המילה ביהדות

אני חשבתי שהנושא כל כך רגיש שאף אחד לא יעיז לעשות כאן דף לברית מילה.
אני יודעת שחלק מקוראי באופן הינם אנשים מאמינים והנושא לא יכול להיות חלק מבאופן.

אני אדם מאמין.
אורין בננו השביעי לא נימול, ברוך השם.
אין סתירה בין הדברים.

כן, אבל כשאתה אומר שאתה מאמין אתה מתכוון למשהו שונה מאדם שטוען שהוא מאמין על פי הדת היהודית. בשבילו אמונה משמעה קיום תרי"ג מצוות, ואילו בשבילך אמונה משמעה ההכרה בקיום משהו שהוא מעבר לנו (כך נדמה לי ניסחת זאת). בשביל המאמין על פי הדת היהודית לברית המילה יש מעמד שווה או קרוב למעמד של מצווה (אני לא בטוח שזו ממש אחת מתרי"ג המצוות), ולכן עבורו יש סתירה בין אמונה ואי-מילה.

גם אני בת-אדם מאמינה. בכל מיני דברים, ולכן ברית מילה לא תעבור את סף-ביתינו.
אבל אדם המאמין בדת היהדות/אלוהים היהודי, ברור לו שהוא ימול את בנו.

רועי,
הבה נעמיד דברים על דיוקם.
האמונה שלי במה שמעבר, או הנסתר, אינה יכולה שלא להיות קשורה בשפה העברית, מכך בספר הספרים ומכך בדת היהודית.
קיום מצוות מעולם לא עמד כתנאי להיות האדם מאמין או יהודי.
יש, מטבע הדברים והאדם, דת "יהודית" מאורגנת, ממוסדת אשר מנסה לנכס לעצמה את הכוח לאשר או לשלול מהאדם את יהדותו. אלה, מתוך מצוקתם ומתוך הצורך לארגן את צאן מרעיתם מחויבים לתרי"ג מצוות כחלק ממהלכי המנהיגות והכוחנות הנלווית לה.
כיהודי, ואני יהודי, הבנתי ודרך חיי אינם יכולים להיות "לא יהודים".
מילת ילדים הינה אקט שהתאים לזמנו ובא על פי מיטב הבנתי להחליף הקרבת קורבנות אדם. החלטתנו שלא לימול את בננו אורין אינה סותרת את אמונתנו ודרך חיינו היהודית.
ברית המילה גם היא יכולה להיעשות בכל מיני צורות. ניתן למשל לעשות חתך קטן, סמלי, בעורלה וזה מספיק לחלק מהממסד הדתי.
כיהודי, שוב, אני טוען שטקס ברית המילה - עבר זמנו. כאן יש להניח שה"עדר" ישעט מולי בנסיון לדרוס אותי על רהב חוצפתי. למרות זאת, אני בשלי.
וגם במידה וכל יהודי העולם יחליטו כי איני יהודי או שבני אינו יהודי, לא יהיה לכך תוקף מבחינתי מכיוון שבזהותי האישית אני ראשית אדם שנית יהודי ולאחר מכן שאר ירקות.
אף אחד לא יכול לשלול יהדותו של יהודי. בכל מקרה ובכל מצב.
בברכת שבת שלום.
צפריר

צפריר, אתה מפספס את מה שאמרתי. לשיטתך, אתה צודק. רק שרוב שאר האנשים רואים את הדבר אחרת, וכשאתה מנסה לתקשר איתם כאילו אתם משתמשים באותה משמעות של המושג "אמונה" אתה מטעה וטועה. ישעיהו ליבוביץ' מ"שיחות על שמונה פרקים לרמב"ם":

וכי במה מתבטאת האמונה אם לא בקיום מצוות? אדם נקרא 'מאמין' רק כאשר הוא מקבל על עצמו את המצוות כחיוב מוחלט. ואתה יכול ללמוד את זה מקריאת-שמע, שבה זה נאמר בבירור וזה ניתן לנו ממש על כף היד, על אף שבני-אדם מתעלמים מכך. בקריאת-שמע נאמר: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"; וזהו צו קטגורי, שאינו מוצג כמסקנה המתחייבת מדבר אחר וגם לא כאמצעי להשגת איזה דבר אחר...וכאן מיד נשאלת השאלה מה פירוש המצווה "ואהבת את ה'"...[התורה] מיד מפרשת אותו בהמשך, ורוב הקוראים והלומדים מתעלמים מן הפירוש המפורש שהיא נותנת: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך."

עבור אדם המאמין על פי התורה, יש סתירה בין אמונה ואי-מילה. אתה יכול לתת למושג "אמונה" משמעות שונה ולראות את עצמך כאדם מאמין, אבל אל תצפה שאחרים יסכימו עם הגדרותיך והמסקנות הנובעות מהן (לדוגמא, שאין סתירה בין אמונה ואי-מילה).

רק בשביל להבהיר: כזכור אני לא אדם מאמין על פי איזו הגדרה שתרצה, ואין לי עמדה מגובשת לכאן או לכאן בנושא ברית המילה. כמו כן אין לי בעיה עם הגדרתך לאמונה, ואין לי בעיה שתקרא לעצמך יהודי או אסקימואי.

רועי,
איני מפספס, נהפוך הוא, אין כל סתירה בין רוב האנשים וביני בתפישת האמונה.
יש בחירות שונות ופירושים שונים של מצוות.
כל אדם מקיים את המצוות שהוא מוצא לנכון כמתאימות לו. כך נוהגים (בהכללה רבתי) כל היהודים, כל הנוצרים, כל המוסלמים, כלהאתיאיסטים, החילוניים, ההודים, היפנים, הסינים, כך נהגו גם ישעיהו ליבוביץ והרמב"ם ז"ל, כך נוהג אפילו אתה רועי, במודע או בלא מודע.
תרצה, תקרא לי "משנה סדרי עולם" (ביטו קולע, אני שמח שעלה בדעתי בהקשר זה).
אותם שרואים קשר ישיר בין אמונה ומצוות מסוימות כמו המילה, אינם משנים את זכותי לבחור את המצוות שמתאימות לי.
אותן מצוות שכביכול משייכות אדם ל"עם היהודי" או ל"דת היהודית", לאו דווקא הן המצוות ה"נכונות". רוב ה"מצוות" האלה הן למעשה מנהג שנהגו או נוהגים יהודים השייכים לזרם מסוים.
כך, נמצא כל אדם שונה מרעהו, זה בוחר להתחבא מאחורי מנהגי הכלל ולהסתיר את כפירתו, ספקותיו או אמונתו מאחורי אדרת הרוב, וזה בוחר ללכת בדרכו הייחודית, האמונית, היהודית למרות שהיא מבדילה אותו מהכלל. הראשון נוהג מתוך "נעשה ונשמע" לרָב או לרוב, השני בוחר לנהוג מתוך "נעשה ונשמע" העולים מבינת הלב והשכל הישר (ישר = תמים, טהור).
והנה, כוחו של המנהג, המעוגן בדרישות הממסד הדתי, מחלחל (ומחלל) כל כך עמוק עד כי רבים נופלים בפח, מאמינים כי אמונה ניתנת להגדרה על ידי קיום מצוות מסוימות על פני אחרות.
אין כל קשר בין המורשת שהורישו לנו אבותינו לבין הפירוש הרחב או הממוסד שניתן למורשת זאת בצורה כל כך צינית למטרות שליטה, הפחדה וניצול המוני.
שוב, אמונתי מגובה בהתייחסות לעברית. אמונה מלשון אמון. חיים בעולם יחסי זה, הוויה (הוויה=יהוה), והודיה (הודיה = יהודי) על מתנת חיים זו. זו התייחסותי שלי ל- מילה, זוהי הברית שלי עם האל.
ולגבי מצוות המילה - הסרת עורלת הפין. כאן לא המקום לפלפולים והנמקות לפרשנות מלאה. עם זאת, על קצה המזלג, אומר רק כי מתוך יהדותי אני רואה את מצוות המילה, כלא רלוונטית לחיים שלנו בתקופה הזו.
כיהודי, זו גם זכותי וגם חובתי.

אני משערת שהנקודה שצפריר העלה רלוונטית גם לגבי מצוות אחרות שאבדו את ממשותן עם הזמן ונשאר מהם רק טקס או טקסט
אני לא מספיק מכירה אבל אני משערת שמעשים כמו סקילה והקרבת קורבנות שייכים לאותו דור של מעשים כמו מילה,
למישהו יש אינפו יותר ספציפי?

אחרי שישבת של כתבות ואתרים בעד ונגד ברית מילה, אני רוצה לאמר משהו בענין השייכות:
המוסלמים מלים את ילדיהם
הבדואים מלים את ילדותיהם
האמריקאים (כ60% ) נמולים!
(אצלהם זה התחיל כתרופה פוריטנית נגד אוננות שהיא כידוע אם כל המחלות)
המקור של המנהג הוא מצרי והוא סוג של סובלימציה לסרוס שמסתבר היה מקובל בעת העתיקה. עד תקופת יוון היו מלים רק קצת מהעורלה, אבל הרבה יהודים התחזו ללא נמולים אז יצא התיקון לפריעה (מלה של כל העורלה).
כך שבענין הסמל והשייכות לעם היהודי דווקא....
נראה לי שהשייכות פה היא למנהג שנקרא " הטלת מום באברי ילדים"

לצפריר,
הייתי רוצה לקבל ממך הסבר לגבי הפסקה "אני לא מלתי את בני האחרון דווקא מתוך יהדותי ואמונתי..."
זה דוקא מאד מעניין אותי, איך אי מילת הבן מתקשרת אצלך ליהדות ולאמונה?

לאה,
זה מאוד פשוט, יש שורה שלמה של צוויים שאולי היו רלוונטיים לזמנם, אך איני רואה את הרלוונטיות שלהם לתקופה הנוכחית. כמובן שיש כאלה שרואים קשר ישיר בין אמונתם וברית המילה. אני באמת מכבד ומבין את עמדתם.
יהיו שיטיחו בפני כי אין לי כל זכות להחליט על רלוונטיות של מצוות כאלה או אחרות, אלא רק לסנהדרין ועוד טיעונים כאלה, אלא שתפישתי את היהדות, אמונתי באלוה, מחייבת אותי לבחור את המצוות הרלוונטיות לי במודע. לעבור ממצב "אוטומטי" למצב "ידני".
הרי בכל מקרה, כולם, בוחרים את המצוות הרלוונטיות להם, יהודים, מוסלמים, חילוניים סינים וצ'רקסים.

צפריר,
אם כן, אנחנו בכל אופן די על אותו גל. כי דעתי היא ממש כדעתך גם בענין זה. הלואי שכולם היו מסיקים את אותן המסקנות., אבל מה לעשות, בני אדם שונים זה מזה וכך גם דעותיהן ואמונותיהם. וכפי שנהוג לאמר, איש באמונתו יחיה. העיקר שאף אחד לא יכפה את אמונתו על הזולת.

אתם החילונים כל כך פתטיים שזה מחריד (גם את החרדים). אם אתם לא מקיימים מצוות כי אתם לא מאמינים שיש אלוהים או לא מאמינים שהוא אמר לעשות את המצוות, אז למה דווקא נטפלתם למצווה הכי אכזרית ובדיוק אותה אתם מתלבטים אם לעשות או לא? לצום ביום כיפור זה אולי נשמע לכם אכזרי, אך זה אכזרי הרבה פחות (ותינוק ממילא לא חייב..) ואתם לא כל כך צמים וגם לא לחלל שבת או לאכול כשר- כל אלה גם מסמלים את היהדות - כמו גם לדעת מהי פרשת השבוע או מה כתוב בתנ"ך או לדעת לצטט כמו שצריך קדיש (ולא לקרטע כמו הבן של רבין בהלוויה של אביו, וכן- מפתיע אגב, שנועה הנכדה דיברה בהספדה על מלאכי שמיים... איך היא יודעת עליהם בכלל בבית כל כך לא בעל סממנים יהודים דתיים?)
מי מהחילונים שכבר רוצה לעשות לבנו ברית נתפס לעניין החברתי, באמת סיבה להכאיב.
בתור אם לבנים, דתיה, שקשה לה מאדדדדדדדדד מאדדדדדדד, לעשות כל פעם מחדש ברית לעולליה, אני ממש לא מבינה למה אתם עושים את זה, "מה יגידו" "להיות שייך לעם היהודי בעולם גלובלי"- עדיף שתלמדו את ילדיכם מסורת יהודית , ידע ביהדות- משנה, מהי גמרא, מיהם התנאים ,חכמי ישראל בעבר.... דברים שברוב בתי הספר החילוניים , לא מעניקים לילדים (חוץ מתחפושות בפורים , סופגניות בחנוכה, ומדורה בלג בעומר). מה שיחזיק את עם ישראל לאורך הדורות זה האמונה שהוא עם יחודי ומיוחד עם כללים ומורשת והסטוריה ותסלחו לי על הבוטות - לא ייתכן שהיהדות שלכם תתחיל ותיגמר באות השביעית!!!! זו רדידות לשמה וחוסר יכולת להתמודד עם הדברים האמיתיים , באמצעות התפסות לחיצוני.

אם להתעלם מהנימה המתנשאת אז אני מסכים עם זה שיהדות לא צריכה להתחיל דוקא מהמצווה הספציפית הזאת...
אם אני לא מתעלם מהנימה המתנשאת - התפסות לחיצוני לא מאפיין רק את החברה החילונית. כמה פעמים הלכתי ברחוב ועצר אותי אדם דתי שהציע לי להניח תפילין ואחרי שאמרתי לא שאני לא מאמין בזה הוא אמר לי משהו בסגנון של "לא משנה זה טוב בכל מקרה"? את מי הוא חשב שהוא מסית אותי לרמות בדיוק? את מי החרדים חושבים שהם מרמים עם מעליות של שבת/שעון שבת ושאר המצאות מבריקות שהופכות את כל עניין האמונה למפרט טכני אחד גדול?

