הריון ראשון

אנונימי

דפים למעקב ב-מה חדש:
שליית פתח

תגידי? את בהריון אולי

אני מפחדת שההריון יעלם כמה שנשמע מוזר זה ממש מה שאני מרגישה לא יודעת למה, ואני כ"כ רוצה אותו...
כל כך מוכר!
רק בגלל זה רציתי כל הזמן לעשות אולטרסאונד, אף על פי שלא חשבתי שזה טוב... פחדתי כל כך שהוא ייעלם בכל מיני צורות...

כל מה שתיארת - פשוט אופייני להריון... לכן התגובה של תבשיל קדרה. ממש לפי הספר.

העייפות - זה בדרך כלל הסימן הראשון להריון, שמופיע עוד לפני האיחור במחזור. ככה גם הכאבים בחזה שנעשה מאוד רגיש וגדל.
לכן, לא צריך להתפלא "איך זה שאני מרגישה ככה אפילו שההריון כל כך צעיר". להיפך: זה בגלל שההריון כל כך צעיר. בשלבים מאוחרים יותר תרד העייפות מהסוג הזה (ותופיע עייפות מסוג אחר בשליש השלישי), וכן הלאה.

לגבי לספר או לא לספר:
אנשים שאומרים לך "לא לספר" מספרים לך מנסיונם.
תספרי למי שאת קרובה אליו, תספרי למי שישמח ויתמוך בך, תספרי למי שגם אם חס וחלילה תאבדי את ההריון הזה יהיה לצדך וינחם אותך, או לפחות לא יאשים או יקניט (ולא כמו קרובה אחת שאמרה לי - בלעג? בשמחה לאיד? - "ואת כבר תכננת שתצטרכי את הסל קל").
מנסיון, לא מומלץ לספר לנשמות הטובות שברגע שישמעו שאת בהריון ישר יתחילו לנדנד לך עם ביקורת על כל מה שאת עושה או לא עושה, עם שאלות חקרניות שמטרתן לברר "האם את עושה את מה שהן חושבות שאשה בהריון צריכה לעשות", שממש לא מנסות לתמוך בך או לברר מה טוב לך או מה את צריכה/רוצה, אלא רוצות רק להשתלט לך על ההריון, ושאם חס וחלילה יהיה משהו מדאיג או לא לגמרי בסדר בהריון (איזו בדיקה מדאיגה, שמירת הריון או כל בעיה אחרת) ישר יידעו ש"את אשמה" כי "לא עשית מה שאמרנו לך".
בקיצור, הקו הראשון בהגנה, שכל אמא טריה צריכה ללמוד, הוא "איך למנוע התקפות לא רצויות".
את צריכה את הכוחות שלך לעובר שלך, לעצמך ולבן זוגך.
את לא צריכה לבזבז את כוחותייך על תחושות לא נעימות ועל התגוננות מהתקפה לא מוזמנת.

את יכולה לספר לכל מי שישמח איתך ויתמוך בך. אבל תיזהרי לגבי אלה שלא עונים על הקריטריון הזה, וגם מאלה שיש להם צורך להתחנף ל"נשמות הטובות" ולכן יגלו את סודך למי שיפגע בך (דרך עקיפה לפגוע בך או לקנא בך, תוך כדי המשך המשחק שהם מצדם "שמחים ותומכים").

אה, ועוד מלה של עצה (שאת יכולה לקבל או לא לקבל):
גם כשאת מספרת, את לא חייבת לספר הכל . את יכולה לספר לחברה שאת בהריון, שתוכלי להיות גלויה איתה ושתשמח איתך, אבל אם היא דוגלת בלידה בהרדמה ובתינוק בחדר השני עם בקבוק, את לא "חייבת" לגלות לה שאת רוצה לידת בית טבעית שהמשכה בהנקה במיטה המשפחתית... (לא אומרת שזה מה שאת רוצה, רק דוגמא).
זאת אומרת, תספרי רק מה שאת יודעת שתקבלי עליו תמיכה.
אל תספרי מה שאת יודעת שתקבלי התנגדות וויכוח, אלא אם כן את רוצה ויכוח.
יותר נכון, אם את יודעת שאת רוצה לשמוע דיעות שונות, גם אז אל "תספרי" אלא תזמיני אותן בצורה תומכת:
"אני מתלבטת אם לעשות בדיקת חלבון עוברי. מה את חושבת?"
במקום "אני לא רוצה לעשות בדיקת חלבון עוברי. זה נראה לי מיותר".
ואגב, זו עצה שטובה גם לתשובה לשאלות ישירות.
נגיד שאת לא עשית עדיין אולטרסאונד ראשון, ואת דוחה אותו כמה שיותר, כי אינך בטוחה שזה טוב לעובר.
חמותך: "נו, מזל טוב, אז תראו את התמונה של האולטרסאונד!"
את: "כן, אני באמת מתלבטת לגבי הבדיקה הזאת. מה את חושבת?"
(חמותך תהיה בוודאי נלהבת להזמנה להסביר לך בדיוק מה היא חושבת, ואת תוכלי לחזור על אותה השאלה בדיוק גם בפעם הבאה שהיא תשאל את אותה השאלה... זכותך להתלבט ולהרגיש מבולבלת, "את יודעת, חמותי, ככה זה נשים בהריון" (-; )

יאללה, בהצלחה ושיהיה במזל טוב! אנחנו כאן לרשותך (-:

שלום ,
נעים לקרא,
חזרנו מרופאת הנשים, והיה מוזר כלומר- היא אמרה שזה הריון צעיר - כאילו דה!!!
והיא גם אמרה שאני בשבוע הרביעי +ארבעה ימים - מוזר לפני ספירה שלי היום בדיוק סיימתי שבוע חמישי- אבל מיסופר נכון?,

אני לא יודעת היא פשוט לא עשתה לי נעים- מספיק לא?
אגב יש למישהיא המלצה על רופא ברמת גן בעדיפות אופציה גם בת"א
או טלפון של ד"ר סינואני- שלא מופיע במכבי אולי עבר?

כי זו הרופאה השלישית שאני לא אחזור אליה.. מאוד עצוב ולא עוזר ללחץ

כן גילה נראה לי שאני בהריון

אהבתי..

תודה בשמת לגבי למי לספר אז נכון אני מתחברת מאוד למה שכתבת כי זה בדיוק הקריטריונים שאני חשבתי עליהם-
וזה יוריד ממני הרבה לחץ של להסתיר... נראה לי שיהיה לי קל יותר ככה בניגוד לכל ההמלצות של כמה אנשים אל תספרי לאף אחד,
אני לא רצה עם שלט ,אבל הגעתי למסקנה שמי שישאל יקבל תשובה ברורה וזהו לא מתחמקת ולא כלום.. מרגיש לי יותר קל ככה..

זהו עד כאן כוחותי להיום ,לילה טוב, נתקרא... ותודה רבה לכן @}

וזה יוריד ממני הרבה לחץ של להסתיר...
מנסיוני -- וגם אני חדשה בעניין, אבל בשבוע 19+5 -- ההסתרה אכן מלחיצה ודורשת אנרגיה, לא פחות מאשר לספר לאנשים הלא נכונים. למשל, אם את עם בחילות והקאות כבר 3 שבועות, מתישהו פשוט נגמרים התירוצים שאפשר להמציא. וירוס? וירוס 3 שבועות? אז למה את לא הולכת לרופא?
בנוסף, אפשר להרויח המון משיתוף של האנשים הנכונים. אפשר לקבל המון תמיכה ועצות מועילות. מתישהו הבנתי שאני צריכה לאפשר גם לאיש שלי את זה, כי גם מבחינתו זה מאורע מרגש, וללכת איתו "בבטן" ולא לספר לחבריו הטובים זה קשה.
אבל בשמת צודקת. לא לכל אחד. ואגב, לאו דווקא מפני שהוא "נשמה טובה" קלאסית. יש לי חברה שאני אוהבת, שלא סיפרתי לה עד לאחרונה, פשוט משום שכל העניין של משפחה/נישואין, הריון וגידול ילדים כל כך זר לה ולאורחות חייה, שהיה לי ברור שהבשורה תכניס אותה להלם טוטאלי. ולא רציתי שזה יהיה בזמן שאני בעצמי מדי מוצפת מכדי להכיל את ההלם שלה, ויותר מזה -- בזמן שהסיכויים להפלה עדיין גבוהים יחסית. בסופו של דבר, היא באמת היתה בהלם... וכדי להוסיף שמן למדורה, זוג חברים שלנו הודיע על נישואין באותה הזדמנות

.

אפשר להרויח המון משיתוף של האנשים הנכונים. אפשר לקבל המון תמיכה ועצות מועילות
(-:
אהבתי.

בהריון הראשון, הקריטריון למי לספר היה - לספר למי שיתאים לי לשתף אם חו"ח תהיה הפלה. אחרי חודש שלישי, הסכר פרץ.

_אני מפחדת שההריון יעלם כמה שנשמע מוזר זה ממש מה שאני מרגישה לא יודעת למה, ואני כ"כ רוצה אותו...
כל כך מוכר!
רק בגלל זה רציתי כל הזמן לעשות אולטרסאונד, אף על פי שלא חשבתי שזה טוב... פחדתי כל כך שהוא ייעלם בכל מיני צורות..._
גם אני.
העיפות, התאבון, הריחות - אין מה לעשות רק "לשמוח". כמה שיותר = יותר הריון. אני אמרתי לעצמי שאם אני מרגישה רע לפחות אני פחות חוששת שאולי משהו לא בסדר עם ההריון. מין הגיון דפוק של חרדה.
לגבי למי לספר ולמי לא אני לא הכתובת כי יש לי מה להגיד לכאן ולכאן אז אשתוק כדי לא לבלבל.

