המילה ביהדות

רונן,
נראה לי שהעיקר
מצוי ב"סתם במאמר מוסגר" .

אותה חוכמה שנתנה את ברית המילה קראה לנישואין ברית (מוסד- זה אולי מצד הסודיות של איך זה עובד:-) )
והיא ברית שקיומה תלוי בשמירת המילה שניתנה מתחת החופה "הרי את מקודשת (מיוחדת) לי" ובשימושו של איבר המילה.

בכל מקרה מעשה המילה דורש אישה כמו שתינוק בן שמונה ימים דורש אמא, ביחוד כדי לעבור את כריתת הברית.

בואו נדחף את זה עוד.
נפתח עוד דיון ועוד דיון.
בכוח
בכוח
נסגר דיון כי הוא מוצה, נמציא אותו מחדש.
עוד ועוד.

נקודה קטנה למחשבה.

הרי הדיון על ברית המילה לא התחיל הדור הזה, כל הטענות כבר נאמרו וכבר קבלו את כל התשובות. המקשים לא הקשו קושיות חדשות והמתרצים לא תרצו תירוצים חדשים.

אז מה בכול זאת השתנה?

כל המקשים נעלמו. האם זה במקרה? האם כל הכתות והזרמים שדגלו בשינוי היהדות במקרה נעלמו מעל הבימה ההיסטורית? האם לכת החדשה ששוב חושבת שיש בידה לשנות את עיקרי האמונה של עם ישראל חושב שיצליח לשנות מה שמאות ניסיונות במשך שלושת אלפי השנים האחרונות לא הצליחו.
והיכן כל אותם שניסו?
או אולי זו המטרה? להעלם מעל הבימה ההיסטורית כעם יהודי? האם הדחף הלא מוסבר לנגח שוב ושוב את העולם היהודי נובע מרצון להעלם, כי אולי בזה יצליחו. לא, לא להעלים את העם היהודי כי "נצח ישראל לא ישקר" אלא רק להעלים את המערערים ולגרור עוד מספר אנשים אכולי שנאה וחלושים נוספים. אולי נסבול קצת יותר אבל שרדנו דברים גרועים מזה וגם את הנסיונות הללו נשרוד.

עד מתי?

עד שכולם יבינו שישנה דרך טבעית. לא דרך כאילו טבעית שבה נשמעים לחלק הנמוך באדם, דרך טבעית לבהמה, אלא דרך טבעית עליונה בה מביאים את האדם לשיא היותו אדם. מצב בו באופן טבעי כל אחד ירצה למצות את עצמו ולהפיק מעצמו את הטוב ביותר לו הוא מסוגל. מצב בו כל האנושות תשקיע בעצמה, בערכה ובפנימיותה ותפסיק להטביע את עצמה בעטיפות צלופן. תרבות שלא תתנתק מהסביבה בתוך חלונות הראווה בקניון ולא תטביע כל יכולת פיתוח אישית בפנטזיות טלויזיוניות.
אז כמובן שגם הדברים הטובים שבאתר זה יהיו נחלת הכלל, יותר מכך - הם יהיו כה ברורים עד שלא יבינו כיצד ניתן היה לחשוב אחרת. וכי לא ברור לכל אם בריאה היודעת שחלב אם הוא הבריא (והזול) שעדיף להניק? וכי לא ברור שעדיף להסביר לילד ולבנות את הרצון על פני הרמת יד. כיצד כל כך הרבה דברים ברורים, נראו מוזרים לפני שנים מספר. ומה מהדברים הברורים לנו יראו מוזרים עוד שנים מספר.
אולי אם נשתמש בפרספקטיבה היסטורית נוכל לחסוך עוד כמה שנים של בירורים מיותרים. ולמה אנו משתדלים שוב ושוב לחזור על כשלונות העבר?

<איש ימיני מניח את המקטרת הוירטואלית בצד ולא מבין איזו רוח נשבה מבעד לחלון>

אביהו בר (2004-07-24T01:04:38):
איש ימיני, לא הבנתי אותך.
מהי בדיוק הדרך הטבעית מנקודת המבט שאתה מייצג? כן למול או לא למול?

יוסי וזאני (2004-10-15T09:38:16):
כן למול, בודאי

Zug Israeli4 (2004-12-16T08:00:29):
Just because it is "Muvan me-elav", doesn't make it "Tiv-ee"!

שלא במתכון ראיתי את הדף הזה ונדהמתי ונצטערתי כאחד שישנם יהודים יקרים שחושבים (שטויות) בקול.
אם היינו לוקחים את היהדות כדבר של בחירה, הייתי מבין את כל ההסברים הלוגיים וההגיוניים בדבר אי עריכת ברית מילה. אבל מה לעשות נולדנו לאמא יהודיה ואנחנו יהודים באם נרצה ובאם לאו. הקב"ה נתן לנו אפשרות לבחור בהליכה בדרך התורה והמצוות או באי קיום תורה ומצוות.
כל נסיון להבין את ההגיון של התורה לא יצליח.
יש הרבה דברים שהייתי מתייחס כדי להראות עד כמה לא נכונה הגישה למצוות ברית מילה. אבל מי שבאמת רוצה לדעת יבוא לרב וישאל ויפרוש את כל ספיקותיו. אני יכול לומר דבר אחד התורה היא נוגעת בכל תחום בחיים מכיון שכשהקב"ה ברא את העולם הוא הסתכל בתורה וברא את העולם (כדברי הזוהר). כל הנימוקים ההגיוניים לכאורה שהעלו כאן הם לא אובייקטיבים ההגיון שבתורה הוא האוביקטיבי. עובדה היא שהרבה פעמים המדע טעה לאחר שקבע משהו בניגוד לדעת התורה ואילו את התורה אף אחד עוד לא הצליח לסתור. אני מקוה שלפחות זוג עיניים אחד יראה את מה שכתבתי ויתן לו חומר למחשבה...

כל הנימוקים ההגיוניים לכאורה שהעלו כאן הם לא אובייקטיבים ההגיון שבתורה הוא האוביקטיבי.
האמנם?
עובדה היא שהרבה פעמים המדע טעה לאחר שקבע משהו בניגוד לדעת התורה ואילו את התורה אף אחד עוד לא הצליח לסתור
האמנם?
אבל לא זאת הנקודה.
הקב"ה נתן לנו אפשרות לבחור בהליכה בדרך התורה והמצוות או באי קיום תורה ומצוות.
האנשים שאינם מלים את ילדיהם בחרו בדרך השניה. לכן אין שום טעם להפנות אותם לרב לקבלת הסברים ותשובות. הם מוצאים את ההסברים והתשובות במקומות אובייקטיביים .

בתור מי שלא מלה את בנה, רציתי רק לומר שאני מכבדת את עמדתם והשקפתם של שני הכותבים האחרונים, ומבינה מדוע מתוך תפיסת עולמכם המעשה שבחרתם לעשות הוא ההגיוני ביותר. כך גם אני.
@}

שלום לכולכם,
קראתי את הדף המאווווד ארוך כדי להתייחס ברצינות לכל מה שעלה כאן(וכעת אני די מותשת ...

)
בעלי ואני דתיים חרדים(חזרנו בתשובה),ויחד עם זה חיים אורח חיים "באופן טבעי" בכל הקשור לנושאים הרבים והיפים שמועלים באתר זה,וכן אני מורה למדיטציה טרנסנדנטלית ,כך שאנו בהחלט משתדלים להיות במודעות לכיוונים הרוחניים-אקולוגיים-חברתיים-טבעיים וכ'ו (עד כמה שאפשר כמובן ...).
קראתי את הכתוב כאן, ואני מתרשמת שיש העדר של הבנה בסיסית של המשמעות הפנימית הרוחנית(הנעשית ע"י פעולה פיזית)של ברית המילה. וזה בעצם עיקר העינין,כי כל עינינה של היהדות ושל המצוות היא יצירת אדם-חברה-עולם של שפע , שלום , אהבה , טוהר מידות , בריאות מושלמת וגמילות חסדים. אין מקום ביהדות לדבר שאינו בבחינת יוצר טוב מושלם לטובתו הניצחית של כל אחד מאיתנו. אין רחמן יותר מאב הרחמן ואנו קטנים בדעת ,(עם כל הכבוד לכולנו), להבין באמת את ערכה של ברית המילה. היחידה שנגעה בעינין יותר לעומקו היתה מ. ,אף כי נראה שדבריה לא ממש נשמעו לעומקם. חשוב לי רק להדגיש ,שהמצוות אינן מבוססות על הסברים שיטחיים , ולכן בנסיוננו להבינן ממקום שכזה , הן בהחלט יכולות להראות מוזרות, מיושנות ,לא רלוונטיות , מגוחכות,ואפילו מזיקות רחמנא ליצלן. כשהתחלתי לחזור בתשובה והתייחסתי למצוות מזיות שיטחית שכזו , רבות מהן עוררו בי סימני שאלה והתנגדות . ברם , שבעים פנים לתורה, פשט, דרש , רמז, וסוד (אולי טעיתי...) וכשמתעמקים במצוות השונות מההיבט הרוחני העמוק שלהן (עד כמה שהדעת משגת) נפרשת מציאות שונה לחלוטין! (כמו להביט על קו הגלים מהחוף, לעומת צלילה מרהיבה במעמקים.)
ברית המילה לא מסתכמת ,ולא מתחילה בסיבות רפואיות ו/או חברתיות(שונות הילד בחברת נימולים) ,ו/או אנחנו ביחס לשאר משפחות האדמה. כמו שמקווה לא קשור להיגיינה וכשרות לא קשורה לבריאות (אפילו שגם הייבטים אלו מתקיימים).
בדת היהודית יש היום שפע של בערות ולצערנו רבים מ"מייצגי הדת"(רבנים,מוהלים וכ'ו)פועלים לגמרי לא לשם שמים ,אלא לשם כסף וכבוד,ולכן רבים נוטים לחשוב שזוהי היהדות ואלה שלוחיה ומתרחקים ומתנגדים לכל מה ש"מריח דת"(הייתי כזו עד לפני שנים ספורות).
כיוון שאני מתרשמת שחברי קהילת "באופן טיבעי" הינם אנשים עם רצון כן ,אמיתי ועמוק ליצור עולם טוב יותר וטוב באמת,
אני קוראת לכולכם לחפש את סם החיים שבתורה (מה שקיים, ולא מה שהמצאנו שקיים) ולזכות למצוא את האמת העמוקה והמרוממת שבמצוות בכלל ובברית המילה בפרט,כסולם לעלות בו מעלה.
על אף הכאב העצום שודאי קיים, הרי כאב אינו מדד יחיד לטוב ורע . גמילה מהנקה טומנת בחובה ימים רבים של כאב , בכי וצער לאם ולילד ועדיין חיונית לצמיחת שני הצדדים.
השם יתברך נתן לנו את ברית המילה כדי לצמוח ולא כדי לגווע (דברי הרמב"ם הובנו באופן אבסורדי כאילו הוא מתנגד למילה, וזה בהחלט הוצא מהקשרו) ולכן מילים כגון ברבריות , אכזריות , אלימות וכו' הן בהחלט לא שייכות לאמת שטמונה בבסיס ברית המילה. הבסיס לברית הינה מתוך רצון להשפיע(שפע)של אור מהבורא לנברא.
בבסיסה של הברית עומדת חמלתו האינסופית של השם לברואיו (אני משערת שמשפט זה מעורר גיחוך אצל רובכם).
רציתי להוסיף בקצרה (אם כבר דף ארוך אז עד הסוף

...) שאין שום עינין להשוות בין ברית המילה והטכס הנערך בקרב נשים בחברות אחרות, וחבל שזה עולה שוב ושוב .ביהדות החיבור בין גבר ואשה (פיזי ורוחני), הינו אמצעי להתעלות רוחנית והוספת קדושה וההנאה היא חלק בלתי נפרד מהעניין, אבל זה באמת נושא ארוך לדף אחר...
כתבתי מאמר על ההיבט הרוחני של הברית, רק שאינני בעלת מחשב ואינני יודעת כיצד ליצור קישור למאמר . אנסה בהמשך. מי שרוצה בינתיים פרטים , אני בטלפון-04-9823775
בברכת שנה טובה ומוארת, עינב רבקה.

תופעה מעניינת : מחזירים בתשובה או דתיים קיצוניים (קיצוניים ברצונם להביא אחרים ל"דרך הישר" שלהם לא במידת הדתיות שלהם-עצמם) יכתבו בהרבה מקרים הודעות שיש בהם את המוטיבים הבאים :

תמיד בהתחלה מתישהו "יואשמו" המתנגדים לברית מילה (או אם מדובר בעניין דתי אחר שאין לו תשובה עניינית בהמשך הטקסט) בבורות. בדיור כמו לעיל ואני מתרשמת שיש העדר של הבנה בסיסית של המשמעות הפנימית הרוחנית
לא יהיה פירוט ענייני מהם הדברים ה"אמיתיים" וה"נכונים" הללו
לעומת זאת כן תהיה הצעה להמשך "דיון" בפרטי, בטלפון וכו' או איזה הזמנה לסמינר להחזרה בתשובה .

ואני שואלת בעצם : למה?
אם יש לכם משהו לכתוב, למה שלא תכתבו אותו?