סליחה על ההתנשאות. לגבי הנחת תפילין ללא אמונה אני מסכימה איתך שיש בזה מהדביליות. וזה דומה בעיני לכך שברית מילה עושים אם מאמינים שהיה אברהם אבינו (אבי על כל פנים...זה היה סתם ציני)ורוצים להכניס את התינוק שלנו "בבריתו של אברהם אבינו" ואחרת זה הונאה עצמית וחבל על הילד שהורים מתאכזרים אליו ללא אידיאוליגה .מה שהצגת עם התפילין מאפיין את חסידות חבד ואת הגישה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. או במילים אחרות "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". בעולם ריאלי וחושב ובעל כל כך הרבה ערוצי מידע יש רבים שגישה זו פאסה לגביהם ובצדק לדעתי. אבל אל תשכח את ש"ס שבעצם כל כוחה בא לה מאותם יהודים חילוניים או מסורתיים (אצלנו קוראים להם:חובבי דת ומסורת) , אנשים פשוטים שמסכימים לנעשה ונשמע ולא רוצים לשמוע לפני המעשה. זו דרך שבה היהדות שימרה את עצמה משך דורות. אבל אם אתה מחזיק מעצמך חושב - עד שלא תהיה בטוח שאתה מאמין שיש אלוהים והוא ציווה את מה שציווה - באמת לדעתי אל תעשה. אני חייבת לומר שעם כל היופי שבמסורת- אם הייתי חושבת שאין אלוהים לא הייתי חושבת ללכת לכיוון של הנחת רצועות עור על היד או חיתוך איבר מינו של בני.

שאלה (בלי ציניות): למה לא לתת לילד להחליט אם הוא רוצה להכנס בבריתו של אברהם אבינו או לא? הרי גם אברהם אבינו החליט בשביל עצמו (בגיל 99 אם אני זוכר נכון...) אז למה שהילד שלך לא יחליט בעצמו? הרי אם הוא יחליט שאינו מאמין באלוהים (או במצוות התורה - שני דברים שונים!) כשיהיה גדול מצבו יהיה פתטי כמו מצבם של החילוניים שכל הקשר שלהם אל הדת הו איבר מינם הגזום? בנוסף - ברית מילה, כמו כל ניתוח, כרוכה בסיכונים לילד: מה תגידי לו אם חס וחלילה יקרה לו משהו בגלל שאת החלטת בשבילו שהוא צריך להכנס לברית?
אני לא מתכוון להיות בוטא/פרובוקטיבי, אני פשוט חושב שכל הורה (לא משנה אם דתי או חילוני) צריך להיות מסוגל לתת תשובה לשאלה כזאת.

הענין הזה שלוח השעונים הוא לוח בעייתי. עד היום השמיני ישנם אנדורפינים שעוזרים לתינוק להתגבר על הכאב , לכן העיתוי.
אבל לעצם הענין: יש כל כך הרבה החלטות אכזריות לפעמים שאנחנו מחליטים עבור ילדינו. גם לנסוע לסבתא באוטו זה מסכן את חייהם (יש אומרים מאד) ויכול חס וחלילה לגרום לנכות וכו'- אז אתה גם מחליט בשבילו החלטות הטומנות בחובן סיכונים לא מעטים. ויש עוד דוגמאות לרוב. כשהייתי לא מזמן בברית האבא של התינוק אמר שעכשיו הוא מוכיח שהוא הסכים להחלטת אביו לעשות לו ברית, בזה שהוא עושה לבנו- אז הוא מוכיח לאביו שזה היה נכון לו. יוצא מזה שהיחלוני שנימול ולא מל את בנו אומר להוריו- טעיתם ועוצר את העניין בזה. אני לא נכנסת לתיאולוגיה וכדומה- אני רק חושבת שכל הורה שנותן את בנו למוהל - בוודאי חייב להיות משוכנע בחשיבות הדבר לבנו- כאדם יהודי. ויהודי זה כנראה חייב לבוא עם דתי- משום שלא יעזור להמליץ להפריד דת ממדינה בישראל (שזהו מהלך נכון אולי מבחינת המירקם האזרחי פה) עדיין - אם קצב החילון ימשיך- ולא יחויב גיור הלכתי , ונישואין (או בעיקר גירושין) דתיים - בהחלט תושלם משימתם של כל עוכרי ישראל ועם ישראל יתאדה ויהפוך לענן כמו הרומים , היוונים, ועוד.

לדתיה
מה שאת אומרת הוא שיש חילוניים ויש דתיים. והם לא אותו דבר,
דתיים עושים דברים מבחירה ומהבנה וחילוניים עושים דברים "כי ככה צריך". זו הסתכלות שגויה ומעוותת.
אני אישה מאמינה מאד! אלוהים הוא בן לוויה שלי בכל שעות היממה ובכל מעשה.
אבל אני לא נוהגת לפי ההלכה, אני בוחנת כל ענין לפי אמות המידה שלי ומחליטה לפי מה שנראה לי נכון.
נישאתי בנישואים רפורמיים כי הם התאימו לי יותר מנישואים אורטודוקסים,
אני לא צמה ביום כיפור אבל מקדישה את היום להתכנסות ולמחשבות.
אני לא אוכלת כשר כי זה לא נראה לי רלווניטי לכלום!
אני לא שומרת שבת אבל אני שומרת את השבת כיום משפחתי שבו כולנו עושים דברים ביחד בנעימים.
לא מלתי את בני כי השתכנעתי שמדובר בפעולה אכזרית ומיותרת.
אני לא משקרת
אני לא גונבת,
אני לא רוצחת,
אני לא נואפת,
אני מכבדת את הורי,
אני מכבדת את אלוהי,
אני לא מאמינה באלוהים אחרים,

אני יהודיה!

בדרכי שלי. אני מאמינה בכל ליבי ונשמתי, אני בטוחה שהאמונה שלי מכובדת ושחיי מהוגנים וטובים.
אני פשוט לא אוהבת שמחליטים בשבילי.

אז מה אני? חילונית? (לא ממש) דתיה (ממש לא).

לבקי!
את כותבת שאת הרבה דברים נפלאים שגם גויים יכולים להיות . אני לא מבינה מה זה מייחד אותך מהם? את מחליטה מה רלוונטי לך ומה לא. אז איפה אלוהים פה? הוא פה אבל לא מחליט כלום? ומה עם התורה- יש אלוהים ואין תורה?? יש פה בלבול שאשמח להבינו: אלוהים זה לא רק משהו שיודעים שהוא קיים , במה בדיוק את מאמינה? מי ברא את העולם? וגם אם זה אלוהים שלדעתך ברא, האם את חושבת שאת קשורה אליו במשהו? איך את מכבדת את אלוקיך? כשאת אומרת שמה שהוא ציווה לא רלוונטי? תארי לך שלא היית מקיימת חוקי עזר עירוניים כי לדעתך הם לא רלוונטים? (נגיד, זה לא רלוונטי לא לחנות באדום לבן- כי זה קרוב לך לבית?... או לא רלוונטי לשלם ארנונה- כי יש לך דברים יותר טובים לעשות עם הכסף...) מרגע שיש אלוהים יש גם חוקים , זה לא ממש תוכנית "כבקשתך". (לצערינו אולי)(בעצם, ומה היינו מבקשים? הבקשות שלנו הרי לא טומנות בחובן את התוצאות שלהן..)

לדתיה -

תיקון היסטורי קל. היוונים לא התאדו. הם עדיין חיים להם בארצם היפה (יוון).

שליחה על ידי הדתיה* » 03 מרץ 2002, 14:57

לפלוני , למיטב זכרוני , לפי האנתרופולוגיה שלמדתי פעם מס' שנים , במוסד אקדמי די מכובד (לא דתי כמובן,,,ממש לא) היוונים שאתה רואה היום אינם צאצאים ישירים של האמפריה העצומה של סוקרטס והחברה שלו.

לדתיה, לא יכולתי להתאפק. למיטב הבנתי, לפי הגיון בריא ותו לא, הסיכוי שאני ובני משפחתי בהירי העיניים והשיער הם צאצאים ישירים של אברהם אבינו, נמוך יותר מזה שהיוונים של היום קשורים לסוקרטס.

יתרה מזאת, ביוון נשמרה במשך למעלה מאלפיים שנה התרבות היוונית - כולל שפה, אמנות, ספרות, מדע, כמעט כל מה שמייחד עם. וזאת למרות כיבושים של עמים שונים. הדבר היחיד שהתחלף שם הוא, מה לעשות, הדת - אלי יוון פינו את מקומם לדתות השונות של הכובשים. ואולי דווקא משום כך נשמרו כל השאר.

הייחוד של היהדות, אותו את מדגישה שוב ושוב, ניתן להסברים שונים וסותרים. אכן אין עוד עם ששמר על התבדלות דתית ותרבותית באופן כל כך גורף, בסביבות דתיות וחברתיות מגוונות כל כך, ובסופו של דבר יצר לעצמו שוב שפה אבודה וכבש את מולדתו. אלא מה, מה שנשמר הוא בעיקר ההתבדלות ולאו דווקא אורח החיים או המנהגים. הרי החשמונאים ואבותיהם לא לבשו חליפות פולניות בקיץ, לא למדו בישיבות כדי להשתמט משירות צבאי, ולא הפעילו גויים של שבת כדי לשפר את איכות החיים.

אני חושב שהשאלה מה מייחד את בקי לעומת הגויים היא מתנשאת. העקרונות שהיא שמה לעצמה מייחדים אותה לעומת אנשים רבים אחרים, גויים ויהודים. יש יהודים רבים שלא מיוחדים בכלל, ויש גויים מיוחדים מאוד. הטענות החשוכות על עליונות עקרונית של הנשמה היהודית, שקולות לטענות נוראות על נחיתות עקרונית של הנשמה היהודית.

האמת היא שאני מתפלא על עצמי, למה אני מנגח במרץ כה רב את טענותיך? הרי אני מכיר אנשים דתיים רבים ומעט מהם הרשימו אותי כמוך בפתיחות ובמחשבה מסודרת ולא שגרתית. חשבתי על זה קצת והגעתי להסבר:

אני מלתי את בני. (כתיבת המשפט הזה עלתה לי בכמה שניות של מחשבה). אין לי הסבר רציונלי לכך. אני לא מאמין באלוהים, אני לא חושש שלא יהיה מקובל, ואני נגד הליכה עם הזרם.
הטענות שלך נגד מילה אצל חילונים הגיוניות לחלוטין.
לפי הלוגיקה המקובלת בעולם המערבי (שמקורה אגב ביוון) אני צריך לכעוס על עצמי ולהסכים איתך.

ובכל זאת אני לא מסכים.

אני לא חושב שגרמתי לבן שלי נכות, או נזק גופני או נפשי חמור. אני נימולתי כמו מיליוני יהודים וגויים אחרים בעולם. המילה לא פגעה בכושר המחשבה שלי, בפוריות שלי, בבריאות הכללית והנפשית שלי. למיטב הבנתי גם לא בהנאה מיחסי מין. איך אני יודע? לפחות מנימוקים סטטיסטיים.

המילה מבחינתי לא היתה פעולה דתית, למרות שהטקס כלל מוטיבים דתיים. כנראה שהייתי מעדיף מילה חילונית אך לא השקעתי בכך מחשבה רבה. האנטי-דתיות גם היא דת במובנים מסויימים.

אז למה בכל זאת עשינו את הפעולה הזאת? כנראה, משום שאנחנו לא רצינו להיות חריגים, לפחות בתחום הזה, שאינו נראה לנו חשוב במיוחד. יש לי תחושה עמוקה, שרוב החילונים שעושים ברית לבניהם, יודו ש-א' הם לא רוצים להיות חריגים ו-ב' הם לא חושבים שברית מילה היא פעולה כל כך אכזרית.

במילים אחרות, המילה אצל חילונים היא פעולה מנוגדת למסורת היהודית, זו ששימרה את החריגות במשך אלפיים שנה כמעט!

בכך היא מצטרפת למגוון של התנהגויות לא הגיוניות שמקובלות בהרבה תרבויות בעולם - הליכה על עקבים, יישור או סילסול השיער, פירסינג, קעקועים, ניתוחים פלסטיים, לבישת ביגוד לא נוח, התנזרות מיחסי מין, ועוד ועוד. כל הדברים האלה נעשים, בעצם, מפני שהם מקובלים. אנחנו כנראה לא יצורים כל כך רציונליים כפי שניתן לחשוב, ואצל כל אחד זה מתבטא בכיוון אחר. גם בכך אנחנו לא שונים מהגויים!

יש לי כנראה עוד הרבה נושאים לויכוח איתך אבל זה לא הדף הנכון. וממילא אף אחד מאיתנו לא ישתכנע. כאמור, לא יכולתי להתאפק.

