הריון לא רצוי

[ג'וזפין*]

):
אני בת 39.כל חיי הייתי עסוקה בקריירה חובקת עולם, הרפתקאות והתרגשויות. ילדים רציתי אבל רק בתיאוריה. שמחתי מאוד על ילדיה של אחותי ונהייתי דודה לתפארת אך תמיד שמחתי שאפשר "להזדכות" עליהם בסוף היום. עברתי הרבה מערכות יחסים סוערות בהן יחסים עמוקים עם גבר,גרוש פלוס 2 שאיתו חייתי כ3 שנים.מעולם לא נכנסתי להריון וגם לא ניסיתי למרות שהייתי בלי גלולות ביחסים האחרונים.
עזבתי אותו לבסוף בגיל 36 כי זה לא היה מדוייק.ידעתי שהוא לא האיש שלי למרות ההתנגדויות של חברותיי ומשפחתי.כולם חשבו שהשתגעתי."לעזוב גבר כזה מדהים בגיל כזה? לפחות תעשי איתו ילד,הוא יהיה אבא מדהים...."
שלוש שנים אחרי פגשתי את האיש שלי,האיש שזימנתי לחיי.הזיווג האמיתי האחד.(גם הוא מרגיש כך לגבי) אחרי 3 חודשים של תעופה בגובה לא סביר והיי משכר ובעיצומו של המשבר הראשון גיליתי שאני בהריון...(שזימנתי והייתי מוכנה אליו)
עובדה ששימחה והפחידה כאחד. לאהובי יש 2 ילדים משתי נשים שונות,אחת חיה בחול ואחת חיה לידו.הוא אבא נפלא לילד מקסים ולא פשוט ומגדל אותו בשיתוף מלא עם האמא. למרות שהוא רוצה מאוד עוד ילדים הוא מרגיש (וגם אני) שמוקדם לנו.שרוצה עוד זמן איכות איתי לבד ועוד קצת ביטחון בקשר הצעיר הזה. אני מסכימה והלוואי והייתי יכולה לעכב את הריון הזה קצת אבל בתוכי חושבת שלא אוכל לעבור הפלה. זה נוגד את כל דרך חיי ומחשבתי. אני בשבוע 7 תיכף וחייבת להחליט. ההריון הכניס אותנו לפחדים וחששות ואי יכולת להחליט. בגלל שהוא עבר זאת כבר הוא יודע שעם כל האור שמביא ילד מגיעים גם הרבה קשיים והוא חושש שזה יפרק אותנו כי עוד לא עברנו מספיק ביחד.
אני לא אשאר בהריון אם יתנגד אך ברור לי שאעזוב אותו אם יאלצ אותי לעשות זאת..לדעתי לא אוכל להעריך גבר שזימן את ילדתו/ילדו ולא עמד במתנה שקיבל.
אשמח לשמוע תגובות ודיעות אחרות

[כרמל_האורחת*]

ג'וזפין, קודם כל אני מקווה שאת מרגישה טוב. את כותבת שזימנת את ההריון ועשית זאת עם
הזיווג האמיתי האחד.(גם הוא מרגיש כך לגבי)
אני לא בטוחה שהרבה אמהות יכולות להגיד את הנ"ל בלב שלם.
החיים הזוגיים לא נעצרים עם הכניסה להריון אז יש לכם עוד תשעה חודשים יחד כזוג ללא ילדים. לבלות ולחוות טוב ופחות טוב..
החייםהזוגיים עם או בלי ילדים מלאים כידוע עליות ומורדות (סליחה על הקלישאה) הקשיים שמביא עמו ילד לא קשורים לפז"ם של הזוג.

[פלוני_אלמונית*]

אולי אני לא הכי אובייקטיבית, אבל נדמה לי שאם זה קרה- זה מה שהיה צריך לקרות, ואם בכל מקרה תעזבי את בן הזוג אם הוא לא יסכים לילד, אז הגיע הזמן לגדל ילד לבד. זה אפשרי, ויותר ויותר נשים עושות את זה היום, ולא מתחרטות אפילו לרגע.

