הריפוי שלי מהסרטן

אתמול בבוקר קיבלתי טלפון מרופא הנשים.
יש לי גידול בצוואר הרחם.

הוא אמר שהגידול מסוג נדיר, לא אלים יחסית. צריך לבדוק יותר, אבל זהו גידול שמתפתח לאט, ללא גרורות בדר"כ.
יש לך מזל, הוא אמר.

הזמין אותי ביום א לאיכילוב, לדבר ולהחליט איזה ניתוח נעשה.
אמר שתלוי אם אני עוד רוצה ילדים או לא...
המשפט הזה גורם לי לפרוץ בבכי, יותר מכל הדברים האחרים שנאמרו.

ישבתי בדיוק בבית חולים עם תינוק בן שלושה ימים בידי. גיסתי ילדה ובאתי לעזור לה.
בהיתי בחלל ולא ידעתי מה לומר או לשאול.
במשך שעתיים בהיתי סביבי, עם התינוק המקסים הזה בידי, בוכה.

אני המומה, אני לא יודעת איך להתחיל להבין מה קורה לי בעצם.
מיד מחפשת את הסיבות:
אני בת 37, משתדלת לחיות בריא, אוכל אורגני, התעמלת כמעט כל יום, לא מעשנת... איך זה יכול להיות?

אני מסתובבת מאז בתחושת תלישות, מן ריחוף כזה. מנסה להמנע ממחשבות, שאיך שהוא לוקחות אותי מטה.
סיפרתי רק לשתי חברות, לא ממש מתוך החלטה, אלא כי פגשתי אותן אתמול.
לא מרגישה שכרגע נכון לי לשתף בזה אנשים, זה איכשהו מפנה את האנרגיות שלי החוצה.

מרגישה כאילו אני עומדת בפני מסע, מאוד מפחיד ולא ידוע. בדרך כלל אני אדם שעושה מחקרים בכל נושא, אוספת המון ידע עד שמגיעה להחלטה מדוייקת, כרגע לא ממש רוצה לדעת, לא רוצה לחשוב.
אבודה קצת

רוצי לקנות את "אתה יכול לרפא את חייך" מאת לואיז היי, וכן את חוכמתה של אשה , תבונתה של אשה, שמישהי תתקן אותי ותוסיף את שם הסופרת. תתחילי להגיד תודה למחלה, גם בלי לדעת למה, הרבה פעמים ביום. את יוצאת למסע מרתק, תבחרי בחיים והסרטן יעבור ויהפוך להיות המתנה הגדולה של חייך.
כותבת לך מנסיון, ריפאתי את עצמי ממחלה קשה. אור ואהבה והחלמה מהירה

תודה שירי,
יש לי את חוכמתה של אישה, תבונתה של אישה, אקרא בו.
להודות למחלה...זה מאוד מדבר אלי.
אתמיל הרגשתי שעלי להרגיש שהמחלה היא חלק מהשלם שיש כרגע. זה לא שעלי לרצות להוציא אותה כדי שיהיה שלם.
כרגע היא חלק ממה שיש.
לא יודעת אם ברור מה שכתבתי.
אבל אני מבינה שהיא חלק מחיי עכשיו.
ואני רוצה לברך אותה באיזשהו אופן.

זה מזכיר לי שכשרציתי להפסיק לעשן לקחתי פעם סיגריה וממש ניסיתי לעשן אותה באהבה, להרגיש כאילו העשן שנכנס לגופי נטהר אותו. לפני כן הרגשתי שהכעס והאשמה על העישון לא איפשרו לי להפרד ממנו.

איכשהו אני מרגישה רגשות דומים.

כל כך זקוקה למילים מחזקות, לתחושה של כיוון...

כרגע פוחדת להתמודד מול זה מול האנשים בחיי.

אישה.
קודם כל, אני מחזקת אותך על הבחירה שאת עושה להתבונן במחלה ולהתייחס אליה כחלק ממך ושולחת לך הרבה כוחות.
אימי החלימה לפני כשנתיים מסרטן השחלה לאחר ניתוח לא פשוט וטיפולי כימותרפיה, במהלכם תקפנו הרבה חזיתות בקשת רחבה.
רוצה לומר שיש הרבה מקום להיות אקטיבית בתוך המחלה הזו, ללמוד ממנה כ"כ הרבה ולבסוף כמו ששירי אמרה היא הופכת להיות המתנה הגדולה ביותר של חייך.
יכולה לומר ללא ציניות שהמחלה של אמא שלי הצילה אותה...
אם תרצי לשאול, לשתף, לדבר או כל דבר, אני כאן @}

קראתי עכשיו על סרטן צוואר הרחם באינטרט. זו היתה טעות.
קראתי על כריתת הרחם, כריתת צוואר הרחם. הקרנות.

אני המומה. אני עומדת לעבור דרך קשה כל כך.

לא עוד הריון רגיל, לידה רגילה.
מי יודע אם בכלל...

יש לי ילדה אחת, הכל היה כל כך פשוט בהריון ובלידה עימה. פשוט רצינו וזה קרה.

הנחתי את ראשי על שולחן המחשב ובכיתי ובכיתי.
איזה פחד.

אלוהים, אני יודעת שאתה לא עוזב אותי עכשיו.
בבקשה אלוהים, תעזור לי לעבור את זה, לשמור על משפחתי שתעמוד בזה, לשמור על עצמי.
שלח לי כוחות, שלח אותי למידע הנכון, לדרך הנכונה.
אני מרגישה כל כך רפויה, כל כך מתמסרת.

עוצמת הרכות

אולי תמצאי עזר בדף טיפול אלטרנטיבי בסרטן.

גדול.

קראתי , ואני מרגישה את הבהלה, אני מחבקת כאשה ,
מחזקת את ידיך, מאמינה שיש את הכוח להבריא לכל אחד ובודאי גם לך.
את אמא , את יכולה להבריא
אמן

