הצילו אני טובעת

אנונימי

אני לא כל כך מצליחה לישון בזמן האחרון ויש מין כדור פלדה כבד שאני סוחבת בתוך הבטן לכל מקום,
מצד אחד יש לי בעל מדהים ובת מהממת, משפחה תומכת וחברים טובים.
מצד שני...

אנחנו במינוס בבנק - כל הזמן!! אני עובדת מאד קשה ומרוויחה לא רע, בעלי עובד מאד קשה ומרוויח גרוע, אבל הוא ממש אוהב את עבודתו. (והוא גם קצת שלומפר וזה גם עולה לנו כסף - תיקונים של האוטו שהוא דופק כל הזמן, לא גובה מאנשים שחייבים לו)
אנחנו גרים בשכירות ובעל הבית שלנו פשוט מכר את הבית. אנחנו גרים שם פחות משנה השקענו יותר מ 10,000 ש"ח בשיפוצים מתוך ידיעה והסכמה כי השכירות תהיה ממושכת וכן מתוך מחשבה שזה ישמש אותי לעבודתי (המשרד שלי בבית), פתאום הוא החליט למכור, הוא גם הראה לאנשים את הבית בסופי שבוע שאנחנו לא היינו בבית ובלי לתאם את זה איתנו. פתאום לאחרונה הוא התחיל להגיד שהוא לא ידע שאני מתכוונת לנהל עסק בבית ושזה לא חוקי ושהוא לא רוצה להיסתבך, שהוא לא ישן בלילה וכו'.

בדיעבד אנחנו יודעים שהוא פשוט מכר את הבית והכין עילה חוקית להפרת החוזה. ובינתיים הוא אפילו לא טרח להגיד לנו שהוא מכר, שמענו ממישהו שהיה מעורב בחתימת החוזה - ובמקרה אנחנו מכירים טוב (עולם קטן).

אנחנו מחפשים כבר זמן רב לקנות מקום משלנו, בגלל הצרכים המיוחדים שלנו (המשרד שלי, המרחק מהגן והעבודה של בעלי) והצורך לחיות בסביבה ירוקה הנכס שאנחנו מחפשים עולה יותר ממה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. אנחנו יכולים לקחת משכנתא ענקית אבל מפחדים שלא נצליח לעמוד בזה
בעלי החליט לחפש עבודה אחרת מכניסה יותר - אבל הוא גם לא מוצא וגם אני מפחדת שהוא יהיה אומלל - ושום סכום בעולם לא שווה לי את זה.

אני מתחילה להרגיש שהזמן אוזל, כל הנסיונות שלנו להתאפס מבחינה כלכלית בלי לשבור חסכונות לא עוזרים, מצאנו נכס שמתאים לנו פחות או יותר אבל הוא יקר לנו ואם לא נקנה אותו הוא ימכר במהרה והסיכוי שנמצא משהו דומה הוא קטן.
בעוד 3 חודשים נגמרת תקופת השכירות הראשונה ואז בעל הבית כמובן יסרב לממש את האופציה למרות שלפי החוזה הוא חייב, המחשבה שבטחתי בו והוא הכניס אנשים זרים לבית שלי בהעדרי לא מרפה - העלבון הזה, ההרגשה הנוראית שרימו אותי וחיללו את הפרטיות שלי.ועכשיו מה? עוד פעם לעבור דירה לשכירות? זולגות לי דמעות רק מלחשב על זה, איפה נמצא מקום מתאים עכשיו, מה אם כל הכסף שהשקענו פה? אין לי להשקיע את זה שוב במקום אחר...אוף אני טובעת.

קודם כל

הייתי מנסה לעשות 'הפרדה' בין כל הדברים שיש לכם (עבודה המכניסה שלך!!, עבודה אהובה על בעלך, חסכונות) לבין המשבר הנוכחי ולהתיחס אליו כאל משבר נקודתי. אולי כדאי לקנות במקום שתוכלו להרשו לעצמכם ולהשכיר במקום שאתם רוצים או צריכים לגור. אולי יש לכם 'קייס' משפטי נגד בעל הבית, וההשקעה שלכם בבית הנוכחי הופכת לחסכון..

דרך אגב, אם את מרווחה טוב ובעלך אוהב את עבודתו, למה הוא צריך להחליף עבודה? אולי אם הוא יעבוד פחות קשה את תוכלי להגדיל את הרווחים? (סתם זורקת לאויר, אולי אין לזה שום רלונטיות, אבל מנסה להראות שיש לכם אפשרויות!)

