הלוחשת לתינוקות ועקרון הרצף

אנונימי

תראו את התמונות של ילדי היקואנה כשהם מחזיקים תינוקות, ותבינו מה זה "ביטחון" בהחזקה של תינוק.
הם מחזיקים ככה את התינוק כי ככה כולם החזיקו ומחזיקים. הם לא יודעים משהו אחר.

למה קוראים לה הלוחשת לתינוקות? איזה תינוק יקשיב ללחישות המעיקות שלה?
צריך לקרוא לה הלוחשת להורים העייפים מכדי לקלוט שהלחישות מטמטמות את החושים הבריאים.

תראו את התמונות של ילדי היקואנה כשהם מחזיקים תינוקות.
איך רואים?

הם מחזיקים ככה את התינוק כי ככה כולם החזיקו ומחזיקים. הם לא יודעים משהו אחר.
אני לא מדברת על סוג ההחזקה.
אני מדברת על זה שבתור ילדים קטנים טבעי להם להחזיק תינוקות, והם עושים את זה בביטחון ובלי בעיות.

זה לעומת נשים כמוני, שמעולם לא החזיקו תינוק לפני שילדו, וגם זה היה אחרי גיל 35!!!!
ותשווי את זה לילדות בחברה החרדית, שגם הן גדלות מוקפות בתינוקות באופן טבעי לחלוטין, ועוזרות באופן טבעי להחזיק את התינוקות האלה ולטפל בהן. כשהן יולדות, הן לא מפחדות להפיל את התינוק או שהן לא יידעו לחתל אותו או דברים כאלה. גם הן מחזיקות תינוקות וילדים קטנים בלי לפחד לשבור אותם. תינוקות הם חלק מובן מאליו מהחיים בשבילן. אצל המשפחות האלה לא נקטע הרצף.
אצל משפחות כמו שלי, ואני קוראת לא מעט עדויות דומות באתר, כן נשבר הרצף.
תינוקות הם במידה רבה בעלי חיים מוזרים ומפחידים בשבילנו. חלק אולי לא יקראו לזה "מפחידים", אלא סתם לא מושכים, לא מעניינים וכו' וכו' (תינוקות של אחרים). אבל זה חלק מתרבות שלמה שמתקיימת היום באופן מנותק מתינוקות, בתחומים שעד לפני שני דורות אף אחד לא היה צריך ספר כדי ללמוד ממנו.
אני אמנם לא הייתי זקוקה לספר כדי ללמוד איך להחזיק את התינוקת שלי על הכתף (התנוחה לגרעפץ, למשל, אם לא ברור לאיזו תנוחה אני מתכוונת), אבל כשיצאתי איתה ככה החוצה הרגשתי כאילו זה לא מספיק. כאילו אני עלולה להפיל אותה - כאילו לא הגיוני ללכת סתם ככה עם תינוקת בידיים, מחובקת, לא מונחת בעגלה.
וכן היו תנוחות שלא הכרתי. סבתא שלי הרגיעה אותה בקלות במין תנועת נידנוד והקפצה עדינה שלא הכרתי בכלל. כי מה ידעתי? רק תנוחות שאנשים השתמשו בהן לידי באופן פומבי, ושהיו רווחות.

התמונות של ילדי היקואנה: לדעתי אפשר למצוא באתר של עקרון הרצף באנגלית, צריך רק לחפש שם. משהו כמו קונטינואום קונספט אורג.

http://www.continuum-concept.org/YequanaPhotos.html

וואו תודה, איזה תמונות יפיפיות

ותשווי את זה לילדות בחברה החרדית
לא רק ילדות, גם ילדים. אני כל פעם כמעט מתעלפת כשהאחיין החרדי שלי, היום בן שמונה, מרים את האח התינוק התורן שלו (הנוכחי בן חצי שנה). אבל הוא באמת עושה את זה בטבעיות ואני משתדלת לא להתעלף ולא להתערב.