יאללה, בהצלחה ושיהיה במזל טוב! אנחנו כאן לרשותך

גם אני הריון ראשון (שבוע 16) ומה שאת מספרת כאילו כתבתי אני (זה עושה את שתינו נורמאליות?! (-:) מזל טוב.

מזל טוב!!!

מזל טוב!!!
את כ"כ בהתחלה וואוו! בשלב הזה אפילו לעצמי לא סיפרתי...
קיבלת פה עצות כ"כ מועילות, חבל שאני לא קיבלתי, אני רצתי וסיפרתי (בשבוע שישי) למשפחה, ואח"כ הייתי צריכה להתמודד עם זה שכבר אין הריון, אפילו עם אנשים קרובים זה קשה, את עדיין בהתחלה ועם כל השמחה (ויש!), אולי כדאי לנסות להתאפק, יש לך עוד המון זמן!
בסיבוב הזה אנחנו מנסים לא לספר, וזה באמת נורא קשה ולפעמים צריך להמציא תרוצים ולהתחמק, אבל look on the bright side - לספר למישהו קרוב ולקבל תגובה אוהדת - זו מתנה, תשמרי לך את ה"מתנות" האלה , תפרסי אותן לאורך זמן... שתוכלי להנות כמה שיותר, אם תספרי לכולם ישר בהתחלה, תסתובבי עם ההתרגשות הזאת של ההריון ולא תוכלי לדבר עליו כי הריון בראשיתו לא ממש מעניין אנשים אחרים (לא משפחה) מסתבר... לפחות זה מנסיוני (הייתי צריכה לכתוב בגוף ראשון)

תודה לכולכן, זה מאוד מעודד ותומך,
P אחרת- מחכה להגיע אליך

וכמובן מזל טוב ענק עבורך

@} @} @} @}

ולגבי לספר או לא אז ככה העינין הוא שאני נראית אחרת (חולנית משהו) חיורת, מרגישה רע וכמה זמן יכול להיות לי וירוס.....אז נכון שנאי לא משתפת את כ-ו-ל-ם, אין בזה ספק אבל הקרובים אלי ואלא שעוזרים לי לעבור את ימים הקשים..

ואצל אמא של זוגי המצב יהיה גרוע בהרבה כי לא נוכל לעבוד עליה.. והיא מיד תעלה על העיניין ואם נסתיר היא עלולה להעלב כה שלא נצא מזה..
אז החלטנו לשתף אותה עם סייגים של לא לספר היא עצמה לאף אחד ואצלה ההתרגשות לא תעבור כ"כ מהר היא מחכה לזה כבר 8 שנים (!!!!!) - חוץ מזה ככה אוכל לנהוג בחופשיות אצלה ולבקשה מה שבה לי לאכול בעקבות המלצה של חברה - אפרופו תיעול המצב..

וגם תפסתי שאחת הסיבות העיקריות היא שבעצם המשפחה שלי הן החברות הטובות שלי והמשפחה של אישי ולכן אני כן משתפת אותם כי אני אתפוץ מלהמשיך להסתיר את העיניין...

<אין לי למשל אמא לשתף אותה בעיניין או אחות...>

מזל טוב לך, חמודה!
תהני מכל רגע...

בוקר טוב,
אתמול היה לי יום שהתחיל גרוע כ"כ שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב הרגשה רעה, אבל המשיך די טוב ,
והיה אפילו אחד הימים הקלים שהיו לי,
והנה הבוקר שוב קמתי עם בחילה קשה וחולשה וכאבים בבטן(שעליהם אני אומרת תמיד תמשיך לגשול עובר שלי תמשיך לגדול ..)
אני מנשסה לשנות את הגישה שלי לעיניין ולומר לעשצמי להנות גם מזה - המצב לא כ"כ גרוע כמו שדימיינתי שיהיה - לחברה המצה היה הרבה הרבה יותר גרוע, ואני מסוגלת עוד לאכול איזה מזל..

כך שאני מתנחמת בעובדה שהנה עוד מעט זה יעבור (מקווה) ותישאר ההרגשה הטובה שלההריון...
יום מקסים לכולם @}

לחברה המצב היה הרבה הרבה יותר גרוע
איזה כיף שאפשר להשוות כל הזמן למקרים הקשים ולהגיד "איזה מזל יש לי" (-; D-: (-;

P אחרת- מחכה להגיע אליך וכמובן מזל טוב ענק עבורך
תודה רבה מאוד וכמובן מז"ט גם לך
ובעניין הלספר - אנחנו לא סיפרנו אפילו להורים עד שבוע 11. הייתי כל כך מבולבלת מההריון - תמיד היה לי ברור שיקח הרבה זמן להיכנס להריון מכל מיני סיבות בריאותיות. ופתאום הצלחנו ב"מכה ראשונה" הייתי צריכה לעבד את זה. אז היה לי די קל לא לספר לאף אחד. האמת שהייתי ממשיכה לא לספר אך זוגי כבר מאוד רצה לספר והרגשתי שזה כבר לא פיר לא לאפשר לו בכ"ז זה של שנינו. אז סיפרנו.
אני מאוד מתחברת להמלצות שנתנו פה - לספר למי שאת יודעת שיפרגן לך, הלא מפרגנים ממילא יראו בהמשך כשתגדל הבטן ויתחילו לספר לך סיפורי "בביח Xנולד ילד עם שלוש רגלים ובלי יד כי אמא שלו שתתה תה בשבע בבוקר בימי שני (-: ".

שלום,
עברו כמה ימים ועדיין אין שוב תבנית לאיך שאני מרגישה, לפעמים טוב יותר לפעמים כ"כ רע שאנילא יודעת איך אני עוברת את החצי שעה הקרובה,
מה שכן הבנתי סופית שאני חייבת לאכול בשר לפחות פעם ביום זה הדבר היחיד שמחזיק אותי..
סוף סוף קבענו תור לרופא שמקווה שלא יאכזב לפחות לא מקצועית- אני מחכה שהתור יגיע,
אוטוטו מסיימת חודש ראשון וזה מאוד מרגש..
ואני כל הזמן אומרת לו תמשיך לגדול עובר יקר שלי תמשיך לגדול @}

מזל טוב. רציתי דווקא להציג גישה הפוכה: אני בהריון שלישי ובכל ההריונות סיפרתי מיד. חגגתי והרשיתי לעצמי לשתף אחרים באושר הגדול. למה לא? כמה דברים כל כך נפלאים יש לנו בחיים? הייתי לי הפלה ספונטאנית לפני שבע שנים (טרם ההריונות המוצלחים האחרים שלי) והאירוע היה קשה בין אם הייתי מספרת ובין אם לאו. לכן אני פשוט חוגגת. מה עוד שבהריון הזה, עקב שרירי הבטן החלשים רואים את הבטן בחוץ כבר למעלה משבועיים (אני בשבוע 11) ואין דרך להסתיר. עד כדי כך אני "טמבלית" שאפילו סיפרנו לילדים. אם חלילה יקרה משהו נצטרך להתמודד ונתמודד- ביחד. כרגע האושר גדול מדי ומדוע לא לחלוק אותו.
אני מאוד מזדהה עם החרדה מפני "העלמות ההריון", לפעמים עד כדי כך שזה הדבר היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו - אולי כבר אין שם כלום. אולי הלב הפסיק לפעום. אולי הוא לא מתפתח. ואז אני מרפה. ונושמת עמוק ומחליטה שהכל בסדר. הכל יהיה בסדר.
ועוד דבר שנשמע מאוד טפשי אבל אולי מישהי חוותה את זה (מצטערת שאני מתפרצת לך לדף) - יכול להיות שאני מרגישה בשלב כל כך מוקדם את העובר?!?! יש לי מן התהפכויות קטנות בבטן התחתונה, למטה למטה. לא הגיוני נכון?

את סגורה על זה שאת בשבוע 11?

ביוץ ב 30 באוגוסט

ממש כמוני (הבדל של יום או יומיים אולי), לפי הספירה שלי שבוע 11 מתחיל מחר.

היי מיכלי טוב לשמוע ממך,
פלוני אלמוני- את מוזמנת בכיף גם לשתף בהגיגייך @}

היום אני תופסת כמה כועסת ועצבנית הייתי ביום שישי- אחרי ששיתפנו את " - המשפחה"
מסתבר שאחת מבנות המשפחה ניחשה והחליטה לשתף את אם המשפחה - וכשאנחנו באנו ביום שישי ואישי המקסים סיפר אז הם כבר ידעו!!!
והיום אני מבינה כמה חוצפה היתה לה לספר משהו ,שהוא לא בטוח, שהוא לא שלה ושהיא לא קיבלה רשות- לספר- אישי אומר שזכותה להגיד מה שהיא רוצה ואני לא מסכימה איתו מה דעתכם-?
חוץ מזה שהתאכזבתי מאוד מהתגובה של אחת מבנות המשפחה כי ציפי תי לתגובה חמה יותר ,מרגשת יותר- בקיצור ממש היה לי עצוב ומאוכזב...

אישי אמר לי שלדעתו היא התרגלה לרעיון כשבוע ובגלל זה לא התרגשה ואני אומרת בולשיט!!!!

אני פשוט שופכת כאן כי זה יושב לי בבטן ואני כרגע צריכה מקום לדברים חשובים יותר

אני בטח אמחק את זה מאורח יותר אבל אשמח בינתיים לתגובות...
תודה על המקום @}

אפרופו ספירה,
לאחר הביקור הלא מוצלח האחרון אצל הר. נשים- היא קבעה ספירה ששונה משלי-
אם קובעים, שביום שצריך לקבל וסת אז זה כבר "נחשב" חודש ומשם ספרים עוד שבועיים ואז בעצם מסיימים את החודש הראשון כלומר 6 שבועות - אז לפי חישוב שלי, אני מחר מתחילה את השבוע השביעי כלומר חודש שני ...
האם לדעתכם אני צודקת?