אשה, זאת לא הייתה טעות. קראת כל זאת בכדי להבין שכל הדברים האיומים האלה הם אופציה עבורך. האם את רוצה שהם יקרו? תהיה כנה עם עצמך ותעני. אם התשובה היא לא, ואני מקוה ומאמינה שהיא לא, הרי שהם לא ייקרו. כן , אני לא משוגעת, זה עובד. בכוחך להגיד- עד כאן, אני בוחרת לרפא את עצמי בקלות ובאהבה. קראי את לואיז היי- היא ריפאה את עצמה בלי שום כימותרפיה או הקרנות, רק בכוח האמונה. זה לא שאני נותנת לך עצות ואומרת לך מה לעשות. אין לי מנדט ולא מעוניינת לקחת אחריות, האחריות הייתה ותהיה כולה שלך לבחור איך לרפא את עצמך.את נמצאת כבר בתוך המסע שלך. זהו מסע מופלא. אני מאחלת לך שתצאי ממנו מחוזקת. קראי גם את דיפאק צ'ופרה- ריפוי קוואנטי. הוא מספר על אשה שאיבחנו אצלה סרטן. היא נכנסה למרכז ההחלמה שלו בארה"ב איפשהו, ואחרי שלושה שבועות עשו לה שוב בדיקה ולא מצאו את הסרטן. כי סרטן זה הלך רוח, הלך מחשבה, זהו תדר. נפטרים מהתדר נפטרים גם מהסרטן. אני לפעמים מדמיינת לפעמים שיש לי סרטן בכל מיני מקומות בגוף, אני מסתכלת פנימה בעיני רוחי אל המקום הזה, מדמיינת אותו נשטף באור ושולחת אליו אהבה, וזה עובר לי. זה אמנם טיפול מונע בלבד, אבל אני מדמיינת לעצמי שאם מישהו לא עושה את זה ומתכחש לאיזה שהוא איזור בתוך גופו, סרטן כן יכול להתפתח., אבל זה ה פ י ך !!! למוח של הבן אדם יש את היכולת לרפא את הגוף כמעט מכל מחלה כמעט בכל מצב. את יכולה לשבת ולייבב על מר גורלך,לקרוא כל מיני ספרים מפחידים ולשמוע תחזיות כאלה וכאלה, ואת יכולה להחליט- הסרטן הזה שייך לעבר.זה לא שאני אומרת לך שאסור לך לבכות, אבל כדאי להיזהר מרחמים עצמיים. אני מקבלת אותך, סרטן יקר, ברוך הבא, תודה שאתה כאן בשבילי. מה באת ללמד אותי? לשאול ברגע שקט. ברגע שאין פניקה. את תקבלי את התשובות מבפנים. כשהבנת את המסר לא יהיה לו כבר מה לחפש אצלך יותר, הבנת? בעזרת נשימות להתחבר אל התדר. את הופכת להיות הסרטן, ואת מרפה, את לא אוחזת בו בחוזקה ואומרת לו תציל אותי מהחיים האלה, לא מתרפקת עליו ועל הרומנטיקה שלו, למרות שזה מפתה, אני יודעת. כי המון אנשים יגידו לך כמה הם אוהבים אותך, אבל זאת את שצריכה ללמוד לאהוב את עצמך. יגידו לך שיש מסביבך המון אנשים שצריכים אותך, בעלך, הילדים שלך, אבל האמת היא שכולם יסתדרו כאן בלעדיך, טוב יותר או טוב פחות. מי שצריכה אותך ולא יכולה בלעדייך זו את. כי את אוהבת את עצמך. כן, תבכי ותתנקי. ואת תתבונני ותראי איך הוא נגוז, החבר הסרטן שהיה.בחלק מהדברים תשתפי אחרים, ולחלק אף פעם לא תצליחי למצוא את המילים הנכונות, וזה בסדר. משם תצמח לך תודה גדולה, הודיה גדולה לאלוהים, לעצמך, לייקום, לבריאה. זאת האינטימיות החדשה שלך עם הקב"ה. תתחילי כבר להגיד תודה לדברים הקטנים, כל פעם שאת נזכרת תמצאי את הרגע להודות. אל תרפי. תמשיכי. תאמיני.בהתחלה זה יהיה מלאכותי אחר כך זה יהפוך לטבע שני שלך. אצלי זה כך. אני כל הזמן בהודיה. זה כבר חלק בלתי נפרד ממני. בהצלחה, אור ואהבה.

מומלץ:גם לחקירה עצמית ולריפוי:
http://www.thejourneytoyou.net/

אישה
אנחנו נחזק אותך מכאן. תפני אלינו תמיד כשתצטרכי. הדברים ש שירי בן דב כתבה נראים לי מאוד נכונים. אני אאמץ את הגישה בעצמי.
מבחינת הטיפול בסרטן- אני מציעה לך לעולם לא להתמסר לגמרי לרופאים. מנסיוני עם אבי ז"ל, זה לא היה מוצלח. תמיד תשאלי עוד ועוד ועוד ועוד. ישנן הרבה גישות והרבה אינטרסים שלא תדעי אף פעם מהם ובמיוחד יש הרבה הרבה חוסר אכפתיות . לא מתוך רוע, אלא מתוך כך שאת אחת מיני אלפים. המערכת המטפלת הפכה אדישה מאוד ולא ממש ממש משתדלת. גם אם נראה שכן- אל תתני למראית העין להשלות אותך. הם לא באמת קשורים אליך.
כשאת חזקה- קראי הרבה והכל. התייעצי עם כולם. תבואי עם החלטה ברורה מה הטיפול שהכי מתאים לך. את תדעי מה הכי טוב בשבילך.

ומשהו מעודד- יש לי בת דוד שחלתה באותו סרטן שלך לפני כמה שנים. אז-בת 23 , נשואה טריה באותו זמן, לומדת בווינגייט.
היא עברה כריתה מלאה והחלימה לחלוטין. לפני הכריתה היא הקפיאה ביציות וכךהיא תוכל להיות אמא בבוא הזמן,, בעזרת אם פונדקאית. לא פשוט בכלל, אבל היא ניצלה. לדעתי זה הכי חשוב.

ואם מחפשים סיבות למחלה אז לפחות אחת, חיצונית : גם היא וגם חברת ילדות שלי (שגם חלתה והבריאה)
גדלו בבית עם שני הורים מעשנים (גם בבית, כמובן).

שולחת לך הרבה אומץ ושלוות נפש ושאלוהים הטוב יהיה איתך לכל אורך הדרך.

אשה, מחבקת חזק , קשה לעכל בשורה כזו, י חד עם זאת, נשמע שיש הרבה הרבה תקווה. בדף סרטן השד, מישהי בשם טל סיפרה על מטפל מדהים שעזר לה ולעוד אנשים. נראה לי שווה להתקשר ולברר.

שווה לעיין בזה גם אנחנו שקלנו את רכישת הספר כשהתפרצה המחלה של אימי. בסוף זה לא קרה, אבל אני קוראת על המחבר המון דברים טובים.
וגם נתקלתי detail]בזה id[/po]=154676&depart id=23928
בתור מי שיוצא לה ללוות לא אחת נשים שחולות במחלה, מאוד ממליצה למצוא מטפל אישי, מורה ליוגה ומדיטציה ודימיון מודרך (גם אם את עצמך מנוסה ברזי המדיטציה) שיכול לעבוד איתך על נשימות ממוקדות ויצירת מרחב וזרימה פיסיות ואנרגטיות בגוף שמסייעים בהתמודדות ומאוד מעודדים את ההחלמה.
הרבה אהבה וכוח @}

תודה רבה לכולכן נשים יקרות
עיינתי אך לא הספקתי לקרוא בעיון,
העידוד שלכן מרגש ומאוד משמעותי.

אתייחס עכשיו בייתר אריכות:

שירי, הדברים שלך מאוד מאוד נגעו לליבי, אני מעריכה את הדיוק, המאמץ והכנות שבה כתבת את הדברים. אני חושבת על דבריך. נראה לי שיש לי עבודה סביב להרפות.
סביב לבחור בחיים למעני, וסביב לוותר על המסכנות.
נושא נוסף שאני מרגישה שמשמעותי מאוד עבורי הוא הויתור והפרידה מהכעס.

מאז הבשורה משהו בי ממש הרפה, בדרך כלל יש לי המון צורך בשליטה, בידע, בהחלטות מדוייקות.
משום מה משהו בי נהיה מאוד רפוי עכשיו,נזכרתי באותו משל בו האלוהים מראה לאדם את דרך חייו, כיצד הלך לצידו לאורך חייו, לברגעים הקשים, איפה שנותרו רק זוג עקבות אחד, הוא נשא אותו על כפיו.
כך אני מרגישה, נישאת.

יש לי אמונה שהדרך שלי תתגלה בפניי.
הדברים רובם אינם בידי. אני מתמסרת לדרך הזו.
יש לי כוח.

