הכי כיף בעולם

אנונימי

בלוג חדש ואופטימי שיכיל מכאובים ופצעים שיגלידו ככל שאכתוב אותם, את ההשראה קיבלתי מזמננית ועל כך תודות.

קוראים לי אאאאאאאאאאאאאא אני בת בבבבבבבבבבבבב ואני משתחררת מהפחדים
אוהבים אותך אאאאאאאאאאאאא

אולי ישלי הפרעת קשב וריכוז היפואקטיבית? אולי יש לי אמא מזניחה? אולי אני דפוקה? אולי אני מכוערת? אולי אני לא אהובה? אולי ואולי ואולי ואולי לא היו הדברים מעולם?

אולי פשוט אלא החיים ולאנשים כמוני קשה להסתדר בהם
אבל למה? מה גורם לי לפחד מהחיים בחוץ מה זה הדבר הזה שביגללו אני לא רוצה לצאת מהבית שבגללו אני רוצה להכנס למיטה ולישון ולישון ולישון?
במשך עשרים שנה לסירוגין הייתי בדיכאון לא הצלחתי לתפקד מי יודע מה וגם עכשיו אני נמצאת במצב הזה, עברתי טיפול פסיכולוגי במהלכו גליתי את נפלאות האתם הורים דפוקים וכל החרא שאכלתי הוא בגללכם, אתמול בחיפושי אחר האושר ברשת הגעתי לאתר שמדבר על הפרעות קשב וריכוז ולהפתעתי מצאתי כי רבים מהתסמינים תפורים עלי בול.
יופי אז מה עכשיו אנא אפנה אנא אבוא מי יצילני מרעב?

הייתי תולעת ספרים, בלעתי ספרים כמו בולמית, בבגרותי חשבתי שפשוט ברחתי מהחיים על ידי צלילה לחיים של אנשים אחרים אבל עכשיו הבנתי שסיבה נוספת היא שאני אוהבת ללמוד וזו הייתה דרכי ללמוד מבלי שאצתרך להוכיח את הידע שלי לכולם.
בכיתה ד או ה למדנו תורה והמורה הייתה שואלת אותנו שאלות על הכתוב לא משנה שתמיד היא הייתה נותת לאותן שתי ילדות לענות אבל אני זוכרת שברוב הפעמים התשובות שאני חשבתי עליהן תאמו אחר כך את הפירושים של רשי אבל מה המורה החכמה שלנו לא באמת התעניינה בתשובות שלנו רק בשל אותן שתי בנות כך שדי מהר איבדתי עניין בלהקשיב ולהשתתף בשיעורים ואת שאר השנים העברתי בקריאת ספרים מתחת לשולחן.
עכשיו מה זה אומר?
א. שהפסקתי ללמוד בגלל המורה הדפוקה
ב. שהפסקתי ללמוד בגלל הזנחה של הורי
ג. שהפסקתי ללמוד בגלל הפרעת קשב וריכוז
ד. כל התשובות נכונות

גדלתי להיות בחורה חסרת ביטחון שמפחדת מהצל של עצמה, בצבא סבלתי נורא, אחרי הצבא לא מצאתי את עצמי, השלמתי בגרויות בכוח ולא הצלחתי להתמיד בעבודות, בגיל 24 התחלתי ללמוד בבית ספר יוקרתי ובתחום יוקרתי התמדתי וסיימתי תואר ראשון עם ממוצע ציונים בינוני, כל חיי אני יודעת שאני יכולה יותר אבל משום מה אני לא מצליחה לעבור את הבינוני.
עכשיו מה זה אומר?
א. שאני בנונית
ב. שאני לא מרשה לעצמי להצליח
ג. שיש לי הפרעת קשב ויכוז
ד. כל התשובות נכונות

בשבוע שעבר הבנתי שאני אוסרת על עצמי להיות מאושרת מפחדת שיקרה לי משהוא נורא אם אעיז להיות מאושרת ולכן חשבתי אני מורחת את הזמן, לא מצליחה לעבוד חייה בבלאגן ודי אומללה כי אני מקריבה קורבן לאלים כדי שלא יקרה לי משהוא נורא באמת.
עכשיו מה זה אומר?
א. שאני מרגישה לא ראויה לאושר ולכן אני גורמת לעצמי סבל
ב. שההורים שלי עשו אותי כזו
ג. שההפרעת קשב וריכוז עושה לי את הבלאגן בראש
ד.כל התשובות נכונות

ונניח שאכן אני סובלת מהפרעת קשב וריכוז היפואקטיבית, מה אני יכולה לעשות עכשיו בגילי המתקדם בכדי לתקן אותה, מה אני אקח כדורים? אלך לקבוצות תמיכה ? אקפוץ מהגג? מה לעזאזל אני אמורה לעשות עם זה עכשיו?

וואו,איזה שטף של כתיבה,
מה שבטוח זה שאת מוכשרת ! (עם הפרעת קשב וריכוז)
בתור אשה עם הפרעות קשב וריכוז,אני יכולה לשתף אותך בכך שיש דברים שהם נתון(מידת מוסחות,קושי בהתמדה,בעיית התארגנותו- יצירתיות מדהימה.
ויש דברים שעם עבודה יכולים להשתנות,אפשר לשלב טיפול אלטרנטיבי,אומגה 3,B COMPLEX,אבץ ועוד.
השאלה היא מה באמת מפריע לך? במה חשוב לך להשתפר?
אולי את גם יכולה לקבל את עצמך ככה,כמו שאת...

