הנקה בציבור

כדאי לך, יהיה לזה ביקוש. בדיוק היום הצעתי את הרעיון לחברה שתופרת וגם מניקה (אז היא מבינה את הצורך). אדווח כאן בהמשך אם יהיו תוצאות. אני דיי "חמה" על שמלת הנקה

בקשר סינר קט-
קניתי סינרקט לחברה שלי שילדה בחנות של "דרך אם" בפרדס חנה, טלפון בחנות:04-6272172, רח' הדקלים 103 (יש שם גם מינשאים)
האמת היא שהיא העדיפה להשתמש בצעיף צבעוני ולהחליף את הסינרקט במוצר אחר...
בינתיים גם אני ילדתי (לפני כמה שבועות) ואם מישהי תתחיל לתפור שמלות הנקה אקנה בשמחה!

כבר הרבה זמן שאני לא מניקה בציבור. הילדים כבר בני שנתיים ויונקים בשעות קבועות ולא מעבר לזה. מה עוד שכשאחד רוצה, השני גם. ואני לא אוהבת להניק את שניהם בפרהסיה. (יש גבול). בשבוע שעבר טסנו. לא רק שזה היה על שעת ההנקה, הם היו בלתי נסבלים. אבא העסיק אחד ואני הנקתי את השני. אח"כ החלפנו. כולם מאוד שמחו שהילדים השתתקו ואף אחד לא אמר כלום. את הילדה כבר הנקתי עם חיתול, לילד לא ספקתי להוציא אותו (כבר בהמראה הוא התעקש). הייתי עם חולצת כפתורים. אז רואים רק מצד אחד, ממרחק מטרו חצי כבר ממילא לא רואים, וטפח השד שהציץ החוצה היה מצומצם יותר ממחשופים של נשים אחרות בטיסה. אני לא מצליחה להבין למה ללכת עם בגד ים סליפ לגבר או ביקיני לאישה זה בסדר, ללכת עם ג'ינס צמודים בישבן זה בסדר, חולצת בטן ומחשופים עד הפופיק זה בסדר, חריץ ישבן בולט (מאוד אופנתי לאחרונה) זה בסדר, אבל להניק תינוק בפרהסיה זה מגעיל.

א.ילת, סירס כותב שהזמן היחיד בו את לא רוצה להניק זה בהמראות ו/או נחיתות. (לא ממש זוכרת אם שניהם או רק אחד). גם במקום אחר קראתי שזה מסוכן. לא זוכרת למה.

לאחרונה הנקתי ברכבת ישראל, וקבלתי תגובות מפתיעות בסקרנות שלהן ובקבלה שלהן. כמובן שמיד התפתחו להן שיחות על חשיבות ההנקה עד גיל מאוחר, ועל כך שילד שיונק מספיק אינו הופך להיות עבד לציצים בגיל מאוחר יותר. תשובה זו התקבלה על ידי חייל סקרן (בן כמה הילד? מה בן שנתיים ועוד יונק?!) בהבנה גדולה.
ברכבת חזרה דיברה איתי אשה אחת שישבה מולי, על יסורי המצפון שלה על זה ששלחה את בנה לגן כשהיה בן שנה. הילד עכשו בן עשרים ושבע...
אשה שניה שאלה אותי אם אני מכירה את באופן טבעי...
בקיצור, אנחנו על המפה והמשיח ממש קרוב!

הילה - מה פתאום?
תמיד שמעתי שדווקא בנחיתות/המראות כדאי להניק, כי זה עוזר עם הלחץץ באזניים (גורם לבלוע, כמו מסטיק למבוגרים).

אולי הנקה בהמראה/נחיתה מסוכנת בגלל שהילד לא קשור? ההסבר של גילה נשמע לי הגיוני מאוד, סירס מתכוון מבחינה בטיחותית???

הנוהל בהמראות/נחיתות הוא תינוק על הידיים, קשור בחגורת בטיחות מיוחדת המחוברת בטבעת לחגורה של מי שמחזיק/ה אותו. מתאים מאד להנקה. רק כשחגורות הבטיחות משתחררות ניתן להושיב אותו בכסא מיוחד המתחבר לקיר מול המושב ויש לו קשירה כמו כסא בטיחות של רכב.
זהו נוהל הבטיחות המקובל, עד כמה שידוע לי, בכל החברות. לפעמים צריך להדגיש מראש ולהזכיר שיש תינוק בטיסה כדי לא להגיע למצב של "מצטערים אין חגורות לתינוקות. לא נורא" או אין כסאות להושיב אותם אחר כך. מניסיון.
לא נתקלתי בבעיה של הנקה בפרהסיה בטיסה. העזרה שקיבלתי מהדיילות היתה יעילה והן התיחסו להנקה בהמראה/ נחיתה כענין שגרתי ומובן מאליו. כנ"ל שכניי. חלקם שמעו לראשונה על הנקה כפותרת את בעית הלחץ באזניים, וזה מאד מצא חן בעיניהם.
בכלל, חוץ מאמא שלי שנלחצת ברגע שאני חולצת שד, היכן שזה לא יהיה, אני לא נתקלת בשום תגובות עוינות. רק אדישות או אהדה. ייתכן שזה רק נדמה לי, ואני פשוט לא מספיק רגישה, אולי כי לא ממש אכפת לי.

הלכתי לאתר askdrsears.com ומצאתי תשובה של ד"ר בוב, הבן של ד"ר ביל... הוא מעודד הנקה בזמן המראה ונחיתה, אבל גם הושבת התינוק בכיסא משלו.
http://www.askdrsears.com/faq/az2.asp

אפילו ללל ממליצים על הנקה בהמראה ובנחיתה, לפי מיטב זכרוני (אולי אני טועה) מהסיבה שגילה נתנה.
לדעתי סירס מתכוון מבחינה בטיחותית.
אני טסה אל-על (לא, זו לא פרסומת), ולכן, שיסלחו לי, אני חושבת שמוגזם להימנע מהנקה דווקא ברגעים אלה (שבהם גם הרעש ועוד אלמנטים מפחידים את הקטנים) בגלל החשש הבטיחותי, שבאל-על הסיכון לו נדיר ביותר (מה שנקרא: אפסי, כי זה אפס פסיק משהו).
סירס אמריקאי, ולאמריקאים מתרסקים מטוסים פנימיים על ימין ועל שמאל. (טוב, הגזמתי, אבל שם אסונות תעופה אינם עניין נדיר, ובטח לא במטוסי די-סי-10).

