הפעם בלי להתבייש

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

אהבת עולם, אני באה מהעולם של בריאות הנפש ולכן כתבתי מה שכתבתי בהתיחס לזה שאת "נורמלית".
אני לא הפלונית אלמונית שכתבה על האספרגר. אבל לאור העובדה שאת הודית באומץ שיש לך, יש לי כמה הערות ברות אשת מקצוע:

• אין דבר כזה "אספרגר חלקי". או שיש או שאין. אממה, אם יש אז מאוד מאוד חשובה מדת הפגיעות. כלומר, יש מקרים יותר חמורים ומקרים פחות חמורים ומקרים שהם די קלילים וכמעט על הגבול של הנורמה. אני חושבת שמה שאת התכוונת לומר זה שיש לך אספרגר שהוא יחסית קל, ועל הקו של התסמונת את נמצאת במקום היותר קל שלו.

[אגב, אם היו חושבים שיש לך בעיות אחרות לא היו נותנים ללך את האיבחון של אספרגר. פשוט לא. היו אומרים PDD-NOS וכאלה.]

• זה נורא חשוב שאת מכירה בפגיעות הנפשיות שלך. נורא חשוב! ככה את יכולה להיות זכאית הן לתקציבים והן לעזרה אחרת מצד המדינה.
• ברגע שיש מישהו פגוע [מנטלית או פיזית] במשפחה זה משנה את הדינמיקה הפנימית. אני חושבת שהורייך כך צריכים לדעת על האיבחונים האלה, כדי שהם יוכלו לעזור לך יותר טוב ולא רק לחשוב "הנה אהבת עולם יצאה לא בסדר"...

את באמת לא "כמו כולם", אבל זה בסדר. [בעיני, זה גם לא כ"כ נורא...]

• גם עם כ המוגבלויות שלך, יש מקום לצאת מהבית. והמדינה והעיריה יכולות לעזור לך שם. אני יכולה לעזור לך שם אם את רוצה. {ובעני יפה שעה אחת קודם}.

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

אגב, יש ספר ילדים נפלא של ד"ר סוס שבתרגום לעברית נקרא "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים".
זה לא קשור במישרין לבלוג שלך, אבל עדיין נראה לי שכדאי שתקראי.

[אהבת_עולם*]

גם עם כ המוגבלויות שלך, יש מקום לצאת מהבית.
נכון. עובדת על זה חזק.

והמדינה והעיריה יכולות לעזור לך שם. אני יכולה לעזור לך שם אם את רוצה.
אם מתאים לך, אשמח לדבר איתך.
יכולה לכתוב לי פרטים למייל שלי שבדף הבית?

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

"רק תיקון קטן - לרוב בתסמונת זו האינטליגנציה לא 'רגילה' אלא הרבה מעבר לממוצע.
כנ"ל גם בהפרעת אישיות גבולית, דרך אגב."
לא בהכרח. כלומר, בשתי הדאגנוזות האילו יש לפחות אינטליגנציה נורמלית (כלומר אין התעסקום באנשים כם פיגור) ויש בהן אחוז גבוה יחסית של אנשים עם אינטליגנציה הרבה מעבר לממוצע. אבל לצערי זה עדיין לא אומר שאת עם עם אינטליגנציה הרבה מעבר לממוצע. יכול להיות שכן, אבל כל עוד לא עשית מבחני אינטליגנציה אי אפשר לדעת.

[אהבת_עולם*]

זה עדיין לא אומר שאת עם עם אינטליגנציה הרבה מעבר לממוצע.
תסמכי עליי, אני כן !

בטוחה שגם מבחנים יאשרו את זה, אבל חבל להתאמץ. אני וכל מי שמכיר אותי יודע גם ככה.
<מתקטננת על ענייני אגו....>

[יעלי_לה]

אוהבת אותך.

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

יכולה לכתוב לי פרטים למייל שלי שבדף הבית?
אם אפשר הייתי מעדיפה לכתוב כאן כדי שבעתיד עוד אנשים יוכלו להעזר במה שיש לי לומר. כמובן, אני אעשה את זה רק אחרי האישור שלך.

