראה במקביל לקטע השני שכתבת, ולכן לא התייחסתי שם לשאר הדברים. אני חושבת על דברייך די הרבה היום. דבר אחד עולה לי, בתגובה למה ש-אם פי 3 כתבה, וגם בלי שום ידע בתחום, רק תחושה - אולי דווקא לידה טובה (בבית או בבית חולים) יכולה להיות חלק מתהליך של הבראה.

בלידה הראשונה שלי חתכו אותי חתך די נבזי, שהמשיך להציק עד הלידה השנייה. הרופא-הקונוונציונלי-לחלוטין שהייתי אצלו במעקב בהריון אמר שאחרי הלידה (טובה או לא בכלל לא דובר, כמובן), הצלקת תרפא, וכך באמת קרה. שלא לדבר על תחושת האמון שלידה טובה יכולה ליצור. כמובן, לידה טראומטית היא לא אונס, אני רק מעלה רעיון, מקווה שהוא מעודד אותך. ושוב בהצלחה.

גילה - תראי מה מצאתי בראש הדף... לפעם הבאה (עדיין לא בתכנון)
והנה, את בהריון!

נטע, יש את אילנה שמש שמיילדת אצלה בבית - יש לה חדר לידה פרטי בחצר (נדמה לי גם שהיא לא רחוקה מדי ממך) והיא גם אחת מהמיילדות הוותיקות והמנוסות ביותר. את יכולה להתייעץ איתה בטלפון לגבי מצבך ואם היא תהיה מוכנה ליילד אותך. זה עשוי לעזור לך להחליט.

נטע, לא עברתי לידת בית, אבל אני מרשה לעצמי להגיב בכל זאת.
הזכרת את הקרוון העלוב שלכם. גם אנחנו גרנו בקרוון פעם ומכל הבתים שעברנו הוא היה הכי בית בשבילנו. בית זה מה שאת עושה מהמקום בו את גרה. לא יודעת מה התוכניות שלכם לעתיד אבל דווקא לידת בית במקום שלכם יכולה לקשור אתכם אליו.
כאב לי לקרוא מה שכתבת על בעלך ואני חושבת שלפני שאת ממשיכה עם המחשבות על לידת בית (או במקביל) כדאי שתפתרי לעצמך ולעצמכם כמה עניינים. את רוצה לידה כשהוא לא נוכח? יש כאלה שזה מתאים להן אבל ממה שכתבת נשמע שהיית מאוד רוצה שהוא יסכים איתך ללידה שאת רוצה ויהיה שותף.
לרגע אל תחשבי שדברים יפתרו מאליהם ובטח לא כשיש ילד. זה רק נהיה קשה יותר (אין זמן פתאום לדבר, מה שנראה לפני כן כל כך טריוויאלי).

שגית - איזה יופי להזכר!
בטח שאז זה לא היה בתכנון! אז אפילו מחזור עוד לא קיבלתי...

וברצינות -
מאז:
בעלי לחלוטין בענין (אם כי הוא בטח היה מעדיף מרכז לידה). הוא כן פתח את ספר הטלפונים לראות מאיפה מזמינים אמבולנס (פרטי מאחד הכפרים - מד"א רחוקים מאוד).
אמי היתה אתי בפגישה אצל המילדת, לחמותי דיווחתי בלי יותר מדי ענינים. אבי מקבל את הענין תוך "לי זה נשמע מוזר, אבל את בטח מבינה יותר ממני".

נטע,
לאור כל מה שקראתי, יש לי הצעה.
תקחי מיילדת פרטית שתלווה אותך כבר מעכשיו. כזו שעושה לידות בית אבל גם תסכים לבוא לבי"ח אם תחליטי. תתחילי איתה תהליך, שיעזור לך להתכונן ולהתכוון, וגם לבעלך. הלידה היא הזדמנות לטרנספורמציה אדירה והרבה מהדברים שהתערערו בתוכך יכולים בעזרת הלידה להתחזק, להיבנות, להחלים. גם אם תלדי בבי"ח בשביל שלום בית אפשר לעשות את זה בצורה שתהיה לך מרפאת ולא טראומטית, גם לידה בבית יכולה להיות טראומטית. זה מאוד משנה איפה, נכון, אבל כמו בחיים, התפאורה יכולה להשפיע אבל מה שקובע באמת זו הדרך שאנחנו עושים בתוך התפאורה. לכן אני ממליצה לך להתכוון לדרך - ולעשות תהליך עם מיילדת שיעזור לך לעבור חוויה בריאה ומרפאת. אתם לא צריכים להחליט עכשיו. אנחנו רצינו ללדת את הלידה הראשונה בלי מיילדת ולקחנו מישהי רק בשביל ההכנה, כ"כ התחברנו אליה שביקשנו ממנה לבוא ללידה בסוף. זה היה בשבילי שיעור מאוד חשוב ללידה עצמה - לתת לתהליך לקרות, להיות פתוחה לשינויים, לקבל את הסביבה ומה שהעולם מביא אלי... וזה מרפא אם מתכוונים לזה.
אני גם רוצה לחזק את מה שכבר נכתב כאן - נסי לטפל בעצמך ובכם או יותר נכון להתחיל את הטיפול לפני הלידה. זה קשה אח"כ יותר להתחיל טיפול חדש. אם כבר תהיו בתוך משהו, יותר פשוט להמשיך.
חיבוק.

