הריון בגיל צעיר וללא אמצעים כלכליים

[פלוני_אלמונית*]

אני חדשה פה, בערך. אני קוראת באתר כמה תקופה מסויימת כי הוא מאוד מעניין אותי ואני מסכימה עם רוב הדברים. למרות גילי הצעיר (19) אני יודעת שאת ילדיי אגדל בחינוך ביתי, בלי חיתולים וגם היום כשאני עדיין לא אמא אני נוקטת באורח חיים טבעי ופשוט ככל האפשר כי ככה אני אוהבת. אני בן וזוגי (גם כן 19) לא עשינו צבא עקב פציפיסטיות, אני באמת שלא רוצה להיכנס לזה כאן כי זו לא המטרה. אנחנו גרים יחד ביחידת דיור, לי מבחינה משפחתית יש רק אבא ואחות קטנה שגרים באותה העיר שלנו (ואבא שלי במצב כלכלי על הפנים והוא גם לא בסף הבריאות אבל אני וחבר שלי משתדלים לעזור כמה שיותר), ומשפחתו של חבר שלי לא כל כך בקשר איתנו ולא עוזרים לנו בכלום. הם כמעט ניתקו את הקשר לחלוטין עם חבר שלי בגלל היותו פציפיסט ובגלל שבמקום להתגייס לצבא הוא עבר לגור איתי והם מסרבים לקיים קשר כלשהו איתי כי הם מאמינים שאני השפעתי עליו והרסתי לו את החיים. מאוד קשה לנו להתמודד עם זה אבל אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני, אנחנו יחד כבר 5 שנים.
הסיבה שאני כותבת את ההודעה הזו היא כי גיליתי שאני בהריון. אני משתמשת בגלולות כבר כשנתיים ולפני כחודש וחצי היו יומיים שלא לקחתי גלולות כרגיל (אבא שלי היה בבי"ח ואני הייתי מאוד נסערת ולא תפקדתי כרגיל והגלולות היו הדבר האחרון שחשבתי עליו). היום נודע לי שאני בהריון לאחר שלא קיבלתי את הווסת כרגיל ועשיתי בדיקת דם.

אני לא יודעת מה לעשות. אני לא מרגישה שאני מסוגלת לעשות הפלה זה ישבור אותי נפשית. חבר שלי אמר כבר שלא משנה מה אחליט הוא יעמוד לצידי, הוא אישית גם לא רוצה שאני אפיל. הוא אדם מקסים, הייתה תקופה שהוא התנדב במשפחתון ש ילדים קטנים שבאים ממשפחות מצוקה, הוא מאוד אוהב ילדים. אבל אני מפחדת, אין לנו משפחה שתתמוך בנו, אני יודעת שאמא שלו אם תשמע את זה היא תתפלץ, בתקופה האחרונה היא עסוקה בלהתקשר ולצעוק עליי שקרעתי לה את המשפחה. אבא שלי כפי שאמרתי לא בקו הבריאות ואני זו שמשתדלת ככל האפשר לתמוך בו. העניין הכלכלי מפחיד אותי מאוד. אני עובדת כרגע רק בחצי משרה ומרוויחה 2000 ש"ח בחודש, חבר שלי עובד במלצרות ומרוויח 4500 ש"ח בממוצע בחודש (עם הטיפים).
יש לנו חיסכון של כ-10,000 ש"ח שחסכנו בשנה האחרונה שבה אנחנו גרים יחד. אני לא רוצה כרגע ללמוד, אני לא רוצה להישמע בורה מצד אחד וגם לא מתנשאת מצד שני היות ואני אישית חושבת שאני אדם די משכיל אבל אני לא רוצה ללכת וללמוד באוניברסיטה "בצורה הרגילה". חבר שלי סובל מלקויות למידה ובשבילו בי"ס היה סיוט מתמשך היות ואף פעם לא באו לקראו כך שגם הוא לא רוצה ללמוד לימודים גבוהים. כדי שאני לא אכתוב יותר מדי אני אנסה לקצר ולומר שבעיקרון הבעיה היא שאנחנו לא רוצים להפיל, למרות שאנחנו צעירים אנחנו יודעים שנהיה הורים טובים ומצד שני - אני לא אהיה מסוגלת להשאיר את הילד שלי אצל מטפלת או במשפחתון אלא ארצה להישאר איתו בבית ככה שבקושי יהיה לנו כסף להתקיים ואין לנו משפחה שתתמוך בנו. חשבתי שאולי אוכל לטפל בתינוק נוסף ככה שאוכל להרוויח לפחות את ה-2000 ש"ח כל חודש אבל במיוחד היום עם כל הסיפורי אימה שיש על מטפלות קשה לי להאמין שאמא תסכים שבחורה בת 19 וחצי (ואנשים לא רואים בעין יפה אימהות בנות 19), בלי שום ניסיון תשמור על האוצר שלה. גדלתי במשפחה ענייה מאוד ואני לא רוצה להביא ילד בלי שאוכל לתת לו את מה שהוא צריך מעבר לאהבה ולחום שאת זה יש לי בשפע

אני יודעת שבסופו של דבר רק אנחנו נוכל להחליט אבל אולי תוכלו לתת לי עוד כיוונים ודברים לחשוב עליהם, העניין מלחיץ אותי ואין לי עם מי להתייעץ, אין אף אחד חוץ מחבר שלי שמבין אותי.

[יעל_צ*]

פלונית, קודם כל
כרגע אין לי עצות מעשיות. אבל רוצה להביע תמיכה ואהדה לצורה שבה אתם מתמודדים עם המצב.

ואני לא רוצה להביא ילד בלי שאוכל לתת לו את מה שהוא צריך מעבר לאהבה ולחום שאת זה יש לי בשפע
זה הדבר הכי חשוב.... אבל כמובן צריך גם לחשוב איך להתארגן במישור המעשי. יופי שבאת לכאן להתייעץ.