שליחה על ידי הדתיה* » 08 מרץ 2002, 01:42

לעדי רן -קודם כל סחתיין על מה שכתבת, קראתי את זה בטח באותה מהירות שכתבת...(מהר הכוונה) אני עדיין לא משוכנעת שהקדשת מספיק מחשבה למחשבה שצריך להשקיע בארוע כזה של כריתת איבר בגוף תינוק (אתה יודע מה, גם חתך באצבע שלו שזה הרבה פחות אכזרי אסור לעשות "סתם"...)
לעצם העניין- לגבי בקי - כל אנשי היקום הם בדרך כלל מיוחדים ונחמדים (חוץ מכמה שלא) אבל מה לעשות ומסתבר שהעולם אינו באמת אוניברסאלי- וסוף המאה הקודמת רק הראה ביתר חדות את הצורך של בני האדם בשיוך אתני (אף אם לא דתי במובן המקובל)- הראיה לכך היא בריה"מ שהתפרקה וכל מיני עמים שהרכיבו אותה, רבים עד עכשיו על לאומיותם וייחודם כעם.זה כנראה התירוץ לעריכת ברית אצל חילוניים. אבל מה שמפחיד הוא שבעצם אינך רואה מניעה שניעלם כיהודים ונשאר סתם כאנשים מיוחדים ונפלאים- אבל אתה מבין ודאי שהכוונה היא לבודדים ולא ממש לעם. כשהייתי בפולין לפני כמה זמן ראיתי על קירות ביכ"נס (ששימש כאורווה לנאצים אז לכן איכשהו נשמר)בעיירה שכוחת אל ממש, על הקירות כתובות עם תפילות מהמאה ה-16, אותו הנוסח שאני וכל עם ישראל מתפלל על פיו. יש משהו מרגש בלהיות חלק מעם , יש לך עבר ויש לך הווה (והלוואי שיהיה גם עתיד, אינשאללה) והם דומים , אם לא זהים. יש בזה טוהר(לא ציני!), ותחושה טובה שאנחנו לא כאן רק ל-70-80 שנה ואח"כ זהו (שמעתי לגלוג לגבי הנשמה היהודית, היית פעם בתקשור?.?....)אלא מתגלגלים איפשהו ושבים לתקן ולעזור.
מה דעתך?

לדתיה
הרבה זמן לא נכנסתי לדף הזה ופתאום ראיתי את כל התגובות.

ובכן, אני אנסה לענות לך.
אינני מכירה אותך ואת נסיבות חייך אבל אני חיה בארה"ב בין נוצרים באזור דתי למדי. ויש הבדל גדול מאד בין יהודים לנוצרים. נכון שהבסיס המוסרי הוא דומה אבל דרך ההסתכלות והפרשנות היא שונה.
אני יהודיה כי אני חיה את חיי באופן יהודי.
אין לי מושג אם חיית בחו"ל בין נוצרים והתענינת בדת שלהם (אני כן) אבל הנצרות והיהדות מאד שונות. (בפועל)

לגבי המצוות, כאן מדובר בפרשנות אישית. יש את ספר התנ"ך ויש את כל הספרים האחרים.
אני חושבת שאני מקיימת את מצוות האל כפי שהוא ציווה אותם ואני משנה את מה שלא נראה לי רלוונטי אחרי הרבה בדיקות והתלבטויות, את כל ה"מצוות" מעשה ידי אדם אני משאירה מחוץ לסף הדלת שלי.
אני לא יודעת למה לא להדליק אור בשבת או לא לאכול בשר חזיר נותן לך הרגשה שאת יהודיה טובה יותר ממני או צודקת יותר או נאמנה יותר למקור (??) אבל אני בהחלט לא מרגישה ככה ואני חושבת שההרגשה שלי היא מה שבאמת חשוב פה ולא פרשנות זו או אחרת של מישהו אחר.
כמי שחיה בארה"ב אני רואה הרבה סוגים של יהדות ואת הכבוד והשלום שהזרמים השונים מקיימים בינהם ומאד נהנת מההרמוניה.

סתם דוגמא: ביקרנו בבית כנסת רפורמי בשבת והילדים מאד השתעממו ואני נאלצתי לצאת איתם לחדר אחר שלא יפריעו והפסדתי בגלל זה את רוב הטקס. בסוף הטקס ניגשה אלי אחת המישתתפות שנוהגת לבקר בבית הכנסת באופן קבוע ושאלה אותי אם אני מכירה בית כנסת ששייך לזרם הקונסרבטיבי ושיש בו שמרטפיה לילדים כדי שההורים יוכלו לשבת בטקס בלי הפרעות. איפה בישראל יש סיכוי שיקרה דבר כזה?

אז אני מבינה, בקי- שאסור בכלל לדבר איך על שום דבר גנטי או מתגיירים וכו'- כי אם לא צריך לגבר בשפה דתית אחת- נהיה כנראה מגדל בבל משוכלל- וראי לדוגמא- מה מצב ההתבוללות בארה"ב. וכן, אני מכירה טוב את התיאולוגיה הנוצרית- יש שם אכן הרבה יותר "חופש" ופחות חוקים- אבל זה לא משכנע אותי שזה יותר נכון- לא בטוח שדת צריכה לבסס את האידיאולוגיה שלה על פלורליזם מוחלט- יש אושיות שצריכות להיוותר בלתי נגועות על ידי איש, אחרת אנחנו- כמיעוט אתני- נעלם פשוט- וזה דבר שאסור, לדעתי שיקרה.
את מבינה- הלכה אמא של קונסטנטין הקיסר ושכרה פונדק וקבעה כל מיני מקומות קדושים לנצרות שישו כביכול היה בהם ופעל וכו'- במרחק הליכה או דהרה קלה מהפונדק שלה- שהיה ממוקם באיזור הגוגולתא בירושלים- עכשיו זה נורא קדוש לנוצרים. אח"כ בנה הקיסר קבע את הנצרות לדת רשמית באמפריה הרומית וכך נהיו המון נוצרים בעולם- שרוב חייהם הדתיים הם ללכת לכנסיה ביום ראשון .
אנחנו הרבה הרבה פחות מהם ולכן צריכים לשמור על עצמנו ותורת האלוהים שלנו- יותר מהם.

לדתיה,
גם אני לא נכנסתי לדף זה (ובכלל לאתר) זמן רב, ועל כן העיכוב בתשובה.

לעניות דעתי לא התייחסת לרוב דברי (אולי בגלל מהירת הקריאה?

)
אני שמח בשבילך על כך שהיהדות שלך גורמת לך לתחושה טובה - בין אם זה ממניעים דתיים או סוציולוגיים, זה באמת לא משנה. אני מניח שגם לאחדים מהכותבים האחרים כאן, יש תחושת ייחוד הגורמת להם ליהנות מהיותם יהודים - אם כי המנהגים והאמונות שלהם עשויים להיות שונים משלך. וזו אולי המשמעות האמיתית של להיות יהודי.
אין לי לגלוג לגבי נשמות בכלל, מי שרוצה יאמין במה שמתאים לו. אבל שימי לב להקבלה בין הטענה על עליונות_ הנשמה היהודית (כלומר: כל גוי הוא נחות, ולא משנה כמה "חיובי" הוא) לטענה ההפוכה, על _נחיתות הנשמה היהודית (הפכי את המילה "גוי" ל"יהודי" במשפט הקודם). מטענות כאלה, הגיעו במאה הקודמת וגם לפניה, למסקנות מעשיות איומות. אני משתדל להאמין שאנו כיהודים נרחיק מעשים כאלה מקירבנו. לכן יש להצביע גם על משמעות הרעיונות שאת העלית.

כל זה לא קשור לכותרת הדף... בהזדמנות צריך לערוך את הדיון הזה לדף אחד.

דתיה - הבוז שגילית כלפי יצירת הנצרות נכון גם לגבי היהדות, כנראה... כמה קברי שייחים בארץ כבר הוכרזו כקברי צדיקים? בטוח יש עוד המון דוגמאות...
הבא נניח לעצמנו להיות מיוחדים בעיני עצמנו, ולנוצרים להיות מיוחדים בעיני עצמם... לא טובים יותר, לא רעים יותר, "סתם" מיוחדים.

אני באמת בזה גם לנושא הקברים הכביכול מקודשים של הצדיקים- אגב מנהג שהשאילו יהודים מאחיהם ה...מוסלמים דווקא. ההבדל הוא שאף יהודי לא ממש קבע בעצמו את הקברים הללו באופן שרירותי, כמו אותה אם אמיצה של הקיסר... גם אני לא זוכרת שהיהודים החליטו להמיר דתם של רבים ולגיירם- בדומה למעשי הבן שלה.

מנהג קברי הצדיקים לא הגיע מהמוסלמים, אלא הוא עתיק הרבה יותר - עוד מלפני הדתות המונותאיסטיות (דתות של אל אחד). באופן כללי ניתן לומר שספיריטואליזם (פולחן רוחות המתים, כמו השטתחות על קברי צדיקים) ואנימיזם (פולחן חפצים, כמו בקמעות או חפצי קודש) הם הדתות העתיקות והפרימיטיביות ביותר. גם בימינו לרוב הדתות יש אלמנטים ספריטואליסטיים ואנימיסטיים.

לדתיה (תקראי לאט ותנשמי לפני שאת עונה, זו לא תחרות)
הדרך הקלה ביותר והעלובה ביותר להיות צודקת (לפחות בעיני עצמך) הוא על ידי זילזול בזולתך.
ממה שכתבת אני משערת שלא באמת התנסית באמונה הנוצרית, זה נשמע יותר כאילו את מדקלמת דברים חד צדדיים ששמעת או קראת איפשהו.
אני לא רואה את העליונות של היהדות על הנצרות או האיסלם או הבודהיזם או בכלל. דת ואמונה הם משהו סובייקטיבי לחלוטין. מה שחשוב הוא האדם שמאחורי האמונה.
זה מגוחך בעיני שאת כבת לעם קטנטן בעל אמונה דתית מסויימת מעלה על נס את גדולתו ועליונותו של העם הקטנטן הזה.
אם באמת היינו כל כך מוצלחים כולם היו רוצים להיות יהודים. אני משערת שחמשת המיליארדים שחיים בעולמנו ושלצערם אינם יהודים, לא יסכימו איתך.

זה באמת כל כך חשוב לך להיות יותר צודקת מכולם?
אני מרגישה מאד בנוח עם האמונה הפרטית שלי בלי להשוות אותה לאחרים. לא לזו שלך ולא לזו של שכנה שלי שהיא נוצריה אדוקה.

אני לא פוחדת מפתיחות והתנסות, להיפך. מאז שהתחלתי לבדוק את הנושא בפרספקטיבה רחבה (שכללה ביקורים קבועים בכנסיה) האמונה הפרטית שלי התחזקה ואיתה גם הקשר ליהדות.
בישראל נהוגה בהקשר הדתי גישת ה "הכל או לא כלום" בעולם הרחב אנשים כבר הבינו שאפשר לחיות אחד לצד השני ולא רק אחד על חשבון השני.

אם את באמת רוצה להכיר את אורח החיים הנוצרי אני אשמח לספר לך על החוויות האישיות שלי (שהן כולן טובות).

לבקי !
אני חושבת שמאד קשה להיות יהודי ושלכן לא כל המיליארדים בעולם רוצים להתגייר. לקיים את המצוות (.גם אלו שנראות לך לא רלוונטיות ולכן את לא מקיימת אותן- או שבעיקר אלו...)
לגבי נושא הצדק שלי שלך או של מישהו - אני יודעת שזה קשה להבין אותנו הדתיים- אבל אנחנו מאמינים שיש ערבות הדדית לעם ישראל- (הקטנטן אבל הכנראה לא שולי)ושמה שאת עושה או לא עושה משפיע על כולנו ועל גורלנו.
אני יודעת שאת יודעת שיש מי שמכוון - אז אני נוטה להרגיש עכשיו שאם הוא מכוון אותך לחשוב באופן מסוים ואותי אחרת- יש גם לזה משמעות, כמו להרבה הרבה דברים אחרים ביהדות- וכמו ברית המילה (וככה אנחנו מתקשרים לדף הזה!)
ולשאלתך- לגבי הנצרות. לא , ממש לא הייתי אף פעם. בכל זאת אני חושבת שאם אנחנו מאמינים שיש תורה אחת ואל אחד והם מאמינים שיכולות להיות 4 גירסאות לאמת שלהם (האוונגליונים)אז אולי אנחנו יותר אמינים ? ואולי זו נחשבת התנשאות יהודית שבגללה יש אנטישמיות? ואת הידע שלי על הנצרות שאבתי גם מהברית החדשה (יש לי את זה בבית)

רק הערה היסטורית:
היו תקופות לא מעטות בהיסטוריה שהיה כדאי להיות יהודי.
בתקופות אלה התגיירו קבוצות שלמות, כגון כל העם הכוזרי.
קבוצות רבות התקרבו ליהדות, חלקן גם נטמעו בין היהודים במשך השנים (ביתרב, למשל).
מוחמד הכיר את היהודים וכתוצאה מהיכרות זו ומהכבוד להם והקינאה בהם הוא המציא את הדת שלו, שמבוססת כולה על היהדות והתנ"ך, תוך "עיבוד" חופשי שלהם לתרבות שלו, למטרות שלו ולאפשרויות שלו.
היו גם אפיזודות בתולדות העם היהודי שבהן ניסינו לגייר אחרים, או סתם צירפנו אותם (ובדור הבא כל הילדים כבר היו חלק מאיתנו).
מאז ימי עזרא (שיש הסוברים שהיה בכלל סוכן פרסי, שמטרתו היתה לצמצם את גודל האוכלוסיה היהודית) יש בעמנו דגש הפוך, על התבדלות ועל "טוהר הגזע" (כן, אנחנו המצאנו את הרעיון). למרות זאת, כאמור, הצטרפו אלינו רבים רבים במשך הדורות, לא רק ביחידים אלא, כאמור, גם בקבוצות שלמות.