מזמינה אותך לבלוגים שלי,
תראי מה קורה אח"כ שגם נולדים לך ילדים עם ליקויי למידה.
אמא עם הפרעות קשב
גדלה עם ילדי
ועכשיו רוצה לגדול באמת

שלוש לפנות בוקר, התעוררתי ,התהפכתי במיטה,ספרתי כבשים ,מצאתי את כל הסיבות למה אני חיבת להרדם עכשיו ברגע זה ובסוף אני מוצאת את עצמי מול המסך מנסה להכניס סדר בבלאגן.
די נמאס לי מכל הבלאגן הזה מכל הלא יכולה לעשות מכל הלמה אני לא מצליחה לסדר את החיים שלי כמו שאני רוצה, רוצה לעוף רוצה לשיר לפרוש כנף לעוף מעל העיר!
אולי אין לי הפרעת קשב וריכוז,אני הרי יכולה לקרוא ספרים כמעט בכל מצב ורעש, אני הרי יושבת כאן וכותבת, יושבת וקוראת ויכולה לעשות זאת שעות ,אני יכולה במיטבח להרים ארוחה עם מספר מנות שונות וסלטים בתוך שלוש שעות, אני מתפקדת טוב בלחץ של זמן, אני יכולה לצפות בתוכניות על אומנות, פסיכולוגיה, ביוגרפיות,היסטוריה ומלא נושאים נוספים שאחרים חושבים שהם משעממים טיכו, אני אוהבת לשבת באוטובוס ולנסוע שעות ובזמן הזה אני מצליחה לקרוא, אני אוהבת לבהות ולהביט בנוף, אז נכון שלא למדתי בשיעורים אבל בזמן שהמורה לימדה והתמודדה עם בלאגן ובעיות משמעת אני הצלחתי לבלוע ספרים מתחת לשולחן בלי לשים לב בכלל למתרחש סביבי, אולי אני בלאגניסטית ולא מאורגנת כי גדלתי בבית כזה בלי סדר עם הרבה ילדים ורעש ובאלגן כך שלא היה יותר מדי זמן לשים לב אלי ואני התברברתי לי וריחפתי לי על ענן, אבל תמיד הצלחתי לקרוא את הספרים שאהבתי גם ברעש וההמולה סביבי,הייתי כזאת תולעת ספרים שאמא שלי אסרה עלי לקרוא ספרים והייתי מתחבאת בשרותים או באוטו של אבא שלי וקוראת, בורחת מההמולה והבלאגן ומהמטלות של לסדר ולנקות את הבית או לעשות שעורי בית, למה שנאתי כל כך לעשות שעורי בית? עכשיו אני מנסה לשחזר ואני נזכרת ששעורי בית שעממו אותי נורא, הישיבה הזו מול המחברות והשאלות הדיבליות שעממו אותי, בכיתה כשהמורה הייתה נורמאלית עוד הצלחתי להקשיב ואפילו להשתתף בשיעור אבל השאלות במחברת והחובה לענות עליהן בצורה יפה ומסודרת לא רק שלא משכו אותי הם עשו לי אנטי, עכשיו כשאני נזכרת בבית הספר אני נזכרת במורים המשמימים ובדרך הלימוד שלהם, בחוסר הסבלנות שלי כשהמורה הייתה שואלת שאלות דיבליות והיינו אמורים להצביע ולחכות בסבלנות כדי שהיא תבחר בנו לענות, תמיד הייתי מתפרצת עם התשובה לא הייתה לי סבלנות לחכות עד שבסוף התיאשתי והפסקתי לענות ובסוף להקשיב.
עכשיו כשאני חושבת על זה גם עכשיו אני משתדלת מאוד לא להתפרץ לתוך דברים של אחרים, עד רגע זה פרשתי את זה כביטוי לאגוצנטריות וכעסתי על עצמי נורא, אבל לא זו פשוט ההפרעה.
הייתי ילדה מבריקה שלא מנצלת את הפוטנציאל שלה.
אז למה בעצם לא ניצלתי את הפוטנציאל שלי? מה היה הדבר הזה שבגללו שנאתי ללמוד בבית הספר? זאת הפרעת קשב וריכוז? חוסר ביטחון? מה זה הדבר האניגמתי הזה שבגללו אני יכולה להתחיל את העבודה שלי(אני יוצרת) בשיא החשק והתאווה ואחרי עשרים דקות לעזוב את הכל וללכת למיטבח או לשרותים ,לבהות בחלון או השד יודע מה.
אז יש לי כל מיני תסמינים שבגללם אני חושבת שיש לי בעיית קשב וריכוז היפואקטיבית אבל אולי באמת אני פשוט עצלנית שמוותרת לעצמי? בעודי כותבת שורה זו אני גם מבטלת אותה , נכון שמעתי הרבה פעמים את המילה עצלנית אבל אני יודעת עכשיו בבירור שאני לא עצלנית בכלל, יש לי בעיה ואולי באמת היא add?

אני בודקת אם נפתרתי מהסימן שאלה ואם אהפך לירוקה

אה הבנתי אני אדומה רק במחשב שלי, תודה להורי שהביאוני עד הלום

בלימודים שלי אף פעם לא הצלחתי לעבוד לפי השיטה המקובלת של השראה ,איסוף חומרים, סקיצות ראשוניות, סקיצות סופיות וההוצאה לפועל , תמיד היו לי השראה ועוד אחת ועוד אחת ואז סקיצות ובסוף דגם סופי אחר לגמרי וממנו הייתי גוזרת את ההשראה בשביל הציון.
אף פעם לא הצלחתי לעבור את התהליך המסודר כמו כולם והייתי מתוסכלת מזה ומנסה להלחם בזה ולבסוף חוזרת לעצמי בלית ברירה והדבר היה גוזל ממני אנרגיות אדירות כל המלחמה הזו, אתמול במיטה פתאום נפל לי האסימון שזו פשוט ההפרעה ההיא מלמעלה ואז נזכרתי בזה שתמיד היו לי מלן רעיונות וסקיצות שונים ולא קשורים אחד לשני בעוד חברי היו מאוד מתאמצים למצוא איזה רעיון או שניים, בעצם אני מודה ומתוודא אני מאוד יצירתית העניין הוא שעם כל המלחמות הפנימיות שאני עסוקה בהן אני שוכחת את זה והמוח שלי נמחק לחלוטין עד שאני מצליחה בסוף לגרד ממנו משהוא.

