המילה ביהדות

נודע לי שמסתובבת דעה שצריך את הסכמת האם כדי למול. ובכן מבחינה הלכתית לא צריך לא את הסכמת האם ואפילו לא את הסכמת האב, ואפילו לא את הסכמת הנימול עצמו, כך עפ הרמבם הלכות מילה א ב:
ב אין מולין בנו של אדם שלא מדעתו, אלא אם כן עבר ונמנע למולו, שבית דין מלין אותו, בעל כורחו. נתעלם מבית דין, ולא מלו אותו--כשיגדיל, הוא חייב למול את עצמו: וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדיל ולא ימול את עצמו, הרי הוא מבטל מצות עשה; אבל אינו חייב כרת, עד שימות והוא ערל, במזיד.

וכן בסעיף א באותו המקום: "... ולא יניחו ערל לא בישראל ולא בעבדיהן."

סימן שלם ייעד השולחן-ערוך, כדי לבאר ולהדגיש שמצוות ברית מילה היא המצווה החשובה שבכל המצוות המעשיות. בדרך כלל, כל סימן בשולחן-ערוך כולל סעיפים רבים, אבל בסימן ר"ס בחלק יורה דעה ישנו סעיף אחד בלבד (שו"ע יו"ד רס א), שכל כולו נועד להדגיש את מעלתה של המילה. וכך הוא לשונו : "מצוות עשה לאב למול את בנו, וגדולה מצווה זו משאר מצוות עשה".

שלום לכולם/ן!
הבנתי מריפרוף מהיר על הדף (התחלתי בלקרוא בעיון עד שנשברתי) שהנושא קיבל תפנית לכיוון צפוי- מיהו יהודי, מי מחליט מה מותר ומה אסור וכ"ו וג"ו
בכל אופן בעיני זה דיון מעניין אבל לא באמת השאלה שמטרידה אותי.
בתור אב לעתיד אי"ה, אני מוטרד מהשאלה-
נאמר שיוולד לי בן (עוד לא ידוע אם בן או בת). איך אוכל לדעת מה היא הבחירה הנכונה עבורו?
איך אוכל לדעת מה ברבות הימים הוא יחשוב על מה שבינקותו החלטתי בשבילו?
שתי הבחירות קריטיות משמעותיות והרות גורל, יש לי פה המון אחריות בבחירה.
אם נחליט לעשות לו ברית הוא יאלץ לחיות כל חייו ללא עורלה, ללא אפשרות להשיב את הנעשה גם אם ירצה. (מה שלדוגמה קרה לי).
אם נחליט לא לעשות לו ברית התגובות מצד חלק מהמשפחה עלולות להיות חריפות וקשות, ועלולות להרחיק אותו ואותנו מאותו צד במשפחה.
ובנוסף, אולי הוא יחליט שהוא רוצה בולבול כמו כולם, ובכל זאת לחתוך בגיל מבוגר זה כלל לא אותו דבר כמו לחתוך בגיל כמה ימים.

כמובן שהכי קל לי במובן מסוים זה להגיד "נו טוב, אני לא רוצה ליצור פירוד וזעזוע, ואין לי חשק להלחם, אז נעשה את מה שכולם עושים רק בגירסה מרוככת (רופא והרדמה מקומית)"
אבל מצד שניזה הדבר שהכי קשה לי לעשות, במיוחד שאני לא שלם עם הבחירה הזו.
אבל הטובה העיקרית שצריכה לעמוד מול עיני כרגע זה טובתו, וזה דבר שרק ימים יגידו, וזה תמיד תלוי בנקודת מבט.

שאלה טובה, אני לא מצפה, לא רוצה, ויודע שלא תוכלו לתת לי תשובה. אבל אם מישהו/י רוצה לשתף את הגיגיו הוא/היא מוזמנים...