[אלמונית_הפעם*]

כל כך מקסים שזימנת בלב
וישר הצליח
ששמחת על עצמך ונפרדת ואז זומן זה,המתאים.
בעיני את צודקת,אין טעם להשאר עם מי שאינו רוצה אצ פרי האהבה,ובעיני כששיש רצון אמיתי הגוף מדבר ונפתח וזה ככ הרבה יותר מהמון מילים.
אני חיה בזוגיות הרבה שנים ללא ילדים עדיין
...מרוב מדידות של מתי מוכנה-מוכנים איבדתי הרבה בטחון .
פחדתי שאולי יהיה מוקדם מידי...והיום בדיאבד אכן מאד גדלנו אבל אולי עדיף האינסטינקט הפשוט הראשוני.
עכשיו שנינו רוצים.. ועכשיו מתפללת שנצליח..תמיד תמיד יש לי קצת פחד ומחשבה שאולי עדיין לא מוכנה...וכבר עברו המון שנים...
אני הייתי לגמרי לוקחת את ההריון כמתנה אמיתית איתו או בלעדיו אם כי בחיים לא חושבת שהייתי כותבת את זה לפני שנים .
היום הייתי סומכת על עצמי שאם התעברתי זו החוכמה הגבוהה ביותר ,ואם הוא לא רוצה בכל מקרה אמרת שתיפרדי אז למה להרוג את הילד...
זה ככ אישי
וסליחה על דעה לסיטואציה של אחר .
הייתי מאושרת על המתנה הזו ,דואגת בכל כולי לידע את העובר שהוא אהוב ורצוי ופותחת את הלב לאהבה,ולאמונה ומאמינה שאם הוא האמיתי הבטחון שלי באהבה יהדהד עד קצה העולמות ויפתח פתח מעבר לפחדים.
באהבה ובהצלחה.

[מיכל_שץ*]

אני הייתי לגמרי לוקחת את ההריון כמתנה אמיתית איתו או בלעדיו
סליחה על הציניות - אבל בוודאי שבגילך לא הייתי לוקחת סיכון, אולי זו ההזדמנות האחרונה.

[או_רורה*]

מסכימה עם מיכל.
בגיל כמו שלך אין מקום להיסוסים - כמובן שלשמור את הילד.

[פלוני_אלמונית*]

לאהובי יש 2 ילדים משתי נשים שונות,אחת חיה בחול ואחת חיה לידו.הוא אבא נפלא לילד מקסים ולא פשוט ומגדל אותו בשיתוף מלא עם האמא. למרות שהוא רוצה מאוד עוד ילדים הוא מרגיש (וגם אני) שמוקדם לנו.שרוצה עוד זמן איכות איתי לבד ועוד קצת ביטחון בקשר הצעיר הזה.
צר לי מראש על הציניות - אולי הוא רוצה עוד ילדים, אבל בטח לא בעשר השנים הקרובות. יש לו שניים, אחד מהם הוא גם מגדל.
לכן אם תבני על "עוד זמן איכות אתך לבד" זה עלול לקחת המון המון, המון המון זמן.

עוד דבר - השורש ז.מ.ן מופיע לא מעט פעמים בהודעה שלך - הוא זימן אותך, את זימנת אותו, ההריון זימן את עצמו... ייתכן שכל מה שקורה לנו אנחנו מזמנים, אבל זה לא בהכרח הדבר שהיינו רוצים שיקרה.
והשורש ז.מ.ן קשור גם לזמן כמובן - מה שיש לו בשפע, ולך אין.

האם אפשר לשאול מה המשמעות ...(שזימנתי והייתי מוכנה אליו) לגבי ההריון? האם המשמעות היא שידעת שבן זוגך החדש לא רוצה ילדים ובכל זאת הכנת עצמך להיכנס להריון?
אם כך, ההחלטה שלך נפלה עוד לפני המעשה. את רוצה ילד יותר מאשר את רוצה אותו (או אולי - את מקווה שילד יקשור אותו אליך, אבל זה לא תמיד עובד כך, ויש לך הוכחה מהעבר שלו שזה לא תמיד עובד כך, כי עם אחד הילדים הוא בכלל לא בקשר).

[אמהות*]

תמיד יש מקום להיסוסים אם הם מופיעים. בכל גיל. ובמיוחד כשמדובר בילד, חשוב מאוד לבדוק עם עצמנו אם אנחנו מוכנים להורות.
זה טבעי ורגיל ונורמלי להסס
גם בהריונות רצויים בתוך מערכות יחסים ונישואים של שנים,
בהריון מתוכנן לעיתים עולים היסוסים. יש להתייחס אליהם בכבוד.
אם איןבשלות מצידך לילד כרגע לא כדאי להביאו.
יכול להיות שעוד שנה תהיה בשלות.
הגיל הכרונולוגי שלך הוא לא מדד בעיני- רק הבשלות הריגשית.
אינטואיטיבית אני מרגישה ממך שהזמן להיות אמא הוא ממש עכשיו.