בהצלחה @}

לגבי בעל הבית - שיש לי הרבה מה ל"אחל לו" אבל אני משאירה את הנקמה ליקום/בורא עולם מה שתבחרי - אני מאמינה שכל אחד מקבל בסוף את מה שמגיע לו. בכלל זה גם תביעה משפטית, אבל מאחר והוא כביכול משכיר את הבית למגורים והוא טוען שלא ידע שאני משתמשת בבית לצרכי עבודה (למרות שהוא ידע מהרגע הראשון) וזה לא חוקי......אז יש לו עילה לגרש אותי מהבית בטרם עת.

לגבי העבודה, אני עובדת מהבית וזה אומר שאני מנהלת עסק ואת משק הבית ונמצאת עם החמודה שלנו כשהיא חוזרת מהגן ועובדת אחה"צ כשבעלי מגיע מהעבודה ובלילה אחרי שהקטנה נרדמת (כמובן בזרועותי)
לעבוד יותר קשה מזה אני לא יכולה - ואני עושה את זה רק כדי לשפר את מצבנו הכלכלי - אני כבר לא ממש נהנית מזה, כואב לי הגב והראש ואני מרגישה לפעמים שאין לי חיים.
אז בעלי, שיש לו כישורים רבים רוצה לעבוד בעבודה אחרת שתשלם לו משכורת טובה יותר (התלוש הנוכחי שלו עלוב למדי) על מנת שנוכל לחיות כמו בני אדם ושאני לא אתמוטט.

לקנות ולהשכיר זה רעיון טוב, אבל אני לא יכולה בכל פעם להשקיע כסף בשיפוצים והתאמה של המקום החדש לצרכי העבודה שלי ואז שוב לעבור . אני רוצה להשקיע רק עוד פעם אחת ודי!! ושזה יהיה שלי,נמאס לי להיות תלויה ברוע ליבם של אחרים. (אני לא מסוגלת להאמין יותר לאף אחד, הוא היה נראה בן אדם הגון וישר ורציני, והתגלה כמנוול ורע וזה אני חושבת צורב לי יותר מהכל - המעילה הזו באמון והחשדנות המגעילה הזאת שמלווה אותי עכשיו במפגש עם אנשים)

תוך שלושה חודשים לא תמצאו בית לקנייה, אז להוריד את הרעיון הזה מהשולחן.

לדבר עם בעל הבית, שתדעי איפה את עומדת מעכשיו. אולי הוא כן רוצה להאריך את החוזה? אם הוא מסיים את החוזה עוד שלושה חודשים, את יכולה פשוט לא לשלם את השכירות של החודשיים האחרוני. זה יהיה מעין פיצוי על ההשקעה הכלכלית. הוא לא יילחם איתך על זה בבית משפט, כי זה לא שווה את המאמץ מבחינתו (לא מאמינה שאני מציעה כזו הצעה לא "מוסרית", אבל נו... שיהיה).

שחיינית אולימפית, לא חשבתי להציע לך לעבוד קשה יותר, אלא שבעלך יעזור לך יותר בניהול משק הבית.

ובקשר לבעל הבית, תבררי מה הזכויות שלך. אולי הוא לא רשע או נוכל, אלא סתם בנאדם קטן שרוצה לממש את הנכס שלו - אבל אולי את יכולה, כמו שטרה הציעה, לדאוג לאנטרסים שלך ולדבר איתו 'בשפה שלו'.

יש פה עורך-דין בקהל?

מצטרפת לקודמותי בניסונות החשיבה.
לקנות בית בשלושה חודשים זה באמת לסמוך על נסים וזה מאד מלחיץ. עדיף כבר לשכור בית לשנה, ולהקדיש זמן לחפש משהו מתאים.
אני חושבת שאם שפצתם בסכום גדול מתוך הבנה שהשכירות לתקופה ארוכה (ואני מבינה שהסיכום הוא לא בכתב....) זה יהיה נכון לא לשלם שכר דירה בגובה השפוץ, תוך הסכם עם בעל הבית על כך. דווקא אני בעד להתחשבן על העניין הזה, בדיוק כמו בשוק. מקסימום לא תצליחו. אני גם לא מאמינה שהוא ילך לתבוע אותכם ואם כן, אז תוכלו להגן על עצמכם בגלל השיפוץ וההסכםשהיה לכם.
בקשר לניהול עסק מהבית, אני לא הכי מתמצאת בזה, אבל לדעתי לא כל עסק מהבית צריך אישור מיוחד על כך. כדאי לברר ולראות האם באמת היה בזה משהו לא חוקי שהוא יכול להשתמש נגדך. למה שלא תדעי טוב את הזכויות שלך וגם תעדכני אותנו.
לגבי החובות והמנוס בבנק. אני האחרונה לייעץ לך בזה.... אבל יש גופים ואנשים שמוכנים לעזור אם תהיי מוכנה לקבל את עזרתם.
למשל כאן: http://www.paamonim.com/hebrew/main.php?link=contact