תודה על ההפניות הטובות.
לפני כחודש סיימתי לקרוא את הספר ה"מסע" ומיד נזכרתי בו כשנודע לי על המחלה. לא ידעתי אם יש מטפלים בשיטה זו בארץ, נהדר שיש אופציות.
אני יודעת שתזרום אלי המון אינפורמציה בנושא בזמן הקרוב.
אני מקווה שאדע מה נכון עבורי.

עפרה עדין, תודה לך. כמה מוזר לחשוב על פונדקאות ותסריטים כאלה.
תודה על המוכנות להיות כאן.
מוקדם עדיין עבורי. נראה לאן המסע הזה יוביל.

כל כך נכון לי לשתף כאן, כל כך הרבה יותר קל לעומת העולם ה"אמיתי".

תודה גדולה שוב שאתן כאן

כל כך נכון לי לשתף כאן, כל כך הרבה יותר קל לעומת העולם ה"אמיתי".
כפרה, זה העולם האמיתי!

גם ממני.
אין לי עצות מאירות עיניים שעדיין לא נכתבו כאן אבל מכל חולי הסרטן שפגשתי (וישנם לא מעט כאלה) כולם ציינו את חשיבות התמיכה של הקרובים להם ושל חולים נוספים בתהליך החלמה או כאלה שהחלימו כבר. מה שנקרא "צרת רבים חצי נחמה".
שולחת לך כוחות לשמור על מרכז פנימי לאורך כל הדרך.

אולי זה ידבר אלייך:
לקבל את הסרטן לקבל את החיים עוצמת הרכות.

אישה,
קודם כל רציתי להסביר שהבחורה בשם טל שכתבה בדף סרטן השד, כתבה ממש בסוף הדף ביום שישי האחרון אז את יכולה לדפדף לסוף ולקרוא.
זה נראה מאד עניין.
אני לא אכתוב באריכות אבל אמא שלי עברה סרטן עם עבודה אלטרנטיבית וגם עם טיפולי כימוטרפיה.
היא נעזרה בכל מיני אנשים שריפאו את עצמם מסרטן בדרכים אלטרנריביות כאן בארץ ואם את מעוניינת בתמיכה כלשהי בדרך או לקבל מידע על אנשים שיכולים אולי ללוות אותך בדרך שלך את ממש מוזמנת להתקשר אלי בכל עת ואשמח לתת לך ממה שלמדתי בזמן הזה.

בנוסף לזה יש לי חברה שחלתה בסרטן בצוואר הרחם בגיל 30 בערך,
היא עברה רק את הניתוח וכל השאר עשתה באופן אלטרנטיבי בלבד, בלי כימו והקרנות...
היא גם תשמח לדבר איתך עם את רוצה, אישה מקסימה.

אז בכל מקרה, דעי שאת לא לבד שם ושבאמת יש חיים עם הסרטן ואחרי הסרטן
ואני מחזקת את ידייך וליבך.
ומאחלת לך שבסוף המסע הזה המתנה תתגלה במלוא עוצמתה, אבל אני יודעת שבשלב הזה הפחד הוא הדבר השולט אז גם אני
שולחת לך כוחות לשמור על מרכז פנימי לאורך כל הדרך.

הטלפון שלי 077-2030014

_אני מחזקת את ידייך וליבך.
ומאחלת לך שבסוף המסע הזה המתנה תתגלה במלוא עוצמתה, אבל אני יודעת שבשלב הזה הפחד הוא הדבר השולט אז גם אני
שולחת לך כוחות לשמור על מרכז פנימי לאורך כל הדרך._

|עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ||עץ|

שולחת לך חיבוק גדול ומנחם.
וכתף גדולה לשים את הראש.
תני להלם מקום, לכעס, ל"לא מאמינה שזו אני"...לעצב , לפחדים....
תני להם מקום הוציאי אותם החוצה. כיתבי לנו, בכי אותם...
אט אט יתפנה מקום גם לשאר לתקוה, לכוחות, לאומץ.....

כל מה שמיץ כתבה...

מאחלת לך כוחות,שמחות,
מקום לבכות
להיות
לחוות
ולחיות עוד
@}

קראתי בדף בנושא סרטן השד,
אתקשר אל טל מחר, נשמע לי מעניין מאוד.
האתר הזה תמיד מדהים אותי, כמה אינפורמציה יקרת ערך וכמה רצון לעזור יש כאן.

היום הייתי באיכילוב ונקבע לי תור ניתוח, לא היה לי קל שם כמובן, אבל אני מרגישה מחוזקת מאוד באופן כללי.
השאלות של שירי הולכות איתי, ואני בודקת היטב איפה אני נהנית מהמצב ומאוד משתדלת לוותר על סוג תשומת הלב הזו.

אני מתחילה להבין איפה העבודה שיש לי לעשות.
ומשתדלת לא לשמוע את קולותיהם של השדים מופיעים לפעמים, בעיקר בלילות.

עדינה ניפו, תודה על הנדיבות. אני אבדוק אם מתאים לי להתקשר בשלב זה.
איכשהו, למרות שאני נמנעת מלספר העברתי את כל הערב בשיחות טלפון בנושא. זה לוקח ממני הרבה כוחות ומזין את החלקים שאני "מרוויחה" מהמחלה.

סגו לה ומיץ פטל, כתבנו יחד,
תודה גם לכן.

אני חוזרת שוב ושב לקרוא את המילים המחזקות שלכן.
מרגישה כאילו עברתי שנים רבות בימים האחרונים.
כל כך הרבה משתנה בי. אני כל כך מרוכזת בשינוי שלי וכל כך פתוחה אליו.
כמובן שעולות התנגדויות ואתגרים לא פשוטים.
יש רגעים קשים מאוד,
אבל אני מרגישה מאוד נוכחת, בהירה ורוב הזמן עם אמונה גדולה.

הגעתי להרבה אינפורמציה טובה ומדוייקת. התחלתי בדיקור יומיומי עד לניתוח,
התקשרתי לאותו הילר שטל סיפרה עליו בדף סרטן השד ושוחחתי איתה ארוכות אתמול.
כמו כן אני חושבת להצטרף לסדנא של המסע.

אבל עיקר העבודה היא בתוכי.
אני נעזרת מאוד בסיפרה של לואיז היי עלפי המלצתה של שירי בן דב.
משהו בי הולך ונפתח. אני מוותרת על הכעס ועל הקושי.
הבנתי כמה המחלה קשורה בכל מיני אמונות שיש לי לגבי ההכרחיות שיש לקושי בחיים,
כאילו רק דרך קושי אפשר להתפתח,
רק דרכו ניתן להפוך לאדם ראוי, מיוחד, עמוק...
כל כך הרבה פעמים בחיי בחרתי בדרך הקשה, בדרך שעוברת דרך כאב.

אני משתחררת מאמונות אלו.
הריפוי שלי יהיה קל, פשוט ושלם.
אני בוחרת בדרך השימחה והפשטות.
אני מלאת סקרנות לגבי הדרך שאני עומדת לעבור, אני מודה למחלה ולכל מה שיש בחיי.

מדהים מה שאת עוברת.
מדהימה הדרך שלך @}

_hug מדהים מה שאת עוברת.
מדהימה הדרך שלך_

מצטרפת.
מדהים מה שאת עוברת.
מדהימה הדרך שלך.
את אישה מדהימה.

ואם הוא לא יהיה קל? הרי לא תרימי ידיים, הלא כן? פתאום כשראיתי את מה שכתבת חשבתי לעצמי- הרי זה לא תמיד קל לאף אחד, גם כשמבריאים, המחלה תמי תהיה שם באיזה שהוא מקום. בכל אופן, שולחת לך חיבוק. תזכרי שאת לא חייבת דין וחשבון לאף אחד, גם לא ליושבי האתר הזה. מותר לך להרגיש חרא ולהיות שם בשביל עצמך על החרא הזה עד הסוף, וזה יעבור.
חיבוק גדול.