לכל היהודים המבולבלים והמבולבלות השם ירחם עלינו!!!!
ברית מילה היא אחת מהמצוות היקרות שזכינו להם, אומנם לילד כואב כשחותכים את בשר העורלה שזה חתיכת עור, עור בלבד,ול"רחמניים" שמרחמים על הילד ומתחילים לחשוב עם "השכל הגדול" שלהם ומחפשים פיתרונות לעקוף את המילה חלילה,חדשות לי לכם ---- אתם אכזריים-- אכזרים יותר ממה שאתם יכולי לתאר.ולמה? כי אתם מונעים מהילד השפעות רוחניות גדולות שמיועדות לילד (לדוגמא: ברכות), אך לא יכולות להגיע אליו כשהקליפה הסרוחה הזו על האיבר שלו.
אבל - שכחתי אתם החכמים , אתם מצוצי אצבע טיפשים,יש לכם ספקות לדבר שמתקיים דורות על דורות בעמנו (ואפילו גויים למדו מאיתנו בדבר , רק שאצלהם אין באקט זה שום קדושה בכלל), דורות על דורות זה ימשיך להנהג בישראל, שעל זה יש משנה והיא : "ועמך כולם צדיקים" זה נאמר כי ישראל מקיימים את המילה ואפילו מי שעדיין לא בדיוק דוס, אלא סה"כ יהודי!!!
אז --אדון ,גברת ניכבדים-- אם התבלבלתם אני מבין בדורנו הרבה מבולבלים,על רע יגידו טוב ועל טוב יגידו רע- כך התנבאו נביאינו הקדושים,ואני בסה"כ יהודי שכואב לראות את אחי היקרים מתבלבלים כלכך עד שהם גורמים רעה ליקר להם מכל -- בנם.
משיח עכשיו!!!!!! תפתחו את העיניים תסתכלו סביב -- הנה הנה משיח בא !!! ברית מילה מוצלחה .

לפלוני אלמוני,
שפע ברכות מסורות לך.
אכן זה חדש לי, וכנראה גם לכל שאר המשתתפים בדף הזה,
שהברכות נכנסות דרך המקום שממנו הוסרה העורלה.
האם זה חל גם על הברכות ששלחתי לך לפני שלוש שורות?
מעניין גם אילו השפעות רוחניות נוספות נכנסות דרך אותו הבשר החשוף.
האם זה כולל את האינטליגנציה? אכן, שמעתי נשים מתלוננות על כך שגברים חושבים עם הגליל התחתון במקום עם הראש. האם הסרת העורלה משפרת את החשיבה?
האם, לחילופין, ההשפעות הרוחניות המדוברות הן השכלה?
אני שואל בגלל שלא שמעתי עדיין על אף מוסד השכלה לאברים נימולים אשר מסרב לקבל אל בין כתליו אברים שלא נימלו.
למעשה לא שמעתי עדיין על אף מוסד להשכלה אשר מיועד להחדיר השכלה דרך הבשר החשוף. מוסדות ההשכלה שאני מכיר מנסים ללמד דרך המח, אבל אני מבין מדבריך ששיטה זו - נכרתה מעם ישראל בגרזן או בתער מוהלים.
לסיום, אני מעוניין להפנות את תשומת לבכם לאתר נוסף על ברית מילה - הדף של חופש על ברית:
(מלת אזהרה - אם אתם משוכנעים שאתם רוצים למול את ילדכם - אל תיכנסו
לאתר הזה: הוא לא ישכנע את המשוכנעים, אבל הוא יגרום לכם להרגיש רע עם ההחלטה למול את הילד)
http://www.hofesh.org.il/alternatives/[po]brit mila[/po]/brit mila.html

עודד לבנה,
הידוע גם כ- דודעודד (דוד של גל שרון ואחיו)

פלוני אלמוני,
הנה אתה גם כאן.
איזו סובלנות, איזה כבוד לאדם באשר הוא, איזה הסבר פנים, אילו ביטויים, ממש דרך ארץ. אבל מבלי ששמתי לב השתכנעתי בצדקתך. בצדקת דרכך. ברור לי שאיני היחידי. למעשה מתהווה כאן קבוצה לא מבוטלת של תומכיך (הם קצת פוחדים להחשף כי אנחנו עוד לא מספיק חבר'ה - אבל אל תדאג, נודיע לך כשנחליט להקים תנועה לאומית). לא אתפלא אם אשמע שיש כאן כמה נשים שהחלו בסתר לסרוג כיפות לבעליהן. שוב, בסתר בינתיים כי אתה יודע, כל פעם שגעון אחר, חינוך ביתי, ועכשיו את סורגת כיפה. אבל לאט לאט רבים "מתקרבים". שמעתי על ילדה אחת שבטעות נישקה את המזוזה בנוכחות מישהו זר. האמת לא קרה כלום. לא כעסו, אפילו לא התייחסו לזה.
מזעזע נכון. אבל אין דבר, הם עוד יתקרבו גם. ואז ידעו שזה לא קורה סתם.

אין לך מושג כמה נשים בקהילתנו המבולבלת התחילו לחשוב ברצינות על הנחת תפילין. השפעותיך כאן נכרות בכל תחומי החיים. הספיק לקרוא אותך פעמיים על מנת להשתכנע. הנך כל כך נחרץ ויודע. בטחונך העצמי כל כך ניכר מכתיבתך הקולחת. דברי כיבושין והאדרת כבוד מבצבצות מבין שורותיך.

למד אותנו, השכל אותנו, תן לנו כוון.

אנא...

לפלוני אלמוני, אני ממש לא מאמינה לך שאתה חילוני. אני מבית דתי ויודעת לפי הסגנון הדיבור שלך שאתה דתי.

אז למה 'פלוני אלמוני'? תבוא כמו שאתה, דתי .. לא צריך להסתתר אם אתה רוצה להטיף לאידיולוגיה שאתה מאמין בה

שרה,
פלוני אלמוני הוא לא דתי ולא חילוני. הוא בתחפושת של דתי, הוא "מקיים מצוות", הוא מעלה טענות ומדבר כמו דתי, אני בטוח שהוא גם נראה כמו דתי.
אלא שבפנים, אין כלום. אמונתו היא צרור משפטים שהוקלטו מבחוץ. בפועל אין שם כל אמונה.

בתוך סביבתו הוא נוהג כאחד האדם. ברומא התנהג כרומאי.
בתוך עצמו אין כל אמונה הנובעת מנסיון חייו, אין אידאות אלא לשאת חן בפני אלה שנראים בפניו כל כך חשובים ויודעים.

ואיך הוא יכול לבוא בתור דתי. מי שבא להטיף ליהדות מתועשת, ממוסדת, יהדות הנבנית על התכחשות למי שאתה והשפלת עיניים בפני הממסד החברתי הדתי, איננו יכול לעמוד בזכות עצמו ולומר - זו אמונתי.

לפלוני אלמוני (הדתי כביכול)
אני מתביישת שאתה קורה לעצמך יהודי.
לא יכול להיות שאתה ואני שייכים לאותו עם.
אתה כל כך עלוב.
אני מרחמת עליך.
אתה צריך לעזוב הכל מייד ולחזור בתשובה. איבדת את כל היהדות שבך. השם לא מרחם על רשעים.
תתבייש.

אני כן מלתי את תינוקי. והיה קשה מאד, והיה מיוחד מאד. ואף אחד לא באמת ידע למה מלים עד שהמוהל שלנו, ע"פ בקשתי, הסביר לנו את המשמעות של המילה. הברית נערכה בבית, בדיוק באותו המקום בו תינוקי נולד, בבריכה וללא מיילדת. תינוקי ינק עד רגע קטן לפני שסוף סוף הטקס החל וכל בני משפחתי הקרובה חיבקו אותו ומילאו אותו באהבה. לא היה לי קל להתכונן לרגע, אם בכלל הייתי מוכנה. כל אותו הבוקר אחזתי אותו במנשא אחרי שהחלטתי שלמרות כל התכונה וההתרגשות שלי הכי כדאי שיהיה צמוד לאמא לחיזוקים אחרונים לפני המילה. בדיוק בצהרי היום הגיע המוהל הקבליסט. בעודו מסביר לציבור הקטן שנאסף בביתי על משמעות המילה ואחרי שקראנו בזוהר ואחרי שתינוקי שבע, הסנדק השכיב אותו על ירכיו, אחז בירכי העולל חזק והחלה המילה. לתומי חשבתי שהקיצוץ הוא מהיר. בחרדה גוברת ראיתי את ההליך. לא משתי מתינוקי שבמהירות בכיו עלה וגבר באופן שמן הסתם לא הכרתי קודם. צפיתי בכל המילה הנוראה בכל 4 השלבים, וכל אותו הזמן מלמלתי דברי חיזוק עבורו. בשלב מסויים כיסיתי את עיניי כי כבר לא יכולתי להיות שם. ידי האחת נגעה בילדי עד שהכריזו על שמו. הוא חזר אליי מותש ואומלל לקראת יום ארוך של שינה טרופה והתעוררויות ובכי קורע לב שכל שיכולתי לעשות היה רק לאחוז בו, להבטיח לו שיותר לא אתן לשום כאב לגעת בו. להעביר לו אהבה וריפוי ושוב לבנות בו את האמון בי שהייתי בטוחה שחש כי הופר. בן זוגי ההמום והלא יהודי שיתף פעולה ויצא לקבור את הערלה ליד היכן שקבר את השילייה. היום נרגע. החברים אכלו את כל מלאי המטעמים שאחיותי עזרו לי בהכנתם. המוהל נכנס לחדרנו ואמר שהברית הייתה מיוחדת מכל שהכיר. "מי הם האנשים האלה?" שאל. "משפחה? חברים?" הגברים פצחו בשירה מיוחדת. כסא אליהו מלא ההוד עמד בגאון עם הבורדו והזהב עוד ימים ארוכים אחר כך, רוחו מציעה עידוד וריפוי.
ילדי בכה עוד קצת במשך היום ולעת ערב נרגע, נרגע כאילו כלום לא היה. הריפוי המנטלי החל אז ובן זוגי היקר חיזק ואמר שמזלו של ילדי שיש לו אותי לנחם, להחזיק קרוב, לא להניח לשניה, לאט לאט עד שנמחק זיכרון הטראומה אחרי ימים רבים.
ביום כיפור האחרון, רק ימים מס' לאחר הברית כאבי קוליק תקפו את תינוקי. מייד קישרתי את הכאבים עם הברית. גם לפעמים היה מתעורר בבכי קצר שאותו תיארתי כזיכרון ורשמי הגוף מהמילה. כאבי הקוליק שהראו שבני רגיש במע' העיכול שהיא לפי הרפואה הסינית המקור לכל בעיות הבריאות עד גיל 7, הסתיימו כמו בקסם כאשר הפסקתי לאכול
ה-כל! וניזונתי רק משקדים תמרים וממי שומר.
ביהדות, גם אם הגבר אינו נימול, הוא עדיין נחשב יהודי, אם כי יש מן עונש שנקרא כרת והוא -חובתו של יהודי לא נימול לבצע איזושהי מילה בבגרותו.
לפי הקבלה, המילה היא לא מה שידענו עד כה! (הגברים הנוכחים בטקס שלנו לא ידעו את הסיבה האמיתית!) כי אם ליצור פתח לאלוהי, משמע- הרוח, הטוב, הקדוש לחדור ולהגיע עד לעמקי הגוף הגשמי ולאפשר לאדם לבחור בדרך האור. העורלה היא המנחה (המזון) המוצע ליושבי הצד האחר שראשי התיבות שלהם יוצרים את המילה -נחש- כמו לאמר- הנה לכם המעט הזה, עכשיו עזבו אותנו ואת הרך הנולד. הסמליות הזו משרתת קיום ברמות אנרגיה גבוהות ועלומות.

בסופו של דבר, במציאות שאין לה סוף, כאמא גשמית לא אוכל להבטיח עכשיו שגם לילדי הבאים נערוך מילה, כי ההכנה וההחלטה הושלמה אחרי שנים! ארוכות של תהיה ובדיקה ומחשבה. אני יודעת ומודעת לכך שאולי פשעתי כנגד בני ברמה כלשהי, ואילו בתוך תוכי אני מרגישה שדווקא הענקתי לו משהו מיוחד ועלום ואלוהי. גם בפסיכולוגיה וגם בסיינטולוגיה החוקרת את הנזק המנטלי המצטבר שנגרם לאדם, גורסים כי נזק כלשהו אומנם הופך לנזק אם ישנה חזרה רבה על טראומה מסויימת, אולם יש אפשרות לעזור לחוויות לפתוח ולשחרר פלונטרים ברמה הרגשית.
לסיום- ילדי נולד למציאות הזו להורים האלה ולבחירות שלנו.
אני מרגישה יותר נינוחה עם המופלאות שלו, עם ההתקרבות וההליכה שלי לכיוון הרוח. מעשיי נבחנים היטב ולחלוטין לא על פי המסורת, כי אם, כמו שבן זוגי אומר שבעולם הזה יש עלינו אחריות מסויימת בין אם נרצה ובין אם לאו.
באהבה אמיתית לכולכם שם שנמצאים יום יום. כיף לחזור.

לפי הקבלה, המילה היא לא מה שידענו עד כה! (הגברים הנוכחים בטקס שלנו לא ידעו את הסיבה האמיתית!) כי אם ליצור פתח לאלוהי, משמע- הרוח, הטוב, הקדוש לחדור ולהגיע עד לעמקי הגוף הגשמי ולאפשר לאדם לבחור בדרך האור.

