הסרט ''אנשים חופשיים''

כנראה עם יכולת התמסרות טוטאלית (ואני לא מנתחת אותם, זה בא מנקודת מבטי על התמסרות). לי אין את מידת ההתמסרות הנחוצה לחיים כאלה,
מאוד מעניין, מה שאת אומרת.
אני לא אורנה, אבל אני בכלל לא רואה את זה כהתמסרות או נתינה.
פשוט אהבה.
האנשים שאני הכי אוהבת בעולם (בעלי וילדי למשל) - אני אף פעם לא רוצה חופש מהם. ויש לי בהחלט זמן לבהות.

האנשים שאני הכי אוהבת בעולם (בעלי וילדי למשל) - אני אף פעם לא רוצה חופש מהם. ויש לי בהחלט זמן לבהות.
אני עדיין לא ראיתי את הסרט, אלא רק קראתי את ההדים כאן.
אבל מסכימה לגמרי עם דברי בשמת.

נדמה לי שאורנה עצמה כתבה פעם שלדרך האחרת אפשר לקרוא התמסרות.

סליחה שאני זוכרת את אורנה בעל-פה, מקווה שזה לא מפריע לה..

_כשאני לוקחת את ילדי בבוקר לבית הספר, יש בי מידה מסויימת של הקלה. הנה יש לי כמה שעות לעצמי עם עצמי עם אנשים אחרים עם העבודה שלי או כל מה שלא יהיה רק לא כל הזמן התפקיד הבלתי מתפשר - להיות אמא.
איך אפשר כל הזמן להיות במצב של נתינה, גם אם מתוך הנתינה באה הקבלה. מתי נחים, מתי בוהים , מתי קצת לבד? לי זה מאד חשוב._

בתור אחת נורא טריה בקטע הזה של חינוך ביתי (אוטוטו שלושה חודשים...), אני חייבת להגיב בכמה מישורים:
עבודה - עבורי זה ממש לא היווה זמן עם עצמי או זמן איכות שלי, להיפך.
מנוחה, בהיה, לבד - כאילו שהיה לי את זה אי פעם במרתון של החיים. הרי מרגע שאוספים את הילדים אתה איתם ואח"כ עד שהם ישנים נשאר קצת זמן לכל עבודות הבית הדוחקות והופס, למיטה מהר, לפני שיתחיל לו עוד יום במירוץ של החיים.
ומנסיוני הקצר, והוא באמת אישי ושלי ולכן אני יכולה להעיד רק על עצמי, יש לי פתאם הרבה יותר זמן לעצמי. אני קוראת בכמויות, נחה המון, מתבטלת כמו שבחיים לא הרשתי לעצמי. וזה נותן לי המון כח להתמסר, לתת, לאהוב.
ועוד הערה חשובה: כולנו בני אדם. לא מתיימרת להיות אמא שאוהבת יותר, בכלל לא. גם לי יש רגעי קושי, וטירוף וכעס ועוד ועוד. אבל פתאם יש לי הרבה יותר זמן לעבוד על הדברים ולהנות מהתוצאות ובעיקר זמן להתבונן בילדיי, ללמוד מהם בלי סוף ולאהוב אותם.

נדמה לי שאורנה עצמה כתבה פעם שלדרך האחרת אפשר לקרוא התמסרות.

נכון. באמת אמרתי את זה. אבל אני חושבת שהתמסרות נתפשת בתרבות שלנו כביטול עצמי, נראה לי שעל זה מדברת נירי.
בעיני התמסרות זו דרך חיים - דרך בה מתמסרים ליש מתוך אמונה שלכל עניין ועניין בעולם הפרטי שלנו יש משמעות בשבילנו והזדמנות לצמיחה וגדילה ועוד כל מיני מילים כאלה יפות.
במילים אחרות - התמסרות זה לחיות את העולם באופן אישי - וכאן אני אצטט את קורט וונוגוט (לא במדויק) בספרו "יברך אותך אלוהים מר רוזווטר" שואלים שם את אחת הדמויות אם אפשר לשאול אותה שאלה אישית והיא עונה שהחיים שואלים אותה שאלות אישיות כל הזמן.

