החלטתי לאהוב

[נירי*]

אני אוהבת אותו ורוצה לאהוב.
למה אני כותבת רוצה לאהוב.
כי אני לא ממש יודעת לאהוב
אני מאד בקורתית
תמיד חושבת על סיפוק הצרכים שלי
מתוסכלת מכך שהם אינם ממולאים
כועסת
ובזמן האחרון הבנתי
שלאהוב זה ממש לאהוב
באהבה אין בקורת יש קבלה
באהבה אין תסכול מחוסר סיפוק
יש סיפוק בנתינה
ואת כל זה אני לומדת עכשיו,
למרות שאני נשואה 15 שנה
לאיש שהיה חברי הראשון
מגיל 14
מדהים לא?
למרות שהבטחתי לעצמי לא לבקר
לזכור שהוא האיש שבחרתי לחיות איתו
גם אם בחירתי לא הייתה ממש בחירה
כי הייתי צעירה מאד
ופחדתי
זה האיש שהוא אבי ילדי המקסימים
ויש לי שלושה (שיהיו בריאים)
שבסך הכל הוא אדם מדהים
עם עומק שמוסתר על ידי
שכבות של ציניות ושטחיות
הוא אדם מצליח
מפרנס
אבא טוב
אוהב אותי
אנו קשורים כל כך עמוק ביחד.
כל כך הרבה זמן ביחד.
אני רוצה לחוות עוד כל כך הרבה דברים
איתו
אני בת 36
המיניות שלי הגיעה עכשיו לבשלות
אבל אני חיייבת קודם כל ללמוד לאהוב
אחרת אני נופלת לבורות של בקורת
אשר מכווצים את שניינו
ולא מאפשרים לנו להפתח
הוא עדיין מאד סגור
מתוך אהבה אני חייבת לתת לו עוד זמן.
לחשוב שאנחנו כל כך הרבה זמן ביחד
ועדיין מאד סגורים
עוד לא זורם
איזו איטיות
אני רוצה לגלות אותו
לאפשר לשניינו להפתח
זה מרגש אותי
אף פעם לא הרגשתי כך כלפיו.

אולי זה בעצם להרגיש כך כלפי עצמי
להפתח
לאפשר לעצמי לאהוב
זו חוויה נפלאה.

אני רוצה לתאר לכם כיצד מרגישה אישה
שעד עכשיו ליבה היה חסום לאהבה
למרות שהייתה בתוך זוגיות ומשפחה
ותוך כדי......
פתאום מרגישה שליבה התחיל להפתח
התחילה להרגיש את האהבה
להבין את מהותה
זו הרגשה של פליאה
תגלית
שינוי זוית
סקרנות
עצב
עדינות
מגע
שמחה
מי ייתן ואמשיך כך להפתח

[נעמי_בן_שיטרית*]

_המיניות שלי הגיעה עכשיו לבשלות
אבל אני חיייבת קודם כל ללמוד לאהוב
אחרת אני נופלת לבורות של בקורת
אשר מכווצים את שניינו
ולא מאפשרים לנו להפתח_

איזו מודעות עצמית מקסימה @}
בבקשה המשיכי.

[ענ_בל*]

מה שכתבת כאן מרגש ומקסים. הלוואי ותכתבי עוד. @}

[מייק_בר_רב_אשי*]

מה שכתבת כאן מרגש ומקסים. הלוואי ותכתבי עוד.
אם הכתיבה על השינוי כרוכה בקידום השינוי (ולא משנה מה הסיבה ומה התוצאה) -- כתבי-כתבי.

[אמא_בן_אור*]

אמא'לה, כלכך הזדהתי שממש נבהלתי.
נירי - סיפורך ומחשבותייך דומות לשלי בצורה מדהימה!

מה שכתבת כאן מרגש ומקסים. הלוואי ותכתבי עוד

[יום_כתום*]

יפה. אמיתי. נוגע..

[נירי*]

יש לי תחושה
כאילו החיים שלי שינו זוית
האם הייתה למישהו תחושה כזו?
אני אנסה לתאר את ההרגשה
המוח שלי התרגל לראות
את החיים
לפרש אותם ולהבין אותם
בדרך מסויימת,
זה כמו שמטוס עולה על מסלול מסויים
ושם הוא טס
מסלול, ידוע, קבוע
כל מה שקורה כל מה שנחווה
עובר דרך מסננת קבועה וידועה
פתאום
אותו מטוס, המוח שלי
משנה את זוית הראיה
כך שהוא רואה דברים
מפרש, מבין
לא בהכרח באותה דרך שהוא התרגל
. כאילו הוכנסה עוד תוכנה.
זה מעניין שפתאום עברתי לדבר בצורה מאד מכנית
אבל גם המכניקה היא חלק מהחיים
זהו
אני צריכה ללכת להעיר את ילדי המקסימים
לעוד יום של חיים

[תמר_ס*]

מקסים

[אמא_בן_אור*]

_יש לי תחושה
כאילו החיים שלי שינו זוית
האם הייתה למישהו תחושה כזו?_
נירי, הלוואי שארגיש את "שינוי הזוית", איך זה קרה לך? זה בא פתאום? או שזה התחיל בהדרגה?
מעניין אותי באמת.