[רוקדת_לאור_ירח*]

קודם כל
לפי דברייך, נשמע שאת יודעת בדיוק מה שאת רוצה. אני יכולה להבין אותך מאד. אני בהריון בגיל מאוחר יחסית, אבל אני יודעת שאם הייתי נכנסת להריון בגיל צעיר הייתי מרגישה נורא לגבי הפלה. נשמע שאת בהחלט יודעת מה את רוצה, רק שכל המסביב- משפחה שלך, שלו, מצב כלכלי וכו' גורמים לך לחשוב אם להקשיב ללב או לא.
אין לי איזה עיצות חכמות לתת לך כרגע מלבד להקשיב ללב שלך שינחה אותך מה טוב ונכון. את אומרת שבן זוגך אומר שילך בעקבות כל החלטה שלך, אבל לא לגמרי ברור איך הוא מרגיש עם עניין השארת ההריון, האם הוא יגרר אחרייך, או ילך עם החלטה להשאיר את ההריון בשמחה.
בתחילת הריון, דבר אופייני זה לדאוג ולחשוב מה יהיה, אפילו כשמדובר בהריון מתוכנן, על אחת כמה וכמה כשיש דאגות קיומיות למיניהן. בקשר לאיך תתפרנסו- אולי תוכלי לטפל בעוד תינוק או לפתוח משפחתון בשותפות עם עוד מישהי ואולי יצוץ כיוון אחר, אפשר להיות יצירתית לגבי זה, אבל בכל אופן אני חושבת ששני הדברים המשמעותיים שעולים לי מתוך הדברים שלך הוא לבדוק יותר לעומק את יחסו של בן זוגך ולראות מה המשמעות של העניין ליחסים שלכם, והדבר השני הוא באמת להקשיב רק ללב, כי הלב יודע.

[תבשיל_קדרה*]

יכולה לעודד אותך, בענין הכלכלי - ההוצאות על ילד יונק שישן אתכם במיטה, לובש בגדים יד שניה, לא מחותל, גר במנשא קטנות מאוד (יחסית לתינוק מחותל, אוכל תמ"ל, ישן במיטה משלו בחדר משלו, מוסע בעגלה, ולובש בגדים דנדשים בלבד).
בשלב ראשון (כלומר - אחרי 3 חודשים של חופשת לידה), ההוצאה הכלכלית הכי גדולה שלכם תהיה שאת לא עובדת (או אם תעבדי - מטפלת. לא מי יודע מה כלכלי).

[תבשיל_קדרה*]

משפחתון נשמע לי אחלה
לא לכל אחת.
יש נשים שבנויות לזה, ויש אחרות שזה נורא נורא קשה להן.
אל תיכנסי לזה לפני שאת בטוחה שאת יכולה.

[ליאת_טאוב*]

נשמע כאילו את ההחלטה הגורלית כבר קיבלת ועכשיו את מחפשת את הדרך לחיות איתה וליישם אותה על הצד הטוב ביותר. אנא, תקני אותי אם אני טועה.
אני יכולה לספר לך שהבת שלי ניזונה מהרבה חום ואהבה, כי הרבה כסף לא ממש מסתובב פה. נכון, המשפחה שלי מאוד תומכת, גם כלכלית, אבל אני למדה עם הזמן שלהסתדר כלכלית זה בעיקר עניין של סטייט-אוף-מיינד. והרבה יצירתיות.
משפחתון הוא רק פתרון אחד. יש עוד. יש עבודות מהבית ויש עבודות שאפשר לקחת את הילד/ה. אין הרבה כאלו וצריך לעשות מאמץ כדי למצוא. מה התחום שבו את עובדת?
מכיוון שאין לך משפחה שתתמוך, חשוב שתחפשי במהלך ההריון חברות, חברים ואחרים שיתמכו. אם יהיו כמה חברות שיבואו להיות איתך ולעזור לך, לבשל לך בהתחלה, להסביר איך מיניקים או להרים טלפון ולהזמין יועצת הנקה, לעשות לך ספונג'ה או להחזיק את הילד/ה עד שתסיימי להתקלח, החיים יראו יותר אנושיים בחודשים הראשונים.

[ליאת_טאוב*]

וגם - תמיכה רבה בהחלטות הפוליטיות שלכם!

[תבשיל_קדרה*]

איפה את גרה? (איזור. אין צורך לכתוב פה כתובת מלאה).
את יכולה כבר עכשיו ללכת למפגשים של לה לצ'ה, ואם את בענין - גם למפגשים של קבוצות חינוך ביתי בסביבתך.

[אמא_שלנסיכות*]

לא מבינה מה הקשר לגיל
האם את צריכה להגיד את הגיל שלך כשאת מציעה את עצמך בתור גננת במשפחתון?.

המשכורות שלכם לא עד כדי כך נמוכות בשביל לגדל ילד בצימצום.
מקוה בשבילך שתאספי כוחות ותתני לילד שלך את הטוב ביותר (אהבה אהבה ושוב אהבה)

[שרה_ק*]

אם ממש קשה לך בבחינה כלכלית, אולי תוכלי לפנות ליד שרה או לאגודת אפרת שתומכים כלכלית באלו שאין להם אמצעים כלכליים לטפל בתינוקות

[מונו_נוקי*]

אני חושבת אחרת. גיל 19 היא גיל צעיר מאד . לגדל ילד היא אחריות גדולה ומורכבת. 10000 שקל שחסכתם זה סכום נחמד אבל לא גדול.שניכם צעירים ועוד הרבה לפניכם. ממליצה לך להתייעץ עם אגודת דלת פתוחה , להבין אם אתם מעוניינים בגידול ילד משותף על כל המשתמע מכך , או לחכות עם זה עד ששניכם תהיו בשלים ומוכנים יותר לכך.
ילד משותף יכול להיות מתנה נפלאה או עונש נורא.אין לשכוח שמדובר בבן אדם של ממש. מה זה יהיה בשבילכם? כדאי לבדוק את זה לעומק.