אם הסיבות לברית המילה הן כה מסתורית, נעלות ובלתי מושגות על ידי הדעת, למה מצפים מאיתנו שנבין אותן ונעשה ונישמע.

מה שאני מנסה להגיד זה, שמסיבה שקשה לאנשים דתיים להבין, אלוהים בחר בקומץ יהודים שלא ימולו את בניהם, כי הוא לא דאג לספק להם את המידע הדרוש לקבלת ברית המילה כאקט לגיטימי.
לעומת זאת הוא כן דאג לספק להם את אף מילה מה שעזר להם להשתכנע לחלוטין, באמונה זכה ושלימה ובאהבת אלוהים גדולה, שאין זה נכון יותר לימול.

שאין זה נכון יותר לימול.

האמת? זה לא היה נכון מעולם. כמו הרבה דברים אחרים שמקורם באוולת ושם גם המשכם.

גמילה מהנקה טומנת בחובה ימים רבים של כאב , בכי וצער לאם ולילד ועדיין חיונית לצמיחת שני הצדדים.
יהיו מי שיתווכחו איתך בנקודה הזו (אני ביניהם).
בבסיסה של הברית עומדת חמלתו האינסופית של השם לברואיו (אני משערת שמשפט זה מעורר גיחוך אצל רובכם).
אכן. השם יתברך אינו חלק ממערך השיקולים שלי, שכן איני מאמינה בקיומו.
אם את רוצה לראות את האור את יכולה להתקשר אליי, אני אשמח להראות לך

האמת? זה לא היה נכון מעולם. כמו הרבה דברים אחרים שמקורם באוולת ושם גם המשכם.

אני לא הייתי מזלזלת בפולחנים שכרוכים בפגיעה בשלמות הגוף, עובדה שהם היו נפוצים דורות רבים בכל העולם, ונפוצים גם היום אצל מתבגרים בצורת הפירסינג והקעקוע. אני מאמינה שיש או שהיה להם תפקיד, ותפקיד עמוק. הרבה רפואה שאמנית כרוכה בקעקועים וחיתוכי גוף שונים, והרבה טקסי התבגרות. לא חושבת שהריפוי השאמני ראוי לזלזול. בתוך הקונטקסט המקורי והשלם שלו, הוא עבד מצוין.
כשאדם או חברה עושים דבר בהיותם חלק מחברה מסויימת ובקונטקסט של מערכת שלמה של מושגים, יש לזה הצדקה בעיני.
הם יודעים למה הם עושים את זה, וזה מספק להם דברים מסוים.
אין ספק שלברית המילה היה מעמד חשוב אצל היהודים בגלות. עובדה שרבים מהם היו מוכנים להסתכן בשבילה סיכונים רבים.
אני לא חושבת שצריך לפסול את העבר בשביל להצדיק את ההווה.

אך מכיוון שכיום "המשמעות העמוקה" של ברית המילה אינה ידועה לחלק מאיתנו שטורחים להרהר בדבר, ואינה משתלבת במערכת מושגים שלמה, ואינה משרתת דבר - היא הופכת לאיוולת.
ומשום מה גם אני לא זכיתי לשמוע שום "הסבר" שיסבר את אוזני באשר לנחיצותה, למרות התעניינותי. שמעתי
רק את המנטרה חסרת הפשר, שיש לה סיבות עמוקות שאין באפשרותינו לקלוט. יש דברים רבים הנשגבים מבינתי שאני יכולה לחוש בלבי או במעיים שלי. בליבי ובמעי, ברית המילה נתפשת כאקט אלים וחסר פשר.

ואני מתרשמת שיש העדר של הבנה בסיסית של המשמעות הפנימית הרוחנית(הנעשית ע"י פעולה פיזית)של ברית המילה.
עינב,
ניסיתי להבין מדברייך היכן המשמעות הפנימית והרוחנית של ברית המילה, אך לא מצאתי. האם פיספסתי משהו או שפשוט לא כתבת?

דברי הרמב"ם הובנו באופן אבסורדי כאילו הוא מתנגד למילה,וזה בהחלט הוצא מהקשרו.
הרמב"ם בהחלט לא התנגד לברית המילה. להיפך, הוא תיאר בפירוט ובדייקנות את תוצאותיה ("הקטנת התאווה והחלשת האיבר" וגו'). אלא שאצלו, התוצאה לגיטימית, כלומר, היות שלכל גבר יש עודף תאווה, יש צורך להקטינה, כך שהפעולה של ברית המילה למעשה היא פעולה "חיובית", משום שהיא מביאה את התוצאה המבוקשת.
אלא מאי - בקרב לא מעט אנשים, כמוני למשל, הקטנת תאוות הגבר ע"י כריתת החלק העיקרי בפין שמביא סיפוק מיני - נחשב כהתעללות מינית, בדיוק כמו כריתת הדגדגן במילת הנשים. לכן ההשקפה ש אין שום עניין להשוות בין ברית המילה והטכס הנערך בקרב נשים בחברות אחרות, היא קצת מוזרה. בכך למשל ניתן להתלות בדברי הרמב"ם כדי להוכיח עד כמה המילה נוראה.

בבסיסה של הברית עומדת חמלתו האינסופית של השם לברואיו (אני משערת שמשפט זה מעורר גיחוך אצל רובכם).
נכון. גם אצלי. אבל לא רק גיחוך - אפילו צחוק רם.

כיוון שאני מתרשמת שחברי קהילת "באופן טבעי" הינם אנשים עם רצון כן , אמיתי ועמוק ליצור עולם טוב יותר וטוב באמת, אני קוראת לכולכם לחפש את סם החיים שבתורה.
למרות שאני יהודי (אם כי שני עונשי "כרת" מרחפים כרגע מעל ראשי), אני חייב לצאת כנגד משפטים המדיפים ניחוח של גזענות. בין חברי הקהילה, שאכן, כמו שכתבת, מנסים לעשות את העולם טוב יותר הן עבור ילדיהם ונכדיהם, והן עבור אחרים, יש גם "לא יהודים" , אשר אינם יכולים למצוא את "סם החיים" בתורת ישראל (אלא, אולי, בתורות אחרות). חוץ מזה, יש גם כאלו בינינו שאינם מעוניינים למצוא את סם החיים דווקא בתורה כלשהיא, ויש אפילו יהודים (רחמנא לצלן) שדוקא תורת ישראל גורמת להם רגשות שליליים, ואולי דווקא בברית החדשה או בקוראן ימצאו את סם החיים. להשקפתי יש לכולם לגיטימציה בחיפוש אחר "סם החיים". האם גם להשקפתך?

הבסיס לברית הוא מתוך רצון להשפיע (שפע) של אור מהבורא לנברא.
אפשר לקבל הסבר קצת יותר משכנע איך חיתוך איבר חי בתינוך בן שמונה ימים, הפשטת עורו וגרימת כאב בלתי נסבל לאדם חסר ישע - באים מתוך רצון להשפיע שפע של אור מהבורא? מעשה כזה שיעשה לאדם בוגר יגרור אחריו בכל חברה מאסר ממושך עם עבודת פרך.

פן נוסף מפריע לי:
לחילונים יהודים חשוב מאוד לעשות ברית מילה כי זה כביכול הדבר האחרון שנשאר משותף לכולם באופן די גורף (עד לא מזמן לפחות...) והשאלה שלי אליהם היא:
אם כל מה שיעשה את בני יהודי הוא ברית מילה, מה יעשה את בתי יהודיה?

וכל תשובה שאתם נותנים- לבתכם זה מספיק טוב אבל לבנכם צריך גם לחתוך? למה?!

לחילונים שלא שומרים אף מצווה (לא שומרים שבת, לא צמים ביום כיפור, אוכלים חזיר וכו') הכי קל להפיל את האחריות על גיבוש הזהות יהודית (שכרגע אינה מגובשת ועם רגשות אשמה פה ושם) על תינוק חסר ישע, במקום לברר בעצמם את המקום בו הם עומדים.
רוצים זהות יהודית? תבנו אחת לעצמכם. זה דורש להכיר את היהדות (לא בהכרח זו של החרדים והכיפות הסרוגות), להשקיע זמן במנהגים ובלימוד וזה דורש לקחת אחריות על עצמכם. לחתוך לתינוק לא נותן זהות יהודית.
וחוץ מזה, אני לא רוצה "להתקבל" לדת שמבחן הקבלה שלה הוא לחתוך לבני את הבולבול...

תודה על התייחסותך המפורטת, אשר גרמה גם לי (ברשותך) לענות באריכות מה. יכול להיות שחלק מדברי ישמעו בוטים במקצת, אבל אנסה לנסח בצורה מנומסת ורציונלית ככל שאוכל.

הסיבות שהורים עושים ברית מילה לבנם יכולות להכלל בשלוש קבוצות עיקריות: דתיות, תרבותיות ורפואיות.
הסיבות הדתיות רלבנטיות רק למי ששומר מצוות. אני לא. (שימי לב לטרמינולוגיה - לא אמרתי שאני לא מאמין באלוהים). לכן, מי ששומר מצוות לא יבדוק אם למילה יש סיבות היסטוריות או רפואיות או חברתיות - גם אם אין כאלו - כשומר מצוות עליו לקיים את המצווה שנחשבת כחשובה ביותר עבור היהודים שומרי המצוות.
היות שאני יהודי חופשי (שאינו שומר מצוות), הטיעונים שאת מוצאת ביהדות לא רלבנטיים לגבי יותר מטיעונים של אנשי דת מוסלמים לגבי החשיבות של מילת נשים, או (לא להבדיל כלל) טיעוניהם של אנשי הדת האצטקים לגבי העלאת קורבנות אדם לאליהם. כל מה שתמצאי, אשר לשומר מצוות מהווה אולי חיזוק לקיום המצווה, עבורי זה לא יותר מתירוץ תרבותי למסורת עתיקת יומין שהשתרשה בתרבותנו. והיות שאני בוחן כל מסורת אם היא מתאימה לי או לא, הרי שמרגע שעמדתי על דעתי בנושא זה (אחרי שני ילדים חתוכים) הבנתי שמסורת זו, עבורי, היא רעה גדולה. אז הפסקתי אותה.
לגבי הטיעונים הרפואיים - נדמה כאילו אני מגייס את הרופאים או הרפואה לצורך הוכחה שאין סיבות רפואיות למילה הבנים. למעשה, אצלי זה הפוך. היות שאני רואה את גוף האדם מושלם מלכתחילה, כל התערבות רפואית נבחנת אצלי תחת זכוכית מגדלת. חיתוך העורלה היא התערבות ניתוחית רבת משקל ותוצאות, אבל יש לה שורשים תרבותיים ולא רפואיים. לכן אני מתייחס אליה מבחינה רפואית כמו קיצוץ אוזניים, כריתת שדיים (בריאים) או קיצוץ אצבעות. נכון שההשוואה קצת חוטאת למציאות, שהרי כל הפרוצדורות שהזכרתי מבוצעות בדרך כלל בהסכמה (של המקוצץ) ותחת הרדמה, אבל בכל מקרה אני לא זקוק למחקרים רפואיים או לאיגודי רופאים שיוכיחו לי שלקיצוץ איבר בריא בגוף אדם בריא יש תועלת רפואית.
דרך אגב, אני לא מכיר בכתבי היהדות התייחסות לתועלת הרפואית של המילה, ואפילו הרמב"ם, שהיה רופא, מצא את צידוק המילה דווקא באלמנטים תרבותיים - הוא טען שהסרת העורלה תגרום ל"החלשת האיבר והקטנת התאווה", אשר בתקופתו (וגם בתקופה הויקטוריינית, אז התחילה המסורת הרפואית האמריקאית בקיצוץ עורלות מסיבות רפואיות) היווה מטרה נעלה (אצל המוסלמים הקיצוניים מטרה זו עדיין קיימת כמטרה הראשית בקיצוץ איברי המין של ילדות מוסלמיות).
הסיבה שאני מגייס את הרפואה לנושא אומרת למעשה: 'אם אתה מחפש טיעונים רפואיים למילה, לא תמצא אותם בשום מקום (כיום), משום ששום איגוד רפואי לא מצהיר שכדאי להסיר את העורלה מסיבות רפואיות'. אבל רק לשם השכלה, שום איגוד רופאים לא ממליץ (כיום) לקצוץ אוזניים לשם שיפור השמיעה. בשני המקרים - יתכנו עדכונים בעתיד.

לגבי הרמה הגבוהה של ויטמין K ביום השמיני - גם אם זה נכון (דרך אגב - העובדה נכונה לכל האנשים או רק ליהודים? שהרי, אם לכולם - מדוע שרק היהודים יקצצו?), זה אינו מהווה שום הצדקה לקצוץ עורלות של תינוקות, בדיוק כמו שלא כדאי בשל עובדה זו לקצוץ לבנות בנות שמונה ימים את דגדגנן.