בעל הבית הוא בהחלט איש קטן שרוצה לממש את הנכס שלו וההסכם שלנו היה שהבית לא יוצע למכירה במשך שנה וחצי ואז שנה נוספת הוא יוכל להתחיל לפרסם אבל ימכור עם פינוי לחצי שנה כלומר שבמינימום אנחנו אמורים לגור שם שנתיים וחצי לפחות.
לפני מספר חודשים הוא פנה לעורכת הדין שלו והתחיל להציק לנו, הוא הכין את הקרקע פסע אחר פסע לשביל המוביל למכירת הבית ופינויו לפני תום השכירות ואני דיברתי איתו לא פעם על העובדה שאנחנו זוג צעיר עם ילדה קטנה שמשקיע בבית שלו(ומשפר את חזות הנכס שלו שהיה חורבה אמיתית - לא פלא שהוא לא הצליח למכור אותו) על מנת להתפרנס בכבוד ושאנחנו עושים זאת רק משום שברור לנו שאנחנו נשארים פה לפחות שנתיים וחצי....כל הזמן הזה הוא ניסה להחתים אותנו על נספח לחוזה שיזכה אותו ב 500$ לחודש רטרואקטיבית על כל חודש מתחילת השכירות - אם "במקרה" מישהו ילשין עליו שהוא משכיר את הבית לצורכי עסקים ולא למגורים. כל זה בזמן שהוא מראה לאנשים את הבית בהעדרנו מאחורי הגב וללא תאום, ועורך את כל ההכנות הממושכות לחתימה על חוזה, אני לא יכולה שלא לחשוב מי בדיוק היה אמור להלשין עליו, לגבות מאיתנו 6,000$ ולספק לו עילה לפנות אותנו מהבית?.....למישהו יש ניחוש?
זה לא בדיוק בן-אדם לבקש ממנו פיצוי על השיפוצים שעשינו - תאמינו לי!!
יש לי עורך דין שבודק את העניין אבל זה לא נראה ממש טוב. כי בחוזה כתוב שאני יכולה לשנות את המרחב הספציפי לצרכי ועל אחריותי, כלומר שזה פוטר אותו מאחריות - אבל כאזרח תמים ושומר חוק הוא יגיד שלא הבין שכוונתי קיים עסק וכל דבר שהינו מנוגד לחוק הוא טאבו.

אין לי עיצות טובות מאלו שניתנו, אוסיף רק פרט קטן לידיעתכם (שאולי ירגיע מעט): מניסיוני (כמשכיר) אין אפשרות חוקית (שאינה לוקחת זמן, משאבים כספיים, ושוב בירוקרטיה משפטית) שתתיר פינוי של דייר, ולו הסורר ביותר (=סיים תקופת שכירות\ הפר חוזה\ אפילו אלים) מהבית.

אוי...

מסכימה עם ההצעה לרדת בשלב הזה מקנייה.
יש לי חברה שעובדת מהבית - הם עברו לשכירות בקיבוץ שנמצא יחסית קרוב למרכז הארץ, יחסית קרוב לכביש שש - ההוצאות שלהם ירדו, החיים שלהם טובים יותר. היו צריכים קצת להשקיע בבית השכור, אבל זה מפני שהם משפחה גדולה יותר. הם קנו מחסן פלסטיק בהום סנטר או משהו כזה והפכו אותו למשרד. אולי תשקלו את האפשרות הזו, באופן זמני?