מסתבר שאחת מבנות המשפחה ניחשה והחליטה לשתף את אם המשפחה - וכשאנחנו באנו ביום שישי ואישי המקסים סיפר אז הם כבר ידעו!!!
אני נורא פחדתי שיקרה דבר כזה, מצד שני ציפיתי שאם מישהו מנחש יבואו לשאול אותי ולא ירכלו מאחורי הגב. לדעתי את צודקת שזה מעצבן, ותגידי לאישך שעכשיו את בהריון יש לך זכות להיות צודקת והוא לא יכול להתווכח איתך, אחרת תבכי!

נורא קשה להם, לגברים שלנו, להבין שלא מדובר סה"כ בתוספת מעניינת לחיי היום יום, הם לא מסוגלים לתפוס את השינוי שמביא איתו הריון (גם בפעם השניה).

ולגבי הספירה, עדיף לרדת מהעניין של החודשים ולהתרגל לחשוב רק בשבועות, מקסימום בטרימסטרים (זה יותר חשוב).
הרי חודש זה לא ממש מדוייק.
יש רופאים שטוענים שהחודש הראשון מסתיים בשבוע 6, החודש השני מסתיים בשבוע 10 והשלישי בשבוע 15. לי באופן אישי, זה נראה הכי "נכון".
אבל זה לא ממש משנה מה הרופא חושב, הוא צריך להתעסק עם שבועות, לא עם חודשים.
יש גם חלוקה שבה חודש 1 מסתיים בשבוע 5, חודש 2 מסתיים בשבוע 9 וחודש 3 מסתיים בשבוע 13, אבל זה גורם לכל החודשים אח"כ להיות יותר ארוכים.
חוצמיזה שכשחושבים על זה לא יכולה להיות באמת חפיפה כי חודש ממוצע הוא בן 4.5 שבועות.
בכל מקרה את בחודש שני, וזה העיקר.
שיהיה בהצלחה! ותקני את הספר של ד"ר בר (או שתשאילי מהחברה שלך), מבחינה מדעית יש בו הסברים די טובים.
אני קניתי גם את "טבעי ללדת" שתומך יותר בגישה הטבעית להריון ולידה (אחרי שאני מתעצבנת מד"ר בר , אני הולכת להרגע אצלן) אבל חסר בו מידע בסיסי להריונית מתחילה (לדעתי לפחות), כי הוא מתרכז יותר בלידה ובהכנות ללידה מאשר בהריון.

תודה מיכל אני אוהבת לקרא מה שאת כותבת

האמת מרגש אותי לחשוב שאני בחודש שני...

קיבלתי בהשאלה את הספר של ד"ר בר והוא די טוב, ואפילו קבעתי תור אליו- אחרי שהתיאשתי מכל הרופאים אחרים הייתיעד אשיו אצל 3 ...., מקווה שלא אתאכזב ברמת אישית ומקצועית - אגיע אליו לקראת סוף חודש שני..
אקח את המלצתך לגבי טיבעי ללדת..

תודה על התמיכה לגבי ההתעצבנות שלי- אני עדיין שוקלת בדיוק איך להגיב אני מתנדנדת בין חוסר שיתוף מוחלט לבין ציניות או לקוניות
חברה הציעה פשוט להעמיד במקום את בת המשפחה זו שממנה התאכזבתי- ולומר לה בדיוק מה אני חושבת על בת המשפחה שגילתה משהוא שהוא לא שלה ..

ומשם אני אזרום בכל מקרה אני ממש מרגישה שהם פיספסו אותי בגדול.

הייתי היום אצל רופא הנשים (מקסים אגב) ושאלתי אותו לגבי העובדה שאני מרגישה משהו מתהפך בתחתית הבטן - הוא אמר שאלה המעיים שזזים בגלל התרחבות הרחם. אז זה עדיין לא התינוק - אבל בעוד כמה שבועות...
ראיתי אותו (אני משוכנעת שזה אותו) באולטראסאונד והוא לא מפסיק לזוז. אני כבר אוהבת אותו. חייכתי עד שיצאתי מהמרפאה ואז שוב התחילו החרדות - ואם זה ייפסק פתאום ואם זה לא יימשך. די!!! איך נרגעים? אני רוצה לישון ולקום בעוד מספר חודשים.

פלונית אלמונית,
אני כ"כ מבינה אותך ומתרגשת יחד איתך, יש לי המלצה עבור החרדות שלך, תנסי אצלי זה עובד- לחבר שיר קטן או משפט שבו את מתארת בדיוק מה את רוצה עבורו- למשל אני אומרת- שיש לי עובר ברחם שצומח לו להיות תינוק תקין בריא חזק ומושלם- וחוזרת על זה כמו מנטרה לפני השיה ובכל פעם שאני נתפסת למחשבות מיותרות לצורך העיניין...
דבר שני קחי כמה טיפות במי השתייה שלך של רסקיו זה מאוד מרגיע חרדות או אי שקט- לי זה עוזר,
מקווה שאולי קצת עזרתי ואם לא פשוט תמשיכי לכתוב כי גם זה עוזר כי זה מוריד מהראש מהמחשבות

תודה לכן בינתיים @} @} @} @} @}

רוצה לישון ולקום בעוד מספר חודשים.

<גם אני, גם אני>

חוץ מזה שהתאכזבתי מאוד מהתגובה של אחת מבנות המשפחה כי ציפי תי לתגובה חמה יותר ,מרגשת יותר- בקיצור ממש היה לי עצוב ומאוכזב...
הוצאת לי את המילים מהפה...
גם אצלי היתה איזו אכזבה ראשונית מהתגובות של כל מיני אנשים (האמת, בעיקר מהמשפחה שלו...) קיוויתי שייתרגשו מאוד אבל זה לא קרה. החלטתי בקול רם שאני מתרכזת במי שמאוד שמח איתי ולא מתייחסת למי שלא. וגם הייתי מודעת לכך שלפעמים האושר שלנו יושב למישהו על עצב (בשתי המשמעויות שלו), ואנחנו אפילו לא יודעים מזה. (למשל, מישהי שלא מצליחה להרות)
ולגבי הקרובה שסיפרה מאחורי הגב שלך אני חושבת שאת צודקת ושההתנהגות שלה לא יפה בכלל. (אפילו גיסתי שניחשה אמרה רק לאחי ולא סיפרה לאף אחד ואני בטוחה שהיה לה קשה להתאפק - כי אני מכירה אותה (-: )
וחוץ מזה מאוד כיף לי להיות בהריון
וגם אני קראתי את הספר של דר' בר. (וגם מתמכרת לדפי הריון - לידה באופן...)

פלונית,
נעים לקרא,
גם אני מכורה לדפי ההריון פה-
אני אכתוב כאן את שם האתר באינטרנט, שאני נכנסת לשם שהוא מקסים בעיני מבחינה ויזואלית הוא מראה בדיוק את השלבים בחודשים ראשון שני וכו' מראים ציור וכאילו הגדלה של העובר המתפתח וזה יפהיהי בעיני, אני יכולה לקרא על החודש הראשון כמה פעמים ביום
ומפנטדת על החודשים המתקדמים וחוזרת לראשון להתפעל ממה שנאי מגדלת

אני עוד לא מעכלת את העיינין זה יקרא רק כשיתחילו לראות בטן היא נפוחה לי גם ככה בגלל סיבה אחרת אז לפעמים היא כאילו הריונית ולפעמים לא..

חוץ מזה, שבטן בחוץ לא קשורה לחוסר בשריר בטן אלא לסיבה אחרת שעוד לא ברורה לי כי לי יש שרירי בטן חזקים מאוד שכאילו נעלמו פשוט לא נעים לי ללכת עם בטן בפנים זה אפילו כואב לי.. אז למה להכאיב.

לגבי העיניין אני חוששת שאחת הסיבות לתגובה הלא מפרגנת נובעת א מקינאה ושתיים מהסיבה הפשוטה שלא נעים לשמוח בשיחמת אישה אחת כשידוע שלאחרת יש בעייה שקשורה בצורה זו או אחרת אבל מה לעשות , אז מה גם כשחברות שלי היו הריוניות לפני אני פירגנתי מכל הלב למרות שיציתי להיות בדיוק שם גם- אז לקח קצת זמן - וחוץ מזה כה אני יודעת שקיימת אהבה אמיתית- כשגם שהיית נורא רוצה משהוא ומשהיא שאת אוהבת מקבלת את זה לפנייך את שמחה כ"כ בשמחתה שאת לא חושבת על עצמך ואת זה גיליתי על עצמי ואני שמחה על כך

בצדק את שמחה על היכולת לשמוח עם אחרים גם כשיש להם מה שלך אין (עדיין) זו יכולת כבירה בעיני.
וחוץ מזה כה אני יודעת שקיימת אהבה אמיתית- כשגם שהיית נורא רוצה משהוא ומשהיא שאת אוהבת מקבלת את זה לפנייך את שמחה כ"כ בשמחתה שאת לא חושבת על עצמך ואת זה גיליתי על עצמי ואני שמחה על כך.
וגם יש אנשים (שלא הזכרתי קודם) שפשוט לא יודעים לשמוח עם אחרים, אני חושדת שאלו אנשים שלא יודעים לשמוח גם עם עצמם, אבל אולי אני טועה. ובלי קשר עצתי עומדת על כנה - לראות רק את אלו ששמחים איתנו ולהתעלם מהאחרים.