[Pלונית_אחרת*]

מצטרפת למונו,
מודה שמעבר לאמפטיה שאני מרגישה למצבך, נראה לי שיש לברר היטב אם וכיצד תוכלו להעניק לילדכם יותר מאשר אהבה אהבה ושוב אהבה. היא חשובה היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק.
ילד - בנאדם שלם כמו שאמרה מונו, זקוק ליותר (הוא עובר את השלב שהנקה ו"בלי חיתולים" מצמצמים את ההוצאות) ילד זקוק ל"סיכויי חיים" ולהיבט הכלכלי יש משקל שם.
ילד שהוריו חייבים לעבוד בהרבה עבודות לא יזכה לטיפולם החם, יהיו לו הורים נהדרים בפוטנציה אך נעדרים בפועל, יהיו לו הורים עייפים, אולי מיואשים, דואגים, לחוצים?! כועסים?!
לגדל ילד בלי כסף ובלי יכולת השתכרות לא נראה לי רומנטי כל כך.
ואני לא דנה בחלופה של חיים על חשבון הקהילה - כי זו נראת לי תכנית גרועה ממש, לא כל כך מוסרית, וגם לא מעשית במיוחד - לא כדאי לסמוך על מע' הרווחה לאור התפרקותה והתפרקות החברה -קהילה הישראלית בכלל.
><התלבטתי הרבה מאוד אם לכתוב זאת אולם הדף קיבל גוון מעט אוטופי מידי לטעמי החלטתי בכ"ז לקחת את תפקיד נביאת הזעם )-: >

[נהר_שליט*]

הורות היא משימה מאתגרת בכל גיל.
ילד משותף יכול להיות מתנה נפלאה או עונש נורא.אין לשכוח שמדובר בבן אדם של ממש. מה זה יהיה בשבילכם? כדאי לבדוק את זה לעומק.

ילד שהוריו חייבים לעבוד בהרבה עבודות לא יזכה לטיפולם החם, יהיו לו הורים נהדרים בפוטנציה אך נעדרים בפועל, יהיו לו הורים עייפים, אולי מיואשים, דואגים, לחוצים?! כועסים?!

נראה לי שיש לברר היטב אם וכיצד תוכלו להעניק לילדכם יותר מאשר אהבה אהבה ושוב אהבה

כל אלה נכונים (או לא) לגבי כל זוג או יחיד המביא ילד לעולם, לא פחות מאשר לזוג הנדון.

[מונו_נוקי*]

ברור, אבל הם לא משתקפים בדף.

[Pלונית_אחרת*]

לגבי כל זוג או יחיד המביא ילד לעולם, לא פחות מאשר לזוג הנדון.
אכן כן

[נהר_שליט*]

לכן אני חושבת שיש באמירות שלכן פקפוק, שאינו במקומו, לגבי היכולות של הזוג.
קשה לי להאמין שאחת מאתנו (Pלונית, מונו ואנוכי), היתה מקבלת שאלות כאלו על הורותה כלגיטימיות.
האם ההרהורים שהעלתן רומזים כי מוטב לו לילד שלא יוולד? קשה לי מאוד לקבל את זה .

[יונת_שרון*]

ילד שהוריו חייבים לעבוד בהרבה עבודות לא יזכה לטיפולם החם, יהיו לו הורים נהדרים בפוטנציה אך נעדרים בפועל, יהיו לו הורים עייפים, אולי מיואשים, דואגים, לחוצים?! כועסים?!
והנה תארת את רוב המעמד הבינוני. הורים נעדרים או נוכחים זה לא משהו שקשור לרמת הכנסות.

[Pלונית_אחרת*]

לכן אני חושבת שיש באמירות שלכן פקפוק, שאינו במקומו, לגבי היכולות של הזוג.לא יודעת אם פיקפוק אך בהחלט הארת צדדים שלא הוארו די הצורך (לטעמי) בדף הזה. אלו דברים שצריך לשקול!
האם התשובה תהיה מוטב לו לילד שלא יוולד לא בהכרח! מה שאני חושבת זה שצריך לבחון בחינה ראלית של ההתארגנות לקראת הילד: להשלים עם ההורים של בנהזוג, לברר ברצינות באילו דרכים אפשר לרכוש הכנסה לטווח ארוך, ללכת ליעוץ מקצועי / יעוץ לימודים, לראות במי אפשר להעזר כדי לרכוש כלים לעצמאות. לשקול את הדברים ברצינות עשוי להוביל את פלונית להחלטה להפיל / למסור את הילד לאימוץ (אני לא אומרת שזה מה שעליה לעשות!!!! רק מציינת שגם אלו אפשרויות).
לדעתי (שלי, האישית) הדף הזה הלך רחוק מידי עם "יהיה בסדר" ו"יסתדר" ו"איזה יופי" וכו' (לא כל הכותבים כמובן אבל הרוח הכללית). והרגשתי שצריך לומר שכדי שיהיה בסדר צריך לעשות שיהיהי זה לא קורה מעצמו.

במחשבה שניה יש איזו מידה של פיקפוק מצידי לגבי יכלתם במצב הדברים בהווה, שמתארת פלונית - לדעתי עליה להרחיב את המציאות שלה - לשנות את מצב הדברים ולעשות את זה מהר. במצב דברים כזה שהיא מתארת קשה מאוד לגדל ילד. (לא בלתי אפשרי, עשו את זה קודם, אבל זו קריעת ים סוף וצריך לשקול אם זה מה שרוצים).

קשה לי להאמין שאחת מאתנו (Pלונית, מונו ואנוכי), היתה מקבלת שאלות כאלו על הורותה כלגיטימיות.
את ככל הנראה צודקת מצד שני פלונית במצב אחר, מתלבטת וביקשה דעה...
נדמה לי שהשתמשתי בכל תקציב הישירות שלי ליום אחד.... אחדל פה

[Pלונית_אחרת*]

והנה תארת את רוב המעמד הבינוני. הורים נעדרים או נוכחים זה לא משהו שקשור לרמת הכנסות.
כן ולא...
נכון אפשר להיות נעדר גם ברמת הכנסה גבוהה. (אולי ואפשר להיות נוכח גם בעוני)
משום שלמעמד הבינוני יש בחירה (ואנחנו (באופן) חושבות, שהוא בוחר לא נכון (-: )
יש בחירה אם לעשות קרירה או להיות בבית - את ואני ואולי גם נהר ואחרות יכולות לבחור אם לצרוך פחות, להחזיק טלפון נייד, לחיות פשטות מרצון וכו' אבל, למי שאין כסף להאכיל את הילדים שאין כסף לחשמל, מים, בגדים, ספרי לימוד וכו' - אין לו בחירה הוא לא יכול להחליט שלא לעבוד הרבה וקשה (ובד"כ בשכר נמוך - עובדים עניים)
אני בטוחה שדיברנו על זה באיזה דף אחר - יש לי זיכרון כזה...
<טוב, לא יכלתי להתאפק ולא להגיב - עכשיו אתאמן בלהקשיב בלי להגיב>

[ליאת_טאוב*]

למי שאין כסף להאכיל את הילדים שאין כסף לחשמל, מים, בגדים, ספרי לימוד וכו' - אין לו בחירה הוא לא יכול להחליט שלא לעבוד הרבה וקשה
לא תמיד נכון. כמו שכתבתי פה כבר, עוני ומחסור הם בראש לא פחות מאשר בכיס. שנתיים של נסיון....