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

קראתי עכשיו את הדף שנית ופתאום שמתי לב שקודם לא הבחנתי בו -
אמא שלך לדבריך גירשה אותך מהבית. נכון שהרקע היה מסובך וכו' אבל האקט הזה של "זה הבית שלי ולא שלך אז לכי לחפש לך בית" הוא נכון מצידה. היא הייתה צריכה לומר לך את זה (בצורה עדינה ומכבדת) בגיל 20 ולא בגיל 37. וכן, בגלל המטען הנפשי שיש לך, יש מקום שהורייך יעזרו לך לצאת מהבית, גם מעשית גם מנטלית, ואולי (אם הם יכולים) גם כלכלית - לפחות בתקופה הראשונה.

[אהבת_עולם*]

האקט הזה של "זה הבית שלי ולא שלך אז לכי לחפש לך בית" הוא נכון מצידה.

אני ממש לא מסכימה איתך. המצב מורכב ויש הרבה דברים שאת לא יודעת. אבל אין לי כוח להיכנס לזה עכשיו.

***********

אם אפשר הייתי מעדיפה לכתוב כאן כדי שבעתיד עוד אנשים יוכלו להעזר במה שיש לי לומר.

חשבתי שהתכוונת בפרטי. אבל את יכולה גם לכתוב כאן כמובן.
(יש מצב שזה מידע שאני כבר יודעת וגם כבר עובדת עליו, אבל אשמח אם יתברר שיש לך מידע מועיל נוסף).

_

[צפרדע_ית]

אבל בדיוק בגלל זה קוראים לבלוג הזה הפעם בלי להתבייש, כיוון שאין לי במה להתבייש.
מסכימה מאוד, ולא מבינה איך אנשים משתמשים בזה נגדך?
ץ

[פלוני_אלמונית*]

מה זה הפרעת אישיות גבולית?

[ציפי*]

האקט הזה של "זה הבית שלי ולא שלך אז לכי לחפש לך בית" הוא נכון מצידה.

בלי קשר לנכון/לא נכון, בחיי שאני לא מבינה איך אפשר לכתוב דבר כזה, או לומר דבר כזה, למישהו שלא מכירים ולא חיים את החיים איתו או איתה, רק על בסיס דברים שנכתבו באינטרנט.
לא הייתי אומרת משפט כזה לאף אחד בעולם, כולל לא לקרובים לי ביותר, גם לו היה נדמה לי שהוא נכון.

ועם קשר לנכון/לא נכון, אני חושבת שלהגדיר בית משפחתי כבית שפתאום שייך להורים זו טעות איומה. ולא משנה איך אומרים זאת. אפשר לעודד ילד לעצמאות בכל מיני דרכים. להגיד לו שהבית הזה, שהוא חשב שהוא שלו וגדל בו, כבר לא שלו או פחות שלו, היא לא אחת מהן. זו פשוט בגידה. הבית שלנו הוא בית שלנו. הוא שייך לילדים בדיוק כפי שהוא שייך לי או לבן זוגי. אין קשר בין המידה שבה פרטים בבית קובעים או משפיעים על הכללים לבין העובדה הפשוטה שהוא שייך לכולם. ותמיד יהיה כזה. זו המתנה של היות ילד - שתמיד יש לו איפה להיות לא משנה מה.
או ככה זה לפחות אמור להיות. לדעתי, בכל אופן.

[צפרדע_ית]

אהבת, האם את מעוניינת לצאת מבית ההורים? האם כבר יצאת? -התעניינת הלא השכירת דירה... מה קורה עם זה עכשיו?
ץ

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

קודם כל - אני באמת לא יודעת הכל. ואני בהחלט מודעת לכך שהמצב שלך אהבת עולם מאוד מאוד מורכב וקשה.
אבל, יחד עם זה, לאור מה שקראתי בבלוג הזה, אני מאמינה שאת צריכה לצאת מבית הוריך. כי זה יעשה לך טוב, ויעשה טוב לקשר בינך לבין הוריך.
הוריך היו צריכים לעודד אותך ולעזור לך כמיטב יכולם בצעד הזה. את היית צריכה לעשות את זה מזמן.
ואני גם מאמינה שיותר קל להתרגל לחיות מחוץ לבית ההורים בשנות העשרים לחיים מאשר בסוף שנות השלושים.
קפיש?