כמו טליהש, גם אני מיניקה בכל מקום ולא נתקלתי עד היום בשום תגובה שלילית משום סוג.
בשישבת האחרון הינקתי במסעדות בירושלים. לא היתה בעיה. גם ירדתי במדרגות המלון והסתובבתי בלובי עם תינוק יונק שמחובר אלי. הייתי עם חולצת הנקה. מזה שגיסתי לא קלטה שהוא בדיוק יונק (והיא אמורה לדעת ולצפות לזה), אני מבינה שבטח אף אחד אחר לא שם לב.
לעומת זאת, קטנצ'יק במנשא צד מושך הרבה תשומת לב, שאלות אמיתיות (מאמהות אחרות, מסבתות לנכדים קטנים) וחיוכים.

הערה אחרונה על הנקה בטיסה: ישבתי חגורה, הילד חגור עם חגורה משלו (המחוברת לשלי). כך הנקתי. זה עדיין בטוח, לא?

לא יודעת - אפשר אולי לשאול ב"בטרם". אבל זה מה שאני הייתי עושה במכונית כשהיה צורך - התינוק/ת חגור/ה בכיסא שלו/ה, אני חגורה בכיסא שלי, ומיניקה עם קצת אקרובטיקה. אמרו לי משהו שזה יכול להיות לא בטוח, אבל התעלמתי...
וזה לא קשור לדף אבל חייבת לשתף: שוב באתי אתמול לקחת את הילד מהמכלאה, וראיתי אמא יוצאת כשהיא חגורה, ילד אחד יושב בכיסא בטיחות, לא חגור, ולידו עוד ילד (מן הסתם לא שלה) יושב בכיסא הרגיל כשהוא לא חגור. שניהם כבני שנתיים. אפשר להשתגע! את עצמך חגרת, מה? ממש כבר נעמדתי ליד האוטו שלה, נעצתי בה מבט וכמעט אמרתי משהו, ובסוף לא.

מהמכלאה?

הגדרה קצת יותר עדינה לגן מאשר "מסגרות האונס הקבוצתי המנוהלות על ידי מבוגרים במעצר מינהלי" של צפריר, לא?

מסעדה, ככה אני מיניקה במכונית (בשביל זה קנינו אוטו עם מושב אחורי מספיק גדול לשני כסאות בטיחות + אמא), ומודיעה לבן זוגי לעבור לנוהל "נהיגת הנקה", שפירושו - רגוע, איטי, עם שמירת מרחק כפולה, כדי שלא ייתלשו ממני חלקים במקרה של בלימה קצת חזקה...
למרבה הפלא, בקשתי מתקבלת בכבוד ובשיתוף פעולה (מה שלא קרה עם הבכורה, וגרם ריבים בצעקות במכונית, ועד היום אני לא מבינה למה היה לו כל כך קשה. כנראה הצלחתי לנסח את בקשתי בצורה יותר מוצלחת הפעם. בחיי שאני לא יודעת מה עשיתי נכון...).

עלה ברשת:
art]תשובות למציקי הנקה id[/po]=91
מומלץ.

שליחה על ידי שרה* » 10 ינואר 2003, 23:26

אני גרה בארה"ב ונוסעת הרבה ברכבת התחתית. הרבה פעמים הנקתי שם. דווקא היו תגובות חיוביות. איזה סיני אחד זקף אגודל וחיך בכל פה! בארה"ב מאד לא מקובל להניק בציבור, לפחות יותר לא מקובל מאשר בארץ. אמא שלי חושבת שזה ממש לא צנוע, ולא עוזר כמה שאני מסבירה לה שאפילו בגמרא כתוב שמותר להניק בציבור בתנאי שמכוסים... הגיע הזמן שנחזור למקורות ונרגיש טוב עם ההנקה ולא נתייחס לזה כמו לדבר מיני או משהו מבייש. זה פשוט הזנת תינוק. אמנם צריך להתבצע בצניעות אבל זה הזנת תינוק ותו לא.

מספרים על אברהם אבינו, שביקש משרה להניק בציבור, כדי להוכיח שיצחק הוא אכן בנה, למרות שילדה אותו בגיל תשעים. אני אחפש לך את הסיפור המלא - הוא פשוט ענק.

הבעיה עם הסיפור הזה, על שרה, זה שכל סבתא יכולה להניק בעצם...
ולעניין ההנקה בציבור בקשר ליהדות - פתאום התפרק לי הנושא לשניים אז המשכתי ב הנקה ביהדות

היום הנקתי את יותם במנשא בתור בסופרפארם, וזקנה אחת אמרה: "ככה בחוץ? לא מתביישים?" אז הקופאית אמרה לה "הוא צריך לאכול! מה, אנחנו לא אוכלים פלאפל ברחוב?" (והזקנה מחתה "אני לא!") ובכלל הייתה התפעלות כללית (היה תור ארוך) "כמה זה פשוט!" אחר כך היה לאותה זקנה מה להעיר שנראה לה שלא נוח לו ככה, אז אמרתי "אמא שלו דואגת לו, זה בסדר", בהשראת יונת והסיפור שלה ב מרחב משלך

אני זוכרת כשהנקתי את בתי, שהיתה כבר בת 3, על ספסל ברחוב וחמותי פשוט קמה והתרחקה באומרה שמה אנשים יגידו ושהיא לא בעסק והשתדלה לתת לי הרגשה של אוי ואבוי. אבל אני יודעת שזה בגלל הבעיות שלה ואהבתי להניק את בתי דווקא במקומות ציבוריים - שידעו שכך צריך!!!!!

אין מחזה נאה מהנקה בציבור. תמשיכו להניק ותפסיקו להתביש ולחשוש. מי שזה לא לרוחו, שלא יסתכל, או שיתרחק.

שליחה על ידי חבצלת* » 17 מאי 2003, 22:20

שכללתי את שיטות ההנקה במנשא לכדי מצב שבכל אחד מהמנשאים שברשותי אני יכולה להניק בציבור בלי שרואים ולו בסנטימטר ובלי שבכלל מבינים מה הולך שם בפנים, וגם בלי שהתינוק נחנק מתחת לחיתול/שמיכה.
מי שרוצה סדנא בנושא (הדתיות? המתביישות?), שלחו מסר:-)

אני בחודש שמיני להריוני ורוצה להניק.
יש לי התלבטות לגבי הנקה במקום ציבורי ובנוסף בעלי אינו תומך נלהב של הנקה בציבור..
אני יודעת שאפשר להניק בצניעות בלי שיראו את השד עצמו אך עצם המחשבה של החשיפה מרתיעה אותי. זה לא צנוע , גם לדעתי.
מה נראה לכם ?

