המרדף אחרי השלווה

[אנונימי]

ראו גם: מדור כישורי חיים

[מחפשת_שלווה*]

אני רואה כאן הרבה אנשים עם איזה שקט פנימי. איזו אמת.
אני מניחה שזה אחד הדברים החזקים שמושכים אותי לכאן.
אני בחיפוש מתמיד, אך ללא הצלחה. המוח קודח בלא הרף. לא יודעת איך להשתיק אותו ובעצם מה אני מחפשת.
מאז ההריון אני גם לא ממש מצליחה לנשום. (ועברו כמעט שנתיים).
פעם הדימוי שלי היה רגוע ושליו, ואילו עתה (גם אם לא לגמרי כלפי חוץ) אני כל הזמן בדיסוננט.
איך מוצאים שלווה?
איך להתחיל לחפש?

[נותנת_עצות*]

השילוב של הפועל "לרדוף" עם "שלווה" הוא לא משהו, בתור התחלה D-:

[נגה*]

אני רואה כאן הרבה אנשים עם איזה שקט פנימי. איזו אמת
מתוקה יקרה, אם היינו עם שקט פנימי לא היינו כאן. אם היינו חיים את האמת שאת מניחה שיש לנו, לא היינו מפציצים אחרים באמת שלנו מעל דפי האתר או מתווכחים עליה במרחבי האינטרנט או מתקתקים כמה יש לנו אותה בין דפי באופן.
כולנו מחפשים. ואם מישהו אומר שהוא מצא- הוא בתחתית סולם החיפוש.

[בן_עמי*]

בס"ד
איך להתחיל לחפש?
מה השתנה בי
מדור אחרי הלידה

[הגבירה_בחום*]

איך מוצאים שלווה? איך להתחיל לחפש?
בעקבות המשפט הזה: "מאז ההריון אני גם לא ממש מצליחה לנשום" - הייתי ממליצה לך קודם כל לחפש מסגרת שאפשר ללמוד בה לנשום.
ביכולת לנשום נכון, לשלוט בנשימה, להוליך ולכוון אותה, טמונים כ"כ הרבה מפתחות אל התודעה שלנו ואל מצבנו הפיסי, נפשי, מנטלי ואנרגטי.
לחפש מסגרת שבתוכה אפשר לקבל כלים ולחפש ולנסות ולגדול ואז ללכת בצעדים קטנים בהתמדה ובסבלנות.
מסגרות שכאלה, שהנשימה עומדת במרכזן יש בשפע ובעצם בכל תורות המזרח (ולא רק בהם) יש הבנה שהנשימה היא בסיס הכרחי לכל דרך, בוודאי רוחנית אבל גם שיפור הבריאות או השקט הנפשי שלנו מתחיל שם.
תוכלי להתעניין בלימודי יוגה, מדיטציה, שיטת גרינברג, טאי צ'י ועוד. בנוסף יש שיטות מנטליות שעושות עבודה מופלאה עם האינטלקט כמו שיטת ימימה.
אני אישית אחרי שהתנסתי בכמה מהם מצאתי את ישועתי ביוגה שכוללת בתוכה עבורי הכל.
נסי לברר, להתעניין מה מעניין אותך, למה את יכולה להתחבר כהתחלה ומצאי לך מסגרת - נורא חשוב בהתחלה.
ואם תרצי עזרה, תני סימן @}

[הגבירה_בחום*]

כולנו מחפשים. ואם מישהו אומר שהוא מצא- הוא בתחתית סולם החיפוש
לגבי זה, אני פחות נחרצת. אני חושבת שלפרקים אנחנו מוצאים רגעים של חסד ושל הבנה גבוהה יותר ושלווה, אבל פשוט שוכחים אותם, שוכחים שהם ברי השגה כשאנחנו בתחתית הסולם. הרגעים האלה הם בבחינת הצצות למצבי תודעה אחרים ולמרות שאצל רובינו ההבנה הזו לא נמשכת לאורך זמן, די ברגעים האלה כדי לתת תקווה ולהבין שאפשר אחרת, שיש איזשהו גרעין של עוצמה ורכות והוא נמצא בתוכנו, אנחנו רק צריכים להזכר בו.
ואכן, כולנו מחפשים, מוצאים וממשיכים לחפש, מאבדים ומוצאים, שוכחים ושוב מחפשים.....

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

נראה לי שכשבודקים לעומק מה הנשמה שלנו רוצה באמת
ומכוונים למקום שיספק את זה,
אז רגעי השלווה הולכים וגדלים...

