הצילו מה קורה לתינוק

[אמא_על_סף_ייאוש*]

לא הצלחתי למצוא דף מתאים במדור תינוקות / שינה, וגם ראיתי שלא ממש עונים שם לשאלות, אז אני כותבת כאן...
עורכים מנוסים מוזמנים להעביר לדף מתאים יותר, והורים מנוסים מוזמנים לענות!

התינוק שלי בן 4.5 חודשים. מלפני שבועיים הוא:

• נרדם רק על הידיים - יום ולילה, לפעמים רק אצלי ולא אצל אבא (במנשא הוא כבר כבד לי, וגם הוא הרבה פעמים מנסה לתלוש את הבד מעליו, כאילו שזה מציק לו)
• מתעורר כל 40 דק' במהלך היום ומתקשה לחזור לישון
• כמעט ולא לוקח למוצץ
• לא מסכים לבקבוק (של חלב שאוב, כשאני יוצאת מדי פעם לעבודה)
• מתעורר כל שעה ורבע בלילה וחוזר לישון רק אחרי שאני מסתובבת איתו על הידיים רבע שעה (לא נרגע בהנקות)

למה? האם זה הכל תופעות של שיניים (הוא מרייר ומשפשף חניכיים)? וגם אם כן, איך אני אשרוד את כל התקופה הזו ככה (קראתי בדף על בקיעת שיניים שזה יכול לקחת חודשים...)
קשה לי - אני עייפה ומותשת, מרגישה שכל הטיפול נופל רק עליי, לחוצה מהמטלות שהתחייבתי אליהן (עבודה, לימודים) ושפתאום אין לי מתי להתפנות אליהן

אני מוצאת את עצמי חושבת יותר ויותר על הלוחשת לתינוקות וה"הורות המשובשת", מאשר על ד"ר סירס וההורות המקושרת...
ואני ממש לא רוצה לחשוב על שיטות הלוחשת, אבל הסביבה, אוי, הסביבה... מתישים אותי במבטים והערות...

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

עם מי הוא נשאר כשאת יוצאת לעבוד?
אולי הוא עדיין לא בשל להפרד ממך?

[שירי_בן_דב*]

השאלה המתבקשת, מה עובר על הבית? מה עובר עליך? איזה משימוןת לקחת על עצמך שאת חייבת להשלים ודוקא עכשיו כשנולד לך תינוק? אולי אם תסכימי לדחות כמה מהן או לוותר, את תהיי יותר רגועהץ זה יקרין עליו וגם הוא ירגע. מה עם בעלך? מה עובר עליו? מה עם היחסים ביניכם? האם יש עוד נפשות בבית? אם יש מתח בסביבה, התינוק תמיד יושפע.
בכל מקרה,, וזה יעבור. חיבוק

[הילה_גביש*]

יש מוצרים מוצלחים וטבעיים לעזרה לך ולתינוק בתקופה של הוצאת השיניים, ראי ב בקיעת שיניים . לנו עזר שורש סיגלית (יש לקנות בביבי טבע אפשר לבקש שישלחו לכם אם גרים רחוק) וגם תרופה הומיאופטית קמומילה.
בכל מקרה בכל פעם שלקטני(1.5) יוצאות שיניים זו תקופה שאני פחות ישנה והוא הרבה מאד עלי (יונק עדיין). ככה אני בחרתי מתוך ידיעה.
מקווה שעזרתי במשו.

