הרדמות תינוקות במיטה משפחתית

האם את משכיבה לישון כשהוא עייף?

נדמה לי שכן... או לפחות כולנו נשכבים\נופלים כשאנחנו עייפים.
ישנם פעמים שבהם אני משאירה אותו לשחק ולזחול וממש בולט שהוא כבר מעוך וחסר כל קוארדינציה.
האמת שמה שכתבתי בא יותר כתהיות ולא כחיפוש אחר פתרון. אלא אם כן יש פתרון טבעי שלא כולל שום תסכול לילד.
אין לי שום תהיות כאלו לגבי השינה המשותפת. לא חושבת בכלל שיש אלטרנטיבה טובה יותר מאמא ליד התינוק.
ואף הבטיחות לא מדאיגה אותי כי העדפנו לפרק את המיטה לזמן הקרוב מאשר לדאוג שיפול.

החסרון היחיד הוא שלאט לאט הוא נעשה לחלוטין תלוי בנו להירדמות, וגם כשכבר נרדם מרים את הראש מדי פעם לבדוק מה אנחנו עושים. וההרדמות נמשכות המוווון זמן. מה שלא משאיר שום רווח לזוגיות אבל, יותר מזה , נראה לי כי הוא ממש מתוסכל לפעמים מהחוסר יכולת לשים את הראש לידנו וללכת לישון.

ואולי כל זה בגלל השנת צהריים... אבל אני ממש לא יודעת איך לגרום לו (לא מצאתי מילה אחרת) לישון בשעות קבועות.
אני מאוד מסכימה שהוא ממש לא רוצה לפספס שום דבר, אבל...

בכל מקרה הלוואי ויכלנו ללוות את התינוק בלילה למיטה שלנו ללטף לחבק ולנשק, ואז לבלות לנו איזו שעה שקטה ביחד ולהצטרף אליו שוב להמשך הלילה. זו השאיפה הגדולה...

האמת שמה שכתבתי בא יותר כתהיות ולא כחיפוש אחר פתרון - מזדהה. ברור לי שליווי השינה שלו (איך עוד אוכל להגדיר את השעות האלו בהם אנחנו שוכבים לידו ו"מלווים" אותו לתוך השינה?) זה הדבר הנכון לעשות. לפעמים אני תוהה לגבי הטוטאליות הזו. עבר עלינו עוד ערב קשה. בילינו אצל חברים והקטן (שבד"כ נרדם בסביבות 8 - 8 וחצי) לא הצליח להרדם, גם לא בחדר חשוך ושקט. הוא היה כל כך עייף ואומלל וחשתי בעיקר צער על המצב בו הוא נמצא. הוא נרדם עכשיו (חצות). פשוט קרס.

לא שכדאי ללמוד ממני איך תינוקות ישנים טוב........... אבל בדיעבד הכי קשה זה התסכול של ההורה. הציפיה שהילד ילד סוף סוף לישון כדי שלהורה התשוש יהיה רגע או שניים פנאי. ברגע שמבינים שלא כל תינוק הולך לפי הספר, אפשר להחליט מה יקטין את תסכול ההורה. אם יש ילד אחד, יותר קל לעשות טיול נעים באויר הצח עם מנשא, להחשיך ולראות יחד סרט, לנקות את המטבח:-P או כל פעילות אחרת שלומדים לעשות יחד עם תינוק.
כדי "לגרום" לתינוק לישון בשעות קבועות צריך לעשות מעקב כמה ימים של שעות שינה ופעילות(בכתב ובעקביות). שעות קבועות יכול להייות שנת בוקר לפעמים ב9 ולפעמים ב11. אישית אני לא כל כך טיפוס מסודר, אבל התחלתי להכניס גם את חיי לשיגרה פחות או יותר וראיתי שזה מאד משפיע על הקטנה(וגם עלי....... הארוחה ב12 אז אני מתחילה להיות רעבה ב11:30 על השעון.......)
תינוק שנצא ביותר מדי גירויים לא יירדם, כך גם ילד. כשתינוק שלי במצב כזה, זה לא קל. לרב אני אחשיך את החדר , אשמיע מוסיקה ואעשה עיסוי בגוף או דמיון מודרך לילד גדול יותר.
עוד דבר::אם יש ילדים תוססים שקשה להם עם שינויים ,לדוגמא לרב הולכים לישון ב21 צריך כבר ב18-19 להוריד הילוך. זה משהו שלמדתי רק במשך הזמן.
ואמירה אחרונה:משום מה אם מקווים שהתינוק "ירדם כבר" הוא ממש לא ירדם:-P .כדי להירדם צריך לשחרר את העולם ואת הפעילות של אותו יום, מין "שלח לחמך על פני המיים"

בילינו אצל חברים והקטן (שבד"כ נרדם בסביבות 8 - 8 וחצי) לא הצליח להרדם, גם לא בחדר חשוך ושקט
שלי אף פעם לא מצליח להירדם אצל חברים, גם לא במשך היום. סביבה חדשה, ריחות וגירויים שונים לגמרי מאלה של הבית - לא חושבת שאפשר לגזור מזה משהו.

קומה - כשעבדתי כמטפלת בילדים, לפני שנים, הייתי שמה אותם לישון כך כך גם אני ואולי משם זכורה לי הסיטואציה. תודה על הדברים שכתבת!

משום מה אם מקווים שהתינוק "ירדם כבר" הוא ממש לא ירדם - מסכימה.. היום בצהריים ניסינו לישון יחד. הקטן תופף לי על הציצי, עשה לי קשרים בשיער ועוד דברים שובבים שהוא עושה לאחרונה כשהוא מנסה להרדם. פתאום חייכתי אליו ואמרתי לו כמה שאני אוהבת. בד"כ אני מנסה להשאר רצינית ולא לשתף פעולה. טוב - בפועל זה פחות חינוכי ממה שזה נשמע.
שנינו צחקנו אחד אל השניה בהקלה.
היה משהו כל כך משחרר בעצם שיתוף הפעולה איתו באותו רגע.

<היתי שמחה לסיים את ההודעה בכך שהוא נרדם מיד.. לא ממש>

אני עומדת בפני דילמה
בתי הבכורה 1.5ישנה איתנו מגיל ועדיין זקוקה לנוכחותי בהירדמותה. בני החדש בן השבוע בוודאי שזקוק לי.
הדילמה היא: להתאמץ "ולהרגיל" אותו לשינה במיטה שלו- מיד אחרי הנקה להניחו במיטתו, ובכך להתעלם מכל מה שהגוף שלי אומר...
אבל, אני משחררת את עצמי מ"השיעבוד" להרדמה

ובכך להתעלם מכל מה שהגוף שלי אומר...
לדעתי, בהחלט אל תתעלמי.