וכמו במובן הגופני - כך גם תפקידו להביא את ה'טבע' האישי שלו לשלמות ע"י תיקון המידות, וכד'
באמת קשה לי לראות איך הורים מגיעים לשלמות ולתיקון מידות ע"י בחירה בקיצוץ עורלת בנם. אבל אנשים חופשיים (שאינם שומרי מצוות) מחליטים לעשות זאת כדי שבנם לא יהיה שונה מהאחרים - ברור שכוונתם טובה וקשה לי לעמוד מול טיעון זה. עם זאת, אין הרבה הורים שמחליטים לצבוע (בצביעה פרמננטית) את שער הראש של ילדם הג'ינג'י, לבצע ניתוח פלסטי באף ה'גדול יחסית' של בנם או בתם, לבצע טיפול בלייזר לבתם ה'שעירה מידי' או לקצץ את רגליו של בנם ה'גבוה מידי'. כלומר, הסיבה החברתית קיימת רק בגלל שהיא מקובלת - לאו דווקא משום שהיא יותר הגיונית. נכון, אנשים מחליטים עבור עצמם לעשות כל מיני דברים על גופם כדי שישתייכו למסגרת שהם מעוניינים, כולל קעקועים ופירסינג וכד', אבל שוב - זכותו של אדם על גופו מעט שונה מזכותו על גוף של אדם אחר.

ולגבי המוסריות שהעלתי למעלה (ואם יורשה לי אצטט את עצמי):
והנה אנחנו חיים במקום בו לחתוך תינוק בן שמונה ימים, ללא הרדמה, לפשוט את עורו (בזמן הפריעה), ולהסיר מגופו איבר נורמלי ותפקודי - כל אלו נחשבים למעשה מוסרי ואף הכרחי. אבל לתת לו סטירה - לא.
האבסורד יכול להראות אף יותר גדול.
ח"כ ניסים זאב מש"ס, שהנו גם מוהל במקצועו, עמד לדין (ונמצא חייב!) על התרשלות בביצוע ברית מילה לתינוק, אשר גרמה לנשירת שני-שליש מאיבר מינו (ראו למשל כאן הוא גם זה שקידם את החוק נגד...
קיצוץ זנבות של כלבים (לא מצאתי את המקור, אז ניתן לקרוא את זה באתר אף-מילה כאן
אז נכון שח"כ זאב אינו מן המתבטאים המצטיינים בכנסת (ראו למשל כאן אבל ברור שאני בעד החוק הזה (תיקון שהתקבל לחוק "צער בעלי חיים" ב-2001), ותוהה באמת, לפעמים, למה לכלבים דואגים יותר מאשר לתינוקות.

בהתחלה אמרו לנו לא תאכלו מעץ הדעת פן מות תמותון. אכלנו, ולא מתנו. האם האכילה מעץ הדעת היתה באמת אקט מיותר עבור האנושות? עבור ההשגחה? כנראה שלא.
חלק בנו מת. מהות מסויימת השתנתה. התפתחנו.

גם במאה העשרים, השתנה משהו מהותי מאז האכילה מעץ הדעת, ומאז תחילת התרבות:
יונג ופרויד, אינשטיין וג'ון לנון (תוסיפו את מי שנראה לכם שייך לקטגוריה).
האדם השתנה, וקולו של אלוהים השתנה (כי הוא נתפש באזניים אחרות).
צמיחה קורית, בין היתר, במקום בו פרות קדושות נשחטות למרות שהן קדושות, ובעיקר - בגלל שהן קדושות.
פרות קדושות הן קורה בין עיננו.

"זרקתי אבן ואלוהים לא העניש אותי" - הלימוד הזה בא רק דרך הבדיקה. מידות המוסר הן חסרות ערך ממשי אם הן מונחתות מחוץ לאדם ואינן נבדקות באמצעות עבירה, כך לפחות מאז שאכלנו מעץ הדעת... אם אנו טועים, אז הלימוד מהטעות הזו יהיה בעל ערך רב יותר מערכה של הטעות.
אך המילה איננה כלולה אפילו בעשרת הדברות.

הקרבה לאלהים אינה תלויה בדבר.
הוא החיים שזורמים בתוכנו, כולל בעורלה.
תודה.

_כעבור עוד שנים אחדות התפרסם מחקר שגילה שביום השמיני הכמות של ויטמין K בדם נמצא בשיאו, יורדת מעט ביום התשיעי והעשירי, ונשארת מינימלית (בדמו של אדם מבוגר יש 0.1 מ"ג ויטמין K)".
כלומר, אם יש מכַוון לעולם, והוא ידע שמילה זה הטוב ביותר לאדם היהודי - הוא גם התאים את בריאתו לחוקים שקבע, או את החוקים לבריאה.
גם אם אינכם מכירים בא-ל כזה, עדיין זו נקודה מאוד מעניינת, לא?_

לאורך אלפי שנות אבולוציה ניתן לזהות מאפיינים פיסיים בגוף האדם שנוצרו כתוצאה מחשיפה לשינויים חיצוניים כמו אקלים ותזונה.(שינוי בפיגמנטציה, שינויים במבנה גוף)
אני תוהה האם אין זה הגיוני, שבעקבות מנהג קבוע של פגיעה בגוף ביום השמיני לחיים, גוף האדם התחיל לייצר מנגנון הגנה (עודף ויטמין K) שנקבע בגנים של כלל האנושות.
אל מכוון עולם בוודאי מאפשר לבני האדם להתגונן מפני הפגיעה שלהם בעצמם ! ?
אשמח לתגובות.

שליחה על ידי תמר* » 08 ינואר 2005, 00:06

אני, באופן אישי, אמול את בני!!! המילה, עפ''י היהדות, היא אחד המרכיבים העיקריים של היהודי!!! בעבר המפואר שלנו, יהודים רבים סיכנו את חייהם כדי למול את בניהם!!! עד כדי כך זה היה חשוב!!!

לא נעים לי לתקן אותך, אבל שמירת שבת, למשל, הרבה יותר קריטית מבחינה הלכתית מאשר מילה. ואי שמירת שבת נחשבת עבירה חמורה יותר. הדבקות שלנו כיהודים במילה היא לדעתי לא בדיוק הלכתית אלא יותר סוציולוגית, לא ברור לי למה.

אני הייתי משתגעת להוביל שינוי "מבפנים", כלומר להוביל קו של מילה כפי שהיתה נהוגה בתקופות מסוימות בעבר, עם חיתוך סמלי וטיפה הקזת דם. כי מצער אותי להוציא את עצמי מהכלל, ואני רוצה איזשהו טקס לשילוב הילדים שלי בקהילה (וטקס שלא הומצא לצורך העניין לפני יומיים), אבל בלי כל הפריעות וההורדות שיש היום. אולי כדאי להתחיל להתווכח ישירות עם רבנים, שיבינו שיש פה משבר אמיתי, שאפשר להגמיש את התנאים, עדיין להיות "הלכתיים" ולא לאבד המון אנשים שפשוט מפנים עורף למימד האכזרי שבכל העסק. אולי אחרי הזוג החמישים שיבוא לרב ויגיד "אבל חייבת להיות דרך אחרת" הוא יתחיל למצוא דרך כזו?

מי שיגיד שכל פציעה היא פציעה, וכל גרימת כאב היא לא מוסרית - צודק באופן כללי, אבל מבחינתי יש הבדל גדול בין הדברים. שנאמר: אפילו בגיהנום יש מדורים.

בהתחלה אמרו לנו לא תאכלו מעץ הדעת פן מות תמותון.
יש לי טיפה רגישות לנושא, אז אני חייבת להביא את הציטוט המקורי
"ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות"
המילה "פן" אינה מופיעה בספר הספרים, זה לא איום ואפילו לא אזהרה, זו פשוט הודעה... ולקרוא את התנ"ך כפשוטו זה פשוט חבל. (עץ הדעת טוב ורע)

לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו
טוב, נניח שאין פה איום אבל לפחות יש נסיבתיות.
ומה המשמעות של "מות תמות" לא כפשוטו?

ומה המשמעות של "מות תמות" לא כפשוטו?

ארבעה רבדים לפרוש התנך: פשט, רמז, דרש וסוד.

בפשט: מות תמות=מוות פיסי כפי שאנו מכירים בעולם הארצי.
בסוד (תורת הקבלה): מות תמות = שינוי, התמרה.
בממד המטאפיסי לא קיים מוות כסוף אלא כטרנספורמציה.
אכילה מעץ הדעת אפשרה חיבור לדעת. לשכל ולחשיבה ההגיונית.
מכאן התפתחה תפיסת העולם הארצית והחומרית שבה נדמה המוות כסוף.

שליחה על ידי ג'* » 10 ינואר 2005, 19:57

הסיבות שהורים עושים ברית מילה לבנם יכולות להכלל בשלוש קבוצות עיקריות: דתיות, תרבותיות ורפואיות.

העניין הוא פשוט - ילד לא נימול , אינו יהודי. אתם לכאורה נותנים לילדים שלכם לבחור, אך אתם מקטלגים אותם באופן אחר.

העניין הוא פשוט - ילד לא נימול , אינו יהודי
נשמח לראות אסמכתות לקביעה הנחרצת הזו.
<וגם נשמח לדעת עם מי אנחנו מדברים>

העניין הוא פשוט - ילד לא נימול , אינו יהודי
טעות. טועים. טעינו.

"ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות"

_בממד המטאפיסי לא קיים מוות כסוף אלא כטרנספורמציה.
אכילה מעץ הדעת אפשרה חיבור לדעת. לשכל ולחשיבה ההגיונית.
מכאן התפתחה תפיסת העולם הארצית והחומרית שבה נדמה המוות כסוף._

כלומר, שלפני האכילה מעץ הדעת המוות בכלל לא נתפש כסוף, לא נתפש כדבר רע. אלא כהתמרה.
אז למה שלא נאכל?
והאם אלוהים באמת לא רצה שנאכל מעץ הדעת?
האם הוא לא רצה שנעבור את ההתמרה הזאת?
או שבעצם הוא אמר את זה, רק כי רצה שזאת תהיה במובהק בחירה שלנו? (אולי כדי שניקח אחריות על הדבר, ולא נוכל לבוא אליו בטענות אחר כך...)

רק כי רצה שזאת תהיה במובהק בחירה שלנו?

מה אלוהים רוצה עבורנו?
אך ורק את מה שאנו רוצים עבור עצמנו. לברוא. לקלקל,לתקן, להרוס וליצור.
דבר זה אפשרי רק כאשר קיימת זכות בחירה חופשית אמיתית.
בחירה זו אפשרית רק בעולם יחסי אשר בו מתקיים דבר והיפוכו. (טוב ורע , חושך ואור וכו')
זוהי מהותו של עץ הדעת טוב ורע. האכילה ממנו מאפשרת בחירה חופשית.

אבל למה אלוהים אמר לא לאכול מעץ הדעת?
מיכל שץ ? פשט, דרש, רמז?
האסוציאציה שעולה לי, שזה כמו לתת לחתול לשמור על החלב.

אבל למה אלוהים אמר לא לאכול מעץ הדעת?
על מנת לאפשר הפעלה של "כוח התנגדות".
המושג הקבלי המתאר התעלות מתוך הפעלת כוח פנימי העוצר את הרצון לקבל.

מיכל והאמת ? פשט, דרש, רמז?
העניין הוא שאני נורא נהנית לקרוא את נעמי וממעט הידע שיש לי, אם אני לא טועה, כל הרבדים מופיעים בתוך הסוד, צריך רק למצוא.
בכלל אם קוראים את הטקסט כמו שהוא ומנסים פשוט להבין אותו, אפשר לגלות דברים מופלאים.
אני רק יציין שזה אחד מהפסוקים שיש עליהם הכי הרבה התפלפלות.
מבחינת הדרש הפרט החשוב ביותר הוא להבין את העובדה שעץ הדעת לא מקנה חוכמה, אלה דעת להבחין בין טוב ורע (יכולת מוסרית), והמשמעות של האכילה מפרי העץ היא אבדן התמימות והמוות במובן הזה.
ומפה אפשר להמשיך ולדבר על סיפור גן העדן כמטאפורה להתבגרות, ועל כך שהילדות נתפסת כגן עדן, והתוצאה של יכולת ההבחנה בין טוב ורע גרמה לגירוש מגן העדן, כמו שההתבגרות שלנו, והעמידה שלנו על דעתנו "מגרשת" אותנו מהילדות שלנו, ולפעמים אפילו מבית ההורים (מנטלית ופיזית) ועוד ועוד... אבל זה כבר לדף אחר.

שיר מספר אחד/ מיקה קרני

_"...ובקרוב תפתח עייניך אל היום
שבו תתחיל לחיות
אבל תרצה למות,
אתה תרצה למות..."_

השיר הזה נכתב לבנה, יותם, נער בגיל ההתבגרות.

ילד שאינו נימול הוא יהודי, והוא אפילו יכול להפוך לכהן הגדול (יש ילדים שלא נימולו בפאת פיקוח נפש, כידוע, כבר בעת ההיא).
הוריו של ילד לא נימול, אם הם יהודים, חייבים כרת. כשיגדל, יהיה חייב לימול את עצמו. אחרת גם הוא יתחייב כרת.
אבל הוא יהודי. לא כל-כך פשוט להפסיק להיות יהודי:-D

סליחה, ההערה הקודמת הייתה לג' ולרני.

חייבים כרת
מזה?
לא כל-כך פשוט להפסיק להיות יהודי
למיטב ידיעתי זה די בלתי אפשרי, לא?