[יול*]

אינטואיטיבית אני מרגישה ממך שהזמן להיות אמא הוא ממש עכשיו.
מסכימה.
נשמעים היסוסים ופחדים שיכולים לעלות בכל מקרה של הריון ראשון ומעבר לכך דוקא נשמע מאד נכון ו'מתישב טוב'.
בכל מקרה, בהצלחה! בכל דרך שבה תבחרי @}

[פלוני_אלמונית*]

חוויתי משהו דומה וקצת שונה.

הייתי בת 35, גרושה + 1 והוא גרוש + 2. אחרי חודשיים היה ברור לנו שהזיווג שלנו מושלם. אחרי 4 חודשים גיליתי שאני בהריון.
חוויתי בדיוק את ההתלבטות שלך, והחלטתי לעשות הפלה. זה לא רק שרציתי עוד זמן לבד איתו, אלא שהבנתי שהרכבה של משפחה כמו שלנו דורשת את הזמן והמקום שלה, שגם ככה זה היה כרוך בהרבה לחצים קשים מאוד - הקשיים של הילדים עם המצב החדש, הקשיים שהאקסים שלנו הערימו.

התחתנו לפני שנה, אני אוטוטו בת 37. אנחנו עכשיו מנסים להרות, בינתיים 3 חודשים ללא הצלחה. זה לא הרבה זמן לנסות, אבל אני לא יכולה שלא לחשוש שאולי אני כבר קצת מבוגרת וזה נותן את אותותיו. במסגרת העבודה שלי יוצא לי לפגוש לא מעט נשים שמנסות להרות בגיל מבוגר ואני רואה כמה זה לא מובן מאליו.
מצד שני, התהליך שעברנו כדי ליצור את המשפחה הנוכחית שלנו, של 2 מבוגרים ו- 3 ילדים היה קשה ומדהים כאחד, ואני בספק אם היינו מצליחים לעמוד בזה עם עוד תינוק.
אני מאמינה שזוג צריך להתבסס בזוגיות, לחוות קשיים ולהתגבר עליהם ביחד לפני שבא אליה תינוק. יחד עם זה לרוב קשיים זה עניין הפיך והגיל שלך הוא משהו בלתי הפיך.

אין לי מסקנה, רק הזדהות....

[סמדר_נ*]

אני לא אשאר בהריון אם יתנגד אך ברור לי שאעזוב אותו אם יאלצ אותי לעשות זאת.
אחת הבעיות עם הריון היא, שהוא מתרחש בגוף שלך. כתוצאה מכך, לדעתי לפחות, את זו ששמורה לה זכות המילה האחרונה, כי גם אם זה הילד של שניכם -- את זו שתשאי ברוב התוצאות של כל החלטה שהיא. לא ברור לי איך למישהו בעולם יש זכות לאלץ אותך לעבור בניגוד לרצונך הליך רפואי בלתי נחוץ בריאותית וטומן בחובו סיכונים בריאותיים ורגשיים. לו המצב היה הפוך -- את היית רוצה באמת ובתמים להפיל והוא היה מעדיף להשאיר את ההריון -- האם סביר או מוסרי שהוא היה יכול למנוע ממך לבצע הפלה?
הוא מרגיש (וגם אני) שמוקדם לנו.
אני יכולה להבין את "מוקדם לנו" בהיבט של הקשר. אבל את בת 39. סטטיסטית, תקופת הפוריות שלך מתקרבת לסופה. אולי בעוד שנתיים כבר לא יהיה מוקדם לכם, אבל לך עשוי להיות מאוחר מדי. באסה עם הגוף הזה -- עוד לא התאים את עצמו לכל השינויים החברתיים של העשורים האחרונים, והביולוגיה שלו עדיין מסודרת לפי השעון הישן. זה, אגב, עוד יותר מעצים את חוסר המוסריות בדרישה ממך להפיל (אם כי ממה שכתבת אני מבינה שאין כרגע דרישה כזו). לו כבר יש ילדים, ואיתך מה?

הוא חושש שזה יפרק אותנו כי עוד לא עברנו מספיק ביחד.
אבל לפי מה שכתבת בעצמך גם הפסקת הריון תפרק אתכם, ולא אולי אלא בוודאות. אז מה עדיף?