לגבי הבטן - אצלי כבר בשבוע 10 היו מי שחשדו שאני בהריון - תמיד היתה לי בטן בולטת כזו (ממש מילדות) ובאמת ממש מוקדם היתה לי תחושה ש"אי אפשר להחזיק אותה בפנים" זה דרש המון מאמץ, אז לא התאמצתי. עכשיו כבר אין ממש ספק... (שבוע 17).

משהו מוזר נוסף - בערב הבטן הרבה יותר בולטת מאשר בבוקר, מעניין אם עוד משיהיא נתקלה בזה.

בערב הבטן הרבה יותר בולטת מאשר בבוקר, מעניין אם עוד מישהי נתקלה בזה.
כן.
אבל אני לא בטוחה שזה קשור להריון -- גם לא בהריון הבטן בערב מלאה יותר (אחרי אוכל ושתייה למשל).

ובאמת ממש מוקדם היתה לי תחושה ש"אי אפשר להחזיק אותה בפנים"
למה צריך להחזיק אותה בפנים?

מצטרפת לכל מה שנאמר לגבי הלא-שמחים. באמת -- אל תתני לזה לחלל את השמחה שלך. פשוט תתעלמי.

משהו מוזר נוסף - בערב הבטן הרבה יותר בולטת מאשר בבוקר, מעניין אם עוד משיהיא נתקלה בזה

אכן גם אצלי זה ככה אבל לדעתי זה באמת לא קשר להריון אלא דווקא לאוכל ושתיה,

אני אשתדל לראות רק את אלה השמחים בשמחתי- בדיוק היום פגשתי מישהיא שלא ראיתי איזה שנה לפחות- היא בגילי- והתעדכנו לגבי החיים ואז היא אמרה מה ייתך את כבר בהריון ?? ועניתי לי כן וראיתי את השפצוף שלה משתנה בשניות לואווווווו איזה נהדר איזה כיף לך כמה טוב לשמוע - יותר טוב מהמשפחה אפילו- היה מאוד משמח וכמובן מייד אמרתי לה בקרוב אצלך

והיא שמחה אף יותר

שבוע ה17 אני מאלה שרוצות שהכל יקרה כבר אתמול ממש קשה לי הזמן הזה שעובר כ"כ לאט לפעמים אני כבר רוצה להיות עם בטן

<זהו אמרתי את משאלתי הכמוסה ביותר>

לפעמים אני כבר רוצה להיות עם בטן
גמני
לגבי העיניין אני חוששת שאחת הסיבות לתגובה הלא מפרגנת נובעת א מקינאה ושתיים מהסיבה הפשוטה שלא נעים לשמוח בשיחמת אישה אחת כשידוע שלאחרת יש בעייה שקשורה בצורה זו או אחרת אבל מה לעשות , אז מה גם כשחברות שלי היו הריוניות לפני אני פירגנתי מכל הלב למרות שיציתי להיות בדיוק שם גם- אז לקח קצת זמן - וחוץ מזה כה אני יודעת שקיימת אהבה אמיתית- כשגם שהיית נורא רוצה משהוא ומשהיא שאת אוהבת מקבלת את זה לפנייך את שמחה כ"כ בשמחתה שאת לא חושבת על עצמך ואת זה גיליתי על עצמי ואני שמחה על כך
לזה אני כבר זקוקה לתרגום בגוף הסרט. שמת לב שלפעמים מרוב התלהבות את כותבת משפטים ארוכים ארוכים, בלי התחלה אמצע וסוף, אני פשוט לא מצליחה להבין! אנא! קחי אויר ותסבירי לי.

@}

חדשה, אני מנצלת את הדף כדי לשאול כל מיני שאלות, מקווה שזה בסדר:

הרופא כתב לפי החישוב שלו שמועד הלידה המשוער הוא 8 באפריל אבל היום רשמתי על לוח השנה את השבועות וזה יוצא סוף שבוע 42 ואני אומרת: ?? :-O
אני רוצה להמנע מבדיקת העמסת סוכר, לא יודעת נראה לי ששום טוב לא יכול לצמוח ממנה (עוד מעט אשמע כמו שרה ק (-:) בכל מקרה, יש לי משפחה מתוקה (גנים של סוכרת), האם אני יכולה פשוט לעקוב אחרי רמות הסוכר שלי ואם הכל תקין לא לעשות את הבדיקה?! ואם כן איך יודעים מהן רמות הסוכר שצריכות להיות? ומתי בודקים (אחרי אוכל? בצום?) את מי אפשר לשאול (בלי לקבל הטפה על הרצון להמנע מההעמסה, וסלי שיפטרו אותי ב"אם התשובה של ההעמסה בסדר לא צריך מעקב").
מי עוד בהריון איתנו? ומי בהריון ראשון אתנו? (אני אחרונה מכל החברות שלי....)
טיפ להגברת השתיה? משום מה דווקא נוזלים מחריפים את הבחילות אצלי ולא בא לי לשתות וזה חשוב. אולי למישהי יש רעיון?

וטיפ לבחילות - קרח. לי עוזר גם עם טעם (שרבט, קרטיבים - לא גלידת שמנת) אבל אפשר גם קוביות קרח או כאלו עם טעם חלש שמכינים בבית (עוד מיצרים את הפלסטיק שעשינו בו ארטיק ביתי כשהיינו קטנים?)

עוד מיצרים את הפלסטיק שעשינו בו ארטיק ביתי כשהיינו קטנים?)
כן! יש באיקאה!

לא רק באיקאה. גם בפיפו-כפר השעשועים-איך קוראים-לזה (ששת?). וסתם בחנויות פושטיות כאלה לדברי בית (למשל ברחוב הראשי של רחובות)

כן, אבל אלה של איקאה יותר שווים, בצורה של קרטיב, ולא מין משפך ענק כזה. גם לא יקר (פחות מ-10 ש"ח נדמה לי)

הרופא כתב לפי החישוב שלו שמועד הלידה המשוער הוא 8 באפריל אבל היום רשמתי על לוח השנה את השבועות וזה יוצא סוף שבוע 42 ואני אומרת: ?? :-O
לפי וסת אחרונה או לפי א"ס?
את יכולה לבדוק בגלגל ההריון המוצמד לספר של דר' בר. רוב הסיכויים שגם הרופא שלך משתמש בו, אם אין לו מחשב.
לגבי העמסת סוכר, הרי תמצית דבריה של הרופאה שלי, אחרי שביטאתי חששות:

זה פחות נורא ממה שחושבים.
הבדיקה נעשית אחרי אוכל.
אפשר לעשות במקום העמסת הסוכר בדיקה של סוכר בצום ואח"כ שעתיים אחרי אוכל. גם בדיקה זו תגלה סכרת הריונית, אבל הסכרת צריכה להיות יותר חריפה כדי שתזוהה, משום שבדיקה זו אינה עונה על הקריטריונים לבדיקת סקר.
יש מקומות בעולם (המפותח, כנראה) בהם לא מתבצעת הבדיקה.

הסתייגות: הרופאה אמרה לי שלו הייתי בקבוצת סיכון לסכרת, היא היתה מנסה לשכנע אותי יותר בנחרצות לעשות את הבדיקה. מאחר שאיני בקבוצת סיכון (ללא היסטוריה משפחתית של סכרת וללא עודף משקל) ייתכן שאפשר להסתפק בבדיקה זו. קיבלתי טפסים לשתי האופציות -- יש לי עוד 3 שבועות להחליט מה אני עושה (אם לא אקיא מהריח של תרכיז סוכר-ענבים).
לגבי ערכים אני לא יודעת. שמא נשאל את רופאי האתר ורופאותיו?
>סמדר, שבוע 20+4, מתחילה להרגיש כמו בטירונות: ממש פז"מניקית לעומת כל מי שמגיעה יום אחרי<

את "טבעי ללדת" ישלי, אני רק צריכה לקחת אותו בחזרה מגיסתי שכבר ילדה, ואשאיל אותו לך ולחברתנו המשותפת.
יש לי עוד ספר, אמריקאי, לא מי יודע מה אבל נחמד.
ויש לי ספר אינטרנטי באנגלית ש-אם פי 3 שלחה לי. יש לך כוח?

סמדר, הוסת האחרונה היתה חודשיים לפני ה US הראשון אבל בדרך עשיתי כמה בדיקות הריון שיצאו שליליות. נראה שהביוץ היה במועד בו כבר הייתי צריכה לקבל (כלומר איחר בשבועים)
בכל מקרה הרופא מדד את האורך שלה ב US והחליט שהחישוב יהיה שהכניסה להריון היתה ב 6.7 לפי זה מדד את יום הלידה המשוער וזה היום שהוא קבע לסוף שבוע 42. לכן לא הבנתי.

בוקר טוב,
מי עוד הריונית ? ועוד הריון ראשון איתנו- יש לי שתי חברות טובות אחת מהן חודש שישי(!) כמיעט..
והשניה מקדימה אותי בבערך שבועיים

אצלי גם לבחילות וגם ליותר שתייה סודה מוחלשת - סודה רגילה עם מעט מים קרירים- עושה את העבודה-
וגם גי'נג'ר - בכוס תה חמימה.. גם עוזר..

בשמת אשמח סוף סוף להגיע אליך בכל מקרה!! @}מה שכן אני אשמח לקרא את הספר - כל מה שרופאים לא מספרים לך לגבי הריון - נדמה לי שיש לך אותו לא?

<אני בהריון אני בהריון >

כל מה שרופאים לא מספרים לך לגבי הריון
לא, אין לי.

<אני בהריון אני בהריון >
איזה כיף! מה שנקרא, אם תרצו אין זו אגדה!

