המשמעות הרוחניתבאופנית של חג הפסח

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

חברה חכמה אמרה לי, שהיא שמעה/קראה איפשהו, שלכל חג יהודי יש הרבה מאוד היבטים
חלקם פשוטים ומוכרים וחלקם עמוקים ולא ברורים מאליו.
ולכן זו אחת הסיבות שחוגגים את החגים שוב ושוב, שנה אחרי שנה במהלך כל החיים.

ומכיוון שבבאופן יש תמיד רעיונות מעניינים ודרכי מחשבה חדשות, רציתי לשאול מה ידוע לכם על היבטים רוחניים ושונים ומשונים שקשורים לפסח.
חופש/סדר/ניקיון/משפחה וכו' וכו'. מה המשמעות של זה? אילו משמעויות נלוות יש להגדה, פרשנויות לא רגילות וכאלה...

אני מקווה שהכוונה הלא מנוסחת היטב שלי ברורה פחות או יותר... פשוט אשמח אם תכתבו דברים "לא שגרתיים" שידועים לכם על החג.
מכל כיוון שהוא... אפילו על הפרדוקס של המצות (שחשבתי עליו עכשיו) - שתוקעות את מערכת העיכול, למרות שזהו חג החופש.

בתקווה ואיחולים לליל סדר נעים וטוב השנה
@}

[דרך_עפר_שם_זמני*]

בהגדה של הקיבוץ המאוחד מצוטטת אגדה שתמיד אהבתי. אני מצטטת מהזכרון:
בשעה שהיו רכב פרעה ופרשיו טובעים בים עמדו מלאכי השרת לאמר שירה בפני הקדוש ברוך הוא. אמר להם: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני.
לא ממש משמעות רוחנית חדשה לחג, אבל זוית קטנה.

[איילת_חן*]

יש הרבה דברים יפים בהתבוננות על פסח -
החל בתהליך של בדיקת החמץ וניקויו שיכול להיות תהליך פנימי - מה החמיץ בתוכי ואני יכולה כבר לשחרר, מה החמצתי בתוך מירוץ החיים ועכשיו זו הזדמנות להתבונן עליו...
היבט אחר הוא כל סיפור יציאת מצריים כסיפור שמתרחש בנפש כל אדם - מה הם המצרים מהם אני שואפת להשתחרר השנה?
מי הוא הפרעה שבי שמונע ממני ללכת הלאה מהם? מי הוא המשה שמוביל אותי החוצה? מה הם המכשולים שעומדים בפניי (ים סוף וכו'?) ואיפה הם נאות המדבר? ומה היא "הארץ המובטחת" שלי?
ממש אפשר לקרוא באופן הזה את כל הפרקים הרלוונטים בתורה.
בהקשר ה"אופני" אפשר גם לחשוב על המסע של בני ישראל במדבר - איך שבט מתמודד עם מסע כזה, מה קורה בו בהיבטים המעשיים, בהיבטים הרגשיים-תהליכיים וכו'

זהו לבינתיים
חג שמח שיהיה

[משוטטת*]

שאלות ומחשבות על סיפור יציאת מצריים

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

מי הוא הפרעה שבי שמונע ממני ללכת הלאה מהם? מי הוא המשה שמוביל אותי החוצה? מה הם המכשולים שעומדים בפניי (ים סוף וכו'?) ואיפה הם נאות המדבר? ומה היא "הארץ המובטחת" שלי?

מעולה... הזוויות שהעלתן ממש מעניינות. תודה! תוסיפו...

[אורנה_הודיה*]

מעברים

מן השפע אל הצמצום ומן הצמצום אל השפע. מעברים המאפשרים שינויי תודעה.

הים נבקע והחרבה אפשרה מעבר אל המדבר.

הסלע במדבר נבקע ומתוכו יצאו מים.

יובש- מים

צמצום- שפע

מצב שהיה רצוי בעת אחת מחייב שינוי בעת אחרת.

והכל למען שינוי התודעה והצמיחה הפנימית והרוחנית, האישית והגלובאלית.

[דגנית_ב*]

אפילו על הפרדוקס של המצות (שחשבתי עליו עכשיו) - שתוקעות את מערכת העיכול, למרות שזהו חג החופש.
D-:
מעולה... הזוויות שהעלתן ממש מעניינות. תודה! תוסיפו...