אוף די כבר אני רוצה תשובות ועכשיו ואני רוצה להיות משהיא אחרת לעקור מתוכי את כל הספקות הבלאגן והעייפות התמידית ולהכניס במקום זה
סדר ונקיון
יעילות והתמדה
ביטחון עצמי
מוטיבציה
חריצות
דוחפת ומארגנת
מרוויחה כסף
הייתה לי שותפה לדירה פעם שהייתה כל כך מסודרת ומאורגנת עם ביטחון עצמי ,חרוצה, יודעת בדיוק כמה כסף הרוויחה וכמה היא מוציאה היה לה סדר יום והיא הייתה מספיקה לעשות בו מלא דברים, אני מאוד יצירתית אבל אני לא מצליחה לעשות כמעט שום דבר הימים עוברים ואני לא עושה בהם כמעט כלום, אני אומנם מגדלת ילד אבל הוא נמצא 4 שעות ביום בגן, בדרך כלל השעות האלה עוברות חולפות ואני כמעט ולא עושה בהן כלום, בכדי לעשות אפילו את הדברים הכי פשוטים כמו לשטוף כלים ולהפעיל מכונת כביסה אני צריכה שיהיה לחץ של זמן, כשיש לי זמן פנוי ושקט סביב אני לא מצליחה לעשות כלום

אין לך הפרעת קשב וריכוז. אני חותם על זה. (כי אני בדיוק אותו דבר)

אני בודקת אם נפתרתי מהסימן שאלה ואם אהפך לירוקה

אני מסתנל. שעה הסתכלתי במשפט הזה עד שהבנתי למה את מתכוונת.

מי יציל אותי מעצמי?
מכל הפחדים, חוסר הביטחון הישיבה הזו ללא מעש ובמיוחד מאי ניצול הפוטנציאל שלי מה שגורם לי לתסכול מתמשך מאז שאני זוכרת את עצמי.
רק אהבה מביאה אהבה, אני מתרגלת את המשפט הזה בכל פעם שבנזוגי מרגיז אותי, ניראה לי שהגיע הזמן לתרגל אותו גם כלפי עצמי.

אוריין כתבה ב- סיפורים קוסמיים משהו ( 08.07.2006 ) משהו שאולי יתאים לך. לי זה עזר.

טוב נראה לי שאכן אנני סובלת מהפרעת קשב וריכוז בכל זאת, אז ביי ביי, אדייוס, מעלסאלמה .

אני עצמאית בעבודתי, עד הולדת בני מחמדי די הצלחתי בעבודה והייתי ידועה בתחומי, כשנולד אהובי לא הבנתי בכלל איך אפשר לעשות דברים אחרים פרט לטיפול בו, כך חלפו להן שנתיים בהן עבדתי מעט מאוד ומצבנו הכלכלי נהיה די רעוע, בגיל שנתיים נכנס בני לגן הילדים לארבע שעות בכל יום ולאט לאט חזרה אלי תשוקתי לעבודתי, אני יוצרת ומוכרת את יצירותי בחנויות שונות אך במשך השנתיים שחלפו איבדתי את החנויות איתן עבדתי ולחזור אליהן אנני יכולה מסיבות שונות כדי באמת למכור ולהרוויח כסף עלי לפתוח חנות משלי מה שאני בטוחה כי יעלה אותי שוב לכותרות בתחומי ואשר ארוויח בו לא מעט, אבל זה אומר שעלי להשאיר את ילדי בגן עד ארבע ובמקרים מסויימים כשיש לחץ בעבודה או מכירות אף להשאיר אותו אצל הסבתות עד שעות מאוחרות, בקיצור אני מאוד קשורה אליו וארבע שעות בלעדיו נראות לי מספיק ארוכות לשנינו הענין הוא שכל אבל ממש כל האמהות שסביבי הן נשות קריירה ואני מרגישה לא בנוח על ידן שאני מקדישה את כולי לגידול ילדי, כמו כן אני מתגוררת באיזור בו לרוב המשפחות יש המון כסף ואני נראית די ענייה בדירתי הצנועה לעומת בתים פרטיים עם גינות, דווקא עכשיו כשבני כבר בן שנתיים וחצי אני כן מוצאת עניין ותשוקה בעבודה שלי אך אני עדיין לא מרוויחה ממנה בעצם היום קלטתי שמרבית מהתסכול שלי נובע ממה חושבות עלי אמהות אחרות אלה שיש להן קריירה ושהילדים שלהן במסגרות עד אחרי הצהרים ושנוסעות לחול לצרכי עבודה ולא מרגישת רע שהילד בבית,מצד אחד אני מאמינה באמונה שלמה שאני פועלת נכון למען ילדי ומצד שני אני משווה עצמי עם חברות שלי מהתחום בו אני עובדת כאלה שאני הצלחתי יותר מהן ועכשיו הן הרבה יותר מצליחות ממני וגם עם שכנותי ולקוחותי נשות הקריירה ומוצאת את עצמי מתוסכלת מצד שני אני חושבת שנניח שבאמת הן מבקרות אותי ורואות בי לוזרית ושזה לא הכל בראש שלי אז ברור לי שהן עושות זאת כי הן מרגישות רע עם דרך הגידול של ילדיהן אבל מצד שלישי הן אוהבות את עצמן ודואגות לעצמן הן מתעמלות, מבלות ומטפחות עצמן לעומתי שאני מאוד מוזנחת עליתי המון במשקל ולא עושה כמעט שום דבר למען עצמי, זה לא שרואים זאת עלי לרוב מי שרואה אותי ברחוב אני נראית יפה ומטופחת ובמישקל אומנם עליתי מאוד אך הכל יחסי כי כרגע אני במידה 38 שאצל מרבית הנשים זוהי מידה נכספת אך עבורי זה מוסיף משמנים לגוף.
בקיצור מה שאני רוצה לומר הוא שאני מתוסכלת ממה חושבים עלי אחרים יותר ממה באמת אני חושבת על עצמי אז וסליחה על גסות הרוח שילכו להזדיין כולם אני עושה את מה שנכון לי ולילד שלי וזה מה שחשוב ובכלל כל הבעיתיות היא בראש שלי בלבד ואני זו שמחליטה על מה לשים את הדגש, אז מעתה ואילך אני חושבת קודם כל מה אני חושבת עלי נקודה .
כל הזמן אני עסוקה בלהסביר לאחרים למה העסק שלי לא מתרומם לאן שנדמה היה שהוא הולך לפני הלידה וכל הזמן מדגישה שהכי חשוב לי זה להיות אמא וכאילו מצפה לאישור של האחרים כשבתוכי אני כנראה לא משוכנעת במאה אחוז שאני עושה את הדבר הנכון וזה נובע מהסיבה היחידה שלא משנה מה אני עושה אני חושבת שזה לא בסדר, כך שאני נמצאת במין מעגל מטורף כזה של ביקורת ואפילו שינאה עצמית שגורמת לי לפקפק בכל דבר שאני עושה ואחר כך עוד פחד ממה אחרים חושבים כשעמוק בפנים אני יודעת שמה שאני עושההוא הדבר הנכון.
אני אצליח בדרכי שלי כל עוד אהיה נאמנה לעצמי.