ולהתמסר, בשבילי זה לפגוש, לפגוש כל דבר. גם את הילדים, גם אנשים אחרים, קרובים יותר או פחות, וגם דברים אחרים שאני עושה בחיים. לפגוש באופן אישי - כלומר, מתוך אמונה שמה שקורה באותו רגע, קורה לי (וגם קורא לי, כדברי בובר)
ממקום כזה החיים נחווים כבחירה ולא ככפיה - שזאת הפרשנות הנפוצה היום ל"התמסרות".

אני מלמדת קורס על חיברות ומאוד מאוד מעוניינת להראות את הסרט לתלמידים (במסגרת דיון על חיברות מדכא מול חיברות משתף. אני מקרינה סרט מחריד ומדהים על החינוך בבתי הספר ביפן (כדוגמא לחינוך מדכא) ומעוניינת להראות אלטרנטיבה שרוב תלמידי אינם מודעים לה כלל - חינוך ביתי, זורם וכו'.

הייתי קצת בשוק אתמול מהתגובה של האבא של צפריר (אחרי הסרט עצמו).
למרות שניכר כי האב מאוכזב מבנו, לא יאה ולא נאה לתת תגובה כזו מעליבה ופוגעת בטלוויזיה
(נדמה לי שבסרט לא נאמר שום דבר שלילי על אביו של צפריר)

שליחה על ידי נהר* » 15 מרץ 2005, 17:42

אפשר להתייחס לזה כאל זריית זרעים אל הרוח. לכי תדעי מה ינבוט איפה...
אני (אני?) מקבלת הרבה ריקושטים מאנשים שצפו בסרט, כל אחד מהם קבל מתנה לחיים .

ההורים שלי לא הפסיקו היום לדבר על הסרט. אבא שלי לא נרגע: 'הם הולכים יחפים, חם שם..' ואמא שלי, שהזדעזעה בתורה, חזרה כמה פעמים על כך ש'היא משהו מיוחד, איזו אישה', ובמבט מזדהה הוסיפה 'הכי אהבתי שהיא אמרה - אני הוצאתי את הכעסים מחיי, החלטתי לא לכעוס יותר' וראיתי שהמשפט הזה הולך איתה.

כנראה שגם מבעד לשמרנות האיכות המיוחדת עוברת. וכשאבא שלי אמר: 'הילדים בסוף עזבו', לא הזכרתי לו שגם הילדים שלו עזבו, בגיל שש-עשרה, ושהוא עזב בגיל שבע עשרה (להקים קיבוץ במקום חם באותה מידה) לארץ אחרת..

יעל,
סיפור מלפני הרבה שנים:
בשנה שלפני צאתנו מביה"ס עדיין לימדתי בבית-ספר תיכון.
מחנך הכיתה שאיתה עבדתי, שהיה בעבר מורה שלי, וחבר טוב, (וכבר לא ממש צעיר...) מאד התלהב מהרעיון, והזמין אותי לספר בכתה על חינוך ביתי.

אני כבר לא זוכרת על מה דיברתי (על מה כבר יכולתי לדבר, לפני שבכלל עשיתי משהו..) אבל הכיתה התפלגה באופן שאז לגמרי הפתיע אותי - המורה ואני, "הזקנים" היינו "בעד" וכל התלמידים הצעירים התנגדו נחרצות.
אז זה הדהים אותי.
היום כבר לא.

ספור מלפני חודשיים:
את הסרט הקרינו בבית הספר בביקעת הירדן והזמינו את הבמאית לשוחח עם התלמידים.
כל התלמידים "פה אחד" - אולי זה העניין, אמרו שהם רוצים ללמוד בבית ספר.

זה כבר לא מפתיע אותי.