[אהבה_לנשמה*]

סתם סיפור משעשע לכבוד החג...

כשישבנו פעם בליל הסדר ואמא שלי הגישה ביצים קשות במי מלח, אני וארבע אחיותיי התחלנו להתווכח למה נהוג לאכול את המאכל הזה שלא ממש נחווה עבורנו כחוויה קולינארית מלבבת.

ואז סבתא שלי, ז"ל, שמחלת האלצהיימר כבר נתנה בה אותותיה, צעקה בלי מחשבה יתרה - 'נו זה ברור, כולם יודעים, הם הרימו את הכותנות שלהם כדי שלא יירטבו וה..... שלהם השתכשכו במים המלוחים של הים'.

היא שמחה כמו ילדה קטנה בסיפור שלה ותחבה עוד חתיכת ביצה קשה לפה, אנחנו הסתכלנו אחת על השנייה ועל אמא שלי ופרצנו בצחוק.

לימים הבנתי שזה קוריוז שהרבה מספרים על המאכל הלא ברור הזה ולא המצאה בלעדית של סבתא, אבל עבורי חג הפסח תמיד יהיה חג של ביחד, של השתטות, של פשטות, חג שבו קוראים בהגדה ולפעמים פתאום צוחקים בלי לדעת למה, סתם בגלל היין או כי המעמד לפעמים קצת מביך, בגלל כל מיני מלים בהגדה שמעלות קונוטציות משעשעות, בגלל השירים ששרים יחד.

זה החג שהכי יוצר לי תחושה של אחדות במשפחה. של התכנסות למען מטרה משותפת.

ולגבי המצות - אני כבר שנים קונה רק מצות מחיטה מלאה. היום כבר יש מצות אורגניות מקמח כוסמין, הן עולות פי שתיים אבל זה שווה את ההרגשה.

חג-חירות שמח לכולנו. אמן!

[שרה_בלאט*]

יש הרבה כתיבה על המשמעות הרוחנית של פסח, מניחה שלא הכל ברוח באופנית דוקא,
אבל בטוח שחלק....
יש הגדהשל פסח, עם פרושים של מיכאל קגן
היא נקראת: בין אי סדר לסדר - חוויה הוליסטית לליל הסדר.
כתובה מקסים, ואפשר לקרוא בה בעניין גם לאחר ליל הסדר.

יש גם ספר מקסים של גבריאל שטרנגר שנקרא
מסע אל החירות - ליל הסדר כתהליך צמיחה
ספר שמחבר בין קבלה/ חסידות/ פסיכואנליזה

וכמובן מאמרים מקסימים באתרים של אש התורה, ישיבת ההסדר פתח תקווה, כיפה ועוד....

חג שמח!

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

הם הרימו את הכותנות שלהם כדי שלא יירטבו וה..... שלהם השתכשכו במים המלוחים של הים'.

חחח זה גדול : )

[מי_מה*]

וזה מאמר נחמד בנושא.
חג שמח! @}

[אי_טל*]

מעוניינת מאוד לרענן את הדף הזה.
פסח עבורי הוא באמת חג של יציאה מבין המצרים.מהמקום הצר לרחב עד כמה שניתן. אני מחפשת משמעות קבלית להגדה. מישהו מכיר?
תודה- איטל [email protected]

[נ_ע_מ_ה*]

לימוד ההגדה של פסח, "קטעים נבחרים": (מתוך הספר "בין אי-סדר לסדר" / מיכאל כגן)
(רשימה חלקית, עדיין לא סיימנו לקרוא..)

בדיקת החמץ: עלינו לחשוב על כל הדברים שאנו משועבדים אליהם,בכל המישורים: גופני,רגשי,נפשי,רוחני , ולהשליך אותם לתוך האש,מתוך כוונה לשרוף את כל מה שמונע מאיתנו להיות חופשיים.
חיפוש החמץ נערך בחשכה. עלינו לתת ללהבת הנר להפיץ אור של טיהור ומודעות,אך אל לנו להניח לשכל להטיח בנו האשמות

ברכת האילנות נאמרת בחודש ניסן (ולא בטו בשבט ) , משום שזה החודש בו אנו נושאים את סיפורנו אל הדור הבא,כמו עצים ההופכים פרחים לפירות