הוריו של ילד לא נימול, אם הם יהודים, חייבים כרת
אני מבין ש"כרת" פירושו "הכרתת הנפש מעל העם היהודי" או משהו כזה?
זה אומר שהמשפט
לא כל-כך פשוט להפסיק להיות יהודי
לא כל כך מדוייק (אם נכון מה שכתבתי לעייל).

ושאלה מתחכמת: מי שלא מל שלושה מבניו - האם חייב שלוש פעמים כרת?
ואם מל שניים מבניו - יש קיזוז?

ושאלה ברצינות - אם "כרת" הוא עונש משמיים - איך יתפוס על מי שאינו מאמין באותם שמיים?

הא, ודבר אחרון. הרי העונש תקף כל עוד הילד השלם אינו בר-מצווה. ברגע שהוא בר-מצווה חלה עליו מצוות המילה, ואם הוא אינו מל עצמו העונש עובר אליו.
האם באותו רגע העונש בטל מאביו?

<רני שואל את כל השאלות כדי לבדוק את מצבו האישי ומצבם של בניו>

כרת הוא פשוט מוות, כנראה. לא ממש ידוע מה זה. יש דעה שזו מותה של נשמה. יש דעה שזהו מוות פיזי בגיל מוקדם יותר. אין לדעת.
רני, אני מתארת לעצמי שהשאלות שלך היו קנטרניות, אז נמשיך בדמגוגיה: אם מישהו שרצח חמישה אנשים חייב 5 פעמים כרת?
אני לא משווה בין הדברים, אבל לגבי "העונשים" - העונש הוא תוצאה טבעית של הפרת ההרמוניה בעולם. אני מתארת לעצמי שהפרה גדולה של הרמוניה היא חמורה יותר מהפרה קטנה, ולכן הבומרנג חוזר אליך חזק יותר. לעניות דעתך ברית היא הפרת הרמוניה. לעניות דעתי, זה שילד יהודי מסתובב ערל, זהו סוג של הפרת הרמוניה. מכבדת את דעתך, אבל זו דעתי.
אבל אני חושבת שאם אתה לא מאמין, או שאתה מאמין אבל לא בשיטה היהודית, לא צריך להיות אכפת לך מ"השטויות של הדתיים", לא?

בשביל להפסיק להיות יהודי, אם זה מעניין מישהו כאן - צריך רק להתנצר או משהו כזה, אבל להתנצר חזק, לחיות במנזר, למשל. כל היתר, לא כל-כך נחשב:-)

רני, אני מתארת לעצמי שהשאלות שלך היו קנטרניות
אני בסך הכל מנסה לברר לעצמי איך מצווה דתית יכולה להיות רלוונטית עבור מי שאינו שומר מצוות.
מעניין למשל מדוע עונש הכרת מוטל על אי עשיית מילה, וכן על אכילת חמץ בפרהסיה בפסח.
ומדוע מצוות השבת, הנחשבת כל-כך מהותית בדת היהודית, אינה מקבלת התייחסות מפחידה כל-כך כלפי אלו שאינם שומרים שבת.

צריך להיות אכפת לך מ"השטויות של הדתיים", לא?
אני בטוח שאלו אינם שטויות. מצוות שנוצרו לפני שנים רבות, ואשר רובן נותרו אצל מגזר קטן בעם היהודי, אינן שטויות.
אבל עובדה היא שרוב העם היהודי ממשיך להיות יהודי גם בלי למלא אחר רוב המצוות, וכל היהודים בודאי אינם ממלאים את כל המצוות, ולכן אני עדיין תוהה מדוע עלי למלא דווקא את המצווה הפוגענית ביותר ביהדות, וזו, שעל פי תפיסתי, אינה יכולה משום כיוון להוות "אור לגויים".

אם מישהו שרצח חמישה אנשים חייב 5 פעמים כרת?
עד כמה שידוע לי, מי שהורג 5 אנשים בישראל אכן חייב ב-5 מאסרי עולם. אם היה חי בארה"ב אולי היה חייב ב-5 הוצאות להורג.
אבל כאשר העונש אינו מהמלוכה, אלא מהאל - נראה לי שהדברים מעט שונים.

כרת הוא פשוט מוות, כנראה. לא ממש ידוע מה זה. יש דעה שזו מותה של נשמה. יש דעה שזהו מוות פיזי בגיל מוקדם יותר. אין לדעת.
מדוע לא יודעים יותר על העונש? הרי עבור דתיים זהו השוט הכי רציני, לא?
אבל יכול להיות שזה מתאים למציאות. גם הסיבה העיקרית שאנשים שאינם שומרי מצוות עושים ברית היא סיבה חברתית - "הילד יהיה שונה/יוצא דופן וכד'". גם כאן הסיבה איננה "אמיתית" אלא משוערת בלבד, משום שלא ניתן לדעת בודאות שאכן כך יהיה, ובנוסף ניתן לעשות דברים שונים כדי שזה לא יקרה.
דרך אגב, בסיפור על "תינוק המריבה" המאומץ, לאחר החלטת בית המשפט המחוזי להחזיר אותו להורים הביולוגים בשל ההנחה שתוחלת החיים של האב אינה גבוהה מ-7 שנים, פנו אלו לבית המשפט העליון בטענה שזה לא הגיוני לגרום נזק ודאי (ניתוק התינוק ממשפחתו המאמצת) כדי שלא יקרה נזק משוער (מות האב תוך 7 שנים המחושב על פי ניתוחים סטטיסטיים). אני מוצא כאן דמיון רב בין שני הטיעונים - לעשות מילה לתינוק ולגרום נזק ודאי, כדי שלא יגרם לו נזק אפשרי בעתיד.

אבל חבצלת, למה התייחסת דווקא לשאלה שאני עצמי הגדרתי אותה "מתחכמת"? האם יש לך ידיעות גם לגבי השאלות האחרות, שהיו רציניות יותר מהשאלה הקנטרנית שלי?

לעניות דעתך ברית היא הפרת הרמוניה. לעניות דעתי, זה שילד יהודי מסתובב ערל, זהו סוג של הפרת הרמוניה. מכבדת את דעתך, אבל זו דעתי.
את צודקת. באמת קשה לי, מהמקום שלי, לקבל שיש משהו הרמוני בלכרות איבר בריא ותפקודי לאדם בן שמונה ימים בלי הרדמה. אני מניח שאת מתכוונת ל"הרמוניה יהודית" וכאן באמת קשה לי לקבל את העובדה שאנחנו היהודים הבאנו (לא המצאנו) לעולם את המנהג האכזרי הזה.
לכן, אני חושב שהגיע הזמן שנעזוב את המנהג הזה, ונראה לעולם שאפשר לעזוב מנהגים אכזריים גם אם הם מורשת של כמעט אלפיים שנה. זו למשל הרמוניה מצויינת שאנחנו יכולים להביא ל"שאר העולם".

ומדוע מצוות השבת, הנחשבת כל-כך מהותית בדת היהודית, אינה מקבלת התייחסות מפחידה כל-כך כלפי אלו שאינם שומרים שבת.
לא נכון. מחלל שבת בפרהסיה חייב סקילה, אם איני טועה. זה יותר גרוע מכרת.
לגבי השאלות שלך, אני מנסה בכל כוח להתאפק ולענות לך בצורה סובלנית וסבלנית. למרות שהשאלות שלך אינן מנוסחות בצורה סובלנית וסבלנית לאלה שכן עושים ברית (ע"ע "המנהג האכזרי ", תרשה לי אגב תקן אותך, ברית אינה מנהג אלא מצווה מדאורייתא, ומי שמשנה את המצוות הוא רפורמי ולא אורתודוקסי, שזה כבר חתיכת שינוי בזהות, אתה לא חושב? כאילו, אם אתה מציע לי לבטל את המצווה הזו אם היא לא נראית לי...).
_מדוע לא יודעים יותר על העונש? הרי עבור דתיים זהו השוט הכי רציני, לא?
אבל יכול להיות שזה מתאים למציאות. גם הסיבה העיקרית שאנשים שאינם שומרי מצוות עושים ברית היא סיבה חברתית - "הילד יהיה שונה/יוצא דופן וכד'". גם כאן הסיבה איננה "אמיתית" אלא משוערת בלבד, משום שלא ניתן לדעת בודאות שאכן כך יהיה, ובנוסף ניתן לעשות דברים שונים כדי שזה לא יקרה._
כי העונש לא חשוב. איננו מקימים את המצוות משום הפחד מהעונש, וההתנשאות שלך די מעצבנת. שכר ועונש הם עניין של אלוהים, ולא ענייננו. מי שדתי באמת משתדל לקיים את המצוות כי הן, בהשקפתו, האמת. כל יתר המוטיבציות אינן אינטליגנטיות במיוחד ושייכות לאנשים שנשארו ברמת ילדים קטנים באמונה שלהם ( והרחיב על כך הרמב"ם)
את הסיפא לא הבנתי. מה אפשר לעשות שזה לא יקרה ומה פירוש "איננו יודעים שזה יקרה"? ודאי שאיננו יודעים, זה עניין של אמונה בשכר ועונש, שהם אחד מ13 עיקרי האמונה לפי הרמב"ם. הגיוני שהעלם הוא צודק ומי שעושה שלילי חוטף שלילי בשלב כלשהו. בקיצור, אשמח אם תבהיר, כי אני לא ממש הבנתי.

הערה - עבורי יהדות זה סוג של עסקת חבילה. מקבלים את מה שמבינים או אוהבים יחד עם מה שלא מבינים או אל אוהבים. שוב, זה כנראה לא ידבר אליך, אני לא מתיימרת לשכנע אף אחד, רק מראה את הצד שלי.
ולגבי ברית המילה בפרט, הרי שזו מצווה שמבחינתי הכי קל לחזור אתה בתשובה (הרבה יותר קל מאשר, נניח, ממעילה בכספים) לכן הבעיה היא לא המצווה עצמה, אלא מה שהיא מסמלת. כלומר, בעיה רגשית במקום כלשהו. אולי כי זה גורם לי להרגיש שחלק חשוב ויפה בעם שלי נוטש את הדבר האחרון שעוד היה מחבר אותי אליו ברמה הלאומית-האמונית. ומכיוון שאני באופן כללי בזמן האחרון חרדה מאוד מפיצול סופי בחברה היהודית הישראלית, ואף ממלחמת אחים, אז התנגדות (ולא סתם הימנעות) לברית מילה מסמלת עבורי את הקרע. כבר לא כולנו בני ברית אחת. כמובן, זה לא צריך לגרום לך לשנות את דעותיך, אבל אולי להבין מעט את ההרגשה של הצד השני. דבר שלא יזיק לעולם לאף אחד.

אגב, כשדיברתי על השפעת המצוות על העולם, לא דיברתי כלל על העניין של "אור לגויים". אתה מכניס יפה מחשבות שנראות לך "מתאימות לדתיים" בפי

אבל התכוונתי להשפעה על היקום בצורה הקוסמית.

אני מנסה בכל כוח להתאפק ולענות לך בצורה סובלנית וסבלנית. למרות שהשאלות שלך אינן מנוסחות בצורה סובלנית וסבלנית לאלה שכן עושים ברית (ע"ע "המנהג האכזרי "...),
תודה על המאמץ (בלי ציניות, באמת). לגבי ההגדרה "סובלנית" או "סבלנית" - זה כבר, נראה לי, באוזני השומע.

את צודקת. הניסוח של השאלות שלי איננו סתם.
אני יכול כמובן לדבר על "ברית מילה" ועל "טקס הרמוני ומשמעותי" אבל היות שאני לא מרגיש כך (ולא הרגשתי כך גם כשעשיתי זאת לשני בני הגדולים), אני חייב להתבטא מתוך הרגש שלי ומתוך הכאב שלי.
וכן, יש בי כאב גדול.
כאב על המילה שעשו לי כשהייתי בן שמונה ימים.
וכאב על המילה שאני עצמי (ביוזמתי, הכוונה) עשיתי לשני בניי.
אבל אני מרגיש שמי שעושה את המילה מתוך אמונה שלמה בדרכו, לא יראה בדברי חוסר סובלנות אלא הבעת דעה או כאב, ואני מניח גם שזה לא צריך "להזיז" לו רגשית איך אני מתבטא.
אבל אני לא יכול להרגיש אחרת עם המנהג הזה, אלא כ"מנהג אכזרי". על פי כל אמת מידה המעשה עצמו הנו אכזרי. וזה לא אומר שאני שופט מישהו ש מחליט לעשות אותו. הפניה שלי בהתנגדות למילה ובניסיון להביא את דבר "אף-מילה" הוא לאלו שאינם מחליטים - כמוני במעשיי עם שני בניי הראשונים.

וההתנשאות שלך די מעצבנת.
סליחה.