[הילה_גביש*]

סליחה בקיעת השיניים

[עפרה_שחר*]

יקירה- לא תאמיני אבל כולנו פעם היינו במצב הזה שאת מתארת בדיוק! את הופכת מבחורה לאמא- ויש גם כאבי גדילה בדרך...
גיליתי שאצלי- ככל שהיו יותר רגשות אשמה (על כל מיני דברים ממשיים ודימיוניים), דאגתי יותר, כמין פיצוי כזה לא כל כך בריא. לא מקנאה בך, אנחנו יודעות כמה זה קשה לפעמים להפוך מגורת אמהות לאחת שכבר היתה בסרט הזה ומכירה. תיכף זה יעבור, תתיחסי לזה כמו אל ציר ותזכרי מה שאני אומרת לך (במבטא פולני:)את תתגעגעי לזה מאד. עד כדי כך שתרצי לעבור את זה שוב עם עוד ילד! אבל אז כבר תהיי מנוסה ומשופשפת ותיעצי לאימהות חדשות לחוצות בבאופן : )
הכל בסדר מותק. אם זה ירגיע אותך- קחי אותו לבדיקת רופאה. אם את רוצה המלצות- כתבי מאיפה את. חיבוקים.

[יעל*]

ליבי איתך...
כדור פיזיו יכול להקל על גבך בעניין ההרדמות
מנוחה שלך בכל עת שמתאפשר
ובעיקר נשימה עמוקה פחות ריגשי אשמה (ואני יודעת שיותר קל להגיד ולבצע)
זה תקופה וזה עובר ולא חייב להיות חודשים יכול להיות ימים
וחוץ מזה בקשי וקבלי עזרה

[פלוני_אלמונית*]

לדעתי בתור אמא לארבעה רוב הפעמים שעברנו תקופות כאלה זה היה בגלל סיבות פיזיות לחלוטין כמו כאבי אוזניים ( דרך אגב מאד מתאים לי לתיאור...) וכד' כדאי גם ללכת לרופא

[אמא_על_סף_ייאוש*]

וואו, רק לראות את כל התשובות פה, גרם לי לבכות מהתרגשות. תודה, לכולכן, על התשובה המהירה, ועל כל החיבוקים והתמיכה.

ולשאלותיכן -

• הייתי אצל הרופאה דבר ראשון כדי לשלול אוזניים / שיניים / כל דבר אחר. הרבה תמיכה לא קיבלתי שם אלא בעיקר תשובות לקוניות: "האוזניים נקיות, לשיניים הוא עוד קטן מדיי, יכול להיות שזה עניין של גיל..." אם יש המלצות על רופאה מבינה / רגישה יותר באיזור ירושלים, אשמח.
• כשאני יוצאת לפגישות בענייני עבודה (לא יותר מפעם בשבוע) הוא נשאר עם אבא בבית, שמאושר על ההזדמנות להיות איתו. עד עכשיו הסידור הזה (כולל הבקבוק) עבד מצוין...
• ה"מטלות" הן ספורות יחסית - אני עובדת בפחות משליש משרה והרוב מהבית (עד עכשיו עבדתי רק בשעות שהוא ישן וזה הספיק בהחלט), מהלימודים נשאר בעיקר מבחנים שכרגע אין. אבל זה באמת מלחיץ אותי יותר ממה שזה בפועל ואולי זה מקרין אליו. להירגע, אתן אומרות...

[רוני*]

מצב לא נעים כלל...
לפי הרפואה הסינית יש מספר אבחנות מבדלות לגבי בעיות שינה כאלה..
כדי למקד את הבעיה: איך הוא מתעורר? (בוכה ועצבני או במצב רוח טוב?)
איך הוא במהלך היום?
האם היה חולה וקיבל תרופות? האם קיבל חיסון בגיל 4 חודשים וזה התחיל אז?
איך היתה הלידה? רגילה \ מכשירנית?
אם את רוצה תעני או פה או בדף שאלות למטפלת ברפואה סינית לילדים.

[איילת_חן*]

ממליצה מאד על ד"ר ליאורה אוריאל - מקבלת במכבי או פרטי.
משלבת רפואה קונוונציונאלית והומאופטית ומאד רגישה לתנוקות ולילדים.
היא מאד עמוסה, אבל אפשר בשלב ראשוני לפנות אליה אפילו בסמס והיא עונה.
טלפון 050-5748146

[אסנת_אמא*]

מצטרפת להמלצה על ד"ר אוריאל. היא רגישה מאוד ומסתכלת על הדברים מנקודת מבט רחבה.