מרכיבי קערת הסדר: כולם מונחים על צלחת אחת,כולם יחד מסמלים את מארג החיים
החרוסת =את האנשים המתוקים
המרור = את המרירים שבהם
הכרפס = את מלאי החיים
הבשר הצלוי = את אלו שחיו ומתו לפנינו
הביצה = את אלו שעדיין לא נולדו

מצריים , מבחינה רוחנית, היא מקום צר. מצריים שוללת מאיתנו את יכולת הבחירה,מצרה את צעדינו,חונקת ומגבילה. כדי לבחור בחיים,עלינו לצאת מהמקום הזה
קדושה באה ממעלה והטומאה מלמטה-מהמוות.
המוות אינו רע כשלעצמו. המתים הרי נחים על משכבם בשלום. מי שנטמע הוא החי הנוגע במוות.
ההיטהרות מושגת על ידי התרחקות מכל מגע עם המוות
הטומאה תדבק בנו בכל מקום שבו נמצא את עצמנו ממעטים כוח חיים שקיים בעולם: אם נשלח ידינו וניטול חיים,אם נמעט את יכולת הזולת לחיות את חייו,אם לא נניח לעצמנו לחיות את חיינו במלואם,אם נגזול את חיות האדמה,אם נמעט את שטחי המחייה של בניה ובנותיה-בעלי החיים והצמחים
אנו נוטלים את חיותם של אחרים משום שאיננו מאמינים שיש די לכולם. אם נפתח עצמנו למקור כל החיים-פחד המוות יתפוגג
כל עוד אנו שולחים ידינו ולוקחים עוד ועוד-אנו יורדים בסולם הטומאה

מי המלח מסמלים את הדמעות המלוחות ,את כל הדמעות ששפכת וכל הדמעות שעצרת בתוכך ולא הרשיית לעצמך לשפוך
ההגדה מעודדת אותנו לגעת במיצרים הפנימיים שבתוכנו

הא לחמא עניא.. כל דכפין ייתי ויכול...
מי הם כל הרעבים? אנחנו,כל אחד ואחת מאיתנו.כולנו רעבים לאהבה,לתשובות,לאמת,לקשר עמוק עם אחרים
פעמים רבות אנו מוצאים עצמנו יורדים למצריים זו או אחרת שאנו רואים בה הבטחה להשבעת רעבוננו
עובר זמן עד שאנו מגלים שהכנסנו עצמנו למקום צר,שאינו מותיר מרחב לנשמתנו,שהרעב מוביל כל הזמן לרעב אחר,ושהתשובות שאנו מקבלים במקום ההוא הן תשובות שקר. האמת איננה במצריים.
חירות אמיתית פירושה חופש הבחירה לחיות באופן מלא את החיים שאלוהים ייעד לנו


אם נסתכל על ארבעת הבנים בסדר הפוך,מזה שאינו יודע לשאול,אל החכם,נראה כי הם משמשים דגם להתפתחות האנושית הטבעית. מן השלב שבו אנו צעירים מכדי לנסח שאלות,אנו עוברים לשלב שבו אנו מסוגלים לשאול רק שאלות תמימות. אחריו מגיע שלב המרד של גיל ההתבגרות,שבו אנו מחפשים את זהותנו הנפרדת,ואז מגע השלב של ההתבגרות האינטלקטואלית. אחריה,או במקביל אליה,מגיעה ההזדמנות להתפתחות רוחנית

כאשר אתם מספרים את סיפור יציאת מצריים שלכם,ספרו גם על הטוב וגם על הרע. בעידודו של היין,בעידודם של המצה והמרור המונחים לפנינו,המסמלים את הקושי,השעבוד וההשתחררות ממנו. ספרו על העצב כמו גם על השמחה,על הייאוש ועל ההקלה,על האפלה ועל האור

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו...בעבר הנהר..."
אלוהים לקח את אברם ושרי מעבר הנהר אל ארץ כנען וכך הפך אותם לעבריים הראשונים. אברם התעורר לקול האמת והפנה עורף לעברו ולעברם של אבותיו.
לפני הגירוש מגן העדן ידענו באופן אינטואיטיבי איך לחיות על כוכב הלכת הזה ואיך לשמור על יחסים מאוזנים בין כל הברואים. זוהי התורה שקדמה לבריאת העולם. אחרי הגירוש מגן עדן,שכחו בני האדם את התורה הזו ואיבדו את הקשר הבלתי אמצעי עם אלוהים ועם הטבע
אחרי שאבדה לנו התפיסה האינטואיטיבית של התורה,זכינו לקבל את התורה שבכתב,המותאמת לחיים מחוץ לגן העדן.