חדשה,
רבים רבים כאן ישנים עם שניים ויותר ילדים.
מה בעצם מטריד אותך?
האם יש משהו שאפשר לפתור בפיתרון טכני?
לדוגמא, פיתרון נפוץ מאוד הוא לעבור לשינה על מזרונים - ככה מגדילים את המיטה בצורה פשוטה, וגם לא צריך לפחד שאיזה ילד או תינוק ייפול מהמיטה בלילה.
אם תפרטי, אולי נוכל להעלות איתך רעיונות.

אני חושבת שעיקר החשש הוא מזה שאני מרגילה אותם להזדקק לי, ואולי בעצם לא מרגילה אותם ללא להזדקק לי בהירדמות.
אני גם תוהה מה יהיה בגיל מבוגר יותר - תנועת נוער וכו' שיוצאים לטיולים עם שינה

חדשה, את מוזמנת לקרוא ב-מדור מיטה משפחתית, ובכלל להסתובב כאן באתר. תפגשי פה הורים רבים שלא רק ישנים עם ילדיהם, אלא גם סבורים ש:
א. את לא מרגילה את הילד להזדקק לך, אלא הוא נולד זקוק לך ואת עונה לו על הצורך שלו.
ב. ילד שצרכיו מסופקים בגיל צעיר לא סוחב חסכים של צרכים לא מסופקים כל חייו הבוגרים.
ג. להרגיל ילד שלא להזדקק לאמא זה לא טבעי ולא טוב לא לו ולא לאמא.
ד. ילדים שישנים עם הוריהם עד גיל מאוחר בוחרים בסופו של דבר לעבור לחדר ומיטה משלהם מרצונם, וזה קורה לפני גיל תנועות הנוער.

תודה
אני חייבת להוסיף שרק לאחרונה התוודעתי לבאופן טבעי ויש תחושת חום וחיבוק פה, זה נחמד.

תהני

נחמד!
זה המיטה המשפחתית שהרגילה אותנו לחבק (-; D-:

שלום, שאלה קטנה בסוף של סיפור ארוך:
הקטן בן 10 חודשים (זוחל, עולה קצת מדרגות אך לא יורד ולא יודע לזחול ברוורס), ישן איתנו במזרון שצמוד למזרון שלנו.
שלושתינו עם המזרונים על הרצפה כך שאין הרבה גובה ליפול ממנו.
כשהוא הולך לישון בערב, אחרי ההנקה הוא מאוד אוהב להתגלגל על כל המזרונים, לחבק ולצחוק לכריות, להמתמשמש עם השמיכות וכו, עד שהוא נרדם.
אבל מה, בגלל שהוא לא מכיר את גבולות המיטה (למרות שהיא לא גבוהה) אני צריכה להיות איתו במיטה כדי להשגיח שלא יפול, למרות שהוא לא ממש צריך אותי (ואוכל לראות השיר שלנו פוי פוי פוי!!! ).
אז מה עושים? זה שאני נשארת איתו במיטה עד שהוא נרדם מיותר לשנינו (אני מפריעה לו להתגלגל) אבל אני מאוד מפחדת שהוא יתגלגל ויפול וייבהל כהוגן! שמיכות וכריות כבר לא משמשות לו גבול, וקניתי פעם מעקה קטן שהיה טוב כשעוד לא ידע לזחול ועכשיו הוא מנסה להעמד עליו, וכמובן בקלילות יכול לעוף מעליו.
האם זו פאזה קצרה? ונניח ואראה לו איך יורדים מהמיטה, זה עדיין לא קשור להרדמה שלו...
טוב, כמו שאמרתי שאלה בסוף סיפור ארוךךךךךך.
אני יודעת שהשאלה הזו רלוונטית גם לדפים: בטיחות במיטה משפחתית, מזרונים על הרצפה ואולי עוד אבל הלכתי על הדף הזה כי באמת זה קשור לכיף שלו להרדם במיטה של כולנו... (-:
תודה

יפעת, זה השלב שבו פורשים שמיכה עבה מקופלת למרגלות המיטה

במקביל, כמובן להמשיך ללמד אותו לרדת בעצמו. אגב, זה גם הגיל שאו-טו-טו מתפתחת המודעות שלהם לנפילה - מבינים את הגובה, ולא קופצים לשם סתם. לפחות שלי היה מהסס ליד גבול המיטה, וקורא לי.

קראתי בשקיקה את כל הדף הנפלא הזה...החששות, הדילמות והתהיות שמסתובבות לי בראש בימים האחרונים נרגעו קצת. אבל לא לגמרי. ליה שלנו בת תשעה חודשים וישנה מאז נולדה איתנו. בדומה למצב של אחת הכותבות פה, המיטה שלה פתוחה אל המיטה שלנו, אבל משרתת בעיקר את הכלבלב והבובה כי ליה ישנה צמוד אלי. בדרך כלל היא נרדמת או כשאני שוכבת לצידה והיא יונקת, או בניענוע על הידיים, שאבא שלה מכנה "הפלגה", או בטיול במנשא/ידיים בחצר. ישנם לילות ארוכים וישנם מקוטעים. השאלה שלי קשורה בכלל לדיון הזוגי שמתנהל אצלנו בבית. אבא של ליה לא כל כך אוהב את כל העיניין הזה של מיטה משפחתית אבל החליט ללכת עם הראש שלי (לרוב הוא נראה די נהנה מהעיניין...אבל משהו בזה לא יושב לו בטבעיות בראש)... העיניין הוא שאחת לכמה זמן, בעיקר אחרי ערב שהיה קשה להרדים אותה, או אחרי שאנחנו נכנסים למיטה וצריכים למקם אותה מחדש והיא מתעוררת, הוא מעלה את שאלת ה"עד מתי" מחדש....אז שאלתי היא האם זה נשמע למישהו כאן מוכר או שאצל כולכם ישנה הרמוניה רעיונית גורפת??? בדרך כלל אני מאוד סגורה על השינה המשותפת הזו (מה גם שאני ניצולת בתי הילדים של הקיבוץ...) אבל לעיתים זה מתערער לי... ואני לא בטוחה שאני לא מפצה את עצמי על חשבון ליה...מה תגידו???

