העבודה של ביירון קייטי

[גם_אני*]

הבלוג של ורד...מומלץ..במיוחד למי שמתעסק בימים אלה בזוגיות מאתגרת..כמוני..
מעורר המון מחשבות.
ובכלל ה"עבודה" שינתה את חיי...

[צבע_כתום*]

קישור לבלוג של ורד פלד
http://www.nomind.co.il/blog.aspx?id=11

[מיכלונת_פה*]

איזה כיף שהדף הזה היה פעיל בתקופה שלא ביקרתי בו

רציתי להוסיף לדיון פה על ההיפוכים שיש גם חשיבות ללענות קודם על 4 השאלות... רק לעשות את ההיפוכים זה לא לעשות את העבודה... ומהנסיון שלי לפחות, לעשות את ההיפוכים בלי החקירה המלאה של המחשבה עלול ליצור חוויה רציונלית שמדכאת את הרגש וחלק מההויה שלנו ולהוביל גם לדכאון אם היא מתמשכת לאורך זמן...

ובהקשר יותר ספציפי למה שנכתב כאן לפני - לפעמים כשאני חושבת לחקור מחשבה וכמובן אוטומטית אני חושבת כבר על ההיפוך, ממש לא נראה לי שהוא נכון... אבל אחרי שאני שואלת את עצמי את 4 השאלות,דברים נראים אחרת... וגם עולים עוד היפוכים מעניינים ומפתיעים.

[מיכלונת_פה*]

אשמח לדעת איפה ניתן לרכוש את הספר בעברית.

בצומת ספרים זה נמצא במבצע של ספר שני מתנה

[שוב_סתיו*]

אני מעירה את הדף הזה מתרדמתו בעקבות קריאת ספרה של קייטי ביירון - "לאהוב את מה שיש", בעקבות התמודדויות לא פשוטות עם האמהות בהווה (מי שקראה אולי יודעת - זוכרת קצת - קשר בין ילד לאמא). הגעתי אל הספר הזה ולמרות שבדרך כלל אני מאד חשדנית ומסתייגת מ"שיטות פלא" שמקצרות את הדרך אל האושר, הפעם הדברים נראו לי הגיוניים והמעט שהתחלתי לתרגל גם שיפר את ההרגשה שלי. ההבנה שהמציאות היא לא הבעיה אלא הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות - מקלה.

אבל, יש קטעים בספר שקשה לי לקבל אותם, בעיקר כל מה שקשור לקבלה מוחלטת ואהבה של מציאות קשה וטראומטית. זה נראה שאין דבר קשה בעולם שאי אפשר לרכך ו"להעלים" באמצעות השיטה (ואני מדברת על טראומות ממלחמות, על התמודדות עם אבדן של יקירים, על התמודדות עם תקיפה ופגיעה מינית). היה לי קשה לקרוא תמליל של שיחה עם אישה שמספרת על תקיפה מינית חוזרת ונשנית בילדותה - התוקף היה אביה החורג, ובסופו של התהליך עם קייטי האשה מגיעה למצב שהיא מבינה שלא רק שעליה לסלוח לתוקף אלא שיש לה גם חלק בתקיפה ושהיא צריכה גם לבקש סליחה ממנו! שאלתי את עצמי האם יש פה משהו שאני לא מבינה, ונשארתי עם התהיה.

האם אין פה דה לגיטימציה של סבלו של הקרבן?האם מטרתנו היא מחיקה ושלילה של כל כאב, או שלפעמים צריך ללמוד לחיות עם הכאב ולהתמודד איתו?
מישהי שדיברתי איתה על הספר העירה שיש פה מוטיב נוצרי בולט: הרעיון שראוי, כדאי וצריך לסלוח על כל דבר, ואם פגעו בי עלי להציע להם לחזור ולפגוע בי וגם לבקש מהפוגע סליחה.
מעבר לתהיה האמנם זה אפשרי מבחינה אנושית (???), אני גם שואלת את עצמי האם זה נכון מבחינה מוסרית ( כי אם אני לא ניתנת לפגיעה או לכאב, ולא משנה מה שיעשו לי, הרי שאני מתיימרת להיות בדרגה עליונה (מתנשאת) מעל כל האנשים האחרים. לא יודעת אם זה נשמע כמו שהתכוונתי...) .

אשמח לשמוע דעות, במיוחד של אנשים שתרגלו ומתרגלים את העבודה של קייטי ביירון.