"ואתן לעשיו את הר שעיר..." עשיו מעולם לא התעמת עם השדים של מצרים הפנימית שלו. הוא מעולם לא הלך לאיבוד כדי לשוב ולמצוא את עצמו. עשיו מסמל את אלו שמעדיפים לא להשתנות

"ואחרי כן יצאנו ברכוש גדול"... גם בחשכת השיעבוד הפרטי שלנו,חבוי אוצר,משום שאין התנסות שהיא רק שלילית או חסרת רך. תובנות אלו הן כלי הכסף והזהב ששאלנו מהמצרים בדרכנו אל המדבר. השאלה מה נעשה באוצר הזה: האם נקדיש אותו לאלוהים (לבניית המשכן) או נשחיט אותו בעבודה זרה (עגל הזהב)
עלינו לשאול את עצמנו: מה למדנו בכל אותו זמן שחיינו במצרים הפנימית ואיך עלינו להשתמש במה שלמדנו כדי להיטיב עם העולם (זה נכון גם במישור הלאומי: מה למדנו באלפיים שנות גלות ואיך אנו משתמשים בידע הזה להיטיב עם העולם)
כשיעקב ובני ביתו מגיעים למצרים,הם התקבלו על ידי פרעה בברכה וקיבלו את ארץ גושן לשבת בה בשלום. זהו המודל ליחס אל ה"אחר" שאנו מצווים לזכור ולאמץ

עבודת פרך היא עבודה ששוברת את רוחנו. עבודה שאין בה שום תועלת או מטרה. עבודה שמבזה את היצירתיות שלנו ואת הניצוץ האלוהי שבנו
כסף למשל הוא חסר כוחות כשלעצמו. הוא בסך הכל אמצעי למסחר. אבל ההיקשרות לכסף והפיכתו לאלוהים-זה השיעבוד. עלינו להתבונן לתוך ליבנו ולראות איך הפרעה הפנימי מעביד אותנו בפרך

"ונצעק אל אלוהינו"... נקודת המפנה בהגדה בין עבדות לחירות היא בצעקה. זהו סודו של הריפוי הרוחני. אמנם הוא אינו נובע מתוכנו אלא מגיע אלינו מחסדי האל,אבל כדי שנוכל לקלוט את החסד האלוהי,אנחנו חייבים לעשות משהו-לצעוק,להתפלל,לבקש עזרה,להכיר בקטנותנו,לוותר על יהירותנו

"ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם"...
השהייה במצרי מצרים יוצרת לחץ על הנשמה,על הגוף הפיזי,על המערכת הרגשית,על השכל,על הרוח.
תפקיד הנשמה הוא לשמור על איזון בין אלוהים ובין פעילויותינו כאן על פני האדמה. אם איננו שומרים על האיזון הזה,מתחיל להיווצר לחץ על המערכת . הלחץ הזה יחפש כל דרך להשתחרר,למשל- בדרך של מחלות הפוגעות בגוף או בנפש

הביטו סביבכם. האם אתם רואים את הניסים הסובבים אתכם?את פלאי הטבע הגדולים?את האותות הנקרים על דרככם? האם אתם רואים כמה אלוהים אוהב אתכם ואת דרככם המיוחדת המבדילה אתכם מכל האחרים? האם אתם רואים את החרב המושטת להגן עליכם מפני אויביכם?
שאו עיניכם וראו את המציאות כפי שהיא נראית מנקודת מבט אלוהית