מצטערת לא שמתי לב שיש דף שמוקדש לנושא...

וגם יש כבר אמא של ליה אחת, אבל אחרת...

עם הצטרפותו של פיצי (4 חודשים) כשנולד למיטה המשפחתית נוצרה בעיה חדשה
מיצי (שנתיים) נרדמת רק עם מגע ואילו פיצי עם אצבע בפה ולבד.
המגע החדש אותו היא מחפשת זה ללטף אותו ואני מתלבטת אם לתת לה להתרגל לכך או לחסוך לשניהם את זה ולמנוע מראש?

שלום, חזרתי אליכם באותו נושא... עכשיו אלה כבר בת שנה וחצי, עדין ישנה על המזרון איתנו ויונקת. עכשיו היא כבר לא זוחלת ויוצאת מהמיטה (זה נפתר אחרי שהפסקנו להחזיר אותה למיטה ונתנו לה לבוא לסלון, אבל לא שיתפנו פעולה עם משחקים וכו. אני התרגלתי לצפות בטלויזיה או לעשות כל דבר אחר בריכוז כמעט כאילו היא לא לידינו). באיזה שהוא שלב היא התחילה להירדם אחרי ההנקה לשעה- שעתיים, שוב לקרוא לי לינוק שוב לישון וכו. בזמן האחרון זה נהיה קשה לי במיוחד שכל הקימות הללו לוו בהירדמויות ארוכות יותר, היא נרדמת עם ידים חופנות את הציצים או ראש מונח עליהם, וחצי גוף עלי וכל ניסיון שלי לצאת מהמיטה מעיר אותה.
בשלושה ימים האחרונים התחלתי להסביר לה שהציצי רוצה גם לישון, ולכן אחרי הנקת לילה היא אומרת לו לילה טוב (נותנת להם נשיקות, כמו שהיא נותנת לאבא לפני השינה:) מסתובבת עלי משאירה את הראש והגוף חצי עלי ומנסה להירדם. אחרי שעה מתעוררת, מבקש לינוק אני מזכירה לה שהציצי ישן, היא בוכה (כל יום זמן הבכי פוחת, הערב זה היה לא יותר מחצי דקה) חוזרת להתחפר בגופי ונרדמת. אחרי 20 דקות בערך הרגשתי שהיא ישנה חזק קמתי ויצאתי. היא עדין לא התעוררה.
מקווה השצלחנו.
אם יש טיפים אשמח לשמוע.

אמא של אלה, מה סוף הסיפור? איך הלך עם הגמילה מהנקת לילה? אני מתה לנסות זאת וזקוקה לחיזוקים!

יש לי שאלה על השכבה במיטה משפחתית
יש לנו בן (2+) ותינוק (8 ח') ובזמן ההשכבה הם מפריעים אחד לשני.
לרוב התינוק הולך לישון מוקדם יותר, אבל מכיוון שנתו קלה והוא מתעורר מרעשים, אז בזמן ההשכבה של הגדול הוא מתעורר.
הגדול לא תמיד מסכים ללכת לישון במקום אחר.
מה עושים עם התעוררויות של אחד שמעירות את השני?
מדובר גם בהתעוררויות בלילה, לא רק בהשכבה.
תודה!

בזמן ההשכבה אולי להרדים קודם את הגדול ורק אחכ את הקטן.
בלילה אולי להרחיק ביניהם? שאתד יהיה בצד הכי ימני ואחד בקצה הכי שמאלי?

יש מקום שבו אפשר להרדים את הקטן, ולהעביר אותו א"כ למיטה המשפחתית? אני מניחה שהוא עוד לא מביע מחאות על המיקום.
מי מעיר את מי במהלך הלילה? כמה קשה להרדים חזרה את מי שמתעורר?

לרוב הקטן מתעורר מהגדול כי שנתו קלה.
הם רחוקים אחד מהשני פיזית במיטה אבל עדיין אם הגדול בוכה או אפילו רק מדבר לא מספיק בלחש אז הקטן מתעורר.
אני מנסה את ההפרדה בהשכבה לישון אבל לא תמיד אני יכולה כי לפעמים אני לבד עם שניהם.
האם אתם נתקלים בזה?
האם אחים "מבינים" את ההפרעות של אחיהם ומקבלים את זה כחלק מהלילה או שזה משפיע על שנתם?

אנחנו לא במיטה משפחתית אבל נראה לי שהקטן (שנה וחצי) התעורר יותר מהגדולה(4) בגלל שהוא רגיל שכאשר הוא מתעורר הוא יונק כדי להרדם חזרה ואילו היא אם הוא בוכה מתהפכת וממשיכה לישון. לפני כחודש הפסיק לינוק בלילה ומאז פחות מעיר אותו הרעשים שלה כי התרגל לחזור לישון בעצמו גם אם הוא מתעורר באמצע הלילה

זוהר בן השלושה וחצי חודשים ישן במיטה הצמודה למיטה שלנו ופתוחה אלינו. ככה שיש לו את המרחב שלו ועדיין הוא איתנו.בלילות האחרונים אנחנו מנסים ללמד אותו להרדם בשכיבה כאשר אנחנו לידו מדברים איתו ומלטפים אותו אבל הוא בוכה בלי הפסקה. אמרו לי לתת לו לבכות עד שבסופו של דבר הוא יגמל מהרדמות על הידיים (וזה יקח כמה ימים), אבל אני לא מסוגלת, מרגיש לי שאני ממש שוברת את האמון שלו בי ובן זוגי כאשר אנחנו נותנים לו לבכות ולא מרימים אותו כמו שהוא רוצה.
יש למישהו עצה?
בנוסף הוא הרבה פעמים מתעורר בשניה שמניחים אותו במיטה למרות שנראה שהוא בשינה עמוקה.

שלום אמא של זוהר.
אם תשוטטי קצת באתר ובדפים קשורים תראי שרוב האמהות כאן מעדיפות להרדים עם ציצי ולא מנסות ללמד את הילד להירדם לבד לפני שהוא בשל לזה, ובדרך כלל זה בגיל ובשלב הרבה יותר מאוחר.
אני לא מכלילה ולא מדברת בשם כולן, כמובן, אבל זו הרוח המנחה אמהות רבות כאן, כולל אותי.