שליחה על ידי תמר* » 28 מאי 2003, 11:23

לא צנוע? אפשר להניק עם מנשא שמסתיר.
וגם בלי מנשא- אחרי שרוכשים מיומנות אף אחד לא מרגיש שמניקים.
גם בעלי נבהל מהנקה בציבור כשהקטנה היתה קטנטונת, והיום- כשהיא בת שנה וארבע, הדבר נראה לו טבעי ביותר.

לא צריך להיניק בציבור מהיום הראשון.
עם הזמן, הטכניקה, והרצון שלך לא להיות "מנודה", כמות ההנקות שלך בציבור (ןגם מגוון ה"ציבורים") ילכו ויגדלו בהדרגה, וזה יראה לך, לבעתך, ולסביבה הכי סביר שבעולם.

אל תתכנני, זה פשוט יקרה לך!

(כשתגיעי לזה, תמיד תוכלי להתאמן מול מראה (בחיבור) כדי לראות שלא רואים).

אם לא רואים כלום, אז אין חשיפה.
מה מפריע לך בהנקה בציבור? שיידעו שאת בהריון ומיניקה?
לזה אין לי פתרון. אני פשוט הנקתי, ולא שמתי לב לאחרים.

חברה שלי התחילה ליצר חולצות הנקה . הן לדעתי הרבה יותר יפות מחולצות של "מובי" ,יותר זולות והיא גם תגיעה עד ביתכם וגם תתאים חולצות לפי הטעם האישי שלכם. אני מאוד נהנתי בחורף מחולצות שלה.(בקיץ אין לי בעיה להרים חולצה, אבל בחורף אני מאוד סובלת מקור בבטן)

מתלבטת יקרה, נכון מה שכתבו שלא צריך להניק בציבור מהיום הראשון, אבל מנסיוני העגום בלידה הראשונה, דווקא בהתחלה, כשהתביישתי להניק בחברה, והבית היה מלא אנשים שרציתי להיות איתם, היה לי קשה מאד להיסגר בחדר אחר, ושנאתי את ההנקה שבודדה אותי, הנקתי בחוסר סבלנות ובכעס. אחר כך היה לי קשה לשבור את ההרגל ופתאם כן להניק בציבור. משום מה הייתי חייבת להוריד את החולצה לגמרי כי לא הסתדרתי ולא דאגתי לבגדי הנקה נוחים מראש. מסיבה זו ועוד כמה, ההנקה לא נמשכה יותר משלושה חודשים.
אני בעד כן לנסות להניק בחברה מהתחלה, ורצוי בחברת מניקות נוספות- זה הכי הכי עוזר, גם לבעלך. תחושת המבוכה תיעלם מהר.
ממליצה לך להזדמן עם בעלך לחברת זוגות בה מניקים חופשי . זה יעזור לו מאד. כולנו ברמה זו או אחרת גדלנו על דפוסים אחרים, ויכולים להשתנות. ראי בבקשה את סיפור אחי טיפה למעלה בדף זה.

בעצם זה לא כאן. לא יודעת איפה הוא.

אם יש מפגשי ליגת לה לצ'ה באזור שלך, מומלץ להגיע למפגש ולראות - בדרך כלל - מגוון רחב של תנוחות הנקה, צנועות יותר ופחות (-: יש קבוצת ערב בשיתוף בני זוג בת"א במ.מ.ש, ואולי גם בפ"ת. בכלל זה מומלץ בחום להגיע למפגשים כבר לפני הלידה - מונע הרבה בעיות אח"כ.

למתלבטת, אל תטרידי את עצמך בשאלות הללו עכשיו. מיד אחרי הלידה קודם כל צריך להיות מרוכזים בהנקה עצמה (את צריכה ללמוד וגם הוא/היא) את תראי שמאוד מהר אין דרך אחרת אלא להניק בפומבי ואני מאמינה שגם בעלך יבין זאת. לפעמים לפני מעשה דברים נראים הרבה יותר מפחידים ממה שהם באמת. גם אותי זה מאוד הטריד לפני הלידה אבל אחרי הלידה זה היה ברור שאם אני רוצה להניק אז כל העולם יכול לקפוץ... ומעניין לגלות שהעולם מאוד מבין ומקבל. בכלל כשאנחנו שלמות עם עצמנו ועם מעשינו אז גם החברה מקבלת אותנו בזרועות פתוחות ( ולמי שבכל זאת יש בעיה זב"שו- כמובן).

ובכל זאת, יש דברים, שלא קשורים להנקה בציבור, שכן כדאי לדעת לפני הלידה כדי שההנקה תצליח. התחלת רשימה ב למה לא נשמע קולכם

ענת - איזה דף נורא להפנות אליו אנשים תמימים שרוצים עזרה בהנקה!
אופס. הנה עוד משהו לערוך (בהזדמנות. "אמאגילה! בואי איתי לאכול אבטיח אדום").

אלונה - טלפון של החברה בבקשה.

בעיה מוכרת. בעלי, בתחילת הדרך, ממש הטיל וטו על הנקה בציבור, וזאת למרות שאנחנו חילוניים גמורים.
היתה לו תחושה שכל העולם מסתכל עלי, ושאני חשופה לעיני כל. הפתיעה אותי המידה שבה זה הפריע לו. אולי זו איזושהי רכושנות, אולי הוא חשב שכל העולם מתעניין בדדי כמו שהוא מתעניין בהם...
אבל, כפי שנכתב ממעל, הפתרונות רבים.

בתקופה הראשונה, עד שההנקה הופכת לזורמת, אוטומטית ונוחה, ממילא ממעטים לצאת מהבית.
תמיד, גם בחברותא בבית, וגם בחוץ, אפשר לשבת עם הגב/הצד לציבור הרחב, כך שהעולל והשד לא יזדקרו לעיני כל.
מנשא צד( over the shoulder)- לא רואים כלל את ההנקה.
חולצת ההנקה.
חיתול בד פשוט.

בהצלחה !

היכן אפשר למצוא בגדי הנקה?
השבטע הנקתי כשהיינו בהצגה, וזה היה ממש נחמד, כי כולם הסתכלו במילא על ההצגה. אבל כשאני בבית, אז החברים של בעלי ושלי (הגברים) מאד נבוכים מהעניין, נורא קשה להם לראות אותי מניקה, אולי משום שאין להם ילדים עדיין?
כשאנחנו אצל ההורים שלי אחי (בן 17) מאד נבוך מזה ואף פעם לא מסתכל כשאני מניקה, ופשוט יוצא בדיסקרטיות מהחדר. זה קצת חבל לי, כי הייתי רוצה שהוא יתרגל לכך שהנקה זה דבר טוב. כנראה הוא מגיב כך בתור בחור 'דתי',
הפתיע אותי שהסבים שלי בכלל לא נבוכים כשאני מניקה, ואני חושבת שזה משום שהם ראו את האימהות שלהם מניקות (הייתה בכלל אופציה אחרת לפני 80 שנה?)