אצל ילדים וצעירים הרבה יותר נפוץ לפגוש התנהגות דוגמטית (בבתי ספר דמוקרטיים נפוץ שילדים מחמירים בעונשים, לעומת המבוגרים שהם יותר מתונים). לכן כל המהפכות שהובילו צעירים (הקיבוץ, המהפכה הסובייטית וכו' (לא בקיאה מספיק בהסטוריה) - נשענו על אידיאולוגיות, שמטבע הדברים מייצרות התנהגות דוגמטית.
אנשים צעירים עדיין מאמינים שהם יודעים מה נכון ומה לא, ואיך צריך להתנהג, והם גם בטוחים שהם יהיו ההורים המושלמים שיגדלו את הילדים המושלמים. והתפיסות החינוכיות, כלכליות שעליהן מושתתת החברה שלנו הן אידיאולוגיות באופן מובהק, מה שלא מאפשר שום דיאלוג.

נראה לי ששם הם נמצאים.

לי הייתה חוויה דומה עם בני נוער לפי כ7 שנים. בסמינר הדרכה מתקדם של תנועת המושבים הפגשנו את החבר'ה, בני 16, עם צביקה הלפרין המנוח, שדיבר איתם על חינוך ביתי. התגובות היו דומות למה שאתן, יעל ואורנה, מתארות. הם, המרדנים הגדולים, יצאו להגנת בית הספר באופן שפשוט השאיר אותנו פעורי פה. מצאנו את עצמנו, שי ואני, מדברים בלהט כזה על חינוך ביתי, ובסוף יצאנו משם עם חוברות של "באופן טבעי" ביד, והשאר היסטוריה...

ילדים-בוגרים אלה תוך ראיית הסרט נוצרת אצלם מבוכה. התלמידים נעו וזעו בכסאם בחוסר נוחות
משהו שהיה כאקסיומה ובלתי ניתן לערעור מתחיל להתערער. התגובה שלהם אח"כ משקפת את הצורך שלהם בביטחון.

אני זוכרת את עצמי היטב כבחורה צעירה בקיבוץ שומעת על משפחת שיפרון שילדיהם לא הולכים לבית הספר וחושבת לעצמי שזה ממש מופרך, ומה עושים בכלל אם לא הולכים לבית הספר, ואיך אפשר בלי וכולי וכדומה...
ולאחר מכן, כשיצאתי מהקיבוץ, ועבדתי כמטפלת לתאומים שהיו איתי בבביתם עד גיל שלוש, אמא שלהם אמרה לי שנראה שהכי טוב שיהיו בבית, ואני אמרתי לה שאני לא מסכימה ביכלל, כי ילדים צריכים להיות בגן...
רק לאחר שנולדה ביתי הראשונה, התחילה להתגבש בי לאט לאט ההבנה.
היום היא כבר בת 8 ואנחנו בבית, אני ושלושת בנותיי...
לכן, חשוב להראות את הסרט ואת הדרך הזו לאותם בני נוער וצעירים. באמת אי אפשר לדעת מה ינבוט מאותם זרעים שניזרעו.

שליחה על ידי יעל_ג* » 16 מרץ 2005, 13:51

קראתי בעניין את מה שכתבתם. אני חושבת שאתם צודקים באופן בו אתם תופסים את הצעירים ואני טעיתי בציפיותי - חשבתי שדווקא הם שאך לא מזמן יצאו ממערכת החינוך ישמחו לראות שיש אלטרנטיבה. להם אמורה להיות הבקורת הרבה ביותר על המערכת, כך חשבתי, אבל בהחלט נראה לי שאתם צודקים.

אומנם לא ראיתי את הסרט לצערי אבל יש לי תחושה שאם זה היה בשפה אחרת וקורה במדינה אחרת ועדיין מוקרן פה בארץ - היו מקבלים זאת יותר בסלחנות ואפילו היו מוכנים להודות שיש בזה חומר למחשבה.

ראיתי סופסוף את הסרט הפעם, עם בנזוגי שבדרך כלל די שמרני בדעותיו. הוא מאד התרשם מאופן החינוך שהוצג בסרט, והתלהב מהתוצאות - הילדים המוכשרים העצמאיים והאינטלגנטים. כמובן שזה היה נראה לו קיצוני קצת, אך הסכים איתי שיש לנו מה ללמוד ממשפחת שפרון.