יש למישהו עצה?
הקשיבי לעצמך. הלב מתכווץ כשהוא בוכה ואת לא מרימה אותו כי "אמרו"... נו אז אמרו.
הלב המתכווץ אומר אחרת. הקשיבי לו.
בהצלחה

אצלנו הקטנה שהיום כבר בת שנה ושלושה חודשים, ישנה איתנו במיטה מהיום שנולדה.
בימים הראשונים הנחתי כרית הנקה מהסוג הפחות דחוס ביננו מחשש שאכנס בה.אח"כ הבנתי כמה שנתי קלה ושכל ציוץ קטן שלה מעיר אותי, התחלתי להצמד אליה ללא פחד. תמיד הייתי מודעת למיקום שלי במיטה ושלא אעשה איזו תנועה או היפוך לא במקום.
בעלי פחד יותר וגם מכיוןן שישן עמוק יותר ולכן היה נוטה לקצה המיטה, אני באמצע והקטנה בצד השני קרובה למעקה מיטת התינוקות שהצמדנו למיטתו במידה ונצטרך. אה וגם תחמנו בכרית ארוכה וצרה שתפרתי לאורך קצה המיטה כחוצץ בין שתי המיטות.
מכיוון שבגיל הזה היא לא זזה ממש ממקומה לא היו לי חששות.
בשלב מאוחר יותר שכבר החלה להתהפך נזהרתי יותר וכל פעם הייתי ערנית לגבי המיקום שלנו במיטה.
התחיל להיות צפוף קצת וכאב לנו הגב מחוסר תזוזה.
היו ימים שבעלי בחר לישון בסלון או לקחת משמרות לילה בכדי שהמיטה תיהיה פםיה רק לשתינו ונישן לרווחה.
מצד אחד היה לי יותר נח להתרווח אבל לא עשה לי טוב שהוא לא ישן במיטה ומוותר בשבילנו.
עשינו ניסוי לכמה ימים ושמנו אותה במיטה משלה. היה לי נורא קשה עם הקימות להנקות לעומת ההנקות בשכיבה ללא צורך להתעורר ולקום במיוחד, אפילו שזה רק להתרומם למיטה צמודה. נכנעתי לטובת המיטה המשפחתית.
גם היתה פעם שבטעות היא קיבלה ממני מרפק, המסכנה.
היינו משאירים אותה לבד במיטה בלילה עד שהיינו באים לישון ותומכים בכריות סביבה.
כשהתחילה לזחול כבר היה חשש אך לא תיארתי לעצמי שתזחל מון המיטה במהלך השינה עד אותו לילה שנפלה. שמענו קול ובום, בכי... לא הספקנו למנוע את זה ונבהלנו נורא. מפה הבנו שצריך למצא פתרון אחר.
מאז המקרה, היא ישנה בצהריים במיטה משלה וגם בלילה עד שאנחנו ישנים ומוציאים אותה בחזרה ללינה משותפת.
לגביי הצפיפות, צירפנו מזרון יחיד למיטה הזוגית בגובה המיטה וכך יש מספיק מקום לכולם.

אני רואה בלינה המשפחתית דבר מעולה גם לקטנה וגם לנו. מצד אחד הקירבה והבטחון שמקבלת בעודה מודעת לנכחותי ולכך שלא צריכה לבכות על מנת לקבל מזון ומרגוע וגם מקל מאוד על האם בהנקה לטווח ארוך.
לא יודעת מה יהיו ההשלכות השליליות אם בכלל לגביי ההירדמות שלה מחוץ למיטתנו בא הזמן. כשנגיע לזה נעבור. בינתיים טוב לנו ככה.

אני רק שאלה, תודה על המענה המהיר.
אכן טיילתי באתר ואני יודעת שזו הגישה של רוב האמהות והאבות אבל גם ראיתי שיש פה פתיחות למגוון דיעות ושאלות ולכן העלתי שאלה שאולי קצת פחות מקובלת בדרך כלל

שרוב האמהות כאן מעדיפות להרדים עם ציצי
ומה יקרה שאני אחזור לעבודה (דבר שקורה עוד חודש וחצי) איך הוא ירדם אז? ומה עושים בערבים שאני לא בבית ואני משאירה אותו עם אבא וחלב שאוב? אם הוא צריך ציצי להרדם זה אומר שאני צריכה להיות שם כל הזמן לתקופה מאד ארוכה, מינימום שנה.

ולא מנסות ללמד את הילד להירדם לבד לפני שהוא בשל לזה
איך יודעים שהילד בשל להרדמות לבד? האם זה משהו שיגיע ממנו? האם יש גיל שבו צריך להתעקש או פשוט להיות סבלניים?
אני חייבת לציין שבן זוגי לא ממש בעד כל העניין של הרדמות על הידיים, הוא חושב שצריך לפתח בזוהר את היכולת העצמאית להרדם ולא ליצור "ילד ידיים". האינסטינקטים שלי מורים לי אחרת. יש לי אמון בזוהר שהוא ידע מתי להרדם לבד, מתי להפסיק לקום בלילה לאכול בדיוק כמו שהוא ידע להתיישב, לזחול וללכת אבל משום מה לפעמים אני מקבלת את התחושה שאני נאיבית מדי.

_הקשיבי לעצמך. הלב מתכווץ כשהוא בוכה ואת לא מרימה אותו כי "אמרו"... נו אז אמרו.
הלב המתכווץ אומר אחרת. הקשיבי לו._
לדעתי, קיבלת עכשיו את העצה הכי טובה שיש. פשוט תקשיבי לעצמך ולמה שנכון עבורך!

אכן טיילתי באתר ואני יודעת שזו הגישה של רוב האמהות והאבות אבל גם ראיתי שיש פה פתיחות למגוון דיעות ושאלות ולכן העלתי שאלה שאולי קצת פחות מקובלת בדרך כלל
לא שוללת אף דעה, כמובן, וגם מאמינה בכל לבי שכל אחד צריך לעשות מה שנכון בעיניו. התשובה שנתתי נבעה משתי סיבות:

זו גישתי האישית ולכן מרגישה חופשייה לחשוף אותה, להסביר אותה וכו'.
נשמע ש את קצת מרגישה ככה:

האינסטינקטים שלי מורים לי אחרת.
ולכן חשבתי שאולי תתאים לך.