אני מתקשה לנסח את תגובתי כך שתהיה דיפלומטית, אבל אני מבקשת בכל זאת להעיר, שלא כדאי לקבל כאמת מסיני כל מיני המצאות ופרשנויות מיופיפות שמומצאות חדשות לבקרים או במהלך ההיסטוריה על ידי כל מיני גורמים דתיים בניסיון "למכור" את המצוות להדיוטות (הדיוט - מי שאינו בקיא באותו תחום). אנא. תגידי שהבדותה הדמיונית שלו מצאה חן בעינייך, אבל הורס אותי ניסוח שממנו משתמע כאילו הוא אמר את "האמת".

לפי הקבלה, המילה היא לא מה שידענו עד כה! (הגברים הנוכחים בטקס שלנו לא ידעו את הסיבה האמיתית!) כי אם ליצור פתח לאלוהי, משמע- הרוח, הטוב, הקדוש לחדור ולהגיע עד לעמקי הגוף הגשמי ולאפשר לאדם לבחור בדרך האור.

אז משם זה נכנס?

תגובתי הראשונה לדברים הכתובים היתה סערת רגשות.
אחרי שניות מספר גיחכתי לעצמי. ההדיוטות, זכותם לחשוב כרצונם.
אין לי את הזמן כרגע, ויש לי את התבונה לדעת שאת האמת כל אחד מגלה בתורו, אם ניתנה לו הזכות.
ורק כדי ליישר את הטרנד האנטגוניסטי במעט, הדת היא לא הקבלה.
הדת היא הפרשנות האנושית היומיומית, מעין האמצעי להשגת המטרה- רוחניות גבוהה, מילוי האחריות הכלל עולמית של האנושות (כן,כן) ועוד.
הקבלה היא השפה והערך בו אסופים סודות הייקום.
כמובן שמי שלא מצא או מסכים עם האמת האחת (ובהכרח האמת הבסיסית, המוחלטת, הנצחית) לא ילך בדרכה, אבל, כנאמר בקבלה
נשמתו תחזור שוב ושוב לקיום הגשמי (תיקון) כדי לזכות באפשרות להפוך למכיל את הרוח בצורה הגבוהה ביותר.
אני מסכימה שבעולמנו המתקדם הטקסיות המסתורין התורה והתשבע"פ נראים ברברים, לא במקום ולפעמים חסרי חמלה, אבל לפעמים האדם- ידיעתו של המעבר, מה לעשות, חסרה במעט.
אם נקשיב טוב טוב לתוך עצמנו, מעבר לפחדים, למחסומים, נשמע את הדרך לאמת, אחרי שחקרנו קצת או יותר מסביב. בין אם את הבראבו ובין אם את הבוז.

את מה שכתבתי למעלה כתבתי אחרי ש"הקשבתי טוב טוב לתוך עצמי". זאת האמת שלי והיא כמובן איננה מחייבת איש חוץ ממני.
נורא קל לברוח שוב ושוב אל ההסברים הקלושים בנוגע לרוחניות ובאמצעותם להתמודד, כביכול, עם כל אוולת.ההסברים האלה הם הבעיה האמיתית כי יותר מדי הם מסיחים את הדעת מהעניין האמיתי ואולי בגלל הסחת הדעת הזו הרבה מדי אנשים טרם הגיעו לשלב הרוחני המופלא הזה המאפשר לצרוח במלוא גרון:
"גוועלד.המלך הוא עירום".
האמת היא שגם אני לא תמיד ראיתי עד כמה המלך מגוחך.אבל האסימון נפל והיום כל כך מוזר לי שלא כולם רואים זאת
אבל לא נורא.יש תקווה. אולי.

. העורלה היא המנחה (המזון) המוצע ליושבי הצד האחר שראשי התיבות שלהם יוצרים את המילה -נחש- כמו לאמר- הנה לכם המעט הזה, עכשיו עזבו אותנו ואת הרך הנולד. הסמליות הזו משרתת קיום ברמות אנרגיה גבוהות ועלומות
אני דווקא יכולה לראות מהיכן זה בא. ואולי גם דברים אחרים. אלא שמוטב שהדברים אכן יהיו יותר ברמה הסמלית ופחות ברי סיכון שהוא ממשי מאד כאן ועכשיו. דווקא למי שהסמלים וההסברים הרוחניים חשובים לו צריכה להיות עדיפות גבוהה להתאמץ ולמצוא את הדרך המתאימה לימינו לקיים את הברית.
הרי אותם שאינם מקבלים ממילא את הסמלים לא יטרחו לחפש להם ביטוי הולם. והמעשה המתקיים עדיין היום, סיכון תינוקות רכים ופגיעה שאיננה מובנת, לא לאורך ימים יוכל להמשיך ולהתקיים.

שלום לכולם.
לדעתי, ואני אדם מאמין, חשוב לימול כל זכר לפי המצווה עלינו. גם אנשים ש"אינם מאמינים" - חשוב שימולו את בניהם. זוהי אחת המצוות הכי בסיסיות ביהדות, מצוות כמו כשרות, נישואין, שגם אנשים לא דתיים מקיימים. צריך להדגיש שזהו מייחד חשוב של העם היהודי. כאשר אנחנו מניחים לגורמים המייחדים אותנו כעם אנו מאבדים זהות. העם היהודי ללא צביון דתי מינימלי יפסיק להתקיים כעם. ביטול ברית המילה הוא עוד דרך במסע אל התבוללותנו בשאר עמי הארצות. אם לאנשים יש משמעות לקיום העם היהודי חשוב שיקפידו לפחות על המינימום. מה הכוונה בלהיות יהודי? אדם שחושב שבכל זאת אנו נבדלים מהגויים צריך לחקור זאת בעצמו - מדוע הוא נקרא יהודי? ומה זה אומר?
מדינות העולם המודרני - ארה"ב, צרפת, גרמניה, אנגליה ודומיהם - מתקיימות כמדינות עצמאיות אך ורק בגלל ההיסטוריה שמחברת את האזרחים. למדינות אלו אין דת המייחדת אותן ומגדירה אותן. אנו - הגרים במדינת ישראל, אנו - היהודים, קשורים זה לזה הן מבחינת ההיסטוריה של עמנו והן מבחינת הדת היחידה שמגדירה אותנו. מדוע אנו לא נחזור לספר ההיסטוריה שלנו, מדוע לא נהיה פטריוטים של העם שלנו ושל המדינה שלנו - מדינת היהודים? מי שמבין את סיבת ברית המילה (רמז - התשובה נמצאת בשאלה) מבין שהכוונה היא לא להתעלל בבנים הפעוטים אלא להביא אותם בברית ובקשר שהיה קיים מאז אבות האומה והעם וימשיך להתקיים בידי היהודים.

איתמר - ברית המילה היא מנהג מקובל בארה"ב (באחוזים הולכים ויורדים, אך עדיין רבים הנוצרים הנימולים שם), וגם באיסלאם מקובל למול את הבנים (ובמקומות מסוימים גם את הבנות). אם כך - איך מנהג זה מייחד אותנו כיהודים? בנוסף, כפי שכבר צוין למעלה, מה איתנו, הנשים? גם אני לא עברתי מילה...
ואם הזכרת את ארה"ב שמתקיימת בזכות ההיסטוריה המשותפת, זו מדינה שבה בבירור חיים זה לצד זה, כאמריקאים גאים ופטריוטים להחריד, נימולים ולא נימולים, בעלי תרבות סינית, היספאנית, אירופית, ועוד ועוד ועוד ועוד.
כמו כן, כאדם לא דתי, איני מקיימת כמעט אף "מצווה" שבין אדם לאלוהים (מצוות מוסר, בין אדם לחברו, אני משתדלת מאד לקיים, למרות שלא כמצווה. חלק מהמצוות בין אדם לאלוהים אני מקיימת כמנהגים אבל לאו דווקא באופן שעומד בחוקי הדת). לא נראה לי סביר, שאחת המצוות (מילה שאין לה משמעות עבורי) הבודדות שכן אקיים, היא דווקא מצווה בעלת השלכות כל כך גדולות על אדם אחר. נכון שזכותי המלאה "להחליט עליו" (וכולנו עושים זאת לגבי ילדינו הקטנים, כל הזמן) ובכל זאת - אם איני רואה לנכון לשמור על כשרות, למה שאקפיד דווקא בנושא המילה?

איתמר, מדוע דווקא המילה היא המצווה שמקיימים באדיקות החילונים הישראלים? כל מחללי השבת, אוכלי השינקן והפיתות בפסח, שיום כיפור הוא חג האופניים להם ולילדיהם, כשזה מגיע לנושא המילה, ייהרג ובל יעבור. האם באקט הזה טמונה יהדותי? האם זה הדבר היחידי שבכוחו לאחד בינינו בישראל של היום? אני חושבת שזה מעיד עלינו (החילונים) לרעה, העובדה שהמצווה היחידה שאנו מקפידים עליה נעשית בבשרו של אחר, והיא אלימה כלפיו (בין אם מסכימים על התכלית או לא).
החברה היהודית מלוכדת בעיניי בכוח השפה (המשמעותית גם ליהודים בתפוצות), בכוח המלים שכתבנו, בכוח ההיסטוריה המשותפת עד לימי התנ"ך, בכוח הקשר לארץ ישראל ובכוח הערכים (מישהו זוכר דבר כזה?). מה רע בעשרת הדברות, למען השם?
ברור לי למה אדם מאמין ושומר מצוות מל את בנו. פחות ברור לי למה אדם חילוני עושה זאת, ולמה חברה חילונית מקדשת את זה. אני סבורה שדווקא זה שאנו נאחזים במילה בתור הגורם המלכד, המכנה המשותף, אנו מזניחים את שאר ההיבטים שהזכרתי ותרבותנו כיהודים הולכת ומתנוונת.
ההחלטה למול או לא למול מחזירה אותי אל זהותי כיהודיה, ממה היא מורכבת? וגם, באיזו מין חברה יהודית הייתי רוצה לחיות? התשובות לשתי השאלות לא כוללות בהכרח את ברית המילה.

יש נקודה נוספת לגבי העדפתה של הברית כמצווה המאחדת- מי שמחליט אם לקיים את המצווה אינו האדם הנושא בה. הילד הרך אינו יכול לחוות דיעה בנושא. לעומת זאת, כל מצווה אחרת, יכול אדם בשלב מסוים בחייו לבחור האם לקיים אותה, אם לאו. יכול להיות שדווקא בגלל העובדה שההחלטה היא לגבי אדם אחר (ועם כל האהבה שבעולם- התינוק הוא עדיין מישהו נפרד במידה) יותר קל להחליט- כך טוב, או אחרת?

איתמר, ברית מילה היא אקט אלים, ברברי, וחסר כל טעם, כל קשר בינו לבין אלוהים, מקרי לחלוטין, אני מציע לך שתפסיק לעטוף את הדעות והמחשבות שלך בממבו גמבו' הזה ותתחיל לחשוב, אתה אנחנו, אנשים פרטים שרק רוצים לחזור הביתה בשלום, מה לנו ליחוד היהודי, מה לנו ולהמשך קיומו של העם היהודי, ולמה זה צריך להתבטא דוקא בזרגים שלנו ושל בנינו, האם תכלית קיומנו (כיהודים) היא להעביר איזו מסורת ואוסף של טקסים ארכאים, (והיהדות מלאה בטקסים שכאלה) לאורך הדורות, האם הקיום שלנו הוא בעצם מרוץ שליחים, בשביל זה כל הטרחה?

חילונים- האמנם?
אנחנו חילונים. איננו שומרים שבת. איננו מתהלכים בכיסוי ראש. ועוד כהנה וכהנה. אבל אנחנו צמים ביום כיפור (ולפעמים גם בתשעה באב). אנחנו מכירים את כל התפילות. אנחנו עושים קידוש בערב שבת, ומדליקים נרות ועושים הבדלה בצאת החגים. אנחנו מפרידים בין חלב לבשר. ושומרים כשרות. והולכים לבית הכנסת בחגים. ואנחנו מלים את ילדינו. למי שתוהה, זה לא בהכרח קשור לאלוהים. או לאמונה. זו מסורת, מבית אמא. ומדוע היא חשובה? כי זו הסיבה שאנחנו כאן, בארץ ישראל. זו הסיבה שהושמדו ששה מליון יהודים בשואה (מי שאינו מסכים כי בגלל/בזכות השואה הוקמה מדינת היהודים וכן מי שמבחינתו אפשר לחיות בכל מקום, לאו דוקא בארץ ישראל- בבקשה. אני לא מתווכחת. נראה לי כי הודעה זו אינה מיועדת עבורו). כי היו יהודים. כי שמרו מצוות. לא בגלל האף הגדול שלנו, או נטייתנו להשתלט על הבנקים. בגלל ייחודנו. נוכל להפסיק הכל, ולהיות כמו כל העמים (מישהו דיבר על דולר במקום שקל, שמות בינלאומיים? חוגי אנגלית מגיל שלוש?) ונוכל לשמור על עצמנו. אם נהיה ככל העמים, ונתפזר באירופה, האם לא תתרחש שוב השואה? האם לא ירימו גבה ויאמרו שוב "היהודים הללו?". עלינו לשמור על עצמנו, על ייחודנו, על בנינו.
אילן- לרשום כי לברית המילה אין קשר עם אלוהים הוא קצת... איך לומר... נו... בראשית, יז, פסוק יב.

ששה מליון יהודים הושמדו, לא רק בגלל שהם היו נימולים. היו לכך עוד כמה סיבות. ואם בחקירה מחודשת המילה מתחילה להסתמן כמעשה ברברי, אני יעשה את זה לבן שלי בגלל שהושמדו ששה מליון יהודים? ואם ששה מליון נרצחו בגלל הברית מילה, אז זה נראה לי סיבה ממש טובה למה לא לעשות.
האם לדעתך לאבולוציה של התודעה אין מקום ביהדות? ראה וקדש ואל תשאל שאלות? אפילו הרמב"ם לא חשב ככה.
אם לא קראת עדיין את אף-מילה שרני כשר ערך, ממליצה לך בחום.