והנה תארת את רוב המעמד הבינוני. הורים נעדרים או נוכחים זה לא משהו שקשור לרמת הכנסות.
רמת הכנסות גבוהה דורשת לעתים הרבה יותר תשומת לב לעבודה על חשבון הילד.
אני לא חושבת שלחיות במחסור זה רומנטי או מעורר השראה, אבל זה לא אומר שמי שחי כך צריך לוותר על העונג שבילדים.

[מונו_נוקי*]

האם ההרהורים שהעלתן רומזים כי מוטב לו לילד שלא יוולד? קשה לי מאוד לקבל את זה
אני לא חושבת שלחיות במחסור זה רומנטי או מעורר השראה, אבל זה לא אומר שמי שחי כך צריך לוותר על העונג שבילדים
בעיני הנקודה זה לא העוני, אלא הגיל הצעיר. יש אנשים (כמו יונת) שיכולים להתחתן בגיל צעיר ולהיות אמא נפלאה ושיהיה לה תואר אקדמאי וזוגיות מאושרת. לצערי זה לא המקרה הנפוץ, ולכן אני חושבת שיש לשקול היטב את ההשלכות ואת הקשיים.
אם מאד רוצים ילד, זה אפשרי גם בגיל צעיר וגם במצב כלכלי לא שפיר. צריך לקחת בחשבון את הקשיים ואז לקבל החלטה.

[נהר_שליט*]

יש אנשים (כמו יונת) שיכולים להתחתן בגיל צעיר ולהיות אמא נפלאה ושיהיה לה תואר אקדמאי וזוגיות מאושרת.__לצערי זה לא המקרה הנפוץ
כל הדורות לפנינו נהגו להתחתן בגיל צעיר (מה שהקל עליהם מבחינות מסוימות את ההורות), קשה לי להאמין שהזוגיות של מי שהתחתן בגיל מאוחר יותר, טובה יותר מזוגיות של מי שהתחתן צעיר. לצערי.
ומה הקשר של התואר האקדמי?????????

[יונת_שרון*]

Pלונית ומונו, האם יצא לכן להכיר אישית אנשים שילדו בגיל צעיר וללא מקצוע ותעודות בכיס? או שאולי אתן מסתמכות על שילוב של מה ששומעים מהתשקורת ושל השלכה מהחיים הפרטיים שלכן?
אם יש לכן הכרות ממשית עם סיפורים כאלה, אולי יעזור אם תספרו אותן כאן בראשי פרקים וכך פלונית תוכל ללמוד מהם.

[נהר_שליט*]

ולזוג הצעיר אני מאחלת שיעשו את הטוב בעניהם ושיהיה להם טוב

[Pלונית_אחרת*]

יונת,
הגיל לא משחק תפקיד בעיני אז את הצד הזה אשאיר למונו לדון בו.
מה שאני אומרת - וכנראה לא מצליחה להבהיר את עצמי, זה שיש לשפר את כישורי הקיום לטווח ארוך ולא להסתמך על המחשבה הכללית "שיהיה בסדר".
כאדם אופטימי אני מאמינה שאכן יהיה בסדר אך חושבת שצריך לעשות שיהיה בסדר לא להסתפק באמונה כללית כזו, שנשבה לטעמי מרוח חלק העיצות פה.
המצב שמתארת פלונית הוא הכנסה לא יציבה של 6500 וחסכון של 10K, אין לנו משפחה שתתמוך בנו_ _אבא שלי כפי שאמרתי לא בקו הבריאות ואני זו שמשתדלת ככל האפשר לתמוך בו לימודים לא ממש באים בחשבון עבור בן הזוג וגם פלונית לא מאוד רוצה ללמוד.
התמונה שאני רואה - זוג בלי מיומנות השתכרות, בלי תמיכה משפחתית (וזה שונה ליאת טאוב ממה שאת חווה), עם נתמכים נוספים על התינוק שבדרך, זה מצב לא פשוט.

מה כן אפשר לעשות - הכשרה מקצועית של משרד העבודה והרווחה, פניה לעמותות כפי שהציעו פה, חשיבה עכשיו על פתרונות אפשריים ולא גישה אוטופית שבעיני היא לטמון את הראש בחול.
וחשוב לי לומר הביקות שלי היא יותר כלפי העיצות הכלליות מין תמיכה בכל מחיר יותר מאשר על המצב או על פלונית ובנזוגה משום שנראה לי שפלונית דווקא מנסה לחשוב בצורה מעשית על פתרונות.

לשאלתך יונת אם יש לכן הכרות ממשית עם סיפורים כאלה, אולי יעזור אם תספרו אותן כאן בראשי פרקים וכך פלונית תוכל ללמוד מהם. התשובה חיובית אבל לא מתאים לספרם כאן. מטעמי חשיפת הנוגעים בדבר.