יש דפים אחרים שיותר ממוקדים בנושא בו אתה עוסק ב-מדור בלי ברית מילה

מה שחשוב החתול פריץ זה להבין שברית המילה באמת כבר לא תואמת לזמנים החדשים ואשתף אותך בידע ומידע שיש בידי ולא אכנס לפרטים אנחנו בתקופה של פריצת מסגרות והעובדות מדברות בעד עצמן בשטח, כדי שהרבה מהילדים יהיו מסוגלים ללמוד נותנים להם ריטלין וכדי שהמורים יהיו מסוגלים ללמד אותם לא השכלנו להבין שדי כבר למסגרות במתכונת הנוכחית וזה נכון לגבי כל מסגרת או מוסכמה חברתית אני מאוד מאמינה אבל לא בדרך הקונבנציונלית אני מאמינה בעובדה שיש בי ניצוץ אלוהי ואני בוראת את מציאות חיי מכיון שאני חלק מהאחד שהתפצל להרבה ומיכיון שכך כאשר אתה מאוד בטוח בדרכך ומחובר לאמת הפנימית שלך ללא קשר למה שחושבים אחרים מסביבך באמת נאמן לעצמך ולקולך הפנימי תהיה בטוח שגם הילד שלך אם וכאשר תחליט לא לעשות לא ברית מילה יחיה לפי האמת שלו ועל פי דרכו והאו יוכל לעמוד בכל המכשולים שיעמדו בפניו גם אם הוא יצטרך להדוף בדרך ואנחנו צריכים להבין שאותם ילדים באו על מנת לפרוץ את המסגרות הקיימות וגם ברית המילה זוהי מסגרת מקובעת שעל פי זה נקבעת זהותך לכאן או לכאן די מספיק עם השטויות אין אף אחד בעולם הזה שיגיד לי לך לכל אחד מאיתנו מה עלינו לעשות ומה לא אני חיה ללא פחד םאני מודה על כך כל יום ואין אף אדם שיכול לערער את בטחוני אם זה משהו שבה מתוכי אני מקווה שעזרתי

קראתי, כן קראתי את כל העמוד, פה ושם דילגתי.. מודה.
אני בחודש תשיעי, אדם מאמין, מאמינה שכולנו אחד, מאמינה האנרגיה המרכזית היא האהבה, שאנחנו בסוף האלף הזה והמשיח פה, הגאולה, העידן הזהוב, סוף העולם (כל אחד שיקרא לזה איך שהוא רוצה..)מאמינה בעצם האמונה, מחוברת לאור אינסופ ואוהבת להתקדש להיתטהר , מאוהבת בטבע וביופי הבריאה, מכבדת את האדמה עליה אני דורכת, דואגת לחהמעיט בנזקי לסביבה ובכלל... חיה ומחנכת את ילדתי (משתדלת) בתודעה אלוהית ומודעות, משתדלת לא לאכול יותר מידי חיות... ולהיות בהודיה ובשמחה וכד'....
בהריון הזה אני עם בן, מתפללת לאלוהים שייצא מגופי נימול (יש כאלה..), לא מתחברת לכאב ולטראומת ההבהלה בברית, (עולל קטן שלו בטוח ורגועה ופתאום בום טראח)
ומצד שני אוהבת את הרעיון של ברית עם הקדוש ברוך הוא, אך לא מתחברת להפיכת איבר פנימי לחיצוני - הורדת המגן שלו, אני בדילמה נוראה וכאובה
עלה לי רעיון: יש משהו באמצע? כמו רק הקזת דם לשם "רעיון" הברית בין אברהם לאלוהים? משהו שלא מחייב לחתוך את העורלה? משהו פחות אכזרי ויותר סימלי? שמקובל גם בדת וגם בדעת?????? יש אמצע? אפשר להתפשר פה איכשהו????