[טאו_להורות*]

ברוכה הבאה למועדון
אני מזדהה עם האמירות של עפרה
זה קשה נורא אבל אפשרי.
אחרי שביטלת את כל האפשריות למחלה כלשהיא
מים.
מים באמבטיה בטמפ' נעימה בהתחלה איתך ולאט לבד יכולים לאפשר תנועתיות והפגת המתח של שניכם

[צילי*]

שלום אמא,
דווקא מתוך תמיכה בדרכה של הלוחשת (בעיקר בכל הנוגע לענייני שינה אבל לא בהרבה דברים אחרים) חשוב לציין שני דברים - את כותבת שהמצב הזה החל מלפני שבועיים. מאוד חשוב לדעת מה היה המצב לפני כן. הלוחשת עצמה כותבת שלא עושים ניסיונות כמו שהיא מציעה (ובעיקר אם מדובר במהפכה של ממש בהרגלים) בתקופה לא טובה או כזו שכוללת התפתחות פיזית ספציפית כמו שיניים. בשביל הדברים שהיא מציעה צריך נחת ופנאי. אם מדובר פשוט בהרגלי שינה שהחריפו או שנמאס לך מהם אז אולי יש לזה מקום.
בנוסף, בין השורות שלך עולה שאת שוקלת את דרכה של הלוחשת בתגובה ללחץ הסביבה. אני יכולה רק להציע לך לשים פס על הסביבה. אם את הולכת בדרך שאת מאוד מאמינה בה בניגוד לדעת הסביבה אז סביר להניח שאת צודקת. ואם את בוחרת בלוחשת רק כדי שהסביבה תרגיש שהיא כופפה אותך להיות כמו כולם אז ממש חובה לבעוט בסביבה הזו. במצבי לחץ ומצוקה כדאי מאוד להיות שלמים עם מה שאנחנו בוחרים לעשות. אני חושבת שתינוקות מרגישים מיד את חוסר הביטחון שלנו ומגיבים בהתאם. תבחרי בדרך מסוימת רק אם את שלמה איתה.
במידה ואת מתלבטת לגבי הלוחשת באופן ספציפי, אני יכולה לומר לך מניסיון שהלוחשת מציעה דרך מאוד נעימה להקניית הרגלי שינה. נכון, זה לא מתאים למי שמעוניין במיטה משפחתית אבל מי שבוחר אחרת יכול להפיק מזה המון. זו דרך שהיא קשה מאוד להורה, בעיקר אם המצב חמור, אבל היא רגישה מאוד לצרכים של הילד ובעצם, כל בכי שלו מקבל מענה מיידי בהתאם למה שהוא "מבקש". אני רואה בה דרך שמזכירה קצת את שיטת הפשפושים של גידול ילדים בלי חיתולים - היא עובדת על קשב מאוד עדין והבנה של צרכים. אגב, לא תופתעי לשמוע שהיא עצמה תומכת בהסרת החיתולים בגיל מאוד צעיר, מייד כאשר הילד מתיישב בעצמו, כי גם שם היא מבססת את הרעיון על קשב לצרכים.
מה שאני מנסה לומר ביותר מדי מילים זה שלא כדאי לבחור בלוחשת רק בגלל לחץ אבל גם לא כדאי להרתע ממנה בלי קריאה מעמיקה של הספר.
את הולכת בדרך לא קלה. שיהיה לך בהצלחה.