את הסיפא לא הבנתי.
הכוונה שלי היא שהאמונה בשכר ועונש מביאה אנשים להחלטות לא רציונליות. זה עוד מילא, אבל לעתים, וכמו שאמרתי גם במקרה הזה עם חילונים רבים, האמונה בפגיעה האפשרית בילד בשל היותו יוצא דופן אם לא יעבור מילה, גוברת על ה עובדה שגורמים נזק ישיר ואמיתי עכשיו. ואם גם את מאמינה ש
הגיוני שהעולם הוא צודק ומי שעושה שלילי חוטף שלילי בשלב כלשהו, הרי שכאן בדיוק ההשוואה. דרך אגב, גם אני מאמין שיש שכר ועונש מידי שמיים, ושעלי לעשות את החיובי ביותר שאני יכול בעולם הזה, וזו בדיוק הסיבה שאני נמנע מלמול את ילדי, ומתנגד למילה ב"קולניות".

עבורי יהדות זה סוג של עסקת חבילה. מקבלים את מה שמבינים או אוהבים יחד עם מה שלא מבינים או אל אוהבים.
ממקום של אמונה שלמה זה נראה לי הגיוני מאד. ממקום של אמונה חלקית - אין לזה מקום כלל. אני אכן לא נמצא בין אלו שמאמינים באמונה שלמה בקיום תורה ומצוות, ולכן אני לא רואה שום סיבה לקיים דווקא את המצווה הזו.

אז התנגדות (ולא סתם הימנעות) לברית מילה מסמלת עבורי את הקרע. כבר לא כולנו בני ברית אחת.
גם אני מרגיש ריחוק מעולמם של שומרי מצוות, אבל בכל זאת מנסה להבין אותם מהמקום בו הם נמצאים. אני לא בטוח שאת מצליחה להבין אותי באותה רמה. לגבי הקרע - הוא כבר קיים הרבה זמן, רק בא לידי ביטוי בולט יותר בשנים האחרונות, ויותר אנשים חופשיים כמוני מעיזים להעלותו ולהתנגד לשרירות הלב של הממסד הדתי. כך בנישואין, כך בקבורה, כך בטקסי המעבר (בר מצווה למשל) וכך כמובן במעשה המילה. אני לא רואה דרך למנוע את הקרע בלי שהיהדות האורטודוקסית תעשה צעדים משמעותיים.

רני
אני לא הממסד. אני אפילו, הייתי אומרת, רחוקה מכל ממסד שהוא כרחקו המזרח מן המערב. ואני מצפה ממך להבין שיש הבדל בין הממסד לבין אנשים כמוני. הדרישה לוותר על האורתודוקסיות כדי שלא יהיה קרע בעם שלנו, היא בלתי הגיונית ובלתי הוגנת. זה כמו שאדרוש ממך לוותר על האמונות שלך. לא מספיק להיות צודק, צריך גם להיות חכם. אני אומרת את זה לדתיים, ואני אומרת את זה לך.

חבצלת,
ברור שלא חשבתי שאת הממסד. מצד שני אני די בטוח שאת לא מייצגת גם את רוב הדתיים.
אבל כמו שאמרתי - אין לי שום בעייה עם הדתיים. יש לי בעייה עם הממסד הדתי. הוא זה שלדעתי גורם לקרע בעם ולא הדתיים (בודאי לא אלו שחושבים כמוך).
לכן, אני לא מבקש ממך לוותר על האמונות שלך אלא כאמור, פונה אל אלו ש(כמוני) לא עושים ברית מתוך אמונה.
ולגבי האורתודקסיות - הרי מי שקובע את הנוהג אלו הרבנים גדולי הדור. לדעתי גדולי הדור הנוכחיים לא תופסים שללא שינויים מסויימים, אבפילו במהות, יגרם קרע בעם. זה כמובן לא בידייך ולא בידיי, אבל כך נראית לי המציאות.
להזכירך (בעניין ברית המילה), גם נוהג הפריעה הוא נוהג שנוצר מכורח הנסיבות ואינו מופיע בתורה, כך שאפילו מצוות מהותיות ביותר נקבעו בסופו של דבר ע"י בני אדם.

2 הערות קטנות:

אם במקום להילחם נגד ברית מילה אנשים היו נלחמים בעד שינויים בדברים, כמו, למשל, הפיקוח על הבריתות, וכל יתר התחומים המפריעים, הייתי מבינה את זה הרבה יותר.
אני מכירה הרבה יותר "דתיים כמוני" מאשר דתיים מהסוג השני (עם הקרניים והזנב?)

חבצלת,
יש אנשים שנלחמים על פיקוח על בריתות. הם מן הסתם עושים ברית לילדם ורוצים שזה יעשה בפיקוח.
יש רופאים שעושים מילה רפואית ומתנגדים בכל תוקף למילה ע"י מוהל. הם מן הסתם רוצים להתפרנס גם-כן.
אני, בשל העובדה שאני רואה את החומרה בעיקר בתוצאה, מנסה להביא את דברי ה "אף מילה" www.af-mila.org.il

לגבי הדתיים - אני לא בטוח שאלו עם הקרניים והזנב הם לא הרוב. בטוח שלגבי ברית המילה - אני מניח ש כולם רואים בחומרה רבה את דבריי.
אבל כך גם רוב החופשיים...

חבצלת אני ממש לא מבינה את ההגיון בדבריך.
אני נגד ברית מילה ואני רואה (באמת סליחה , זה כפשוטו ולא כדי לעלוב בך) הרבה צביעות בזה שאת כאילו מפנה את האנרגיות שלי לאן שנח לך.
אני גם יכולה להבטיח לך נאמנה שברגע שאני , למשל, אגיש, כמתנגדת מילה מוצהרת, הצעת חוק לפיקוח על הכשרת מוהלים למשל, או הצעת חוק שהמילה תבוצע אך ורק עם אלחוש (אני מוכנה להתאמץ בשביל זה, באמת) זה יתפרש כ"עוד צעד של המתנגדים" למגר את ברית המילה.

רני,

לעשות מילה לתינוק ולגרום נזק ודאי, כדי שלא יגרם לו נזק אפשרי בעתיד.
הקביעה כי לתינוק נגרם נזק במילה נובעת מהאמונה שלך. באותה מידה רוב הדתיים מאמינים כי לתינוק נגרם נזק ודאי אם לא מלים אותו. לגבי רוב החופשיים, שלא מאמינים בעקרונות כאלו או אחרים בנוגע לצורת האיבר, ולא על בקשר בין כריתת העורלה לתפקודו, השיקולים היחידים שקיימים הם הסיכון בניתוח לעומת הנזק המשוער.

אני מציין זאת רק כי המילה "ודאי" קצת חזקה מדי (לטעמי) כשמדובר על עניינים של אמונה. יותר מדויק לכתוב שאתה לא מל את בניך כי זה סותר את אמונתך בשלמות הגוף ובחשיבות העורלה. כך גם לי יווצר הרושם שאתה מנסה לקבוע את האמונה שלך כאמת אבסולוטית (כפי שכמה כותבים דתיים ניסו לעשות כאן), דבר המעורר התנגדות בעיני קורא, ולפעמים לא מאפשר דיון פורה.

זה יתפרש כ"עוד צעד של המתנגדים" למגר את ברית המילה.
על ידי מי זה יתפרש?
מלבד זאת, אורית, ממש לא בא לי לנהל דיון בטונים כאלה של תוקפנות. כל טוב.

אבל כך גם רוב החופשיים...
לא ממש קשור לדיון.
או שאולי כן...
אבל חופשיים אמור להיות הפוך מדתיים? כי אני דתיה וחופשיה כדרור.

אבל חופשיים אמור להיות הפוך מדתיים? כי אני דתיה וחופשיה כדרור.
הכוונה היא ל"חופשיים מעול מצוות". ברור (לי לפחות) כי גם מי שמקיים את המצוות עושה זאת מתוך בחירה, אבל כאשר אין למצוות תוקף לגבי, אני צריך להחליט בנפרד לגבי כל בחירה בחיי. אין מקור חיצוני שאני מחויב לו, ושממנו ניתן התוקף לבחירות שלי.

לא ממש קשור לדיון. או שאולי כן...
מאד קשור לדיון ולנושא בכלל.

מאד קשור לדיון ולנושא בכלל.
שמחה להסכים בנקודה הזו.
אין מקור חיצוני שאני מחויב לו, ושממנו ניתן התוקף לבחירות שלי.
שום כלום????

אמבנים, נראה לי שהדגש במשפט של גיא הוא על "חיצוני".

נראה לי שהדגש במשפט של גיא הוא על "חיצוני".
מלי. לכך התייחסתי בתמיהתי.
שום גורם חיצוני???

השיקולים היחידים שקיימים הם הסיכון בניתוח לעומת הנזק המשוער.
זהו בדיוק שהסיכון בניתוח ידוע, והנזק רק משוער.
שום גורם חיצוני???
אני לא גיא, אבל בכ"ז. יש כאלה שלמרות שהם לא יודו בזה הגורם החיצוני שלהם הוא ה"חברה" או משו דומה. (ואלה הם הרוב)
אפשר להתייחס גם לחוקי המוסר כאל מקור חיצוני, אבל זה כבר בסימן שאלה, כי המחוייבות אליהם, וההבנה שלהם נובעים ממשהו פנימי.

הקביעה כי לתינוק נגרם נזק במילה נובעת מהאמונה שלך.
אנחנו חוזרים לאותו דיון שניהלנו בדף אחר. ובכל זאת אני תוהה - אם היה מדובר על אצבע או אוזן או כל איבר אחר, תפקודי ובריא, שהיו כורתים אותו בלי הרדמה לתינוק בן שמונה ימים - גם אז היית תוהה אם הנזק הוא ממשי או רק משוער?
כלומר, האם תוכל לנקוב כאן באיברים בגופו של אדם, שמבחינתך אין שום נזק בכריתתם, אלא בניתוח הכריתה עצמו?
(וזאת שוב בלי להתחשב בעובדה שמדובר בתינוק בן שמונה ימים ושהכריתה נעשית ללא הרדמה ובדרך כלל בתנאים של אולם ארועים.)

אין מקור חיצוני שאני מחויב לו, ושממנו ניתן התוקף לבחירות שלי.
אני הייתי מגדיר את המקור הזה שלי כ מקור פנימי ולא חיצוני, אבל אני מניח שגם האמונה הדתית יכולה לראות זאת מאותו כיוון.
אני חושב שהויכוח הוא בכל זאת יותר ממוקד. הרי את המצוות מקיימים על פי תורה מסויימת שנמסרה/נכתבה לפני שנים רבות, עברה שינויים שונים במהלך השנים, ונראית כפי שהיא נראית היום.
עד כמה שאני מבין, קיום המצוות אינו מותנה בהבנתם או בהסכמה להם, אלא עומד בפני עצמו. כאן אולי, אם אני מבין נכון את גישת "שומרי המצוות", קשה לראות היכן ה"חופש".
מצד שני, הרי ידוע (הרי?) שאף שומר מצוות אינו ממלא את כל תרי"ג המצוות. חלק מהמצוות אינן מקויימות בשל "תנאים אובייקטיביים" כמו אי-קיומו של בית המקדש, וחלק, אני מניח, בשל בחירה של שומר המצוות.
ואם זה נכון, הרי ששומר מצוות הוא בכל זאת "חופשי" משום שהוא בוחר במידה כזו או אחרת אילו מצוות הוא מקיים ואילו הוא לא מקיים.

<ואם כך - עקרונית שומר מצוות יכול גם לא לקיים את מצוות המילה, לא?>

קיום המצוות אינו מותנה בהבנתם או בהסכמה להם, אלא עומד בפני עצמו.
ישעיהו ליבוביץ היה חותם על זה. אבל יש גישות שונות.

חבצלת,

רציתי רק להגיד שאני מסכים עם כל מלה שלך, ותודה על ההתנסחות היפה.

וכאשר התעוררה אצלינו השאלה אמר האבא של המועמד למילה שלמרות כל הדברים הרעים שהוא כבר יודע על מילה הוא לא מצטער על שנערכה לו עצמו וסיכם "זהות חשובה יותר מזין!" והגיש את בנו לסנדק.

לגבי הזהות,
אמנם עשו לי ברית מילה, אולם היות שלא עשיתי זאת לרוב בניי, הרי שהבעתי בכך את התנגדותי למעשה שעשו לי.
לעומת זאת, שרתתי בצבא (בהתנדבות), אני לא רואה אף ארץ כארצי חוץ מארץ ישראל, ואני לא רואה שום הבדל בין זהותי הישראלית/יהודית ובין חילוניים מוצהרים אחרים, אשר החליטו כן למול את בניהם.
אז איפה בדיוק "זהות חשובה יותר מזין!" ? ואיך אפשר להעמיס כל כך הרבה רוחניות וזהות על פיסת עור אחת שמטרתה להביא עונג מיני לבעליה המבוגר והגנה על גופו עד בגרותו?

עובדה היא שהרבה פעמים המדע טעה לאחר שקבע משהו בניגוד לדעת התורה ואילו את התורה אף אחד עוד לא הצליח לסתור

ועוד איך הצליחו לסתור.
ראה לשם דוגמא he]טעויות זאולוגיות בתורה pamphlet3[/po].html מאת הדעת אמת.