החיים האלה מוזרים ומפתיעים יותר מכל מה שניתן לשער.
אתמול הלכתי לשמוע דעה נוספת ובאולטרסאונד גילו שאני בהריון.

אני המומה ,
חיכיתי להריון הזה כל כך ועכשיו אין בי שום שמחה.

עובר עלי היום יום מאוד קשה. אני לא יודעת מה עלי לעשות.
אני מבולבלת כל כך.
ממש כאילו סחטו את כוחותיי.

התחלתי את היום אתמול עם עשרים מחטים בבטן בדיקור (אצל מדקר שלא ידע כמובן על ההריון)
המשכתי אצל הרופא שגילה את ההריון וגולל בפני תסריטים שונים לגבי הפרוצדורות שעלי לעבור עכשיו, תוך תחושת בהילות רבה מאוד.
וסיימתי אצל אותו מטפל אלטרנטיבי (שהגעתי אליו דרך טל מהדף של סרטן השד) שאמר שלא אעז לתת להם לגעת בי. אבוא אליו פעם בשבועיים והוא ירפא אותי ריפוי מוחלט.

איזו קיצוניות
איך אפשר לבחור?
איך אוכל לדעת?

אני מנסה לחוש את נוכחותו של האל לצידי, להבין שהדברים בידיו ושההנחיה האלוהית מלווה אותי,
אבל היום הכל מרגיש כמו יאוש אחד גדול.

לא יודעת מה להגיד לך. מאוד מסובך. אני רוצה לתת לך כמה רעיונות מעשיים.
לגבי המטפל האלטרנטיבי: אני מציעה לך לנסות לברר אצלו על אנשים שטופלו בהצלחה . תנסי לפוגשם ותבקשי שיראו לך מסמכים שבאמת היו חולים. אם זה נכון- לא הם ולא הוא יסרבו להוכיח לך. ואם זה לא נכון- תקבלי תירוצים.
אני לא הייתי מאמינה בלי לבדוק תוצאות.

האם הרופא ממליץ לך לעבור הפלה?

ליל מנוחה, עד כמה שאפשר.
עפרה

_מדהים מה שאת עוברת.
מדהימה הדרך שלך.
את אישה מדהימה._{@

תודה לכולכן שאתן כאן,
כל כך טוב לי שיש לי את המקום הזה לשתף,
בלי החשש להציף ובלי החשש מהתגובות.

עפרה עדין,
לגבי המטפל האלטרנטיבי: זה בדיוק מה שעשיתי אתמול, התקשרתי אל אותה בחורה וביקשתי ממנה טלפונים של עוד מטופלות. היא אמרה שהמטפל עצמו לא יתן לי כי יש לו חובת סודיות, אך היא נתנה לי שני טלפונים. השיחה איתה היתה לי קצת קשה, יש משהו מאוד קיצוני בגישה הזו ומאוד עסוק בהפחדות. לא התקשרתי עדיין. יש לי את המספרים, אולי אעשה זאת בהמשך. אני מרגישה שאין לי כוחות כרגע לשמוע סיפורי זוועה על נזקי הרפאוה הקונבנציונלית.

הרופא לא המליץ על הפלה, להיפך, הוא המליץ על כל מיני פרוצדורות מורכבות כדי לשמור על ההריון.
המטפל האלטרנטיבי אמר שהוא לא חושב שההריון יחזיק, אמר שהרחם שלי לא מספיק חזק. המדהים הוא שכבר יש לעובר דופק, ואני אחרי שתי הפלות רצופות בהן העובר הפסיק להתפתח לפני שהיה דופק.
אני מרגישה את הפחד שלי להקשר אל העובר , לשמוח בו.

יש משהו בשתי הגישות: האלטרנטיבית והקונבנציונלית שעושות כרגע רושם כאילו כל אחד נמצא בכוכב אחר.
אני לא מצליחה לחוש חיבור בין הדברים.
או שאכנס לניתוח דחוף, או שפשוט אבוא למטפל פעם בשבועיים ואתעלם מכל הרפואה.
איך אפשר להכיל גישות כל כך שונות?
אני כרגע חושבת שעלי למצוא מישהו שיוכל לעשות חיבור בין שתי הגישות.

גם בתוכי אני מרגישה כאילו ההריון מייצג משהו כל כך לכיוון אחד ואילו המחלה לוקחת לכיוון כל כך אחר.
כשנודע לי על המחלה אספתי כוחות כדי להתמודד עימה, ועכשיו , עם היוודע על ההריון כאילו כל הקלפים שוב נטרפו ואינני יודעת באיזה כיוון לפנות.

בן זוגי אמר שעלינו לקבל את שניהם, את המחלה ואת ההריון, באותה אהבה ובאותה קבלה.
אני נושמת את המילים האלה.
ובעיקר מנסה לקבל את עצמי, על כל רגעי השבירה, הכעס והיאוש.

אם תרצי מוזמנת לפנות אלי למייל.
[email protected]
והמחכימון שהופיע:
הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי

לגבי המטפל האלטרנטיבי- הוא כן יתן לך אם יש כאלו שנרפאו בעזרתו. הוא יכול להתקשר אליהם ולבקש רשות. הם בטוח ישמחו לגרום לעוד מישהו להרפא כמוהם...
חישבי איך את היית נוהגת אם היו לך יכולות לרפא אנשים מסרטן וגם תוצאות בשטח. האם היית עונה "יש סודיות רפואית. אי אפשר".... או "אני אצור קשר בשבילך עם כמה מטופלים שלי - הם ישמחו לעזור לך..."
אני מציעה לך לברר מהר את הנקודה הזו ולהמשיך הלאה. חבל שתבזבזי אנרגיה חשובה לסרק, במקומות לא נכונים שרק יכולים לגרום לך עוד עוגמת נפש(כמובן- במידה והמטפל שרלטן ורמאי).

אני מרגישה שאין לי כוחות כרגע לשמוע סיפורי זוועה על נזקי הרפאוה הקונבנציונלית.

אל תתבלבלי- מאותם אנשים מאחרי מספרי הטלפון שקיבלת, את אמורה לשמוע סיפורי הצלחה. שום דבר אחר.

תתמקדי רק בסיפורי הצלחה. על כל סיפור של נזק וכשלון, יש גם סיפור של הצלחה. אותם כדאי לשמוע ולהבין מה גרם להם להצליח ולהתגבר.

אישה,
אין לי מילים חדשות רק רוצה שתדעי שאני ממשיכה לקרוא ולעקוב.
מחבקת אותך חיבוק גדול.

עפרה, תודה,
את צודקת ,
אבל מה ששמעתי עד עכשיו היו סיפורי אימה על הרפואה וכמה אסור לי לתת להם להתקרב אליי.

אני מבינה כי זו הדרך שלי, לא אמצא אותה בחוץ,
היא לא תהיה דומה לשום דרך של אף חולה אחרת.
זו צריכה להיות הדרך היחודית שלי להבריא.

אף אחד לא יכול להציל אותי,
אף אחד לא יכול לקחת ממני את הכאב או לחלוק בו,
זו הדרך שלי.

אני בוחרת להיות בריאה,
אני מאמינה ביכולת של גופי להבריא.
הגוף שלי, למרות חוליו, מייצר עכשיו חיים.
אני רוצה לחיות.