בכל מה שקשור לחילוקי דעות בינך לבין בן זוגך, אין לי הרבה תובנות.
יכולה רק להמליץ לך להסביר לו למה את חושבת אחרת.
אני יודעת שמבחינתי "לפתח עצמאות" אצל מישהו אחר - זה מושג שנוי במחלוקת.
אני מאמינה שאם מעניקים לילד את כל התנאים והביטחון, הוא כבר יפתח בעצמו עצמאות, לכשיבשיל לכך.
הבעיה שזה דורש המווווווווווווווווון סבלנות, ולפעמים גם הרבה זמן, ובעיקר: אמון וביטחון ביכולתו של הילד להתפתח לבד, בעצמו. וזה קשה, בעיקר כשיש תנאים אובייקטיבים שמפריעים כמו חזרה לעבודה וכו'.

יכולה רק לספר מניסיוני:
בתי בת שנתיים וחצי, גמלתי אותה מהנקה בגיל שנה וחצי בערך (לא אכנס כרגע למה ולמה, מרגישה שזה בהחלט היה מוקדם מדי והיא לא הייתה בשלה).
מעולם לא הנחתי לה לבכות כדי ש"תלמד" משהו או ש"תפתח" משהו (עצמאות, ביטחון וכו').
היא ילדה שמאוד מאוד קשורה לאמא, קשה לה להירדם באופן כללי וקשה לה שמישהו אחר מרדים אותה. קשה לה להיפרד.
אבל אני רואה מקרוב איך בזמנה החופשי היא משחררת אותי, לאט-לאט, טיפין-טיפין.
בהתחלה לא רצתה להישאר עם אף אחד אחר, חוץ מאבא, היום נשארת נהדר עם הסבתות ואפילו עם חברות שלי שהיא מכירה פחות טוב, לפרקי זמן קצרים.
בעניין ההרדמה - לבת שלי כאמור קשה באופן כללי. ולוקח לה הרבה מאוד זמן, גם כשהיא עייפה ומאוד רוצה כבר לישון. היא פשוט טיפוס ערני כזה.
חוץ מזה רגילה מאוד להירדם מחובקת ואם התעוררה - צריכה בדרך כלל חיבוק או מזמוזים כדי לחזור לישון.
והנה, לפני כמה זמן התחילה לה מגמה חדשה, יוזמה פרטית שלה:
אמא, את תקריאי לי ספר ואני אשכב לבד במיטה.
ככה היא קצת מתפרפרת לה במיטה עד שמוצאת תנוחה ונרגעת, ונרדמת לבד.
ואני? אני צריכה לגייס סבלנות וכוח רצון כדי לחבק ולנשק אותה רק אחרי שהיא נרדמת.
למה, אני לא מכורה למגע הזה?

באמת, העצה הכי טובה שאני יכולה לתת היא להקשיב לעצמך. אל תפקפקי בתחושות הבטן כי קול חיצוני אמר. יש סיבה לתחושות האלה.
חזרה לעבודה, הרדמה כשלא תהיי בבית וכל זה - תתמודדו כשתגיע העת.
הרבה פעמים כשהאופציה (אמא / ציצי) לא בסביבה, הילד מבין בעצמו ומסתגל לסיטואציה. ואם יבכה כי לא תהיה ברירה - זה לפחות יהיה כי לא תהיה ברירה, ולא בזמן שאמא שם ויכולה להרים אותו.

אנא עדכני

איך הוא ירדם אז?
ידיים של מישהו אחר, טיול במנשא, כדור פיזיו, שירים וליטופים וכו' וכו'...

איך יודעים שהילד בשל להרדמות לבד? האם זה משהו שיגיע ממנו?
כשהאוצר שלי היתה יותר קטנה (מגיל חודשיים בערך) , אם היא היתה עייפה היא פשוט היתה מתהפכת לבטן מכניסה אצבע לפה ונרדמת בלי שום התערבות שלנו. לאחרונה, היא נרדמת רק עם ציצי/ידיים/מנשא.
לדעתי יכולת ההירדמות היא משתנה לפי צרכי התינוק ותפקידי כאמא הוא להענות לצרכים.

האם יש גיל שבו צריך להתעקש או פשוט להיות סבלניים?
כל אדם יתן לך תשובה שונה לשאלה הזו. יש שיגידו שכבר מגיל יום צריך להרגיל את הילד לשגרה (כמו בתוכנית הנוראית שמשודרת עכשיו בערוץ 8), ויש שיגידו שצריך סבלנות. רק את יודעת מה נכון ומה מתאים לכם. יכול להיות שעכשיו נכון לך להיות סבלנית, ואולי עוד כמה ימים/חודשים תרגישי שאת צריכה להתעקש. השאלה כאן מה חשוב לך.

האינסטינקטים שלי מורים לי אחרת. יש לי אמון בזוהר שהוא ידע מתי להרדם לבד
נשמע לי שיש לך כבר את כל התשובות.

תודה על כל התשובות.
בינתיים זוהר עדיין נרדם על הידיים. אבל אני מרגישה שביומיים האלה חל בי איזה שינוי. פתאום נפל לי האסימון שבמקום להלחם ולנסות להקנות לזוהר מה שנראה לי נכון אני פשוט צריכה לתת לו זמן והמון אהבה. פתאום הכל נהיה הרבה יותר קל וכייפי, גם הרדמות שלוקחת שעה.
אני מניחה שאני הופכת להיות יותר אמא כל יום.
לילה טוב...

מצחיק... כשביתי הגדולה נולדה היא היתה נרדמת רק במנשא, אחר כך רק על הכדור ואחר כך רק על הידיים או ביניקה (בערך בסדר הזה) והיו את אלו שאמרו שאנחנו מרגילים אותה, כבר אז זה הצחיק אותי כי מעולם לא ראיתי מבוגר שצריך שיסתובבו איתו על הידיים כדי להרדם, לא כל שכן ילד בן 6.
היום, היא בת שלוש ורבע, אומרת כשהיא רוצה ללכת לישון, מבקשת סיפור יונקת טיפה מסתובבת לצד השני ומרדימה את עצמה יופי, במיטה, לא על הידיים. יותר מזה, אם אנחנו לא בבית ואין לה מיטה להרדם בה בכלל לא מסוגלת להרדם על הידיים. וממש לא עשינו איתה מסע וחמש דקותיים ועניינים. זה קרה לבד בסביבות גיל שנה וחצי (בשלב ההוא היא היתה נרדמת עם יניקה ולמדה בכוחות עצמה להפסיק ולהרדם לבדה).
בהצלחה.

ומה יקרה שאני אחזור לעבודה (דבר שקורה עוד חודש וחצי) איך הוא ירדם אז?