גם לי יש את התופעה של התנפחות הבטן בשעות היום המאוחרות - קראתי שזה הפרוגסטרון (או אחד מההורמונים המופרשים יותר בהריון - לא זוכרת) שיוצר את הנפיחות במעיים. זה קורה רק בתחילת ההריון ואמור להרגע בהמשך.

אוי מיכל סליחה על הבלגן שעשיתי לך בעינים ובראש

אז מה שניסיתי להעביר הוא - תגובות לא מפרגנות יכולות לנבוע מקנאה, ומדאגה לאדם קרוב שנמצא במצב שאתה יודע שבגללו הוא לא יגיע למצב (למשל של הריון )בקרוב, ואז קשה לך לשמוח בשימחת ההריונית הטריה,
עוד הוספתי, שנראה לי שאחת האפשריות לעקוף את זה היא באהבה אמיתית לאדם שמספר לך - ולא רק שנדמה לך שהוא חשוב לך - כמו למשל במשפחתו של אישי כלפי.
כי כשחברתי שיתפה אותי בהריון שלה, וידעה שגם אני רוצה וטרם [הצלחתי], אז היא פחדה שאקח את זה קשה, אבל ההפך קרה - לא חשתי שום קמצוץ של קינאה, רק שמחה טהורה בשימחתה, ונראה לי שזה יכול לנבוע או מאופי או פשוט מאהבה אמיתית, כזו שאתה כן יכול לשים את האדם שמולך לפניך ולראות רק אותו...
נראה לי שהצלחתי להסביר את עצמי אם לא אל תתביישי להגיד מיכל שלא הבנת שוב,
אני לא אעלב..

דרמה,

הכתמה, לחץ - זה פחות או יותר מה שקרה היום, מלחיץ רצח.
צילצלתי למוקד שירות של מכבי ולאחר מס' שאלות של האחות - הופנתי למרכז חירום של מרפאת נשים בבני ברק.
אוקי - עד כאן - אחות לקחה לי לחץ דם, מילאה שאלון במחשב, ומשם לטכנאית הא"ס - שלפי תאריך וסת אחרון סיכמה כי אני בשבוע ה- 5 +2 כלומר, תחילת שבוע שישי, ביום שישי שבוע שביעי - עד כאן מקובל - ממשיכה ועושה בדיקה מקיפה ברחם ומסכמת כי תאריך תואם גיל הריון עם סטייה של יומיים + שחלות תקינות נוזל תקין או מה שזה אומר, וכמובן מציינת כי מפאת צעירות ההריון לא ניתן לשמוע עדיין דופק וזה מקובל.

נכנסת לרופא - אז ככה הוא אומר שלא בטוח שיש הריון ברחם!!!!!!!! ייתכן כי שזה שק דמה ויש בכלל הריון חוץ רחמי!!!!

עוד מוסיף ואומר (כניראה חשב שזה ירגיע), ש-15 עד 20% מההריונות מסתימים בהפלה ספונטנית!!!!!

ואומר מעקב צמוד לראות אם בכלל מתפתח!!!!!

אפילו לא אומר בעיקרון מה שהכי ציפיתי לשמוע ש- הכתמה ואף דימום קל יכולים להתרחש בתחילת הריון וזה נורמלי -
אין לי לחץ ולא כאבים ואני מרגישה טוב. כמובן שנעקוב אחר כל התפתחות (בהתחשב בבחילות ובעייפות ) אבל מכאן ועד לסווג אותי לכזה לחץ יואואו....

תגידו לי לא הייתן נלחצות????!!!!!!

ממשיך ושואל האם אני יודעת את סוג הדם ציינתי שרק חושבת ש- B שאל + או - לא יודעת אז קובע את לא יודעת את סוג הדם שלך - ואז אמר נשלח אותך לעשות בדיקת סוג דם. ואז אני רואה 3 בדיקות נוספות. שואלת אותו אילו בדיקות נוספות נתן לי?, מקבלת תשובה "נתתי לך איזה בדיקות שאני חושב שאת צריכה"!!!!

תגידו לי ככה עונים?
זה הרופא השלישי במכבי שאני שואלת איזה בדיקות נתנו לי וזו התשובה. האם יעלה על הדעת שרופא יענה ככה???

<אל תענו זו שאלת קיטבג>

מעליב ביותר לדעתי - ולא מקצועי בעיני!

בכל אופן , מכיוון שאני מטופלת באייפק - התקשרתי אל המטפלת שלי, שבדקה אותי מרחוק ואמרה שהיא רואה תקינות אבל לעשות את כל הבדיקות ולעקוב. ובאופן מפתיע היא הרגיעה אותי מאוד. כמובן יחד עם עוד 3 חברות איתי על הקו כדי להרגיע...

<טוב הולכת לקרא עוד קצת על דימום והכתמה>

חדשה בעניין, ערכתי קצת את מה שכתבת כדי שיהיה קל יותר להבין. אם טעיתי במשהו, תקני אותי, כן?

אני מוכרחה לספר לך שהתחלתי שוב לקרוא ספר באנגלית (ועוד במחשב, אי אפשר להדפיס אותו) על הריון ולידה, מאת מיילדת אמריקאית, ואני בדיוק בקטע שבו היא קוטלת את הרופאים המיילדים. היא אומרת להסתכל על מה שהם עושים ולא על ההצהרות שלהם שאיתם כדאי ללדת.
הרופאים שהלכת אליהם מדהימים!
מה עוד זכור לי?
לא צריך לקחת ויטמינים לפני ההריון...
לא צריך לעשות בדיקת דם לפני ההריון...
לא מוכנים להגיד לך לאיזה בדיקות שולחים אותך...
ועכשיו - את רוצה להגיד לי שהאידיוט התורן עשה ככל יכולתו להפחיד אותך ולא אמר אפילו מלה אחת על זה שזה קודם כל נורמלי וברוב המכריע של המקרים לא אומר כלום???? הלוווווווו?

ומה עם בדיקת הדם שאותה רופאה שלחה אותך? לא עשית אותה? הרי שם בטוח היה גם סוג הדם.

מה אני רוצה להגיד?
אני רוצה להגיד, שאחת ששוקלת במלוא הרצינות ללדת בלידת בית, כדאי שכבר מעכשיו תתחיל לדבר עם מיילדות בית, מפני שעם רופאים כאלה ועם שירות כזה עוד יותר חשוב לעשות מעקב הריון שפוי אצל מיילדת שתתמוך בך ותהיה בראש שלך.
ואגב, מטריד אותי מאוד שהרופא שקבעת אצלו לעוד שלושה שבועות לא זמין להתייעצות בטלפון במקרה כזה.
האם גם אחרי שתלכי אליו אין עם מי לדבר בין תור לתור?
הרי צריכה להיות אפשרות לדבר איתו או עם קולגה ששותף לו באותה מרפאה או עם אחות ותיקה ומנוסה שם, שיגידו לך: תראי, יש שלוש אפשרויות:
א. שום דבר, הריון תקין והכתמה חסרת משמעות. זה הכי נפוץ וזה הסיכוי הכי גדול של מה שראית.
ב. אפשרות להפלה. תנוחי קצת יותר מהרגיל, ותמשיכי לעקוב.
ג. אפשרות להריון חוץ-רחמי (האם רק בצירוף סימפטומים נוספים? מה רופא מנוסה היה שואל אותך?)
ואז להגיד לך: תעשי ככה וככה, או תלכי לאולטרה סאונד פה ופה, או משהו. זה הכל. דרך הטלפון. להרגיע, לתת מידע, לייעץ לגבי עשייה.
מה עשה הרופא ה)&^%$#? קיבל מידע תקין לחלוטין מהטכנאית, והלחיץ ונזף והתנשא! חזיר!

בשמת-
הרופא הסתכל בבדיקות הדם ,שחלקן הגיעו- כך ידיעתי שההמוגלובין שלי נמוך- לא ראה איזכור לבדיקת סוג הדם- מבחינתי עוד חוסר מקצועיות של הרופאה שאגב שאלה אולי מה סוג הדם שלי וכתבה B במחשב!!!!!
<אם כמובן יכולת ההבנה שלי לא נפגמה>

גם אותי מלחיצה הנקודה הדאת מצד שני הוא עוד לא הרופא שלי מבחינתי לא עד הפגישה הראשונה, וכשאהיה אצלו הוא כמובן ידע על כל ההשתלשלות- ואז אני אשאל אותו למי להתקשר במיקרה ש-...
אני אנסה בכל מקרה ליצור קשר ביום רביעי ולשאול את השאלות חהנ"ל ואולי אף לקבוע תור קרוב יותר.. אפילו אם יה ניתן לשעות הבוקר גם כלי אישי..

מקווה שהלילה יעבור בשלום כמו גם מחר...

אגב הורמון ההריון נכון לפני 4 ימים היה 1000 נראה מה יהיה מחר..

<אין לי בעייה עם מה שעשית אני במילא לא רואה את את השינויים

>

חזיר!

אני אוהבת שאת מדברת מלוכלך

_תגידו לי ככה עונים?
זה הרופא השלישי במכבי שאני שואלת איזה בדיקות נתנו לי וזו התשובה. האם יעלה על הדעת שרופא יענה ככה???_
להחליף קופה, דחוף!

לא כ"כ פשוט,
הנסיון האחרון שלי יהיה אצל ד"ר בר, נראה ,
מקווה ליצור קשר עם המרפאה שלו כבר ביום רביעי ולשוחח עם מי שיוכל לתת לי תשובות, ואולי אפילו להקדים את התור..