איך את היום יכולה לצאת מהבית?
קודם כל, את צריכה לקבל מסמך כתוב מפסיכיאטר שיש לך אספגר.
אח"ר לפנות עם המסמך הזה לסניף של ביטוח לאומי באיזור מגורייך. זה ייתן לך מספר "קביים":

• קודם כל, תקבלי קצבת נכות בסך 2300 ש"ח בחודש. ובנוסף, אם וכאשר תשכרי דירה, תקבלי עוד 700 ש"ח עזרה בשכר הדירה. [בסה"כ -3000 ש"ח נטו כל חודש].
• דבר נוסף, יש מעין דיור מוגן לאנשים עם אספרגר. אילו בתים שבהם לכל אחד יש חדר משלו, ויש מעין "אב בית" שאחראי שהבית יתפקד. בביתים האילו לא נשארים הרבה זמן - הכוונה של משרד הרווחה היא לתת "הכוונה" לאנשים בין היציאה מבית ההורים לבין השלב בו שוכרים דירה. משתדלים שלא ישארו שם יותר משנה.
• דבר שלישי, במחלקת הרווחה של העיריה או המועצה האיזורית בה את גרה צריכה להיות עובדת סוציאלית שמטפלת באנשים בוגרים. לה בטח יש עצות נוספות, שמתאימות לאיזור בו את גרה.
• דבר אחרון, לבינתיים: אם את רוצה, כדאי לך לחפש דירה. מיד. עכשיו. היום. תבקשי שההורים יממנו לך נגיד 3 חודשים. ואח"כ תממני לבד. העיקר: צאי מהבית בו היה לך כ"כ לא טוב.

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

ונקודה אחרת, לעתיד:
יום אחד הורייך אהבת עולם יהיו זקנים. או שהם ימותו.
אם הם יהיו זקנים, ייתכן שהם ירצו לעבור לבית אבות או שהם יהיו סיעודיים או משהו כזה.
אם הם ימותו - סביר שאת ואחותך תמכרו את הדירה ותתחלקו בכסף.
ואז מה? רק אז תתחילי ברצינות לעבור למקום משלך? לא כדאי לעשות את זה עכשיו, כשהם מסוגלים לעזור לך?

אילו רק תחזיות אפשריות וראליות לעתיד. לא בטוח שזה מה שיהיה.

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

ולציפי -
אהבת עולם בסוף שנות השלושים לחייה. באמת באמת נראה לך תקין שהיא עדיין גרה עם הוריה?
אולי התנסחתי בבוטות רבה מדי, ועל זה אני בהחלט מוכנה להתנצל, אבל אני עדיין טוענת שאהבת עולם כבר לא ילדה, ולפי מה שהיא כותבת, היא מסוגלת המון. ורק צריכה עזרה. וחלק מלא להיות ילד אלא אדם בוגר זה שיש לאותו אדם פינה משלו מחוץ לבית ההורים.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי אהבת עולם,
את עוד כאן? מקווה שכן, למרות הדברים הקשים שכתבו לך כאן.

[פלוני_אלמונית*]

האקט הזה של "זה הבית שלי ולא שלך אז לכי לחפש לך בית" הוא נכון מצידה.
אהבת עולם בסוף שנות השלושים לחייה. באמת באמת נראה לך תקין שהיא עדיין גרה עם הוריה?
מי שלא מבין לא יודע. מי שלא יודע לא מבין.
כמה שאני מזדהה עם הקשיים שלה. נסיון אישי.
מילא אתן לא מבינות. בעיקר כאב לי הלב שההורים שלי לא הבינו אותי. הם ראו את הקשיים מהילדות, אבל היה להם קל להאשים אותי, ולהדחיק את את המחדלים שלהם. את מה שהם היו צריכים לעשות ולא ידעו איך להתמודד עם זה. הם אולי לא אשמים, אבל גם אני לא.
הדמעות זולגות מעצמן.

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

מי שלא מבין לא יודע. מי שלא יודע לא מבין.
אוקיי, עכשיו הרגזתותי.
אני מבינה ויודעת. באמת שאני יודעת מה זה תסמונת אספרגר, ומבינה את הקשיים של אהבת עולם.
ומתוך ההבנה והידע שיש לי נתתי את ההמלצות שלי.
שאהבת עולם תעשה מה שהיא רוצה עם זה.
כולה המלצה אינטרנטית.