וגם אני כמובן. איזה יופי. אלה מהילדים שכותבים באתר הופיעו עד כה בדמיוני כמבוגרים מגילם הביולוגי באי אלו שנים טובות...

אלה מהילדים שכותבים באתר הופיעו עד כה בדמיוני כמבוגרים מגילם הביולוגי באי אלו שנים טובות...
כלומר, מסתבר שהחשיבה, יכולת הלמידה, ידיעת הכתיבה והביטוי האישי שלהם לא כל כך ניזוקו מאי-הליכה לבית-הספר...
אגב, זה קרה גם לי, כשהתברר לי מי מסתתר מאחורי הניק קלא אילן .

אינו יכול להימנע מלהתמודד עם השאלה שניתן לומר מאיימת על השתייכותו לקבוצה.
אולי הפחד או האיום הוא להיות בודד. לבד. נושא שהוצג בסרט מאוד חד-צדדי, לילדים אין חברה.

וגם, לדעתי, החופש מאיים. מאיים על מי שלא מכיר אותו מבפנים.
אמרה חני - התגובה שלהם אח"כ משקפת את הצורך שלהם בביטחון.
המסגרת, המוכר, אלו ממסכים את החיים ומאפשרים אשליה של בטחון.
וכל מי שהולך "נגד" הזרם מאיים על מה שמוכר לי.
הילדים היום לא יודעים להיות לבד, עם עצמם בשקט, לחשוב בעצמם, מה אני רוצה, מה אני בוחר לעשות עם עצמי - כי כל הזמן אומרים להם מה לעשות. ( והם גם גדלים עם הורים כאלו

) הרי כל הזמן עושים מה שצריך!
החופש, כמו כל דבר חדש, מאיים עליהם מאוד ( וגם מושך... )
ועוד, להסכים אם החינוך הביתי אומר שזה יהיה בלתי ניסבל להישאר (או להיות) בתוך או עם המערכת שבה אני חי, וזה בכלל לא פשוט לילד להתמודד עם כאלו תחושות.

ראיתי את הסרט רק השבוע והיה מאוד מרתק לראות את משפחת שפרון, אורנה וצפריר והילדים.
תודה שהסכמתם לחלוק את חייכם בצורה הזו

אני בטוחה שלפחות בכמה (אם לא הרבה) משפחות שצפו בכם נדלקה איזו נורה שאמרה - "אפשר לעשות את זה גם ככה, וזה דווקא נראה טוב"

וסוף סוף הבנתי מי הוא קלא אילן ולמה הוא כל כך דומה ל צפריר שפרון.
הייתי בטוחה שזה בכלל צפריר שהחליט לפתח אישיות נוספת (-;

הדיון שמתפתח על תגובות בני הנוער הזכיר לי את תוצאות הסקרים שמתפרסמות מדי פעם בעתונים על מידת שביעות הרצון והאופטימיות של הישראלים. החיים פה מלחיצים ומורכבים, ובכל זאת אנשים מדווחים על אושר וסיפוק ברמה האישית. לפחות בהשוואה למדינות פסטורליות אחרות שמשתתפות בסקרים..

אם באמת רוצים לדעת למה בני הנוער נרתעים כדאי להשאיר קצת את סימן השאלה פתוח, להקשיב להם ולתת להם קרדיט, לפני שמגדירים אותם כעדר. אין לי תשובה. אני אוהבת את רוח החנוך הביתי, אבל אולי נקודת המבט של הסרט (ושל יוצריו) מתמקדת יותר במה החנוך הביתי 'הוא לא' ופחות במה שיש בו.

למשל, בחנוך הביתי יש דגש על חיי משפחה. בתוך ה'אין בית ספר' לא נשאר חלל, או מה שאתם קוראים 'חופש', אלא נמזגת האוירה המשפחתית, התכנים והעסוקים של בני המשפחה. המעבר בין 'התבטלות', משחק לבין עשיה ונטילת תפקיד יוזם ואחראי בחוג המשפחה ומחוץ לה הוא שונה מבחנוך הפורמלי. שונה אבל לא משונה.