כן התחלנו לברר לגבי מקומות אלטרנטיביים ו/או אולי להעתיק את המשרד זמנית למקום אחר ואז לאלץ את בעל הבית (אם אין לו עילה חוקית לסיים את החוזה לפני הזמן) לשלם לנו פיצוי על השיפוץ.
עורך הדין שלנו בודק את זה.
הכי נורא זה שאני לא מצליחה לתת לזה את המקום הריאלי ההגיוני ... כל הסיפור הזה משתלט עלי ואני ממש מרגישה שזה פוגע בבריאות שלי : נדודי שינה, בעיה להתרכז בדברים אחרים, חוסר תיאבון, תחושה של גוש ענק ומעיק בבטן, מצב רוח ירוד - עכשיו אחרי שכתבתי את זה, אני שמה לב שאלו ממש סימפטומים של דיכאון. איך להימנע מהתחושה הזו? זה הרי בסך הכל כסף וזה לא שווה את הבריאות שלי. אבל זה לא מרפה. מה עושים?

שלום טובעת
יש לך בהחלט שילוב של סימפטומים של דיכאון ביחד עם חרדה. העובדה שזה משתלט על החלקים הביראים והטובים היא הבעיה הגדולה שלך כרגע (עם כל השאר הרי תסתדרו כך או אחרת, זה באמת רק כסף ונדנוד).
יש כמה דברים שאפשר לעשות במצבים כאלו. קודם כל לשמור כמה שיותר על שגרה של יום רגיל. תאכלי כמו שצריך, תעשי פעילות גופנית, תשתי מים, תשני בלילה, תנוחי מדי פעם, תעבדי בעבודה שלך.
אם את מרגישה שאת זקוקה לעזרה זה ממש רעיון טוב לפנות או לרופא שלך או למטפל כלשהו שיעזור לך לעבור תקופה קשה.
אני מקווה שזה עוזר לך איכשהו. אני פשוט בעצמי נמצאת בתוך המים הסוערים מאד וזה מה שעובד בשבילי (אצלי בדרך כלל הבעיה היא עודף תיאבון)

אני מנסה לעשות מדיטציה לפני השינה ובכל זאת לא מצליחה להרדם, הראש שלי כל הזמן עובד.
מחשבות על פתרונות ומחשבות על העלבון והכעס משתלבים זה בזה ומחליפים זה את זה כל הזמן ללא הרף ואני לא מצליחה להפסיק את זה ואת התחושה הרעה שזה גורם.
אני שומרת על סדר יום קבוע ומנסה להכריח את עצמי לאכול, אבל הכל מתנהל תחת עננה כבדה .
כל בן אדם שמתקרב לבית אני כבר חושבת "הינה מגיע המכתב הרשום בנוגע לפינוי" או "הנה מגיע הפקח בעקבות הלשנה ועכשיו יעשו לי בעיות עם המשרד".

שחיינית,
אני יודעת שבתוך עין הסערה זה עלול להישמע קשה ובלתי אפשרי אבל בכל זאת אזכיר:
תסריט האימה שאת חווה עכשיו עשוי להביא אותך בסופו של דבר למקום הרבה יותר מוצלח וטוב מהמקום שהיית בו עד היום.
לפעמים מחשבה כזו עוזרת לבטוֹח, לשחרר ובכך לאפשר תרחיש מדוייק למה שאת זקוקה לו.

מגיע הפקח בעקבות הלשנה ועכשיו יעשו לי בעיות
אם את חפה מכל עבירה, אין לך מה לחשוש מהלשנה,
אם מתעוררים בך רגשי חרטה על משהו לא חוקי שעשית בעבר, תני לזה מקום והזדמנות לתקן.

האם את יכולה 'להשעין את הראש' על משהו קרוב, לשיחה, לחיבוק, לשיתוף, לעידוד. ל
התבוננות במצב עצמו - ובמה שמאיים עליך. ניסית לשתף את בעלך?

ש מים וארץ - את כל כך צודקת, זו נקודת האור היחידה, אני מסתכלת על בעל הבית כזרז, מישהו שהתפקיד שלו הוא לדחוף אותי לחפש משהו משלי ולא לקפוא על השמרים, דוחף אותי לעשות את הצעד הזה שאנחנו חוששים לעשות כבר די הרבה זמן(4 שנים של חיפושים, ועכשיו יש משהו על הפרק). אני מנסה לחשוב על זה כך וזה באמת עוזר לאותו רגע או שניים ואז לאט לאט מתגנבות המחשבות החדרתיות והעלבון והפחד.
לגבי הפקח-לנהל משרד בתוך בית שמושכר לצרכי מגורים היא עד כמה שהבנתי עברה על החוק שאף אחד לא אוכף אלא אם כן מלשינים עליך.
ב דחילו - אני משעינה על בעלי את הראש , אני משתפת אותו בהכל והוא מקסים, מאד אמפתי, מאד מקשיב, אבל מרגיש די חרא בעצמו.