למה את מתעלפת? בן שמונה זה ילד גדול! הבת שלי הרימה ונשאה את אחיה כשהיתה בת שש. ובגיל חמש, החזיקה אותו בישיבה (כי הוא היה תינוק רך והיא היתה קטנה בגודל).

והמטפלת ממשיכה להכתיב לעצמה את סדר היום,
אני לא חושבת שזאת הייתה הכוונה ואל תשכחי לשניה שבעולם שבו אנחנו חיים לשמור על תינוקות זה סדר יום
כלומר כשאני מקבלת תינוק לשמור עליו לא לגיטימי שיהיו עוד דברים שאני אמורה לעשות אני חייבת להיות ממורכזת בו לעשות דברים איתו בשבילו ולמענו
שום דבר טבעי כמו ללכת עם חברות לבית קפה לטייל בין חנויות ללכת לעשות קניות ,לבשל ,לנקות ,לכתוב או לקרוא לא לגיטמי בעיני רוב ההורים שמשלמים שישמרו להם על הילד .
מה שלגיטמי בעינהם זה שילכו אותי לגני שעשועים (גם אם הוא עוד לא יכול ללכת או אפילו לא לזחול)
או במילים אחרות למרכז את הילד הורים משלמים למטפלת כדי שהיא תמרכז את הילד שלהם .
(בחלק גדול מהמקרים כדי שהם יכולו אחרי שהם חוזרים לתקוע אותו מול הטלוזיה ולהתייחס אליו הכי מעט שניתן)
כשהאחיין החרדי שלי.
אני חייבת להודות שבפעם הראשונה שראיתי אמא לשישה או שבעה ילדים מרימה תינוקת ומלבישה אותה תוך כדי שהיא מדברת בטלפון
הייתי מופתעת ממה שהיה נראה לי חוסר תשומת לב אחר כך הבנתי שמה שנראה לי טבעי (למרכז את הילד שמלבישים) הוא בלתי ניתן עבורה .

ומשהו נחמד היום עברנו ליד אשה עם תינוק וחברה והיא אמרה לה :"אם הוא בוכה יש לזה סיבה הוא צריך משהו" (אני מקוה שההמשך של המשפט היה ותפקידי לספק לו את מה שהוא צריך )
אני מניחה שמרוב שהאמת הזאת נשכחה פשוט צריך להגיד אותה וכדאי לא לתת לאף לוחשת להשכיח אותה מאיתנו .

עוד משהו זהחיזוק למה שבשמת כתבה לגבי זה
הסיבה היתה פחדים וחרדות וחוסר ביטחון של מי שהחזיק אותו.
לפני בערך שבוע (בלי לקרוא את המאמר) אמרתי לאמא אחת שהתינוקת שלה בכתה על הדודה (הרווקה) שתינוקות יודעים להריח פחד .
ועכשיו אני קוראת שזה מגובה במאמר

אני ממש חוקרת

אני ממש חוקרת.
את "מהשטח".

שום דבר טבעי כמו ללכת עם חברות לבית קפה לטייל בין חנויות ללכת לעשות קניות, לבשל, לנקות, לכתוב או לקרוא לא לגיטימי בעיני רוב ההורים שמשלמים שישמרו להם על הילד.
אחרי שקראנו את עקרון הרצף, אני והבייביסיטר שלי, והתינוקת שלי גדלה קצת, סידרתי איתה שהיא עושה את כל הסידורים שלה - בשעות שהיא אצלנו. דואר, בנק, קניות, הכל. היא גם גרה אז שני בתים מאיתנו, ככה שהתאים לה גם להביא את הקניות הביתה וכדומה. היה מצויין. לילדה היה כיף ומעניין, היא היתה שותפה לחיים אמיתיים, כמו איתנו, וגם לבייביסיטר שלי היה יותר מעניין מאשר לעשות כל יום את הדברים שעושים עם תינוקות.