ליכאורה אני מחפשת מקום לפתוח בו חנות כבר המון זמן ובאופן אינטנסיבי כבר חצי שנה, אבל אתמול הבנתי שאני לא באמת רוצה למצוא , נכון שהייתי מאוד רוצה שיהיה לי יותר כסף ולהקטין את המינוס בבנק והייתי רוצה לעבור לבית גדול ומרווח שלצעצועים יהיה חדר משלהם לא כמו עכשיו שהם הפכו לרהיטים בסלון ונכון שהייתי רוצה גינה או לפחות מרפסת והייתי רוצה לקנות נעליים ובגדים ותיקים וללכת למכון כושר ולצאת לילמוד פעמיים בשבוע וללכת לקוסמטיקאית ולספר ועוד מיליון דברים אחרים שאף פעם לא נגמרים, אבל יותר מכל אלה אני רוצה שילדי מחמל ליבי ישן את השנ"צ שלו בבית איתי ויתעורר ממנה כשהוא לידי ושאני זו שאעבור איתו את מרבית היום, ארבע שעות בגן זה מספיק בהחלט להיות בלעדי אמא בגילו הצעיר.

אני הק"רית (הפרעת קשב וריכוז) שאמנם לא אובחנתי רשמית אבל תוך כדי אבחון דור ההמשך המאבחנת אמרה שברור לה מאיפה הגיעו הגנים האלה. ניתוח מעמיק יותר ומפגש עם אנשי מקצוע נוספים בתחום מאשר את האבחנה. (בגלל חוסר במזומנים ועוד כמה 'תירוצים' אני דוחה את האבחון הרשמי אבל זה יגיע) .מזמינה אותך לפורום ADHD מבוגרים - תמיכה - שם תוכלי להרהר בחופשיות על כל ההגיגים שלך ותקבלי תמיכה והזדהות וכן דרכי התמודדות. למשל יש את DOמונה של ערן - קומונה להתחייבויות אישיות וכאשר כותבים שם התחייבות לעשות משהו עד תאריך יעד מסויים והחבר'ה מעודדים זה ממש עוזר לקיים בזמן ולהפסיק לדחות. (איפה עוד יתפעלו מהעובדה שאחרי שנתיים של דחייה תייקתי את כל המסמכים בתיקים מסודרים?:-D) זה לא פורום מידע, בשביל זה יש פורום אחר שמיועד גם (אולי בעיקר) להורים לילדים עם הק"ר (מספרו 201 - במקום ה-694). אנחנו גם נפגשים מדי פעם ואם ראית פעם (בד"כ בת"א) קבוצת מבוגרים מדברת וצוחקת בקול רם תוך ישיבה על הדשא או עמידה בחברותה תוך התנדנדות מרגל לרגל - זה אנחנו:-D

אני הרי יושבת כאן וכותבת, יושבת וקוראת ויכולה לעשות זאת שעות - באינטרנט יש כל הזמן גירויים ושינויים ולכן אנשים עם הק"ר יכולים לגלוש שעות. יש גם תופעה של מיקוד יתר אבל זה בעיקר בדברים שמעניינים את בעלי ההק"ר והבעיה היא כשצריך לעשות משהו שלא מעניין או מאתגר. ד"א, עליה וקוץ בה, הצורך בענין מתחדש גורם לכך שלרוב האנשים עם הק"ר חשובה ההשכלה האקדמאית שתאפשר להם עבודה מעניינת בעוד שחסרי השכלה אקדמאית הרבה פעמים מסתפקים בעבודה יותר משעממת. (לא תמיד ובטח לא כולל אמנים אבל הרבה פעמים זה כך).

אני מתפקדת טוב בלחץ של זמן - מסתבר שזו תופעה נפוצה להק"רים יחד עם דחיינות. דוחים ודוחים עד לרגע האחרון ואז בלחץ עושים הכל בצ'יק ולא מבינים מה עשינו מזה ענין ולמה לא עשינו את זה קודם.

הייתי ילדה מבריקה שלא מנצלת את הפוטנציאל שלה. - כמה מוכר. פעם קראו לנו "עצלנים".

אף פעם לא הצלחתי לעבוד לפי השיטה המקובלת - הק"רים ידועים ביצירתיות שלהם. הייתי פעם בהרצאה של אורלי צדוק, הק"רית ופסיכולוגית תעסוקתית, והיא סיפרה על מנהל מפעל ביוטכנולוגיה שסיפר לה על כמה הק"רים שעובדים אצלו: הם מאחרים לפגישות, מאבדים את הפלאפונים, שוכחים דברים וכו' אבל ... כשיש בעיה אמיתית הם אלו שמביאים את הפתרונות היצירתיים והטובים ביותר.