ואם לא הצלחתי להסביר עצמי גם הפעם אז זה כנראה סימן שעלי לנסות להפסיק כי אני מסבירה משהו בצורה לא נכונה. וחוץ מזה כתוצאה מחוסר ההסברה שלי (או ההבנה של הקוראים) אני עוד אצא בסוף כמי שחושבת שצעירים עניים לא זכאים להוליד ילדים וזה רחוק רחוק רחוק ממה שאני חושבת או רוצה לומר

[מונו_נוקי*]

הקשר של התואר האקדמי הוא לאפשרויות בחירה שנשארו פתוחות.
יצא לי להכיר הרבה אנשים שילדו בגיל צעיר ללא מקצוע באופן לא מתוכנן.
לספר בראשי פרקים? אני לא יודעת אם זה נחוץ. איני חושבת שדין סיפור אחד כאחר. למרות שפגשתי רבים במשך השנים.
שוב, איני אומרת שאין זה אפשרי, אבל שיש בהורות קשיים רבים ושיש לקחת אותם בחשבון. הורות היא פרק מורכב ושלם בחיים. גם לאנשים שבחרו בהורות, אחרי שכבר עשו בחירות בחיים והחליטו שהם רוצים ומוכנים לזה. זוג שעוד לא זכה לעשות בחירות רבות בחייו, עליו לשקול בין היתר האם הם מעוניינים במשהו שיקשור את שניהם זה לזה לעד.
שמתם לב שבאופרות סבון, בחלקים הקשורים לילדים יש כמה סצנות שרואים:
סצנה 1: השחקנית מגלה שהיא הרה
סצנה 2:רואים להרף עיין את השחקנית "הרה". כמובן שאין לה ורידים ברגליים או צרבות.
סצנה 3: השחקנית יולדת.
סצנה 4: הילד כבר בן שנה. האומנת מביאה אותו לנשיקת לילה טוב.

לפני שיש לנו ילדים, אנו נוטים לראות את ההורות באור פחות מורכב ממה שהוא. את הנישואין כמשהו ששיאו בחגיגת חתונה. את האמת המורכבת הרבה יותר מגלים במשך הזמן. את האמת הזו יש לקחת בחשבון לפני שמערבים אדם נוסף .
איני חושבת שזוג צעיר לא יכול להתחתן, להיות הורים ולחיות באושר. אבל לדעתי כדי להגשים את מירב הסיכויים להגיע למצב זה , הוא לשקול לעומק את הקשיים .במילים אחרותלבחור.

[תבשיל_קדרה*]

פלוני אלמונית, את עוד איתנו?

[טרה_רוסה*]

אני מתייחסת למשפט אני לא מרגישה שאני מסוגלת לעשות הפלה זה ישבור אותי נפשית.

כל אשה שעושה הפלה מתייחסת לזה בצורה שונה בהמשך חייה. עליך לנסות לחשוב מה יהיו ההשלכות של זה עבורך.

עוד דבר, אנשים רבים חיים ומשתכרים יפה (אפילו מאוד) ללא כל תואר אקדמי ואף ללא 12 שנות לימוד.

[ליאת_טאוב*]

וזה שונה ליאת טאוב ממה שאת חווה
בודאי שזה שונה. כל סיפור הוא שונה. אני רק זוכרת את האמירות האלו מההריון שלי. להיות מחושבת, לחשוב טוב אם זה מתאים לי, אם אעמוד כלכלית... והיו עוד רבות ורעות מאלו.
ואני, חסרת זהירות מועדת, לא מחושבת בעליל, ידעתי שהילדה שלי היא הדבר הכי טוב שיש לי ושאין לי מושג איך אסתדר ויהיה בסדר. ואכן בסדר. אפילו יותר מבסדר .
אם הייתי הולכת אחרי הראש ומחשבת חישובים ועורכת חשבונות, חצי מהחיים שלי יכולת למחוק...

[יונת_שרון*]

Pלונית ומונו, נראה לי שכדאי בכל זאת לספר קצת על המקרים שאתן מכירות. ממילא שתיכן בעילום שם, ותוכלו להסתיר פרטים מזהים נוספים. פשוט כרגע אנחנו לא ממש נותנים לפלונית האלמונית מידע חדש או שיקולים חדשים. אולי סיפורים ממשיים יקרבו את הדיון יותר למציאות.

[ליזה_ליזה*]

פותחת הדף, רק את יודעת אם הילד הזה רצוי או לא, וזו השאלה הרלוונטית היחידה לדעתי.

[פלוני_אלמונית*]

לא יודעת בדיוק מה לאמר. בשנה ראשונה שילדי נולד בן זוגי הרוויח כ- 3000 ש"ח בחודש ואני כמובן כמעט כלום כי הייתי בבית.
אבל...
לשנינו היה כבר תואר ראשון ואנחנו מבוגרים יותר. הייתה לנו תמיכה משפחתית משני הצדדים בסכומים לא גדולים אבל זה בהחלט עזר מאד.

ניתן למצוא מקום שבו החיים זולים יחסית (אנחנו בדרום), לשלב מגורים עם עבודה - אצלינו הבן זוג הפך את התואר השני לעבודה (מילגה) וחיינו במעונות. ואנחנו צנועים יחסית מבחינת צריכה (רק מזון בסיסי, כמעט לא קונים בגדים וכיוב"צ)

רציתי לתת את המידע הזה בלי לעודד או להפך כי "גדול עליי" לאמר לך " מה נכון" במצבך.

[פלוני_אלמונית*]

ניתן אכן לפנות לאגודת אפרת שנותנת תמיכה כלכלית למי שצריך

[נוסעת_סמויה*]

פלוני אלמונית (מקווה שאת עדיין אתנו),
לא יודעת מה לייעץ. מאחלת לכם שתקבלו החלטה שתהיו שלמים אִתה @}

מכל מקום, אם תחליטו לשמור על ההיריון:

• כדאי, כפי שכבר כתבו כאן, לפנות לאגודת אפרת (02-6536212) - אפשר לקבל מהם סיוע כלכלי.
• כתובת מצוינת לקבלת הדרכה ותמיכה נפשית אחרי הלידה: אמא'לה אמא'לה,

050-8303040
http://www.lovingstart.co.il/HTMLs/arti ... 7&BSCP=806

[אילה_א*]

נראה לי שלא כדאי לפנות לאפרת לפני שקיבלתם החלטה חד משמעית שמה שאתם רוצים זה להשאיר את ההריון

כמו כן המצב שאתם נמצאים בו נמצא מאוד קשה ובעייתי וגודל ההחלטה הוא עצום.
האם אין בסביבה אדם אובייקטיבי ולאו דווקא מאחת העמותות הקיצונית ( או במילים אחרות לא דלת פתוחה וגם לא אפרת )
שניתן להתייעץ עימו מישהו שבאמת יכול לעזור לכם להבין את גודל השיקול גודל החלטה.
אני מכירה כמה נשים שילדו בגיל צעיר מאוד ונאלצת לספר שחייהן אינם קלים כלל .
אולם מצד שני אני לא ילדתי בגיל כזה וגם חיי אינם קלים כלל.
כדאי בהחלט לשקול את הדברים בצורה מעמיקה ואף עם בעל מקצוע {אובייקטיבי}

[נוסעת_סמויה*]

מסכימה עם אילה. אולי לא הדגשתי מספיק שלאפרת כדאי לפנות רק אם תחליטו להשאיר את ההיריון. בשלב ההתלבטות הם בהחלט לא הכתובת.