למה את מתעלפת? בן שמונה זה ילד גדול!
זה כנראה באמת לא קשור לגיל שלו אלא לתזזית הטבעית שבה הוא עושה כמעט כל דבר או בקיצור לאנרגיות המתפרצות שלו, שקשה ליישב אותן עם טיפול בתינוק ונשיאת תינוקות.
ואולי אם הוא היה בת זה לא היה מלחיץ בעיני? כנראה לא פשוט להיפטר לחלוטין מתפיסות שוביניסטיות...

אני משתפת כאן בסיפור אישי שאולי יהדהד לכמה מתלבטות...
מספר חודשים לאחר לידתו של בני הבכור קנינו את הספר "הלוחשת לתינוקות" בניסיון לפתור בעיית שינה קשה. למדתי הרבה על תינוקות ועל שנתם מהספר הזה וחלק מן העצות שבו עזרו לנו לצאת ממעגל של קושי ותיסכול. כמו הורים רבים אחרים המלצנו עליו גם לאחרים שחוו בעיות דומות. בסוף ההריון השני הטרחתי את עצמי וקראתי את הספר כולו וגיליתי שהוא מלא עצות בתחומים שונים. כיוון שהעצות לגבי שינה תרמו ועזרו החלטתי לנסות גם עצות אחרות, הפעם בעניין הנקה. התוצאה של הליכה עקבית עם עצותיה של הלוחשת בעניין ההנקה היתה פשוט הרסנית. הניסיון להניק מצד אחד בכל פעם היה נוח מאוד כיוון שהוא קיצר את ההנקה, אבל בניגוד לטענתה, הסתבר שהחלב ממש לא הספיק לזאטוט. מסיבות של טמטום מוחלט ועקשנות משכתי את השימוש בעצה הזו הרבה יותר מדי, ובשילוב עם עצות הנקה אחרות שיש בספר נפסקה לחלוטין עלייתו של הקטנצ'יק במשקל. אני לא אתיש את הקוראות בפרטים אבל לקח זמן רב עד שההנקה שבה למסלול. החלב התדלדל מאוד, הילד הרגוע והשלו הפך לרוטן ועצבני והדרך להפסקת ההנקה היתה קצרה מאוד. תמיכה מאסיבית מהסביבה (כולל, במפתיע, רופאות קופ"ח ואחיות טיפת חלב...) הובילה להתעקשות על ההנקה, שהיום מתנהלת היטב.
אני מספרת את זה כדי שמי שמחליטה להיעזר בספר של הלוחשת תדע שבעצות ההנקה קיימת סכנה אמיתית. לא ברור לי על מה נסמך הידע של הלוחשת בתחום אבל אני יודעת שאיני הראשונה שלומדת על בשרה, תרתי משמע, שפשוט מדובר בטעויות. אם אתן מכירות נשים נוספות שנעזרות בספר כדאי להביא לידיעתן את האפשרות הזו, כך שאם הן בכל זאת בוחרות להניק על פי עצות הלוחשת לפחות שתהיינה עם היד על הדופק.

מצחיק, דווקא אצלי היה בדיוק להיפך...
בהתחלה ניסיתי ליישם את השיטות שלה לשינה והיה, איך לומר במילים עדינות, קטסטרופה.
החלטתי לשרוף את הספר שלה במדורת ל"ג בעומר.
אבל דווקא בנושא ההנקה המושמץ כאן הקשבתי לה, והנקתי כל פעם מצד אחד.
והילד, ברוך השם, שוקל 8 ק"ג בגיל 8 חודשים ולא חסר לו כלום.
מה שמוכיח, שוב, שאין נוסחאות ואין חוקים לגידול ילדים.

מה שמוכיח, שוב, שאין נוסחאות ואין חוקים לגידול ילדים.