יש של "מובי" - אפשר לחפש ישירות אותם בת"א - בעצם, אני די בטוחה שיש להם אתר (Mobi). ויש חולצות שלהם ברבקט, בד"כ. ראיתי גם בקניון שבביה"ח שיבא בתה"ש.
יש גם מוצר שנקרא "סינרקט" שנועד להנקה דיסקרטית - סינר רחב שלובשים מעל הבגדים ומכסה את השד והתינוק.

סליחה, זה באמת היה לא לענין, התכוונתי רק לרשימה ההיא, של מה יכול להקשות על הצלחת ההנקה בלי שהאמא תדע על זה, ממש בזמן הלידה ואחריה. מתלבטת, אני מקווה שאת כאן ותראי את התיקון.

ממובי אפשר להזמין גם בטלפון. הם ממש נחמדים, שולחים בדואר, ואומרים לך לשלם רק אחרי שהגיע ואת מרוצה.
טל. 03-6877193

ענת, אולי תפתחי דף חדש לרשימה ההיא ותערכי אותה מתוך הדף שבו התחילה.

גם אני, לפני ההורות, הייתי נבוכה לראות קרובות משפחה שחשפו שד והיניקו (זה אפילו לא היה בציבור, אלא במסגרת ביתית, איניטימית, אולי נשית (או נשית ובן זוג) ולכן גם החשיפה היתה גדולה יותר. כי זה איבר איניטימי, שלא חושפים בד"כ לעיני "זרים". אבל טוב שחוויתי את זה. אני מאד מקווה שילדיי, שרגילים לראות אותי חשופה בבית (בהנקה, אך לא רק. אנחנו עדיין מתקלחים ביחד וכד'), ועכשיו גם רואים אותי מיניקה, יקבלו את זה יותר בטבעיות.בינתיים הם לא מראים סימני מבוכה, אבל אולי זה בגלל שהם עדיין די קטנים (4).

יש גם מישהי מקהילת באופן טבעי, שכחתי לצערי את שמה- משפחת זיניגרד - שתופרת בגדי הנקה. יש לה גם אתר עם תמונות. אנסה למצוא אותו.
וכן, מסעדה, אעשה את זה בגיחה הבאה לכאן.

יאנה.
אאל"ט, זו החברה עליה אלונה דיברה

מצחיק איך בכל פעם שהתיישבתי להניק נמצאה איזו נשמה טובה (אמי, חמותי, או סתם איזו דודה) שמצאה לנכון לכסות אותי ואת התינוקת כדי למנוע מהציבור את מראה התועבה... זה היה קיץ וחם אז לא רציתי להתכסות ולכסות את התנוקת, מאוחר יותר גם היא התחילה להסיר את הכיסויים המגוחכים מראשה וממילא כולם התרגלו.

מה זה? מי כתב פה בשמי? 29.5 00:16 ? איזה סיבה יש למישהו/הי להתחזות כאן?!

כרגיל - או שלעוד מישהי יש בת בשם מיה, או שמישהו השתמש לך במחשב לרגע, ושכח לשנות את השם.

> גשש בלש בפעולה ... <

תודה לכולם על התגובות..
הבעייה שלי, אם לא הגדרתי אותה נכון, היא לא רק שיכולים בטעות לראות לי את השד כי אני יודעת שיש המון דרכים להסתיר.
הבעייה היא שאנשים יודעים שאני מניקה.
לא יודעת איך להסביר את זה אבל זה נראה לי חושפני.

נראה לי שיש לך עוד מספיק זמן להתעסק בעניינים האלה.
תאוריה לחוד ומעשים לחוד.
חכי ל"דבר האמיתי". רק אז תוכלי לחוש באמת את עצמך ואת רצונותייך.

קודם כל, אפשר בקלות להיניק גם בלי שידעו שאת מיניקה. במנשא, אף אחד לא צריך לדעת שזה מה שאת עושה. במהלך סדר פסח הינקתי, וגם מי שישב מולי לא שם לב (אח"כ דיברנו על זה, והוא הודה בכך). גם בקניון הנקתי, בלי שלאף אחד היה מושג. מי שלא מכיר מנשאים, אפילו לא ניחש שיש שם תינוק.
חוץ מזה, אני חושבת שכדאי לך לברר עם עצמך, מה הבעיה עם זה שידעו שאת מיניקה. אצלי זה בדיוק להיפך. אני אמנם לא רוצה שגופי יחשף, אבל כן רוצה שידעו שאני מיניקה (לא שאני עושה משהו בנדון). אולי בגלל שבפעם הראשונה זה לא הלך, אני עכשיו מאד גאה בזה. אולי כי ככה אני מפיצה את השקפת עולמי (בעד הנקה, בעד מנשא) - במעשים, בלי דיבורים. אם כי, כאמור, בגלל שאני לא רוצה לחשוף את הגוף, בד"כ לא ניתן לנחש שאני מיניקה בציבור.

מתלבטת, האמת שאחרי הלידה מה שקורה לעתים קרובות הוא, שאנחנו "שוכחות" מהגוף שלנו וכל מעיינינו נתונים בתינוק.
פתאום הפוקוס משתנה. הרבה מאיתנו (את המבט הזה זיהיתי לא רק בראי...) פשוט זורחות כשהן מחזיקות את נזר הבריאה, הנס הקטן והמתוק - ולא רק שאנחנו שוכחות אז לשים לב לאיך הסביבה מסתכלת עלינו (אגב, ראי בחן את עצמך D-: ), אלא שאנחנו לא מבינות איך כל העולם לא מתעלף סביבנו, ממש כמונו...
אני לא מבטיחה שזה יקרה לך, וסליחה על התיאור הקצת מוגזם (אתנחתא קומית, מה יש), אבל גם זה מקל...

במנשא - בהחלט לא חייבת לדעת שאת מיניקה.
אני חושבת שכתבתי פה (אולי אפילו בדף הזה), שמישהו ליטף את ראשו של בני, דרך המנשא, בזמן שינק. אני בטוחה שהוא לא שיער...

אבל באמת - חכי. תראי איך תרגישי בבוא היום.