[עפרה_שחר*]

נכנסת לבדוק מה שלומך, תזכרי שלוקח חודשים לאזן את ההורמונים אחרי לידה והרגישות והמח שלך עדיין לא מאוזנים. תמצאי דרכים להקל על עצמך ותחשבי על הדברים המהנים גם ביחסיות של הקושי: הוא הרי לא צורח מכאבי תופת 24 שעות במשך שבועיים! כמה שפחות דרמה, שלא תלחיצי את עצמך יקירה. לכי לסיבוב שעה מחוץ לבית כשהוא במצב רוח טוב. לימודים ועבודה בא לך טוב עכשיו? את מרוכזת? נעים לך שיש לך משהו שלא קשור בהכרח באימהות או שזה לא זה ותחכי סמסטר? לפעמים פשוט נכנסים לכמה התחיבויות מראש בלי ממש להצליח לעמוד בהן- תראי מה אפשר לשים רגע בצד. קריירות מצליחות לא בורחות... להתחיל משפחה זה וואחד פרוייקט שאסור להזניח! חיבוקים לשלושתכם.

[אמא_נוספת*]

מצב מוכר, מוכר, מוכר מאוד!
צפיתי בתוכנית על התפתחות תינוקות בנושא בקיעת שיניים - תהליך הבקיעה הוא ארוך (הרבה יותר ממה שחושבים).

• בני הבכור התחיל לסבול מכאבי בקיעת שיניים כבר בגיל ארבעה חודשים (והשן הראשונה בקעה שהיה בן 9 חודשים).

יש תינוקות שסובלים מזה נורא ויש כאלה שפחות (למשל יש הבדל בין שלושת ילדיי).
בני הבכור, כאשר בקעו לו השיניים העליונות (בגיל 10 חודשים), החניכיים שלו היו נפוחות עם שטפי דם פנימיים - וזה כאב לו מאוד.

• בני גם לא ישן הרבה, אני זוכרת שעשיתי מעקב ורשמתי כמה שעות הוא ישן. בין 8 ל-10 שעות ביום שהיו מאוד מאוד מפוזרות - רבע שעה, חצי שעה, שלושת רבעי שעה במשך היום (היו גם פעמים שיותר) ובלילה התעורר כל שעתיים-שלוש.

כשבני התחיל לזחול וללכת אז היה שינוי משמעותי ברצף השינה.

• שלושת ילדיי היו צמודים אליי (ציצי/ידיים/נוכחות שלי) למשך תקופה ארוכה מאוד - וזה מעייף מאוד מאוד.

אבל - הייתי חוזרת על זה שוב כי אני לא יכולה אחרת. (אני אמא בחינוך ביתי - אין לי מושג איך הייתי עוברת את התקופות האלו אם לא הייתי נשארת בבית).

מאחלת לך הרבה כוחות להמשך
.

[סיגל*]

אם את זקוקה לעזרה ספציפית אשמח לתשאל עבורך בעזרת קינסיולוגיה או תיקשור מרחוק ולקבל תשובות, איבחון מדוייק ומהו הטיפול המדוייק ביותר עבורכם. אני זמינה ב 0528695244. בהצלחה ולבריאות סיגל

[אמא_על_סף_ייאוש*]

לרוני
איך הוא מתעורר? (בוכה ועצבני או במצב רוח טוב?)
אם הוא מצליח לישון טוב (היום למשל ישן שעתיים במנשא) הוא קם חייכן ושמח. אם לא, אז לפעמים ככה ולפעמים ככה.,
איך הוא במהלך היום?
בדר"כ חייכן ושמח. לפעמים רטנוני ועם פתיל קצר (מתעצבן מהר, מתעייף מהר וכו')
האם היה חולה וקיבל תרופות?
לא
האם קיבל חיסון בגיל 4 חודשים וזה התחיל אז?
כן!!!
איך היתה הלידה? רגילה \ מכשירנית?
רגילה, קצרה מאוד, בשבוע 37.