מצפה לאישור של האחרים כשבתוכי אני כנראה לא משוכנעת במאה אחוז שאני עושה את הדבר הנכון וזה נובע מהסיבה היחידה שלא משנה מה אני עושה אני חושבת שזה לא בסדר, כך שאני נמצאת במין מעגל מטורף כזה של ביקורת ואפילו שינאה עצמית שגורמת לי לפקפק בכל דבר שאני עושה ואחר כך עוד פחד ממה אחרים חושבים כשעמוק בפנים אני יודעת שמה שאני עושההוא הדבר הנכון - כ"כ נכון ומוכר. לי יש תדמית של אישה עם המון בטחון עצמי שיכולה להזיז הרים וכל הזמן מתפלאים שלא הגעתי להישגים כאלה ואחרים ולמה אני לא עושה X או Y ("קטן עליך") אלא "רק" א-ב-ג אבל בפנים בפנים אני כמעט מפחדת מהצל של עצמי. בואי לפורום שקישרתי למעלה ותראי איך כן אפשר להתמודד ולהצליח להגיע לאיזון הנכון לך ולעשות מה שאת רוצה בלי להרגיש "מבוזבזת". ההרגשה בפורום היא בבחינת "זר לא יבין זאת" - ובכ"ז יש שם כמה בנות זוג להק"רים שגולשות באופן פעיל (מעניין שאין בני זוג להק"ריות).

להתראות כאן ושם (קשה מאוד לקרוא כ"כ הרבה ובפיסקאות כ"כ ארוכות)

אני אוהבת אותי. אני אוהבת אותי. אני אוהבת אותי.
אני יפה , גופי יפה, הפנים שלי יפים, הצוואר שלי יפה, הכתפיים יפות, עצמות הבריח החזה הבטן הגב הפות שיער הערווה הירכיים הברכיים השוקיים הקרסוליים כפות הרגלים האצבעות השקעים מאחורי הברכיים הישבן המותניים הגב השכמות העורף והשיער, המצח העניים האף השפתיים הלחיים האוזנים וגם מה שמאחוריהם. אני יפה כל כולי יפה.
כמה נוקשות קרירות ואכזריות יש בי כלפי עצמי, אני האמא החמה שונאת אותי איך אצליח באמת לאהוב את בעלי כשאני שונאת את עצמי כלכך?
אוך כמה שאני שונאת אותי מכערת אותי גורמת לעצמי סבל אוי כמה שאת שנואה ילדה שנואה על ידי אימך ועכשיו גם שנואה על ידיך
איך מאיפה אני שונאת עצמי כלכך.? אני שואלת אבל בעצם יודעת את התשובה, אמא שלך שונאת אותך היא שונאת את עצמה ולכן היא גם שונאת אותך, אחיותיך שונאות אותך, הן שנואות על ידי אמך ולכן גם שונאות עצמן ואותך.
והשינאה הזאת ממשיכה ומסתובבת כמו במעגל נשים אבל במקום לתמוך ולאהוב אתן שונאות, אתן שונאות את עצמיכן ושונאות אחת את השניה ושונאות את בנותיכן ומקללות את היום בו נולדתן בגוף של נקבה.

איזה כיף היה בליל הסדר, פחדתי נורא שאהיה עצבנית ואכעס ואהיה עייפה, הייתי עייפה אבל החלטתי לא להתעצבן מכלום ואכן נהניתי מאוד, גם היום אני לא מתעצבנת!

יופי, חג שמח !@}

אני בדיכאון.

קראתי אותך עכשיו, וכאילו קראתי את עצמי.
קודם כל אני שולחת לך

כשנולד אהובי לא הבנתי בכלל איך אפשר לעשות דברים אחרים פרט לטיפול בו,
אני רוצה לתת לך הזהרה קטנה בקשר לזה.
כמו שאת בטח כבר יודעת על עצמך יש לך נטייה להתמקדות צרה, זאת אומרת, את מתמקדת במשהו שמעניין אותך ושוכחת מהשאר.
כשצליל מחמדתי נולדה, היא הייתה צמודה אלי ולציצי שלי עד גיל שנתיים וחצי בערך, מאוד הייתי ממוקדת בלהיות רק אמא שלה, ולא ממש עניין אותי שום דבר.
ואז לאט לאט (או מהר מהר) נזכרתי שיש עולם חוץ מצליל, והתחלתי להתעניין בדברים אחרים (עבודה/ לימודי/בנים). מה שקרה שההתמקדות שלי התרחבה, ולא יכולתי להתמקד בכל כך הרבה, אז צליל נדחפה אל מחוץ להתמקדות שלי.
ואז באה מעין קיצוניות לצד השני, של עודף התמקדות בעולם החיצוני, וחוסר התמקדות בצליל.

עכשיו אחרי תקופות קשות וקשות יותר, אני רק מתחילה לנסות להגיע לאיזשהו איזון, בין החיים שלי עם העולם והיחסים שלי עם צליל.

עזר לי המון הכתיבה, אני כותבת המון, סתם דברים לעצמי כדי לרוקן את הראש.
וגם טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגית מעולה.

אני מקווה מאוד שלא הפחדתי אותך.
אני מאחלת לך שתעברי תהליך נעים ותגדלי המון.

גם לך קשה לחזור לשגרה?
מה בעצם מוריד אותך עכשיו?

היום הייתי אצל הפסיכולוגית שלי , יוצא לי בערך פעם בחצי שנה ללכת אליה כשממש מגיעים מים עד נפש מה שניקרא, אז ככה אלו הן המסקנות:

אני לא בדיכאון, מה שקורא הוא שאני מוציאה המון אנרגיה על הטיפול במחמדי גם כשזה לא נחוץ וככה אני פשוט בנתינה מתמדת ואין שום כניסה של אנרגיה כך שאני מותשת.
מיכיוון שאני אדם מאוד יצירתי ואני לא יוצרת אני מתפוצצת בתוכי , מה שיוצר תיסכול בנוסף למחסור באנרגיה וככה אני משתתקת, לא מצליחה להזיז אצבע ונתולת כוחות.
אני מגוננת מדי על מחמדי מה שיכול להפוך אותו לילד תלותי שלא יודע להתמודד עם החיים.