ים סוף הוא ים של פחדים
כאשר הגיעו בני ישראל אל חוף הים,רדפו אחריהם המצרים כדי להשיבם מצרימה. איש אחד,נחשון בן עמינדב, החל לצעוד לתוך המים. תארו לכם את התמונה: מכל עבר נשמעות צעקות פחד,היסטריה,אובדן מוחלט של האמונה, ואיש אחד,האוטם את אוזניו לכל מה שסביבו,צועד אל המים. המים מגיעים אל ברכיו,והוא ממשיך. המים מגיעים למותניו והוא ממשיך. בני משפחתו קוראים אחריו בייאוש: נחשון,חזור,אל תמות. אם ניכנע,אולי הם יעניקו לנו את חיינו בחזרה. המים מגיעים לחזהו,לצווארו,לסנטרו,והוא ממשיך. אז,ברגע שהמים מגיעים אל פיו,נבקע הים לשניים ולפניו השתרעה אדמה יבשה. כך הלכו בני ישראל דרך ים הפחדים שלהם,כאילו מעולם לא ידעו פחד.
כל כך קל לשוב למצרים,אל הכלא המוכר. אנו חוששים מהאי-בטחון שבחירות האישית

דיינו. יש לנו די.
נשבח ונהלל את האל ונסתפק בתשורות שהוא העניק לנו. אמנם תמיד יש מקום לעוד,אבל עכשיו- דיינו. עלינו ללמוד לרצות רק את מה שאנו באמת צריכים

מהו חמץ? חמץ הוא תוצר של תסיסה הנוצרת ממגע בין קמח ומים. בלחם "רגיל" ,יותר מ 60% מככר הלחם הם כיסי אוויר שנוצרו במהלך התסיסה. מבחינה תזונתית אין להם שום ערך. גודלה של הככר יוצר אשליה ומסתיר את מהותה האמיתית. החמץ מסמל את האגו המנופח שלנו-רובו מורכב מאוויר.
המצה היא בדיוק כפי שהיא נראיית לעין – תוכה כברה. היא אמנם אינה טעימה כמו החמץ,אבל היא אינה זקוקה למראית העין התפוחה הזו כדי להיות מי שהיא. היא מייצגת את ההוויה,את היותנו מי שאנחנו. הלחם גדוש האוויר לא יכול לסמל את החופש שלשמו הוציאנו השם ממצרים..המצה היא בעת ובעונה אחת גם לחם העוני והעבדות וגם לחם החירות.

[כריסטופית_רובין*]

מעוניינת לדעת-היכן ניתן למצוא את הספר בין סדר לאי סדר?

[דגנית_ב*]

נעמה - ממש מקסים. תודה
הבשר הצלוי = את אלו שחיו ומתו לפנינו זה קצת הצחיק אותי

המצה היא בדיוק כפי שהיא נראיית לעין – תוכה כברה. היא אמנם אינה טעימה כמו החמץ, ר' אחר הייה אומר - לי טעימה! יותר מידי טעימה (-;

[אביב_הגיע_פסח_בא*]

הבשר הצלוי = את אלו שחיו ומתו לפנינו
לי עשה אסוציאציה לשואה, טקס קבורה בהודו, אנשים שנשרפו על ידי אנשי הכנסיה......(לא חסרות דוגמאות).
הפירוש המקובל, אם אני זוכרת נכון, הוא - זכר קורבנות שהקריבו בבית המקדש, ויש עדות שאוכלים בשר על האש מאותה סיבה (ולא כל מיני ארוחות גורמה).

[לירון*]

אם יש משהו שאני אוהבת בפסח זה דווקא המעט שיש במכולת. נכנסים ופתאום חווים שאין שפע. צריך לבחור במבחר קטן. רואים שאפשר להסתפק בזה. אני נהנית לראות את היצירתיות של האנשים: מכינים מאפים קטנים וכשרים, לוקחים יותר פירות וירקות. לצערי אני שמה לב שילדים לא מתים על זה. וגם, לאט לאט השפע חוזר גם בפסח: וופלים כשרים, בסלי וכו'. אבל בכל זאת יש פחות.

[אינטו_איציה*]

הנה עוד משמעות רוחנית לחג הפסח -

חיפזון - חג הפסח הוא חג האמונה .
בני ישראל נפגשו במשה רבינו והיו צריכים להאמין לדבריו שהוא שליח של "אהיה אשאר אהיה".
אבל למה שהם יאמינו לו?! הם כ"כ עייפים ומותשים ורוצים להמשיך בשיגרת חייהם הקשה והמפרכת. מייצרים.
הגיע היום הגדול של יציאת מצריים ושם היתה להם אפשרות להאמין או לא להאמין.
אבל לא בחירה שאפשר לעשות אותה בנחת ולהתלבט עליה במשך שעות - לא! להחליט, ועכשיו!
לא להכנס לספקות, ומחשבות כבדות - "וזה יצליח או לא יצליח? כדאי או לא כדאי? עצוב או שמח?"
לא! זריזות! עשיה! אפילו לבצק אין זמן לתפוח! שום דבר מיותר לא נלקח! קדימה הולכים!.