א.ילת - האם אין דרכים אחרות לשמור על ייחודנו, מלבד חיתוך התינוקות בגיל 8 ימים? האם זה הדבר היחיד המבדיל אותנו? ואיך אפשר לומר שהמילה מבדילה אותנו משאר העמים אם כל המוסלמים וחלק מהנוצרים בארה"ב מלים גם כן?
לאיים בשואה נוספת אם נפסיק למול את ילדנו זו, איך לומר, הפחדה חסרת בסיס. הגיע הזמן להפסיק לפחד, לפקוח את העיניים, ולעשות בחירות מתוך ידע ומודעות.

א.ילת, לפי תיאורך אתם לא חילונים.

שמירת השבת חשובה יותר ליהדות מאשר המילה. אז איך זה שאתם כן מלים אבל לא שומרים שבת?
אם אתם מרשים לעצמכם לבחור איזה מהמצוות תקיימו ואיזה לא, אז תסלחי לי, למה "לשמור" דווקא על המצווה הברברית והנבזית מכולן? נבזית, מפני שהיא בגופו של מישהו אחר, תינוק קטן וחסר ישע שתלוי בך לחלוטין ואין לו כל אפשרות להציל את עצמו.
ולא אלוהים הוא שקבע את ברית המילה. בני אדם קבעו.
וכמו שכבר אמרו כאן - זה ממש לא מייחד יהודים. טענה זו מגוחכת במיוחד במדינת ישראל, שבה המילה רק מחברת אותנו יותר לבני דודינו ושכנינו הקרובים, המוסלמים מכל הסוגים. אין לי שום דבר נגד אחווה עם המוסלמים, נהפוך הוא, אבל דווקא באכזריות?

למי שמאמין שכל מה שכתוב בספר בראשית הוא אמת מסיני ושאלוהים בכבודו ובעצמו עסק בחיבור הספר הזה:
זה מזכיר לי איך בפרוייקט החלל האמריקאי הכינו טקסטים לשלוח לחלל לצורך פגישה עם חייזרים.
הם הכינו אותם באנגלית.
לא עלה לרגע על דעתם שאולי חייזרים לא יודעים אנגלית. אולי בכלל מתקשרים בצורה אחרת...

אם לאלוהים אין קשר לברית מילה אז למי יש?
תבוא הברכה על ראשו של כל מי ששם סימן שאלה ליד כל סימן קריאה.
ככה צריך.

לדעתי הסיבה שיותר חילוניים עושים ברית מילה מאשר שומרים שבת היא

כי לשמור שבת זה כל שבוע וכל החיים להתאמץ מחדש וברית מילה זה"חד פעמי" (גם אם מתחרטים... קחו לתשומת הלב)
כי שבת אתה שומר בעצמך וברית מילה אתה עושה למישהו אחר
כי , ואולי בעיקר, את גדר שמירת השבת מישהו כבר פרץ וזה נורמלי. אף אחד לא יגנה אותך אם לא תשמור שבת . אבל לא לעשות ברית מילה זה עוד טיפ-טיפה חדש ולא מוכר ונראה כמו איזו פריצת גדר נוראה ומפחידה.

תיכף, עוד שנה שנתיים , זה יהיה פשוט. כמו נישואים אזרחיים , כמו לקנות פיתות בפסח בלי להתבייש, כמו שכבר לא נזהרים לאכול בשקט ובלי להרעיש עם הסכו"ם ביום הכיפורים.

אם כל מי שמתלבט ומפחד יצטרף... אז לא יהיה ממה לפחד.

למי יש קשר לברית מילה?
למוהלים שבזמנם הפנוי משמשים גם כשוחטים, הממסד הרבני,
בעלי אולמות?, קיטרינג, חברות כמו שילב, רב קט וכו' (תלושי שי למתנות ומוצרים לתינוק שאת רובם לא היתם קונים בדרך כלל כי או שהם מיותרים או שהם יקרים מדי.

בראשית יז, פסוקים יא-יב.
"ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני ובינכם; ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא".
בוודאי שצריך לעשות בחירה מתוך ידע ומודעות. שבת אפשר לשמור ואפשר להפסיק. כיפה אפשר לחבוש ואפשר להסיר. (גם אחרי רצח אפשר לחזור בתשובה אבל זה ענייין לדיון אחר). מילה, לעומת זאת, היא חד פעמית. היא סמל ואות לברית בין היהודים ובין אלוהם. היא נשארת לתמיד. חקוקה בבשרנו. עולים חדשים שלא מלו אותם בילדותם עורכים ברית בבגרותם. אם תרשו לי אביא דוגמא דמיונית ואספר על אביה של שרה, מ"עשו" למאיר שלו שעם התגיירותו ערך מילה, ובאבן צור דווקא.
קיימים גם מוסלמים שעורכים מילה. וגם אמריקאים. וגם אחרים. ובכ"ז הצליחו הנאצים לזהות את היהודים לפי כלי זינם המהול.
קשה לי להתווכח על מי כתב את התנך ומי מאמין לקשקוש הזה ולמה. יתרה מזאת, אין לי כוונה לעשות זאת. זה התנך שלי, ואותו אני קוראת.
אורית ג'- i rest my case.
נישואים אזרחיים, חמץ בפסח, הפיכת יום כיפור ליום רגיל כל אלו הופכים אותנו להיות כאחד העמים. מתבוללים. ואז תקרוס מדינת ישראל (באופן תאורתי, גם אם לא פיסי). לשם מה אנחנו כאן? לשם מה הוקמה מדינת ישראל? לשם מה הושמדו יהודים בשואה? לשם מה נרדפנו אלפי שנים? מדוע יש לנו מלחמה עם הפלסטינאים? מדוע הפחד ממלחמה עם עיראק שרוצה להשמיד דווקא את היהודים בארץ ישראל?

והתשובה לכל השאלות שא.ילת שואלת היא: ברית מילה!

א.ילת , מה זה "לשם מה הושמדו יהודים בשואה"? למה את שואלת את זה אותי? אני השמדתי אותם?
אני מבטיחה לך נאמנה שלמי שהשמיד אותם לא היה אכפת כלל וכלל אם הם נימולים או לא. הם הושמדו כי היו מהגזע ה"לא נכון".
ואם את מאמינה שהתשובה לכל השאלות ה(מוזרות בעיני, אני מודה) היא ברית מילה או אלוהים... אז לדעתי הגיע הזמן (שלך) לקצת חשיבה ביקורתית. אם אני הייתי מאמינה באלוהים ובמצוותיו והייתי רואה שמה שהוא דורש ממני זה לאפשר למישהו לחתוך את התינוק שלי ולמצוץ את דמו (ככה עושים ברית מילה כשרה) הייתי או מפסיקה להאמין או ממשיכה להאמין אבל מסרבת לקיים את הברית הזו .

א.ילת,
כל דבר שאנו עושים הוא חד פעמי.
בחירת הזוג, הכניסה להריון, הלידה, הנקה, נשיאה, כל סוג של התנהלות בחיינו (עם ילדים או בלעדיהם) היא חד פעמית.
בכל רגע אדם צריך לבחור כיצד לפעול, וזהו רגע חד פעמי, שימשיך להדהד וללוות אותו.
כל התיחסות לילד משולה לחציבה באבן, משהו חד פעמי, ומכאן הרצון לקדש כל פעימה בחיינו, לעשות את הטוב ביותר.
ייחודה של המילה איננה בחד פעמיותה.
יש לדון במושג המילה, ברעיון שהמילה מייצגת, שהוא הדבר החשוב.
הימולו ליהוה, והסירו עורלות לבבכם - ירמיהו פרק ד'
המילה היא גילוי הפנימיות , הסרת הקליפה וחשיפת האמת הפנימית.
מילת הלב היא הרעיון הנשגב.
אלו שלא נימולים בבשרם יכולים להיות נימולים בנפשם, ולהפך - הנימולים בבשרם לא בהכרח נימולים בלבבם.
החיבור של גוף ונפש הוא הפשר, הוא הפתרון, ולכן המילה הפיזית.

איפה העניין שמייחד אותנו כעם. עם סגולה ולא עם כשאר העמים. נכון, ברית-מילה זה לא הדבר היחיד שמבחין בינינו לבין עמינו, אבל, תסכימו איתי, זה חלק גדול. למה לזרוק את הייחודי והמיוחד לפח? אם כבר ניתנה בידינו הזכות לעשות ברית-מילה, אז למה לוותר?
כידוע, לא רק היהודים עושים ברית-מילה. גם הערבים, למשל, חותכים. ההבדל הדק הוא, שאנו, היהודים, גומרים עם זה בגיל קטנות והעולל שהופך עם הזמן לגבר (גבר שבגברים) לא זוכר את הכאב. בעוד שהערבים מבצעים את הברית בגיל 13, כך שודאי ובודאי הם זוכרים את הכאב. מה גם שזה גיל שבו נעשים מעט חרדים ומבויישים. לא נעים. (גם ככה כל מנהגיהם וחייהם פרימיטיבים בעיניי. מזל שלא נולדתי שם).
אם כבר בוחרים שלא לעשות ברית-מילה אז גם לא ללכת למקווה לפני החתונה. והרי יש בזה משהו כל-כך זך, מרגש וקסום בעיניי, מאשר סתם להגיע אל החופה, כלומר למסיבת החתונה. בעצם, אז למה לעשות חופה וקידושין?
הוי אולי כבר נסחפתי מדיי. אבל רק התכוונתי לתת קצת חומר למחשבה לפני שמתקדמים קדימה ועושים מה שבא לנו לראש. בקצב הזה לא נשמור על דתינו.

בעוד שהערבים מבצעים את הברית בגיל 13,
לא מדוייק. כיום, רובם עושים ברית מילה בגיל שבוע-שבועיים-חודש...

כך שודאי ובודאי הם זוכרים את הכאב
מחקרים מראים שגם תינוקות זוכרים כאב (בכלל, לאו דווקא מילה) וכאב גורם לשינויים בגנים...

בעצם, אז למה לעשות חופה וקידושין?
בשנים האחרונות, יש עלייה גדולה במספר החתונות האלטרנטיביות...

יפה. השאלה היא האם זה מה שאנו רוצים להביא על עצמינו.
ואולי זה שייך לדף אחר - לשמר את מה שיש לנו או לפתוח דרכים חדשות? לא יודעת. צריך לחקור, לבדוק. מהן ההשלכות העתידיות?

צפיחית,

גם ככה כל מנהגיהם וחייהם פרימיטיבים בעיניי.

כך גם כמה מנהגים יהודיים בעיני, כמו תרנגול הכפרות.
אני מניח שבעיני רבים הברית היהודית היא מנהג פרימיטיבי. כמו שקראו לזה בסיינפלד "הטלת מום טקסית במתחרה העתידי במשפחה פטריאכלית".

ברית-מילה זה לא הדבר היחיד שמבחין בינינו לבין עמינו, אבל, תסכימו איתי, זה חלק גדול. למה לזרוק את הייחודי והמיוחד לפח?

לא ממש קראת את כל הדף והקישורים ממנו, נכון?

לגבי המקווה, צפיחית:
לי זו נראית חוויה מרתיעה ומפוקפקת, ההיפך מאשר לך.
גם אמא שלי, גם אחותי וגם אני (לפי סדר החתונות

) לא הלכנו למקווה מעולם, ואנחנו ממש שמחות על זה.

לי זו נראית חוויה מרתיעה ומפוקפקת
מפוקפקת זו המילה שהיתה חסרה לי (תודה, בשמת).
אני שמחה שעוה"ד לא ביקש מקווה לפני החתימה על החוזה...

כמו שאומר שניאור עינם, חרדי לשעבר והיום קיבוצניק ומרצה למחשבת ישראל:
"אין שום צורך שהיא תקפוץ לבריכה ושלושה רבנים יציצו לה".

אבל, כמובן, מי שרואה חוויה מזככת בשטיפה באותם המים שזיככו כבר מאות נשים לפניה, ונושאים איתן את שרידי הזיכוך, מוזמנת להתענג על המקווה בכל הזדמנות (בלי קשר לנישואין).