זה ברור. יחד עם זאת, כאשר עושים טעויות בענייני שינה אפשר לחזור אחורה (שלא לדבר על כך שטעויות בענייני שינה מתגלות מהר מאוד. אי אפשר לפספס צרחות של ילד...) בעוד שדלדול של חלב זה כבר סיפור אחר. במקרה שלנו, למשל, לא ששנו לשקול את הילד ולנדוד לטיפת חלב. כיוון שהילד כל הזמן איתנו לא שמנו לב שהוא פשוט נשאר קטן. רק כאשר הסבתא העירה כמה פעמים על כך, ורק אחרי שהשתכנענו שהיא לא סתם פולנייה הלכנו לשקול אותו וגילינו מה עשינו.
שוב, עם שכל ישר (יותר משלי, לכל הפחות...) אפשר להימנע מהרבה טעויות, אבל לסמוך על שכל ישר אחרי לידה זה לא תמיד ריאלי.

_אבל דווקא בנושא ההנקה המושמץ כאן הקשבתי לה, והנקתי כל פעם מצד אחד.
והילד, ברוך השם, שוקל 8 ק"ג בגיל 8 חודשים ולא חסר לו כלום._
היה לך מזל גדול והילד הצליח להסתדר גם עם הנקה חלקית, קיבל את החלב הדרוש לו כל פעם משד אחד. כמו כן, יכול להיות שזה ממילא היה הדפוס האישי שלו.
היכולת להניק כך תלויה בכמה גורמים שאין עליהם שליטה:

יכולת האיחסון של השד (יש שד שמאחסן הרבה חלב בבת אחת, ויש שד שיש לו מעט כושר איחסון וכמעט כל החלב חייב להיווצר רק על המקום. אין שום קשר בין גודל השד לבין יכולת האיחסון).
חוזק הזרם.
כמות השומן בחלב והמהירות שבה עולה כמות השומן בחלב מהתחלת ההנקה ועד סופה.
יכולת האיחסון של קיבת התינוק (יש תינוקות שיונקים כמויות גדולות לעתים רחוקות, ויש כאלה שיונקים כמויות קטנות לעתים קרובות, וכל הוריאציות שביניהם (-: ).
קצב היניקה של התינוק (יש תינוקות שיונקים לאט, וכאלה שיונקים מהר, וגם פה יש גרף ממאוד איטיים למאוד מהירים עם כל מה שבאמצע).
קצב זרימת החלב בשד (יש כאלה שהחלב ממש זורם אצלן בכוח ומשפריץ, וכאלה שהוא זורם בנחת).
השילוב בין כל אלה: נגיד, לפעמים נולד תינוק שזקוק לכמויות גדולות לעתים רחוקות ובקצב מהיר, לאמא עם שד שיש לו יכולת איחסון קטנה וקצב חלב איטי).

אם יוצא תינוק מהסוג שיכול להסתדר (או אפילו מתאים לו) עם הנקה כל פעם מצד אחד, אז לא קרה אסון.
ואם יוצא תינוק שהמשטר לא מתאים לו, נגרם נזק.
זה שהימרת ולא הפסדת, זה ממש רק מזל. זה לא מפני שהעצות של הלוחשת היו מוצדקות.