אני יודעת שההארה הזאת על החיפזון והזריזות עזרה לי בליל הסדר לא לשקוע בעצבות או רחמים עצמיים.
כל פעם שעלתה מחשבה כזאת או דלגתי מעליה (פסחתי), או שהזדרזתי לעשות משהו כדי לא להתמכר למחשבה.

חג שמח

[ג'ינ_ג'ית*]

אני לא מייחסת משמעות לחג עצמו, הנקיונות מזכירים לי את העצבים בבית חודשיים לפני החג, החופש הזה שהוא מוזר כי כל הזמן יש את הדחיסות המשפחתית הזו בבתים ומחוצה להם- עמישראל חי ובועט בכבישים ובכל פינה ירוקה. המצות לא משהו אם כי גם לא נורא, מה עוד.. סתמי לחלוטין מבחינתי ואני באה מבית דתי וכאלה.
אבל וזה האבל הגדול, בשולחן החג כשכולם כבר יושבים, מי קרוע מעייפות ושחיקת הנקיונות ומי סתם באטרף מהפקקים- דווקא המסורת מציתה חום וחיבור דתי שלא קשור בהכרח לדת.
העובדה שכל שנה קוראים את אותה הגדה, והתפקידים המשתנים (מה נשתנה למשל, וחיפוש האפיקומן), ההתרגשות של הילדים להביא לשם את מה שלמדו בגן ואת החלקים שהם התאמנו עליהם בקריאת ההגדה, שפוך חמתך עם כוס היין וכוס המים, אליהו הנביא ופתיחת הדלת, הברכה מעל לראש עם צלחת פסח, שהשנה גם נאמרה בשביל גלעד שליט מלווה בדמעות מכל יושבי השולחן, המטעמים המעולים, תחרות ההגדה הכי חסרה/מלאה/מאויירת/ ארכאית דה, הויכוחים ההומור- אלה משמעותיים בעיניי והם אלו שמסמלים בשבילי את החג הזה שהוא חג של אביב וקלילות וצמיחה ועד לאותו הרגע של ליל הסדר על כל טקסיו אני לא רואה בו שום קלילות ושום צמיחה אבל שם בין הדפים והצלחות הכל נפתח, כמו משום מקום.
ואם יש משהו שמסמל את החגים היהודים בעיניי - זה זה. שהרי סופגניות או אוזני המן או מצות הם ממש לא שוס קולינרי, והתארגנויות אם זה נקיונות או איסוף קרשים ללג בעומר, או שגעת הגבינות בשבועות לא משמ מלהיבים - אלא דווקא המסורת התמימה של שפיכת מים בשבועות וליל הסדר על שלל הקוריוזים בפסח, והתחפושות בפורים. אני חושבת שהעסיס בחגים שלנו מתבטא בדינמיקה בין האנשים סביב שולחן/מנהגי החג ופחות סביב המשמעות הרוחנית דתית שלו.
סך הכל הכל מתחיל ונגמר באנשים..

[נ_ע_מ_ה*]

חג שמח

את הספר של מיכאל כגן :" בין אי סדר לסדר" אני הזמנתי לפני 3 שנים מההוצאה : "אורים". חפשו בגוגל,היה שם טלפון להזמנות

המשמעות הכי רוחנית מתחברת לי למשמעות הכי גשמית של החג:
תחושת החופש מול חיי השגרה שבהם חופש בחירה רחב

למה זה צריך לבוא אחד מול השני?
זה לא צריך,אבל מוצאת שזה קורה לי...