[מחפשת_שלווה*]

השילוב של הפועל "לרדוף" עם "שלווה" הוא לא משהו, בתור התחלה

זו היתה הכוונה, אני מרגישה שאני במרדף אחרי השלווה...(-: בכוונה בחרתי בשם הזה כדי להדגיש את הצרימה...

_נראה לי שכשבודקים לעומק מה הנשמה שלנו רוצה באמת
ומכוונים למקום שיספק את זה,
אז רגעי השלווה הולכים וגדלים..._

אבל איך בודקים? אני לא מפסיקה לנסות לבדוק ולהבין, אבל לא מצליחה לנקות עד הרצון האמיתי הטהור.
הרצונות מתנגשים, לא תואמים אחד את השני.
אין כח לפעול לקדם מטרה, מה גם שלא בטוחים בה.
אני מחפשת כבר כל-כך הרבה זמן, ומרגישה כל הזמן שאני על הסף, ואז מתרחקת שנות אור.

[הגבירה_בחום*]

אני מחפשת כבר כל-כך הרבה זמן, ומרגישה כל הזמן שאני על הסף, ואז מתרחקת שנות אור.
קודם כל, זו הרגשה שאני חושבת שכולם חשים לפעמים. יש כל הזמן תנועה על ציר. לפעמים מרגישים שמתקרבים, לפעמים מרגישים מאוד רחוקים,
אני יכולה להעיד רק מניסיוני עם דרכי שלי והתבוננות על הדרך שעושים תלמידיי שעם השנים מתחזקת תחושת ההתקרבות ואיזושהי ידיעה פנימית, הרגשה שאני בדרך, שאני לפחות על השביל הנכון. זה לא אומר שאני לא מתרחקת לפעמים, זה לא אומר שאני לא סוטה מהשביל לפעמים - אבל בגדול בראיה רחבה, יש יותר התקרבות מאשר התרחקות.
השילוב של הפועל "לרדוף" עם "שלווה" הוא לא משהו, בתור התחלה
כן, זה נכון שלפעמים אנחנו כ"כ רוצים והדרך היחידה שאנחנו מכירים היא להאבק, לצאת למלחמה נגד עצמינו או מה שזה לא יהיה ואז בדרך כלל, כשאני חיים מתוך תחושת מאבק, קשה לנו ללמוד ולהתקדם. הלמידה והקליטה והתחושה שאנחנו גדלים קורית בד"כ כשאנחנו מפויסים, לא מתאמצים להגיע לאיזשהו מקום בכוח. אני אומרת את זה לגמרי מתוך הזדהות איתך ועם תחושת המאבק שתוקפת לא אחת אותי.
אני חושבת שהצעד הראשון הוא לקבל את איפה שאת נמצאת עכשיו. לקבל בהשלמה, לא בשאט נפש, בחיוך. להגיד: אני, "מחפשת שלווה" נמצאת כרגע במקום כזה וכזה כשאני לא מרוצה מ X וכן מרוצה מ- Y והייתי רוצה להיות ככה וככה. ולעצור רגע כדי באמת לקלוט את זה בכדי להבין באמת ובאופן מעשי לאיזה כיוון את רוצה לפנות.
מניסיוני, מה שאנחנו נאבקים בו, נדבק אלינו עוד יותר חזק.
אבל איך בודקים? אני לא מפסיקה לנסות לבדוק ולהבין, אבל לא מצליחה לנקות עד הרצון האמיתי הטהור.
לקבל את מי שאת והמקום שאת נמצאת בו כרגע, למצוא דרך, שיטה, מסגרת, מורה שבהם תוכלי ללמוד איך לנקות הרצון האמיתי הטהור
ולבסוף להבין ש לנקות עד הרצון האמיתי הטהור הוא תהליך ארוך שלוקח זמן. להסכים להיות בהתחלה, בצעד הראשון, בשלב הראשון.