אחרי שחקרתי את תוצאות הא"ס הבנתי סופית כי גיל ההריון בן 5 שבועות ו4 ימים ואילו גיל העובר מתאים ל- שבוע 5 ו2ימים- מה שאומר סוף סוף, שאני מבינה, כי קודם כל אני בסוף השבוע השישי סוף סוף קצת בהירות בעיניין
ואכן כבר השבוע החל מיום שישי אני אכנס לחודש שני תחילת שבוע שביעי ביום חמישי 4/11/04 -

זהו סוף סוף נקבע

הכתמה ואף דימום קל יכולים להתרחש בתחילת הריון וזה נורמלי
הנה, אני אומרת לך במקום הרופא. גם אני רצתי למיון בערב בשבוע 6 עם משהו דומה. אף אחד לא אמר לי כלום על "שק דמה" (בכלל, פעם ראשונה שאני שומעת את המונח הזה. רופאי האתר, עזרתכם דרושה). הרופאה שלי אמרה שאם הדימום נחלש, אין יותר דם טרי (רק חוּם) ואין כאבים -- זה חסר משמעות. כשבועיים אח"כ ראינו דופק באולטרסאונד.

כל כך מזדהה עם הפניקה... במיון נמדד לי לחץ הדם המשונה ביותר שראיתי מימי -- 125/55.
>סמדר נ ממחשב אחר<

אין לך מושג כמה זה עוזר לי להרגע

תודה @}

במיון נמדד לי לחץ הדם המשונה ביותר שראיתי מימי – 125/55
לא התעלפת או משהו?

ממש לא... האמת שחוץ מההיסטריה הרגשתי מצויין (בחילות עדיין לא היו לי אז). זה כנראה ל"ד של מישהי עם ל"ד נמוך באופן טבעי, אבל כשהיא מה-זה בפניקה...

טוב, הלחץ דם שלי בסדר גמור,
לעומת זאת מה עם חשקים אוכלים למינהם יש למישהי?
אני מהבוקר רוצה גבינה לבנה ולחם עם חמאה

א וסודה- אני שותה סודה הרבה מים ומורידה אותם עם סודה.
מה שמשעשע שאסור לי לא לחם ולא מוצרי חלב, אבל האיפקית שלי הגיע למסקנה - שעדיף זה על צום כל היום

חדשה,
אני גם שמחה לשמוע שעבר הלחץ וגם רוצה לספר לך שגם אצלי היה דימום (פעמיים) בשבועות הראשונים (והרופא שלי היה בחו"ל)... פעם אחת היה ממש מעט ובפעם השניה ממש יצא ממני גוש ריר דמי כהה (סליחה על התאור...) זה היה מאוד מבהיל. אבל הרופא אמר שזה לא חריג. אז דעי שאת לא לבד.
אם את במכבי וגם גרה בגוש דן - דר' מיכאל ברר (מקבל בצפון ת"א) חביב עלי משום שהוא מסביר!! ועונה ונחמד מאוד. (הוא קצת יותר מידי נסמך על מכשירים ופחות על עצמו,אבל זה כנראה לא מיחד אותו...)
גבינה לבנה?! ואני חשבתי שאני מוזרה היחידה במשך חודשיים אכלית גבינה לבנה עם עגבניה. ומלח. הרבה מלח - למזלי ל"ד שלי נמוך אז זה לא נורא החשק הזה.
סודה אני שותה רק בבחילה / צרבת.
ומה זה איפק? נתקלתי כבר במילה אבל הנה נזדמנה ההזדמנות לשאול מישהי במה מדובר.

ראי שיטת אייפק ויש שם קישור לאתר הישראלי שמסביר.

מלח , מלח , מלח, בכמויות!!!

בחיים שלי לא אכלתי כ"כ הרבה מלח, האיש שלי בשוק!!!

המלח מקטין את הבחילה.
את זוכרת שאני לא יכולתי להסתכל יותר על שקדים מקולפים, רק על קלויים עם מלח? ופיצוחים עם מלח?

כן גם מלח וגם דברים בסיסים כמו גבינה לבנה ונבטים שהם כאילו בלי טעם...
אגב עשיתי את כל הבדיקות ולא היה שם איזור לבדיקת סוג הדם.....

הבוקר הבחילה פחות חזקה ולא הרגשתי ממש כאב בטן מאז אתמול..(אני אמורה לשמוח לא?..- אז למה אני לא?....)
האמת קצת מפחיד אותי כמו כן כל הלילה חלמתי, שאני מקבלת תוצאת מעבדה באותו המספר או קטנה מה- 1000 שראיתי בבדיקה הראשונה,כלומר הראיון לא מתפתח..(הרופא בכל זאת הצליח להגיע אלי באיזשהו אופן, למרות שהאייפקית שלי אמרה שהיא מקבלת שהכל בסדר..
אני קצת חוששת...
מחכה בקוצר רוח לראות את תוצאת המעבדה היום רק אחרה"צ..
אין לי סבלנות

מחזיקה לך אצבעות

לשימחתי הרבה!!!!!!!,
יצרתי קשר עם מרפאתו של ד"ר בר - ענתה לי המזכירה המקסימה שלו, ונשמעתי לה כ"כ חוששת שמיד אמרה לי בואי ספרי לי מה קורה איתך.
אז קודם כל קיבלתי ישר יחס מועדף, בשניה שאמרתי שאני הרה, והיא גם אמרה שאני הייתי חייבת להדגיש את זה כשהתקשרתי לקבוע תור, משום שאני צריכה לבוא לפתוח תיק ואף לעבור בדיקות נוספות שהיא רואה שטרם שלחו אותי אליהן.

נכנסה לראות אם כבר יש תוצאות של ה- בתא- ומ-1000 זה הגיע ל- 43,888 !!!!!!

והיא אף אמרה לי שזה מעולה!!! תקין ונורמלי , ושאין לי מה לדאוג. שטחתי בפניה מעט ממה שהרופא אמר לי ב"מיון" - היא אמרה לי שלעיתים רופאים עושים את זה, לא ברור לה למה, אבל ההסבר שנתנה לי הוא:
רירית הרחם מתעבה והשליה מתהווה, וחלקיקי דם לא תמיד נשארים צמודים ואף נושרים בעצם החוצה, וזה מה שאני רואה. תהליך טבעי ונורמלי. זה אומר שאני בחורה בריאה, והכל הולך תקין -
(היא כמובן ציינה כי במידה והתהליך יהפוך לדימום מסיבי זה אומר שייתכן שתתרחש הפלה, אבל לא ניתן למנוע אותה בכל מקרה - ואת זה אני יודעת)
היא גם אמרה לי שאני נשמעת כמו מישהי שבעניינים ומבינה מה אומרים לה, בקיצור אוששה אותי לחלוטין
עשתה לי את היום
העובר שלי ממשיך לגדול ייייייייייייייייישששששששששששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

העובר שלי ממשיך לגדול ייייייייייייייייישששששששששששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יופי!!!! אוי, אני שמחה!!!
(ועכשיו אפרד מהמחשב להרבה שעות...

זהו, אז החלטתי להצטרף אחרי שהייתי שותפה סמוייה לאורך זמן. וגם מאחר שאני מוזכרת פה בשורה וחצי בתור חברה של חדשה בעניין.
זה התחיל בתור בדיחה ששתינו נהייה בהריון יחד (בייחוד מאחר שהיא מאוד רצתה ואני קצת פחות), אח"כ הבדיחה הפכה למציאות ואני מקדימה אותה כמעט בשבועיים!
אז, בהצלחה לכל מי שכאן, בהריון או לא בהריון, והרבה אושר

ועוד משהו ששמחתי לשמוע עליו בטלפון ופה - ש:
נכנסה לראות אם כבר יש תוצאות של ה- בתא- ומ-1000 זה הגיע ל- 43,888 !!!!!!
מעולה ואם הייתי יודעת לעשות פרצופים הייתי עושה (עדיין חדשה פה בענייני כתיבה - לא קריאה)

רופאי האתר, עזרתכם דרושה
סמדר, נראה לך שבנוסף להכל אני גם קוראת מחשבות? כאילו, אם את רוצה תגובה בזמן אמת כדאי שתדפקי אצלי ( או אצל רופא ילדים) בדלת של הדף או משו כזה?

במיון נמדד לי לחץ הדם המשונה ביותר שראיתי מימי – 125/55
לחץ הדם התקין יורד לקראת הטרימסטר השני בהריון.

אף אחד לא אמר לי כלום על "שק דמה"
אהה, לי דווקא אמרו. אחרי תורנות סטאז' מזעזעת במיוחד (כולל החייאה אחת) בה התחלתי עם הכתמת תחתונים קלה והמשכתי עם דימום דמוי-וסתי רציני. במהלך הלילה "קפצתי" לגינקולוגיה (בבי"ח רמב"ם). ראתה אותי שם רופאה רוסיה אחת (שכנראה לא השתייכה אפילו לצוות הקבוע של הגינקולוגים. כל הגינקולוגים ה"שווים" היו בחדר לידה, ואני הייתי רק סטאז'רית מושתנת וחששתי ללכת לשם), שעשתה לי אולטרסאונד, ראתה שק הריון ללא דופק, טענה שהשק נראה בצקתי ושייתכן שהמדובר ב- blighted ovum שזה בתרגום חופשי ביצית שהתפתחה קצת לכיוון הריון והפסיקה. כנראה שזה ה"הריון דמה" שמדובר עליו. היא הציעה לי לבוא בבוקר ולהבדק ע"י הבכירים. באתי בבוקר - וראה אותי איזה גינקולוג גועלי שאמר שאם זה מה שראתה הרופאה התורנית אז אין מה לעשות.
הרגשתי כמו בחלום רע. לא יכולתי להמשיך לעבוד (אז היינו ממשיכים יום עבודה שלם אחרי תורנות של 24 שעות, כאילו, עבדים כזה?) ושחררו אותי הביתה. נדמה לי שאפילו לבכות לא יכולתי. זה היה במאי או תחילת יוני. כשבוע אח"כ היו בחירות והיינו חייבים לנסוע לרחובות להצביע. אמא שלי סידרה לי שיראה אותי גינקולוג מתה"ש (היא עובדת שם). אפילו אני יכולתי לראות את הדופק בסונר. הייתי כל כך מאושרת. קיללתי את אותה רופאה תורנית ואת הגינקולוג של הבוקר. חבל שאני לא זוכרת את שמו כדי לעשות לו שם רע כאן

בקיצור - נבלות, מבשרי בשורות איוב בלי שביב של תקווה.
אגב, הילדה שנשאתי אז בבטני לומדת כעת בכתה ב', מנגנת בחלילית, יוצרת בחימר, שרה נהדר ומתאמנת בג'ודו. שום הריון דמה ושום בטיח!