שליחה על ידי .מי* » 18 מרץ 2004, 06:11

חסרה לי בדף הזה התייחסות לפן המיסטי של המילה.
יש אנשים שעושים ברית לתינוקם לא מפני שכך נהוג חברתית, אלא מפני שעל פי הקבלה יש להסרת העורלה השלכות מרחיקות לכת מבחינה מיסטית.
אינני מומחית בקבלה, לצערי, אבל אנסה להוסיף כאן את המעט ממה שידוע לי בענין. לפי הקבלה השפע האלוהי קיים מסביב כל הזמן, בדומה, נניח, לאור, והוא המספק לנו את אנרגיית החיים שלנו. השפע האלוהי הזה הוא בלתי משתנה, אבל האדם יכול להיות פתוח אליו יותר או פחות, בדומה לבית שאפשר לסגור את חלונותיו בפני האור או לפתוח אותם. על מנת להתחבר לשפע האלוהי ולאנרגיית החיים, עלינו לפתוח את החסימות המונעות ממנו להגיע אלינו. לכן, למשל, נהוג לנטול ידיים בבוקר. על פי הקבלה (ובדומה, אגב, לפי הרפואה הסינית) כשאדם מתעורר אנרגיית החיים חוזרת לכל הגוף אך לא לידיים (אצל הסינים, למיטב ידיעתי, גם לא לרגליים). לכן הידיים נחשבות "טמאות" בבוקר. זוהי טומאה הדומה לטומאת המת, עד שמחזירים אליהן את אנרגיית החיים ומסירים את החסימה (הטומאה) באמצעות נטילת ידיים באופן המסויים שפועל, על פי הקבלה, להשבת האנרגיה הזו. בדומה, המקווה איננו "בריכה", ואין זה משנה לצורך הענין כמה נשים טבלו בו ואם מימיו נקיים במובן שאנו תופסים מים "נקיים". על פי הקבלה למים מסויימים יש את הכח להסיר את החסימות כאשר טובלים בתוכם בצורה מסויימת, ולמרות שהמים נדמים לנו כמי אמבטיה לכל דבר וענין הרי שהשוני ביניהם אינו נופל, מבחינת הקבלה, מההבדל בין תמצית-באך לסתם ברנדי.
והנה, על פי הקבלה, העורלה מהווה חסימה קשה מאד, חסימה המונעת מן התינוק להתחבר לשפע האלוהי ולאנרגיית החיים, וכל זמן שלא מסירים אותה, התינוק מנוע במידה רבה מלהנות מן השפע הזה. פעם היה לי חומר כתוב אודות הנושא הזה, דברים שאני מצאתי מעניינים מאד, אבל לצערי אין אותו אתי ואני לא יכולה להעלות אותו כאן על הכתב.
על כל פנים, בזמנו, ובהיותי אדם יהודי ואמוני כפפתי את ראשי בפני הידע העתיק הזה ומלתי את בני.

כאשר מסירים את העורלה נותרת רקמה פצועה ואח"כ צלקת. האין היא חוסמת את השפע האלוהי ?
ואיך תינוקת מתחברת אל אותו השפע??, אני מקווה שלא דרך הרקמה הצלקתית שנותרת לאחר הסרת הסרת הדגדגן.
<נהר, שלא מרשה לבתה לנקב את האזניים>

על פי הקבלה, העורלה מהווה חסימה קשה מאד
נו, באמת.
היהודים מטפחים אופנה של הסרת העורלה שהיתה נפוצה בחלק גדול של העולם שהקיף אותם, ואחר כך ממציאים תורה שזה יהיה כתוב בה עם סיפור מיתולוגי למה אנו עושים ברית מילה (הסיפור על ה"ברית" שבמילה) ועם ציוויים קדושים. ואחר כך ממציאים תורה מיסטית שבנויה על "אופנת הפירסינג" שלהם ובה כמובן מפתחים עוד יותר את הנושא של העורלה הטמאה והחובה הקדושה להסירה - וכל זה בגלל המחיר הגבוה של המילה והצורך המתמיד להכריח דור אחר דור לעולל דבר כזה לתינוקות שלו.

תגידו לי, ממתי אנחנו מאמינים לפרסומת?

אני רוצה להביא ציטוט מתוך כתבה שהתפרסמה אתמול ב"זמנים מודרנים" בידיעות אחרונות ונקראת שאלת הברית
"רחל (30), העוסקת בפיתוח תוכניות לימודים, לא היססה לרגע עם לידתו של בנה הבכור לפני שש שנים. "במקרה יצא שלמדתי בזמן ההריון ב'אלול' על עניין המילה ונורא התחברתי לכל-מיני משמעויות עמוקות שהועלו בקורס", היא מספרת. "היתה התייחסות אל העורלה כאל חסימה, היתה מחשבה על שבירת העיגול, יציאה מאיזשהו מעגל לצורך גדילה וצמיחה ומעבר לזה. אני באמת ובתמים מאמינה בחוכמה העתיקה, ואיני חושבת שהחשיבה המודרנית יכולה להיכנס לזה. "בעיני, סרבני הברית הם חלק מאופנה שתחלוף, שקשורה לפסיכולוגיה של הגנה על הילד מפני טראומות. הגנה קיצונית שמונעת ממנו התנסויות ומצמצמת את יכולת ההתגוננות שלו. כל תחליפי הכאב שאנחנו מחפשים ומוצאים, גורמים לכך שאנשים חיים פחות בחיבור עם החיים, ועם הסבל שמה לעשות, כרוך בהם. בעיניי, צריך לגעת בכאב, להתקרב אליו, להתמודד איתו, כמובן בגבולות הסביר, משום שהפחד ממנו גורם לנו לבנות סביבנו חומות".
מאור, בנה של רחל, הגיע לטקס ברית המילה שלו ללא אמצעי הרגעה והמילה בוצעה בגופו ללא כל אילחוש. למרות זאת, מספרת רחל, בכיו לא נמשך זמן רב, "הוא ישן הרבה אחרי הטקס" ולדבריה "קם למחרת כמו חדש".

<רני, ברשעות מסוימת, מנסה לתאר לעצמו מה תרגיש רחל כאשר יבצעו בה ניתוח להסרת עורלת הדגדגן שלה, ללא הרדמה, (אצל רופא! אצל רופא! מה אתם מתנפלים?!) ואולי ישחררו בכך כמה מחסומים שהיא עדיין נושאת עמה לגבי מושגים כגון "חיבור עם החיים", "לגעת בכאב" ו"סבל שכרוך בחיים". ובכל מקרה, בטוח רני שרחל תקום למחרת כמו חדשה (הא, הא, הא)>

מי, דווקא יש כמה התייחסויות לזה למעלה. זה בסדר שלא קראת את כל הדף הארווווך הזה, נוותר לך. בכל אופן, לגבי מה שכתבת: העורלה מהווה חסימה קשה מאד, חסימה המונעת מן התינוק להתחבר לשפע האלוהי ולאנרגיית החיים
את באמת חושבת שמשם זה נכנס???

שליחה על ידי .מי* » 18 מרץ 2004, 15:23

קודם כל אני חושבת שבסביבה המתייחסת בסובלנות לרעיונות כמו פנג שווי, רייקי ופרחי באך, תיקשורים עם לבן, משלוח אנרגיות וירטואליות זה לזה וסיפורים קוסמיים,
מוזר לפסול פתאום בגסות רוח את חכמת הקבלה

נהר שליט, לשאלתך, לא, צלקת אינה חוסמת את השפע האלוקי
זה לא קשור. זה כאילו תשאלי אם דופנות החותמ-מרחבי לא עוצרות את האנרגיות הכלואות בו.
ובנות מבחינה קבלית מחוברות אל השפע באופן אחר

בשמת, אכן נכון, יש ביהדות היבטים היסטוריים ופוליטיים
ולצערי הם הגורמים לנו, כנראה, לשפוך את התינוק עם המים, ומתוך עוינות לממסד הדתי ולהיבטים הפוליטיים וההיסטוריים של הדת להתעלם מחלקים אחרים, האוצרים ידע עתיק ורב כח שעבר בעמנו במשך שנים רבות.
"נו, באמת?" אפשר לומר על כל דבר שלא יודעים שנראה מוזר בהתחלה. כשסיפרתי לא מזמן לבתי שתינוקות יוצאים אל העולם דרך הבטן של אמא, היא אמרה: "אמא, די, תספרי לי את האמת"

לרני, הקשר בין מילת גברים ובין מילת נשים הוא מבחינתי סמנטי ודמגוגי. אני לא מכירה את ההנמקות של הדת המוסלמית לענין הזה. אבל אני יכולה לומר לך, מתוך פתיחותי, שלו הייתי יודעת, למשל, שקיים ידע עתיק לפיו אם אמול את דגדגני אצא נשכרת מבחינות מיסטיות, היה עלי, לדעתי, לבחון את הענין במונחי תועלת והפסד (על פי התועלת המובטחת ומידת סבירותה מול ההפסד הצפוי ומידת חומרתו). מה שכן, אני מתארת לעצמי שגם אם הייתי בוחרת באופציה העתיקה, הייתי מעדיפה לא לעשות זאת בתנאי שטח מחרידים

שליחה על ידי .מי* » 18 מרץ 2004, 15:31

רגע, ויונת
אולי פספסתי, אבל כל מה שאני מצאתי זה איזו התהלמות לא ברורה בענין
ואני מקווה שאני לפחות לא מתלהמת
ולשאלה האם אני מאמינה בזה - כן, אני מאמינה בזה

ועוד משהו שאני רוצה לומר, בקשר לאוצרות שבחכמת הקבלה, שיש בה הרבה מאד דברים שהיו יכולים לדבר כאן אל הרבה אנשים. תפיסת הרפואה לפי הקבלה, למשל, בדומה למה שרבים כאן מאמינים, היא שמחלות הגוף הן תמיד ביטוי למצוקות הנפש, ושאפשר לרפא אותן בפניה ישירה אל מצוקות הנפש. יש שם הרבה ידע על דמיון מודרך, על השימוש באותיות כצנורות להתחבר באמצעותם לשפע האלוהי, על תזונה נכונה, על מדוע אכילת בשר (גם בשר כשר) מזיקה לרוחניות ויכולה לעכב התפתחות רוחנית, ועוד ועוד (הזכרתי פה רעיונות שעלו באתר בהקשרים אחרים).
אני מציעה למתנגדים-אוטומטית לבדוק את החסימות שלהם (-:
אם רק הייתי מבינה בזה! הייתי יכולה לפתוח פה דף "באופן טבעי לפי חכמת הקבלה!

_קודם כל אני חושבת שבסביבה המתייחסת בסובלנות לרעיונות כמו פנג שווי, רייקי ופרחי באך, תיקשורים עם לבן, משלוח אנרגיות וירטואליות זה לזה וסיפורים קוסמיים,
מוזר לפסול פתאום בגסות רוח את חכמת הקבלה_
ההבדל הוא שבכל מה שהזכרת לעיל לא פוגעים פיזית באדם אחר.

.מי היקרה.
לא התכוונתי כמובן לפגוע במישהו שחושב כמוך, ואני באמת מתקשה למצוא את ההתלהמות בדברים פה (אלא אם כן התלהמות פירושה לנסח משהו נחרץ נגד מה שאת חושבת).
ובקשר להשוואה בין מילת נשים ומילת גברים - את מוזמנת לקרוא את "כאן" www.af-mila.org.il בקובץ מאמרים בחלק של מילת נשים, שגם הסיבות וגם התוצאות הן עקרונית אותו הדבר.
ובנוסף, יש מספיק דוגמאות מתרבויות אחרות בהן מייחסים לפעולות שונות (כולל, אם אני הולך לקיצוניות מהעבר, הקרבת קורבנות) סיבות מוצדקות מיסטיות. אז נכון, הרי לא תוכלי לעשות סקר ולהחליט מה מתאים לך, מה עוד שאלו תרבויות לא-לך, אבל ברוב המקרים אנו מתייחסים בשאת-נפש ל"סיבות מיסטיות מוצדקות" הכוללות פגיעה פיזית ממש, כמו שריפת אלמנות בהודו ונקמת דם מוסלמית וכד', אז אין שום סיבה אמיתית שנתייחס אחרת לפעולות כאלו, דווקא בתרבות שלנו, ובעיקר כאשר מדובר ב חיתוך-ברוטאלי-של-העור-לאחר-קילופו-מהבשר-של-איבר-המין-של-תינוק-בן-מספר-ימים-מבלי-להרדימו-קודם-לכן (או במילים אחרות "מילה").
אבל שוב, היות שמדובר במעשה תרבותי, ובתרבות שלנו אנשים שעושים מעשים כאלו נשארים חופשיים ולא נכנסים מיד לבית סוהר (בניגוד למשל לנשים שמבצעות מילת נשים בצרפת וכן נענשות שם על מעשה זה), הרי שכנראה שנאלץ לקבל זאת כעובדה. מצערת אמנם, אבל עובדה.

שליחה על ידי .מי* » 18 מרץ 2004, 20:09

טרה, אינני בטוחה שאת צודקת.
נכון אמנם שהפגיעה בענין הברית היא פגיעה מאד ויזואלית, יורד דם וכו', אז היא בולטת יותר, אבל אנשים פוגעים בילדיהם ובאחרים בשל אמונות שונות ומשונות ללא הרף, פגיעות שלעתים ויזואליות לא פחות (למשל, רמדיה. למשל, אם שמסרבת לחסן את ילדיה (ובסוגרים, אני דווקא נגד חיסונים) והילד נפגע כתוצאה מכך), ולעתים לא ויזואליות אבל יתכן שיותר מזיקות (שיטות חינוך כל מיני, למשל. תסכימי אתי שיש שיטות חינוך שהן הרסניות לתינוק יותר מברית).

רני, בענין ההתלהמות, לא הבהרתי עצמי נכון - לתגובותיכם (שאחרי הודעתי) התייחסתי בתור "לדחות בגסות רוח". את ה"התלהמות" ייחסתי דווקא להתייחסות קודמת בדף הזה לצד המיסטי של הברית מן הכיוון החיובי, שנאמרה בטון מתלהם למרות שעם התוכן אני דווקא מסכימה.

עוד לא התעמקתי בחומר על מילת נשים, אבל אני עדיין חושבת, שאם הייתי משתכנעת שלמעשה הזה יש תוצאות מיסטיות הרות גורל מבחינתי, למשל, שאם
לא אעשה זאת אני מנועה מלהתחבר לשפע האלוהי, יתכן והייתי שוקלת זאת:
יש נשים שכורתות את שדיהן מראש כדי למנוע סרטן השד, ויש כאלה שחותכות בהם סתם בשביל היופי; יש אנשים ונשים שמוכנים להתנזר ממין כל ימיהם, כדי להגיע למעלה רוחנית; אנשים הולכים רחוק מאד בשביל להשיג מטרות נעלות בעיניהם, והואיל וחיים רוחניים וחיבור לשפע האלוהי הם מטרה נעלה בעיני אני מוכנה להשקיע בענין די הרבה ואפילו לקחת אי אלו סיכונים (כלומר, סיכון מחושב שיתכן ואני עושה שטויות סתם).
אשר לתרבות לא לי, אני רואה כל תרבות כתרבות לי, בהיותי בן אנוש תרבותי היכול לבחון את הדברים ולנסות לאמץ לעצמו את האמת מתוך שפע התרבות האנושית שהתאספה במשך אלפים בשנים. אף כי אכן נכון, שאני נוסטלגית יותר, קרובה יותר ונוחה להאמין יותר לגרסת אבותי.