[אינדי_אנית*]

לא יודעת אם זה רעיון נוצרי אבל בגדול תקיפה שכבר קרתה, אם את עדיין נלחמת בה וכועסת אותה ורבה אותה היא ממשיכה לפגוע בך.

אם את עושה עבודה ומצליחה באמת להפסיק לריב עם מה שקרה את פשוט תרגישי טוב יותר. וזה ככה לגבי כל דבר במציאות שלנו. מה שמכאיב לנו הוא לאו דווקא מה שקרה אלא המחשבות שלנו עליו וההיקשרות שלנו אליו.

[חגית_א_א*]

אהבת נסי את גל גולן. באתר שלה המגדלור יש פרטי קשר http://thelighthouse.co.il/

[פלוני_אלמונית*]

יש סדנה בבי"ח איכילוב. פרטים באתר שלהם או בטל
לשאלות וקבלת פרטים נוספים בנוגע לרישום לסדנא ניתן לפנות לענת 03-6973630, או לתתי 050-8899696

[רמזורית*]

שאלה על זוגיות בהקשר של הספר:
נניח שנמצאים עכשיו בזוגיות עם המון בעיות וכעסים הדדיים וחוסר יכולת לתקשר.
כשאת יודעת שבן הזוג כועס עלייך כי את ככה וככה וככה (רשימת טענות, מוצדקת מאוד מבחינתו) וממש לא מקבל אותך כמו שאת.
ניסיתי לתרגל את השיטה וראיתי שזה לא משחרר אותי בכלל. אנחנו מאוד שונים וכל אחד לא מקבל את דרכו של האחר.
כרגע רוב הזמן לא מדברים.
אני יכולה להגיד שאני עצובה / כועסת שהוא לא מעריך אותי כאדם, לא מפרגן ולא קשוב אלי. וזו האמת שהוא גם אומר אותה בעצמו.
מה מועיל לשאול איך אהיה בלי המחשבה הזו? גם כשאני לא חושבת על זה ,הכעס שלו עצום, נוכח ומעניש אותי ואת ילדי ואף אותו.
הדבר מתבטא בפאסיב אגרסיב עוצמתי שנמשך חודשים.
זה שאני אקבל אותו כמו שהוא לא יוריד מהכעס שלו, כי אני לא מנסה לשנות אותו, רק הוא אותי
גם ההיפוך לא עוזר
זה שאהיה יותר משוחררת מהמחשבות הטורדניות, לא ישנה את המציאות שמכאיבה לי יום יום.
אני מצליחה לעשות דברים למרות הביקורת שלו, אבל מרגישה שהוא נוטר לי בעוצמה על כך.

אם זה היה מקרה מהעבר שצריך לשחרר, ניחא
אבל זו מציאות יום יומית.
אז????????????????

[לב_שומע*]

רמזורית, רק שואלת - על מה נסית להפעיל את העבודה של ביירון קייטי?
ישירות על המחשבה שהוא לא מקבל אותך כפי שאת? או על עצם המציאות שאת חיה בזוגיות שכפי שאת מבינה אותה יש בה מלכודות רגשיות בלתי אפשריות לגישור כרגע, על כל מה שמציאות כזו טומנת בחובה והאפשרויות שיש בה? (לשים גבולות, להתרחק, להתקרב, לחפש, אחר)

אני חייבת לציין שאני לא חסידה גדולה של טכניקת העבודה הזו ובמיוחד לא במצבים מהסוג שאת מספרת.
אבל אם כבר בכל זאת דווקא דרך הכלי הזה - אולי שווה מחשבה לדייק את הנקודה הספציפית עליה מחילים אותו.

[רמזורית*]

ניסיתי להפעיל את העבודה על המחשבה של חוסר הקבלה שלו אלי. הכעס שלו והדרך שבה הוא מבוטא

[עירית_לוי]

הי רמזורית,

הייתי עובדת על שחרור המשפט "הוא אמור לקבל אותי כפי שאני" ואולי על להפוך אותו ל"אני אמורה לקבל אותי כפי שאני".
אבל אני מסכימה עם לב שומע, ויש לי תחושה שאולי כאן השיטה של ביירון קייטי לא תספיק. ושאולי נדרש משהו נוסף כדי להציב לו גבול וכדי לא לאפשר לו התייחסות שאם אני מבינה נכון היא פוגענית.