[נהר_שליט*]

העברתי חלק מהדיון ל דיון על הפלה יזומה

[מרים*]

פלונית, אם את עוד כאן, ואם תרגישי שזה יעזור לך בדבר מה, אוכל לספר לך מעט מקורותיי שכוללות כמעט את כל המרכיבים שסיפרת על עצמך בשינויים קלים בתוספת פלפולים מפלפולים שונים שאינם קשורים אך בהחלט מוסיפים סיבוכים וקשיים לעלילה...

[אבי_דרור*]

פלונית, אם את עדיין כאן - אני גם אמא באופן טבעי, גם פסיכולוגית קלינית, אני יודעת שהדילמה שאת נתונה בה היא מאוד קשה והרת גורל, ושהדבר שאת הכי זקוקה לו הוא קבלה והמון תמיכה. אם את מעוניינת אפגש איתך ברצון, ללא תשלום.

[אבי_דרור*]

הטלפון שלי 09-7444280 0506-847773 [email protected] את מוזמנת ליצור קשר

[אודי_ומיי*]

מביעים הזדהות על המצב הלא קל בת 19 עם בן 23 בהריון גם אנחנו בלבטים קשים אבל כנראה שהטבע חזק יותר מאחלים לך שלמות עם כל החלטה שתבחרי|L|

[מישהי*]

לא יודעת עד כמה זה יעזור, אבל אחרי שתחליטו אם אתם רוצים להשאיר את ההריון, (בסופו של דבר זו החלטה שצריך להחליט בזמן הקרוב, תבררו את זה עם עצמכם. לדעתי הנקודה הכי בוערת כאן היא לא איך תחיו, כי איכשהו תמיד חיים, אלא כמו שהזכירו כאן, איך ילד ישפיע על מערכת היחסים שלכם.והרשו לי להגיד שבמקרה זה אני נגד הפלה.) אולי המשפחה שלו תתגמש קצת? הם מן הסתם יעשו את השיקולים שלהם, מה עדיף להם, לכעוס על הבן שלהם כי הוא פעל לפי מה שהוא מרגיש ולא הלך לצה"ל, או להיות בקשר עם הנכד לעתיד? רק סבתא עם לב של אבן תנטור טינה לכל כך הרבה זמן.. וחוצמזה, רפואה שלמה לאבא שלך. זאת בטח עוד בעיה ענקית שיושבת לך על הראש כמו 100 טון. המון בהצלחה וחיבוק ע-נ-ק!

[חגית_ל*]

נראה לי שאם את כבר מתעניינת פה בבאופן בדברים אז את בהחלט מסוגלת להיות אמא, על-אף גילך הצעיר.
סבתי בגיל 97 הגיעה למסקנה שצריך לעשות ילדים בגיל צעיר ומנסיוני המבוגר אני די מסכימה איתה.
אני גם מאמינה שדברים מסתדרים בסופו של דבר והלחצות לא עוזרות.
נכון, יהיה קצת קשה בהתחלה אבל זה תמיד ככה, גם אצל המבוססים.
תינוק נותן פרספקטיבה על החיים - כולם מרוויחים מזה.
תמיכה זה תמיד דבר טוב - חברים, מכרים, שיחות בבאופן.
שיהיה לכם בהצלחה @}

[באופן_אישי*]

בגיל 18 נכנסתי להריון וסיפרתי לאמא שלי שמיד שלחה אותי לעשות הפלה . למחרת הלכתי לעשות הפלה .
שנה מאוחר יותר עשינו הפסקה של חודש עם הגלולות וכמובן שמצאנו את עצמינו שוב בהריון (זה היה קצת לפני שמישהו שמע על "אידס" ואף אחד לא דיבר איתנו על קונדומים) בקיצור..בגיל 19 כבר החלטנו שפעם שנייה לא עושים הפלה ופשוט לא סיפרנו לאמא שלי עד חודש חמישי . ביתנו כבר בחורה כמעט בגילך ובגיל שאנחנו היינו הוריה והיא המתנה הכי נהדרת שהורים יכולים לקבל .
ילדים הם שמחה ואושר רב
ונותנים המון כוח וכן,גם צריך סובלנות והרבה אהבה .
לי אישית הם רק עזרו לגדול ולגדל ואני מודה להם ולעצמי על האמהות בגיל צעיר.
אף פעם לא הרגשתי שהם עוצרים אותי ועשיתי ביחד איתם דברים מדהימים .
מעט אנשים בגילי נראים כל כך צעירים כמוני וכמו אבא שלהם ומעט גם עשו כל כך הרבה בחיים .
סבאים וסבתות זה מצרך שכמו כל דבר בחיים אפשר גם בלעדיו .
כן , בודאי שיותר עדיף אם אפשר איתם ..אבל גם ככה הכל מסתדר .
אב ילדיי הוא האיש שאיתו אני חיה וממש לא משנה לי מה מישהו בעולם חושב עליו .
מבחינתי זה ברור שאני הגעתי הנה כדי לפגוש אותו ולחיות איתו וכל שאר העולם יכול לחשוב מה שהוא רוצה
בכלל...משפחות יכולות להתגלות כדבר שמתקשה לתמוך דוקא ברגעים הכי מכריעים .
את נשמעת לי לגמרי אחראית . ילדים גדלים וצריכים וזקוקים . והרבה אהבה זה באמת הכי הכי חשוב .
וגם אם זה לא יהיה מושלם ..הם ידעו תמיד שהשתדלת לעשות הכי טוב למענם .
אגב..גם אנחנו לא היינו בצבא עקב פצפסטיות אבל הילדים שלנו חושבים שצבא זה "מחויבות עקרונית" תראי מה זה!!!
גם גדלו בחינוך ביתי וגם קיבלו טונות של אוכל טבעי וחלב עיזים והנקה ובלי שום תרופות אלא רק צמחים ושיטות של סבתות...ובסוף קמים הילדים והולכים להם לדרכם .
הדבר הכי נפלא בעיניי בהורות זה היכולת של הילדים להתנגד להוריהם ולחשוב בעצמם על איך הם רוצים לחיות !
בהצלחה .