[אמא_על_סף_ייאוש*]

לצילי
למעשה הכל התחיל עם הלוחשת.
קיבלתי את הספר מיד אחרי הלידה, וחשבתי שככה מגדלים תינוקות - לפי זמנים קבועים, לפי שגרה, לפי כללים. אישי, דרך אגב, התנגד מהרגע הראשון, בעיקר לכל כללי השינה שלה, והתעקש להרדים אותו על החזה שלו כי הוא רצה להיות קרוב אליו כמה שרק אפשר. די מהר גם אני נשביתי בקסם של להיות קרובה אליו, וגם גיליתי כמה וכמה דברים שלא אהבתי בלוחשת..
עם זאת, המשכתי מדי פעם לנסות ולהרדים אותו בשיטות שלה. בלילה הוא תמיד היה נרדם לבד במיטה, אחרי אמבטיה ועיסוי, מעצמו - בלי בכי, וישן היטב למעט התעוררות אחת או שתיים להנקה. במשך היום זה היה מורכב יותר - בהתחלה הוא היה "מציית" (לעטיפה, לטפיחות, למוזיקה המרגיעה וכו'), אחרי יומיים שלושה הוא כאילו היה מבין שמדובר בכלל מתוך שיטה, ואז מתנגד אליו.
באיזשהו שלב החלטתי שכל העניין מגוחך, שאני אוהבת שהוא נרדם בשקט ובשלווה, שאני שונאת להרגיש שאני מאלפת אותו, ושלא אכפת לי להחזיק אותו כל זמן שהוא ישן. להיפך.
מצד שני, הוא הולך ונעשה כבד וקשה לי לסחוב אותו, ועכשיו הוא כאמור גם לא ישן בלילות, וזה הכי קשה.
אז מה אני רוצה לומר בעצם? שלא בא לי על השיטות של הלוחשת, אני לא אוהבת לגדל אותו ככה. אבל כשקשה ואני לא יודעת מה לעשות, והשכנות שלי מסתכלות עליי כאילו אני משוגעת כשאני מסתובבת איתו בחצר על הידיים, וסבתא שלי אומרת שכל בעיות הדור שלנו נובעות מכך שההורים נכנעים לילדים, אז אני מוצאת את עצמי מהרהרת בכל זאת ב"הרם הורד", בניגוד לנטיית הלב שלי.

<למה אני ערה ב-11 בלילה, אם הוא ישן?!>

[ניצה_פורחת*]

תפילות תפילות תפילות.
אצלי זה עבד מצויין (למרות שאני לא אוהבת להשתמש בפועל "עבד" לגבי תפילות).
זו תקופה קשה בשבילך, ואכן כאשר לא יודעים מה יש לתינוק זה מתסכל, מייאש.
אני בתקופה כזאת ניסיתי המון דברים. לפעמים פשוט נתתי לילדה לבכות וזהו. או שנתתי לבעלי להסתובב איתה על הידיים בלילות.
אכן היה מתיש.
אבל עבר. ברוך השם.
מה שכן, מהרגע שהתחלתי להתפלל כל יום להשם, שתישן היטב, שיהיו לי כוחות, שקשה לי ושאני זקוקה לשינה וכו', היא התחילה לישון טוב יותר.

[רוני*]

_האם קיבל חיסון בגיל 4 חודשים וזה התחיל אז?
כן!!!_
בראיה סינית - יכול מאוד להיות שזה שורש העניין.
שינויים בהתנהגות בעקבות חיסון זו תופעה מוכרת וכדאי לטפל בה. הטיפול הוא בעזרת דיקור. ככל שמטפלים קרוב יותר למועד החיסון הטיפול קצר יותר וסביר שיהיה יותר מוצלח.
אני מוסיפה קישור למאמר מקצועי ברפואה סינית בנושא, הוא די טכני ובעיקר משתמש במושגים מאוד סינים אבל אולי זה יעניין אותך: http://www.sinit.co.il/article.aspx?id=184
אם את רוצה פרטים נוספים, או סתם לדון בעניין ולראות אם יש מה לעשות, צרי איתי קשר ב- roni pelli ### yahoo.com ותשאירי טלפון, או שתכתבי לי אי מייל ואני אשלח לך את המספר שלי.
רוני