אני מניחה ראש, אני מרפה, אני קופצת למטה, אני יודעת שאפול לזרועותיו של אלוהים.

_אני בוחרת להיות בריאה,
אני מאמינה ביכולת של גופי להבריא.
הגוף שלי, למרות חוליו, מייצר עכשיו חיים.
אני רוצה לחיות._

מקסים, מקסים ונהדר.
מה שנקרא, באתי לחזק ויצאתי מחוזקת @}

אישה אהובה גם אני כאן מתחזקת ומתרגשת מדברייך.
איזה עבודה את עושה.
ובעיקר מנסה לקבל את עצמי, על כל רגעי השבירה, הכעס והיאוש.
איך אפשר שלא יהיו רגעים כאלה,ועם זאת את שמה את עצמך כלכך גבוה,
רואה את הדברים ממעוף הציפור.זו אצילות נפש.

גם אני חשבתי שכדאי לך לבדוק את המטפל בצורה כזו כמו שעופרה הציעה.
והרופאים,בסה"כ מנסים להציל חיים...
זה נראה לי שאת בעצמך עושה את החיבור שלך בין שתי הגישות,כשאת לא נסחפת לקיצוניות.
אני בטוחה שתבחרי בדרך שנכונה לך.
זו צריכה להיות הדרך היחודית שלי להבריא.

איך עושים פה חיבוק אנ'לא יודעת. חיבוק.

אני מניחה ראש, אני מרפה, אני קופצת למטה, אני יודעת שאפול לזרועותיו של אלוהים.

מקסים אישה יקרה, אני לוקחת את המשפט הזה איתי.
תודה

מאחלת לך לילה טוב, מנוחה אמיתית לגוף ולנפש.

מאחלת לך שתשמחי בהריון ושתהני ממנו, שתבריאי, שתשכילי להתמקד בעיקר ותאמיני בטוב, שתלדי ילד מקסים, שיהיה לך טוב.אמן!

אני רוצה שתדעו כמה זה מעודד אותי להכנס לכאן ולקרוא את מילותיכן,
תודה על הליווי והתמיכה, זה כל כך חשוב.

דיאנה, כיף לפגוש אותך פה חברה יקרה.

אני רוצה לבקש אם מישהי יודעת איך לשנות את שם הדף ל: ההחלמה שלי מהסרטן
תודה,
לילה טוב לכולנו.

בכוחך להגיד- עד כאן, אני בוחרת לרפא את עצמי בקלות ובאהבה

שלום לך אישה ,
בדיוק השבוע היה באנגליה , בכתבת טלויזיה , דיווח מדהים מפיו של חולה סרטן הערמונית אשר קיבל עצה לטפל בעצמו על ידי שתיה של חלב-אם .
הוא שותה שלוש - ארבע פעמים בשבוע חלב-אם . ומדווח על ירידה משמעותית בגידול.
הדיווח הזה כבש אותי בסערה.

בקלות אפשר למצוא מתנדבות לתרומת חלב-אם ובאהבה לקבל ולהתרפא .

לכל טוב ולהחלמה מלאה@}

נשמע מענין, הענין עם החלב. בכיף אשאב לך ממני. אני בעין הוד, אם זה מענין אותך .
אני רוצה לבקש אם מישהי יודעת איך לשנות את שם הדף ל: ההחלמה שלי מהסרטן
רעיון מעולה, אני בעד.

תודה לכן יקרות, תודה שירי על הצעתך הנדיבה,
נשמע מעניין חלב האם, יש סביבי מניקות רבות, אולי אבקש לטעום מידי פעם....(-:

עבר סופשבוע נעים יחסית, קצת הפוגה מההתרוצצויות,
הייתי עם אנשים שאני אוהבת.
אני עושה שינוי די גדול בתזונה, שותה הרבה מיצי פירות ולוקחת תוספי תזונה רבים.
אני מאמינה שתהליך הריפוי פועל כל הזמן, אני כבר במהלכו המבורך.

השבוע אני נוסעת לסדנה של המסע לשלושה ימים, אני מקווה שהדברים יתבהרו שם,
אחריה קבענו לקבל החלטה בנושא הניתוח.

נסיעה טובה לפארק הירדן למי שנוסעת,
אעדכן כשהאתר יחזור לפעול,
כל טוב לכולכן מלאכיות טובות שמלוות אותי במילותיכן ובליבכן

אישה יקרה
הלוואי ועוד תספיקי להכנס לפה
אני אהיה בסדנא בשבוע הבא
אשמח מאד להכיר אותך
אני קוראת את הדף שלך והדברים מאד מדברים אלי ומרגשים אותי
הייתי בסדנת המסע באפריל ואהיה בשבוע הבא כמסייעת
אם מתאים לך אשמח להכיר אותך
סוניה

את ממש מעוררת השראה. @}

שמחה שהאתר חזר,
חסרה לי הכתיבה כאן והתגובות שלכן.

כל כך הרבה קרה בשבועיים האלו.

הייתי בסדנא של המסע,
היה מאוד משמעותי עבורי, ממש הרגשתי שאני עוברת שם סוג של ריפוי.
בסיום הסדנא התקשרתי לאמא שלי לספר לה על הגידול, עד אז פשוט לא הצלחתי.
הדבר המדהים הוא שהיא סיפרה שגם לה היה גידול בצוואר הרחם בדיוק כשהיתה בגילי.
זכרתי שהיה משהו ברחם אבל כילדה לא היה לי מושג במה מדובר אצלה...
מדהים איך השיחזור הזה התרחש בלי שאני אפילו ידעתי עליו.

אחרי שלושה ימים נכנסתי לניתוח בבית חולים. הניתוח עצמו היתה חוויה מאוד מאוד קשה,
לא רוצה אפילו לכתוב על זה, כל כך לא רוצה להזכר.
ההריון נשאר לאחר הניתוח, למרות הסיכון הרב שהיה שם.
איזו מתנה מדהימה ההריון הזה, לא משנה מה יעלה בגורלו.

אני בבית כבר שלושה ימים , במן סוג של שמירת הריון, צריכה רק לשבת או לשכב.
גם זה כמובן אתגר ענק, אבל גם הזדמנות אמיתית לשחרר שליטה, להתבונן בעולם מתנהל לו, ללא התערבותי.
פשוט לשכב ולהיות.

אני ממשיכה את הטיפול עם אותו מטפל אלטרנטיבי וגם קיבלתי כמות עצומה של תמיכה מאנשים סביבי.
ממש הרגשתי עטופה באהבה ובכוחות של ריפוי.
גם מאז שחזרתי הביתה אני מקבלת המון מכל הסובבים אותי.
המשפחה הקרובה התגייסה באופן טוטאלי ממש.

לבת שלי לא פשוט כמובן, אבל היא גם קיבלה אמא שפנויה לשחק איתה שעות, בלי שום משימה או משהו לעשות על הראש.

יש לי עוד המון לכתוב, אבל התעייפתי קצת.
שמחה לחזור לשתף,
תודה שאתן מקשיבות

|||||*|

את מדהימה!
פתחת את הדף לפני פחות מחודש ותראי איזה כברת דרך עשית בזמן הזה.
אני נפעמת ממך, וההריון, אך ההריון, איזה סמל לבריאות, לחיים, להמשכיות, באמת כמעט לא יאומן.
@}

יופי לך ולכן! שנה טובה בריאות ואושר!