הזכרת לי את החששות שלי עם הבכור...
כשהוא היה בן חצי שנה התחלתי ללכת לקבוצת תמיכה של שומרי משקל (פעם בשבוע, בזמן ההרדמה), והחששות היו זהים...
בסוף, בעלי הסתגדר איתו כל כך טוב, שמגיל מסויים הוא היה אחראי על מקלחת והשכבה... (טוב, בעלי מאוד מחובר לצד הנשי שלו...)

בני בן 6.5 חודשים וכן כן הוא לא יונק אלה ניזון מפורמולה... זה כמעט בגדר חטא לכתוב את זה כאן...
כשבני נולד אני מאוד הייתי בעניין של מיטה משותפת ובעלי ממש אבל ממש לא, הבנתי שאני יכולה לישון עם הילד אבל בלי בעלי ובחרתי בבעלי.
נעם הקטן ישן 3 חודשים בעריסה צמודה למיטה ואז עבר למיטת גדולים בחדר אחר, עד גיל 5 חודשים הגיע למצב שישן לילה שלם או מתעורר פעם אחת ונרדם עם ההנקה ואחר כך הבקבוק,
לפני חודש השתנו לו הרגלי השינה מקצה לקצה, הוא התחיל לקום כל שעה בלילה בערך, סירב לחזור לישון, ויכול להרדם 7-8 פעמיים בידיים ולהתעורר איך שמחזירים אותו למיטה, בסוף הלילה היה מסתיים בזה שהתינוק במיטה איתי ובעלי בסלון, אחרי מספר שבועות כאלו שיכנעתי את בעלי לנסות מיטה משותפת והוא הסכים לנסות אז הורדנו את הסורג מהמיטה שלו והצמדנו לשלנו.
טרם ציינתי שנעם מפותח מאוד לגילו הצעיר והוא כבר זוחל במרץ, יושב ועומד.
בלילה שאנחנו איתו הוא ישן יותר טוב והוא מסיים את השינה ב6-7 ולא בחמש כמו שהיה רגיל, אבל הוא פתאום רוצה להרדם רק על היידים, דבר שלא עשה מגיל חודשיים בערך, בנוסף כשאנחנו לא שם בערב מוקדם או בצהריים הוא מרבה להתעורר למרות שהוא ממש עייף ואני כל הזמן מפחדת שהוא יפול (דבר שיכול לקרות בקלות) למרות שהוא מוגן ע"י כריות, אז אני לא שקטה כשהוא ישן וכל הזמן מדמיינת את הבכי שלו.
בנתיים המסקנה שלי היא שבשינה המשותפת תורמת וגם מזיקה בו זמנית,
לפני חודש הוא התחיל עם מטפלת 4 ימיים בשבוע ונראה לי שהוא מפצה על זה בלילה, כשהוא איתה הוא בקושי ישן, נראה לי שזה סוג של מצוקה שהוא משדר אבל אני חייבת לעבוד, זה מאוד מיאש ומתסכל שלא לדבר על הפרנויות שזה עושה לי לגבי היחס שלה אליו.
אני ממש מבולבלת ולא יודעת מה לעשות...
אשמח לקבל עצות

אולי כשאת לא ישנה לידו את צריכה לסגור את הצלע הרביעית שזה יהיה מיטת תינוק רגילה.
תראי בקישור
http://www.noga-woodshop.co.il/
הם בונים מיטות תינוק צמודה בגודל של מיטת תינוק.
זה אולי יכול להרגיע...

שליחה על ידי מם* » 14 ינואר 2009, 22:41

וכאן יש בתחילת הדף
עוד יצרנים של מיטת תינוק צמודה

טוב מודה שלא קראתי את כל הדף העצום הזה, ובכל זאת רוצה להיוועץ בכן. זה מין נושא ששייך גם ל{{}}להסתדר עם שני ילדים{{}} אבל נראה לי שכאן יותר מתאים.
אחרי שנה וחצי של הפסקה מצאנו את עצמנו שוב במיטה משפחתית - פשוט כי הבן שלנו הודיע שעכשיו הוא ישן איתנו. אבל בעוד שבסיבוב הקודם היינו סתם אמא ואבא וילד במזרן צמוד, עכשיו אנחנו כבר ממש יכולים לקרוא לזה מיטה משפחתית כי הילד ישן בינינו ועכשיו יש עוד תינוקת במזרנון הצמוד וארבעתנו מתבוססים כך להנאתנו.
עכשיו אני שואלת, איך מסתדרים כשצריך להרדים את שניהם באותה שעה? אנחנו די משתגעים מהסידור הזה: התינוקת מתעוררת מכל פיפס וגם לא מוכנה לשחרר אם יש אקשן מסביב, הגדול לא ממש מעוניין להיות חרישי או לתת לי להרדים אותה כשהוא באזור, ועד ששניהם נרדמים או שאנחנו כבר גמורים לגמרי או שאחד כבר מתעלף יחד איתם וסוגר את הבסטה עד להודעה חדשה... ביומיים האחרונים הגדול הסכים בסוף להירדם במיטה שלו אם מבטיחים לו שאחר כך נעביר אותו, אבל זה נראה לי סידור עקום לגמרי.
תודה מראש לעונות.

בן כמה הגדול? כי אפשר להסביר לו (שוב ושוב) שצריך להיות בשקט כשמרדימים את הקטנה.

יש לי גם תינוק שמתעורר מכל פיפס וישר נכנס לאקשן וילדה שאוהבת לעשות רעש כשהוא ישן והיא מתארגנת לשינה).
אם היא רוצה ללכת לישון איתנו (זה קורה לפעמים) היא מבינה שהיא חייבת להיות בשקט כשמכבים את האור ומניקים את אח שלה.
היא יודעת שזה תנאי, אחרת היא לא יכולה להירדם אצלנו, זה מפריע לאח שלה ללכת לישון!
היא בת 4 וחצי.

דבר שני שאפשר לעשות זה לא להרדים אותם באותה שעה. להרדים קודם את מי שלא יתעורר כשמרדימים את השני

.