[tאמא*]

לאמא על סף, קודם כל קבלי . דבר שני יש לך ולבן זוגך אינטואיציה מצוינת, הישמעי לה! לסבתא שלך ולשכנות יש אולי כוונות טובות, אבל הן לא בדיוק עוזרות.
נשמע לי שלמרות הקושי הפיזי, על הידיים הרבה שעות בלי שינה וכו... הדבר המלחיץ ביותר זה הסביבה. אז זהו שהם לא יודעים יותר טוב ממך. אני היתי עונה לכל הדואגים "מפינוק יתר", או כפי שסבתא שלך אומרת "את נכנעת לילד ": שאלו הצרכים של הילד להיות כמה שיותר על הידיים, הבנות שלי נולדו מוקדם הגדולה בשבוע 34, והקטנה ב 35, עם הגדולה אמרתי לסביבה שניסתה "לתמוך" שזה מה שנאמר לי בפגיה, היא צריכה על הידיים יותר כי נולדה מוקדם, מה שנכון רק הכשרתי את זה עם סיפור הפגיה. עם הקטנה כבר התרגלו אז פחות ניג'סו.
עם הקטנה אושפזנו בבית חולים מעט לאחר שנולדה, וגם שם הורים,אחיות ורופאים דאגו מכך שהיא כל הזמן על הידים (אפילו ישנה איתי) עניתי פשוט : אלו הצרכים שלה כרגע . כששדרתי בטחון אז גם הפסיקו להציק לי.
חשבי מה הכי טוב לך ולילד. האזיני לאינטואיציה ולהרגשה של שלושתכים. ואז הקשיים האוביקטיבים יהיו יותר קלים.
וכן זה עובר... באים קשיים אחרים.... והכל מלווה באושר, חרדה חששות ושמחה .. או במילה אחת אמא!

[עירית*]

גם בתי (היום בת שנה ו-7 חודשים) ואני היינו צמודות במשך חצי השנה הראשונה. היא ישנה רק עלי, במנשא אחרי טיולון קצר באויר הפתוח (גם באמצע הלילה, ורק בחוץ, ליד חלון פתוח לא עבד... כנרא ה יש חיישנים כמו לגבי עמידה ולא ישיבה...) כולם אמרו לי שאני עושה "טעויות של ילד ראשון" ושאני מפנקת אותה והיא לא תלמד לישון לבד.
אז ככה, כיום היא עצמאית, יודעת לשחק ולהעסיק את עצמה לבדה בצורה יפהפיה (אני ברקע, אבל היא לא זקוקה לי בכל רגע). הולכת לישון בכוחות עצמה (לאחר "טקס" הכולל סיפור וכו'). כמובן שלפעמים יש לילות שיותר קשה, שהיא צריכה אותי לידה, או "אפילו" להרדם על הידיים, אבל זה חריג.
אני מאמינה שהיא מילאה את הצורך שלה בצמידות אלי (והצורך שלי להיות צמודה אליה לא פחות!) וזה מה שמאפשר לה להתנהג היום כפי שהיא מתנהגת. זו בדיוק הסיבה שאין לי שום בעיה להחזיק אותה על הידיים בלילות החריגים הנ"ל ודברים דומים. לאחרונה היא התחילה לדבר והיא ממש מבקשת בצורה ברורה: "אמא אטף אוש קקח" = אמא ללטף ראש ומצח. "אמא פה"=אמא שבי פה (לידי...).
אגב, אני לקחתי מהלוחשת את עניין המחזוריות שהיא מדברת עליו (שינה, אוכל משחק) אבל לא מבחינת הלו"ז, אלא מבחינת קיומה של מחזוריות כזו. אצלנו במשך תקופה ארוכה זה היה בפרקי זמן של שעתיים. זה היה לי לעזר מבחינת ההקשבה והפיענוח של ההתנהגות שלה, פירוש הבכי (רעב/עייפות/חוסר נוחות וכו') וזה מאד הקל עלי.
אה- ודבר אחרון, אחותי, ממרומי גידול 4 ילדים אמרה לי (מה שהסתבר כנכון) שבגילאים האלה כל שבועיים הכל יכול להשתנות, וגם אחרי שיש תקופת "שגרה" מסויימת, היא יכולה להשתנות (להקלה, לקושי) במהרה, אז פשוט (בכלל לא פשוט) לנשום עמוק. אני נשמתי (עדיין נושמת) וגם השתמשתי לא מעט ברסקיו (ובעיתות קשות- גם נתתי לליה - זה מותר).
דבר אחרון בהחלט: מתוך אלפי העצות שקיבלתי מכל מי שפגשתי, אימצתי ואני מעבירה הלאה עצה אחת: חבר המליץ לי (אפרופו טעויות של הורים עם ילד ראשון ופינוק) לעשות מה שנכון לי אינטואיטיבית ולהתעלם ממי שמבקר. כמה פשוט ככה נכון.
סליחה על המגילה, עירית