לגבי הטיעון שמי שאינו נימול אינו יהודי -
ראשית, מבחינה דתית - גם אז העדר המילה אינו מוציא אדם מכלל ישראל. ראו he]ברית מילה - דעת ההלכה brit mila[/po].html מאת הדעת אמת. אך זה לא מה שחשוב. הדבר החשוב הוא שיש לנתח ולהבין היטב את המלה "יהודי":

המלה "יהודי" - שתי הוראות לה:

האחת - ההוראה הלאומית: עם ישראל. המלה "יהודי" החליפה את המלה "עברי", שהיתה מקובלת יותר לפני קום המדינה.
המלה "עברי" נחרתה בשירים של אלתרמן כמו מגש הכסף ("ונוטפי טללי נעורים עבריים") ובשיר שאיני זוכר את שמו, "יעמוד החייל העברי, יתגונן מקהות הציבור העברי" (מתוך מגש הכסף).
את החלפת המילים דירבנו פוליטיקאים דתיים, אשר רצו לטשטש את ההפרדה בין המשמעות הדתית למשמעות הלאומית, מטעמים אידיאולוגיים.
יהודי בהוראה זו - יהודי כמו שהאפיפיור פולני.

השניה - ההוראה הדתית: דת ישראל, אשר החליפה מונח שרווח קודם "דת משה".
בקידוש אנחנו מוצאים עדיין "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל".
גם יהודי צרפת בתקופת התעוררות הלאומיות הגדירו את הזהות שלהם כ"צרפתים בני דת משה".
יהודי בהוראה זו - יהודי כמו שהאפיפיור נוצרי.

במיון הזה, אני יהודי בלאום (כמו שהאפיפיור פולני), וחילוני בדת (כמו שהאפיפיור דתי בדת הנוצרית, בזרם הקתולי).

הנסיון לטשטש את ההבדל בין שתי המשמעויות של המלה "יהודי" מובן, כאינטרס של המפלגות הדתיות.
עם זאת, חשוב להפריד: מבחינה לאומית אין שום משמעות למילה, ואילו מבחינה דתית יש לה חשיבות.

הנסיון לטשטש את ההבדל בין שתי המשמעויות של המלה "יהודי" מובן, כאינטרס של המפלגות הדתיות.
מגוחך , פשוט מצחיק. הרבה לפני שהייהת מדימה ומפלגות, היו יהודים. תקרא שלום עליכם. רבים שם לא קיימו מצוות במובן של כל תרי"ג, ודאי שלא בהחמרה שנהוגה היום בחברה החרדית, לדוגמה, היה נהוג שגברים רוקדים על הכלה, איפה תראו את זה היום אפילו אצל דתיים-לאומיים. היו אף כאלה שלא ממש החמירו גם בהלכות שבת וכדומה. אבל הזהות היהודית שלהם הייתה פשוטה כמו מים ולחם, והם היו בהחלט יהודים גם משום ש"דתם שונה", כפי שהגדיר זאת המן במגילת אסתר (כבר אז היו יהודים, כן, גם בגלל שדתם שונה, והרב פורוש אפילו אל נולד אז).
אגב, כשאתה מתכוון לקידושין, אל תגיד קידוש, זה מבלבל.

המילה עברי הייתה נהוגה עד תחילת הגלות, וחזרה כשהחלה הציונות, אני חושדת שזה קרה בגלל שרוב מנהיגי הציונות היו דוברי רוסית ובשפתם "יבריי" הוא עברי וזו מילה תקנית ו"ז'יד", יהודי, מילת גנאי. כי הרצל השתמש במונח "מדינת היהודים", כי הוא היה אירופאי ובגרמנית והונגרית (גם פולנית) אין חלוקה בין "יבריי" ו"ז'יד", אין עברי, יש רק יהודי.

ועדיין אני לא מצליח להבין, בלי שום ציניות, איך הזהות היהודית, הקשורה בכל-כך הרבה היסטוריה ודימויים, נשארה "לכאורה" בקצה הפין (שלא לדבר על נשים, ששם זה אפילו לא זה).
ולכן אני אומר - אפשר (ורצוי, לדעתי), לזנוח את החיתוך ולהשאר עם הזהות. ותנסו להוכיח לי שזהותי היהודית/עברית/ישראלית היתה שונה במשהו לו הייתי עושה כמו כולם ומקריב את עורלת בניי למוהל.

הוא הסכים!!!!!!!!!!!! הוא הסכים!!!!!!!!!!
בן זוגי היקר אמר אתמול: "אז לא נחתוך"
איזו הקלה:-D
(אין עוד ילדים בכלל וגם לא טבעת, וגם לא היו, עד שתהיה הסכמה, ועכשיו יש - לא חותכים לא חותכים לא חותכים)

שמטרותיה העיקריות הן:
לפרסם בקרב הציבור מידע על ניזקי החיתוכים באברי המין.
לסייע בכל דרך חוקית להורים הנמנעים מלבצע חיתוכים באברי המין של ילדיהם.
דמי החברות השנתית הם 50 שקלים
כל מי שמעונינת /ן לתרום לעמותה ולחזק אותה נא לפנות ל:
ת.ד.56178 ת"א
מיקוד:61561

"זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך, המול לכם כל זכר" "ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר".

הסבר: למול כל זכר בן שמונה ימים.

טעם המצווה: לפי שרצה ה' יתברך לקבוע בעם, שאותו הוא הבדיל מכל העמים, אות וסימן קבועים בגופם להבדילם משאר העמים, כשם שהם מובדלים בצורת נפשם. ההבדל נקבע בגולת הזהב, לפי שהיא הסיבה לקיום המין האנושי.

זאת ועוד, ה' חפץ להשלים את תכונתו של העם הנבחר והוא מעוניין שההשלמה תעשה על יד האדם עצמו. הוא לא ברא את האדם שלם מבטן ומלידה כדי לרמוז לנו שכפי שניתן להשלים את צורת גופו של האדם, כך ניתן להשלים גם את צורת נפשו באמצעות פעולותיו של האדם עצמו ומעשיו הטובים.

מצאתי את המקורות:
ישראל ישמרו תמיד את ברית מילה.
זכריה הנביא ניבא ואמר: "וגם בדם בריתך שילחתי אסירייך מבור אין מים בו." פירוש - שאפילו אם הדור יהיה בלי מים (בלי תורה) ויהיה אסור ברחבי העולם בבחינת אסיר בגלות - עדיין ישמרו ברית מילה.
כלומר ברית מילה יתקיים תמיד בעם ישראל. (גם חשוב לראות את פירוש הרמב"ן בזה פה למטה).
*******************************************
"92% אחוז מתושבי ישראל מקפידים על ברית מילה בטקס מסורתי" (ובכך גם מתגשמת הנבואה לאחרית הימים לפיו עם ישראל יקפיד על שמירת מצווה זו, בניגוד לשאר המצוות (פירוש הרמב"ן)). מתוך סקר מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי, דצמבר

ומה מבקש כבודו לומר?
מה לגבי יהודים שאינם מקיימים את מצוות המילה?
שמא דינם כרֵת? (דומני שזהו גם דין מחלל שבת ר"ל, וגם מי שאינו מתענה ביוה"כ. אז מה נעשה? נקיא מכלל בית ישראל את כל הכופרים ימ"ש? (אין לי נתונים סטטיסטיים בכמה מבית ישראל הקדושים והטהורים מדובר, אבל נדמה לי שכמעט כולנו בצרות, לשיטתך.) חיֶה לך באמונתך, צדיק.)

יש ברשותי את הספר "החיתוכים באברי המין והציביליזציה" כקובץ PDF
מי שמעונין מוזמן לפנות אלי ואשלח לו
[email protected]

ואני באתי להזמין את המתלבטים בעניין ברית מילה להציץ בדף שלנו קבוצת קהל ולעקוב מתי יש מפגשים עבור טרום-הורים (הקרוב ביום ו' הקרוב, 18/2/05 ).

מהמוסף לשבת של ידיעות אחרונות,
מתוך הטור של מאיר שלו:
"שני תינוקות נפגעו השבוע במהלך ברית מילה, והדבר שב והעלה את שאלת רישויים של המוהלים והפיקוח עליהם. אבל נשמעו גם תהיות על עצם מיצוות המילה, ובעיניין זה אני מבקש להוסיף שלא רק על המילה עצמה אפשר לתהות, אלא על ההתלהבות שאנחנו מגלים בשמירתה.
ואכן - יש כאן תופעה מוזרה בהחלט. איך קורה שיהודים חילונים, חופשיים - ואני כולל את עצמי ביניהם - כאלה שבועלים נידות ואוכלים טריפות ביד חזקה ובלסת נטויה, ומתנזרים אף ממצוות יפות וחשובות כמו שמירת השבת, שומרים דווקא על המצווה הזאת - הקשה, האכזרית והפרימיטיבית מכל המצוות. דומה שהדבר חורג מסתם קונסנזוס או משיקולי בריאות, אבל לסוד העניין אין לי תשובה. חידה היא ותהי לחידה."

למרות כל הטיעונים, למרות כל השיכנועים, למרות כל הדמעות וכל המילים, בן זוגי ואישי האהוב החליט כי אינו יכול לוותר על מסורת ארוכת השנים של ברית המילה ובני בן ששת השבועות עבר את הברית עם הרדמה מקומית שעזרה כמו קוץ ברגל. אני בכיתי בחדר אחר מרות ולאחר הטקס המזעזע והפרמיטיבי הודעתי שלא ישוב דבר. הלוואי והבאה תהיה בת . ואם לא, מה עושים? כבר הבאתי את כל האינפורמציה נגדוהכל מקובל עליו וההגיון מדבר, יש הבנה יש הסכמה. בעלי טוען שהחלטתו מבוססת על רגש ותו לא, ואני לא יודעת מה לענות. רגשותי שלי מול רגשותיו? מלחמת רגשות? איך אוכל לשכנע אותו והוא כבר מכיר את כל הטיעונים? (חקרנו את כל האתרים באינטרנט, אני כתבתי תיזה על ברית מלה במסגרת לימודי סוציולוגיה...) מי יכול לעזור?

לאמאליה,
אני נמצאת באותו מקום.בני נימול לפני כמה שנים בכאב רב ובניגוד לרצוני.חשבתי רבות מה יקרה אם יוולד לי בן נוסף.קיבלתי החלטה קיצונית אחרי שהתבשלתי בה הרבה מאוד זמן:לא תהיה שוב ברית,נקודה.גם אם אצתרך לברוח ולהתגורר על אי בודד לצורך העניין.
השיקולים נגד כל כך חזקים ומבוססים, הרבה יותר חשובים עבורי משלום בית,ולכן לא אשאיר יותר מקום לפשרה,לא כשמדובר בבן שלי.

העתקתי את הנ"ל מדף אחר כי לכאן הוא מתאים מאוד:
אני אמנם רק בתחילת ההריון ועוד לא יודעת את מין העובר אך אני מאוד שלמה עם המחשבה שלא לערוך ברית מילה. אני מרגישה קשורה לדת להיסטוריה ולעם היהודי ולמרות זאת אני בוחרת בלב שלם בהשארת איברו של בני לעתיד (אם ירצה השם) בשלמותו.
ב12/10 הייתה כתבה בעיתון הארץ על איש יהודי מאוד מעניין וחכם (לדעתי) - רבי זלמן. משהו ממידרשתו דיבר אלי והסביר לי את הקשר שלי ליהודות ועם זאת בחירתי לא לערוך ברית - אני מצטטת :
"מושג יסוד נוסף בלסיקון של זלמן, "פסיכו-הלכה", נולד מאמונתו בכך שלפי הפרדיגמה היהודית החדשה ההלכה אינה מוחלטת עוד, ולפיכך כל אחד ואחד צריך לסננה מבעד לעדשת נפשו. הוא מתייחס למקורות חסידייים המחלקים את ההיסטוריה הקוסמית לשלושה עידנים רציפים המקבילים לשלושת המימדים - המרחב, הזמן והנפש (או בלקסיקון הקבלי: עולם, שנה, נפש) - שמהם מורכב העולם. עידן בית המקדש, שמתמקד במקום פיסי ממשי, היה עידן המרחב. העידן שאחרי חורבן בית שני, שבו "יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם", היה עידן הזמן. ואילו העידן הפוסט-מודרני הוא עידן הנפש - ופירושו של דבר שכל אדם צריך להחליט בעצמו, על סמך צרכיו ונטיותיו, מה מותר ומה אסור לו."
אני חושבת שטקס הברית כיום שייך לעידן הזמן ומטרתו העיקרית היא לסמן את היהודים כשונים מהגויים ולבדלם, כפי ש"שמרה השבת אותם", ואילו עכשיו ניתן להיתמקד בהיבט המילולי הרוחני והנפשי של הברית ולא בפעולה הפיסית.

שליחה על ידי Mise* » 01 אפריל 2006, 23:46

לא הבנתי איך הדף הזה מתקשר למילה ביהדות. יש המון חומר על מילה ביהדות, אין כאן איזכורים. גם הדיונים לא ממש נוגעים בנושא. אולי צריך לשנות את שם הדף?

אפשר לדעת מי, ולמה מחקו את ההודעה שלי?
ועוד אי אפשר לשחזר...

קצת סדר בים המילים...
קראתי את הדף הזה, יש לציין שהוא די מעניין....

מוחנו דומה למחשב. כמו בכל מחשב, המסקנות נקבעות על-פי הזנת הנתונים, וישנם כמה נתונים חסרים, שיכולים לשנות את כל התמונה...