ותודה על העצות - לדבר על זה (מסתבר) משפר את הרגשתי

הוא שנאמר..."ברוך בורא אינטרנט"

אמן

לאט לאט מתגנבות המחשבות החדרתיות והעלבון והפחד
מעלבון אפשר להיפטר הרבה יותר מהר ובקלות מאשר מהפחד.

תנסי קודם לכתוב ולהבהיר לעצמך (שחור על גבי...) מה בדיוק וכל-כך מעליב אותך, ולמה.

המעילה באמון, החדירה לפרטיות שלי, העובדה שעבדו עלי, שיצאתי פראיירית שנתתי לו מפתח ועוד אמרתי לו : "אתה לא מכניס אף אחד לבית כשאנחנו לא נמצאים, אני סומכת עליך" והוא כמובן התחייב בטון חצי נעלב, של איך יכולת לחשוב על זה, מה פתאום.
זה אפילו פוגע ביכולת שלי לסמוך על האינטואיציה שלי ועל הנטיה שלי להאמין שאנשים טובים, איך יכולתי כל-כך לטעות ואולי אני לא יכולה לסמוך יותר על אף אחד אפילו על הטובים ביותר? אולי בגלל שהיה לי כל-כך איכפת מהאיש הזה (הוא חולה) שאלתי בכנות על מצבו והשקעתי דקות ארוכות בהקשבה לבעיות שלו ובאמפתיה כנה והוא בסוף תוקע לי סכין בגב! אולי אני נעלבת כי איבדתי סופית את התמימות שלי, את קרום הבתולין של האמונה באדם. לא יודעת?

אוי שחיינית יקרה. כל כך הרבה אנשים שואלים את עצמם את השאלה הזו, "למה דברים רעים קורים לאנשים טובים" ומה המסקנה המתבקשת...
שולחת לך לינק לסיכום של יום עיון בדיוק בנושא הזה, שהשתתפתי בו, מקווה שיעזור במשהו.
http://www.hebpsy.net/showMessage.asp?f ... =1535#1535

_אני מנסה לעשות מדיטציה לפני השינה ובכל זאת לא מצליחה להרדם, הראש שלי כל הזמן עובד.
מחשבות על פתרונות ומחשבות על העלבון והכעס משתלבים זה בזה ומחליפים זה את זה כל הזמן ללא הרף ואני לא מצליחה להפסיק את זה ואת התחושה הרעה שזה גורם._
במצב כמו שלך בלתי אפשרי לעשות מדיטציה, אלא עם את מנוסה בכך שנים.
מדיטציה היא לשבת ולצפות בכל מה שעולה ולתת לו לחלוף כמו שבא, ל-ה-ת-ב-ו-נ-ן. להתבונן במחשבות (כמו בעננים שחולפים בשמיים) ללא תגובה.
נראה לי שבשביל לנקות את הראש דווקא נדרש מאמץ פיזי, כזה שבדרך גם משחרר קצת את הכעסים והמתחים שהצטברו.
אני עם נועה ברקת קודם כל לשמור כמה שיותר על שגרה של יום רגיל. תאכלי כמו שצריך, תעשי פעילות גופנית, תשתי מים, תשני בלילה, תנוחי מדי פעם, תעבדי בעבודה שלך.

את האמת את יודעת. אמרת אותה, גם כאן:
אני מסתכלת על בעל הבית כזרז, מישהו שהתפקיד שלו הוא לדחוף אותי לחפש משהו משלי ולא לקפוא על השמרים, דוחף אותי לעשות את הצעד הזה שאנחנו חוששים לעשות כבר די הרבה זמן(4 שנים של חיפושים, ועכשיו יש משהו על הפרק).

אולי אני נעלבת כי איבדתי סופית את התמימות שלי, את קרום הבתולין של האמונה באדם.
בוודאי זה לא נעים שמישהו פועל כנגדך, את כועסת ואת צודקת, אבל אולי זו קריאה שבאה לעורר אותך מהתמימות וזה לא בהכרח רע כלכך. לא בכל אחד צריך להאמין.