[אמא_על_סף_ייאוש*]

עירית - זה נשמע בדיוק כמונו (חיישני העמידה, אימוץ הדברים מהלוחשת). כמה נחמד לשמוע שזה מתפתח בכיוונים טובים!!!

ושוב המון המון תודה לכל מי שכותבת. זה באמת מחזק אותי.

[אמא_נוספת*]

מחזקת את מה ש - tאמא ועירית כתבו לך.
התקופה הזאת כל כך קצרה (וגם קשה),
אני זוכרת שכל הזמן אמרתי לעצמי שאני לא רוצה שהזמן יעבור מהר,
אבל הוא עבר....
ויש תמיד קשיים.....

[עפרה_שחר*]

דברי עם העוגיה על מנשא טוב. לא תאמיני איך איכות החיים שלך תשתפר, הקטן יהיהנינוח והרוגע ישוב לשרות במעונכם.

[נאוה_פרנס*]

לשיניים הוא עוד קטן מדיי
הוא לא!
הבן שלי התחיל להראות סימנים של הוצאת שיניים בגיל חודשיים בערך.
בספרים כתוב: 'רק אחרי 5 חודשים'
כל המומחים ובעלי הניסיון אמרו גם הם: 'צעיר מדי'
בגיל 4 חודשים הוא כבר חורר אותי עם 2 השיניים הקדמיות (עדיין אין להם שליטה מלאה על הלסת והיא ננעלת לפעמים על השד - אאוץ'!!)

עיצה:
כשהוא חסר מנוחה, החזיקי אותו על הידיים, אבל....
במקום להתעסק איתו, (במקום לחפש מה מציק לו),
התעסקי עם עצמך: תנשמי עמוק, הרפי את השרירים, את הלסת, את המצח.
שחררי את הדאגה ומלאי את הראש במחשבות נעימות ובאהבה.
רק אחרי שאת מרגישה שאת רגועה ושלווה וסומכת - על עצמך, על אלוהים, על תהליך החיים,
רק אז הפני את תשומת הלב אל הילד.
תחילה התבונני והקשיבי:
איזה בכי זה?
תנועות הגוף - מה הן מעידות? (למשל: אם כואבת לו הבטן הוא ינוע שונה מאשר אם הוא סתם עייף מדי)

מתוך השקט שבנית טרם ההתבוננות,
חפשי מענה למה שאת מזהה.