עקב השעה המאוחרת, אמשיך בעתיד הקרוב בעז"ה.

www.gonnen.org

אני רוצה להציע הסבר אפשרי לשאלה מדוע כל כך הרבה יהודים ישראלים (ואחרים) מקפידים על ברית המילה במיוחד.
או מדוע צצו כל כך הרבה הסברים ורציונליזציות למעשה.

ייתכן שהסיבה האמיתית היא שהמתעקשים עברו בעצמם ברית מילה. תיאוריה (אליס מילר, ארתור ג'אנוב, ג'ין ג'נסן) שנכון להיום נראית לי הגיונית ותקפה היא, כמו שכבר העירו כאן, שחיתוך של איבר כלשהו הוא אירוע טראומתי, המחייב הדחקה מצד התינוק - כאב שאינו מסוגל להכיל בלי הגנה. מטיבה של הדחקה, שניבנות עליה הגנות. ההגנות יכולות להיות, למשל, התעלמות ממה שקרה או מהכאב הכרוך בכך, או מציאת הצדקות למה שקרה.

אותה תאורייה גורסת גם, שמי שעבר התעללות מכל סוג בילדות נוטה לחזור על מה שעשו לו. לא כי זה מה שהוא למד, אלא כי ההגנות שנוצרו במקום של הכאב יוצרות נקודה עיוורת לסבל, אצל עצמו ואצל אחרים. וההגנות הן גם אלה שמאלצות אותו להתנהג בצורה שתנציח את ההדחקה ותאפשר לו לא להרגיש את הכאב (כי הרגשתו של הכאב מתפרשת כמסוכנת עדיין, למרות שכבר אינה כזו). עוצמת ההגנה היא כעוצמת הכאב.

כך קורה גם לגבי ברית מילה. הסיבה שבגללה המעשה רווח כל כך גם אצל חילונים, ובלי להטיל ספקות, היא כי הוא רווח גם בדור הקודם. כי אצל אלה שהוא נעשה להם, נוצרה נקודה עיוורת בדיוק במקום של הכאב. כי אם הם יכירו בכאב, ויותר מכך - בחוסר התוחלת שבו, יהיה עליהם להכיר (ולהרגיש) את כאב הילדות אצל עצמם.

אצל מבוגרים, מועלות הצדקות לכאב הזה - אלוהים, רוחניות, בריאות, קבלה חברתית, לאומיות, וכו'. אבל בלי קשר לנכונותן או אי-נכונותן של ההצדקות האלה, הן אינן זמינות לתינוק. מבחינת התינוק, הוא ננטש ועונה, ולא נאהב. על פי התיאוריה דלעיל, התינוק אינו מסוגל להרגיש זאת כי הכרה בהיעדרן של האהבה והתקווה תהרוג אותו (ואין צורך לחזור כאן על המאמרים שמראים שאהבה היא צורך קיומי לילד, או שאנשים זקוקים לתקווה כדי להתגבר על אירועים קשים). מכאן הצורך בהדחקה, בהגנות, ובחזרה על המעגל בדור הבא.

ומדוע נשים אינן מתנגדות לברית? מסיבות דומות. כי כפייה, וכאב, ופולשנות, הייתה גם מנת חלקן בצורות שונות.

בכל זאת נפוץ יותר לראות אימהות שמכירות בכאב שהילד מרגיש בברית וסובלות כשהוא קורה אבל מצדיקות אותו. ייתכן שהסיבה היא שנשים, ככלל, נוטות יותר מגברים להגנות של צידוק ("מגיע לי", או "ככה צריך") מאשר של הימנעות ("זה לא קרה/זה לא כאב").

דומתני שהיה זה השופט אוליבר וונדל הולמס, שאמר פעם "אורך הצדק הוא כאורך אמת ידו של השופט". בהשאלה, אפשר לומר זאת על דת, ומימסד, ומדע, ורפואה. בעיניי, בכל מקרה מדובר במצבור התנהגויות, אמונות ודעות של קבוצות אנשים, ולא בישויות בעלות קיום עצמאי. ערכן ויכולתן של אלה הוא כערכם ויכולתם של האינדיבידואלים החושבים, מאמינים ומתנהגים - לא יותר ולא פחות. וזה כולל את הדעות הקדומות שלהם.

הסיבה שבגללה המעשה רווח כל כך גם אצל חילונים, ובלי להטיל ספקות, היא כי הוא רווח גם בדור הקודם. כי אצל אלה שהוא נעשה להם, נוצרה נקודה עיוורת בדיוק במקום של הכאב. כי אם הם יכירו בכאב, ויותר מכך - בחוסר התוחלת שבו, יהיה עליהם להכיר (ולהרגיש) את כאב הילדות אצל עצמם.
מרתק.

^{(וגוריין)}

אני קורא בפורום הזה כבר הרבה זמן (וילדי אינם נימולים)
ולמרות שמעולם לא הייתה לי או לאישתי דילמה האם למול את בנינו, אני מדי פעם נכנס לפורומי ברית כאלה ואחרים, משום שמה שבאמת מרתק אותי הוא מדוע המנהג הזה ממשיך ומדוע אנשים לרוב אינם אפילו רוצים לחקור את סיבותיהם.

אזהרה,

הדעה שאני הולך להביע עלולה לפגוע (מעולם לא השמעתי אותה באזני חברי אשר מלו את ילדיהם, ומשום כך אלמוניותי) אז מי שמל את ילדיו, אני מראש מודיע, אין בהמשך כל אינפורמציה שאתם צריכים לדעת, ומדובר בדיעה אישית. ספקולציה על עמידות המנהג.

בספרו של Larry Niven , Integral Trees מחשב שמפקד על מושבת אסירים, מורה לקבוצת אסירים להרוג אחד מחברי הקבוצה מתוך טענה שהוא אשם בדבר זה או אחר (ובכך לגייס את נאמנותם), המספר ממשיך ומסביר שמנהגם של משטרים דיקטטורים תמיד היה יכול לסמוך על נאמנותם של אלו שביצעו פשעים מחרידים בשם המדינה.
אותם אנשים יהססו מלפקפק בסמכות המדינה ובעליונות המטרות הללו. משום שאם המדינה אינה נעלית, ואם המנהיג אינו יודע כל וראוי לתת כל הוראה, פירוש הדבר שהפעולות הנוראות שבבוצעו היו באחריות המוסרית של המבצע.
ולכן נכון לומר שהברית אכן שמרה על העם היהודי,
שכן מי שמפקפק בנחיצות המצוות ובצידקתו של האל (או רחמנא ליצלן מפקפק בעצם קיומו של האל) חייב להתמודד עם השאלה מדוע הוא עשה זאת לבנו.
ההסבר שלי (שאני מספר לעצמי) הוא שהברית לא שרדה למרות שהיא כל כך לא הגיונית וזוועתית אלה משום שהיא כזו.

לו היה מדובר במנהג שאומר שיש ללחוץ לרך הנולד שלוש פעמים על האף תוך כדי השמעת קול של עז ביום ה 11 להוולדו, המנהג היה מבוטל בתור אמונה תפלה מטופשת לפני מאות שנים.

תשובה למקטרגים האוטומטים - אני לא משווה את הברית לרצח. הקו שמתחתי היה בין ביצוע מעשה ללא בחינה של מוסריות השלכותיו תוך השענות על סמכות חיצונית ובעצם המעשה, חיזוק מעמדה של אותה סמכות. אם תקראו היטב את הציטוט שהבאתי, אז המקרה המסוים שמצוטט שם בסה"כ נותן למספר הקדמה כדי להביא את טענתו הכללית

אגב, למי שלא קרא את הספר, אז מדובר במושבת אסירים, והמתגוררים בה הם נכדיהם של האסירים המקוריים, אשר מעולם לא הורשעו בשום דבר.

בדף דובר כמה פעמים על הנסיון להשוות בין מילת גברים למילת נשים.
דעתי היא שנכון שמילת נשים מונעת מהאישה לחוות בעתיד סיפוק מיני כלשהו, אבל זה בעתיד.
בהווה, בזמן עריכת המילה, במה שונה כאבה של הילדה או הנערה מכאבו של התינוק הנימול? ההשלכות העתידיות של המעשה לא גורעות מהיותו מזעזע גם בזמן ביצועו. והעובדה שלמילת נשים יש השלכות עתידיות משמעותיות יותר לא גורעות מהעובדה שמילת זכרים גרועה גם היא.

לי עדיין אין ילדים, אבל ברור לי שכשיהיו הם לא יעברו את הטקס הזה.

שלום לכם קהילה יקרה,
הרבה זמן לא ביקרתי כאן ויש נושא שרציתי לכתוב עליו אבל גם עבורו לקח לי זמן לעכל את מה שעברתי לאחרונה ולהיות מסוגלת לבוא ולכתוב כאן את הדברים.
הקושי היה, ותכף תבינו אחרי שתקראו, מחשש להתלהמות כזו או אחרת. הייתי צריכה הילינג, ועד עכשיו אני מרגישה שכל הנושא הזה, ראוי שניגש אליו כולנו ממקום כזה, אבל אין לי מושג מה זה יעורר בכם.
אני מקווה שרק הילינג ואהבה לכל הצדדים המעורבים.
לפני חדשיים וחצי בערך נולד לנו במזל טוב בן, ילדנו הרביעי, אלִיָה מתן שמו.
כמו לשני בנינו האחרים, גם לאליה מתן לא עשינו ברית.
אני חיה היום בפורט לאודרדייל בפלורידה ויש לנו כאן מכרה שהיא חוזרת בתשובה.
למותר לציין שיחסה לברית המילה שונה מאד משלי אבל את מה שקרה בעקבות השוני הזה לא יכולתי לצפות.
ביום הרביעי שאחרי הלידה, היום הראשון שהגוף סיים את כווצי הרחם המתישים, הדימום עדיין לא פסק, דפיקה בדלת בשעה 9:30 בערב. אורי בן זוגי לא היה בבית ואני הייתי על סף של הכנסת הילדים למיטה עם סיפור.
פתחנו את הדלת לגלות שם אדם שהוא מוהל ומנהיג כאן בית כנסת של חב"ד שבא לדלתנו.
הוא שאל האם בעלי נמצא ואמרתי לו שלא ומה הוא רוצה. מה שהוא רצה זה שנעשה ברית לבן שלנו.
האיש התחיל להטיף לי את משנתו כשאני מבקשת ממנו בנימוס (הרבה שואלים אותי למה בנימוס - אז כך כי לא הייתי בנויה לשום דבר אגרסיבי, הרי הכל כל כך טרי - תינוק רך שרק נולד, קדושה של בית שנוספה לו נשמה, התרגשות - הכל חוץ מאגרסיביות).
האיש סרב להקשיב לדברי והמשיך להתלהב בדבריו עד שהייתי צריכה לצעוק עליו שילך. זה נמשך עוד דקות ארוכות ולא, לא טרקתי את הדלת. האמנתי לאורך כל הרגעים הללו שתגיע השניה שהוא יגיד - סליחה וילך. זה הגיע בסוף לצעקות אבל הוא סרב להקשיב.
רק כשאמרתי לו שהדימום מתגבר הוא קלט את עצמו והלך.
מאוכזב בוודאי שלא התרציתי לשמוע אותו. ללא שום יכולת לראות את האדם והסיטואציה.
כשהוא הלך לקחתי לעצמי עשר דקות לנשום ולהרגע. רק כשהרגשתי חמלה כלפיו התקשרתי למכרה כדי לשאול אותה אם יש לה קשר לכך שהאיש הזה יודע שנולד לי בן ואיפה אני גרה. האיש הזה היא מחזיקה ממנו הרב שלה למרות שהוא לא רב ואת זה שאנחנו לא עושים ברית היא כבר דאגה לפרסם אצלו. בזמן ההריון הוא כבר פנה אל הילדים שלי וביקש שנדבר איתו על הברית... אבל זה כבר סיפור אחר. או שזה תחילתו של אותו סיפור.
המכרה לצערי הרב התחילה לתקוף אותי. ביקשתי ממנה רק שלא תדבר איתו עלינו כי הוא מביא למשפחה שלנו אנרגיה לא רצויה. ההתקפה שקיבלתי הפעם בטלפון היתה מפתיעה לא פחות.
לקח לי כמה ימים של בכי וחוסר שינה בלילות כדי לחזור לעצמי.
אבל גם אחרי השיחה הזו לקחתי לעצמי מספר דקות כדי לנשום ולהרגיש חמלה כלפיה גם כן.
בימים שאחרי השיחה הזו היא המשיכה את מסע החשיפה הזה בקהילה כאן. זה הרגיש כמו ציד מכשפות. כן, גם מכשפה היא קראה לי, ועובדת אלילים.

ימים לא קלים עברו עלי אבל חוץ מדקות שהיו פה ושם שבהם התמלאתי כעס עליה (הבחורה הזו היא בעלת משפחה עם שני ילדים, מכרת ילדות של בעלי שכאשר הם הגיעו לכאן לפני שנתיים, בלי להכיר אותה פתחתי להם את ביתנו הקטן ופרשנו להם שטיח אדום בכל מה שאומר תהליך ההיקלטות כאן, לכן הפגיעה היתה קשה יותר) הרגשתי לרוב חמלה.