אז מיכיווון שאני צריכה מרחב מחיה עבורי וכדי להכניס אנרגיות כמו גם פרנסה אני חייבת לעבוד, זה אומר שאני צריכה להתפשר ובמקום להמשיך בחיפושים מתישים ללא תוצאות אחר סטודיו חלומותי שנמצא בבית בו נגור אני פשוט אתפשר- מילה שאני לא כל כך רגילה לעשות בה שימוש, אתפשר ואמצא סטודיו מחוץ לבית.
את אהובי מחמדי אשאיר לישון בגן כמו כל הילדים כך שאשחרר לחץ שאני מפעילה עליו ואתן לו מירווח נשימה, מה שיפנה לי זמן לעבודה ולעצמי.

אז כמובן שאכין לו שמיכה וסדין משלו ואוציא אותו ראשון מהגן, לפחות בהתחלה ונניח אחרי שהוא יתרגל לישון בגן אז לא יותר מאוחר משלוש וחצי וכן אני חייבת למצוא את האיזון ולא ללכת לקיצוניות השניה ולהזניח אותו.
מילת המפתח היא איזון למצוא איזון ביחס איליו וביחס לעצמי ואיזון ביחס לבעלי וביחס לעבודה.

א י זו ן

עוד לילה של נדודי שינה, בלילות אני לא נרדמת ובימים אני עייפה וחסרת סבלנות.
הנסיך שלי נשאר לישון צהריים בגן, הוא דווקא קיבל את זה בסדר גמור לפחות על פני השטח, לפי דברי המטפלת הוא נירדם מהר אבל התעורר בשתיים וחצי ולא הבין היכן הוא, אי אפשר לומר שקל לי עם זה אבל אני חושבת שאני חייבת לשחרר אותו ולתת לו מרחב מחיה,הלכתי לקחת אותו בשלוש כך שבעצם הוא הראשון שהלך הבייתה, אני לא יודעת כמה זה משפיע עליו אבל אותי זה קצת מרגיע לדעת שהוא הראשון שהלך הבייתה, מה גם שאני משתדלת לקחת אותו לפני שהם מחלקים את הסנדוויץ' שוקולד בלחם לבן,ובבית אני נותת לו פירות וכאלה.

בדרך הבייתה הבטחתי לו שאחרי שנגיע הביייתה נכין בצק לחלות ובזמן שהוא יתפח נלך לגן שעשועים ואז כשהגענו הבייתההכנתי בצק, הוא לא הצטרף אלי כיוון שהוא לא הסכים לשטוף ידייים, אחר כך הכנתי שניצלים, צ'יפס שטפתי כלים שמתי בגדים במכונת כביסה בקיצור עשיתי דברים בבית כשהוא לידי לא ממש משתתף ואני חסרת סבלנות להספיק הכל לפני שאישי מגיע כך שלא הלכנו לגן שעשועים ולא נעליים.
כשאישי הגיע הייתי בעיצומו של טיגון ואישי רצה לקחת את המתוקי לגינה אבל כיוון שהוא היה רטוב כולו( הוא הגעיל כלים לפסח, טבל את הסחבה בסיר ואחר כך בקערה מלאים מיים תוך שהוא אומר מים חמים-מים קרים,אמא אני מגעיל לך את הכלים)אז עד שהוחלפו הבגדים תוך כדי שיכנועים אישי התיייאש ואמר שהוא נכנס להתקלח ולא יורדים לגינה, אז התחיל בכי ושכיבה על הריצפה , עכשיו אני קולטת שהוא היה פשוט עייף מאוד כיוון שהוא ישן מעט מאוד בצהריים, לא הייתי צריכה למשוך את ארוחת הערב כל כך מאוחר, עכשיו כשהוא נשאר ללון בגן אני צריכה להקדים את ארוחת הערב ולהכין הכל לפני שהוא חוזר מהגן או אפילו יום לפני.

בעצם עכשיו סדר היום חייב להשתנות, כשהוא חוזר מהגן חייבת להיות ארוחת ערב מוכנה כבר והבית מאורגן כדי שאוכל להתפנות איליו בתשעים אחוז מהזמן, מה שנקרא זמן איכות, כשאנחנו יחד, בנוסף אני חייבת לשים לב לסימנים שמעידים על עייפות שלו ולפעול בהתאם, להוציא אותו החוצה, לשבת איתו לשחק, בקיצור ולעניין, אם החלטתי שאני משאירה אותו לישון בגן אני חייבת לסדר את יומי כך שכאשר הוא מגיע הבייתה אני פנויה אליו ולצרכיו.

את היצירתיות שלי אני צריכה להפנות לעבודה ולא לבישולים שמשמינים את כל המשפחה, למרות שבעצם זה נורא כיף שעת ארוחת הערב כששלושתינו יושבים לאכול יחד.

זה כבר הלילה השני שאני מסתכלת במי פעיל עכשיו ורואה שרק אני, מה נגמרו כל נדודי השינה בעולם ורק לי נשאר?

לא..
יש גם את אלה שנודדות בשקט..

אני צריכה להקדים את ארוחת הערב

חייבת להיות ארוחת ערב מוכנה

אני חייבת לשים לב לסימנים שמעידים על עייפות שלו

אני חייבת לסדר את יומי כך שכאשר הוא מגיע הבייתה אני פנויה אליו ולצרכיו.

את היצירתיות שלי אני צריכה להפנות לעבודה

הי מותק,את לא חושבת שאת קצת מחמירה עם עצמך?
חייבת,צריכה....לא חיבת כלום !
אני בוחרת לשנות את סדר היום ,כך גם לי יהיה נעים יותר.
מבינה את ההבדל? בוחרת ,לא חייבת ולא צריכה.