[אשת_חיל*]

האם את עדיין פה ? באיזה איזור אתם ? האם את צריכה עזרה או ציוד לתינוק ?

[רוני_בלוני*]

פלונית יקרה,
תינוק שגדל באופן טבעי אינו זקוק להרבה ציוד חומרי (מיטה, עגלה לול) ואם כן תמיד אפשר להשאיל ממישהו.
מנסיון, כשנולד נכד לסבא וסבתא - שני דברים עלולים לקרות:
1) סבא וסבתא זועפים וכועסים, ורוצים לחנך את הזוג הצעיר ביחד עם התינוק שזה עתה נולד.
2) סבא וסבתא מחלטים לרדת מעניין החינוך, להנות נטו, לתמוך בזוג, לחזק את הזוג, ולהנות מהתינוק הקטנטן
(ואז הכל נסלח).
לי נראה שאם אתם חזקים באמונות שלכם אין שום סיבה שלא תצליחו לחיות חיים טובים עם התינוק שיוולד,
אדם שמאמין בעצמו יגיע רחוק! זה שאת עובדת כיום בחצי משרה לא אומר שאת תעבדי באותו מקום גם בעוד שנתיים. דברים רבים יכולים להשתנות לטובה. בעיקר אם תרצו ותאמינו בכך.
אני לא אומרת שזה קל לגדל ילד, אבל אני אומרת שזה שאתם בגיל 19 לא עושה אתכם פחות מתאימים לגדל ילד.
באירופה (בעיקר במזרח) גיל 19 זה גיל נורמלי להביא ילדים לעולם!

[ההולכת_באתרים*]

אני חושבת אחרת. אני חושבת שילד צריך לבוא לעולם מתוך רצון ובחירה ולא מתוך חוסר ברירה.
אני הייתי שוקלת הפלה ברצינות. רק את מכירה את המבנה הנפשי שלך ואיך הפלה תשפיע עלייך.
האם תהיי מסוגלת "לעבור" מעל זה? או לא? ומצד שני האם לא תרגישי אם תלדי שהעול של ילד בגילך ובמצבך (חסרי מקצוע, תמיכה והכנסות מסודרות) הוא יותר מדי? אז עלול להתעורר כעס סמוי על הילד.
כשההורים יותר מבוגרים יש להם יותר סבלנות בד"כ, יותר הבנה, יותר נסיון חיים, פחות בעיות כלכליות (בד"כ), וכו' והם באופן כללי יותר מוכנים נפשית לויתורים הכרוכים בהבאת ילד לעולם. אני חושבת שכמובן תמיד יש יוצאי דופן (ויונת לא מהווה דוגמה כי לה כבר היה מקצוע בגיל מאוד צעיר ומגובשות) וכל אדם שונה מרעהו. אז אתם צריכים לשקול טוב טוב ולהחליט וכמובן בהקדם.

[סמדר_נ*]

וכמובן בהקדם.
נראה לי שהתאריך שבו אפשר להחליט על הפלה כבר עבר...

[רוני_נני*]

אם הייתי מכיר אתכם, המוטיבציה לעזור באופן אישי היתה גדלה

[בו_לילי*]

לא קראתי את הכל.
ולא ממש יושעת מה להגיד. רק שילד זה דבר מדהים אבל שכשאת לוקחת החלטה לכאן או לכאן את צריכה לחשוב לא רק על היותו תינוק אלא קצת מעבר (ני איודעת שקשה).

אם את מחליטה לא להפיל יש את אגודת אפרת. את יכולה לדבר איתם (גם בשלב ההחלטה - הם אבל נגד הפלה) הם עושרים עם כל הציוד וגם במשך השנה הראשונה מבחינה כלכלית.

[יערה*]

חברות יקרות! אם היינו קולטות באמת את הנכס הזה שקוראים לו ילד, היינו מבינות שזה פשוט לא שיקול. אני ילדתי את הילד הראשון שלי בגיל מאד מאד צעיר ובלי אגורה כמעט (היינו שנינו סטודנטים תפרנים). צריך פשוט ללמוד על מה להוציא כסף ועל מה לא. דרך אגב יש ארגון מדהים שנקרא "פעמונים" שעוזר בהתנדבות למשפחות ללמוד איך לחסוך כסף, בכל רחבי הארץ. מאד מומלץ! הטלפון שלהם הוא 02-9975577.

[רוצה_להיות_אמא*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הייי שלום.. אני קראתי את הדף, ובהרבה דברים אני מרגישה הזדהות עם כותבת הדף..
מהרבה סיבות הבנתי שהחיים תגלגלים וילד זה דבר שצריך להחליט עליו ולשים רגל במקום ולהגיג זה מתאים לי.. החיים ממשיכים יברור שיבואו עוד המון רגעים.. אבל ילד זה לא אומר לזרוק את החיים שלך לפח.. אני בדילמה..
אני בת 19 אבל עברתי הרבה בחיים. אפשר להגיד שאפילו המון.. אני בטוחה שהחיים יגלו לי עוד, אבל במידה רבה הפנמתי שזאת אני והרבה כבר לא יכול להשתנות.. ואולי עם יבוא השינוי הוא צריך לבוא עם משהו נוסף..
באמת השיקול שאני מתלבטת עליו של תינוק כרגע נשמע לא במקום
כי אני לפניי גיוס
אבל משהו אומר לי שדווקא עכשיו זה הכי מתאים.. בגלל שעוד יש לי את התמיכה הזאת.. עוד מעט היא כבג לא תהיה והאחריות תהיה רק עליי ואז זה באמת יהיה קשה.. מצד אבא שלי אני ממוצא רוסי ושם באמת נהוג שהסבתא לוקחת חלק משמעותי בחינוך.. לדעתי 19 זה הגיל המתאים להביא תינוק לעולם.. העניין הוא באמת התמיכה..
Life would pass you by .. כל החיים מחכים ל"רגע המתאים".. הרגע מתאים כשמרגישחם שזה מתאים..
והאחאיות וההרגל והאמהות תצטרך ותתבסס עם השנים זה ברור
זה נשמע הגיוני?