הקהילה שומרת המצוות כאן התנערה מההתנהגות של שניהם. לא שמישהו הסכים איתי שלא צריך לעשות ברית אבל הם ברכו, שלחו פרחים והרבה אהבה.
חלקם גם דיברו עם המוהל כדי להזכיר לו שהוא פועל בדרך הפוכה לדרכו של הרבי מילובאביץ'.

כל התהליך הזה מבחינתי היה צריך הרבה הילינג, יותר מהכל.
לא חיפשתי להיות צודקת חוץ מרגעים שבהם נפלתי בפח הפגיעה. ואז טיפלתי בזה כי אני רואה את האחריות שלי בענין הזה (ראה תפיסת עולם בדף על ה Ho'opnopono) מה גם שבפועל לחלוטין זימנתי את אותה הבחורה לחיי כשבלי להכיר אותה הזמנתי אותה אל ביתי ותמכנו בהם בלגור על ידנו ולהכיר להם את החברים שלנו כאן.
לא היה קל.

ומתוך המקום הזה של אחריות על כל מה שקורה לי בחיי הסתכלתי על כל הענין הזה של התפקיד אותו אני ממלאה בתקופה זו כאשר אני בין יהודים מעטים יחסית שבוחרים שלא למול את בניהם.
אני לא יודעת אם יש עוד מבינכם שאינכם מלים את הבנים שרואים את הדברים כמוני אבל אני מרגישה שיש משמעות לכך שאני בין הראשונים שקוראים את הקריאה ועושים את המעשה (או לא עושים אותו במקרה הזה).
ראשונים זה גם אם אנחנו כבר אלפים (מקווה שכך).

פה, בארה"ב מאז שהגעתי לכאן לפני שנתיים וחצי בערך, אני פוגשת יהדות שלא הכרתי אותה מעולם.
החיבור התחיל כשקראתי בספר "הדרך לחיים של משמעות" שהוא אוסף של דברי הרבי מילובאביץ' שמביא דברים חכמים לגבי תחומי החיים השונים. ושם בראש הפרק על נשים וגברים קראתי את המילים הבאות שלו:
"לאחר אלפי שנות עליונות גברית, אנו עומדים עתה בתחילתה של תקופת הנשים, כאשר נשים יזכו בהכרה בחשיבותן האמיתית, והעולם כולו יכיר בהרמוניה שבין איש לאישה".
מי שמכיר את יחסי למהות הנשית יכול לדמיין שהמילים שלו נגעו בי מאד. בהמשך הכרתי כאן אנשים שומרי מצוות שנוצר ביננו חיבור מלב אל לב.
אחת התחושות שבאתי איתן הפעם לאמריקה היא שיש לי פה משהו שקשור לבניית גשר. רק שלא ידעתי עדיין בין מי למי. אחרי שקראתי את דברי הרבי התחלתי לראות את הייעוד.

הבנתי גם אחרי שפגשתי כאן אנשים יקרים ביותר, שומרי מצוות, שיש בי הרבה יותר דומה מאשר שונה איתם. שיש עבורנו הרבה יותר מאַחֵד מאשר מפריד.
שיש פה משהו שהוא מעבר לצורה שבה כל אחד מבטא את הקשר שלו לאלוהות, והמשהו הזה הוא אותו דבר, אותו תדר, אותה אהבה, אותו מקור.
לא, לא פגשתי את זה אצל כל אחד ואחד משומרי המצוות. הנה, פגשתי גם שניים שממש לא מרגישים איתי אחד. אבל פגשתי גם הרבה כאלו שכן.
למרות שאני יודעת ולא משלה את עצמי, שהאמונה שלהם לא מאפשרת להם שלא לקוות שאני אתעורר יום אחר ואראה את הטעות הנוראה שבלא לעשות ברית.
הרי גם השניים שהתלהמו עלי רוצים הרי את טובתי ואת טובת ילדי. לרגע לא חשבתי שהם רוצים את רעתי.
אבל כשאדם לא מסוגל בשל אמונתו לראות את האחר ולבוא אליו מאהבה, אז הוא צריך שנפתח אליו את הלב, כדי שהוא יוכל לחזור לעצמו. ואולי גם זו ציפייה מיותרת. כל מה שיש לי לעשות הוא לשמור שהלב שלי יהיה פתוח. השאר בידי האל-ה.
אני לא מרגישה שזה רק הסיפור האישי המשפחתי שלי. היה יותר נעים להשאר שם אולי אבל אחרי שקהילה שלמה נכנסה לנו לתחתונים כבר לא יכולתי שלא להסתכל על התמונה הגדולה.

אני לא יודעת בכמה מכם ההתנהגות של השניים האלו תעורר כעס. בכמה חמלה. כמה מכם זה ירחיק בתגובה של "אני שונא כפייה דתית" וכמה מכם זה יעמוד מול השאלה של התפקיד הרחב יותר שיש לנו כאן.

אני יודעת בתוכי שכאשר אומרים שכשהמשיח יבוא אז יפתחו הלבבות - שהסדר הוא הפוך. כאשר ייפתחו הלבבות יגיע המשיח. והמשיח הוא שם שנותנים לו מאמינים לאותו תדר שאני קוראת לו גם האלה. האהבה. אותו תדר שמסרים רוחניים מדברים על כך שבשנת 2012 הוא יגיע לעולם.
אבל אם כשייפתחו הלבבות יגיע התדר הזה, אז זה נדרש מכל הצדדים.
אין פה צודק ולא צודק, אין פה נכון ולא נכון. יש משהו ללכת אל מעבר לזה ולפתוח את הלב. ואני כותבת את הדברים ואולי זה ייתן משהו לבניית הגשר. בניית הגשר בין הלבבות של האנשים באשר הם.

בשפת ה Ho'oponopono כל הענין הזה הוא זכרון שצריך לנקות כדי שנחזור לאהבה, למקור.

אני יודעת שזה לא קל לעמוד מול התגובות המתלהמות של מאמינים שמרגישים שהם יצילו אותנו מצרה גדולה אם נעשה ברית לילדינו. אני יודעת כי לא היה לי קל.
אני יודעת שיהיה הרבה יותר קל אם נוכל אנחנו שלא להתלהם בחזרה.
כי גם אם יש בתוך הקהילה הדתית בודדים שמוכנים להשאר עם לב פתוח לאנשים שלא עושים דבר שכל כך מהותי מבחינתם, אני תקווה שנוכל אנחנו - כאנשים אמיצים שנוקטים עמדה לא פופולרית, להשאר עם לב פתוח לקהילה שלמה.
בלי לצפות שהם יישתנו או אנחנו. רק לקבל, גם אם הצד השני לא מקבל.

רני הציע לי אז, כשהייתי צריכה תמיכה, לכתוב כאן ולקבל מכאן תמיכה. אני יודעת בתוכי שהייתם תומכים אבל הייתי חשופה מידי כדי לבוא ואולי אולי אולי לשמוע התלהמות אחת קטנה כלפי הדתיים או כלפי האנשים שתקפו (לא פיזית אבל כן מילולית ואנרגתית).
הייתי צריכה את כל כוחות הריפוי שלי לעצמי ולמשפחה שלי כדי שנחזור לשגרה של בטחון, של שלווה, של טוהר ושל יחד כדי שנוכל להמשיך ולחיות בריא.

תודה שהייתם עד כאן,
שיהיה שלום בלב,

אילנה

יש נקודה קטנה שהפריעה לי בקשר לטעמי הברית שהובאו בשם הרמב"ם. נדמה לי שבשל כל מיני השפעות והקשרים של התרבות הסובבת (בזמנו) וסגנון הניסוח עלולים לטעות ולהתקשות להבין את כונתו המדויקת.
בכל אופן כל טעמי המצוות נועדו להיות חלק מהתורה כביטוי של מסר וקישוט (תבלין="טעם") אך לא כסיבה ממש שכן הם הגיעו אלינו מלמעלה...
נראה לי שלמתעניין בטעמי הברית, מפורש בתורה שהיא אות ה"ברית" (-קשר ומחויבות כמו חתונה רק ללא אפשרות ניתוק אמיתית חלילה) ביננו לה'.
וכן יש תימצות של ההסבר שמאוד מצא חן בעיני בספר "ניצוצות" של הרב יובל פרוינד:

"ברית המילה,
לא באה רק למעט את התאוה המינית,
היא באה לעדן את תאות המין.
הברית באה להוסיף,
אל התאווה הטבעית המינית,
את העדינות האנושית
של האהבה.

כל עוד העורלה נשארת,
הצד הבהמי והחומרי שבנטית המין.
מתגבר על הצד האידיאלי,
ושיכרון חושים מזהם,
את כל הנטיות הנאורות והיפות.
מאותה נטיה שיש בה גם צדדים עליונים,
של אהבה ויצירת העתיד,
נשאר רק אגואיזם מנותק.

********

ברית המילה היא ההכנה הישראלית המיוחדת,
לקראת העלאת רוח האדם,
לעשות את האדם עדין ומוסרי,
גם בעת שהגוף מתגבר,
להשאיר את האור הרוחני,
גם כאשר היצר סוער.
לכן ע"י ברית המילה,
נמשכת התכונה המינית הטהורה,
המביאה ילדי קודש לעולם-
פרי אהבה טהורה."

נראה לי שהסיבה האמיתית שהיחס הנפשי שלנו למצות המילה כ"כ חזק (ע"ע כן-לא יהודי)
נובעת מכך שאברהם אבינו בושר ששרה אמנו תלד לו את יצחק מיד לאחר שנתן לו
את מצות המילה (בסביבות גיל 90 -100!) כלומר זה רומז לשורש קיומנו כעם. "אושיות האומה"

לכן עם ישראל במשך הדורות מסר נפשו עליה וחגג אותה וכו' עובדה שהוסיפה גם היא קישור בעומקה של הנפש הקולקטיבית שלנו וחיבור כמעט טיבעי אליה. ואף ויחס חריף/ רתיעה מחוסר המילה.

כתבתי את הדברים כדי לשתף בנקודת המבט שלי ושל היהדות כפי שאני חווה אותה.

יעקב רוזה, יפה כתבת.
תודה@}

למה צריך לעזאזל לחוות את הדת דרך הזין???

קיום מצוות מעולם לא עמד כתנאי להיות האדם מאמין או יהודי.
http://tpeople.co.il/leibowitz/leibarticles.asp?id=31

אין לי זמן לקרוא את כל שנאמר אך ברצוני לשתף אצכם במקרה הברית של בני:

זה היה באביב ביום יפה וצח ,הוא נולד בביתנו ואשתי לא רצתה לחתוך אך נכנעה לרצון החזק שלי .
יום לפני הברית ,הגיע חבר שחזר בתשובה ואמר לי שאם אני עושה לו ברית אז עדיף שאני אחתוך.
ובאמת הרי כתוב : "ומלתם את בנכם..." ולא שליח (מוהל).
ובכן כשהגיע המוהל דיברתי איתו על כך והוא לא הביע התנגדות : הוא יכין את כל מה שצריך ,ייתן לי את הסכין ביד ,יאחז בזרועי ויבצע את התנועה - כלומר כל שיש לי לעשות הוא להחזיק סכין!
וכך היה!
אין לי מילים לתאר את המקום או התחושה שהרגשתי מיד לאחר החיתוך .אני רק יודע שזה היה מקום גבוה מאוד שלקח לי הרבה זמן לחזור למציאות (כל המשפחה מסביבי והרב אומר את המשפט "...ושמו בישראל:..." )
הדמעות שעמדו בעיני מיד לאחר החיתוך היו של אושר ,כאב ,הקלה ותחושה של משהו מאוד גדול שאני נותן לבני הרך . המקום הגבוה הזה שהייתי בו ,הוא הוא לדעתי האישור עבורי שהמעשה הינו מצווה גדולה ואין לי ספק שאעשה אותו גם לבניי הבאים לכשיוולדו.

הדברים שנאמרו הינם חוויה ולא פרשנות ולכן אין כאן מקום לתת לי ציון לשבח או לדרוש כנגדי .
בחרו כאוות נפשכם ,העולם אינו כופה עלינו לחתוך את בנינו או אפילו לחסן אותם אך אם אתם עושים זאת -המלצה שלי :שהאבא יחתוך . אמן!

גם במילת ילדות מקובל שהאם (או הסבתא) חותכת לבתה.

הדברים שנאמרו הינם חוויה ולא פרשנות ולכן אין כאן מקום לתת לי ציון לשבח או לדרוש כנגדי .
ובכל זאת.. זכותי להזדעזע !!!

אין לי מילים לתאר את המקום או התחושה שהרגשתי מיד לאחר החיתוך .אני רק יודע שזה היה מקום גבוה מאוד שלקח לי הרבה זמן לחזור למציאות
גם במילת ילדות מקובל שהאם (או הסבתא) חותכת לבתה.
מזכיר תחושת התעלות של מי שהעז לרצוח בן אדם. החיים והמוות בידיו.
השוואה מזעזעת, אבל כמו שאמרה גולדה - אני מ ז ו ע ז ע ת.

להעיז לחתוך לתינוק בן שבוע את איבר האגו שלו. וזה עוד הבן שלך!!! גם אני מ ז ו ע ז ע ת !