כי אפשר להסביר לו (שוב ושוב) שצריך להיות בשקט כשמרדימים את הקטנה
לא עובד. הוא ממש לא בקטע של לעזור בכל מה שקשור אליה... ובלילה בכלל הוא מאוד קנאי לי ולגופי וממש לא מעוניין להתחלק בו.
קרה כמה פעמים שהנקתי אותה עד שהיא היתה מסטולית לגמרי ואז איכשהו נרדמה לה תוך כדי דיבורים בזמן שאני מספרת לו סיפור. אבל הם באמת צריכים להיכנס למיטה באותה שעה, כי לוקח לו המון זמן להוריד הילוך ולהירדם. אם נחכה עד שהוא יירדם לא נצא מזה, וגם הקטנה -- בשעות האלה היא כבר עצבנית ולא טוב לה אפילו לעשות סיבובים על הידיים של אבא. היא מוכנה שום דבר חוץ מציצי ולישון כבר...
בקיצור, מעניין אותי אם יש כאן כאלה שניסו איזו שיטה מהפכנית שלא חשבתי עליה.

אצלנו אם נכנסים למיטה עם שניהם לפני הגדולה (3.5) מאוד עייפה אז גם היא מפריעה לקטן לישון ולוקח לה המון זמן להוריד הילוך.
אבל אם נותנים לה להיות למטה ולשחק עוד שעה היא באה למיטה שמה ראש ונרדמת.
בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שאולי תבחני שוב את נושא הלהוריד הילוך שלו. אולי הוא פשוט צריך עוד קצת להתעייף?

בחנתי, בחנתי. הגענו לעשר וחצי-רבע לאחת עשרה. לא מתאים לי, סורי. והוא גם הולך בבוקר לגן, ר"ל, ולא רוצה שהוא יקום עייף.

ובלילה בכלל הוא מאוד קנאי לי ולגופי וממש לא מעוניין להתחלק בו
אבל יש עוד תינוקת והיא צריכה לישון, אז אם לא תשמור על שקט לא תוכל להיות פה, איתנו במיטה המשפחתית.
(יכול להישמע נחמד בטון רגוע ונעים, בכתב זה נראה קשוח יותר)

הוא ממש לא בקטע של לעזור בכל מה שקשור אליה
לא לעזור אבל גם לא להפריע במקרים מסוימים.
אצלי היא יודעת שאם היא לא תפריע לו ללכת לישון בצהרים, למשל, אני מיד אחרי זה אקרא לה סיפור או אשחק איתה.
היא רואה את הרוח שבזה בלי להיכנס בכלל לנושא של עזרה עם התינוק.
שווה לה לא להפריע לנו כי אז יש יותר זמן בשבילה.
זה לא כזה אידיאלי אבל לפעמים זה עובד

.

הם באמת צריכים להיכנס למיטה באותה שעה
אולי במקרה כזה באמת עדיף להעביר אותו אליכם אחרי שהוא נרדם,
אם יש כזה בלאגן בלילה.

דרך אגב, בן כמה הוא?

הטעות היא הנוהג המוזר שהפך לטאבו של הקראת סיפור לפני השינה.

הוא בן שלוש וחצי. ועוד המון דברים הוא לא יוכל לעשות במיטה המשפחתית, אוהו כמה דברים סחטנו ממנו בשבועיים האלה...

חלק עבדו וחלק פחות...
ניצן, למה טאבו? ולמה מוזר? אחרי ארוחת הערב ולפני השינה יש זמן איכות מיוחד במינו: הוא משחק לו, הרבה פעמים בעצמו, נואם נאומים וממציא המצאות, מקשיב למוזיקה ובכלל נראה עסוק מאוד. כל עוד ישן במיטה שלו, הלך לפעמים לישון עם מוזיקה ואפילו הסתכל לבדו בספרים, ולפעמים קיבל סיפור-שניים-שלושה, תלוי בשעה, בעייפות ובאורך. הסיפור הוא זמן אינטימי ושקט שלו אתי או עם אבא -- רוב אחר הצהריים הוא עסוק ופעיל וקופצני מדי בשביל סיפורים.

הטעות היא הנוהג המוזר שהפך לטאבו של הקראת סיפור לפני השינה.
למה נוהג מוזר ולמה טאבו?
יש אנשים שזה אחד הרגעים היפים ביותר של היום שלהם.

ועוד המון דברים הוא לא יוכל לעשות במיטה המשפחתית, אוהו כמה דברים סחטנו ממנו בשבועיים האלה... tilted חלק עבדו וחלק פחות...
סליחה, אבל אני מאבדת אותך. מי קובע בבית? מה זאת אומרת סחטנו ממנו? איזה המון דברים אי אפשר לעשות במיטה בלילה מלבד להיות בשקט ולא להפריע לעוד מבני הבית לישון?

אני שואלת בטון נחמד

.

גם אצלי אותה הבעיה עם פתרון שמצאנו שעובד לעת עתה. הגדולה בת ארבע וחצי והקטנה בת תשעה חודשים. אנחנו עושים הפרדת כוחות: אני נכנסת עם הקטנה לחדר להניק ולהרדים (לרוב די מהיר בסביבות שמונה בערב) ובנתיים הגדולה עם אבא בסלון בהרגעות לקראת שינה, שוכבים על שמיכה על השטיח, אורות נמוכים בלבד, לפעמים היא מסכימה שהוא יקרא לה סיפור ולפעמים היא מחכה שאני אסיים עם הקטנה ואבוא לקרוא לה. בכל-אופן זה זמן שקט ולרוב היא נרדמת בסלון. כשסיימתי עם הקטנטנה אני משתדלת לשכב ליד הגדולה בסלון , לספר לה או לקשקש ולהתלטף איתה והיא נרדמת כך די בקלות. רק יותר מאוחר מעבירים אותה לחדר שלנו שבו כולנו ישנים יחד עם הקטנטנה.

איזה המון דברים אי אפשר לעשות במיטה בלילה?
למשל לאכול במיטה, למשל לדחוף את אחותו, להשתלט על המקום של אמא...לא חסר. ככה עברו כמה ימים שבהם כל דבר כזה גרר איומים: "אם תעשה כך וכך תחזור לישון במיטה שלך". בסוף נהיה לנו לא נעים מהקטע...
מילא, היום נפל שדוד בשמונה. אחותו הפושטקית לעומת זאת המשיכה עד איזה תשע ורבע בנחישות ראויה להערצה להשלים את החומר, להתהפך (גם תוך כדי הנקה) ולדחוף את הטוסיק למעלה.

אצלי היא יודעת שאם היא לא תפריע לו ללכת לישון בצהרים, למשל, אני מיד אחרי זה אקרא לה סיפור או אשחק איתה.
פשוט הורס אותי איך הוא לא קולט את זה. מיליון פעם כבר אמרתי לו, תן לי שנייה להרדים אותה ואז אני אבוא אליך לסלון ונשחק שנינו, באלף וריאציות - לא. הוא פשוט לא יכול לתת לזה לקרות.