זה בסדר לטעות,זה בסדר לנסות אפשרויות אחרות.
הילד חדש במסגרת הזאת,עדיין את לומדת איך לתכנן את הזמן,
עדיין את לומדת לקרוא את סימני העייפות שלו.
את בתהליך,ותהליך זה מקום שטוב להיות בו.
שבת שלום @}

חלמתי שאישי ואני נפרדים, אני ובני נסענו לטייל, בדרך פגשנו שחקן מפורסם שהחמיא לי על מישחקו של בעלי בסרט ולא סתם החמיא , הפליג בשבחים, אני התביישתי לומר שאין לי מושג על מה הוא מדבר ושיתפתי איתו פעולה, אחרי כמה זמן פגשנו שחקן נוסף שהיה עם ביתו וגם הוא החמיא לבעלי מאוד ואמר שביתו מאוד נהנתה לשחק את אישתו של בעלי , שוב לא אמרתי שאין לי מושג במה מדובר, באיזה שהוא שלב אישי מתקשר ושואל מתי אני מגיעה ואני עונה שאני לא יודעת, עכשיו אני ברכב של אישי ,ילדי נשאר לבד בבית הקפה בו ישבנו שנינו, אני רוצה לנסוע ומגלה שהמפתח לאוטו נעלם מהצרור, אני כבר בתוך האוטו על ההגה אבל אין לי מפתח ואכשיהו אני פתאום מתדרדרת מהחניה שהיא אספלט לעבר אדמה לא סלולה, עכשיו אני עם אישי במין אכסניה בחדר מדרגות של המגורים שלנו, אנחנו מנסים לנהל שיחה, יוצאת השכנה היפה הצעירה והכוסית עומדת מול המראה שנמצאת לידנו בג'ינס קצר וגופיה כולה מפיצה נעורים וביטחון עצמי ושרה בקולי קולות, אני מבקשת ממנה שתכנס הבייתה כי היא מפריעה לנו והיא לא מתייחסת, אז אישי אומר לה להכנס והיא נכנסת מיד, אני שואלת אותו איך זה שהוא לא סיפר לי על מישחקו בסרט והוא אומר שאנחנו כל כך מרוחקים וחייים כל אחד בתדר שונה.

תוך כדי שאני כותבת נופלים לאט האסימונים- השחקנים מייצגים את האמנות והיצירתיות שלי שאני די מפחדת מהם.
הילד נשאר בבית הקפה- אני מתחילה לשחרר אותו קצת ופחדי הוא שהוא לבד.
המפתח לאוטו שנעלם כשאני כבר על ההגה- הדרך אותה אני מחפשת למימוש שאיפותי.
התדרדרות הרכב מחניה של אספלט לעפר- הפחד שלי מלצאת מהמסגרת הצפויה והתבניות הקבועות שלי לדרך חדשה.
אני כבר באוטו ולא סתם אלה באוטו של בעלי , יש לי את הביטחון כיוון שאני באוטו חדש של בעלי שמגונן עלי אך מצד שני אין לי את המפתח לנסיעה, אני בכיוון אך אין לי את הכלים לצת לדרך.
השכנה הכוסית- מיצגת את מה שלי אין- גוף חטוב, ביטחון עצמי, נעורים, או אולי את מה שאני רוצה להחזיר לעצמי.
למה כשבעלי אומר לה להכנס היא נכנסת ? ואני מקנאה לו .

אנחנו כל כך מרוחקים וחיים בתדר שונה.
מפחיד אבל נראה לי שאכן אנחנו חיים בתדר שונה, אנחנו מדברים על הפחדים והשאיפות אבל עדיין לא צועדים יד ביד.
אתמול הוא אמר לי בפעם המיליון שקשה לו שאני לא מזיזה ענינים ושאנחנו במצב כלכלי קשה ושנמאס לו לעזור לי בעסק כיוון שכשהוא לוקח פיקוד אני מרימה ידיים ולא מתעניינת בכלום והוא צריך כל הזמן להזכיר לי לעשות דברים ועד שאני עושה אותם אם בכלל אז יוצאת לו הנשמה, שהוא מרגיש שאנחנו לא שותפים ושהוא מפחד ששוב אאכזב אותו, אומנם במילם אחרות אבל זה מה שהבנתי.

אני בדרך חדשה החלטתי לעשות איזשהו קורס שעולה בסביבות האלפיים שח, עד עכשיו לא העזתי בכלל לעשות משהוא עבורי שעולה כל כך הרבה כסף, עד עכשיו גם לא הסכמתי להתחייב על שום דבר שמצריך ממני להפרד מבני באופן קבוע פעם בשבוע , עד עכשיו לא הסכמתי להתחייב.
עכשיו אני מוכנה שהוא יהיה אצל הסבתא שלו פעם בשבוע עד שאישי יבוא לקחת אותו הבייתה בכדי שאעשה משהוא עבור עצמי.
אני מקווה שעכשיו יכנסו אנרגיות חדשות למערכת ואצליח לחדש כוחות ולהגיע למחוזות חדשים שאני חוששת אפילו לחשוב עלים.

_אני בוחרת לשנות את סדר היום ,כך גם לי יהיה נעים יותר.
מבינה את ההבדל? בוחרת ,לא חייבת ולא צריכה._

אוך כמה שאני מחמירה עם עצמי, פעם אמרה לי ההומאופטית שהלכתי אליה שאם היא לא הייתה יודעת שאני אדם טוב היא הייתה חושבת מהדרך בה אני נוהגת עם עצמי שאני אדם רע.
אני מקווה שיום אחד אני אלמד גם להיות רכה כלפי עצמי, אולי בעצם מקווה זו לא המילה בה אני צריכה להשתמש אלא לעשות זאת עכשיו אבל רק המחשבה על כך נוסכת בי פחד, פחד מכך שאם אהיה טובה אלי אז יקרה לי משהוא הרבה יותר גרוע.
אני יודעת שזה בראש שלי ומגיע ממקומות אפלים בחיי אבל עדיין אנני מצליחה להפטר מזה, אני מקווה שהקורס שאני רוצה לעשות יעזור לי להשתחרר מהפחדים הלא ראציונלים הללו ובאמת לצאת לדרך חדשה.

מחר יום ראשון, השבוע מתחיל ואני משאירה את מחמל ליבי לישון בגן, לא רוצה, אני רוצה לקחת אותו הבייתה לישון איתו להרגיש אותו לנשום אותו, מצד שני אני צריכה לעבוד, להתפרנס ולתת לו להיות עצמאי.