לצערי עצות ההנקה של הלוחשת לעיתים ממש הרסניות - ראיתי במסגרת עבודתי תינוקות שהגיעו עד תת תזונה ואף אשפוז בגלל העצות שלה בנושא ההנקה. לגבי עצותיה לחינוך ילדים - אני לא מסכימה, אבל באמת ינהג כל אחד לפי הבנתו. לגבי עצותיה והסבריה בנושא הנקה - היא ממש לא מבינה בהנקה וכותבת דברים ממש ממש לא נכונים - כמו המלצה להניק כל פעם מצד אחד, כמו הסבר שיש פחות שומן בחלב בשעות הערב (דווקא יש יותר), כמו ההמלצה הלהניק רק כל שלוש שעות ולא קודם. (ראה הסבריה של בשמת לעיל). כמובן שיש תינוקות שהעצות שלה מתאימים להם, ולהם אני לא דואגת, אבל יש לא מעטים שזה ממש לא מתאים להם וגורם להם נזק.
בנוסף אני נתקלת בהורים רבים שהיא גורמת להם תסכול רב. לשיטתה אפשר להבין את הבכי של התינוק אם רק משתדלים מספיק. ואם אתם לא מבינים - סימן שאתם כנראה הורים לא מספיק רגישים, קשובים, חכמים ופשוט לא הורים מספיק טובים. זה ממש לא הוגן ולא נכון. מנסיוני כאמא לחמישה ילדים, ורופאה שטיפלה באלפי ילדים - לעיתים די קרובות לא ניתן להבין מדוע תינוקות בוכים, ואחת הדרכים המוצלחות ביותר לשמח אותם זה להציע להם לינוק, וכך גם לדאוג לכך שיקבלו מספיק חלב, ייצור החלב יהיה שופע וחיי כל הנוגעים בדבר יהיו רגועים וקלים יותר. כל כך הרבה יותר קל ללכת עם התינוק מאשר נגדו.

בחיי שאני לא מבינה מה הקטע של ספרי הדרכה עם הנקה?
למה אסור להניק לא לצורך הזנה? זה דבר שממש חוזר על עצמו: לא להרדים בהנקה, לא להרגיע בהנקה, לא לנחם בהנקה, לא להרוות צמא בהנקה (אלא במים)... וזה דברים שעולים גם בקרב תומכי הנקה כביכול.
למה? שואלת באמת! הם מקנאים?

למה? שואלת באמת! הם מקנאים?
זה מאותה הסיבה שאסור להרים תינוק עד שהוא צורח. ( פעם השארתי את התינוק בהשגחת חמותי והלכתי לשירותים. אני שומעת אותו מתחיל להיות עצבני, ואז מתעצבן ממש, ואז חמותי שואלת: "אבל למה אתה צועק?", וכשאני כבר חוזרת בהולה מהשירותים ומרימה אותו אז אני ננזפת: "אבל הוא עדיין לא בוכה!". גילוי נאות - חוץ מהחולשה הזו חמותי אישה נפלאה).
ולי הלוחשת עשתה רגשות אשם כבדים כי לא הצלחתי לעמוד בלו"ז. גם ככה הסבתות הזדעזעו מזה שבכורי ינק כל שעה בערך, ואז עוד קיבלתי את הלוחשת להמשך הסחרור הרגשי. בילד השני זרקתי את השעון לפח וחיי נהיו טובים יותר.

ויש לה גם המלצה לתת לתינוק למצוץ אצבע כי הבת שלה הצליחה בלי בעיה להגמל מאצבע, היא כותבת על מקרים אישיים שלה כאילו כך זה תמיד אצל כולם וזה לא כך. חייבים לקרוא את הספר בעין מאוד ביקורתית או עדיף לא לקרוא בכלל.

למה? שואלת באמת! הם מקנאים?
כן. אלה קולות פוריטניים, והעונג החושני חסר הגבולות של התינוקות וימי הינקות (שלא לדבר על האם...) מטריד אותם ומציק להם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רציתי לדעת איך מקלחים ילד בן שנה ושבעה חודשים

נכנסים לאמבטיה/מקלחת ואז הוא מצטרף בשמחה.

למה הכוונה ? יש קושי לקלח אותו ?

הפיצית שלי בת שנה ו10 ומאז שהיא יושבת נכנסת לאמבטיה, עם המון כלים מפלסטיק שיכולה לשחק בהם ולהעביר מים ממקום למקום וזה מעביר לה את האמבטיה בכייף.
אחרי שהיא משחקת אני מסבנת אותה ושוטפת עם כלי קטן שבתוכו מים, כי היא לא אוהבת טוש.