תראי, אני לא מכחישה שילד יכול להביא הרבה קושי למערכת, ושבכלל לידה היא אירוע עם פוטנציאל משברי. הסיבה היחידה שאני נחרצת כל כך היא שממה שכתבת ברור לחלוטין מה את רוצה. לך הרי אין באמת התלבטות. ומכיוון שכך, לא הוגן ולא מוסרי לתבוע ממך ללכת בכיוון שלו כשאת זו שתשלמי על כך את מלוא המחיר הגופני והרגשי.

לאחרונה יצא לי להיות הרבה במחלקת נשים. אחד המחזות העצובים ביותר הוא נשים המבצעות הפלה יזומה נגד רצונן.

[אום_אל_קיצקיצ*]

חשוב מאוד לבדוק עם עצמנו אם אנחנו מוכנים להורות.
איך אפשר לענות על זה בכלל? איך אפשר לדעת? בשביל זה ההריון הוא מסע של תשעה חודשים שבסופו מגיעים לכל הפחות להלחטה לקחת אחריות על התינוק. אבל אף אחד לא יכול לדעת איזה הורה הוא יהיה ואיך הוא ירגיש כלפי ההורות. ודוקא בגלל זה, מומלץ מאוד לקפוץ למים וכן ללדת. מחכה לך הפתעה נפלאה!

[מיכל_שץ*]

גם אני חושבת שהמוכנות להורות זה מיתוס. מן המצאה מודרנית כזאת שנועדה לתת תרוץ למי שמפחד.
וכן, עם האוכל בא התאבון.
מזכיר לי ש{{}}דנה ה כתבה בבלוג שלה שהיא ידעה שבסוף ההריון מקבלים תינוק, אבל היא לא ידעה שמקבלים אהבה. זה היה מקסים... (אני מקווה שאני לא חוטאת לניסוח שלה)

[ג'וזפין*]

תודה סמדר.זה הגיע ממש בזמן.מדהים.הוא עכשיו הגיע והטיל את הפצצה.הפלה!!! מאוחר עכשיו להתייעץ עם חברות..אז קמתי מהמיטה ופתחתי תמחשב..
ואו,שוב מתחברים כל המימדים...זה קורה הרבה כשאני כותבת..עוד לא מעכלת....מצד אחד רוצה שזה יגמר ומרגישה איך גודל בי בוז אליו..לאי יכולת שלו להכיל את מה שזימן..ואמר וביקש....והסוף ידוע! ומאידך, מתעוררת בי הלוחמת שמוכנה לצאת לקרב להגן על צאצאית שעוד לא הכירה...ועוד לא עיכלה ורק הדופק החלש הזה ששמעה לראשונה באולטרה סאונד ו4.2 סמ של כתם כהה ולא ברור על מסך, קשרו את גורלן לנצח...
כמה אירוני זה,להכיר את הנסיך אליו התפללת וחיכית...להגיע לנקודה בחיים שכל המשאלות מתגשמות...ואת מקבלת פיצוי על כל אותם לילות בודדים שהתעקשת (לא לחינם) שהוא קיים ועזבת מקומות בטוחים וטובים...ואז לקבל את כל השיעור בפנים!
נגעתי הרבה בשמיים וצללתי עמוק לתהומות הים...אך השיעור הזה הוא אחר. יודעת שזה זמן לבחון את כל מה שהוכנתי אליו...והאמת-אני פוחדת!!
פחד מעולם לא שיתק אותי,הוא היה תמיד אתגר. אלא שהפעם הגיע מלך האתגרים!! לא חשבתי אף פעם על לגדל ילד/ה לבד...לא עלה במחשבתי שאהיה בסיטואציה כזאת אף פעם.ואו, מפחיד!
מתפללת שיהיה בי הכח להחליט נכון ולדבוק בדרך. מלבד לתבוע את מערכת החינוך על שחינכה אותנו להאמין באגדות ובאבירים על סוס לבן,
כרגע- לא יודעת כלום!!!
לילה טוב.

[מיכל_שץ*]

אוי. ג'וזפין, זה נורא עצוב

[סמדר_נ*]

[כרמל_האורחת*]

מלבד לתבוע את מערכת החינוך על שחינכה אותנו להאמין באגדות ובאבירים על סוס לבן,
תביעה ייצוגית! או לפחות גם בשמי..

[או_רורה*]

וייצא מזה רק טוב.

אני חושבת שכבר החלטת לאן מועדות פנייך.....

אי לא הייתי מהססת, בגיל כזה - קחי את המתנה הזו בשתי ידיים..!