אבל אם אני חושבת בכל זאת דרך השיטה של ביירון קיטי, אז למיטב הבנתי אם את מקבלת אותך כפי שאת (שזה ההיפוך, שזה לקחת את זה על עצמך, במקום לצפות שהוא יקבל אותך כפי שאת), וכתוצאה מכך את עולה מדרגות בתפיסת הערך העצמי שלך, ואת יודעת ומבינה ברובד עמוק מאוד (לא רק "בשכל") שאסור להתייחס אליך כך ואסור לפגוע בך ואסור להעניש אותך - אז ההבנה הזאת, ככל שהיא מתבססת ומעמיקה, היא משדרת איזשהו גבול.

[לב_שומע*]

מבינה אותך. אולי שווה לבדוק מה קורה כאשר את מנסה להפעיל את העבודה הזאת לא על עצם הכעס וחוסר הקבלה שלו אלא על המציאות שבה כעס וחוסר קבלה מופנים כלפייך באופן יומיומי ושוחק במרחב אינטימי של בית.
סוג של לשחק עם זה רק כדי לראות האם זה מעלה משהו אחר.
לא הייתי מציעה לנסות המון ולהיתקע על זה. רק שאם זו דרך עבודה שאת מחוברת אליה ומאמינה בה, אולי כשמזיזים את הפוקוס, הזווית של העדשה, יוצא משהו טיפה שונה.
ואולי לא..

[בשמת_א*]

רמזורית, לדעתי מה שחסר במה שאת עושה הוא הדרכה. מציעה לך בשלב ההתחלתי הזה לחפש מדריכה או מדריך שילוו אותך ב"עבודה", אל תעשי את זה לבד, נדרשת יותר התמצאות.

[אישה_במסע*]

כתבתי ומחקתי.
העבודה של ביירון קייטי לדעתי עוזרת לקבל את המציאות כמו שהיא. לוותר על האשליות שיכול להיות אחרת, או שהוא ישתנה. הוא מי שהוא. הוא כועס. זו המציאות. מה עכשיו?
עכשיו אפשר וכדאי לשנות את המציאות הזו. ללמוד להציב לו גבולות, ללמוד לאהוב ולכבד את עצמך, להתגרש.
זה מה שעשתה ביירון קייטי, שלמיטב זכרוני (קראתי ספר אחד שלה מזמן) חרי שגילתה את "העבודה" שלה היא התגרשה מבעל מתעלל...

העבודה של ביירון קייטי לא אומרת שאסור או לא צריך לשנות את המציאות. היא רק אומרת שכדאי לאהוב אותה, ושחסר תועלת להתווכח איתה. העולם קיים. מה את עושה עכשיו?

השיטה של ביירון קייטי יכולה לעזור לחיות טוב יותר אם את כלואה איתו (כמו פעם, שאי אפשר היה להתגרש), ויכולה לעזור לשחרר את הפגיעה אחרי שהיא נפסקת. היא לא מיועדת ללמוד איך להתמודד עם בני זוג שמתנהגים בצורה פוגעת. זה כמו לנסות לאכול מרק עם מזלג...

[יונת_שרון*]

רמזורית, יש כמה משפטים בדברים שלך שקפצו לי כמתאימים לעבודה:
״הוא צריך לקבל אותי״ / ״אני צריכה לקבל אותו״ -- האם זו האמת?
״הוא כועס עלי״ -- האם זו האמת? עלייך? הכעס קשור ספציפית אליך? הכעס הוא שלו?
״אני בזוגיות״ -- האם זו האמת? בטוח מעבר לספק?

מאוד מקצרת, אבל תוצאה מוצלחת של העבודה היא לא מצב של שלווה חסרת מתחים, אלא ראיה נכוחה של המציאות. הרבה פעמים זה משחרר, לפעמים רק רגשית, ולפעמים מממש מעשית עושים דברים שלא עשינו קודם.

בהצלחה!

[קור_את*]

אבל אני מסכימה עם לב שומע, ויש לי תחושה שאולי כאן השיטה של ביירון קייטי לא תספיק. ושאולי נדרש משהו נוסף כדי להציב לו גבול וכדי לא לאפשר לו התייחסות שאם אני מבינה נכון היא פוגענית.
וגם

היא לא מיועדת ללמוד איך להתמודד עם בני זוג שמתנהגים בצורה פוגעת. זה כמו לנסות לאכול מרק עם מזלג...