הלוואי והייתי יכולה להרשות לעצמי להיות עקרת בית, ולעשות את האומנות שלי מתוך בחירה ולא מתוך צורך כלכלי.
הלוואי והייתי מתגוררת במיצפה בדרום הארץ, מחוברת לטבע, אוכלת בריאות ולא חייבת להפגש עם אנשים, לא צריכה ל"דפוק הופעה" להיות טבעית מי שאני ולחיות בשלווה ללא מחשבות על העולם החיצון.
לפעמים אני חושבת שאם היה לי מלא כסף אז הייתי יכולה לעשות את מה שאני רוצה באמת וזה לגדל משפחה ולעשות אומנות והכל במקום מרוחק אך קרוב לטבע.
להיות אמא אדמה ולהיות אישה אמיתית.
לגדל שיער שיבה ולא להתאפר, לאהוב את גופי על משמניו ועגלוליותו.
אני הולכת למיטה לחבק את ילדי, מזל שאנחנו ישנים יחד ושאין לנו חדר נוסף ואנני נאלצת לשים אותו בחדר משלו.

לא רוצה להשאיר אותו לישון בגן וגם לא רוצה להיות מתוסכלת.

את פשוט מדהימה!!!
קבלי (( ))

כמו שאמרה פליי ליידי : בייבי סטפס, צעדים קטנים, את עכשיו בתהליך, כשנמצאים בתוך תהליך לא תמיד אפשר לראות את התהליך קורה, אבל אני מבטיחה לך, שאת עוד תסתכלי אחורה ותתגאי בעצמך.
אני מתרשמת ממך שיש לך רמת מודעות גבוהה, ואת תצליחי.
יהיו פעמים שתתקדמי קדימה, ופעמים שתעמדי במקום, ופעמים שתלכי אחורה ויהיו גם נפילות.
אבל זה שווה את זה.

שלפתי לך קלף טאו:

לידה:

הרך מכל
חווה את הקשה מכל,
יוצא מתוך
חום בלי חלל,
אל חלל
בלי חום

עוד אחד:

אומץ:

אל תעשה
כדי לרצות אחרים.
עשה מתוכך
ויגבר כוחך

_לידה:
הרך מכל
חווה את הקשה מכל,
יוצא מתוך
חום בלי חלל,
אל חלל
בלי חום_

מה זה אומר?
הקלף הזה מפחיד אותי ואני מאוד מקווה שיש לו פירוש אחר ממה שאני נותת לו, אם את חושבת שיש לו פירוש טוב אנא כתבי לי, אם לא אני פשוט אתעלם ממנו.

הי, גם אני התולעת שקראה ספרים מתחת לשולחן בכיתה, ומתחת לשמיכה עם פנס, (את לא?), גם אני עם קושי להתרכז במשימה אחת,לאורך זמן ובעקביות, גם אני מלאת פחדים בלצאת לדרך חדשה....גם אני זאת שיצאתי מהשיעור לשירותים, לשתות, לקנח את האף וכו', גם אני עם קשיי התארגנות,
האם המשמעות שאני בעלת הפרעה של קשב וריכוז?
שאלתי את עצמי אם קראתי נכון,
אך הכל יחסי כי כרגע אני במידה 38 שאצל מרבית הנשים זוהי מידה נכספת אך עבורי זה מוסיף משמנים לגוף. הלווו? רוצה להתחלף?
אני לא, כי אני לומדת לקבל את עצמי כפי שאני,עם הבלגן, ועם חוסר הריכוז, ועם היצירתיות שבי שמפחדת לצאת לאור...(את לפחות יוצרת) כמה קל לכתוב זאת על הנייר, כמה קשה לומר לעצמי את המנטרה הנ"ל בשעת כעס, מצוקה, בשעה שצריך לנתב את התסכול לנתיבים שלא יפגעו בראש ובראשונה בי, או באחרים,

אני משנה את כינויי מעכשיו אני לא נערה בהפרעה אני- שמחה ומאושרת.
נעים מאוד

שבת שלום- שמחה ומאושרת, שלום עם עצמך,
בקרוב אצלי...

אני שמחה ומאושרת כי החלטתי להיות, מה שמבקשת זה מה שמקבלת.
ולצורך הענין התחלתי בסדנה שנקראת דרך האמן, הייתי בשיעור אחד וכבר קיבלתי חיזוקים רבים על דברים שכבר ידעתי ולא ישמתי, אז עכשיו אני מיישמת, אני שמחה ומאושרת, אני יוצרת, אני היצירה , מרגע קומי ועד שוכבי לישון, במהלך שנתי ובזמן ערותי אני שמחה ומאושרת, אני יוצרת אני היצירה, אני מקבלת מהיקום בשפע שימחה אהבה בריאות שלווה כסף הרבה הרבה כסף והכל ממשיך זורם ומתמלא כל פעם מחדש אני שמחה ואני משמחת אני מקבלת ואני מעניקה, אני וכל משפחתי ובכלל אני וכל אהובי ואהוביהם והלאה והלאה כולל כל האנשים הטובים והאוהבים שקיימים.

וטוב טוב טוב לי על הלב

החיים יפים הכל בסדר מותר להנות!
זה לא חייב להיות מושלם זה צריך להיות כיף!
אני אשה יוצרת אותנטית מצליחה!
אני אשה חזקה אסרטיבית מרויחה כסף!

אני רוצה ילד/ה נוסף/נוספת, אני מבקשת מהיקום ילד/ה בריא/ה שמח/ה מאושר/ת אח/אחות לפשוש שלי, אני משתוקקת להיות בהריון שוב כל כך נהנתי בהריון הקודם.
תודה

כבר עברה שנה מאז הייתי כאן ואני שמחה ומאושרת עד 120 שנים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האושר האמיתי והמזוקק נמצא בדיוק עכשיו בתוכנו, הוא צף ברגע של חיוך אפילו אם זה מתאמץ... בדוק!

_החיים יפים הכל בסדר מותר להנות!
זה לא חייב להיות מושלם זה צריך להיות כיף!
אני אשה יוצרת אותנטית מצליחה!_
מנטרה מעולה, לגבי המשפט האחרון שרשמת פחות התחברתי.
אני אשה חזקה אסרטיבית מרויחה כסף!