הבעייה היא שאנשים יודעים שאני מניקה.
איך אני מבינה. גם אני הרגשתי כך בלידה הראשונה.
זה עבר. (שוב הזדמנות להגיד תודה לכל הנשים שאני מכירה, המניקות, שהניקו,שלא הצליחו להניק, שיניקו. אולי ישמע מוגזם, אבל רק בזכותכן אני מניקה, ועוד כמה דברים, שרק בזכותכן.)
זה עובר כשמניקים בחברת מניקות. זה עובר כי זה הופך הרגל , זה עובר כי את מפסיקה לחשוב על זה.

כשהייתי בניו-זילנד התפעלתי מהשירותים הציבוריים: תמיד היו שם שלוש דלתות: גברים, נשים והורים. ובחדר ההורים, שאמנם נראה כמו שירותים (אריחים כחולים, חרסינה, בלי רומנטיקה) תמיד היו משטח החלפה, כיור, מגבות ניר ושני כסאות. כך צריך!! אני לא חושבת שמישהי מכן תצטער או תתרגז אם יפנו אותה לחדר כזה? (אני עדיין לא בהורות, אבל תורי להניק בציבור עוד יגיע...) ואפשר להתחיל להפעיל לחץ ציבורי, שכל מקום שבונה שירותים יוסיף חדר הורים. מדוע לא?
אבל הכי נחמד שם היה בעיר ושמה NEW-PLYMUTH, ששם במרכז העיר, ממש ליד הקניון הבינלאומי-הסטנדרטי, היה בית קטן שמיועד לנשים בלבד, מין חדר מנוחה כזה נעים, עם מגזינים ישנים, וכמובן שירותים ציבוריים (לשני המינים - הגברים בצד השני), וחדר מיוחד לנשים מיניקות. השלט על הדלת ביקש לכבד את השקט והשלווה של המיניקה והיונק, וכן ביקש מהמיניקות לכבד את הנשים האחרות ולא להניק בחדר הכללי. כנראה רמת הצניעות שם גבוהה יותר משלנו, ובכל זאת הם לא נתנו לצניעות לקלקל את היחס האדיב והאוהד להנקה. זה עקרון כל כך חשוב!!! אין שום סתירה בין הנקה וצניעות, אם רק נהיה יותר מתחשבים בצרכים של כולם. אני אישית, (למרות שכולם אומרים לי שזה לא מעשי לתכנן התנהגות הורית לפני שיש ילד) חשבתי על חולצות הנקה וגם על פונצ'ו סרוג שיש לאמא שלי, שמאפשר לאנשים להתעלם ממה שאת עושה מתחתיו. אם זה לא ישגע את התינוק/ת שלי, כמובן.

וואו! חלום רטוב!

כן, ויש גם שילטי חוצות שמפרסמים הנקה. אבל גם כאן (אני גרה בניו זילנד בשנה האחרונה) רוב הנשים מפסיקות להניק לאחר חודשים ספורים.

וכן ביקש מהמיניקות לכבד את הנשים האחרות ולא להניק בחדר הכללי. כנראה רמת הצניעות שם גבוהה יותר משלנו
זו לא צניעות בעיני.
זה גטו למיניקות. שיסלחו לי.
יש גם חדר אוכל מיוחד לתינוק שנותנים לו בקבוק? נכון שלא? נכון שאפשר לתת בקבוק לתינוק בכל מקום? אז למה ההפלייה להנקה? למה אמא מיניקה צריכה ללכת הצידה למקום מיוחד, נפרד ונבדל ולא יחד עם כולם, רק בשביל להיניק - משהו שאפשר לעשות עם התינוק במנשא, על הידיים, בהליכה, בישיבה על כסא, על מדרגה, על שפת מדרכה, סתם על הרצפה, בפינת חנות, תוך כדי שוטטות בחנות, תוך כדי window shopping ועוד ועוד.
אם מותר לי להחזיק את התינוק שלי (ואני רוצה לראות את הראשון שניגש אלי עם "סליחה, אסור להחזיק כאן תינוקות על הידיים") - אז מותר לי באותה מידה גם להיניק אותו. באותם מקומות. באותם זמנים.

כמו שבשמת אמרה.
מה גם ש - סליחה - אני נמצאת בקצה הקניון, עם יונק שזקוק ליניקה עכשיו, וצריכה להגיע לחדר ההוא (נגיד - לעלות קומה אחת, וללכת כמה מטרים. בואי נניח, אפילו, שאין לי ילדים גדוים איטיים במיוחד, ושאין לי גם חבילות, ושאני לא באמצע קניה בסופר עם עגלה, ושהקניון לא עמוס בדיוק ככה שהמעליות/דרגנועים מאוד מאוד צפופים ועם תור). רואה את המצב?
התינוק מתחיל לבכות. אני לא מיניקה אותו - אני הולכת לחדר ההנקה הנפלא ההוא. סביר בעיניך? לא בעיני.

(וזה עוד לפני שסיפרתי שיש תינוקות שעצם השהייה במרכז קניות עושה להם, כמו לאמא שלהם, איכס בנשמה, והם זקוקים לציצי-ניחומים די מוקדם במהלך הקניות).

אבל למי שמעוניינת להניק בדיסקרטיות (ולא להסתתר ולהסתיר מתחת לחולצה/חיתול/סינרקט) החדר הוא פיתרון. ואם שמים לב לסימנים המוקדמים של הרעב, לא צריך לרוץ במעלה המדרגות הנעות או לחכות בתור במעלית...
קחו הכל בפרופורציה.

כשהקטנצ'יק שלי רק נולד, היתי מניקה בעיקר בחדר שלנו על כורסא שהכנתי. לאט לאט קיבלתי בטחון בהנקה וגם הוא. גם הבנתי שהוא על הציצי כמעט כל הזמן (ככה זה היה בחודש הראשון) ושאם אני לא רוצה להיות "בודדה" וסגורה בחדר כשכולם בחוץ ... כל הזמן התנגנה לי השורה של ביאליק "כל חבריו שם בגן הוא לבדו יושב כאן" בקיצור התחלתי תוך שבועיים בערך ךהניק בכל מקום בבית ובבתי אחרים. עדיין הנקה היתה הפסקה מהכל. ואז גיליתי את האתר הזה. וקראתי המון. הרבה דברים, כמו מה עושים תוך כדי הנקה, פתחו לי חסימות פסכולוגיות. מאז שקיבלתי מנשא כתף אני מניקה בכל מצב תוך כדי הליכה, באמצע מכירת בגדים (באסטה ניידת ביישובים). עם המנשא בסגנון תינוכיס אני לא מסתדרת הנקה אז אם מתוקי בתוכו הוא יוצא כדי לאכול. בינתים אין הרבה הערות שליליות(או שאני מקבלת אותם בחיוב) אבל ילדי רק בן 4 חודשים ונראה לי שיש קבלה יותר קלה בחברה שלנו לתינוק קטן שיונק מאשר לפעוט קטן - נראה מה יהיה כשיגדל כי אני רוצה להמשיך עוד הרבה זמן. אז תודה לכולכן שעזרתם לי להרגיש חופשיה לגמרי עם ההנקה.