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

בעיקר כאב לי הלב שההורים שלי לא הבינו אותי.
הורים, הורים, הורים...
אפשר להאשים אותם.
רצוי ומבורך לדסקס דברים שהיו. להוציא את כל הזיכרונות הרעים החוצה. ללמוד מהטעויות שלהם.
ואז להמשיך הלאה. להבין שמה שהיה - היה. נגמר. אין אפשרות לשנות.
מה שאפשר לשנות זה את ההוה כדי שהעתיד יהיה טוב יותר.

[פלוני_אלמונית*]

אפשר להאשים אותם.
איפה ראית האשמה? דיברתי על הבנה! ואת?
הרגזתותי. במקום הבינותי

ואם כבר האשמה, אז שאהבת עולם תעשה מה שהיא רוצה עם זה._ זה לא עזרה ולא הבנה. זה דומה למה שההורים שלי אמרו לי, בקיצור - האשמה. גם ההורים שלי _הרגזתותי.
ולא! הם לא אשמים. רק לא מבינים.

[ציפי*]

אהבת עולם בסוף שנות השלושים לחייה. באמת באמת נראה לך תקין שהיא עדיין גרה עם הוריה?
האם לדעתך עמדתי או עמדתך בעניין באמת צריכות לשנות משהו למישהו? ומהי בכלל תקינות בהקשר הזה?
יש נורמה. גם אהבת מכירה אותה. ויש חיים ומשפחה ומורכבות שאותה לא את ולא אני מכירות. והעמדה האישית כאן לגבי מה תקין בכלל לא רלבנטית אלא רק גורמת למי שבמילא מרגיש לא בנוח להרגיש עכשיו גם לא נורמלי. מה עשינו בזה?

חלק מלא להיות ילד אלא אדם בוגר זה שיש לאותו אדם פינה משלו מחוץ לבית ההורים.
מי קבע? את?
אני לא טוענת אחרת. אני רק חושבת שהעמדה הזו, ששולחת אשה שאת לא מכירה, לקום ולעשות מעשה, היא פשוט שיא היהירות.
את באמת חושבת שאהבת לא חשבה כבר בעצמה על כל הדברים האלה? הרבה הרבה? איך הדברים שאת כותבת תומכים או מועילים?
אין פה הכלה, או הקשבה או אפילו עצה טובה. כל מה שאת אומרת זה קומי ועשי את הדבר שקשה לך מכל. יאללה, תתמודדי.
לא יודעת, אולי אנחנו שונות, אבל לי מעולם לא הועילו אמירות כאלה. להפך, הן גרמו לי להרגיש עוד יותר לא מובנת ועוד יותר בודדה ואולי בגלל זה מכעיס אותי לראות אותן.
כל שנותר לי לקוות, מאחר ואיני מכירה את אהבת לעומק, זה שאולי אותה דברים כאלה מעודדים ומדרבנים לעשייה והמילים שלי מיותרות.

[לב_שמח*]

אהבת עולם, נגעת בי עמוק מאוד מאוד מאוד.
בכל מילה ומילה שלך כאן.
(מלבד הסוף, בו אני לא מבינה כלום:
מה הקשר בינך לאספרגר?
אבל אם ההגדרה הזאת כן עושה לך שירות,
לא רוצה להתערב ולקחת לך משהו שאת יודעת מה נכון לך.
הפליאה שלי עצומה,
כי בהבנה שלי אספרגר זה קודם כל מגדיר חוסר הבנה של מצבים חברתיים, רגשיים וכו'
ששמץ מזה לא פגשתי אצלך כאן בבלוג, להיפך,
ולא אמור להיות הגדרה של קשיים בתפקוד חברתי, שיכולים לנבוע ממתח, לחץ ועוד ועוד.
אבל שוב, זהו חוסר הבנה שלי
ולא רוצה להיכנס לצרכים שאני לא יודעת)

אם מפריע לך שהקפצתי את הדף או שנכנסתי לנושא - אנא, תמחקי.

תודה לך על כל המלים הנפלאות כאן.

[אדם*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה על הכתיבה האמיצה שלך, מדהים כמה המקרים דומים בין אדם אחד לשני. תודה רבה.. חבל שהביקורתיות של כמה אנשים קטנים הרסה את הפורם.