יש המון אמצע

יש "ברית מילים" ויש על מאמר מצוין ומאיר עיניים של ד"ר חנוך בן-ימי על ברית מילה, הטקס, ההלכה והאלטרנטיבות. הוא זמין באינטרנט, נדמה לי שבפורום ברית מילה של תפוז, והוא מומלץ בחום.
אמשיך אחר כך

הנה המאמר:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Artic ... &aId=13551
(רק כדי לסבר את האוזן, חנוך בן ימי איננו רב וככל הידוע לי לא מומחה ביהדות [אולי כן?], אלא פילוסוף)

אני מאוד רציתי לערוך לבן שלי טקס ברית ללא חיתוך, וכבר התחלתי לתכנן מה יהיה שם, אבל מסיבות משפחתיות ואישיות בסוף לא עשיתי את זה, וקצת חבל לי על ההחמצה.
(כמובן שגם לא מלתי אותו, ועל זה לא חבל לי בכלל

)
בקיצור, את יכולה לבנות טקס יפהפה, עם ערבוב של חומרים מסורתיים ואישיים, שבו את פותחת דלת ומזמינה את בנך להצטרף לאמונתך ומראה לו את היופי שבה, במקום לגרור אותו באלימות פנימה.

הברית של בני היתה אחד הימים היפים בחיי היו לי בראש תסריטים איומים והרבה פחד לשמחתי הרבה זה היה הפוך. חשבתי שהוא יסבול נורא אבל הוא בקושי בכה ובשלושה ימים שאחרי הברית הוא ישן מאוד טוב והגוף שלו התאושש נהדר. אחרי הברית אני ובעלי הסתכלנו עליו ושנינו אמרנו שהפנים שלו השתנו פשוט נהיה לו אור בפנים!! ראינו שהורדת הערלה משפיעה על הפנימיות. אני יודעת שרוב הכותבים באתר הזה מתנגדים מאוד לברית מילה ורואים בו אקט של אלימות ואכזריות אבל ההפך הוא הנכון לפעמים החסד האמיתי הוא דווקא בשיתוף מידת הדין.

חשבתי שהוא יסבול נורא אבל הוא בקושי בכה ובשלושה ימים שאחרי הברית הוא ישן מאוד טוב
אשרי המאמין.
(כל העדויות על shut down של תינוקות וכו'. אין צורך לפרט)

השאלה היא, מתלבטת, האם את מאמינה שאלוהים ציווה עלינו למול בנים, והאם את מחויבת (ברמה האמונית) למצווה הזאת.
לדעתי האישית, אם לא עושים ברית מילה מתוך אמונה, עדיף רצוי וצריך להימנע מלעשות.
הסיבה הדתית או האמונית היא היחידה שאני נותנת לה לגיטימציה. כל שאר הסיבות והתירוצים - קש וגבבה.

אחרי הברית אני ובעלי הסתכלנו עליו ושנינו אמרנו שהפנים שלו השתנו פשוט נהיה לו אור בפנים!! ראינו שהורדת הערלה משפיעה על הפנימיות.
לידיעתך, לא רק היהודים מלים את בניהם. גם המוסלמים מוארים? גם נימולים אחרים מוארים? וילד שנולד נימול, נולד מואר? או רק אחרי הקזת הדם?
ואם רב רפורמי ימול את התינוק, גם "יהיה לו אור בפנים"?
לי נראה ש ראינו שהורדת הערלה משפיעה על הפנימיות. זו הרציונליזציה שאתם עושים כדי להצדיק מעשה שבעיני הוא לא רציונלי (וגם מאוד לא הומאני בגיל שבוע). בעיקר כשעושים את זה הורים חילונים לגמרי, שמזלזלים בכל המינהגים הדתיים המוזרים, ואפילו מתקוממים נגדם. (אפילו לפני ההפרדה באוטובוסים ובמדרכות.)

את פותחת דלת ומזמינה את בנך להצטרף לאמונתך ומראה לו את היופי שבה, במקום לגרור אותו באלימות פנימה.
ניסוח מקסים, תודה תמרוש רוש @}

אשרי המאמין.