אני מניקה בכל מקום בארץ ובעולם ובאמת בעיני זה אחד הדברים היותר יפים לראות אז להיפך לא להסתיר. לפני שבוע הנקתי במושב, אצל הורי, בחוץ בגינה, אחת השכנות יצאה ואמרה לי בין השאר איך אפשר כל כך הרבה ועשתה פרצוף של זעזוע...
היא הניקה מעט את ילדיה ואמרתי לה אבל זה כייף ונעים להבעת הפליאה שלה אמרתי - רוצה לנסות? זה השתיק אותה סופית. ואמא שלי הייתה מאוד מאושרת מהתגובה...
אפרופו אימי, כשאנחנו ליד נשים עם תינוקות ובקבוקים היא מייד מציעה לי לכי שבי לידם ותניקי. קצת להוציא את העיניים ולהראות להם איך עושים זאת כמו שצריך.
אז עם עידוד כזה מהבית אין לי בעייה להניק ולהיפך אני מאוד גאה בזה.

הנקתי במוסך. המוסכניק, רוסי מבוגר עצבני זעוף נרגן ממהר, עמד מולי והסביר לי בערך עשר דקות למה זה המצבר ולא האלטרנטור והתרגז שהתווכחתי איתו. אני יושבת ומניקה בנחת והוא עושה סיבובים טופח על המכנסיים תראי גיברת אני לא מבזבז זמן שלי מי שאמר לך זה אלטרנטור חמור לא מבין כלום. ובמקום להפסיק לבזבז זמן שלו הוא ממשיך לדבר ולדבר על המצבר ומשכנע אותי להחליף לחדש והכי יקר. ואז הקטנה עושה תנועה עם היד ומזיזה לי את החולצה טיפה. ורק אז הוא פתאם מבין, חיוך ענק, עצום, זורח במתיקות על הפנים העגולות שלו והוא אומר לי " אה! את...נו, כל הכבוד " הכל הכבוד במבטא כבד מלווה עוד טפיחה על המכנסיים, סיבוב והוא בורח החוצה. ונכנס בחזרה. ולא יודע מה לעשות אז אני אומרת לו בחיוך "סליחה..." לא יכולתי לחשוב על משהו יותר סימפטי להגיד לו כדי שיצא קצת מהמבוכה והאושר שתקפו אותו למראה הביתי הזה בתוך כל המפוייחות העצבנית. מה פתאם סליחה, הוא מרגיע אותי, זה יפה מאד.
בטח שהחלפתי להכי יקר.

כשהיתי בחופשת לידה (כלומר תינוקונת קטנה, בתוך הקונצזיוס) פרצו לנו לאוטו וגנבו את... התיק של התינוקת, שכמובן חוץ מסלינג ספייר וחליפת תינוקת שאהבתי לא היה בו כלום. היה צריך לנסוע לזגג להחליף את החלון השבור. היה חורף, ואני היתי עם הסלינג ועם התינוקת. התנהגו אלי מאד נחמד. בעוד שכל האחרים נישלחו לקחת קפה ממכונה איפה שהוא, לי הציעו להכנס למישרדון ליד הפקידה, נתנו לי כיסא ליד התנור והביאו לי שתיה. היה נחמד. כמובן שהנקתי, ונידמה לי שגם דיברתי על זה עם הפקידה אבל אני לא ממש זוכרת. בתוך המנשא ועם חולצות ההנקה שלי בקושי רואים משהו, ואחרי כמה שנות הנקה בציבור והתגברות על התנגדות החם והחמות לנושא, שאר התגובות קטנות עליי, אבל הן בד"כ חיוביות.

אני נהנת לשלוף ציצי בכל מקום ובכל זמן.
אם אני במקום ציבורי אז אני עושה את זה בדיסקרטיות ואם אני עם המשפחה או חברים אני מרימה את כל החולצה ולפעמים אפילו מורידה אותה לגמרי.

כמה ימים אחרי הלידה, אח שלי (בן 34) בא לבקר אותי עם חברה שלו ואחותי, ואני כמובן הייתי במצב הכי טבעי לי, ערומה עם התינוקת במיטה,
אח שלי הזדעזע, ומיהר החוצה כדי שאני אוכל להתלבש, אז הסברתי לו שהציצי שלי הם על תקן של מסעדה ולא משהו מביך,
ההסבר לא כלכך עזר, עדיין הוא מרגיש נבוך כשאני שולפת בסביבתו, אבל אני מצידי משתדלת לשלוף כמה שיותר בסביבתו, כדי שבסוף הוא יתרגל.

רק עכשיו קראתי מה שעידית כתבה. איזה כיף כשיש אמא כזאת!
וגם הסיפור של ענת והמוסכניק. איזה בידור.
רק לנו יש חוויות כאלה. איזה כיף לנו!

אני מניקה בכול מקום, בארץ ובעולם. בטבעיות רבה . בד"כ זה גם מתקבל בטבעיות על ידי הסובבים אותי. אבא שלי היה ההפתעה הכי גדולה, כי הייתי בטוחה שזה יביך אותו, וזה בכלל לא.
מה שכן, לבת שלי יש נטיה להרים לי את החולצה גבוה גבוה, מה שחושף את השד . בהתחלה הייתי מנסה להסתיר, היום אני כבר לא טורחת. למי שזה מפריע שלא יסתכל.

לכל המניקות ולאלו שבדרך... זה לא כ"כ נעים להניק בציבור (לי בכל אופן) ובעיקר לא ליד חברים - גבריםאו לפני אבא שלי
הנני מניקה את בתי כבר שנה וחצי וללא בעיה :ברשותי המצאה אמריקאית גאונית!!! סינר הנקה
אפשר למצוא זאת אצל 2 נשים שמבינות את הבעיה והתחילו לייצר זאת ניתן להשיג אותן בטלפונים 802289-068, 992212-054 הן מוכרות את הסינרים בעיצובים חמודים ושונים בערך ב70 ש"ח
כל שקל שווה - קניתי זאת לחברה והיא מברכת אותי 700 פעמים ביום

לא יודעת אבל מראיה של הסינר הזה הוא דווקא מושך הרבה יותר תשומת לב מהרמת חולצה ושליפה מהירה שבדרכ לא רואים כלום חוץ מתינוק שמוחזק על הידיים. וכבר קרה לי לא פעם שאנשים סביבי דיברו איתי ובכלל לא שמו לב לעובדה שאני מניקה ואז אה את מינקה סליחה וכו...
אבל כל אחת עם מה שנוח וטוב לה.