ויתכן שעדיין לא תדעי....
אז חבקי אותו ונשמי עמוקות.
היי נוכחת בעת מצוקתו - על מנת שלא יעבור אותה לבד.
עם זאת, שמרי על שקט - אפשר שתהיה לילדינו מצוקה שאין לנו אפשרות לפתור.
האלטרנטיבה היא להעביר את המסר: אתה לא לבד

[מיצרת_מציאות*]

ממליצה על הספר "לישון בלי לבכות"

[עוד_אמא*]

ממרומי השנתיים וחצי של גידול בני....החודשים הראשונים בחייו נראו ממש כפי שאת מתארת - כמעט מיןם היוולדו. בכי ארוך שלא ניתן להרגיע בשום דרך - גם לא בניענוע אינסופי על הידיים. התעוררות כל שעה וחצי בלילה. נרדם רק על הידיים, וכשמנסים להעביר למיטה - מתעורר. כל צליל שנשמע בבית היה מעיר אותו. זה קשה. כל - כך, כל - כך קשה, להיות בלי שינה, לשאת כל היום את התינוק ולשמוע את הבכי שלו עוד ועוד ועוד. והלכנו להתייעצות עם "מומחית" והלכנו לאוסטריאופט, ולא ממש עזר. שיניים - אני בספק, זה התחיל מוקדם מאוד, והוא הוציא שיניים רק בגיל 11 חודשים. פחדתי שמרוב בכי ומחסור בשינה הוא משלם מחיר בהתפתחות שלו. ובנוסף לכל - לכל אחד היה מה להגיד על כל מה שרק איפשרנו שיגידו.
זווית הראיה שלי לגבי התקופה הזו היום: עדיין אין לי מושג למה היה לו כ"כ קשה. הייתי מתנהלת היום כמו שהתנהלתי אז, רק הפעם משתדלת לוותר על נקיפות המצפון, וגם מנסה לסנן כל תגובה שאינה תואמת את האינטואיציה שלי - זה היווה קושי על גבי קושי.
דבר נוסף שהייתי משנה ומקווה לשנות בילד הבא - אם יחזור מצב כזה, אני חייבת (!) עוד זוג ידיים בבית לכמה שעות ביום מבלי להרגיש שאני "מפונקת" (גם את זה הייתי ממליצה לך לשקול). את מדברת על די הרבה עומס שיש עלייך כרגע בנוסף לטיפול בתינוק - לי נראה ששווה לוותר כרגע על מחוייבויות אחרות, כי דבר אחד אופטימי יש לי לומר לך - זה עובר! זה פשוט מתחיל להשתפר מתישהו (הבן שלי גדל להיות ילדון רגוע, בריא ומקסים!). כשתרגישי שיש לך יותר כוחות והמצב יותר שפוי, תוכלי לשקול לשוב למחוייבויות הקודמות שלך. ליבי אתך! פשוט תנסי בתוך הבלאגן הזה לחשוב איך תוכלו להעביר את היום בצורה הכי סבירה, ותעיזי ליישם.
ספר שקראתי ממש לא מזמן וחבל לי שלא היה לי אז - "הורים גם בלילה"

[עודאמא*]

נשמע כמו אצלנו...
אחד הדברים שלמדתי אצלנו זה שלפעמים כשחשבתי שהוא מתעורר בעצם הוא פשוט זז והשמיע קולות מתוך שינה, ואני כמובן חשבתי שהוא בוכה אז הרמתי אותו וזה העיר אותו והוא התרגז מאוד...
הבעיה היא ללמוד להבדיל בין הקולות האלו לקולות שהוא משמיע כשכן רוצה לאכול.
אחד הפתרונות שלי זה שכשהוא משמיע את הקולות ונראה לי מתעורר, קודם כל אני נשכבת לידו צמוד צמוד ונושמת נשימות עמוקות (עם ששששששש בנשיפה). וזה במקום להרים אותו. אם המחאה לא מתגברת ממש אז כנראה הוא לא צריך שארים אותו.
להרדם מחדש אחרי שאני הערתי אותו בלי שהתכוון - קשה לו ממש!
בהצלחה

[עורכת*]

כדאי לשנות ל{{}}שם דף מתאים