[או_רורה*]

_גם אני חושבת שהמוכנות להורות זה מיתוס. מן המצאה מודרנית כזאת שנועדה לתת תרוץ למי שמפחד.
וכן, עם האוכל בא התאבון.
מזכיר לי ש{{}}דנה ה כתבה בבלוג שלה שהיא ידעה שבסוף ההריון מקבלים תינוק, אבל היא לא ידעה שמקבלים אהבה. זה היה מקסים... (אני מקווה שאני לא חוטאת לניסוח שלה)_

מיכל, כמה שאת צודקת.

גם אני לא הייתי "מוכנה להורות" משום בחינה.
האמת? גם היום זה מצחיק אותי לפעמים לחשוב שהילדה שהכרתי כל חיי היא אמא...

שהיא לא ילדה, שיש לה ילד שהיא אוהבת מאוד וכל יום מחדש.. לא הייתי מגיעה למוכנות בחיים אם לא הייתי יולדת.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

אוי, תודה לכן שאתן אומרות את זה... קראתי פה ובמקומות אחרים על התשוקה האדירה לתינוק, ותמיד נבהלתי לחשוב שאני לא מרגישה ככה בכלל. המחשבה על להביא ילד לעולם די מפחידה אותי כי אני לא יודעת אם אוהב אותו... אז אם אתן אומרות שזה נורמלי זה ממש מרגיע.

[או_רורה*]

אל תדאגי, אצלי התשוקה לתינוק הגיעה אחרי שהוא נולד...
ועמה התשוקה לתינוקות נוספים...

לפעמים זה לוקח זמן, בייחוד אצל נשים שאף פעם לא תפסו את האמהות כיעד מרכזי לשאוף אליו.

(למותר לציין שאחרי הלידה - התינוק הוא הדבר הכי טוב בחיים, כמובן)

[ג'וזפין*]

תודה בנות.הרבה התלבטויות.הרבה חששות ובעיקר התבוננות לתןך עצמי להבין מאיפה באה ההתנגדות. לא קשור אליו. מאמינה שאם אקרין שזה המצב וזהו-הוא יקבל זאת.
בימים האחרונים כתבתי הרבה לעצמי. הבנתי שלא אעשה הפלה אך גם כנראה לא מוכנה להשלכות האחרות,של אמהות, (מעבר ללגדל לבד). בקשתי שתעזוב אותי בלי כאב. הסברתי לה שאני לא מוכנה וזה לא הזמן.בקשתי את סליחתה....
אני חוזרת עכשיו מהרופא.10 דקות לפני שנכנסתי אליו,כשכולי עדיין בהתלבטויות ,הגיעה שיחה ממטפלת שמכירה אותי שנים רבות.היא התעקשה שהפחדים וההתנגדות שלו באים ממני,מה שכבר ידעתי וגם הרגיעה כשאמרה שכל החלטה היא בסדר ושרק אני יודעת את התשובה.עליי להתחבר לעצמי ולהבין.לא יקרה כלום אם אחליט שלא. זה בא בדיוק בזמן. כשנכנסתי לרופא עשר דקות מאוחר יותר-כבר ידעתי בבירור שאני לא מוכנה. בקשתי הפלה. הרופא הרגיע שזה אפשרי אך אין הבדל בין עכשיו או עוד שבוע. (אני בשבוע 9) ביקש שאחזור לבן זוגי וננסה לחשוב בלי לחץ.לפעמים הבהירות משנה דברים...
הסכמתי אך בקשתי שיעשה אולטרהסאונד למרות שלא שש לעשות זאת. צחק עליי "את חושבת שמישהו בשמיים יעזור לך להחליט?"
ומסתבר שכן....העוברית הפסיקה להתפתח...אין דופק......
אני מודה לה ששמעה לתפילתי.שהתחשבה בי ושלא התעקשה להגיע לעולם כשאני לא מוכנה...! יודעת שתחזור אליי ומבטיחה לה חיים מלאי אהבה אור ואושר!
מודה על ההשגחה.
עצב והקלה מהולים בי. אבל יודעת יותר מתמיד שאני מדוייקת ושהכל יגיע בזמן הנכון וברגע הנכון.
תודה על התמיכה והאהבה בה אני מוקפת.
ועל אחוות הנשים שמניעה את העולם.

[חוחית*]

עצב והקלה מהולים בי. אבל יודעת יותר מתמיד שאני מדוייקת ושהכל יגיע בזמן הנכון וברגע הנכון.