עוד דבר - חברה שלי ילדה לא מזמן בקראוון. היה נפלא. יש לי גם חברה שילדה באוהל בדואי, בלידה הראשונה ילדתי בבקתת עץ עלובה בג'ונגל - שוב - תפאורה.

אין לי ספק שהלידה הבאה תיהיה בבית. בהתחלה בעלי נחרד מהרעיון ואתמול בערב היה שינוי מפתיע:
היינו אצל ההורים שלו והתחילו לדבר על לידת בית באופן כללי, ואביו נחרד והתחל לדבר כמה שזה מסוכן וכו' וכו' וכו' (חמי הוא פרנואיד בכלל).
מאוחר יותר בבית, כשהיינו רק שנינו, הוא פתח את הנושא ו"הרגיע" אותי שאני אלד היכן שאני ארצה והוא תומך בכל החלטה שלי . אמר והוסיף- שאם בסופו של דבר אחליט ללדת בבית אז בנוסף למיילדת שאבחר, יהיה גם רופא. לכל מקרה. הוא לא יתערב בלידה אלא יחכה בסלון למקרה שחס וחלילה יהי סיבוך כלשהו.

כנראה שהוא מאוד מוטרד מהנושא, ההריון הבא עדיין לא מתוכנן.

הייתי שמחה לקבל את מספר הטלפון של ד"ר ברדה.

אין דף "סתם" ללידת בית, אז אני כותבת בזה:
ראיתם את הפרק של היום ב"להתחיל מחדש"????!!!!
לידת בית אמיתית! לידה אמיתית!
פעם ראשונה שאני רואה בטלביזיה לידה שנראית אמיתית! לא עוד לידה עם יולדת על הגב!
ולפחות פעמיים חזרו על העובדות שמחקרים הראו שלידה בבית חולים לא בטוחה יותר מלידת בית (כמובן לא הכניסו את ההסתייגויות של "בסיכון נמוך"). היה מרגש ומפעים, והזכיר לי למה אני לא רוצה ללדת שוב...
אחת אפס לטובת לידות הבית!
אני כל כך מתרגשת שתראו באיזו שעה אני כותבת כאן (התעכבתי כי הינוקא רצה לינוק פעמיים מאז שנגמר הפרק).

אני מבינה שזו סדרת טלביזיה? מאיזו ארץ?

סדרת טלוויזיה אמריקאית, עם סילה וורד הנפלאה ועוד הרבה יפיופים. בשמת, בטח בא לך להקיא מסֶם...

כן, היה נחמד, חוץ מכמה דברים: העניין התמוה של בדיקת פתיחה בעזרת הוראות מן הכתב שמסרה המיילדת שתקועה בפקק; ההערה ההיסטרית של לילי על זה שמי יודע, אולי בכלל התינוקת במצג עכוז; השימוש במיילדת שאיננה גם אחות מוסמכת.

והיתה חסרה ההנקה שלאחר הלידה...

ובהזדמנות אולי צריך לפתוח דף לידת בית בתקשורת.

זהו, סידרה בערוץ 2 בימי רביעי בלילה.
כמובן, כל ההערות של המסעדה צודקות. במיוחד ממש נדהמתי מהבדיקה של הפתיחה. לא אמין קיצונית.
ההערה של לילי היתה סתם ביטוי לפחד במצב שמבחינתה הוא מבהיל (יולדים בבית חולים!), אז זה לא ממש נורא.
שאיננה אחות מוסמכת - זה אופייני לארה"ב, לפי החומר שקראתי שם על מיילדות.

ושכחתי מי זה סאם... זה האידיוט שאוהב את ג'ודי אבל יש לו טבע בוגד?
למה את חושבת שבא לי להקיא ממנו? בגלל אהבתי הידועה לבגידות או בגלל שהוא בלונדיני? (הוא בלונדיני? בכל אופן הוא לא יפה בעיני). האמת, שסילה וורד מדהימה בעיני, ואני אוהבת את גרייס (אם כי היא לפעמים מגעילה). אבל אף אחד אחר שם לא יפה לטעמי. מלוקקים כאלה, נוצרים כאלה. לא הטעם שלי.
התסריטים והמשחק נפלאים.
אני ממש הצטערתי שהם המציאו איזו סיבה מפגרת לסלק משם את השיפוצניק המקסים שהתאים לה. סנובית שכמותה. גם כן לא אמין.