איזו מדהימה!
מרגש כל כך לקרוא אותך ואני שמחה לשמוע על המסע שלך...
מעורר השראה ומחזק אותי באופן אישי ברגעים שאני חשה חרדה לגבי הבריאות שלי...(חששות שלי יש סרטן למשל מאז שאמא שלי חלתה).
תמשיכי לשתף, זה חשוב לכולנו.
תודה לך אשה יקרה ושנה טובה טובה!!

וואוו, כמה מחמם את הלב לקרוא את התגובות שלכן, כמו איזו פיסת טוהר כזו.

אני מניחה ראש, אני מרפה, אני קופצת למטה, אני יודעת שאפול לזרועותיו של אלוהים.
מקסים וכלכך חכם שאני מיד מאמצת לי את המשפט הזה - תודה!

מאחלת לך המשך מסע מופלא, ותעצומות גופנפש והרבה הרבה החלמה ובריאות!!!
המשך הריון בריא וטוב ובשורות טובות - אמן!
שולחת לך צידה לדרך- כוחות אהבה אופטימיות וחיבוק עוטף.
את מדהימה

אישה יקרה
שולחת לך אי שם מרחוק
כוחות של ריפוי, של אנרגיה בריאה, של כוח וצחוק
מדמיינת אותך קרעייך מתאחים, את גופך הולך ומתחזק
והנה את שוב מוכנה מקטע נוסף
במסע חייך
שנת בריאות ואהבה

רק להוסיף שיש גם את הספר "סרטן כנקודת מפנה"
ושוב לאחל לך בקרטוב ושנטובה ומצמיחה (דברים בריאים ומשמחים!)

וואוו, אתם כל כך מדהימים בתמיכה שלכם.
איזה כיף לי!

רוצה לשתף בעוד שיעור שאני לומדת,
שיעור הקבלה.
אני מרגישה שאני נפתחת לקבל מאנשים סביבי,
המצב בו אני צריכה רק לשכב או לשבת עכשיו פשוט מחייב אותי לקחת צעד אחורה,לוותר על השליטה שלי,
ופשוט לאפשר לאחרים לעשות בשבילי.
בדרךכלל אני אדם שמאוד עסוק בנתינה לאחרים, זה גם המקצוע שלי,
עכשיו אני שמה לב כמה אני סגורה בעצם לקבלה.
אני יכולה לתאר באופן מדוייק איך כל אחד מהסובבים אותי לא נותן באופן הכי מדוייק את מה שאני זקוקה לו.
תמיד אני מסתדרת לבד, יכולה לעשות הכל בעצמי.
תמיד אני מעדיפה להיות בעמדה של זו שמקשיבה, שמייעצת, שתומכת.
כל כך מעט פעמים אני מבקשת עזרה ובאמת מאפשרת לאחרים לתת את הטוב שיש להם.

ועכשיו, אני משתדלת לקבל את זה אחרת לגמרי.
אני פתוחה לקבלה באופן מלא,
כל מי ששואל אם אני צריכה עזרה ומה אני צריכה אני עונה בפשטות למה אני זקוקה,
והכל פשוט מגיע אלי בשפע ובאופן מדוייק.
אני ממש מרגישה עטופה באהבה וברצון של הסובבים אותי לתת ולתת לי,
אני בטוחה שזה קיים תמיד, כל הזמן, רק לא יכולתי לתת לזה להגיע אלי.

היום בצהריים הייתי לבד בבית, שוכבת כמו תמיד על הספה,
לא היה לי כח לשים לי אוכל וגם לא התחשק לי שום דבר.
פתאום בפתח הדלת עומד איזה פועל שעבד כאן ברחוב לפני מספר חודשים ומכר לנו פעם מאכלים שאישתו הכינה,
והוא שואל אם אני צריכה אוכל.
"בטח" אמרתי, לא היה לי כסף אבל ממש לא היה לו אכפת וקבענו שכשהוא יהיה באיזור הוא יבוא לקחת.
ככה קיבלתי פתאום עלי גפן וטבולה- המאכלים שאני הכי הכי אוהבת.

וככה אני מרגישה איך אני נפתחת למציאות, מוכנה לקבל את השפע שהיא מביאה עימה.
לא נלחמת כל הזמן עם המציאות,
נכנעת למצב.

האתגר שלי יהיה להמשיך לנהל כזה סוג של מערכות יחסים גם כשאקום מהמיטה ואבריא.

אז שנה נפלאה לכולנו,
שנה של אמונה והתמסרות.

איתך בדרכך ובאהבה
שנה נפלאה לך

יו, ידעתי שאני צריכה להכנס לדף הזה כשיהיה לי זמן...
איך שהתחלתי לקרוא, חשבתי לעצמי 'זו את, או לא את?' ואז זה ממש התברר לי ש...כן!

יקרה, מאחלת לך שתמשיכי כך שדרך הקבלה וההתמסרות.
עושה רושם שאת בכיוון מאד נכון עם עצמך ועם כולם.
חשבתי על שיחתנו אתמול הרבה- על מה אני הייתי עושה וכו'. דודו מרגיש כמוך, שלא היה מספר ושזה אולי נכון ככה. אני מרגישה אחרת, כפי שדברנו, אם כי ברור שזה צריך להיות מה שמרגיש לך נוח להיות איתו.
שכחתי לתת לך את הטלפון של חברתי. אשלח לך כשדודו יחזור היום (גמני נשארתי לבד בבית

)
נשיקות לכולם

אישה

יש כל מיני תסריטים. גם לרפואה הקונבנציונלית וגם לרפואה האלטרנטיבית. את צריכה לשמוע את כולם, לעשות סוויץ' ולחשוב מה הכי מתאים לך.
לפי מה שכתבת, את לומדת לבקש עזרה, וזה שיעור ענקי. רובנו יודעים לעזור אך לא להיעזר. כשאת נעזרת על ידי מישהו את עושה טוב לעצמך אבל גם למי שעוזר לך (חישבי איזו הרגשה טובה היתה לך בכל פעם שסייעת לאחרים..). נכון שזה לא פשוט אבל מעולם לא הבטיחו לנו גן של וורדים... (את הקוצים יש בשפע)
ושוב

ותדעי שמותר לבכות ומותר להרגיש חוסר אונים או אפילו קצת יאוש וחשוב מאד לשתף ברגשות האלה גם את הסביבה.
שנה טובה ומאושרת

שיהיה לך רק טוב והרבה ממנו

אני ממש מרגישה את האיחולים שלכן והברכות מגיעות אלי, עמוקעמוק, מלטפות אותי.

ורד יקרה, כיף למצוא אותך פה,
גם אני עסוקה בשיחתנו ובשאלה מה לחלוק עם הבת שלי, היא חשופה עכשיו להמון דברים,
הרבה אנשים באים, כל הזמן מתעניינים בשלומי
היא שומעת דיבורים.
האוירה בבית לא כמו בשיגרה.
בכל מקרה אחכה עד מחר לגבי ההחלטה אם לשתף אותה בהריון.
לא הייתי משתפת אותה אם היה מדובר בהריון רגיל בשלב כה מוקדם, אבל עכשיו יש כל כך הרבה דיבורים מסביב ואני בטוחה שהיא קולטת ושאי אפשר בעצם להסתיר.

בכל מקרה החלטתי שחשוב שלא תהיה בבית אוירה של סוד והסתרה.
זה לאוו דווקא תלוי בסיפוק של עוד אינפורמציה, אלא באיזשהו שינוי פנימי שלי,
מוכנות להביא את זה לקשר בנינו בלי תחושה של צורך להסתיר ממנה.
אז בכל מקרה ורד, השיחה בנינו עשתה לי טוב ועזרה לנו להגיע לתובנות.
אשמח לשמוע עוד דעות.