[נירי*]

הגעתי להבנה עמוקה
שיש ערך
לחיים שלי
עם האיש שבחרתי.
15 שנה של נישואים
זה משהו בעל ערך
משמעות
ואי אפשר לזלזל
להמעיט בערכו.
גם אם בחרתי
או הייתי צעירה מכדי לבחור.
לא משנה מה הסיבה
או מה היה
המציאות היא זו שקובעת
לא
הפנטזיה
שיהיה כך או אחרת
או אילו היה כך או אחרת
רגע להביט מסביב נכוחה
ולראות מה יש.
לא מה חסר.
תמיד חסר
אבי תמיד ציטט לי משפט מהתלמוד
"אדם יוצא מהעולם וחצי תאוותו בידו"
כן, תמיד משהו חסר
אפשר לשאוף למלא אותו
אבל למה לחוש תסכול ומרירות על מה שאין.

[נירי*]

ועכשיו אעבור לכתוב על אהבה
זה העיקר בשבילי
הסברים מלומדים יש הרבה
אבל אני רוצה לכתוב מהלב על אהבה.
ההחלטה לאהוב
זה כמו להפוך את הקערה על פיה
תמיד רציתי מבן זוגי אהבה
ולא הרגשתי שאני מקבלת
כעסתי, שתקתי, שנאתי, ביקרתי
ואהבה לא באה
להיפך, היא התרחקה
והוא המשיך לומר לי שהוא אוהב אותי
אבל אפוא אוהב?
לא רואה, לא מרגישה
כלום.
ועכשיו, מה השתנה?
הבנתי שאם אני רוצה אהבה
אני יאהב.
מי שמחפש אהבה
כדאי שיאהב
כי זאת האהבה האמיתית, בשבילי
לאהוב.
ברגע שהתחלתי לאהוב
חדרה אלי גם האהבה שלו.

[נירי*]

מה זה נשמע מושלם?
אז זה ממש לא..
אבל אז מה...
עדיין חסרים לי דברים
דברים שאולי קשה להגיע אליהם
אחרי שנים רבות של הכרות
חסרים ריגושים חזקים
חסרה תשוקה ראשונית
חסרה רומנטיקה
כל אלו מגיעים במנות קטנות
ברגעי חסד
שקשה להגדיר אותם
אבל הם נמצאים.
וניתן להגדיל אותם.
לפעמים חסר לי להכיר מישהו חדש
לשכוח מכל העסק הזה שנקרא משפחה
ופשוט להנות, לבלות, להתפרע
לבלות ולהתפרע
ברור שכדי לעשות זאת עם בן זוגי
צריך להשתחרר מהרבה כבלים
של הכרות, ילדים, עבודה , הורים
בית, כסף, קניות, סידורים ועוד
וקשה להגיע לזה
אז זה החסרון של זוגיות יציבה וארוכת טווח.
ואני מנסה להגדיל את היתרונות
ולגנוב מפעם לפעם
שינויים בשיגרה.

[עינת_טל*]

וואו 15 שנה.
אז זהו,לך השתנה הצ'יפ,וזה הדבר החשוב,השינוי שלך עושה גלים בסביבתך.
מחכה לעוד.

[ענת_ב_פ*]

אהלן נירי,
את כותבת מקסים, אי אפשר להישאר אדישים למה שעובר עליך.
אני קוראת אותך ובדמיוני אני רואה אישה-ילדה. יש לי הרגשה שכילדה היית מאוד מאופקת, ילדה טובה, פליזרית כזו ושבעצם היום את עוברת את גיל ההתבגרות. סתם רציתי לשתף אותך במה שעובר לי בראש כשאני קוראת אותך

מעבר לזה אני אוהבת לצטט את בוסקאליה והפעם מ"לאהוב זה את זה":
"כדי ללמוד על עצמך אתה נדרש למודעות עצמית מתמדת. פירוש הדבר, מחוייבות לכוחם הבלתי מוגבל של הגוף והנפש להשתנות ולהתפתח מתוך בחירה. הדבר מחייב סיומם של כל זלזול עצמי וכל אשלייה עצמית, והתבוננות, כמיטב יכולתנו, כיצד אנו פועלים על פי אמונתנו. רק אלה המסורים לרעיון הידיעה העצמית והקבלה העצמית, יכולים לקבל תכונות חיוניות אלה אצל האחרים"

בנוסף בוסקאליה מציע לנו שאם ברצוננו לשפר את מערכות היחסים האינטימיות שלנו ש'נתרגל' במערכות יחסים עם ידידים. האם יש לך חברה טובה? מישהי מהמשפחה? והנה הציטוט:
"ידידות מביאה עמה סקרנות בריאה המכוונת אותנו אל מחוץ לעצמנו- אל אחרים, ללא תחרות וללא ניצול ומבלי להכתיב דבר. זהו רצון בלתי אנוכי לחוות אנשים אחרים כמות שהם ולקרבם אלינו במידה מספקת שיחושו בטוחים להתגלות בפנינו."