_מעניין יהיה לראות דווקא את דור ההמשך של החינוך הביתי,
לאיזה הורים יגדלו להיות ילדי משפחת שפרון ובני ובנות המשפחות אחרות.
זה לא יפתיע בכלל אם הצאצאים יגדלו להיות אנשי קריירה מודרנים ומצליחנים._

מה שבאמת מעניין הוא לבדוק את רמת האושר ושביעות הרצון של דור ההמשך מחייו, ופחות מה החיים האלה יהיו.
שכן אם האדם גדל עם יכולת חשיבה עצמאית ויכולת לבחור מה לעשות עם חייו כל מה שיבחר יהיה תוצאה של תהליך מושכל ושל בחירה מודעת ולא רק הליכה בתלם. וזה, לדעתי, יבטיח רמה גבוהה של שביעות רצון מהחיים.
חוץ מזה מה חשוב יותר - ילדים מוצלחים או ילדים מאושרים?

בנוסף חשוב גם לא לשכוח שהורי החינוך הביתי בוחרים בו כי הם נהנים להיות בבית עם ילדיהם ולא רק מקריבים את עצמם על מזבח טובת הילד

ההווה חשוב לא פחות מהעתיד וההנאה מגידול הילדים היא אינה עניין של מה בכך, ואין לזלזל בחשיבותה הן להורים והן לילדים.

שליחה על ידי יעל_ג* » 20 מרץ 2005, 07:23

המעניין הוא באמת להקשיב לצעירים שראו את הסרט והביעו התנגדות עזה לדרך החיים של חינוך ביתי. עיקר התנגדותם הייתה לעניין הכלכלי - מבחינתם הורים צריכים לפרנס את ילדיהם ברמת חיים גבוהה בהרבה מכפי שמשפחת שיפרון מדגימה בסרט. הם הגדירו את בחירתה של משפחת שיפרון לחיות בצינעה כחוסר אחריות כלפי הילדים, כפגיעה בהם. הערכים על פיהם דנו הסטודנטים את הסרט היו חומריים לחלוטין. משפטים שריגשו אותי, כמו שצפריר מספר בעקיפין בסרט שהוא מקלף עם ילדיו תפוחי אדמה (מספר שילדו שאל אותו האם אהב לקלף עם אביו תפוחי אדמה - וכמובן כמה מאיתנו בכלל זוכים לזמן כזה עם אחד מהורינו?) לחלוטין חלפו מעל ראשי התלמידים. בשאיפותיהם האישיות רוצים תלמידי לסיים את הלימודים ולצאת להרוויח כסף כסף כסף. כשאני מתחילה לדבר על הבעייתיות של הכנסת תינוקות בני מספר חודשים לפעוטונים בארץ הם לא מבינים על מה אני מדברת - מבחינתם בניית קריירה היא הדבר החשוב ביותר- הן עבור גברים והן עבור נשים. לשיטתם, אימהות זה חשוב וטוב, אבל יש לשלבה עם דברים אחרים ואין היא יכולה לבוא על חשבון הפיתוח האישי, הכלכלי והקרייריסטי. יתכן שגם אני דיברתי בגילם כך - אולי ההתפכחות מגיעה רק לאחר שנעשים הורים. ואולי היא לעולם לא מגיעה...

שליחה על ידי עננה* » 22 מרץ 2005, 15:07

היום ברור לי כמה כנערה ובעצם עד שהפכתי לאמא, לא היה לי מושג מה זה אומר.
לא ראיתי כל סתירה בין אמהות וקריירה. ראיתי בעיני רוחי אבא ואמא עובדים. בית וילדים. הדילמה, חוסר האפשרות לקיים את שני הדברים באותה מידה, איך לומר: "היכתה בי עם הולדת הבכור". וכעת עם הקטנה אני יותר מבינה שזה פשוט לא כל-כך עובד. הסתירה קיימת ואני בוחרת להעמיד את הילדים והבית בראש סדר העדיפויות שלי. בשלב זה.

שמישהו ירים בבקשה את הכפפה הבאה:

להעביר את הסרט למחשב
להתחבר "לאימיול"

ככה אני (ורבים אחרים) נוכל להוריד את הסרט, והוא גם יגיע לתפוצה רחבה הרבה יותר.
המון תודה!