מחר בבוקר אני בביקורת בבית חולים.
יכול להיות שיהיו התוצאות של הפתלוגיה מהניתוח שבעצם ייראו אם הוציאו את כל הגידול,
וגם יבדקו אם ההריון הפלאי הזה מתפתח.

תחזיקו לי אצבעות (:

שנה טובה לך אשה יקרה , שנה של בריאות, אושר הריון מיטיב, לידה בריאה ותינוק בריא מקסים ונחמד

מחזיקה חזק

ובשאלה מה לחלוק עם הבת שלי,
אני הייתי שואלת את עצמי,
במקום להתעסק באי הסתרה וסוד,
למה הבת שלי בשלה ריגשית, לא בשלות מנטלית אלא ריגשית.
מה היא בשלה לעכל ולהכיל?
בימינו, בהורות של העידן החדש, אני נתקלת בהורים שמנחיתים על ילדיהם אינפורמציה שהללו אינם בשלים לה.
מתייחסים לילדים כמו אל מבוגרים ומפילים עליהם את אחריות האינפורמציה.
שוכחים שבוגרים זה לא מבוגרים.
ושבשלות מנטלית אינה דוקא מצביעה על בשלות ריגשית.
אני מזכירה לך שהאחריות היא שלך.
יכול להיות שביתך בשלה להכיל את המצב ויכול להיות שעדיין מוקדם.
רק את יכולה לדעת .
וזה לא קשור לגיל הכרונולוגי שלה.
כל הטוב של העולם.

טוב, הייתי בבית חולים היום,
אתחיל מהטוב: ההריון מתפתח באופן תקין.
לצערי ההמשך לא מזהיר:
ההתערבות שעברתי לא תספיק,
הבדיקות הפתלוגיות מראות תאים סרטניים גם מעבר למה שהוציאו.
מבחינתם אני צריכה לבחור בין ניתוח של הוצאת הרחם כולו
לבין ניתוח של הוצאת צוואר הרחם ובלוטות הלימפה.
הניתוח השני מאפשר לנסות לשמור על ההריון,
אך ישנה סכנה של לידה מוקדמת.

למען האמת הלכתי לפגישה ממש אופטימית,
לא תארתי לעצמי שיכול להיות שאלו יהיו התוצאות.
היה לי ברור שסיימתי עם הכירורגיה ומכאן אני פונה לדרכים אחרות.

לפי דברי הרופא אין אפשרות לחכות עם ההתערבויות עד סוף ההריון.

מצד שני המטפל האלטרנטיבי שלי טוען שאני מקרה קל, שלא אתן להם לנתח אותי,
כמה מנחם ונעים לשמוע גישה שפויה כזו, שמאמינה בכוחות הריפוי,
בכוחות שלי, בבריאות שלי.

איך הפכתי פתאום להית אדם חולה?

זהו.
שוב יום קשה קשה.

אני מבינה שההחלטה לא יכולה לבוא מהראש,
אני בוטחת באלוהים, לא יכול להיות שהוא יעזוב אותי עכשיו.
הוא יוביל אותי בדרכים הנכונות.
התשובה תגיע.
אני משתדלת רק לנשום,
להכיל את כל העצב וכל הפחד הזה,
ועדיין להאמין ולהאמין ולהאמין.
יש אור
יש אור גדול
הוא מקיף אותי, הוא בתוכי, הוא הכל.

אני לא נותנת לו להכבות.

_יש אור
יש אור גדול
הוא מקיף אותי, הוא בתוכי, הוא הכל._

שולחת לך כוחות ושפע חיבוקים לימים שמחים יותר.
שנה נפלאה,
שנת בריאות ואושר.

ממשיכה להחזיק לך אצבעות @}

תודה לך אמא של בוטן,
תודה ענקית לכל אחת ואחת מכן, שקוראת, שמגיבה, שמלווה אותי, שנמצאת כאן
אתן כמו רסיסים של אור

אוהבים גם מפה!

וואו, נכנסתי לבדוק מה שלומך,
ואני רואה שלא קל בכלל.

אני רוצה לחזק אותך ולהזכיר לך שמותר לך פחות להתרכז בהגדרה "סרטן" ו"מחלה" ויותר להקשיב (כמה שאפשר במצב של פחד) לגוף שלך.
את יכולה לעצום עיניים ולהסתכל פנימה, לנסות להביט בעצמך ובמה שאת באמת מרגישה ברגע.
אם את מרגישה בריאה, אם יש לך כח באותו הרגע, להתמקד בזה.
להאמין לזה, לשמוח בזה...
אני לא אומרת להתעלם או להדחיק....
טוב, אני כל הזמן כותבת ומוחקת, כל דבר שאני כותבת נשמע לי מתיימר...בטח שמעת כבר את הכל,
אבל בכל זאת רוצה לתמוך.
ראיתי את העליות והירידות האינסופיות של אמא שלי והנסיון שלה כל הזמן להתמודד עם המצב ולהיות חזקה.
אני יודעת שזה הכי רחוק מלהיות קל.
חושבת עליך המון, אני לא מכירה אותך אבל את בתפילותי כל יום.

עדינה יקרה,
הדברים שלך בכלל לא טריוויאלים, הם נוגעים בי עמוק עמוק,
החיבור לגוף באמת מאוד מאוד משמעותי כרגע, החיבור לתחושות הגוף שלי, שחי, שנושם, שפועם.
אני כמעט לא זזה עכשיו, כי עלי לשכב ולנוח,
ובאמת כמעט כל תחושת ההנאה מן הגוף נעלמה לה.
הדיבור עליו כרגע נוגע רק במחלה.
תודה שהזכרת לי,
כשאני מתבוננת בגופי אני הרי מרגישה טוב ובריאה לגמרי,
הדבר שיש לי הכי הרבה חשק הוא לרקוד.
בלילות אני חולמת שאני רצה על חוף הים או רוקדת בהתרגשות אדירה.

אני מרגישה את הצלקת הפנימית של הניתוח הולכת ומחלימה,
גדל בי עובר!
זה הרי מדהים ממש!
עובר מאוד חזק ששורד דברים לא פשוטים, והוא ממשיך לפעום שם,
הרחם שלי מצליח לספק לו את כל צרכיו,
זה הרי מדהים!

המילה סרטן היא פשוט מילה איומה,
מחוברים אליה כאלה פחדים, יאוש ותכנים שבכלל אינם קשורים אלי ולמצבי,
בן זוגי האהוב קורא לגידול פושפוש,
אני עוד לא מצאתי שם מתאים לכל ההתרחשות הזו.

כיתבי עדינה כל מה שעולה בראשך,
את לא צריכה למחוק,
אלו מתנות בשבילי.

_אני מבינה שההחלטה לא יכולה לבוא מהראש,
אני בוטחת באלוהים, לא יכול להיות שהוא יעזוב אותי עכשיו.
הוא יוביל אותי בדרכים הנכונות.
התשובה תגיע._
מחזקת ידייך לחכות לתשובה שתגיע,
כי
_יש אור
יש אור גדול
הוא מקיף אותך, הוא בתוכך, הוא הכול._

שולחת לך כוחות ואנרגיות חיוביות לריפוי מלא ולחיים מאושרים.