@}@}

[הגבירה_בחום*]

רק עכשיו ראיתי את מה שכתבת אצלי בדף (-:
כן.... תירגול אשטנגה כולל בתוכו אלמנטים נפלאים של חיזוק וחימום וניקוי אבל הוא בהחלט לא מתאים לכולם ובטח שלא למתרגלים מתחילים ולצערי רוב האנשים שמגיעים אליה הם אנשים ללא כל ניסיון ביוגה שמעבר לכך שאינם מונחים כיצד לעבוד נכון ובאופן שמגן ושומר על הגוף, לא אחת יוצרים נזק גדול (יש לי כמה תלמידים פליטי השיטה שמשתקמים אצלי (-:)
יוגה בסופו של דבר היא יוגה היא יוגה. כשמתרגלים אותה נכון ומתוך בשלות היא מרימה לגבהים, כשמתרגלים אותה לא נכון או בחוסר התאמה ליכולות שלנו היא פוגעת. הבעיה לדעתי היא כלל לא באשטנגה שיש בה סדרות נפלאות של תרגילים אלא באופן בו היא נלמדת: חזק מידי, מהר מידי, בחוסר תשומת לב ורגישות להשפעתה ולרגישויות של כל תלמיד ותלמיד.
וכן, אני בהחלט ממליצה לך לברר על שעורי יוגה באיזור מגורייך. הנה צעד אחד קטן ופשוט ולגמרי ישים. ללכת לשעור ניסיון, ברוב המקומות שעור ניסיון הוא ללא תשלום, לא לשאול את עצמך הרבה שאלות, לא להתחבט, פשוט ללכת ולזכור שהתחושה הכללית שאיתה את יוצאת משעור יוגה אמורה להיות תחושה טובה
גם אם במהלך השעור את חווה קושי או מאמץ של הגוף, בסופו של דבר התחושה המרכזית צריכה להיות של שחרור, של קלילות פיסית ומחשבתית. הרגשה טובה. אם יצאת מהשעור עם תחושה שכזו, שווה לפנות לך פעם בשבוע ולהתחיל. לי זה הציל את החיים, פשוטו כמשמעו, עבורך זו יכולה להיות התחלה נפלאה לזכך, לנקות, להפריד בין מה שחשוב לבין מה שלא, להשתיק קצת ולו לשעה קלה את הרעש בראש, יכול להיות שתמשיכי משם לדרכים ושיטות אחרות, יכול להיות שתבחרי להעמיק - צריך פשוט להתחיל.

[הגבירה_בחום*]

הנה למשל ממצאים s]ראשוניים index type[/po]=4&s selecttedArea=4&s selectedCity=264 ההמלצה שלי היא לנסות שעור של ויג'ננה יוגה או של מה שנקרא בדף יוגה אינטגרטיבית. הסיכויים שתצאי משעור שכזה בתחושת מרחב והקלה בגוף ובנשמה הם טובים מאוד (-:
אני לא מכירה אף אחת מהמורים שם אישית, אבל שווה לנסות, לפחות לברר.

[הגבירה_בחום*]

ובכן, אני אשת בשורות: המורה ברחובות ששמעתי עליה טובות היא נירה יורב.
מלמדת ברח' נרקיסים בשכונת חבצלת ברחובות. 077-6180126
שמעתי שהיא מאוד נעימה ואהובה.
בהצלחה @}

[ההולכת_בדרכים*]

הי מחפשת שלווה @}

קראתי את שאלתך בראש הדף שוב ושוב, ואני מוצאת אותה קצת כללית מדי...
כתבת ש המוח קודח בלא הרף_, ובמצב כזה בהחלט קשה להרגיש מהו _הרצון האמיתי הטהור של הנשמה.
ברור שתרגול של שיטה כלשהיא כמו יוגה או מדיטציה, או לחילופין תהליך אישי כלשהו הם נקודת פתיחה מצוינת ואפילו כמעט הכרחית בכדי להצליח לצאת מהבלאגן שבפנים ולקבל איזו שהיא בהירות ושלווה...
אבל מעבר לזה אני לא יכולה לכתוב כלום, כי בעצם לא אמרת מה מעיק עלייך, מהם אותם רצונות מתנגשים שאת באופן אישי חווה.

כשרוצים "למצוא שלווה", צריך תמיד להתחיל ממה שיש עכשיו. להעיז להתבונן לעומק בחוויה הלא נעימה של הבלבול והפחד, ללמוד מה הטריגרים שלה, איך אנחנו בונים אותה, ומתוך הלמידה הזו העננים מתחילים להתפזר והשלווה מתחילה פשוט לצוץ לה מעצמה
אז מה את אומרת, מתאים לך לתת תיאור יותר חי של מה שעובר עלייך?
נראה לי שיש כאן הרבה אנשים שיוכלו וישמחו לעזור...

[מיכל_שץ*]

מאז ההריון אני גם לא ממש מצליחה לנשום. (ועברו כמעט שנתיים).
היתה לידה?