אני משתדלת שלא להניק בחוץ ילד גדול, אלא אם זה יום ארוך שאנחנו בחוץ. גם כי הוא כבר לא יונק ממש דיסקרטי וגם כי זה נראה די מיותר, הרי אוכל זה כבר לא, בדרך-כלל (אני לוקחת החוצה נישנושים שגם הוא יכול לנשנש, כמו פרי), וחיבוק נותן מענה טוב לכל מצוקה אחרת.
כל עוד הוא לא אכל דברים אחרים (עד גיל 10-11 חודשים) כמובן שהנקתי בכל מקום, מה אני, רובינזון קרוזו , להיסגר בחדר ל-11 חודשים?
אצלנו, אגב, כל הסיפורים האלו עם הסינר/השמיכה/החיתול לא עובדים בכלל. בהתחלה הם יונקים במנשא ואז אני כבר לומדת להסתיר ככה, עם החולצה.

ובעיקר לא ליד חברים - גברים או לפני אבא שלי

אחת מנקודות המפנה ביחסי עם אבא שלי היא ההנקה. מדובר באבו-אל-בנאת (ארבע בנות!) שבמשך כל ילדותנו חרד לנו במידה המממ... מופרזת. כמובן שאין מה לדבר על ללכת בבית בעירום חלקי או מלא )-: אני היחידה מכולנו שמניקה והוא כל כך מתרגש מזה ושמתי לב שאין לי בעיה לשלוף לידו. הוא משתדל להסיט את מבטו הצידה אבל זכורה לי פעם אחת, די בתחילת הדרך, שהנקתי על הדשא אצל הורי והוא ניגש בביישנות וביקש לצלם (-:
כמובן שהסכמתי (-:

> אבא של ברונית ינק בעצמו עד איזה גיל ארבע, התייתם מאמו בגיל שבע ואני מזכירה לו נשכחות. באהבה <

אני מאוד הייתי רוצה ללמוד איך מניקים בדיסקרטיות בתוך מנשא.
ממש אפשר ללכת ולהניק?
יש לי ציצי מאוד גדול ובהנקה אני גם צריכה להנחות לבני את הפטמה לתוך הפה וגם למעוך את השד באזור האף שלו כדי שיהיה לו אוויר. האם אוכל להניק כך בהליכה?
על איזה מנשאים מדובר?
בני בן חודש עכשיו.

אמא חדשה:
ראשית, זה דורש תרגול. הוא רק בן חודש... תתאמני בבית מול הראי.
שנית, בואי למפגשים של לה לצ'ה ושל "באופן טבעי" ותראי אמהות אחרות שעושות את זה. ככה לומדים... קשה קצת ללמוד להיניק במנשא בהתכתבות!

שליחה על ידי לילי* » 23 מאי 2004, 21:02

אתם פשוט חייבים לראות את זה
פשוט לא ייאמן

דווקא ייאמן וייאמן

מבאס ביותר

"שד נפול עם ורידים בולטים", באמת מצטערת ששדיים נראים ככה ולא כמו בפנטזיות הגבריות.
ולמה לא לחמם לו בקבוק במיקרו של בית הקפה, באמת?
בשביל מה להתעצבן בכלל, איזה שטויות.
ותגובות כל כך מתלהמות ואלימות... פיכס.

הגבתי באופן רגוע. חשוב בעיני שיהיו תגובות שאינן מתלהמות, בשביל הקורא השקט (הסמוי) והשקול.

מסכימה עם גילה, וכך הגבתי גם אני. אבל מי בכלל רואה את זה?
האוירה שם היא כמו בתכניות אקטואליה בטלויזיה. כולם צועקים ואף אחד לא שומע. ועוד בפורום נימוסים והליכות!!

מדהים. ותודה לאותה בעלת שד נפול עם ורידים או בשפתינו-אמא על השירות.

שליחה על ידי yes* » 01 יוני 2004, 09:20

ועוד באותו נושא: בחופשת שבועות הלכתי עם בתי הגדולה לראות סרט בקולנוע "רב-חן" בעפולה. בעוונותי אני גם אמא מיניקה לתינוקת בת חודשיים. לכן התינוקת התלוותה אלינו.
להפתעתי, נדרשתי, בכניסה לשלם גם עבור כרטיס לתינוקת. ציינתי בפני הקופאית שהתינוקת יושבת בסל-קל במעבר ואינה תופסת כיסא. הנימוק הזה לא עבד עליה והיא טענה שאצלם "כל גיל חייב כרטיס".
כדי לא לאכזב את ילדתי הגדולה שילמתי ונכנסנו.
היום התקשרתי אל רשת "רב-חן" בבקשה לקבל החזר על סכום הכרטיס. אך מסתבר ש"כל גיל חייב כרטיס" היא מדיניות הרשת.
שאלתי מדוע ונאמר לי כי המטרה היא למנוע מהורים להכניס ילדים קטנים מידי המפריעים למהלך הסרט. טענתי שהתינוקת שלי שקטה מאוד ועם הציוץ הכי קטן קבלה ציצי כדי לא להפריע (ילד בן שלוש שבא לצפות בסרט הוא בעל פוטנציאל הפרעה גדול הרבה יותר). הבחורה (הלא כל כך חביבה) מעברו השני של קו הטלפון ציינה שמנסיונם תינוקות מפריעים מאוד. שאלתי מדוע לא להשתמש בשרותיו האדיבים של הסדרן שיכול להוציא את מי שבאמת מפריע. בשלב זה יצא המרצע מן השק: התשובה שקיבלתי היתה שההנקה בקולנוע היא שמפריע לקהל רשת "רב-חן". הגברת עוד העזה לחשב את אורכו של הסרט (עם ההפסקה כשעתיים ועם הנסיעה מ- ואל כשלוש שעות) ולהודיע לי כי למשך הזמן הזה ניתן להרחיק את העוללה מן הציצי.
אני, מצידי, לא מתכוונת ללכת לראות סרטים נוספים ברשת "רב-חן" עם או בלי התינוקת. ואני קוראת מכאן למרד צרכנים (וצרחנים): בואו נצפה בסרטים ברשתות אחרות, או שנלך עם הילדים לבריכה וזהו.
אגב, השרשור האלים שמופיע Ynet. כמי שנלחמות על זכויות ילדינו לאכול את המזון המתאים להם ביותר בכל מקום, נראה לי נכון לשמור על כמה ערכי יסוד נוספים: לא להיסחף לאלימות שמוטחת כלפינו מידי פעם אלא להגיב בנועם ולמחות בצורה תקיפה ולא תוקפנית. בדרך זו נשיג, לדעתי, יותר.
יום טוב, שמח ורגוע לכולכן.