שחיינית יקרה @},

אנחנו מחפשים כבר זמן רב לקנות מקום משלנו, בגלל הצרכים המיוחדים שלנו (המשרד שלי, המרחק מהגן והעבודה של בעלי) והצורך לחיות בסביבה ירוקה הנכס שאנחנו מחפשים עולה יותר ממה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. אנחנו יכולים לקחת משכנתא ענקית אבל מפחדים שלא נצליח לעמוד בזה

יש לי עצה עבורך, את יכולה לקנות דירה קטנה ולא יקרה, אפילו זולה, כזאת שתעלה הרבה פחות ממה שאתם יכולים להרשות לעצמכם (עדיף לקנות בשכונה שמיודעת להריסה בעתיד, גם אם זה בעתיד הרחוק). את הדירה תשכירו, וכך תוכלו להוסיף עוד סכום לא גבוהה (100$-200$) ולגור בסביבה אשר תתאים לצורכיכם בלי התחייבות מפחידה למשכנתה ענקית.
כך עשינו אנחנו, יש לנו דירה מרופטת שאנחנו משכירים בעיר, ותמורת 150$ שאנו מוסיפים על השכירות שכרנו בית מקסים עם גינה בקיבוץ.
תחשבי על זה

מצד שני... לפעמים כדאי קצת להתאפק, למצוא פתרון זמני מאוד(הורים, חברים, שכירות קצרת מועד)- ולממש את חלומכם במציאת הבית עליו בהא הידיעה.
אם יהיה לכם נוח מדיי זה עלול להדחות עד אין קץ. אני אישית לא כל כך מאמינה בפתרונות ביניים- כמו קנייה והשכרה... זהו פתרון המנציח את הזמניות. אנחנו אחרי מקבץ של שתי שכירויות טראומטיות , החלטנו שדיי לנו, ויצאנו (לתמיד אני מקווה) ממעגל התלות הכרוך בחסדיהם של המשכירים, קנינו בית חלומות- שאותם אנו רוקמים לאט עקב בצד אגודל, כי הכל הרי כרוך בהשקעה נוספת .
גרנו תקופה מסויימת בדירת חדר מרתפית זוג עם ילדה וכלב, באמצע היתה רטיבות והיינו צריכים להתפנות, אבל זה היה שלנו.
אני זוכרת לפני הקניה איך כולם אמרו לנו נו כבר תקנו אתם סתם מקשים על עצמכם וכו'..והאמת היה קשה מאוד אבל עכשיו זה משתלם ובגדול.

רק טוב הבעיה היא שלהשמיש חדר בבית שכור למשרד, עם כל המכשור וגם ברמה שתאפשר קיום ישיבות עם לקוחות דורשת שיפוץ והשקעה ונמאס לי כל פעם לשפץ לאנשים זרים את הנכס ואז הם מסלקים אותי לפני הזמן.
בכל פעם אני משקיעה אלפי שקלים ואף אחד לא מחזיר לי אותם. ואם יהיה לי מקום משלי אני לא אהיה יותר תלויה בחסדהם של אחרים.
פה הדילמה!
אחרת, אני מסכימה איתך במאה אחוז.

שיפון 1 - תודה על העידוד אני מוכנה לעבוד קשה ולא מתפנקת, אפילו לקנות משהו שדורש השקעה וקצת קצת ולאט לאט ובסבלנות לשפץ, אבל לדעת שכל טיפת זיעה שניגרת משקה את הדשא שלי!!!

שחיינית יקרה @}
באשר לבעיית המגורים- חשבת להתייעץ עם איש מקצוע, מתחום הנדלן?

בכל אשר תבחרי לעשות שיהיה בהצלחה

בכל פעם אני משקיעה אלפי שקלים ואף אחד לא מחזיר לי אותם. ואם יהיה לי מקום משלי אני לא אהיה יותר תלויה בחסדהם של אחרים.

זה נכון, אבל לדעתי לא שווה בשביל זה להיכנס להתחייבויות כדי לרכוש בית שלא במסגרת אפשרויותכם, במיוחד לאור מצבכם הכלכלי הנוכחי.

אני גם מצטרפת להמלצה על ארגון פעמונים לעזרה ביציאה מהמצב הכלכלי הירוד. בטח קראת את הדפים באתר שנוגעים לכך כמו רמת חיים ועוד הרבה. אם לא - מומלץ בחום.

מצד אחד יש לי בעל מדהים ובת מהממת, משפחה תומכת וחברים טובים. זה העיקר, והתקופה הרעה הזו תעבור כי תקופות רעות עוברות בסוף.

הרבה הצלחה. @}

שחיינית אולימפית, האם את עוד כאן? מה שלומך?

יש פה מישהו?

באופן טבעי

באופן טבעי