כאמא לארבעה ילדים בחינוך ביתי, אני מוצאת קושי לזמן לעצמי את אותה תחושת חופש מיוחלת,בתוך שגרת חיים שבה אנחנו חיים חופש כל יום וכל דקה. זה לא נראה ולא מרגיש כמו "חופשה" , כי בדר"כ כשיש חופש בחירה,צריך לעבוד קשה כדי לממש את הבחירות שלך
וחופש הבחירה משמעו מבחינתי קודם כל לקיחת אחריות . וזו כידוע לא משימה פשוטה

מזכירה לעצמי: חשוב,חשוב,חשוב להגדיר זמן שיבדיל בין קודש וחול
לא מובן מאיליו איך למצוא את הזמן הזה כשאתה חי שגרת חיים שבה אין גבולות ברורים בין עבודה /למידה , הכל רצף אחד ארוך של חיים

Freedom is a heavy load, a strange burden for the spirit to undertake. It is not easy. It is not a gift given, but a choice made

• Ursula le Guin-

[נורה_קטנה*]

לפי הקבלה סיפור יציאת מצרים מספר את התהליך שכל אדם עובר/יעבור מהיותו אגואיסט (רצונו להנות / לקבל לעצמו) לאלטרואיסט (רצון להשפיע / לתת).

http://www.kab.co.il/kabbalah/short/47851

[נורה_קטנה*]

עוד מאמרים כתבות על חג הפסח לפי הקבלה

http://www.kab.co.il/kabbalah/short/12683

[ע_ע_ע*]

אפשר לאחד עם שאלות ומחשבות על סיפור יציאת מצריים?

[שגית_רי*]

קראתי את שני הדפים ולי נראה שחבל לאחד אותם.
יש הבדל ברור בתוכן של הדפים ובכל אחד מהם הדיון מתאים מאד לשם הדף..

[והגדת..*]

חשבתי השנה לרענן את ההגדה המתישה והלא ממש רלוונטית למשפחתי החילונית ונטולת המעוף, ולערוך מחדש בתוספת תכנים משפחתיים\ עכשויים\ חביבים. הגעתי לדף הזה, ועשה לי טוב, אז חשבתי להקפיץ לטובת כולנו
וגם , אם למישהו יש רעיונות נוספים כיצד לרענן את הסדר, ולהוסיף לו משמעות, אשמח לקרוא!
חג אביב שמח!

[אביגיל*]

רציתי לשתף בציטוט מהגדה של פסח של הרש"ר הירש, "נחלת השר":
וכאן הבן שואל, אם נרצה לדעת מה מותר האדם מן הבהמה לא נטעה הרבה אם נאמר 'האדם שואל'. התגובה הראשונה שמראה העולם מעורר בתינוק שנולד היא ללא ספק שאלת 'מה זאת' רוח האדם מבקשת להבין את המתחולל סביבה ושאלת 'מה זאת' חיה היא בלבו של תינוק בטרם תדענה שפתיו לבטא את השאלה, אם רק נבין את הבעת עיניו, נוכל לקרוא את תמיהתו ממבטו. כל עצמה של נפש הילד איננה אלא שאלה; ורק מתוך שנפשו שואלת ללא הרף, היא לומדת כה הרבה בשנותיה הראשונות. ועתה, שעה שפי הילד עומד לרשות נפשו השואלת, ובנך שואל ושואל ולא ייעף מלשאול 'מה זאת?' - אל תיעף גם אתה מלהשיב; בצמאו לדעת תראה אות לבריאות נפשו; וכדרך שאתה משביע את רעבו ללחם, כן, ובאותה מידה של רצון ושל זהירות קפדנית, תדאג להשקיט את צמאו לדעת, ותספק לו מזון מבריא... אל יעלה על דעתנו שעוד חזון למועד בבית הספר, שזה ענין המורים ולא ענין ההורים. בוא והכנס אל בתי הספר... ובנקל תבחין שם גם באותם הילדים, שהוריהם לא היו פנויים, או לא היה להם חשק או הבנב די הצורך כדי להתעסק עם ילדיהם; גם נפשם היתה שואלת בשעתו; אולם, משלא זכו לתשובה, הם חדלו לשאול, עד שנעשו אדישים לדברים ולתופעות; כך סיגלו לעצמם נטיות אחרות, הרחוקות מכל שאיפה לדעת; שנים על גבי שנים הם יבקרו בבית הספר, עד שיהיו מסוגלים ללמוד דבר, אך לעולם לא ישיגו את מה שהזנחת הוריהם החמיצה.
משום כך, אל יקשה בעיניך אם בנך שאלך, אם הוא שואל הרבה ושואל תכופות; אל תענה לו בגערה - דאג להשיב לו תשובה כהלכה. תשובה כהלכה!