אני לא מניקה על יד גברים, בכלל - מלבד בעלי, כמובן. לפעמים אמא שלי טוענת שאני מגזימה, ושאני בהחלט לא מוכרחה ללכת לבקש מהמלצר בחתונה שייתן לי לשבת במשרד, ו"את יכולה לשבת בצד ואף אחד לא יראה כלום", ו"את יודעת שגם חרדיות מניקות ככה" (מה שנכון - דודתי החב"דניקית מניקה בלי חשבון), אבל אני חושבת שכל אישה צריכה לנהוג איך שהיא מרגישה בתחום הזה, ולא לחשוב שהיא "לא אמורה" להתבייש בהנקה, או משהו בסגנון. זה דבר אחד, ודבר שני - די מפריעה לי המגמה של נשים שמתוך אידיאולגיה מניקות בכל מקום, "כדי שיתרגלו". זה מפריע לי, מפני שאני יודעת שהדבר הזה יכול מאד מאד להביך גברים, בעיקר רווקים או חסרי ילדים, וזו למעשה הסיבה העיקרית שאני לא מניקה על יד אחרים - אני פשוט לא יכולה לדעת למי זה יפריע ולמי לא. ושיהיה ברור - אני מדברת על הנקה בשיא הצניעות, כך שלא רואים כלום - כי לא זה העניין.
בנוגע לטענה ש"זה הרי הדבר הכי טבעי בעולם" - גם לעשות קקי זה טבעי. אבל אני לא עושה את זה באמצע המסעדה.

אני לא מניקה על יד גברים, בכלל
ואני הינקתי בכל מקום שבו התינוק שלי היה רעב (היום הוא פעוט, ונימוסי השולחן המתבקשים מכך הם שונים).
המגמה של נשים שמתוך אידיאולגיה מניקות בכל מקום, "כדי שיתרגלו".
לא מגמה ולא אידיאולוגיה - כשהתינוק שלי היה רעב, נראה לי מטופש לגמרי להתרוצץ ברחבי קניונים בחיפוש אחר מקום "צנוע." אין לי שום נטיות אקסהיביציוניסטיות, אני מיניקה בצורה שגם עם משקפה קשה לראות מה קורה - ועדיין, אני מסרבת לשתף פעולה עם המגמה הרואה בהנקה משהו לא מוסרי, לא צנוע, שמחייב הסתר. למה שלא תראי את זה כך:
גברים, בעיקר רווקים או חסרי ילדים צריכים להתאמץ מאוד מאוד כדי לראות מה קורה כשמיניקים תינוק בצניעות. ואם הם אכן מתאמצים כדי להיות מובכים - שיסתכלו לצד השני, או שפשוט יקומו ויילכו. התינוק קודם להם. תחשבי פעם מה זה ללכת עם תינוק בוכה ורעב את כל איקאה, כדי להגיע לחדר ההנקה (האמנם מפואר שלהם) ולהיניק בצנעה. זו אחת הסיבות שאני לא אוהבת את חדרי ההנקה - הם מספקים לעובדי חנויות אמתלא להגלות מיניקות אל מעבר להרי חושך, כדי שחלילה לא יעכירו את יומם של המבקרים בחנות בבדל ציץ. ועוד הגיג לסיום - רחובות הערים הגדולות וחופיהן מלאים וגדושים בנערות ונשים עירומות למחצה, שחושפות הרבה יותר מאישה מיניקה (ומרכולתן שווה בהרבה ממה שלי, המיניקה, יש להציע). ייכבדו נא כל הצנועים, החסודים והנבוכים למיניהם, ויילכו להציק להן לבל יחשפו את חמוקי גוון ויפגעו בשלוות נפשו של ציבור הרווקים.

גם לעשות קקי זה טבעי. אבל אני לא עושה את זה באמצע המסעדה.
ואגב, מאישה ועוד מיניקה בהחלט לא הייתי מצפה לאנלוגיה הדוחה להפליא הזו, שמבזה הן את ההנקה והן את המיניקות.

שמיכת, תודה על הניסוחים היפים!

מסכימה מאוד עם שמיכת בכל הנוגע לצניעות בהנקה. גם אני מניקה את תינוקותיי כשהם רעבים היכן שאני נמצאת.
גם היום, כשביתי הקטנה כבר בת שנתיים וארבעה חודשים, אני נותנת לה לינוק כשהיא מבקשת, ומשדלת לעשות זאת בצניעות יתירה, אבל לא מחפשת מקום להתחבא. החלטתי שאם אני מניקה, אני עושה זאת תוך כדי החיים, כלומר בלי לעצור בישביל זה את מה שעשיתי.
מאוד מסכימה גם עם ההערה האחרונה שלך, שמיכת!

האדיאולוגיה היחידה שעומדת מאחורי ההנקה שלי היא, להשביע את הרעב של התינוקת שלי (ולפעמים גם לנחם, לעזור לה להרדם, או סתם לפנק), בלי שום קשר למקום בו אני נמצאת.
הבנתי שבכמה מדינות להניק בציבור זו עבירה על החוק (!), וזה בעיני מחריד ונורא ומפלה ומתעלל, הן במניקות והן ביונקים, ומצב כזה מתאפשר רק בגלל הבושה הזו.

את הצרכים נוהגים לעשות , באופן טבעי, מחוץ למחנה מטעמי הגיינה.
פשוט אני, אני מקווה שתצליחי להניק את ילדך לאורך זמן, בסבלנות ובסיפוק.
אחותי היניקה את בתה הבכורה בצניעות שאת מתארת והחזיקה מעמד ארבעה חדשים ויציאות מהבית וביקורי חברים היו עבורה מעמסה גדולה, עם בנה השני היא ויתרה על עקרון ההנקה בפרטיות, והניקה כמעט עד גיל שנתיים בשמחה

די מפריעה לי המגמה של נשים שמתוך אידיאולגיה מניקות בכל מקום, "כדי שיתרגלו".
אתמול הלכתי לבנק, והינקתי שם. לא היה לי שום דבר לעשות בבנק, אבל שהפקידה תתרגל. האמת? הבת שלי היתה בדיוק שבעה מאוד, אבל הכרחתי אותה לינוק, כדי שגם מנהל הבנק יתרגל.
מחר אלך לביטוח לאומי. מה יש? שיתרגלו גם הם.