[מחפשת_שלווה*]

היתה לידה?
היתה גם היתה... אופס. התכוונתי לומר שהפסקתי לנשום מתישהו באמצע ההריון. ועד היום אני חושבת שאני מתנהלת על אותה נשימה אחרונה מאז.

רצונות מתנגשים- להיות בבית עם הילדון? לא לשלוח אותו לגן?
כן להמשיך עם האמנות שלי ולעשות ממנה איזושהי קריירה? מה בכלל הכיוון האמנותי שלי?
שום דבר כבר לא ברור. איך משלבים חינוך ביתי עם עבודה כזו או עם עבודה בכלל?
איפה לגור? מה אני רוצה מבן הזוג? מה הוא רוצה ממני?
איך להחליט סוף סוף פעם אחת בחיי לגבי משהו?
למה חיסלתי עכשיו קופסא שלמה של בן אנד ג'ריס שוקולד פאדג'? (!!!!!!) חשבתי שאני אוכלת אוכל בריא! (טוב, על זה אני מוכנה להתפשר. גלידה זה הכרח קיומי.)

[הגבירה_בחום*]

כן להמשיך עם האמנות שלי ולעשות ממנה איזושהי קריירה? מה בכלל הכיוון האמנותי שלי?
איפה לגור? מה אני רוצה מבן הזוג? מה הוא רוצה ממני?
איך להחליט סוף סוף פעם אחת בחיי לגבי משהו?

בערך בדיוק נקודת הפתיחה שהייתי בה כשיצאתי מביה"ס לאמנות.
אחריה באו 3 שנים קשות מאוד
אחר כך בא שינוי

ואני מסכימה לחלוטין: גלידה זה הכרח קיומי. !!
(-:

[ההולכת_בדרכים*]

_רצונות מתנגשים- להיות בבית עם הילדון? לא לשלוח אותו לגן?

כן להמשיך עם האמנות שלי ולעשות ממנה איזושהי קריירה? מה בכלל הכיוון האמנותי שלי?
שום דבר כבר לא ברור. איך משלבים חינוך ביתי עם עבודה כזו או עם עבודה בכלל?
איפה לגור? מה אני רוצה מבן הזוג? מה הוא רוצה ממני?
איך להחליט סוף סוף פעם אחת בחיי לגבי משהו?_

אוקיי, זו התחלה של התבהרות...
את בעצם לא מחפשת סתם "שלווה", אלא את השלווה שנלווית לחיים בהם את מסופקת ושלמה עם הבחירות שלך

עדיין אין לי מספיק פרטים לגבי החוויה הרגשית שלך בתוך המצב הנוכחי.
אבל אני כן מבינה (ומזדהה) עם הצורך הקיומי לשלב בין האהבה שלך לילדון ובין האהבה של לאמנות שלך.
שתיהן באות ממעמקי הנשמה, ואת צריכה למצוא דרך לטפח את שתיהן כדי לא לנבול בעצמך...

לגבי בן הזוג... אני מניחה שהנושא מורכב הרבה יותר ממה אתם רוצים זה מזו.
אתם צריכים לבדוק גם מה כל אחד רוצה ומצפה מעצמו, מהחיים האלה בכלל...
ולבדוק מה מהרצונות והציפיות הוא באמת מתוך הנשמה ומה מתוך דפוסים מקובעים שמגבילים אתכם.

אני מסכימה איתך שהחוויה של חוסר החלטיות קבוע (בכל תחום שהוא) היא קשה.
זו מן הסתם נטייה מסוימת שמלווה אותך כבר שנים, חוויה סובייקטיבית של חוסר חיבור פנימה שמערערת לך את הבטחון כל הזמן.
אל תתייאשי, יש דרכים לצאת מהחוויה הזו, וליצור שינוי אמיתי בחיים.
אחת ההבנות החשובות היא להפנים שזה לא באמת "או-או"... שהחיים כוללים בתוכם את הכל, שבתפישה נכונה של הדברים אפשר לראות איך הדברים המנוגדים לכאורה בעצם יכולים להתקיים ביחד, ואפילו להזין ולהעצים זה את זה...
להבין את זה - זו אמנות בפני עצמה, וכשזה נתפס בתודעה זה מאוד משחרר @}

[ההולכת_בדרכים*]

הי מחפשת שלווה? @}
מה שלומך? את עוד כאן?

[מחפשת_שלווה*]

עדיין כאן, יותר קרובה ממה שאת משערת.
עדיין מחפשת.
מקווה שאולי יותר קרובה למצוא ממה שאני משערת.

[הגבירה_בחום*]

@}