זה הגיע ל- 43,888
אל תחפשי אישורים מעבדתיים. נסי ללכת עם זה. ילך - ילך, לא ילך - לא ילך. אם תכנסי לחרדה כל פעם - שום דבר טוב לא ייצא מזה.

ברוכה הבאה פעם ראשונה @}

בדיחה הכי מצחיקה שהפכה למציאות "יא מקדימה אחת"...

אוהבת..@}

שרון תודה,
אחת הסיבות, שאני "מחפשת" אישורים היא משום שאי אפשר לראות, אי אפשר לגעת ואי אפשר לשלוט.
יופי - מתכון מצויין עבורי לחרדה אין סופית "גברת קונטרול פריק".
אז ברור שזה לא יוביל אותי לשום מקום טוב, אבל הדברים הקטנים האלה עוזרים לי בהתמודדות עם משהו שבחיים לא קרה לי - ואם זה עוזר לי מה טוב.... ככה אני רואה את זה.
אגב לא קראתי שאת היית נינוחה במיוחד..... לא בקטע של לעקוץ וברור לי שאת אומרת דברים מכוונה טובה וטהורה ולמודת נסיון בלבד, אבל זה מאוד קשה לי. אני מאוד רוצה את זה ומפחדת שזה, כמו שנאמר פה כבר כמה פעמים, "ייעלם".
אז בסדר, עברתי אצל רופא שהחריד את נשמתי ובגללו הייתי פשוט חייבת לדעת שהכל ממשיך לפחות כרגע כרגיל וצומח, בניגוד לבשורות האיוב שקיבלתי מהרופא במיון...

זו אגב גם היתה הפעם הראשונה שהתחברתי לסיפור שלך מדף אחר על כך שבתור רופאה צעירה/סטז'רית לא זוכרת בדיוק באיזה שלב היית, שבגלל שגם היתה לך מעבדה ממש חופשייה עשית כמעט כל יום את הבדיקה כדי לראות את העניין ממשיך לצמוח.. עד שאמרו לך שם די!

אז זו בדיוק אותה הנקודה שאני הייתי בה, וברגע שאמרה לי מה שאמרה המזכירה החביבה אני לא אטריח את עצמי למעבדה שוב מחר- לא רואה טעם -
וכדברייך אמשיך לזרום

תודה רבה בכל אופן על דברייך המעודדים והתומכים @}

לא קראתי שאת היית נינוחה במיוחד
מאז הייתי בהריון שוב. מ"מרום נסיוני" ייעצתי לך לזרום

. אני יודעת שזה קשה.

עוד זמן קצר תתחילי להרגיש כאילו בועות סבון קטנות מתפוצצות בתוכך. בהמשך תרגישי ממש בעיטות קטנות. בשלב הזה כבר לא תצטרכי שומדבר. רק להרגיש את הבעיטות החמודות האלה ולדעת שהכל בסדר

עוד זמן קצר
קצר?, ראבק!

איזה קצר, הזמן הזה הוא הכי ארוך בהריון!, לא עובר!
מה הסיכוי של הריונית מתחילה להרגיש תנועות לפני שבוע 18?
אני עוד לא בשבוע 12 ואם האנשים צודקים ו"ניסיוני" יאפשר לי לחוש בזה קודם, אז בטח לא לפני שבוע 16, עוד חודש!
נראה לי כמו נצח!!!

שרון,
ברור היה לי שכונתך טובה, ואהבתי,
עוד זמן קצר תתחילי להרגיש כאילו בועות סבון קטנות מתפוצצות בתוכך
התאור המתוק ביותר שקראתי בזמן האחרון

איזה קצר, הזמן הזה הוא הכי ארוך בהריון!, לא עובר!
את "לפחות" נוגעת ב- 12... כלומר אמצע שלישי...? נו את ממש מתקדמת..

זוחל, זוחל - רק מחר אתחיל שבוע שביעי יענו חודש שני - ואני מרגישה בהריון כבר חודשים

<לא לגלות לאף אחד, אבל, מתה שכבר תצא בטן הריונית אמיתית - ולא סתם נפיחות>

בדיוק דברתי על זה עם חברות, שחבל שאי אפשר לגלות את העניין הזה בחודש לפחות שלישי ואז מה זה חצי שנה

תגידו ייתכן שיש יותר התכוצויות (כאלה עדינות- שאף אחד לא ייבהל לי ), כמו לפני מחזור יותר באזור אחה"צ?, זה בכלל נורמלי עדיין להרגיש?, כי בהתחלה הרגשתי כל הזמן ועכשיו פחות ופחות..ובהתחלה נבהלתי שאני מרגישה פחות ופחות ועכשיו מבהיל אותי שאני שוב מרגישה..
איזה חוסר איזון ואוו..

אני פשוט כל כך לא יודעת מה נורמלי ומה לא וגם ברור ל,י שאצל כל אחת זה אחרת, והאמת בעינייני השואה זה ממש קשה..

מה הסיכוי של הריונית מתחילה להרגיש תנועות לפני שבוע 18?
סטטיסטית -- לא יודעת. מעשית -- הרגשתי כבר בשבוע 16, אם כי לקח לי איזה 3 ימים להבין שזה לא גזים.
ייתכן שיש יותר התכוצויות (כאלה עדינות- שאף אחד לא ייבהל לי ), כמו לפני מחזור יותר באזור אחה"צ?
היו לי כאלה, אבל אני לא זוכרת אם הן היו ספציפיות לחלק מסוים של היממה. עכשיו זה באמת פחות (שבוע 21). שוב, לפי רופאתי הקוּלית -- נורמלי.
טענה שהשק נראה בצקתי ושייתכן שהמדובר ב- blighted ovum שזה בתרגום חופשי ביצית שהתפתחה קצת לכיוון הריון והפסיקה.
תיארתי לעצמי שהכוונה למשהו כזה, אבל עדיין הביטוי "שק דמה" הוא די מסליד. הרי זה לא דמה, באמת היתה שם ביצית, ואולי אפילו עובר. זה לא שק "כאילו".

blighted ovum

פעם ראשונה, ברוכה המצטרפת! כמה נחמד לדבר איתכן גם באתר (-:

התיאורים פה של הגינקולוגים מזכירים לי למה בעצם לא ביקרתי כבר שנתיים אצל אף רופא נשים (מאז הביקורת בסוף משכב הלידה). נשבר לי מהם. התייאשתי מלהחליף כל הזמן.

גם אני זוכרת מין כאבים עדינים כאלה, ואני זוכרת שבספר היה כתוב שהם תקינים (חדשה בעניין, הספר שלי אצלך, תקראי בו את כל הסימנים ותראי שהוא מתייחס לכל).
ועכשיו אני נזכרת שמצאתי נחמה אחת בבחילות המחרידות שלי: לפחות אני יודעת שאני בהריון... מין תשדורת מתמדת שאי אפשר לברוח ממנה, בחילה, בחילה, בחילה, בחילה, וגועל.
גם אצל אחותי וגם אצלי היתה רק פעם אחת בהריון שפתאום הרגשנו מצויין - למשך יממה שלמה: זה היה בערך יום אחרי בדיקת מי השפיר. היא הקדימה אותי בששה שבועות, אבל איכשהו גיליתי שהיא עברה את זה רק כשאני עברתי את זה.
שתינו מייד חשבנו שהלך ההריון - אף על פי שהייתי בטוחה לגמרי ברופא שלנו. שתינו מייד רצנו למיון של מרפאת הנשים, כי איך זה יכול להיות שאני מרגישה פתאום טוב? לא בחילה, לא כאבים, לא רגישות בחזה, לא כלום! מובן שהכל היה בסדר, אבל אני ממש זוכרת את הבהלה - פתאום הרגשתי מצויין! ממש נורא! קרה משהו לעובר!
אגב, אחרי שכבר רצתי למיון דיברתי עם אחותי, והיא אמרה, אח, בדיוק בדיוק מה שהיה לי, אבל זה נמשך רק 24 שעות...
וגם אצלי...

אני עוקבת אחרי הדף ולא מאמינה שגם אני מצטרפת אליכן.....
גיליתי לפני שבוע בבדיקת דם שבטא שלי הוא - 32.000 , ושהבחילות האיומות שלי הן בגלל עוברצ'יק קטן ולא חוסר ברזל....
ההריון שלי הגיע די בהפתעה אבל אני מחבקת ואוהבת אותו בכל מאודי!
סיפורים קוסמיים או לא, הבת שלי בזמן האחרון מדברת על אח/ות קטנ/ה, מלטפת ומנשקת לי את הבטן, כאילו באיזה מישור מסוים
היא ידעה עוד לפניי.
אני עדיין לא מאמינה למרות שאתמול ראינו בא.ס. דופק ודגיג קטן ששוחה שם וגורם לבטן שלי להתהפך

מגניב!
מזל טוב @}

הריון שלישי ,
ברוכה הבאה וכמובן המון המון מזל טוב

איזה שבוע את?
(אם אפשר לשאול כמובן ,אני סקרנית )

מאתמול אני אוכלת בערך כל מה שאסור לי- לחם, גבינות, עגבניות.. והאמת שזה בערך כל מה שבא לי,ואפילו מעביר לי ביתר קלות את הבחילה..ממש הגעתי למצב שאני חולמת על סנדביץ..