מילון אריאל כותב כך : אשרי המאמין = ביטוי שמשמעותו : הלוואי שזה נכון אך קשה להאמין
מילון בבילון כותב כך : אשרי המאמין = מאושר הוא מי שייתן אמון בדבר, מאד קשה להאמין

לי נראה ש ראינו שהורדת הערלה משפיעה על הפנימיות. זו הרציונליזציה שאתם עושים כדי להצדיק מעשה שבעיני הוא לא רציונלי.
או, אני בטוחה שהורדת עורלה עשויה ולעתים קרובות משפיעה על הפנימיות.
אלמנטרי ווטסון.
השאלה, האם היא משפיעה לטובה או לרעה?
אני מעלה את ההשערה שהורדת עורלה משפיעה על התינוק עמוקות, ולרעה, כאשר היא נעשית על ידי ובאישור הורים שאינם מאמינים באמת בצדקתם, שאינם חדורים בתחושת הנכונות של המעשה, אלא שרויים בעיקר בהכחשה ובמציאת תירוצים שיעבירו אותם את שמונת ימי האמת ויאפשרו להם לשכוח מכל העסק כמה שיותר מהר.
אני חושבת שהרבה הורים חילונים, או מסורתיים, ואולי גם עמה דתיים, עונים לתיאור הנ"ל.
אני חושבת שכריתת עורלה בקונטקסט הזה מטביעה או עלולה להטביע בתינוק איזשהו דפוס או קו או קבלה של אלימות ואכזריות.

לא מן הנמנע שזהו אחד הגורמים לרמת האלימות האישית והקיבוצית שמדינת ישראל מתאפיינת בה - העובדה שכל התינוקות עוברים מעשה מכאיב ואכזרי ללא פשר וללא קונטקסט שייתן לו איזושהי משמעות חיובית וירתום את הכאב ותחושת ההפקר והזעם לאיזשהו כיוון בונה וחיובי.

אני רוצה לקוות שאכן יכול להתחולל שינוי חיובי, שיפצה על האפקט השלילי, כאשר המילה נעשית מתוך אמונה עמוקה בצדקת המעשה.
כאשר ההורים מאמינים מספיק בשביל לא לברוח מזירת המעשה, אלא להיות שם ולתמוך בתינוק, בזמן שהם עצמם נתמכים על ידי הקהילה.
אני זוכרת גולשת אחת בתפוז שכתבה על הברית של בנה, ותיארה איך היא נמצאת שם לידו, מלטפת אותו ומחזיקה בו ומתפללת למענו, ואיך החברה שלה עומדת מאחוריה ותומכת בה כשהיא תומכת בו.
היא העלתה תמונה, ואני התפעמתי. עם כל השלילה שלי את עצם פעולת המילה, כתבתי לה, שאם היתה בי אמונה שהיתה גורמת לי להכניס את בני בברית מילה - כך הייתי רוצה לעשות זאת.

אנחנו דווקא דוסים למהדרין.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הסיבה הדתית או האמונית היא היחידה שאני נותנת לה לגיטימציה. כל שאר הסיבות והתירוצים - קש וגבבה.

שוב , חייב לשאול, ומילת בנות?
גם שם יש דת, מנהגים, אמונה.
עניין של גאוגרפיה?
אצלנו יזדעזעו מאכילת כלבים, במזרח הרחוק, "תעבירו את הקטשופ."

האם אנו "נותנים לגיטימציה" (כל הורה בוחר וכו') כי זה המצב הנתון גם אם נעשה שמיניות באוויר?

האם הורים שומרי מצוות עושים כי הם רוצים או כי כך מצווה עליהם, למרות האינסטינקט ההורי?

צוויל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם הורים שומרי מצוות עושים כי הם רוצים או כי כך מצווה עליהם, למרות האינסטינקט ההורי?
צוויל, ה"למרות" הזה הוא הקטע הטריקי בעיני. זה כאילו שווה יותר אם מתגברים על האינסטינקט. אני לא מזלזלת- זה נראה מאד טבעי במערך המחשבתי הקיים- אם תשלם יותר, תקבל יותר. וכאילו אם תלך עם האינסטינקט שלך אז לא הסכמת לשלם את המחיר הגבוה, התקמצנת על הבורא בכבודו ובעצמו.
וכך, להבנתי, משתמר מנהג בהעברה ורטיקלית, אם לשאול מונח מתחום המחלות הזיהומיות...
ולשאלתך הקודמת
האם אנו "נותנים לגיטימציה" (כל הורה בוחר וכו') כי זה המצב הנתון גם אם נעשה שמיניות באוויר?
אני, לפחות, נזהרת מלפסול את הלגיטימציה של מנהג שאנשים יקרים לי ומוערכים על ידי בחרו ובוחרים בו. דה- לגיטימציה של אמונה כמעט לא מתאפשר במערכת יחסים אוהבת ומכבדת, לדעתי.