תמי, הפתרון שלכם נשמע כמו משהו שיכול לעבוד גם כאן. לא אם אני לבד אבל כששנינו כאן בהחלט.

שליחה על ידי פלו* » 08 מרץ 2009, 22:38

כשאני לבד עם שני הילדים אז אני מרדימה התינוק במנשא (תוך כדי הנקה, אבל לא חייב), ובזמן שאני מתהלכת בסלון אני שרה לשניהם, והגדול בינתיים שוכב עחל המזרון בסלון ולפעמים נרדם תוך כדי. לפעמים מספרת סיפור תוך כדי. לפעמים - אם תינוקי ממש חייב שיר - שרה את הסיפור שרוצה לספר.

הפרדת כוחות ככל האפשר, ולשאוף לאט לאט להפריד את שעות ההרדמה שלהם. הייתי אומרת שהיא קטנה יותר אז שתואיל בטובה להירדם בשעות של קטנים (שבע? שמונה גג?) אבל אני יודעת שלא בהכרח זה עובד. אז אולי הוא קודם? בכל אופן דגש על לשאוף ועל לאט. כרגע זאת תקופת מעבר. זה כמו שמזיזים משעון קיץ לחורף או להפך, לוקח זמן להסתגל לריתמוס החדש.

תינוקת בת שנה וחודשיים. הבעיה שלי היא שכל פעם שאני משכיבה אותה לישון (במזרון צמוד לשלנו), אם אני לא נרדמת אז גם היא לא. היא נרדמת רק בהשראה אישית... וזה ממש מעצבן, כי מה אם לא בא לי בדיוק עכשיו לישון, או שמאוד בא לי אבל יש לי מלאן דברים לעשות? מישהו נתקל במצב כזה?

ברור...הפיתרון שלי- לעשות מדיטציה של נשימות בזמן שאני מניקה לפני השינה, או לשיר לו שיר ערש שהמצאתי. זה מאד מרגיע את שנינו, וככה הוא נרדם בקלות, ואני בדרך כלל רק מתנמנמת וקמה כשהוא נרדם. כשאני מאד מאד עייפה (בערך אחתלשבוע) אני משחררת ונרדמת יחד איתו.
בימים שאני עייפה וחשוב לי לעשות דברים בכל זאת בערב, אני מבקשת מהבן זוג שפשוט יעיר אותי למקרה שצנחתי בלי משים

גם לי זה קרה קורה ובטח גם יקרה...
כשאני לא רוצה להשאר במיטה אני לוקחת אותה איתי ומרדימה אותה איפה שאני נמצאת. (למעשה עכשיו בילדה השלישית נשבעתי יותר לא לשכב שעות מתוסכלת במיטה ולהניק ילדה שמסרבת לישון בלעדיי.
אני פשוט בערב יושבת לי להנאתי מול הטלויזיה ומניקה אותה עלי עד שהיא ישנה מספיק עמוק בשביל לעבור למיטה ולהשאר שם לבד עד שאני אבוא לישון)

אני עם אינדיאנית (בלב וברוח גם...), הפתרון שלי היה לשים במנשא על הגב, משעמם שם, נרדמים בצ'יק תוך כדי שאני עושה מה שאני צריכה לעשות. עובד אגב, בכל שעות היום.
כשהאמצעי שלי היה קטן הוא היה נרדם רק על הגב, מה שדרש ממני להיות בפעילות, הוא היה נרדם הכי טוב כשהייתי מנקה וזה היה תור הזהב של הנקיון בביתי...
בכורתי אהבה להרדם לי על הגב כשאני על המחשב, ככה הכרתי את באופן. כרגע הצעיר נרדם במיטה לרוב ורק לעיתים רחוקות מתקשה להרדם אם נאמר חווה יותר מידי דברים בשעות לפני השינה (די משעמם פה באופן כללי בשעות הערב כך שזה נדיר למדי) אני נזקקת לטכניקה המעולה הזו. אין דבר משעמם יותר מלשכב ליד תינוק שלא רוצה/מצליח להרדם אם זה מה שאת ממש לא רוצה לעשות באותו הרגע ואני גם מאמינה שהאנרגיה הזו עוברת לילד, אם את משדרת "תרדמי כבר! אני צריכה ללכת לעשות כך וכך..." איך אפשר להרדם ככה?

תודה, חבקנית עצים צודקת, אני בטוחה שהאנרגיה הלחוצה עוברת אליה. הבעיה היא שפשוט אין סיכוי להעביר אותה ישנה מהמנשא למיטה, היא מתעוררת וזהו, קדימה לחיים. ולהסתובב עם המנשא על הגב כל השנ"צ (שיכול להיות גם 3 שעות) זה עוד יותר עונש מאשר להירדם לידה. אבל רותה, את יכולה לפרט על עניין המדיטציה?

שוב תודה לכולן.

שלום לכולן\ם
אני אב טרי טרי וחדש בפורום זה
תינוקינו בן החודש ישן בעיקר ביום ובלילה לוקח לנו הרבה זמן עד שהוא מוצא מנוחה (וגם אנחנו)
אני וזוגתי שעכשיו סוף סוף ישנה מטלבטים האם אחרי שהתינוק נרדם במנשא להעבירו למיטה שלנו? לפעמים זה מצליח לנו ולפעמים הוא מתעורר אחרי זמן קצר.
היום הוא נרדם על הידיים (שזה תענוג צרוף) ובפעמים אחרות הוא אנרגטי מאוד ורק הליכה וסיבובים בחוץ עוזרים לו למצוא שלווה.
בגדול אני נהנה מאוד לטייל איתו במיוחד לאור הכוכבים והירח אבל היום אחרי זה מלווה בעיפות.
מחכה לשמוע מניסיונכן\ם

האם אחרי שהתינוק נרדם במנשא להעבירו למיטה שלנו?
באופן אישי, אני לא מצליחה להעביר את הבת שלי מהמנשא למיטה ישנה. לא בלילה, לא בצהרים, לא בכלל. מבחינתי להרדים במנשא אומר שהיא נשארת במנשא.
כך, שבלילה אני מרדימה רק על הציצי, ובשאר היום משתדלת שהיא תהיה במנשא ותרדם מעצמה, תוך כדי שאני עושה דברים אחרים. אבל זה עכשיו שהיא במנשא גב ואני יכולה באמת לעשות דברים אחרים.