איך אפשר לראות את הסרט למי שפיספס או לא ידע על עצם קיומו?

שליחה על ידי שרון* » 06 יולי 2005, 09:51

אהבתי את הסרט, הוא נגע ללבי,התרגשתי עד דמעות, צפיתי בו ביחד עם בעלי שגם התרגש .
כשהסרט הסתיים , הרגשתי הזדהות עמוקה עם הכל, כאילו משהו נחשף אצלי, כאילו גיליתי על עצמי משהו חדש , או נכון יותר, משהו שניסיתי להדחיק , משהו שרוצה לפרוץ ואני עוצרת בעדו , אני מרגישה כמו ילדה קטנה "גם אני רוצה..." אמרתי לאיש שלי שחושב שזו פנטזיה קשה מאד למימוש...
מאז שצפיתי בסרט (בשידור החוזר ללא הדיון) נפשי אינה יודעת מנוחה , אני מרגישה כמו עכבר בכלוב ...
לזמן מה ניסיתי להדחיק , לשכוח ולבטל את כל תחושותיי אל מול החיים המציאותיים אותם אני חיה כעת, אבל זה חזק ממני ...
אני מייחלת ליום שאגיע לרגע כזה ואגשים את חלומי האמיתי....

תודה לאורנה וצפריר ולמשפחה המקסימה שחלקתם איתנו את הרגעים הקסומים .....

איך אפשר לראות את הסרט למי שפיספס או לא ידע על עצם קיומו?
גמני מאוד רוצה לראות את הסרט!!
איך?

איך אפשר לראות את הסרט למי שפיספס או לא ידע על עצם קיומו?
יש כמה אנשים באתר שהקליטו את הסרט בוידיאו.
אפשר לפרסם מודעה ב ככר השוק ולבקש דרך שם לקבל קלטת בהשאלה.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0

ראיתי את הסרט,איזה יופי|Y|

היכן ניתן להשיג את הסרט לצפיה?
האם הוא אמור להיות משודר בשידור חוזר בעתיד הקרוב?

אולי הפעם מישהו שהקליט יטרח ויעלה אותו למחשב שלו ואז כולם יוכלו להוריד אותו ממנו באימיול? פליייייז?

שליחה על ידי Tempest* » 18 יוני 2006, 09:57

מצטרפת לטליה.

גם אני הייתי שמחה להוריד את הסרט.

כל כך נחמד לראות את האנשים שמאחורי המחשב. איזו משפחה נחמדה.
אנשים שהרוגע יוצא מהם החוצה, נהניתי מאוד מהסרט@}

האם הוא אמור להיות משודר בשידור חוזר בעתיד הקרוב?
אני כבר רואה אותו פעם שניה יכול ליהיות שישדרו שוב...

כמה מחברותיי השרוטות ואנוכי רוצות לראות ת'סרט.
איך מתקדמים? רעיונות?

שליחה על ידי שירה* » 30 מאי 2010, 15:42

רואה שכבר שאלו כמה פעמים בלי תשובה אבל בכל זאת מנסה את מזלי: האם ניתן לראות את הסרט איפשהו?

מצטרפת לשאלה...
האם ניתן לראות את הסרט איפשהו?

ושוב אותה שאלה...
מי יודע?

יש שם רק פרומו.

אבל יש אפשרות לרכוש אותו שם.

איפה שירן?

בקישור ששמו פה יש אפשרות לרכוש סרטים ותוכניות מערוץ 1, בצד ימין יש אפשרות כזאת.

הדף הזה נמחק ללא הסבר לפני כמה זמן,
שיחזרתי אותו .

לפני מחיקת דף רושמים דף למחיקה (עם קו תחתון בין שתי המילים) וסימן שאלה ומאפשרים כמה ימים להגיב על ההצעה,
לא מקובל למחוק בלי לשאול קודם או לפחות להסביר מה הסיבה.

תודה.

שליחה על ידי רחל* » 08 מאי 2020, 17:13

האם יש אפשרות איפשהו לראות את הסרט?