אוקיי.
לכן הבאתי כדוגמה את מילת הבת.
לדעתי מנהג צריך לבחון לפי תוצאותיו שלו, בין אם נבחר ע"י אנשים יקרים לי ומוערכים על ידי או לא.

צוויל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

או, אני בטוחה שהורדת עורלה עשויה ולעתים קרובות משפיעה על הפנימיות.
כל דבר משפיע על הפנימיות. האוכל, יחס, בגדים. חיוך. מזג אויר. הנוף. גובה פני הים. ניתוח תוספתן. מחלות ילדות. לעורלה אין שום בלעדיות ושום ייחוד לגבי מה משפיע ואיך משפיע.
דווקא ההשפעה של ההתעללות הזו בעולל בן כמה ימים, יצרה את כל הנוירוזות היהודיות הקלאסיות. וואחד השפעה.
אגב, גם עגיל משפיע על הפנימיות. בייחוד שם. מה דעתך על ברית עם אלוהים בה עושים פירסינג עם עגיל קדוש? מתאים גם לבנות.

לעורלה אין שום בלעדיות ושום ייחוד לגבי מה משפיע ואיך משפיע.
יש לה ייחודיות כמו לכל שאר הדברים שמנית. לכל אחד מהם השפעה ייחודית משלו, לא רק ככותרת, אלא גם במפגש המסוים עם האדם החווה וסביבתו.

לדעתי מנהג צריך לבחון לפי תוצאותיו שלו, בין אם נבחר ע"י אנשים יקרים לי ומוערכים על ידי או לא.
מסכימה. אבל תוצאות, בהקשר הקיים, הן עניין מורכב. זה לא מסתכם ביתרונות (מפוקפקים ביותר) וחסרונות רפואיים, אלא ממשיך דרך יחס האב לבנו, שייכות דתית וחברתית, ובטח עוד דברים שכרגע לא עולים לי.
קראתי את מה שכתבתי והבנתי ששוב תוכל לתת לי את דוגמת מילת הבנות והיא תתאים בהחלט...קשה לי להכיל את ההקבלה הזו.

אני, לפחות, נזהרת מלפסול את הלגיטימציה של מנהג שאנשים יקרים לי ומוערכים על ידי בחרו ובוחרים בו. דה- לגיטימציה של אמונה כמעט לא מתאפשר במערכת יחסים אוהבת ומכבדת, לדעתי.
יש הבדל בין היחס שלי לקרובים אלי לבין היחס שלי לחברה כולה. ברור לי שאמהות שמלות עושות את זה כי זה מה שהן חושבות שייטיב עם הילד לפי סולם הערכים שלהן והן רוצות לעשות את המעשה הכיטוב. זה רק אומרת עליהן שהן אמהות טובות.
אבל מה זה אומר עלינו כחברה ועל היהדות כדת, שפעולה כל כך אלימה מעודדת בהן? לא דברים טובים בכלל.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לי זה פשוט מאוד אני יודע שיש אלוהים, אני יודע שהוא נתן ספר לבני האדם, כתוב בספר הזה למול, אני מל. אלוהים יודע יופי מה טוב לי ואף לא רב.
בכוונה כתבתי יודע ולא מאמין. דת משה היא דת של ידיעה בשונה משאר הדתות. "וידעת היום והשבות אל לבבך כי אדני הוא האלוהים"

הפריעה - שהיא החלק הכי פוגעני במילה, היא המצאה חז"לית מאוחרת שנועדה למנוע מיהודי בוגר לשחזר את הערלה.
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17684

באופן טבעי

באופן טבעי