הוא טוען שאם אנחנו מצליחים עם ידידים נצליח גם במערכת אינטימית.
את בטח עייפה לפעמים מכל מה שעובר עלייך אז קבלי
@}

[נירי*]

תודה ענת, היה כיף לקרוא ולראות כמה הרגשת אותי נכון.

[מתעוררת*]

נירי, תודה על השיתוף
גם אני עוברת משהו דומה, אמנם אחרי 5 שנים וילד אחד אבל כן, החלטתי לאהוב
אני זוכרת את הרגע שבו התרחשה התפנית. היינו אחרי גל עכור של ריב, שוב וריאציה על אותו נושא זה או אחר, מתקשים לצלוח את השלולית אחד לקראת השני. בבוקר לקחתי את הילד לגן, עברתי בסופר הבאתי באגט וחומוס וחזרתי הביתה. הוא קם, שתינו קפה, ואז פתאום שמעתי את עצמי שואלת אותו אם הוא רוצה שאני אכין לו סנדוויצ'ים לעבודה. הוא שמח ושנינו בבת אחת התרככנו. הכנתי לו באהבה שני סנדוויצ'ים מושקעים ותפוח אדום. הוא אמר: "היה לך לילה מתיש אה?" וראיתי שהוא שם לב להכל שם, מעבר לשתיקה.
אחרי כמה ימים התעוררנו אחד לשני בבוקר והתעלסנו מתוך תשוקה של הלב. נגעתי בו וחשבתי לעצמי שזה בדיוק האיש שאני רוצה לגעת בו ממש כאן ועכשיו.
וזה נמשך כבר שבועיים. תחושה פנימית של הבנה זוגית ואישית, של התעוררות. איזה כיף!

[נירי*]

אולי זה משהו באויר? באנרגיה הקוסמית?
גם לי התפנית הרצינית באה אחרי ריב(לא רגיל ועוצמתי) והמשיך בהתעלסות מלאת תשוקה ואהבה. אולי זה המתכון וכל השאר זה רק תפאורה?
אולי לא צריך לפחד לריב, לפחד ממשברים, לפחד לכעוס?.....
הרבה שאלות, אבל הלוואי וזה יימשך.

[נירי*]

לא פשוט.
הדף הזה התעורר מאי שם ואולי מזמין אותי לכתוב.
אני קוראת עכשיו את הספר אומנות האהבה ועסוקה הרבה ביכולת שלי לאהוב
אני מתפללת כל יום מחדש, להיות מסוגלת לאהוב יותר
נדמה לי שלאהוב זו מתנה גדולה מעין כמוה
אני כל כך רוצה לאהוב.
אני מנסה להגיד לעצמי שיש בי אהבה
היא מתבטאת בצורה שונה, ממה שאני מצפה
אבל היא קיימת
המחויבות שלי, היציבות שלי, הרצינות שלי
אני גדיה אמיתית (מזל גדי)
וכנראה כך אני אוהבת.
בכל מקרה אני רוצה להגדיל את הרפרטואר
ר ו צ ה ל א ה ו ב

[_יש_*]

נירי, זה מקסים!
גם אני גדיה,(אם כי פחות טיפוסית)
גם אני החלטתי לאהוב אם כי אין כרגע כלכך את מי אבל החלטתי שזה לא תירוץ .
גם אני מאד אוהבת את "אמנות האהבה" ולמדתי ממנו המון.
בעיקר שאהבה היא פעולה, היא לא יכולה להיות סטאטית, ולכן צריך להגביר אותה.
שנתברך כולנו באהבה פעילה ומתגברת, שמסתכלת למקומות האפלים ומרימה גם אותם לאהבה.

[נירי*]

תודה
לאהוב זו באמת פעולה רחבה .
גם אם אין בן זוג יש בעולם על זה מספיק אנשים שאפשר ורצוי לבוא אליהם באהבה כזה מתאפשר.
אני לא מאמינה בהדחקת הכעסים ובמקום זה לבוא באהבה ,אלא מתוך רצון אמיתי וכן לאהוב.
במקום שיש כעסים קשה מאד לפעול כך.
לכן חשוב לטפל בכעסים באהבה

[נירי*]

לכעסים ואהבה יש איזשהו קשר.
צריך לבוא אל הכעסים באהבה , זה הצעד הראשון. לקבל אותם, להכיל אותם, להתבונן בהם.
זה לא אומר שאז הם ייעלמו, אלא העוצמה שלהם תרד ויהיה מקום לידם לאהבה.
ברור שהם יתעוררו בכל פעם שמישהו או משהו יידרכו במקום הכואב.
מכאן ניתן לאמר שהכעס עולה במקום כואב .כשמקום הכואב ננגע בחוסר רגישות ואהבה.
מכאן ניתן לראות את הקשר בין כאב , כעס פחד מכאב וחוסר אהבה.
חסימת היכולת לאהוב היא הפחד מפני הכאב והכעס