לדעתי כל אדם מוצא את הדרכים שלו לשפע האלוהי, אין לי התנגדות גם לדרכים קבליות. ההתנגדות שלי היא לכפיה של דרך, באקט פוגעני ובלתי הפיך, על בריה חסרת ישע.
וסליחה אם זה נשמע תוקפני, הכוונה היא רק להביע עמדה חד משמעית.

אני מסכים עם נוהר שהעיקר כאן הוא שעושים משהו בלתי הפיך למישהו אחר. הרי לגבי עצמי - אני חושב שמותר לי לעשות כל דבר, שהרי אני אדון מוחלט לגופי. אבל באשר לגופם של אנשים אחרים, ובעיקר ילדי שהם תחת חסותי ואחריותי, עלי לשקול היטב כל דבר שהינו בלתי הפיך. נכון, גם פגיעה נפשית יכולה להיות בלתי הפיכה, אבל שני עניינים שליליים לא הופכים אף אחד מהם לחיובי.
האם בגלל שיש מסורת רבת שנים לגבי חיתוך איבר המין, ואף אמונות מיסטיות לגבי זה, עושים את הפעולה למוסרית?
ואם אחליט מחר לפתוח מסורת של כריתת האוזן השמאלית של כל ילדי כדי להעלות אותם לדרגה רוחנית גבוהה יותר - מישהו כאן יתמוך בי, לא-כל-שכן מישהו מהרשויות?
ובכל מקרה, המצב כרגע הוא שחוקי לעשות מילה לבן. אבל, חשוב שכל אב ואם ידעו מה התוצאות, ויהיו בטוחים שיש להם סיבה ממש טובה לכך.
לצערי, רבים האנשים שעושים זאת ללא שקילת הסיבות והתוצאות.
וזה חבל!

שליחה על ידי .מי* » 18 מרץ 2004, 23:44

אני מסכימה עם רני שצריך להיות בטוחים לענין הסיבה הממש טובה, לגבי כל מה שעושים ועם ילדינו בפרט, ולכן היה חשוב לי להוסיף בדף הזה את ההיבט המיסטי, שהוא סיבה בעלת חשיבות עליונה ביותר בעבורי, ועשוי אולי להיות סיבה בעלת חשיבות שכזו גם עבור אחרים.

לא נראה לי שהדגש פה הוא בענין של "בלתי הפיך". בכל מקרה, מה שרק לא נעשה, ולכל כיוון, לא נוכל להמנע מלעשות דברים בלתי הפיכים לילדינו. החל בהבאתם לעולם ועד לכל יתר הדברים, קטנים וגדולים, שאנחנו עושים עמם. טיפולים רפואיים, אלטרנטיווים או לא, תזונה כזאת או אחרת, חינוך כזה או אחר. הרי גם את "לא לעשות ברית" אפשר לראות כמעשה פוגעני ובלתי הפיך. על פי התפיסה שבכך את מזיקה לילדך, הרי שזה פוגעני בדומה להימנעות מלנתח ילד שזקוק לניתוח. ואם נניח שהילד יגדל ויחליט למול את עצמו בהיותו בן עשרים, עדיין קיים מבחינתו נזק בלתי הפיך בשל העובדה שהוא היה לא נימול עד גיל עשרים. אין באפשרותנו, לדעתי, להמנע מלפעול פעולות בלתי הפיכות, ואף כאלה שילדינו עלולים לראות בהן בעתיד כפוגעניות או כאלה שבמבחן האובייקטיבי של האמת המוחלטת הנן חסרות שחר ומזיקות. אנחנו משפיעים בליוני השפעות על הילדות שלהם. הרי זה בלתי הפיך! בקיצור, אנחנו פועלים כל הזמן, וללא הרף, פעולות בלתי הפיכות על ילדינו. פולשניות ולא פולשניות. זוהי מהות אחריותנו כהורים: להשפיע. אם לא נשפיע בכלל, הרי זה עצמו נזק בלתי הפיך. לכן לא נראה לי שהדגש פה הוא על הענין של הבלתי הפיך.

מה שהופך את הברית למוסרית בעיני זו אמונתי הכנה שבכך אני פועלת לטובת ילדי. לכן, אגב, אני רואה גם בעובדה שאתם אינכם מלים את ילדיכם פעולה מוסרית, שכן אין לי ספק שאתם פועלים לטובת ילדיכם. למיטב הבנתי, ולמרות כל ההסתמכויות המדעיות שמתנגדי הברית נסמכים עליהן, דומני כי גם אתם בשורה התחתונה פועלים מתוך אמונה - אמונה כנה שאין באי-המילה כל נזק. הרי אינכם יודעים זאת בוודאות, ממש כשם שאני איני יודעת בוודאות שאכן יש בה תועלת. כל שביכולתנו לעשות, הוא לשקול את האינפורמציה ואת האמונות שבידינו ולפעול בהתאם בצורה שנראית לנו משרתת הטוב ביותר את ילדינו. נמצא איפוא, שכל אחד פועל על פי אמונתו, וכל אחד נוטל על עצמו את הסיכון העגום, שאם הוא טועה בגישתו, הרי הוא כפה נזק מיותר על ילדו.

מי יקרה, אין ספק כי את פועלת מתוך אמונה שלמה שאת עושה את הטוב ביותר עבור ילדך.
אם זה נושא הדיון אז זה סיכומו.

אבל אם במילה אנו עוסקים אני לא מסכימה עם דבריך שאנו עושים פעולות פולשניות על ילדינו ללא הרף, אפשר להמנע מהן כליל (מנסיוני הדל). לגבי הנזק באי-מילה יש מיליארדי עדויות חיות.
<מתוך כבוד רב לאלוהים ולצלמו נהנים בני משפחת שליט משלמות הבריאה ומודים לאדוני כי טוב>

מסכים עם .מי וגם עם נוהר.
והלואי וכולנו נבצע כמה שפחות פעולות בלתי הפיכות על ילדינו (ועל עצמנו). גופניות ונפשיות.
והלואי וכולנו נשקול היטב לפני החלטות כאלו. ניתן את הקרדיט הגדול ביותר שניתן לילדנו שיכולים להחליט עבור עצמם. ובמקומות שאי אפשר - בסופו של דבר אנחנו נחליט!
תהיה ההחלטה אשר תהיה!

שליחה על ידי .מי* » 21 מרץ 2004, 04:18

נהר שליט,
אחרי שקראתי את דבריך נוכחתי לדעת כי אכן נושא הדיון כאן מבחינתי הוא אכן שניים -
ראשית, להעלות על הכתב את האפשרות שלמילה יש השפעה חיובית חיונית על האפשרות של התינוק להתחבר לאנרגית החיים, ולפיכך הנה צעד הכרחי על מנת להבטיח את שלומו והתפתחותו
ושנית - להעלות על הכתב את האפשרות שמי שמל את בנו עושה זאת מתוך אמונה שלמה שהוא עושה את הטוב ביותר עבור ילדו, ולא רק מתוך אי בירור העובדות או לחץ חברתי או מניעים בלתי רלוונטיים אחרים, המופיעים בדף הזה לכל ארכו

והערה מתודית: אשר למיליארדי העדויות החיות, דומני כי לענייננו לא ניתן לראות בהן הוכחה לאי נכונות התפיסה הקבלית שהזכרתי למעלה, לפיה "אי מילה פוגעת באפשרות לקבל שפע אלוהי", שכן על פי הקבלה הדבר נכון רק לגבי תינוקות יהודיים, ועדויות יהודיות, כידוע, לא מתהלכות בינינו במיליארדים (לו היינו סינים, הכל היה כנראה יותר פשוט).

מנהג הברית צווה על היהודים על ידי אלוקים?

שליחה על ידי .מי* » 30 אפריל 2004, 05:40

בתורה, ספר ויקרא פרק י"ב ג' כתוב:
"וביום השמיני ימול בשר ערלתו".
זאת עובדה.

אם השאלה היא האם אלוקים נתן ליהודים את התורה הזו או לא, ובכן, זה כנראה נתון פה, רחמנא ליצלן, לויכוח.

העורלה- מתוך האתר ברית מילה בקבלה
על - פי הקבלה חלק העורלה אין לו שורש וקשר עם עץ החיים והאנרגיה המחייה את העורלה שייכת למערכת של סוף. העורלה במהותה היא קליפה מוחלטת, שאין לה תיקון. ולכן כחלק מתהליך התיקון הכללי שלנו אנו צריכים לתקן גם את גופנו ולהפוך את הרצון של הגוף ממודעות של לקבל לעצמו בלבד למודעות של לקבל על מנת לתת. העורלה מבטאת את הכוח של השטן בעולם שלנו ולכן, לאחר הטקס, צריכים לקבור אותה באדמה. גם פעולה זו, מטרתה, להפחית את כמות האנרגיה השלילית שביקום ולאפשר יתר בחירה חופשית בטוב.

לא פיזיולוגיה ולא מיסטיקה אבל

למה זה נקרא 'מילה' אם זה באיבר המין

למה כורתים ברית (לא רק ברית מילה) אם זה הסכם שאמור להתקיים לעד

אני אנסה לענות לשאלה השניה, למרות שהתשובה גדולה ונפלאה מהיכולת שלי לנסח אותה במילים.

נקודת מוצא: התשובה ניתנת מנקודת מבט של אדם מאמין, למי שאינו מאמין יהיו הרבה נקודות שיוכל לחלוק עליהם. אבל המטרה כאן אינה לשכנע משהו מבחוץ, אלא לתת תשובה אמונית לאדם המאמין.

אתחיל בכך שאחד העקרונות החוזרים ביהדות הוא שלא משאירים מגדלים פורחים באויר. לכל עיקרון רוחני ישנו ביטוי מוחשי ולכן ברית המילה הוא ביטוי מוחשי לברית הרוחנית הנצחית. את הביטוי המוחשי הזה האדם עושה בעצמו להראות ולהרגיש את השייכות לאותה הברית, לא סתם דיבורים, לא מילים ריקות אלא ביטוי לשותפות מלאה ולקישור. אותה הברית בתוכנו אם נרצה או לא, במילה אנו רק מגלים את הפוטנציאל שגנוז בתוכנו כמו אותו ברוך כישרון נגינה שעד שלא ילמד נגינה לא יוכל לממש את הכישרון הגנוז בתוכו.

הנורמה הטיבעית והבריאה היא למול! אם בורא כל אמר למול, ודאי שזה הדבר הטיבעי ביותר. יותר מכך אם האלוקים רוצה שנמול, ודאי שאנו רוצים לעשות את דברו, לכן ההגדרה של יהודי היא נימול. הדבר כל כך מוחלט עד שיהודי אנוס, שאינו יכול למול עצמו, גם הוא נקרא נימול. גוי שנימול עדיין נקרא ערל, פשוט כי כל עניין המילה לא קשור אליו, גם אם הוא מל עצמו, הוא סתם חתך...

בברית המילה אנו לא כורתים ברית, הברית כרותה מימי אברהם אבינו, אם נרצה בה או לא. בזמן הברית אנו מסירים מצב אבסורד בו אנו נראים כאילו אין אנו מעוניינים בברית, כאילו אנו כופרים בברית. לכן היחס למי שמושך במילה כל כך חמור, הוא במפורש כופר בברית.

לא דייקתי מספיק, בנוסף ניתן וצריך עוד להמשיך, אבל די להפעם.

שליחה על ידי רונן* » 03 יוני 2004, 23:06

ל איש ימיני
רציתי לחזק את דבריך מכיוון פחות אמוני , או לפחות שנראה פחות אמוני.
יש ארבע דרגות שהם :רצון, מחשבה, דיבור ומעשה . הרצון הוא הכמוס ביותר, הוא לפני המחשבה המילים או הביטוי במעשה.
המחשבה היא מופשטת חופשיה להמריא לגבהים שלפעמים מנותקים מהמציאות דבר שהגדרת כמגדלים פורחים באוויר .
לעומת זאת הדיבור הוא החיתוך של המחשבה, הצימצום שלה ומתוך זה הביטוי שלה בעולם .ללא הדיבור המחשבה היא עקרה, תלושה
ולכן ברית המילה שבו ר צ ו ן הבורא ו מ ח ש ב ת ו קבעו שצריך לעשות זאת נקרא ברית מילה שזה בא לסמל איך מחשבה ורצון מתגמדים מצתמקים עד שבאים לידי ביטוי במעשה. וזהו החיתוך בתרתי משמע גם המילה שחותכת את המחשבה וגם בברית מילה החיתוך שנעשה שם
סתם במאמר מוסגר כל דבר בעל משמעות חייב להיחתך כדי לקבל את משמעותו בין אם זה קרש שנחתך ועכשיו אתה קורא לו שולחן ולא בשם סתמי עץ ובין אם זה במוסד הנישואים שאתה חותך ואומר רק אישתי היא אהובתי מבין כל הנשים בעולם וזה נותן לחייך ולתא המשפחתי שלך את המשמעות באהבה
ולא סתם המילה צר והמילה צורה באות משורשים דומים כי כדי ליצור צורה צריך להצר.