אישה
זו פעם ראשונה שאני כותבת לך אבל קוראת כאן מההתחלה, את פשוט מדהימה, את בעצמך מקור של כוח, של אמונה, של ריפוי,
את באמת מעוררת השראה וכולי תקווה שתחלימי במהרה, ושעוברך ידע באיזה אמא מופלאה הוא גדל,
תרקדי, תרקדי הרבה....

גם אני ביציע התומכות, קוראת ושולחת כוחות ריפוי, החלמה והתחזקות

שמחה בהריון הזה עבורך, שמחזק את כוחות החיים ומדגיש את יכולותיו של גופך המופלא @}

שליחה על ידי ח* » 02 אוקטובר 2008, 23:05

שלום חברה יקרה,
נכנסתי לבאופן אחרי שבועות ארוכים של צום
וחיפשתי את הדף שסיפרת לי עליו
והנה הוא.

אני יושבת מול המסך ומחפשת מילים.
בשבילי בכתיבה תמיד קל יותר לבטא רגשות.

אני גאה להיות חברה שלך
מאושרת להיות חלק מחייך
את חכמה ואיתנה
אני קוראת אותך ומצטערת, כל כך מצטערת שאין לנו יותר שעות ביחד!
מתגעגעת אליך.

יש לי רושם שאת לא נותנת בתוך עצמך מספיק מקום לתסכול, לכעס, לפחד, לייאוש
אולי כי את חוששת להסחף לשם
לאבד איזון.
אולי את מרגישה את הדברים הרעים האלה בתוך עצמך
ובוחרת לבטא החוצה בעיקר את התקווה והאמונה
כי הרי הם משמשים בערבוביה יחד עם כל הג'יפה.

אני יודעת שזו חכמה מאד קטנה להביט בזה מהצד ולחשוב כך או אחרת.

לאחר שיחתנו תהיתי מהן חדשות היום וכעת גיליתי.
צר לי כלכך. מרגיז ומקומם. וכמו שילדי אומר לאחרונה - "זה לא הוגן!!!"
ככה אני מרגישה.
בטח גם את.

רוצה לחזק את דברי קודמותיי:
התבונני בגופך החזק והמלא חיים... תתייחדי איתו (תהיי איתו רק את) ותתאחדי איתו (תהיי איתו אחד)
ותנסי להבין אותו ולקבל ממנו ידיעה.
אני באמת באמת רואה אפשרות כזו.

פושפוש זה אחלה שם
קצת דומה מדי ל'פישפוש' שאצלינו במשפחה זה פות
אבל בכל זאת, אחלה שם.

אוהבת אותך מאד
לילה טוב יקרה.

אני כל הזמן חושבת על העניין של המחלה והבריאות ששוכנים יחד, בכפיפה אחת באותו המקום.
הסרטן וההריון.
זה כ"כ הזוי ובלתי נתפס...

עד כמה ריאלית האפשרות השנייה באמת? של כריתה רק של צוואר הרחם בנסיון לשמור על ההריון?
>ורד מתעדכנת פה, עד שהבנים ידברו...<

הטלפון של אפרת (המסע, פאולה ועוד) הוא 0544610922
נשיקות

לכווולכם!

יש בארץ את אבנר שילה שלדבריו הבריא את עצמו מסרטן. אינני יודעת האם זה נכון, לא בדקתי. אני מאמינה מאוד בחיבור של הגוף והנפש, ביכולות האנושית המדהימות.
אבנר שילה גר בכפר ורדים. הוא מטפל בחולי סרטן. אני לא יודעת מה משמעות הטיפול הזה ואם את מעונינת בכוון הזה.
הרבה אהבה ואור.

מצאתי קישור בגוגל
http://www.healcancer.co.il/tipulim.html

יש בארץ את אבנר שילה שלדבריו הבריא את עצמו מסרטן. אינני יודעת האם זה נכון, לא בדקתי. אני מאמינה מאוד בחיבור של הגוף והנפש, ביכולות האנושית המדהימות.

הוא איש מקסים לדיברי אמא שלי שנפגשה איתו באופן קבוע במשך זמן רב לטיפולים ופשוט לתמיכה.

כן אבנר שילה דובר אמת

איש יקר.
קישור לאתר שלו הביאה פיצה והתוספות.
שותפו פרופ' גרשם זיצ'ק , מגיע לארץ מדי פעם. הייתי איתו בקשר אי מייל, טוב שיש אנשים כאלו

אישה יקרה,
אני נידהמת מעוצמות הנפש שלך
ומהמסע שאת עוברת
מהחיבור שלך לתחושות הגוף
מיכולת ההתבוננות.
ממעיין הבריאות הפנימית הזה שמפכה ממך.
את מרגשת כל כך.
מתנה לעובר שגדל בך.
ומתנה למי שקורא את דברייך.
תודה שאת כותבת ומשתפת
את מדהימה!
הבריאות שבך מדהימה
תודה.

אני גם רוצה להציע לך
את הטלפון שלי
אם עוברים רגעים קשים ואת צריכה לדבר עם מישהו.
תתקשרי ותדברי
זה יהיה לי לכבוד להקשיב לך
054-6304047

קמתי בבוקר ומיד פתחתי את המחשב, עכשיו אני יושבת ובוכה מרוב התרגשות מהדברים שלכם,
אתן כל כך מדהימות,
אני מרגישה כל כך מוקפת כאן באהבה, ברצון טוב, בכנות ובתמיכה.
זה כל כך נדיר ויקר.

אמשיך להגיב בהמשך

אישה יקרה, יש את הספר של אקהרט טולה שהייתי קוראת ממנו קטע מסויים לאמא שלי כל פעם שהרגשתי שהיא במצוקה.
לצערי יש לי את הספר רק באנגלית ואני לא טובה בתרגום אבל אנסה לכתוב לך בקצרה את מהותו.

הוא מדבר על מחלות רציניות ואומר שברגע שאנחנו נותנים להם שם כמו "סרטן" הם אוטומטית מתקבעים אצלינו.
בגלל זה חשוב להיות כמה שיותר ברגע.
ברגע, אין דבר כזה- בעיה.
ברגע, אין דבר כזה - מחלה.
ברגע, אין עבר או עתיד.
האמונה בהגדרה/שם לפעמים מקשר אותנו ל"מצב" שלנו, מקבע אותו, מעצים אותו והופך מצב של חוסר איזון זמני למציאות שנדמית לנו קבועה.
ע"י זה שנתרכז ברגע ונימנע מלתת תווית נצמצם את המחלה להרגשות פיזיות פשוטות, כמו כאב פיזי (עז או קל), חולשה, חוסר נוחיות, מוגבלות בתנועה...
וזה הדבר שאליו נכנעים ברגע, לתחושות הספציפיות האילו ולא ל"מחלה".

אני חושבת שאולי לקבל את המציאות היא לאו דווקא לקבל את זה שיש לי סרטן אלא לקבל בכל רגע את מה שאנחנו מרגישים.
ואני מדברת על הפיזי והרגשי.

אני ראיתי את אמא שלי לפעמים מתבלבלת ומנסה לשכנע את עצמה שאין לה בכלל סרטן אבל איך אפשר אחרי שקיבלת דיאגנוזה לעשות את זה?
יש בזה הדחקה לדעתי ובילבול פנימי גדול אז לא לזה אני חותרת.

ד"ר זיצ'יק אגב אומר דברים דומים מאד באופן שלו כמובן.
באמת איש ששווה להכיר ולהיות בקשר איתו.

יש לי עוד כל מיני דברים שאני חושבת עליהם אבל אני חייבת לגשת להכנות של שבת.
שבת שלום לך