[רוצה_לעוף*]

יש לך בן זוג? מה הוא חושב על זה?
דיברת עם אמא שלך? היא לא ממוצא רוסי.היא תרצה/ תסכים לטפל בנכד כמו שנהוג אצל אבא שלך?
הבאת ילד לעולם זו המון המון אחריות, לכן בד"כ זה נעשה לא לבד. למה את שוקלת לעשות זאת לבד בגיל כ"כ צעיר?
זה שעברת הרבה בחיים לא אמור להיות שיקול לגבי הורות.
בהצלחה בהתלבטות ובהחלטות נבונות!

[פלוני_אלמונית*]

שלום.. רציתי לשתף פה בהתלבטות שלי אני קוראת הרבה זמן באתר
אני בחורה צעירה בת 22 ויש לי בן זוג כמעט 3 שנים, עברנו פרידה של 8 חודשים לפני שנה ובעצם לא מזמן חזרנו להיות ביחד לקשר זוגי.
הקשר שלנו לא היה יציב במהלך כל השנים, היו הרבה פרידות ורק בחודשים האחרונים שחזרנו החלטנו שאנחנו עושים את הדברים אחרת, עברנו לגור היחד ואנו מנסים לנהל קשר יותר בשל ויציב מאשר במהלך השנתיים הראשונות. הקשר אכן השתנה וגם כשיש קשיים אנו מתגברים עליהם בדרכים אחרות. במהלך כל הקשר ייצא שדיברנו על ילדים ועל העתיד המשותף שלנו, יש לנו כמיהה משותפת להקים משפחה יחדיו, דיברנו הרבה על נושאי חינוך והשקפת העולם שלנו, ואיך היינו רוצים לגדל את ילדינו באופן אחר מהחברה שמסביבנו, שנינו באים ממשפחות מפורקות ורוצים להקים משפחה יחדיו ולעשות את הדברים שונה מאיך שגדלנו
לאחרונה גיליתי שאני בהריון. תחילה הוצפתי שמחה והתרגשות, החלום שלי הוא להיות אמא ובאיזשהו מקום מאוד רציתי בזה. בן זוגי גדול ממני ב6 שניך וכבר מרגיש מאוד בשל ומוכן לזה וגם הוא נלהב מאוד מכל העניין.
אני בשבוע 7 ובמהלך כל השלושה שבועות האחרונים מאז הגילוי אני מוצפת בפחדים וחששות בנוגע להריון ואני באחת התקופות הקשות ביותר שחוויתי בחיי
אני צעירה ועוד לא למדתי ובכלל אין לי איזשהו מקצוע ביד אני עדין לא עצמאית,עד כה עבדתי בעבודות זמניות. עולה בי לפעמים תחושת החמצה לגבי הרווקות שלי, שלא הספקתי למצות את העצמי שלי וכבר אביא ילד לעולם, כל מהלך חיי עומד להשתנות וזה מכניס אותי לפחד מחוסר הוודאות לקראת מה אני הולכת. יש בי חוששת מהגיל הצעיר והחיים הלא בנויים שלי מכיוון שאני מפחדת שבמידה והקשר שלנו לא יחזיק מעמד לתמיד (מה שאף פעם אי אפשר לדעת) יהיה לי מאוד קשה לגדל ילד לבד. מצד שני אני הולכת עם החלום ועם הרצון הפנימי האמיתי שלי, אני עושה את זה על מישהו שאני אוהבת וזה בא מאהבה, אני רואה שאלו הדברים החשובים באמת וכל ההתעסקות ברווקות זה הבל בשבילי ולא מה שהצליח להביא לי אושר בחיי
המשפחה שלי כולם חוץ מאמי מתנגדים בתוקף, הם לא רואים את העניין בטוב וחושבים שאנו עומדים להמית על עצמינו אסון ושאיננו יודעים לקראת מה אנו הולכים וגם זה מאוד משפיע עליי, התחושה שאני חיה באיסשהו חלום ורוד שזה אפשרי ושאפשר להסתדר גם אם אני עדין לא אישה עצמאית (למרות שהבהרתי שאין בכוונתי להיות אשת קריירה), כמעט שאף אחד מהסביבה שלי לא רואה את זה באור חיובי ונותנים לי את כל הטיעונים הרציונאליים לכך שאני עושה טעות גדולה ושזהו לא הזמן
בן זוגי גם הוא אין לו עבודה קבועה ויציבה מכיוון שלא פנה למוסדות האקדמיים בשל חוסר רצון
במידה ואנו מביאים את הילד תהיה לנו תמיכה ממשפחתו, גם פיזית וגם כלכלית. בן זוגי כל התקופה הזו מאוד מנסה להרגיע אותי ולהכניס את החיובי לעניין
יש ימים שאני מרגישה מאוד שלמה עם זה ויש ימים שאני קמה ולא מבינה מה אני עושה ואם זו לא טעות לעשות זאת עכשיו.. אבל מה לעשות שקרה הריון? וכל הקלפים נטרפים
בכלל מאוד קשה לי לחשוב על ענייו ההפלה ולעשות את זה מעצמי
אני במלחמה של הראש נגד הלב, ההגיון אומר שזה הזוי ולא ראלי והלב אומר לי להשאיר וללדת.
רציתי לשמוע מסיפורים של אחרים שעשו את זה כך בגילאים צעירים וכביכול נגד הכלל והעולם האם זה אפשרי?

[אחת*]

אני חושבת ,(ילדתי בגיל צעיר בעצמי ועכשיו אני כבר מבוגרת , שהרבה תלוי ביכולת להתמודד עם קשיים, עם שינויים, מקורות תמיכה שיש לכם, היכולת לתקשר בינכם,לפתור קונפליקטים ולצמוח.
בעיני ,הגיל אינו גורם משמעותי כאשר אתם שניכם מעל גיל עשרים +