אתמול הצלחתי לאכול פיצה מעשה ידי, והייתי כל כך מלאה בלילה, שממש כל הלילה היתה לי בחילה עד כדי כמעט לקום ולה'... - אבל מה, היום בבוקר ,קמתי עם כזו בחילה עדינה, שממש לא הרגשתי אותה,
הרגשתי אותה כל פעם מאיימת אבל לא שום דבר שאי אפשר היה להתמודד איתו- בטח לא כמו כל בוקר בשבועיים האחרונים,
כל מה שבא לי הוא אוכל לבן חמוץ ומלוח- למשל ארוחת הבוקר שלי (שנים לא אכלתי) יוגורט עזים עם (לא אכלתי כבר שבועיים) מלפפונים ט-ע-י-ם.
וכמובן מלח....

ועכשיו השכנה מטגנת חצילים ויואו איזה חשק היא עשתה לי אז אני הולכת לקנות חצילים וחברה תעשה לי @}
אני מפנטזת על פרוסת לחם (בלי שמרים) וחציל מטוגן טרי- מקווה שלא הפכתי לאף אחת את הבטן.... @}

שרון ,תודה על הקישור

ומיכל מה שלומך?

לחם, גבינות, עגבניות
וואו, זה בול מה שאכלתי במשך חודש. למה אסור לך?
אני בהריון שני, שבוע 20. כזה כיף.

שלום וברוכה הבאה @}
כי יש לי מה שנקרא קנדידה - גיליתי אותה עם גילוי ההריון..
אני לא אמורה לצרוך מה שמזין אותה וכי יש לי רגישות לעגבניות, אבל לאחר שבועיים קשים, מתישים של חולשה ובחילות קשות מנשוא אלה הדברים כרגע שמקלים עלי את העיניין, ולכן אני אומרת אם יש משהו שכבר בא לי לאכול אפילו אם אסור לי אני אוכלת - האייפקית שלי אמרה לא נורא נטפל בעינין הזה כשיגיע הזמן..
בנתיים אני לפחות נמנעת מסוכר למרות שממש בא לי גלידות ..

שבוע 20, כולי קינאה ירוקה.

אוי, קנדידה זה סיוט. שנים סבלתי מזה עד שהתחלתי לקחת אסידופולוס. לדיאטות עוד לא הגעתי.

יו, איזה כיף לגלות את הדף - ועוד יותר כיף להצטרף. אני בהריון שלישי, שבוע 12. כל הסימנים קיימים: בחילות, ציצי גדל למימדי ענק, והכי נורא - בכי. אני בוכה כל יום - מכל דבר. לפני יומיים הלכתי לחנות לקנות חולצות גדולות - כי השמנתי ב 4 קילו מאז תחילת ההריון והבגדים שלי - צמודים בדרך כלל - לא נראים כבר משהו. המוכרת הייתה מאוד נחמדה - הוציאה חולצות שבעוד כחודש תהיינה טובות עלי. היא ניסתה לשכנע אותי לקנות כבר עכשיו כי אוטוטו אני אזדקק להן. בלי כל הכנה מוקדמת התחלתי לבכות. פשוט להתייפח. היא הגניבה מבט לעבר דלת החנות בתקווה שמישהו יבוא ויציל אותה מהפסיכית שעומדת ובוכה וכשראתה שהישועה לא תבוא משם, שאלה מה קרה? תוך התייפחות אמרתי: אני לא יודעת מה יהיה עוד חודש. אולי לא יהיה כבר הריון. אולי זה כבר יעלם... מרוב שלא היה לי נעים - קניתי שלוש חולצות... אני זוכרת שבהריון השני שלי התופעה הזו גם הייתה. יום אחד נעלבתי מ...מעלית!!!! עמדתי באוניברסיטה וחיכיתי המון זמן למעלית. היא עצרה, האור בכפתור נכבה אבל הדלתות לא נפתחו. ואז היא המשיכה בדרכה ואני פשוט נעלבתי ובכיתי. נעלבתי מהמעלית. אוי, ההורמונים ההורמונים.

תמר תגידי, כבר רואים?

חדשה, לא נראה לי מתאים לעשות דיאטה בהריון, את צריכה גם לפרנס מישהו נוסף, נכון לא מבחינת קלוריות, אבל גיוון, מינרלים ויטמינים וכו'.
חוצמזה, הגוף שלך עובד מאוד קשה וזקוק לאנרגיה, ואם זה עוזר לבחילות, אל תרגישי אשמה! חשוב שתרגישי טוב!
אני למזלי לא סובלת, ולא סבלתי מבחילות (גם לא בסיבוב/ים הקודמים), אבל אולי זה בגלל שאני אוכלת כל פעם כשאני רעבה, וכשאני בהריון אני כל הזמן רעבה, באופן מפתיע אני לא עולה במשקל, שזה מזל גדול.

מעבר לכך, אם מעניין אותכן, ההריון שלי לא משעמם, יש לי קצת חלבון בשתן ומאחר ואני בקבוצת סיכון לרעלת, מתייחסים לכך בחומרה כלשהי ולכן היום התחלתי טיפול של קלקסן, שזה אומר זריקה יומיומית, למה אני עושה את זה לעצמי?

למה אני עושה את זה לעצמי?
כי את רוצה תינוק בריא ואמא בריאה, ומוכנה לעשות הרבה בשביל זה (רק לא לעשות בדיקת שתן כמו שצריך

)

יעל ג,
זוגי ואנוכי מול המחשב מתגלגלים מצחוק (רק אל תבכי בגללנו (-; ).
מצד שני אולי עכשיו הוא חושב לו "אוי זה עוד יכול להדרדר.... "
הרגישות הזו באמת ... אין לי מילים.

איזה שבוע אני?
תלוי את מי את שואלת....
לפי תאריך המחזור האחרון שלי, אני בשבוע 10 . לפי הרופא (המגעיל, אני חייבת לציין!) העובר קטן בשלושה שבועות !!
אז אני דואגת, חולמת חלומות רעים והבוקר התעוררתי עם תחושה לא טובה....

איפסתי את עצמי די מהר והגעתי למסקנה שמה שיהיה - יהיה. אין לי כאן יכולת להחליט ולשלוט במה שקורה,
ועליי להתרכז במה שיש לי - שני ילדים מקסימים!! טפו...
בכל מקרה, אני קובעת תור לרופא נוסף לקבל חוות-דעת שניה.

ואפרופו בכי,
אתמול בבוקר ראיתי "אודטה" והיא דיברה על הריון ושמנים ארומתרפיים. בסוף האייטם היא הסתכלה למצלמה ואמרה:
"ולכל מי שבהריון, שיהיה הריון קל ולידה טובה"
השפתיים שלי התחילו לרעוד....כאילו היא מדברת ישירות אליי.

אז אצלנו כ-ו-ל-ם בהריון. מאז שסיפרנו לילדים - הבת שלי מסתובבת עם יד על הבטן התחתונה ומתלוננת על כאבים והבן שלי סובל מבחילות ופיתח נטיה מעצבנת להיאנח. בעיה נוספת שקיימת אצלי זה עצבים - אני ע-צ-ב-נ-י-ת נורא בהריון. ממש מרגישה לעיתים קרובות דגדוג בכף היד לרצוח את העומד מולי.אבל כדי לא לצייר תמונה שחורה - מעבר לכ-ל זה אני מאוד מאוד מאושרת. מצחיק, אני כבר מרגישה מאוהבת בתינוק הזה - מה שלא היה בהריונות הקודמים.

אני ע-צ-ב-נ-י-ת נורא בהריון.
אוף! גם אני. זה נורא! הלקוחות שלי מתעצבנים עלי... ואני בדר"כ בנאדם מזה רגוע!
רק לא לעשות בדיקת שתן כמו שצריך (שרון ג)
עניתי לך בבלוג שלי.

בקבוצת סיכון לרעלת
מיכל, תשאלי את שרה ק איפה הקישור לתפריט הריוני שהוכח כמונע רעלת הריון. כדאי לקרוא מה שיש לאותו רופא לומר (זה כמובן ההיפך מדיאטה, ומאוד ברוח תזונה ללידת תינוק בריא אבל וריאציה על הנושא).

בשמת. אני מכירה את הדיאטה הזאת, אבל אין לי מספיק משמעת (וגם לא זמן) בשביל לאכול את הכמויות שיש שם, אני מנסה לנהוג לפי העקרונות שלו,ולהוסיף דברים שידוע כטובים, כמו, מלפפונים, בצל, הרבה ירקות ירוקים, לאכול פירות וירקות מכל הסוגים, לאחרונה שמעתי על מיץ אשכולויות ועוד. אבל אני קצת חרדה מדי בשביל לסמוך רק על זה. אני גם הולכת לדיקור, ואולי אתחיל טיפול אנרגטי, אצל נאטורפתית (שאולי יהיו לה גם המלצות לדיאטה).
בקיצור אני נלחמת בכל החזיתות, לא משאירה את כל הביצים בסל אחד, עדיף 2 ציפורים ביד מאחת על העץ וכו'.